בכל חלק ארכיטקטוני, אדריכלי, הנדסי בכנסייה יש משמעות סמלית. מיד לאחר הכרזת הקיסר קונסטנטין בשנת 324 על הנצרות כדת רשמית, חיפשו מבנה מתאים לכנסייה. עד אז התקיימו התפילות בבתי קהילה קטנים – דומוס אקלסיה.
בזיליקה. כשהאימפריה הלכה והתחזקה ע"י הנוצרים הרבים שזרמו אליה, החלו הנוצרים לחפש מקום תפילה נוח יותר מאשר בקטקומבות. הם אימצו את מבנה הבזיליקה הרומית, שהייתה מבנה חילוני (מבנה אורך) שלא התקשר לשום דת. הגומחות של הבזיליקה נועדו לאנשים חשובים. הם שינו קצת את המבנה. גומחה אחת (אבסיס) הפכה להיות מקום המזבח, כמעט תמיד זו שפונה למזרח, והשניה הפונה למערב – בוטלה, ובמקומה הייתה הכניסה הראשית למבנה באמצע, ושתי כניסות נוספות משני צידיה. חתך המבנה נשמר. כל מבנה אורך כזה נקרא מבנה בזיליקני, בלי תלות בתקופתו. המבנה היה גדול יחסית לבקתות החימר של האוכלוסייה, והוכנסו בו אלמנטים שיעזרו ליצור את האווירה הנחוצה.
הבזיליקה הראשונה נבנתה על קברו של פטרוס, בגלל שהיה השליח הראשון שהביא את הנצרות לרומא, למרות שהמרכז היה בקונסטנטינופול. קברו היה מעבר לטיבר, והכנסייה בנויה מעל בית קברות. הבזיליקה הראשונה נבנתה מעץ. היא נהרסה בימי מיכלאנג'לו, ונשארו רק ציורים שלה. הבזיליקה כללה גם אטריום, חצר פתוחה לשמיים, ששימשה אנשים שעדיין לא עברו טבילה, ולכן לא יכלו להיכנס לתוך הבזיליקה בזמן התפילה, והקשיבו מבחוץ.
כמעט בכל הכנסיות הכניסה היא מצד מערב, כאשר כיוון התפילה הוא מזרח. רוונה באיטליה הייתה מרכז נוצרי בתקופה הביזנטית, ונבנו בה הרבה בזיליקות. האמנות הרומית הפכה בהדרגה לאמנות נוצרית. האמנות כללה הרבה סמלים כי מעטים ידעו קרוא וכתוב. זו הייתה אמנות של דידקטיקה שבאה ללמד תכנים והאסטטיקה הייתה פחות חשובה. האמנות הנוצרית לא ניסתה להכניס פרספקטיבה, המטרה הייתה להגדיל את הדמויות החשובות. האנטומיה והפרופורציה לא היו עקרונות חשובים. בתקופה הביזנטית הכנסייה הייתה עם אטריום, וללא מגדל. המגדל התווסף במאה ה-10.
החלל המרכזי של הכנסייה מכונה ספינה ראשית ואליו מתחברים חללים ופונקציות נוספות. (בלטינית: Navis). כך קבע אגוסטינוס שהכנסייה היא כמו תיבת נוח שתיקח את מאמיניה לחוף מבטחים. כאשר קהל המאמינים גדל אז מרחיבים את מבנה האורך ע"י הוספת מבנה רוחב שנקא טרנספט, (בלטינית: Transeptum), הנמצא בזווית ישרה לבית האורך ויוצר מבנה של צלב.
_____נרתקסה__________ספינה הראשית_____אפסיס
_____אמבולטוריום_____קפלות סביב האמבולטוריום___ספינות צדדיות
_____טרנספט__________אגף המהקהלה
באזור ההצטלבות בין הספינה והטנספט נמצא המזבח שנקרא אלתר. כאן אזור הפיקוד של האוניה שבו נמצא הקפטן, כלומר, הכומר. באלתר יש שולחן שבו יש הלחם והיין. בדרך כלל לא נותנים למאמינים לשתות יין מחשש שטיפות יין יפלו, לכן הכומר שותה את כל כוס היין. מזבח זה מחליף את פסלו של הקיסר אשר היה מוצב במבנה הבזיליקה הרומי.
מאחורי הכומר יש חלק שנקרא רטבלו, משמעות מה שיש מאחרי השולחן. בהרבה מקומות ניתן לראות את הרטבלו עשוי מעץ עם סצנות מחיי ישו. כאשר הסצנה העליונה היא הצליבה.
מסביב לאלתר יש סוג של מעגל שנקרא אמבולטוריום. (בלטינית: Ambulatorium). המילה נגזרת מ- נע, מהלך. ממנו ניתן לראות מה קורה באלתר, כלומר, לראות את המיסה ממקום יותר קרוב. סיבה נוספת לאפשר לקהל רב לבקר באזור שסביב המקום המקודש. בתוך האמבולטוריום יש חדר הכנה שבו הכמרים או נזירים או בעלי תפקידים במיסה עצמה מתלבשים ומתכוננים. בנוסף על כך יש חדר נוסף שנקרא חדר האוצר (בלטינית: Tesoro). במקור היה חדר מזכירות אבל עם הזמן, חלק מהכנסיות הפכו להיות עשירות, אספו יצירות אומנות וכך הפך להיות את חדר לכספת של הכנסייה. היום החדר משמש כמוזיאון.
בחלק מן הכנסיות יש בצד מבנה, לפעמים באופן סמלי, בפטיסטריום. הוא סמלי כי הוא הסקרמנט לכניסה לנצרות. שי מקומות אשר הפטיסטריום נמצא מחוץ לאולם התפילה כמו בפיזה למשל.
המאמינים עומדים/יושבים בשורות. מסביב לאולם יש 14 התחנות של ויה הדולורוזה. בסוף המיסה מקבלים את לחם הקודש, בדומה בסופר-מרקר ששמים מוצרים חשובים בסוף החנות, כך המאמנים עוברים מול 14 התחנות וכך לומדים על דרך הייסורים, ההיסטוריה הקדושה. הנצרות הקתולית אינה דת של ספר למאמינים הפשוטים אלא דת ויזואלית ומאוד סימבולית
באורך הספינות הצדדיות נמצאות תאי הוידוי.
הקריפטה (בלטינית Crypt) ממוקמת לרוב במפלס נמוך יותר מאולם הכנסייה עצמו ותמיד נמצאת מתחת לאלתר. הקריפטה היא בעצם חדר קבורה של אנשים חשובים, אנשי דת או אצולה. הקריפטה היא אותו חלק של הכנסייה בו ממוקמת פיסית הסיבה שבגללה ממוקמת הכנסייה היכן שהיא ממוקמת. התפישה הנוצרית אומרת: על קבריהם אנו עומדים, על מותם אנו חיים. בתחילת דרכה הנצרות הייתה בקטקומבה וכך הפכה לדת יותר ספיריטואלית, משיחית ומטפיסי. לא בכל מקום יש קריפטה ויש קדושים שגופם מחולקים בכמה כנסיות כמו יעקב אח של ישו. האמונה אומרת כי יום אחד הכול התאחד מחדש.
קפלה. כנסייה פרטית או פינה בכנסייה גדולה כמו קתדרלה עוד כנסיות קטנות שנקראות קפלות שיש להן יעוד מיוחד. לפעמים שייכת למסדר, למשפחה או מוגדשת לפטרון עושה ניסים ומפלאות. יכול להיות קפלות שנמצאות במבנים אחרים. ישנם מבנים ציבוריים שיש בהם קפלות.
עמודים ותקרות. הכיפה תמיד מייצגת את ישו וכל שיורדים מכיפה כלפי מטה אז הולך ופוחד המעמד שמי שמיוצג. אחרי ישו נמצאים ארבעת האוונגליסטים, לאחר מכן שנים עשר השליחים, קדושים אחרים עד שמגיעים לארץ שבו הולכים. העמודים הם המתווכים בין הארץ והשמיים. הקדושים היו בני אדם אבל בתוקף אמונתם ומעשיהם או מותם הם מתווכים בין האדם והאל.
בחלק מן הכנסיות קיימת מרפסת שבה הכומר אומר את הדרשה.
כמו כן בחלק מן הכנסיות קיימת אזור למושב המקהלה .
כל חמשת החושים מופעלים כאשר נכנסים לכנסייה, ריח, מישוש, שמיע, וטעם וריאה. הנצרות היא דת של חושים.
המיתוסים, הקדושים, התגלויות לפעמים הם דברים שקיימים לצורך כלשהו. הכנסייה היא ארגום מושלם ומסדר את התודעה, מחשבה וצרכים. לכל מיתוס יש זמן, מקום והגדרה.
בזיליקת פטרוס הקדוש, המבנה המרכזי של קריית הוותיקן, היא הכנסייה הגדולה בעולם והחשובה ביותר לקתולים. חשיבותה נובעת מהמסורת שמתחת לכיפת הבזיליקה קבור פטרוס הקדוש, אחד התלמידים החשובים של ישו, שהפיץ את הנצרות ברומא והיה האפיפיור הראשון. בעבר, האזור היה בית קברות רומי, ופטרוס הוצא להורג ונקבר שם. במשך השנים הקבר התקדש, וכשהנצרות הפכה להיות דת מוכרת, נבנתה מעל המקום כנסייה.
בזיליקת פטרוס הקדוש – Wikipedia
אדריכלות ביזנטית. שהתפתח מהאדריכלות הרומית. הכנסיות הביזנטיות שנבנו כבר בתקופת יוסטיניאנוס שאפו לתת תחושה של הרבה יותר אור רוחני בחלל, בדומה לתפישות המאוחרות יותר של אדריכלות הכנסיות. הביזאנטים המציאו טכנולוגיה של בניית כיפה מעל שדה ריבועי.
מבנים ביזאנטיים מפורסמים
- כנסיית איה סופיה, קונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו)
- המאוזוליאום של גאלא פלקידיה, רוונה
- כנסיית אגיה אירנה, קונסטנטינופול
- הבזיליקה של סן ויטאלה, ראוונה, איטליה
- מנזר סנטה קתרינה, סיני
- כנסיית סן מרקו, ונציה, איטליה
- כנסיית שמעון בעל העמוד, סוריה
- היפדורום קונסטנטינופול
- כנסיית הקבר, ירושלים (יוצאת דופן בסגנונה)
- מנזר דפני, מנזר הוסיוס לוקאס ומנזר ניאה מוני של קיוס ביוון
כנגד מבנה האורך התפתח באותה תקופה, במקביל מבנה ריכוזי דתי, בצורת עיגול, מרובע, צלב יווני (סימטרי), או משושה, כמו סן ויטלה בוורנה הוא אחד המפורסמים. יש הטוענים שזה ניסיון לחקות את קבר ישו. הלנה, אם קונסטנטין, הגיעה לארץ לאתר את התחנות הקשורות בחיי ישו. היא הקימה כיפה על עמודים סביב קבר ישו. הנטייה של תפילה תוך כדי סיבוב דרשה מבנה סימטרי, כשהמקום הקדוש באמצע.
הבזיליקה של סן ויטאלה היא כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 הממוקמת בעיר בעיר רוונה. חשיבותה הרבה של הכנסייה נובעת משתי אספקטים שונים. ראשית, מבנה הכנסייה המתומן, אשר נותר ללא שינוי רב מאז בנייתה, מהווה עדות לסגנון בנייה ביזנטי ולמבנים דומים אשר לא השתמרו לימינו. שנית, עיטורי הכנסייה ובייחוד הפסיפסים מהווים עדות מרשימה באיכותה לסגנון העיטור האימפריאלי באימפריה הביזנטית. בזכות חשיבות זו הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמי של ארגון אונסק"ו.
בזיליקה של סן ויטאלה – Wikipedia
כנסית אגיה סופיה (כנסיית החוכמה הקדושה, בלטינית: Sancta Sophia) הנמצאת באיסטנבול שבתורכיה, הינה כנסייה יוונית אורתודוקסית. הנחשבת לאחת הדוגמאות הבולטות של האמנות והאדריכלות של האימפריה הביזנטית וכאחד הבניינים המפורסמים בעולם. לאחר התפרקות האימפריה הפכה למסגד עם תוספת 4 מינרטים. היום היא מוזיאון, והתורכים מסירים את הסממנים האיסלמיים ומשחזרים את הציורים הנוצריים שכוסו. כל המבנה ממוקם על גבי מקדש רומי פגאני. המבנה היה מהפכני, מכוסה בכיפה שקוטרה 31 מטרים וגובהה 56 מטרים. כיפה זו קטנה במקצת מכיפת הפנתאון שברומא. כדי שהקירות לא יקרסו ממשקל הכיפה, הוציאו עמודי תמך כלפי חוץ, כדי לא לשבור את המבנה הפתוח בפנים. זהו שילוב של מבנה אורך עם מבנה ריכוזי (גם כנסית סן מרקו בוונציה היא כזו).
ארבעה עמודים בארבע פינות המבנה מחזיקים את משקלה הרב של הכיפה על ידי פנדנטיבה (משולשים קמורים מתחת לכיפה המעבירים את העומסים ל-4 נקודות). המבנה ניזוק מספר פעמים בשל רעידות אדמה והכיפה קרסה.
פנים הכנסייה מצופה בשייש, ובפסיפסים בצבעים, ירוק, לבן, ורוד וזהב. הכיפה היא עם פסיפס זהב, וחלונות שמאירים אותה. תוכנית הכנסייה מראה את השילוב של המאה ה-6. מעל הפסיפס יש פרסקו דמוי שיש – הרומאים יצרו טכניקה של ציור פרסקו בצורה שנראתה בדיוק כמו שיש. טכניקה זו חזרה במאות ה- 17-19.
אומנות: http://www.orianit.edu-negev.gov.il/brenner
קתדראלה. כנסייה היא מבנה דתי לאזור קטן. בעיר הגדולה של האזור יש קתדרלה, כנסייה ראשית, מקום מושבו של הבישוף (הגמון), והיא אחראית על הכנסיות הקטנות שבתחומה.
הקתדרלה לרוב היא מבנה גדול ומפואר, שניצב רם בכיכר העיר. הבנאים והאמנים שבנו את הקתדרלות התייחסו למעשה ידם כאל יצירת "עיר האלוהים" שמורכבותה הגדולה מקפלת בתוכה משמעות תיאולוגית עמוקה בנוגע לעולם שברא אלוהים. הקתדרלה היוותה פעמים רבות את המרכז של חיי העיר, ופארה שיקף את יוקרת העיר בה היא נמצאה.
הקתדרלות נבנו עוד מהמאה ה-8 לספירה. אז גם הוחלט שהן יהיו מקום מושבו של הבישוף המקומי ולכן ימוקמו רק במרכזי הערים ולא בכפרים. באנגליה לא מומש צו זה שכן בישופים התארגנו לפי שבטים ולא לפי אזורים גיאוגרפים.
עד המאה ה-12, רוב הקתדרלות נבנו בסגנון הרומנסק. הקתדרלות הרומאנסקיות הכבדות התאימו לאירופה המתפתחת, שהחלה לצאת מימי החשיכה אל עבר ימי הביניים מאחר שהן דרשו מעט כשרון וסיפקו הגנה בעת שהעיר הותקפה (בתקופה זו, רבים מן החומות והמבצרים באירופה היו מעץ).
במאה ה-10 הכנסייה כבר מספיק מבוססת, ומתחילים מסעות הצלב. על רקע זה התפתחו 2 סגנונות: רומנסק וגותי. על רקע 2 הסגנונות האלו התחילו להיווצר גם ההבדלים בין המדינות השונות.
כנסייה רומנסק. מאות 10-12. בארכיטקטורה מאופיין ע"י החזרה לאלמנטים ארכיטקטוניים רומיים עתיקים כמו הקשת העגולה והקימור. אשר נשתכח במאות השנים שעברו בין נפילת האימפריה הרומית עד אותה תקופה.
באלף הראשון התגבשה הכנסייה הנוצרית. שנת 1000 נחשבה סוף העולם. פחדו שהעולם ייהרס. לאחר ששנת 1000 עברה ולא קרה כלום, הכנסייה התחילה בסגנון איום: החוטאים ילכו לגהינום.
הכנסיות בסגנון הרומנסק הן עם קשתות עגולות. לא רק השפעה קלאסית רומית, אלא כחלק מהארכיטקטורה. הבזיליקה כבר לא הספיקה, קהל המאמינים גדול מידי, אז מרחיבים את מבנה האורך ע"י הוספת מבנה רוחב – טרנספט, הנמצא בזווית ישרה לבית האורך ויוצר מבנה של צלב. בהתחלה הוסיפו קפלות קטנות ובמשך השנים הטרנספט גדל ואח"כ מתרחב וכולל עמודים ושערים.
האדריכלות הרומנסקית הגיעה לשיאה בצפון צרפת, אך נפוצה בכל רחבי אירופה והייתה לסגנון הפאן-אירופי הראשון מאז האדריכלות הרומית. התפשטותו ברחבי היבשת מעידה על כך שבתקופה זו כבר נישא מידע בידי סוחרים, אצילים, אבירים ובעלי מלאכה ממדינה למדינה. האדריכלות הרומנסקית מייצג את התקופה בה אירופה החלה להתאושש מחשיכת ימי הביניים אשר אופיינה בהתדרדרות שלטונית, תרבותית וטכנולוגית. בתקופה שבה שורר פחד משודדים ומברברים. האדריכלות היא כבדה, מבצרית ובעלת קירות תמך גדולים. חלל הפנים בנוי מסדרת קמרונות המגדירים תאי נפח לאורך ה"ספינה הראשית".
חשיבות מיוחדת כאן ניתן לייחס לעליה לרגל למקומות קדושים שהייתה נהוגה באירופה, ומסלולי עליה לרגל למקומות כמו סנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון ספרד תרמו ככל הנראה באופן מיוחדת להתפשטות הסגנון.
כנסיות בסגנון הרומנסק: קתדרלת סט. מיכאליס, 1010-1033, הילדסהיים, גרמניה. סט. סרמין, 1080-1120, טולוז, צרפת.
במאה ה-10 החלו להקים מגדלים בכנסיות לציון המקום, וגם לתצפית (תקופה לא שקטה). המגדל הוקם בד"כ בנקודת המפגש בין בית האורך לבית הרוחב. במגדל היה פעמון שהיווה שפה: צלצולים שונים לארועים שונים בחיי הקהילה: לידה, מוות, קריאה לתפילה. המגדל הוא סממן מובהק של סגנון הרומנסק.
הבנייה נמשכה עשרות שנים (לפעמים מעל 100 שנים) ובכל פעם שהייתה מלחמה או היה שטפון, או הרבה עבודה בשדות, הופסקה הבניה לתקופה מסוימת, ואח"כ החלה מחדש. לכן רוב כנסיות הרומנסק בנויות בסגנונות שונים, לפעמים ההתחלה היא רומנסק וההמשך הוא גותי.
הערים התפתחו בהתחלה כמרכז מסחר, מערכת כלכלית לסחר, לא למגורים. הסוחרים הגיעו בבוקר וחזרו לכפריהם בערב. פיזה הייתה עיר מסחר ראשית, שחלשה על נקודה ימית, וחיבור למזרח, לא"י. ההשפעה של המזרח ניכרת בכנסיה. יש בה פסיפסים ביזנטיים, למרות שברומנסק אין פסיפסים, רק פסלים. מגדל פיזה הוא מגדל הפעמונים של הכנסיה. זהו מגדל אוורירי, סגנון איטלקי טיפוסי.
כנסייה גותית. הארכיטקטורה הגותי היא שיא הביטוי של הרצון של שימוש על בחושים וחושיות. גותיקה הוא שם גני שנתן אנשי רנסאנס. היא נמצאת בין התקופה הרומנסק ורנסאנס, מאות 12-15. הגותיים היו השבטים הברבריים שישבו באזור צרפת. שם התחיל להתפתח סגנון שקיבל את השם גותיקה. יש לה שלושה עקרונות: א) בסיס קצר ומאוד גובהה כדי לתת לאדם תחושה שהוא מאוד קטן מול עוצמתו האל. ב) העמודים הצדדיים, אומנה דואה. להוציא את היסוד מחוץ לקיר, כלומר, היסודות לא נמצאים בקירות. התמיכה לקירות נעשתה מחוץ למבנה הכנסייה: קשתות מרחפות. עשו את הקירות יותר דקים וכך הכניסו את הויטראז. ג) תאורה צבעונית. כניסה של אור נתן תחושה אלוהית.
אופי הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהוא יוצר בחללי הפנים של המבנים, הפכו את האדריכלות הגותית למושא השראה חשוב במיוחד בקרב אדריכלים ואמנים רבים.
רצו להגדיל עוד יותר את הכנסיות. לכנסיה היה כבר הרבה כסף אז הפתרון ההנדסי הפך להיות סגנון ארכיטקטוני: הקשת המחודדת של המפזרת את העומס, הסגנון הגותי. אבן הראשה שמאפשרת סגנונות שונים, מִפְתחים שונים, גבהים גדולים יותר, הגעה לשמיים.
האדריכלות הגותית משקפת בצורה טובה מאוד את תפישת החיים של ימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והאמונה הנוצרית ואין כמעט שום חשיבות לאדם או לחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים: א) הקתדראלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר בלתי-רגיל בקישוטים. הם נבנו בדרך כלל במרכז העיר, במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר. ב) פרופורציות החלל היו לא אנושיות. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל. ג) קווי מתאר חדים וצרים המעניקים תחושה של גובה. ד) ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה רבה של הרבה מאוד אנשים שאפילו לא קיבלו את ההכרה. למעשה ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדראלות גותיות. ה) ריבוי של ציורים, פיסולים, סיתותים באבן, ויטראז'ים ותיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את פשוטי העם שלא יודעים קרוא וכתוב. ן) פסלים וקישוטים רבים אף מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה כך שאפשר היה לראות שהם שם אך אף בן אדם לא יכל באמת להתרשם מהם. הם פוסלו למעשה עבור האל ולא עבור בני אדם. ז) חלק מהפסלים, הגרגוילים והגרוטסקים שקישטו בעיקר את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש את השדים אך הם גם יצרו יראת כבוד בעיני הציבור הסובב אותה כמו גם תחושה של פחד.
תרשים של מרכיבי המבנה של כנסיה גותית:
משך הבנייה ועלות הבנייה של הקתדראלות הגותיות היו חסרי פרופורציה לחלוטין לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הכנסיות נבנו במשך עשרות שנים ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה בכלל לא זכה לראות את השלמתה.
בזיליקת סן דני בפריז הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותיים כגון בנייה קלה לגובה וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת סנס ואילו קתדרלת נוטרדאם בפריז נחשבת עד היום לאבטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית. מאז נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון גותי, עשרות מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית כנסת מייזלובה בפראג).
האדריכלות הגותית זכתה לעדנה במאות ה-12 ועד ה-16 וכן במאה ה-19, במה שידוע כהתחייה הגותית או סגנון נאו-גותי.
כנסייות גותיות: כנסייה סן סטפן, וינה. כנסייה מילנו, איטליה. כנסית סט. ג'ורג', וינדזור, אנגליה. קתדרלת שארטר, צרפת
הויכוח בכנסיה על מעמדה של האשה נמשך עד המאה ה-20 – האם מריה הייתה רק כלי, או גם קדושה. עליית מעמד האשה קשור בעליית מעמד האדם והוא מהווה את הניצנים הראשונים של הרנסנס.
ויטראז'. עד המאה ה-11 הייתה רק זכוכית בניפוח. רק אח"כ החלו ליצור זכוכית שטוחה. בהתחלה השתמשו בתחתיות בקבוקים כזכוכית שטוחה, וחיברו אותם ע"י בדיל, שהוא מתכת רכה וניתן היה ליצור בה מסילה. הצבעוניות הביאה ליצירות הויטראז'. הויטראז' יוצר אווירה מהממת. בהמשך השתמשו בו גם להפצת סיפורים מיתולוגיים. הויטראז' בנוטרדם הוא רק מהמאה ה-19. הויטראז' המקורי נהרס במהפכה הצרפתית. כאשר רואים ויטראז' צבעוני מאוד, הוא בן 100-200 שנה. בימי הביניים לא ידעו להפיק צבעים כאלה, והויטראז'ים היו "דהויים". לא היה בוהק צבעוני כל-כך. הויטראז'ים ה"דהויים" הם העתיקים. הצבע מתקבל ממינרלים שונים, אותם טוחנים ליצירת פיגמנטים, ואותם מערבבים עם הזכוכית. עד המאה ה-19 היה מקובל לצבוע קרמיקה בצבעי אדמה טבעיים, כי החומרים דומים, וההדבקות טובה יותר. בדים צבעו עם צבעים שיצרו מצמחים – בגלל קרבת החומר, אותה משפחת חומרים. ביהדות – חלזונות מצור הובאו ליצירת בגדי הכהן הגדול.
ויטרז' הינו טכניקת חיבור זכוכיות צבעוניות לכדי ציור צבעוני ושקוף. את חלונות הכנסיות נהגו לבנות, החל מימי הביניים, כוויטראז'ים שבהם צוירו סיפורים שונים מהתנ"ך ומהברית החדשה.
בכנסיות הגותיות נהגו לבנות ויטראז'ים גדולים מאוד עבור כל החלונות. לוויטראז' היו מספר תפקידים: לקשט את הכנסייה, לרכך את האור החודר לחלל המבנה ולתת לו גוון "רוחני", וחשוב לא פחות, ללמד את המאמינים את סיפורי התנ"ך, במיוחד בימי הביניים שבהם מרבית האנשים לא ידעו קרוא וכתוב.
הרוזטה, חלון גדול עם מרכז והתפזרות ממנו. המקבל את שמו מדמיונו לשושנה. הרוזטה היא חלון בעל מסגרת אבן המכיל בתוכו ויטראז'ים היוצרים ביחד את צורת השושנה. הרוזטה מחולקת לצורות משניות – עיגולים קטנים יותר, פלחי המעגל וצורות שונות המזכירות תלתנים ועלים.
מיקום הרוזטה הוא בדרך כלל בחזית הראשית (המערבית) מעל לשער הכניסה המרכזי. לעתים נבנות רוזטות גם בחזית המזרחית וגם בקצות הטרנספט. בפנים הכנסייה, הרוזטה יוצרת (תלוי בשעה ביום) אפקט של אלומת אור רך וצבעוני החודר דרכה ומשרה אווירה של קדושה.
מגדל פעמונים. כמעט ואין כנסיות ללא מגדל פעמונים או חלק כלשהו במבנה שבו ניתן להתקין פעמון. מטרת הפעמון היא תקשורת בסיסית עם תושבי העיר. הוא מצלצל בשעות שונות על מנת לקרוא למאמינים לתפילה, להודיע על אירוע חשוב, להכריז על השעה, או להתריע בפני שריפה או סכנה אחרת. מגדל פעמונים נועד להחזיק את הפעמונים, שמשקלם של הגדולים שבהם מגיע למאות קילוגרמים.
מגדלי הפעמונים נבנים כחלק מהכנסייה, ולעתים כמבנה העומד בפני עצמו בצמוד אליה. ישנן כנסיות שבהן נמצא המגדל מעל הקרוסינג (מפגש הספינה הראשית עם הטרנספט), וישנן כאלה שבהן מגדל הפעמונים נמצא מעל החזית הראשית. במקרים רבים ישנם שני מגדלי פעמונים סימטריים בחזית הראשית של הכנסייה.
מגדלי פעמונים הלכו והתפתחו מאמצע ימי הביניים, מתוך שאיפה לבנות כנסיות גבוהות ככל הניתן, למען יראו וישמעו למרחק הגדול ביותר האפשרי, הלכו וגבהו מגדלי הפעמונים שנבנו. מגדל הפעמונים של קתדרלת לינקולן שבאנגליה מגיע לגובה של 160 מ', והיה המבנה הגבוה ביותר בעולם במהלך המאות ה-14 וה-15. כאלמנט הגבוה ביותר בעיר, לפחות עד הגעת גורדי השחקים המודרניים בסוף המאה ה-19, היו מגדלי הפעמונים של הכנסיות הדבר הבולט ביותר בקו הרקיע העירוני של ערי אירופה והיוו גאווה מקומית. למגדלים רבים נוספו גגות מחודדים שהעניקו להם גובה נוסף ומראה כללי מרשים יותר.
אדריכלות הרנסאנס: המאה ה-15 עד המאה ה-16, בעיקר באיטליה. סגנון הרנסאנס ניסה לשחזר את סגנון הבנייה הקלאסי. כנסיות הרנסאנס היו בעלות צורות פשוטות ונקיות יותר בדומה למבנים הרומיים, הן היו נמוכות יותר מאלו הגותיות, קישוטיות הרבה פחות ובעלות פרופורציות אנושיות יותר.
הסגנון דוגל בהרמוניה בין חלקי הבניין למבנה כולו ולסביבתו כמו גם על מרכזיותו של האדם. להבדיל מאלמוניותם של האדריכלים בימי הביניים באירופה, אדריכלי הרנסאנס היו אמנים בעלי שם שעסקו גם בתחומים נוספים כגון ציור, פיסול, הנדסה אזרחית וצבאית. החשובים שבהם הם: פיליפו ברונולסקי, לאונה בטיסטה אלברטי, דונטו ברמנטה, לאונרדו דה וינצ'י, אנדראה פלדיו, מיכלאנג'לו וברניני. אדריכלות הרנסאנס אינה רק אדריכלות של כנסיות כמו הסגנונות שקדמו לה. ניתן למצוא את הסגנון גם במבני ציבור אזרחיים שונים, ארמונות ואף בוילות פרטיות של אצילי התקופה.
אחד המבנים המפורסמים בסגנון הרנסאנס הוא הבזיליקה של סן פייטרו בקריית הוותיקן. את המבנה עיצבו כמה מהאדריכלים הגדולים בהיסטוריה: מיכלאנג'לו עיצב את הבזיליקה של סן פייטרו לפי כנסייה של ברונלסקי ונפטר בגיל 92 במהלך הבנייה, את עבודתו המשיך האדריכל דונטו ברמנטה והאמן רפאל צייר את קירות הקפלה הסיסטינית.
כנסייה סנטה מריה נובלה, פירנצה 1470. סגנון הרנסאנס האיטלקי. (אדריכל לאונה בטיסטה אלברטי(.
אדריכלות הבארוק: המאה ה-17, תחילה באיטליה ואחר כך בשאר אירופה ואמריקה הלטינית. סגנון הבארוק באדריכלות הכנסיות היה דומה מאוד בצורתו לסגנון הרנסאנס, אלא מקושט ועמוס יותר בפרטים ובצורות.
נאו-קלאסיציזם ונאו-גותיקה: מהמאה ה-18 עד המאה ה-20. מדובר בשני סגנונות שונים, אך בשניהם קיים חיקוי סגנונות קודמים. חיקוי הסגנונות מתבצע עם שינויים בעיקר באופי הקישוטים וטכנולוגיית הבנייה המשפיעה גם על העיצוב. הנאו-קלאסיציזם חיקה את הרנסאנס ואת האדריכלות הקלאסית והסגנון הנאו-גותי ניסה להחיות את הסגנון הגותי של ימי הביניים.
כנסייה נאו גותיקה: ווטיבקירכה, וינה.
כנסיות מודרניות שנבנו במאה ה-20 ברוח המודרניזם ובשבירת חלק מהמוסכמות של בניית כנסיות. כנסיות מודרניות רבות אינן כוללות את חלקי הכנסייה המסורתיים ובקומפוזיציה הצפויה. כמו כן הן נבנות בשיטות בנייה חדשות המאפשרות צורות אחרות ושפה אחרת של עיצוב המבנה. אחת הדוגמאות המוצלחות לסגנון זה היא כנסיית נוטרדאם די או שבצרפת.
בכנסיות אורתודוקסיות קיים קיר שנקרא איקונוסתזיס שמסתיר את המזבח מכלל המאמינים. הקיר הוא המשדר לאלוהים. האורתודוקסים מאמינים שמה שמשדר את התפילה לאלוהים זה האיקונים. אצל הקתולים מי שמשדר את התפילה לאלוהים זה הכומר. הכומר המנהל את הליטורגיה, כך נקראת התפילה במזרח. במערב התפילה תיקרא מיסה. הטקס בין הקתוליים ואורתודוקסיים דומים במהותו. אבל אצל הפרוטסטנטיים אין כל הדברים האלו. אולי ניתן לומר שאצל הפרוטסטנטיים הכנסייה דומה לבית כנסת.
קיר האיקונוסטזיס: מצד ימין לפתח המרכזי יופיע תמיד ישו פנטוקרטור, שליט העולם (את ההשראה של ישו המחזיק את הספר ותנועת היד שלו מצאו באיקונה שנשתמרה בסנט התרינה אשר הצליחה לשרוד את האיקונוקלזם). משמאל לפתח תופיע מרים עם ישו בחיקה. משמאל לישו (שני מימין) תופיע דמותו של יוחנן המטביל. האיקונה השנייה משמאל (מימין למרים) יופיע הנצחה של האירוע או הדמות שעל שמה נקראת הכנסייה.
סידור זה הנו קבוע בכל כנסייה אורתודוקסית בארץ או בעולם, אלה הן הדמויות המרכזיות.
איקונות נוספות יופיעו בשתי שורות מעל לאיקונות הקבועות. מימין יופיע תמיד מחזור חייו של ישו ואילו משמאל יופיע מחזור חייה של מרים. תמיד תופיע ההגבלה בין האיקונות והאירועים בחייו של ישו לחייה של מרים. יוצרים איזושהי סימטריה על מנת להעלות את קרנה של מרים.
בכל סצנת יום הדין האחרון ניתן לראות את ישו במרכז כפנטוקרטור ומשמאלו יראה יוחנן המטביל ומימינו נמצאת מרים כאשר יוחנן ומרים מבקשים בעבור המאמינים מאלוהים, מתחננים בפני האלוהים = DEESIS.
אתרים:
רב היבטיים על ארץ ישראל 
כתיבת תגובה