שמות תקופות ארכיאולוגיות

במאה ה-19 החליטו לתת שמות משותפים שיתאימו פחות או יותר לתקופות ארכיאולוגיות, כשאר הרעיון היה שהאנושות הולכת מהפשוט למורכב בתהליך הדרגתי. הדרך לתארך את הקופות ולתת שמות היא על פי החומרים שהשתמשו ושעשו מהם כלים.

התקופות הקדומות נקראות תקופות האבן, שהן מאוד ארוכות. האדם הקדמון חי לפני 2 מיליון שנה ותקופת האבן מסתיימת לפני 6000 שנה בארץ ישראל. מחלקים אותה לתת תקופות: הקדומה, התיכונה והחדשה. אנו נלמד בקורס החל מתקופת האבן החדשה, כלומר, לפני 8300 שנה. מתי מסתיימת תקופה ומתחילה תקופה חדשה? זאת כאשר חלים כמה שינויים משמעותיים, שכן קצב ההתפתחות וההשתנות בתקופות הקדומות היה מאוד איטי.

בערך בשנת 4500 האדם מגלה שימוש במחתכת, האדם החל לייצר כלים מנחושת, שינוי מאוד משמעותי, התקופה נקראת כלקוליתית, כלקוס = נחושת,  ליתוס = אבן . לאחר מכן תקופת הברונזה. הברונזה הוא חומר שדורש תהליך. תקופת הברונזה מחולקת גם לשלוש תת קבוצות, קצב ההשתנות הוא יותר מהיר. תקופת הברונזה המאוחרת מתחילה בשנת 1575, התאריך מצביע על אירוע היסטורי, מצרים כובשת את ארץ כנען שהופכת להיות חלק מהאימפריה המצרית. התקופות קשורות לשינוי טכנולוגי והיסטורי. מגיעים בסוף שנת ה- 1000 לתקופת הברזל, כלומר, האדם יודע לייצר ברזל. החל מסוף תקופת הברזל מתחילים לקרוא לתקופות לפי העמים ששולטים בארץ ישראל. התקופות הן לא נכונות עבור כל העולם אלא רק עבור ארץ ישראל ואולי גם באזור. באנגליה נמשכת תקופת האבן כאשר במזרח התיכון נמצאים כבר בתקופת הברונזה, קצב ההתפתחות באירופה היה יותר איטי מאשר מזרח התיכון. גם החלק ההיסטורי, התקופה הביזנטית מסתיימת בארץ ישראל עם הכיבוש הערבי בשנת 639 ונמשכת עד המאה ה-12, ואילו בטורקיה נמשכת אותה תקופה עד מאה ה-15. גם כאשר נמצאים בתקופת הברזל ממשיכים להשתמש בחומרים האחרים. בארץ ישראל קוראים לתקופת הברזל א' גם בשם התקופה הישראלית או תקופת הכיבוש וההתנחלות או תקופת הברונזה שהיא התקופה הכנענית.

תולדות המחקר

באיזו פקולטה באוניברסיטה צריכים ללמד ארכיאולוגיה? בפקולטה למדעי הרוח, אבל היום יש ארכיאולוגים שאומרים כי הלימודים צריכים להיות בפקולטה למדעי החברה. ממתי יש ארכיאולוגיה? באותו רגע שיש אנשים ששואלים מה קרה, מתעניינים בעבר, אז יש ארכיאולוגיה, אבל אם מחפשים חקר סיסטמתי של העבר אז רק החל במאה ה-16. תקופת הרנסנס באיטליה מתעניינת ביוון הקלאסית, בעצם מנסה לחדש אותה. מי שבונה מבנים באותה תקופה במתכונת של מקדשים הוא הארכיאולוג שחוקר את התקופה הקלאסית, גם במאה ה-16 יש אנשים שמטיילים בארצות כמו מצרים, למרות שהם לא מבינים את השפה. השיטה המדעית בארכיאולוגיה צריכה להיות מיוחסת לנפוליון. כאשר הוא יוצא למסע כיבוש במצרים במאה ה-18 לוקח עם הצבא שלו קבוצה שלמה של אנשי מדע, ביניהם דוברי שפות עתיקות, גיאוגרפים, וכולי. הם מתעדים את כל הדברים, בעלי חיים, נהר הנילוס, מבנים עתיקים, הם מוציאים לאור ב-5 ספרים את התיאור של מצרים. הם לוקחים אבן שנקראת "אבן רוזטה", היא סלע דיוריט מסוג גרנדיוריט (שבעבר נחשבה בטעות לגרניט או בזלת). האבן נתגלתה בעיר הנמל המצרית רוזטה (כיום ראשיד) ב-15 ביולי 1799 על ידי קפטן פייר בושר (Pierre Bouchard). על האבן חקוק טקסט בשתי שפות – יוונית ומצרית קדומה, ושלושה סוגי כתב – כתב הירוגליפי (geroglifica), כתב דמוטי וכתב יווני. כיוון שיוונית היא שפה מוכרת היטב, שימשה האבן כמפתח לפענוח הכתב ההירוגליפי בשנת 1822 על ידי ז'אן פרנסואה שמפוליון (Jean-François Champollion) ובשנת 1823 על ידי תומאס יאנג (Thomas Young). פענוח הכתב אפשר תרגום טקסטים הירוגליפיים נוספים. כך התחילו להבין את התרבות המצרית שחשבה שהיא מלאת דברים מוזרים, אז רואים שיש לה גם שירה ומייצגת את התרבות מלפני 5000 שנה. במקביל מגיעים חוקרים לעיראק, מסופוטמיה, כאשר היא הייתה תחת שלטון אוטומני, וגם מצליחים לפענח את כתב היתדות (יתד) ומחפשים את האתרים החשובים. בשנת 1863 חוקר גרמני אומר שטרויה לא הייתה מיתוס ששיך לספר אודיסיאה ומגלה את האתר בטורקיה, באסיה. במאה ה-19 מתקיימות חפירות במצרים ומסופוטמיה, מחפשים את העולם העתיק, כך גם ארץ ישראל מתחילה להיות אבן שואבת להרבה חוקרים. הרבה בריטים, גרמנים, צרפתים שיותר היו מעוניינים למצאו את הקשרים עם התנ"ך, הברית הישנה והחדשה, כלומר, חייו של ישו בארץ ישראל.

תקופות התפתחות:

1 ) שלב ראשון, החל מאמצע מאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה, 1914.

בשנת 1865 נוסדה הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל Palestine Exploration. יש בה מספר קרטוגרפים ומבצעים מפות הארץ. התמות המאוד בולטות הן של פלינדרס פיטרי, אבי הארכיאולוגיה בארץ ישראל. הוא התחיל את החקר המדעי בפעם הראשונה. בהתחלה היה במצרים ושם לב שהקרמיקה מקבר לקבר היא שונה, בין קבר משנת 2500 לקבר משנת 1800 למשל, כלומר קברים מתקופות שונות. הוא העלה לראשונה את העניין של הטיפולוגיה, רשם הכל בטבלה כולל ציורים, חיבר את המדריך הראשון לטיפולוגיה מיצרית. הוא הגיע לארץ ישראל בשנת 1892 ווהתחיל חפירה באזור קריית גת. תל חסי הוא התל הראשון בו פיטרי חפר, הוא מוצא כמה שכבות, כמו כן מוצא קרמיקה שמוכרת לו מאותן חפירות במצרים ומצליח לתארך אותה רק על סמך הטיפולוגיה. הוא הראשון שהבין שהתל בנוי משכבות, והחל לאפיין את הממצאים והכלים של כל שכבה ושכבה. באופן זה הוא יכול גם להבין את ההתפתחות החומרית וגם להשוות בין ממצאים מחפירות שונות של הארץ ולתארך אותם בהתאם.

תל חָסִי (בערבית: תַל אל-חַסִי) הינו תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקריית גת. התל מזוהה עם העיר המקראית עֶגְלוֹן. העיר המשיכה להתקיים לכל אורך תקופת השופטים וממלכת יהודה. עגלון נהרסה ככל הנראה בידי נבוכדנצר מלך בבל בסביבות שנת 586 לפנה"ס אך נבנתה מחדש כנראה בתקופת שיבת ציון והמשיכה להתקיים לכל אורך התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית ועד התקופה הביזנטית.

החפירות הארכיאולוגיות הראשונות נערכו באתר בשנת 1890 על ידי סר פלינדרס פיטרי אשר היוו את החפירות הארכיאולוגיות המדעיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל. פיטרי חפר במקום מאחר וסבר לפני החפירות כי מדובר בלכיש העתיקה. החפירות הצליחו לחשוף מספר ממצאים מעניינים.

במשך 50 השנים הבאות פיטרי חופר כל חורף במצרים 3 חודשים, לאחר מכן הוא מגיע לארץ ישראל, בערך באביב, בוחר תל, וכך חפר 20 אתרים בדרום. אשתו מציירת את החפצים. בחודש יוני נוסע לאנגליה ומלמד סמסטר קיץ באוניברסיטה ומוציא כל שנה שני ספרים. אומרים שהוא ידע לכתוב בשתי ידיים שתי שפות בו זמנית. במלחמת העולם נשאר פיטרי בירושלים ונפטר בשנת 1942.

פלינדרס פיטרי קבור בירושלים, בהר הזיתים בבית קברות פרוטסטנטי. אולם קבורתו חלקית בלבד כי אחרי מותו אשתו הלכה לרופא והתייעצה אתו כיצד ניתן לדעת מה היה סוד גאונותו של בעלה. הרופא אמר לה שבארץ אין לנו שום אפשרות לדעת. לשם כך עליה להשאיר את הגוף בירושלים ולשלוח את הראש ללונדון, כדי שיחקרו את סוד גאונותו של בעלה. הגוף נשאר בירושלים והראש נשלח ללונדון, אבל בעיצומה של המלחמה הבלגן חגג והראש של פיטרי לא נמצא עד היום. ע"פ סיפור אחר, הוא משארית צוואה ומבקש להיקבר בירושלים, אבל לשלוח את המוח שלו ללונדון כדי לבדוק איך נראה המוח של גאון.

פיטרי  חפר את התלים כמו שמקלפים בצל. עבד בכל תל שנתיים או שלוש ולא הספיק לפרק את כולו בגלל שרצה לעבור לתל הבא. באותה תקופה בשנת 1912 מגיע עוד חוקר בריטי שמו רוברט מקאליסטר. הוא מגיע לתל גזר.

תל גזר השוכן בשפלה הצפונית, כ-8 ק"מ מדרום מזרח לעיר רמלה, הינו אחד התלים הגדולים והחשובים בהיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל, ממוקם באחד מצמתי הדרכים החשובים בארץ ישראל באותה תקופה.

אתר תל גזר:  http://www.bibleage.com/site/gezer.html

כאשר מקאליסטר מגיע לתל גזר הוא רואה כי אינו בצורת הר בסגנון גאוס אלא שיש בו שתי גבעות ובאמצע בקעה. ואז הוא ממציא שיטה אשר מחלקת את האתר ל-20 שדות או חלקים ומתחיל את החפירה חלק אחרי חלק, את האדמה שהוא מוציא מהחלק הראשון הוא זורק מחוץ לתל. חופר עד שהוא מגיע לסלע האם ומתעד את כל השכבות וכל מה שהוא מצא. בחלקים הבאים הוא זורק את האדמה בחור של החלק הקודם, כך הוא גרם לתערובת של שכבות. מקאליסטר לא הצליח לסיים את כל החלקים. הוא גם מצא שדות בהם היו מבנים גדולים ולא הרס אותם. הוא הבין שיש דברים יוצא דופן ומשאיר אותם לדורות הבאים.

הדמות השלישית היא  גוטליב שומאכר. בין השנים  1903 ו-1905 עומד בראש משלחת חופרים קטנה שמתחילה לחפור בתל מגידו מטעם החברה הגרמנית למחקר ארץ ישראל. הימים ימי השלטון התורכי בארץ, והארכיאולוגיה המודרנית עדיין בחיתוליה. הידע על מגידו אפסי. במקורו היה שומכר מהנדס, אולם הוא היה גם ארכיאולוג חובב. הוא עלה לארץ עם הוריו כאשר היה בן 12 היה מבני המושבה הטמפלרית בחיפה ונקבר בבית הקברות של הטמפלרים בחיפה. תכנן חלקים מהעיר ובנוסף את תוואי רכבת העמק. שומאכר גם חפר מקומות כמו ברעם וכפר נחום.

שומאכר היה דמות צבעונית ויוצאת דופן בנוף הארצישראלי של הימים ההם. הוא נולד באוהיו, ארצות הברית, למהגרים גרמנים שעמדו להגר שנית מארצם, הפעם לארץ הקודש, בעקבות הצטרפות האב לאגודת הטמפלרים. שומאכר התבגר בחיפה ולמד בה את יסודות ההנדסה, הרישום והמיפוי, אחרי כן רכש גם השכלה פורמאלית בבתי ספר גבוהים להנדסה ואדריכלות בגרמניה. תקצר היריעה מלהכיל את כל עיסוקיו ועלילותיו המפוארות בארץ ישראל, חוקרים אחדים סבורים שמדובר באחד מגדולי האישים שפעלו כאן. הוא תכנן בניינים, מזחים, דרכים ומסילות ברזל, מדד ומיפה חבלי ארץ וערך חפירות ארכיאולוגיות, בעיקר בצפון הארץ ובעבר הירדן המזרחי. החשובה שבהן הייתה בלי ספק חפירת תל מגידו, שומאכר היה בין הראשונים שהעריכו כי אכן מדובר במגידו ובשרידים מתקופת מלכי ישראל. הוא חפר תעלה ברוחב של כעשרים מטר ועוד תעלות קטנות אחדות, וחשף כמה שרידי מבנים. אחד מממצאיו החשובים הוא חותם אבן שעליו חרוט אריה שואג, ארכיאולוגים משייכים אותו לתקופת ירבעם השני וסבורים שהיה של אחד מפקידי המלך. תעלומה אופפת את מקום הימצאו של החותם, שהיה עשוי אבן יקרה. לאחר שנבדק ותועד, הוא נמסר לסולטן התורכי, הסולטן שמר אותו באוסף המלכותי או במוזיאון הארכיאולוגי בקונסטנטינופול, ומאז אבדו עקבותיו.

בשנת 1914, מלחמת העולם הראשונה, השלב הבא של חפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ממשיך בשנת 1921. בארץ ישראל יש שלטון בריטי והם בין הראשונים המחוקקים חוקים להגנת העתיקות. מקימים מחלקת ארכיאולוגית שבראשה עומד ארכיאולוג בעל שם. החוק לא מאפשרת לכל אדם לבצע חפירות, הם נותנים רישיון לחפירות. רוב המבנים בארץ נחפרו באותה תקופה. כמה מאותן חפירות הן מאוד חשובות בגלל ההסתכלות והתפיסה איך מתפתחות שיטות החפירה. החפירה הכי חשובה הייתה של תל מגידו שבו יש שכבות של כל התקופות החל מתקופה הכלקוליתית ועד סוף תקופת ממלכת ישראל, בערך 7000 שנה. תל מגידו נמצא על אחת הדרכים הכי חשובות בארץ ישראל, דרך הים. זה הוא תל לא כל כך גדול.

בשנת 1925 מגיעה משלחת מאוד גדולה עם 4 ארכיאולוגים חשובים ששיכים למשלחת המכון המזרחני של אוניברסיטת שיקאגו. הם חופרים בין השנים 1925 עד 1939. הגוף שממן את החפירות הוא קרן רוקפלר. התוכנית ההתחלתית הייתה לקלף את התל שכבה אחרי שכבה וכך רצו להגיע להבנה לגבי ההתיישבות בארץ ישראל. מתחילים ומוצאים מבנים מודרניים, מכיוון שהם לא חשובים אז מורידים אותם. שכבה שתים גם לא כל כך מעניינת ומגיעים לשכבה שלוש ומתחילה להיות בעיה. היא שייכך לעיר הישראלית האחרונה שחרבה בערך בשנת 722 לפנה"ס עם חורבן ממלכת ישראל. לקח להם 10 שנים להגיע אליה אבל יש בה הרבה עניין היסטורי, עיר מתקופת התנ"ך. לכן הבינו שאם מורידים אותה אז מאבדים הרבה מידע, כמו כן אם הם ממשיכים לעבוד באותו קצב אז יצטרכו הרבה שנים. אי אפשר היה להמשיך לקלף את תל, השאירו את השכבה הזה בראש התל ובכמה מקומות כמו שערי העיר הם עבדו בחתך. הוציאו חלק מן התל מהחלק העליון עד הסלע האם. מצאו 24 שכבות, כך הגיעו למסכנה ששיטת לקלף את התל אינה טובה ונכונה. במשך כל החפירות הם כתבו דוח. אם לא מציירים, משרטטים ומתארים מה שהיה אז כל מה שהיה נעלם. הם פרסמו את כל הדוחות בספרים שנקראים הדוח של מגידו.

משנת 1960 ועד שנת 1971 חידש המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ברשות יגאל ידין את החפירה. אברהם איתן חפר בשנת 1974.

משנת 1989 עד היום המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ברשות פר' פינקלשטיין, הוא חופר כדי לתקן טעויות של חוקרים קודמים.

אותו גורל לא חל על תל בית שאן. הוא נחפר ע"י ארכיאולוגים מאוניברסיטת פנסילבניה בין השנים 1921 עד 1933. הם חיסלו מהר מאוד 9 שכבות, התיעוד שלהם היה רע מאוד, הם הגיעו עד לשכבות של התקופה הכנענית ואז הבינו שהם לא יכולים להמשיך.

אתר בית שאן:  http://www.bibleage.com/site/beit_shean.html

ארכיאולוג אמריקאי שהיה תיאולוג וויליאמס אולברייט, איש דת, פרופסור לארכיאולוגיה בארצות הברית, עם ידע בתקופת המקרא חשב שהארכיאולוגיה יכולה לפתור את הבעיות של המקרא. בשנות ה-20 הגיע לארץ ישראל ללמוד ארכיאולוגיה, הוא מתחיל לחפור תל בית מרסים בו נחשפו שכבות יישוב מהתקופות הכנענית הקדומה, התיכונה המאוחרת ומהתקופה הישראלית. הרעיון היה לחפור את התל בצורה הכי מדויקת שאפשר, לכן הוא ממציא שיטה לחלק את השטח ולחפור באופן מאוד מדויק, את השכבות שמרכיבות אותה. תלמידו היה יגאל ידין בנו של ארכיאולוג אליעזר סוקניק.

אתר תל בית מרסים:  http://www.bibleage.com/site/beit_mirsim.html

תילים באזור עזה באר שבע

באותו זמן עובד חוקר בריטי בתל לכיש בראשותו של פרופסור ג.ל. סטרקי. בדרך מתל לכיש לירושלים סטרקי נרצח.

אתר תל לכיש:  http://www.bibleage.com/site/lachish.html

גם חופרים בשומרון סבסטיאן, יש בו אתר אלניסטי רומי שנקרא סבסטיאן. זאת פעם ראשונה שמשתתף בחפירה ארכיאולוג ישראלי. תקופת החפירה מסתיימת בשנת 1939 עם מלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמת העולם השנייה פורצת את מלחמת העצמאות ופעילות החפירות הארכיאולוגיות מתחדשות בשנת 1950 בתום מלחמת העצמאות. ממשלת ישראל נותנת רישיונות חפירה,הראשון שמקבל רישיון הוא פרופסור בנימין מזר על מנת לבצע חפירות בתל קסילה. היום מוזיאון הארץ או ארץ ישראל ברמת אביב יושב לאורכו של נחל הירקון. נתן אלתרמן כותב שיר בשם "העיר החדשה" – על הממצאים במקום.

אתר תל קסילה:  http://www.bibleage.com/site/qasile.html

יגאל ידין היא הדמות הדומיננטית משנות ה-50 עד שנות ה-70. הוא החוקר המרכזי באותן שנים. שתי החפירות הגדולות שלו, מצדה ותל חצור. קו השחור שרואים בשיחזור הקירות שייך לו. הקו מפריד בין הממצאים ובין החלקים ששוחזרו. חפירות אלו הביאו לתמורה מאוד גדולה לחקר הארכיאולוגיה.

יוחנן הארוני היה מן הארכיאולוגים הבולטים בישראל, במיוחד בתחום הארכיאולוגיה המקראית והגיאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל. הוא היה באוניברסיטה תל אביב. המחלוקת בין אנשי ירושלים ואלו בתל אביב ממשיכות ללבות הרבה אש. הוא חקר ברמת רחל, ערד, באר שבע.

ידין בשנות ה-50 בתל חצור גיבש את שיטת החפירה הישראלית. ידין ניסה לשמר ולנוע בין שתי מגמות, בין לבצע חפירה בשטחים פתוחים ותיעוד מדוקדק, שיטת אולברייט, ולתארך כל מה שאפשר ובעיקר לבצע חקירות באתרים שיש בהם עניין יהודי.

חפירה אזורית. השיטה אומרת שהחפירה צריכה להיות בשטחים רבועים של 5 מ. כל צד. מודדים את כל השטח ומחלקים אותו לריבועים. יש מחיצות, קירות עפר שתומכות ומאפשרות לבצע את החפירה. יכול להיות שטחים מעל 5 מ, אבל בדרך כלל כולם ישירים. חופרים כל ריבוע עד שמגיעים לרצפה. בשיטה זאת רואים את כל החפצים ומתעדים אותם בהתאם לרבוע שבו הם נמצאים. לפעמים קשה להפריד בין תקופות, ולא תמיד מוצאים ריצפה. השכבה עד הרצפה העליונה ביותר (למעשה הרצפה הראשונה שנמצאה) נקראת לוקוס 1.  לאחר שמסיימים לחקור את לוקוס 1 אפשר להמשיך למטה עד לרצפה השנייה.  שכבה זאת תיקרא לוקוס 2.  גם אם הייתה טעות בחפירה בשטח מסוים אז ניתן לתקן בשטח הבא. השיטה מאפשרת בקרה. מה השיטה לא נותנת? למשל תמונה איך הייתה העיר. כך נכנסת הגישה של ידין שצריך לשמר גם את ארכיטקטורה, לכן הוא לקח ארכיטקטים לעבוד איתו מכיוון שיש להם את היכולת לראות איזה סוג של מבנה היה או עמד שם. בשלם מסוים מורידים את מחיצות, רואים את הארכיטקטורה ואם יש מבנה שראוי לשימור.

היום נהוג להשאיר במכוון חלקים בלתי חפורים למען הדורות הבאים. הסיבה איננה טוב לב, אלא תקווה שהטכנולוגיה העתידית תאפשר לחפור בטכניקות אחרות שמגדילות את הסיכוי למצוא ממצאים ומפחיתות את הסיכון לאתר.

אתר תל חצור:  http://www.bibleage.com/site/hazor.html

באותה תקופה קיימת בארץ עוד ארכיאולוגיה כמו גם בירדן, יש בה אתרים מקראים מאוד יפים.

משנות ה-70 עד היום, מבצעים חפירות בצוות גדול הכולל בעלי מקצוע שונים, תיאולוגים, ארכיאולוגים בהתמתחות בעצמות, אנתרופולוגים, מה האנשים אכלו?, ע"פ החי והצומח ניתן להבין את השינויים באקלים, כימאים. היום גם לא חוקרים תל בודד אלא המערכת עם יישובים קרובים או צמודים, לכן מדובר במחקר אזורי. מבצעים חקר אסטרולוגי, מתעדים במפה כל דבר שרואים בשטח. מידע שניתן להשיג ע"י הקרמיקה הוא באזור שהייתה התיישבות והתקופה שלה.

היום מדברים על ארכיאולוגיה חדשה. הארכיאולוגים הלכו קודם לחפש את הארמונות, מקדשים,… היום מתעניינים בדברים הקטנים ומנסים להבין מה היו יחסי הגומלין בתוך החברה עצמה, אמונות וכולי. היום הארכיאולוגיה הרבה יותר סוציולוגית ואנתרופולוגית, רואה היבטים כלכליים, טופוגרפיים וכולי.

שיטות המחקר הארכיאולוגי

קיימות שתי שיטות מחקר ארכיאולוגי: 1) סקר ארכיאולוגי. הוא בדיקה של פני השטח ללא חפירה.  לאחר סריקת פני השטח הממצאים מצולמים, נרשמים ונאספים.  הסקר הוא לרוב על פני שטח רחב, מהיר ושטחי.  הסקר נעשה בצורה יזומה או כצעד מקדים לבניה על פני שטח.  מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שכל השטח שלה למעשה כבר נסקר. 2) חפירה ארכיאולוגית. מחולקת לחפירה מתוכננת ולחפירת הצלה. חפירה מתוכננת, כשמה כן היא, חפירה שמבוצעת על ידי רשות העתיקות או אוניברסיטה בשטח שתוכנן מראש לחפור אותו. חפירת הצלה היא חפירה בשטח שמתוכננת עליו בניה. בעקבות החפירה יתכן שהממצאים יורחקו (במידת האפשר) מאתר הבניה והשטח ישוחרר. לעומת זאת, אם מגלים אתר בעל חשיבות וייחודיות, ניתן על פי חוק העתיקות לא לשחרר את השטח לבניה.


מאמר חמישים שנות ארכיאולוגיה בישראל:
* פרופ' אליעזר אורן – המחלקה למקרא ומזרח קדום, אוניברסיטת בן- גוריון בנגב.
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1520

מודעות פרסומת