סיפור השליחות הוא סיפורו של ישו משך שלוש השנים שבין טבילתו לבין צליבתו. שהוא בעצם הסיפור המרכזי שהפך את ישו לדמות אשר מאות מיליונים מאמינים בה. את כל הניסים של ישו נצטרך לקרוא כסיפורים עם רמזים תיאולוגיים, פרה פיגורציה.
מחזור הלידה. (הבשורה (חג הבשורה), הביקור, לידת ישו (חג המולד), סגידת הרועים, שלושת האמגושים (חג ההתגלות), טקס פדיון הבן, טבח התמימים, הבריחה למצרים). פרק נפרד.
מלאך מבשר ליוסף במצרים שהורדוס מת. המשפחה חוזרת לנצרת.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
ישו בין המורים. או "מציאת ישו הנער בבית המקדש". גדל עם הוריו ואחיו (יעקב הצדיק, יוסה (בבשורה על פי מתי שמו הוא יוסף), יהודה ושמעון). לפי הבשורה על-פי לוקאס, בהיותו בן 12 נלקח ישו לירושלים על ידי הוריו למטרת עלייה לרגל בחג הפסח. לאחר העלייה לרגל חזרו מרים ויוסף לביתם במחשבה כי ישו חזר לביתם לפניהם. אולם, בהגיעם לשם גילו שהוא איננו. לאחר שלושה ימים נמצא ישו כשהוא יושב בבית המקדש בחברת חכמים "המורים" ומנהל שיחה בה הפגין את ידענותו הגדולה.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
טבילת ישו. לאחר מפגש עם יוחנן המטביל שהכיר בו כבן האלוהים (פרק נפרד).
הפיתוי של ישו. ישו התגלה לבני אדם כמשיח. כבן אדם הוא לא בשל עדיין לשאת את הבשורה ולכן צריך לעבור עוד סדרה של ניסיונות. מסופר שישו מיד לאחר הטבילה הולך אל המדבר. הניסיונות נמשכים ארבעים יום. עובר שלושה ניסיונות בארבעים יום שבהם צם. מנזר קרנטל שייך לניסיון השלישי. בזאת נסתיימה תקופת הניסיון. ארבעים הימים במדבר של ישו נקראים בשם "תקופת הפיתויים של ישו" ומכאן חשיבותו של המדבר למאמינים הנוצריים.
לאחר הטבילה בירדן, ולאחר ארבעים הימים במדבר התחיל ישו את "שליחותו" בכפר נחום ובו מרפא חולים רבים. ממנו הוא יוצא לאזורים שונים ומגייס מאמינים לתורתו.
ישו מגיע מנצרת אז למה לכפר נחום? כפר נחום נמצא על דרך הים, אזור גבול שבו יושבים מוכסים, יש החלפת תרבויות עקב מעבר של אנשים מאזורים שונים, מחליפים דעות ושפות לומדים זה מזה. ולכן זה המקום בו ישו נפתח אל העולם הגדול. נצרת כפר נידח בימי בית שני.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
אין נביא בעירו. ישו נושא דרשה בבית כנסת בעירו נצרת.
לאחר שלושת הניסיונות של השטן הוא מגיע לנצרת. הולך לבית הכנסת וקורא את ההפטרה (פרק מהנביאים הקשור בנושא בוא עוסקת פרשת השבוע. התורה עצמה היא חמישה חומשי תורה, המחולקים ל- 54 פרשות לפי 54 שבועות בממוצע. קוראים בתורה החל מגלות בבל, זו החלוקה הקדומה של התורה. החלוקה לפרקים של התנ"ך נעשתה בתקופה מאוחרת יותר בשנת 1205 ע"י בישוף אנגליקני על מנת להקל את ההתמצאות, החלוקה לפסוקים היא מאוחרת יותר והיא כבר חלוקה יהודית) בספר נביאים, ישעיהו.
מצפים לדרשתו והוא אומר היום דרשתו של ישעיהו מתגשמת, כלומר, אומר להם אותו אחד שישעיהו מדבר עליו אני הוא. "היום נתמלא החזון באוזניכם". במילים אחרות, הנה , עומד לפניכם המשיח. בתחילה מקבלים אותו אך לאחר מכן הם באים אליו בטענות ואומרים לו שיעשה קודם לעירו לפני שהוא הולך לעשות ניסים ונפלאות במקום אחר.
14 וישו חזר בגבורת הרוח אל הגליל ושמעו יצא בכל האזור. 15 הוא למד בבתי הכנסת והכול שבחו אותו. 16 הוא בא אל העיר נצרת, העיר אשר גדל בה, וביום השבת הלך כמנהגו לבית הכנסת וקם לקרא. 17 כאשר נתנו לו את מגלת ספר ישעיהו הנביא, פתח את המגלה ומצא את המקום שכתוב בו: 18 "רוח אדני עלי, יען משח אתי לבשר ענוים.
שלחני לקרא לשבויים דרור, ולעורים פקח קוח; לשלח רצוצים חפשים, 19 לקרא שנת רצון ליהוה." 20 לאחר שגלל את המגלה, החזירה לגבאי והתיישב. עיני כל הנוכחים היו נשואות אליו 21 והוא החל לדבר אליהם ואמר: "היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם." 22 כולם דברו טובות עליו והתפלאו על דברי החן שיצאו מפיו. אמרו: "האם הוא לא בן יוסף?" 23 אמר להם: "אין ספק שתאמרו לי את הפתגם הזה, 'רופא, רפא את עצמך!' כל הדברים ששמענו כי נעשו בכפר נחום עשה גם פה, בעירך'." 24 הוסיף ואמר: "אמן אומר אני לכם, אין נביא בעירו. 25 ואמת אני אומר לכם: אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו, בעת שנעצרו השמים שלוש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל הארץ, 26 אך אליהו לא נשלח אל אחת מהן כי אם אל אישה אלמנה בצרפת שבחבל צידון. 27 מצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם מלבד נעמן הארמי." 28 כל הנוכחים בבית הכנסת נתמלאו כעס בשמעם את הדברים האלה. 29 הם קמו והוציאו אותו אל מחוץ לעיר, והובילוהו אל ההר אשר עירם בנויה עליו, כדי להשליכו למטה. 30 אך הוא עבר ביניהם והלך לו. 31 הוא ירד אל העיר הגלילית כפר נחום ולמדם בשבתות. (לוקס פרק ד', 14-31).
האנשים לא מקבלים אותו ומגרשים אותו מהעיר. ישו מכיר בכך שאינו רצוי ואין הוא יכול לדרוש בעירו מכאן הביטוי: "אין נביא בעירו". רצו תושבי נצרת רצו להשליך את ישו מהר הקפיצה. אירע לו נס, הוא הצליח לעבור בין האנשים וניצל. חשוב לזכור, ישו לא קפץ הוא הולך ביניהם. ישנה אמנם מסורת צלבנית על הר הקפיצה בנצרת אך היא כלל אינה קשורה לטקסט המוכר, גם הזיהוי של ההר ונצרת הקדומה כלל אינם ודאיים.
בעצם ישו מלמד ומטיף שבשורתו עוברת באמצעות המילים. נצרת היא סיפור כישלונו של ישו ולכן אין בה שום כנסייה הנקשרת לניסים.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
הטפה. הדבר הראשון שעושה ישו הוא להטיף (בספרדית Predicar)
14 אחרי שהסגר יוחנן בא ישוע לגליל והכריז את בשורת האלהים באמרו: 15 "מלאה העת וקרבה מלכות אלהים! שובו בתשובה והאמינו בבשורה!" (מרקוס א', 14-15).
גיוס תלמידים. הדבר הבא שעושה ישו, בטרם החל לעשות ניסים, הוא איסוף תלמידים. מתחיל מזוגות של אחים: פטרוס ואנדריי, יעקב ויוחנן. 4 דייגים שקרא להם והם מיד עזבו הכול והלכו אחריו. בהמשך מלווים אותו 12 התלמידים שאוסף מחופי הכנרת.
הדייג ועסקי הדייג הם עסק משפחתי. הדייגים לא עובדים כבודדים, אלא, מדובר בעסק כלכלי מכניס מאוד עד כדי כך שאפילו מעסיקים לפעמים עובדים שכירים. כלומר, הצגת הדייגים כעניים וכי ככאלה הם נוהים אחרי ישו היא לא מדויקת כי הדייגים בעת ההיא היו במצב כלכלי יציב ואפילו טוב.
"כשהלך ליד ים הגליל ראה שני אחים… משליכים רשת לתוך הים כי דייגים היו. אמר להם: בואו אחרי ואעשה אתכם דייגי אדם" (מתי ד', 18-20).
16 כאשר הלך על שפת ים הגליל ראה את שמעון ואת אנדרי אחי שמעון פורשים רשתות בים, כי דייגים היו. 17 אמר להם ישו: "לכו אחרי ואעשה אתכם לדייגי אנשים." 18 מיד עזבו את הרשתות והלכו אחריו. 19 הוא הלך קצת הלאה וראה את יעקב בן-זבדי ואת יוחנן אחיו והם בסירה מתקנים את הרשתות. 20 מיד קרא להם. הם עזבו את זבדי אביהם בסירה עם השכירים והלכו אחריו. 21 אחרי בואם אל כפר נחום מהר להיכנס בשבת לבית הכנסת ולמד שם. 22 השתוממו האנשים על הוראתו, כי היה מלמד אותם כבעל סמכות ולא כסופרים. (מרקוס א', 16-22).
ישו עולה להר ובוחר 12 איש שיהיו איתו. פרה פיגורציה של 12 השבטים.
"והוא קבע שנים עשר איש שיהיו איתו שישלח אותם לבשר" (מרקוס ג', 13).
ישו מגרש שדים. ישו ירד ללמד בכפר נחום. האדם הראשון שהוא פוגש, מזהה את ישו כקדוש אלוהים, לא כבן אדם רגיל, הוא אדם טמא שנכנס בו שד (לוקס ד', 31).
שם הוא מגרש שדים מאדם. שם האיש לגיון = רבים (השטן הוא רבים לעומת האל שהוא יחיד) = הרומאים (בניגוד ליהודים). האיש הוא טמא שאוכל חזיר. ישו מורה לשד לצאת והאיש שנרפא מבקש להישאר עם ישו אך הוא שולח אותו חזרה לביתו ומבקש שיספר על הנס שאירע לו.
23 אותה עת נמצא בבית הכנסת איש ובו רוח טמאה. צעק האיש ואמר: 24 "מה לנו ולך ישו מנצרת? באת להשמיד אותנו! אני יודע מי אתה – קדוש האלוהים!" 25 ישו גער ברוח ואמר: "שתקי וצאי ממנו!" 26 זעזעה הרוח הטמאה את האיש, צעקה בקול גדול ויצאה ממנו. 27 הכול השתוממו ושאלו זה את זה: "מה זה? מה התורה החדשה הזאת? גם על הרוחות הטמאות הוא מצוה בסמכות והן נשמעות לו!" 28 עד מהרה יצא שמעו בכל אזור הגליל. (מרקוס א', 23-28).
טומאה: הגדרה למצב שבו נמצא אדם או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, כגון מגע של האדם במת. גם בעל חיים האסור באכילה (כמו חזיר) נקרא "טמא" (ויקרא י"א, ז). יכול אדם להיות צדיק וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של מצווה עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות בלוויה. לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי.
המסר הוא: שישו בא לעולם שיש בו קלקול עמוק. כיבוש, עוני, מחלות, מחסור באוכל. ישנו שטן בעולם וישו בא כנציגו של האל ללחום את מלחמת הטוב ברע, ומלחמתו זו בגירוש השדים ובמחלות היא מלחמת האל בחושך. כמי שיעשה תיקון בעולם ואלה הרמזים. גם התנ"ך אומר על ריפוי אנשים באחרית הימים. העיוורים יראו, הפיסחים שוב ילכו.
במציאות של העולם הקדום, סבלו של האדם גדול יותר, אין רפואה לכן גרוש שדים קיים מאנשים שסובלים ממחלות שונות.
ישו מרפא את חמותו של פטרוס. פטרוס מוצאו בבית ציידא אך חמותו מכפר נחום והוא בא להתגורר בבית חמותו בכפר נחום.
29 הם יצאו מבית הכנסת ונכנסו מיד לביתם של שמעון ואנדרי. גם יעקב ויוחנן באו אתם. 30 הואיל וחמותו של שמעון שכבה קודחת מחם דברו אליו בנוגע אליה. 31 הוא נגש, החזיק בידה והקים אותה. החם סר ממנה והיא שרתה אותם. (מרקוס א', 29-31).
ישו מרפא איש מצורע
40 בא אליו איש מצרע והתחנן לפניו. הוא כרע על ברכיו ואמר לו: "אם תרצה תוכל לטהר אותי." 41 ברב רחמיו הושיט ישוע את ידו, נגע בו ואמר אליו: "רוצה אני! הטהר!" 42 באותו רגע סרה ממנו הצרעת והוא נטהר. (מרקוס א', 40-42).
ישו מבצע שלושה ניסים ברצף. לאחר שלושת הניסים ישנם עימותים עם הקהל.
ישו מרפא אדם משותק. בפרק ב' ממשיך ומספר מרקוס. מפרקים את גג הבית ומכניסים את המשותק לישו.
אחרי ימים אחדים בא שנית אל כפר נחום. כשנודע כי הוא בבית 2 נאספו רבים עד אשר לא היה עוד מקום גם לפני פתח הבית, והוא דבר אליהם את דברו. 3 אז הביאו אליו איש משתק וארבעה אנשים נושאים אותו. 4 בגלל ההמון לא יכלו להכניסו אליו ולכן פרקו את הגג מעל המקום שהיה בו ישו, ודרך הפתח שעשו הורידו את האלונקה עם המשתק השוכב עליה. 5 ראה ישו את אמונתם ואמר אל המשתק: "בני, נסלחו לך חטאיך." 6 אחדים מן הסופרים אשר ישבו שם אמרו בלבם: 7 "מדוע הוא מדבר כך? מגדף הוא. מי יכול לסלוח על חטאים זולתי האלוהים לבדו?" 8 באותו רגע הבחין ישו ברוחו שככה חשבו בלבבם. אמר להם: "למה אתם אומרים את הדברים האלה בלבבכם? 9 מה קל יותר: להגיד למשתק 'נסלחו לך חטאיך', או לומר 'קום, קח את האלונקה והתהלך'? 10 אך למען תדעו כי לבן האדם הסמכות לסלוח על חטאים עלי אדמות" – אמר למשתק – 11 "אליך אני אומר: קום, קח את האלונקה ולך לביתך!" 12 הוא קם ומיד לקח את האלונקה ויצא לעיני כולם. הכול השתוממו ושבחו את אלוהים באמרם: "מעולם לא ראינו כדבר הזה!" (מרקוס ב', 1-12).
ישו פונה אל האנשים ואומר להם: "נסלחו חטאיך" כאילו בא לומר: כל רופא אליל יכול לעשות קסמים, אולם המטרה היא שינוי היחס לאלוהים ולא "עשיית הקסמים". או במילים אחרות, קודם יתקן את העולם ואחר כך ירפאו האנשים וישתנו הדברים.
כאשר הוא אומר: "בן האדם", הכוונה לישו עצמו.
קורא ללוי בן חלפי. מי שיושב על הקופה מתפתה. נעשה מחקר ע"י דוד פלוסר והוא הצליח להוכיח שמוצאו של ישו מקבוצה קטנה ומיוחדת שבאה מתוך הפרושים ונקראה חסידים. הטענה היא שישו שבא מתוך הקבוצה הזו ומכיר היטב את עולם הפרושים, לכן יש לו כלים לביקורת ולטענות עליהם. גם יוחנן המטביל בא מתוך הפרושים.
כאשר קוראים את הביוגרפיה של ישו, הוא עדיין יהודי, הוא מסתובב עם יהודים ופנייתו היא אל היהודים.
ישו משקיט סערה. מפרק ד' במרקוס אנו רואים כי ישו מעביר תפישתו באמצעות משלים (בספרדית, Parabolas). דרך לימוד והסבר מאוד דומה לדרך הלימוד היהודית בתקופות ההן. רוב המשלים של ישו הם משלים פשוטים המתבססים על עולם הדימויים העממי החקלאי מסחרי המדבר אל כל אחד ואחד.
30 הוסיף ואמר: "איך נדמה את מלכות האלהים או באיזה משל נמשיל אותה? 31 כגרגיר חרדל היא. כאשר זורעים אותו באדמה הוא קטן מכל הזרעים עלי אדמות, 32 אבל לאחר שנזרע הוא צומח ונעשה גדול מכל השיחים ומוציא ענפים גדולים עד אשר עוף השמים יכולים לשכן בצלו." (מרקוס ד', 30-32).
כאשר מסיירים בגליל באזור הגיאוגרפי הזה של הגליל, בתקופת הפריחה, הצבע השולט הוא הצבע הצהוב ובעיקרו של צמח החרדל.
33 במשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר, ככל אשר יכלו לשמע, 34 ובלי משל לא דבר אליהם; אבל ביחידות הסביר לתלמידיו את הכול. (מרקוס ד', 33-34).
סיפור ה"מעבר לצד השני".
35 באותו היום, לעת ערב, אמר להם: "בואו נעבר לצד השני. 36 הם עזבו את ההמון ולקחו את ישו בסירה אשר ישב בה. גם סירות אחרות היו אתו. 37 והנה התחוללה רוח-סערה גדולה והגלים שטפו את הסירה עד שנתמלאה. 38 אותה שעה היה ישו ישן על כר בירכתי הסירה. העירו אותו ואמרו לו: "רבי, האם לא אכפת לך שאנחנו טובעים?" 39 הוא התעורר, גער ברוח ואמר אל הים: "דם! הרגע!" אז פסקה הרוח ונשתררה דממה עמקה. 40 אמר להם: "מדוע אתם פוחדים כל כך? איך זה שאין לכם אמונה?" (מרקוס ד', 35-40).
ממערב לכנרת הייתה אוכלוסיה יהודית רבה, בעוד שממזרח לכנרת רוב האוכלוסייה הייתה פגאנית, ללא יהודים. בעצם האירוע בים מייצג את הסערה המתחוללת בין אנשי האלוהים לבין אנשי השטן. חציית הים בסירה חוזרת כמה וכמה פעמים בברית החדשה, כנראה במטרה לסמל את המעבר אל הצד השני, העשייה והחזרה חזרה מן הצד השני. לכן גם השייט על הכנרת כל כך חשוב לצליינים הנוצרים.
ישו מגיע לסוסיתא עיר שיושבים בה פגאנים. (הם עוברים לצד השני שכן לחוץ לו בכפר נחום. הורדוס אנטיפס, הוא כרת את ראשו של יוחנן המטביל ומייסד את העיר טבריה ולכן ישו מרגיש סכנה מהשלטונות ומחליט לעבור לצד השני). הוא מפליג בספינה ולפתע סערה גדולה. הקבלה לסיפורו של יונה הנביא.
בעודם שטים על הים החלה סערה קשה. מפחד הם מעירים את ישו שציווה על הרוח להפסיק וגער באנשיו כי אין להם אמונה. המים הסוערים הם סימבוליקה לכאוס ששורר בחברה, וישו בא בעצם לרפא את הכאוס הזה, מנסה לעשות סדר באמונה המוסרית.
ישו מבצע את שליחותו בגליל באמצעות ריפוי, יש לו גם עימותים ואף מסביר את עצמו ובאמצעות משלים. ישנם משלים שאותם הוא מסביר וישנם משלים שהוא אומר מי שמבין מבין.
טלייתא קומי. ריפוי האשה. פטרוס, יעקב ויוחנן , השלישייה הפותחת של שנים עשר התלמידים. באירועים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של ישו הם יהיו נוכחים.
נס המתרחש בכפר נחום.
40 הם צחקו לו, אך הוא הוציא את כולם, לקח את אבי הילדה ואת אמה, עם האנשים אשר אתו, ונכנס למקום ששכבה בו הילדה. 41 הוא אחז בידה של הילדה ואמר אליה: "טליתא, קומי!" שתרגומו, "נערה, קומי – אני אומר לך." 42 מיד קמה הנערה והתהלכה; והיא בת שתים-עשרה שנה. (מרקוס ה', 40-42).
ישו אינו מבקר במישור החוף! השליחים לאחריו יבקרו באתרים שונים ואז נשמע גם על הסיפור של "טביתא קומי", נס שנעשה על ידי פטרוס, שמעון הבורסקאי ביפו.
כאשר מדברים על הקמה לתחייה לא סתם הסיפור הזה מופיע. שכן זה מופיע בתנ"ך ולא רק אליהו מרפא מתים לתחייה (בן האלמנה בצידון), גם אלישע מקים לתחייה בן של אלמנה (האישה השונמית).
דרשת ההר. ישו עוזב את ההמון וכותב את "דרשת ההר" (מתי ה',ו',ז'). פרק נפרד
בעוד שבמתי כל רוח הנביאים מרוכזת ל"דרשת ההר" (המקבילה למעמד הר סיני) הרי שלוקס, לדוגמא, מפזר את ההלכות המצוות הנ"ל לאורך כל האוונגליון שלו.
ישו מרפא בנו של שר המאה
5 ויהי כבאו אל-כפר-נחום ויגש אליו שר-מאה אחד ויתחנן-לו לאמר: 6 אדני הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד-מאד: 7 ויאמר ישוע אליו אבא ורפאתיו: 8 ויען שר-המאה ויאמר אדני נקלתי מאשר תבא בצל קורתי רק דבר-נא דבר ונרפא נערי: 9 כי אנכי איש אשר תחת ממשלה וגם-יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה-זאת ועשה: 10 וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל-ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם-בישראל לא-מצאתי אמונה רבה כזאת: 11 ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו עם-אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים: 12 אבל בני המלכות המה יגרשו אל-החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים: 13 ויאמר ישוע אל-שר-המאה לך וכאמונתך כן יהיה-לך וירפא נערו בשעה ההיא: (מתי ח, 5-13).
הנס הראשון. חתונה בכפר קנה. יוחנן נחשב לאוונגליון התיאולוגי המסתורי ביותר. באוונגליון שלו יש דמויות וסיפורים שאינם מוכרים לנו מן האוונגליונים האחרים. זהו נס סימבולי כי מתרחש במעמד חתונה בכפר כנא אשר בגליל ליד נצרת. בכפר כנא ולא בכפר נחום. כפר כנא מזוהה במסורת הנוצרית עם קָנָה הגלילית. ביהדות ובנצרות אלוהים ועם ישראל מסווגים כבעל ואישה: אלוהים כבעל והעם היהודי כאישה. לימים תזוהה גם הכנסייה כאישה. שם הופך את המים ליין. היין אולי כדמו של ישו החתונה אולי למעמד הקדוש עם הבורא. תווך של מרים בפעילות של ישו עם הציבור. לא במקרה כמובן דווקא בנס הראשון מעורב יין טוב (רמז לישו בעצמו) ודווקא בנס הראשון הגורם המתווך היא מרים אמו של ישו (פרט מאוד חשוב במסורת הקתולית).
ביום השלישי הייתה חתנה בקנה אשר בגליל. אמו של ישו הייתה שם, 2 וגם ישו ותלמידיו הזמנו לחתנה. 3 כשחסר להם יין אמרה אם ישו אליו: "אין להם יין." 4 אמר לה ישו: "מה לי ולך, אישה? עוד לא הגיעה שעתי." 5 אמרה אמו למשרתים: "כל מה שיאמר לכם עשו." 6 ששה כדי אבן היו ערוכים שם, כמנהג היהודים לטהרתם, וכל אחד הכיל כשמונים עד מאה ועשרים ליטר. 7 אמר להם ישו: "מלאו את הכדים מים", והם מלאו אותם עד למעלה. 8 אמר להם: "שאבו עכשיו והביאו אל ראש המסבה." הם שאבו והביאו אליו. 9 טעם ראש המסבה את המים שנהפכו ליין ולא ידע מאין הוא, אלא שהמשרתים אשר שאבו את המים ידעו. קרא ראש המסבה את החתן 10 ואמר לו: "כל אדם מגיש תחלה את היין הטוב וכאשר האנשים מבסמים יגיש את הטוב פחות, אבל אתה שמרת את היין הטוב עד עכשיו." 11 זאת תחילת האותות של ישו. הוא עשה זאת בקנה שבגליל. אז הראה את כבודו ותלמידיו האמינו בו. 12 אחרי כן ירד אל כפר נחום הוא ואמו עם אחיו ותלמידיו, ושם שהו ימים לא רבים. (יוחנן פרק ב', 1-12).
הטקסט מעיד על כך שנצרת באותם זמנים לא הייתה מקום מפורסם, אלא, כפר שולי. כפר קנה הוא הישוב החשוב בסביבה. נתנאל מכפר קנה = ברתולומיאו. ישו מעיד עליו כעל איש שאין בו מרמה ונתנאל מזהה את ישו כבן האלוהים וכמלך ישראל.
בכפר קנה יש שתי כנסיות: כנסיית החתונה, בה התרחש נס כדי היין. כנסיית נתנאל.
נס הלחם והדגים. (מתי י"ד, 13-22)
ביוונית מקום שומם או שחרב נקרא ארמוס = EREMOS (הנזירים המתבודדים נקראים הרמיטים). באזור טבחה יש בקעה קטנה שבה פורצים מעיינות מליחים ולכן היה שומם מחקלאות ואנשים. שם אירע נס הלחם והדגים: מ- 5 ככרות לחם ו- 2 דגים ישו הצליח לחולל נס שהלחם והדגים הספיקו לחמשת אלפים איש ועוד נשארו 12 סלים מלאים. המספרים הם בעלי משמעות: 5+2=7, 12. הם במספרים טיפולוגיים.
מובן שהמספר הנוצרי קושר את הסיפור לים הסימבולי (ישו מגיע ועוזב את המקום בסירה). הסירה קושרת את סיפור "נס הלחם והדגים" לסיפור הנס הבא: "נס ההליכה על המים".
בעבר, האנשים שקראו את הטקסט הבינו אותו מילולית והאמינו באמונה שלמה בכל מה שכתוב. היום מבינים המאמינים כי במקום אירע נס, גם אם לא בהכרח היקפו.
אנו רואים שוב את ההשפעה של נס "הלחם וכד השמן" של אליהו וסיפור האכלת עם ישראל במן במדבר.
בין מתי למרקוס אנו מבחינים בשני מקומות זיהוי שונים למיקומו של "נס הלחם הדגים". ע"פ מתי בטבחה. ע"פ מרקוס מקושר לצד השני שבמקום אחר קורא לו מרקוס בשם "בית-צידא". (מבית ציידא באו פטרוס ואנדרי וגם פיליפוס).
ישו הולך על המים. (מתי י"ד, 22-44 , מרקוס ו', 45-52). פטרוס הולך גם הוא על המים לכוונו של ישו. פתאום הוא חרד מעצם המעשה שהוא עושה ומתחיל לטבוע. ישו גוער בו שהוא קטן אמונה וכי עלה ספק בליבו. הוא נותן לו יד ומצילו.
45 מיד אחרי כן האיץ בתלמידיו להיכנס לסירה ולהפליג אל הצד השני, לבית צידא, בעוד שהוא ישלח את ההמון. 46 אחרי שנפרד מהם עלה להר להתפלל. 47 לעת ערב הייתה הסירה באמצע הים והוא לבדו על היבשה. 48 ראה אותם מתיגעים בחתירה, כי הרוח נשבה נגדם, ובא אליהם בערך באשמרת הרביעית של הלילה כשהוא הולך על פני הים וכוונתו לעבר לידם. 49 כשראוהו הולך על פני הים חשבו שהוא רוח רפאים והחלו לצעק, 50 כי כולם ראו אותו ונבהלו, אך הוא דבר אתם מיד ואמר להם: "חזקו, זה אני. אל תפחדו!" 51 הוא בא אליהם לתוך הסירה והרוח פסקה. הם השתוממו עד מאד, 52 כי לא למדו דבר מעניין ככרות הלחם בגלל קהות לבבם. (מרקוס ו, 45-52).
גינוסר. ישו ותלמידיו מגיעים אל גינוסר. שמעו של ישו כמרפא חולים נפוץ בכל האזור ומגיעים אליו אנשים להירפא, נישאים על גבי אלונקות, רוצים ולו לגעת בכנף בגדו.
53 עברו את הים והגיעו אל חוף גינוסר ועגנו שם. 54 בצאתם מן הסירה הכירו אותו מיד, 55 ובכל האזור ההוא רצו והחלו להביא את החולים על אלונקות לכל מקום ששמעו כי הוא שם. 56 בכל מקום שבא אליו, בכפרים או בערים או בעירות, שמו את החולים בחוצות ובקשו ממנו שיניח להם לנגע ולו רק בכנף בגדו, וכל הנוגעים בו נרפאו. (מרקוס ו, 53-56).
אמונתה של אישה פניקית. ספור מפתח נוצרי. ניסיון לפתוח את הגאולה החוצה מעם ישראל גם אל הפגאנים = הכנענים = הפניקים. ישו נע בין ערים שונות במרחב כולל צור וצידון, הדקפוליס, 10 ערי הפוליס ומביא אליהם מסר של פנייה/בשורה/גאולה לעמים השונים הוא הופך להיות מפיץ של מסר אוניברסאלי ולא רק מסר של שינוי לעם ישראל. טקסט זה של מרקוס דורש שהנצרות תהה לעולם כולו ולא רק ליהודים. ישו מגרש שד מבתה של האישה הפניקית.
24 הוא קם והלך משם אל אזור צור וצידון. נכנס לבית ולא רצה שיודע לאיש, אך לא היה יכול להחבא. 25 אישה, שרוח טמאה אחזה בבתה הקטנה, שמעה עליו ומיד באה ונפלה לרגליו, 26 והאישה נכריה ממוצא פניקי סורי. היא בקשה ממנו לגרש את השד מבתה. 27 אמר לה ישו: "הניחי קדם לבנים לשבע, כי לא נאה לקחת את לחם הבנים ולהשליך אותו לכלבים." 28 השיבה ואמרה אליו: "כן, אדוני, אבל גם הכלבים תחת השולחן אוכלים מפרורי הלחם של הבנים!" 29 אמר לה: "בגלל דברך זה לכי לדרכך; יצא השד מבתך." 30 היא הלכה לביתה ומצאה את הילדה שוכבת במטה והשד כבר יצא ממנה. (מרקוס ז', 24-30).
מרקוס איננו מפרגן למאמינים ורומז שהם עסוקים יותר בנס מאשר במשמעותו. בסיפור "אמונתה של אישה פיניקית" (שהוא עוד רפליקה לסיפור אליהו הנביא) יש התייחסות היררכית בה עם ישראל הוא האדונים האוכלים ואילו האחרים הם הכלבים. ורק בלחץ האישה ישו נאות לפתוח את בשורת הגאולה, אל מחוץ לגבולות עם ישראל.
ישו מאכיל ארבעת אלפים איש. מקום שנקרא: דלמנותא, אולי בית ציידה בו ישו מאכיל שוב אלפי אנשים.
באחד הימים שוב נאסף עם רב ולא היה להם מה לאכל. קרא ישו לתלמידיו ואמר להם: 2 "נכמרו רחמי על ההמון, כי כבר שלושה ימים הם אתי ואין להם מה לאכל. 3 אם אשלח אותם לבתיהם רעבים, יתעלפו בדרך ויש מהם שבאו מרחוק." 4 השיבו לו תלמידיו: "מאין יוכל איש להשביע אותם בלחם פה במדבר?" 5 שאל אותם: "כמה ככרות לחם יש לכם?" ענו לו: "שבע". 6 הוא צווה את העם לשבת על הארץ; לקח את שבע ככרות הלחם ולאחר שברך ובצע, נתן לתלמידיו להגיש, והם הגישו לעם. 7 גם כמה דגים קטנים היו להם. ברך עליהם ואמר להגיש גם את אלה. 8 הם אכלו ושבעו. אחרי כן אספו שבעה סלים מלאים מנות נותרות. 9 מספר האוכלים היה כארבעת אלפים. הוא שלח אותם 10 ומיד נכנס לסירה עם תלמידיו ועבר אל אזור דלמנותא. (מרקוס ח', 1-10).
נס ריפוי העיוור בבית-ציידא. העיוור מהווה בעצם מטפורה לאיש שאיננו רואה את הדרך הנכונה. משתמש ישו ביריקה.
22 כאשר באו לבית צידא הביאו אליו עור ובקשו ממנו לנגע בעור. 23 החזיק ישו את העור והוליכו אל מחוץ לכפר. הוא ירק בעיניו ושם ידיו עליו. שאל אותו: "האם אתה רואה משהו?" 24 הביט ואמר: "אני רואה אנשים; כמו עצים אני רואה אותם מתהלכים." 25 שם את ידיו על עיניו שנית והאיש ראה היטב; הוא נרפא וראה את הכול באפן ברור. (מרקוס ח', 22-25).
מבית ציידה (אזור פארק הירדן), המקום שבו הירדן נשפך לכנרת והיה כפר דייגים סמוך לים, ישו הולך לקיסרין של פיליפוס = בניאס. כלומר, הולך אל מקורות הירדן.
השטן והמשיח. פטרוס אוסר על התלמידים לדבר על ישו אך ישו גוער בו ואפילו מכנה אותו: שטן. זוהי מילה שלא נאמרה בטקסט מאז ההתחלה שבה ישו הועמד בניסיון על ידי השטן.
ישו מדבר על מותו ותחייתו (מרקוס ח', 31-38). זוהי נקודת מהפך. עד כה לימד ישו את ערכי המוסר. מעכשיו, ישו מלמד את תלמידיו מי הוא ולשם מה הגיע. מלמד אותם על דבר מותו הצפוי וכי עליהם להתבונן בצלב = מוות של ישו. הם צריכים להאמין בצלב של ישו כי מותו ותקומתו הם אלוהיים. יתר על כן, מי שמבין את ישו כאיש מוסר בלבד הוא שטן.
31 הוא החל ללמד אותם שבן-האדם צריך לסבל הרבה, שהזקנים וראשי הכוהנים והסופרים ידחוהו, שיהרג ולאחר שלושה ימים יקום. 32 את הדבר הזה אמר בגלוי. לקח אותו כיפא הצדה והחל לגער בו. 33 אך ישו פנה והביט בתלמידיו, גער בכיפא ואמר: "סור מלפני, שטן, כי אין לבך לדברי אלוהים אלא לדברי בני אדם."
מרקוס ח. ישו מדבר על מותו. לפני ההשתנות ישו מדבר עם תלמידו ומספר להם על היעוד שלו ופטרוס גוער בו. קשה לפטרוס לקבל זאת, שכן אנשים מצפים למשיח יבא וישו אומר שהוא הולך לסבול מה שאינו מתאים כלל למשיח. ישו מכנה את פטרוס בכינוי משיח. עד כמה המעמד הזה קשה, מדוע פטרוס אינו מקבל את דברי אלוהם חיים?
עוד אומר להם ישו שעוד בחייהם הם יזכו לגאולה הסופית: "הוסיף ואמר להם, אמן אומר אני לכם שיש מן העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלוהים באה בגבורה".
במקום שאנשים יבואו ויאמר סליחה טעינו, להיפך הכישלון הזה הופך מנוף להצלחה, זהו רגע גורלי לכולם.
חוקרים סבורים כי כבר במאה ה-1 לפני הספירה הייתה אמונה יהודית כי משיח יפעל לאחר מותו. כלומר, היה קיים פורמט יהודי קדום לישו שמשיח ימות ויקום לתחייה.
השומרוני הטוב. משל השומרוני הטוב מופיע בבשורה על פי לוקס פרק י'. בדרשה זאת מפרט ישו למאמיניו את הפסוק ואהבת לרעך כמוך, שואל "מי הוא 'רעך'", ונותן כדוגמה סיפור על אדם פצוע ששכב בדרך. לפי הדרשה עבר במקום כהן ולא סייע לו, עבר לוי ולא סייע לו, ואילו דווקא השומרוני, שהיה בדרגה מעמדית פחותה, לפי היהדות, עצר במקום, חבש את פצעיו, השקה אותו, הביאו לפונדק, ואף שילם מכספו לבעל הפונדק עבור הלנת הפצוע.
השתנות. אליהו עשה את שלו ונעלם. יוחנן עשה את שלו כשבישר את בואו של המשיח = ישו. מנגד ההשתנות מבשרת את סוף דרכו של ישו.
הוסיף ואמר להם: "אמן אומר אני לכם שיש מן העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלוהים באה בגבורה." 2 אחרי ששה ימים לקח אתו ישו את כיפא ואת יעקב ואת יוחנן. הוא העלה אותם להר גבוה לבדם והשתנה לעיניהם; 3 בגדיו הבריקו והלבינו עד מאד, עד כדי כך אין כובס עלי אדמות יכול להלבין בגדים. 4 אז נראו אליהם אליהו ומשה והם מדברים עם ישו. 5 הגיב כיפא ואמר אל ישו: "רבי, טוב שאנו כאן. נעשה נא שלוש סכות; לך אחת, למשה אחת ולאליהו אחת." 6 הוא לא ידע מה לומר, שכן הוא וחבריו פחדו מאד. 7 והנה הופיע ענן וסכך עליהם. יצא קול מתוך הענן: "זה בני אהובי; אליו תשמעון!" 8 ופתאום, בהסתכלם סביב, לא ראו עוד איש אתם מלבד ישו. 9 כשירדו מן ההר צווה עליהם שלא יגידו לאיש מה שראו עד אשר יקום בן האדם מן המתים. 10 הם שמו לבם לדבר וחקרו בינם לבין עצמם מה פרוש "לקום מן המתים." 11 שאלו אותו: "מדוע אומרים הסופרים כי אליהו צריך לבוא תחלה?" 12 השיב להם: "אליהו אמנם יבוא ראשונה וישיב את הכול; ואיך כתוב על בן האדם שיסבול הרבה וימאסו בו? 13 ברם אומר אני לכם כי אכן בא אליהו ועשו בו כרצונם, ככתוב עליו." (מרקוס ט', 1-13).
האירוע נקרא ההשתנות, טרנספיגורציה (transfiguration). אירוע זה מזוהה למעשה עם הר תבור. הזיהוי עם הר תבור מעט בעייתי שכן הם לא הסתובבו באזור זה והתבור אף אינו מוזכר כלל בברית החדשה. הר תבור הנקרא על ידי הנוצרים גם הר ההשתנות. יש בו כנסייה קתולית ומנזר פרנציסקאני. יש חוקר שטוען כי ההר הגבוה הוא הר חרמון. חראם = מקום קדוש. ישעו עולה להר עם תלמידיו פטרוס, יעקוב ויוחנן. מתרחשים שינויים מכוננים = ההשתנות.
מכיוון שבאותה עת הם מסתובבים באזור קיסריה פליפי ולאחר שלושה ימים עולים להר גבוהה ולכן ישנן קבוצות מסוימות בעולם הנוצרי טוענות שהאירוע לא קרה בהר תבור אלה רואות בחרמון את אותו ההר עם הלבן הבוהק של השלג. מסיבות פרקטיות הם לא עולים לחרמון כדי לציין את האירוע וכך בתקופה הביזנטית בונים על הר תבור את הכנסייה שמציינת את ההשתנות. גם הר תבור נראה כמו איזה מלך המושל על הסביבה.
כבר הציון שבעה ימים מרמז על הליכה לקראת גאולה. מגיע עד לתבור, שם מתרחש נס ההשתנות (ה- טרנספיגורציה). מובן שתיאור זה מזכיר את משה בעלותו על הר סיני. גם פניו של משה קרנו כאשר הוא עולה אל האלוהים בהר סיני. היינו במעמד זה מתלכדות יחד כל שלושת הדמויות: משה-ישו- ואליהו. ע"פ המסורת הנוצרית זהו מעמד ההכתרה של ישו על פני כל מנהיג רוחני אחר. וכך בעצם גם הר תבור הופך לאתר מרכזי במסע בעקבות דרכו של ישו.
החשיבה היהודית היא חשיבה קולקטיבית בעוד שהחשיבה הנוצרית היא החשיבה על הפרט.
משה מסמל תחילתו של העידן השני בתולדות האנושות תחת החוק, אליהו מסמל את חוליית הנבואה. מול משה ואליהו צריך היה להעמיד את ישו אך הוא נישא מעליהם. הוא ההגשמה של הכול, הוא למעשה האל. הוא משתנה בעיניהם של כייפא, יעקב ויוחנן ונראה להם כאלוהים.
אם ישו הוא האלוהים אז למה בדיוק הוא השתנה? בפסוק 2 נאמר: "אחרי שישה ימים לקח אתו ישו את כייפא ואת יעקב ואת יוחנן, הוא העלה אותם להר גבוה לבדם והשתנה לעיניהם". זה לא שהוא עצמו השתנה, הם בעצם ראו אותו עכשיו נישא מעל כל הדמויות ונראה להם כאלוהים. ואז אומר כייפא בפסוק 5: "רבי טוב שאנו כאן, נעשה נא שלוש סוכות, לך אחת למשה אחת ולאליהו אחת".
טוענים שמה שמתרחש בתבור הוא השלמה למעמד הר סיני. משה ואליהו יוצאים מהתמונה ומי שנשאר הוא ישו עם הגאולה שבא לבשר לאנושות. פטרוס מרגיש שהוא נמצא במעמד אלוהי! הוא מציע לבנות משכן.
משה מייצג את החוק, אליהו מייצג את הנבואה וישו מייצג את האלוהות. ואז הם שומעים את קולו של אלוהים האומר: "יצא קול מתוך הענן. זהו בני אהובי, אליו תשמעון". כל מה שהוא מדבר זה מפי, ואם ישו מדבר על קימתו מהמתים אזי זוהי התכנית, תכנית הגאולה שתלמידיו רואים מול עיניהם.
משל השה האובד. (מתי י"ח, 10-14). הביטוי שה האלוהים = AGNUS DEI, כינוי לישו ונחשב ביטוי נוצרי חשוב.
הבן התועה. לאב יש שני בנים הצעיר מקבל את חלקו בירושה, בוחר לעזור ומבזבז את כל כספו בחו"ל. כשחזר, האב עורך לכבוד שובו מסיבה. הבן הגדול חש שנעשה לו עוול כי הוא, שהיה נאמן לאב, לא זכה למסיבה. האב עונה: הבן הגדול כל הזמן איתי והוא חלק ממני ואילו הבן הצעיר שהיה נחשב כמת חוזר לחיים.
ועוד אמר: "לאיש אחד היו שני בנים. 12 אמר הצעיר אל אביו: 'אבא, תן לי את חלק הרכוש המגיע לי.' ואמנם חלק להם אביהם את הנכסים. 13 לאחר ימים לא רבים אסף הבן הצעיר את כל אשר לו ויצא אל ארץ רחוקה ושם בזבז את רכושו בחיי הוללות. 14 אחרי שבזבז את הכול בא רעב חזק על אותה ארץ והוא החל לסבל מחסור. 15 הלך להסתפח אל אחד מתושבי הארץ ההיא והלה שלח אותו לרעות חזירים בשדותיו. 16 שם השתוקק למלא את בטנו בחרובים שאכלו החזירים, אלא שאיש לא נתן לו. 17 כשעשה חשבון נפש אמר, 'כמה משרתים שכירים של אבי יש להם לחם בשפע ואני גווע כאן ברעב! 18 אקום ואלך אל אבי ואמר לו: אבא, חטאתי לשמים ולך. 19 אינני ראוי עוד להקרא בנך. שים אותי כאחד משכיריך.' 20 הוא קם והלך אל אביו. בהיותו עוד רחוק ראהו אביו ונכמרו רחמיו עליו. הוא רץ אליו ונפל על צואריו ונשק לו. 21 אמר לו הבן, 'אבא, חטאתי לשמים ולך ואינני ראוי עוד להקרא בנך.' 22 אך האב אמר לעבדיו, 'הביאו מהר את הגלימה הנאה ביותר והלבישוהו, שימו טבעת על ידו ונעלים לרגליו, 23 הביאו את העגל המפטם ושחטו אותו ונאכל ונשמח, 24 כי בני זה היה מת והנה חזר לחיים, אבד והנה נמצא.' והם החלו לשמח. (לוקס ט"ו 11-24 ).
משל זה הנחשב לאחד המשלים הקלאסיים של ישו. ביוחנן א' 35, בסיפור "הראשונים ההולכים אחר ישו" מצוין ישו כשה האלוהים ושמעון נקרא בשם פטרוס ומוזכר שמו הפחות מקובל "כייפא". בהמשך אנו רואים שאלה די מוזרה "המנצרת יכול לבוא משהו טוב ? נתנאל השואל את השאלה היה מכפר כנא, אמר במילים אחרות: אם כבר המשיח לא בא אלינו מירושלים, אז לה שכבר לא יבוא מכפר כנא? בכל מקרה עצם האלה מעיד כי נצרת איננה יישוב מוכר או חשוב באותה התקופה.
טיהור בית המקדש. (יוחנן ב', 13-25). ישו מגיע לבית המקדש. הוא מתנגח כל הזמן בקהל, יוצר פרובוקציות, מתנגח כל הזמן עם יהודים.
די מוזרה העובדה שע"פ יוחנן, עוד בטרם הספקנו כמעט להכיר את ישו (פרק ב') וכבר אנו מצויים בבית המקדש בירושלים. עד כמה ניתן לסמוך על סדר הדברים זה לא כל כך ברור, אם כי ידוע כי ישו היה עולה לרגל ומגיע לירושלים מידי שנה, ובהחלט יתכן כי ישו היה מוכר לכוהנים כפרובוקאטור שעשה צרות בכל פעם שהיה מגיע.
מורה הוראה בישראל. (יוחנן ג'). נקדימון, שר/מנהיג יהודי נפגש עם ישו. מהמפגש בו ישו עונה לשאלותיו אנו לומדים כי כל אחד בסופו של דבר יכול לשנות את דעתו ולהשתנות.
האישה השומרונית. סיפור המפגש עם האישה השומרונית הוא אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בנצרות. אחד האתרים החשובים בשומרון הוא כנסיית "באר יעקב" בשכם.
הליכתו של ישו לשומרון מסמלת את האוניברסאליות שלו הוא מנבא ופועל גם בקרב השומרונים. לאור המחלוקת בין היהודים לשומרונים על מקום הפולחן: ירושלים/שכם, קובע ישו כי את אלוהים יעבדו לא בבית המקדש בירושלים ולא בבית המקדש בשכם, אלא, בכל מקום. אין טריטוריה קדושה אחת. העולם כולו, בכול מקום שבו יהיו נוצרים או תהיה אמונה אז יהיה מקום קדוש.
ריפוי בן איש ממשל. אנו רואים שוב את הקשר בין כפר כנא לבין כפר נחום. לאחר שנודע לאיש ממשל שישו בגליל מבקש ממנו לרפא את בנו. אומר לו ישו כי הבן בראי אם האב יאמין בכך. כשהגיע האב ראה כי בנו בריא.
46 הוא בא שוב אל קנה שבגליל, אשר שם הפך את המים ליין. ואחד מאנשי המלך, שבנו היה חולה בכפר נחום, 47 שמע כי ישו בא מיהודה לגליל. הלך אליו ובקש ממנו שירד וירפא את בנו, כי נטה למות. 48 אמר לו ישו: "אם אינכם רואים אותות ומופתים, בשום פנים לא תאמינו." 49 אמר אליו האיש: "אדוני, רד נא בטרם ימות בני." 50 השיב לו ישו: "לך, בנך חי." האמין האיש לדבר שאמר לו ישו והלך. 51 כאשר ירד באו עבדיו לקראתו ואמרו לו שבנו חי. 52 שאל אותם באיזו שעה הוטב לו, ואמרו לו: "אתמול בשעה אחת אחרי הצהרים הרפה ממנו החם." 53 אז נוכח האב כי זה היה באותה שעה שאמר לו ישו 'בנך חי', והאמין הוא וכל ביתו. (יוחנן ד', 46-53).
ריפוי הפיסח. בירושלים, בריכות בית חסדא = סנטה אנה. בריכות הנמצאות במתקן עם סטווים סביבו. שימשו כבריכות ריפוי. כאן מרפה ישו איש ופוגש בו שוב בבית המקדש. ליוחנן חשוב לקרב את ישו ופעילותו לבית המקדש ואחר כך הופך את ישו עצמו לבית מקדש.
אחרי כן היה חג ליהודים וישו עלה לירושלים. 2 בירושלים, על יד שער הצאן הייתה ברכה, שנקראה בית חסדא, וסביבה חמש אכסדראות בעלות עמודים. 3 באכסדראות האלה שכבו הרבה חולים ועיוורים ופסחים ויבשי אברים. 5 היה שם איש אחד והוא בחליו שלושים ושמונה שנים. 6 ישו ראה אותו שוכב וידע כי זמן רב הוא חולה. שאל אותו: "אתה רוצה להיות בריא?" 7 השיב לו החולה: "אדוני, אין אתי איש שיטיל אותי לברכה בעת תנועת המים. עד שאני בא, אחר יורד לפני." 8 אמר לו ישו: "קום, קח את משכבך והתהלך." 9 מיד נרפא, לקח את משכבו והתהלך. אותו יום היה יום שבת. 10 אמרו ראשי היהודים לאיש שנרפא: "שבת היום; אסור לך לשאת את משכבך." 11 השיב להם: "זה שרפא אותי, הוא אמר לי, 'קח את משכבך והתהלך'." 12 שאלו אותו: "מיהו האיש שאמר לך 'קח והתהלך'?" 13 אלא שהנרפא לא ידע מיהו, כי ישו חמק בהיות המון רב במקום. (יוחנן ה', 1-13).
מקפיד יוחנן על תיאור מדויק של בריכת בית חסדא (מזוהה בחצר כנסיית "סנטה-אנה" ליד שער האריות בירושלים). המסר של הסיפור הוא בעצם אנטי תזה לניסים (אם יש לך אמונה אינך צריך לטבול במים, פשוט קום ולך). כמו כן מנסה יוחנן ללעוג ליהודים שלא רצו בעצם שהאיש ירפא בשבת בגלל חילול שבת.
הלחם האמיתי. שמעו על ישו כנביא וכמרפא מתפשט ואנשים מחפשים אותו ובאים אליו ממרחקים ומפליגים על גבי סירה בכנרת תוך כדי חיפושיהם אחריו. ישו מוכיח אותם כי הם מחפשים אותו לא בשל אמונתם בו, אלא, בשל יכולתו לחולל ניסים. כדי שיספק להם לחם. יש מציג עצמו כלחם האמיתי:
"אני הוא לחם החיים. כל הבא אלי לא ירעב והמאמין בי לא יצמא עוד" (יוחנן ו', 35).
אומר ישו "אני הוא לחם החיים" אחד המשפטים החשובים בתיאולוגיה הנוצרית. משפט זה שנאמר בכפר נחום והופך אותה לחשובה עוד יותר. בהרבה מקומות כמו כאן משתמש יוחנן בביטוי "בן האדם" ביטוי זה לקוח מספר דניאל הנחשב לספר המבטא בצורה הבולטת ביותר את המשיחיות שהייתה מקובלת בתקופת בית שני. הביטוי בן אדם בא לבטא את בן האלוהים ואילו בן האדם הכוונה היא למשיח.
ישו בבית המקדש. (יוחנן ז'-י'). ישו חוזר פעם שלישית לבית המקדש בירושלים בחג הסוכות ומרבה לדבר שם עם הקהל, לענות לשאלות. אחר כך, חוזר ישו לבית המקדש בפעם הרביעית בחג החנוכה.
החייאת אלעזר, לזרוס. (יוחנן י"א). ישו מתקרב לירושלים. בבית ענייה (כיום אל עזרייה שבהר הזיתים, המקום שע"פ היהדות ממנו תתחיל תחיית המתים) הוא אומר לתלמידיו כי אלעזר מת והוא הולך אליו כדי להחיות אותו. החייאה זו נחשבת כשיא כי זה מבוא להחייאתו של ישו, המועד הקרוב ביותר לזמן מותו של ישו וכעין חזרה גנראלית לתחיית המתים. ישו אומר לאלעזר: קום וצא ואלעזר קם מקברו בתוך תכריכיו.
בית ענייה. מקום מחוץ לירושלים. מאחר ומדובר בעת העלייה לרגל לירושלים, סביר שלא היה מקום להתארח בעיר. (מרקוס י"ד, 3-11).
אישה בשם מרים המזוהה עם מרים המגדלית, מבחינה בקדושת ישו ורוחצת את רגליו בשמן יקר. לכן הסמל המזהה של מריה מגדלנה בתמונתה הוא כשהיא מחזיקה בידיה כד שמן.
כשנשאל ישו למה מרים שמרה את השמן, עונה ישו: היא שמרה זאת ליום מותו של ישו. "הנח לה: היא שמרה זאת ליום קבורתי" (יוחנן י"ב, 7). מכאן שמרים מבינה ומכינה את ישו לקראת מותו.
יוחנן מרבה להקדיש לביקורי ישו בירושלים זאת בעיקר משום היותו היותר תיאולוגי. המקדיש משנה חשיבות דווקא לירושלים. בהמשך יוחנן ירמוז כי בבואו של ישו לירושלים בפעם האחרונה הוא עושה זאת במטרה למות. ע"פ יוחנן אחרי התבור ישו היה בכיוון ירושלים, כלומר, מגיע מצפון. בעוד שאצל יתר האוונגליסטים הוא מגיע מכיוון יריחו.
ריפוי איש עיוור. (מרקוס י', 46). הדרך של ישו היא מיריחו לירושלים. דרך שישו עולה כדי לגאול את העולם וגם איש עיוור יש לו סיכוי להיגאל כי הוא רואה "נכון" מבפנים, כלומר, יודע שישו הוא המשיח בן דוד ונעשה לו נס ורואה גם כלפי חוץ.
ישו מדבר פעם שלישית על מותו ועל תחייתו. (לוקס י"ח, 31). כאמור, כאשר מונים אירוע /תופעה 3 פעמים היא הופכת לנצחית. פעם ראשונה בניאס, פעם שני למרגלות הר תבור ופעם שלישית בדרך לירושלים. ישו מפזר לתלמידו רמזים כי כדי להציל את העולם על המשיח למות ולקום לתחייה.
ישו בביתו של זכי המוכס. (לוקס י"ח, 35). זכי המוכס ידוע כאיש עשיר ומושחת. אך הוא חוזר בתשובה וישו מודיע כי גם איש עשיר שידוע כמושחת יכול להיוושע. עץ השקמה ביריחו נמצא במקום בולט בעיר.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
מחזור המוות. ישו נכנס לירושלים כעולה רגל בחג הפסח כדי להקריב את קורבן הפסח בבית המקדש. פרק נפרד.
ישו בא לירושלים, למרות שהיה נרדף ולמרות שידע שהולך למותו. הוא בא כדי להקריב את עצמו!
התגלות ישו. כמה גרסאות. מרים המגדלית רואה שאבן הגולל שעל פי הקבר הוזזה. היא מספרת לשני תלמידי ישו: לפטרוס ותלמידו האהוב שבאים לקבר ורואים רק תכריכים. מרים רואה בקבר שני מלאכים כשהיא מסתובבת התגלה לה ישו ונותן לה משימה חשובה מאוד, לספר לשליחים כי הוא קיים. (יוחנן כ' 1-31).
המלאך מורה להן לראות כי הקבר ריק בשל תחייתו של ישו וכי עליהן למהר ולספר על כך לתלמידיו. כשהיו בדרכן נגלה אליהן ישו וגם הוא אומר להן לבשר את דבר תחייתו לתלמידים וכי יפגוש אותם בגליל (מתי כ"ח 1-10).
ישו שהה שלושה ימים בקבר וקם מהמתים. יונה שהה שלושה ימים במעי הלוויתן. ישו הולך אל הגויים, יונה נשלח אל העיר נינווה.
חדר הסעודה האחרונה. 11 תלמידיו של ישו מתקבצים. הוא מגיע ומראה להם את ידיו ואת צידו: את סימני הצליבה ואת מקום הדקירה. תלמיד בשם תומס, מסרב להאמין שזה אכן ישו בלי לראות בברור את סימני הצליבה ואפילו לגעת בהם. ישו נותן לו לגעת ולאמת אך מהלל את אלה המאמינים גם בלי לראות במו עיניהם. ישו מעביר לתלמידיו את רוח הקודש כדי שימשיכו בפועלו.
ים טבריה. ישו מתגלה ל-3 תלמידו בים טבריה. הם לא יודעים בתחילה שזהו ישו. הם מתלוננים כי אין דגה וישו אומר להם להשליך הרשת לצד השני והיא מלאה בדגים. בטבחה יש שתי כנסיות קתוליות: א) כנסיית הריבוי שמקדשת את החיים לנס ריבוי הלחם והדגים. ב) כנסיית הבכורה (MENSA CHRISTI) שמקדשת את ההכתרה של פטרוס על ידי ישו כממשיכו ואף נותן לו את מקל הרועים שלו.
כגודל הבגידה של פטרוס (ההכחשה), כן גודל החרטה של פטרוס ולכן נשאל על ידי ישו 3 פעמים האם אוהב אותו. במעמד זה נרמז לפטרוס מותו הקשה הצפוי.
מתן אפיפיורות. (מתי ט"ז, 13). ישו נותן לפטרוס מפתחות של מלכות שמים. מה שפטרוס יקבע על פני הארץ, יהיה מקובל גם בשמים. זוהי למעשה תחילתה של לגיטימיות הכנסייה. הסמכות שניתנת לפטרוס על ידי ישו ניתנת אחר כך להעברה לידי סמכות כנסייתית.
אמאוס. הזיהוי אפשרי באחד מהמקומות הבאים: א) לטרון, זיהוי מהמאה ה-19 והוא המקובל היום. ב) אבו גוש. ג) קובבה.
שניים נפגשים ומתלוננים על כך שהאמינו במשיח והנה הוא מת. ישו קורא להם: חסרי דעת וכבדי לב, על כך שלא מאמינים. הוא מבאר להם את התנ"ך כולו, מסב איתם לאכול, מברך על הלחם ונותן להם. אז "נפקחו עיניהם" והבינו שזהו ישו. השניים חוזרים לירושלים, לחדר הסעודה האחרונה, פוגשים את אחד עשר השליחים ומספרים שפגשו את ישו. פתאום, ישו מגיע ועומד ביניהם. שוב הוא מסביר את התנ"ך, מוליך אותם לבית ענייה ושם נושא ידיו מברך אותם ונפרד מהם.
13 אותו יום היו שנים מהם הולכים אל הכפר הנקרא עמאוס, שמרחקו מירושלים כאחד-עשר קילומטר, 14 ומשוחחים ביניהם על כל מה שקרה. 15 והנה בשעה ששוחחו והתוכחו התקרב ישוע עצמו והלך עמהם. (לוקס כ"ד, 13-15)
רב היבטיים על ארץ ישראל 