המחזור הראשון של החגים נקרא מחזור המולד. בתקופה זו נמצאים בתקופה של צום, לפני כל חג מרכזי ישנו צום, הכנה לקראת החג. תקופה של ציפייה, הופעתו של ישו = המולד
אלו חגים קבועים בלוח השנה הנוצרי.
חג הבשורה
ביום 25 לחודש מרץ מגיע המלאך גבריאל לנצרת ומבשר למרים, אימו ישו, מאת האל, כי היא הרה ובעוד תשעה חודשים היא תלד בן, שאביו הוא האל. חלק מן הכנסיות הנוצרים חוגגות את האירוע שנקרא חג הבשורה.
מתי א, ספר היוחסין של ישו המשיח. צאצא בן דוד וצאצא של אברהם. סבתו של דוד היא למעשה רות שהייתה מואביה.
". . . יעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישו הנקרא משיח . . . "
אנו רואים שמאברהם עד דוד ישנם 14 דורות. המספר 14 הוא מספר טיפולוגי המביע שלמות. מאברהם עד דוד המלך: 14 דורות. מדוד המלך עד גלות בבל: 14 דורות. מגלות בבל עד ישו המשיח 14 דורות. רמז ל- 14 תחנות דרך הייסורים.
כאן מגיעים למתי המספר על הולדת ישו המשיח אך לא ניתן להמשיך ולקרא במתי משום שלמעשה חסרה חוליה. שהרי נאמר על יוחנן המטביל שהוא החוליה שמקדימה את ישו ולכן יש לקרא קודם על הולדת יוחנן המטביל ואחר כך על הולדת ישו.
לוקס א נותן הקדמה. בהקדמה זו לוקס מאוד רוצה שיכירו בו כהיסטוריון. הוא מספר שלפניו כבר כתבו את סיפורי ישו, מה שמלמד שהוא הכיר לפחות את מרקוס ואולי גם את מתי וכמובן גם את האגרות. הוא מודע למקורות שכתבו לפניו והוא מוסיף את מה שחסר. הוא קרא את כולם וראה שחסר את יוחנן המטביל, הבשורה על פי יוחנן.
הוא כותב שהוא מקדיש את החיבור לתיאופילוס שכנראה איזשהו פטרון שמימן אותו או הכוונה לקהילת המאמינים. לוקס אומר שהוא היסטוריון ולכן הוא מספר את הדברים מראשיתם עוד קודם להולדת ישו.
"מלאך אלוהים מודיע מראש את הולדת יוחנן" מסופר על זכריה הכהו ששיך למשמרות הכהונה במקדש הנכנס אל הקודש במקדש להקטיר קטורת ולפתע נגלה אליו מלאך המודיע לו שלאשתו אלישבע יולד בן והוא יקרא שמו יוחנן.
יוחנן מושווה לדמויות שונות, הוא לא יולד סתם הוא מושווה לנביאים. הוא ילך ברוח אליהו, יהיה ממשיכו של אליהו. המלאך המבשר נקרא גבריאל. המלאך מבשר לו על הולדת יוחנן ומעניש את זכריה על פקפוקו. מראש גם יודעים את שמו של היילוד. מרים יודעת מראש מה יהיה ייעודו של ישו.
הולדת יוחנן, הולדת ישו, ביקור מרים אצל אלישבע. המלאך גבריאל מתגלה למרים בחדרה.
בהשוואה על הולדת ישו להולדת יוחנן ניתן לראות דמיון בתוכן בו מציג המלאך לזכריה לתוכן שמציג המלאך למרים מרים אומרת שהי לא ידעה איש שכן היא מאורסת ליוסף ואינה יכולה להרות .שתי נשים המתבשרות שהן בהריון, אלישבע כבר בחודש השלישי בעוד נרים רק התעברה והן מבשרות האחת לשנייה היותן הרות.
גם בהשוואה על סיפור הולדת ישו וסיפור הולדת יוחנן, שתי בשורות, אותו מלאך, המלאך גבריאל, המבשר לזכריה ומבשר למרים ואף מספר למרים שקרובתה אלישבע כבר הרתה. ניתן לראות את הדמיון בין תפילת חנה לתפילת אלישבע, בכל אחת מהתפילות 10 פסוקים. ניתן לערוך השוואה סינופטית ביניהן ולראות את הדמיון.
כאשר מרים מבקרת את אלישבע היא נמצאת באחת מערי יהודה. לימים אחת מערי יהודה תזוהה עם עין כרם. עין כרם, עד היום יש לה מראה של ימי בית שני, בנייה כפרית מעט עתיקה.
מסופר גם שמרים נשארת אצל אלישבע שלושה חודשים. היא מקבלת את הבשורה בנצרת, ואלישבע הייתה כבר בחודש השלישי. אז היא מגיעה מנצרת בדרך לא דרך נשארת שלושה חודשים ולמעשה המסורת אומרת שהיא הייתה בעין כרם כאשר יוחנן נולד, יתרה מזאת מסופר שכאשר עשו ליוחנן ברית מילה אזי מרים הייתה שם.
בכנסיית יוחנן בהרים המתארת את מקום הולדתו של יוחנן המטביל , ניתן לראות ציור מעל המזבח בקריפטה , המתאר את ברית המילה של יוחנן ואשה שאוחזת בתינוק. מחזיקה את יוחנן ומגישה אותו לסנדק, כלומר שמרים כבר הייתה בברית המילה של יוחנן. מתחת למזבח בקריפטה כתוב: כאן נולד יוחנן המטביל.
כנסיית הביקור באפסיס של עין כרם: באמנות הנוצרית כאשר רואים שתי נשים זו מול זו זה הדבר מסמל את סצנת הביקור, מרים מבקרת אצל אלישבע. יונה = רוח הקודש. מרים בגלימה כחולה וגלימה אדומה מתחת, הצבע הכחול הוא צבע שמסמל אמונה, צבע השמיים. משהו שמימי המטהר טוהר, אדיקות. למעלה רואים מעין גפן משתרגת ולמתחתן מעין מחצלת, להראות שהן נמצאו במעין בית קיץ של זכריה ואלישבע. לכן ישנן שתי כנסיות בעין כרם: האחת בלב הכפר והיא נקראת כנסיית יוחנן בהרים, שם נולד יוחנן. השנייה מצויה במעלה הכפר בראש ההר והיא כנסיית הביקור.
התפתחה מסורת שלזכריה ואלישבע היו שני בתים, בית אחד שבו התגוררו, הבית הבסיסי והבית השני כביכול בית הקיץ. כל זאת על מנת להראות שזכריה הוא ממשפחת הכהונה והוא איש עמיד ומכובד.
חג המולד
הוא חג המקובל כמעט בכל העדות הנוצריות המציין את הולדת ישו. על פי הברית החדשה נולד ישו למריה הבתולה בבית לחם במקום בו מצויה כיום כנסיית המולד. הנוצרים מאמינים כי לידתו של ישו מהווה הגשמה של נבואות התנ"ך על בואו של משיח מבית דוד אשר יגאל את העולם מחטאיו, ויגשר על הפער שבין האל ובין בני האדם.
סיפור לידתו של ישו מופיע בספר הבשורה על-פי מתי, ובספר הבשורה על-פי לוקס. הגרסאות המופיעות בשני הספרים שונות במקצת זו מזו.
על פי לוקס, למדה מרים הבתולה ממלאך, שהיא הרה ללדת, והתעברה מרוח הקודש ללא מגע מיני. זמן מה לאחר מכן היא ובעלה יוסף עזבו את ביתם בנצרת על מנת להגיע לבית משפחתו של יוסף בבית לחם ולהירשם במפקד האוכלוסין עליו הורה הקיסר אוגוסטוס. מכיוון שלא מצאו חדר בפונדק בעיר, נאלצו לישון באורווה. באורווה ילדה מרים את ישו באבוס. לידתו של ישו בבית לחם מוצאו של בית דוד הינה, על פי הנצרות הגשמת נבואת הנביא ישעיה.
ספר מתי מתחיל בכך שהוא מפרט את הגנאלוגיה של ישו, ובציון עובדת לידת הבתולין, ולאחר מכן מתייחס לביקור שלושת חכמי הקדם למקום בו שהה ישו לאחר לידתו בבית לחם. הספר אינו עוסק במסע מנצרת לבית לחם. חכמי הקדם הגיעו בתחילה לירושלים וסיפרו למלך הורדוס כי ראו כוכב, המספר על לידתו של מלך גדול. הם הלכו בעקבות הכוכב לבית לחם, והגיעו למקום בו שהו מריה ויוסף. הם העניקו לישו מתנות – זהב, מור ולבונה, והזהירו את הוריו מפני כוונותיו הרצחניות של הורדוס, אשר חשש מתחרות מצידו של התינוק. הם שבו למקומם מבלי שהזהירו את הורדוס, והמשפחה נמלטה למצרים, בעת שהורדוס פתח במסע רצחני להרג כל הילדים בבית לחם מתחת לגיל שנתיים. לאחר מותו של הורדוס שבה המשפחה ממצרים, אך מחשש מבנו של הורדוס, ארכלאוס, שבו לגליל וקבעו מושבם בנצרת.
בלילה בין 24 ל-25 לדצמבר זה אירוע המולד בבית לחם. "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה", זה אומר שישו היה צריך להיוולד בבית לחם כדי להשלים את הנבואה העברית כצאצאו של דוד המלך.
את האירוע הסעודה האחרונה מתקיים בירושלים באותו מקום שבו נמצא קבר דוד. ישו מחובר למלך דוד בילודתו ובמתו.
לוקס ב. מסופר שהורדוס הוא המלך. מרים עומדת ללדת והורדוס עומד לערוך מפקד ומצווה על כל הגברים לחזור לבתיהם ושם סופרים את משפחתו.
מתחת למזבח של כנסיית המולד בבית לחם מופיע הכוכב עם 14 חודים המסמלים את 14 הדורות של הולדת ישו מדוד, הכוכב מסמל את המקום בו נולד ישו. בחג המולד הכנסייה הקתולית וגם האורתודוקסית יניחו תינוק במקום הולדתו של ישו.
תאריך חג המולד הוא 25 בדצמבר, אך הנוצרים חוגגים אותו ב 24 לחודש שכן הם נצמדים ללוח היהודי בו החג מתחיל בערב שלפני. בכל סצנת המולד רואים שור וחמור. מרים מניחה את ישו באבוס. אולם חלק מהכנסיות המזרחיות מציינות את התאריך לפי הלוח היוליאני, כך שבפועל הן חוגגות את החג ב- 7 בינואר.
תקופת הציפייה
היא ארבעת השבועות לפני חג המולד. זוהי תקופת הצום נקראת גם תקופת האדונט הראשון, ההגעה. כאשר האדונט השני יהיה לכשישוב.
יום ברית מילה של ישו
ביום 31 לחודש דצמבר. סילבסטר היה האפיפיור הראשון של רומא אחרי שרומא התנצרה. מדוע סילבסטר מקבל את היום הזה, האחרון שלוח השנה, כי הוא מסמל הסוף של העידן הפגאני ותחילת העידן הנוצרי, יום חדש, שנה חדשה. ביום 1 לחודש ינואר זה אירוע ברית המילה של ישו. שמונת ימי המולד. נולד כיהודי, חי ומת כיהודי. למה הנוצרים נותנים חשיבות? כי זה היום שבו ניתן לראות את המעבר של מצב החומר אל מצב הרוח. באופן סמלי ישו הוא הנימול האחרון. ברגע שהנצרות עברה ליהודים האמיתיים כך גם ברית המילה הופך מעניין של בשר לעניין של הרוח.
חג ההתגלות
החג מציין את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים. מקור השם במילה היוונית אפיפניה שמשמעותה התגלות.
ביום 6 לחודש ינואר, שנים עשר ימים לאחר חג המולד, הנוצרים חוגגים חג שנקרא התגלות. אירוע שבה בעקבות מה שהמסורת הנוצרית מתארת שביקורם של שלושה מלכים, אחד לבן, אחד שחור ואחד בעל זקן. הלבן מייצג את אירופה, השחור את אפריקה ואת בעל זקן מייצג את פרס. באותה תקופה אמריקה לא הייתה ידוע. במאה ה-6 התגבשה המסורת שהם היו שלשה ואף ניתנו להם שמות: גספר, מאלכיור ובלשטזר.
בארץ ישראל נוהגים הנוצרים לחגוג אותה על ידי טבילה בנהר הירדן, ליד המקום בו הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל באזור קאסר אל יהוד. האירוע נערך ב- 18 בינואר לפי לוח השנה המקובל, שהוא ה- 6 בינואר לפי לוח השנה היוליאני הנהוג בכנסייה האורתודוקסית.
לאחר לידתו הגיעו שלושה אמגושים (חכמי דת פרסיים בעלי ידע במיסטיקה ובאסטרולוגיה) מהמזרח (מחצי האי ערב או מפרס) למערה שבה נולד והביאו לו מתנות כהונה: מור, לבונה וזהב לציין שאכן משיח הוא. חכמי הקדם שהולכים בעקבות הכוכב, מוצגים כ"מלכים" או כ"חכמים". מתנות אלו יקרות מאוד באותם ימים ואם יש להם כאלה אוצרות אז בוודאי הם היו מלכים.
החכמים כוונו למערה על ידי "כוכב בית לחם" שזהר בשמיים מעל מיטתו של הרך הנולד. הדבר הזה מסמל הקתוליות, אוניברסאליות.
חג ההתגלות והטבילה, זהו החג שבו ישו מתגלה לאנשים כמשיח. חג הבאת ישו אל בית המקדש (עם שמעון הצדיק).
מתי א: הולדת ישו המשיח. מסופר על הולדת ישו ומגיעים חכמים מהמזרח המחפשים כוכב אשר אמור להראות להם את מקום הולדתו של ישו. זהו הכוכב אשר עמד בשמי בית לחם וסימן את מקום הולדתו של ישו, לכן בכנסיית המולד מוצאים את הכוכב.
לא מסופר כמה בכמה חכמים מדובר. לימים המסורת הנוצרית אומרת שהיו שלושה חכמים והחכמים הללו הם לא סתם חכמים כי אם מלכים. בשוויץ "מלון שלושת המלכים" (במרפסת מלון זה עמד הרצל באותו כינוס ידוע וייסד את מדינת היהודים).
כמה אסטרונומים מנסים להסביר את האירוע באירועים קוסמיים שונים, העשויים להביא להופעת כוכב זוהר בשמים, אך אין הסכמה על טיבו המדויק של האירוע הקוסמי שגרם לכך.
בתחילת הטקסט מדובר על בעלה של מרים, יוסף, כנראה שהדבר נכתב בלהט או כביטוי שכן בהמשך מצוין שהם היו רק מאורסים ושהוא משלח אותה, מגרש אותה. מעבר לברית החדשה ישנן עוד הרבה מאוד מסורות שצומחות סביב מרים וישו .
טקס פדיון הבן
לוקס ב. ביהדות בנים של כוהנים אינם צריכים לעבור את טקס פדיון הבן. ברגע שהכוהנים חטאו בחטא העגל ניטלה מהם הכהונה שהייתה למעשה הבכורה ועברה לשבט לוי, שבט לוי לא חטא בחטא העגל, לכן הבכורות עברו לישראל ולא לכוהנים. יוחנן הוא בן של כהן, יוסף הוא צאצא של בן דוד, בעצם על פי השושלת עד עכשיו הוא לא בן של כוהנים, האגרות הם שישנו את העניין.
על פי ספר ויקרא י"ב הקורבן שמביאים צריך להיות שה תמים ומי שידו אינו משגת יכול להביא שני בני יונה, כלומר המשפחה ענייה היא. למי מגישים את הבן?, לאחד שנקרא שמעון הצדיק. לשמעון הצדיק נאמר שהוא לא ימות עד אשר לא יראה את המשיח. לאחר שהוא מקבל את ישו לחיקו הוא מבקש את אלוהים לשחררו מהחיים. הדבר הקפיץ את דמיונם של הנוצרים הראשונים וחשבו איך לפתור את הבעיה. בסצנת המולד רואים שור וחמור, אם רואים שור וחמור יודעים מייד שזהו המולד. מדוע שור וחמור? ישעיה הנביא כשבא בתוכחה לעם ישראל אומר : "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן" ישעיה מדבר על הקלקול שהיה בעם ישראל. ואם זה הקלקול אזי הנה בא המולד של ישו שמהווה את התיקון, עכשיו ישראל צריך להכיר במשיח. לכן שור וחמור = המולד.
שמעון הצדיק. על שמו מנזר סאן סימון. במנזר ישנה כנסייה. בכנסיה נמצאות איקונות עתיקות יחסית. באחת מהן ניתן לראות ארבע דמויות: דמות אישה, אב, יוסף, מרים, מביאים את המנחה וזקן המחזיק תינוק בידו. זהו שמעון הצדיק כי רק שמעון הצדיק, סאן סימון, מחזיק את ישו בידיו.
אגדה: מדוע המסכן הזה קיבל כזה עונש שלא למות עד אשר יראה את המשיח?
מדוע לאחר עריכת פדיון הבן הוא רוצה להיפטר מהחיים? מסופר ששמעון הצדיק היה אחד משבעים הזקנים שתרגמו את התנ"ך. מושיבים שבעים זקנים ובאורך פלא כולם כותבים אותו דבר. שמעון הצדיק יושב בכוך ומתרגם את כל הספרים עד אשר הוא מגיע לספר ישעיה פרק ז פסוק 14: "מה העלמה הרה ויולדת בן וקוראת שמו עמנואל", איך הוא יתרגם את המילה "עלמה" ליוונית, הוא חושב וחושב, הולך לישון אולי לאחר קומו ימצא את המילה, מתעורר והנה מלאך נגלה אליו ואומר לו עכשיו נחה עליך רוח אלוהים ואתה תמצא את המילה המתאימה לתרגום. המשיך לתרגם ובמוחו עולה המילה "פרטנוס" ביוונית. פרטנוס = בתולה, הוא מפקפק, היאך בתולה ויולדת בן, הוא לא רוצה לכתוב את המילה פרטנוס. מגיע אליו שוב המלאך ואומר לו, אתה שלא האמנת במה שהיית צריך לתרגם, אתה תחיה עד שתראה עד שתראה את הדבר בעיניך. נולד ישו וסוף סוף שמעון מקבל את החסד ואוחז את ישו בידיו ולאחר מכן מבקש את האלוהים שישחררו מהחיים.
לוקס א: הולדת יוחנן המטביל. זוהי תפילתו של זכריה. תפילת האב אשר מתחילה במילה ברוך. ברוך בלטינית = בנדיקטוס Benedictus. תפילתה של מרים שנקראת = מגניפיקט.
העיקר יגיע כאשר ישו יחל את שליחותו. עתה אנחנו יודעים שחוץ מישו נולד עוד מישהו חשוב, יוחנן.
בפרוטו אוונגליון של ג'ימס מסופר שאותם חיילים רומאים מגיעים גם לביתם של זכריה ואלישבע, כלומר לעין כרם. ואלישבע צריכה להציל את התינוק היא לוקחת את התינוק בידיה ורצה אל ההר וקוראת "הו ההר, קבל את האם ואת בנה" ובאורח פלא נפער שם סלע וקולט את יוחנן המטביל. כך יוחנן המטביל ניצל ממוות.
בעין כרם בכנסיית הביקור, במקום שבו שומרים שרידים של קדושים (ריליקטים) ישנה סבכה שאינה מאפשרת גישה לאבן הזו שכן על פי אמונתם זהו שריד מהסלע שהציל את יוחנן.
אירוע הטבילה: התחלת שליחותו של ישו
עוד לפני שיוחנן נולד המלאך אמר לזכריה מה יהיה הייעוד שלו. הוא זה שיטביל את ישו ומבחינת ישראל להשיב לב אבות ולהכשירם לקראת המאורע.
13 ויבא ישו מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו: 14 ויוחנן חשך אותו לומר אנכי צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי: 15 ויען ישו ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לשנינו למלא כל הצדקה וינח לו: 16 ויהי כאשר נטבל ישו וימהר ויעל מן המים והנה השמים נפתחו לו וירא את רוח אלוהים יורדת כיונה ונחה עליו: 17 והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רציתי בו: (מתי ג, 13-17).
רוח הקודש מסומל כיונה.
מרקוס א: 9. הוא מבחינתו האוונגליון הראשון. כל מה שקרה לישו לפני שהוא מתחיל את שליחותו, אירוע הטבילה הוא אירוע מכונן, מרגע זה ישו מתחיל להתגלות לבני אדם כמשיח.
המסורת הנוצרית ממקמת את מקום טבילתו של ישו בקאסר אל יהוד שעל הירדן , זה המקום שממנו אליהו עלה בסערה השמימה. הם יוצאים מיריחו ומגיעים לירדן ואז יזעק אלישע : "ואלישע רואה והוא מזעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ,ב' ,י"ב) .
מהמקום שאליהו עלה השמימה יגיע יוחנן על מנת להטביל את כלל ישראל ולאחר מכן להטביל את ישו כאשר רוח הקודש יורדת בדמות יונה ואז נאמר: "אתה בני אהובי , בך חפצתי". מכאן תתחיל השליחות של ישו. קאסר אל היהוד, על פי המסורת כאן חצו בני ישראל את הירדן בכניסתם לארץ ישראל, כיבוש יריחו וכול'.
לוקס ג: 21. "כאשר נטבל העם נטבל גם ישו. ובעודו מתפלל נפתחו השמיים ורוח הקודש ירדה עליו בדמות גשמית כיונה, וקול היה מן השמים: אתה בני אהובי, בך חפצתי".
יוחנן א: 29. "למחרת ראה יוחנן את ישו בא לקראתו, אמר יוחנן: הנה שה האלוהים הנושא את חטאת העולם. זה שאמרתי עליו אחרי בא איש אשר הוא כבר לפני כי קודם לי היה. ואני לא הכרתיו, אבל למען יעלה ישראל באתי אני להטביל במים". מדבר על חטאת העולם = החטא הקדמון.
ישו התגלה לבני אדם כמשיח. צריך להרגיש שהוא יוצא אל השליחות הגדולה.
תיאורטית עכשיו הוא צריך להרגיש כמו המלך הגדול. אך אם נחזור אל הטבע האנושי ונחשוב על מה חושב ישו לאחר שהוא שומע את מה שאומר יוחנן עליו וכשהוא חווה את רוח הקודש נחה עליו בדמות יונה ושומע את המילים שיוצאות: "אתה בני אשר חפצתי" . כבן אדם הוא לא בשל עדיין לשאת את הבשורה. אך על פי התיאולוגיה בכדי שיהיה בשל הוא צריך לעבור עוד סדרה של ניסיונות. כפי שאברהם עובר את סדרת הניסיונות שלו :"לך לך אל הארץ …" עד אשר יגיע לסיפור העקידה.
הניסיונות נמשכים ארבעים יום (מספר טיפולוגי). מנזר קרנטל, "הר גבוה מאוד", קרנטא = ארבעים, שייך לניסיון השלישי.
מתי ד: ישו עומד בניסיון. גם אליהו הולך במדבר ארבעים יום, מגיע עד הר חורב (מלכים א' ,י"ט). עובר שלושה ניסיונות בארבעים יום שבהם צם. בזאת נסתיימה תקופת הניסיון.
יש בכך הקבלה לאירועים במקרא: א) המבול נמשך 40 יום כהכנה לעולם חדש. ב) עם ישראל נודד במדבר 40 שנה כהכנה לכניסתו לארץ המובטחת. ג) משה שוהה 40 יום על הר סיני כהכנה למעמד קבלת התורה.
ישו מצטייר כבן אדם, אשר מגיע כמו כולם להיטבל ולפתע נחה עליו רוח אלוהים. בכדי שיהיה מוכשר ושלם עם השליחות הוא צריך להוכיח לעצמו בכדי להוציא מן הכוח אל הפועל את עיקרי האמונה.
כפי שאומר לנו הרמב"ם שהניסיון גם בתנ"ך לא נועד למנסה. לא האלוהים צריך לראות אם אברהם מאמין וכול', אלה נועד למנוסה בכדי להוציא מן הכוח אל הפועל את ביטויי האמונה.
צריך לחשוב על ישו בשני ראשים: ישו האלוהי, וישו האדם. מרגע שיוחנן הטביל את ישו הוא בעצם סיים את תפקידו בתוכנית הישוה וצריך לשלח אותו ולהתרכז בישו.
מתי י"ד: מות יוחנן המטביל. מדובר על הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס מייסד טבריה. בתה של הורודיה (הורודיה היא אשת פיליפוס אחיו של הורדוס) מוזמנת למשתה אצל הורדוס אנטיפס לרקוד את אותו ריקוד שלימים יכונה "ריקוד שבעת הצעיפים", מוצאת חן בעיני הורדוס ומבטיח לה עד חצי המלכות ועל פי בקשת אמה היא מבקשת את ראשו של יוחנן. ראשו של יוחנן נכרת מעליו וניתן לבתה של הורודיה.
סוף טראגי. הדבר בא לידי ביטוי באומנות הנוצרית בלי סוף בכל כנסייה אורתודוקסית ניתן לראות את גופו יוחנן המטביל לצדו של ישו ויוחנן אוחז במגש/קערה ועל המגש מצוי ראשו.
לימים יוספוס מספר את סיפור של יוחנן המטביל והוא אומר שיוחנן נתפס כמי שעלול להסית את ההמון כנגד הורדוס אנטיפס, ולכן הורדוס ציווה לשולחו לבית הכלא.
יוספוס פלביוס מספר שהמקום בו נערך המשתה ונערף ראשו של יוחנן הוא במבצר מכוור.
היכן מצוי ראשו של יוחנן המטביל? סבסטיה היא המקום שמוכר בנצרות כמקום קבורתו של יוחנן המטביל. אך לעניין זה ישנם מתחרים רבים:
בהר הזיתים ישנו מנזר רוסי אורתודוקסי שנקרא מנזר העלייה. במנזר הזה ישנה קפלה קטנה ובה רצפת פסיפס מהמאה ה-6 לספירה ובה כתובת בארמנית, מה שמסביר שבמקום הייתה בעבר כנסייה ארמנית. ברצפת הפסיפס ישנו שקע סגור עם סבכת ברזל. המסורת אומרת שבמקום זה קבור ראשו של יוחנן המטביל.
בעיר העתיקה ישנה כנסייה מהתקופה הביזנטית, מופיעה על מפת מידבא ואף על דגם ירושלים בתקופת הביזנטית השייכת ליוונים האורתודוקסים. שם הם שומרים בין שרידי הכנסייה ריליקטים, הם שומרים שריד שהוא עצם מגולגלתו של יוחנן המטביל.
ישנו עוד מתחרה, בדמשק. ישנה מסורת שראשו קבור בדמשק. לנצרות אין כל בעיה לקחת קדוש לפרק את עצמותיו על מנת שיהיה רליקט בכל מקום.
הנושא של נדודי עצמות קדושים הוא בעל תרבות מפותחת מאוד מכל רחבי המזרח ובדרך כלל המסע הוא לכיוון אותן מדינות שבהן נמצאים רליקטים של קדושים. וכנסיות אשר נמצאות במקומות נידחים ומצליחות להשיג רליקט כלשהו (עצם, שן, שיער וכו) יש לה משמעות דתית ובעיקר משמעות כלכלית והן הופכות למקום חשוב ומרכזי .
על פי מתי ישו מתחיל את פעילותו בגליל ואז מסופר על מותו של יוחנן המטביל, סביב שנת 31.
רב היבטיים על ארץ ישראל 