האדם והסביבות בתקופות השונות

מה האדם עושה בשטח ואיך האדם משתלת באזור. היסטוריה של יחסי אדם עם הסביבה במשך הרבה שנים.

כאשר בוחנים מה שקרה בארץ ישראל אנו יכולים לחזור אחורה מכיוון שעדויות השונות של פעילות האדם במרחב של ארץ ישראל מחזירות אותנו בערך 7000 שנה. חלק מאנשים לא מקבלים את התיארוך העברי שאומר שהעולם נברא לפני 5769 שנה. באופן כללי יש עדויות על אדם לפני 2 מיליון שנים. המקומות הראשונים שבו נמצא האדם או הייצור דמוי אדם הוא מזרח אפריקה, באזור של אתיופיה-קניה, התחיל לפתח ייצור אנושי של אדם הקדום. כמיליון שנה ישב באותו אזור ומתחיל לצאת ועובר דרך השבר סורי-אפריקני ומגיע לאזור של ארץ ישראל. מכאן הלך והתפשר במקומות אחרים. 7000 שנה של פעילות אדם, תוצר המעשים שלו כמו יצירת כלים מאבן ולא למציאת שרדי אדם.

מקובל לחלק את הזמן בתי תקופות גדולות: הראשונה היא הפרהיסטורית והשניה היא ההיסטורית. מה שמפריד בינהן, תקופת היסטורית היא כאשר יש מקורות כתובים, כלומר, היסטוריה מבוססת על מקורות כתובים. זה לא תאריך אחד בעולם, בארך ישראל כ- 7000 שנה, במצרים כ- 5000 שנה וביבשת אוסטרליה לפני כ- 250 שנה. היתה אוכלוסיה באוסטרליה אבל לא התעסקה בכתיבה. בארצות הברית היא לפי כ- 500 שנה אם גילוי אמריקה. אנו יכולים להבין דברים בתוך ממצאים אבל לא יותר מכך. הרבה שנים חשבו שהתרבויות של מרכז ודרום אמריקה, אינקה, מאיה ואצטקים לא היה כתב. היום מבינים שכן היה אבל אנו לא ידענו לפענח אותו עד לפני 40 שנה אף על פי שזה לא כתב ארוך מדי. תקופת ההיסטוריה באירופה היא לפי כ- 2000 שנה, אפילו במדינות כמו אנגליה, גרמניה, סקנדינביה תקופת הפרהיסטוריה נמשכת עד לפני 1700 ו- 1800 שנה. באזור ארץ ישראל תקופת ההיסטוריה היא יותר ארוכה, אבל גם היא, אם אנו מדברים שאדם נמצא בשטח כ- 7000 שנה, מתוכן 4500 הן היסטוריה. כל השאר הן פרהיסטוריה מכיוון שיש עדויות לאדם אבל הן לא כתובות. ניתן להבין את הממצאים אבל לא יכולים לאמת אותם בכתב.

ההגדרה היסטוריה ופרהיסטוריה היא מאוד מקובלת בכל העולם. הממצאים מראים פעילות של אדם בצורה רציפה במשך 7000 שנים האחרונות. כאשר מתייחסים ל- 7000 שנה המפה של ארץ ישראל לא תמיד נכונה. לא בהקשר לישובים אלא לדברים שנמצאים בשטח עצמו, הרים, עמקים, נהרות וכל הדברים האחרים. גם כדור הארץ עבר שינויים רבים במשך 7000 שנים האחרונות. למשל אגם הכינרת וים המלח היו הרבה יותר גדולים. בתקופות גיאולוגיות קודמות הם היו מחוברים. גם האקלים היה שונה. ההרים ועמקים נוצרו בתהליכים גיאולוגים, ובתקופה האחרונה היו תופעות של התחממות והתקררות כאשר האקלים שאנו מכירים היום מתייצב לפני כ- 10000 שנה. כאשר יש קרחונים באירופה הדבר משפיע גם למזרח התיכון, כאשר יש יותר קרח אז יש פחות ים, מפלס הים יורד. היום כאשר מדברים על תהליכי התחממות אז החשש הוא מפי עליה של פני הים. אם הים עולה כ- 3 או 4 מטר אז הרבה מקומות יהיה תחת מים ואפילו הרבה אי בעולם ייעלמו. היום מגלים ומוצאים שרידים של חיות שכבר לא נמצאות באזור, למשל, שרידים של פילים וקרנפים ע"י גשר בנות יעקוב באזור נהר הירדן. כמובן גם של פרחים. האקלים בו אנו חיים, עם עונות מאוד מיוחדות, הוא מאוד משפיע על פעילות האנושית באזור. הוא מתאפיין שאין בו 4 עונות בשנה, אלא רק 2 עונות, עונה אחת חמה ויבשה שנמשכת כ- 7 חודשים ועונה אחת שהיא קרה ורטובה והיא נמשכת כ- 4 חודשים. אין אביב וסתיו. בדרך כלל תקופת הסתיו שהיא עונה צהובה וכל עלים בעצים נופלים אבל באזור הפרחים מתחילים לפרוע, לדוגמה הרכפות וכלניות. לאומת זאת באביב קורה ההפך. בחודש מרס אפשר לראות הרבה ירוק וחודש אפריל ומאי הכל כבר צהוב. אביב וסתיו יש בשתי מקומות בארץ, בשירים ובגני ילדים. אולי אלינו יש עונות מעבר קצרות. יום אחד קר וחורף ויום אחד חם וקיץ. זה מאוד משמעותי לגבי קיום אדם. מה הפרוט של שתי עונות עבור אדם שחי בשטח? מה אומר ש- 7 חודשים בשנה אין גשם? זה אומר שאין אפשרות להתקיים אלא אם חיים על יד מקורות מים, מפתחים טכנולוגיה לעגור מים או להוביל מים.

בצורה מאוד בולטת רוב האנשים יישבו בדרך כלל, באורך כל ההיסטוריה ועד היום באזור הרים. מה קורה באזור החוף כשאר יורד גשם? כל הגשם מחלחל בתוך הקרקע. לא חשוב כמה גשם יורד, אי אפשר לגדל גידולים חקלאים בצורה מסורתית. לכן אפה ישבו האנשים באותם אזורים? רק באורך הנחלים, אותם מקומות שפעם היו נהרות, כמו נחל אלכסנדר, נחל חדרה, נחל שיקמה, נחל הירקון. אפה ישבו בהר? גם צריכים מים, לכן ישבו על יד מעיינות. בהר אין בארות, יש רק בורות. ההבדל בין באר לבור. באר זה חפירה במגיעה לזרימת הקרקעית. בור זה בניה שקולט או אוגר דמי גשם. במישור החוף ניתן לחפור ולהגיע לדמי התאום. בהר רק ניתן לאגר מים.

בראשית קיום האדם בארץ ישראל מתחיל כאשר אדם הקדמון מחליט לצאת מאפריקה ומגיע לאזור. המקום הראשון שאנו מאתרים שיושבים אנשים בשטח, זה באזור שנקרא תל עובדיה, שנמצא לא רחוק מדגניה. התגלה בשנות ה- 30 וחפירות ממשיכות עד היום.
 

אתר: גן_לאומי_עובדיה

בכל האזור של בקעת הירדן יש התיישבות. המומחים מזהים תרבויות שונות ע"פ אבן הצור או בזלת שחותכים. תקופה שהאקלים באזור היה שונו, הרבה גשם והרבה חום שאפשר צמחיה שאפשרה גם את הנדידה של חיות. האדם היה מגיע מדרום לכאן ומכאן התפשטות לכל העולם. אותו מסלול שאנו מכירים בנדידה של ציפורים באזור היתה גם נדידת האדם בקצב אחר. ע"פ השרידים בשטח אנו יכולים לראות את התרבויות השונות. בכל ארץ ניתן למצוא שרידים על פעילות האדם, מקומות שעבדו אבני צור, חניות של אנשים. הם חיו מציד, כלומר, הפעילות העיקרית היה ציד ולקט (recoleccion) של כל מיני פירות וגדלו בשטח, חיו בקבוצות קטנות של 2 או 3 משפחות. מתאימות את הזמן לתנאים שיש בשטח. אמרו פעם שההבדלים בין חיה לאדם הם שאדם משתמש בכלים לאומת חיות שלא אבל בשנים האחרונות ניתן לראות כמה חיות שכן משתמשות בכלים. הרבה שרידים נמצאו במערות אבל לא גרו בהן. לאומת אירופה האנשים לא גרו במערות אלא נדדו על פני השטח ולהטים רחוקות מצאו מחזה במערכות אבל לא כמגורי קבע. מערות אדם הקדמון בכרמל, מערכות כבארה על שם ביצות כבארה שהיו עד תחילת המנדט הבריטי, מערות בנחל עמוד, נחל כנה, מערות על יד נצרת. השרידים נשמרו יותר בתוך המערות לאומת אלו שהיו בשטח שנעלמו. "אם לא מצאת זה לא אומר שלא היה".

אתר:  http://www.archaeology-classic.com/Israel_H/Nahal-mearot.html

במשך 6000 שנה תרבויות שונות חיו בתקופה שהגדרת הכללית היא תקופת האבן. יש תקופת האבן הקדומה או פליאוליתית, פלאיוס = ישן, ליתוס = אבן ביוונית. תקופת האבן החדשה או הניאוליתית. מאפיינים את התקופה ע"פ החומר המרכזי שאדם הכין את כליו. לכן נקראת בגדול תקופת האבן. כלקוליתית (אבן-נחושת), ברונזה, ברזל ואז מתחילים עם ההיסטוריה. אין לנו אפשרות אחרת לתארך ולתת שמות לתרבויות אז משתמשים בהגדרות הכלליות.

מגיע לפני כ- 10000 אדם שנקרא אדם הגלילי, שנמצא במערה לא רחוק מנצרת, אתר היום חשוב לתרבות הנוצרית, הר הנקרא הר הקפיצה (קפזה), ע"פ המסורת הנוצרית, אנשי נצרת לא אמינו בישו, רדפו אחריו והוא קפצה מכאן עד הר התבור. בתחתית ההר נמצאה מערה ובה נמצא בשנות ה- 20 גולגולת, שרידיו של הומו ספיאנס Homo Sapiens)).מתאריכים את הגולגולת כ- 10000 שנה. כולנו שייכים היום לפלד שהתפתח מאדם הקדמון והגיע להומו ספיאנס. כאשר במקביל לו, באירופה יש סוג אחר של אדם, אדם הניאנדרטלי, על שם אתר בגרמיה שבו נמצאו השרידים שלו. הוא היה שונה מאותו אדם שאנו מכירים, יותר נמוך, רחב ואם גולגולת יותר גדולה. הוא שלט באירופה במשך כ- 10000 שנה עד אולי שמגיע ההומו ספיאנס והם נעלמים.

הניאנדרטלים הסתגלו לקור בשל הגולגולת הגדולה שלהם, מבנה גופם הנמוך והחסון ואפם הגדול – תכונות שהיו מצויות אצל האוכלוסיות הארקטיות המודרניות. גודל הגולגולת של הניאנדרטלים היה גדול אך גודל המוח זהה כמעט לזה של האדם המודרני. גובהם של הניאנדרטלים הזכרים מוערך כ-165 ס"מ ומבנה גופם מוצק ושרירי בשל הפעילות הפיזית (ציד) ואילו גובהן של הנקבות מוערך 153 – 157 ס"מ (ישנה סברה האומרת כי אצל הניאנדרטלים גם הנשים היו צדות).

מאמר:  http://news.walla.co.il/?w=/5/818201

במשך שנים היתה המחשבה שאדם הניאנדרטלי הוא יצירה של אירופה. לאירופאים במאה ה- XIX היה מאוד קשה לקבל שהמוצא שלהם הוא מאפריקה. היום יודעים שהיה זרם שהיגיע מאפריקה. האדם שנמצא בנצרת שייך להומו ארקטוס, האדם הזקוף.

הומו ארקטוס (Homo Erectus), שפירושו "האדם הזקוף". נחשב לחלק מהשושלת ממנה התפתח האדם וממנו התפתח באפריקה הומו ספיאנס. עד 2007 היה מקובל להניח שהוא התפתח מהומו הביליס. כעת משערים ששניהם התקיימו במקביל במשך חצי מיליון שנה. גובהו נע בין 150 ס"מ ל 160 ס"מ,ומשקלו בין 40 ל 55 ק"ג. ככל הנראה הוא היה ההומוניד הראשון שידע להבעיר אש. כמו כן היה הראשון מאבות האדם שהיגר מאפריקה ואוכלוסייתו התפשטה על חלקים ניכרים מאירופה ואסיה.

בארץ נמצאו שרידים של הומו ספיאנס וגם של אדם הניאנדרטלי. כנראה כאן היה אזור הגבול ומגע בניהם. כאשר לפני כ- 11000 שנה המזון העיקרי הוא מה שמגיע מציד. האדם התעסק בציד ולקט. לא חיו במקומות גבוהים אלא נדדו בעקבות החיות, מקורות המזון שלהם. לפעמים עשו אתרים שבו גרו תקופות מסוימות, חודשים. לכן יש הרבה מקומות שאותן משפחות נדדו, גליל, כרמל, שומרון, יהודה.

לפני 10000 שנה המהפכה הראשונה בתולדות האנושות, שכנראה שמתחילה באזור של מזרח התיכון, המעבר מציד מזון ליצירת מזון. המהפכה הניאוליתית. האדם עובר מציד לחקלאות. האדם מגלה את המקור של החיטה. אהרון אהרונסון חקר את מוצא החיטה, בראשית המאה וב 1906 גילה את הצמח המקורי. החיטה בויתה ולא כל כך יודעים איך הדבר נעשה אבל יכולים להבין שאנשים ראו שיש צמחים שיש יותר ואלו שיש פחות וידעו לקחת אותם צמחים שיש יותר, להפריד ולגדל אותם, בין צמח עם גרגר אחד לאלו שיש יותר. היום ניתן לראות צמחים עם 12 ו- 14 גרגרים. דבר שמביא לכך שאנשים יכולים להפסיק לנדוד. כי המהפכה החקלאית אומרת בעצם אנחנו יכולים למצוא את המזון שלנו במקום שאנו נמצאים, יודעים איך לגדל אותו ויכולים לעשות שנה אחרי שנה. יכול להיות שגם במקביל ביית (domesticar) את הכבישה ואת עז, כך שנותן את החלב ואת הבשר. ברגע זה אין צורך להמשיך לנדוד ואפשר להישאר בישוב קבע. חלק המשיכה להתעסק בציד ולקט אבל קבוצות גדולות יותר יושבות במקום אחד וקבע וגם מתחילים לבנות מבנה קבע וכמובן במקומות שיש התנאים הנוחים לגידול חקלאי, זה אומר, כמות מספיקה של גשם או מקום שאפשר למשוך מים, על יד מעיינות, נהרות. האתרים הראשונים נעשים באזור הבקע כמו עינן (בעמק החולה, בתחום שמורת נחל עינן ובסמוך למעיין עינן (עין מלאחה), בגובה כ־70 מטרים מעל פני הים, אפשר לראות אותו בדרך. יש בו מבנים).

פחות או יותר הנוף הוא אותו נוף שאנו מכירים. גם בקו החוף. יש ישובים שנמצאים בתוך הים. הם היו באותה תקופה שהיה יותר קר ואז הים היה יותר נמוך. עתלית, חוף הבונים. גם בתל אביב יש מקום שנקרא הגבע של איל, קרוב לקולנוע פער, קיים שרידים לישוב.

מעבר לחקלאות. דפקה במישור החוף נמצאים אתרים מאוחרים יותר שהתחילו להתעסק עם חקלאות. באזורים של הנגב, הבקע קשה לדגל את מזון הבסיסי של החיטה כי אין התנאים המתאימים. בהר גם היה קשה לגדל חיטה. החקלאות היתה רק צורך קיום. כל אחד מגדל את מה שהוא צריך.

כך היה המצב עד סוף המאה ה- XX כאשר התחילה את העליה היהודית. קודם לא ידעו להתמודד עם החולות. מה נתן את האפשרות לגדל הדרים? שני דברים, מים משאיבות, יש לחפור בין 15 עד 20 מ. ולהפוך את חול לאדמה שניתן לגדל הדרים.

אחד הסימנים להתיישבות קבע הוא קבורה, שזה שינוי תרבותי שלא דפקה קשור להתיישבות הקבע, אוכלוסיה מתחילה לקבור את מתיה. כאשר הקבורה היא מסודרת אז ניתן לדבר על תרבות. באתר עינן מצאו קבורה בערך של 30 אנשים. באחד מהם יש שלט של אישה עם כרנים של צבי. זה אומר שמישהו חשב וקבר מצורה מסודרת. כמו כן מתחילים לראות כשותים יחד עם בני אדם, לצבוע וסימנים אחרים שלא יודעים המטרה, פולחן אבות, פולחן רוחות, לשמר שלט האוהבים וכלוי. מתחילים למצוא דברים או תופעות שהם חלק מתרבות, קבורה, תכשיטים, צבעים, פסלים כאשר עדין חומר העבודה הראשי הכל מאבן, כלי חיתוך וכולי.

אבל גם מתחילה באותה תקופה להשתמש בכדים (vasijas), שקשור לאדמה. המצאת הדכים לא כך יודעים כמו הרבה דברים נוספים כי אין עדויות כתובות, מי ולמה, כיצד ואיך. החקלאות קדמה לקרמיקה. מתחילים למצוא כלים שאדם יוצר. יש התפתחות תרבותית הדרגתית שנעשתה על ידי אנשים שאנו לא יודעים מי הם ומקורם. האם הם צאצאים מאנשים שהגיעו מאפריקה או תרבויות שהתפזרו ואחר כך חזרו לאזור. לפני 10000 שנה יש שרידים, עצמות של אנשים. רוב העצמות ניתן לערך עד גיל 30, אחד או שתיים הגיעו לגיל 50. באתר מסוים שליש מהאנשים היו עד גיל 16. הם היו יותר נמוכים מכיוון שלא היה מספיק מזון. כאשר יש יותר מזון אז האדם הוא יותר גבוה. גם מתחילים למצוא בכלים ציורים, פסלים דמויות של אנשים וחיות. הם נמצאים בישובי קבע כפריים בסדר גודל של 30 עד 40 משפחות, מפוזרים בכל הארץ בלי שיש לנו הבנה למבנה החברתי שלהם, פוליטי ורק שהם היו כאן ולפי הכלים ניתן לדעת מה הם אכלו. שרידים של צמחים, בעלי חיים.

 שלב הראשון של קיום המין האנושי בארץ ישראל. יש רצף התיישבות בכל הארץ בין 10000 ל- 7000 שנה, כלומר, 3000 שנה שיש תרבות החקלאית בארץ עד שמגיעים לשלב שאדם עולה עוד צד קדימה ומתחיל להיות אדם מתועש. כלי חרס ויצירה וכלים מאבן זה תעשיה. כי זה לא אדם אחד שיושב ועושה אלא אתרים שמספר אנשים ישבו ועשו. ככל הנראה לא התחיל בארץ ישראל, אולי באזור טורקיה. התרבות האנושית מתחילה להבין שאפשר ליצור מתכות. המתכת הראשונה היא הנחושת פחות או יותר לפני כ- 6000 לפנה"ס, כלומר, לפני 8000 שנה. איך הדבר הזה מתחיל, איך האנשים לומדים שאם לוקחים סלע מסוים ומפוררים אותו, שמים אותו בטמפרטורה מאוד גבוה אז יוצר נוזל שכאשר הוא מתחיל להתקרר אפשר לכוון אותו ואז יוצר כלי. התכן שכתוצאה מברקים ראו ומצאו נחושת. כך או כך בתקופה הניאוליתית מתחילים לראות כלים מנחושת שנעשו כנראה לא על ידי קבוצת אנשים שישבו בשטח אלא התפתח מעמד של אנשים שעברו ממקום למקום שהם היו הנפחים וליצור את הכלים מנחושת. כדי לייצר נחושת צריכים פחות חום. עמוד שלמה הם מאוחר יותר אבל באותה שיטה. לא מוצאים הרבה שימוש. נמצא במערה נחל משמר, בתוך מערה ובתוך בור מצאו הרבה כלי נחושת. קודם כל השתמשו אותה בחקלאות אבל כנראה כבר מתחיל לשמש ככלי נשק, סכינים, גרזנים. לכן קוראים לתקופה כלקוליתית. אין מצב שמפסיקים להשתמש באבן. נחושת היתה מעט וגם מעט אנשים ידעו איך להשיג אותה. גם יש עדויות של כלי נחושת שחיממו אותו והשתמשו במשהו אחר או שינו אותו. התקופה פחות או יותר כ- 1000 שנה, בערך לפני כ- 7000 שנה. אתר החשוב ביותר באותה תקופה הוא תולילאת-אל-רסול. זהו תל קטנטן בקרבת קצהו הצפוני של ים המלח. מצאו כפר מסודר, כ- 100 בתים ויותר עם חדרים, עם כלים נחושת ואחרים. אנו מתחילים לדבר שיתכן שהיה תנוע של אנשים מהצפון לכיוון ארץ ישראל.

מאמר:  http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21668-00.html?tag=20-24-48

מה התפקיד של ארץ ישראל באזור. רואים שארץ ישראל נמצאת על ציר התנועה הראשי בין התרבויות של הדרום של מצרים ובין התרבויות של הצפון. למעשה מתחילים למצוא את ארץ ישראל שנמצאת תחת השפעה של כוחות פוליטיים או אנושים של אנשים שמגיעים מהדרום או מהצפון. בעצם עם אנו נחשוב על תקופות יותר מאוחרות, ארץ ישראל היא קו שלפעמים הדרום ולפעמים הצפון, כולם עוברים דרכה. התוצאה היא שכל התרבויות שהיו שייכות למרחב ים תיכוני עוברות דרך ארץ ישראל עם מסעות צבאים, כיבוש או התנחלות. הסיפור של בני ישראל שיוצאים ממצרים ומתיישבים בארץ. סיפור של הכנענים וכולי. מביא אותנו להכרה לתפקיד שיש לארץ ישראל כאזור מעבר בין דרום-צפון וההפך. בגלל מדבר ירדן אז רק נשאר 100 ק"מ רוחב בין הים לנהר הירדן למעבר. כל ההיסטוריה מתרחשת על קו שרוחבו 100 ק"מ ויש בו הר, בקע, עמקים, אקלים שונים במרחק קטן. עליות וירידות גובה, בין 800 ל- 400-. מתיישבות עמים שונים, קבוצות אוכלוסיה שונות במחרבים שונים.אם מסתכלים היום על המפה יודעים שיש שתי קבוצות אוכלוסים, יהודים וערבים. היהודים יושבים במישור החוף והערבים בהרים. בתקופות קודמות היה ההפך. הגליל היה מאופיין עד היום כבעל אוכלוסיה מאוד הטרוגנית. היום ניתן גם לרואות שיש יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, צ'רקסים וכולי. לכל קבוצה היה ויש את הכלים שמאפיינות את התרבות.

תנועה צפונה-דרומה הולכת בעיקר בשני נתיבים, דרך הבקע או דרך מישור החוף. גם מתחיל התפתח תנוע ימית דרך חוף הים. היתרון הוא שבאוניה אפשר להוביל הרבה יותר ובהרבה פחות מאמץ. ניתן להעמיס מאוד עצים על אוניה בלבנון ולנוע לכיוון מצרים. אין במדבר תנוע עד תקופה שמבייתים את הגמל. סיפור מכירת יוסף תמורה גמלים. לא מתאים תקופת הסיפור בזמן שביות את הגמל.

ממצרים מגיעים שליטים אבל לא אוכלוסיה. לאומת זאת מהצפון כל הזמן מגיעים אנשים. הראשונים שהגיעו היו מהדרום אבל אחר כך רוב האוכלוסיה בארץ ישראל במשך כל דורותיה עד התקופה ההיסטורי מגיעים מכיוון צפון.

עברנו את המהפכה הראשונה, הניאוליתית ודרך תקופת הנחושת מגיעים לתקופה הבא שהיא הישוב במעבר בין ישובים כפרים לישובים עירוניים. כמו כן המעבר לכלי יותר מפותח והדבר המפותח יותר זה לא שמשתמשים במתכת אחרת, מתכת מקורית אלא מתכת שנוצרת על ידי אדם. הברונזה זה בעצם נחושת שמערבבים לתוכה … 1-6 או 1-9. לא יודעים מי עשה ואיך. כך שהברונזה יותר עמידה ונוצרים כלים הרבה יותר מרכזים ולכן נכנסים לתקופת הברונזה או ארד. מתי מתקיימות ערים? הן צריכות דבר מרכזי אחד, העיר איננה עוסקת בחקלאות אלא במסחר, תעשיה, שירותים, לימוד וכולי אבל לא מייצרת את המזון שלה. התנאי הראשוני הוא שהכפר צריך לייצר מזון שיספיק לעצמו וגם לעיר. הדבר הזה קורה בארץ ישראל כאשר יש נעשים שני מהלכים, הכנסה של המחרשה אולי על ידי אנשים שמגיעים מהצפון, שנגרר על ידי בעלי חיים, דבר שמאפשר כמות גדולה יותר של גידול חקלאי. הדבר השני ההתמחות של ארץ ישראל בשני גידולים מרכזים, מאוד אופייניים במזרח התיכון, הזית שמננו מפיקים את שמן ואת הגפן שממנה מפיקים את היין. ברגע שיש יין ושמן הכפר יכול ליצור עודפי מזון שיפשרו קיום ערים. לכן הדברים קשורים אחד לשני. ערים מתחילים בארץ ישראל לפני כ- 4000 שנה שהם יובילו את ההתפתחויות של ארץ ישראל באותה תקופה.