18-6-09
יש שינויים משמעותיים בחינוך בזמן האחרון בהתייחסות ליהדות המערב. אימות אידיאולוגית בין ישראל ויהדות המערכת. יש עליה מארצות המערב אבל רובם מסתכלים על ישראל כאופציה. יהדות מערב עומדת מחוסנת לא רק מעשים אלא גם בעניין עקרוני. אנו מתייחסים לציונות כאידיאולוגיה אבל עבור יהדות מערב אין צורך ממה אף על פי כן יש ניגוד אידיאולוגי. יהודי מערב מכיוון שקיבלו אזרחות מבחינתם התבטלה הגולה. גולה הוא כל מקום שאיננו ארץ ישראל. כמובן שבהקשר פנימי הגולה היא יותר מזה, גולה זה לא רק מקום אלא גם מצב, לכן היה חלק בציונות שמדבר על שלילת הגולה ואפילו על אפשרות של גרירת הגולה לארץ ישראל במפגש עם הישוב היהודי הישן או שבעצם אם יהודים יושבים בארץ ישראל ולא שינו אופן החיים, כלומר, מייצגים את היהדות ההיסטורית, יהדות אורתודוקסית, אז זה כמו בגולה. לפי הציונות גולה זה מצב וצריכים לשנות אותו. זה לא מספיק לעלות לארץ ישראל אלא שגם בה צריך להיפתח יהדות עם ערכים חדשים.
תמיד היו יהודים בארץ ישראל ואף פעם לא היתה ריקה מיהודים. עד המאה ה-19 לא היו היהודים גורם גדול ומשפיע אלא מיעוט. בישוב הישן התושבים דיברו אידיש או לדינה. הישוב הישן היו צריכים להיות שמחים שיהודים מחליטים לעזוב ארץ מולדתם ועולים לארץ ישראל. הישוב הישן לומד להסתגל לציונות ומשתתפים פעולה מתוך פחד ושיקולים פרגמטיים. חלק גדול של היהדות החרדית בתחילת המאה ה-10 היתה אנטי ציונית. למרות הכול עלו ונשארים בארץ ישראל. הציונות היא שידוד מערכות ומהפכה תרבות. לא התפתח ויכוח בין הישוב הישן והחדש, מי היה קודם בארץ ועל מי צריך לומר ציוני. הישוב הישן בפועל נוצר במאה ה-19. כל אחד המשיך את דרכו ואמר שהשני אין לו עתיד, פסול, נתל וכולי.
בתקופה העותומנית רוב הישוב הוא ישן. לפני מלחמת העולם הראשונה היו בארץ בין 80 ל-90 אלף יהודים. האם כל אחד שמגיע לארץ ישראל הוא ציוני? לפי תפיסת הדתית רק בעת המשיח היהודים יעלו לארץ ישראל אז למה חלק מהיהודים הדתיים עלו ועולים כל הזמן? ע"פ התפיסה הדתית ירושלים וארץ ישראל נמצאת בקו ישר לבורא העולם. היהודים הדתיים מתפללים בשביל עם ישראל, לא עושים צבא ומאמינים שבזכות התפילה שומרים על עם היהודי ועל ארץ ישראל, הם ממלאים משימה.
ברגע שהיהודים בארצות מערב קיבלו אזרחות אז התבטלה את הגולה. גולה כמצב ולא כמקום. יהודים באמריקה אמרו אפילו לפני הציונות שאמריקה היא ציון שלנו. מה היה המאפיין של היהודים בגולה? הסביבה שמה מכשולים ומחסומים על הרצון ההשתלבות של היהודים.
בתקופת הביניים היהודים רצו להיות עם לבד ולשמור על המסגרת, אוטונומיה ולהתנהל ע"פ מסורת יהודית, הלכה, בתי דין רבני. לכן מה שנוצר אחרי אלפיים שנות גולה, הגטו היהודי. היהודים אינם שותפים מלאים, דוגמה לכך היא אופן תשלום המיסים, ליהודים היה סידור אחר כי הם לא היו בעלי קרקעות ורכוש. כמו כן לא היו מגייסים לצבא.
ברגע שהיהודים קיבלו אזרחות אז נגמרו את כל הסיפורים האלה. כל אחד מתאזרח על בסיס האישי ולא שהקהילה היא המקבלת אזרחות אלא היהודי הבודד. לכן היתה התנגדות מתוך הקהילה היהודית מכיוון שגורם לפירוק הקהילה. הקהילה בפועל לא נעלמת אבל מצטמצמת מאוד. היום יהודי אורתודוקס בארצות הברית הוא אזרח אמריקאי ויכול לקיים את החיים שלו בתוך קהילה סגורה. קבלת אזרחות אפשר ליהודים לשפר את מעמדו ולעלות את רמת החיים.
עבור התפיסה הציונות קבלת האזרחות היא הגורם משנה את העניין. אזרחות היא בעלת אופי אוניברסאלי, המדינה גם היא מדינה אזרחית. הציונות כתנועה רעיונית היא תנועה לאומית. היא מדברת על לאום. אחרי מלחמת העולם הראשונה שמפת אירופה המוכרת היום מתייצבת. השואה לא היתה יכולה להתרחש במדינה עם קונספציה אזרחית. יש הבדלים בין מדינה אזרחית ולאומית. נכון שהמודל של מדינה לאומית התאים לציונות. מדינת ישראל מתנדנדת באופן הטבעי שאנו מקבלים כמדינה לאומית אבל במגילת העצמאות התחייבנו על מדינה אזרחית כי לא היתה בררה אחרת, מדינת ישראל קמה אחרי מלחמת העולם השניה שאותו מודל ניצח. כל התושבים הערבים שנשארו קיבלו אזרחות אחרת לא היו מקבלים את המדינה בארגון האומות UN.
במדינה לאומית אין לכול האזרחים שוויון זכויות אבל בדרך כלל הן לא מזערים או מכריזים באופן גלוי. המדינה היוצאת מן הכלל היתה דרום אפריקה. הנושא אינו קשור לדיקטטורה או דמוקרטיה.
במדינה אזרחית כל האנשים שנמצאים בשטח או גבולות המדינה הם אזרחים של המדינה באופן אוטומטי. גבולות שווה אזרחות. לכן יש לפעמים בעיה כאשר רוצים שגבולות תכלול בתוכן את כל העם או רק עם אחד.
האם האזרחים ששייכים למיעוט באמת מקבלים יחס שווה ושוויון זכויות?
האם בארצות הברית יכול תושב להגיד שלא מוכן לשרת בצבא? מדינת ישראל לא מחייבת את תושבי הערבים לשירות צבאי כמו עניין החרדים שגם לא מחייבת אותם לשרת. הצבא בישראל הוא מכשיר סוציאליזציה. הבדל אחר רואים בזכות השיבה שרק חל לעם היהודי.
בפולין בין שתי המלחמות העולם חיו 3 מיליון יהודים, כלומר, 10% מהאוכלוסייה. לכן העם הפולני הרגיש איום. מערכת היחסים בין הציונות והיהודים הפולנים היתה בעייתית. הפולנים קיבלו את רעיון של הרצל וכך נולדה את הסיסמה "יהודים לכו לפלסטינה". היו מוכנים לעודד את התנועה הציונית ואפילו לעזור או להקל יציאת היהודים.
הציונות לא בא לעולם על מנת לעודד המשך קיום היהודים בגולה. הכי מתאים לציונות היא אנטישמיות שדוחת את היהודים החוצה. ברגע בשערי ארצות הברית נסגרים בשנת 1924 אז היהודים משנים כיוון לארץ ישראל. מתחילה את העלייה הרביעית. זה היה האינטרס של הציונות ושל מדינות לאומיות אנטישמיות, התחילו להישמע סיסמאות כמו "פולין לפולנים". אלו סיסמאות נגד התפיסה האזרחית. מלחמות העולם פרצו על ניסיון ליישם את המודל מדינות לאומיות. האם הפולנים והגרמנים השתנו אחרי המלחמות? הם לא השתנו אלא שלא יכולים להמשיך באותה מדיניות.
עבור מדינת ישראל יש הרבה קשים עם המודל האזרחי כאשר מנסה להמשיך ליישם את המדינה ע"פ המודל הלאומי.
האם היהודים רצו להקים מדינה יהודית בפולין? במזרח התיכון הערבים אינם רוצים שתהיה מדינה יהודית.
יהודי המערב היו כולם יהודים מזרחים.
שוויון זכויות: האם צריכים לפתוח את הצבא לכל התושבים? האם צריכים לפתח את הכפרים הערבים? אם כל ילד ערבי מקבל אותו חינוך כמו ילד יהודי אז יצמח דור של פטריוטים ממוצא ערבית, דור ערבים דוברי עברית. למרות המצב הקיים היום האוכלוסייה הערבית אינה מעוניינת להחליף את האזרחות הישראלית. מי שלא מסכים אז לא יכול להיות/לחיות במדינת ישראל. האם החברה הערבית מסכימה עם העקרונות האלו? עוד נושא שהחרה הערבית אינה מקבלת באופן מלא הוא זכויות האישה. צריך להיות משחק פתוח אבל אין כוחות שווים. הכול מתנהל באמינות. אנו נמצאים בעולם גלובליסטי, מה יהיו ערך עתודות האינטלקטואליות, כלכליות, וכולי. איך תהיה התרבות
כל המדינות שכללו מספר עמים כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה התפרקו. מדינה אזרחית לא מתאימה לכל אחד. מלחמות אזרחיות שהיו צריכים כוחות חיצוניים על מנת לעצור אותן. רצו לשמור על המבנים הישנים, פדרציה. מה העם רצה זה משהו אחר. אם השטח מסרב להצעה אז שום דבר לא ניתן לעשות.
בעולם השלישי יש רעב, מחלות ולא יכולים לשקם את עצמם לכן צריכים את העולם הראשון. במקביל יש ריבוי טבעי מאוד גדול. נוצרים קבוצות גדולות של אנשים שהמערכת המקומית אינה יכולה לטפל בהן. עצם קיומו של גורם מפותח משפיע על כל האזור ולא יכולים להתעלם ממנו. הוא לא פועל מתוך נתן חסד, הוא גם מנצל אותם. התוצאה היא כלים שלובים.
העניין של מדינה אזרחית והגדרת עצמית. הגדרת עצמית היא פיקציה שבדרך כלל בא מארגוני זכויות אדם. לפני 300 שנה עשו מהפך. על בסיס קולקטיבי או אינדיווידואלית. כאשר משווים העניין הקולקטיבי מול האינדיווידואלי אז ברור שיש יתרונות לאינדיווידואלי. המערב מייצג את התפיסה האינדיווידואלית.
בתנ"ך אין מילה זכויות וגם בכול התרבויות בעולם העתיק. יש אלוהים והוא קובע את הדברים. זכויות אדם זו המצאה חדשה.
הציונות מייצגת תפיסה לאומית כאשר באותה תקופה היתה התפיסה של העולם מרכז ומזרח אירופה ולא של עולם השלישי.
אף אחד לא חשב שיכול לקרה אירוע כמו השואה רק חשבו שאירועים אנטישמיות יגרמו עלית היהודים אלא שעד שנת 1924 רוב היהודים עלו לארצות הברית. יהודי המערב שטענו שהדברים השתנו ברגע שקיבלו זכיות אזרח, בשטח היו התפתחויות שהוכיחו שבאמת משהו השתנה.
בשנת 1840, עלילת דמשק. היא נעשה על ידי הנוצרים. השלטון המוסלמי עמד אדיש. לקחו מנהגי הקהילה, כ-20 אנשים ושמו אותם בכלא. התנאים היו קשים וכמה מהם לא שרדו. אז מופיע משה מונטיפיורי שהיה לו מעמד מיוחד במלוכה האנגלית. הוא היה בין 12 האנשים שיכולים לשחק חופשי בבורסה של לונדון. הוא נוסע לדמשק ופוגש אנשי השלטון המקומי. במקביל גם מתחיל לפעול יהודי צרפתי אדולף כרמיה (1). הצירוף של השניים עבד טוב והפעילות שלהם גורמו גם התעניינות יהדות המערב. השר מונטיפיורי מקבל הרבה ערכה מקהילת היהודים באנגליה. לקח 20 שנה ליהודי צרפת מאז עלילת דמשק עד שהם קמו ועשו מעשה, כך יסדו את המוסד החינוכי אליאנס, כל ישראל חברים שמטרתו היה להתערב במצב היהודים בארצות המצוקה, כולל התערבות פוליטית על מנת לשפר את המצב. המוסד אליאנס היה מוסד חינוכי מאוד מודרני בארץ ישראל והיה לו התנגשויות עם הישוב הישן.
מאמר עלילת דמשק: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8681
יהודי מערב חוששים מאוד שאם הם מקימים ארגון שמתערב בעניינים חיצונים אז יגרמו תגובות אנטישמיות. לכן קבעו קריטריונים: ארגון שאינו מייצג את היהודים החיים בארץ ישראל מול הממשלה הצרפתית. כלומר, היא עוסקת בעניינים חוץ ולא פניים. אדולף כרמיה עמד בראש הארגון. אליאנס היה המוסד הראשון בסדרת מוסדות יהודים בארצות המערב.
10 שנים אחרי אליאנס קם ארגון מקביל באנגליה, הועד המשותף לענייני חוץ. למה משותף? כי היה מורכב ביהודים אשכנזים וספרדים. בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב יהודי מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה שליט אנגליה של אותם הזמנים, ולאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר חזרת יהודים לאנגליה. בשנת 1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. לאחר מכן בסוף המאה ה- 17, נוסדו הקהילות האשכנזיות העולות כיום במספרן בהרבה על הספרדים. היהודים הספרדים היו במעמד כלכלי יותר טוב.
מאמר יהדות אנגליה:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/yahadut-2.htm
30 שנה אחרי הקמת הארגון האנגלי קם ארגון בגרמניה, אגודת סיוע או עזרה. גם הוא הגדיר את מטרותה כמו אליאנס. פעילות פוליטית אבל הפעילות העיקרית היא חינוכית. הארגון האחרון שקם 5 שנים אחרי הארגון הגרמני קם הארגון האמריקאי, שמו הועד היהודי האמריקני בשנת 1906. הארגון שם לו למטרה להיאבק בגילויי האנטישמיות ואפליית היהודים בעולם ולפעול למען שמירת זכויות היהודים בארה"ב ובעולם כולו. ארבעת הארגונים במדינות הבולטות בסוף המאה ה-19 עם מטרות דומות. מקווה ישראל קם בעזרת הארגון אליאנס, הטכניות בעזרת הארגון הגרמני ואמריקאי.
דבר נוסף שהארגונים גילו מהר שאם מצליחים לעלות את רמת התרבות של היהודים, באיזה שפה? אליאנס בצרפתית וכל אחד מהארגונים עם השפה שלו. כך הופכים להיות סוכני תרבות של המדינות האלו. אם מחכים שיקרה משהו ליהודים בארצות במצוקה אז הם יכולים להיכנס לפעולה. בעולם נמצאים בתחרות קולוניאליסטית
בראש הועד היהודי האמריקאי עמד משפטן לואי מרשל. הוא לא היה ציוני. היה הסכם סחר ישן בין ארצות הברית ורוסיה הצארית מאז 1832. ההסכם אפשר לאמריקאים ללכת ברחבי רוסיה אבל בתוך רוסיה היו מקומות שבהם לא ניתן ליהודים לנוע. היה סעיף בהסכם שמתנגדת לחוקה האמריקאי אשר דורשת שיוון, אותו סעיף מגביל את התנועה של אזרחים אמריקאים ממוצא יהודית. במשך 5 שנים התנהל את המאבק ובשנת 1911 בעת חידוש ההסכם, כל 5 שנים היה חידוש, פנתה את הועד לנשאי עם איומים להעביר את נושא לבג"ץ. בסופו של דבר המשל דרש מהרוסים לבטל את הסעיף. הועד הצליח להביא לביטול חוזה מסחרי בין ארה"ב לרוסיה. מה היתה המטרה? עד כמה חשוב לכל צד לבטל. צריכים לראות את העיקרון. העיקרון להגביל את חופש הפעולה של היהודים או רווח הכלכלי מן ההסכם? הרוסים התעקשו ואז ההסכם לא חודש. היהודים הרוסים לא יכלו להבין את השפעה של היהודים בארצות הברית ואת העוצמה של החוקה האמריקאית. כל התקשורת והחברה האמריקאית גם תמכו בדרישה. הממשל האמריקאי הבין שהדבר החשוב הוא החוקה. יש אלוהים אבל גם יש את חוקה. הדת האזרחית של ארצות הברית. אפליית יהודית היתה פעילה כמו מלונות שלא קיבלו אורחים יהודים. עד מלחמת העולם השניה זה היה אפשרי אבל היום לא. החוקה היתה פדראלית ולא נתנה אפשרות למדינות לחוקת משהו אחר
במדינה אזרחית אין הכרה במיעוטים לאומיים. אמריקה יכולה להיות שרוב השופטים הם אנטישמיים אבל אף שופט אנטישמי לא הולך לחוקת דבר בניגוד לחוקה. לכן היהודים תובעים את זכותם לא כיהודי באשר הוא יהודי אלא כאזרח אמריקאי.
1: אדולף כרמיה. http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9396
רב היבטיים על ארץ ישראל 