רפורמה = שינוי, תיקון. פרוטסט = מחאה. כל התהליך של הרפורמציה שייך לעולם הקתולי במערב בלבד.
מרטין לותר. ביום 31/10/1517, כומר קתולי בעיר ויטנברג, בצפון גרמניה, חבר המסדר האוגוסטיאני, שהוסמך גם כדוקטור לתיאולוגיה, שם בדלת הכנסייה את המסמך הנקרא 95 התזות. החיבור נכתב במקור בלטינית, שהייתה השפה בין התלמידים ואנשי הכמורה, כדי שהמסמך יעורר שיח פנים כסייתי בנושא האינדולגנציות (שטר מחילה) מבלי לעורר פולמוס ציבורי. הוא אינו אומר שהוא רוצה לייסד כנסייה. הוא רוצה להישאר בעולם הקתולי וכל מטרתו היא לתקן אבל איש לא ידע לאן הדברים יגיעו בסופו של דבר. ב- 95 התיזות מרטין לותר מעלה אידיאולוגיה נגדית, הפוכה, אחרת, מהפכנית.
מרטין לותר (1483-1546) לא פתאום בא משום מקום. בעולם הקתולי הלכה והתגברה ביקורת גדולה נגד הכנסייה כארגון, שיטה, דוקטרינה ואידיאולוגיה שלה. הנצרות הקתולית הלכה והתמלא בימי הביניים באלמנטים של סקרמנטים, טקס, פולחן, ליטורגיה, אומנות, עליות ברגל, קדושים, תיווך ואפה שיש מתווך יש עמלות.
מהפכת של מרטין לותר הגיע אחר כך לארצות הברית, דבר לא רק כלכלי, היסטורי או גיאוגרפי אלא גם של מנטאליות דתית. ארצות הברית קמה מתוך מהפכה של מרטין לותר שלב אחרי שלב. האומה האמריקאנית לא רק יש לה אלמנטים כלכליים אלא גם אלמנטים דתיים.
מרטין לותר מייצג את הפיצול שקרה בעולם הנוצרי המערבי או קתולי. התחיל בתוך שיח פנימי אבל התיאוריה שלו גרמה לפרשנות והדבר הוביל להקמת קבוצות וסיעות.
מה הייתה הבעיה של הכנסייה הקתולית? הכנסייה הפכה לגוף עשיר, מושחת, גדול, עייף שהתרחק מאוד מן האידיאלים הראשונים. היה צריך להיות אדם נחוש כמו מרטין לותר, תקופה מסוימת כמו הרנסנס שהביאה מחשבה, אידיאולוגיה, שיטה והייתה צריכה להיות מהפכה התפוס המפורסמת שתהפוך את הידע להיבטים יותר רחבים ודמוקרטים, יותר נגישים וזורמים.
הקיסר האימפריה הרומית הקדושה היה קרלוס ה-5. על מנת להיבחר היה צריך את התמיכה של אלקטורים, הנסיך המקומי, הנסיך פרידריך מסקסוניה שבחר בו אבל החליט להגן על מרטין לותר ולא הסכים למסור אותו למלך. מרטין לותר נוצל ממוות מהקיסר קרלוס ה-5 ששפט אותו בשנת 1521 אבל הצליח לברוח. בגרמניה הייתה מחלוקת פוליטי שאפשרה לו להתקדם במטרות שלו ולהתפתחות הזרם הלותראני. היו נסיכים אחרים בצפון גרמניה שרצו את הנכסים של הכנסייה הקתולית כשהם מצטרפים לכנסייה הפרוטסטנטית.
בשנת 1529 השתתפו מספר נסיכים גרמנים וראשי ערים חופשיות מתומכי הרפורמציה בגרמניה בוועידה שהתקיימה בעיר שפייר בנוכחות הקיסר קרל ה-5. כשהקיסר לא רצה להסכים לשוויון דתי בין קתולים ורפורמים. מתפרסם "מכתב המחאה", (PROTEST פירושו: מחאה). רק מהשלב הזה של פרסום הפרוטסט ניתן לקרא לקבוצה הזו פרוטסטנטים. את המכתב כותב מרטין לותר בעזרתם של נסיכים צפוניים. הם פונים אל הקיסר קרלוס ה-5 ומוחים בפניו על יחסו ועל כך שפוגעים בזכויות שלהם משום שהם נסיכים שהולכים עם מרטין לותר = לותרנים.
בשנת 1555 נחתם הסכם שנקרא "שלום אוגסבורג" בין פרדיננד הראשון אשר החליף את אחיו קרל ה-5. כשליט הקיסרות הרומית הקדושה לבין ברית שמלקלדן, אחוות נסיכים לותרנים. בהסכם נאמר שבכל ישות פוליטית השליט יקבע את הדת, כלומר, שאם המאמין נמצא בנסיכות שהשליט שלה הוא לותרני אזי הוא יהיה לותרני. אם המאמין נמצא בנסיכות שבה השליט הוא קתולי אזי הוא יהיה קתולי. הלותרנים רצו למעשה שתהיה בחירה אישית של הדת. בעקבות חתימת ההסכם הזה נוצר מצב שבו בעצם האדם אינו בוחר את הדת כי כופים אותה עליו על פי דתו של השליט המקומי. הדבר מביא את האנשים לנדוד מנסיכות לנסיכות על מנת להגיע לזהות הדתית שלהם.
לותר הצליח במשימתו בכך שמסר את הפיקוח על כנסייתו לנסיכים הגרמניים, לכל אחד במדינתו. קשר זה בין דת ומדינה, הנהוג עדיין בכמה כנסיות לותרניות, נקרא: שיטת הציזארופאפיזם (caesaropapisem), פירוש הדבר שהקיסר דומה לאפיפיור ומשמש כראש הכנסייה בארצו.
בוועידה הנ"ל נקבע העיקרון "cuius regio eius religio" שלפיו דת השליטים היא דת הנתינים. מאז היו שתי הדתות, הקתולית והלותרנית, לדתות מוכרות בגרמניה. הדת הלותרנית התפשטה במהירות באירופה המרכזית והצפונית. כיום מונה הכנסייה הלותרנית כשבעים מיליון מאמינים, והיא נפוצה בעיקר בגרמניה ובארצות סקנדינביה. כמו כן ישנם לותרנים רבים בין תושבי ארצות-הברית, שמוצא אבותיהם הוא מהארצות הנ"ל. קיימות כנסיות לותרניות אחדות שהן עצמאיות כל אחת בתחומי יחידה לאומית או אזורית מסוימת (כנסייה לותרנית פינית, שוודית וכו'). אולם למרות עצמאות זו, קיים ביניהן שיתוף פעולה והן מאוחדות ב"איגוד הלותרני העולמי" (lutheran world federation) שמושבו בג'נבה שבשווייץ.
הביקורת נגד ההתנהגות הכנסייה רואים כבר במאה ה-11, בעת כהונה של אפיפיור גרגוריוס ה-7. לאפיפיור הייתה מודעות מאוד גדולה על המתרחש בעולם הקתולי והיה מעוניין שאנשי הכמורה ובעלי תפקידים יהיו מוסרים ואיכותיים יותר. אם רוצים רפורמות אז ברור שהייתה בעיה גדולה. הוא ניסה לעשות תיקון, מה שנקרא הרפורמה הגרגוריאנית, בתוך הכנסייה. אחר כך היו עוד כמה אנשים כמורה שגם ניסו לעשות תיקונים כמו פרנציסקוס מאסיזי (1182-1226) שטען באופן מאוד מפורש שהכנסייה הפכה לגוף מקולקל ומושחת ומבקש שהכנסייה תהיה ענייה כמו שישו היה עני. הכנסייה ניסתה אחרי מותו לומר שהאנשים לא כל כך הבינו את המסר שלו, הכנסייה עשתה פרשנות אחרת מדבריו. פרנציסקוס ידע מה הולך להיות ולכן כתב צוואה ומבקש להישאר בתוך הקו ותפישה שלו. רק חלק קטן המשיכו את דרכו הספיריטואלית ואידיאולוגיה של העוני.
אחריו הגיעו אנשים מתוך האוכלוסייה החילונית. דנטה אליגיירי (1265-1329), פרנצ'סקו פטרארקה (1304-1374), ג'ובאני בוקצ'ו (1313-1375). הכינו בתוך הספרות שלהם הרבה אלמנטים של ביקורת ישירה או הקיפה כלפי הכנסייה הקתולית. דנטה אליגיירי חילק את הקומדיה שלו (הקומדיה האלוהית, La Divina Comedia) בשלושה, הגיהנום (Infierno), פורגטוריום (Purgatorio) וגן עדן (Paraiso). הוא מבקר בצורה הקיפה את אפיפיור, אנשי הדת. פטרארקה כתב על רומא בזמנו. הוא היה פקיד של אפיפיור כאשר האפיפיורות לא הייתה ברומא אלא באביניון וכך הוא מתאר את רומא החרבה, ענייה וקורסת. הוא כותב את הדברים האלו אף על פי שהיה פקיד שלו אבל לא דתי. כתב מאה שירים, עשרה סיפורים בעשרה ימים, כל סיפור יש מוסר השכל, על אדונים ומשרתים, גדולים וקטנים כאשר התיזה היא שאדם יכול להשפיע ולשנות את גורלו. אדם עושה משהו שמשנה את גורלו, לא אלוהים עושה אלא האדם. בתפישה הרנסנס האדם שולט בגורלו. יש בו סיפור מפורסם על גנן במנזר הנזירות. הגנן היה אילם אבל יום אחד קרה נס והתחיל לדבר. הנזירות פיטרו אותו. בדרך פוגש מישהו שמחפש עבודה אז אומר לו שבמנזר מחפשים גנן והוא חייב לא לדבר.
מאה שנה לפני מרטין לותר פעלו שני אנשים חשובים שירדו מן הבמה ההיסטורי כי לא היה תפוס באותה תקופה. יש שינוי דרמטי ביכולת של בני אירופה לבקר את הכנסייה. התפוס אינו המצאה של גותמברג אלא רעיון סיני. בשנת 1452 לא רק הייתה מהפכה של תפוס אלא של תודעה, ידע, דעת. הידע שקודם היה אצל מעט אנשים, התפשר ועבר לעוד הרבה אנשים. מי שיודע לקרוא ולכתוב החזיק את עולם על כתפיים. התפוס נתן אפשרות לרעיונות לקום, להתפרסם ולהגיע להרבה אנשים ולהיות בלתי חוזרים. שני האנשים הם:
ג'והן ויקליף (1320-1382), John Wycliffe, היה כומר אנגלי. תיאולוג ורפורמאטור אנגלי שתבע לחזור לכתבי הקודש כטקסט קדוש שנכתב ברוח הקודש על חשבון המסורת הכנסייתית. הוא טוען שמוסד האפיפיורות התרחק מכתבי הקודש. ג'והן ויקליף כפר בתורה הכנסייתית לגבי המושג "זה הוא גופי" כפי שאמר ישו בסעודה האחרונה. הוא טוען שאין שינוי מהות וכי אותו טקס שלפיו מחולל הכהן את נס ההשתנות של החומר (אלמנטים) במיסה, שבו הופכים את הלחם והיין לגופו ודמו של אלוהים. הכומר אינו יכול להפוך את הלחם ואת היין לגופו או דמו של ישו, זהו רק סמל. לדעת ג'והן ויקליף נוסחת שינוי החומר באוכריסטיה Eucharistia מעודדת דעות קדומות ואמונות טפלות לגבי כסמים וקשפים. ממשיכי דרכו נודעו בשם לולארדים Lollards. בשנת 1428 הוצאו עצמותיו מקברו והועלו באש. שמא חס וחלילה יעז מישהו שילך עם תפישותיו ורעיונותיו של ג'והן ויקליף.
יאן הוס (1369-1415), Jan Hus. רפורמאטור מבוהמיה שבצ'כיה, פעל רבות באוניברסיטת פראג. למד לימודי דת. אימץ את דעותיו של ג'והן ויקליף. בדרשותיו תקף בחריפות את השחיתות המוסרית של הכמורה. נתקל בעוינות רבה. הממסד הכנסייתי אסר עליו לשאת דרשות. הוא הוחרם והועלה על המוקד ככופר
לגיוהן ויקליף ויאן הוס יש אותן טענות שמרטין לותר טען אבל את הרעיונות נשארו איתם. מרטין לותר ניצול את המצב בפוליטי בגרמהניה, את תנועת הרנסנס כמהפכה של תודעה, את הביקורת כלפי הכנסייה שהולכת ומתגברת ואת הטכנולוגיה של התפוס כך שלא הייתה אפשרות לעשות צד אחורה. מרטין לותר היה חבר בתנועה אידיאולוגית של הרפורמה ותיקון שהייתה בתוך העולם הקתולית עצמו. ביקורת בתוך הכנסייה והחברה הקתולית מתוך אי סביאות רצון הולכת וגדלה של אינטלקטואלים קתולים. שני אנשים מאוד מפורסמים ליד מרטין לותר הם
ארסמוס מרוטרדם, הולנד (1466-1536), ותומאס מור, אנגליה (1478-1535) Thomas More. תומאס מור כתב את הספר אוטופיה. הם ניסו לעשות מעפכה אמיתית בתוך העולם הקתולי ובלי להרוס את הממסד והדוקטרינה הקתולית. לשונות תוכן, אידיאולוגיה, את הכנסים, פרספקטיבה, לשנות דברים הקשורים למיסטיקה, תיווך, ענייני כספים, לאומת זאת מרטין לותר חצה את המעבר שאין ממנו חזרה כי הוא רצה לבנות מחדש לא רק את האידיאולוגיה הנוצרית ולתת צורה חדשה אלא גם להרוס את האפיפיורות, את העולם של הכנסייה והסקרמנט ים וכך לבנות דת חדשה ע"פ תפישה של ישו, פאולוס ואגוסטינוס. מרטין לותר חי בתקופת הרנסנס אבל כל המסקנות שלו היו מימי הביניים.
ארסמוס היה אדם חשוב, אפיפיורים ומלכים היו מתייעצים איתו. הוא היה בעל סמכות ומעמד דתי ואינטלקטואלי, מאמרו הנודע ביותר הוא שבחי הסיכלות (Moriae Encomium) הוא בחינה סטירית שך אמונות דתיות ושל הנצרות הקתולית. המאמר כולו מלא בהומור והוקדש לסר תומאס מור. כולם אוהבים ומעדיפים את הטיפשות. הטיפשות היא כוח, כאשר אין ידע ולא רוצים לדעת. כאשר המטרה היא לרוקן את האדם מכל שכל ומחשבה. הטיפשות היא סוג של אלמנט שהכנסייה והמלכות משתמשות בו ואנשים, פשוטי העם, נהנים להיות טיפשים. נראה ששום דבר לא השתנה מאז אפלטון ועד היום הזה. גם היום נותנים לאוכלוסייה דברים חסרי תוכן ומשמעות.
ארסמוס לימד באוניברסיטה באנגליה והיה מורה של תומאס מור. למד משפטים ותיאולוגיה באוניברסיטת אוקספורד ונכנס בשירות הממשלה האנגלית והיה סר בממשלתו של הנרי ה-8 ובשנת 1523 נעשה ליו"ר בית הנבחרים. הוא נשלח למדינות אירופה על מנת לנהל משא מתן בעניין הצמר האנגלי. אנגליה עושה הרבה רווחים מהצמר אבל כמו הרבה דברים אחרים הרווח הלך לקבוצה קטנה של אנשים. פגש ספנים, ימאים שנסעו עם האוניות הפורטוגזיות וספרדיות למעבר לאוקיאנוס, נמצאים כבר כמה שנים אחרי גילוי אמריקה, והוא שומע את הסיפורים על העולם החדש ועל התושבים, כמו כן קורא את הדיווחים של קולומבוס ואחרים וכך נמשך לרעיון אינטלקטואלי שאומר שהאם גילוי העולם החדש הביא לגילוי גם כן של אדם חדש. התושבים המקומיים באמריקה נתפסו על ידי אנשי אירופה כאדם שיש לו שתי משמעויות מצד אחד יצורים פרימיטיביים במובן הטוב של המילה, טהורים, אמיתיים, לא משקרים, לא חומרניים וגם לא שייכים לאותו זרם אנושי הקשור לחטא הקדמון. כי החטא הקדמון הביא לאדם את הצורך להתלבש והתושבים המקומיים היו באופן כללי ערומים. אנטי תיזה לאירופיים. הספרדים ראו הצורה דואליסטית והתחילו תהליך על מנת לקרב אותם לתרבות האירופאית ולדת הנוצרית.
תומאס מור הייתה ביקורת קשה לחברה הקתולית ולכנסייה שהפכה לגוף עשיר ומושחת. באנגליה יצור הצמר גורם להרבה אנשים לעזוב את החלקות ולהגיע לערים הגדולות. הדבר הוביל לעוני מאוד גדול, מחלות וכולי. פערים כלכליים וחברתיים מאוד גדולים. הוא כותב בשנת 1516 את יצירתו שנקראת אוטופיה, המשמעות אין מקום כזה. הוא כותב על מקום מושלם שלא קיים, בין החיים החברתיים הבעייתיים של המדינות הנוצריות באירופה לבין הסדר החברתי המושלם והגיוני של מדינת אוטופיה. הוא משתמש את המודל של אוטופיה הלא נוצרית כמודל קונקרטי לרפורמה פוליטית. המכשלה של האדם הוא רכוש וכסף. ממשלה היא קונספירציה של עשירים נגד עניים. קשר בין הון ושלטון. תומאס מור מחפש את האדם הטבעי ואמיתי ורואה בתושבים המקומיים של אמריקה כמודל. האוטופיה נכתבת כשהיא תמונה מראה של המציאות העגומה שממול. גן העדן של הדתות זה סוג של אוטופיה. הוא לא היה יכול להגיד את דעתו בצורה ברורה וישירה אבל בשנת 1535 התנהל משפטו והרשעתו של תומאס מור כי סירב לחתום על חוק שבו המלך הוא ראש הכנסייה וכך לקבל את כל הנכסים של הכנסייה. הוא אמר במשפטו כי אין אדם בשר ודם שיכול להיות ראשה של ישוב רוחנית. המלך הנרי ה-8 גזר אליו דין לעריפה. בשנת 1935 נעשה לקדוש.
מרטין לותר הבין שאותם מבקרים הומניסטים אמיתיים שרצו לעשות רפורמות מדורגות ופנימיות באופן איטי זה לא אפשרי ונדרש לעשות ניתוק. בשנת 1517 מפרסם את נייר עמדות שלו, כל פסקה נקרא תיזה, 95 בסה"כ.
הכנסייה הייתה עשירה והמאמינים היו מאוד עניים. הכנסייה הייתה בעלת נכסים ואדמות הגדולה באירופה. הכנסייה נהנתה מחסינות דיפלומטית ומשפטית ואיפשר לאנשי הכנסייה לעשות הרבה עברות ולא הייתה אפשרות לשפוט אותם על ידי שלטון אזרחי. היו אנשי דת שקיבלו מינויים לא ע"פ יכולתם אלא מתוך דבר מושחת.
אינדולגנציה, שטר מחילה, הן נמכרו גם בגרמניה. הנזירים הפרנסיסקנים היו מוכרים אותם. הן היו כקש בוער עבור מרטין לותר שמאוד הזעזע. הוא ראה את רומא חרבה. הוא טוען שעם הסקרמנט של הווידוי והמחילה הדבר הפך להיות תעשיה, תעשיית כסף. הכמרים מוכרים שטרות ,בעבור כסף נותנים מחילה לאנשים. הוא טוען שזוהי הטעיה של ההמונים והונאה. האנשים האלה לא יגיעו לגאולה בשל מעשים אלה לגיהינום שכן מובילים אותם לאבדון.
אחרי מעשה זה נאלץ מרטין לותר להימלט והסתתר בארמונו של הדוכס מסקסוניה. בזמן שישב במחבואו, תרגם את הברית החדשה מיוונית לגרמנית. (יותר מאוחר תרגם גם את התנ"ך). באותו פרק זמן חיבר מרטין לותר גם ספרים אחרים ובהם פיתח את השקפותיו הדתיות.
ע"פ מרטין לותר צריכים לחזור לחיי ישו כדי להבין את היסוד, השורשים עליהם גדלנו. השאלה עמה מרטין לותר רוצה להתמודד היא שאלת ההצדקה, כייצד האדם מגיע לגאולה או למלכות שמיים? כייצד האדם נחשב לצדיק בעיני האל? הוא טוען שאם אנשים קיבלו שטר מחילה הם הולכים הביתה והם כבר צדיקים בעיני אלוהים אזי זו טעות יסוד באמונה. ע"פ מרטין לותר בעזרת שלושת המושגים הבאים ניתן יהיה להיחשב כצדיק בעיני אלוהים:
Sola Fide, רק אמונה. צדיק באמונתו יחיה (חבקוק פרק ב, פסוק ד). הכנסייה הקתולית הפכה את אלוהים כדבר לגיוס כספים ותפקדה כמתווכת בין אלוהים ואת העם. הכנסייה הפכה לגוף חשוב ומשפיע כלכלי. התפישה של מרטין לותר בא על מנת לעזור ולשבור את הפעולות תיווך האלו על רקע תיאולוגי ואת הכנסייה כארגון. מרטין לותר תקף את הדוקטרינה וגם את הארגון כי הכנסייה אף פעם לא הפרידה את הדברים התיאולוגים מהארגון עצמו.
אדם מאמין באל כאשר הוא איננו מצפה לקבל דבר על מנת לקיים את המצוות או המעשים שהוא עושה. הכנסייה חנכה כל הזמן שאדם צריך לעשות סקרמנטים, להיות דתי, מאמן, חסיד ואז אלוהים ידאג לו, והכניסה לגן העדן בטוחה יותר. הפנקס פתוח והיד רושמת. אין צורך לעשות סקרמנטים על מנת להגיע לפורגטוריום נקים יותר מחטאים. מרטין לותר שובר את המעטפת ואת התוכן הפנימית של אותה מעטפת ומוותר על הפורגטוריום. האל לא חייב דבר בגלל אמונתו בו. צדיק באמונתו יחיה. הכנסייה הפכה את אלוהים להיות חבר של אדם, אדם פוחד ממנו, עושה בשבילו, מדבר איתו וגם הפכה את אלוהים בצורתו של אדם על ידי ישו. גם הפרוטסטנטים חייבים לאמין שישו הוא אלוהים אבל הפרשנות הפרוטסטנטית השתנתה. המאמין נשאר לבדו בחושך, בבית.
Sola Gratia, רק חסד אלוהים. ע"פ מרטין לותר יש גן עדן וגיהינום, יש קהילת הנבחרים וקהילה של אנשים שנידונים לגיהינום. הנבחרים ילכו לגן עדן והאחרים ילכו לגיהינום. הוא מחזיר את התיאוריה הנוצרית לתפישה של פאולוס ואגוסטינוס. מרטין לותר לוקח מאגוסטינוס את התפישה של הפרה דסטינציה (בספרדית predestinacion), האל גוזר מראש את גורל בני האדם לגן העדן או לגיהינום, גזרה קדומה, לכן המעשים בעולם הזה אינם משפיעים לגורלו בעולם הבא. עכשיו יש את השאילה בשביל מה להתאמץ? מרטין לותר לא ענה על השאילה הזו. אם כל הפרוגרסיביות של מרטין לותר התפישות שלו הן מאוד פסימיות. גזירת האלוהי היא בלתי מובנת לאדם. הקשר שעשו היה לקוי ומושחת כי הכנסייה הפכה את אלוהים לדבר שרואה ונותן ע"פ מעשיו בעולם הזה. אי לכך על מנת שלאדם לא תהיה תביעות מהאל נאמר מראש שהמעשים בעולם הזה אינם יכולים לקבוע את גורלו בעולם הבא. אף על פי שהרבה אנשים הולכים לגיהינום יש חלק שהולך לגן העדן ומרטין לותר ידע שכל אחד חושב שדפקה הוא הולך למלכות שמיים ולכן יעשה והתנהג טוב בעיני אלוהים.
Sola Scriptura., רק כתיבי קודש. צריכים לחזור לטסטים של התנ"ך וברית החדשה ולקרוא אותם בפשטותם. הכנסייה לקחה את הטסטים ונתנה את הפרשנות היחידה. אגוסטינוס אמר שהאוטוריטה של הסמכות יותר גדולה מההתגלות, הסמכות זה הפרשנות וההתגלות זה מהשכתוב בטקסט. מרטין לותר ועזריו תרגמו את הכתיבי הקודש לכל השפות האירופיות מקומיות. עד אותם ימים הטקסטים היו לטינים בלבד. הוא מעלה את התנ"ך למודעות של אנשים. בשנת 1456 פורסם התנ"ך הספר הראשון שהודפס. הכנסייה הקתולית המשיכה לקרוא את הטקסטים בלטינית בלבד עד שנת 1965.
התפוס אפשר להגיע לכל בית ובית וכך מרטין לותר הפך את אב המשפחה להיות הכומר האמיתי. דבר שעלה את ערך המשפחה אבל מעמד האישה ירד כי הייתה צריכה להיות כפופה לבעלה ולשמור על הילדים.
מהפכה של מרטין לותר הפכה את הדת להיות דת הספר ולכן האנשים חייבים לדעת לקרוא ולכתוב. זה נתן פתח לקדמה, השכלה, סקרנות, חדשנות, מדע וכולי.
כאשר מגיעים צליינים פרוטסטנטים לאתרים קדושים בא"י, אם הם אינם מופיעים בכתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה) אזי מבחינתם אלה אינם אתרים קדושים.
מרטין חשב בדומה לצורת החשיבה של הרמב"ם שבה עבודת האל היא דבר חד משמעי וללא מתווכים. הרמב"ם היה בעל תפישה אריסטוטלית, לאדם יש "טלוס" תכלית, משמעות. כל דבר שאינו נועד לעבודת האל אז אין לא משמעות והוא בטלה, כלומר, אם לא עובדים אלוהים אז מתבטלים. גם להיות בעל מקצוע ולתרום תרומה משמעותית ואמיתית לחיים נחשב כעבודת האל. לא יודעים האם מרטין לותר קרא את הרמב"ם אף על פי שספריו תרגמו ללטינית בשנת 1240.
בתקופת הימי הביניים הערבים היו המובילים בכל תחום המדע ופילוסופיה והייתה עצירה מאוד קשה בהיסטוריה ותרבות של האיסלם. הסיבה המרכזית היא הרנסנס. מה שקרה באירופה בתקופת הרנסנס שהשפיע מאוד בתרבות באירופה לא קרה אותו דבר אצל המוסלמים כי אצלם זה קרה בתקופת הימי הביניים. לשים את האדם במרכז וכל המשמעויות החילוניות, מודרניות, פרוגרסיביות והסקרנות. אירופה כבשה את העולם בגלל הסקרנות. מי שסקרן יש לו אומץ אינטלקטואלי, לא פוחד ולא מסתפק עם מה שיש לו. אדם שסומך על עצמו.
עקרונות הנצרות הפרוטסטנטית:
א) ביטול האפיפיורות והיררכיה הכנסייתית.
ב) ביטול הנזירות כאליטה רוחנית-דתית.
ג) ביטול מושג הקדושים ופולחן הקדושים. האדם אינו נזקק לקדוש בכדי להגיע לאלוהים.
ד) ביטול התוקף הדתי למסורת קתולית (כולל כתבי אבות הכנסייה).
ה) את ביטול פולחן התמונות והפסלים.
ו) הלטינית כבר אינה שפת הקודש היחידה.
ז) יש לקיים רק את שני הסקרמנטים הראשונים של פאולוס, את המיסה ואת הטבילה, אלה סקרמנטים שמופיעים בברית החדשה. הכניסו שינויים בטקס המיסה שנקראה "המיסה הגרמנית". המיסה הנ"ל מורכבת מדרשה בשפה הגרמנית, משירת הימנונים דתיים ומטקס ההתייחדות. טקס זה בכנסייה הלותראנית שונה לגמרי במובנו ובצורתו מהסקרמנט הקתולי. בהתייחדות, לפי תורתו של מרטין לותר, מאמינים בנוכחותו של ישו בקרבן בלי שעובדה זו תהווה כל שינוי בחומר עצמו. אין טקסים קבועים.
ח) הופכת את קהילת המאמינים הלותראנית לקהילה אחת ואחידה, אין יותר הבדלים במראה בין הכמורה והמאמינים. הכומר אצל הלותראנים נקראים פסטור, פסטור הוא אדם שרוע צאן (בספרדית Pastor). הפסטור מבצע את הדרשה כל יום ראשון בכנסייה, הוא מורה רוחני אבל אין לו שום סמכות סקרמנטלית מטאפיזית. בקהילה הלותראנית האישיות של הפסטור מאוד חשובה כי הוא צריך לדעת הרבה, אדם ישיר, מוסרי. לפסטור מותר לו להתחתן, להתגרש. מרטין לותר התחתן עם נזירה קתולית. הפסטור מנהל את המיסות באותה אותה פלטפורמה או רמה ולא מעל במה. כולם נמצאים באותה פלטפורמה של אמונה.
ט) מבנה הכנסייה הלותראנית מאוד דומה לבית הכנסת. אין קישוטים ופסלים. אדם יכול להתפלל לאלוהיו ללא אמצעים אחרים או מתווכים.
י) ביטול את המונופול שהיה לכנסייה הקתולית על הפרשנות הבלעדית של כתבי הקודש. אין יותר ממסד כנסייתי ותפישה אחת. מותר לכל אחד לומר את תפישותיו.
יא) כהונת כל המאמינים – האדם עומד שלם מול האלוהים, האדם אינו זקוק לעוד מישהו בכדי להרגיש את ההתאחדות עם האלוהות. אני ואלוהים (אלוהות אחת = האב הבן ורוח הקודש).
בחיי היומיום הם אומרים שתהילת האל מדברת בעד עצמה בכל מה שאדם עושה כמו שאמר ג'אן קלווין, "כל אדם במלאכתו משרת את אלוהים". לכן גם הם מקפידים על עבודה שיש ביסודה הגינו חריצות וכול' (אצלם לא תהיה אבטלה, זו בושה שלא לעבוד שכן בעבודה למעשה משרתים את האל).
מרכז הכוח מהכנסייה אל הבית. לכנסייה הולכים פעם בשבוע. יסוד האמונה הפרוטסטנטית נמצא בבית, בחינוך בבית. מרטין לותר הוא המהפכן הראשון בחינוך. בדרך כלל רואים במדינות הקתוליות שהכנסייה דואגת ומטפלת במערכת החינוך.
מרטין לותר חשב שאם קוראים בבית את ספרי הקודש אז האנשים יפרשו את טקסט בצורה אחידה אבל בפועל פתח דלת למספר דעות, רעיונות ופרשנויות. אחד ההבדלים בין הקתולים ופרוטסטנטים הוא שהדת ואמונה הקתולית יש דעה אחת ומוחלטת והיא של האפיפיור ואבות הכנסייה. בזרם הפרוטסטנטים חל התפלצות. אחד הפיצולים הוא הקלוויניזם.
זרמים פרוסטסטנטיים: לותרניזם, קלוויניזם, הכנסייה האנגליקנית, אנאבפטיזם (בפטיזם, מתודיזם, אדוונטיזם), מנוניטים (אמיש), פרסביטריאניזם, אוונגליזם.
למעשה קיימים עשרות ארגונים פרוטסטנטייס שונים, אולם למרות השוני שביניהס קיימים סימני היכר משותפים לכל הכיתות הפרוטסטנטיות, והם: 1. הכרה בתנ"ך ובברית החדשה כיסוד הדת. 2. ארגון כנסייתי דמוקרטי יותר מזה שקיים בכנסייה הקתולית. 3. פשטות הפולחן . 4. קשר ישיר בין האדם ובוראו, ללא צורך בכוהן דת כמתווך.
ג'אן קלווין. (1509-1564) היה תלמידו של מרטין לותר, תיאולוג ומשפטן צרפתי. שבגלל דעותיו נאלץ להימלט לשווייץ, פרסם ספרים רבים על רקע תיאולוגי. המפורסם ביניהם הוא הספר Institutio Christianea Religionis (מוסדות הדת הנוצרית).
הוא לא סבל את המצב הביניים שמרטין לותר השאיר לגבי המחשבה לעולם הבא, עבורו יש צורך להכרעה. ג'אן קלווין קידם את האידיאולוגיה הלותראנית צד אחד קדימה ופיתח תיאוריה שנקראת הגזרה הקדומה (פרה דסטינציה, בספרדית Predestinacion). הפרה דסטינציה היא אבן הפינה בתיאולוגיה הקלוויניסטית.
לנצרות הלותראנית יש שלושה עקרונות יסוד, לנצרות הקלוויניסטית יש שני עקרונות נוספים.
Sola Christus., ישו בלבד. רק ישו הוא הדרך, האמת והחיים. שום ישות אחרת, כולל מריה הקדושה, הקדושים, אלים אחרים או בני אדם עצמם, אינם יכולים להביא לגאולה.
Soli Deo Gloria., התהילה לאל בלבד. כל התהילה מיוחסת לאל, כולל האמונה בלבם של בני האדם. לא צדיקים בחרו באמונה אלא האל הוא שנטע את האמונה בלבם. כיוון שכך גם הכנסייה ומוסדותיה והקדושים אינם זכאים להערצה.
ג'אן קלווין טוען שקיימת גזרת קדומה, שאלוהים קבע מראש את גורלם של בני האדם שחלקם לישועה וגאולה וחלקם לאבדון נצח, לשבט או לחסד, ולאדם אין השפעה על החלטה זו עליו לקבל את פסק הדין ולהשלים עמו. אף על פי כן קיימת אפשרות לגלות לפני כן האם האדם מיועד לגן העדן או לגיהינום. מרטין לותר אומר שאין אפשרות לדעת אבל לפי ז'אן קלווין לאדם יש שכל ואלוהים נותן רמזים וסימנים לאלו שהוא אוהב. ז'אן קלווין לא הפר את הטענות של מרטין לותר אלא שהוסיף בהן את הפרדסטינציה. שלושה רמזים נותן אלוהים והאדם יכול לראות את הסימנים במהלך החיים שלו ולא דפקה מופיעים בהתחלה, יכול להיות שיום לפני מותו פתאום הרמז מופיע. כל החיים אדם יכול להיות בציפיה והמתנה. תמיד אדם יכול לחכות להיות מיליונר למרות שחשבון הבנק ריק. הרעיון האמריקאי, להיות מיליונר בפוטנציה, הרעיון של המצליחים. סימני הצלחה: א) הצלחה משפחתי, להיות איש משפחה טוב, לחנך ולהיות אחראי לילדים ולא שאלוהים צריך לדאוג להם. ב) הצלחה מוסרית, לא לשקר בכל אורך הדרך ומשום דבר ודבר, בתוך הכנסייה וגם מחוץ ממנה בחיים האזרחים. להיות חסיד, צדיק, מוסרי ושומר חוק. הרנסנס לא עושה הפרדה בין דת ומדינה. מרטין לותר וז'אן קלווין לקחו את הערכים הדתיים והפכו אותם לערכים אזרחיים. משפט אמריקאי: האם הייתה קונה מחבר שלך מכונית יד שנייה. לדבר אמת הוא ערך דתי ואזרחי. ג) הצלחה הכלכלית. מי שמצליח באופן כלכלי בעולם הזה הוא אדם שאלוהים אוהב אותו. בדרשה על ההר ישו אומר לעניים מלכות שמיים אבל ז'אן קלווין אומר למצליחים מלכות שמיים. מרטין לותר וז'אן קלווין הם היוצרים של התפישה הקפיטליסטית הכלכלית המודרנית. קפיטליזם מודרני הוא כאשר אדם מרשה לעצמו להצליח באופן אידיווידואליסטי, כלומר, להיות בעל עסק, מקצוע. ע"פ הקלוויניזם לאדם יש מקצוע בחיים וזה יעוד דתי. לכן צריך להתמחות בדבר הזה, האחד. כל אדם במלכתו משרת את האל. שהרי אין כוהנים ואין כמרים לכן כל עבודה צריכה להתבצע על הצד הטוב ביותר.
כדי לזהות את סמני ברכת האל וכדי לזכות בכך, ישנו דחף פנימי למאמץ עצום ולפעלתנות כלכלית. כל אדם רוצה להרגיש שיש לו ייעוד ושליחות בעולם הזה .הפרוטסטנטים מרגישים שאם הם נבחרים על ידי אלוהים, אזי יש להם שליחות ועליהם לעשות את המכסימום בכדי להראות את האור לאחרים. אין להם איקונות, פסלים, קדושים ואין שום אפשרות קונקרטית בכדי לבטא את האמונה ומה שנותר להם הוא בעצם הדיבור.
עד כדי כך שהם באים ואומרים לאנשים המצויים בתחתית המדרגה מבחינה כלכלית, שאסור לעזור להם, שכן זהו סימן לכך שהם לא נבחרו ועליהם לעבוד קשה ולהתאמץ. ואם יעזרו להם אזי חוסמים בפניהם את הדרך לישועה.
תורתו של ג'אן קלווין משכה אל מחנהו סוחרים, בעלי מלאכה, בעלי אוניות ובכלל רבים מהמעמד הבורגני העולה, אשר מצאו ברעיונותיו גושפנקה מצד השמים להצלחותיהם בעולם הזה.
הישועה היא לנבחרים בלבד הנבחרים (Elect). כלומר ישו מת על הצלב לא למען כל האנושות אלה בעד הנבחרים בלבד. שכן לא כל אחד מסוגל להבין ולקבל את הגאולה וכמובן לא כל אחד מסוגל להבין את ישו. הבחירה מתרחש מחוץ להיסטוריה בעוד שההצלה (Salvation) מתרחש בתוך ההיסטוריה.
הפרה דסטינציה היא אבן הפינה בתיאולוגיה הקלוויניסטית ויהיו לה השלכות כלכליות מאוד חריפות.
האם התשתיות בצפון אירופה עזר להתפתחות של הדת הפרוטסטנטית או ההפך? שני הכיוונים נכונים. אין אדם שלא חושב שמגיע לו, שיש לו זכות להיות בגן העדן. החיפוש האין סופי אחר סימני הצלחה הם המנוע שלקח את אירופה והביאו אותה למקום גבוה, המהפכה התעשייתי, מדעי וכולי ואת ארצות הברית להיות מעצמה.
התפישות הקלוויניסטיות הובילו גם לגזענות כמו שרואים בארצות הברית נגד האינדיאנים או בדרום אפריקה נגד האנשים המקומיים השחורים. לאומת זאת בכנסייה הקתוליות לא רואים גזענות. הכנסייה הקתולית לא ראה את התושבים המקומיים כאנשים שלא ראויים להיות נוצרים. הקלוויניזם רואים את עצמם כקהילה נבחרים, כלומר, לא כל אחד מסוגל להבין ולקבל את הגאולה וכמובן לא כל אחד מסוגל להבין את ישו. ראו את התושבים המקומיים, בהגדרת תנכי, כמו עם העמלקים, וגם ראו את עצמם כבני ישראל כי עשו את הדרך בים. הם לא יצרו עולם מוסרי, דמוקרטי מודרני ושוויוני.
בין קלווניזם לבין לותרניות ביחס לפעילות חברתית ופוליטית.
בניגוד ללותראניות שהצטמצמה לתחום הדתי כנסייתי והשאירה את ענייני העולם הזה בידי השליטים וניסה להישאר ברמה התיאולוגית נטו (אם כי גורסת שעל אנשי הדת להטיף למוסר לשליטים מבלי לבקש שלטון לעצמם), הרי שהקלוויניזם דוגל בפעילות ישירה בעיצוב דמות החברה והמדינה, כלומר, ז'אן קלווין טוען שהדת צריכה להיות מעורבת ממש. הדבר בא לידי ביטוי בחדירה לתחום הפרט כמו האיסורים הרבים. בעוד שהלותראנים מכפיפים את הכנסייה למדינה הרי שהקלוויניזם מכפיפים את המדינה לדת, משטר תיאוקרטי.
ז'אן קלווין כותב חיבור שקורא לו: "יסודות הדת הנוצרית". הוא מגיע למסקנה שהמשטר האידיאלי לאנשים הוא תיאוקרטיה = הכפפת שלטון הדת על המדינה.
הוא טוען שצריך להפעיל מוסד שנקרא: "קונסיסטוריום", זה יהיה המוסד השלטוני אשר יהיה מורכב מ-6 אנשים שהם כוהני דת בדרגות שונות, 12 זקני עיר, אנשים שהיוו את האצולה ואת הממסד השלטוני.
כל אדם במלאכתו משרת את האל! שהרי אין כוהנים ואין כמרים לכן כל עבודה צריכה להתבצע על הצד הטוב ביותר שכן בכך אנו משרתים את האל.
דעותיו של קאלווין הועברו לסקוטלנד על ידי תלמידו ג'ון נוקס (John Knox), ומאנגליה הגיעו לאמריקה יחד עם הקאלוויניסטים שנרדפו על ידי הכנסייה האנגליקנית. הקאלוויניסטים נקראו באנגליה פוריטאנים (Puritans), ז"א, טהורים. הפלגת האונייה "Mayflower" עם הפוריטאנים הראשונים שהיגרו לאמריקה הייתה בשנת 1620. הדת הקאלוויניסטית התפשטה גם באירופה : הולנד, הונגריה וצרפת. בצרפת נקראו הקאלוויניסטים בשם הוגונוטים (Hugueonots). הם נרדפו שם על ידי הקתולים (טבח רב-מימדים בוצע בשנת 1572 בליל ברתולומיאוס הקדוש), למרות הרדיפות בעבר, קיים בצרפת מיעוט של כמה מאות אלפי קאלוויניסטים וביניהם אישים התופשים מקום חשוב בחיים הציבוריים של צרפת.
בארצות-הברית מאורגנים הקאלוויניסטיםס בכנסייה הפריסביטריאנית (Presbyteroi ביוונית , זקנים). הכוונה היא לזקנים שמנהלים את העניינים הדתיים בכנסיות הקאלוויניסטיות. הקאלוויניסטים שוללים בהחלט קיום רשות דתית עליונה, כגון ההגמונים. מבין הרועים הרוחניים הקאלוויניסטים נבחר באופן דמוקרטי. ה- Moderator, המשמש כראש הארגון הכנסייתי במדינה מסוימת או באזור מסוים. אולם, תקופת כהונתו מוגבלת בדרך כלל לשנה אחת.
הכנסיות הפריסביטריאניות מונות בעולם כארבעים מיליון מאמינים, הארגונים הכנסייתיים הנמנים עם הכנסייה הקאלוויניסטית הם: הכנסייה הסקוטית, הכנסיות הרפורמיות (הנפוצות בגרמניה, בהולנד, בדרום אפריקה, בהונגריה, בצרפת וכול') והכנסייה הפריסביטריאנית של ארצות הברית, כל הכנסיות הנ"ל נאמנות ביותר לעקרונות הפרוטסטנטיות.
הכנסייה הקתולית אחרי שראה שבתקופת הרפורמציה האפיפיורים לא קדמו אותה ולא היו מסוגלים להוביל שינויים בכנסייה. מרטין לותר יצא נגד הדקדנציה הזה. התפוס עשה את שלו אבל יחד עם זאת באירופה הייתה אופוזיציה רצינית נגד העולם הקתולי. לקחה הרבה שנים לכנסייה הקתולית להתארגן ויצא עם סדרת דברים שנקראים הקונטרה רפורמה. הקונטרה רפורמה החלה משנת 1542. באותה שנה התכנסה כל צמרת הכנסייה בוועידה בעיר טרנט (Trent) בצפון איטליה, ודנו במשך 21 שנה לסירוגין, עד שנת 1563, על מנת להלחם נגד התפשטות של הפרוטסטנטים ולבצע שורה של רפורמות בכנסייה הקתולית.
האפיפיורים באותה תקופה במאה ה-16 לא היו ברמה טובה. המצב משתנה כאשר עולה אפיפיור פאולוס ה-3, איטלקי שלפני שעולה לאפיפיורות ניסה לקיים דו-שיח עם הפרוטסטנטים.
האפיפיור ידוע היה באנטישמיות שלו. הוא חקק חוקים קשים על היהודים במדינת האפיפיור שבו שלט, חייב אותם לעבור לגור בגטו בתוך העיר ולחבוש כובע צהוב.
פאולוס ה-3 מכריז על מלחמה נגד הרפורמציה של מרטין לותר בועידת טרנט על כל האידיאולוגיה וקבוצות הלותראניות. המלחמה לא רק הייתה מלחמה דתית אלא גם פוליטית וגיאוגרפית. מדרום לאלפים מאיטליה ומצפון לאלפים מגרמניה המאבקים היו קשים מאוד בין שתי הסקולות. ועידת טרנט הצליחה בשדרה של החלטות של ארגון מחדש לעמוד מול הרפורמציה אבל גם גרמו אפקטים קשים לאירופה כי נפתחה מלחמה דתית במשך מאה חמישים שנה. היו הרבה אינטרסים פוליטיים וכלכליים. החלטות האלו נקראות קונטרה רפורמה.
הקונטרה רפורמה מביא את סיום של תקופת הרנסנס. החוקרים קובעים את סיום תקופת הרנסנס בתאריך, ג'ורדנו ברונו נשרף ברומא בשנת 1600. הוא נשפט ע"י האינקוויזיציה האיטלקית שקמה על נמת להילחם בלותרניזם.
החלטות ועידת טרנטו. 1) בחירת כמרים ובישופים שראויים בלבד. לכל אלו שלא טובים אז לשלוח אותם לקורסים, סמינרים, לחנך ולתקן אותם. 2) שינוי כל המערכות הסקרמנטליות, הורידו מהם אלמנטים מיסטיים, פולחנים, ריטואליים, מטריאליסטיים. 3) הכנסייה עודדה מאוד את יצירת סגנון אנטי פרוטסטנטי ולכן הוקמו מסדרים חדשים. מי שעומד במסדר הספרדי נקרא איגנסיו לויולה. המסדרים למדו את כל העולם הקלאסי, הלא נוצרי, הפרוטסטנטי והקתולי על מנת לעמוד ולתת תשובות לרפורמציה. 4) הכנסייה עודדה את סגנון של הברוק. הסגנון באומנות בא כנגד הרפורמה. אם מרטין לותר היצג כנסיות פשוטות, ריקות, לבנות, ישירות אז כנסייה הקתולית מציגה כנסיות בסגנון ברוק, למשוך את העין כדי למשוך את הלב. כאשר נמצאים ברומא רואים שהיא אינה עיר של רנסנס אלא של ברוק. הצייר הדומיננטי בסגנון הברוק הוא מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו Michelangelo Merisi da Caravaggio. 5) הכנסייה במאה ה-16 עושה שינוי בלוח השנה. בעצם בפעם האחרונה, בעת כהונתו של האפיפיור גרגוריוס ה-13. היום שלמחרת 4 באוקטובר 1582 היה 15 באוקטובר על מנת להחזיר את יום 21 למרץ לשוויון המלא בין יום ולילה וכך גם ניתן יהיה לחשב את הפסחא.
הכנסייה הקתולית הצליחה לשמור את כוחה במדינות חשובות, ספרד, צרפת ואיטליה. בשנת 1555 נכתב הסכם בין קרלוס ה-5 ובין הפרוטסטנטים.
רב היבטיים על ארץ ישראל 