הציונות והמנדט בריטי

כתיבת תגובה

 25-6-09

היתה אפשרות תיאורטית שבעת האירועים העת החדשה, עם ישראל עבר אירוע טראומטית ותהליך מודרניזציה, לאומת דת התחברה עם הפוליטיקה, גל של עולים שלא דפקה היו מחוברים לציונות. ברגע שהעולים בארץ אז הופכים להיות ציונים בלי קשר לנסיבות.

מבחינת טריטוריאלית ופוליטית עם ישראל מתחלק בשניים: יהדות מזרח אירופה היתה גדולה כי רוב העם היה עם אירופאי והרוב היו בחלק המזרחי של אירופה. רוב העם הזה נספו בשואה. רוב היהודים ברוסיה לא נספו בשואה ועל כך צריכים להגיד תודה לרוסים. היתה הזדמנות לרוסים להפטר מהיהודים אבל בפועל הציל אותם. הרוסים לא היו יכולים להתעסק בהשמדה. בכול אופן זה לא פוטר את הרוסים בעניין האנטישמיות. לא היתה השמדה ברוסיה. הגרמנים נכנסו ברוסיה באמצע שנת 1941. הגרמנים ציפו ליותר שיתוף פעולה באזורים של מדינות הבלטיות, ליטא, לטביה, אסטוניה אבל היה חלקי ועשו באתיות. חצי שנה אחרי הפלישה מתחילה את ההשמדה ההמונית כמיליון יהודים נספו בפעולות הרג. אחד מהסיבות שמתחיל הרג שיטתי היא בגלל תלונות של אותם קצינים גרמנים.

היתה סכנה פילוג כי רוב היהודים שעזבו מזרח אירופה אחרי הפוגרומים הלכו לכיוון מערב ולא לארץ ישראל. אחרי מלחמת העולם הראשונה כבר רואים ריכוז הגדול של יהודים  בארצות הברית. היהודים מוצאים מקלט במערב. היהודים בארצות הברית התארגנו לפי מקום מוצא. היהודים הגרמנים או דוברי גרמנית תפסו עמדו כלכליות. יש שכבה מבוססת. אף על פי שאותה יהדות אירופה שהביא זיכרונות לא נעימים. בהתחלה היהודים לא רצו להבלט ואז הם מחזרים אל הגלגל אחורה.

הקהילה הגרמנית בארצות הברית יצרה את הקשר בין יהדות המערב והציונות. הם היו מוטרדים בשאילה איזה עתיד יש ליהדות בחברה אזרחית, עולם פתוח? ברגע ביהודי שחי בגטו ועובר אמנציפציה אז הוא יכול להשתחרר מן הקהילה. ההבדל הגדול בין קהילות באירופה וארצות הברית רואים ביהודים יסוד זר, לא על רקע דתי, כמו שהיטלר אמר פעם שהוא אינו שונא יהודים על קרע דתי כי הוא לא דתי אלא על בסיס לאומני. מדינות אירופה מתארגנות על בסיס לאומי שדוחפות זרים.

בעת החדשה כל התארגנויות ומהפכות נעשו על ידי שכבות של אנשים בורגנים. כאשר שואלים מה הסיכוי שיקרה שינוי בחברה אז בודקים את השתתפות של אותה שכבת הבורגנים. אם אין מספיק אנשים אז אין סיכוי למהפכה. באיראן עדין אין מספיק השתתפות של בורגנים לכן שלטון האייטולות ממשיך. דוגמה נוספת טורקיה עשו מהפכה על מנת להפריד דת ומדינה. באיראן הבורגנים תמכו באייטולות נגד השאה בשנת 1979. ברוסיה המהפכה היתה של הפרולטרים, האיכרים ולא של הבורגנים.

המנהיגות הגרמנית בארצות הברית מבינה שצריכה לתת הגנה להמשך הקיום היהודים בחרבה אזרחית. הבסיס יכול להיות רק דתי ולא לאומי מכיוון שעל בסיס לאומי אינם יכולים להיות אזרחים בארצות הברית. לכן מדברים על היהדות במונחים של תרבות שבסיסה דתי אבל לא הדת ישנה אלא שיעשו רפורמה. רוב היהודים שהגיעו מאירופה היו אורתודוקסים אבל עוברים תהליך של מודרניזציה ומפסיקים או משנים הרבה נורמות דתיות. הם מביאים הרבה מסורת. בתחילת המאה ה-20 קם דור מנהיגות על בסיס התרבות היהודית הישנה וכך במשך 20-30 שנה מצליחה להתמודד עם הכור היתוך (1) בחברה האמריקאית.

בשנת 1924 נסגרים שערי ארצות הברית למהגרים אז התחילו המנהיגות האינטלקטואלית ופוליטית של יהודי אמריקה עם השאילה מה יהיה אלה? היה ויכוח גדול עם הציונות. יהדות הארצות הברית כבר לא יהדות אורתודוקסית אלא רפורמית. היא מתנגדת לציונות מכיוון שהבסיס של הציונות אינה דתי. דתי זה לא פוליטי. הציונים הולכים על בסיס לאומי אז עבורם זה לא בסדר. לכן קל מאוד היה למנהיגים בארצות הברית לתקוף את הציונות ולומר שהציונות הולכת לגמור את היהדות כי לא ממשיכים את הבסיס הדתי. מה התרבות שיהיה בארץ ישראל שאלו אותם מנהיגים, מה זה תרבות חילונית?

היום גם באותו אופן יכולים לראות איך הציונים מסתכלים ליהודים המערבים. מי מייצג היותר אמיתי של היהדות? האורתודוקסיה או הרפורמים? ניתן לראות שמדינת ישראל נותנת יותר גיבוי לאורתודוקסיה מאשר לרפורמים. מצד אחד מתווכחים בין יהדות אורתודוקסית ורפורמית יש מצד שני הרבה אנשים שאינם דתיים. היתה סכנה פילוג ביהדות. אם היה קרח של ממש אז לא ארץ ישראל לא היתה יכולה לעזר מן היהדות העשירה ביותר והנדיבה ביותר כי התרומות הן חלק מתרבותה.

מזל הבריטים נכנסו לארץ ישראל ולא הצרפתים. בין השנים 1918 ו- 1921 היה ריב בין אנגליה וצרפת על השטח. באותם שנים נאלצו לפנות את הישובים היהודים באצבע הגליל תל חי, מטולה, כפר גלעדי וחמרה. הצרפתים לא הצליחו להשתלט באזור. אנגליה הבטיח להקים ממלכה בסוריה כאשר פייסל יהיה המלך (2). ב-7/3/1920 הוא הוכתר למלך סוריה הגדולה על ידי הקונגרס הסורי הלאומי אבל באפריל 1920, ועידת סן רמו נתנה לצרפת את המנדט על סוריה. פייסל גורש מסוריה על ידי הצרפתים ועבר לגור בבריטניה. הממשלה הבריטית, שהחזיקה בשלטון מנדטורי בעיראק, הייתה מודאגת מחוסר היציבות במדינה החדשה. הוחלט שהבריטים יסוגו משלטון ישיר על המדינה ועל יצירת מלוכה שתשלוט עליה בזמן שהם ישמרו על זכויתיהם המנדטוריות. לאחר משאל עם שלא היה אותנטי, ואורגן על מנת שפייסל יזכה ללגיטימציה בקרב המיעוטים הרבים בעיראק. פייסל הסכים להפוך למלך עיראק הראשון בשנת 1921.

ע"פ הסכם סייקס-פיקו ארץ ישראל נועדה לפי ההסכם להתחלק לאזורים שבשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה. הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר אזורי הארץ יהיו תחת שלטון בינלאומי. הבריטים רוצו להפטר מנוכחות צרפתית בארץ ישראל. בסוף הגיעו להסכמה שכוללה לשנות את הגבול שהיה אז עד קו עכו חולה ועבר יותר צפונה לראש הנקרה וכולל אצבע הגליל.

עד שלא ניכתם הסכם לא היתה אפשרות לעשות דבר. הבריטים מביאים נציב הרברט סמואל Herbert Louis Samuel שגם היה יהודי.

הבריטים סילקו מהאזור את השליטה הטורקית, יכלו לעשות למען מישהו אחר כמו האוכלוסייה המקומית או ערבית אבל הם חתמו על הצהרת בלפור וכל דבר שמעצמה חותמת זה מאוד משמעותי עבורה. ע"פ הערבים הבריטים לא מילאו את ההסכמים, עובדה הפרץ את המרד הערבי. הוסכם שתקום ממלכה השמית והיה וויכוח על גבול המערבי. הערבים רצו קו החוף אבל הבריטי לא הסכימו. הערבים עזרו ותמכו במלחה נגד הטורקים. לקח הרבה זמן עד שמגדירו נוסחה שמקובלת לכל הצדדים.  

לפני שהתחיל את המאמץ על ארץ ישראל האנגלים רק רצו לשלוט בתעלת סואץ וקו הגנה עליו. כל פעם עוד קצת אז הגיעו לאל עריש, עיר מצרית בחצי האי סיני לחוף הים התיכון, כ-47 ק"מ מערבית לעיר רפיח, ו-344 ק"מ צפונית-מזרחית לקהיר. משם כבר הסתכלו על עזה כאיום. תקפו את עזה בפעם הראשונה ונכשלו, בפעם השניה ריכזו יותר כוחות וגם נכשלו. ברגע שהחליטו להיכנס לכל ארץ ישראל אז מתחילים מגעים עם המנהיגות הציונית ובעזר ויצמן בראשה. המנהיגות הציונית מעלה את התביעות היהודיות על ארץ ישראל. כאשר התותחים רותחים אז הדיפלומטיה צריכה לשתוק. היה מאוד חשוב לבריטים להכניס את היהודים לתמונה. לא היו הרבה תושבים בארץ ישראל באותה תקופה, בין 80 ל- 90 אלף יהודים כאשר כל האוכלוסייה היתה בערך 700 אלף. בסוף מלחמת העולם הראשונה נשארו בערך 60 אלף יהודים כלומר 1/10 ביחס לערבים. הבריטים לקחו על עצמם התחיבות ועמדו בה. כאשר הבינו לקשיים שהם נכנסו…

בין שתי מלחמות עולם המשטר הבריטי היה פרו ציוני. בין שנת 1919 ו- 1939 עלו לארץ ישראל אלפי יהודים. בערב הקמת מדינת ישראל היו בארץ 600 אלף יהודים. אוכלוסיית היהודית עלתה פי 10. במשך 20 שנות מנדט נכנסו לארץ ישראל 320 אלף יהודים באופן חוקי. זה יצרה את המסה הקריטית שאפשרה את הקמת מדינת ישראל. בשנת 1935 גל העלייה הגיע לשיא 62 אלף יהודים. אם היה משטר הבריטי מחליט להקפיא כניסת היהודים מהתחלה אז לא היו ערב הקמת מדינת ישראל 600 אלף יהודים.

באותה תקלה לא היתה הגירה ערבית ורק נכנסו כ- 30 אלף לא יהודים. היתה מדיניות של הפליה. מה קרה בשנת 1939? צריכים להבין אין מעצמות על פועלות ואלו אינטרסים יש להן. ככול שיורד את מעמדה והשפעתה של אנגליה כמעצמה על כך גורמת לשינויים במדיניות הפוליטית שלה.

היטלר לא היה יכול לקום אם שני מרכזי הכוח ברית המועצות וארצות הברית היו מתנגדים. רק מעצמות על פוטרות את הבעיות של העולם. ברית המועצות היתה יכולה לעצור את היטלר בתחילת דרכו. למה החברה האמריקאי שולחת חיילים למדינות העולם להלחם למען עולם חופשי או ערכים אחרים.

לאנגליה נגמר לה את הכוח ויש בה סימנים של עייפות. באנגליה יש 50 מיליון תושבים ובארצות הברית יש בה יותר מ- 300 מיליון. כמה מדענים יש באמריקה? לפני 200 שנה ארצות הברית היתה מדינה חדשה שמתחילה את דרכיה.

היתה חלוקת עבודה בין ארצות הברית וברית המעצות דפקה ברגיי משבר…

הרוסים תמכו בהקמת מדינת ישראל אף על פי שהמדיניות שלהם היא אנטי ציונית. מספיק שאחד מהם לא היה תומך בהקמת המדינה אז לא היה אפשר לקבל רוב בהצבעת על חלוקת ארץ ישראל בשנת 1947.

במבצע קדש שנעשה עם צרפת ואנגליה ואז באו האמריקאים ודרשו מכל הכוחות לסגת מסיני בתקופה של שיא מלחמת הקרה בין המעצמות.

אחרי הקמת מדינת ישראל ארצות הברית החליף את אנגליה כמעצמה על באזור. אחרי מלחמת העולם השניה ארצות הברית וברית המועצות לא נתנו לאף אחד לקבוע עמדות כוח בלי לקבל רשות.

בעזרת הבריטים הציונות הצליח לבנות בית לאומי בארץ ישראל. ללא עזרתם לא היה סיכוי. אז למה הבריטי שינו את דעתם בשנת 1939? כי כוחם והשפעתם הצטמצם ויש פחות התערבות במקומות בעולם. הם עושים הסכמים עם גורמי כוח כמו הודו. אנגליה יצא מוכה ממלחמת העולם הראשונה, אבדה את מיטב הנוער שלה. אנגליה היתה המדינה האחרונה המחליטה גיוס חובה, במקרה של מלחמה אז השכבה האצולה מתנדבת. באנגליה השכבה האצולה היא מאוד פעילה וגם יש בה שכבה בורגנית רצינית לכן המצב היה כך שתמיד יש לה כוח אדם מספיק. הטראומה מהמלחמה היתה מאוד קשה. שיטות מלחמה וציוד שלהם היו קצת ישנים ולכן נהרגו הרבה חיילים. לא הצליחה להתאושש כלכלית.

מאז המאורעות בשנת 1929 נפתח ויכוח בין המנהיגות הציונית והנציגים הבריטים. הבריטים רוצים לסיים את המנדט. שלושה גורמים קיימים בארץ ישראל: יהודים, ערבים ובריטים. הערבים רוצים עצמאות, הבריטים מתחילים לדבר מתי מסיימים את המנדט והיהודים שאומרים שאין סיום למנדט והוא צריך להמשיך, עד מתי? אין נקודה סיום אבל בפועל רצו שהמנדט תמשיך עד שיהיה רוב יהודי בארץ ישראל. היהודים היו רק שליש מהאוכלוסייה בעת הקמת מדינת ישראל. הציונות גם לא רצתה לשלם מחיר טריטוריאלית בגלל הבעיה הדמוגרפית.

בכל השנים האלו ממשיכה את העלית היהודים לארץ ישראל. בשנת 1935 מגיעה לשיא של 62 אלף עולים לכן הערבים פרצו במרד. בשנת 1932 מתחילה את העלייה ה-5, קודם לא היתה עליה במשך 4-5 שנים מכיוון שאת העלייה ה-4 קרסה בגלל חוסר תשתית כלכלית. בנק הפועלים, המשביר לצרחן, סולל בונה וכולי פשטו רגל. כאשר בעולם נקלט במשבר התחיל התאוששות בארץ ישראל. הנאצים עולים לשלטון וגם יש עליה של אנטישמיות במדינות מזרח אירופה. עלית ה-5 שינתה את המצב הדמוגרפית בארץ ישראל. היהודים לא הקימו מוסדות פרלמנטרים מכיוון שהערבים יהיו הרוב ולא ניתן היה לקדם את עליה.

הארגונים היהודים בשנות 1940, הגנה, אצל ולחי. בין השלושה לחי היה הכי נמרץ נגד הבריטים. ארגון ההגנה לא היתה מחתרת אלא ארגון הכוח של הישוב היהודי. לא היה מורכב מאנשים אידיאליסטים. הישוב היהודי היה ישוב מאורגן שתמיד היו מוסדות נבחרים. ניתן לראות שתמיד הלכו בבוחרים ועד והיא קובעת תקנון.

ארגון הגנה לא סלח את אנשי נילי שניהלו מגעים עם הבריטים לפני כניסתם לארץ ישראל כי על דעת עצמם סיכנו את הישוב היהודי.

יש מלחמת שחרור, מאבק. הקבוצה הלוחמת תופסת את השלטון והופכת להיות מפלגה. הציבור נותן תמיכה לארגונים. היחסים בין הגנה, אצל ולחי היו 1/10, כלומר, הגנה 30 אלף, אצל 3000 ולחי 300 אנשים. לא היה שום סיכוי לארגונים הקטנים להשתלט בישוב לכן ארגון ההגנה הפכה להיות צבא הגנת לישראל. ההבדל הגדול בין ההגנה וארגוני מחתרת אחרים זה ארגון שלא קבע מדיניות, הוא לא ניהל את המדיניות הגנת הישוב על דעת עצמו, לכן הפך להיות מכשיר של הישוב. עמדו לרשותו אמצעים.

'אסון פטריה'- בנובמבר 1940 הגיעה לארץ ספינת המעפילים פטריה ועגנה בנמל חיפה. ההגנה החליטה שיש למנוע את גירוש המעפילים והצליחה להעביר מוקש ימי לסיפונה. כמות הנפץ של המוקש הייתה גדולה האונייה שקעה במהירות מאות קפצו למים ונצלו , 276 איש טבעו. מי נתן את ההוראה?

בשנת 1944 מבקשים אנשי הגנה מאנשי המחתרות להפסיק את פעילותם, שיחות בין סנה ובגין. 

ספר הלבן הוא תוכנית לעצמאות ארץ ישראל ואין צורך לגרש אתם כי בספר בשנת 1939 הבריטים חתמו על יציאתם. כולם אהבו לשנאות את הבריטים ועוד יותר אחרי מלחמת העולם השניה וכל מה שקרה ליהודים באירופה. בשנת 1939 יש יותר מגבלות לכמות העולים. המנדט הוא הסכם בין לאומי שנתן מסגרת חוקית לישוב היהודי. המנדט הוא אפוי כוח שאנגליה קיבלה בתנאי שהתקבל הצהרת בלפור והקמת בית לאומי לעם היהודי. בחזות המנדט היה אפשר להביא יהודים.

גם כמה מדינות ערב לא קמו מכוח עצמה אלא ע"פ יוזמת הבריטים ומדינות אחרות.

בן גוריון התנגד לפעולות ההפעלה כי חשש שתפגע את העלייה החוקית אבל שינה את דעתו בשנים האחרונות כאשר ראה שבריטים לא מאפשרים כניסה גדולה של יהודים.

היה ישוב בדרך ופעלנו כמדינה כי היה ישוב מאורגן.

מי הגיבורים, פורצי דרך של הציונות? פעם היו החלוצים היום זה העולים האלה שעל גבם הציונות מתגשמת. הסיפור הציוני הוא סיפור של עליות ועולים חדשים.

 

1. כור היתוך – Wikipedia

2. פייסל איבן חוסיין – Wikipedia

3. הסכם  "סייקס – פיקו "
הסכם בריטי צרפתי לחלוקת אזורי שליטה במזרח התיכון, לאחר שתתמוטט האימפריה העותמאנית התורכית. ההסכם נחתם על ידי מארק סייקס, הנציג מטעם משרד החוץ הבריטי וז'ורז' פיקו נציג משרד החוץ של צרפת. לפי הסכם זה תחולק ארץ ישראל לאזור שליטה בריטי ולאזור שליטה צרפתי, והמקומות הקדושים יהיו בשליטה משותפת של בריטניה, צרפת ורוסיה. בתום המלחמה הוחלט, שסוריה  ולבנון יהיו בשליטת  צרפת, ואילו עיראק, ארץ ישראל וירדן  בשליטת בריטניה.
מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל התנגדו להסכמים אלה , כי רצו בארץ ישראל מאוחדת ובלתי מחולקת, וראו בעבר הירדן חלק ממנה.

הסכם סייקס פיקו – Wikipedia

שוויון זכויות

כתיבת תגובה

 18-6-09

 יש שינויים משמעותיים בחינוך בזמן האחרון בהתייחסות ליהדות המערב. אימות אידיאולוגית בין ישראל ויהדות המערכת. יש עליה מארצות המערב אבל רובם מסתכלים על ישראל כאופציה. יהדות מערב עומדת מחוסנת לא רק מעשים אלא גם בעניין עקרוני. אנו מתייחסים לציונות כאידיאולוגיה אבל עבור יהדות מערב אין צורך ממה אף על פי כן יש ניגוד אידיאולוגי. יהודי מערב מכיוון שקיבלו אזרחות מבחינתם התבטלה הגולה. גולה הוא כל מקום שאיננו ארץ ישראל. כמובן שבהקשר פנימי הגולה היא יותר מזה, גולה זה לא רק מקום אלא גם מצב, לכן היה חלק בציונות שמדבר על שלילת הגולה ואפילו על אפשרות של גרירת הגולה לארץ ישראל במפגש עם הישוב היהודי הישן או שבעצם אם יהודים יושבים בארץ ישראל ולא שינו אופן החיים, כלומר, מייצגים את היהדות ההיסטורית, יהדות אורתודוקסית, אז זה כמו בגולה. לפי הציונות גולה זה מצב וצריכים לשנות אותו. זה לא מספיק לעלות לארץ ישראל אלא שגם בה צריך להיפתח יהדות עם ערכים חדשים.

תמיד היו יהודים בארץ ישראל ואף פעם לא היתה ריקה מיהודים. עד המאה ה-19 לא היו היהודים גורם גדול ומשפיע אלא מיעוט. בישוב הישן התושבים דיברו אידיש או לדינה. הישוב הישן היו צריכים להיות שמחים שיהודים מחליטים לעזוב ארץ מולדתם ועולים לארץ ישראל. הישוב הישן לומד להסתגל לציונות ומשתתפים פעולה מתוך פחד ושיקולים פרגמטיים. חלק גדול של היהדות החרדית בתחילת המאה ה-10 היתה אנטי ציונית. למרות הכול עלו ונשארים בארץ ישראל. הציונות היא שידוד מערכות ומהפכה תרבות. לא התפתח ויכוח בין הישוב הישן והחדש, מי היה קודם בארץ ועל מי צריך לומר ציוני. הישוב הישן בפועל נוצר במאה ה-19. כל אחד המשיך את דרכו ואמר שהשני אין לו עתיד, פסול, נתל וכולי.

בתקופה העותומנית רוב הישוב הוא ישן. לפני מלחמת העולם הראשונה היו בארץ בין 80 ל-90 אלף יהודים. האם כל אחד שמגיע לארץ ישראל הוא ציוני? לפי תפיסת הדתית רק בעת המשיח היהודים יעלו לארץ ישראל אז למה חלק מהיהודים הדתיים עלו ועולים כל הזמן? ע"פ התפיסה הדתית ירושלים וארץ ישראל נמצאת בקו ישר לבורא העולם. היהודים הדתיים מתפללים בשביל עם ישראל, לא עושים צבא ומאמינים שבזכות התפילה שומרים על עם היהודי ועל ארץ ישראל, הם ממלאים משימה.

ברגע שהיהודים בארצות מערב קיבלו אזרחות אז התבטלה את הגולה. גולה כמצב ולא כמקום. יהודים באמריקה אמרו אפילו לפני הציונות שאמריקה היא ציון שלנו. מה היה המאפיין של היהודים בגולה? הסביבה שמה מכשולים ומחסומים על הרצון ההשתלבות של היהודים.

בתקופת הביניים היהודים רצו להיות עם לבד ולשמור על המסגרת, אוטונומיה ולהתנהל ע"פ מסורת יהודית, הלכה, בתי דין רבני. לכן מה שנוצר אחרי אלפיים שנות גולה, הגטו היהודי. היהודים אינם שותפים מלאים, דוגמה לכך היא אופן תשלום המיסים, ליהודים היה סידור אחר כי הם לא היו בעלי קרקעות ורכוש. כמו כן לא היו מגייסים לצבא.

ברגע שהיהודים קיבלו אזרחות אז נגמרו את כל הסיפורים האלה. כל אחד מתאזרח על בסיס האישי ולא שהקהילה היא המקבלת אזרחות אלא היהודי הבודד. לכן היתה התנגדות מתוך הקהילה היהודית מכיוון שגורם לפירוק הקהילה. הקהילה בפועל לא נעלמת אבל מצטמצמת מאוד. היום יהודי אורתודוקס בארצות הברית הוא אזרח אמריקאי ויכול לקיים את החיים שלו בתוך קהילה סגורה. קבלת אזרחות אפשר ליהודים לשפר את מעמדו ולעלות את רמת החיים.

עבור התפיסה הציונות קבלת האזרחות היא הגורם משנה את העניין. אזרחות היא בעלת אופי אוניברסאלי, המדינה גם היא מדינה אזרחית. הציונות כתנועה רעיונית היא תנועה לאומית. היא מדברת על לאום. אחרי מלחמת העולם הראשונה שמפת אירופה המוכרת  היום מתייצבת. השואה לא היתה יכולה להתרחש במדינה עם קונספציה אזרחית. יש הבדלים בין מדינה אזרחית ולאומית. נכון שהמודל של מדינה לאומית התאים לציונות. מדינת ישראל מתנדנדת באופן הטבעי שאנו מקבלים כמדינה לאומית אבל במגילת העצמאות התחייבנו על מדינה אזרחית כי לא היתה בררה אחרת, מדינת ישראל קמה אחרי מלחמת העולם השניה שאותו מודל ניצח. כל התושבים הערבים שנשארו קיבלו אזרחות אחרת לא היו מקבלים את המדינה בארגון האומות UN.

במדינה לאומית אין לכול האזרחים שוויון זכויות אבל בדרך כלל הן לא מזערים או מכריזים  באופן גלוי. המדינה היוצאת מן הכלל היתה דרום אפריקה. הנושא אינו קשור לדיקטטורה או דמוקרטיה.

במדינה אזרחית כל האנשים שנמצאים בשטח או גבולות המדינה הם אזרחים של המדינה באופן אוטומטי. גבולות שווה אזרחות. לכן יש לפעמים בעיה כאשר רוצים שגבולות תכלול בתוכן את כל העם או רק עם אחד.

האם האזרחים ששייכים למיעוט באמת מקבלים יחס שווה ושוויון זכויות?

האם בארצות הברית יכול תושב להגיד שלא מוכן לשרת בצבא? מדינת ישראל לא מחייבת את תושבי הערבים לשירות צבאי כמו עניין החרדים שגם לא מחייבת אותם לשרת. הצבא בישראל הוא מכשיר סוציאליזציה. הבדל אחר רואים בזכות השיבה שרק חל לעם היהודי.

בפולין בין שתי המלחמות העולם חיו 3 מיליון יהודים, כלומר, 10% מהאוכלוסייה. לכן העם הפולני הרגיש איום. מערכת היחסים בין הציונות והיהודים הפולנים היתה בעייתית. הפולנים קיבלו את רעיון של הרצל וכך נולדה את הסיסמה "יהודים לכו לפלסטינה". היו מוכנים לעודד את התנועה הציונית ואפילו לעזור או להקל יציאת היהודים.

הציונות לא בא לעולם על מנת לעודד המשך קיום היהודים בגולה. הכי מתאים לציונות היא אנטישמיות שדוחת את היהודים החוצה. ברגע בשערי ארצות הברית נסגרים בשנת 1924 אז היהודים משנים כיוון לארץ ישראל. מתחילה את העלייה הרביעית. זה היה האינטרס של הציונות ושל מדינות לאומיות אנטישמיות, התחילו להישמע סיסמאות כמו "פולין לפולנים". אלו סיסמאות נגד התפיסה האזרחית. מלחמות העולם פרצו על ניסיון ליישם את המודל מדינות לאומיות. האם הפולנים והגרמנים השתנו אחרי המלחמות? הם לא השתנו אלא שלא יכולים להמשיך באותה מדיניות.

עבור מדינת ישראל יש הרבה קשים עם המודל האזרחי כאשר מנסה להמשיך ליישם את המדינה ע"פ המודל הלאומי.

האם היהודים רצו להקים מדינה יהודית בפולין? במזרח התיכון הערבים אינם רוצים שתהיה מדינה יהודית.

יהודי המערב היו כולם יהודים מזרחים.

שוויון זכויות: האם צריכים לפתוח את הצבא לכל התושבים? האם צריכים לפתח את הכפרים הערבים? אם כל ילד ערבי מקבל אותו חינוך כמו ילד יהודי אז יצמח דור של פטריוטים ממוצא ערבית, דור ערבים דוברי עברית. למרות המצב הקיים היום האוכלוסייה הערבית אינה מעוניינת להחליף את האזרחות הישראלית. מי שלא מסכים אז לא יכול להיות/לחיות במדינת ישראל. האם החברה הערבית מסכימה עם העקרונות האלו? עוד נושא שהחרה הערבית אינה מקבלת באופן מלא הוא זכויות האישה. צריך להיות משחק פתוח אבל אין כוחות שווים. הכול מתנהל באמינות. אנו נמצאים בעולם גלובליסטי, מה יהיו ערך עתודות האינטלקטואליות, כלכליות, וכולי. איך תהיה התרבות

כל המדינות שכללו מספר עמים כמו יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה התפרקו. מדינה אזרחית לא מתאימה לכל אחד. מלחמות אזרחיות שהיו צריכים כוחות חיצוניים על מנת לעצור אותן. רצו לשמור על המבנים הישנים, פדרציה. מה העם רצה זה משהו אחר. אם השטח מסרב להצעה אז שום דבר לא ניתן לעשות.

בעולם השלישי יש רעב, מחלות ולא יכולים לשקם את עצמם לכן צריכים את העולם הראשון. במקביל יש ריבוי טבעי מאוד גדול. נוצרים קבוצות גדולות של אנשים שהמערכת המקומית אינה יכולה לטפל בהן. עצם קיומו של גורם מפותח משפיע על כל האזור ולא יכולים להתעלם ממנו. הוא לא פועל מתוך נתן חסד, הוא גם מנצל אותם. התוצאה היא כלים שלובים.

העניין של מדינה אזרחית והגדרת עצמית. הגדרת עצמית היא פיקציה שבדרך כלל בא מארגוני זכויות אדם. לפני 300 שנה עשו מהפך. על בסיס קולקטיבי או אינדיווידואלית. כאשר משווים העניין הקולקטיבי מול האינדיווידואלי אז ברור שיש יתרונות לאינדיווידואלי. המערב מייצג את התפיסה האינדיווידואלית.

בתנ"ך אין מילה זכויות וגם בכול התרבויות בעולם העתיק. יש אלוהים והוא קובע את הדברים. זכויות אדם זו המצאה חדשה.

הציונות מייצגת תפיסה לאומית כאשר באותה תקופה היתה התפיסה של העולם מרכז ומזרח אירופה ולא של עולם השלישי. 

אף אחד לא חשב שיכול לקרה אירוע כמו השואה רק חשבו שאירועים אנטישמיות יגרמו עלית היהודים אלא שעד שנת 1924 רוב היהודים עלו לארצות הברית. יהודי המערב שטענו שהדברים השתנו ברגע שקיבלו זכיות אזרח, בשטח היו התפתחויות שהוכיחו שבאמת משהו השתנה.

בשנת 1840, עלילת דמשק. היא נעשה על ידי הנוצרים. השלטון המוסלמי עמד אדיש. לקחו מנהגי הקהילה, כ-20 אנשים ושמו אותם בכלא. התנאים היו קשים וכמה מהם לא שרדו. אז מופיע משה מונטיפיורי שהיה לו מעמד מיוחד במלוכה האנגלית. הוא היה בין 12 האנשים שיכולים לשחק חופשי בבורסה של לונדון. הוא נוסע לדמשק ופוגש אנשי השלטון המקומי. במקביל גם מתחיל לפעול יהודי צרפתי אדולף כרמיה (1). הצירוף של השניים עבד טוב והפעילות שלהם גורמו גם התעניינות יהדות המערב. השר מונטיפיורי מקבל הרבה ערכה מקהילת היהודים באנגליה. לקח 20 שנה ליהודי צרפת מאז עלילת דמשק עד שהם קמו ועשו מעשה, כך יסדו את המוסד החינוכי אליאנס, כל ישראל חברים שמטרתו היה להתערב במצב היהודים בארצות המצוקה, כולל התערבות פוליטית על מנת לשפר את המצב. המוסד אליאנס היה מוסד חינוכי מאוד מודרני בארץ ישראל והיה לו התנגשויות עם הישוב הישן.

מאמר עלילת דמשק: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=8681

יהודי מערב חוששים מאוד שאם הם מקימים ארגון שמתערב בעניינים חיצונים אז יגרמו תגובות אנטישמיות. לכן קבעו קריטריונים: ארגון שאינו מייצג את היהודים החיים בארץ ישראל מול הממשלה הצרפתית. כלומר, היא עוסקת בעניינים חוץ ולא פניים. אדולף כרמיה עמד בראש הארגון. אליאנס היה המוסד הראשון בסדרת מוסדות יהודים בארצות המערב.

10 שנים אחרי אליאנס קם ארגון מקביל באנגליה, הועד המשותף לענייני חוץ. למה משותף? כי היה מורכב ביהודים אשכנזים וספרדים. בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב יהודי מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה שליט אנגליה של אותם הזמנים, ולאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר חזרת יהודים לאנגליה. בשנת 1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. לאחר מכן בסוף המאה ה- 17, נוסדו הקהילות האשכנזיות העולות כיום במספרן בהרבה על הספרדים. היהודים הספרדים היו במעמד כלכלי יותר טוב.

מאמר יהדות אנגליה:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/yahadut-2.htm

30 שנה אחרי הקמת הארגון האנגלי קם ארגון בגרמניה, אגודת סיוע או עזרה. גם הוא הגדיר את מטרותה כמו אליאנס. פעילות פוליטית אבל הפעילות העיקרית היא חינוכית. הארגון האחרון שקם 5 שנים אחרי הארגון הגרמני קם הארגון האמריקאי, שמו הועד היהודי האמריקני בשנת 1906. הארגון שם לו למטרה להיאבק בגילויי האנטישמיות ואפליית היהודים בעולם ולפעול למען שמירת זכויות היהודים בארה"ב ובעולם כולו. ארבעת הארגונים במדינות הבולטות בסוף המאה ה-19 עם מטרות דומות. מקווה ישראל קם בעזרת הארגון אליאנס, הטכניות בעזרת הארגון הגרמני ואמריקאי.

דבר נוסף שהארגונים גילו מהר שאם מצליחים לעלות את רמת התרבות של היהודים, באיזה שפה? אליאנס בצרפתית וכל אחד מהארגונים עם השפה שלו. כך הופכים להיות סוכני תרבות של המדינות האלו. אם מחכים שיקרה משהו ליהודים בארצות במצוקה אז הם יכולים להיכנס לפעולה. בעולם נמצאים בתחרות קולוניאליסטית

בראש הועד היהודי האמריקאי עמד משפטן לואי מרשל. הוא לא היה ציוני. היה הסכם סחר ישן בין ארצות הברית ורוסיה הצארית מאז 1832. ההסכם אפשר לאמריקאים ללכת ברחבי רוסיה אבל בתוך רוסיה היו מקומות שבהם לא ניתן ליהודים לנוע. היה סעיף בהסכם שמתנגדת לחוקה האמריקאי אשר דורשת שיוון, אותו סעיף מגביל את התנועה של אזרחים אמריקאים ממוצא יהודית. במשך 5 שנים התנהל את המאבק ובשנת 1911 בעת חידוש ההסכם, כל 5 שנים היה חידוש, פנתה את הועד לנשאי עם איומים להעביר את נושא לבג"ץ. בסופו של דבר המשל דרש מהרוסים לבטל את הסעיף. הועד הצליח להביא לביטול חוזה מסחרי בין ארה"ב לרוסיה. מה היתה המטרה? עד כמה חשוב לכל צד לבטל. צריכים לראות את העיקרון. העיקרון להגביל את חופש הפעולה של היהודים או רווח הכלכלי מן ההסכם?  הרוסים התעקשו ואז ההסכם לא חודש. היהודים הרוסים לא יכלו להבין את השפעה של היהודים בארצות הברית ואת העוצמה של החוקה האמריקאית. כל התקשורת והחברה האמריקאית גם תמכו בדרישה. הממשל האמריקאי הבין שהדבר החשוב הוא החוקה. יש אלוהים אבל גם יש את חוקה. הדת האזרחית של ארצות הברית. אפליית יהודית היתה פעילה כמו מלונות שלא קיבלו אורחים יהודים. עד מלחמת העולם השניה זה היה אפשרי אבל היום לא. החוקה היתה פדראלית ולא נתנה אפשרות למדינות לחוקת משהו אחר

במדינה אזרחית אין הכרה במיעוטים לאומיים. אמריקה יכולה להיות שרוב השופטים הם אנטישמיים אבל אף שופט אנטישמי לא הולך לחוקת דבר בניגוד לחוקה. לכן היהודים תובעים את זכותם לא כיהודי באשר הוא יהודי אלא כאזרח אמריקאי.

 

1: אדולף כרמיה.  http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9396

אדולף כרמיה – Wikipedia

ציונות ויהדות מערב

כתיבת תגובה

11-6-09 המשך שיעור קודם

בין התפיסה של הרצל על אנטישמיות ובין התפיסה המסורית של חז"ל לאורך כל ההיסטוריה, מדור לדור.

התפיסה של חז"ל אומרת שאנטישמיות היא תופעה קבע. קבע ולא טבע כי אם זה טבע אז קשור לטבע האנושי הלא יהודי, משהו שנמצא בתוך הגויים.

האם ההנחות של הרצל היו נכונות? אבל הוכיחו את עצמן. למה נולדה האנטישמיות? האם יש זיכוי? התפיסה שלו הובילה למעשה, תוכנית פעולה ותנועה. לאומת זאת התפיסה של חז"ל שהיא פסימית ודטרמיניסטית, אין מה לעשות.

ע"פ התפיסה של הרצל קמה מדינת ישראל ומחזיקים בתפיסה ישנה לגבי העולם. כאשר חז"ל אמר שכול העולם נגדנו הם המציאו הצעה לפזר את הביצים ולא לשמור אותם בסל אחד, לפזר את היהודים בעולם. תמיד הגויים רוצים לפגוע ביהודים לכן רצוי מאוד לא להיות במקום אחד, לא להתעסק עם מדינה וריכוז העם היהודי. לאומת זאת הפיתרון הציוני הוא ההפך ומרכז את היהודים במקום אחד. בין מה שעשינו ובין מה שאנו חושבים. הדברים ומעשים סותרים אחד את השני.

בתוך מדינה מקיימים יחסים דיפלומטים, כלכליים ותרבותיים עם הרבה מדינות. עושים הסכמי שלום וכולי. באותו אופן צריכים לחשוב שהעולם כולו רוצים ומחפשים הזדמנות לחסל את העם היהודי, הכול ידוע, עשיו שונא את יעקוב.

וכך מבאר התלמוד במסכת פסחים: "צדקה עשה להם הקדוש ברוך הוא שפיזר ישראל בין האומות".
"ואמר רבי אליעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו גרים לישראל. ע"פ החילוק של הרמב"ם בין צדקה לחסד, מובן , שמצד הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות. ומן התלמוד מסתבר שמן הצדק פיזר אותנו הא-ל בין האומות, ודווקא צדק לגויים. וגם המילה פרזונו היא על משקל "פרז" כמו "פרזות תשב ירושלם" ( זכריה ב' ח' ) שהיא מילה בעלת הקשר חייובי של עיר ללא מיצרים, ביחס למשמעות שהתלמוד מביא למילה, "פיזר" שהיא בעלת משמעות שלילית.

מאמר:  עם ישראל, עם נבחר?
http://www.article.co.il/ShowArticle.asp?id=4228

ויכוח בין יהודי ורומאי. […] הרומאים כבשו את ארץ ישראל ונמצאים בה כמה שנים ולא פוגעים בעם היהודי. הרומאים לא מתנהגים באותו אופן ומידה כמו שבני ישראל התנהג כלפי עמים שכבשו. אומר רבי הושעיה (או אושעיא), תלמיד של רבי חנינא: אתם לא עושים שום דבר משום שאתם לא יודעים איך לעשות. היתם רוצים אבל לא יודעים איך. לא כל היהודים נמצאים תחת האימפריה הרומית, לכן גם אם היו רוצים לא ניתן לחסל את כל העם היהודי. ואם מחסלים את היהודים שנמצאים תחת האימפריה הרומית אז זה בניגוד העקרונות שלה. הרומאים אומרים שהם מלכות שלמה, נותנים קיום, ביטחון ושלום, "השלום הרומי" (Pax Romana). הרומאים כבשו הרבה עמים, לכן לא ניתן להרשות לעצם להקות ביהודים ולארוס את התדמית, ערכים, עקרונות שלהם, פוגע היחסי החוץ וביטחון של הרומאים בעולם.

המאה השלישית לספירה בארץ ישראל (פרובינקיה יהודה) עמדה בסימן משבר כלכלי, פוליטי, חברתי ותרבותי, כחלק בלתי נפרד מהמשבר האימפריאלי שפקד את האימפריה הרומית בין השנים 235 ו-284 לספירה, כלומר בין רצח הקיסר אלכסנדר סוורוס לבין עלייתו של הקיסר דיוקלטיאנוס. בזה אחר זה עלו לשלטון ברומא עשרים קיסרים, כשנתיים וחצי בממוצע לכל שליט. חלקם נרצחו, חלקם הודחו, ופרט להם נמנו שותפים לשלטון שמינו הקיסרים ושורה ארוכה של "טוענים לכתר", אשר משלו בפרקי זמן קצרים על חלקי האימפריה השונים.

מערכת היחסים היתה מרכיב הצלחה של האימפריה, הרבה עמים הזמינו את רומא להשתלט בשטחים שלהם ולא כבשו אותם בכוח בגלל שלא הסתדרו בינם ובין עצמם. גם החשמונאים הזמינו את הרומאים.

ספרי חז"ל מדברים אמת. קיים הבדל בין האופן שבו היהודים מתייחסים לגויים ובין האופן שהרומאים נוהגים ביהודים. חז"ל, באמצעות המדרשה, מביא את הוכחה שהגויים רק רוצים להשמיד את היהודים. היום חכמי התורה אומרים: כך עולים על מיטתנו, הכוונה איך להרוג את היהודים, וכך אנו יורדים ממיטתנו. המשפט אינו קיים בתלמוד. המצאות של המאה האחרון שלפעמים מציגה תמונה הפוכה מהמציאות.

אנטישמיות ושנאת ישראל הנוצרית. כאשר הנאצים עלו לשלטון מביאים חוק על מנת להוציא את היהודים מן החיים הגרמני. הרבה אנשים מחפשים אזרחות ומולדת אחרת, אותם אנשים שלא הספיקו לקבל אזרחות גרמנית או אוסטרית, כלומר, מהגרים. הגרמנים בהתחלה לא שללו את האזרחות של אנשים ועדיפו קודם לטפל במהגרים וכך לקבוע תקדימים. העולם הנוצרי עולה שאילות לאפיפיור Pio XI פיוס ה-11, שהיה אנטי ציוני. הוא מאוד דאג שהיהודים השתלטו על ארץ ישראל, ירושלים ומקומות הקדושים. בשתי התוכניות החלוקה בשנת 1937, שהיהודים הסכימו יש בה ביתור על ירושלים כריבונות והסכימו להגדיר אותה כעיר בין לאומית. האיסלם אף פעם לא ביתר על ירושלים

קיימת מערכת יחסים מאוד מורכבת בין הציונות וירושלים. כאשר חלוצים הראשונים הגיעו לארץ ישראל הציעו להם להקים ישוב באיזור ירושלים ולא הסכימו. כאשר הציונות הכימה את המשרד האופרטיבי שלה בשנת 1908 אז בוחר את העיר יפו, שנה לפני הקמת העיר תל אביב. ראו בירושלים מקום עוין עבור היהודים, אנטי ציונו, מתנגד לציונות, עיר זרה עם הרבה מסגדים וכנסיות. בירושלים בכל תקופת המנדט היה רוב יהודי, ירושלים כולל את השכונות החדשות, אף על פי כן לא היה ראש העיריה יהודי אלא ערבי. היהודים השלימו והיו מעוניינים בזה. לא רצו ללחוץ על הבריטים וסיבות אחרות. לא רצו לבחור במפלתו של המופתי אבל בפועל עשו הסכם בין המפלגות הערביות.

העולם הקתולי פנו לאפיפיור בשנת 1938 וכותב בולה המיסה קורבנו של פטריארך אברהם אבינו  Sacrificium Patriarca Abraham Nostra. אברהם הוא פטריארך של הנוצרים

את עמדתו של פיוס ה-11 אמר לקבוצת בלגים בוותיקן בספטמבר 1938, שבסיומו אמר להם כי "האנטישמיות אינה עולה בקנה אחד עם המחשבה שמבוטאת בספר התפילה (הנוצרי). זאת תנועה מלאת שנאה, שאנו כנוצרים לא יכולים לקחת בה חלק". הוא הוסיף כי "כולנו שמים מבחינה רוחנית".

כנסית הפרוטסטנטית בזמן השואה לא עשו הרבה. לעומת זאת הכנסית הקתולית היתה המנגנון היחידי בשטחי הכיבוש הנאצי שהציל מאות אלפי יהודים, אולי לא כל האנשים שעזרו נהלצו. זה הדבר הכי חשוב ולא דפקה האם האפיפיור דיבר או שתק. לפי היטלר הנצרות היא המצאה של היהודים. היטלר ראה בגרמניה במפלגה הקתולית שנקראה מפלגת המרכז, מפלגה מאוד גדולה, איום ולכן דאג לפזר את המפלגה. האפיפיור פיוס ה-12 נהג באופן פוליטי.

ב- 1938 החל פיוס ה- 11 לדאוג בשל גילויי האנטישמיות המתרחבים. הוא הזמין אנציקליקה נוספת שאכן הוכנה אך לא פורסמה בשל פטירתו של האפיפיור ב- 10 בפברואר 1939. יורשו – פאצ'לי – גנז אותה. נאמר בה, בין היתר, שהיהודים "גרמו לכעס האלוהים נגדם כי דחו את האוונגליון"; אלוהים בחר בהם כדי להביא את ישו לעולם אך הם שללו אותו והרגו אותו. "השנאה לדת הנוצרית מקדמת תנועות מהפכניות שרוצות להפוך את הסדר החברתי". האנציקליקה שלא פורסמה גדושה ברעיונות של אנטישמיות נוצרית מסורתית: מוזכר למשל שהיהודים היו עיוורים בשל חלומות הבצע שלהם והצלחתם הגשמית. כמו כן היו סכנות רוחניות למי שבא בקרבת היהודים. מחברי המסמך האמינו בזיהוי היהודים עם הקשר הבולשביקי שנועד להרוס את אירופה הנוצרית.  

ציונות ויהדות מערב

בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 הנאום המרכזי נעשה על ידי מקס/מאכס נורדאו (1). למה הרצל נתן לו את הכבוד הזה? משום שהוא היה בין היחידים מן האינטלקטואלים שתמך בהרצל. הגיעו כ-200 איש לקונגרס והרצל דאג לכל הפרטים, לשלוח הזמנות, עיצוב המקום, בגדים מתאימים וכולי. בדרך כלל דיברו בגרמנית כמו כן גם נכתבו הפרוטוקולים באותה שפה. אלו שדיברו בעברית רק נכתב שדיבר אבל לא מה שהוא אמר, כלומר, לא תרגמו את נאומו.

נורדאו הקדיש את הנאום בסקירה על מצבם החברתי, הכלכלי והפוליטי של היהודים בתפוצות. התרכז בלחץ האנטישמיות ליהודים, לחץ שלא צריך פוגרומים אלא כלכלי. להצעה יש שני חלקים. מצב היהודים במזרח אירופה, בעיקר ברוסיה, פוגרומים, רדיפות. המצב היה בלתי נסבל, לא ראו שקיימת אפשרות לתיקון או שיפור לכן הפיתרון הוא ציוני, מדינה לעם היהודי. אף אחד לא ראה את המהפכה הקומוניסטית לעתיד לבוא. החלק השני היה מצב היהודים בארצות המערב. המצב היה שונה, במערב לא היו פוגרומים והיהודים זכו באזרחות וזכויות אזרחיים. גרמניה היתה בין המדינות הראשונות לתת שוויון זכויות אזרחיים בשנת 1870. הויכוח בין הציונות ויהדות מערב. היהודים בארצות מערב הם חלק מהאוכלוסייה בשוויון זכויות לכן אין להם בעיות מיוחדות או בעיה יהודית. היהודים נכנסים בתוך החברה המערבי שבה הם חיים. משפט דרייפוס בא ואומר שהאנטישמיות קיימת בכל מקום, הוא נושא מרכזי בחברה הצרפתית ומאוד גורלי בהיסטוריה הצרפתית. הפרשה פגע בכבוד הצבא. היה בצרפת אנטישמיות ושנאת יהודים.

לעשות הבחנה בין השאילה מה הם הבקשות הלב של הציבור המערבי ובין השינוי המהפכני במצבו של היהודי ברגע שהוא מקבל באופן פורמלי זכויות אזרח. לא לקח הרבה זמן עד הבינו שהשתנה את המצב לפני הויכוח עם הציונות.

ליהודים בפולין לא היו אותן זכויות כמו ארצות מערב לכן בחינוך היהודי לא נהוג לומר לילדים בהתייחסות לארץ ישראל "זה שלך". יש קו דמיוני שחותך את אירופה, שתי מדינות שנתנו זכויות אזרח אבל הקונספציה היא מדינה לאומית ולא אזרחית, גרמניה ואיטליה.

נורדאו לא דיבר על דברים חדשים, כבר אחד העם גם נכנס לויכוח עם יהודי מערב. הוא ראה בהרצל יהודי מערבי שבא לשחק משחקי מדינה. הוא לא דיבר על רדיפות של יהודים במערב כי על פני השטח הכול היה בסדר.

קו הסברה של נורדאו מייצג את הציונות והיה בסיס התפיסה שיש טעות ביהודי מערב כאשר  טוענים שהעניינים אצלם נגמרו ברגע שקיבלו אזרחות. נורדאו תוקף את ההתלהבות או ישנות על האמנציפציה. […עמים שהניקו אמנציפציה ליהודים בנדיבות מעל רגישותם…]. אולי אפשר להשוות עם אופן שמדינת ישראל מנהלת את החינוך של אוכלוסייה ערבית. האמנציפציה צריכה להיות מותאמת לרגשות […] לכל בן אדם יש זכויות והיהודים הם כמו כל בני אדם וכך הוכרח בצרפת על נתן זכויות ליהודים, לא מתוך רגש אלא בגלל ההיגיון. בשנת 1892 יש רדיפה אחרי עקרונות … האמנציפציה של היהודים היא חלקת מהם.

תהליך האמנציפציה במערב אירופה הביא לכך שיהודים התבוללו וויתרו על סימני הייחוד שלהם כיהודים, למרות זאת רוב היהודים  לא הצליחו להתקבל ונדחו על ידי החברה הסובבת, בהשפעת האנטישמיות  נחלש הדמוי הקבוצתי של היהודים כיהודים  והם מתביישים במוצאם ומתרחקים זה מזה.

מכוון  שאין סיכוי להמשך קיומו של העם היהודי בגולה יש להבטיח את קיומו במדינה משלו. תנאי חשוב להצלחת המפעל הציוני הוא פעילות חינוכית לאומית אשר תשכנע  את היהודים שאין סיכוי להמשך החיים בגולה וכי יש לעבור למדינה לאומית עצמאית.

עבור יהודי גרמניה, ארץ מפותחת שנתנו זכויות אזרחיות ליהודים לכן ארץ מערבי, חשבו שנגמרו את כל הבעיות של היהודים אבל אחרי מספר שנים הכול השתנה. היהודים נרדפו, גל אנטישמיות ושואה. כמו שקרה גרמניה יכול לקרה גם באמריקה.

השתלטות האשכנזים להיסטוריה היהודית המודרנית. רוב היהודים בשנות 1920 היו אשכנזים. הרבה על גורל היהודים הספרים לא מסופר. המסה הגדולה של העם היהודי בעת החדשה היתה באירופה. כל מה שקורה היום זה על רקע התפתחויות המודרניות באירופה. אמריקה כמו מזרח התיכון צריכים להתאים את המדינות לאירופה, נטל כלכלי כבד, להחזיק גופים, צבא וכולי. בטורקיה המצב הפוליטי תלוי בצבא, כאשר רוב העם והממשלה הם מוסלמים. למרות שהחיילים הטורקים נלדו על עקרות האיסלם שרוצה להפוך את המשטר בטורקיה, הם שומרים אמונים לצבא לכן הצבא הוא גורם כוח ושליטה. בעולם שהתרבות האיסלם היא דומינטית היא מתקשה לעשות את המעבר לתרבות אחרות כי היא צריכה את הנכסים של המערב. חלק של היהדות שנמצא בתוך העולם האיסלם. האשכנזים הגדירו אותם כתת תרבות.

במזרח אירופה זה מקום שבו תהליכי המודרניזציה התעקבו אבל בסופו של דבר כן התקדמו. המהפכה הקומוניסטית גברה מחיר גדול על מנת למשוך את העם הרוסי אליה. מאוד קשה לעשות את השינויים. כאשר היו שינויים כאלה היהודים לקחו את רגליים והלכו מערבה וברגע שעבר מערבה אז המשמעות שהתחיל להתקדם.

בין התיאור של נורדאו ניתן לסכם שהשינויים הפורמליים לא שווה שום דבר, כמו חוק, זכויות, חוקה אם אין גיבוי ברגש, כלומר, הקשר בין הדברים הפורמליים עם הרגש או נפש. איך ניתן לבדוק רגש? כי יצר לב האדם רע מנעוריו. על העיקרון הזה בונים את התרבות, ציוויליזציה כי אם הכול היה בסדר אז לא צריך חוקים, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה בניגוד לטבע האדם. אנו רואים התנהגות קבוצות מסוימות בחברה באופן יוצא דופן, חריג. יש דינמיקה חברתית. לפעמים עוברים מטמורפוזה ומשנים את ההרגלים, תהליך של השתחררות.

דוגמה, יכול לקרה שמגיע ראש מדינה באחת המעצמות וביאים לו כמה תיקים שבו נמצאים תחזית של גיאולוגים ופיזיקאים חשובים ורשום שעומד להגיע אסטרואיד. זכות ציבור לדעת אבל לא מגלים. זה יכול להיות? אולי. כך גם נורדאו חשב על העם היהודי. לא ניתן לומר לנורדאו שכול מה שהוא חושב אינו נכון. אנשים יושבים במרגלות הר געש במשך שנים רבות, חיים כאילו אין שום סכנה, אז מה ניתן לעשות, מה הן האפשרויות? נורדאו רצה לערער לביטחונם של יהודי המערב, שיכול להשתנות המצב וכל הזכויות האזרח לא שווים דבר.

בזכות ניצחון העולם הערבי על היטלר אנו נמצאים היום כאן. העולם המערבי לא הלך למלחה על מנת להציל יהודים אלא כדי להגן על המוסגות וערכים שלו והם כוללים גם אותנו. תרבות המערב בנתה מוסדות וערכים לכן הצליחה ליצור עוצמה. ארצות הברית התחילה לפני 200 שנה מכלום, הם היו בעיקר אנשים דתיים אבל נרדפים, לכן ידעו שהעיקרון של הפרדה דת ומדינה חייבים ליישם. עוד פרט מעניין הוא שלא חיפשו להיכנס במלחמה על מנת להגדיל גבולות המדינות אז ארצות הברית לא היתה יכולות להיות ארצות הברית. משפט המפתח של חוקת ארצות הברית הוא "אנו העם" וזה כולל את כל האנשים שנמצאים בשטח ארצות הברית, היום כ-300 מיליון תושבים.

היהודים עוזבים מדינות מזרח אירופה והולכים בעיקר לארצות הברית, ברגע שהם צמצמו את אישור כניסה למדינה אז מתחילות את העליות הגדולות בארץ ישראל, עליה הרביעית  וחמישית.

 

1 – מקס נורדאו – Wikipedia

נורדאו היה ציוני פוליטי ובשנת 1920 הוא נאם ב-"אלברט הול" ויצא בקריאה לפינוי מיידי של 600,000 יהודים ממזרח אירופה לארץ ישראל. לנצל את הצהרת בלפור והמצב הפוליטי שנוצר באירופה. הוא האמין שעל ידי כך ייווצר לבסוף רוב פוליטי של יהודים בארץ ישראל מה שבסוף לדעתו יוביל לעצמאות פוליטית יהודית בארץ ישראל. הצעתו זו לא התקבלה ונדחתה כלא מציאותית בידי ראשי הציונות דאז. מאוחר יותר, בשנת 1936 אומצה תוכניתו על ידי זאב ז'בוטינסקי.

2 – האבות המייסדים של הציונות
http://avot.cet.ac.il/default.aspx 

שינאת יהודים

תגובה אחת

 4-6-09

עשיו שונא את יעקוב. למה בחרו את המודל הזה? מערכת בעיתית בין האחים. ניתן לראות התייחסות החז"ל בתלמוד בהקשר לעשיו והגויים. למה אומרים שעשיו מייצג את הגויים? בתקופת בית השני, עקב מערכת היחסים בין היהדות והעולם ההלניסטי רומי בחרו במודל הזה. חיים בתחושה שהעולם החיצון חייבים לשנאות את היהודים. זה לא שנאת חינם. יעקוב מייצג את היהודים ועשיו שונא את יעקוב לכן עשיו מייצג את הגויים ששנאים יהודים.

היהדות מגיעה עם רעיון אוניברסאלי, דת מונותיאיסטית, יש אלוהים שעושה הכול נעשה מדברו, ולא רק את היהודים. הרעיון של עם הנבחר זה כדי לקומם ולהרגיז אנשים שלא כלויים בתוכנית. היהודים מבקשים זכויות מתוקף העובדה שהם העם הנבחר.

אם לא הינו יודעים על שום דבר והפליות אלא שזאת קבוצה שמייצגת את העצמה, מחזיקה בפטנט אל אחד לכול. הרעיון מזמין מיסיון (מיסיונר, מטיף), בלי קשר איך מבצעים מיסיון, למה לכפות לאנשים אמונה? זו לא דרך של היהדות, לא עסקו במיסיון ורק נשאר בתוך הקבוצה. מיסיון עומד בסתירה לרעיון העם הנבחר לכן לא הלכו להפיץ את האמונה היהודית. איך הכנסייה הנוצרית התמודדה עם הרעיון של עם הנבחר, העובדה שהיהדות המציא את המונותיאיזם והמשיח יצא מתוך היהודים. הנוצרים הראשונים היו יהודים שנקראו לעצמם יהודים חדשים. פיתחה את התזה שאלוהים בחר בעם היהודי אבל ברגע שהנצרות הופיעה, הוקמה הכנסייה והיא פותחת את שעריה לכולם. היהודים שמצטרפים לכנסייה הם חטאים.

הרעיון של עם נבחר הוא רעיון פסול. כמה עמים ותרבויות קיימים. איך זה שתרבות מסוימת  נותנת על עצמה את הבחירה?

התורה הנאצית דיברה על הגזע הארי העליון (1). תמיד היתה נטייה אצל עמים גם בעת העתיקה. העם היהודי לא המצא את ההתאחדות הזאת. נכון שיש הבדל מהותי בין בחירה אנושית לבחירה אלוהית אבל גם הדת מתבססת על תרבות האנשים.

באיסלם בכל שטח שכבשו דרשו לקבל ולקיים את הדת האיסלם למאת יהודים ונוצרים, אומה המתפשטת והמדינה היא הכלי כדי להפיץ את הדת.

בשנת 1231 הוקמה האינקוויזיציה. היתה מוסד שהוקם על ידי הנוצרים על מנת לטפל אך ורק בנוצרים שאינם מאמינים ומקיימים את הדת הנוצרית. להילחם בתופעת הכפירה באמצעות חקירתם. לא נדרשו מהיהודים לעבור חקירת האינקוויזיציה.

אנו חונכנו שהעולם שונא אותנו, רודפים ורוצים להרוג יהודים, שעשיו שונא את יעקוב. אם באמת היה כך איך זה החזקנו מעמד ואיך לא הושמדנו מזמן? בעזרת השם! בדרך כלל לא סופרים את ההרוגים ולא מסתכלים אחורה. השואה מראה לנו מה יכול לקרה כאשר מישהו מחליט להשמיד את היהודים, כאשר שולט בשטחים אשר נמצאים יהודים אז משמיד 80-90% מהם. במקומות שהשליטה היתה מוגבלת כמו רומניה, בולגריה, הונגריה אז האחוזים הם קצת יותר נמוכים. אפילו מדינה כמו הולנד לא חשוב איך האוכלוסייה מתייחסת ליהודים כי הם פחדו מהגרמנים.

היהודים היו תחת שלטון נוצרי באירופה מעל 1000 שנה. מתיאודוסיוס בשנת 395 (אחרון הקיסרים, ששלט באימפריה הרומית המאוחדת) עד האמה ה-15, תקופת הביניים. במשך הכול השנים האלו אם הכנסייה היתה מקבלת החלטה שלא רוצים יהודים אז הם היו צריכים להתנצר או לעזוב את האזור כמו שקרה בספרד.

ברגע שמשנים קו "יהודים אבל לא בבית ספרינו" אז היהדות סולקה ונגמרה מרגע לרגע. באירופה היו עמים פגאנים, עובדי אלילים, הם נעלמו מאירופה. אם הנוצרות היתה מתנהגת באופן דומה כלפי היהודים אז היהדות היתה נעלמת מאירופה.

בכל אופן איך שרדו היהודים? לא קרה נס. מדיניות הכנסייה היתה שיש לשמר את היהדות, לאפשר ליהודים להתקיים. לצורך זה התקבלו החלטות בוועידות הלטרניות (כינוסים עולמיים של ראשי הכנסייה הקתולית, לצורך קבלת החלטות לגבי עיקרי הכנסייה).

בוועידה הלטרנית השלישית בשנת 1179.

  • * לא להכריח ליהודי להתנצר אבל אם מתנצר אז יהיה לתמיד. על הנוצרים היה לא להשתמש בדרכי אלימות על מנת להביא להמרת דתם. יהודי היה רשאי להמיר דתו לנצרות כרצונו ללא כל התנגדות. הדבר העיקרי היה שהוא עשה זאת מבלי שאילצו אותו בכוח.
  • * לא לפגוע ביהודים פיזי
  • * לא ניתן לקחת את רכוש היהודים ולפגוע בפרנסה וכלכלתם של היהודים ללא החלטת שופט.
  • * לא להפריע ליהודים לקיים את החגים היהודים

בימיו של אינוצנטיוס ה-3 כונסה הוועידה הלטרנית ה-4  (Concilio Lateranense IV) בשנת 1215 והתקבלו החלטות קשות נגד היהודים

  • * איסור על היהודים לקחת ריבית מופרזת (הכירו בכך שלא ניתן לאסור כלל על ההלוואות בריבית).
  • * הטלת תשלום מעשר עבור הרכוש שהיה שייך בעבר לנוצרים ונקנה ע"י היהודים.
  • * לבוש מבדיל ומזהה.
  • * בימי אבלות נוצריים אסור להם לצאת לציבור.
  • * ליהודי אסור לשאת תפקיד ציבורי בו יהיה ממונה על נוצרי.
  • * מומרים חייבים לשמור על דתם בשלמותה, ללא זכר למנהגיהם הישנים.

היהודים לא היו אהובים בידי הנוצרים, בעיקר בגלל מלאכת מתן ההלוואות בריבית. הריבית נראית תמיד כקצוצה אצל מקבל הריבית, אשר שוכח להביא בחשבון את המקרים שבהם ההלוואה איננה מוחזרת למי שהעניק אותה. רצו תמיד להגביל את הריבית אשר משלמים ליהודים. כאשר הוא מתכנן את מסע הצלב מציין אינוצנטיוס ה-3 שהמלווה בריבית היהודי יוותר על הריבית עבור התקופה שבה הלווה הצלבני היה בארץ הקודש.

היה אמנם רצון להבדיל בין היהודים לנוצרים, ולמטרה זאת באה ההוראה של הטלאי הצהוב. תמיד אין אוהבים את זה שמלווה כסף, ועל כן לא תימה שאין אוהבים את היהודים. מאז ומתמיד לא אהבו אותם.

התפיסה לאפשר את הקיום היהודי מתבסס על אגוסטינוס הקדוש (3) במאה ה-4. הוא ניסח את המיתוס שעליו חזרה כל האפיפיורים להסביר למה חשוב שהיהודים בכל זאת התקיימו ולא לפגוע בהם. היהודים אשר גרמו למשיח למוות ולא אמינו בו.

יש תפקיד ליהודים בחברה הנוצרית. עליהם לשמש כעדים לאמתוּת הבשורה. הם עצמם אמנם אינם מבינים – או אינם רוצים להבין – את הנבואות האצורות בספרי הקודש שלהם, אולם מי שאינו קשה עורף כמותם לא יוכל שלא להבינן כפי שהנוצרים מבינים. אם יעלו עובדי האלילים ספקות באשר לאותנטיות של הנבואות, יוכלו הנוצרים להפנותם אל היהודים. דווקא משום שאינם חסידי הנצרות אלא אויביה ניתן להאמין להם כי הנבואות אכן קדומות, וכי הנוצרים לא שיבשו אותן על מנת להתאימן למושיע. באחרית הימים עתידים היהודים לחזור בתשובה, עיניהם תיפתחנה וגם הם יבינו את מה שהנוצרים הבינו זה כבר – כי העולם נגאל על ידי ישו.

היהודים הכשירו את הקרקע, ישו המשיח יצא מתוך העם היהודי וספר התנ"ך מראה על נבואת המשיח.

לפני שהכניסה הפכה לבעלת בית, בסוף האימפריה הרומית, היהדות היתה יכולה למלא את התפקיד שהנצרות מילא בתקופה מעבר זו כי היתה שקיעה של דתות המזרח ועמים רומים הלניסטים במערב חיפושו אחרי עמידות אמת דתיות. אם היהדות היתה מוכנה להיכנס בתוך החלל הזה אז היום העם היהודי היה יכול להיות מעצמה עולמית.

ישו לא קילל את היהודים. היהודים המשיכו את אמונתם שבפועל זה אותו אל של הנוצרים. לפי אגוסטינוס צריכים לשמור את היהודים אבל בשולי האוכלוסייה.

יש הבדל עצום בין שנאת ישראל הנוצרי ובין האנטישמיות המודרנית (4)

היטלר קיבץ את כל עקרונות האנטישמיות המודרנית יחדיו, גיבש אותם לתורה מסודרת, הקצין אותם והעלה אותם על הכתב בספרו מיין קאמפף ("מלחמתי"), אשר היווה את הבסיס למצע הרשמי של המפלגה הנאצית ולמעשה, היווה לכאורה הצדקה למעשי הנאצים בשנות מלחמת העולם השנייה.

כתב היטלר: ראיתי ביהודי אדם השונה רק בדתו… התנגדתי לרעיון שיש לתקוף את יהודים בגלל שהוא שונה באמונתו…  חשבתי שהעמדה שלקחה העיתונות האנטישמית בווינה איננה ראויה למסורתה התרבותית של אומה גדולה… דברים שהתרחשו בתקופת הביניים לא היתי רוצה שיחזרו…

בעצם אומר שהוא אינו אנטישמי ושונא יהודים על רקע דתי אלא שונא יהודים בגלל סיבות אחרות

מה רצתה האנטישמיות המודרנית של היטלר? עולם ללא יהודים.

מה השינא נוצרית אומרת? היהודי אינו פסול להצטרפות, חיה או וירוס שצריך להתעלם מן העולם. השקפת הנוצרית אינה מקבלת את הרעיון שצריכים לסלק את היהודים מן העולם. צריכים לשים לב מה היעד של הנוצרים, מה רוצים מן היהודים? אולי רק חיבוק אבל זה לא מגיע להשמדה.

האינקוויזיציה התחילה באנגליה. המדינה הראשונה שגירשה יהודים, אחר כך צרפת וספרד על רקע עליה המדינות הלאומיות, חיבור בין לאומיות ודת. האנגלים פיתחו גם דת שלהם במשך תקופה ארוכה, היה ריב עם האפיפיור ולא התחיל עם הנרי ה-8. בצרפת גם היה ריב בין הרשות המלכותית והרשות הכנסייתית, מלכות הארץ מול מלכות השמים. אבל מול קיסר בגרמניה הכנסייה היתה יכולה להתמודד.

הדבר הראשון שעשו המדינות הלאומיות החלוציות היה לגרש את היהודים. בצרפת נשארו יהודים באזורים בשליטה הכנסייה. המקום הכי בטוח ליהודים בתקופת הביניים היה רומה.

ליהודים היה מאוד קשה במסעי הצלב והיהודים חיפשו עזרה ומקלת מהבישופים כי בעלי התפקידים היו כפופים לאפיפיור.

ראשי הכנסייה הנוצרית התנגדו לרדיפות אבל כל פרק זמן יש התפרצות. אחרי מסעי הצלב מגיע אולי 200 שנה אחר כך את המגפה הדבר השחור (5), אירועים גדולים שאבדו שליטה.

היהודים היו גורם מתווך בין אנשי אצולה השולטים ובין העם המקומי. הם עם חלש, מיעוט שלא יכלו להתגבר על יצרה.

הרמב"ם. חי בתקופת הביניים במצרים. הפליה גויים.

"שור של ישראל שנגח לשור של נכרי, פטור". לא מגיע פיצוי כפי שאין העובד כוכבים (הגוי) מחוייבין את האדם על בהמתו שהזיקה, והרי אנו דנים להם בדיניהם, כלומר, אנו מתנהגים לפי הדין שלהם. "שור של נכרי שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם". קנס הוא זה לגויים, לפי שאינן זהירין במצוות ואינן מסלקין הזיקן; ואם לא תחייב אותן על נזקי בהמתן, אין משמרין אותה ומפסידין ממון הבריות. (רמב"ם הלכות נזקי ממון פ"ח ה').

ישראל ונוכרי בבאו לדין, אם אפשר לזכת אותו אז הכול בסדר אחר הולכים בעקיפים. לפי רש"י עקיפים זה בחוכמה עד שפותרים את ישראל. כך חזרנו לעשיו ויעקוב.

הרמב"ם יושב בגולה והיהודים אינם מגדלים שור ועוסקים בחקלאות. למה לתת תחמושת לגויים? אין דין אחד לכולם.

מוסר יהודי. כדי להבין אותו קודם צריכים להבין את המשמעות של מוסר הוטנטוטי: "אם הוא גנב את הפרה שלי זה רע. אם אני גנבתי את הפרה שלו זה טוב". ביטוי זה ממצה את המוסר ההוטנטוטי. איך אדם מתנהג כלפי הקבוצה שלו וכלפי אחרים. בתרבות הקדומה היו מתנהגים באותה צורה, כל שבט היה סגור בתוך תרבותו. בתרבות האינדיאנית היו תוקפים את השבטים שאין ביננהם קרבת דם והמעשה לא היה נחשב עברה. היום לפעמים ניתן לראות את ההתנהגות של הצוענים. רומאים עשו הפרדה בין חוק האדם וחוק הארץ. עד המהפכה הניאוליתית שעברו להתיישבות בערים ונוצרות ממלכות, עד אז כל שבט היה יחידה סגורה ושמרו על הכליים הבסיסים, עשרת הדיברות. כל אלא שנמצאים מחוץ לשבט אז הם מחוץ למנהג.

אינואיטאים הוא שם כולל למספר עמים החיים באזור הארקטי אבל הם קוראים לעצמם במילה "אינואיט", בשפת האינואיט, משמעה "העם". כל מה שנמצא מחוץ לשבט זה לא בני אדם. כלפי פנים יש להם תרבות מאוד יפה של עזרה ושמחה. בתפיסה של השבט האנושות מתצמצמת רק לשבט.

כאשר אומרים מוסר ומתייחסים לקבוצה מסוימת, לא חשוב אם זה נקרא הוטנטוטים, צוענים, אסקימוסים או יהודים, כאשר אומרים מוסר יהודים אז אומרים משהו שפסול מיסודו. מוסר יהודים זה אומר שחל רק על היהודים?

כאשר דורשים זכויות מוסריות ומתלוננים על היטלר. העם היהודי לא שרד בגלל הכוח היהודי אלה בזכות העובדה שהיה עולם שלא היה שותף להיטלר בדעות שלו. העולם התחלק בשנים, בני אור ובני חושך. בזכות הניצחון של בני האור שלא ניהל מלחמה למען היהודים אלא על מנת להגן על הערכים ומוסדות שלו. רק בזכות הערכים האוניברסאליים היה יכול העם היהודי לבקש הגנה, בני אדם באשר הם.

כאשר אומרים מוסר יהודים אז עושים הבחנה עם מוסר אוניברסאלי. ישעיהו ליבוביץ (6), שנא את הנצרות ולא היה מוכן להודות במערכת מיחסים המורכבת בין נצרות ויהדות. ליבוביץ מספר מתייחס לשני אנשים שדיברו בעת מלחמת העולם השניה על מנת לעלות את המורל של החיילים, בארצות הברית הסבירו למה חיילים אמריקנים נתנו את נפשן. מצד השני הגנרל ביפן דיבר על הערכים שעבורם החיילים נותנים את נפשן. אז ליבוביץ מסכם, שני האנשים מדברים בשם הערכים אבל בסוף המלחמה לקחו את היפני ותלו אותו. ליבוביץ היה יכול לבחור בתוך דוגמה אנשים אחרים כמו והיינריך הימלר, יוזף גבלס או אדולף היטלר אבל לא רצה להרגיז את היהודים. מה ליבוביץ רוצה להגיד? את משפט נירנברג, המצח תולה את המנוצח. כל תרבות עם הערכים שלה.

את הביטוי "יודונאצים" השמיע ליבוביץ בתגובה להרג המוני בהפצצות חיל האוויר בתחילת מלחמת לבנון הראשונה. היה לליבוביץ הרבה אומץ להגיד דברים שלפעמים הרגיזו את הציבור. גם כינה כ"יודו-נאצים" שופטים בישראל אשר לטענת ליבוביץ התירו "לענות שבויים ערבים כדי לסחוט מהם הודאה".

ברמה אידיאולוגית, רעיונית שעליה מתחנכים דורות, ליבוביץ הגן על תפיסה רלטיבי סטית או פוסט מודרני. כל עם או קבוצה יש את התרבות שלו ולא ניתן להביא ביקורת ולדבר בשמם.

גישה רלטיביסטית מוחלטת מובילה למסקנות בלתי נסבלות: פלוני חושב שהמשטר הנאצי היווה שפל מוסרי חסר תקדים ומעשיו היו זוועתיים, אלמוני חושב שזה היה משטר מפואר ומעשיו היו התגלמות הצדק ואין כל דרך לקבוע מי משניהם צודק! חיי החברה, למרות שהם רחוקים משלמות, אינם מתנהלים על פי "כל דאלים גבר" או "כל אחד כישר בעיניו יעשה". חוקים המגינים על חירויות הפרט או מסדירים הסכמים הוגנים מבוססים במידה רבה על  תובנות מוסריות.

ליבוביץ עניין את המאגר היהודי והוא רצה לגונן עליו כי ידע שיש חלקים ביהדות שלא ניתן לגונן על בסיס אוניברסאלי. אבל לא היה מוכן לומר שאין בסיס למשפט נירנברג או לתלות פושעי מלחמה.

בתנ"ך, אנחנו קוראים על גורל הערים והעמים הנכבשים על ידי עם ישראל בזמן כניסתם לארץ. השמדת יושבי כנען, כפי שקובע חוק החרם בספר דברים (דברים כ 16-18).

רק מערי העמים האלה אשר ה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה: כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך ה אלהיך: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם לה אלהיכם:

חוק החרם בדברים כ' הוא חוק קשה מבחינה מוסרית ולכן חז"ל פרשו אותו שלא על פי הפשט ולשיטתם למעשה לא בוצעה השמדה מוחלטת של עמי כנען אלא ניתנה אפשרות של כניעה.

על פי גישת ביקורת המקרא, ספר דברים נכתב זמן רב לאחר הכניסה לארץ. הספר הוא מסוף תקופת בית ראשון, מימי חזקיהו ויאשיהו ואילך. משום כך, ממילא אין ספר דברים מקור השראה לכובשי ארץ כנען הישראלים. חוק החרם לא היה ידוע לדור של יהושע, שכן הוא טרם נכתב בזמנם. יתרה מזאת, חוק מסוג זה לא בוצע מעולם.

מדוע בימי יאשיהו, זמן הכתיבה של ספר דברים על פי ההשקפה הרווחת במחקר המקרא, נוצרה אידאולוגיה שהצמיחה את ה"חוק" שבדברים כ, 15-18?

ימי יאשיהו, זמן ירידת כוחה של האימפריה האשורית, היו ימים של תקווה ושל התעוררות התודעה הלאומית. עם השחרור מעול אשור הייתה תקווה שישראל, שהייתה פחווה אשורית, תצטרף לממלכת יהודה, ועל שתי הממלכות המאוחדות ימשול מלך מבית דוד. כך יתחדשו ימי הממלכה המאוחדת. המחשבה על ישראל גדולה וללא השפעה אלילית-כנענית זרה, הולידה את המחשבה האוטופית על כיבוש שבו משמידים אוכלוסייה זאת.

עוד נראה, כי הרפורמה הפולחנית של יאשיהו, שביקשה להסיר ולבעֵר כל זֶכר להשפעה אלילית – השפעה שמקורה בכנענים יושבי הארץ הקדומים – יצרה את האידאה שלפיה משה מצוּוה על החרמת הכנענים. החרמה שלא נבעה מתוך תפיסה גזענית, אלא נועדה למנוע את השפעתם האלילית.

חוק זה איננו תעודת כבוד למחוקק הדויטרונומיסטי. יתרה מזאת, חוקים התובעים השמדה או היבדלות קיצונית מהעמים הסובבים מעידים על חולשה ופסימיות בשאלת יכולתו של עם ישראל לחיות בשכנוּת תוך שמירה על ייחודו.

השמדה הייתה נורמה התנהגותית דתית במזרח הקדום. השפעה פולחנית אפשרית מצד עמים מהווה נימוק להשמדתם. אולם נימוק זה חושף את חולשתו של עם ישראל ומטיל בספק את יכולת ההתמודדות שלו עם תרבות העמים הסובבים אותו. בשל חולשתו נצטווה העם להשמיד את אלה העשויים לגרור אותו לעבודה זרה.

 להשמיד שבט זה דבר אחד ולהשמיד ממלכה זה דבר אחר. איך קמו אימפריות? כאשר אשורים ובבלים כבשו את ארץ ישראל הם לא השמידו את העם אלא לקחו את המנהיגים  וכול האליטה והגרו אותם.

מנהג זה לא היה גרוע מהשמת האינדיאנים בהמוניהם באמריקה, טבח של הפרוטסטנטים והקתולים במאה ה-17, וטבח הארמנים ע"י התורכים, או ההרג במלחמת האזרחים בספרד, הפצצת רוטרדם ועוד. כלומר זה מנהג של בני אדם מאז ומתמיד.

התייחסות של הרמב"ם. כאשר ציווה להשמיד עמי כנען אז התוצאה היא שעם ישראל תושפע מהם באמונותיהם או תתבולל בתוכם. לא לחשוב שזו החזריות או נקמה אלא מעשה על פי שיקול דעת אנושי.

הסבר הרמב"ם נשמע כמו נימוק נאצי, כאילו יש איגיון. היתה הנחת עבודה, איך מטפלים בווירוס מסוכם (היהודים)? אז צריכים לחסל אותו. זה לא אומר שהם שונאים בני אדם אלא שרוצים להציל את האנושות. בצעם היהודים הם לא בני אדם ולכן חייבים להשמיד אותם.

לא אומרים שהנאצים בגלל שהם נאצים אז הם לא בסדר.

אין שום רעיון שאפשר להצדיק בשמו השמדת בני אדם. לא המטרה מקדשת את האמצעים אלא שהאמצעים מעידים על המטרה. אם יש מטרה שדורשת אמצעים כמו סילוק בני אדם אז היא פסולה.

למה המערב ניצח בשתי מלחמות העולם? לא היה יכול להיות תוצאות אחרת. דבר זה אפשר להסביר בדיעבד. למה שיטות של היטלר, היפנים, פשיזם, קומוניזם נכשלו. במבט לאחור ניתן להסביר אבל לא בזמן אמת. חכמים לאחר מעשה. הדבר נכון עבור חברות, מדינות, תרבויות. מי שלא עומד במבחן הדטרמיניסטי אז הוא צריך לפנות את המקום לאחר. בנושא העיקרי ששייך לדיון המוסרי, מה שאין לו תוקף אוניברסאלי ולא ניתן לעמיד אותו מול אמת אז גורם לכך שאין אפשרות לקיים קואליציה גדולה. זה ההסבר למה המערב ניצח.

 

1: הגזע הארי – Wikipedia

2: אינקוויזיציה – Wikipedia

3: אוגוסטינוס – Wikipedia

http://www.newacropolis.org.il/Content.asp?ID=58&Content=Philosophers

יהודים ונוצרים בימי הביניים
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15782

4: אנטישמיות – Wikipedia

5: הדבר השחור – Wikipedia

6: ישעיהו ליבוביץ – Wikipedia

חוק החרם: http://mikranet.cet.ac.il/pages/sub.asp?kwd=6099

ציונות ואנטישמיות

כתיבת תגובה

21-5-09 המשך משיעור קודם.

מתוך קטע מדינת היהודים עולה שהרצל מייצג אחד משתי התפיסות הציונות. אחת היא הרעיון הלאומי ללא תנאי והתפיסה השניה היא השייכת להרצל ופינסקר ציונות המדינית המתבססת על עולם אנטישמי והציונות היא בפועל תשובה או מענה לאנטישמיות.

לא במקרה פינסקר והרצל רצו פיתרון עכשיו ולא בהכרח בציון. הפיתרון צריך להיות טריטוריאלי מכיוון שארץ ישראל איננה ניתנת להתיישבות על פי כל השיקולים המדיניים ומעשים, עד שניתן להשיג את ארץ ישראל השאילה היתה האם העם היהודי יכול לשרוד בתוך עולם אנטישמי.

מאז המכבים חייבים להודות הרבה להרצל שקידם את הרעיון בהקמת המדינה היהודית. אנו מייצגים את התפיסה הנגדית של הרצל. בספרו מדינת היהודים כתב הרצל  "כי עם כינונה של מדינת היהודים תידום האנטישמיות בכל אתר ואתר". העולם האנטישמיות רואה שהיהודים תופסים עניין ומוכן לפנות את השטח ולא צריכים להפריע כי יש אינטרס משותף. עברו בערך 50 שנה, פרצה מלחמת העולם השניה, השואה, קמה מדינת ישראל והאנטישמיות עדין קיימת.

רואים בתוך בתפיסה של הרצל שיש לו הרבה ביטחון עצמי, הוא חש שיש לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. על פי אותה תפיסה האנטישמיות היא לא דבר שנמצאת באופן קבוע בתוך הגויים.

גם בתוך הרעיון הלאומי השתנו את הדברים. הם התייחסו לאנטישמיות בצורה אחרת, לא טוב לפגוע ביהודים כי הם גם בני אדם. בין היהודי המוקף ונרדף ובין אלו שרודפים אותו. העמדה הלאומית תובעת את הזכויות, היהודים הם עם ויש להם זכויות לממש את לאומיותם. הרצל מוסיף את האינטרס, המדינות רוצות להפטר מהיהודים והיהודים רוצים לצאת מאותן מדינות.

להרצל היה הרבה אומץ. הקים את ההסתדרות הציונית. בן גוריון היה בן 18 כאשר הרצל נפטר ומספר שכלום היו באבל גדול. היה לו הרבה ערכה כי גם הוא אהב מוסדות, מערכת מתוקנת, ארגון וסדר, דמוקרטיה, קבלת החלטות ולעמוד מאחוריהן.

קבוצת חיבת ציון במשך כל הזמן שלה לא הצליחה להתארגן ומגיע הרצל ומקים את ההסתדרות הציונית, מסגרת וארגון. הקונגרס הציוני בשנת 1897 היה הראשון מסדרת קונגרסים, פעם בשנה על הקונגרס החמישי ואחר כך כל שנתיים. כל הצירים מאוד אהבו לצאת שבוע לקונגרס. איך זה שכוכב בודד מצליח לארגן קונגרס, למי צריך לשלוח הזמנה, מי מכין ומממן אותן ומי שם את בול במעטפה.

תפיסה אנטישמיות של הרצל. האנטישמיות נבעת ממצב מסוים ואתו המצב אפשר לשנות. התפיסה הקלאסית של אנטישמיות אומרת שהעולם מחולק בשניים, היהודים וכל השאר. וכל השאר הם גויים ששונאים יהודים.

במגילת אסתר הוא מסמך ראשוני שרואים שנא ואנטישמיות. רואים גם בתקופת בית השני את אותם אלמנטים של שנא בין ישראל והגויים אבל לא ניתן להגדיר כאנטישמיות את כל המערכות במקרא.

רבי עקיבה ושמעון בר יוחאי (רשב"י). יש מדרש שמספר על שיחה ובה אומר רבי יהודה מדבר על הדרכים דרכים וגשרים רומים. רשב"י, לאומת זאת, רואה בניה הרומי שבעצם עושים אותם למענם ולא בשביל העם, בונים אותם לצורך גביה מס.

בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא היה רבי שמעון בר יוחאי מהמתנגדים הבולטים לשלטון הרומאים בארץ ישראל. התנגדותו קיבלה משנה תוקף לאחר גזירות השמָד שגזר הקיסר הרומאי אדריאנוס ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.

התלמוד מספר שבאחת הפעמים שבהן דיבר רבי שמעון בר יוחאי בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והודיע על כך לשלטונות. כתוצאה מכך נידון רבי שמעון בר יוחאי למיתה. הקיסר הרומאי שלח אנשים לחפשו כדי להוציאו להורג, אך עקבותיו נעלמו כלא היו. (מה הלשון הרע יכול לעשות!)

על פי האגדה, נמלטו רשב"י ובנו לגליל, מצאו מסתור במערה בפקיעין ושהו בה במשך שלוש עשרה שנה. במשך תקופת שהותם במערה הם התעמקו ברזי חכמת הנסתר. מתוך יגיעתם בלימוד סתרי התורה הם זכו לגילוי של כל מערכת הבריאה.

בתום שלוש עשרה שנים התבשרו רשב"י ובנו על מות הקיסר הרומאי. לאחר שיצא ממחבואו, לא צורף לסנהדרין שבאושא, ככל הנראה בשל הסיכון הפוליטי. הוא הלך במשלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותו שם בוטל האיסור על השבת והמילה.

רשב"י רואה העולם ממשיך את דרכו, אנשים עובדים וחיים. כל מקום שרשב"י מסתכל אז עולה באש ואז בשיחה עם בורא עולם.

בתלמוד מסופרת אגדה יפה המתארת את מצב רוחם. כשיצאו מהמערה ראו שהעולם ממשיך את דרכו, אנשים עובדים וחיים. ראו איכרים חורשים וזורעים. אמרו להם: שוטים שכמוכם, מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. האנשים עמדו נבוכים ותוהים, מה עוד שכל דבר שנתנו בו עינם עלה באש. יצאה בת קול ואמרה : להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו למערה ושהו בה שנה נוספת, וכשיצאו וראו כי האנשים עוסקים גם בקיום מצוות נחה במקצת דעתו ואמר לבנו אלעזר "בני די לעולם אני ואתה" כשיצאו מהמערה היו תשושים, מורעבים ומצומקים ועור גופם סדוק ומיובש. הביאם ר' פנחס בן יאיר למרחצאות החמים בטבריה שהתרחצו והתרפאו. רשב"י האריך ימים ולאחר צאתו מן המערה התפרסם כבעל ניסים ומביא ישועות, עושה שלום בין איש לאישתו ובין אדם לרעהו, ואנשים החלו לבוא מקרוב ומרחוק לקבל את ברכתו.

קיבץ רשב"י סביבו תשעה תלמידים, עלה עימם למערה קטנה במירון וכתב בעזרתם את ספר הזוהר, ספר הספרים של הקבלה. עד סוף ימיו  נדד רבי שמעון בר יוחאי בגליל ולימד תורה ביישוב היהודי. לפי המסורת נפטר רשב"י בל"ג בעומר, ב- 160 לספירה, ונקבר במירון.

רבי עקיבא הימר על הרעיון המשיחי ועורר את המרד נגד הרומאים. היה ויכוח בין רבי עקיבא והחכמים על הרעיון המשיחי. המשיח בן יוסף לא בא, כי צריך להיות המשיח הלוחם. הוא משך את האנשים אחריו וזה בגלל יחס איבה. לפעמים רואים התבטאויות קשות ממנו כמו "ראיתי גוי אוכל אביו". בשינא לגוי מכניס אלמנטים מאוד קשים. המשפטים שעל פיהם יכולים להעריך איך בנויה התפיסה שלנו לגבי האנטישמיות מקורם בתקופת בית שני.

עשיו שונא את יעקוב. יעקוב הנוכל. כל הזמן היתה התמודדות על הבכורה. יעקוב מנסה לסדר את עשיו וגונב ממנו את הברכה. יעקוב בורח וחוסר לאחר מספר שנים עם שתי נשים והדר גדול. אז לפני שפוגש את עשיו מתחיל להתכונן לקרב. כאשר עשיו רואה את יעקוב אז מחבק מקבל אותו. עשיו הוא סמל הגוי. כאשר לוקחים אותו למודל, האם היהודי צריך לסדר את הגוי? מה היה העיקר באותו עם, האם תפיסה לאומי או אומת דת, לקיים את הדת.

בתקופה המקראית אין אנטישמיות אבל יש עליה בשינא. ניתן לראות שהרבה מצוות אומרות אל תעשה כמו הגויים והרבה מנהגים באו על מנת להבדיל בין היהודים לגויים. המסר שמקבלים ממעמד הר סיני הוא להלחם בעבודת אלילים והנושא נמשך בכל תקופת המקרא. אם הינו מתנהגים כמו הנצרות והאיסלם אז הינו נראים אחרת היום כי הקונספציה של עם היהודי היא שאנו גילינו את האמת אבל אנו שומרים בתוך התחום שלנו, העם היהודי אינו מיסיונרי אף על פי כן מי שרוצה יכול להתגייר. הנצרות יצא מתוך העם היהודי ונקראו יהודים חדשים. משלושת הדתות המונותיאיסטיות, היהודים הם החלוצים, הממציאים הגדולים של הרעיון המונותיאיסטי. הרעיון הפלורליסטי הוא בעצם סובלני מכיוון שמקבל את תפיסות האחרות.

בעידן המודרני יש דתות ואמונות חלופיות אחרות ושונות. אם יש רק אמת אחד אז נדרש הוכחות. אנשים שהולכים על אמת אחד בהקשר דתי, אמונה בכוח עליון או דתי אידיאולוגי. כוח עליון משמעותו אל אחד. אם מגלים את האמת הזה אז למה לשמור ולא להפיץ אותה ולהכניס את כלולם פנימה. באיזה אמצעים עושים אז זה? אל אחד שהכול נעשה בדברו, אם הוא עשה הכול אז הוא אל של כלולם.

רוב הנפט נמצא במדינות ערב, הם יכולים יום אחד לסגור את הברז אז מה יכול העולם לומר? אם הנפט שנמצא אצל הערבים במקרה, הוא שייך לאנושות כולה. תמיד המסר הוא אוניברסאלי.

האם אנשי דת המונותיאיסטית צריכים לגלות סובלנות כלפי אחרים? מסתבר שלא. רואים בסיפור יפתח הגלעדי, הולך לבלום את המתקפה של בני אמון אבל קודם כול פותח במשא ומתן ושואל למה לוקחים אדמה שלא שייכת להם, אדמה שאלוהים נתן לבני ישראל כמו שאלוהים שלהם נתן את האדמה השייכת להם. הוא מנהל משא ומתן ברמה של עובדי אלילים. הוא מציג עמדה או קונספציה מהסוג הפלורליסטי, תחיה ותן לחיות. לפי התפיסה האלילים, כל שבט יש את האלוהים שלו אז מתייחס לשטח האדמה שלו, הכול בזכות האל.

כל רעיון שהוא ביסודו ומעותו פלורליסטי הוא סובלני. ברעיון שהוא חד ערכי, כלומר, מונותיאיסטי, הוא לא סובלני כלפי אחרים.

יורשי היהדות, הנוצרות והאיסלם. הנביא מוחמד מתחיל את דרכו באי ערב שלא היתה בנויה על שבטים, לא היתה מדינה ואומה אחת והוא על מנת לקשור את האחדות וגם כדי לממש את מה שנראה לו בסיסי, האמת אחת ויחידה, אז צריכה להיפשט בכל העולם. המקום הראשון שקלט אותו הוא קוראה לה מדינה במובן של מדינה והוא מייסד שם את האומה ולא במובן האתני כי הם היו שבטים שונים אלא במובן בפוליטי של המילה. והאומה הזאת הולכת להיות גלובלי שמקיפה את העולם כולו. זה יצר את החליפות הגדולה.

התפיסה האיסלמית הנקייה והטעורה מיוצג על ידי תנועות אל-קאדיה, חיזבאללה, חמס. הם מדברים על אומה אחת שמתפשטת בכל העולם ומדינה אחת שהיא הכלי שמשרת את הדת, מכשיר להפצת הדת. למה הנביא מוחמד היה צריך את המבנה הזה? כי זה מבנה ממלכתי. אף על פי כן רוב המדינות הערביות הקימו את מדינתן לפי תפיסה מדיני טריטוריאלית כמו לאומיות מקומי וזה בניגוד הרעיון האיסלם. לכן הן לא חוקיות. כאשר רואים שהמדינות מודאגות ולפעמים מפחדות מפעילות תנועות האיסלם זה בגלל האיום שהן מביאות ליציבות המדינות. דוגמה האחים המוסלמים.

הדת היהודית לא דורשת ומחייבת מאנשים אחרים לקבל את הדת היהודית. התפיסה מתבסס על הרעיון המרכזי של העם הנבחר. אל אחד שמכל העמים בחר בעם היהודי, העם היהודי מקבל סדרה של דברים ופעולות שהוא צריך לעשות, מקבל את התורה במעמד הר סיני ולא במקרא מחוץ לארץ ישראל, זה הולך להשפיע לכל מהלך החיים של העם היהודי. החוקים בעצם גורמים להיות עם שונה מאחרים.

כאשר מתחיל את הנוצרים אז מחליטים אותם יהודים לבטל את החוקים או להתאים אותם לעולם החיצון. היה אופייני אצל עבדים שהשתחררו, מפתחים מבנה מחשבתי פסיכולוגי,  שמוביל לקונספציה שהעם היהודי הוא העם הנבחר. הדבר העיקרי הוא באיזה מידה תשפיע לגורל היהודי.

דת ו/או מדינה

במגילת העצמאות נכתב "הוגלינו מארצינו", חז"ל אומרים "גלינו בגלל חטאינו". כאשר קוראים בתנ"ך רואים שאלוהים מזעיר כמה פעמים, צריכים לקיים את התורה ויש סדר מסוים. היהודים הם "עם הנבחר" על מנת לשררת את הדת. אם מקיימים את המצוות אז מקבלים את הארץ ושגשוג אחרת לא תהיה זיקה לארץ. אי לכך ינטשו את ארץ ישראל מכל מני סיבות.

עבור אנשים טריטוריאליסטים הציונים התפיסה היתה לא הארץ הזאת במונחים הלאומיים המקובלים היום אלא קשר מקודש בין אדם וארצו על תנאי והתנאי הוא עבודת אלוהים. לכן את ההסבר של חז"ל למה עם היהודי עברו לגולה. אבל הגלות לא הומצאה, היא כבר היתה קיימת. עוד לפני סוף בית שני גרו יהודים בגולה.

 האם כל העם גלה? עם נפילת בית שני וכשלון מרד בר כוכבא, הגלו הרומאים נכבדים יהודים שתמכו במרד ועשרות אלפי לוחמים יהודים שנפלו בשבי. הללו הובאו לרומא להיות לעבדים, במובן של פועלים תחת מרות השלטון או נכבד רומי שקנה אותם בכסף. רבים מאותם יהודים הוצבו בחיילות העזר של הרומאים שעיקר תפקידם היה לסייע לצבא הרומי ולשמור על מוצבי החזית באימפריה הרומית. הרומאים רצו שליטה ולכן לקחו את המנהיגות הפוליטית, חברתית ודתית.

כמו הרומאים גם האשורים לקחו את היהודים לגולה ולאחר מספר שנים נעלמו את כל עשרת השבטים או במילים אחרות התבוללו. השאירו עם בלי ראש. בתנאים של העולם העתיק זה היה מספיק כי מדובר בעם שלא כולם ידעו לקרוא. העם נשאר בארץ לכן ביטוח עם הארץ עד תקופה גלות בבל, הוא ביטוי חיובי, עם שנשאר בארצו. גם הפלסטינאים אומרים שהם עם הארץ. בתקופת בית שני עם הארץ הוא ביטוח שלילי, מצביע על עם חסר ידע ותורה.

למה לא ניתן לעשות מלוכה אחת לאורך זמן? כי חלוקת הארץ כבר קיימת מאותה תקופה, חלוקת בין שבטים. בלי להתייחס מי הם האבות, אולי היו שיחים, האם השבטים והמלכים היו אף על פי שחלק מהם מופיע בתעודות בתרבויות אחרות. מתייחסים לתנ"ך כאילו זה אמת. התודעה שלנו מתבססת על התפיסה הזו, על הדברים האלו התחנכנו דור אחרי דור ובסופו של דבר השפיע ולא השאילה איך נכנסו לארץ ישראל ועוד כמה פרטים טכניים.

את התורה מקבלים במעמד הר סיני וצריכים לקיים בארץ ישראל. כלומר, נכנסים לארץ ישראל ויש מציאות חדשה, החוקים של כל עם. הדברים מתפתחים ויש מבנה ממלכתי, המלכים מקבלים ומכבדים את החוקים אבל לא משנים שום דבר בניגוד אולי בעמים אחרים. העובדה שקיבלו את התורה בדרך לארץ ישראל היה בכוונה. מקבלים תורה שהיא על מקומי ועל זמני. זה האופן שעם היהודי צריך להיות, לא ע"פ שמתאים למציאות אלא בגלל שכך ביקש אלוהים לעשות. יכול להיות שחלק מהן לא הגיוני. תורת בעל פה לפעמים מתאימה את המצוות למציאות.

עם של עבדים שמקבל את החוקים בדרך וצריכים לקיים אותם בתוך ארץ ישראל. זה גורם לבעיה. אחרי שכבשו את ארץ ישראל, ארסו יותר מ-30 ערי מדינה, מה עושים? אם רוצים לשלוט אז מאוד הגיוני להקים ממלכה. מה עשה כל שבט כובש בעולם העתיק. היו אנשים שרצו להתיישב מעבר לירדן אבל משה לא מאשר מכיוון שקודם כל צריכים להשתתף בכיבוש ארץ ישראל ורק אחר כך יכולים לחזור ולהתיישב באיזור. ניתן היה להקים ממלכה ומעצמה על אזורית כי ביחד היו חזקים יותר מאשר שבטים אחרים בסביבה. אבל יהושע בן נון בקונספציה החדשה מחלק את הארץ ב-12 שבטים. זה נקרא פיצול הכוח, גם לא ממלכה ורעיון של בית מקדש, שום רעיון של ריכוזיות. הכוהנים הם שבט שגם יחד עם הלוי חולקו בין השבטים. מטרת הפיצול היתה למנוע הקמה של ממלכה מכיוון שהמשמעות שממלכה בעולם העתיק זה מלך ושלטון מרכזי. הוא מלך מחוקת ובה תפיסה הישראלית אין מקום למלך, יש רק אלוהים.

התפיסה היא מיוחדת לגבי השלטון, יוספוס פלביוס הגדיר כמו תיאוקרטיה  (מלשון "תאוס" – אל, "קרטיה" – שלטון), שלטון האל. היום המונח תיאוקרטיה הפך להיות עבור כל דבר אשר הדת היא הגורם ששולט.

בני ישראל מבקש משמואל מלך ולהיות כמו כל הגויים. שמואל מתנגד ואז אלוהים מתערב: "ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם". אף אחד לא מתנגד ברצון האל. בכל העולם העתיק יחסי דת ומדינה הוא מובנה, כי יש מסדר של אנשים שממונים על הדת והם כאילו דוברים בשם אלוהים ויש המלך שהוא השליט הארצי ואז אנשי הדת מייצגים סמכות יותר גדולה.

בכל העולם העתיק היה אותו פיתרון לבעיה דת ומדינה, מלך היה ראש הדת ואיחד את הסמכות הארצית, ממלכתית ואת הסמכות הדתית. דוגמה פרעו במצרים. כל המלכים, ללא יוצא מן הכלל, המלך הוא שליח אלוהים או בן אלוהים או מנדת מן השמים כפי שנקרא אצל הסינים. באמונת אלילים ניתן לעשות מהלך זה.

עבור הנוצרות קיים האב, הבן והרוח הקודש. הדבר הטוב שיצא  היא התיאולוגיה שאין ביהדות ובאיסלם. הכנסייה הנוצרית חיה עם השאילות הרבות באורך השנים. אפילו כאשר נכנסה עוד ישות כמו הבן אז עדין נשארה דת מונותאיסטית.

למה צריכים מלך? למה צריכים לדרוש מהנביא שמואל מלך? כי מה שקרה לבני ישראל בתקופת השופטים גרם לכך לדרוש לקיים ממלכה לא להיות עם מפוצל שמנצלים עמים אחרים על מנת לתקוף את בני ישראל ולהשתלט על שטחים. ניתן לקרוא בספר השופטים כאשר שבטים הותקפו ואחרים לא באו לעזור.

מסופר כי לאחר שבני שבט אפרים איימו על יפתח הגלעדי כי ישרפו את ביתו, החלו אנשי גלעד להרוג בהם. בני אפרים פתחו במנוסה לעברו המערבי של נהר הירדן, ואנשי גלעד, שנזקקו לתחבולה כדי לזהותם, הורו לכל העוברים במעברות הירדן אותן תפסו, להגיד את המילה "שיבולת". בני אפרים, שביטאו את המילה כסיבולת, זוהו, נתפסו ונטבחו.

וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי גִלְעָד, וַיִּלָּחֶם אֶת-אֶפְרָיִם; וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת-אֶפְרַיִם, כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם–גִּלְעָד, בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה. ה וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, לְאֶפְרָיִם; וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם, אֶעֱבֹרָה, וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי-גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה, וַיֹּאמֶר לֹא. ו וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר-נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת, וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן, וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ, וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן; וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא, מֵאֶפְרַיִם, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָלֶף. שופטים, י"ב, ו'

המילה העברית שיבולת משמשת בלשונות רבות לתיאור שימוש במאפייני שפה או הגייה המייחדים קבוצה אתנית מסוימת, או כזו המשתייכת לאזור מסוים, על מנת לזהות חבר באותה קבוצה, או לשלול את השתייכותו לקבוצה אחרת.

בספר שופטים יז-כא נאמר: "בימים ההם אין מלך בישראל". בסוף נגמר במלחמת בין השבטים ושבט אפרים כמעט נמחק. התנ"ך מספר באופן פשוט שהשיטה הקיימת לא יכולה להמשיך להתקיים או לעבוד כי מצד אחד מאפשרת לעמים אחרים להשתלט על שטחים ובנוסף גורם לסכסוכים פנימיים כמו מלחמת אזרחים.

מה זה הישות "נביא"? אם אלוהים הוא המלך אז צריך אדם שאוכל לתקשר איתו. תמיד יש נביאים תורניים.

מרגע שקם מלך מתחיל תקופה של החתרנות של הממסד הדתי תחת המלוכה. בהתחלה עושים מבחן למלך שאול. שאול קונה את מעמד שלו בזכות עמידתו במלחמה נגד הפלישתים. לפני המלחמה צריכים להקריב קורבן לאל, פעולה שהנביא צריך לעשות, מכיוון ששאול לא רואה את שמואל אז מחליט לבצע אותה. באותו רגע מופיע שמואל ואומר לו שהוא לא יהיה המלך בגלל התנהגותו, כלומר, היה צריך לחכות בכל מחיר לשמואל כי הוא המתווך בין העם והבורא. לאחר מכן שמואל מתחיל לחפש את דוד.

דוד למד את לקח וידע להסתדר עם הממסד הדתי. לאחר מכן ניתן לראות בתקופת המלכים שבאורך כל התקופה קיימים נביאים. המלכים לא פגעו בנביאים אבל תמיד יש סיפור יוצא מן הכלל והוא ירמיהו הנביא. צדקיהו נאלץ להיכנע לשרים, והם הטילו את ירמיהו לבור טיט טובעני, שם היה מת וודאי מחולשה ורעב, אלמלא אחד מעבדי המלך, שדיבר אל לבו של צדקיהו וברשות המלך הוציא את ירמיהו מן הבור. הנביא דיבר על החורבן וכך הוריד את מורל של עם בזמן מלחמה.

הממסד הדתי לא רצו בית מקדש ולכן המלך דוד לא בנה אותו. לאומת זאת המלך שלמה כן בונה אותו. יש למלך שלמה חלום ואלוהים מופיע בו וכך מצליח להקים את בית המקדש. המלך שלמה היה חכם ואף על פי כן שלא אהבו אותו לא יכלו להתגבר עליו.

כאשר מלך שלמה מקים את בית המקדש אז מרכז את הכוהנים מכל השבטים והם יהיו קרוב לשלטון המרכזי.

חיכו 40 שנה עד שנפטר המלך שלמה ואז מתחיל שוב ההתקוממות נגד המלך בדרך כלל על רקע סוציאלי, מיסים וכולי. ירושלים נמצאת בין ממלכת ישראל ויהודה ודוד באופן מחושב כבש אותה, לא בחר חברון בירת הדרום וגם לא בית אל בירת הצפון. המלך שלמה חיזק מעמדה כמרכז דתי כאשר בנה בה את בית המקדש.

לפני שהספיק להימלט ירבעם בן נבט למצרים פגש בו אחיה הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל. ממלכת יהודה שומרים לבית דוד, כלומר, למלך דוד ולא שלמה. הנביא אחיה השילוני קורע מהמעיל של ירבעם בן נבט שתי-עשרה חלקים ונותן לו עשרה וואמור לו: "וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה- אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלמה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים"(י"ב).

בממלכת ישראל הצפונית חיו תשעה שבטים – זבולון, יששכר, אשר, נפתלי, דן, מנשה, אפרים, ראובן וגד. כמו כן חלק מבני לוי חיו בנחלות אלו. כך מגיעים לעשרה שבטים. עם זאת, נהוג לספור את אפרים ומנשה כשבט אחד כך שלמעשה ממלכת ישראל הורכבה משמונה שבטים בעלי נחלה.

בממלכת יהודה חיו שבטי יהודה, בנימין שמעון וחלק משבט לוי. שמעון ויהודה התאחדו מאוחר יותר ושבט שמעון איבד את זהותו העצמאית.

למה חילק הנביא שוב את ממלכה לשתי עשרה שבטים? כי זה החלום שלהם לחזור למשטר השבטים, לחזור לאופן שלפי אמונת ישראל או ע"פ תפיסה של אומת דת, כלומר, לא בא על מנת להיות אומת פוליטית אלא לקיים ולהגשים אורך חיים דתי מסוים. אומה לא יכולה לחיות בחלל וצריכה שטח, טריטוריה. כך קיבלו את ארץ ישראל בתנאי לקיים את התורה. משטר מלוכה לא טוב כי יש מלך והוא הסמכות, הוא יכול להיות מלך מחוקק.

חורבן ממלכת ישראל קדם את חורבן ממלכת יהודה. אימפריה האשורית לקחה למקום אחר את המנהיגות והשאיר צאן ללא רועה, אימפריה הבבלית היו תלמידים טובים של האשורים גם עשו אותו דבר בממלכת יהודה. עם הארץ נשאר פתוח להשפעות רבות.

מגיע את האימפריה הפרסית ולוקחת תפיסה מהפכנית חדשה. נותנת תמיכה לדתות המקומיות, אוטונומיה וכל מה שמבקשת זה תשלום המס. כמו כן נותנת גם את האפשרות למנהיגים כמו עזרה ונחמיה לחזור. בית המקדש הוקם מחדש עם סיפסוד של האימפריה הפרסית. האם ברגע היסטורי זה בבבל אחרי 70 שנה כל היהודים חוזרים לארץ ישארל? רק חלק קטן חוזר. מה ההסבר? סיבות כלכליות ואחרות. אלו שחוזרים כי רוצים לקיים את אמונתם ואלו שנשארים כי רוצים להתבולל. אבל היהודים בבל לא מתבוללים ומקימים מרכז יהודי מאוד חשוב שעולה לחשיבות על מרכז היהודי בארץ ישראל. לפי דעתם בשביל היהדות הם נשארים בבבל.

עולם עתיק, תפיסה יהודית מיוחדת על כך שהם למדו לקח על תלות או קיום בלתי אפשרי של שטריטוריה הדורשת מלך. היהדות אינה סובלת מלכות ובשביל לקיים באופן טוב יותר, סובלני יותר את תורה

דין המלך צריך לקבל אותו. מלך זר מחוץ לארץ ישראל אין "דינה במלכות הדינה". בתוך ארץ ישראל אי אפשר "דינה במלכות הדינה". כאשר חיים תחת שלטון זר, בארץ זרה וששליט הלא יהודי מחליט דברים, האם היהודים צריכים לקבל אותם או לא? אז מחליטים אפה נמצא את הקו האדום מה שלא ניתן לעשות תחת שלטון יהודים בארץ ישראל.

אומת דת, אומת של דת ולא דת של אומה. אומה לקיום דת מסוימת.

 

הרצל האנטישמי:  http://www.notes.co.il/lir/31131.asp

מתי ואיך הומצא העם היהודי: http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-2262.htm

 

ציונות לאומית או מדינית

תגובה אחת

 14-5-09

לכל תנועה לאומית ללא יוצא מן הכלל, בעולם הראשון, שני ושלישי, ולאורך ההיסטוריה במאה ה-19 וגם במאה ה-20 עסקו בלאומיות מלאכותית יותר מאשר טבעית. היא קשורה לדמוקרטיזציה בשליטה עצמית ולא כשאר גופים ומעצמות אומרות מה צריך לעשות. היה חשוב לכל התנועות הלאומיות לקדם את החברות שלהן ולהיות על המפה עם יכולות טכנולוגיות, מודרניות, מדעיות וכולי.

גם התנועה הציונית, כתנועה לאומית, עברה תהליך של מודרניזציה. היתה חלוקה בין מה שהתחש במסגרת הציונות ומה שהתרחש כתוצאת מהגירת העם היהודי למערב ובעיקר לארצות הברית.

לאומיות אינה קשורה באופן הכרחי למצוקות הפיזיות של היהודים אלא שיותר קשורה לבעיות התרבויות. מודרניזציה היא עניין של תרבות.

המקור השני קשור לאבות המייסדים של התנועה הציונית. הלאומיות לא היתה חשובה להם. פינסקר עבר אמנציפציה ולא היה חסר לו מודרניזציה אלא שרצה להשיג והשתלבות בחברה הרוסית, כמובן בהנחה שרוסיה תעבור את התהליך, אבל זה לא קרה והוא התאכזב. הרצל גם לא היה צריך מודרניזציה כי הוא נמצא וחי בתרבות מודרנית. מה שמניע את שני האנשים האלה ניתן לראות מתוך הספרים שכתבו, אוטואמנציפציה ומדינת היהודים, הוא האיום האנטישמיות. בשבילם ציונות אינה מהפכה תרבות אלא תשובה לאנטישמיות. לכן הם מבקשים להמציא תנועה לאומית מחדש כי שנאת היהודית המודרנית היא שנאת זרים, דבר אופייני לתנועות הלאומיות. הרצל מוסיף שגם צריכים להתארגן כלאום, למצוא מסגרת טריטוריאלית ומדינית.

בגלל אותן עמדות של הרצל אז יהודי מערב תמכו בו. בקונגרסים הראשונים נוצרו שני בלוקים, אחד של הציונים הרוסים או מזרח אירופה שרובם לאומיים. אף על פי כן פינסקר והרצל יותר השפיע על יהדות המזרח מאשר המערב כי ברוסיה התרחשו פוגרומים ואת האנטישמיות פגע ביהודים. במערב יש אנטישמיות וגם הרצל נתקע בה, כולל פרשת דרייפוס. כל הבלוק של ציונים לאומיים לא קיבלו את העמדות הטריטוריאליות של פינסקר והרצל. גם לא ניתן היה לומר שהטורקים הם אנטישמים. למה צריך תנועה ציונות? בגלל פגיעה בעם היהודי.

הרצל ניתן משא ומתן עם הטורקים, עד 1901, כלומר, 5 הקונגרסים הראשונים התקיימו פעם בשנה. מכיוון שלא היו התרחשויות ושינויים משמעותיים אז החליט הרצל לקיים את הקונגרסים כל שנתיים. אנשים מצפים מהרצל לבשורה כי לכך הוא נבחר להנהיג את התנועה. כמובן שהיו שיקולים כספים אחרים. לצירים מאוד אהבו קונגרסים ולנסוע במרכז אירופה.

בלוק השני הוא מדינות מערב, במקומות שפעילות אנטישמיות אינה גלויה. גם הם תומכים בעמדת הרצל. למה? האם זה פרדוקס? לא. הציונות הלאומית של חיבת ציון היא בעצם מעל הדרישות ועמדות של יהודים מערבים. ליהודים המערבים לא חסר מודרניזציה, גם לא מבקשים מהם לצאת מהמדינות. הם מדברים על עם אחד במונחים פוליטיים. הם מעוניינים בציונות חד ממדי, ציונות מדינית.

הציונות המדינית מול הציונות הלאומית היא חד ממדי כי עבור הציונות הלאומית את פיתרון הלאומי הוא פיתרון האנטישמיות. פינסקר והרצל מגיעים למסכנה שצריך להמציא מחדש את הלאומיות היהודית לצורך ההתארגנות החדשה.

לכל יהודי לאומי במזרח אירופה הלאומיות נותנת שתובה או פיתרון לכל דבר. גם מהפכה תרבות. כמו דת חדשה.

ציונות ואנטישמיות וניתוח עמדת הרצליאנית.

מה שחשוב להבין בתוך ההיסטוריה הכללית והיהודית את בעלי תפיסה לאומית. 1) בית […]. 2) לשפה העברית וחידושה, להפוך אותה לשפה חיים. סופר שכותב בעברית אז מגיע לקל של 5 מיליון ברוטו של אנשים. לאומת זאת עם ממשיכים להשתמש בשפה הרוסית, גרמנית, אנגלית אז הוא יכול להרוויח יותר. אקדמאי כדי להתקדם צריך את השפה האנגלית. לכתוב בכתב עת בעברית לא מקדם אותו כי זה לא נחשב מספיק טוב וחשוב. לכן נדרש לפרסם בשפה לועזית. כל תרגום ופרסום הם השקעה של הרבה כסף. כלכלית לא היה מהלך נכון לעשות עד עצם היום הזה. לאומיות היתה נדרשת והיא שם המשחק. כל אחד משקיע במקורות שלו.

החישוב הכללית לא עבד ללא קשר לארץ ישראל והעברית. אבל היה נכון עבור הסיבה בשביל לעורר את אותה כמות של התלהבות (entusiasmo) שהיתה דרושה על מנת לקדם את העניין הציוני, כדי לגרום להרבה צעירים לקום ולעשות מעשה, לעזוב בית ולהגיע לארץ ישראל, עליות חלוציות. רק הרעיון הלאומי היה יכול להביא אותם לארץ ישראל.

כאשר מסתכלים בקונגרס הציוני, היתה החלוקה שווה בין הציונות הלאומית והציונות המדינית. הבלוק של יהודי המערב היו תומכי הרצל והציונות המדיני כי הם לא רצו שהתחשבו בהם תומכים מהפכה כוללת למרות שלא עברו פוגרומים. הבלוק השני היו יהודי המזרח שרובם היו לאומיים.

שלושה זרמים בציונות: מעשית, מדינית ורוחנית.

בפועל רוב הפעילים בשטח היו יהודי מזרח והם היו צריכים להיות את רוב הצירים בקונגרס. אף על פי כן נתנו ליהודי המערב ייצוג שווה. למה היהודים מהמזרח חיפשו מנהיג מן המערב? צירים מאזור המזרח היו שייכים לקהילה או גופים מסוימים לאומת זאת צירים מאזור המערב רק יציגו את עצמם. ציר מאזור המערב לא מייצג אותה כמות של יהודים או חברים כמו ציר מאזור המזרח. היתה הסכמה לצורך כך.

ציונות המדינית. נקודת המוצאת היא […האנשים?]. כל הדרך נוצר מתח בין האינטרס הציוני על פי התפיסה הלאומי ובין האינטרס היהודי על פי התפיסה ההרצליאנית. יש שני שעונים, אחד הוא שעון ההתקדמות של המפעל הציוני בארץ ישראל, הכרת והישגים מדיניים, מהפכה תרבות. שעון השני הוא יהדות אירופה, שעון השואה. הקצב של השעון השני היה מהיר יותר ולא הספיקה להציע במסגרת הפיתרון הארץ ישראלית לבניית הבית הלאומית.

לא כל היהודים נכנסים לעניין הציוני לכן צריכים מאמצים רבים להשגת המפעל הציוני. מה הניגוד? מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר קמות מדינות חדשות באירופה, פולין צ'כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, בולגריה, המדינות הבלטיות, יוגוסלביה וכולי, המפה האירופית מתייצבת אחרי המלחמה על ידי בעלות הברית המנצחות עם הקבוצות הלאומיות הדומיננטיות. ואז בתוך כל המסגרות האלה יש מעוט לאומי יהודי, היהודים רוצים זכויות לאומיות. הציונות הישג את הצהרת בלפור. המעוטים הלאומיים בארצות החדשות פונים לציונות כנציגת העם היהודי להגיע לוועידת השלום בפריס. הם מניפים את הדגל של זכויות לאומיים כי מה היה בטוח שהיהודים באותם מדינות מקבלים זכויות אזרח. אבל אותם מדינות בדקו השורשים של האנשים, האם הם נלדו במדינה וכך קיבלו את אזרחות, לכן היהודים לא קיבלו אזרחות.

בוועידה היו צריכים להחליט האם להכיר במיעוט היהודים באותן מדינות כמיעוטים לאומיים ולכן זכאים בזכויות מיעוט לאומיות, למשל, האם המדינה צריכה לתמוך במערכות החינוך היהודי, האם זכאים ליום חופש בשבת ואם צריכים לעבוד ביום ראשון. להתחשב בדת היהודית כמו שמתחשבים בדת הנוצרית. המשך קיום היהודי ברמה של זהות יהודית. כמובן שמדינות לא רצו ותמכו בדרישות היהודיות. הכי בולטת היתה פולין מכיוון שהיתה ארץ עם רוב פולני של 60%, והשאר היו מיעוטים לאומיים, הקבוצה הכי גדולה היו האוקראינים בערך 5 מיליון, אחר כך היהודים מעל 3 מיליון והקבוצה השלישית היתה הגרמניים בערך 1.5 מיליון. היהודים היו 10% מכלל האוכלוסייה בפולין. הפולנים חששו שארצם הולכת להיות מדינה רב לאומית לכן הם הרימו את הדגל האזרחי. המערב הלך למודל של מדינה אזרחית אין הכרה של מיעוטים לאומיים. המודל של כל המדינות שקמו באירופה הוא לאומי, כלומר, המדינה שייכת לאום. מה המודל האזרחי אומר? המדינה שייכת לעם.

כל הסכסוכים שהטרידו את המדינות הלאומיות היהודים שיחקו בצורה פרדוקסאלית, מצד אחד ביקשו הכרה כמיעוט לאומית כי לא רוצים להתבלע בתוך קבוצות האתניות אבל ברגע שהתחילו ללחוץ אז התחיל חיכוך עם הרוב הלאומי. אם היו הולכים למודל האזרחי בלבד, מדינה של כל אזרחיה, אז יכלו להיות יותר חזקים מול מדינות מערב [?].

נציגים יהודים הלכו לועידת השלום בשנת 1919, אחרי המלחמה ומציגים את התביעות להכרה כמיעוט יהודית לאומית ולקבל זכויות אזרחיות. מתחיל ויכוח עם הציונים כי הם רוצים חיסול הגולה וללכת לארץ ישראל. לאומת זאת היהודים הלאומיים רצו להמשיך את הזהות היהודית באותן מדינות שבהן נמצאים. הדגל הציוני מול הדגל מיעוט יהודית לאומית.

היתה דילמה האם הציונות היתה יכולה לעלות גם את הדגל השני, משמעות הדבר, לפעול לקיום היהודים הגולה בניגוד העיקרון שהציונות עומדת. האם הציונות מוכנה להתגייס למאבק נגד פגיעה זכויות של היהודים? לדוגמה חוקי נירנברג (1) בשנת 1935. אפה הציונות? האם הציונות תעשה מה שהיא יכולה? תהיה בעיה של פליטים יהודים. הגרמנים מתחילים באוסטריה לגרש יהודים שאין להם אזרחות אוסטרית. מתחילים היהודים להתרוצץ ממקום למקום. סיפור ספינה סנט לואיס (2) שיצא עם פליטים לקובה וחזרה לאירופה. באותה שבוע היה סקר בארצות הברית על גורל היהודים ורובם היה נגד לקלוט אותם. נשאי ארצות הברית רוזוולט יזם וועידה בינלאומית שתמצא פיתרון לבעיה של הפליטים. כל מדינה צריכה לתת מקומות קליטה. לא קראו להם יהודים אלא פליטים. בשנת 1938 שני גורמים פעלו נגד הוועידה, הנאצים והציונות. היה ברור להגנת הציונית התנגדות לחלץ את היהודים כאילו היהודים הם הילד הרע. חשוב מאוד היה לגרמנים להוכיח שאין הבדל אמיתי בין מה שהם עושים ליהודים ובין מה שמדינות מערב עושים מכיוון שמדינות מערב גם לא רוצו לקבל את היהודים, כלומר, תעמולה.

הציונים לא שיתפו פעולה עם הנאצים והיה תאום עמדות, הציונים ידעו שבוועידה לא מדברים על ארץ ישראל. באותן שנים היה מרד ערבי, תוכנית חלוקה ואחר כך מגיע את הספר הלבן. הציונים לא תמכו ברעיון שלקלטות פליטים במדינה שאיננה ארץ ישראל. לכן קראו לפיתרון טריטוריאליסטי מיועד להצלת יהודים. בן גוריון כותב מכתב שבו אומר: "הציונות גמרה את החיים כי יש פיתרונות אחרים לכן צריכים למנוע את הצד הזה. הצלת יהודים רק צריך להיות בארץ ישראל". בספרות הציונית כל הפרשה לא מופיע ורק אומרים שהוועידה נכשלה. כל מדינה אמרה את הכמות הפליטים שמוכנה לקבל או לקלוט. הרפובליקה הדומיניקאנית הציעה לקלוט 150 אלף.

מה יותר חשוב: הצלת יהודים או הפיתרון הלאומי?

גם בשנת 1919 כאשר התקיימה את הוועידה של המיעוטים היהודים במדינות החדשות אחרי מלחמת העולם הראשונה. גם הציונות לא הסכימה והתנהגה לרעיון.

הציונות אבדה את ההזדמנות להנהיג ולייצג את האוכלוסייה היהודית. אי לכך הייצוג היה על ידי הארגונים אגודת ישראל שהיא תנועה בעלת אוריינטציה חרדית, שארגנה את היהדות החרדית ואת החסידויות לסוגיהן וה"בונד" (3), תנועה שהייתה אנטי ציונית אך לאומית. על פי תפיסת הבונד, בכל ארץ יש לאום יהודי מקומי וצריכים לדאוג ולטפל בו. בין שתי המלחמות הארגונים האלו היו מאוד פעילים בתוך החיים הקהילתיים היהודים מכיוון שלתנועה הציונית יש מגבלות.

גם מתבטא במנהיגות, האישיות הכי בולטת בפולין היה יצחק גרינבוים (4) עד שנת 1933 שעלה לישראל.

הציונות הלכה נגד שני השעונים. השעון של השואה דופק מהר ולא מספיקים לעשות את ארץ. גורמים שונים לא פעלו כמו שצריך, עניינים כלכליים וכולי. כמה יהודים ניתן לקלוט בארץ ישראל בשנת 1939? לציונות יש לה כבר ניסיון במשברים כלכליים בעת גלי עליה גדולים כי אין תשתית טובה לקליטתם. יש בעיה של קיום פיזי. היה קצב בגידול האוכלוסייה הארץ ישראל. בשנת 1937 בעת תוכנית החלוקה נפתחה וויכוח בין אנשים שתמכו בו ואלו שהתנגדו ורצו ארץ ישראל השלמה.

התוכנית נכשלה ואולי הסיכוי לקלוט יהודים בעת מלחמת העולם השניה אבל חשוב להדגיש על הויכוח סביב התוכנית, האם אנשים לאומיים יכולים להסכים בה, בין ציונות לאומית ובין הציונות הצלת יהודים.

במדינת היהודים של הרצל יש התייחסות לאנטישמיות. הרצל מתייצב מול ממשלות באירופה, רוסיה, גרמניה ומעלה תביעה אף על פי שאין מאחוריו עם וההסתדרות ציונית טרם נוסדה.

האם תפיסה הרצל על האנטישמיות היא התפיסה הקלאסי שעליה למדנו?

הרצל מתוך מדינת היהודים: "אני מאמין להבין את האנטישמיות אשר היא תנועה מאד מסובכת. אני מבחין תנועה זו בתור יהודי, אבל בלי שנאה ופחד".

מה כל יהודי יכול להבין מאותו משפט? מה זה אנטישמיות ומי מה היא נובעת?

 circulo.JPG

בכל כוכב יש שדה כוח אלקטרומגנטי. אם קיימת מסה יותר קטנה אז יש לה בעיה. יש כוח משיכה אז מושך את המסה הקטנה. למיעוט הלאומית יש את השדה כוח שלו ואזור גרביטציה לכן יש סכסוך בין הכוח הדומיננטי והמיעוט.

כל המדינות שיש בהן רוב דומיננטי רוצים להוציא החוצה את המיעוט. נכון שיש היסטוריה. אפשר שהסכסוך הזה לטפל דרך הטבע, אומניות. אבל זה בלתי אפשרי כי הם כוחות טבע שלא ניתן להתחבר או להסתדר ביחד. אנשים שיושבים במרגלות הר געש, כל פרק זמן הוא מתפרץ. אז אומרים לאנשים על הסכנות. לכן לא צריכים לבנות את הבתים במקום מסוכן.

הרצל הציג את המצב כתופעה טבע. לכן הפיתרון הוא ברור, לעשות ניתוק מגע ולצאת מאותו מקום. לא קשור אם הם אנשים טובים או לא. גוזר על הכוח הדומיננטי להיות אנטישמי.

"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ; וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ; ויתעצב אל לבו … ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, ו' 6-5, ח' 21).

לפי הרצל, אנטישמיות היא תוצאה של מצב השברים. היהודים סובלים בגלל האנטישמיות והם הולכים ממקום למקום, כלומר, הולכים לארץ אחרת שאין בה אנטישמיות. שם הופכים למיעוט. במקומות שקודם לא היתה אנטישמיות כי לא היו בם יהודים, אז ברגע שהיהודים מגיעים מתחיל להופיע גם בהם את התופעה של אנטישמיות. היהודים מביאים איתם ויוצרים את המצב הזה. אי לכך זה לא מספיק שמנתקים את המגע יוצאים אז עכשיו צריכים לדעת לקרוא את המפה ולראות אפה ניתן ללכת. כל הניתוח הוביל להרצל למסכנה שצריכים טריטוריה. צריכים לצאת אבל לא כדי לייצר אנטישמיות במקום אחר אלא במקום שהיהודים הם הגוף הדומיננטי. עבור הרצל כל מקום יכול להיות טוב.  באותם מעצמות הסובלות מקיום של יהודים ונגועות באנטישמיות, רוסיה הצארית, יש לפעול על מנת להוציא משם את היהודים. יש ליצור את האינטרס המשותף. המדינות גם רוצות להיפתר מהיהודים.

המעצמות ראו בהרצל סוף סוף יהודי שמבין עניין. הרצל דיבר איתם באותה שפה אנטישמי וכך כתב ביומנו. הוא דאג ליציאה מסודרת, לכן קודם יוצאים את השכבות הנמוכות, עניים. המדינה עוזרת ומסבסדת. המעצמות נותנות את הערבויות להקמת מדינה יהודית. הרצל היה משוכנה שהכול יהיה בסדר והתהליך יצליח. במשך 15 חובבי ציון שתו תה ודיברו על מה לעשות, לעומת זאת הרצל גיבש תוכנית וישם אותה. התחיל לנהל משא ומתן על עתיד העם היהודי.

העולם ישוחרר על ידי חירותינו, יתעשר על ידי עשירותינו ותתגדל על ידי גדולתינו.
ומה שאנו מנסים שם רק עבור פריחתינו, זה יפעל במליאת העוצמה ובהבאת שמחת הלב החוצה לאושרם של כל בני האדם.
(ומה שאנחנו מנסים שמה רק עבור שגשוג עצמינו, זה משפיע בעוז ובהשביעת נחת לאושר של כל האנושות).

מעתה זה היה יכול להיות נדמה, כאילו שזה היה דבר הנמשך יתר על המדה.
גם במקרה הכי טובה היה ההתחלה של ייסוד המדינה נותן לחכות עליו עוד הרבה שנים.
בינתיים, ניתנים היהודים על אלף נקודות ללגלוג, לצער, לקללה, למכות, לביזה ולהרג.
לא, גם כשאם אנחנו רק נתחיל לבצע את התכנית, בא האנטישמיות בכל מקום ומיד לידי השבתה.

כל אחד צריך לחשוב רק על עצמו, והמסע כבר יהיה לעצום.
ואיזה תפארת מחכה על הלוחמים הזולתנים (עם ביטול ישותם) עבור הדבר ! על כן אני מאמין , שדור נפלא של יהודים יצמח מן האדמה.
המכבי"ם יקומו שוב.
עוד הפעם יהיה המלה של ההתחלה חוזרת: היהודים, אשר רוצים, יהיה להם את מדינתם.
מן הראוי שאנחנו סוף סוף נחיה בתור אנשים חופשים על הרגב של עצמינו, ונמות במנוחה במולדת עצמינו.

להרצל היתה השקפה אחרת על האנטישמיות.

הציונות היתה קשורה בתרבות ותמיכה של כל העצמות אחרת לא היתה אפשרות להגיע לארץ ולהקים את המדינה. זה נכון גם לגבי האימפריה הבריטית.

 

1. חוקי נירנברג – Wikipedia

2. ספינה סנט לואיס – Wikipedia

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15597

3. הַבּוּנְד – דער בונד  (ביידיש) – הוא שמה המקוצר של "הברית הכללית של הפועלים היהודים ברוסיה, ליטא, ופולין" – מפלגה סוציאליסטית יהודית שהוקמה רשמית בוועידת היסוד שהתקיימה בווילנה בסוף שנת 1897. שהייתה אנטי ציונית אך לאומית באופייה ובמטרותיה. תחילה דרש הבונד רק שיווי זכויות אזרחי ליהודים, אך בוועידה הרביעית של הארגון, ארבע שנים לאחר ייסודו, חל "המפנה העיקרי… בשאלה הלאומית", שכלל הכרה ביהודים כלאום – ולא רק כדת – ותביעה להפוך את רוסיה לפדרציה של לאומים שייהנו מאוטונומיה לאומית בתחומי החינוך והתרבות. במקביל קיבלה הוועידה החלטה בגנות הציונות: הבונד תמך בשלטון עצמי שאינו קשור לטריטוריה, והתנגד לתנועה הציונית שהייתה בעיני מנהיגיו "תנועה לאומנית של המעמד הבינוני, שיש להילחם בה".

הבונד השתמש ביידיש כשפתם הלאומית של היהודים והתנגד גם לתחיית השפה העברית ותרבותה. הבונד היה פעיל בחיי הקהילות במטרה לשנות את האופי הדתי של מסגרת הקהילה ולהקנות לה אופי לאומי וחילוני, ובכך תרם לפיתוח הקהילה היהודית המודרנית. נוסף על מאבקו לקידום זכויותיהם הלאומיות של הפועלים היהודים נלחם הבונד באנטישמיות כנגד כלל היהודים. עד למהפכה הבולשביקית (1917) – היה לבונד ברוסיה מעמד חוקי, והוא העניק סיוע לפועלים יהודים, הקים בתי ספר יהודיים ששפת ההוראה בהם הייתה יידיש, ופעל לקידום השכלתם ותודעתם החברתית של הפועלים היהודים. מרבית חברי הבונד נספו בשואה.  

http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1457

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1954

4. יצחק גרינבוים – Wikipedia

מנהיגות ציונית

כתיבת תגובה

 30-4-09

למה אנשי חובבי ציון שרובם היו עם עמדות של רעיון לאומי אפילו ללא קשר עם הפוגרומים בחרו כמנהיגים את שני אבות המייסדים, מחברי כתבי יסוד הידועים ביותר אוטואמנציפציה ומדינת היהודים, פינסקר והרצל? דפקה הם, פינסקר והרצל, היו שונים בהשקפתם. הם היו יותר טריטוריאליסטים. הרעיון הלאומי, ע"פ המתכון שהתייצב באירופה, היו לו בסיסים ברורים: 1) ארץ מולדת, עם יושב בארצו. מבחינת התנועה הציונית ההתחלה היתה שחסר את המולדת ולכן חייבים להחזיר את המימד הזה שבילדיו אין לאומיות. 2) מכיוון שלאום כולל תרבות שלו ובלי זה לא ניתן להבחין בעם, אפילו עם לא יכול להבחין בעצמו ללא זהות כמו שפה, מנהגים, היסטוריה משותפת, בעיות משותפות, זיכרון קולקטיבי, הם מרכיבי תרבות. היהודים לא היו צריכים את הופעת התנועה הציונית כדי להוכיח שקיימת תרבות יהודית למרות שבהשקפת היהודית-דתית ההיסטורית, המילה תרבות היה מילה זרה, למרות שהעם היהודי הצליח ליצור מסכת תרבותית, קהילה תרבותית, ולא חשוב מה גודלה. היהודים שייכים לקהילות המפוזרות בכל העולם. אולי אין חפיפה מלאה בין יהודים מקהילות שונות.

איך נוצרת תרבות יהודית? היא היתה יכולה להיות מנותקת מטריטוריה כמו הצוענים. היהודים עד שיצאו לגולה את יסודותיה התרבותית נוצרה בישיבתם בארץ מסוים. אנשי דתיים לא דיברו על ארץ מולדת אלא על ארץ קדושה, אבות. אנשים שישבו יחד ברצף טריטוריאלית וזמן וכך נוצרו מנהגים מקומיים בתוך אנשי הרחוב, השכונה, השבט. וכולי.

עקרון של המודל החדש של הלאומיות היהודית הוא ריכוז העם היהודי מחדש בארצו. אנשים אלו שמבקשים לשים את הציונות בראשם. פינסקר מבקש לא להתעקש על נושא המולדת לבתר עליה כי הבעיה היהודית שהיא נקודת המוצא עבור אנשים כמו פינסקר והרצל, הבעיה היהודית נתפסת במונחים של שנאת היהודים, אנטישמיות וכלן צריכים להוציא את היהודים מהסיבה שהם נמצאים, מהסיבה הלאומית הזרה. ע"פ פינסקר והרצל זו בעיה משותפת של היהודים והגויים. שהגויים רוצים להתפטר מהיהודים מכיוון שמפחדים אותם והיהודים הם קורבנות מהפחד הזה הופך אותם לשני הצדדים של אותה מטבע או לשני מרכיבים של אותה בעיה. לכן בתחום אותה בעיה צריך להיות הפיתרון. הפיתרון של בעיית היהודית היא פיתרון של בעיית הגויים. לכן ללכת לחפש את המולדת במקום שאין בעיה יהודית, גם במרחב השלטון העותומאני לא היתה בעיה יהודית חוץ חלקים בפריפריה שהאיסלם השתולל והיהודים סבלו. אבל צריכים להסתכל גם למספרים ופרופורציות, יהודי המזח היו 10% של עם היהודי בעת החדשה ולכן היתה השתלטות של היהודים האשכנזים על ההיסטוריה היהודית המודרנית בגלל שהם היו הרוב.

צריכים לשים לב לעוד נקודה משותפת לפינסקר והרצל, הם רוצים תחיה של עם ישראל. הם התגוררו בסביבה מתבוללת. לפעמים המוח מתבולל מבלבל או מטע. מה זה מתבולל? מבחינת דתית אז אפשר להבין אבל כאשר בציונות מדברים על התבוללות אז כל יהודי מערב, מכיוון שדחו את הפיתרון הלאומי אז הם יהודים מתבוללים. יהודי המערב המשיכו לשמור על הזהות היהודית. פינסקר לא שייך ליהודי מתבולל ולו הפוגרומים היה ממשיך באותו קו של האמנציפציה ברוסיה. הרצל לא גדל בתוך משפחה מתבוללת, אבל התרבות היתה גרמנית אבל תהליך אמנציפציה במרכז אירופה לא התקבל עבור היהודים. פעם השתתף בדו קרב בגלל אירוע אנטישמי. כעיתונאי הלך לסקר את משפט דרייפוס (1). אולם יש לציין כי הרצל כתב את ספרו "מדינת היהודים" בשנת 1896 עוד בימים בהם דרייפוס והפרשייה שנשאה את שמו היו אלמוניים כמעט לחלוטין. רק עם פיצוץ הפרשייה ב-1898, כאשר אמיל זולא, אחד מגדולי הסופרים הצרפתים של אותם ימים, פרסם בעיתון ל'אורור (L'Aurore) מכתב פומבי בכותרת "אני מאשים" ("J'accuse"), בו פנה אל נשיא צרפת פליקס פור והאשים את ראשי הצבא בעיוות הדין ובהגנה על המרגל האמיתי בפרשת דרייפוס, עשה בה הרצל שימוש על מנת לקדם את תפיסותיו. כמו כן מכיוון שהרצל כתב מאמרים לעיתון "נויה פרייה פרסה" על האנטישמיות בצרפת כבר ב-1892, סביר להניח שהוא לא הופתע לחלוטין מגילויי האנטישמיות שהתגלמו בהטלת האשמת שווא על דרייפוס ובגל האנטישמי ששטף את דעת הקהל בצרפת.

herzel_m.jpg הרצל עם חברי אגודת חובבי ציון

התחזקות האנטישמיות המודרנית בצרפת וכישלון האמנציפציה, תוך שילוב רחב של הסתה בתקשורת. למרות שצרפת הייתה הראשונה שנתנה אמנציפציה ליהודים, הפרשה הוכיחה כי אין בהכרח תקווה שהאמנציפציה המושגת בחוק תהיה לאמנציפציה של ממש במובנה החברתי.

שנתיים לפני כתיבה סיפרו, להרצל היה פיתרון אחר לבעיה היהודית, התנצרות קולקטיבית. אם פינסקר והרצל היו שייכים לבפנוכו לא היו כותבים את הספרים שלהם וגם לא לעמדת מנהיגות.

זה לא במקרה שתנועה שחרור של עבדים במצרים בעת העתיקה חל על משה. משה נסיך מצרי במצרים, הוא גדל כנסיך מצרי ולכן היה משוחרר, לכן כאשר רואה מצרי שמכה יהודי הוא הורג אותו, אנשים שנולדים בבית עבדים לא מסוגלים לעשות אותו מעשה. גם משה יודע לנהל משא מתן עם פרעו ועושה בתוך עמדה גאה. לא לחשוב שרק המפגש עם בורא העולם נתן לו את הביטחון עצמי. בהתחלה הוא חושש, איך התקבלו אותו היהודים ומבקש הוכחות מאלוהים. מתייחסים למיתוס שאין לנו יכולת לאמת. איך הסיפור בנוי, מה המיתוס משרת ומה באמת קרה? לכן יש חשיבות לנתח את מיתוס. משה שמגיע מבחוץ ופונה אל העם העבדים והוא המשחרר אותו זה לא במקרה.

בתוקפה של חיבת ציון בשנות 1880 (הרצל מופיע בשנות 1890), דמות מפתח בין חובבי ציון במשך 10 שנים היה משה לייב לילינבלום (2), הוא היה מבוגר יחסי, ידע לבטא מעמדות, היה מאוד פרגמטי. כתב מכתב ללורנס אוליפנט (3). אוליפנט היה חבר פרלמנט בריטי, הצטרף לתנועה נוצרית מיסטית וגם יצר קשרים עם הסולטן הטורקי. הוא עשה מיטב יכולתו לעזור ליהודים לעלות לארץ ישראל. מתברר, שחברי ביל"ו תלו תקוות וסמכו על אוליפנט אבל הוא לא היה יכול לעזור להם בכלום. במכתב מסביר לילינבלום אוליפנט לא היה יכול להציג את התנועה כי אין לו כוח

למה פונים לאנשים כמו פינסקר והרצל כמנהגים? הם היו אנשים משוחררים. יהודי אחר לא היה יכול לכתוב ספרים כמו אוטואמנציפציה ומדינת היהודים שבו יש ניתוח והצעה, כלומר, מה צריך לעשות. חברי חובבי ציון זיהו שכאן מדובר במנהיגים מסוג אחר. התפיסה הציונות מגיע מבחוץ, מאנשים טריטוריאליסטים ולא לאומיים, אין בתוכם את כל התרבות היהודית ודפקה הם נותנים פיתרון לאומות יתר החברים מחובבי ציון. הפיתרון מגיע מאנשים שלא גדלו על המיתוס ושמרו על חוקי המשחק. אדם רואה בעיה אז מחפש פיתרון. לפעמים אנשים בתוך המערכת לא יודעים איך לפתור את הבעיה אז צריכים להביא אנשים מבחוץ.

אצל הרצל במדינת היהודים יש התייחסות לדברים שהם עקרוניים על מנת להגדיר עם, לאומיות ותרבות. הרצל גם מתייחס למרכיב השפה. הוא לא רצה להתפרד מהתרבות הגרמנית ולפי דעתו לא צריך להיות תפקיד הציונות אז עלה הצעה שאומר "כל יהודי עם השפה שלו" (שלא יצטרך ללמוד עברית באולפן). הצעה שלא יכולה לעלות על הדעת עבור יהודים לאומיים אבל ידעו לסלוח להרצל והציעו לו את המנהיגות. פינסקר ברח מהמנהיגות אבל הרצל קיבל אותה באופן מאוד טבעי אבל מיד שם לב לעובדה שהטעות הראשונה שהיתה לו דומה לפינסקר, שהתנועה תהיה בתוך המרחב שלו, מרכז גרמניה שסובלים מאנטישמיות אבל בגרמניה הוא היה רק דמות מכובדת, עיתונאי, מחזאי אבל לא כמנהיג יהודי שיודע להסתדר עם המנהיגים הגויים.

עיתונאות בפועל קשורה גם לפוליטיקה, קשורים זה בזה. העיתונאים שרודפים אחרי פוליטיקאים או מדינאים, לפעמים מציגים אותם לציבור, מציגים אותם. העיתונאים טפסים את המציאות הזאת שמכירים אותם באופן ישיר. היום קיימים עיתונאים שחושבים שיודעים יותר טוב מאשר המדינאים. האם זה תפקיד של העיתונאות?

נחום סוקולוב (4), עיתונאי שהיה יכול לכתוב כל שני מאמרים בעד ונגד באותה דרגה. היתה לו יכולת לקלוט מה קורה בשטח. הוא גויס על ידי חובבי ציון, קודם כל בגלל שהיה עיתונאי.

הרצל עוזב את עבודתו כעיתונאי והולך למלא תפקיד של מנהיגות פוליטי. הוא התמודד עם הדיבורים וקריקטורות של "הרצל, מלך היהודים". ההפתעה היתה שאלו שבאמת הלכו אחריו היו יהודים ממזרח אירופה, אנשים שלא הכירו אותו קודם והוא גם לא ידע הרבה על חיבת ציון. מתחילים להגיע אליו לביקור אנשים ממעמד הבינוני, הציונות היא סיפור של המעמד הבינוני, יהודים בורגנים. הם נוהגים לעשות ביקורים במרכז אירופה לכן גם הקונגרסים הציונים הראשונים היו באותו אזור. ספר מדינת היהודים תורגם מיד לכמה שפות. היו אנשים שאמרו שהרצל מגיע מבחוץ ולכן לא מייצג אותם, אחד מהם היה אשר צבי (הירש) גינצברג יותר מוכר כאחד העם (5), כאשר התחיל לפרסם את חיבורים שלו, אמר שהרצל הוא אדם זר ליהדות וזר ללאומיות שלהם. פרסם מאמר בכתב העת "השלח" ובו ביקורת חריפה מאוד על מה יכולות להיות הסיבות או מה התפיסה של ציונות שהרצל מיצג אותה.

היהודי המערבי, שעזב חיי הגטוֹ [הרצל מיצג עבורו את יהודי המערבי] ויצא להדָבק בעמי הארצות [כלומר, בגויים], הוא שרוי בצער על כי תקווָתו, שיקבלוהו באהבה, לא באה. והנה הוא שב אל עמו בעל כרחו ומבקש בקרבו אותם החיים שהוא משתוקק להם, מבקש ואינו מוצא [מה החיים האלה?].  חיי העדה וצרכיה אינם מספיקים לו עוד: [חיים בקהילה יהודית מהסוג הישן לא מתאים לו כי הוא מגיע ממקום מפותח יותר] כבר הורגל בחיים יותר רחבים, חברתיים ומדיניים; וחיי-הרוח, עבודת הקולטורא הלאומית, אינם לוקחים את לבבו, בהיותו רחוק מהם בחנוכו מילדותו, לא יֵדעם ולא יבינם. ובצר לו הוא נושׂא עיניו אל ארץ אבותיו ומדמה בנפשו, מה טוב היה אִלו נוסדה שם שנית מדינת היהודים, מדינה ככל מדינות העמים, עם כל נמוסיהן ודרכי חייהן. אז היה יכול לחיות בתוך עמו חיים מלאים ושלמים, למצוא בביתו כל מה שהוא רואה עתה אצל אחרים ורוקד כנגדו ואינו יכול לנגוע בו. הן אמנם לא כל היהודים יוכלו לעזוב מקומם ולילך למדינתם; אבל מציאוּת המדינה היהודית תרים גם כבודם של הנשארים בגולה, והאזרחים לא יבזום ולא ירחיקום עוד כעבדים שפלים המצפים רק לשלחן אחרים. – ובהמָשכו ככה אחר חזון-לבו זה, הוא מגַלה פתאום בעמקי רוחו, כי גם הרעיון המדיני לבדו, עוד בטרם תוָסד המדינה עצמה, כבר נוטל תשע ידות מן הצרה: יש מקום לעבודה חברתית, להתרגשות מדינית; הלב מוצא תפקידו, מבלי להתאבק בעפר רגלי זרים; – והוא מרגיש בעצמו, כי על ידי האידיאל הזה רוחו מתנערת משפלותה וכבוד אנושיותו שב אליו, בלי יגיעה יתרה ובלי כל עזרה מן החוץ.  ואז הוא מתמכּר למשׂאת נפשו זו בכל חום רגשותיו, מפתּח מוֹסרוֹת דמיונו ונותן לו להגביה עוּף כחפצו, למעלה מן המציאוּת ומכוחות-האדם המצומצמים; אחר כי לא השׂגת האידיאל נחוצה לו, כי אם הרדיפה אחריו לבדה מַספּקת לו לרפאותו מחָליו המוסרי, מרגש השפלוּת הפנימית, וכל מה שהאידיאל יותר גבוה, יותר רחוק, כן יגדל כוחו יותר לרומם את הנפש…

מה שמשקף הוא האי אמון של אחד העם כלפי הרצל. לפי דעתו, הסביבה החיצונית לא קיבלה את הרצל ולכן הוא מנסה להעתיק אותה. אבל רוב העם לא קיבל את דעתו של אחד העם. הרבה אנשים העריכו את אחד העם. אחד העם ידע לנסח טוב מאוד את הדברים. מבחינת התפיסה הלאומית של היהדות הוא היה עמוד תווך אחרי לילינבלום. התפיסה צריכה להתמודד עם עוד בעיה, הישן מול החדש, ציונות מול יהדות היסטורית לכן אחד העם מילא תפקיד מאוד חשוב.

לא כל יהדות אירופה הגיבו על הרצל אלא רק תנועה חיבת ציון. הם רוצים מנהיג מבחוץ כי לא יכולים להתמודד עם העולם המודרני. הם רוצים פיתרון שקשור ליוזמה שנמצא בעולם שלא כל כך מכירים.

מה ההבדל בין התפיסה שפינסקר והרצל הציגו בספרים שלהם ובין התפיסה של חיבת ציון. הם הציגו תפיסה של הציונות המדינית. לימודו שהיה 3 זרמים לציונות: מעשית, רוחנית ומדינית. אבל היתה ציונות לאומית, אמולציה מדינית שיצא מתשובה לפעולות האנטישמיות. הרעיון הלאומי היה משהו שהיה בלתי תלי למערכת לכן לא ניתן היה לחשוב במונחים של מדינה.

כאשר לילינבלום מושפע מהפוגרומים והופך להיות לאומי, הוא נאבק על ההשכלה העברית ונגד האורתודוקסיה. בגיל 20 עובר לאודסה. שם מתחיל להתחשף כמוביל המשכילים העבריים נגד האורתודוקסיה אבל בגיל 30 מתחיל לפרסם פרטי אוטוביוגרפיה, הוא כתב בגישה מיוחדת.

לאורך האוטוביוגרפיה שלו הקפיד ליליינבלום להדגיש, שהוא כותב למען הנערים היהודים ברוסיה, על מנת שילמדו מניסיונו ויחיו כפי שכדאי לחיות, ולא יחזרו על הטעויות שעשו לו כאשר הכריחו אותו להתחתן בגיל צעיר, ולא אפשרו לו לרכוש מקצוע שידאג לפרנסה ולחיים שאינם בעוני ודלות. הוא האשים את אביו בכך שגזל ממנו את נעוריו על ידי חתונה מוקדמת, ואת הסיכוי להסתדר בעולם האמיתי, ללא מתן חינוך ורכישת כלים מתאימים, אשר יאפשרו חיים בוגרים רגילים ונוחים. בנוסף לכך, את האחריות לחייו האומללים הוא הפיל על ספרות ההשכלה העברית ולא רק על החינוך הדתי, אשר אינם עוזרים ואינם מכינים את הנערים למציאות הקיימת. את עצמו האשים בכך שהתאהב במישהי שאינו יכול לממש את אהבתו כלפיה, כיוון שהוא נשוי לאחרת.

כמו כן היתה התקפה ביקורתית קשה על תנועת ההשכלה שהוא היה אחד מהם. הוא אשים את תנועת ההשכלה בריקנות. המשכילים העבריים עושים רושם, רעש כאילו יודעים על מה הם מדברים. למה הוא פרסם דברים אלו? מה יכול להוביל? מה מציע? יותר מדי זמן משתנין בין השכלה לא ממוסדת ולא מאורגנת. השכלה של יהודים בגרמניה, שזה המודל לחיקוי, יש שם מוסדות, מערכת חינוך ויש מקצוע. חינוך שאין לו יד מקצועי, אז שום דבר לא שווה. צריך אומץ על מנת לומר ביקורת לסביבה הקרובה שבה שייכים. כאשר נדרש אומץ לב אינטלקטואלי וציבורי לא תמיד רואים כי אדם נחשף ויכול למצוא את עצמו בתוך בדידות או הסגר.

מסיים לילינבלום את כתיבי האוטוביוגרפיה שלו עם משפט, אם שואל הקורא, מי אתה? אומלל בארץ. המילה אומלל כוללת את ראשי תיבות שלו משה לייב לילינבלום אבל גם מבטא את התחושה שלו, הרגיש אומלל.

בין שנת 1873 ו- 1881 שהתחיל הפוגרומים, חוזר לעבודה. פונה לדור הצעיר ואומר להם לא להמשיך באותה דרך ולדרוש חינוך. בפועל אין תשתית לחינוך וזה שינוי שלוקח זמן. ראה בשינוי כלכלי וסוציולוגי פתרון לעם ישראל. על מנת ליישם את שיטתו פיתח את רעיונו לייסד מושבות ליהודי רוסיה. הפרעות ברוסיה (הסופות בנגב) שינו את מגמתו לייסד מושבות ברוסיה והוא פנה לעסוק ביישוב בארץ ישראל. הוא לא כתב כלאומי. כאשר פרצו הפוגרומים קרה אותו דבר כמו לבלקינד ולבונטין שהיו צעירים ממנו שנות דור, הם לא הסתכלו על בעיות שגרמו את הפוגרומים אלא נתן להם את הטריגר לצאת ולהציג עמדות לאומיות.

הוא תיאר אישה זקנה שמסתובב ברחובות בעת הפרעות ברוסיה. לפעמים ממצאים דמויות שספק אם קיימים על מנת להציג תבנית. ע"פ הסיפור האישה אומר "לנו הארץ".

זרים אנחנו, לא נכבשים. אך אסופי חוץ, אורחים לא קרואים… בזמן תגבורת האמונה היינו זרים על פי אמונתנו, ועתה, בזמן תגבורת הלאומית, הננו זרים על פי גזענו…שבט פלסטיני מאסיה בארצות אירופה"

הוא גם אומר מה צריך לעשות, הוא שייך לתנועה הציונית המעשית, לקנות קרקעות ולהתיישב בארץ אבותינו ולא להיות זרים אלא להיות כמו שיושבים כל העמים בארצות אבותיהם. גם כאשר נכבשים על ידי ממשלות אחרות כי לא הממשלה היא העיקר אלא האזרחות ההיסטורית. כמו כן דיבר על שיבת לארץ המולדת לעם כולו.

הרצל לא היה מדבר באותו סגנון ואומר את אותם דברים, עבור הרצל הממשלה היא העיקר. לפי דעתו צריכים לקבל הסדר ולפעול על מנת שהשלטון יהיה בעד העם היהודי.

לילינבלום אומר את עקרונות הלאומיות שהוא "עם יושב בארצו". שלטון בא והולך אבל העם נשאר ומחכה לרגע שיכול להיות עצמאי. למה להגר לאמריקה ולהמשיך להיות עם זר? לא צריכים להמשיך להיות עם אומלל וזרים לנצח.

אחרי הפוגרומים כותב, כול האידיאלים הישנים נעלמו ברגע אחד, צריכים להציל את העם ולאומיותו. הוא מציג כיוון ויעד כמו כן לרכז את הדברים ולתת מסגרת. רואים בו את הציונות כמהפכה תרבותית, הדת היא איננה הפיתרון.

עבור אחד העם, פינסקר היה דמות אידיאלית, אחד העם גם מציג את עתיד הציונות.

עוד חובבי ציון היה מנחם אוסישקין (6). הוא היה מחובר להרצל, הם היו באותו דור. עליו ניתן להגיד הרבה דברים, איש הברזל של הציונות. היה לו הרבה נוכחות ואמביציה וחשב שהוא יכול להניג את העם היהודי. הוא היה הכוח הצעיר העולה של חיבת ציון. באותה תקופה לא היה מי שמימן את פעילות החוגים ולכן היו ישובים ומדברים "על כס תה" על נשאים רבים. עדין לא היתה תנועה מאורגנת.

אוסישקין היה מעדיף ללכת עם אחד העם אבל השתכנע להתחבר עם הרצל למרות שאחד העם היה כמו מורה שלו. הרצל אפילו לא מדברת על תנועה חיבת ציון במדינת היהודים. הרצל הכין את עצמו על מנת לגיס את אוסישקין לקרבתו. אוסישקין עלה ביקורת להרצל שלא דיבר על תנועת חובבי ציון בספרו אבל כאשר כולם חשבו שזה הולך להיגמר בפיצוץ אז להרצל היה הרבה נימוס ולאוסישקין איפוק. לאחר מכן אוסישקין מספר לחברים, הרצל לא יודע שום דבר על יהדות אבל אני חושב שיש סיכוי שהוא כן יצליח.

 

1. משפט דרייפוס: קפיטן (סרן) אלפרד דרייפוס, בן למשפחה מתבוללת, היה הקצין היהודי היחיד במטה הכללי הצרפתי. ב-1894 נקשרה נגדו עלילה והוא הואשם במכירת סודות צבאיים לגרמניה. דרייפוס נשפט, והוכרז כבוגד, על אף הראיות הקלושות נגדו. דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו, חרבו נשברה בפניו והוא נידון למאסר עולם.

2. משה לייב ליליינבלום – Wikipedia

http://www.ymarkel.com/lilinblum.htm

3. לורנס אוליפנט – Wikipedia

4. נחום סוקולוב – Wikipedia

5. אחד העם – Wikipedia

אחד העם דגל בציונות כמרכז רוחני של היהדות. הוא התנגד במיוחד הן לגרסה הלאומית של חוגים המקורבים לתנועת הבונד הסוציאליסטית, או לטריטוריאליסטים ולאוטונומיסטים, שטענו שצריך לשמור על קהילות יהודיות בגולה ואין צורך להתרכז במדינה אחת, והן ללאומיות המדינית של בנימין זאב הרצל.

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/echad_haam.htm

6. מנחם אוסישקין – Wikipedia

ציונות ואמנציפציה

כתיבת תגובה

 23-4-09

התחלות הציונות וחובבי ציון. שאילות שעומדות על הפרק שנדרש התייחסות ורצוי לנתח אותן. מה התרחש במזרח אירופה במאה ה-19? שתי הנחות שעליהן התחנכנו.

יהודים ברוסיה, אלה שעברו השכלה, היו היהודים הבורגנים (1). מסה היהודים באזור הכפרים במזרח אירופה היו כ- 5-6 מיליון אנשים. בערך 20% מהם היו בורגנים. הם קראו לעצמם "חופשים", מול האנשים "אדוקים". לא היתה חלוקה בין דתיים וחרדים.

היהודים המשכילים יש שאיפות ומחכים לזכויות האדם (האמנציפציה) של היהודים, כלומר, בשבילם המודל הוא מה שמתרחש במערב ויבוא המים שהיהודים יהיו שווה זכויות, דמוקרטיה, ליברליזציה, הגברת ההומאניזם המערב עבור היהודים הרוסים הוא מדינות גרמניה, אוסטריה, מדינות מפותחות ותרבותיות. בניגוד התרבות הגרמנית, בגלל שגרמניה היתה כל כך יסודית ושיטתית, רצתה לחולל מהפכה תעשייתי ועשתה בצורה יותר טובה, מהירה ויעליה מאנגליה, ואם זכויות האזרח הוא על הכול אז גם היהודים זכו. לכן יהדות גרמניה היתה מודל כללי איך צריך להראות כאשר היהודים מקבלים זכויות אדם.

אם הציפיות של היהודים המשכילים היו אמנציפציה אז שכרוך להשתלבות בחברה הרוסית. ישנם שתי קבוצות של יהודים משכילים ברוסיה. קבוצה גדולה הן משכילים ברוסית, כלומר, השפה היא רוסית, זה אומר גם לגבי הסופרים כמו טולסטוי. הם אנשים שחיו בתוך התרבות הרוסית יחד עם התרבות היהודית ואת התרבות הדתית כי אף אחד לא היה חילוני ממש.

תנועת ההשכלה היהודית, ובקיצור תנועת ההשכלה או ההשכלה, הייתה תנועה שראשיתה בקרב יהודי אירופה בסוף המאה ה-18, שאימצה את ערכי הנאורות, עודדה השתלבות בחברה הסובבת, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של האומות ביניהן חיו היהודים. הדוגלים בהשכלה נקראו "משכילים". ההשכלה התנגשה עם החסידות שכבר הייתה מגובשת.

בשם התבונה האוניברסלית ביקשה תנועת ההשכלה את שילובם של ערכים והשקפות מתוך תרבות הסביבה באופק הרוחני-יהודי, ואפילו ייחסה להם עדיפות. התבונה ודת התבונה ניצבו כנגד האמונה הרגשית. בסוף המאה ה-18 התנגשה ההשכלה עם החסידות, שכבר הייתה מגובשת

משה מנדלסון – אבי תנועת ההשכלה. ביקש להוכיח כי אדם יכול להישאר יהודי נאמן ברשותו הפרטית, ויחד עם זאת לתרום לתרבות הכללית.

בקבוצה השניה ההשכלה היתה בעברית. קיימים חלוצי ספרות עברית בקרן המשכילים, ביניהם מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ), אברהם מאפו (4), פרץ סמולנסקין (3). כמו כן היתה עיתונות בעברית.

 sforim.jpg

חוג הסופרים היהודים באודסה (1916). מימין לשמאל: שמעון פרוג, חיים נחמן ביאליק, מנדלי מוכר ספרים, ש. אנ-סקי ויהושע חנא רבניצקי.

כאשר התחילו הפוגרומים, סופות הנגב, כי המקום שבו התרחשו האירועים היה בדרום מזרח רוסיה. התחילו בשנת 1881 והמשיכו 2-3 שנים. התפרצויות מקומיות, כל פעם בישוב אחר.

במלחמת האזרחים ברוסיה נהרגו הרבה יהודים, הרבה יותר מאשר מתקופות קודמות. הדומים נגד לבנים. הצבא האדום היתה יותר מהגן על היהודים לאומת הצבא הלבן שפגע יותר ביהודים אולי בגלל לאון טרוצקי (5), שארגן את הצבא האדום ופיקח על הפעולות הצבאיות בחזיתות השונות של מלחמת האזרחים מתוך רכבת משוריינת. ברעך רבע מיליון יהודים נהרגו במלחמה הזו.

משטר הצארי היה מודע ואשר את הפוגרומים. היה משטר בעיתי ואנטישמי, עבורו כמות היהודים היתה גדולה מדי לכן וחיכה שהתרחשו תהליכים שהתגוררו יציאת היהודים מרוסיה. הטענה שלא פעל בנחישות ויעילות על מנת לעצור את ההתפרצויות עממיות והספונטניות שהתרחשו בשטח היא נכונה אבל לא ניתן לומר שהמשטר גרם את הפוגרומים. לא היה שליטה על כל מה שקורה השדה. 50 שנה של פעילות צארית נמחקה מספרי לימוד. הוא זיהה את הבעיה אצל היהודים שלא משלמים מיסים, לא עובדים את האדמה ולא משרתים בצבא. לכן החליט להפעיל מדיניות, כל ישוב היה צריך לתת צעירים לצבא הרוסית. מתגייסים אותם בגיל 12 לפנימיות צבאיות ל- 30 שנה. הקהילה היתה צריכה לשתף פעולה. בכל קהילה יש שכבות של אנשים ע"פ רמת סוציו-חברתית, יש סולידריות פנימית אבל יש מציות. קודם כל נתנו את יתומים, אחר כך בני אלמנות, לאחר מכן את העניים. כאשר לא הספיק אז התחיל תופעה של לחטוף ילדים בתוך הקהילות היהודיות. אילו בני העשירים ובעלי המעמד, שלהם היו קשרים עם ראשי הקהילה הצליחו להוציא את בניהם מחוץ לרשימת המגויסים. התוצאה היא שהיו הרבה יהודים ששירתו בצבא הרוסית. אבל של יוסף טרומפלדור היה וולף בהיותו בן 13 נחטף כקנטוניסט לעבודת הצבא ושירת שנים רבות כחובש קרבי. לא כולם שמרו על יהדותם בצבא. הוא יצא מהצבא רוסי ויהודי גאה. לשמור אמונים לשנים, לעם היהודי ולאימא רוסיה.

היתה עוד תופעה. רבע מיליון יהודים עוסקים בחקלאות כי המשטר הרוסי יצר לחץ ליהודים ונתנו חלקי אדמה עצומים באזורים החדשים שכבשו. אחרי דור אחד יש שכבה גדולה של יהודים שעוסקים בחקלאות.

הכול היה נראה טוב ויפה ואז פרצו את הפוגרומים וגרם מכה לתודעה בעיקר בתוך היהודים המשכילים שכיחו לאמנציפציה. התגובה בהתחלה לא היתה גדולה עד שטולסטוי, שהיה סופר רוסי, התחיל לעלות את הנושא לסדר יום. האינטליגנציה הרוסית לא יצרה חצית צעקה משותפת עם האינטליגנציה היהודית. המשכילים היהודים ברוסיה שציפו ניסים ונפלאות בתוך ההשתלבות בחברה הרוסית, כאשר באו הפוגרומים עשו חושבים והרימו את דגל של חיבת ציון.  המשכילים היהודים ברוסיה, בגלל המכה שקיבלו ובגלל ההכזבה מהאמנציפציה, התחילו דיונים על מה ניתן לעשות וכך התחיל הברחה מערבה, דפקה משכבות היהודים היותר עניים, השכבות הנמוכות.

תנועה חובבי ציון היו כמה עשרות אלפי אנשים בתוך עם של מיליונים, היחס בין המשכילים שהפכו ללאומיים אלו שהיו …

היציאה לגבול האוסטרי התחילה לפני הפוגרומים בגלל התנאים בישובים, פרנסה, עיסוק, התפתחות בהשכלה, לחץ חברתי, כלכלי ופוליטי. כל שנה הולידו היהודים בערך 200 אלף ילדים חדשים. זה מצביע למה הצורך ליציאה החוצה. לכן המשטר הרוסי גם עודד את היציאה ומעבר למערב. התוכנית היתה 1/3 להגר, 1/3 לא ישרוד ו- 1/3 ניתן להסתדר.

לצאת לאן? אוסטריה, גרמניה, אמריקה. לברחה יש מנהיגות, המשכילים. האם להמליץ ליהודים ברוסיה לעזוב את המדינה? אולי לארגן את היציאה. באוסטריה היו הרבה יהודים שהתגוררו ברחובות כי לא היה גוף או קהילה שיכלו לדאוג ולטפל בהם. התחילו ארגונים מערביים לפעול כמו אליאנס הצרפתי כדי לתת עזרה.

הציבור האורתודוקסי הגיב באדישות ובשקט יחסי למצב שנוצר. בכל דור קמים אנשים שמוכים את היהודים.

רוב האנשים שברחו היו עניים ורוב האנשים העניים היו אורתודוקסים. אין להם מנהיגות ושיקולים לכן רק הגיבו על המצב הקשה וידעו לספוג את הדברים.

כאשר נגמר ההלם, הציבור המשכיל מחליט וממליץ להישאר ולהמשיך במאבק למאן הדמוקרטיזציה וליברליזציה של רוסיה.

כאן יש לנו התיזה  שאומרת שהמשכילים שהיו להם ציפיות באמנציפציה אז היא הכזיבה אותם ולכן התגובה היתה לעבור לפעילות ציונית. האמת שהתיזה אינה מדויקת. רוב האנשים לא שינה את דעתו ומה שהם אמינו. בדרך כלל לציבור יש שכנוע, לדוגמה, בעת פיגועים בישראל, רוב הציבור לא משנה את עמדתו, זה תפקידה של אידיאולוגיה, לחסן את האנשים לפני האירועים החיצונים.

הכזבת האמנציפציה לא גרמה את הגברת הציונות, כמו כן התנועה הציונית אף פעם לא היתה תנועה של רוב העם היהודי אלא תנועה מיעוט עד הקמת מדינת ישראל. אולי היו חצי מיליון ציונים.

תלמיד: בפועל הכזבת האמנציפציה כן גרמה את הגברת הציונות ואין להתייחס למספרים. אם היתה הכזבה אז למה עלו לישראל ולא למדינות מערב?

במדינות מערב היתה אמנציפציה, היהודים גם עשו שינויים או רפורמות בדת. האמנציפציה הכזיבה אנשים במקומות שלא היתה. אפה שכן היתה אמנציפציה אז היה טוב מאוד עבור היהודים. היהודים מקבלים זכויות אזרח והם משתלבים בחברה.

רוב היהודים המשכילים לא הגיבו תגובה לאומית ציונית אבל היתה מיעוט שכן והם יסדו את שיבת ציון ומועדונים של חובבי ציון. הם יצאו כמו פיטריות אחרי גשם ומפוזרות בשטח. הם קראו לעצמם בשמות שונים, רובם כוללים את השם ציון בצורות שונות. העובדה שהם לא נמצאים עם אותו שם אז מצביע על חוסר מנהיגות. היתה תגובה ספונטנית של אנשים להתארגן במסגרת ציונית. בשנות 1880 בתנועה שלו חובבי ציון היו בערך 15000 אנשים. מי הם האנשים הבולטים?

ישראל בלקינד (6). היה חבר בילו. ארגון שנוסד ברוסיה בשנת 1881 "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו, ב', 5) בעקבות הפוגרומים. בתחילה קראה לעצמה הקבוצה בשם "דאבי"ו" – ראשי תיבות מספר שמות, ט"ו, 15: "דבר אל בני ישראל ויסעו". השם גם כנגד המשכילים שממליצים להישאר. היו בו כ- 500 סטודנטים, דור הצעיר של אינטלקטואלים שהם המנהיגות הבא. מתוך ה- 500 כ- 50 סטודנטים מתאגדים לעלות לארץ ישראל. לבסוף 14 מגעים לארץ ב 6 ביולי 1882. בראשם עמד ישראל בלקינד. זה הפרופורציה בין אלו שמזדהים עם הרעיון והאידיאולוגיה לאלו שקמים ועושים מעשה.  מתיישבים במקווה ישראל. הם היו קבוצה שונה לאומת המייסדים של המושבות. לסטודנטים לא היה רכוש ושום דבר. היו חילונים ולא אהובים ע"י אנשי העלייה הראשונה. תחילה הם עבדו בחקלאות בבית ספר מקווה ישראל. מאוחר יותר עבר לראשון לציון, אך נאלץ לעזוב אותה בשנת 1884, לאחר שהואשם בארגון התנגדות לפקידי הברון רוטשילד. הוא הקים את גדרה, המושבה הביל"וית הראשונה, אך מעולם לא הסתגל לחיי החקלאות ועזב. הרבה זמן גם היה נמצא בחו"ל בפעילות ציונית.

בזיכרונותיו הוא כתב על אופן שהוא הפך להיות ציוני. לא הפוגרומים גרמו אותו להיות ציוני אלא התנ"ך שקרא בילדות. חונך לשפה העברית ולמד בגימנסיה הרוסית. קיבל חינוך יהודי וכללי. היה אחיה של אולגה חנקין. כותב שהיה מסוכן לדבר על העיון הלאומי. היה לו חבר פולני בבית הספר. פולין היתה תחת שלטון רוסי. הם דיברו על מה לעשות כאשר יהיו גדולים, לעזור לעמו בארצו, כלומר, החבר תיסע לפולין והוא לארץ ישראל. החבר כן נסע לגור עם משפחתו בפולין והוא נשאר עם הרעיון. אחר כך פרצו את הפוגרומים ואת הנושא ההגירה עלה לסדר יום. פתאום הוא מגלה שיש עוד אנשים עם אותם רגשות ורעיונות. אחרי הפוגרומים התחילו לשמוע קולות האנשים. הרעיון התבשל קודם והפוגרומים נתנו את כוח והסיבה לצאת החוצה כי יש עוד שותפים. כאשר יש התעוררות של הרעיון הציוני אז מתי ניתן לומר האם יש סיכוי שיצליח? יש גם סיכון. כאשר יש מאות ואלפים.

זלמן דוד לבונטין (7), בן למשפחת חסידים חשובה, מצאצאי גולי ספרד. התגורר בוורשה. לבונטין נכשל בנסיונו במסחר, הפך למשכיל, למד הנהלת ספרים והחל לעבוד בבנק.

כאשר זלמן דוד לבונטין למד גיאוגרפיה התייחס לרפובליקה הליברית שהתיסדה ע"י תושבים מקומיים. אם הם יכולים להקים מדינה אז למה העם היהודי לא יכול לחזור ולהתיישב בארץ אבותינו? ניתן לראות שהוא לא מתייחס לפוגרומים. כותב ספר: לארץ אהבותינו.

לבונטין ייסד אגודה בת 15 משפחות מקרמצ'וג ו- 26 משפחות מחרקוב, אשר הסכימו לעלות ארצה וייפו את כוחו לצאת ארצה ולמצוא קרקע לנחלה עבורם. בדרכו ארצה פגש לבונטין בראשי חובבי ציון, שהבטיחו לסייע בהגשמת רעיון היישוב, אך לא עמדו בהבטחתם. בעין הקורא נרכשה קרקע מכספם של תשעה חברים בוועד ובסיוע דודו, צבי לבונטין.

לרוב האנשים שהצטרפו היה הרעיון הציוני קודם. אין הרבה התייחסות לפוגרום אלא לתוצאות שלו. לכל אירוע טראומטית יש התוצאות שלו. היהודים המשכילים תלו הרבה תקוות באמנציפציה ואחרי התקופה של הלם חזרו לאותם עקרונות. עבור חלק מהאנשים התגובה היתה אחרת כי הרעיון הציוני כבר היה קיים אצלם והפוגרומים רק גרמו את התעוררות תנועת היציאה.

מקרה שכן מתאים לתיזה, סיפור יוצא דופן בתוך חובבי ציון הוא יהודה לייב פינסקר (8). הוא היה משכיל מסוג הרוסי, השכלתו היתה רוסית, היה רופא והפוגרומים גרמו לו רעידת אדמה מאוד חזקה ולעשות פניה של 180 מעלות. הפסיק לאמין באמנציפציה ברוסיה וכותב את חוברת אוטואמנציפציה, כתב יסוד ראשון של הציונות. מדינת היהודים של הרצל יוצא אחרי 14 שנים. יש דמיון בין שתי התעודות. הרצל לא ידע על חוברת אוטואמנציפציה לפני כן.

"אוטואמנציפציה", החוברת נכתבה בעקבות פרעות "הסופות בנגב", ויצאה לאור בעילום שם "מאת יהודי רוסי" בגרמנית בווינה, במטרה לעורר את יהודי מערב אירופה העשירים להתפכח מרעיון השוויון באמצעות התבוללות, שלא יוכל להצליח, שלחלום האמנציפציה היהודית אין סיכוי משום שהשנאה ליהודים הפכה למחלת נפש בקרב העמים, שאותה קרא בשם "יודופוביה". הוא חשב שרוב אנשי המשכילים הרוסים לא יקראו את החוברת כמו שצריך ופנה לדוברי גרמנית שיש להם ראש יותר פתוח וקיבלו אמנציפציה. מעטים של אנשי משכילים רוסים ידעו גרמנית ורק הם היו יכולים אולי לקרוא ולהבין.

עם זאת, היא עוררה בעיקר את יהודי מזרח אירופה הסובלים. פינסקר קרא ליהודים שבמקום האמנציפציה ליהודים שהייתה בסוף המאה ה-19 באירופה האנטישמית, להקים בית לאומי לעם היהודי, רצוי בתחומי ארץ ישראל. בשער הספר הביא פינסקר את מאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לי מי לי? ואם לא עכשיו – אימתי?".

בספרו תיאר פינסקר את השנאה כלפי העם היהודי המפוזר באירופה, שנאת הזר. היהודים הם אומה מתה-חיה – "רוח רפאים", משום שהם חסרי מולדת ועצמאות, ולכן נראים מוזרים וזרים. על רקע זה, טען הרופא פינסקר, פיתחו האירופאים כלפיהם "יודופוביה" (פחד מיהודים) – מחלת נפש שאינה בת ריפוי, ואשר עוברת בין הגויים בתורשה. היודופוביה מתבטאת באנטישמיות. הואיל ופינסקר הפסימיסט לא ראה באנטישמיות תופעה בת-חלוף, הוא טען כי אין טעם בניסיונם של היהודים לפתור זרוּת (2) זו בחסדי השלטון, שיעניק להם שוויון וזכויות (אמנציפציה). פינסקר דגל ברעיון ה"אוטואמנציפציה" – שחרור עצמי מהמגבלות, התרחקות מהגויים ומעבר מאנומליות לנורמאליות.

על היהודים לשחרר את עצמם בתהליך בן מספר שלבים:

  • 1. שינוי בהרגשה – מודעות לאומית.
  • 2. התארגנות בקונגרס.
  • 3. פנייה להמון היהודים – גיוס כספים ופנייה למעצמות.
  • 4. הקמת מדינה יהודית, שרק בהּ יזכה כל אדם לקבל את הכבוד האישי המגיע לו.

עם זאת, יש לעלות כמה שיותר מהר לארץ ישראל, למרות הקשיים ובעיות ארגון.

פינסקר מפריד בין היהדות, שאינה קשורה לארץ כלשהי, ובין הלאומיות היהודית, הקשורה לארץ, אך שמפני שטרם הושגהּ לא מתייחסים אל היהודים כאל עם. פינסקר לא התרכז דווקא בארץ ישראל, אך העדיפהּ, בשל הקשר ההיסטורי-רוחני לעם. הוא האמין כי גם שטח אחר יוכל לשרת את המטרה הראשונית: "ארץ משלנו". רק כאשר ליהודים תהיה מדינה אז יכלו להיות שווים בין עמים. פינסקר עשה הפרדה בין המקום והרעיון. שם דגש בטריטוריה, אפשר בארץ קדושינו אם יש אפשרות.  

כאשר כתב את החוברת היה בן 60, רצה להשמיע קול. אבל הופך להיות מנהיג חיבת ציון כי ברגע שיצא לאור תירגמו את החוברת לכמה שפות. הוא לא היה אדם לאומי, נקודת המוצא שלו היתה האנטישמיות והתשובה לאנטישמיות כאשר הפיתרון צריך להיות עכשיו ולא לפתוח למסע שלא יודעים כמה זמן תיקח על מנת להגיע לארץ ישראל. לכן הציונות הולכת להחזיר שני ממדים עיקריים שהעם היהודי איבד, שפת העם וארץ מולדת. פינסקר לא התייחס לשפה, כמו כן גם הרצל, לפי דעתו כל אחד עם השפה שלו. הם לא היו אנשים לאומניים, אבות המייסדים של הציונות, אבל הציבור שהלך אחריהם היה לאומי. למה הציבור שיודע שפינסקר והרצל אינם אנשים לאומיים כמוהם אז למה לעשות אותם מנהיגים?

 

1. בורגנות: מעמד בעלי הרכוש המודרני. מעמד בני האדם החיים בעיר והמתפרנסים מבעלות על עסקים, מניהול, וממקצועות חופשיים כגון רפואה, עריכת דין וכדומה. מתואר בניגוד למעמד עובדי-השכר (פרולטריון) המתפרנס משכר עבודתו בעסקים שבבעלות הבורגנות והמדינה.

2.  זרוּת: שנאת זרים או קסנופוביה היא יחס עוין מצד חברי קבוצה מסוימת – חברה, תרבות – אל חברי קבוצה אחרת. מקור המילה ביוונית ומשמעותה המילולית "פחד מהזר" (גם "פחד מהמוזר"). גזענות מתוארת לעתים בכלליות כצורה של קסנופוביה, כמו גם דעות קדומות אחרות.

3. פרץ סמולנסקין: היה סופר עברי, מראשי תנועת חיבת ציון, ומאנשי ההשכלה היהודית. לפי תפיסתו, עם ישראל הינו עם ייחודי – המאחד אותו הוא תרבותו, ההיסטוריה שלו ושפת התנ"ך, ולא ארצו. על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם ישראל. סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז, ושם דגש על הלאומיות.

4. אברהם מאפו: סופר עברי בן תנועת ההשכלה, אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת הציונות. הוציא לאור במימון עצמי את ספרו אהבת ציון שנחשב לרומן העברי הראשון.

5. לאון טרוצקי – Wikipedia

6. ישראל בלקינד – Wikipedia

7. זלמן דוד לבונטין

8. יהודה לייב פינסקר – Wikipedia

 

לאומיות וסוציאליזם

כתיבת תגובה

 2-4-09

הערות לפני שנכנסים לפרדס הציוני. לאומיות היא עניין מודרני, ההיסטוריה ב- 200 השנים האחרונות עומדת בסימן שני רעיונות מרכזים, שתי תנועות שקמו על בסיס לגייס אנשים שמוכנים להרוג ולהיהרג למאן האידיאולוגיה הלאומית והסוציאליסטית. תנועות עם הרבה עוצמה שהשפיעו על העולם כולו. אירופה היתה הזירה אבל הרעיונות עברו גם לאסיה, אפריקה ואמריקה. הרעיונות מילאו תפקידים מרכזים, כאשר מתייחסים לעולם השלישי, במזרח התיכון, מזרח הרחוק, אמריקה לטינית.

להמציא את הרעיון הלאומי. אנדרסון בנה התיאוריה שלו ע"פ התפתחות הרעיון בדרום אמריקה, איך צאצאים של כובשים ומאגרים ספרדים ופורטוגזים היו צריכים לעורר אוכלוסייה מקומית, לגייס אותה לטובת המקום. בהתחלה חשבו שהם שלוחה של ספרד או פורטוגל אבל עם הזמן פיתחו תודעה אנטי. בין האינטרס של התושבים ובין האינטרס של הממלכה. אז היו התקוממות נגד שלטון מרכזי שנמצא באירופה ולא מייצג אותם.

אי אפשר להמציא לאומיות, היא צריכה להתבסס לעבדה שיש קבוצה של אנשים, עם רצף גיאוגרפי והיסטורי, שפה, ומנהגים משותפים, בקיצור, תרבות משותפת. מתי בא הרגע שהם נזקקים לרעיון הלאומיות או במילים אחרות, הדרישה לשלטון עצמי ולא שלטון אחר, שלטון מרחוק או פאודלי?

הרעיון הלאומי הוא באוריינטציה פרטיקולריסטית, של קבוצה מסוימת, היא לא מסתכלת לעולם ולא בא לייצג אתו אלא מייצג את הקבוצה ואת האינטרס הקולקטיבי במה שמגיע לה.

הרעיון הסוציאליסטית הוא אוניברסאלי, גם כאשר מבדר על מעמד העובדים אז מתייחס לעובדי כל העולם. הערכים הסוציאליסטים שואפים להציע פיתרון שיהיה טוב לכולם.

א – ברור בשיש מתח בלטי ניתן לגישור בין שתי הרעיונות.
ב – הלאומיות מתייחסת בעיקר בנושא מי שולט במדינה. עבור הסוציאליזם רואה במדינה עניין מיותר כי המדינה היא המונופול להשתמש בכוח אלים. רק למדינה יש את הסמכות להשתמש בכוח. הלאומיות רואה את המדינה כמסגרת לפעולה. בין הרעיון הסוציאליסטית וחלוקת העולם במדינות.

לאומיות וסוציאליזם אינם נוגעים זה עם זה, לא מקיימים זיקה ביניהם ואותם רעיונות הם בלטי תלויים זה עם זה. אבל הם מתחרים ביניהם באותו שטח. זה לא קורה במערב כי בו פיתחו את המודל של מדינה אזרחית. הלאומיות ככול שהיא יותר שמה דגש על גבולות, יחס למיעוטים אז המפה זזה לכיוון מזרח והיגיע למצב של גזענות ואיום קיומי כפי שקרה בשואה, דבר שלא היה קודם.

האפקטיביות של חיים מודרנית, פיתוחים והתקשורת, חדירה בתחום הפרט עומד ברשות המדינה. אין מסמך שעליו נכתב שיש להשמיד את העם היהודי, לא קיימת פקודה זו וזה לא אומר שהיטלר נקי וחף מפשע. אי אפשר לבצע דברים אלו ללא הרבה משתפי פעולה שקיבלו פקודות בעל פה ולא עשו שאילות. גם אין תיעוד שלרגע שנתנו את הפקודה בעל פה ולא קשור להיסטוריונים והתעודות. השמדת היהודים התחילה ביוני 1941. במשפט הקצינים בארגנטינה אמרו שהם מילאו פקודות. במשפטי נירנברג שבהם נשפטו פושעי המלחמה, וראשי המשטר הנאצי בגרמניה, לאחר מלחמת העולם השנייה, הקצינים לא השתמשו הטיעון הזה עבור פעולות להשמדת העם היהודי. גם טורקים טיפלו בעם הארמני באופן דומה. איך זה קורה שניתן להשמיד עם ללא פקודה, ללא תהליך קבלת החלטות?

גם קיים סיפור כאשר דוד בין גוריון שולח מכתב למשה סנה

[…]
ד. אין לחכות ב"תגובה" להכרזה. יתכן שלא תהיה כל "הכרזה". ההכרזה הקובעת היא המשכת הספר הלבן למעשה. קיום הספר הלבן זוהי הכרזת מלחמה על העם היהודי. ועל עמנו – עם חסר שלטון ומדוכא – להילחם בכל האמצעים שבידו.
ה. אין לצמצם התגובה בארץ בעלייה ובהתיישבות. מן ההכרח לנקוט ב-ח'- [חבלה] וב"גמול". לא טרור אישי, אבל גמול לכול יהודי נרצח על-ידי הספר הלבן. פעולת ח' [חבלה] צריכה להיות רבת משקל ורושם ויש להיזהר ככל האפשר מקורבנות אנושיים.
ו. יש להזמין שני הפלגים היריבים [אצ"ל ולח"י] לשיתוף-עולה מלא, בתנאי של מרות אחידה ומשמעת מוחלטת. דרוש מאמץ מתמיד להבטיח אחדות ביישוב וקודם כל בקרב הלוחמים, למען המלחמה.
ז. התגובה צריכה להיות מתמידה, נועזת ומחושבת לזמן לא מעט …

 

משה סנה ראה במכתבו של בן-גוריון אישור לפתיחת פעולות צבאיות נגד השלטון הבריטי. הראשונה שבהן התמקדה בשחרור מעפילים, שהוחזקו במחנה-מעצר בעתלית באשמת כניסה בלתי חוקית לארץ. ב-10.10.45 התקיפה יחידה של הפלמ"ח את המחנה הזה ושחררה כ-200 מעפילים, שפוזרו בין הקיבוצים שבסביבה.

האם בין גוריון נתן הוראה למשה סנה ללא אישור מהנהלת הציונית? בפועל אין הוראה.

יש מקרים הפוכים, מנהיגות רוסי נותנת הוראה אבל העם לא מקיים אותה. זה אומר שניתן היה לעצור את הפעולות של היטלר. לפני שהתחיל השמדת העם היהודי, היטלר יזם השמדת המפגרים בגרמניה, חלק מהרופאים קיימו את זה. שר הבריאות נתן הוראה אבל הניסוח היה בזהירות, "אם הרופאים הגיעו למסכנה שיותר טוב לסיים את חייהם של המטופלים אז רשאים לעשות", כלומר, בשיקול דעתם. תורת הגזע. לא כל הרופאים שיתפו פעולה. היתה תופעה, אנשים נעלמו מהמוסדות והמשפחות עשו הפגנה בברלין ואז היטלר ביקש מהרופאים להפסיק כי לא הבינו את ההוראות. דעת הקל. אם היו מספיק הפגנות נגד השמדת העם היהודי האם היו עוצרים אתה?

באותם מקומות אשר הלא היתה התפתחות רצינית מופיע את הרעיון הסוציאליסטית כי רעיון מגייס בעל הפק יותר חזק מאשר הרעיון הלאומי. כאשר הגיע שעה מבחן, למשל, בעת מלחמת העולם הראשונה אמרו כל המפלגות הסוציאליסטיות שלא ניתן לקפיטליסטים לגרום למלחמה על דמם של הפועלים והחיילים, והפועלים הם אחים של פועלים ממדינות אוינות.

כל פעם שהיה התנגשות בין הרעיון הלאומית והסוציאליסטי אז הלאומי הצליח. הלאומיות רוצה את ההתפתחות המודרנית אבל רוצים בקצב, פיקוח ושילטה שלה. מה עשו התנועות הלאומיות באירופה שזכו לעצמאות? פותחו תעשיה על מנת להתמודד עם המערב, תהליכי מודרניזציה, פיתוח מדעי וטכנולוגי. הם עושים למאן הלאום שלהם, החברה והחזון הסוציאליסטי והלאומי.

תפקיד של היסטוריונים: 1) לשחזר מה קרה, 2) לתת הסבר, 3) לתת משמעות.

כאשר התחיל את המשטר הקומוניסטית רוב החברה היתה אנלפבתית ולא מפותחת, כלומר, לא מודרנית. כאשר אחרי 70 שנה שעזב אותה היא השאירה טכנולוגיה מפותחת, מדינה מודרנית ולא אנלפבתית. מה עשה הרעיון הסוציאליסטי בסין? לא ניתן היה למכור להם לאומיות בגלל התרבות, חברה ברובה עממית.

ניתן לראות מדינות באפריקה היו צריכים לרעיון מגייס, אז צריכים להמציא נוסחה ולסנן דברים מן העולם המודרני. הרצות הברית עמידה את המודל שנקרא מודרניזציה. במזך 200 שנה הלאומיות והסוציאליזם חוללו, ללא יוצא מן הכלל, מודרניזציה. אולי הם ייעלמו מהעולם. היום נמצאים בתוך גלובליזציה, איזה מן עולם זה?אולי לאומיות תעבור שינויים אבל לא תעלם מן העולם, לפחות לא במונחים שאנו מכירים כלאומיות.

גרמניה תקפה את ברית המועצות אבל לא העריכה טוב את ההיגיון הנגדי והאומה הרוסית עדיפה את ערכים לאומניים כפי שהמנהגים הגדירו, המלחמה של הפטריוטיים ולא המלחמה לצורך הגנת המשטר הקומוניסטית.   

ציונות זה רעיון לאומי. המושבות הראשונות, מי היו המייסדים? אנשים דתיים. הבדלים בין הישובים הישנים והמושבות החדשות. הפרויקט הציוני שחל מהקמת המושבות ועד הקמת מדינת ישראל הוא ישוב מודרני. באמצעות הציונות עשו אותו. הציונות שהצליחה לשכנע מספר אנשים לעלות, לקחת את עצמם, להתנתק מן הגולה, מהמקום שבו נולדו ולשים אותם במקום חדש. אף אחד לא יכול לקחת מהציונות את האופן שכל אחד רואה את עצמו כציוני. המציאות הישראלית היא פוסט ציונית, אין לחלק את האנשים בין ציונים ופוסט ציוניים. מדינת ישראל היא מציאות פוסט ציונית אחרת לא היתה מדינה. אנו הדור הראשון ששמע מהורים או מאנשים אחרים "ארץ הזאת היא שלך". קודם היו אומרים ושומעים "ציון זה לא שלנו", לכן ילד יהודי כאשר משחק עם חברים לא יהודים אז תמיד נכשל מראש כי חונך שהמקום לא שייך לו. אי אפשר לקבל מהציונות את האופן האקזיסטנציאלי שבו נתנו לאנשים לחיות. אין הרבה מחקרים על הנושא, ילד שנולד בסביבה גלותית היה יכול להיות ילד אחר כאשר בסיס תודעה שלו בה מההורים אבל ההורים לא יכולים לתת לו ערכים ציונים.

את עליה הראשונה נבע במידה רבה ממניעים ציוניים, כלומר, אידיאולוגי. משנת 1892 עד 1904. אנשים צעירים, בעלי משפחות, עצמאים, חלקם אמידים וחלקם לא ולכן היו תלויים בעזרת הברון. הולכים בטוב לב להיות עובדי אדמה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

העלייה לארץ ישראל התקיימה במקביל להגירה גדולה הרבה יותר מארצות ממזרח אירופה, שהקיפה מתוכם בערך 2.5 מיליון יהודים. הרוב המכריע של המהגרים היהודים היגר לארצות הברית, ז"א שבשנת 1914 יש בה מרכז יהודי חדש עם 3 מיליון יהודים עם הרבה עוצמה בעיקר כלכלי. ארצות יעד אחרות היו אנגליה, ארגנטינה, צרפת, קנדה אוסטרליה ודרום אפריקה. במדינות כמו גרמניה וצרפת כמות היהודים הוכפלו. האוכלוסייה המקומית באירופה ראו בגל ההגירה בדאגה רבה.

בין מניעיה של ההגירה ההמונית שפקדה את אוכלוסיית מזרח אירופה יש למנות את הגידול הדמוגרפי המהיר באזור זה ואת הקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבותיו. גורם נוסף היה גזרות ורדיפות מצד השלטונות ומצד האוכלוסייה המקומית, באותו רגע שמתחילים הפוגרומים בשנת 1882 גורמו גל הגירה אדיר. בשית 1882 רק מיעוט קטן מבין המהגרים היהודים הנזכרים, כ-25,000 איש ואישה, עלו לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה, שהתרחשה בשני שלבים עיקריים – 1882-1881 ו-1891-1890. בנובמבר 1882 זיהו השלטונות הטורקים שעליית היהודים לארץ ישראל מהווה פוטנציאל של בעיה לאומית וסגרו שערי הארץ לעלייה יהודית. העלייה התחדשה שוב בשנת 1890 כאשר ממשלת רוסיה העניקה אישור רשמי לפעילות של תנועת "חובבי ציון". אצל עולים אלה פעל מעבר לגורמים האמורים גם הקשר ההיסטורי והדתי העמוק של עם ישראל לארצו הקדומה, ועל כן הם בחרו דווקא בארץ ישראל כארץ יעד להגירתם, למרות שהמצב הכלכלי בארץ היה קשה ביחס ליעדי הגירה אחרים.

העלייה לוותה מתחילתה והושפעה מפעילות אידיאולוגית במזרח אירופה כמו כן הרעיון הסוציאליסטי. לאחר "הסופות בנגב" התפרסמה ה"אוטואמנסיפציה" של פינסקר והוקם ארגון "חובבי ציון". שני אלה הביאו להתעוררות לאומית מסוימת.

רק ההישרדות הקשה של עליה הראשונה ועזרת הברון שהציל אותה אבל בעל המאה (ממון) הוא בעל הדעה. התלות גברה מחיר יקר, שבר את גאוותם. הברון לא היו איש ציוני. מערכת הציונית לא היתה מסוגלת לעזור. כאשר הגיע הויכוח על תוכנית אוגנדה בשנת 1901 בקונגרס הציוני ואז הרצל מציג את שתי האלטרנטיבות: אוגנדה או ארץ ישראל. איך הצביע אנשי האיכרים, אנשי עליה הראשונה? רובם הצביע בעד אוגנדה, רק מושבה רחובות הצביע בעד ארץ ישראל. זה לא אומר שכל אותם אנשים מהמושבות החדשות רצו לעבור לאוגנדה. גם ברוסיה היו הרבה יהודים שהתעסקו בחקלאות. יש ישובים יהודים כפריים חקלאים בישראל כמו שיש ברוסיה או ארגנטינה. מי מה הם התייאשו? מהרעיון הציוני שאולי פעם תהיה מדינה יהודית.

את העלייה השנייה היא לא כולה ציונית וגם לא כולה סוציאליסטית אבל המנוע שלה היו אנשים עם אידיאולוגיה סוציאליסטית לאומית. כיצד, מסביבות קשות, העולים הראשונים בנו את התשתית של עצמם, הגל הראשון היה לאומי ואז מגיע את הגל השני עם מרכיב סוציאליסטי והולכים לחולל שינוי אבל הם לא היו מגשימים במיוחד.

גל הגירה של העלייה השנייה החל בשנת 1904 והסתיים בשנת 1914, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, בעטיה פסקה ההגירה. במסגרת העלייה השנייה הגיעו לארץ כ-35 אלף עולים, רובם ממזרח אירופה. מתוך כלל העולים נשארו בארץ כ- 10,000-13,000 איש. רק מיעוט קטן מקרב העולים, 1,000-2500 איש, היו חדורי אידיאולוגיה סוציאליסטית-לאומית. גרעין אידיאולוגי זה, על אף גודלו הקטן, השפיע ותרם רבות על היישוב בארץ ישראל, הטביע חותמו על הציונות והוביל את היישוב לקראת המדינה שבדרך. עד שנות 1970 רואים את המנהיגים מאותה עלייה השנייה.

שני אירועים בולטים היו פרעות קישינב שהתרחשו בשנת 1903 והפרעות לאחר ניסיון ההפיכה ברוסיה בשנת 1905.

שתי מפלגות פועלים הוקמו. הפועל הצעיר נוסד בראשות אהרון דוד גורדון. היא החזיקה בתפיסה סוציאליסטית מעשית, לא דוגמטית ולא מרקסיסטית ואף תמכה בשימוש בקפיטליזם לשם הקמת מדינה (משיכת הון מעשירים). אי לכך טענה כי העלייה וולנטרית – נובעת מהקשר בין עם ישראל לא"י.

פועלי ציון, המפלגה דגלה בסוציאליזם מרקסיסטי זאת אומרת תפיסה מעמדית ומלחמת מעמדות. בדומה לרעיונות מרקס טענה כי העלייה סטיכית – מתוך אילוץ, בגלל הנסיבות – המצב של הפועלים היהודים בגולה. ההנהגה של המפלגה עזבה את הארץ כעבור מספר שנים ואת מקומם תפסו אישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי. אישים אלה מיתנו את האידיאולוגיה המרקסיסטית של המפלגה וחיזקו את המרכיבים הלאומיים. בכך התקרבו לאידיאולוגיה של מפלגת הפועל הצעיר.

למרות ההבדלים לא חסרו עקרונות משותפים לשתי המפלגות: שאיפה להגדלת העלייה, עצמאות מדינית, הטבת מצבים של הפועלים ודגש על העבודה והקמת חברה עברית שוויונית בא"י.

העלייה השלישית מקבלת את המנהיגות ואת הרעיונות של העלייה השניה ומגשימים אותם, קבוצה, מושב, מושב עובדים, הסתדרות עובדים, משבית לצרחן, בנק הפועלים. היא ספקה את הכוח האדם.

גל העלייה השלישית הגיע בעיקר מאירופה ובמידה רבה ממניעים ציוניים, בין השנים 1919 ל-1923 (מסיום מלחמת העולם הראשונה עד תחילת המשבר הכלכלי בארץ).

גורמי העלייה השלישית: כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית לידי האימפריה הבריטית והצהרת בלפור שעוררה תקווה ופתחה פתח להרחבת ההתיישבות בארץ ישראל.

הזעזועים החברתיים על אדמת אירופה – אחרי מלחמת העולם הראשונה החלה התעוררות לאומית בקרב עמי מזרח אירופה שבעקבותיה הוקמו תשע מדינות לאומיות חדשות, מפה חדשה באירופה. הייתה "בעיית מיעוטים" בכמה מדינות. המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה הובילה לגל פרעות ביהודים, על אף שיהודים רבים תרמו למהפכה.

בפולין יש יותר מ- 3 מיליון יהודים, מאבק קשה של היהודים בפולין על הכרה כמיעוט לאומית וקבלת זכויות לאומיות והכול בתוך מסגרת פולנית לאומית אנטישמית עם מדיניות להוציא את היהודים מחוץ למדינה. גם ממשלת ישראל לחצה לערבים לצאת מכמה ישובים. הפולנים התחייבו אחרי המלחמה לתת זכויות אזרחיות אבל הם לא מלאו היטב את חוזה המיעוטים. בפולין היו קבוצות שונות של יהודים שרבו אחת עם השניה, אורתודוקסים, ציונים, טרוצקיסטים, חובבי פולין שנקראו המתבוללים וכולי. גם היתה יהדות מאוד תוססת.

לסיכום, העולים תלו תקוות גדולות לעתיד חדש בארץ, אך יותר מכך נדחפו לעלות בשל ההתפתחויות בארצות הגולה והמשבר הכלכלי. המוסדות הציוניים הרשמיים התנגדו לעלייה השלישית, הם חששו שאין ביכולתה של הארץ לקלוט מספר רב כל כך של אנשים, הם אף ביקשו שרק בעלי אמצעים כלכליים יעלו ארצה. אולם המציאות הקשה שינתה את ציפיותיהם.

שני המרכיבים, הסוציאליסטי והלאומי, היו בעלי הדחף שעליהם התבסס הקמת של הישוב היהודי כישוב מודרני, כלומר, לא לפי הלכה. אנשים באו מאירופה ולכן היה טבעי שיבנו ישוב מודרני.

מה אנו עושים במדינת ישראל? למבט לאחור ניתן לומר למה החברה צריכה להיות כל כך מודרנית כאשר החברה היהודית הקודמת או היסטורית היתה סוג של חברה אחרות. ההיסטוריה הציונית איננה מחסה את כל ההיסטוריה היהודית ובכל אופן ניתן לומר שהסיפור דרמטי בהיסטוריה היהודית במאה ה- 20 הוא הסיפור הציוני.

 

 

ברמה של התודעה הציונית ניתן לראות את מפה מלמעלה ולזהות נקודות שחורות (לא יהודים), כחולות (יהודים) ואדומות (ציונים). לא רואים פעילות פוליטי אלא נקודות. רואים שנקודות השחורות מכפילות את עצמו, גידול דמוגרפי. נקודות הכחולות גדלו פי 4. בסוף המאה ה- 19 מתחילים לראות נקודות אדומות. אחרי הפוגרומים ברוסיה מתחילים לראות תנועה, זרימת של נקודות כחולות לכיוון מערב, 2.5 מיליון יהודים. לעט לעט רואים נקודות אדומות לכיוון מדינת ישראל. 60 אלף נקודות אדומות שלא ממש ניתן לראות אותם בתוך הכמות הגדולה של נקודות כחולות, רק 2%.

במלחמת העולם השנייה, באירופה חיים 8 מיליון יהודים, נקודות כחולות, ופתאום 6 מיליון נעלמו. נקודות זזות, מתערבות ונעלמות. במספר קטן של שנים נעלם את רוב העם היהודי באירופה.

מה שקורה ליהדות אירופה זה גם קשור ליהדות כולה. גם צריכים את העזרה כספית ופוליטית של יהדות ארצות הברית. בשנים הראשונות כלום היו צריכים לנגן בתזמורת הציונית וכל מה שחשוב היה הפרויקט הציוני. עד הקמת מדינת ישראל יש בארץ ישראל 650 אלף יהודים למרות שלא כולם נקודות אדומות.

לפני מלחמת העולם השניה היו 18 מיליון יהודים בעולם ושליש ממנו נעלם. הציונות היתה תנועה מהפכנית מול ההיסטוריה היהודית הקודמת, מול המצב הגלותי, מול הקונספציה של לאום, לזיקה לארץ ואפילו לציונים עצמם ולהישגים.

ציונות ולאומיות

כתיבת תגובה

 26-3-09

המילה ציונות נגזרה מהמילה ציון, באותו אופן נגזרה המילה לאומיות מהמילה לאום. המילה ומונח לאומי מופיע בתנ"ך אבל לא לאומיות. המילה היא חדשה בשפה העברית. לאומיות היא אידיאולוגיה, לפיה יש לעם הזכות לקיים שלטון עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום.

בסוף מאה ה- 18 מתחילים לראות את שני הזרמים העיקריים שעל פניהם וסימנם החברה  והמפה האירופאית תתייצב. בדומה שפות אירופה שהוסיפו את הסיומת "יזם" למילים, לדוגמה, נציונליזם, אנו יודעים שהסיומת "יזם" זה אידיאולוגיה, חוויה מסוימת ורעיון. בד ובד, יש תהליך של קידוש הרעיון ולהפוך לערך עליון. כאשר אומרים נציונליזם אז מבינים שמתייחס ללאום. מה היה הבסיס התרבות של העולם באלף השנים הקודמות, באירופה הנוצרית, במאה הביניים, עולם שבו בסיס התרבות הוא דתי.

מה המאפיינים של לאום? מקור אתני, שבטי, משפחה, בסיס גנטי. האלמנט האתי איננו מספק או מייצג את הגופים המוכרים כלאומיים. צריכים לחפש קריטריון נוסף ובלתי תלוי מהאלמנט האתני אף על פי שממשיכים לדבר עליו. כאשר עוקבים אחרי ההתפתחות העמים הלאומים בהיסטוריה, כאשר רואים את ברית השבטים יכול להיות מעטפת על מנת לקשר אחד עם השני, בהתחלה קשרי דם היה הקובע.

יושבים במרחב טריטוריאלי במשך זמן אז מתגבשים קבוצות של אנשים, גורל היסטורי. צריך רצף זמן של מאוד שנים והתרבות הופכת להיות משותפת. מה יהיו הגבולות שלה? הגבול נמצא כאשר פוגשת תרבות אחרת. יש תרבויות בעולם העתיק שכוחן והשפעתן התרבותית ולא כוחניים, …, היו צריכים לטפח את הסבלנות התרבותית. הפרסים בנו אימפריה באופן מודע על בסיס הסובלנות התרבויות שכבשו, המדינות היו צריכות לשלם מס טריטוריאלי לשלטון. כמו כן גם היוונים והרומאים. הדבר הבולט אצל היוונים היה שתרבותם התפזרה בכל האזור מזרח התיכון כולל ארץ ישראל. מסתבר שהסובלנות יותר יעלה מאשר דיכוי. היוונים היו מאוד מרוצים מתרבותם. כאשר הרומאים משתלבים על היוונים אבל הרומאים היו מריצים גדולים של היוונים והעתיקו הרבה דברים מאותה תרבות היוונית, כלומר, לא היתה תחרות תרבותית. היו ערים יווניות בכל מקום, הפוליס היווני, והיוונים יכלו ללכת ממקום למקום ולהרגיש כמו בבית.

מרחב תרבותי שלא תלוי במרחב הטריטוריאלי. היום רק אנו יכולים להשוואות אותה עם תרבות האמריקאית. אמריקה זה עוצמה ועוצמה תרבותית,  לא דווקא בגלל הכוח הגרעינית. אמריקה כמו דרך לחיקוי. הצרפתים מאז המפכה מאוד מתאמצים להגיע לאותה רמה. הם בעלי תרבות, אנשים שלוקחים איתם את התרבות. קיימת ישות שהיא תרבותית, בעלת שוויון שפה, מנהגים, משטר.

אנו רוצים לראות את העם היהודי כלאום. היה חסר בסיס טריטוריאלי אבל במשך הזמן ידע לשמור על הקבוצה בגלל קיום של תרבות אדוקה. העם היהודי מצא נוסחה שיכול לקיים אותה אף על פי ששילם מחיר יקר עבורה. גם ניתן להגיד אותו דבר לעם הצועני שהם נשאי תרבות.

העולם עבר מהפך תרבותי רציני ועמים בקצב שונה עוברים מודרניזאציה. מתחיל במערב ובעניין הלאומיות כמרכיב בסיסי שע"פ יוצגו הדברים, מופיע אצל האנגלים כבר במאה ה- 12. אנגליה מתייצבת במתכונת לאומית, אי לכך רואים שהיא היתה המדינה הראשונה שגירשה יהודים מתחומה שבפועל התחיל עם שנאה זרים. הדת הקתולית היתה אוניברסאלית מול הפרטיקולריזציה שהלאומיות מביאה. אנגליה חלוצה הלאומיות וגם היא תהיה חלוצה בתפיסה הנגדית, ז"א התפיסה האזרחית.

החברה דוחה את התרבות היהודית כמו כן תרבויות אחרות, צוענית למשל, כי היא שונה מאותה תרבות לאומית, כלומר, התרבות של עם שבארצו יושב. אף על פי כן היהודים ראו את עצמם כעם הנבחר וזה נתן הרבה כוח להחזיק מעמד. הצוענים לא עברו אותו תהליך מודרניזציה כמו שהיהודים עברו. היהודים אמצו הסימנים החדשים כמו לאומיות נוסחה אירופה, השכלה, בעלי זכויות, הגדרת עצמי, אלמנטים אוניברסאליים אבל התפיסה הלאומית לא התחילה מן הפרט אלא בקולקטיב, הקבוצה.

אירופה הלכת להיות זירה של מפגש תרבויות ולכן גם מלחמות, החל מנפוליאון, עד מלחמת העולם השניה, 150 שנה. בין שתי תפיסות של היחס בין לאום ומדינה. מבנה המדינתי תמיד היתה, אין שטח שלא היה בו שלטון והשלטון מייצג מדינה, לא חשוב מי, מה ואיך הוא, מה הבסיס הסמכותי שלו.

ניתן להציג את המדינה במודל פשוט, מרכיבי מדינה. כל מה מוסיפים בו רק מקשה למודל הבסיסי. המודל צריך לעמוד במבחן כל הזמן. אימפריות, זמנים אשר שלטון כמו שלטון פאודלי, נוצרי. אין שלטון לאומי אבל יש שלטון מדיני

cuadro-1.PNG

השלטון הוא עבור עם, אנשים והוא תמיד שלטון חוק. העם לא צריך להיות הומוגני, השלטון שמייצג מדינה צריך להיות מזוהה עם העם. הלאומיות הוא דבר חדש שיצרה חפיפה בין מדינה ולאום, זה מה שנקרה עצמאות, הגדרת עצמית על בסיס לאומי. היו עמים ומדינות ללא זיקה ביניהם כמו משטר פאודלי. היה מלך שהוא בעצם לא היה סמכות, הכוח האמיתי היה אצל האצילים, נסיכים שהיו מוכנים לשמור לו אמונים. המדינה לא הלכה ליפול אם עם מאבדים אחוזה מסוימת. המבנה היה פיתרון על מנת להתמודד אם התמוטטות כמו האימפריה הרומית שהיתה מרכזית וריכוזית. כל אחד שואף לקיים את דתו ותרבותו לכן הרומים נתנו חופש דת ותרבות אבל כאשר מגיעים לפרק המודרני ועולה את התודעה הלאומית, רוצים מוסדות אבל גם רוצים שלטה. באנגליה בעת כהונה של הנרי השמיני הפרלמנט מכריז על הנרי השמיני כראש הכנסייה האנגליקנית. המלך בפרלמנט הוא הריבון העליון. חוק המלך בפרלמנט הוא מעל לכל חוק אחר. מאבק בין מדינה לכנסייה ולא מדינה ולאום. הלאומיות תכנס בתוך חלל שנוצר בעת ירידה סמכותה של הדת ועליה כוחה של המדינה שהופכת להיות יותר ריכוזית. אנגליה, צרפת וספרד הם הראשונות. אבל הן לא המשיכו לקיים את סווג בין לאומיות ומדינה אלא הן מייסדות את תפיסה הנגדית שאנו מזהים כתפיסה לאומית, מדינה לאום. במרכז הדברים עומד הלאום, הוא רוצה לשלוט על עצמו, ורוצה שהמדינה תהיה שלו. כל עוד התודעה היא לאומית

האנגלים במהלך המאה ה- 17, מפתחים את התפיסה המדינה האזרחית, לא קראו אז ככה. הם פיתחו את התפיסה האינדיבידואליסטית (על האדם לדאוג קודם כל לעצמו, ותרומתו לחברה היא משנית). מקור הסמכות, האם הוא אלוהי או לא. אם מתחילים מהפרט אז מקור הסמכות הוא שלהם, הריבונות היא אישית. אחר כך ויתרו עליה. השלטון הוא של אנשים חופשיים. רעיון שהמהפכה הצרפתית ביקשה לייצב וע"פ זה נפוליאון פעל אבל היתה התנגדות של מרכז אירופה. הכיבוש של נפוליאון הוא למעשה רוב האינטלקטואלים של אירופה, האליטה האינטלקטואלית התאהבו בהתחלה מנפוליאון אבל זמן קצר לאחר מכן התנגדו, לא מרעיון המהפכה, רוצים חופש, חירות, זכויות אבל לא רוצים להיות תלויים להגנת וניהול הצרפתי. זה לא היה בכפיה. מרכז אירופה דאג לרעיון ותפיסה אזרחית, אזרחים ללא הבדל דת, מין וגזה, כלומר, מוצא אתני. מה שקובע הוא התחושה הסובייקטיבית שאדם לא יכול להתמודד במשחק פתוח ממה שמביא המערב, במונחים מזרח תיכוני, ממה שמביאה ישראל כמו ארגון, יזום, רעיונות. אף אחד לא רוצה להיות זנב לאריות ומעדיפים להיות ראש לשועלים. רוצים את היתרונות שהמערב השיג ומביא תודות לתפיסה ששחרורה את הפרט. כמו כאשר גילו את אנרגיה שיש באטום שאפשר לשחרר ולגרום לפיצוץ אטומי. מה שיש באטום ולא רואים אותו זה הפרט. כאשר נותן לפרט חופש פעולה ויוזמה אולי לא יודעים את הסוד אבל רואים את תוצאה, סוד האינדיבידואליסטי והליברלי. כולם רוצים את הנכסים של המערב. גם העולם המוסלמי רוצה אותם. הפונדמנטליסטים כמו האורתודוקסים אינם מעוניינים בשינויים אבל באופן כללי כולם רוצים את רמת ואיכות החיים המערבי, טכנולוגיה, לכן שולחים אנשים למערב ללמוד אבל לא רוצים להיבלע. לכן הם דורשים עצמאות מלאה, להחליט על קצב בהתפתחות אם מדובר במודרניזציה.

גישה תרבותית והתרבות תלויה באירועים, עמים מרכז אירופה, מי מייצג הרצון הכללי, אנשים מסוימים ולא כלל האוכלוסייה, הניח אבן היסוד של תפיסה טוטליטרית של קולקטיב, כלומר, לוותר את רצון הפרט, ז"א רצון הכלל, לאום, חברה, קבוצה. הדרישה של עצמאות היא של הקבוצה, מדינה בשביל לשמר את תרבות ובשביל לעבור את תהליכים ההכרחיים, כלמור, תהליכי מודרניזציה, ושליטה עצמית.

במודל המדינה אין לאום ואין תרבות. המדינה היא נאוטרלית, מקיים שלטון חוק, שלטון העם למאן העם. למנוע מהחזק לנצל את חלש. כמובן ששלטון נמצא בשטח מוגדר. המדינה היא גוף במסגרת נאוטרלית. ביום שבא הדרישה הלאומית בחפיפה בין הלאום והמדינה אז מתחילות הצרות שהגיע להכרעה במלחמת העולם השניה.

במדינה אזרחית אין קשים כאלו. אם לוקחים את המודל האמריקאי שיש בו תרבות אבל יש הרבה אוכלוסייה אתנית עם הרבה חיכוכים, מתחים וזה לא סיפור של הרמוניה טבעית, אבל כולם משחקים את המשחק החוקה האמריקאית, משבעים אמונים לחוקה וכל אחד הופך להיות שווה זכויות כמו בין אומה אמריקאי. המדינה יצרה את האומה או המדינה מזוהה עם האומה.

כל המלחמות באירופה החל מנפוליאון עד מלחמת העולם השניה היא על רקע ליישם את המודל הלאומי. הדרישה להגדרת גבולות המדינה ולאום אומרת שאם אנשים בעלי אותו לאום צריכם להיות בתוך גבולות המדינה. פעם מדינות היו שולטות על מדינות או אזורים של מדינה אחרת. האם לאפשר לאזרחים ישראלים לחיות בתוך תחום של מדינה פלסטינית?

יש מרכיב נוסף, הגבולות ההיסטוריות. כל מדינה יש לה תור הזהב (הוא כינוי לתקופת פריחה בולטת של עם, מדינה או תחום פעילות). תור הזהב של פולין, גרמניה, רומניה וכולי. מה הן הגבולות ההיסטוריות של ישראל, אדמת קדושה. היתה ויכוח בהכרזת העצמאות האם לכתוב מדינה לאומית ודמוקרטית אבל לא לכתוב מדינה של כל אזרחיה. מי שאומר שמדינת ישראל היא לא מדינה של כל אזרחיה זה כמו לומר שהמדינה היא לא מדינה. האם לתושבים הערבים אין להם תעודת זהות, הם לא אזרחים? יש כושי, כל המלחמות שהיו באירופה היו סביב סכסוך על גבולות וסביב ניגודים בין הרוב הלאומי נגד במיעוטים. במדינה אזרחית אין הרכה למיעוטים לאומים למרות יש מדינות שכן יש מיעוטים לאומים כמו ספרד ואנגליה למשל. אבל המדינה המערבית שמתבססת על מודל האזרחי איננה מוכנה להכיר אותם. לא במקרה במלחמות העולם היו אותם קואליציות, ברטניה, צרפת וארצות הברית וגם רוסיה שאינה מדינה מערבית ודמוקרטית. רוסיה לא היתה דמוקרטית בתקופת הצר וגם לא בימי סטלין. רוסיה שחתמה הסכם עם גרמניה ערב המלחמה כי חשבה שיש משימה משותפת למערב. דפקה המערב חשש יותר מהבולשביקים מאשר היטלר. אבל אחר כך רוסיה שאיננה דמוקרטית עוברת לקואליציה המערב. פעמים אותה קואליציה של מדינות אזרחיות מול מדינות לאומיות. אי לכך רוסיה היא מדינה אזרחית.

מי יכול לעמוד בראש השלטון? השלטון הוא למאן העם. השלטון הוא שלטון חוק. מי הוא העם?  העם הוא עם הארץ. בתנ"ך עם הארץ הוא ביטוי של דחייה כי לקחו את חיה התורה כדבר מרכזי ועם שלא מתנהג על פי התורה הוא עם הארץ, גולי בבל זה העם הנבחר כי הלכו עם התורה. החוק הוא חוק שחל הארץ.

חוק האדם הוא חל רק על בני השבט ורק אלו ששיכים לשבט נהנים ממנו וכפופים לו. כל מי שלא שייך לשבט אז הם מחוץ לחוק. לכן המעשים שעשו אנשים משבט אחד בתוך גבולות של שבט אחר לא ניתן היה לשפוט אותם. אי ידיעת החוק לא פותר מעונש.

רואים במדינות שכוללות עמים שונים כמו, אירק, סוריה ומצרים שנציגים של כולם נמצאים בשלטון ולא רק אלו השייכים לגזע מסוימת. כאשר העמים מכירים את המדינה אז הכול בסדר אבל אחרת הופכים להיות לעם נרדף.

במגילת העצמאות של מדינת ישראל נאמר שהיא מדינת אזרחית ללא הבדל דת, מין וגזע וזה עומד בניגוד במה שנאמר שהיא מדינה לאומית יהודית. בהכרזת האו"ם יש שתי מדינות לאומיות יהודית ופלסטינית. בן גוריון צדק כאשר אמר שהזכויות שייכות לעם ולא דבר שהמדינה נותנת.

במלחמת העולם השניה, הרוסים אבדו כ- 35 מיליון אנשים. גם היו הרבה יהודים שנלחמו במלחמה ונהרגו. כבר במלחמת העולם הראשונה היו הרבה יהודים שנלחמו, כמיליון וחצי, ורבע מהם נהרגו. מדינה שקמה ולא אומרת שהיא לא מדינה של כל אזרחיה אז לא מוצגת באו"ם (לארגון האומות המאוחדות). אחרי מלחמת העולם השניה אין יותר מדינה לאומית אבל מחליטים להקים מדינה יהודית, מה המשמעות? רק בגלל ההתחשבות לקיום של העם היהודי. ועדות האו"ם הציעו שתי מדינות ועברת מרצון של האוכלוסייה. ברוב של 8 מול 5 הוחלט על חלוקת הארץ. הרוב התקבל בעזרת ברית המועצות שהיתה יכולה להציע להקים פדרציה בדומה ליוגוסלביה למשל, כלומר, בניגוד לנוסחה שלה. בוועדה אונסקו"פ היו נציגים של העולם הקתולי, מערב אירופה, עולם המוסלמי, הגוש הקומוניסטית.

11 המדינות שיוצגו בוועדה הן: אוסטרליה (ג'. ד. ל. הוד), אורוגוואי (אנריקה רודריגז פבריגט), איראן (נסרולה אנטזאם), גואטמלה (חורחה גרסיה גרנדוס), הודו (ע. רחמן), הולנד (נ. בלום), יוגוסלביה (ולדימיר סימיץ'), פרו (אלברטו אלואה), צ'כוסלובקיה (קארל ליסיצקי), קנדה (איוון ראנד) ושבדיה (אמיל סנסטרום, שהיה יושב ראש הוועדה).

היתה ויכוח בין טיטו (יוגוסלביה) וסטלין (ברית המועצות) למה להצביע בעד החלוקה בין עמים כאשר הם בעצמם נמצאים במדינה שהיא מורכבת מן כמה עמים עם ניגודים. עם הזמן אותן מדינות התפרקו. בפועל ברית המועצות שהוא משטר קומוניסטי, עד הרגע זה היה נגד הציונות והכרת זכויות הלאומיות של העם יהודי. איך אפשר להבין את השינוי בעמדת ברית המועצות להצביע בעד חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית?

 mapa-israel-division-un.jpg

כבר בהצהרת בלפור הוסיפו סעיפים מיוחדים. אחד על מנת למנוע פגיע בזכויות הלא יהודים וגם יהדות המערב, יהודים לא ציונים, שביקשו להדגיש שכל הסיפור של הציונים שלא מיצגים את כל העם היהודי לא פוגע במעמד וזכויות של היהודים באשר הם.

אחרי במלחמת העולם הראשונה יש מפה חדשה של אירופה. למה לפרק האימפריה אוסטרו הונגריה? היתה יכולה להיות מדינה רבה לאומית ואזרחית ולא לפרק לעמים עצמיות שהסתכסכו ביניהם. המערב לא הלך למצוא פתרון. ברגע שהוקמה מפה על פי העיקרון הלאומי אז נוצרו הבעיות, אנשים לאומים, קבוצות לאומיות. רק שני שליש באוכלוסיית פולים היו פולניים, שליש היו אוקראינים, יהודים וגרמנים. הפולנים לא רצו את המיעוטים. הפולנים אמרו שהם יכולים לתת זכויות אזרח כמו במערב. אבל היהודים אמרו שזה לא מספיק כי זו מדינה לאומית ורוצים זכויות לאומיות, הגנה לתרבות ועל החיים. היה מתח בין היהודים האורתודוקסים וציונים בפולין. וכך היה התחשבות לעניין והיהודים שמרו על תרבותם. בברית המועצות הוקמה איזור או מדינה יהודית.

לגבי מדינה יהודית שתקום בארץ ישראל גם צריכים לשמור על זכויות האזרחים הלא יהודים, לכן היה חשוב להוסיף את משפט בהכרזת העצמאות. זה שם המשחק היום. היו מדינות שלא קיבלו את העיקרון האזרחי, אבל יש מציאות בשטח ואחרי מספר שנים, עם מאבקים של האוכלוסייה כן מקבלים אותו.

 

לאומיות – wikipedia

מהי אומה ומהו לאום: http://www.articles.co.il/article/37056

 

Older Entries