הקיסר תאודוסיוס הראשון (הגדול) 347 – 395 מכריז על הנצרות כדת רשמית של האימפריה. התנצרות כמעט מחויבת מטעם הקיסר. מכאן למעשה מתחילה התארגנות מחודשת של הנצרות.
השאלה שעולה היא: הנצרות כעת היא דת רשמית ואיך משתלטים על כל מה שיש בשטח? האימפריה הרומית אומרת שלמעשה ישנו כבר איזשהו מודל שלטוני, ישנו מודל שלטוני של המנהל הרומאי, מדוע לא לאמץ את המודל השלטוני הזה ולהלביש עליו בעלי תפקידים שהם מהעולם האמוני החדש. הם למעשה מאמצים את דפוסי השלטון הרומי (קיסרות אורבנית).
במרחב הזה היו למעשה שלוש פונקציות: פרובינציה, דיוקסה ופרוכיה. א) פרובינציה = מעין מחוז. כל פרובינציה מחולקת למספר דיוקסות. בכל פרובינציה עומד ארכיבישוף. ארכיבישוף = אינו תואר דתי, זהו תפקיד מנהלי הממונה על מספר בישופים. הוא עצמו בישוף. ב) דיוקסה = מעין עיר עם מספר שכונות גדולות (dioceses). כל דיוקסה מחולקת למספר פרוכיות. בכל פרוכיה עומד בישוף הכפוף לארכיבישוף. יבנו כנסיות שתיקראנה קתדראלות. בישוף = תואר דתי גבוה ביותר. ג) פרוכיה = יחידה הקטנה ביותר במנהל הרומי (מעין מועצה מקומית). בכל פרוכיה עומד כומר הכפוף לבישוף.
מצד אחד אסור לדבר על היררכיה אין אלוהות ברמות שונות, אך מצד שני כאשר ממקדים את הדת, הדת היפה והתמימה שרוצה לדבר על האלוהות נטו ועל מרים נטו ועל כתבי קודש נטו, צריכה לפתע לאמץ את העולם החומרי.
לבא ולהגיד שאמפיתיאטרון ומבנים מפוארים הפכו לפתע לחלק מהצרכים, ממקום של התנגדות לראוותנות, התנגדות לחיי פאר התנגדות של נטיית בני אדם להיכנע לצרכים ולחיים החומריים לפתע אנשי הדת מאמצים את המערכת ההיררכית ולפתע לא כולם שווים.
כאשר יש ממסד, זהו המקום שיש בו כסף וכאשר יש כסף מתחילות הבעיות וישנן שחיתויות, ולפתע נשאלות שאלות קשות ביותר ברמה האמונית. איך מי שאחראי עלינו מטעם אלוהים נוהג בעצם נתפס כמי שנוהג רחוק מאוד מאותו עולם מוסרי?
עד המאה ה-10 כמרים נישאו. לא היה איסור על נשואים של כמרים, לא היה איסור לגביהם של פרישות מינית. כאשר מדובר על בעלי תפקידים שהם גם בעלי משפחות הפיתוי לשחיתות גדול יותר. הדאגה לבני המשפחה/ירושה/קרובי משפחה. תהיינה לכך השלכות קשות ביותר שהנצרות תעכל את תוצאותיו עוד הרבה שנים קדימה.
הממסד הופך להיות ממסד שמנצל את ההמונים, מנצלים אמוציונאלית את אותם חלשים ומסכנים והדבר הולך ומתעצם.
כומר שמסיים את תפקידו ממנה במקומו את קרובי משפחתו (נפותיזם). כמרים משרתים הם לעיתים אנלפאביתים, הם לא יודעים קרוא וכתוב.
קודם הם העריצו את המרטירים שהיו מודל לחיקוי והנה לפתע אין יותר מרטירים ואין את מי להעריץ, הם היו מוכנים להקריב את חייהם למען אמונתם והנה לפתע הדת מותרת אין צורך יותר להקריב חיים.
בעקבות כך מתפתח מוסד הנזירות. הנזירים מכנים עצמם המרטירים בעיתות שלום. נזיר הוא מתבודד הוא מוותר בעצם על כל הצרכים הגופניים שלו.
האליטה של הנוצרים באה ואומרת שהם רואים לאן הדבר מוביל אותם והם כלל אינם מאושרים מכך שהדת הפכה להיות דת ממוסדת.
מכיוון שלפתע ישנן כנסיות רבות ויש צורך בכמות גדולה של בישופים וכמרים והבעיה הייתה שלא היו בתי ספר לכמורה שהכשירה את האנשים. מה עושים לשם כך? הם לוקחים את אנשי האצולה הרומית שהיו חשופים יותר ללימודים והיו בעלי כישורים להנהגה ולכן הם ממונים כבישופים.
סמכויות תיאולוגיות:
אפיפיור. בראש המערכת ההיררכית של הקהילה הקתולית עומד האפיפיור, הנחשב לממשיך דרכו וליורשו הרוחני של השליח פטרוס הקדוש, הבישוף הראשון של רומא, ולנציג האלוהים עלי אדמות. יושב בוותיקן. סמכותו מוחלטת לא רק באמונה ומוסר אלא גם בענייני משמעת וניהול הכנסייה. הדוגמה הקתולית גורסת כי האפיפיור אינו יכול לטעות. אפיפיור מוחלף רק עם מותו, לאחר שמועצת החשמנים, גוף מייעץ לאפיפיור, מתכנסת ובוחרת אפיפיור חדש. "אפיפיור" הוא מושג מימי הביניים ככינוי לבישוף של רומא. המילה עצמה מצויה בלשון חז"ל ופרושה בארמית הוא שר או מושל.
קרדינל. סמכות לפני האפיפיור. מקבל את התפקיד מהאפיפיור ויש להם מעמד וסמכויות. מספר הקרדינלים משתנה כל הזמן, בערך מאה שישים. מועצת הקרדינלים נקרא קוריה. לקרדינל כובע (כיפה) אדומה. בישופים בעלי תפקידים כיפה סגולה.
יש להם שלושה תפקידים: א) אחרי שאפיפיור נפתר הם בוחרים את אפיפיור הבא. האפיפיור לא חייב להיות קודם קרדינל. כל אדם קתולי יכול להיבחר להיות אפיפיור. אותה מועצה שיושבת לבחור את האפיפיור נקראת קונקלבה (בלטינית conclave), משמעותו עם המפתח כי כולם נכנסים לקפלה סיסטינה וסוגרים את הדלת עד בחירת האפיפיור. קפלה סיסטינה היא חדר תפילה של האפיפיור בוותיקן, שנבנה בשנת 1473 בפקודת האפיפיור סיקסטוס ה-4 ולכן נקרא על שמו. ב) להוציא או לשלוח, ע"פ החלטת האפיפיור, את הנציגים שלו לאזור או מקום מסוים. הוא יהיה השגריר של האפיפיור באזור ו/או בנושא מסוים. רק נבחרים קרדינלים בתפקיד זה. ג) למנות את הממשלה בוותיקן, כלומר שרים. הוותיקן היא מדינה ולכן יש ממשלה.
פעם בכמה שנים הם נפגשים כל הקרדינלים מכל העולם בוועידה שנקראת קונסיל (בלטינית concilio). משוחחים על שאילות תיאולוגיות ומוצאים החלטות. באחרונה הוחלט על ידי הקונסיל על שבע חטאים חדשים.
ארכי בישוף. מנהל פרימה קתדראלה, כלומר קתדראלה אזורית.
בישוף. מנהל קתדראלה. מעניק את כל הסקרמנטים (טקסים דתיים/קדושים שיש בהם נוכחות של אלוהים, כאשר עושים את הטקס, אלוהים נוכח והוא אף משתתף. לכן, סקרמנט היות ויש בו נוכחות של אלוהים הוא דבר בלתי הפיך). הבישופים הם יורשיהם הרוחניים של השליחים, מייסדי הכנסייה.
כהן דת (כומר). מנהל כנסייה. בעל דרגה נמוכה יותר יכול להעניק את כל הסקרמנט ים למעט שני סקרמנטים: אישוש והסמכה.
אישוש: הנו טקס שנערך בגיל ההתבגרות, שבו אדם שהוטבל כתינוק מרגע שעמד על דעתו ולמד והבין את עקרונות הדת אליה הוא שייך, הוא עובר טקס של אישור האמונה. בטקס זה הוא מקבל את הלחם הקודש שהוא הייצוג המוחשי של האלוהים (טקס שמקביל לבר מצווה ביהדות).
הסמכה – סמיכה: כל מי שיכול להסמיך מישהו תחתיו. בישוף יכול להסמיך כומר, אך כומר אינו יכול להסמיך תחתיו.
מהמקום של פרובינציה ודיוקסה ופרוכיה צומח מושג חדש שנקרא פטריארכות.
פטריארכיות: אין זה תואר דתי. פטריארך אינו תואר דתי שכן גם הפטריארך הוא בישוף מבחינה מנהלית ולעיתים על מנת לתת תואר של כבוד ישנם בישופים הזוכים לתואר פטריארך.
במאה ה-4 לספירה בראשית המיסוד של הדת הנוצרית ישנן פטריארכיות שיושבות ברומא, אלכסנדריה, אנטיוכיה, קונסטנטינופול. ערים אלה הן ערים מרכזיות וגדולות. אנשי הערים הללו יאמרו שאצלם עברו למעשה השליחים הבכירים של ישו ולכן לנו מגיעה הבכורה.
רק מהמאה ה-5 לאחר ועידת כאלקדון ירושלים אף היא מוכרת בממסד הדתי ומקבלת מעמד של פטריארכיה.
מלבד הכנסייה הלטינית, שהיא הכנסייה העיקרית בקהילה הקתולית, בקהילה חברות עוד 22 כנסיות אוטונומיות, שלהן אמונות זהות לאלה של הכנסייה הלטינית, אך בניגוד לה, הן נוהגות לפי המסורת המזרחית; בראשן עומדים פטריארכים. בעיקרן כנסיות אלה הן "בנות-זוג" קתוליות של זרמים כנסייתיים מזרחיים – אורתודוקסים, אוריינטליים ואשורים.
אתרים:
רב היבטיים על ארץ ישראל 