ציונות ואנטישמיות

21-5-09 המשך משיעור קודם.

מתוך קטע מדינת היהודים עולה שהרצל מייצג אחד משתי התפיסות הציונות. אחת היא הרעיון הלאומי ללא תנאי והתפיסה השניה היא השייכת להרצל ופינסקר ציונות המדינית המתבססת על עולם אנטישמי והציונות היא בפועל תשובה או מענה לאנטישמיות.

לא במקרה פינסקר והרצל רצו פיתרון עכשיו ולא בהכרח בציון. הפיתרון צריך להיות טריטוריאלי מכיוון שארץ ישראל איננה ניתנת להתיישבות על פי כל השיקולים המדיניים ומעשים, עד שניתן להשיג את ארץ ישראל השאילה היתה האם העם היהודי יכול לשרוד בתוך עולם אנטישמי.

מאז המכבים חייבים להודות הרבה להרצל שקידם את הרעיון בהקמת המדינה היהודית. אנו מייצגים את התפיסה הנגדית של הרצל. בספרו מדינת היהודים כתב הרצל  "כי עם כינונה של מדינת היהודים תידום האנטישמיות בכל אתר ואתר". העולם האנטישמיות רואה שהיהודים תופסים עניין ומוכן לפנות את השטח ולא צריכים להפריע כי יש אינטרס משותף. עברו בערך 50 שנה, פרצה מלחמת העולם השניה, השואה, קמה מדינת ישראל והאנטישמיות עדין קיימת.

רואים בתוך בתפיסה של הרצל שיש לו הרבה ביטחון עצמי, הוא חש שיש לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. על פי אותה תפיסה האנטישמיות היא לא דבר שנמצאת באופן קבוע בתוך הגויים.

גם בתוך הרעיון הלאומי השתנו את הדברים. הם התייחסו לאנטישמיות בצורה אחרת, לא טוב לפגוע ביהודים כי הם גם בני אדם. בין היהודי המוקף ונרדף ובין אלו שרודפים אותו. העמדה הלאומית תובעת את הזכויות, היהודים הם עם ויש להם זכויות לממש את לאומיותם. הרצל מוסיף את האינטרס, המדינות רוצות להפטר מהיהודים והיהודים רוצים לצאת מאותן מדינות.

להרצל היה הרבה אומץ. הקים את ההסתדרות הציונית. בן גוריון היה בן 18 כאשר הרצל נפטר ומספר שכלום היו באבל גדול. היה לו הרבה ערכה כי גם הוא אהב מוסדות, מערכת מתוקנת, ארגון וסדר, דמוקרטיה, קבלת החלטות ולעמוד מאחוריהן.

קבוצת חיבת ציון במשך כל הזמן שלה לא הצליחה להתארגן ומגיע הרצל ומקים את ההסתדרות הציונית, מסגרת וארגון. הקונגרס הציוני בשנת 1897 היה הראשון מסדרת קונגרסים, פעם בשנה על הקונגרס החמישי ואחר כך כל שנתיים. כל הצירים מאוד אהבו לצאת שבוע לקונגרס. איך זה שכוכב בודד מצליח לארגן קונגרס, למי צריך לשלוח הזמנה, מי מכין ומממן אותן ומי שם את בול במעטפה.

תפיסה אנטישמיות של הרצל. האנטישמיות נבעת ממצב מסוים ואתו המצב אפשר לשנות. התפיסה הקלאסית של אנטישמיות אומרת שהעולם מחולק בשניים, היהודים וכל השאר. וכל השאר הם גויים ששונאים יהודים.

במגילת אסתר הוא מסמך ראשוני שרואים שנא ואנטישמיות. רואים גם בתקופת בית השני את אותם אלמנטים של שנא בין ישראל והגויים אבל לא ניתן להגדיר כאנטישמיות את כל המערכות במקרא.

רבי עקיבה ושמעון בר יוחאי (רשב"י). יש מדרש שמספר על שיחה ובה אומר רבי יהודה מדבר על הדרכים דרכים וגשרים רומים. רשב"י, לאומת זאת, רואה בניה הרומי שבעצם עושים אותם למענם ולא בשביל העם, בונים אותם לצורך גביה מס.

בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא היה רבי שמעון בר יוחאי מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. התנגדותו קיבלה משנה תוקף לאחר גזירות השמָד שגזר הקיסר הרומאי אדריאנוס ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.

התלמוד מספר שבאחת הפעמים שבהן דיבר רבי שמעון בר יוחאי בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והודיע על כך לשלטונות. כתוצאה מכך נידון רבי שמעון בר יוחאי למיתה. הקיסר הרומאי שלח אנשים לחפשו כדי להוציאו להורג, אך עקבותיו נעלמו כלא היו. (מה הלשון הרע יכול לעשות!)

על פי האגדה, נמלטו רשב"י ובנו לגליל, מצאו מסתור במערה בפקיעין ושהו בה במשך שלוש עשרה שנה. במשך תקופת שהותם במערה הם התעמקו ברזי חכמת הנסתר. מתוך יגיעתם בלימוד סתרי התורה הם זכו לגילוי של כל מערכת הבריאה.

בתום שלוש עשרה שנים התבשרו רשב"י ובנו על מות הקיסר הרומאי. לאחר שיצא ממחבואו, לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. הוא הלך במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה.

רשב"י רואה העולם ממשיך את דרכו, אנשים עובדים וחיים. כל מקום שרשב"י מסתכל אז עולה באש ואז בשיחה עם בורא עולם.

בתלמוד מסופרת אגדה יפה המתארת את מצב רוחם. כשיצאו מהמערה ראו שהעולם ממשיך את דרכו, אנשים עובדים וחיים. ראו איכרים חורשים וזורעים. אמרו להם: שוטים שכמוכם, מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. האנשים עמדו נבוכים ותוהים, מה עוד שכל דבר שנתנו בו עינם עלה באש. יצאה בת קול ואמרה : להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו למערה ושהו בה שנה נוספת, וכשיצאו וראו כי האנשים עוסקים גם בקיום מצוות נחה במקצת דעתו ואמר לבנו אלעזר "בני די לעולם אני ואתה" כשיצאו מהמערה היו תשושים, מורעבים ומצומקים ועור גופם סדוק ומיובש. הביאם ר' פנחס בן יאיר למרחצאות החמים בטבריה שהתרחצו והתרפאו. רשב"י האריך ימים ולאחר צאתו מן המערה התפרסם כבעל ניסים ומביא ישועות, עושה שלום בין איש לאישתו ובין אדם לרעהו, ואנשים החלו לבוא מקרוב ומרחוק לקבל את ברכתו.

קיבץ רשב"י סביבו תשעה תלמידים, עלה עימם למערה קטנה במירון וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה. עד סוף ימיו  נדד רבי שמעון בר יוחאי בגליל ולימד תורה ביישוב היהודי. לפי המסורת נפטר רשב"י בל"ג בעומר, ב- 160 לספירה, ונקבר במירון.

רבי עקיבא הימר על הרעיון המשיחי ועורר את המרד נגד הרומאים. היה ויכוח בין רבי עקיבא והחכמים על הרעיון המשיחי. המשיח בן יוסף לא בא, כי צריך להיות המשיח הלוחם. הוא משך את האנשים אחריו וזה בגלל יחס איבה. לפעמים רואים התבטאויות קשות ממנו כמו "ראיתי גוי אוכל אביו". בשינא לגוי מכניס אלמנטים מאוד קשים. המשפטים שעל פיהם יכולים להעריך איך בנויה התפיסה שלנו לגבי האנטישמיות מקורם בתקופת בית שני.

עשיו שונא את יעקוב. יעקוב הנוכל. כל הזמן היתה התמודדות על הבכורה. יעקוב מנסה לסדר את עשיו וגונב ממנו את הברכה. יעקוב בורח וחוסר לאחר מספר שנים עם שתי נשים והדר גדול. אז לפני שפוגש את עשיו מתחיל להתכונן לקרב. כאשר עשיו רואה את יעקוב אז מחבק מקבל אותו. עשיו הוא סמל הגוי. כאשר לוקחים אותו למודל, האם היהודי צריך לסדר את הגוי? מה היה העיקר באותו עם, האם תפיסה לאומי או אומת דת, לקיים את הדת.

בתקופה המקראית אין אנטישמיות אבל יש עליה בשינא. ניתן לראות שהרבה מצוות אומרות אל תעשה כמו הגויים והרבה מנהגים באו על מנת להבדיל בין היהודים לגויים. המסר שמקבלים ממעמד הר סיני הוא להלחם בעבודת אלילים והנושא נמשך בכל תקופת המקרא. אם הינו מתנהגים כמו הנצרות והאיסלם אז הינו נראים אחרת היום כי הקונספציה של עם היהודי היא שאנו גילינו את האמת אבל אנו שומרים בתוך התחום שלנו, העם היהודי אינו מיסיונרי אף על פי כן מי שרוצה יכול להתגייר. הנצרות יצא מתוך העם היהודי ונקראו יהודים חדשים. משלושת הדתות המונותיאיסטיות, היהודים הם החלוצים, הממציאים הגדולים של הרעיון המונותיאיסטי. הרעיון הפלורליסטי הוא בעצם סובלני מכיוון שמקבל את תפיסות האחרות.

בעידן המודרני יש דתות ואמונות חלופיות אחרות ושונות. אם יש רק אמת אחד אז נדרש הוכחות. אנשים שהולכים על אמת אחד בהקשר דתי, אמונה בכוח עליון או דתי אידיאולוגי. כוח עליון משמעותו אל אחד. אם מגלים את האמת הזה אז למה לשמור ולא להפיץ אותה ולהכניס את כלולם פנימה. באיזה אמצעים עושים אז זה? אל אחד שהכול נעשה בדברו, אם הוא עשה הכול אז הוא אל של כלולם.

רוב הנפט נמצא במדינות ערב, הם יכולים יום אחד לסגור את הברז אז מה יכול העולם לומר? אם הנפט שנמצא אצל הערבים במקרה, הוא שייך לאנושות כולה. תמיד המסר הוא אוניברסאלי.

האם אנשי דת המונותיאיסטית צריכים לגלות סובלנות כלפי אחרים? מסתבר שלא. רואים בסיפור יפתח הגלעדי, הולך לבלום את המתקפה של בני אמון אבל קודם כול פותח במשא ומתן ושואל למה לוקחים אדמה שלא שייכת להם, אדמה שאלוהים נתן לבני ישראל כמו שאלוהים שלהם נתן את האדמה השייכת להם. הוא מנהל משא ומתן ברמה של עובדי אלילים. הוא מציג עמדה או קונספציה מהסוג הפלורליסטי, תחיה ותן לחיות. לפי התפיסה האלילים, כל שבט יש את האלוהים שלו אז מתייחס לשטח האדמה שלו, הכול בזכות האל.

כל רעיון שהוא ביסודו ומעותו פלורליסטי הוא סובלני. ברעיון שהוא חד ערכי, כלומר, מונותיאיסטי, הוא לא סובלני כלפי אחרים.

יורשי היהדות, הנוצרות והאיסלם. הנביא מוחמד מתחיל את דרכו באי ערב שלא היתה בנויה על שבטים, לא היתה מדינה ואומה אחת והוא על מנת לקשור את האחדות וגם כדי לממש את מה שנראה לו בסיסי, האמת אחת ויחידה, אז צריכה להיפשט בכל העולם. המקום הראשון שקלט אותו הוא קוראה לה מדינה במובן של מדינה והוא מייסד שם את האומה ולא במובן האתני כי הם היו שבטים שונים אלא במובן בפוליטי של המילה. והאומה הזאת הולכת להיות גלובלי שמקיפה את העולם כולו. זה יצר את החליפות הגדולה.

התפיסה האיסלמית הנקייה והטעורה מיוצג על ידי תנועות אל-קאדיה, חיזבאללה, חמס. הם מדברים על אומה אחת שמתפשטת בכל העולם ומדינה אחת שהיא הכלי שמשרת את הדת, מכשיר להפצת הדת. למה הנביא מוחמד היה צריך את המבנה הזה? כי זה מבנה ממלכתי. אף על פי כן רוב המדינות הערביות הקימו את מדינתן לפי תפיסה מדיני טריטוריאלית כמו לאומיות מקומי וזה בניגוד הרעיון האיסלם. לכן הן לא חוקיות. כאשר רואים שהמדינות מודאגות ולפעמים מפחדות מפעילות תנועות האיסלם זה בגלל האיום שהן מביאות ליציבות המדינות. דוגמה האחים המוסלמים.

הדת היהודית לא דורשת ומחייבת מאנשים אחרים לקבל את הדת היהודית. התפיסה מתבסס על הרעיון המרכזי של העם הנבחר. אל אחד שמכל העמים בחר בעם היהודי, העם היהודי מקבל סדרה של דברים ופעולות שהוא צריך לעשות, מקבל את התורה במעמד הר סיני ולא במקרא מחוץ לארץ ישראל, זה הולך להשפיע לכל מהלך החיים של העם היהודי. החוקים בעצם גורמים להיות עם שונה מאחרים.

כאשר מתחיל את הנוצרים אז מחליטים אותם יהודים לבטל את החוקים או להתאים אותם לעולם החיצון. היה אופייני אצל עבדים שהשתחררו, מפתחים מבנה מחשבתי פסיכולוגי,  שמוביל לקונספציה שהעם היהודי הוא העם הנבחר. הדבר העיקרי הוא באיזה מידה תשפיע לגורל היהודי.

דת ו/או מדינה

במגילת העצמאות נכתב "הוגלינו מארצינו", חז"ל אומרים "גלינו בגלל חטאינו". כאשר קוראים בתנ"ך רואים שאלוהים מזעיר כמה פעמים, צריכים לקיים את התורה ויש סדר מסוים. היהודים הם "עם הנבחר" על מנת לשררת את הדת. אם מקיימים את המצוות אז מקבלים את הארץ ושגשוג אחרת לא תהיה זיקה לארץ. אי לכך ינטשו את ארץ ישראל מכל מני סיבות.

עבור אנשים טריטוריאליסטים הציונים התפיסה היתה לא הארץ הזאת במונחים הלאומיים המקובלים היום אלא קשר מקודש בין אדם וארצו על תנאי והתנאי הוא עבודת אלוהים. לכן את ההסבר של חז"ל למה עם היהודי עברו לגולה. אבל הגלות לא הומצאה, היא כבר היתה קיימת. עוד לפני סוף בית שני גרו יהודים בגולה.

 האם כל העם גלה? עם נפילת בית שני וכשלון מרד בר כוכבא, הגלו הרומאים נכבדים יהודים שתמכו במרד ועשרות אלפי לוחמים יהודים שנפלו בשבי. הללו הובאו לרומא להיות לעבדים, במובן של פועלים תחת מרות השלטון או נכבד רומי שקנה אותם בכסף. רבים מאותם יהודים הוצבו בחיילות העזר של הרומאים שעיקר תפקידם היה לסייע לצבא הרומי ולשמור על מוצבי החזית באימפריה הרומית. הרומאים רצו שליטה ולכן לקחו את המנהיגות הפוליטית, חברתית ודתית.

כמו הרומאים גם האשורים לקחו את היהודים לגולה ולאחר מספר שנים נעלמו את כל עשרת השבטים או במילים אחרות התבוללו. השאירו עם בלי ראש. בתנאים של העולם העתיק זה היה מספיק כי מדובר בעם שלא כולם ידעו לקרוא. העם נשאר בארץ לכן ביטוח עם הארץ עד תקופה גלות בבל, הוא ביטוי חיובי, עם שנשאר בארצו. גם הפלסטינאים אומרים שהם עם הארץ. בתקופת בית שני עם הארץ הוא ביטוח שלילי, מצביע על עם חסר ידע ותורה.

למה לא ניתן לעשות מלוכה אחת לאורך זמן? כי חלוקת הארץ כבר קיימת מאותה תקופה, חלוקת בין שבטים. בלי להתייחס מי הם האבות, אולי היו שיחים, האם השבטים והמלכים היו אף על פי שחלק מהם מופיע בתעודות בתרבויות אחרות. מתייחסים לתנ"ך כאילו זה אמת. התודעה שלנו מתבססת על התפיסה הזו, על הדברים האלו התחנכנו דור אחרי דור ובסופו של דבר השפיע ולא השאילה איך נכנסו לארץ ישראל ועוד כמה פרטים טכניים.

את התורה מקבלים במעמד הר סיני וצריכים לקיים בארץ ישראל. כלומר, נכנסים לארץ ישראל ויש מציאות חדשה, החוקים של כל עם. הדברים מתפתחים ויש מבנה ממלכתי, המלכים מקבלים ומכבדים את החוקים אבל לא משנים שום דבר בניגוד אולי בעמים אחרים. העובדה שקיבלו את התורה בדרך לארץ ישראל היה בכוונה. מקבלים תורה שהיא על מקומי ועל זמני. זה האופן שעם היהודי צריך להיות, לא ע"פ שמתאים למציאות אלא בגלל שכך ביקש אלוהים לעשות. יכול להיות שחלק מהן לא הגיוני. תורת בעל פה לפעמים מתאימה את המצוות למציאות.

עם של עבדים שמקבל את החוקים בדרך וצריכים לקיים אותם בתוך ארץ ישראל. זה גורם לבעיה. אחרי שכבשו את ארץ ישראל, ארסו יותר מ-30 ערי מדינה, מה עושים? אם רוצים לשלוט אז מאוד הגיוני להקים ממלכה. מה עשה כל שבט כובש בעולם העתיק. היו אנשים שרצו להתיישב מעבר לירדן אבל משה לא מאשר מכיוון שקודם כל צריכים להשתתף בכיבוש ארץ ישראל ורק אחר כך יכולים לחזור ולהתיישב באיזור. ניתן היה להקים ממלכה ומעצמה על אזורית כי ביחד היו חזקים יותר מאשר שבטים אחרים בסביבה. אבל יהושע בן נון בקונספציה החדשה מחלק את הארץ ב-12 שבטים. זה נקרא פיצול הכוח, גם לא ממלכה ורעיון של בית מקדש, שום רעיון של ריכוזיות. הכוהנים הם שבט שגם יחד עם הלוי חולקו בין השבטים. מטרת הפיצול היתה למנוע הקמה של ממלכה מכיוון שהמשמעות שממלכה בעולם העתיק זה מלך ושלטון מרכזי. הוא מלך מחוקת ובה תפיסה הישראלית אין מקום למלך, יש רק אלוהים.

התפיסה היא מיוחדת לגבי השלטון, יוספוס פלביוס הגדיר כמו תיאוקרטיה  (מלשון "תאוס" – אל, "קרטיה" – שלטון), שלטון האל. היום המונח תיאוקרטיה הפך להיות עבור כל דבר אשר הדת היא הגורם ששולט.

בני ישראל מבקש משמואל מלך ולהיות כמו כל הגויים. שמואל מתנגד ואז אלוהים מתערב: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם". אף אחד לא מתנגד ברצון האל. בכל העולם העתיק יחסי דת ומדינה הוא מובנה, כי יש מסדר של אנשים שממונים על הדת והם כאילו דוברים בשם אלוהים ויש המלך שהוא השליט הארצי ואז אנשי הדת מייצגים סמכות יותר גדולה.

בכל העולם העתיק היה אותו פיתרון לבעיה דת ומדינה, מלך היה ראש הדת ואיחד את הסמכות הארצית, ממלכתית ואת הסמכות הדתית. דוגמה פרעו במצרים. כל המלכים, ללא יוצא מן הכלל, המלך הוא שליח אלוהים או בן אלוהים או מנדת מן השמים כפי שנקרא אצל הסינים. באמונת אלילים ניתן לעשות מהלך זה.

עבור הנוצרות קיים האב, הבן והרוח הקודש. הדבר הטוב שיצא  היא התיאולוגיה שאין ביהדות ובאיסלם. הכנסייה הנוצרית חיה עם השאילות הרבות באורך השנים. אפילו כאשר נכנסה עוד ישות כמו הבן אז עדין נשארה דת מונותאיסטית.

למה צריכים מלך? למה צריכים לדרוש מהנביא שמואל מלך? כי מה שקרה לבני ישראל בתקופת השופטים גרם לכך לדרוש לקיים ממלכה לא להיות עם מפוצל שמנצלים עמים אחרים על מנת לתקוף את בני ישראל ולהשתלט על שטחים. ניתן לקרוא בספר השופטים כאשר שבטים הותקפו ואחרים לא באו לעזור.

מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן, ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את המילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו.

וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת-אֶפְרָיִם; וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת-אֶפְרַיִם, כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם–גִּלְעָד, בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. ה וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם, אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. ו וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא, מֵאֶפְרַיִם, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָלֶף. שופטים, י"ב, ו'

המילה העברית שיבולת משמשת בלשונות רבות לתיאור שימוש במאפייני שפה או הגייה המייחדים קבוצה אתנית מסוימת, או כזו המשתייכת לאזור מסוים, על מנת לזהות חבר באותה קבוצה, או לשלול את השתייכותו לקבוצה אחרת.

בספר שופטים יז-כא נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל". בסוף נגמר במלחמת בין השבטים ושבט אפרים כמעט נמחק. התנ"ך מספר באופן פשוט שהשיטה הקיימת לא יכולה להמשיך להתקיים או לעבוד כי מצד אחד מאפשרת לעמים אחרים להשתלט על שטחים ובנוסף גורם לסכסוכים פנימיים כמו מלחמת אזרחים.

מה זה הישות "נביא"? אם אלוהים הוא המלך אז צריך אדם שאוכל לתקשר איתו. תמיד יש נביאים תורניים.

מרגע שקם מלך מתחיל תקופה של החתרנות של הממסד הדתי תחת המלוכה. בהתחלה עושים מבחן למלך שאול. שאול קונה את מעמד שלו בזכות עמידתו במלחמה נגד הפלישתים. לפני המלחמה צריכים להקריב קורבן לאל, פעולה שהנביא צריך לעשות, מכיוון ששאול לא רואה את שמואל אז מחליט לבצע אותה. באותו רגע מופיע שמואל ואומר לו שהוא לא יהיה המלך בגלל התנהגותו, כלומר, היה צריך לחכות בכל מחיר לשמואל כי הוא המתווך בין העם והבורא. לאחר מכן שמואל מתחיל לחפש את דוד.

דוד למד את לקח וידע להסתדר עם הממסד הדתי. לאחר מכן ניתן לראות בתקופת המלכים שבאורך כל התקופה קיימים נביאים. המלכים לא פגעו בנביאים אבל תמיד יש סיפור יוצא מן הכלל והוא ירמיהו הנביא. צדקיהו נאלץ להיכנע לשרים, והם הטילו את ירמיהו לבור טיט טובעני, שם היה מת וודאי מחולשה ורעב, אלמלא אחד מעבדי המלך, שדיבר אל לבו של צדקיהו וברשות המלך הוציא את ירמיהו מן הבור. הנביא דיבר על החורבן וכך הוריד את מורל של עם בזמן מלחמה.

הממסד הדתי לא רצו בית מקדש ולכן המלך דוד לא בנה אותו. לאומת זאת המלך שלמה כן בונה אותו. יש למלך שלמה חלום ואלוהים מופיע בו וכך מצליח להקים את בית המקדש. המלך שלמה היה חכם ואף על פי כן שלא אהבו אותו לא יכלו להתגבר עליו.

כאשר מלך שלמה מקים את בית המקדש אז מרכז את הכוהנים מכל השבטים והם יהיו קרוב לשלטון המרכזי.

חיכו 40 שנה עד שנפטר המלך שלמה ואז מתחיל שוב ההתקוממות נגד המלך בדרך כלל על רקע סוציאלי, מיסים וכולי. ירושלים נמצאת בין ממלכת ישראל ויהודה ודוד באופן מחושב כבש אותה, לא בחר חברון בירת הדרום וגם לא בית אל בירת הצפון. המלך שלמה חיזק מעמדה כמרכז דתי כאשר בנה בה את בית המקדש.

לפני שהספיק להימלט ירבעם בן נבט למצרים פגש בו אחיה הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל. ממלכת יהודה שומרים לבית דוד, כלומר, למלך דוד ולא שלמה. הנביא אחיה השילוני קורע מהמעיל של ירבעם בן נבט שתי-עשרה חלקים ונותן לו עשרה וואמור לו: "וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה- אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלמה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים"(י"ב).

בממלכת ישראל הצפונית חיו תשעה שבטים – זבולון, יששכר, אשר, נפתלי, דן, מנשה, אפרים, ראובן וגד. כמו כן חלק מבני לוי חיו בנחלות אלו. כך מגיעים לעשרה שבטים. עם זאת, נהוג לספור את אפרים ומנשה כשבט אחד כך שלמעשה ממלכת ישראל הורכבה משמונה שבטים בעלי נחלה.

בממלכת יהודה חיו שבטי יהודה, בנימין שמעון וחלק משבט לוי. שמעון ויהודה התאחדו מאוחר יותר ושבט שמעון איבד את זהותו העצמאית.

למה חילק הנביא שוב את ממלכה לשתי עשרה שבטים? כי זה החלום שלהם לחזור למשטר השבטים, לחזור לאופן שלפי אמונת ישראל או ע"פ תפיסה של אומת דת, כלומר, לא בא על מנת להיות אומת פוליטית אלא לקיים ולהגשים אורך חיים דתי מסוים. אומה לא יכולה לחיות בחלל וצריכה שטח, טריטוריה. כך קיבלו את ארץ ישראל בתנאי לקיים את התורה. משטר מלוכה לא טוב כי יש מלך והוא הסמכות, הוא יכול להיות מלך מחוקק.

חורבן ממלכת ישראל קדם את חורבן ממלכת יהודה. אימפריה האשורית לקחה למקום אחר את המנהיגות והשאיר צאן ללא רועה, אימפריה הבבלית היו תלמידים טובים של האשורים גם עשו אותו דבר בממלכת יהודה. עם הארץ נשאר פתוח להשפעות רבות.

מגיע את האימפריה הפרסית ולוקחת תפיסה מהפכנית חדשה. נותנת תמיכה לדתות המקומיות, אוטונומיה וכל מה שמבקשת זה תשלום המס. כמו כן נותנת גם את האפשרות למנהיגים כמו עזרה ונחמיה לחזור. בית המקדש הוקם מחדש עם סיפסוד של האימפריה הפרסית. האם ברגע היסטורי זה בבבל אחרי 70 שנה כל היהודים חוזרים לארץ ישארל? רק חלק קטן חוזר. מה ההסבר? סיבות כלכליות ואחרות. אלו שחוזרים כי רוצים לקיים את אמונתם ואלו שנשארים כי רוצים להתבולל. אבל היהודים בבל לא מתבוללים ומקימים מרכז יהודי מאוד חשוב שעולה לחשיבות על מרכז היהודי בארץ ישראל. לפי דעתם בשביל היהדות הם נשארים בבבל.

עולם עתיק, תפיסה יהודית מיוחדת על כך שהם למדו לקח על תלות או קיום בלתי אפשרי של שטריטוריה הדורשת מלך. היהדות אינה סובלת מלכות ובשביל לקיים באופן טוב יותר, סובלני יותר את תורה

דין המלך צריך לקבל אותו. מלך זר מחוץ לארץ ישראל אין "דינה במלכות הדינה". בתוך ארץ ישראל אי אפשר "דינה במלכות הדינה". כאשר חיים תחת שלטון זר, בארץ זרה וששליט הלא יהודי מחליט דברים, האם היהודים צריכים לקבל אותם או לא? אז מחליטים אפה נמצא את הקו האדום מה שלא ניתן לעשות תחת שלטון יהודים בארץ ישראל.

אומת דת, אומת של דת ולא דת של אומה. אומה לקיום דת מסוימת.

 

הרצל האנטישמי:  http://www.notes.co.il/lir/31131.asp

מתי ואיך הומצא העם היהודי: http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-2262.htm