26-3-09
המילה ציונות נגזרה מהמילה ציון, באותו אופן נגזרה המילה לאומיות מהמילה לאום. המילה ומונח לאומי מופיע בתנ"ך אבל לא לאומיות. המילה היא חדשה בשפה העברית. לאומיות היא אידיאולוגיה, לפיה יש לעם הזכות לקיים שלטון עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום.
בסוף מאה ה- 18 מתחילים לראות את שני הזרמים העיקריים שעל פניהם וסימנם החברה והמפה האירופאית תתייצב. בדומה שפות אירופה שהוסיפו את הסיומת "יזם" למילים, לדוגמה, נציונליזם, אנו יודעים שהסיומת "יזם" זה אידיאולוגיה, חוויה מסוימת ורעיון. בד ובד, יש תהליך של קידוש הרעיון ולהפוך לערך עליון. כאשר אומרים נציונליזם אז מבינים שמתייחס ללאום. מה היה הבסיס התרבות של העולם באלף השנים הקודמות, באירופה הנוצרית, במאה הביניים, עולם שבו בסיס התרבות הוא דתי.
מה המאפיינים של לאום? מקור אתני, שבטי, משפחה, בסיס גנטי. האלמנט האתי איננו מספק או מייצג את הגופים המוכרים כלאומיים. צריכים לחפש קריטריון נוסף ובלתי תלוי מהאלמנט האתני אף על פי שממשיכים לדבר עליו. כאשר עוקבים אחרי ההתפתחות העמים הלאומים בהיסטוריה, כאשר רואים את ברית השבטים יכול להיות מעטפת על מנת לקשר אחד עם השני, בהתחלה קשרי דם היה הקובע.
יושבים במרחב טריטוריאלי במשך זמן אז מתגבשים קבוצות של אנשים, גורל היסטורי. צריך רצף זמן של מאוד שנים והתרבות הופכת להיות משותפת. מה יהיו הגבולות שלה? הגבול נמצא כאשר פוגשת תרבות אחרת. יש תרבויות בעולם העתיק שכוחן והשפעתן התרבותית ולא כוחניים, …, היו צריכים לטפח את הסבלנות התרבותית. הפרסים בנו אימפריה באופן מודע על בסיס הסובלנות התרבויות שכבשו, המדינות היו צריכות לשלם מס טריטוריאלי לשלטון. כמו כן גם היוונים והרומאים. הדבר הבולט אצל היוונים היה שתרבותם התפזרה בכל האזור מזרח התיכון כולל ארץ ישראל. מסתבר שהסובלנות יותר יעלה מאשר דיכוי. היוונים היו מאוד מרוצים מתרבותם. כאשר הרומאים משתלבים על היוונים אבל הרומאים היו מריצים גדולים של היוונים והעתיקו הרבה דברים מאותה תרבות היוונית, כלומר, לא היתה תחרות תרבותית. היו ערים יווניות בכל מקום, הפוליס היווני, והיוונים יכלו ללכת ממקום למקום ולהרגיש כמו בבית.
מרחב תרבותי שלא תלוי במרחב הטריטוריאלי. היום רק אנו יכולים להשוואות אותה עם תרבות האמריקאית. אמריקה זה עוצמה ועוצמה תרבותית, לא דווקא בגלל הכוח הגרעינית. אמריקה כמו דרך לחיקוי. הצרפתים מאז המפכה מאוד מתאמצים להגיע לאותה רמה. הם בעלי תרבות, אנשים שלוקחים איתם את התרבות. קיימת ישות שהיא תרבותית, בעלת שוויון שפה, מנהגים, משטר.
אנו רוצים לראות את העם היהודי כלאום. היה חסר בסיס טריטוריאלי אבל במשך הזמן ידע לשמור על הקבוצה בגלל קיום של תרבות אדוקה. העם היהודי מצא נוסחה שיכול לקיים אותה אף על פי ששילם מחיר יקר עבורה. גם ניתן להגיד אותו דבר לעם הצועני שהם נשאי תרבות.
העולם עבר מהפך תרבותי רציני ועמים בקצב שונה עוברים מודרניזאציה. מתחיל במערב ובעניין הלאומיות כמרכיב בסיסי שע"פ יוצגו הדברים, מופיע אצל האנגלים כבר במאה ה- 12. אנגליה מתייצבת במתכונת לאומית, אי לכך רואים שהיא היתה המדינה הראשונה שגירשה יהודים מתחומה שבפועל התחיל עם שנאה זרים. הדת הקתולית היתה אוניברסאלית מול הפרטיקולריזציה שהלאומיות מביאה. אנגליה חלוצה הלאומיות וגם היא תהיה חלוצה בתפיסה הנגדית, ז"א התפיסה האזרחית.
החברה דוחה את התרבות היהודית כמו כן תרבויות אחרות, צוענית למשל, כי היא שונה מאותה תרבות לאומית, כלומר, התרבות של עם שבארצו יושב. אף על פי כן היהודים ראו את עצמם כעם הנבחר וזה נתן הרבה כוח להחזיק מעמד. הצוענים לא עברו אותו תהליך מודרניזציה כמו שהיהודים עברו. היהודים אמצו הסימנים החדשים כמו לאומיות נוסחה אירופה, השכלה, בעלי זכויות, הגדרת עצמי, אלמנטים אוניברסאליים אבל התפיסה הלאומית לא התחילה מן הפרט אלא בקולקטיב, הקבוצה.
אירופה הלכת להיות זירה של מפגש תרבויות ולכן גם מלחמות, החל מנפוליאון, עד מלחמת העולם השניה, 150 שנה. בין שתי תפיסות של היחס בין לאום ומדינה. מבנה המדינתי תמיד היתה, אין שטח שלא היה בו שלטון והשלטון מייצג מדינה, לא חשוב מי, מה ואיך הוא, מה הבסיס הסמכותי שלו.
ניתן להציג את המדינה במודל פשוט, מרכיבי מדינה. כל מה מוסיפים בו רק מקשה למודל הבסיסי. המודל צריך לעמוד במבחן כל הזמן. אימפריות, זמנים אשר שלטון כמו שלטון פאודלי, נוצרי. אין שלטון לאומי אבל יש שלטון מדיני
השלטון הוא עבור עם, אנשים והוא תמיד שלטון חוק. העם לא צריך להיות הומוגני, השלטון שמייצג מדינה צריך להיות מזוהה עם העם. הלאומיות הוא דבר חדש שיצרה חפיפה בין מדינה ולאום, זה מה שנקרה עצמאות, הגדרת עצמית על בסיס לאומי. היו עמים ומדינות ללא זיקה ביניהם כמו משטר פאודלי. היה מלך שהוא בעצם לא היה סמכות, הכוח האמיתי היה אצל האצילים, נסיכים שהיו מוכנים לשמור לו אמונים. המדינה לא הלכה ליפול אם עם מאבדים אחוזה מסוימת. המבנה היה פיתרון על מנת להתמודד אם התמוטטות כמו האימפריה הרומית שהיתה מרכזית וריכוזית. כל אחד שואף לקיים את דתו ותרבותו לכן הרומים נתנו חופש דת ותרבות אבל כאשר מגיעים לפרק המודרני ועולה את התודעה הלאומית, רוצים מוסדות אבל גם רוצים שלטה. באנגליה בעת כהונה של הנרי השמיני הפרלמנט מכריז על הנרי השמיני כראש הכנסייה האנגליקנית. המלך בפרלמנט הוא הריבון העליון. חוק המלך בפרלמנט הוא מעל לכל חוק אחר. מאבק בין מדינה לכנסייה ולא מדינה ולאום. הלאומיות תכנס בתוך חלל שנוצר בעת ירידה סמכותה של הדת ועליה כוחה של המדינה שהופכת להיות יותר ריכוזית. אנגליה, צרפת וספרד הם הראשונות. אבל הן לא המשיכו לקיים את סווג בין לאומיות ומדינה אלא הן מייסדות את תפיסה הנגדית שאנו מזהים כתפיסה לאומית, מדינה לאום. במרכז הדברים עומד הלאום, הוא רוצה לשלוט על עצמו, ורוצה שהמדינה תהיה שלו. כל עוד התודעה היא לאומית
האנגלים במהלך המאה ה- 17, מפתחים את התפיסה המדינה האזרחית, לא קראו אז ככה. הם פיתחו את התפיסה האינדיבידואליסטית (על האדם לדאוג קודם כל לעצמו, ותרומתו לחברה היא משנית). מקור הסמכות, האם הוא אלוהי או לא. אם מתחילים מהפרט אז מקור הסמכות הוא שלהם, הריבונות היא אישית. אחר כך ויתרו עליה. השלטון הוא של אנשים חופשיים. רעיון שהמהפכה הצרפתית ביקשה לייצב וע"פ זה נפוליאון פעל אבל היתה התנגדות של מרכז אירופה. הכיבוש של נפוליאון הוא למעשה רוב האינטלקטואלים של אירופה, האליטה האינטלקטואלית התאהבו בהתחלה מנפוליאון אבל זמן קצר לאחר מכן התנגדו, לא מרעיון המהפכה, רוצים חופש, חירות, זכויות אבל לא רוצים להיות תלויים להגנת וניהול הצרפתי. זה לא היה בכפיה. מרכז אירופה דאג לרעיון ותפיסה אזרחית, אזרחים ללא הבדל דת, מין וגזה, כלומר, מוצא אתני. מה שקובע הוא התחושה הסובייקטיבית שאדם לא יכול להתמודד במשחק פתוח ממה שמביא המערב, במונחים מזרח תיכוני, ממה שמביאה ישראל כמו ארגון, יזום, רעיונות. אף אחד לא רוצה להיות זנב לאריות ומעדיפים להיות ראש לשועלים. רוצים את היתרונות שהמערב השיג ומביא תודות לתפיסה ששחרורה את הפרט. כמו כאשר גילו את אנרגיה שיש באטום שאפשר לשחרר ולגרום לפיצוץ אטומי. מה שיש באטום ולא רואים אותו זה הפרט. כאשר נותן לפרט חופש פעולה ויוזמה אולי לא יודעים את הסוד אבל רואים את תוצאה, סוד האינדיבידואליסטי והליברלי. כולם רוצים את הנכסים של המערב. גם העולם המוסלמי רוצה אותם. הפונדמנטליסטים כמו האורתודוקסים אינם מעוניינים בשינויים אבל באופן כללי כולם רוצים את רמת ואיכות החיים המערבי, טכנולוגיה, לכן שולחים אנשים למערב ללמוד אבל לא רוצים להיבלע. לכן הם דורשים עצמאות מלאה, להחליט על קצב בהתפתחות אם מדובר במודרניזציה.
גישה תרבותית והתרבות תלויה באירועים, עמים מרכז אירופה, מי מייצג הרצון הכללי, אנשים מסוימים ולא כלל האוכלוסייה, הניח אבן היסוד של תפיסה טוטליטרית של קולקטיב, כלומר, לוותר את רצון הפרט, ז"א רצון הכלל, לאום, חברה, קבוצה. הדרישה של עצמאות היא של הקבוצה, מדינה בשביל לשמר את תרבות ובשביל לעבור את תהליכים ההכרחיים, כלמור, תהליכי מודרניזציה, ושליטה עצמית.
במודל המדינה אין לאום ואין תרבות. המדינה היא נאוטרלית, מקיים שלטון חוק, שלטון העם למאן העם. למנוע מהחזק לנצל את חלש. כמובן ששלטון נמצא בשטח מוגדר. המדינה היא גוף במסגרת נאוטרלית. ביום שבא הדרישה הלאומית בחפיפה בין הלאום והמדינה אז מתחילות הצרות שהגיע להכרעה במלחמת העולם השניה.
במדינה אזרחית אין קשים כאלו. אם לוקחים את המודל האמריקאי שיש בו תרבות אבל יש הרבה אוכלוסייה אתנית עם הרבה חיכוכים, מתחים וזה לא סיפור של הרמוניה טבעית, אבל כולם משחקים את המשחק החוקה האמריקאית, משבעים אמונים לחוקה וכל אחד הופך להיות שווה זכויות כמו בין אומה אמריקאי. המדינה יצרה את האומה או המדינה מזוהה עם האומה.
כל המלחמות באירופה החל מנפוליאון עד מלחמת העולם השניה היא על רקע ליישם את המודל הלאומי. הדרישה להגדרת גבולות המדינה ולאום אומרת שאם אנשים בעלי אותו לאום צריכם להיות בתוך גבולות המדינה. פעם מדינות היו שולטות על מדינות או אזורים של מדינה אחרת. האם לאפשר לאזרחים ישראלים לחיות בתוך תחום של מדינה פלסטינית?
יש מרכיב נוסף, הגבולות ההיסטוריות. כל מדינה יש לה תור הזהב (הוא כינוי לתקופת פריחה בולטת של עם, מדינה או תחום פעילות). תור הזהב של פולין, גרמניה, רומניה וכולי. מה הן הגבולות ההיסטוריות של ישראל, אדמת קדושה. היתה ויכוח בהכרזת העצמאות האם לכתוב מדינה לאומית ודמוקרטית אבל לא לכתוב מדינה של כל אזרחיה. מי שאומר שמדינת ישראל היא לא מדינה של כל אזרחיה זה כמו לומר שהמדינה היא לא מדינה. האם לתושבים הערבים אין להם תעודת זהות, הם לא אזרחים? יש כושי, כל המלחמות שהיו באירופה היו סביב סכסוך על גבולות וסביב ניגודים בין הרוב הלאומי נגד במיעוטים. במדינה אזרחית אין הרכה למיעוטים לאומים למרות יש מדינות שכן יש מיעוטים לאומים כמו ספרד ואנגליה למשל. אבל המדינה המערבית שמתבססת על מודל האזרחי איננה מוכנה להכיר אותם. לא במקרה במלחמות העולם היו אותם קואליציות, ברטניה, צרפת וארצות הברית וגם רוסיה שאינה מדינה מערבית ודמוקרטית. רוסיה לא היתה דמוקרטית בתקופת הצר וגם לא בימי סטלין. רוסיה שחתמה הסכם עם גרמניה ערב המלחמה כי חשבה שיש משימה משותפת למערב. דפקה המערב חשש יותר מהבולשביקים מאשר היטלר. אבל אחר כך רוסיה שאיננה דמוקרטית עוברת לקואליציה המערב. פעמים אותה קואליציה של מדינות אזרחיות מול מדינות לאומיות. אי לכך רוסיה היא מדינה אזרחית.
מי יכול לעמוד בראש השלטון? השלטון הוא למאן העם. השלטון הוא שלטון חוק. מי הוא העם? העם הוא עם הארץ. בתנ"ך עם הארץ הוא ביטוי של דחייה כי לקחו את חיה התורה כדבר מרכזי ועם שלא מתנהג על פי התורה הוא עם הארץ, גולי בבל זה העם הנבחר כי הלכו עם התורה. החוק הוא חוק שחל הארץ.
חוק האדם הוא חל רק על בני השבט ורק אלו ששיכים לשבט נהנים ממנו וכפופים לו. כל מי שלא שייך לשבט אז הם מחוץ לחוק. לכן המעשים שעשו אנשים משבט אחד בתוך גבולות של שבט אחר לא ניתן היה לשפוט אותם. אי ידיעת החוק לא פותר מעונש.
רואים במדינות שכוללות עמים שונים כמו, אירק, סוריה ומצרים שנציגים של כולם נמצאים בשלטון ולא רק אלו השייכים לגזע מסוימת. כאשר העמים מכירים את המדינה אז הכול בסדר אבל אחרת הופכים להיות לעם נרדף.
במגילת העצמאות של מדינת ישראל נאמר שהיא מדינת אזרחית ללא הבדל דת, מין וגזע וזה עומד בניגוד במה שנאמר שהיא מדינה לאומית יהודית. בהכרזת האו"ם יש שתי מדינות לאומיות יהודית ופלסטינית. בן גוריון צדק כאשר אמר שהזכויות שייכות לעם ולא דבר שהמדינה נותנת.
במלחמת העולם השניה, הרוסים אבדו כ- 35 מיליון אנשים. גם היו הרבה יהודים שנלחמו במלחמה ונהרגו. כבר במלחמת העולם הראשונה היו הרבה יהודים שנלחמו, כמיליון וחצי, ורבע מהם נהרגו. מדינה שקמה ולא אומרת שהיא לא מדינה של כל אזרחיה אז לא מוצגת באו"ם (לארגון האומות המאוחדות). אחרי מלחמת העולם השניה אין יותר מדינה לאומית אבל מחליטים להקים מדינה יהודית, מה המשמעות? רק בגלל ההתחשבות לקיום של העם היהודי. ועדות האו"ם הציעו שתי מדינות ועברת מרצון של האוכלוסייה. ברוב של 8 מול 5 הוחלט על חלוקת הארץ. הרוב התקבל בעזרת ברית המועצות שהיתה יכולה להציע להקים פדרציה בדומה ליוגוסלביה למשל, כלומר, בניגוד לנוסחה שלה. בוועדה אונסקו"פ היו נציגים של העולם הקתולי, מערב אירופה, עולם המוסלמי, הגוש הקומוניסטית.
11 המדינות שיוצגו בוועדה הן: אוסטרליה (ג'. ד. ל. הוד), אורוגוואי (אנריקה רודריגז פבריגט), איראן (נסרולה אנטזאם), גואטמלה (חורחה גרסיה גרנדוס), הודו (ע. רחמן), הולנד (נ. בלום), יוגוסלביה (ולדימיר סימיץ'), פרו (אלברטו אלואה), צ'כוסלובקיה (קארל ליסיצקי), קנדה (איוון ראנד) ושבדיה (אמיל סנסטרום, שהיה יושב ראש הוועדה).
היתה ויכוח בין טיטו (יוגוסלביה) וסטלין (ברית המועצות) למה להצביע בעד החלוקה בין עמים כאשר הם בעצמם נמצאים במדינה שהיא מורכבת מן כמה עמים עם ניגודים. עם הזמן אותן מדינות התפרקו. בפועל ברית המועצות שהוא משטר קומוניסטי, עד הרגע זה היה נגד הציונות והכרת זכויות הלאומיות של העם יהודי. איך אפשר להבין את השינוי בעמדת ברית המועצות להצביע בעד חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית?
כבר בהצהרת בלפור הוסיפו סעיפים מיוחדים. אחד על מנת למנוע פגיע בזכויות הלא יהודים וגם יהדות המערב, יהודים לא ציונים, שביקשו להדגיש שכל הסיפור של הציונים שלא מיצגים את כל העם היהודי לא פוגע במעמד וזכויות של היהודים באשר הם.
אחרי במלחמת העולם הראשונה יש מפה חדשה של אירופה. למה לפרק האימפריה אוסטרו הונגריה? היתה יכולה להיות מדינה רבה לאומית ואזרחית ולא לפרק לעמים עצמיות שהסתכסכו ביניהם. המערב לא הלך למצוא פתרון. ברגע שהוקמה מפה על פי העיקרון הלאומי אז נוצרו הבעיות, אנשים לאומים, קבוצות לאומיות. רק שני שליש באוכלוסיית פולים היו פולניים, שליש היו אוקראינים, יהודים וגרמנים. הפולנים לא רצו את המיעוטים. הפולנים אמרו שהם יכולים לתת זכויות אזרח כמו במערב. אבל היהודים אמרו שזה לא מספיק כי זו מדינה לאומית ורוצים זכויות לאומיות, הגנה לתרבות ועל החיים. היה מתח בין היהודים האורתודוקסים וציונים בפולין. וכך היה התחשבות לעניין והיהודים שמרו על תרבותם. בברית המועצות הוקמה איזור או מדינה יהודית.
לגבי מדינה יהודית שתקום בארץ ישראל גם צריכים לשמור על זכויות האזרחים הלא יהודים, לכן היה חשוב להוסיף את משפט בהכרזת העצמאות. זה שם המשחק היום. היו מדינות שלא קיבלו את העיקרון האזרחי, אבל יש מציאות בשטח ואחרי מספר שנים, עם מאבקים של האוכלוסייה כן מקבלים אותו.
מהי אומה ומהו לאום: http://www.articles.co.il/article/37056
רב היבטיים על ארץ ישראל 
