11-6-09 המשך שיעור קודם
בין התפיסה של הרצל על אנטישמיות ובין התפיסה המסורית של חז"ל לאורך כל ההיסטוריה, מדור לדור.
התפיסה של חז"ל אומרת שאנטישמיות היא תופעה קבע. קבע ולא טבע כי אם זה טבע אז קשור לטבע האנושי הלא יהודי, משהו שנמצא בתוך הגויים.
האם ההנחות של הרצל היו נכונות? אבל הוכיחו את עצמן. למה נולדה האנטישמיות? האם יש זיכוי? התפיסה שלו הובילה למעשה, תוכנית פעולה ותנועה. לאומת זאת התפיסה של חז"ל שהיא פסימית ודטרמיניסטית, אין מה לעשות.
ע"פ התפיסה של הרצל קמה מדינת ישראל ומחזיקים בתפיסה ישנה לגבי העולם. כאשר חז"ל אמר שכול העולם נגדנו הם המציאו הצעה לפזר את הביצים ולא לשמור אותם בסל אחד, לפזר את היהודים בעולם. תמיד הגויים רוצים לפגוע ביהודים לכן רצוי מאוד לא להיות במקום אחד, לא להתעסק עם מדינה וריכוז העם היהודי. לאומת זאת הפיתרון הציוני הוא ההפך ומרכז את היהודים במקום אחד. בין מה שעשינו ובין מה שאנו חושבים. הדברים ומעשים סותרים אחד את השני.
בתוך מדינה מקיימים יחסים דיפלומטים, כלכליים ותרבותיים עם הרבה מדינות. עושים הסכמי שלום וכולי. באותו אופן צריכים לחשוב שהעולם כולו רוצים ומחפשים הזדמנות לחסל את העם היהודי, הכול ידוע, עשיו שונא את יעקוב.
וכך מבאר התלמוד במסכת פסחים: "צדקה עשה להם הקדוש ברוך הוא שפיזר ישראל בין האומות".
"ואמר רבי אליעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו גרים לישראל. ע"פ החילוק של הרמב"ם בין צדקה לחסד, מובן , שמצד הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות. ומן התלמוד מסתבר שמן הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות, ודווקא צדק לגויים. וגם המילה פרזונו היא על משקל "פרז" כמו "פרזות תשב ירושלם" ( זכריה ב' ח' ) שהיא מילה בעלת הקשר חייובי של עיר ללא מיצרים, ביחס למשמעות שהתלמוד מביא למילה, "פיזר" שהיא בעלת משמעות שלילית.
מאמר: עם ישראל, עם נבחר?
http://www.article.co.il/ShowArticle.asp?id=4228
ויכוח בין יהודי ורומאי. […] הרומאים כבשו את ארץ ישראל ונמצאים בה כמה שנים ולא פוגעים בעם היהודי. הרומאים לא מתנהגים באותו אופן ומידה כמו שבני ישראל התנהג כלפי עמים שכבשו. אומר רבי הושעיה (או אושעיא), תלמיד של רבי חנינא: אתם לא עושים שום דבר משום שאתם לא יודעים איך לעשות. היתם רוצים אבל לא יודעים איך. לא כל היהודים נמצאים תחת האימפריה הרומית, לכן גם אם היו רוצים לא ניתן לחסל את כל העם היהודי. ואם מחסלים את היהודים שנמצאים תחת האימפריה הרומית אז זה בניגוד העקרונות שלה. הרומאים אומרים שהם מלכות שלמה, נותנים קיום, ביטחון ושלום, "השלום הרומי" (Pax Romana). הרומאים כבשו הרבה עמים, לכן לא ניתן להרשות לעצם להקות ביהודים ולארוס את התדמית, ערכים, עקרונות שלהם, פוגע היחסי החוץ וביטחון של הרומאים בעולם.
המאה השלישית לספירה בארץ ישראל (פרובינקיה יהודה) עמדה בסימן משבר כלכלי, פוליטי, חברתי ותרבותי, כחלק בלתי נפרד מהמשבר האימפריאלי שפקד את האימפריה הרומית בין השנים 235 ו-284 לספירה, כלומר בין רצח הקיסר אלכסנדר סוורוס לבין עלייתו של הקיסר דיוקלטיאנוס. בזה אחר זה עלו לשלטון ברומא עשרים קיסרים, כשנתיים וחצי בממוצע לכל שליט. חלקם נרצחו, חלקם הודחו, ופרט להם נמנו שותפים לשלטון שמינו הקיסרים ושורה ארוכה של "טוענים לכתר", אשר משלו בפרקי זמן קצרים על חלקי האימפריה השונים.
מערכת היחסים היתה מרכיב הצלחה של האימפריה, הרבה עמים הזמינו את רומא להשתלט בשטחים שלהם ולא כבשו אותם בכוח בגלל שלא הסתדרו בינם ובין עצמם. גם החשמונאים הזמינו את הרומאים.
ספרי חז"ל מדברים אמת. קיים הבדל בין האופן שבו היהודים מתייחסים לגויים ובין האופן שהרומאים נוהגים ביהודים. חז"ל, באמצעות המדרשה, מביא את הוכחה שהגויים רק רוצים להשמיד את היהודים. היום חכמי התורה אומרים: כך עולים על מיטתנו, הכוונה איך להרוג את היהודים, וכך אנו יורדים ממיטתנו. המשפט אינו קיים בתלמוד. המצאות של המאה האחרון שלפעמים מציגה תמונה הפוכה מהמציאות.
אנטישמיות ושנאת ישראל הנוצרית. כאשר הנאצים עלו לשלטון מביאים חוק על מנת להוציא את היהודים מן החיים הגרמני. הרבה אנשים מחפשים אזרחות ומולדת אחרת, אותם אנשים שלא הספיקו לקבל אזרחות גרמנית או אוסטרית, כלומר, מהגרים. הגרמנים בהתחלה לא שללו את האזרחות של אנשים ועדיפו קודם לטפל במהגרים וכך לקבוע תקדימים. העולם הנוצרי עולה שאילות לאפיפיור Pio XI פיוס ה-11, שהיה אנטי ציוני. הוא מאוד דאג שהיהודים השתלטו על ארץ ישראל, ירושלים ומקומות הקדושים. בשתי התוכניות החלוקה בשנת 1937, שהיהודים הסכימו יש בה ביתור על ירושלים כריבונות והסכימו להגדיר אותה כעיר בין לאומית. האיסלם אף פעם לא ביתר על ירושלים
קיימת מערכת יחסים מאוד מורכבת בין הציונות וירושלים. כאשר חלוצים הראשונים הגיעו לארץ ישראל הציעו להם להקים ישוב באיזור ירושלים ולא הסכימו. כאשר הציונות הכימה את המשרד האופרטיבי שלה בשנת 1908 אז בוחר את העיר יפו, שנה לפני הקמת העיר תל אביב. ראו בירושלים מקום עוין עבור היהודים, אנטי ציונו, מתנגד לציונות, עיר זרה עם הרבה מסגדים וכנסיות. בירושלים בכל תקופת המנדט היה רוב יהודי, ירושלים כולל את השכונות החדשות, אף על פי כן לא היה ראש העיריה יהודי אלא ערבי. היהודים השלימו והיו מעוניינים בזה. לא רצו ללחוץ על הבריטים וסיבות אחרות. לא רצו לבחור במפלתו של המופתי אבל בפועל עשו הסכם בין המפלגות הערביות.
העולם הקתולי פנו לאפיפיור בשנת 1938 וכותב בולה המיסה קורבנו של פטריארך אברהם אבינו Sacrificium Patriarca Abraham Nostra. אברהם הוא פטריארך של הנוצרים
את עמדתו של פיוס ה-11 אמר לקבוצת בלגים בוותיקן בספטמבר 1938, שבסיומו אמר להם כי "האנטישמיות אינה עולה בקנה אחד עם המחשבה שמבוטאת בספר התפילה (הנוצרי). זאת תנועה מלאת שנאה, שאנו כנוצרים לא יכולים לקחת בה חלק". הוא הוסיף כי "כולנו שמים מבחינה רוחנית".
כנסית הפרוטסטנטית בזמן השואה לא עשו הרבה. לעומת זאת הכנסית הקתולית היתה המנגנון היחידי בשטחי הכיבוש הנאצי שהציל מאות אלפי יהודים, אולי לא כל האנשים שעזרו נהלצו. זה הדבר הכי חשוב ולא דפקה האם האפיפיור דיבר או שתק. לפי היטלר הנצרות היא המצאה של היהודים. היטלר ראה בגרמניה במפלגה הקתולית שנקראה מפלגת המרכז, מפלגה מאוד גדולה, איום ולכן דאג לפזר את המפלגה. האפיפיור פיוס ה-12 נהג באופן פוליטי.
ב- 1938 החל פיוס ה- 11 לדאוג בשל גילויי האנטישמיות המתרחבים. הוא הזמין אנציקליקה נוספת שאכן הוכנה אך לא פורסמה בשל פטירתו של האפיפיור ב- 10 בפברואר 1939. יורשו – פאצ'לי – גנז אותה. נאמר בה, בין היתר, שהיהודים "גרמו לכעס האלוהים נגדם כי דחו את האוונגליון"; אלוהים בחר בהם כדי להביא את ישו לעולם אך הם שללו אותו והרגו אותו. "השנאה לדת הנוצרית מקדמת תנועות מהפכניות שרוצות להפוך את הסדר החברתי". האנציקליקה שלא פורסמה גדושה ברעיונות של אנטישמיות נוצרית מסורתית: מוזכר למשל שהיהודים היו עיוורים בשל חלומות הבצע שלהם והצלחתם הגשמית. כמו כן היו סכנות רוחניות למי שבא בקרבת היהודים. מחברי המסמך האמינו בזיהוי היהודים עם הקשר הבולשביקי שנועד להרוס את אירופה הנוצרית.
ציונות ויהדות מערב
בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 הנאום המרכזי נעשה על ידי מקס/מאכס נורדאו (1). למה הרצל נתן לו את הכבוד הזה? משום שהוא היה בין היחידים מן האינטלקטואלים שתמך בהרצל. הגיעו כ-200 איש לקונגרס והרצל דאג לכל הפרטים, לשלוח הזמנות, עיצוב המקום, בגדים מתאימים וכולי. בדרך כלל דיברו בגרמנית כמו כן גם נכתבו הפרוטוקולים באותה שפה. אלו שדיברו בעברית רק נכתב שדיבר אבל לא מה שהוא אמר, כלומר, לא תרגמו את נאומו.
נורדאו הקדיש את הנאום בסקירה על מצבם החברתי, הכלכלי והפוליטי של היהודים בתפוצות. התרכז בלחץ האנטישמיות ליהודים, לחץ שלא צריך פוגרומים אלא כלכלי. להצעה יש שני חלקים. מצב היהודים במזרח אירופה, בעיקר ברוסיה, פוגרומים, רדיפות. המצב היה בלתי נסבל, לא ראו שקיימת אפשרות לתיקון או שיפור לכן הפיתרון הוא ציוני, מדינה לעם היהודי. אף אחד לא ראה את המהפכה הקומוניסטית לעתיד לבוא. החלק השני היה מצב היהודים בארצות המערב. המצב היה שונה, במערב לא היו פוגרומים והיהודים זכו באזרחות וזכויות אזרחיים. גרמניה היתה בין המדינות הראשונות לתת שוויון זכויות אזרחיים בשנת 1870. הויכוח בין הציונות ויהדות מערב. היהודים בארצות מערב הם חלק מהאוכלוסייה בשוויון זכויות לכן אין להם בעיות מיוחדות או בעיה יהודית. היהודים נכנסים בתוך החברה המערבי שבה הם חיים. משפט דרייפוס בא ואומר שהאנטישמיות קיימת בכל מקום, הוא נושא מרכזי בחברה הצרפתית ומאוד גורלי בהיסטוריה הצרפתית. הפרשה פגע בכבוד הצבא. היה בצרפת אנטישמיות ושנאת יהודים.
לעשות הבחנה בין השאילה מה הם הבקשות הלב של הציבור המערבי ובין השינוי המהפכני במצבו של היהודי ברגע שהוא מקבל באופן פורמלי זכויות אזרח. לא לקח הרבה זמן עד הבינו שהשתנה את המצב לפני הויכוח עם הציונות.
ליהודים בפולין לא היו אותן זכויות כמו ארצות מערב לכן בחינוך היהודי לא נהוג לומר לילדים בהתייחסות לארץ ישראל "זה שלך". יש קו דמיוני שחותך את אירופה, שתי מדינות שנתנו זכויות אזרח אבל הקונספציה היא מדינה לאומית ולא אזרחית, גרמניה ואיטליה.
נורדאו לא דיבר על דברים חדשים, כבר אחד העם גם נכנס לויכוח עם יהודי מערב. הוא ראה בהרצל יהודי מערבי שבא לשחק משחקי מדינה. הוא לא דיבר על רדיפות של יהודים במערב כי על פני השטח הכול היה בסדר.
קו הסברה של נורדאו מייצג את הציונות והיה בסיס התפיסה שיש טעות ביהודי מערב כאשר טוענים שהעניינים אצלם נגמרו ברגע שקיבלו אזרחות. נורדאו תוקף את ההתלהבות או ישנות על האמנציפציה. […עמים שהניקו אמנציפציה ליהודים בנדיבות מעל רגישותם…]. אולי אפשר להשוות עם אופן שמדינת ישראל מנהלת את החינוך של אוכלוסייה ערבית. האמנציפציה צריכה להיות מותאמת לרגשות […] לכל בן אדם יש זכויות והיהודים הם כמו כל בני אדם וכך הוכרח בצרפת על נתן זכויות ליהודים, לא מתוך רגש אלא בגלל ההיגיון. בשנת 1892 יש רדיפה אחרי עקרונות … האמנציפציה של היהודים היא חלקת מהם.
תהליך האמנציפציה במערב אירופה הביא לכך שיהודים התבוללו וויתרו על סימני הייחוד שלהם כיהודים, למרות זאת רוב היהודים לא הצליחו להתקבל ונדחו על ידי החברה הסובבת, בהשפעת האנטישמיות נחלש הדמוי הקבוצתי של היהודים כיהודים והם מתביישים במוצאם ומתרחקים זה מזה.
מכוון שאין סיכוי להמשך קיומו של העם היהודי בגולה יש להבטיח את קיומו במדינה משלו. תנאי חשוב להצלחת המפעל הציוני הוא פעילות חינוכית לאומית אשר תשכנע את היהודים שאין סיכוי להמשך החיים בגולה וכי יש לעבור למדינה לאומית עצמאית.
עבור יהודי גרמניה, ארץ מפותחת שנתנו זכויות אזרחיות ליהודים לכן ארץ מערבי, חשבו שנגמרו את כל הבעיות של היהודים אבל אחרי מספר שנים הכול השתנה. היהודים נרדפו, גל אנטישמיות ושואה. כמו שקרה גרמניה יכול לקרה גם באמריקה.
השתלטות האשכנזים להיסטוריה היהודית המודרנית. רוב היהודים בשנות 1920 היו אשכנזים. הרבה על גורל היהודים הספרים לא מסופר. המסה הגדולה של העם היהודי בעת החדשה היתה באירופה. כל מה שקורה היום זה על רקע התפתחויות המודרניות באירופה. אמריקה כמו מזרח התיכון צריכים להתאים את המדינות לאירופה, נטל כלכלי כבד, להחזיק גופים, צבא וכולי. בטורקיה המצב הפוליטי תלוי בצבא, כאשר רוב העם והממשלה הם מוסלמים. למרות שהחיילים הטורקים נלדו על עקרות האיסלם שרוצה להפוך את המשטר בטורקיה, הם שומרים אמונים לצבא לכן הצבא הוא גורם כוח ושליטה. בעולם שהתרבות האיסלם היא דומינטית היא מתקשה לעשות את המעבר לתרבות אחרות כי היא צריכה את הנכסים של המערב. חלק של היהדות שנמצא בתוך העולם האיסלם. האשכנזים הגדירו אותם כתת תרבות.
במזרח אירופה זה מקום שבו תהליכי המודרניזציה התעקבו אבל בסופו של דבר כן התקדמו. המהפכה הקומוניסטית גברה מחיר גדול על מנת למשוך את העם הרוסי אליה. מאוד קשה לעשות את השינויים. כאשר היו שינויים כאלה היהודים לקחו את רגליים והלכו מערבה וברגע שעבר מערבה אז המשמעות שהתחיל להתקדם.
בין התיאור של נורדאו ניתן לסכם שהשינויים הפורמליים לא שווה שום דבר, כמו חוק, זכויות, חוקה אם אין גיבוי ברגש, כלומר, הקשר בין הדברים הפורמליים עם הרגש או נפש. איך ניתן לבדוק רגש? כי יצר לב האדם רע מנעוריו. על העיקרון הזה בונים את התרבות, ציוויליזציה כי אם הכול היה בסדר אז לא צריך חוקים, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה בניגוד לטבע האדם. אנו רואים התנהגות קבוצות מסוימות בחברה באופן יוצא דופן, חריג. יש דינמיקה חברתית. לפעמים עוברים מטמורפוזה ומשנים את ההרגלים, תהליך של השתחררות.
דוגמה, יכול לקרה שמגיע ראש מדינה באחת המעצמות וביאים לו כמה תיקים שבו נמצאים תחזית של גיאולוגים ופיזיקאים חשובים ורשום שעומד להגיע אסטרואיד. זכות ציבור לדעת אבל לא מגלים. זה יכול להיות? אולי. כך גם נורדאו חשב על העם היהודי. לא ניתן לומר לנורדאו שכול מה שהוא חושב אינו נכון. אנשים יושבים במרגלות הר געש במשך שנים רבות, חיים כאילו אין שום סכנה, אז מה ניתן לעשות, מה הן האפשרויות? נורדאו רצה לערער לביטחונם של יהודי המערב, שיכול להשתנות המצב וכל הזכויות האזרח לא שווים דבר.
בזכות ניצחון העולם הערבי על היטלר אנו נמצאים היום כאן. העולם המערבי לא הלך למלחה על מנת להציל יהודים אלא כדי להגן על המוסגות וערכים שלו והם כוללים גם אותנו. תרבות המערב בנתה מוסדות וערכים לכן הצליחה ליצור עוצמה. ארצות הברית התחילה לפני 200 שנה מכלום, הם היו בעיקר אנשים דתיים אבל נרדפים, לכן ידעו שהעיקרון של הפרדה דת ומדינה חייבים ליישם. עוד פרט מעניין הוא שלא חיפשו להיכנס במלחמה על מנת להגדיל גבולות המדינות אז ארצות הברית לא היתה יכולות להיות ארצות הברית. משפט המפתח של חוקת ארצות הברית הוא "אנו העם" וזה כולל את כל האנשים שנמצאים בשטח ארצות הברית, היום כ-300 מיליון תושבים.
היהודים עוזבים מדינות מזרח אירופה והולכים בעיקר לארצות הברית, ברגע שהם צמצמו את אישור כניסה למדינה אז מתחילות את העליות הגדולות בארץ ישראל, עליה הרביעית וחמישית.
נורדאו היה ציוני פוליטי ובשנת 1920 הוא נאם ב-"אלברט הול" ויצא בקריאה לפינוי מיידי של 600,000 יהודים ממזרח אירופה לארץ ישראל. לנצל את הצהרת בלפור והמצב הפוליטי שנוצר באירופה. הוא האמין שעל ידי כך ייווצר לבסוף רוב פוליטי של יהודים בארץ ישראל מה שבסוף לדעתו יוביל לעצמאות פוליטית יהודית בארץ ישראל. הצעתו זו לא התקבלה ונדחתה כלא מציאותית בידי ראשי הציונות דאז. מאוחר יותר, בשנת 1936 אומצה תוכניתו על ידי זאב ז'בוטינסקי.
2 – האבות המייסדים של הציונות
http://avot.cet.ac.il/default.aspx
רב היבטיים על ארץ ישראל 