זרמים פרוטסטנטים אחרים

פרוטסטנטים בארץ הקודש

ישנו ספר נהדר שנכתב ע"י ברברה טוכמן על התקופה ונקרא התנ"ך והחרב, מתארת את כל התהליך של חדירת אנגליה לארץ הקודש וממנו ניתן להבין שאנגליה אוהבת את עצמה בלבד והגעתם לארץ הקודש יחד עם "העזרה" שלהם להקמת בית לאומי ליהודים בא"י הוא למעשה רק שלב נוסף בהבאת הגאולה. שכן כאשר הם קוראים את התנ"ך הם מבינים שעם ישראל צריך לחזור לארצו וצריך לבסס אותם בארצם ורק אחר כך תבוא הגאולה.

המאה ה-19, חדירת המעצמות, באה לידי ביטוי כחדריה של אנגליה כפרוטסטנטית ובעקבותיה מגיעים מעצמות נוספות.

אדיקות דתית באה לידי ביטוי בשני מישורים: א) מחקרי רציונאליים. הגעת חוקרים וחופרים שונים לחקור את ארץ הקודש. ב) תפישת העולם. ימות המשיח בפתח יש לעשות הכנה לקראת האדוונט השני (בואו השני של ישו) המסורת אומרת שהאדוונט השני יתרחש בהר הזיתים  המשיח יופיע. (לכן כאשר עומדים בהר הזיתים מדברים על יום הדין ושובו השני של ישו. מבססים זאת על פי הנבואה של זכריה בפרק י"ד המתאר את ביאת המשיח).

הם עובדים קשה מאוד להכנת הקרקע וממתינים בארץ הקודש לביאת המשיח. בשנת 2000 היו קבוצות שתכננו להגיע ולשבת על הר הזיתים על מנת להיות שותפים לביאתו של משיח. ומי לא בא?

במאה ה-19 הגיעו לא"י עולי רגל מכל העדות. בין הקבוצות נמנו 3 קבוצות של נוצרים פרוטסטנטים שהגיעו לארץ. קבוצה אחת היו ה"מילנייריסטים" המצפים לחזרתו של ישו והם בעצם באים לארץ על מנת להתיישב בה. (על קבוצה זו נמנו אנשי ה"מושבה האמריקאית" ה"טמפלרים" וכד'). בין ה"מילנייריסטים" היו כאלה שראו ביהודים כמי שקשורים בבואו של המשיח (כמו הקונסול הבריטי ג'יימס פין)  והיו כאלה שלא ראו ביהודים כמי שקשורים בבואו של המשיח (כמו הטמפלרים).

קבוצה שנייה של עולי רגל היו ה"מיסיונרים" שביניהם היו רבים שהאמינו כי המשיח יבוא לאחר שהיהודים יתנצרו. בין שתי קבוצות אלו צומחים גם "מילנייריסטים-מיסיונרים"  אשר פעלו בארץ להקמת כל מיני מוסדות שסייעו להם בפעילותם כאן. קבוצות אלו הגיעו בעיקר מאנגליה, ארה"ב ופרוסיה.  

הקבוצה השלישית של עולי רגל פרוטסטנטים היו ה"חוקרים". קבוצה מאוד מעניינת של אנשים שניצלו את ההזדמנות להגיע לא"י ולחקור את הממצאים בה. דוגמא טובה לכך היה החוקר אדוארד רובינזון שהגיע לארץ לקראת סוף המאה ה-19 והניח את היסודות למחקר ה"גיאוגרפיה-המקראית". בעקבות קבוצה זו הגיעו לארץ עשרות חוקרים שבאו על מנת "להוכיח את תקפות כתבי הקודש". הבולטים בהם היו: צ'רלס וורן, צ'רלס ווילסון, הנרי בייקר טריסטראם ועוד. ניתן לומר כי תקופת ההשכלה גרמה שמות לעולם הדתי. ובעצם התנהלה מלחמת תרבות בין אנשי הדת לאנשי המדע. חוקרים רבים אלה (שכאמור רובם פרוטסטנטים) הם בעצם חלק מאותה מלחמת תרבות. מאחר וכנסיית הקבר לא נראתה לחוקרים פרוטסטנטים אלה כקבר מימי בית-שני, הם מצאו מערה בגבעה מצפון לשער שכם וזיהו אותה כקברו של ישו (גן הקבר). עד היום הפרוטסטנטים העולים לרגל לארץ הקודש לא עולים על מנת לפקוד את האתרים הצליינים, כי אם על מנת לראות את ארץ הקודש ולחוש אותה.

במהלך המאה ה-19 הייתה בארץ התעניינות רבה של המעצמות שחלק מפעילותם הייתה דרך הממסד הדתי. וכך בשנת 1840 לערך נפתחה בא"י בישופות פרוטסטנטית שבראשה הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בא"י סלומון אלכסנדר (שהיה יהודי מומר, מה שמלמד על מגמת אותה בישופות בא"י). בישופות זו הייתה כמובן מעורבת בהיווצרות שתי כנסיות ערביות בירושלים: א) הכנסייה האנגליקנית ערבית. שתי כנסיות בירושלים: כנסיית המשיח ליד שער יפו וכנסיית סינט ג'ורג' במזרח העיר. 2. והכנסייה הלותראנית ערבית. בגרמנית נקראת כנסייה זו בשם "הכנסייה האוונגלית". כנסייה זו הקימה בירושלים את כנסיית הגואל מול המוריסטאן, וכנסיית אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים.  

בנוסף לשתי קבוצות מרכזיות אלה הגיעו לא"י קבוצות פרוטסטנטיות קטנות יותר (אך מסיונריות לא פחות) כמו הבפטיסטים, אנה והורשיו ספפורד אשר הקימו יחד עם קבוצת סקנדינבים את האמריקן קולוני. הסופרת סלמה לגרלף שהגיעה בשנת 1900 לבקר את המשפחה הסקנדינבית וכתבה כאן את הספר "ירושלים" שבזכותה הוענק לה פרס נובל.

מראשית המאה ה-20 יש פרוטסטנטים המבינים את האקטואליה האזורית כהתגשמות הנאמר בכתבי הקודש (למשל מלחמת לבנון היא ההקדמה למלחמת גוג-ומגוג). אך טבעי שמי שקורא את כתבי הקודש ומפרש את האקטואליה על פיו יהיה חסיד של התנועה הציונית  (כך הלורד בלפור, סיר לורנס אוליפנט, אורד ווינגייט ועוד). וכך בעצם נוצרות קבוצות של נוצרים ציונים.

במהלך המאה ה-20 המשיך וביתר עוצמה המאבק בין הדת למדע. מאבק זה הוליד סוג של תפישה חדשה הרואה את סיפורי הדת כסיפורים. למרות שהם רוצים להישאר קשורים הן לכתבי הקודש והן לאורחות חייהם. נוצרים אלו נקראים: הנוצרים הליברלים. וכך בתחילת המאה התכנסה בארה"ב קבוצת אנשי דת פרוטסטנטים שריכזו את ה"פנדנטוס" (עיקרי תפישתם). מאחר והמילה פנדומנטליזם הינה בעלת משמעויות שליליות הרי שקבוצה זו כינתה את עצמה גם בשם אוונגלים. האוונגליסטים למשל מאמינים בתחיית ישו בצורה הגשמית ביותר. כן מאמינים האווגליסטיים ב"אל טעותיות" של כתבי הקודש. האמונה השלישית של קבוצה זו הינה כי האדם הופך לנוצרי אוונגלי אמיתי רק לאחר שהייתה לו התגלות אישית של ישו "הארה". הקבוצות האוונגליות רואות ביהודים אחים (שבסופו של דבר הם גם יכירו בישו). קבוצות אוונגלים גדולות מצויות בעיקר בארה"ב, הולנד ועוד. האוונגלים מעיינים בטקסטים בצורה הרבה יותר רצינית מאשר הליברלים.

יש בין הקבוצות הליברליות, המתנגדים למדיניות מדינת ישראל, ולכן הם רואים אחים בערבים הנוצרים.

הפולחן הפרוטסטנטי ה"סרוויס" מבוסס בעיקרו על שירים ועל ההטפה של הכומר והם מאוד ספונטניים. הכנסייה הבולטת בתחום זה היא הכנסייה הפנטקוסטלית. בעוד שהפולחן הקתולי ה"מיסה" מבוסס בעיקרו של הטקסים.

הפרוטסטנטיות בכלל והאבנגליות בפרט הם מיסיונריות.

מילינייריזטים

כאשר מדברים עם קבוצה על מילניום זה לא רק מסיבה וחגיגה. הדבר נכון למעשה לכל הזרמים אך עיקרו בפרוטסטנטים. מיליניאריזם = האמונה באלף.

מקור האמונה בברית החדשה בספר האחרון, חזון יוחנן, אפוקליפסה / התגלות פרק כ', 6-7: "ראיתי מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה. הוא תפש את התנין הנחש הקדמוני אשר הוא המלשין והשטן, וקשר אותו לאלף שנים. השליך אותו אל התהום וסגר וחתם עליו כדי שלא יתעה עוד את הגויים עד תום אלף השנים. אחרי כן צריך שיותר לזמן מה".

השטן נכלא לאלף שנים ובתום אלף השנים יגיע המשיח. השטן (אנטי כרייסט) עלול להטעות את האנושות ולהגיע בדמותו של המשיח ולכן יש להיזהר ממנו, לכבול אותו ולהשליכו. ברגע שיש אסונות גדולים בעולם ישנם נוצרים שאומרים שאלה הם הסימנים המבשרים את בואו של משיח. אלה הם חבלי משיח.

תיאורטית בשנת 1033 (עליית ישו השמימה בשנת 33) המשיח צריך היה להגיע והדבר לא מתרחש באירופה מצפים וממתינים ולפתע מגיע נאומו של אורבנוס השני בקלרמון וההמונים חוששים שאותו אנטי כרייסט (הכופרים המוסלמים) נמצא בארץ הקודש וצריך לחסלו ומתחיל מסע הצלב של ההמונים.

אז בעצם צץ לו מושג שאינו חדש בנצרות שכן אבות הכנסייה כבר השתמשו בו שכן הם היו מספיק חכמים בכדי להכין את הקרקע גם לבעיות שתתעוררנה עם השנים.

הם מפנים אותנו אל התנ"ך לספר תהילים למזמור צ' פס' 3 ושם כתוב: "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה".

בשביל אלוהים אלף שנים הם כיום אחד. העולם נברא בשבעה ימים, כלומר, בשביל אלוהים יום אחד בבריאה הוא כאלף שנים. לכן בשביל אלוהים משך זמן זה הוא שבעת אלפים שנה ומכאן המושג: "המילניום השביעי", זהו מושג מפתח.

בברית החדשה, באגרת השנייה לפטרוס ג' 8 כתוב: "וזאת האחת אל תעלם מכם חביבי שיום אחד כאלף שנים בעיני ה' ואלף שנים כיום אחד".

אומרים אבות הכנסייה שהנה גם כאן אומר פטרוס ואלף שנים כיום אחד.

גם בספר זכריה פרק י"ב + י"ד  מדובר על חג הסוכות: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות".

בזמן זה אנו רואים שישנו זרם גדול מאוד של מבקרים פרוטסטנטים. חג זה, חג הסוכות מהווה סוכה ומשכן.

זכריה מדבר על האירוע העתידי שיתרחש והוא מדבר על החג שבו זה יתרחש, חג הסוכות שהוא חג האסיף שבו מכסת עולי הרגל הייתה הגדולה ביותר ולכן חג הסוכות בעיני הנוצרים הוא הזמן שבו אולי יתרחש האירוע שמוזכר אצל זכריה.

הדבר מופיע גם אצל יואל ג' ,ד'. במקום הזה בהר ציון ובעמק יהושפט הדבר יקרא.

זכריה ויואל מביאים למעשה את פרקי הנבואה האפוקליפטית היהודית וכאשר משווים לפרקי האפוקליפטיים בברית החדשה ניתן להבין את עולמם של האוונגליסטים.

אבות הכנסייה הזהירו את האנשים ואמרו להם שלא ניתן לחשב את הזמנים שכן לא ברור היה ממתחי מתחילים לספור את השנים, האם מרגע עלייתו של ישו לשמים? האם מרגע היווסדות הכנסייה?.

לכן אוגוסטינוס אומר שאסור לאנשים אפילו לנסות ולחשב את הזמנים הוא מתבסס על כך שאפילו ישו עצמו אמר שלא ניתן להתבסס על הזמנים.

גם היהדות מתייחסת בקלות דעת לכל אותם אלה שמנסים לחשב את הזמנים, ומוכר הפתגם של אנשי חז"ל: "תיפח רוחם של מחשבי קיצין".

אנטי כרייסט

יום הדין הוא יום שיחול, על פי מספר דתות בקץ כל הזמנים, ובו יעמדו בני האדם בפני דין האל: כל הרשעים ידעו את זעמו של האל ויישלחו לגיהינום וכל הישרים יזכו למחילתו ולנחלה בגן עדן.

בנצרות רווחים תיאורי יום הדין בספרות הדתית, ויותר מכל בבשורה על פי מתי, שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עיזים" שמשמאלו לעונש נצחי בידי השטן.

במאות הראשונות לקיומה של הנצרות קמו בחברה הנוצרית תנועות משיחיות, שציפו לחזרתו המהירה של ישו, עד שנת 1000. תנועות אלה התבססו על חזון משיחי המופיע ב"חזון יוחנן" בברית החדשה. על פי הכתוב ב"חזון יוחנן", ייסד ישו בחייו את מלכות אלף השנים, שהיא האנושות כפי שהיא כיום. לאחר 1000 שנים, בסופה של מלכות זו, יגיע יום הדין, שבמהלכו תפרוץ מלחמה אכזרית בין הרשעים, המסרבים להכיר באמת הנוצרית, לבין הצדיקים. הרשעים יונהגו על יד ה"אנטי כרייסט" (שטן) – דמות המסמלת את כוחות הרוע המתנגדים לנצרות. מלחמה זו מכונה בנצרות "מלחמת גוג ומגוג", והקרב המכריע בה יערך במקום המכונה "ארמגדון", כפי הנראה עיוות שמו העברי של הר מגידו. במלחמת יום הדין, ייהרג האנטי כרייסט על ידי ישו, והרשעים יישרפו באש שתרד מן השמים.

לאחר ניצחונו של ישו על האנטי כרייסט, תתקיים תחיית המתים לפי האמונה הנוצרית. ישו ישפוט את כל בני האדם, בשיתוף עם המלאך מיכאל שיאחז במאזנים. יישקלו אמונתם הנוצרית ומעשיהם הטובים. ה"צדיקים", שהם לפי האמונה הנוצרית הנוצרים המאמינים, יזכו לחזור לגן העדן ולשהות בו עם ישו, בעוד על ה"רשעים" תיגזר צלייה נצחית באש הגיהינום.

בשנים שחלפו מאז שנת ה- 1000 לספירת הנוצרים, שבה כידוע לא הסתיימה "מלכות אלף השנים", נשמעו בתיאולוגיה הנוצרית קולות המפרשים באופן שונה את הנבואה. כיום יש בין המאמינים הנוצרים גם כאלה המפרשים את חזון יוחנן בעניין יום הדין כמשל, כמסר רוחני לרשעים ולצדיקים, ולא כנבואה גשמית שעתידה להתממש כלשונה.

משנת 1948 הם מרגישים שהשעון מתקתק שכן זוהי שנת הקמת מדינת ישראל שהיא שלב בגאולה.

אקסטזה, התלהבות חזרת ישו. עידן השהייה עם האלוהים, בעידן העתידי זה לא רק שהמשיח יבא אלה שכל פרט יישב עם האלוהים. כל הדברים הללו מובילים גם לאסונות שהתרחשו בהיסטוריה העכשווית שלנו, דוגמא:

אפוקליפסה (Apocalypse, בעקבות השפה היוונית) משמעותה "חזון". היות שרוב הספרות האפוקליפטית עוסקת באסכטולוגיה, קיבלה המילה משמעות משנית ועממית הקשורה לאחרית הימים. עם זאת, חשוב לזכור שאין זה הכרחי שחיבור אפוקליפטי יעסוק באחרית הימים. כיום המושג מייצג את כל התפישות הנוגעות לאחרית הימים ולגאולה כזו או אחרת מהמציאות המוכרת לנו.

זהו ספר ידוע ביותר בתחום, והשפעתו עצומה. בספר זה מופיעים ביטויים ומושגים רבים כגון: "ארבעת פרשי האפוקליפסה", "ירושלים של מעלה" ורבים נוספים. הספר היה בסיס לאלפי יצירות אמנות בכל התחומים והשפיע אף על מהלכים בהיסטוריה כגון מסעות הצלב.

עם זאת, התפישה האפוקליפטית התחילה אף לפני כתיבת הספר וסביר להניח שיוחנן כותב הבשורה (שלא לגמרי ברור מיהו), מחברו של חזון יוחנן, כבר הכיר את חזון אחרית הימים כפי שהוא מופיע בספר דניאל.

אפוקליפסות חשובות אחרות הינן חזון החיות, (שהיא יחידה בתוך ספר חנוך א' וספר חנוך ב' מן הספרים החיצוניים), חזון עזרא (המכונה גם "עזרא הרביעי"), ספר ברוך השני, וכן חיבורים וקטעי חיבורים שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה. יש גם גרסה שונה: אחרית הימים היא סוף של עידן,תקופה. לדוגמה: בשנות ה-2000 הסתיימה תקופת הדגים – התקופה של יהושוע (ישו). ואחרית הימים מלהבדיל מביום הדין הוא לא היום האחרון, "הסוף", אלא רק סיום של תקופה.

כתם רורשאך – מבחן השלכה – הוא סוג של מבחן אישיות בפסיכולוגיה, שבו מוצג גירוי רב משמעי, שעל הנבחן להציג לו פירוש. ההנחה היא שהפירוש ישקף דבר מה על נותן הפירוש. כלומר רואים את מה שרוצים לראות.

מחשב קיצין אדוונטיסטי בשם ויליאם מילר, שחזה את קץ העולם באוקטובר 1843. לאחרשהנבואה לא התגשמה ערך תיקון לתחזיתו הקודמת וקבע כי סופה של האנושות יתממשבאוקטובר 1844. כשהתברר שגם התאריך הזה לא עמד במבחן האפוקליפטי, גברה אכזבתמאמיניו וגררה בעקבותיה שבר דתי גדול שבעקבותיה עמדו כחמישים אלף מאמיניו עם גלימת העלייה השמימה וביצעו התאבדות המונית.

אוונגליסטים

האוונגליזם הוא זרם בדת הנוצרית אשר נולד באירופה של המאה ה-18. שם התנועה נובע מן האוונגליונים, כתבי הקודש הנוצריים, שהתנועה הטיפה להפיכתם למרכזיים בחיי היום יום של המאמינים.

הדגשים העיקריים של תנועה זו הן המרה אישית, אדיקות אישית ולימוד התנ"ך והברית חדשה, מוסריות ציבורית שכללה הימנעות משתייה וערכי המשפחה, חוסר הדגשה של הפורמליזם בפולחן ובדוקטרינה, תפקיד חשוב יותר למאמינים הרגילים, כולל הנשים בפולחן, וכן לימוד אינטנסיבי ועצמאי של כתבי הקודש.

האוונגליסטים, שמרכזם הגדול כיום הוא בארצות הברית, רואים בשיבת עם ישראל לארצו נדבך מרכזי בדרך לגאולה, ולביאתו המחודשת של ישו, ולכן הם מעודדים את מדינת ישראל ותורמים לה כספים רבים.

מה אומרים האוונגלים?

את הטקסט של כתבי הקודש יש לקרא כפשוטם. הסמכות האלוהית היא זו שמחייבת ולא הפרשנות של האנשים או תכתיב כלשהו.

כתבי הקודש חפים מכל טעות (אסור לומר לקבוצות כאלה שישנה איזושהי סתירה במקרא או שנעשתה טעות לשונית כזו או אחרת).

ההתאחדות עם ישו היא החוויה המכוננת של האוונגלים (יוחנן ג' 1-5: "אחד הפרושים ממנהיגי היהודים, נקדימון שמו בא אל ישו בלילה ואמר אליו: רבי ,אנחנו יודעים כי מאת אלוהים באת להיות מורה, שהרי אין איש יכול לעשות את האותות שאתה עושה אלה אם כן אלוהים אתו . . . השיב ישו, אמן אמן אני אומר לך, אם לא יולד איש מן המים והרוח לא יוכל להיכנס למלכות האלוהים").

האוונגלים אוהבים לספר את החוויה האישית שלו, מהי החוויה המכוננת שלו, מתי הוא גילה את האור, מתי הוא נולד מחדש.

האוונגליסטים יעדיפו להשתמש במונח אמונה ולא דת. כאשר מזכירים מונח דת הכוונה היא לאיזשהו חוק/דרך שתיקנו ושעל פיה צריך ללכת. מבחינתם אין כדבר הזה אין מי שיכתיב להם מהי הדרך הנכונה או לא.

אצל האוונגלים ישנה תפישה עמוקה מאוד של גיהינום וגן עדן, כל נושא המילניום הקרבה לתנ"ך הם דברים מאוד מרכזיים בחייהם.

ישנה התנהגות נוצרית מאוד קשוחה סביב: עבודה קשה, הגינות, מוסר אישי (הימנעות משתייה אלכוהולית – שתיית תירוש בטקס הקומיניון), מחויבות לסביבה (אסטטיקה, איכות סביבה, זהירות מאיבוד שליטה).

הבפטיסטים (Baptists)

ישנם אנשים הסוברים שהתחלת הכנסיות הבפטיסטיות עוד בימי הנוצרים הראשונים, ונוטים לקשור את פעילותן עם פעילותו הדתית של יוחנן המטביל. אולם, מבחינה היסטורית, יותר נכון לקבוע את ראשית התנועה הדתית הבפטיסטית במאה ה-16, בתקופת הרפורמציה, כשקבוצות מאמינים מארצות שונות (ובייחוד מגרמניה ומשווייץ) דגלו באותם העקרונות הדתיים שבחלקם מהווים עד היום את הבסיס של התיאולוגיה והאידיאולוגיה הבפטיסטיות. לאלה שהשתייכו לאותן קבוצות של מאמינים קראו בשמות שונים, כגון, אנאבפטיסטים, מינוניטים וכול', והם נמנו על האגף השמאלי של הרפורמציה הפרוטסטנטית.

בגלל רדיפות שיטתיות, הן מצד הקתולים והן מצד הפרוטסטנטים, היו נאלצים רבים מהם להימלט לארצות אחרות, ועל ידי זה התפשטו עקרונות דתם בפולניה, באיטליה ובייחוד באנגליה ובהולנד, בשנת 1631 היגר המטיף רוג'ר ויליאמס  מאנגליה לארצות הברית וייסד באזור רוד איילנד את הקהילה הבפטיסטית האמריקנית הראשונה. מאז נפוצו העקרונות הדתיים הבפטיסטיים בארצות הברית בהצלחה רבה, וכיום מהווים הבפטיסטים את הארגון הדתי החשוב ביותר בין הכנסיות הפרוטסטנטיות בארצות הברית.

אצל הבפטיסטים עקרונות הדת אינם מגובשים יתר על המידה וקיימים הבדלים ניכרים בין העדות הבפטיסטיות השונות. ואף על פי כן יש השקפות ורעיונות המאחדים את כל אלה הקוראים לעצמם בפטיסטים. בין העקרונות המסמלים את האמונה של הבפטיסטים יש לציין את החשיבות שהם מייחסים לטבילה (Baptisem) הנערכת על כל הגוף באותה הצורה שהיתה נהוגה בהתחלת הנצרות (ועד המאה ה-13). נוסף לזה יש לציין, שבזמן שאצל רוב הנוצרים טובלים את התינוקות, מבוצעת טבילת הבפטיסטים רק על אנשים בגיל בו מסוגלים הם להבין את ערכה. בגלל החשיבות שייחסו לטבילה, כונו על ידי מתנגדיהם בשם בפטיסטים. הטבילה במים (דומה לזו, שלפי דברי הברית החדשה, הנהיגו יוחנן המטביל ותלמידיו של ישו) מסמלת את הצטרפותו של המאמין לקהילה הבפטיסטית, אם כי ברור כי לפני הטקס הנידון יש צורך בחוויה עמוקה, כמו כן, רצוי שלטקס הפורמאלי תקדים הכשרה רוחנית ותקופת ניסיון. כדוגמת הנוצרים הפרוטסטנטים האחרים, מושתתת אמונתם של הבפטיסטים על התנ"ך ועל הברית החדשה, והתגלותו של הכוח העליון בכתבי הקודש משמשת כסמכות עליונה.

אצל הבפטיסטים, הקשר בין המאמין לבוראו הוא ישיר, ללא תיווך של כוהן דת או כת של כוהני דת. אין לרועה הרוחני (Pastor) מעמד מיוחד ומתפקידו בעיקר לנהל את התפילות הפומביות. התפילה עצמה מורכבת מהקראת פרקים מתוך כתבי הקודש, ומשירת מזמורים דתיים. התפילה אינה מתנהלת בשפת פולחן מיוחדת, כי אם בשפה המקומית, הטקס של "התייחדות" (Holy Communion), שהוא אחד החשובים, נערך אצל הבפטיסטים, בדרך-כלל, רק פעם בחודש.

 הדת הבפטיסטית מדגישה באופן מיוחד את חובתו של כל מאמין, ולא של הרועים הרוחניים בלבד, להפיץ את האמונה בין אלה שטרם הצטרפו לדת הנכונה. השקפה זו באה לידי ביטוי בפעילות מיסיונרית נמרצת ביותר בכל העולם ומוכתרת במידה ניכרת של הצלחה, כתוצאה מפעילות זו, נמצאים הבפטיסטים בעלייה מתמדת.

הבפטיסטים מהווים ארגון כנסייתי דמוקרטי ביותר, המבוסס על קיום קהילות בלתי תלויות שאינן כפופות לאף גוף עליון. אין אצלם הירארכיה כנסייתית, ולא קיים מוסד המפקח על פעילות הקהילות.

למעשה, מחליטה הקהילה עצמה בכל העניינים הכרוכים בדרכי ההנהלה ובעקרונות האמונה. הבפטיסטים שוללים את הביטוי "כנסייה" בקשר לגופים של מאמינים בפטיסטים, והארגונים המאחדים קהילות בפטיסטיות אחדות נקראים "כנס בפטיסטי" (Baptist Convention) ולא כנסייה בפטיסטית, למרות שהקהילה היא לגמרי עצמאית, אורגנו "כנסים לאומיים" (national convention) ואף איגוד בפטיסטי עולמי (Baptist World Alliance), אולם למוסדות אלה אין סמכות לחייב את הקהילות לקבל את החלטותיהם הנשארות בגדר המלצות. אף על פי כן, ממלאים המוסדות הנ"ל תפקיד חשוב בביצוע תכניות חינוכיות, מיסיונריות וכול', המשותפות לכל הקהילות.

בין העקרונות שבהם דוגלים הבפטיסטים תופס מקום חשוב עקרון "חופש הדת" , שהוא בעצם נכס רוחני של כל העמים המתקדמים, אם כי רעיון זה מצא אצל הבפטיסטים תומכים נמרצים ביותר, העיקרון השני שבו דוגלים הבפטיסטים הוא זה של הפרדה בין דת ומדינה. עיקרון זה אופייני לעמדת ארצות הברית בענייני הדת, והבפטיסטים, שהם רבים בארץ זו, השפיעו על קבלת מדיניות זו. מאידך, הושפעו הבפטיסטים על ידי אותה המדיניות.

מגמות אלה, ללא ספק, נובעות משכנוע פנימי, אולם קרוב לוודאי שמקורן גם בסיבות היסטוריות: מאבקם של הבפטיסטים בעבר עם הדת השלטת באנגליה ובארצות אחרות במטרה להשיג חופש פולחן ואמונה.

קהילות של בפטיסטים נמצאות ברוב ארצות תבל, כולל ברית המועצות, אולם מרכזם העיקרי הוא בארצות הברית. מתוך 50 מיליון בפטיסטים שבעולם, יושבים יותר מ-40 מיליון בארצות הברית. יש לציין, שבאותה הארץ הם מאורגנים בארגונים כנסייתיים נפרדים רבים, שמספרם לפי השנתון של הכנסיות הנוצריות האמריקניות מגיע ל-28 ארגונים. מתוך אלה רק ארבעה הם גופים חשובים מבחינה מספרית וביניהם ה- Southern Baptist Convention עם כ-10 מיליונים מאמינים, וה Baptist Convention of U.S.A  עם 5 מיליונים. יש גם להדגיש שעם הבפטיסטים של ארצות הברית נמנים כושים רבים. באנגליה התאגדו הבפטיסטים בסוף המאה הקודמת ב- Baptist Union For Gr. Britain and Irland

מתודיסטים (Methodist)

מקורה בתורתו של ג'ון ויסלי (John Welesley,1788-1703 ), השם מתודיסטי בא בהתחלה מתוך לעג, בגלל השיטות המתודיות (שיטתיות) שבהן השתמשו ג'ון ויסלי, אחיו צ'רלס ותומכיהם. תחילה לא התכוון ויסלי, שהיה כוהן דת אנגליקני באנגליה, להקים כנסייה חדשה, אלא להביא לידי התעוררות בתוך הכנסייה האנגליקנית הקיימת. הוא יסד אגודות וחוגים בתוך הכנסייה, כדי שכל מאמין ישגיח על חברו וימריצו במסירותו הדתית, התיאולוגיה המתודיסטית לא הייתה, ועדיין איננה, שונה ביותר מזו של הכנסייה האנגליקנית, ההבדל נעוץ בארגון ובשיטת הגישה למאמין, הניתוק מהכנסייה האנגליקנית נגרם, כאשר סירב ההגמון של לונדון לתת את ההסמכה לכוהני דת חדשים שיטפלו לפי השיטה המתודיסטית במאמינים שאורגנו בארצות הברית. אז הסמיך ויסלי עצמו כוהני-דת חדשים והדבר הביא לפירוד ולקרע סופי. כתוצאה מפעולה זו חסרה להגמונים המתודיסטים הרציפות, שההגמונים האנגליקניים תובעים לעצמם בתור יורשים של השליחים.

לכנסייה המתודיסטית כ-30 מיליון מאמינים בכל העולם, מתוכים 20 מיליון בארצות הברית. במדינה הנ"ל הכנסייה המתודיסטית היא אחת הכנסיות החשובות ויש לה חברים רבים מבין הכושים.

 

כיתות פרוטסטנטיות למיניהן

כת היא קבוצה חברתית סגורה הסבה סביב תורה רעיונית אשר יוצרת הפרדה בין חברי הכת לעולם החיצוני. הכת פועלת בדרך כלל ללא שקיפות ציבורית, ולרוב אף חבריה ממודרים ממידע הקשור בה. במקרים רבים, הכת דבקה ברעיונות ומעשים המבוססים על אמונה, ולעתים גם כאלו הקשורים בסגידה לאדם מסוים.

קיימות כתות הפועלות בתום לב וללא פגיעה בחבריהן ובזולתם. אולם, כתות רבות משתמשות במניפולציה וטכניקות שליטה לא אתיות הפוגעות בחברים בהן כדי לקדם את תורת הכת או כדי לקדם מטרות חומריות ורגשיות של מנהיג הקבוצה.

ישנם שלושה שלבים בתהליך ההשתלבות של מאמין בכת: א) המשיכה, שכנוע של הפרט לקבל את רעיונות הכת. ב) הרס המציאות הישנה .ניתוק הקשר אל המשפחה והמציאות הקודמת. אומרים למאמין תשכח את כל שהיה לך קודם. מרגע זה ואילך אצתה נטול שורשים. מנתקים את האדם בצורה פיזית מהמשפחה ומהמציאות הקודמת. ג) בניה מחדש של האישות על פי המודל של הכת וערכיה כולל ציות ללא עוררין למנהיג. מבטל לחלוטין את האני.

בנוסף לכנסיות הפרוטסטנטיות הגדולות, שלכל אחת מהן עשרות מיליוני מאמינים, קיימות כיתות רבות שמספר חבריהן קטן, ואשר למרות עובדה זו ידועות בעולם בגלל התלהבותן, קיצוניותן, יעילותן בשטח ההטפה ולפעמים בגלל השוני שבהשקפותיהן הדתיות.

בין הכיתות הנ"ל נזכיר רק מעטות המיוצגות על ידי מוסדות בישראל או המקיימות קשר עם הארץ על ידי ארגון כינוסים ומסעי צליינים.

התנועה הפנטקוסטלית (Pentecostals)

עם התנועה הנ"ל נמנות כיתות רבות בכל העולם ובייחוד בארצות-הברית. מספר המאמינים באותה ארץ כחצי מיליון, מקור המלה: מחג ה"פנטיקוסט", החג הנ"ל נקבע ליום החמישים (פנטיקוסטה ביוונית , חמישים) אחרי פסחא, כאשר לפי המסופר במפעלות השליחים" (2:1 13) נחה רוח הקודש על השליחים ו"התחילו לדבר בשפות שונות". העיקרון הדתי של כיתות אלה מבוסס על קשר ההשראה בין האדם לאלוהים, ובפולחן הפנטיקוסטלי תופסים מקום ניכר הנאומים והווידויים בקול רם על ידי המאמינים תחת השפעה, כביכול, של רוח הקודש.

אגודת הידידים (Society of Frriends)

כת פרוטסטנטית זו נוסדה במאה ה-17 על ידי ג'ורג' פוקס (George Fox), "הידידים" ידועים בדרך כלל בשם Quakers מהפועל quake, דהיינו, לרעוד. הכינוי בא מזה שהקווייקרים טוענים שהם רועדים לפני אלוהים. התנועה נוסדה באנגליה, ומלל הרדיפות היגרו קווייקרים רבים לאמריקה הצפונית. מבין מאתיים אלף הקווייקרים שבעולם, נמצא עדיין הריכוז הגדול ביותר בארצות הברית. בני הכת מצטיינים באמונתם העמוקה באלוהים, באורח חייהם המחמיר בשטח המוסר והצניעות וכמו כן באהבת הזולת.

בהתאם לגישה הנ"ל, יסדו הקווייקרים מוסדות צדקה וחינוך שמספרם, באופן יחסי, עולה על חשיבות הכת.

המורמונים (Mormons or Latter Day Saints)

מייסד הכת היה יוסף סמית (Joseph Smith), תושב ארצות הברית, שחיבר במחצית הראשונה של המאה ה-19 את הMormon Book  . בנוסף לתנ"ך, גם הספר הנ"ל קדוש למורמונים. בגלל הרדיפות, נאלצו רבים מבין המורמונים לנטוש את מקומות מגוריהם הקודמים ולהגר למדינת יוטה (Utah). הם הקימו שם את מרכזם בSalt Lake City . בין הנוהגים של המורמונים הייתה הפוליגמיה, שבינתיים ננטשה. מספרם בעולם כשישה מיליון.

האדוונטיסטים (Adventists)

עם האדוונטיסטים נמנות כיתות שונות, המאמינות בהופעתו השנייה של ישו הנוצרי, בין הכתות הנ"ל תופשת חשיבות רבה כת ה 7th Day Adventists, המונה כמיליון מאמינים בכל העולם. בני הכת מצטיינים בזה שהם שומרים את השבת כיום מנוחה. בין עקרונות הכת כלולה גם מצוות ריפוי החולים.

עדי אלוהים (Jehova Witnesses)

הכת הנ"ל ידועה גם בשם Watch Tower Bible and Tract Society. הכינוי בא מזה שמרכז החברה הוא בניין בצורת מגדל, הנמצא בניו יורק ומשם מפיצים "עדי האלוהים" ברחבי העולם מיליוני חוברות על רקע דתי תעמולתי. הכת נוסדה בסוף המאה ה-19 על ידי צ'רלס רוסל (Charles Russel) ומבוססת על פירוש מיוחד של התנ"ך והברית החדשה, על האמונה שרק מעטים יחידי סגולה יצליחו לרשת את מלכות השמים, ולעומתם רוב האנשים יענשו. על אף הדעות המוזרות שהכת דוגלת בהן, זוכה היא להצלחה, וזאת בגלל ארגונה המתקדם ביותר, כן יוזמים "עדי אלוהים" אסיפות המוניות בארצות שונות, שבהן בא לביטוי כוחם הארגוני. בני הכת ידועים בגלל פעילותם המיסיונרית הערה, האגרסיבית, שכתוצאה ממנה נמצאים בני הכת בסימן עלייה מתמדת.

המרטירים

מסמלים: הצטיינות יתרה באמונתם ועשייתם .המוות של המרטירים מוביל לישועה.

קדוש מעונה או מרטיר (מילולית: עֱד, אדם אשר מעשיו מעידים על אמונתו) הוא אדם שמת למען אמונתו הדתית. לעתים, נוהגים להרחיב את ההגדרה כדי לכלול בה אנשים שמתו למען מטרה הנחשבת נאצלת כמו מוות למען הגנה על המולדת.

המרטיר בנצרות הוא אדם המעדיף מוות על פני אפוסטסיה, התכחשות לאמונתו, פעולה שבתקופה הרומית כללה בדרך כלל ביצוע פולחן פגאני כלשהו. העדפה זו של מוות על כפירה באמונה אומצה בנצרות ככל הנראה בהשראה ישירה של היהדות, שבה היו מסורות ענפות של קידוש השם כבר מתקופת החשמונאים, במאה ה-2 לפנה"ס.

המרטירים הנוצרים בשלוש מאות השנים הראשונות לספירה היו בדרך כלל אנשים שנצלבו בצורות שונות על ידי הרשויות הרומיות או נטרפו על ידי אריות במופעי הקרקס הרומי. כאשר אימץ קונסטנטינוס בתחילת המאה ה-4 את הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית התהפכו היוצרות והנוצרים החלו לרדוף את המחזיקים באמונות פגאניות, היהודים ונוצרים שאמונתם לא תאמה את טעמה של האורתודוקסיה השלטת. הצדקה הלכתית נמצאה לכך במהרה אצל אוגוסטינוס הקדוש, שהתיר שימוש בכוח כנגד "כופרים". הרדיפה ויצירת מרטירים מוסדה בנצרות עם האינקוויזיציה של הכנסייה הקתולית.

בנצרות, נמשכה מסורת של מרטיריות אצל כתות ומינים שונים בתוך הנצרות, כמו המורמונים, האנאבפטיסטים, ועוד. במאה ה-20 שוב הופיעו מרטירים נוצרים, הפעם כנרדפים על ידי השלטונות במשטרים טוטליטריים שונים, שביניהם בלטו המשטרים הקומוניסטים בברית המועצות, שרדפה והרגה מאות אלפי אנשי דת בכנסייה האורתודוקסית הרוסית.