ציונות ואמנציפציה

כתיבת תגובה

 23-4-09

התחלות הציונות וחובבי ציון. שאילות שעומדות על הפרק שנדרש התייחסות ורצוי לנתח אותן. מה התרחש במזרח אירופה במאה ה-19? שתי הנחות שעליהן התחנכנו.

יהודים ברוסיה, אלה שעברו השכלה, היו היהודים הבורגנים (1). מסה היהודים באזור הכפרים במזרח אירופה היו כ- 5-6 מיליון אנשים. בערך 20% מהם היו בורגנים. הם קראו לעצמם "חופשים", מול האנשים "אדוקים". לא היתה חלוקה בין דתיים וחרדים.

היהודים המשכילים יש שאיפות ומחכים לזכויות האדם (האמנציפציה) של היהודים, כלומר, בשבילם המודל הוא מה שמתרחש במערב ויבוא המים שהיהודים יהיו שווה זכויות, דמוקרטיה, ליברליזציה, הגברת ההומאניזם המערב עבור היהודים הרוסים הוא מדינות גרמניה, אוסטריה, מדינות מפותחות ותרבותיות. בניגוד התרבות הגרמנית, בגלל שגרמניה היתה כל כך יסודית ושיטתית, רצתה לחולל מהפכה תעשייתי ועשתה בצורה יותר טובה, מהירה ויעליה מאנגליה, ואם זכויות האזרח הוא על הכול אז גם היהודים זכו. לכן יהדות גרמניה היתה מודל כללי איך צריך להראות כאשר היהודים מקבלים זכויות אדם.

אם הציפיות של היהודים המשכילים היו אמנציפציה אז שכרוך להשתלבות בחברה הרוסית. ישנם שתי קבוצות של יהודים משכילים ברוסיה. קבוצה גדולה הן משכילים ברוסית, כלומר, השפה היא רוסית, זה אומר גם לגבי הסופרים כמו טולסטוי. הם אנשים שחיו בתוך התרבות הרוסית יחד עם התרבות היהודית ואת התרבות הדתית כי אף אחד לא היה חילוני ממש.

תנועת ההשכלה היהודית, ובקיצור תנועת ההשכלה או ההשכלה, הייתה תנועה שראשיתה בקרב יהודי אירופה בסוף המאה ה-18, שאימצה את ערכי הנאורות, עודדה השתלבות בחברה הסובבת, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של האומות ביניהן חיו היהודים. הדוגלים בהשכלה נקראו "משכילים". ההשכלה התנגשה עם החסידות שכבר הייתה מגובשת.

בשם התבונה האוניברסלית ביקשה תנועת ההשכלה את שילובם של ערכים והשקפות מתוך תרבות הסביבה באופק הרוחני-יהודי, ואפילו ייחסה להם עדיפות. התבונה ודת התבונה ניצבו כנגד האמונה הרגשית. בסוף המאה ה-18 התנגשה ההשכלה עם החסידות, שכבר הייתה מגובשת

משה מנדלסון – אבי תנועת ההשכלה. ביקש להוכיח כי אדם יכול להישאר יהודי נאמן ברשותו הפרטית, ויחד עם זאת לתרום לתרבות הכללית.

בקבוצה השניה ההשכלה היתה בעברית. קיימים חלוצי ספרות עברית בקרן המשכילים, ביניהם מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ), אברהם מאפו (4), פרץ סמולנסקין (3). כמו כן היתה עיתונות בעברית.

 sforim.jpg

חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי.

כאשר התחילו הפוגרומים, סופות הנגב, כי המקום שבו התרחשו האירועים היה בדרום מזרח רוסיה. התחילו בשנת 1881 והמשיכו 2-3 שנים. התפרצויות מקומיות, כל פעם בישוב אחר.

במלחמת האזרחים ברוסיה נהרגו הרבה יהודים, הרבה יותר מאשר מתקופות קודמות. הדומים נגד לבנים. הצבא האדום היתה יותר מהגן על היהודים לאומת הצבא הלבן שפגע יותר ביהודים אולי בגלל לאון טרוצקי (5), שארגן את הצבא האדום ופיקח על הפעולות הצבאיות בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת. ברעך רבע מיליון יהודים נהרגו במלחמה הזו.

משטר הצארי היה מודע ואשר את הפוגרומים. היה משטר בעיתי ואנטישמי, עבורו כמות היהודים היתה גדולה מדי לכן וחיכה שהתרחשו תהליכים שהתגוררו יציאת היהודים מרוסיה. הטענה שלא פעל בנחישות ויעילות על מנת לעצור את ההתפרצויות עממיות והספונטניות שהתרחשו בשטח היא נכונה אבל לא ניתן לומר שהמשטר גרם את הפוגרומים. לא היה שליטה על כל מה שקורה השדה. 50 שנה של פעילות צארית נמחקה מספרי לימוד. הוא זיהה את הבעיה אצל היהודים שלא משלמים מיסים, לא עובדים את האדמה ולא משרתים בצבא. לכן החליט להפעיל מדיניות, כל ישוב היה צריך לתת צעירים לצבא הרוסית. מתגייסים אותם בגיל 12 לפנימיות צבאיות ל- 30 שנה. הקהילה היתה צריכה לשתף פעולה. בכל קהילה יש שכבות של אנשים ע"פ רמת סוציו-חברתית, יש סולידריות פנימית אבל יש מציות. קודם כל נתנו את יתומים, אחר כך בני אלמנות, לאחר מכן את העניים. כאשר לא הספיק אז התחיל תופעה של לחטוף ילדים בתוך הקהילות היהודיות. אילו בני העשירים ובעלי המעמד, שלהם היו קשרים עם ראשי הקהילה הצליחו להוציא את בניהם מחוץ לרשימת המגויסים. התוצאה היא שהיו הרבה יהודים ששירתו בצבא הרוסית. אבל של יוסף טרומפלדור היה וולף בהיותו בן 13 נחטף כקנטוניסט לעבודת הצבא ושירת שנים רבות כחובש קרבי. לא כולם שמרו על יהדותם בצבא. הוא יצא מהצבא רוסי ויהודי גאה. לשמור אמונים לשנים, לעם היהודי ולאימא רוסיה.

היתה עוד תופעה. רבע מיליון יהודים עוסקים בחקלאות כי המשטר הרוסי יצר לחץ ליהודים ונתנו חלקי אדמה עצומים באזורים החדשים שכבשו. אחרי דור אחד יש שכבה גדולה של יהודים שעוסקים בחקלאות.

הכול היה נראה טוב ויפה ואז פרצו את הפוגרומים וגרם מכה לתודעה בעיקר בתוך היהודים המשכילים שכיחו לאמנציפציה. התגובה בהתחלה לא היתה גדולה עד שטולסטוי, שהיה סופר רוסי, התחיל לעלות את הנושא לסדר יום. האינטליגנציה הרוסית לא יצרה חצית צעקה משותפת עם האינטליגנציה היהודית. המשכילים היהודים ברוסיה שציפו ניסים ונפלאות בתוך ההשתלבות בחברה הרוסית, כאשר באו הפוגרומים עשו חושבים והרימו את דגל של חיבת ציון.  המשכילים היהודים ברוסיה, בגלל המכה שקיבלו ובגלל ההכזבה מהאמנציפציה, התחילו דיונים על מה ניתן לעשות וכך התחיל הברחה מערבה, דפקה משכבות היהודים היותר עניים, השכבות הנמוכות.

תנועה חובבי ציון היו כמה עשרות אלפי אנשים בתוך עם של מיליונים, היחס בין המשכילים שהפכו ללאומיים אלו שהיו …

היציאה לגבול האוסטרי התחילה לפני הפוגרומים בגלל התנאים בישובים, פרנסה, עיסוק, התפתחות בהשכלה, לחץ חברתי, כלכלי ופוליטי. כל שנה הולידו היהודים בערך 200 אלף ילדים חדשים. זה מצביע למה הצורך ליציאה החוצה. לכן המשטר הרוסי גם עודד את היציאה ומעבר למערב. התוכנית היתה 1/3 להגר, 1/3 לא ישרוד ו- 1/3 ניתן להסתדר.

לצאת לאן? אוסטריה, גרמניה, אמריקה. לברחה יש מנהיגות, המשכילים. האם להמליץ ליהודים ברוסיה לעזוב את המדינה? אולי לארגן את היציאה. באוסטריה היו הרבה יהודים שהתגוררו ברחובות כי לא היה גוף או קהילה שיכלו לדאוג ולטפל בהם. התחילו ארגונים מערביים לפעול כמו אליאנס הצרפתי כדי לתת עזרה.

הציבור האורתודוקסי הגיב באדישות ובשקט יחסי למצב שנוצר. בכל דור קמים אנשים שמוכים את היהודים.

רוב האנשים שברחו היו עניים ורוב האנשים העניים היו אורתודוקסים. אין להם מנהיגות ושיקולים לכן רק הגיבו על המצב הקשה וידעו לספוג את הדברים.

כאשר נגמר ההלם, הציבור המשכיל מחליט וממליץ להישאר ולהמשיך במאבק למאן הדמוקרטיזציה וליברליזציה של רוסיה.

כאן יש לנו התיזה  שאומרת שהמשכילים שהיו להם ציפיות באמנציפציה אז היא הכזיבה אותם ולכן התגובה היתה לעבור לפעילות ציונית. האמת שהתיזה אינה מדויקת. רוב האנשים לא שינה את דעתו ומה שהם אמינו. בדרך כלל לציבור יש שכנוע, לדוגמה, בעת פיגועים בישראל, רוב הציבור לא משנה את עמדתו, זה תפקידה של אידיאולוגיה, לחסן את האנשים לפני האירועים החיצונים.

הכזבת האמנציפציה לא גרמה את הגברת הציונות, כמו כן התנועה הציונית אף פעם לא היתה תנועה של רוב העם היהודי אלא תנועה מיעוט עד הקמת מדינת ישראל. אולי היו חצי מיליון ציונים.

תלמיד: בפועל הכזבת האמנציפציה כן גרמה את הגברת הציונות ואין להתייחס למספרים. אם היתה הכזבה אז למה עלו לישראל ולא למדינות מערב?

במדינות מערב היתה אמנציפציה, היהודים גם עשו שינויים או רפורמות בדת. האמנציפציה הכזיבה אנשים במקומות שלא היתה. אפה שכן היתה אמנציפציה אז היה טוב מאוד עבור היהודים. היהודים מקבלים זכויות אזרח והם משתלבים בחברה.

רוב היהודים המשכילים לא הגיבו תגובה לאומית ציונית אבל היתה מיעוט שכן והם יסדו את שיבת ציון ומועדונים של חובבי ציון. הם יצאו כמו פיטריות אחרי גשם ומפוזרות בשטח. הם קראו לעצמם בשמות שונים, רובם כוללים את השם ציון בצורות שונות. העובדה שהם לא נמצאים עם אותו שם אז מצביע על חוסר מנהיגות. היתה תגובה ספונטנית של אנשים להתארגן במסגרת ציונית. בשנות 1880 בתנועה שלו חובבי ציון היו בערך 15000 אנשים. מי הם האנשים הבולטים?

ישראל בלקינד (6). היה חבר בילו. ארגון שנוסד ברוסיה בשנת 1881 "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו, ב', 5) בעקבות הפוגרומים. בתחילה קראה לעצמה הקבוצה בשם "דאבי"ו" – ראשי תיבות מספר שמות, ט"ו, 15: "דבר אל בני ישראל ויסעו". השם גם כנגד המשכילים שממליצים להישאר. היו בו כ- 500 סטודנטים, דור הצעיר של אינטלקטואלים שהם המנהיגות הבא. מתוך ה- 500 כ- 50 סטודנטים מתאגדים לעלות לארץ ישראל. לבסוף 14 מגעים לארץ ב 6 ביולי 1882. בראשם עמד ישראל בלקינד. זה הפרופורציה בין אלו שמזדהים עם הרעיון והאידיאולוגיה לאלו שקמים ועושים מעשה.  מתיישבים במקווה ישראל. הם היו קבוצה שונה לאומת המייסדים של המושבות. לסטודנטים לא היה רכוש ושום דבר. היו חילונים ולא אהובים ע"י אנשי העלייה הראשונה. תחילה הם עבדו בחקלאות בבית ספר מקווה ישראל. מאוחר יותר עבר לראשון לציון, אך נאלץ לעזוב אותה בשנת 1884, לאחר שהואשם בארגון התנגדות לפקידי הברון רוטשילד. הוא הקים את גדרה, המושבה הביל"וית הראשונה, אך מעולם לא הסתגל לחיי החקלאות ועזב. הרבה זמן גם היה נמצא בחו"ל בפעילות ציונית.

בזיכרונותיו הוא כתב על אופן שהוא הפך להיות ציוני. לא הפוגרומים גרמו אותו להיות ציוני אלא התנ"ך שקרא בילדות. חונך לשפה העברית ולמד בגימנסיה הרוסית. קיבל חינוך יהודי וכללי. היה אחיה של אולגה חנקין. כותב שהיה מסוכן לדבר על העיון הלאומי. היה לו חבר פולני בבית הספר. פולין היתה תחת שלטון רוסי. הם דיברו על מה לעשות כאשר יהיו גדולים, לעזור לעמו בארצו, כלומר, החבר תיסע לפולין והוא לארץ ישראל. החבר כן נסע לגור עם משפחתו בפולין והוא נשאר עם הרעיון. אחר כך פרצו את הפוגרומים ואת הנושא ההגירה עלה לסדר יום. פתאום הוא מגלה שיש עוד אנשים עם אותם רגשות ורעיונות. אחרי הפוגרומים התחילו לשמוע קולות האנשים. הרעיון התבשל קודם והפוגרומים נתנו את כוח והסיבה לצאת החוצה כי יש עוד שותפים. כאשר יש התעוררות של הרעיון הציוני אז מתי ניתן לומר האם יש סיכוי שיצליח? יש גם סיכון. כאשר יש מאות ואלפים.

זלמן דוד לבונטין (7), בן למשפחת חסידים חשובה, מצאצאי גולי ספרד. התגורר בוורשה. לבונטין נכשל בנסיונו במסחר, הפך למשכיל, למד הנהלת ספרים והחל לעבוד בבנק.

כאשר זלמן דוד לבונטין למד גיאוגרפיה התייחס לרפובליקה הליברית שהתיסדה ע"י תושבים מקומיים. אם הם יכולים להקים מדינה אז למה העם היהודי לא יכול לחזור ולהתיישב בארץ אבותינו? ניתן לראות שהוא לא מתייחס לפוגרומים. כותב ספר: לארץ אהבותינו.

לבונטין ייסד אגודה בת 15 משפחות מקרמצ'וג ו- 26 משפחות מחרקוב, אשר הסכימו לעלות ארצה וייפו את כוחו לצאת ארצה ולמצוא קרקע לנחלה עבורם. בדרכו ארצה פגש לבונטין בראשי חובבי ציון, שהבטיחו לסייע בהגשמת רעיון היישוב, אך לא עמדו בהבטחתם. בעין הקורא נרכשה קרקע מכספם של תשעה חברים בוועד ובסיוע דודו, צבי לבונטין.

לרוב האנשים שהצטרפו היה הרעיון הציוני קודם. אין הרבה התייחסות לפוגרום אלא לתוצאות שלו. לכל אירוע טראומטית יש התוצאות שלו. היהודים המשכילים תלו הרבה תקוות באמנציפציה ואחרי התקופה של הלם חזרו לאותם עקרונות. עבור חלק מהאנשים התגובה היתה אחרת כי הרעיון הציוני כבר היה קיים אצלם והפוגרומים רק גרמו את התעוררות תנועת היציאה.

מקרה שכן מתאים לתיזה, סיפור יוצא דופן בתוך חובבי ציון הוא יהודה לייב פינסקר (8). הוא היה משכיל מסוג הרוסי, השכלתו היתה רוסית, היה רופא והפוגרומים גרמו לו רעידת אדמה מאוד חזקה ולעשות פניה של 180 מעלות. הפסיק לאמין באמנציפציה ברוסיה וכותב את חוברת אוטואמנציפציה, כתב יסוד ראשון של הציונות. מדינת היהודים של הרצל יוצא אחרי 14 שנים. יש דמיון בין שתי התעודות. הרצל לא ידע על חוברת אוטואמנציפציה לפני כן.

"אוטואמנציפציה", החוברת נכתבה בעקבות פרעות "הסופות בנגב", ויצאה לאור בעילום שם "מאת יהודי רוסי" בגרמנית בווינה, במטרה לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים להתפכח מרעיון השוויון באמצעות התבוללות, שלא יוכל להצליח, שלחלום האמנציפציה היהודית אין סיכוי משום שהשנאה ליהודים הפכה למחלת נפש בקרב העמים, שאותה קרא בשם "יודופוביה". הוא חשב שרוב אנשי המשכילים הרוסים לא יקראו את החוברת כמו שצריך ופנה לדוברי גרמנית שיש להם ראש יותר פתוח וקיבלו אמנציפציה. מעטים של אנשי משכילים רוסים ידעו גרמנית ורק הם היו יכולים אולי לקרוא ולהבין.

עם זאת, היא עוררה בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים. פינסקר קרא ליהודים שבמקום האמנציפציה ליהודים שהייתה בסוף המאה ה-19 באירופה האנטישמית, להקים בית לאומי לעם היהודי, רצוי בתחומי ארץ ישראל. בשער הספר הביא פינסקר את מאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?".

בספרו תיאר פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. על רקע זה, טען הרופא פינסקר, פיתחו האירופאים כלפיהם "יודופוביה" (פחד מיהודים) – מחלת נפש שאינה בת ריפוי, ואשר עוברת בין הגויים בתורשה. היודופוביה מתבטאת באנטישמיות. הואיל ופינסקר הפסימיסט לא ראה באנטישמיות תופעה בת-חלוף, הוא טען כי אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרוּת (2) זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שוויון וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" – שחרור עצמי מהמגבלות, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמאליות.

על היהודים לשחרר את עצמם בתהליך בן מספר שלבים:

  • 1. שינוי בהרגשה – מודעות לאומית.
  • 2. התארגנות בקונגרס.
  • 3. פנייה להמון היהודים – גיוס כספים ופנייה למעצמות.
  • 4. הקמת מדינה יהודית, שרק בהּ יזכה כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו.

עם זאת, יש לעלות כמה שיותר מהר לארץ ישראל, למרות הקשיים ובעיות ארגון.

פינסקר מפריד בין היהדות, שאינה קשורה לארץ כלשהי, ובין הלאומיות היהודית, הקשורה לארץ, אך שמפני שטרם הושגהּ לא מתייחסים אל היהודים כאל עם. פינסקר לא התרכז דווקא בארץ ישראל, אך העדיפהּ, בשל הקשר ההיסטורי-רוחני לעם. הוא האמין כי גם שטח אחר יוכל לשרת את המטרה הראשונית: "ארץ משלנו". רק כאשר ליהודים תהיה מדינה אז יכלו להיות שווים בין עמים. פינסקר עשה הפרדה בין המקום והרעיון. שם דגש בטריטוריה, אפשר בארץ קדושינו אם יש אפשרות.  

כאשר כתב את החוברת היה בן 60, רצה להשמיע קול. אבל הופך להיות מנהיג חיבת ציון כי ברגע שיצא לאור תירגמו את החוברת לכמה שפות. הוא לא היה אדם לאומי, נקודת המוצא שלו היתה האנטישמיות והתשובה לאנטישמיות כאשר הפיתרון צריך להיות עכשיו ולא לפתוח למסע שלא יודעים כמה זמן תיקח על מנת להגיע לארץ ישראל. לכן הציונות הולכת להחזיר שני ממדים עיקריים שהעם היהודי איבד, שפת העם וארץ מולדת. פינסקר לא התייחס לשפה, כמו כן גם הרצל, לפי דעתו כל אחד עם השפה שלו. הם לא היו אנשים לאומניים, אבות המייסדים של הציונות, אבל הציבור שהלך אחריהם היה לאומי. למה הציבור שיודע שפינסקר והרצל אינם אנשים לאומיים כמוהם אז למה לעשות אותם מנהיגים?

 

1. בורגנות: מעמד בעלי הרכוש המודרני. מעמד בני האדם החיים בעיר והמתפרנסים מבעלות על עסקים, מניהול, וממקצועות חופשיים כגון רפואה, עריכת דין וכדומה. מתואר בניגוד למעמד עובדי-השכר (פרולטריון) המתפרנס משכר עבודתו בעסקים שבבעלות הבורגנות והמדינה.

2.  זרוּת: שנאת זרים או קסנופוביה היא יחס עוין מצד חברי קבוצה מסוימת – חברה, תרבות – אל חברי קבוצה אחרת. מקור המילה ביוונית ומשמעותה המילולית "פחד מהזר" (גם "פחד מהמוזר"). גזענות מתוארת לעתים בכלליות כצורה של קסנופוביה, כמו גם דעות קדומות אחרות.

3. פרץ סמולנסקין: היה סופר עברי, מראשי תנועת חיבת ציון, ומאנשי ההשכלה היהודית. לפי תפיסתו, עם ישראל הינו עם ייחודי – המאחד אותו הוא תרבותו, ההיסטוריה שלו ושפת התנ"ך, ולא ארצו. על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם ישראל. סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז, ושם דגש על הלאומיות.

4. אברהם מאפו: סופר עברי בן תנועת ההשכלה, אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת הציונות. הוציא לאור במימון עצמי את ספרו אהבת ציון שנחשב לרומן העברי הראשון.

5. לאון טרוצקי – Wikipedia

6. ישראל בלקינד – Wikipedia

7. זלמן דוד לבונטין

8. יהודה לייב פינסקר – Wikipedia

 

מודעות פרסומת

לאומיות וסוציאליזם

כתיבת תגובה

 2-4-09

הערות לפני שנכנסים לפרדס הציוני. לאומיות היא עניין מודרני, ההיסטוריה ב- 200 השנים האחרונות עומדת בסימן שני רעיונות מרכזים, שתי תנועות שקמו על בסיס לגייס אנשים שמוכנים להרוג ולהיהרג למאן האידיאולוגיה הלאומית והסוציאליסטית. תנועות עם הרבה עוצמה שהשפיעו על העולם כולו. אירופה היתה הזירה אבל הרעיונות עברו גם לאסיה, אפריקה ואמריקה. הרעיונות מילאו תפקידים מרכזים, כאשר מתייחסים לעולם השלישי, במזרח התיכון, מזרח הרחוק, אמריקה לטינית.

להמציא את הרעיון הלאומי. אנדרסון בנה התיאוריה שלו ע"פ התפתחות הרעיון בדרום אמריקה, איך צאצאים של כובשים ומאגרים ספרדים ופורטוגזים היו צריכים לעורר אוכלוסייה מקומית, לגייס אותה לטובת המקום. בהתחלה חשבו שהם שלוחה של ספרד או פורטוגל אבל עם הזמן פיתחו תודעה אנטי. בין האינטרס של התושבים ובין האינטרס של הממלכה. אז היו התקוממות נגד שלטון מרכזי שנמצא באירופה ולא מייצג אותם.

אי אפשר להמציא לאומיות, היא צריכה להתבסס לעבדה שיש קבוצה של אנשים, עם רצף גיאוגרפי והיסטורי, שפה, ומנהגים משותפים, בקיצור, תרבות משותפת. מתי בא הרגע שהם נזקקים לרעיון הלאומיות או במילים אחרות, הדרישה לשלטון עצמי ולא שלטון אחר, שלטון מרחוק או פאודלי?

הרעיון הלאומי הוא באוריינטציה פרטיקולריסטית, של קבוצה מסוימת, היא לא מסתכלת לעולם ולא בא לייצג אתו אלא מייצג את הקבוצה ואת האינטרס הקולקטיבי במה שמגיע לה.

הרעיון הסוציאליסטית הוא אוניברסאלי, גם כאשר מבדר על מעמד העובדים אז מתייחס לעובדי כל העולם. הערכים הסוציאליסטים שואפים להציע פיתרון שיהיה טוב לכולם.

א – ברור בשיש מתח בלטי ניתן לגישור בין שתי הרעיונות.
ב – הלאומיות מתייחסת בעיקר בנושא מי שולט במדינה. עבור הסוציאליזם רואה במדינה עניין מיותר כי המדינה היא המונופול להשתמש בכוח אלים. רק למדינה יש את הסמכות להשתמש בכוח. הלאומיות רואה את המדינה כמסגרת לפעולה. בין הרעיון הסוציאליסטית וחלוקת העולם במדינות.

לאומיות וסוציאליזם אינם נוגעים זה עם זה, לא מקיימים זיקה ביניהם ואותם רעיונות הם בלטי תלויים זה עם זה. אבל הם מתחרים ביניהם באותו שטח. זה לא קורה במערב כי בו פיתחו את המודל של מדינה אזרחית. הלאומיות ככול שהיא יותר שמה דגש על גבולות, יחס למיעוטים אז המפה זזה לכיוון מזרח והיגיע למצב של גזענות ואיום קיומי כפי שקרה בשואה, דבר שלא היה קודם.

האפקטיביות של חיים מודרנית, פיתוחים והתקשורת, חדירה בתחום הפרט עומד ברשות המדינה. אין מסמך שעליו נכתב שיש להשמיד את העם היהודי, לא קיימת פקודה זו וזה לא אומר שהיטלר נקי וחף מפשע. אי אפשר לבצע דברים אלו ללא הרבה משתפי פעולה שקיבלו פקודות בעל פה ולא עשו שאילות. גם אין תיעוד שלרגע שנתנו את הפקודה בעל פה ולא קשור להיסטוריונים והתעודות. השמדת היהודים התחילה ביוני 1941. במשפט הקצינים בארגנטינה אמרו שהם מילאו פקודות. במשפטי נירנברג שבהם נשפטו פושעי המלחמה, וראשי המשטר הנאצי בגרמניה, לאחר מלחמת העולם השנייה, הקצינים לא השתמשו הטיעון הזה עבור פעולות להשמדת העם היהודי. גם טורקים טיפלו בעם הארמני באופן דומה. איך זה קורה שניתן להשמיד עם ללא פקודה, ללא תהליך קבלת החלטות?

גם קיים סיפור כאשר דוד בין גוריון שולח מכתב למשה סנה

[…]
ד. אין לחכות ב"תגובה" להכרזה. יתכן שלא תהיה כל "הכרזה". ההכרזה הקובעת היא המשכת הספר הלבן למעשה. קיום הספר הלבן זוהי הכרזת מלחמה על העם היהודי. ועל עמנו – עם חסר שלטון ומדוכא – להילחם בכל האמצעים שבידו.
ה. אין לצמצם התגובה בארץ בעלייה ובהתיישבות. מן ההכרח לנקוט ב-ח'- [חבלה] וב"גמול". לא טרור אישי, אבל גמול לכול יהודי נרצח על-ידי הספר הלבן. פעולת ח' [חבלה] צריכה להיות רבת משקל ורושם ויש להיזהר ככל האפשר מקורבנות אנושיים.
ו. יש להזמין שני הפלגים היריבים [אצ"ל ולח"י] לשיתוף-עולה מלא, בתנאי של מרות אחידה ומשמעת מוחלטת. דרוש מאמץ מתמיד להבטיח אחדות ביישוב וקודם כל בקרב הלוחמים, למען המלחמה.
ז. התגובה צריכה להיות מתמידה, נועזת ומחושבת לזמן לא מעט …

 

משה סנה ראה במכתבו של בן-גוריון אישור לפתיחת פעולות צבאיות נגד השלטון הבריטי. הראשונה שבהן התמקדה בשחרור מעפילים, שהוחזקו במחנה-מעצר בעתלית באשמת כניסה בלתי חוקית לארץ. ב-10.10.45 התקיפה יחידה של הפלמ"ח את המחנה הזה ושחררה כ-200 מעפילים, שפוזרו בין הקיבוצים שבסביבה.

האם בין גוריון נתן הוראה למשה סנה ללא אישור מהנהלת הציונית? בפועל אין הוראה.

יש מקרים הפוכים, מנהיגות רוסי נותנת הוראה אבל העם לא מקיים אותה. זה אומר שניתן היה לעצור את הפעולות של היטלר. לפני שהתחיל השמדת העם היהודי, היטלר יזם השמדת המפגרים בגרמניה, חלק מהרופאים קיימו את זה. שר הבריאות נתן הוראה אבל הניסוח היה בזהירות, "אם הרופאים הגיעו למסכנה שיותר טוב לסיים את חייהם של המטופלים אז רשאים לעשות", כלומר, בשיקול דעתם. תורת הגזע. לא כל הרופאים שיתפו פעולה. היתה תופעה, אנשים נעלמו מהמוסדות והמשפחות עשו הפגנה בברלין ואז היטלר ביקש מהרופאים להפסיק כי לא הבינו את ההוראות. דעת הקל. אם היו מספיק הפגנות נגד השמדת העם היהודי האם היו עוצרים אתה?

באותם מקומות אשר הלא היתה התפתחות רצינית מופיע את הרעיון הסוציאליסטית כי רעיון מגייס בעל הפק יותר חזק מאשר הרעיון הלאומי. כאשר הגיע שעה מבחן, למשל, בעת מלחמת העולם הראשונה אמרו כל המפלגות הסוציאליסטיות שלא ניתן לקפיטליסטים לגרום למלחמה על דמם של הפועלים והחיילים, והפועלים הם אחים של פועלים ממדינות אוינות.

כל פעם שהיה התנגשות בין הרעיון הלאומית והסוציאליסטי אז הלאומי הצליח. הלאומיות רוצה את ההתפתחות המודרנית אבל רוצים בקצב, פיקוח ושילטה שלה. מה עשו התנועות הלאומיות באירופה שזכו לעצמאות? פותחו תעשיה על מנת להתמודד עם המערב, תהליכי מודרניזציה, פיתוח מדעי וטכנולוגי. הם עושים למאן הלאום שלהם, החברה והחזון הסוציאליסטי והלאומי.

תפקיד של היסטוריונים: 1) לשחזר מה קרה, 2) לתת הסבר, 3) לתת משמעות.

כאשר התחיל את המשטר הקומוניסטית רוב החברה היתה אנלפבתית ולא מפותחת, כלומר, לא מודרנית. כאשר אחרי 70 שנה שעזב אותה היא השאירה טכנולוגיה מפותחת, מדינה מודרנית ולא אנלפבתית. מה עשה הרעיון הסוציאליסטי בסין? לא ניתן היה למכור להם לאומיות בגלל התרבות, חברה ברובה עממית.

ניתן לראות מדינות באפריקה היו צריכים לרעיון מגייס, אז צריכים להמציא נוסחה ולסנן דברים מן העולם המודרני. הרצות הברית עמידה את המודל שנקרא מודרניזציה. במזך 200 שנה הלאומיות והסוציאליזם חוללו, ללא יוצא מן הכלל, מודרניזציה. אולי הם ייעלמו מהעולם. היום נמצאים בתוך גלובליזציה, איזה מן עולם זה?אולי לאומיות תעבור שינויים אבל לא תעלם מן העולם, לפחות לא במונחים שאנו מכירים כלאומיות.

גרמניה תקפה את ברית המועצות אבל לא העריכה טוב את ההיגיון הנגדי והאומה הרוסית עדיפה את ערכים לאומניים כפי שהמנהגים הגדירו, המלחמה של הפטריוטיים ולא המלחמה לצורך הגנת המשטר הקומוניסטית.   

ציונות זה רעיון לאומי. המושבות הראשונות, מי היו המייסדים? אנשים דתיים. הבדלים בין הישובים הישנים והמושבות החדשות. הפרויקט הציוני שחל מהקמת המושבות ועד הקמת מדינת ישראל הוא ישוב מודרני. באמצעות הציונות עשו אותו. הציונות שהצליחה לשכנע מספר אנשים לעלות, לקחת את עצמם, להתנתק מן הגולה, מהמקום שבו נולדו ולשים אותם במקום חדש. אף אחד לא יכול לקחת מהציונות את האופן שכל אחד רואה את עצמו כציוני. המציאות הישראלית היא פוסט ציונית, אין לחלק את האנשים בין ציונים ופוסט ציוניים. מדינת ישראל היא מציאות פוסט ציונית אחרת לא היתה מדינה. אנו הדור הראשון ששמע מהורים או מאנשים אחרים "ארץ הזאת היא שלך". קודם היו אומרים ושומעים "ציון זה לא שלנו", לכן ילד יהודי כאשר משחק עם חברים לא יהודים אז תמיד נכשל מראש כי חונך שהמקום לא שייך לו. אי אפשר לקבל מהציונות את האופן האקזיסטנציאלי שבו נתנו לאנשים לחיות. אין הרבה מחקרים על הנושא, ילד שנולד בסביבה גלותית היה יכול להיות ילד אחר כאשר בסיס תודעה שלו בה מההורים אבל ההורים לא יכולים לתת לו ערכים ציונים.

את עליה הראשונה נבע במידה רבה ממניעים ציוניים, כלומר, אידיאולוגי. משנת 1892 עד 1904. אנשים צעירים, בעלי משפחות, עצמאים, חלקם אמידים וחלקם לא ולכן היו תלויים בעזרת הברון. הולכים בטוב לב להיות עובדי אדמה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

העלייה לארץ ישראל התקיימה במקביל להגירה גדולה הרבה יותר מארצות ממזרח אירופה, שהקיפה מתוכם בערך 2.5 מיליון יהודים. הרוב המכריע של המהגרים היהודים היגר לארצות הברית, ז"א שבשנת 1914 יש בה מרכז יהודי חדש עם 3 מיליון יהודים עם הרבה עוצמה בעיקר כלכלי. ארצות יעד אחרות היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה אוסטרליה ודרום אפריקה. במדינות כמו גרמניה וצרפת כמות היהודים הוכפלו. האוכלוסייה המקומית באירופה ראו בגל ההגירה בדאגה רבה.

בין מניעיה של ההגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. גורם נוסף היה גזרות ורדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית, באותו רגע שמתחילים הפוגרומים בשנת 1882 גורמו גל הגירה אדיר. בשית 1882 רק מיעוט קטן מבין המהגרים היהודים הנזכרים, כ-25,000 איש ואישה, עלו לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה, שהתרחשה בשני שלבים עיקריים – 1882-1881 ו-1891-1890. בנובמבר 1882 זיהו השלטונות הטורקים שעליית היהודים לארץ ישראל מהווה פוטנציאל של בעיה לאומית וסגרו שערי הארץ לעלייה יהודית. העלייה התחדשה שוב בשנת 1890 כאשר ממשלת רוסיה העניקה אישור רשמי לפעילות של תנועת "חובבי ציון". אצל עולים אלה פעל מעבר לגורמים האמורים גם הקשר ההיסטורי והדתי העמוק של עם ישראל לארצו הקדומה, ועל כן הם בחרו דווקא בארץ ישראל כארץ יעד להגירתם, למרות שהמצב הכלכלי בארץ היה קשה ביחס ליעדי הגירה אחרים.

העלייה לוותה מתחילתה והושפעה מפעילות אידיאולוגית במזרח אירופה כמו כן הרעיון הסוציאליסטי. לאחר "הסופות בנגב" התפרסמה ה"אוטואמנסיפציה" של פינסקר והוקם ארגון "חובבי ציון". שני אלה הביאו להתעוררות לאומית מסוימת.

רק ההישרדות הקשה של עליה הראשונה ועזרת הברון שהציל אותה אבל בעל המאה (ממון) הוא בעל הדעה. התלות גברה מחיר יקר, שבר את גאוותם. הברון לא היו איש ציוני. מערכת הציונית לא היתה מסוגלת לעזור. כאשר הגיע הויכוח על תוכנית אוגנדה בשנת 1901 בקונגרס הציוני ואז הרצל מציג את שתי האלטרנטיבות: אוגנדה או ארץ ישראל. איך הצביע אנשי האיכרים, אנשי עליה הראשונה? רובם הצביע בעד אוגנדה, רק מושבה רחובות הצביע בעד ארץ ישראל. זה לא אומר שכל אותם אנשים מהמושבות החדשות רצו לעבור לאוגנדה. גם ברוסיה היו הרבה יהודים שהתעסקו בחקלאות. יש ישובים יהודים כפריים חקלאים בישראל כמו שיש ברוסיה או ארגנטינה. מי מה הם התייאשו? מהרעיון הציוני שאולי פעם תהיה מדינה יהודית.

את העלייה השנייה היא לא כולה ציונית וגם לא כולה סוציאליסטית אבל המנוע שלה היו אנשים עם אידיאולוגיה סוציאליסטית לאומית. כיצד, מסביבות קשות, העולים הראשונים בנו את התשתית של עצמם, הגל הראשון היה לאומי ואז מגיע את הגל השני עם מרכיב סוציאליסטי והולכים לחולל שינוי אבל הם לא היו מגשימים במיוחד.

גל הגירה של העלייה השנייה החל בשנת 1904 והסתיים בשנת 1914, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, בעטיה פסקה ההגירה. במסגרת העלייה השנייה הגיעו לארץ כ-35 אלף עולים, רובם ממזרח אירופה. מתוך כלל העולים נשארו בארץ כ- 10,000-13,000 איש. רק מיעוט קטן מקרב העולים, 1,000-2500 איש, היו חדורי אידיאולוגיה סוציאליסטית-לאומית. גרעין אידיאולוגי זה, על אף גודלו הקטן, השפיע ותרם רבות על היישוב בארץ ישראל, הטביע חותמו על הציונות והוביל את היישוב לקראת המדינה שבדרך. עד שנות 1970 רואים את המנהיגים מאותה עלייה השנייה.

שני אירועים בולטים היו פרעות קישינב שהתרחשו בשנת 1903 והפרעות לאחר ניסיון ההפיכה ברוסיה בשנת 1905.

שתי מפלגות פועלים הוקמו. הפועל הצעיר נוסד בראשות אהרון דוד גורדון. היא החזיקה בתפיסה סוציאליסטית מעשית, לא דוגמטית ולא מרקסיסטית ואף תמכה בשימוש בקפיטליזם לשם הקמת מדינה (משיכת הון מעשירים). אי לכך טענה כי העלייה וולנטרית – נובעת מהקשר בין עם ישראל לא"י.

פועלי ציון, המפלגה דגלה בסוציאליזם מרקסיסטי זאת אומרת תפיסה מעמדית ומלחמת מעמדות. בדומה לרעיונות מרקס טענה כי העלייה סטיכית – מתוך אילוץ, בגלל הנסיבות – המצב של הפועלים היהודים בגולה. ההנהגה של המפלגה עזבה את הארץ כעבור מספר שנים ואת מקומם תפסו אישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי. אישים אלה מיתנו את האידיאולוגיה המרקסיסטית של המפלגה וחיזקו את המרכיבים הלאומיים. בכך התקרבו לאידיאולוגיה של מפלגת הפועל הצעיר.

למרות ההבדלים לא חסרו עקרונות משותפים לשתי המפלגות: שאיפה להגדלת העלייה, עצמאות מדינית, הטבת מצבים של הפועלים ודגש על העבודה והקמת חברה עברית שוויונית בא"י.

העלייה השלישית מקבלת את המנהיגות ואת הרעיונות של העלייה השניה ומגשימים אותם, קבוצה, מושב, מושב עובדים, הסתדרות עובדים, משבית לצרחן, בנק הפועלים. היא ספקה את הכוח האדם.

גל העלייה השלישית הגיע בעיקר מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים, בין השנים 1919 ל-1923 (מסיום מלחמת העולם הראשונה עד תחילת המשבר הכלכלי בארץ).

גורמי העלייה השלישית: כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית לידי האימפריה הבריטית והצהרת בלפור שעוררה תקווה ופתחה פתח להרחבת ההתיישבות בארץ ישראל.

הזעזועים החברתיים על אדמת אירופה – אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה התעוררות לאומית בקרב עמי מזרח אירופה שבעקבותיה הוקמו תשע מדינות לאומיות חדשות, מפה חדשה באירופה. הייתה "בעיית מיעוטים" בכמה מדינות. המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה הובילה לגל פרעות ביהודים, על אף שיהודים רבים תרמו למהפכה.

בפולין יש יותר מ- 3 מיליון יהודים, מאבק קשה של היהודים בפולין על הכרה כמיעוט לאומית וקבלת זכויות לאומיות והכול בתוך מסגרת פולנית לאומית אנטישמית עם מדיניות להוציא את היהודים מחוץ למדינה. גם ממשלת ישראל לחצה לערבים לצאת מכמה ישובים. הפולנים התחייבו אחרי המלחמה לתת זכויות אזרחיות אבל הם לא מלאו היטב את חוזה המיעוטים. בפולין היו קבוצות שונות של יהודים שרבו אחת עם השניה, אורתודוקסים, ציונים, טרוצקיסטים, חובבי פולין שנקראו המתבוללים וכולי. גם היתה יהדות מאוד תוססת.

לסיכום, העולים תלו תקוות גדולות לעתיד חדש בארץ, אך יותר מכך נדחפו לעלות בשל ההתפתחויות בארצות הגולה והמשבר הכלכלי. המוסדות הציוניים הרשמיים התנגדו לעלייה השלישית, הם חששו שאין ביכולתה של הארץ לקלוט מספר רב כל כך של אנשים, הם אף ביקשו שרק בעלי אמצעים כלכליים יעלו ארצה. אולם המציאות הקשה שינתה את ציפיותיהם.

שני המרכיבים, הסוציאליסטי והלאומי, היו בעלי הדחף שעליהם התבסס הקמת של הישוב היהודי כישוב מודרני, כלומר, לא לפי הלכה. אנשים באו מאירופה ולכן היה טבעי שיבנו ישוב מודרני.

מה אנו עושים במדינת ישראל? למבט לאחור ניתן לומר למה החברה צריכה להיות כל כך מודרנית כאשר החברה היהודית הקודמת או היסטורית היתה סוג של חברה אחרות. ההיסטוריה הציונית איננה מחסה את כל ההיסטוריה היהודית ובכל אופן ניתן לומר שהסיפור דרמטי בהיסטוריה היהודית במאה ה- 20 הוא הסיפור הציוני.

 

 

ברמה של התודעה הציונית ניתן לראות את מפה מלמעלה ולזהות נקודות שחורות (לא יהודים), כחולות (יהודים) ואדומות (ציונים). לא רואים פעילות פוליטי אלא נקודות. רואים שנקודות השחורות מכפילות את עצמו, גידול דמוגרפי. נקודות הכחולות גדלו פי 4. בסוף המאה ה- 19 מתחילים לראות נקודות אדומות. אחרי הפוגרומים ברוסיה מתחילים לראות תנועה, זרימת של נקודות כחולות לכיוון מערב, 2.5 מיליון יהודים. לעט לעט רואים נקודות אדומות לכיוון מדינת ישראל. 60 אלף נקודות אדומות שלא ממש ניתן לראות אותם בתוך הכמות הגדולה של נקודות כחולות, רק 2%.

במלחמת העולם השנייה, באירופה חיים 8 מיליון יהודים, נקודות כחולות, ופתאום 6 מיליון נעלמו. נקודות זזות, מתערבות ונעלמות. במספר קטן של שנים נעלם את רוב העם היהודי באירופה.

מה שקורה ליהדות אירופה זה גם קשור ליהדות כולה. גם צריכים את העזרה כספית ופוליטית של יהדות ארצות הברית. בשנים הראשונות כלום היו צריכים לנגן בתזמורת הציונית וכל מה שחשוב היה הפרויקט הציוני. עד הקמת מדינת ישראל יש בארץ ישראל 650 אלף יהודים למרות שלא כולם נקודות אדומות.

לפני מלחמת העולם השניה היו 18 מיליון יהודים בעולם ושליש ממנו נעלם. הציונות היתה תנועה מהפכנית מול ההיסטוריה היהודית הקודמת, מול המצב הגלותי, מול הקונספציה של לאום, לזיקה לארץ ואפילו לציונים עצמם ולהישגים.

ציונות ולאומיות

כתיבת תגובה

 26-3-09

המילה ציונות נגזרה מהמילה ציון, באותו אופן נגזרה המילה לאומיות מהמילה לאום. המילה ומונח לאומי מופיע בתנ"ך אבל לא לאומיות. המילה היא חדשה בשפה העברית. לאומיות היא אידיאולוגיה, לפיה יש לעם הזכות לקיים שלטון עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום.

בסוף מאה ה- 18 מתחילים לראות את שני הזרמים העיקריים שעל פניהם וסימנם החברה  והמפה האירופאית תתייצב. בדומה שפות אירופה שהוסיפו את הסיומת "יזם" למילים, לדוגמה, נציונליזם, אנו יודעים שהסיומת "יזם" זה אידיאולוגיה, חוויה מסוימת ורעיון. בד ובד, יש תהליך של קידוש הרעיון ולהפוך לערך עליון. כאשר אומרים נציונליזם אז מבינים שמתייחס ללאום. מה היה הבסיס התרבות של העולם באלף השנים הקודמות, באירופה הנוצרית, במאה הביניים, עולם שבו בסיס התרבות הוא דתי.

מה המאפיינים של לאום? מקור אתני, שבטי, משפחה, בסיס גנטי. האלמנט האתי איננו מספק או מייצג את הגופים המוכרים כלאומיים. צריכים לחפש קריטריון נוסף ובלתי תלוי מהאלמנט האתני אף על פי שממשיכים לדבר עליו. כאשר עוקבים אחרי ההתפתחות העמים הלאומים בהיסטוריה, כאשר רואים את ברית השבטים יכול להיות מעטפת על מנת לקשר אחד עם השני, בהתחלה קשרי דם היה הקובע.

יושבים במרחב טריטוריאלי במשך זמן אז מתגבשים קבוצות של אנשים, גורל היסטורי. צריך רצף זמן של מאוד שנים והתרבות הופכת להיות משותפת. מה יהיו הגבולות שלה? הגבול נמצא כאשר פוגשת תרבות אחרת. יש תרבויות בעולם העתיק שכוחן והשפעתן התרבותית ולא כוחניים, …, היו צריכים לטפח את הסבלנות התרבותית. הפרסים בנו אימפריה באופן מודע על בסיס הסובלנות התרבויות שכבשו, המדינות היו צריכות לשלם מס טריטוריאלי לשלטון. כמו כן גם היוונים והרומאים. הדבר הבולט אצל היוונים היה שתרבותם התפזרה בכל האזור מזרח התיכון כולל ארץ ישראל. מסתבר שהסובלנות יותר יעלה מאשר דיכוי. היוונים היו מאוד מרוצים מתרבותם. כאשר הרומאים משתלבים על היוונים אבל הרומאים היו מריצים גדולים של היוונים והעתיקו הרבה דברים מאותה תרבות היוונית, כלומר, לא היתה תחרות תרבותית. היו ערים יווניות בכל מקום, הפוליס היווני, והיוונים יכלו ללכת ממקום למקום ולהרגיש כמו בבית.

מרחב תרבותי שלא תלוי במרחב הטריטוריאלי. היום רק אנו יכולים להשוואות אותה עם תרבות האמריקאית. אמריקה זה עוצמה ועוצמה תרבותית,  לא דווקא בגלל הכוח הגרעינית. אמריקה כמו דרך לחיקוי. הצרפתים מאז המפכה מאוד מתאמצים להגיע לאותה רמה. הם בעלי תרבות, אנשים שלוקחים איתם את התרבות. קיימת ישות שהיא תרבותית, בעלת שוויון שפה, מנהגים, משטר.

אנו רוצים לראות את העם היהודי כלאום. היה חסר בסיס טריטוריאלי אבל במשך הזמן ידע לשמור על הקבוצה בגלל קיום של תרבות אדוקה. העם היהודי מצא נוסחה שיכול לקיים אותה אף על פי ששילם מחיר יקר עבורה. גם ניתן להגיד אותו דבר לעם הצועני שהם נשאי תרבות.

העולם עבר מהפך תרבותי רציני ועמים בקצב שונה עוברים מודרניזאציה. מתחיל במערב ובעניין הלאומיות כמרכיב בסיסי שע"פ יוצגו הדברים, מופיע אצל האנגלים כבר במאה ה- 12. אנגליה מתייצבת במתכונת לאומית, אי לכך רואים שהיא היתה המדינה הראשונה שגירשה יהודים מתחומה שבפועל התחיל עם שנאה זרים. הדת הקתולית היתה אוניברסאלית מול הפרטיקולריזציה שהלאומיות מביאה. אנגליה חלוצה הלאומיות וגם היא תהיה חלוצה בתפיסה הנגדית, ז"א התפיסה האזרחית.

החברה דוחה את התרבות היהודית כמו כן תרבויות אחרות, צוענית למשל, כי היא שונה מאותה תרבות לאומית, כלומר, התרבות של עם שבארצו יושב. אף על פי כן היהודים ראו את עצמם כעם הנבחר וזה נתן הרבה כוח להחזיק מעמד. הצוענים לא עברו אותו תהליך מודרניזציה כמו שהיהודים עברו. היהודים אמצו הסימנים החדשים כמו לאומיות נוסחה אירופה, השכלה, בעלי זכויות, הגדרת עצמי, אלמנטים אוניברסאליים אבל התפיסה הלאומית לא התחילה מן הפרט אלא בקולקטיב, הקבוצה.

אירופה הלכת להיות זירה של מפגש תרבויות ולכן גם מלחמות, החל מנפוליאון, עד מלחמת העולם השניה, 150 שנה. בין שתי תפיסות של היחס בין לאום ומדינה. מבנה המדינתי תמיד היתה, אין שטח שלא היה בו שלטון והשלטון מייצג מדינה, לא חשוב מי, מה ואיך הוא, מה הבסיס הסמכותי שלו.

ניתן להציג את המדינה במודל פשוט, מרכיבי מדינה. כל מה מוסיפים בו רק מקשה למודל הבסיסי. המודל צריך לעמוד במבחן כל הזמן. אימפריות, זמנים אשר שלטון כמו שלטון פאודלי, נוצרי. אין שלטון לאומי אבל יש שלטון מדיני

cuadro-1.PNG

השלטון הוא עבור עם, אנשים והוא תמיד שלטון חוק. העם לא צריך להיות הומוגני, השלטון שמייצג מדינה צריך להיות מזוהה עם העם. הלאומיות הוא דבר חדש שיצרה חפיפה בין מדינה ולאום, זה מה שנקרה עצמאות, הגדרת עצמית על בסיס לאומי. היו עמים ומדינות ללא זיקה ביניהם כמו משטר פאודלי. היה מלך שהוא בעצם לא היה סמכות, הכוח האמיתי היה אצל האצילים, נסיכים שהיו מוכנים לשמור לו אמונים. המדינה לא הלכה ליפול אם עם מאבדים אחוזה מסוימת. המבנה היה פיתרון על מנת להתמודד אם התמוטטות כמו האימפריה הרומית שהיתה מרכזית וריכוזית. כל אחד שואף לקיים את דתו ותרבותו לכן הרומים נתנו חופש דת ותרבות אבל כאשר מגיעים לפרק המודרני ועולה את התודעה הלאומית, רוצים מוסדות אבל גם רוצים שלטה. באנגליה בעת כהונה של הנרי השמיני הפרלמנט מכריז על הנרי השמיני כראש הכנסייה האנגליקנית. המלך בפרלמנט הוא הריבון העליון. חוק המלך בפרלמנט הוא מעל לכל חוק אחר. מאבק בין מדינה לכנסייה ולא מדינה ולאום. הלאומיות תכנס בתוך חלל שנוצר בעת ירידה סמכותה של הדת ועליה כוחה של המדינה שהופכת להיות יותר ריכוזית. אנגליה, צרפת וספרד הם הראשונות. אבל הן לא המשיכו לקיים את סווג בין לאומיות ומדינה אלא הן מייסדות את תפיסה הנגדית שאנו מזהים כתפיסה לאומית, מדינה לאום. במרכז הדברים עומד הלאום, הוא רוצה לשלוט על עצמו, ורוצה שהמדינה תהיה שלו. כל עוד התודעה היא לאומית

האנגלים במהלך המאה ה- 17, מפתחים את התפיסה המדינה האזרחית, לא קראו אז ככה. הם פיתחו את התפיסה האינדיבידואליסטית (על האדם לדאוג קודם כל לעצמו, ותרומתו לחברה היא משנית). מקור הסמכות, האם הוא אלוהי או לא. אם מתחילים מהפרט אז מקור הסמכות הוא שלהם, הריבונות היא אישית. אחר כך ויתרו עליה. השלטון הוא של אנשים חופשיים. רעיון שהמהפכה הצרפתית ביקשה לייצב וע"פ זה נפוליאון פעל אבל היתה התנגדות של מרכז אירופה. הכיבוש של נפוליאון הוא למעשה רוב האינטלקטואלים של אירופה, האליטה האינטלקטואלית התאהבו בהתחלה מנפוליאון אבל זמן קצר לאחר מכן התנגדו, לא מרעיון המהפכה, רוצים חופש, חירות, זכויות אבל לא רוצים להיות תלויים להגנת וניהול הצרפתי. זה לא היה בכפיה. מרכז אירופה דאג לרעיון ותפיסה אזרחית, אזרחים ללא הבדל דת, מין וגזה, כלומר, מוצא אתני. מה שקובע הוא התחושה הסובייקטיבית שאדם לא יכול להתמודד במשחק פתוח ממה שמביא המערב, במונחים מזרח תיכוני, ממה שמביאה ישראל כמו ארגון, יזום, רעיונות. אף אחד לא רוצה להיות זנב לאריות ומעדיפים להיות ראש לשועלים. רוצים את היתרונות שהמערב השיג ומביא תודות לתפיסה ששחרורה את הפרט. כמו כאשר גילו את אנרגיה שיש באטום שאפשר לשחרר ולגרום לפיצוץ אטומי. מה שיש באטום ולא רואים אותו זה הפרט. כאשר נותן לפרט חופש פעולה ויוזמה אולי לא יודעים את הסוד אבל רואים את תוצאה, סוד האינדיבידואליסטי והליברלי. כולם רוצים את הנכסים של המערב. גם העולם המוסלמי רוצה אותם. הפונדמנטליסטים כמו האורתודוקסים אינם מעוניינים בשינויים אבל באופן כללי כולם רוצים את רמת ואיכות החיים המערבי, טכנולוגיה, לכן שולחים אנשים למערב ללמוד אבל לא רוצים להיבלע. לכן הם דורשים עצמאות מלאה, להחליט על קצב בהתפתחות אם מדובר במודרניזציה.

גישה תרבותית והתרבות תלויה באירועים, עמים מרכז אירופה, מי מייצג הרצון הכללי, אנשים מסוימים ולא כלל האוכלוסייה, הניח אבן היסוד של תפיסה טוטליטרית של קולקטיב, כלומר, לוותר את רצון הפרט, ז"א רצון הכלל, לאום, חברה, קבוצה. הדרישה של עצמאות היא של הקבוצה, מדינה בשביל לשמר את תרבות ובשביל לעבור את תהליכים ההכרחיים, כלמור, תהליכי מודרניזציה, ושליטה עצמית.

במודל המדינה אין לאום ואין תרבות. המדינה היא נאוטרלית, מקיים שלטון חוק, שלטון העם למאן העם. למנוע מהחזק לנצל את חלש. כמובן ששלטון נמצא בשטח מוגדר. המדינה היא גוף במסגרת נאוטרלית. ביום שבא הדרישה הלאומית בחפיפה בין הלאום והמדינה אז מתחילות הצרות שהגיע להכרעה במלחמת העולם השניה.

במדינה אזרחית אין קשים כאלו. אם לוקחים את המודל האמריקאי שיש בו תרבות אבל יש הרבה אוכלוסייה אתנית עם הרבה חיכוכים, מתחים וזה לא סיפור של הרמוניה טבעית, אבל כולם משחקים את המשחק החוקה האמריקאית, משבעים אמונים לחוקה וכל אחד הופך להיות שווה זכויות כמו בין אומה אמריקאי. המדינה יצרה את האומה או המדינה מזוהה עם האומה.

כל המלחמות באירופה החל מנפוליאון עד מלחמת העולם השניה היא על רקע ליישם את המודל הלאומי. הדרישה להגדרת גבולות המדינה ולאום אומרת שאם אנשים בעלי אותו לאום צריכם להיות בתוך גבולות המדינה. פעם מדינות היו שולטות על מדינות או אזורים של מדינה אחרת. האם לאפשר לאזרחים ישראלים לחיות בתוך תחום של מדינה פלסטינית?

יש מרכיב נוסף, הגבולות ההיסטוריות. כל מדינה יש לה תור הזהב (הוא כינוי לתקופת פריחה בולטת של עם, מדינה או תחום פעילות). תור הזהב של פולין, גרמניה, רומניה וכולי. מה הן הגבולות ההיסטוריות של ישראל, אדמת קדושה. היתה ויכוח בהכרזת העצמאות האם לכתוב מדינה לאומית ודמוקרטית אבל לא לכתוב מדינה של כל אזרחיה. מי שאומר שמדינת ישראל היא לא מדינה של כל אזרחיה זה כמו לומר שהמדינה היא לא מדינה. האם לתושבים הערבים אין להם תעודת זהות, הם לא אזרחים? יש כושי, כל המלחמות שהיו באירופה היו סביב סכסוך על גבולות וסביב ניגודים בין הרוב הלאומי נגד במיעוטים. במדינה אזרחית אין הרכה למיעוטים לאומים למרות יש מדינות שכן יש מיעוטים לאומים כמו ספרד ואנגליה למשל. אבל המדינה המערבית שמתבססת על מודל האזרחי איננה מוכנה להכיר אותם. לא במקרה במלחמות העולם היו אותם קואליציות, ברטניה, צרפת וארצות הברית וגם רוסיה שאינה מדינה מערבית ודמוקרטית. רוסיה לא היתה דמוקרטית בתקופת הצר וגם לא בימי סטלין. רוסיה שחתמה הסכם עם גרמניה ערב המלחמה כי חשבה שיש משימה משותפת למערב. דפקה המערב חשש יותר מהבולשביקים מאשר היטלר. אבל אחר כך רוסיה שאיננה דמוקרטית עוברת לקואליציה המערב. פעמים אותה קואליציה של מדינות אזרחיות מול מדינות לאומיות. אי לכך רוסיה היא מדינה אזרחית.

מי יכול לעמוד בראש השלטון? השלטון הוא למאן העם. השלטון הוא שלטון חוק. מי הוא העם?  העם הוא עם הארץ. בתנ"ך עם הארץ הוא ביטוי של דחייה כי לקחו את חיה התורה כדבר מרכזי ועם שלא מתנהג על פי התורה הוא עם הארץ, גולי בבל זה העם הנבחר כי הלכו עם התורה. החוק הוא חוק שחל הארץ.

חוק האדם הוא חל רק על בני השבט ורק אלו ששיכים לשבט נהנים ממנו וכפופים לו. כל מי שלא שייך לשבט אז הם מחוץ לחוק. לכן המעשים שעשו אנשים משבט אחד בתוך גבולות של שבט אחר לא ניתן היה לשפוט אותם. אי ידיעת החוק לא פותר מעונש.

רואים במדינות שכוללות עמים שונים כמו, אירק, סוריה ומצרים שנציגים של כולם נמצאים בשלטון ולא רק אלו השייכים לגזע מסוימת. כאשר העמים מכירים את המדינה אז הכול בסדר אבל אחרת הופכים להיות לעם נרדף.

במגילת העצמאות של מדינת ישראל נאמר שהיא מדינת אזרחית ללא הבדל דת, מין וגזע וזה עומד בניגוד במה שנאמר שהיא מדינה לאומית יהודית. בהכרזת האו"ם יש שתי מדינות לאומיות יהודית ופלסטינית. בן גוריון צדק כאשר אמר שהזכויות שייכות לעם ולא דבר שהמדינה נותנת.

במלחמת העולם השניה, הרוסים אבדו כ- 35 מיליון אנשים. גם היו הרבה יהודים שנלחמו במלחמה ונהרגו. כבר במלחמת העולם הראשונה היו הרבה יהודים שנלחמו, כמיליון וחצי, ורבע מהם נהרגו. מדינה שקמה ולא אומרת שהיא לא מדינה של כל אזרחיה אז לא מוצגת באו"ם (לארגון האומות המאוחדות). אחרי מלחמת העולם השניה אין יותר מדינה לאומית אבל מחליטים להקים מדינה יהודית, מה המשמעות? רק בגלל ההתחשבות לקיום של העם היהודי. ועדות האו"ם הציעו שתי מדינות ועברת מרצון של האוכלוסייה. ברוב של 8 מול 5 הוחלט על חלוקת הארץ. הרוב התקבל בעזרת ברית המועצות שהיתה יכולה להציע להקים פדרציה בדומה ליוגוסלביה למשל, כלומר, בניגוד לנוסחה שלה. בוועדה אונסקו"פ היו נציגים של העולם הקתולי, מערב אירופה, עולם המוסלמי, הגוש הקומוניסטית.

11 המדינות שיוצגו בוועדה הן: אוסטרליה (ג'. ד. ל. הוד), אורוגוואי (אנריקה רודריגז פבריגט), איראן (נסרולה אנטזאם), גואטמלה (חורחה גרסיה גרנדוס), הודו (ע. רחמן), הולנד (נ. בלום), יוגוסלביה (ולדימיר סימיץ'), פרו (אלברטו אלואה), צ'כוסלובקיה (קארל ליסיצקי), קנדה (איוון ראנד) ושבדיה (אמיל סנסטרום, שהיה יושב ראש הוועדה).

היתה ויכוח בין טיטו (יוגוסלביה) וסטלין (ברית המועצות) למה להצביע בעד החלוקה בין עמים כאשר הם בעצמם נמצאים במדינה שהיא מורכבת מן כמה עמים עם ניגודים. עם הזמן אותן מדינות התפרקו. בפועל ברית המועצות שהוא משטר קומוניסטי, עד הרגע זה היה נגד הציונות והכרת זכויות הלאומיות של העם יהודי. איך אפשר להבין את השינוי בעמדת ברית המועצות להצביע בעד חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית?

 mapa-israel-division-un.jpg

כבר בהצהרת בלפור הוסיפו סעיפים מיוחדים. אחד על מנת למנוע פגיע בזכויות הלא יהודים וגם יהדות המערב, יהודים לא ציונים, שביקשו להדגיש שכל הסיפור של הציונים שלא מיצגים את כל העם היהודי לא פוגע במעמד וזכויות של היהודים באשר הם.

אחרי במלחמת העולם הראשונה יש מפה חדשה של אירופה. למה לפרק האימפריה אוסטרו הונגריה? היתה יכולה להיות מדינה רבה לאומית ואזרחית ולא לפרק לעמים עצמיות שהסתכסכו ביניהם. המערב לא הלך למצוא פתרון. ברגע שהוקמה מפה על פי העיקרון הלאומי אז נוצרו הבעיות, אנשים לאומים, קבוצות לאומיות. רק שני שליש באוכלוסיית פולים היו פולניים, שליש היו אוקראינים, יהודים וגרמנים. הפולנים לא רצו את המיעוטים. הפולנים אמרו שהם יכולים לתת זכויות אזרח כמו במערב. אבל היהודים אמרו שזה לא מספיק כי זו מדינה לאומית ורוצים זכויות לאומיות, הגנה לתרבות ועל החיים. היה מתח בין היהודים האורתודוקסים וציונים בפולין. וכך היה התחשבות לעניין והיהודים שמרו על תרבותם. בברית המועצות הוקמה איזור או מדינה יהודית.

לגבי מדינה יהודית שתקום בארץ ישראל גם צריכים לשמור על זכויות האזרחים הלא יהודים, לכן היה חשוב להוסיף את משפט בהכרזת העצמאות. זה שם המשחק היום. היו מדינות שלא קיבלו את העיקרון האזרחי, אבל יש מציאות בשטח ואחרי מספר שנים, עם מאבקים של האוכלוסייה כן מקבלים אותו.

 

לאומיות – wikipedia

מהי אומה ומהו לאום: http://www.articles.co.il/article/37056

 

ציונות, שלטון וזכויות האדם

כתיבת תגובה

 19-3-09

המילה ציון מופיעה בתנ"ך אבל המילה ציונות לא. רק בעת החדשה מתחילים להשתמש במילה ציונות ורק במאה ה- 19. מתי מתחילה הציונות? אולי אחרי הפוגרומים במערב רוסיה אבל בטח שלא אחרי אברהם אבינו. נוהגים לקשר הציונות עם התקופה ההיסטורית של עם ישראל כי כך נוהגים גם כל התנועות הלאומיות על מנת להגיד שהתנועה לא נולדה אתמול אלה יש לה שורשים, הינו אומה וכולי. ממתי יש תודעה לאומי שקושר את הקיום הלאומי עם מדינה? בירור בשימוש במונחים. לא כל ההיסטוריונים שמים לב מספיק בשימוש המונחים. המילה ציונות נגזרה מציון, היא לא מילה חדשה אלא גזירה חדשה. למילה ציון תמיד היו לה משמעויות. מילה של קדושה. שיבת ציון.

כאשר מתחיל תחיית השפה העברית, משתמשים במילים אשר מופיעות בתנ"ך והסופרים החדשים כותבים רומנים, עיתונות וכולי. התפתחות השפה העברית קדמה לתנועה הציונית, גל שמזהים אותו כגל של השכלה, אמנציפציה, גל שמחזיק את יהדות אירופאית 200 שנה לפני הופעת הציונות. העברית לעולם לא מתה כי היא היתה קודם כל שפת הרבנים, שפת האליטה. לומר שהציונות התחיה את השפה העברית זה לא ממש נכון או מדויק. לוקחים שפה ומוסיפים בה אלמנטים חדשים. אנשים מושפעים משינויים בסביבה אבל זה לא עדין לאומיות ותודעת לאומית. מי הראשונות שמושפעים? האנוסים במאה ה- 16, 17 שחיים במסגרת נוצרית. הרבה יהודים מפסיקים את תרבות היהודית. הם פתוחים יותר לשינויים בסביבה, בעיקר אנשי בעלי השכלה.

זכויות בני אדם תמיד היו. הסדר הוא דבר עליון. מעמד ריבוני, לוקחים את המילה ריבון שמתייחסת לאלוהים ומעבירים לאדם. בשפה העברית דת זה חוק, יש כלליים מה שאדם שמאמין באלוהים צריך לקיים. האם רוב אוכלוסייה ארצות הברית הם אנשים מאמינים או אתיאיסטיים? בהתחלה לומר שאדם הוא אתיאיסטי היה כמו לומר שהוא אינו מוסרי אבל עם הזמן המגמה השתנה ומספר האתיאיסטיים הולך וגודל. אחד מן היסודות של החברה בארצות הברית היא הפרדה בין דת ומדינה. לא חייבים להאמין באלוהים והצטרפות לדעה שמקור הסמכות, כתובות לכל הפניות, שאילות, סדר הדברים היא "פיקציה" חדשה. אדם באשר הוא אדם אז הוא בעל זכויות. אם מקבלים את העיקרון שהאדם הוא בעל זכויות אין סופיות, כלומר, כל אדם הוא בעל זכויות זה תפיסה החברה האזרחית, דמוקרטיה ושונה משיטת המשטר או שיטות מעולם העתיק.

ע"פ תפיסות מודרניות, ז"א בעולם החדש, כאשר מתחילות זכויות האדם, ניתן לומר שאם זכויות האדם הן מוגבלות אז יש לאדם יכולת מוסרית לבוא ולשאול למה הזכויות שלו יהיו שונות מאשר לזכויות של אדם אחר. לפעמים המדינה גוזרת את הזכויות האדם, טובת העם קודמת לכול. הלאומיות שייכת לפרשנות הזאת. התפיסה האינדיבידואליסטית שמה את היחיד במרכז, בניגוד לקולקטיביזם. טוענת כי על האדם לדאוג קודם כל לעצמו, ותרומתו לחברה היא משנית. מה יכול לעשות אדם אם הוא יחיד, לבד. הוא נמצא תמיד בתוך מסגרת קולקטיבית שמקבל ממנה ערכים, תפיסה, חינוך. הוא לא נולד בתוך חלל ריק ואין לו יכולת קיום בלתי תלויה מכיוון שהוא נמצא בתוך חברה. הוא יכול ללכת אחורה עם הזמן לפרהיסטוריה ואז התלות לקבוצה היה עוד יותר משמעותי. בכל התקופות ההיסטוריות בתרבות האנושית התפיסה הקולקטיבית תאמה יותר את המציות. אם במאה ה- 17 דורות של פילוסופים מניחים את היסודות לרעיון חדש, התפיסה האינדיבידואליסטית. אדם נולד יחיד, הוא ריבון ומלך לעצמו. כל אחד פועל בתוך האינטרס האישי שלו. בשלב מסוים ראו שצריך למצוא משטר, מערכת מאורגנת, שבה הפרטים שכל אחד עם החרות האין סופי שלו מנצל לרע מוותר על מנת להקים שלטון מרכזי. לכן עשו אמנה ביניהם. ברגע מסוים האנשים הפרטים הגיעו להבנה, נכנסים יחד ומקבלים החלטה להקים שלטון. כולם מוותרים על חרות בלתי מוגבלת שלהם ובוחרים אחד מהם שעמוד בראשם. נוצר מלך. השלטון לא נקבע על ידי שמים אלא על ידם. לא נלקח בכוח, בשבילם היתה הישרדות.

בפרלמנט של אנגליה הוחלט להוציא להורג את המלך. הפרלמנט נותן לעצמו סמכות לעמיד בדין את מלך והמלך הגן על זכותו ואמר להם: אני מלך עליון, אתם לא פוגעים בי, בסמכותי אלא בסמכות האל. […] בא לחונן מערכת על מנת להגן על העליונות המלוכה אבל לא מבחינת דתית אלא מבחינת ארצית. ויתור בהסכמה של אותם אנשים בעלי הריבונות המוחלטת, ויתור ללא דרך חזרה לתקופה בלתי מוגבלת. מאותו רגע לא יכולים לפגוע במלך ולכן חייב משמעד.

כעבור מספר שנים מגיעים פילוסופים חדשים שמקבלים שהמקור הוא אנושי אבל שואלים למה הוא בלתי חזיר, ללא תנאי. מוותרים על מנת לקבל ביטחון אבל אם לא מקבלים מהשלטון מה שמצפים, השלטון גם לא מבצע את הפעולות שעבורן הקימו אותו, אז לא ניתן להחליף אותו? אז יש זכות לאנשים להתקומם. זכות זה לא מלחמה, צריכים להוכיח שהוא לא ממלא את חובתו. למלך יש משמעות סימבולית, מקימים מלך כאשר בעצם הוא מקבל את התנאים. הגוף שמרכז את כל הסמכויות הוא הפרלמנט.

הבחירות לא נולדו על מנת לתת ביטוי לכל הדעות וגם לא כדי לקיים שלטון אלא על מנת להפעיל שלטון. בכל מפלגה יש חילוקי דעות. ארצות הברית היא סמל של יציבות, הנשיא מרכז סמכויות כמו מלך ולא יכולים לשפוט נשיא בזמן כהונתו. אפה הגבול? השלטון כפי שאנו מכירים עד היום, בצורה זו או אחרת, מתבסס שכוח הסמכות שלו הוא האנשים. שלטון בוחרים לזמן מוגבל. חופש האדם, חופש העסוק וכולי מתבסס על אותו עקרון אדם באשר הוא אדם. גרוש קולקטיבי של החרות, האם החרות הוא עניין של הקולקטיב או אינדיבידואליסטי. דוד בן גוריון היה אומר למפלגות הדתיות בכנסת, ישראל היא מדינה חוק. ז"א שמדינה ישראל היא לא מדינה הלכה. החוק יכול להיות דתי או אנושי אבל אין מדינה שאננה מדינה חוק. הרומאים הביאו את תפיסת החוק. לפי סוקרטס לא יכולים לצאת נגד החוק אף על פי כן שהוציא צו להרוג אותו. אדם החי במדינה מקבל עליו את חוקיה רטרואקטיבית ולכן לא בורח. סוקרטס עסק בעיקר בתורת המידות ובענייני ניהול החברה והמדינה. לטענתו של סוקרטס, כל אדם רוצה באושרו שלו, דהיינו כל מעשה נעשה בראש ובראשונה מתוך שאילת השאלה "באיזו מידה תורם המעשה להנאתי ומונע ממני את הסבל". בשנת 399 לפנה"ס נשפט סוקרטס בן ה-70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. החוק צריך לתת יציבות.

 escuela-de-atenas.png  Escola de Atenas   

הציונות רק היתה יכולה להופיע בתקופת השינויים האלה. אדם נולד בני חורים, בעל זכויות אין סופיות אבל החוק הוא חלק ממערכת, מונע מאדם לעשות מה שהוא רוצה, האם החוק הוא זה שנותן את הזכויות? לנו יש זכות במדינת ישראל, אחזר במדינה מוגן בחוק. יש הבדל בין לומר הזכויות הן אלו שהמדינה נתנה לי ובין לומר הזכויות שלי הן שלי ואני הסכמתי שלדברים מסוימים יש הגבלה אבל יש לי בקרה על החוק, ומי שצריך להוכיח את הצורך בו זה לא אנחנו על החרות אלא החוק על המגבלות שנותן.

עבור במגילת העצמאות בשנת 1948 נתנו למשה שרת לכתוב את טיוטה. בהתחלה נכתב  ע"פ מודלים אחרים מאותה תקופה, עם מילה פתיחה בכל פרק. דוד בן גוריון לא אהב את המילים המשפטיות וכל פרק ומחליט להוריד אותן על מנת שיהיה נוסח יותר רציף. מדינת ישראל והזכויות האזרחיות. בהתחלה נכתב שמדינת ישראל תעניק זכויות לכל האזרחים אבל דוד בין גוריון אמר שמדינת ישראל לא מעניקה זכויות כי הן קיימות. החוק הוא שצריך להצטדק, לנמק, להוכיח שזה הכרחי ולא הפרט. דבר חוקי זה לא דבר קדוש שלא ניתן לשנות. תפקידו של החוק לקיים סדר וביטחון. השינויים גדלו וצברו עוצמה. דברים כמו חרות המחשבה, חרות הביטוי, חרות הכינוס או התארגנות הם אבני יסודות של חברה מודרנית. החברה היהודית שהגיע לעת החדשה בשארית כוח וקיומה היתה תלויה בסובלנות היחסית של עולם דתי המוסלמי שהיה מוכן לאפשר לה להתקיים, לשרוד. באירופה הפאודלית, הנוצרית במאה ה- 15, שם נמצאים היהודים, אם הכנסייה הנוצרית היתה מקבלת החלטה אופרטיבית שאין קיום יהודי בתוך החברה הנוצרית אז הך היה קורה.

בגרמניה בתחילת המאה ה- 20 קיים בתחומה כמה מיליוני יהודים ומחליטים על חיסולם. בתוך 4 שנים חצי יהודי אירופה נספו. עם כוחות המערב לא היו מנצחים אז גם אנחנו לא הינו כאן היום. סוד ההישרדות היהודית לא קרה בגלל שהיהודים חיו בתוך חור עמוק שאף אחד לא מצא אותם שם, ההפך הוא הנכון, היהודים חיו בתוך חברה שלא כל כך אהבה אותם.

לכנסייה הנוצרית היו 4 עקרונות, היו הרבה רדיפות אחרי כתות אבל ואין לדרוש מהם להמיר את דתם, אין לפגוע ביהודים באופן פיזי, אין לפגוע ברכושם ויש לאפשר להם לקיים את פולחנם. ראינו מה קרה בספרד כאשר חצי מן היהודים התנצר והחצי השני הלך למקומות אחרים. למי שלא היה לאן ללכת ורוצה לקיים את המצוות ואורך חיים יהודי אז לא נשאר לא בררות. מה האינטרס של הכנסייה? היא אף פעם לא החישה שנוצרה מתוך היהדות לכן לא רצו לפגוע ביהודים. יש עקרונות ויש מציאות בשטח. ע"פ התפיסה העולם הנוצרית יש לשמר את העם היהודי.

לפני שהנאצי התחילו להשמיד יהודים הם דיברו על טובת המן האנושית ולהוציא היהודים מכלל המן האנושית, לקבל אותם רק במונחים אידיאולוגים. אם היו מקבלים היהודים בתוך המן האנושים, להיות בתוך המשחק אולי עם מגבלות, זאת תרבות חילונית אבל יש בה ערך אחד מקודש שהוא קיום של בן אדם.

אפה יש מגבלות ואפה לא, למה במסגרת קונספטואלית לא ניתן להגיע להשמדה ובמסגרת קונספטואלית אחרת יש סכנה. אינואיטאים הוא שם כולל למספר עמים החיים באזור הארקטי. המילה "אינואיט", בשפת האינואיט, משמעה "העם". מתחילים לוותר על השימוש במילה "אסקימו" בתור השם הכולל באנגלית ובצרפתית, והמילה "אינואיט" תופסת את מקומה. שמות של שבטים יש משמעות, השבטים היו נלחמים אחד נגד השני. עבור השבט האִינוּאִיט הם בני אדם והאחרים לא. הקניבלים לא אכלו אחד את השני בתוך השבט. בכל התרבויות העתיקות יש מעגל ובתוך המעגל בני אדם, יכול להיות 20, 100, סה"כ השבט. כל האחרים נמצאים מחוץ למעגל לכן מותר לאכול אותם.

הנוצרים ומוסלמים לא הלכו והרגו את היהודים, כלומר, היהודים לא היו מחוץ למעגל. יש עבורם גם את האחר והם העמים הפגאנים. בתרבות היהודית בתקופת בית ראשון מלחמה באלילות.

עבור הנוצרים היהודים הוא עם מפוזר וטוב לשאיר אותו כך. עם הספר. מי שהשיר את הקרקע עבור הנוצרים היו היהודים וכך הם הצליחו התפתח. לכן יש תועלת. הנוצרים היו חושבים וציפו שהיהודים יגיעו  להכרה בישו המשיח. לכן נהגו להגן על היהודים באורך כל התקופות, גם בזמנים של משבר, מסע הצלב, הדבק השחור וכולי. לא אהבו את היהודים גם בגלל האופי של היהודים. בכל משבר היהודים היו פונים לעזרה מהכנסייה, מאותה היררכיה כנסייתי, הבישוף למשל. במסע הצלב פנו היהודים לבישוף לעזרה. כאשר גרשו היהודים בצרפת במאה ה- 14 אז המקומות שלא גורשו היו דרום צרפת ונחלאות השייכות לאפיפיור. המקום הכי מוגן ליהודים היה רומא.

עבור הטלר היהודים הם האנטי קריסטו. הוא היה אטאיסט, בשבילו הנצרות היא אמצאה של היהודים כדי להחליש את השכל של העמים האריים. הכנסייה בתקופת הטלר היתה קתולית בפחדו ממנו. הגוף היחידי שהציל יהודים בזמן השואה היתה הכנסייה הקתולית. יש עולם שמדברים יפה אבל עושים הפך. הכנסייה שקטה.

דיון בהנהלת היהודית בשנת 1944 ומדברים על יהדות הונגריה. היהודים נשלחים למחנות ריכוז. בכל מקום שהמכונה הגרמנית נעצרה אז גם נעצרה את מכונה ההשמדה. אחוז השמדה של יהדות הולנד היה מאוד גבוה. מקומות אשר הגרמנים היו בשליטתה אז אחוזי השמדה היו גבוהים מאוד. לאומת זאת מדינות הונגריה, רומניה, איטליה, מדינות ששיתפו פעולה עם הטלר אבל מצד שני גם נתונו הגנה לכל האזרחים ולא נתנו את היהודים לגרמנים, אחוז השמדה באותן מדינות היו נמוכים. הגרמנים לא רצו לגרום נזק עם אותם מדינות אשר שותפו פעולה איתם ולכן אחוזי השמדה היו נמוכים. בהונגריה במקור היו כ- 400 אלף יהודים, היו יהודים שברחו להונגריה ממקומות שונים. אנשים שברחו ממחנה אושוויץ  ומסרו למחתרת שמכינים את מחנה לקבלת היהודים מהונגריה אבל בפעול לא עשו דבר על מנת להציל את היהודים. גם מתחילה לחץ לארצות הברית להפציץ את מסילות הברזל. ומה עשתה המערכת היהודית בישוב היהודי על מנת להציל את היהודים, גם מסיבות פוליטי לא עשו הרבה. יותר חשוב היה לחזק את הישוב היהודי. הסיכוי להציל יהודים היה קטן. חבר הנהלה שולח סיכום ישיבה עם קונסול אמריקאי הכללי בענייני הצלה ומבקשים להפציץ את קווי הרכבת למחנות השמדה. כל יום היו מתים אלפי יהודים. דוד בן גוריון בא ואומר בחודש 6/1944: אין אנו יודעים בדיוק את המצב בפולין ונראה שאנו לא נוכל לקחת יוזמה מסוג זה. דוד בן גוריון במקרים מאוד נדירות… בסיכום הפרוטוקול של הישובה נאמר אין להציץ מקומות אלו. לאחר הישיבה מקיימים ישיבה על חגיגות יום הרצל. האם ידעו בהנהלת הסוכנות מה קורה בהונגריה, האם להשתמש בכספים על מנת להציל יהודים על חשבון בנית הארץ, מה עומד בראש סולם העדיפויות של התנועה הציונית.

אפה זה מתחיל? בתחילת הציונות, בהרצל, ויכוח על אוגנדה. הצלת יהודים עכשיו או לא. הישוב היהודי לא יצא להפגנות. בסופו של דבר היה התערבות של וותיקן דרך נציגו בהונגריה וכך נוצלה יהדות הונגריה שהיו בעקר יהודי בודפשט.

הנוצרים יכלו לעשות הרבה יותר וגם היהודים יכלו לעשות משהו על מנת להציל יהודים.

הציונות והתפלגות העם היהודי

כתיבת תגובה

 12-3-09

בין הראש היהודי, "הגוישה קופ" והשכל הישר. אנו רואים מושגים על הציונות ויהדות שלא תמיד הולך ביחד עם החינוך שקיבלנו.

היהדות ההיסטורי. היא היהדות שהחלה מאברהם הבינו ועד תחילת העת החדשה. מתי מתחיל העת החדשה? האם צריכים להתייחס לפוליטיקה המדינית העולמית, אמנסיפציה, קבלת זכויות האזרח וכולי על מנת לקבוע את התאריך? באסכולה הירושלמי צריך להיות בעת העלייה החסידות בשנת 1700. האם ההיסטוריה היהודית התנהלה באפיק עצמאי? ניתן לראות שהאנגליים הקדימו את הצרפתיים ב- 100 שנה, היו הראשונים לגרש יהודים באירופה בסוף המאה ה- 13. היחס ליהודים, אם מחפשים תשובות לשאילות מפתח כמו למה באמת האנגלים גורשו את היהודים? הספרדים מגיעים 100 שנה אחרי הצרפתיים ומגרשים את היהודים מספרד. מה קורה ליהודים באותה תקופה בתוך הבועה שלהם או בעת עתיקה שהיו יותר מעורבים כאשר קיימת ממלכה ומנהלים מגעים מדיניים? בימי הביניים העדיפו יהודי אירופה לחיות בקבוצה מגובשת ומתבדלת, הן מטעמי שמירת אורחות החיים הייחודיים והן מטעמי ביטחון. זה לא במקרה שהגטו היהודי מופיע או הלבוש משתנה. ניתן לראות ציורים מאותה תקופה ולא רואים שוני בלבוש בין יהודים וגויים.

גילוי אמריקה היה בשנת 1492 ובאותה שנה קורה גירוש היהודים מספרד. האם זה במקרה? מחפשים נקודה פתיחה לעת החדשה. איך אפשר להגדיר את התקופה שבין גילוי אמריקה והמפכה הצרפתית בשנת 1879? או אולי בשנת 1688 שקורה המהפכה האנגלית?

יש רעיונות שהקדימו והכשירו את הקרקע לשינוי, כלומר, אפשרו את המהפכה. יש דבר שהיסטוריונים לא אהבים לעשות בגלל שאין ידיעה, וגם לכלכלנים אין שום ידיעה. הכלכלה עובדת 24 שעות, ההתפתחויות הכלכליות מקדימות את כל ההתפתחויות האחרות כי אין מאחורי ההתפתחויות הכלכליות אידיאולוגיה אלא מעשים "פרקטיקה". על האדם מתבסס העולם הקפיטליסטית, להפיק תועלת, במקום שאין סחורה אז נדרש להביא אתה, סחורה משמעות קיום סחר. לכלכלה לא נותנים את הדעת כי היא פחות מעניינת. אין בה צבא ומלחמות אלא עד כמה אדם יכול לממש את האמביציות בתוך חברה או מדינה. איך האימפריה הרומית הרסה את העצמה? היה צריך תקשורת.

העת החדשה לא מתחילה בגלל הכלכלה, אלא שהיהודים על רקע מה שקרה בספרד. בספרד היתה חצי מאוכלוסיית היהודית בעולם במאה ה- 15. עד גירוש ספרד היתה שכיתה ??? גירוש ספרד היה אירוח טראומטי, לא נשארו יהודים בספרד חוץ מאלו שהחליטו להתנצר או הלכו למצוא מקלט בפורטוגל אבל אחרי 30 שנה גם מלך פורטוגל נותן צו שמחייב לכל יהודי פורטוגל להתנצר ללא יוצא מן הכלל ואין אפשרות לעבור למדינה אחרת.

האנוסים (marranos) היו יהודים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, פורטוגל, ודרום אמריקה. חלק שמרו את הדת היהודית בסתר. מול הרדיפות שנמשכו 3 או 4 דורות. החברה הספרדית פורטוגזית חושדת ואותם יהודים הסתדרו טוב יחסית בורחים ומחדשים את הישוב היהודי בצרפת, הולנד. אמסטרדם הופחת להיות מרכז של יהדות מאוד מפותחת. היהודים שחוזרים לא חוזרים כמו שהיו, לחיות בתוך הנצרות, להיות חשוף לתרבות הנוצרית. במדינות המערב תקבלו אותם כנוצרים אבל יכלו לחזור ליהדותם אבל לא היה פשוט. מתחיל קבוצה חדשה בתוך היהדות או תקופה חדשה בתולדות היהדות. עם סגור, יש להם התנהגות שונה והקפידו על הפרטה בין דת ומדינה על קרע הניסיון האישי שלהם. עם הזמן זה הפך להיות אחד מן היסודות של תרבות בארצות הברית.

הציונות כמו כל תנועה לאומית, רוצה לקשר עם ההיסטוריה היהודית הישנה, מחפשת שורשים ולהוכיח שהיא ממשיכה ולאו ממציאה את הלאום. המטרה הדומיננטית והעיקרית של תולדות עם ישראל ושל יהדות ההיסטורית זה שיבת ציון, הרעיון הציוני. אבל במשך דורות לא מנעו מן היהודים לחזור ולהתיישב בארץ ישראל. תופעת הגולה מתחילה בתקופת בית ראשון כאשר מיעט יהודי בבל חוזרים לארץ ישראל. הרוב נשאר מרצון בבבל, לא כדי להתבולל אלא כדי לקיים את עצמם כיהודים. הם הגיעו למסכנה… האם לשמור פקודות המלכות, לא ע"פ ההלכה… לחיות במקום שבו קיים אוטונומיה דתית. העולם הפגאני היה סובלני. היהודים היו הראשונים לגלות את חוסר הסובלנות.

אי סובלנות דתית מתחילה עם המונותיאיזם והיהדות היא הדת המונותיאיסטית הראשונה. יש רק אלוהות אחד ואין מקום למשחקים.

יפתח הגלעדי. בצאתו למלחמה נֶדֶר יפתח כי יעלה לעולה לה' את היוצא ראשון לקראתו מפתח ביתו (שופטים י"א 31-30). מי שיצאה לקראתו הייתה בתו והוא נאלץ למלא את נדרו (שופטים י"א 40-34). זה תפיסה פגאני, כל שבת, כל עם ואלוהיו. אם מתייחסים ברצינות לאלוהות אחד אז נוצר אי הכרה באלוהים אחרים. ההיגיון הנאצי כלפי היהודים, מי שלוקח ברצינות אז לוקח את העניין עד הסוף, זה תפיסה פונדמנטליסטית. כאשר מאיר כהנה היה חבר כנסת ודיבר הרבה רבנים שתקו כי לא יכלו להגיד שהוא מדבר שתויות, ההפך, הוא השמיע את העיקר.

למי חל? מה ההבדל המכריח בין הרעיון היהודי, הדת היהודית, המונותיאיזם היהודי לבין המונותיאיזם הנוצרי ומוסלמי? גם הנוצרים והמוסלמים יש להם הצהרה אוניברסאלית, כלומר, כלום יהיו נוצרים או מוסלמים. אבל לדת היהודית אין הצהרה מסוג זה. אם היהדות היתה מבתרת על התפיסה של עם הנבחר… הנוצרים הראשונים היו יהודים. הנוצרות נכנסה בזמן שהפגאניות שוקעת, נמשך כ- 200 שנה והיה וקום. גם בתוך העם היהודי היה וקום מסוים שגרם הקמת הכתות, הנוצרות היתה אחת מן הכתות אבל יש לה עתודות עצומות. אפה הנוצרות נמצאת עכשיו ואפה היהדות נמצאת מבחינת מספרית, עצמה, השפעה. מה זה תרבות? מה זה דת? היהדות גילתה את האש ושמרה אותו בחצר שלה, אף אחד לא השתמש. רק לעמוד ולהתחמם מרחוק, כלומר, כמה היה טוב אם לא הינו יהודים. כמה יהודים היו בתחילת העת החדשה? בערך 500 עד 600 אלף. 100 שנה מאוחר יותר, במאה ה- 17 היו בערך 750 אלף. ביומי רומה הינו העם הכי גדול באימפריה, 4.5 מיליון, 3 בחוץ ו- 1.5 בארץ ישראל. הרוב נמצא בגלות. אפילו כאשר היתה עצמאות יהודית היהודים לא חזרו להתיישב בארץ ישראל. משיבת ציון ועד העת החדשה רוב העם היהודי חי בגולה. לפי היסטוריונים אחרים היו 7.5 מיליון יהודים בעת העתיקה.

כמה סינים חיו בעת העתיקה במאה ה- 1? בתרבות הסינית, היו בערך 15 מיליון. מול ה- 4.5 מיליון היהודים. אנו יודעים כמה סינים יש היום בעולם וכמה יהודים. היהודים היו מפוזרים בכל האימפריה הרומית. אם הסינים היו פי 4 מאשר היהודים והיום קיימים יותר ממיליארד סינים אז אפה נמצאים את ה- 250 מיליון היהודים? איך הסינים הגיעו למספרים האלה והעם היהודי לא? רק בזכות השינויים בעת החדשה התחילו לפרוץ אבל העם היהודי הלך ושקע, לא הושמת. בעת הביניים היו מסעות הצלב שנמשכו כ- 250 שנה. במאה ה- 14 נפגעים ממחלת הדבר, "המוות השחור" – המגפה שהתפשטה על פני אירופה כולה במאה ה-14, קטלה 25 מיליון בני אדם, כרבע מן האוכלוסייה המיושבת דאז. אחד הפרקים הטראגיים בתולדות עם ישראל: היהודים כמעט ולא נפגעו במגפה, כיוון שבניגוד לנוצרים, שמרו על כללי היגיינה, כפי שמחייבת אותם דתם. בין ההמונים הנוצרים נפוצה השמועה כי היהודים הרעילו את בארות המים והם אלה שתיכננו את פרוץ מגפת הדבר, כדי להשמיד את העולם הנוצרי. עלילה זו גרמה למהומות ופרעות ביהודים על אף שהאפיפיור ניסה בעצמו להגן עליהם. בשנת 1648 לפי היסטוריון דובנוב היו 150 אלף. לפי היסטוריונים אחרים 350 אלף. בעת החדשה אירופה מכפילה את תושביה במאה ה- 18 ובמאה ה- 19 שוב מכפילה אותם. ביומי נפוליאון מספר היהודים, רוב העם היהודי הוא עם אירופאי, למה האשכנזים השתלטו על ההיסטוריה היהודית, איפה יהודי המזרח? גם כאשר מסתכלים על עליות לארץ ישראל, כמה עולים הגיעו מכל מקום. בתחילת המאה ה- 20, 85% של עם היהודי הוא עם אירופאי. כאשר אירופה הכפילה את תושביה במאה ה- 19, בין מלחמות נפוליאון ומלחמת העולם הראשונה, מ- 3 מיליון עברו ל- 11 מיליון. בכל העולם היו בערך 18 מיליון יהודים ואז במלחמת העולם השניה שליש מהעם נספה.

כמה יהודים יש היום בעולם? נשארנו בין 11 ל- 12 מיליון. עברו 60 שנה ביותר משואה אבל מספרי העם היהודי לא עלו בצורה משמעותית. בדרך כלל ליהודים באירופה היו הרבה ילדים אבל לאותם ילדים לאחר מכן היו מעט ילדים. אם קודם למשפחה היתה בערך 8 ילדים לדור הבא היו בערך 3 ילדים. אצל החסידים זה מצבע להביא ילדים. למה המספרים לא קפצו בצורה משמעותית? כי הרבה ילדים מתו בילדותם. דבר ידוע אצל כל איכרים. בשלב מסוים, בלי לשים לב, הילדים שורדים ומגיעים לגיל התבגרות. בגלל הרוב העם היהודי היה אורתודוקסי, ליהדות יש עיקרון של…

התבוללות. אנחנו אשמים לפני הכול. בארצות הברית בערכים הנשואים בין יהודים ולא יהודים ב- 70%. הבדיקה הראשונה נעשה בשנת 1967 עד 1972, כלומר, לא היה צילום מסך. מתגם של 5000 משפחות. המנהיגים הדומיננטיים בארצות הברית הם רפורמים, אחר כך נמצאים האורתודוקסים והקונסרבטיבים. לא כל היהודים הולכים לבית הכנסת אז איך ניתן להזדהות כיהודי? לא כתוב בתעודת הזהות. לפעמים ניתן להגיד שהעם היהודי מקצץ את מספר היהודים. עם אחד, הדת שייכת לאומה היהודית, ילדים נולדים בתוך היהדות, מי שנולד יהודי אז תמיד שייך לעם היהודי. כאשר התחילו לפרסם שנשואי תערובת היא תופעה, הקף מאוד גדול אז החליטו לבדוק את העניין. חלק מן התוצאות, אחוז נשואי תערובות הוא 9.2. בשנים המפקד 1/3 מן האנשים בחרו זוג לא יהודי. היחס בין גבר יהודי ואישה לא יהודיה ובין אישה יהודיה וגבר לא יהודי הוא 2 ל- 1, כלומר, 2/3 מהגברים התחתנו עם לא יהודיות ו- 1/3 היו בנות שהתחתנו עם גבר לא יהודי.

לפי ההלכה היהודית… השלטון הוא פטריארכאלי, הירושה היא מטריארכאלי והזיהוי הוא לפי האם. רק אימא יודעת מי האבא של הילד. אימא יש רק אחת. האם צרפת מעבדת את בניה בגלל שמתחתנים עם אנגלים? משנים זהות ותרבות? אצל העם היהודי יש עיקרון דתי, האורתודוקסים הם הנאמנים של ההלכה ואצלם אין אחוזים גבוהים של חתונות מעורבות. הסיבה צריכים להסתכל על החיים היום יומי, אפה נפגשים נער עם נערה? ב- college, בבית ספר ומתחתנים באותה סיבה שבדרך כלל מתחתנים, אהבה. התוצאה היא שמעבדים את הפער בין 1/2 לבין 1/3.

לפי איזה זהות המשפחות המעורבות מגדלים את הילדים שלהם? כאן אין את השאילה מי מבין ההורים הוא יהודי, הם האימא או האבא. אין תעודה ביטוח שאימא יהודיה תגדל את הילדים בתוך הקהילה היהודית. 1/4 מכלל הלא נשים הלא יהודיות שנישאו עם יהודים התגירו. כמעט מחצית הלא יהודים שנישאו לבני סוג יהודי הזדהו כיהודים לאחר הנישואים. זה חשוב מכיוון שמצביע על איזה זהות מגדלים את הילד.

ברוב המקרים כאשר האימא היא יהודיה אז הילדים מגדלים כיהודים. כאשר האבא הוא יהודי רק 1/3 מן הילדים מגדלים כיהודים.

ליהדות יש השפעה לתרבות באמריקה, לא יכולים למנוע את הנשואים המעורבים אבל לא מוותרים על הזהות. אולי צריכים לוותר את השייכות לעם היהודי רק לפי האימא ולאפשר גם לפי אבא. מה יכול לומר אבא כאשר הבת שלו רוצה להתחתן עם בחור לא יהודי? היו תקופות שהיו רדיפות לעם היהודי, ניתן בתפיסה תרבותית לנצל אולי את הנישואים המעורבים ולהתרחב אבל הראש היהודי כבול. לקח לרבנים הרפורמים כ- 10 שנים להכיר את הקשר לעם היהודי דרך אבא.

אמריקה מזהה את העצמה גם באמצעות היהדות, תרבות האמריקאי מוגדרת Judeo-Christian, כלומר, יהודי נוצרי, השם יהודי הקדימו רק בגלל הצלצול. היהודים חיים בתוך אותה תרבות ומתמודדים אותה.

כל אחד חופשי לקרוא את הטקסט ולפרש אותו? אם כן אז אפה אנו חיים? צריכים לבחור אבל זה לא עניין חופשי אלא הכרעה אידיאולוגית. המדע עמור לייצג את המציאות החיצונית ועומד מול מבחן המציאות החיצונית ואם הנתונים האמפיריים לא מתאימים, מחישים את התיאוריה המדעית, אז נדרש לזרוק את התיאוריה המדעית.

היה פיזיקאי שאמר שלמערכת השמש יש 7 כוכבי לכת. זמן קצר לאחר מכן גילו את פלוטו. אם העובדות לא מתאימות לתיאוריה? התיאוריה צריכה לעמוד במבחן העובדות. מורכבת ליסודות. האידיאולוגיה ממלא תפקיד של הגנה מפני המצאות של המציות החיצונית. כי האידיאולוגיה רוצה חברה יציבה. האידיאולוגיה צריכה להתאים את העצמה למציאות, ניתן לשמר אידיאולוגיה. הגענו ל- 13 מיליון יהודים, זה נקרא לשרוד? לאידיאולוגיה גם צריכה תועלת. העם היהודי הגיע לעת החדשה והתחיל סכנה ההתבוללות שקודם לא היתה. מה הפיתרון? ממציאים דת חדשה, שמה לאומיות, שמה ציונות.

רקע היסטורי ומושגים

תגובה אחת

 26-2-09

סיפור ידוע בתלמוד המצוי במסכת חגיגה (י"ד,ב) מספר על ארבעה שנכנסו לפרדס:

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.

ארבעה חכמים גדולים בין חכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים – אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, ר' אלישע בן אבויה הנקרא מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.

בין המרד הגדול ומרד בר כוכבא. פרדס = פירוש, רמז, דרש, סוד. האמת נמצא בלב הפרדס. רבי עקיבא אומר שלא צריכים להגדיר לכל דבר שהוא מים (משמעות מילה מים במזרח התיכון), כי אלוהים לא סובל שקרים. הציץ ומת, כלומר, מכה לאלו שלא מסוגלים לעמוד במיטב האמונה. יש אנשים שצריכים לקבל את האמת במנות קטנות, אחרת לא יעמדו במציאות, ישתגעו וימותו.

רימון מצאתי, תוכו אכלתי; קליפתו זרקתי. הרבה חוכמה כרימון, ממשיכים להשתמש בחוכמתו אבל לא צריכים לקבל את כל תורתו, מה שלא צריכים אז זורקים.

ע"פ אמונת ישראל, מה שראו שלושה מתוך ארבעה, לא טוב, לא בסדר לגבי האמת. נשאר רבי עקיבא שיצא בשלום. זה לא אומר שמה שהוא ראה שונה מאחרים. מהי האמת שנשקפה לאנשים שרצו לראותה  ע"פ מיטב אמונתם ולא קיבלו את מבוקשם? רבי עקיבא הצליח לקבל את האמת ויצא בשלום.

ישנם פירושים רבים לדברים סתומים אלו.

הסבר אחד טוען כי כאשר האדם עוסק בעניינים פנימיים ומהותיים, באבני היסוד, הוא עלול להגיע לידי הטלת שניות באלוקות. כלומר, הוא עלול לטעות בהבנת הדברים ולחשוב כי יש שני בוראים, בורא אחד למים העליונים ובורא אחר למים התחתונים. אזהרתו של רבי עקיבא היא: כאשר מגיעים לשורש הדברים, יש להיזהר שלא ליפול לשניות.

ר' נחמן מברסלב הסביר את הדברים באופן אחר. "מים מים" – אלו הן הדמעות, הגורמות לדברים להראות באופן מטושטש. כאשר האדם עוסק בשורשי החיים ובמהותם, עליו להיות בשמחה ולא בעצב. רבי עקיבא מזהיר את חבריו שהעצב לא יטשטש את האמת.

אבני השיש הטהור אלו הם הדברים הבסיסיים, המוצקים. הגמרא וההלכה אלו הם דברים לוגיים, אבל האמונה אינה דבר מוצק, אלא היא נוזלית כמים. רבי עקיבא מסביר, כי שורשה של האמונה גם הוא מוצק כאבני שיש.

סיפור ´ארבעה נכנסו לפרדס´ על פי הזוהר הקדוש
http://www.otniel.org/show.asp?id=22234

הקשר בין הציונות והיסטוריה היהודית הקודמת: במערכת החינוך לומדים ציונות, מכינים את הדור הבא, שאכן "ילדים הוא חומר ביד היוצר". אם נולדים בתרבות הסינית, מקבלים ערכים סיניים בכל דבר. מערכת החינוך היא שטיפת מוח, מכינה ילדים בדרגה שמוכנה להרוג ולהיהרג למען קיומה של הקבוצה. מערכת החינוך נבנית לא ע"פ אמת מסוימת אלא ע"פ הצרכים שלה. האופן בו התחנך הילד היהודי במשך ההיסטוריה השתנה, היהדות עצמה גם השתנתה. בתקופת אברהם אבינו לא הייתה הלכה, לכן הוא היה יכול לקבל ערכים שהיום אסורים ע"פ אותה אמונה- כמו לאכול בשר וחלב. אמונת ישראל, במעבר מתקופת בית ראשון  לבית שני עברה מספר דרגות בתהליך התפתחותה.  ביהדות ההיסטורית, התפיסה באמונה הייתה לקיים את הדת, עניין מרכזי ועיקרי שעבורו העם חי וקיים.

בעת החדשה הדברים השתנו שינוי מהפכני. המודרניזציה חלה בעיקר במערב אירופה. אנשים דתיים נרדפו על רקע דתם. הפרוטסטנטים שהתיישבו באמריקה דאגו להפריד בין דת למדינה ופיתחו תרבות פוליטית חדשה באמריקה. אנו נכנסים לתקופה שבה יש שינוי בתרבויות העולם.

הגישה התאוצנטרית, גורסת כי האל עומד במרכז הכוח והוא הסמכות בכל הנושאים, הוא מחזיק בידע המוחלט. האדם לא אמור לדעת מה שהאל יודע ואם הוא מנסה, כי אז מקבל הזהרה. מה מקור הסמכות… רצון האל… מה שלא מקבלים בעולם הזה, מקבלים בעולם הבא. זה היה הכרחי על מנת שהאנשים יכלו להשלים… 

אנתרופוצנטריות, או אנתרופו-צנטריזם, ("אנתרופוס" = אדם, "צנטריזם" = מרכזיות). הכוונה בגישה אנתרופוצנטרית היא דגש על האדם, על טובתו, רווחתו, הצרכים שלו וההשפעות עליו, וזו גישה ששמה את האדם ואת צרכיו בראש ההיררכיה.

לא בהכרח הופסקה את האמונה באל. רוב תושבי ארצות הברית הם דתיים למרות שחלו שינויים בשנים האחרונות. פעם אם אדם הגדיר את עצמו כאטאיסט היה  נתפס כאדם לא מוסרי כי לא היה יכול להיות אדם מוסרי אם לא האמין באלוהים. זה לא תפיסה קולקטיבית אלא אינדיבידואליסטית, הכול מתחיל ביחידה האנושית. זכויות הפרט, אדם בעל זכויות, האדם הוא הריבון. את המושג ריבונות העתקנו מהתרבות הדתית כי ריבון היה "ריבונו של עולם". היום אדם הוא יחידה ריבונית. הוא מחליט ולוקח אחריות על עצמו.

ריבונו של עולם
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=5&perek=3&mefaresh=tanhuma

השמים לאדוני והארץ לאדם. בארץ מתנהלים הדברים והכתובת לתלונות, טענות, שינוים, תיקונים היא בני אדם. המעבר לפרק המודרני ב- 300 שנים האחרונות זה מהפכה, שבר טקטוני.  המקור הוא אלוהי והשליט או סמכות דתית מדבר בשם האל התהפך או השתנה. היום האדם הוא בעל הזכויות.

האם הציונות שייכת לשבר הזה? תופעה מודרני? אם העם היהודי היה עובר תהליך מודרניזציה, העם היהודי היה עם דתי לחלוטין. היהודים באירופה קיבלו אמנציפציה (שחרור, שווי זכויות, השוואת זכויותיהם של היהודים לסביבה המקומית) שגרם שינוי במעמד היהודים, האופי שהיהודים יכולים לראות את עצמם או לקבוע זכויות לעצמם. נוצרו קבוצות של יהודים משכילים שקיבלו בברכה את האמנציפציה לאומת הרוב האורתודוקסי. היהודי יכול לצאת מהגטו, מהבועה שלו, להיות פתוח.

האם אנחנו יכולים להגדיר מה זה ציונות? הציונות היא המשך טבעית של היהדות ההיסטורית. הינו עם ריבוני, הינו לאום, החרימו את הממלכות והגלו את היהודים. במגילת העצמאות מופיע המשפט "העם היהודי הוגלה מארצו בכוח הזרוע, בניגוד מוחלט לרצונו" . מדינת ישראל קמה על בסיס תנועה לאומית של הציונות וחשוב היה להוכיח שלא מדינת ישראל היא לא משהו חדש, שיש שורשים בעבר, זיקה לארץ ישראל, שהיתה פעם ממלכה וכך לקשור קו ישר בין מה שהציונות מייצגת ובין מה שהיה פעם בעולם העתיק. למה היהודים היו 2000 שנה בגולה? למה נתקנו מהארץ? אז אומרים שהיהודים הוגלו. חז"ל, "בשל חטאינו גלינו מארצנו". גם בהקשר לשואה, בין ההתנהגות הציונית ובין ההתנהגות של המעצמות. בדרך כלל אנחנו אומרים שהמעצמות לא היו בסדר אבל אילו הם לא היו מנצחים אז היום אולי העם היהודי לא היה קיים. כל מי שהוא יהודי אז ניתן להגיד שהוא ניצול שואה.

מגילת העצמאות – wikipedia

המטרה היתה לחולל תודעה לאומית, לקשר עם דורות קודמים ומציגה את ההיסטוריה באופן שכל מיני פשלות כמו איך לא הצלחנו לקיים ממלכה בבית ראשון או איך הסתיים את בית שני? היה סכסוך בין האחים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני אז פנו לפומפיוס. דבר אחד הוא מה שמנהיגים אומרים ודבר אחר הוא מה העם אומר. נאמר לפומפיוס שלעם היהודי לא מתאים שלטון של מלך, יש לו אמונה אחרת, החשמונאים קיבלו תפקיד כהן גדול או נשיא וכך הזמינו לרומאים לבוא ולשלוט. כך בה קץ של ממלכת יהודה. הנאמנים ביותר שתקו. השקיעו הרבה אנרגיה להוכיח שמה יוספוס פלביוס (Josephus Flavius) היה רמי כותב ותיאר הוא אמת… מה שתלמוד בבלי אומר זה שייך לגולה, תלמוד ירושלמי לא אומר הרבה, שהיה מאבק בין הפורשים ובין החשמונאים, הגיע לשיאו במלחמות אזרחית עקובה מדם על רקע שני דברים, כאשר אלכסנדר ינאי איחד את התפקיד של מלך עם התפקיד של כהן הגדול. דבר בלתי נסבל לדת היהודית. ביקשו ממנו לבתר אבל הוא לא היה מוכן לבתר על מלכות וגם לא הסכים לבתר הכהונה. הפרדה פרסונלית, שלא איש אחד יהיה מלך וכהן הגדול שהוא בפועל ראש הדת היהודית. זה המצב בעולם העתיק פתרו את הבעיה של דת ומדינה. המלך ריכז את הסמכות הדתית וממלכתי. הסיבה השניה היתה אימפריאליזם כי הוא כבש שטחים, כמו האדומים וגירו את האוכלוסייה (גיור, המרת דת). הורדוס היה צאצאי העם האדומי.

הפרסים, אימפריה עם סובלנות דתית, הקמת בית מהקדש, עזרה הגנה צבאי לנחמיה. רק כאשר מגיע הנצרות במאה ה- 4 כדת רשמית של האימפריה הרומית וכמו כל דת מונוטאיסטית ( אמונה באל אחד) היא לא סובלנית. העולם הפגאני, הסתות הפגאניות היו סובלים יותר מכיוון שיש ריבוי אלים ואמונות, כל עם עם האלוהות שלו. לכן הדתות המונוטאיסטיות יש פחות סובלנות.

האופן שאנו מתארים את ההיסטוריה של עם ישראל בעת העתיקה, בתקופה בית ראשון ושני כאשר חז"ל אומר שהם נפלו בגלל חטאי העם היהודי. לא בגלל העם היהודי הלך לדתות אחרות, אלוהים גדול, הוא רצה אותנו, נתן את הארץ אבל כאשר נתן גם אמר שיש תנאים, צריכים לקיים תורה ומצוות, לקיים את דת שקיבלו מחוץ לארץ ישראל, בהר סיני, התורה מקבלים לפני שנכנסים לארץ ישראל. אם מקבלים את תורה אז ארץ חלב ודבש אבל אם לא אין מקום של היהודים בארץ. ארץ על תנאי. כבר פה מתחיל את ההבדלים המעוטים בין תפיסה לאומית מודרנית, התפיסה הציונית שלנו ובין התפיסה לאומית דתית שאומרת שהעניין הקשר לארץ ושיבת לארץ היא לא עניין ללא תנאי אלא לפי ההתנהגות רצון האל. בתפיסה היהודית המודרנית הזיקה בין עם לארצו הוא ללא תנאי, זה לא חשוב מה הנסיבות ואם השלטון הוא זר או לא. ע"פ התפיסה הקודמת עם ישראל קיים בשביל לקיים את תורה.

רוב הקיום היהודי הוא בגולה. הבבלים לקחו את האנשים המשכילים, רוב העם לא ידעו לקרוא ולכתוב. במקומם מביאים אנשים מעמים אחרים וכך מייצר או לגרום לבלבול. בארץ נשאר עם ללא מנהיגות, אותו עם מקבל שם בתקופה של עזרה ונחמיה, עם הארץ. השם מקבל קונוטציות שליליות, הוא לא שלילי בגלל שהוא בארץ אלא בגלל שהכניסו בארץ עם שהוא חסר כל חזון (אידיאל) ותורה. 

סעדיה גאון שחי בין השנים 882-942 לספירה, נתן משפט "כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (בתורה שבכתב ושבעל-פה), וכיון שאמר הבורא, שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שיעמדו תורותיה כל ימי השמים והארץ" . האומה הישראלית היא עם התורה ובלעדיה אין היא אומה כלל.

עם ישראל היה היחידי שאמר "נעשה ונשמע"  וכך קיבלו את תורה.

עמים לאומים היו מאז ומתמיד. המילה לאומי מופיע בתנ"ך. התרגום של המילה הוא נציונליזם שהיא תפיסה, רעיון, אידיאולוגיה, תנועה. יש פולנים, יש תרבות פולנית, מנהגים פולניים. לאומיות לא נמצאה בעולם הקרוב, לא התיכון, לא בעולם המוסלמי אלא לאומיות נמצאה באירופה. אין לאומיות קודם. ציונות כמו לאומיות זה אותה מסגרת. למה באירופה? קשור למפכה המודרנית, זכיות האדם, ברגע שעוברים מן הפרט לכלל. התפיסה מתפצלת בין תפיסה שתישאר נאמנה להיות אינדיבידואלית ובין התפיסה הקולקטיבית. דרישת הגדרת עצמית על בסיס לאומית היא דרישה קולקטיביזם, הכרה בכך ללאום. התפיסה האינדיבידואליזם הביא להקמת מדינת אזרחית. האם מדינת ישראל היא מדינה של כל אזרחיה או מדינה יהודית? האם מדינת ישראל היא לא מדינה יהודית? האם מדינת ישראל היא לא מדינה של כל אזרחיה? האם מדינת ישראל היא מדינה גזענית?

התפיסה המקובלת לרוב האנשים, מדינת העם היהודי. כל תנועה לאומית הולכת לשורשים ומצביע שהיא לא נולדה אתמול אלא מאז ומתמיד. את הצורך מאוד ברור אבל הוא לא תואם את האמת ההיסטורי. לפעמים השקר באורך הזמן הופך לעובדה וכך מגדלים אנשים שאומרים בתום לב כל מיני דברים.

הקואליציה של המערב במלחמת העולם השניה היא בפעול אותה קואליציה של מלחמת העולם הראשונה. כל המלחמות באירופה החל מנפוליאון הן סביב הניסיון ליישם את המודל המדינה לאומית ולא את המודל של מדינה אזרחית. ואז מתברר שלא עובד כי אין מדינה הומוגנית מבחינת אזרחית, יש מיעוטים. הרוב לא אוהב את המיעוט וכך המיעוט הופך לקורבן. הניסיון נכשל. יש סכסוך מתמיד בתוך מדינה לאומית כאשר מנסה לזרוק החוצה את המיעוטים. עושים בכל מיני שיטות ולא צריכים להיות נאצים בשביל זה, הפולנים זרקו את המיעוט היהודית, יצרו מדיניות כלכלית שפגע באוכלוסייה היהודית שהיה לה פרנסות מסוימות, כלומר, על ידי חקיקה. היהודים התחילו לאבד את פרנסתם. הם לא היו ציונים, לא יכלו להגיע לאמריקה כי אחל משנת 1924 סגרו את שעריה. רוב הציונים שהיו בתולדות הציונות לא הגיעו לארץ ישראל ורוב אלו שהגיעו לארץ ישראל לא היו ציונים. אז עשו אותם ציונים והילדים שלהם הפכו להיות חלק מן המערכת, הקונסנסוס הישראלית.

הסיבה השניה של הבעתיות של מדינה לאומית היא שבכל תפיסה לאומית יש גבולות היסטוריות. כל מדינות אירופה ע"פ זיכרון ההיסטורי יודע אפה נמצא כל עם. למרות שהקימו מדינה צכסלובקיה אבל כל אחד ידע את השייכות שלו בין צ'כיה וסלובקיה. למדינה הלאומית יש בה מוקשים.

מה הגבולות של ארץ ישראל? במפות ההיסטוריות מוגדרים אזורים מעבר לירדן כחלק מארץ ישראל. בחלוקת הארץ בין 12 השבטים רואים שגבול המזרחי יש נקודות במקום קו, כלומר, אין סוף, אין גבול מזרחי. אפה הגבולות ההיסטוריות כמו למשל בתקופות של מלכות דוד ושלמה? רק במדינה שערוכה באופן לאומי יכולה לתת ביטוי על משפט "איך ניתן לבטל על חלום הגבולות?".

כולם רוצים להגיע לרמה טכנולוגיה, רמת החיים וכולי. אף אחד לא חלם על גלובליזציה, כלכלה ומדע שאין בהם גבולות.

הקשר בין יהדות ובנותיה, כלומר, נצרות ואיסלם. אחת השאילות המעניינות היא למה פריצת הדרך המדעית, כלכלית, טכנולוגית, עוצמתית וכולי היתה על ידי תרבות הנוצרית ולא ביהדות והאיסלם. במאה ה- 12 האיסלם היתה למעלה אבל מאז האיסלם נשאר תקוע. יש הסבר למה.

ליהדות אף פעם לא היה לה סיכוי כי מראש ביתרה והתרכזה בהפצת הדת לעולם כולו.

תפיסה נוצרית בסיסית ליחס דת ומדינה. הנצרות לא קופה את הדת, גם באינקויזיציה היתה מכשיר של דיכוי עבור נוצרים בלבד, ליהודים שהתנצרו והמשיכו לשמור על יהדותם במחתרת אז האינקויזיציה נכנסה.

האיסלם אמר: את האמונה אנו מכניסים בכוח, ללא הסברה, שכנוע אבל הנצרות אף פעם לא אמרה דברים אלו, אי סובלנות ישרה. הטלר היה מאוד ישר, אמר מראש מה הולך לעשות. הכול במסגרת העולם החוק.

פרשת נח.

"וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל ליבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד הכות את כל חי כאשר עשיתי. "

אלהים מבין מסקנה קשה אודות האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.  הרוע טמון באדם מיסודו ולא מדובר כמובן רק בנח, אלא באדם כסוג. מדובר כמובן לא רק באותו דור, אלא במסקנה נצחית, עקרונית, אודות האדם. 

מסקנה זו מתעצמת עקב העובדה כי נח הוא המעלה את הקורבן. נח, שנבחר להיות האדם היחיד שינצל בעת המבול, שנבחר להיות השריד האנושי היחיד מהמבול, נח שמצא חן בעיני ה'- גם הוא מאכזב ודווקא הוא מביא למסקנה כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

מן ההגיון כי לאחר מסקנה קשה כזו, יחליט אלהים למחות סופית את העולם. או לפחות ייצור דגם חדש של אדם, שיצר לבו יהיה טוב.

ולא רק זאת, אלא שהמסקנה אליה מגיע אלהים בעקבות המבול והתנהגות נח, אינה שונה מהסיבות שהביאו אותו להוריד את המבול. הלא מתחילה החליט ה' למחות את האדם ואת החי כי "רבה רעת האדם בארץ".

האם לא יכול היה להבין מראשית הדברים כי יש למחות את העולם?

וגם אם קיווה שלאחר המבול ישתנה האדם – הנה הבין אלהים שיצר לב האדם רע מנעוריו, היינו אין סיכוי ואין תקנה- מדוע עכשיו אינו מוחה את העולם?

לא רק שאלהים אינו מוחה את העולם, אלא מבטיח הבטחות ומחוקק חוקים בדבר המשך אותו עולם והמשך אותו זן אדם.

השאילה המרכזי היא האם הציונות היא המשך או לא של ההיסטוריה היהודית. בין הקונספציה שע"פ התנהל ישראל ההיסטורית כאומת דת, כלומר, עצם קיומה היא הדת שלה, דת של העם היהודי. זה לא אומה שיש לה דת אלא דת שיש לה אומה.

אצל הנוצרים המסגרת הארגונית היא הכנסייה. אצל המוסלמים המסגרת היא אומת האיסלם אבל מה זה אומת האיסלם? האומה יש משמעות פוליטית, מדינה, כלומר, מדינה דת, מדינה עם מכשיר של השלטת הדת לקיום הדת, המדינה כפופה לדת. בעולם העתיק היה הפוך הדת היתה כפופה למדינה, הדת היתה המכשיר שבאמצעותו ניתן היה לקיים שביתה. הגיע לשיא בפוליס היווני ובמשטר הרומי. הדת משרתת את הקיום של המדינה. אצל היווניים והרומאיים לא היה מסדר של כוהניים אלא הפך לעניין פקידותי. בכל העולם אם המלך הוא גם הכוהן הגדול המשמעות היא שהמלך אינו כפוך למסדר הכוהניים, המלך בפועל מחליט את ענייני הדת. זו הסיבה שבגללה שע"פ התפיסה הישראלית אין מקום למלך ואין למלך זכות קיום. מלוכה בעת העתיקה זה מדינה. ממלכה שמיוצגת על ידי מלך. הוכחה:

בני ישראל, ברית שבטים, מגיע מהמדבר וכובשים את ארץ כנען. צד הבא הוא להקים ממלכה ויהושע יהיה המלך אבל מה הוא עושה? מחלק את הארץ בין השבטים. אפה יש דבר מטורף יותר מזה? לחלק את כוח, עוצמה, במקום לרכז בממלכה אחת אז מחלקים בין שבטים כאשר כל שבט הוא אוטונומיה. פרצו מלחמות אחים. באותה תקופה כבר היו חיים בתוך ערי מדינה אבל אף על פי כן מחליטים להקים או להתארגן כמו שבטים מכיוון שלא ראו  מעשי שיכולים להתקיים במבנה יותר גדול. כל השבטים היו בני יעקוב. אין בית מקדש ויש שבט לוי שלא מקבל את חלקה אדמה ומפוזר בין השבטים ומקיים את הפולחן. המצב הזה טוב לכוהניים שלא רוצים מקום מרוכז כי זה גורם למצב או מבנה ממלכתי.

בספר שופטים יז-כא נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל", יש לראות מעין סיכום של תקופת השופטים כולה. פרקים אלה בחובם צרור של בעיות דתיות-מוסריות ברקע ההיסטורי של המאורעות שעליהם מסופר בפרקים אלה, תיאור של ירידה מוסרית, שראשיתה בגילוי עריות וברצח, וסיומה במלחמת אחים. "איש הישר בעיניו יעשה". בני ישראל באים לשמואל הנביא המזדקן שהוא הסמכות ומבקשים ממנו לקבל מלך ולהיות כמו כל העמים. שמואל כמובן שמסרב אז מופיע אלוהים לשמואל: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם". שמואל נאלץ לקבל את בקשת אלוהים. בני ישראל לא צריך מלך בשר בדם. כאשר יוספוס פלביוס רצה למכור את היהדות לרומאיים אז הסביר להם שהתפיסה היהודית היא מאוד מיוחדת, היא תאוצנטרית ותאוקרטית.

תאוקרטיה – (מלשון "תאוס" – אל, "קרטיה" – שלטון) – משטר הרואה באל את השליט הישיר של החברה והמדינה והגורס כי חוקיו הם החוקה הלגיטימית היחידה. שלטונו של האל מתבצע באופן ישיר דרך שליט יחיד או, לרוב, דרך מוסדות שלטון המייצגים אותו כגון הכנסייה, המסגד או המקדש. מוסדות אלו שולטים בחברה האזרחית כנציגיו של האל.

הקונספציה של התנ"ך היא שבמעמד הר סיני, אלוהים הוא מלך של בני ישראל. הוא מלך מלכי המלכים. איך ניתן לדבר אם האלוהים? תמיד יש נביא תורני והוא מביא את דבר אלוהים. העם כפה לממסד הדתי, לכוהנים ונביאים את ממסד המלוכה. אז שאול מקבל את מקבל את המלכות אבל הממסד הדתי כל הזמן חודרים מתחתיו. מלך דוד שלמד ממלך שאול אז אמר שהוא לא חוזר לאותה שגיאה. הוא שיתף פעולה עם הממסד הדתי, עשה כל מיני חטאים אבל ידע תמיד לבכות. המלך הכי גבר שהיה יכול להתמודד עם הממסד הדתי היה מלך שלמה, היה חכם מכל אדם, הקים את בית מקדש שעד הרגע זה לא נתן למלך דוד לעשות עם כל מיני תירוצים ואז מלך שלמה הקף אותם. בנה גם ארמון, היה שלטון מרכזי עם פיקוח. ברגע במלך שלמה הלך לעולמו מתחיל מרד ומי שהאיץ אותה הוא הנביא התורני, אחיה השילוני.

הנביא פוגש את ירבעם בשדה ואומר לו שתחולק את ממלכה לשנים, חלק גדול וחלק קטן, החלק הגדול עבורו ואת החלק הקטן עבור בית דוד אבל הוא מבצע אקט סמלי, קורע את השלמה בשני עשר קרעים.

על נסיבות הפילוג אנו קוראים בספר מלכים (מל"א כט,לא): "ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים, וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו, ויקרע שנים עשר קרעים, ויאמר לירבעם: קח לך עשרה קרעים, כי כה אמר ה' אלוקי ישראל : הנני קרע את הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך את עשרה השבטים".

זה לא משמעותי? לא הוא עשה את זה? כי זה הדבר, החלום של אנשי הממסד הדתי, הנביאים וכוהנים, לחזור למשטר השבטים כי ממלכה זה לא טוב. אותם דברים חוזרים על עצמם בתקופה ממלכת החשמונאיים.

Newer Entries