2-4-09
הערות לפני שנכנסים לפרדס הציוני. לאומיות היא עניין מודרני, ההיסטוריה ב- 200 השנים האחרונות עומדת בסימן שני רעיונות מרכזים, שתי תנועות שקמו על בסיס לגייס אנשים שמוכנים להרוג ולהיהרג למאן האידיאולוגיה הלאומית והסוציאליסטית. תנועות עם הרבה עוצמה שהשפיעו על העולם כולו. אירופה היתה הזירה אבל הרעיונות עברו גם לאסיה, אפריקה ואמריקה. הרעיונות מילאו תפקידים מרכזים, כאשר מתייחסים לעולם השלישי, במזרח התיכון, מזרח הרחוק, אמריקה לטינית.
להמציא את הרעיון הלאומי. אנדרסון בנה התיאוריה שלו ע"פ התפתחות הרעיון בדרום אמריקה, איך צאצאים של כובשים ומאגרים ספרדים ופורטוגזים היו צריכים לעורר אוכלוסייה מקומית, לגייס אותה לטובת המקום. בהתחלה חשבו שהם שלוחה של ספרד או פורטוגל אבל עם הזמן פיתחו תודעה אנטי. בין האינטרס של התושבים ובין האינטרס של הממלכה. אז היו התקוממות נגד שלטון מרכזי שנמצא באירופה ולא מייצג אותם.
אי אפשר להמציא לאומיות, היא צריכה להתבסס לעבדה שיש קבוצה של אנשים, עם רצף גיאוגרפי והיסטורי, שפה, ומנהגים משותפים, בקיצור, תרבות משותפת. מתי בא הרגע שהם נזקקים לרעיון הלאומיות או במילים אחרות, הדרישה לשלטון עצמי ולא שלטון אחר, שלטון מרחוק או פאודלי?
הרעיון הלאומי הוא באוריינטציה פרטיקולריסטית, של קבוצה מסוימת, היא לא מסתכלת לעולם ולא בא לייצג אתו אלא מייצג את הקבוצה ואת האינטרס הקולקטיבי במה שמגיע לה.
הרעיון הסוציאליסטית הוא אוניברסאלי, גם כאשר מבדר על מעמד העובדים אז מתייחס לעובדי כל העולם. הערכים הסוציאליסטים שואפים להציע פיתרון שיהיה טוב לכולם.
א – ברור בשיש מתח בלטי ניתן לגישור בין שתי הרעיונות.
ב – הלאומיות מתייחסת בעיקר בנושא מי שולט במדינה. עבור הסוציאליזם רואה במדינה עניין מיותר כי המדינה היא המונופול להשתמש בכוח אלים. רק למדינה יש את הסמכות להשתמש בכוח. הלאומיות רואה את המדינה כמסגרת לפעולה. בין הרעיון הסוציאליסטית וחלוקת העולם במדינות.
לאומיות וסוציאליזם אינם נוגעים זה עם זה, לא מקיימים זיקה ביניהם ואותם רעיונות הם בלטי תלויים זה עם זה. אבל הם מתחרים ביניהם באותו שטח. זה לא קורה במערב כי בו פיתחו את המודל של מדינה אזרחית. הלאומיות ככול שהיא יותר שמה דגש על גבולות, יחס למיעוטים אז המפה זזה לכיוון מזרח והיגיע למצב של גזענות ואיום קיומי כפי שקרה בשואה, דבר שלא היה קודם.
האפקטיביות של חיים מודרנית, פיתוחים והתקשורת, חדירה בתחום הפרט עומד ברשות המדינה. אין מסמך שעליו נכתב שיש להשמיד את העם היהודי, לא קיימת פקודה זו וזה לא אומר שהיטלר נקי וחף מפשע. אי אפשר לבצע דברים אלו ללא הרבה משתפי פעולה שקיבלו פקודות בעל פה ולא עשו שאילות. גם אין תיעוד שלרגע שנתנו את הפקודה בעל פה ולא קשור להיסטוריונים והתעודות. השמדת היהודים התחילה ביוני 1941. במשפט הקצינים בארגנטינה אמרו שהם מילאו פקודות. במשפטי נירנברג שבהם נשפטו פושעי המלחמה, וראשי המשטר הנאצי בגרמניה, לאחר מלחמת העולם השנייה, הקצינים לא השתמשו הטיעון הזה עבור פעולות להשמדת העם היהודי. גם טורקים טיפלו בעם הארמני באופן דומה. איך זה קורה שניתן להשמיד עם ללא פקודה, ללא תהליך קבלת החלטות?
גם קיים סיפור כאשר דוד בין גוריון שולח מכתב למשה סנה
[…]
ד. אין לחכות ב"תגובה" להכרזה. יתכן שלא תהיה כל "הכרזה". ההכרזה הקובעת היא המשכת הספר הלבן למעשה. קיום הספר הלבן זוהי הכרזת מלחמה על העם היהודי. ועל עמנו – עם חסר שלטון ומדוכא – להילחם בכל האמצעים שבידו.
ה. אין לצמצם התגובה בארץ בעלייה ובהתיישבות. מן ההכרח לנקוט ב-ח'- [חבלה] וב"גמול". לא טרור אישי, אבל גמול לכול יהודי נרצח על-ידי הספר הלבן. פעולת ח' [חבלה] צריכה להיות רבת משקל ורושם ויש להיזהר ככל האפשר מקורבנות אנושיים.
ו. יש להזמין שני הפלגים היריבים [אצ"ל ולח"י] לשיתוף-עולה מלא, בתנאי של מרות אחידה ומשמעת מוחלטת. דרוש מאמץ מתמיד להבטיח אחדות ביישוב וקודם כל בקרב הלוחמים, למען המלחמה.
ז. התגובה צריכה להיות מתמידה, נועזת ומחושבת לזמן לא מעט …
משה סנה ראה במכתבו של בן-גוריון אישור לפתיחת פעולות צבאיות נגד השלטון הבריטי. הראשונה שבהן התמקדה בשחרור מעפילים, שהוחזקו במחנה-מעצר בעתלית באשמת כניסה בלתי חוקית לארץ. ב-10.10.45 התקיפה יחידה של הפלמ"ח את המחנה הזה ושחררה כ-200 מעפילים, שפוזרו בין הקיבוצים שבסביבה.
האם בין גוריון נתן הוראה למשה סנה ללא אישור מהנהלת הציונית? בפועל אין הוראה.
יש מקרים הפוכים, מנהיגות רוסי נותנת הוראה אבל העם לא מקיים אותה. זה אומר שניתן היה לעצור את הפעולות של היטלר. לפני שהתחיל השמדת העם היהודי, היטלר יזם השמדת המפגרים בגרמניה, חלק מהרופאים קיימו את זה. שר הבריאות נתן הוראה אבל הניסוח היה בזהירות, "אם הרופאים הגיעו למסכנה שיותר טוב לסיים את חייהם של המטופלים אז רשאים לעשות", כלומר, בשיקול דעתם. תורת הגזע. לא כל הרופאים שיתפו פעולה. היתה תופעה, אנשים נעלמו מהמוסדות והמשפחות עשו הפגנה בברלין ואז היטלר ביקש מהרופאים להפסיק כי לא הבינו את ההוראות. דעת הקל. אם היו מספיק הפגנות נגד השמדת העם היהודי האם היו עוצרים אתה?
באותם מקומות אשר הלא היתה התפתחות רצינית מופיע את הרעיון הסוציאליסטית כי רעיון מגייס בעל הפק יותר חזק מאשר הרעיון הלאומי. כאשר הגיע שעה מבחן, למשל, בעת מלחמת העולם הראשונה אמרו כל המפלגות הסוציאליסטיות שלא ניתן לקפיטליסטים לגרום למלחמה על דמם של הפועלים והחיילים, והפועלים הם אחים של פועלים ממדינות אוינות.
כל פעם שהיה התנגשות בין הרעיון הלאומית והסוציאליסטי אז הלאומי הצליח. הלאומיות רוצה את ההתפתחות המודרנית אבל רוצים בקצב, פיקוח ושילטה שלה. מה עשו התנועות הלאומיות באירופה שזכו לעצמאות? פותחו תעשיה על מנת להתמודד עם המערב, תהליכי מודרניזציה, פיתוח מדעי וטכנולוגי. הם עושים למאן הלאום שלהם, החברה והחזון הסוציאליסטי והלאומי.
תפקיד של היסטוריונים: 1) לשחזר מה קרה, 2) לתת הסבר, 3) לתת משמעות.
כאשר התחיל את המשטר הקומוניסטית רוב החברה היתה אנלפבתית ולא מפותחת, כלומר, לא מודרנית. כאשר אחרי 70 שנה שעזב אותה היא השאירה טכנולוגיה מפותחת, מדינה מודרנית ולא אנלפבתית. מה עשה הרעיון הסוציאליסטי בסין? לא ניתן היה למכור להם לאומיות בגלל התרבות, חברה ברובה עממית.
ניתן לראות מדינות באפריקה היו צריכים לרעיון מגייס, אז צריכים להמציא נוסחה ולסנן דברים מן העולם המודרני. הרצות הברית עמידה את המודל שנקרא מודרניזציה. במזך 200 שנה הלאומיות והסוציאליזם חוללו, ללא יוצא מן הכלל, מודרניזציה. אולי הם ייעלמו מהעולם. היום נמצאים בתוך גלובליזציה, איזה מן עולם זה?אולי לאומיות תעבור שינויים אבל לא תעלם מן העולם, לפחות לא במונחים שאנו מכירים כלאומיות.
גרמניה תקפה את ברית המועצות אבל לא העריכה טוב את ההיגיון הנגדי והאומה הרוסית עדיפה את ערכים לאומניים כפי שהמנהגים הגדירו, המלחמה של הפטריוטיים ולא המלחמה לצורך הגנת המשטר הקומוניסטית.
ציונות זה רעיון לאומי. המושבות הראשונות, מי היו המייסדים? אנשים דתיים. הבדלים בין הישובים הישנים והמושבות החדשות. הפרויקט הציוני שחל מהקמת המושבות ועד הקמת מדינת ישראל הוא ישוב מודרני. באמצעות הציונות עשו אותו. הציונות שהצליחה לשכנע מספר אנשים לעלות, לקחת את עצמם, להתנתק מן הגולה, מהמקום שבו נולדו ולשים אותם במקום חדש. אף אחד לא יכול לקחת מהציונות את האופן שכל אחד רואה את עצמו כציוני. המציאות הישראלית היא פוסט ציונית, אין לחלק את האנשים בין ציונים ופוסט ציוניים. מדינת ישראל היא מציאות פוסט ציונית אחרת לא היתה מדינה. אנו הדור הראשון ששמע מהורים או מאנשים אחרים "ארץ הזאת היא שלך". קודם היו אומרים ושומעים "ציון זה לא שלנו", לכן ילד יהודי כאשר משחק עם חברים לא יהודים אז תמיד נכשל מראש כי חונך שהמקום לא שייך לו. אי אפשר לקבל מהציונות את האופן האקזיסטנציאלי שבו נתנו לאנשים לחיות. אין הרבה מחקרים על הנושא, ילד שנולד בסביבה גלותית היה יכול להיות ילד אחר כאשר בסיס תודעה שלו בה מההורים אבל ההורים לא יכולים לתת לו ערכים ציונים.
את עליה הראשונה נבע במידה רבה ממניעים ציוניים, כלומר, אידיאולוגי. משנת 1892 עד 1904. אנשים צעירים, בעלי משפחות, עצמאים, חלקם אמידים וחלקם לא ולכן היו תלויים בעזרת הברון. הולכים בטוב לב להיות עובדי אדמה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
העלייה לארץ ישראל התקיימה במקביל להגירה גדולה הרבה יותר מארצות ממזרח אירופה, שהקיפה מתוכם בערך 2.5 מיליון יהודים. הרוב המכריע של המהגרים היהודים היגר לארצות הברית, ז"א שבשנת 1914 יש בה מרכז יהודי חדש עם 3 מיליון יהודים עם הרבה עוצמה בעיקר כלכלי. ארצות יעד אחרות היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה אוסטרליה ודרום אפריקה. במדינות כמו גרמניה וצרפת כמות היהודים הוכפלו. האוכלוסייה המקומית באירופה ראו בגל ההגירה בדאגה רבה.
בין מניעיה של ההגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. גורם נוסף היה גזרות ורדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית, באותו רגע שמתחילים הפוגרומים בשנת 1882 גורמו גל הגירה אדיר. בשית 1882 רק מיעוט קטן מבין המהגרים היהודים הנזכרים, כ-25,000 איש ואישה, עלו לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה, שהתרחשה בשני שלבים עיקריים – 1882-1881 ו-1891-1890. בנובמבר 1882 זיהו השלטונות הטורקים שעליית היהודים לארץ ישראל מהווה פוטנציאל של בעיה לאומית וסגרו שערי הארץ לעלייה יהודית. העלייה התחדשה שוב בשנת 1890 כאשר ממשלת רוסיה העניקה אישור רשמי לפעילות של תנועת "חובבי ציון". אצל עולים אלה פעל מעבר לגורמים האמורים גם הקשר ההיסטורי והדתי העמוק של עם ישראל לארצו הקדומה, ועל כן הם בחרו דווקא בארץ ישראל כארץ יעד להגירתם, למרות שהמצב הכלכלי בארץ היה קשה ביחס ליעדי הגירה אחרים.
העלייה לוותה מתחילתה והושפעה מפעילות אידיאולוגית במזרח אירופה כמו כן הרעיון הסוציאליסטי. לאחר "הסופות בנגב" התפרסמה ה"אוטואמנסיפציה" של פינסקר והוקם ארגון "חובבי ציון". שני אלה הביאו להתעוררות לאומית מסוימת.
רק ההישרדות הקשה של עליה הראשונה ועזרת הברון שהציל אותה אבל בעל המאה (ממון) הוא בעל הדעה. התלות גברה מחיר יקר, שבר את גאוותם. הברון לא היו איש ציוני. מערכת הציונית לא היתה מסוגלת לעזור. כאשר הגיע הויכוח על תוכנית אוגנדה בשנת 1901 בקונגרס הציוני ואז הרצל מציג את שתי האלטרנטיבות: אוגנדה או ארץ ישראל. איך הצביע אנשי האיכרים, אנשי עליה הראשונה? רובם הצביע בעד אוגנדה, רק מושבה רחובות הצביע בעד ארץ ישראל. זה לא אומר שכל אותם אנשים מהמושבות החדשות רצו לעבור לאוגנדה. גם ברוסיה היו הרבה יהודים שהתעסקו בחקלאות. יש ישובים יהודים כפריים חקלאים בישראל כמו שיש ברוסיה או ארגנטינה. מי מה הם התייאשו? מהרעיון הציוני שאולי פעם תהיה מדינה יהודית.
את העלייה השנייה היא לא כולה ציונית וגם לא כולה סוציאליסטית אבל המנוע שלה היו אנשים עם אידיאולוגיה סוציאליסטית לאומית. כיצד, מסביבות קשות, העולים הראשונים בנו את התשתית של עצמם, הגל הראשון היה לאומי ואז מגיע את הגל השני עם מרכיב סוציאליסטי והולכים לחולל שינוי אבל הם לא היו מגשימים במיוחד.
גל הגירה של העלייה השנייה החל בשנת 1904 והסתיים בשנת 1914, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, בעטיה פסקה ההגירה. במסגרת העלייה השנייה הגיעו לארץ כ-35 אלף עולים, רובם ממזרח אירופה. מתוך כלל העולים נשארו בארץ כ- 10,000-13,000 איש. רק מיעוט קטן מקרב העולים, 1,000-2500 איש, היו חדורי אידיאולוגיה סוציאליסטית-לאומית. גרעין אידיאולוגי זה, על אף גודלו הקטן, השפיע ותרם רבות על היישוב בארץ ישראל, הטביע חותמו על הציונות והוביל את היישוב לקראת המדינה שבדרך. עד שנות 1970 רואים את המנהיגים מאותה עלייה השנייה.
שני אירועים בולטים היו פרעות קישינב שהתרחשו בשנת 1903 והפרעות לאחר ניסיון ההפיכה ברוסיה בשנת 1905.
שתי מפלגות פועלים הוקמו. הפועל הצעיר נוסד בראשות אהרון דוד גורדון. היא החזיקה בתפיסה סוציאליסטית מעשית, לא דוגמטית ולא מרקסיסטית ואף תמכה בשימוש בקפיטליזם לשם הקמת מדינה (משיכת הון מעשירים). אי לכך טענה כי העלייה וולנטרית – נובעת מהקשר בין עם ישראל לא"י.
פועלי ציון, המפלגה דגלה בסוציאליזם מרקסיסטי זאת אומרת תפיסה מעמדית ומלחמת מעמדות. בדומה לרעיונות מרקס טענה כי העלייה סטיכית – מתוך אילוץ, בגלל הנסיבות – המצב של הפועלים היהודים בגולה. ההנהגה של המפלגה עזבה את הארץ כעבור מספר שנים ואת מקומם תפסו אישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי. אישים אלה מיתנו את האידיאולוגיה המרקסיסטית של המפלגה וחיזקו את המרכיבים הלאומיים. בכך התקרבו לאידיאולוגיה של מפלגת הפועל הצעיר.
למרות ההבדלים לא חסרו עקרונות משותפים לשתי המפלגות: שאיפה להגדלת העלייה, עצמאות מדינית, הטבת מצבים של הפועלים ודגש על העבודה והקמת חברה עברית שוויונית בא"י.
העלייה השלישית מקבלת את המנהיגות ואת הרעיונות של העלייה השניה ומגשימים אותם, קבוצה, מושב, מושב עובדים, הסתדרות עובדים, משבית לצרחן, בנק הפועלים. היא ספקה את הכוח האדם.
גל העלייה השלישית הגיע בעיקר מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים, בין השנים 1919 ל-1923 (מסיום מלחמת העולם הראשונה עד תחילת המשבר הכלכלי בארץ).
גורמי העלייה השלישית: כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית לידי האימפריה הבריטית והצהרת בלפור שעוררה תקווה ופתחה פתח להרחבת ההתיישבות בארץ ישראל.
הזעזועים החברתיים על אדמת אירופה – אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה התעוררות לאומית בקרב עמי מזרח אירופה שבעקבותיה הוקמו תשע מדינות לאומיות חדשות, מפה חדשה באירופה. הייתה "בעיית מיעוטים" בכמה מדינות. המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה הובילה לגל פרעות ביהודים, על אף שיהודים רבים תרמו למהפכה.
בפולין יש יותר מ- 3 מיליון יהודים, מאבק קשה של היהודים בפולין על הכרה כמיעוט לאומית וקבלת זכויות לאומיות והכול בתוך מסגרת פולנית לאומית אנטישמית עם מדיניות להוציא את היהודים מחוץ למדינה. גם ממשלת ישראל לחצה לערבים לצאת מכמה ישובים. הפולנים התחייבו אחרי המלחמה לתת זכויות אזרחיות אבל הם לא מלאו היטב את חוזה המיעוטים. בפולין היו קבוצות שונות של יהודים שרבו אחת עם השניה, אורתודוקסים, ציונים, טרוצקיסטים, חובבי פולין שנקראו המתבוללים וכולי. גם היתה יהדות מאוד תוססת.
לסיכום, העולים תלו תקוות גדולות לעתיד חדש בארץ, אך יותר מכך נדחפו לעלות בשל ההתפתחויות בארצות הגולה והמשבר הכלכלי. המוסדות הציוניים הרשמיים התנגדו לעלייה השלישית, הם חששו שאין ביכולתה של הארץ לקלוט מספר רב כל כך של אנשים, הם אף ביקשו שרק בעלי אמצעים כלכליים יעלו ארצה. אולם המציאות הקשה שינתה את ציפיותיהם.
שני המרכיבים, הסוציאליסטי והלאומי, היו בעלי הדחף שעליהם התבסס הקמת של הישוב היהודי כישוב מודרני, כלומר, לא לפי הלכה. אנשים באו מאירופה ולכן היה טבעי שיבנו ישוב מודרני.
מה אנו עושים במדינת ישראל? למבט לאחור ניתן לומר למה החברה צריכה להיות כל כך מודרנית כאשר החברה היהודית הקודמת או היסטורית היתה סוג של חברה אחרות. ההיסטוריה הציונית איננה מחסה את כל ההיסטוריה היהודית ובכל אופן ניתן לומר שהסיפור דרמטי בהיסטוריה היהודית במאה ה- 20 הוא הסיפור הציוני.
ברמה של התודעה הציונית ניתן לראות את מפה מלמעלה ולזהות נקודות שחורות (לא יהודים), כחולות (יהודים) ואדומות (ציונים). לא רואים פעילות פוליטי אלא נקודות. רואים שנקודות השחורות מכפילות את עצמו, גידול דמוגרפי. נקודות הכחולות גדלו פי 4. בסוף המאה ה- 19 מתחילים לראות נקודות אדומות. אחרי הפוגרומים ברוסיה מתחילים לראות תנועה, זרימת של נקודות כחולות לכיוון מערב, 2.5 מיליון יהודים. לעט לעט רואים נקודות אדומות לכיוון מדינת ישראל. 60 אלף נקודות אדומות שלא ממש ניתן לראות אותם בתוך הכמות הגדולה של נקודות כחולות, רק 2%.
במלחמת העולם השנייה, באירופה חיים 8 מיליון יהודים, נקודות כחולות, ופתאום 6 מיליון נעלמו. נקודות זזות, מתערבות ונעלמות. במספר קטן של שנים נעלם את רוב העם היהודי באירופה.
מה שקורה ליהדות אירופה זה גם קשור ליהדות כולה. גם צריכים את העזרה כספית ופוליטית של יהדות ארצות הברית. בשנים הראשונות כלום היו צריכים לנגן בתזמורת הציונית וכל מה שחשוב היה הפרויקט הציוני. עד הקמת מדינת ישראל יש בארץ ישראל 650 אלף יהודים למרות שלא כולם נקודות אדומות.
לפני מלחמת העולם השניה היו 18 מיליון יהודים בעולם ושליש ממנו נעלם. הציונות היתה תנועה מהפכנית מול ההיסטוריה היהודית הקודמת, מול המצב הגלותי, מול הקונספציה של לאום, לזיקה לארץ ואפילו לציונים עצמם ולהישגים.
רב היבטיים על ארץ ישראל 