האימפריה העותומאנית בירידתה

כתיבת תגובה

תקופה: 1799 לספירה – 1917 לספירה

200 השנים האחרונות של ההיסטוריה. מתחילת המאה ה- 19 עד אמצע מאה ה- 20.

בשנת 1799 מסע נפוליאון בארץ ישראל, יש אנשים שרואים בשנה הזאת כראשיתה של העת החדשה בארץ ישראל. מחלקים את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות, היסטוריה מרגע שאדם מתחיל לכתוב, לפני זה היא תקופת הפרהיסטוריה. העת העתיקה, ימי הביניים ועת חדשה. פחות או יותר העת העתיקה היא מתחילת הכתב, האדם מתחיל להתארגן בקבוצות שגם כותבות כאשר סיום של אותה תקופה בשנת  476 לספירה, זאת השנה שבה העיר רומה נופלת בידי הברברים. החל מאותה שנה מתחיל תקופת הביניים וממשיכה עד שנת 1453 כיבוש קונסטנטינופול או 1492 גילוי אמריקה או סביב 1500 שנת הרנסנס. תאריכים סמוכים אחת לשני. מכאן מתחילה העת החדשה.

כאשר מבדרים על שלוש התקופות אז מדברים על תקופות שבהן העולם מתנהג בצורה שונה. ברור שלא שנה אחת או אירוע מסוים משנה את התקופה אבל זה נקודה סיום. כל הדברים האלה אין שום משמעות למזרח התיכון וארץ ישראל, כמו כן בפרק הזמן הזה.

בשנת 476 ארץ ישראל נמצאת באמצע תקופת הביזנטית. איך נגדיר את המעבר בין התקופות, מתי נגמרת העת העתיקה? אולי כאשר מגיעים המוסלמים ופותחים עולם חדש בארץ ישראל והמזרח התיכון. אם זה לא נכון סיום העת העתיקה בשנת 476 לארץ ישראל אז ברור שגם לא נכון לכל העולם המזרחי, יפן, הודו וכולי. קיבלנו חינוך ותפיסות אירופאים.

בשנת 1517 הגיעו העותומאניים לארץ אבל הם החליפו את הממלוכים ומי שחי בארץ באותה תקופה לא הרגיש שום שינוי ומשמעות. ניתן להגיד שארץ ישראל עבר עולם עתיק אבל כמעט לא ימי ביניים,  אפשר לדבר על התקופה הנוצרית, מוסלמית. האם העת העתיקה היא התקופה הפגאנית? אירופה בימי הביניים היא העת הנוצרית? או אולי העת החדשה זה העולם של השכלה? במרכז העולם של העת החדשה אין אלוהים אלא האדם. זה פחות או יותר המעבר. עולם אלילי, עולם נוצרי. הסברים האלה אין משמעות לגבי ארץ ישראל ולכן אחת השאילות היא ממתי העת החדשה? מתי מתחיל התהליך או השינוי שבעקבותיו העולם הישן נעלם ומתחיל עולם חדש? חוקרים לוקחים שנת 1453 ושנים הבאות ולא רואים שום הבדל בעל חשיבות, אם יש או אין חומה בירושלים. השינוי מתחיל במאה ה- 19. יש אנשים שטענים שהתחלה היתה בשנת 1799 בגלל מסע נפוליאון כי מחזיר למרחב של ארץ ישראל את השחקן האירופי שנעדר מהמרחב מתקופת הצלבנית.

בעצם ארץ ישראל שמכירים היום היא הרבה בהשפעה אירופי. השחקנים שהיו עד שנת 1800 הם משניים, כלומר, האוכלוסייה הערבית, השלטון העותומאני כבר לא קיים, היום השחקן הראשי הוא העולם היהודי או אוכלוסיית היהודית עם תפיסה עולם אירופי אף על פי שחלק הגיעו ממדינות המזרח. נפוליאון הגיעה לארץ ישראל מנסה לכבוש את ארץ, חיילים צרפתים נמצאים בארץ בפעם ראשונה מאז תקופת הצלבנית שהנוצרים, לפרק זמן קצר, הם השלטים בארץ, לפחות באזורים שעובר הצבא של נפוליאון, החייל הנוצרי מנצח את החייל העותומאני או מוסלמי. בין שאר הדברים המעניינים במסע נפוליאון חוץ מאותו מסע צבאי היה מסע מדעי, אחד הדברים שמשך נפוליאון הם מדענים ומומחים. החקר של כל העת העתיקה עד אותה תקופה לא ידענו שום דבר חוץ ממה שכתוב במקרא. לגבי ארץ ישראל, אחד הדברים המעניינים היו שיחד עם צבא של נפוליאון הגיע מפקד חיל ההנדסה שעסק במיפוי של ארץ ישראל בעיקר באזורים של נפוליאון הסתובב וזה המיפוי המדעי הראשון של הארץ. עד שנת 1800 אנשים שייצרו מפות, ויש מאות מפות שייצרו קודם, לא היה קשר רציני בין המציאות והמפות. בודדים ביקרו את ארץ. הצרפים היו המובילים בעולם בקרטוגרפיה, יצירת מפות מדויקות המבוססות על מדידות.

מפת jackotel, פורסמה בשנת 1814. מכאן ניתן לשחזר תולדות הארץ מכיוון שאנשי נפוליאון גם רשמו כל מה שהם ראו, כלומר, יש מידע שאפשר להתייחס כמידע שממנו אפשר להמשיך ללמוד. לכן יש אנשים שאומרים החל ממסע נפוליאון מתחילה העת החדשה.

יש אנשים שאומרים שמסע נפוליאון היתה אפיזודה חולפת בארץ ישראל שבעצם לא יצרה שום דבר חדש בארץ פרט שהרסה כמה ערים, יפו למשל, כמו מכה ברק, בא עשה, נעצר בעכו, לא הצליח, הסתובב והלך. שנה לאחר מן כן אף אחד לא ידע מה שהיה.

העותומאניים עשו מפקדים ולכן יודעים כמה אנשים היו במרחב במאה ה- 16. אבל במאה ה- 17 ו- 18 אף אחד לא ספר. כל נתון שיש זה בעקבות אנשים שבאו לביקור בארץ וכתבו ערכות של אוכלוסייה. נסע מחקר וההנחה היא שבבראשית המאה ה- 19 היו בארץ כ- 250 אלף אנשים, מתוכם אולי 8000 יהודים.

המסע של נפוליאון לא נלמד בצרפת כחלק ממורשת נפוליאון כי לא היה דבר גדול ומוצלח. נקודת הזמן איננה משמעותית כי אולי אירוע אבל 1804 לא היה שונה משנים קודמות. מי שעצר את נפוליאון לא היו העותומאניים. בעכו עצר אותו השליט המקומי אבל הניצחון על נפוליאון התאפשר בזכות הצי הבריטית שלפני שנפוליאון הגיעה, באלכסנדריה מחסלים הבריטים את כל הצי של נפוליאון וכך מונע ממנו להעביר תותחים לעכו ובגלל זה צריך למשוך את כל הדרך ממצרים. דבר שני, שייטת אנגלית גם משתתפת בהגנת עכו, כלומר, צרפתים ובריטים נלחמים על הארץ. אחרי שזה נגמר עזבו את ארץ ולא התעניינו בה. במשך 20-30 שנה לא קרה בעצם שום דבר, אותן שחיתות.

יש אנשים שמצביעים באחד האירועים הלא כל כך ידועים מארץ ישראל החדשה כנקודת התחלה של התקופה העת החדשה, אחת התוצאות של מסע נפוליאון במצרים היה שכאשר הצבא הצרפתית חוזר לצרפת, הטורקים מחליטים לשלוח מפקד למצרים לעשות סדר. לוקחים קצין ממוצא אלבני, שמו מוחמד עלי. הוא בשמך 15-20 שנה מארגן את מצרים מחדש, מכניס שיטות עבודה חדשות, והרבה שינויים בחקלאות, עירוני, מסחר. כובש סודן עבור האימפריה העותומאנית, נלחם בחצי אי ערב בדיכוי המרד הווהאבי, ויוצר צבא טוב, מאורגן ומסודר. כאשר היוונים פותחים במלחמת העצמאות שלהם כנגד הטורקים, שולח את הצי שלו לעזור לטורקים. בסופו של דבר אחרי 6 שנים היוונים מצליחים להשיג את העצמאות אבל אחרי שבמשך 30 שנה הוא יושב במצרים הוא מבקש מהשלטון העותומאני להישאר במצרים כשליט של האימפריה. כמו כן הוא מבקש שהיורשים שלו יוכלו להמשיך באותו תפקיד. משמעות של דבר, להקים שושלת שישלוט במצרים תחת חסות הסולטן הטורקי.

מכיוון שהשלטון העותומאני שהפסיד את יוון היה ברור לו שדבר מסוג זה פרושו לעתיד גם ניתוק של מצרים. אותו מוחמד עלי מחליט לצאת למלחמה נגד האימפריה העותומאנית. הצבא המצויד והמודרני ברשות בנו החוג איברהים פאשא. כל מה שנפוליאון ניסה לעשות ולא הצליח אז מוחמד עלי ואיברהים פאשא כן מצליחים. הם עולים לארץ ישראל וכובשים את כל האזור, הטורקים שולחים צבא. חוזר אחרי 7 חודשים ומצליחים לכבוש את עכו, עולה צפונה וכובש את כל סוריה. מגיע לטורקיה ואז הסולטן מבקש שביתה נשק בשנת 1831. התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833,מוחמד עלי מקבל מעשית את השליטה על כל השטחים הדרומיים מהרי הטאורוס, הם שרשרת הרים המשתרעת בדרום ובמרכז אסיה הקטנה בכיוון כללי ממערב למזרח במקביל לחופי הים התיכון ולאחר מכן לגבול סוריה וטורקיה. למעשה כל סוריה וארץ ישראל נמצאים תחת שלטון מצרי. השליטה נמשכה 9 שנים.

אותו מוחמד עלי, כל מה שהוא עושה במצרים מתחיל להביא בארץ ישראל, ארגון, שלטון מרכזי, מאפשר לנוצרים לפעול בראץ. בשנת 1839 הקונסוליה האירופאית הראשונה נפתחת בירושלים. כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, מגיעים לארץ ישראל לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים בדרך בין קהיר לדמשק, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה, לדוגמה ביישוב ערב-אוּפּי בוואדי חוורה (עמק חפר) והיישוב ערב-דמארה באזור חדרה; שכונות מצריות אחדות ביפו וכפרים בסביבתה, כגון פג'ה, סומייל, ג'לג'וליה, אמלבס (פתח תקוה), קובּ‏ֵיבה ועוד; תושבי קטרה (גדרה) באו בתקופה זו מלוב; בואדי ערה ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של מהגרים מצריים בכפרים ערה, ערערה, כפר קרע, כפר קאסם, טייבה, קלנסואה, אום אל פאחם ואחרים.

כשיצא איברהים למסע כיבוש נמל יפו מידי הסולטן הטורקי הקים מפקדה צבאית על הרכס שמדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. איברהים פאשה הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו "סכנות" – ומכאן צמח המושג שכונה. סכנת שיח' אברהים (עג'מי), סכנת אבו כביר, סכנת אל דרוויש (גבעת התמרים), סכנת אל מוצרייה (מנשייה), סכנת חמד (דרום רחוב הרצל) וסכנת דנייטה (בין רחוב הרצל ודרך שלמה) שייכות לפלחים מצרים. חלק מן המשפחות נשארו בארץ עד היום.

מוחמד עלי היה שליט מוכשר ויעיל והשליט בארץ סדר ושוויון בפני החוק ומיסים לכל תושבי הארץ ללא קשר למוצאם ודתם.היה בכך שיפור עצום לעומת המדיניות המושחתת של משטר השולטן התורכי שהביאה לחורבנה הכלכלי של הארץ.

איברהים התייחס באהדה לאוכלוסייה היהודית והנוצרית בארץ אך הטיל גזרות על התושבים המוסלמים. הוא ציווה לאסוף את הנשק מתושבי ארץ ישראל, שלל זכויות של נכבדיהם ודרש מן התושבים המוסלמים לגייס לצבאו אחד מכל חמישה צעירים.

המדיניות החדשה והיעילה הזאת עוררה את זעמם של תושבי הארץ המוסלמים שהיו רגילים לעליונות על בני העדות האחרות. גזרותיו של איברהים, כמו גם עידוד עות'מאני מבחוץ וסיוע של האימפריה הבריטית, הביאו להתקוממות של המוסלמים בארץ ישראל נגד השלטון המצרי שפרצה במקומות רבים בארץ ישראל, בין היתר בבית ג'אלה, יפו, א-סאלט, שכם, בית לחם, שער הגיא, עזה וצפת.

הפלחים צרו על ירושלים במשך ימים ולבסוף לאחר ימים של מצור הצליחו אנשים משלהם לחדור לעיר במנהרה הם פתחו את השער ואנשי צבא הפלחים פרצו לעיר בחודש מאי 1834 ותקפו את תושביה, במה שהיה המאבק האכזרי ביותר שהתנהל בירושלים בין ימי הצלבנים ובין הקרב על ירושלים ב-1948. הנוצרים התחבאו במנזרים והיהודים בבתי הכנסת אולם רבים מהם נהרגו. איברהים פאשה חזר לירושלים, עלה למסגד אל אקצה והכריז על חנינה כללית, אולם המורדים סירבו להיכנע. בעקבות כך איברהים נלחם בהם והביס אותם.

יש אנשים שטוענים שמוחמד עלי הוא שפותח במעשה את העת החדשה, הרפורמות שהוא מביא, דברים שהוא עושה. בשנת 1831 מתחיל בעצם את תהליכים שבם אנו נמצאים היום.

יש עמדה שלישית שאומרת בעצם שמוחמד עלי יושב בארץ 9 שנים. בשנת 1839 חידש הסולטן מהמוט השני את הלחימה מכיוון שהוא מעריך שיש לו כוח לדחוק את מוחמד עלי, מגיס צבא ויוצא למלחה נגד מוחמד עלי ובקרבות הצבא של מוחמד עלי מחסל את הצבא העותומאני בקוניה. שוב הגיעו הכוחות המצרים לסביבות קונסטנטינופול אך נעצרו בשל התערבות אירופית בינלאומית, שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ואיברהים לוותר על סוריה בשנת 1841. לאירופה נוח יותר סולטן חלש ונטול להשפעותיהם יותר מאשר מוחמד עלי שיעשה מה שהוא רוצה. לראשונה מאז התקופה הצלבנית מתאחדות מדינות אירופה למבצע משותף. כל המדינות העצמאיות והחזקות באירופה, חוץ מצרפת, שולחות צבא למזרח התיכון לעשות סדר לעזרת הסולטן העותומאני. הצבע נוחת בבירות, עולה להרים, פוגש את צבא של מוחמד עלי ומנצחים אותו. הצבא של מוחמד עלי לא מתפורר ונסוג דרך המדבר למצרים. הכוח האירופאי מגיע לעכו וביום אחד כובשים את עכו בזכות הפגז המתפוצץ. עד אותה תקופה תותח היה תותח מצור, שהיה יורה בהתחלה כדור או גוש של סלע, אחר כך כדור ברזל, כאשר הכדור היה פוגע בקיר או חומה כאשר ההדף היה הורס את הקיר. באותה תקופה המציאו פגז כאשר הוא פוגע אז מתפוצץ, החלקים שלו מתפזרים וגורמים הרס בכל הסביבה. יוצא המזל שהפגז פוגע במחסן אבק השריפה של עכו. הנזק בעיר היה עצום. הרבה אנשים וחיילים נהרגו בהתפוצצות והלוחמים המצרים אבדו הרצון והיכולת להמשיך בלחימה. קצין אוסטרי רואה שנוצר חור בחומה ומנצל אותו, נכנס ועולה למגדל, שם את דגל האוסטרי. כאשר בבוקר מתעוררים המגינים של עכו ורואים את דגל אז נכנעים. אותו קצין היה יהודי.

מוחמד עלי עוזב את הארץ, כל הרפורמות שלו מתבטלות אבל כתשלום עבור העזרה האירופי לשילטון העותומאני אז השלטון העותומאני מתחייב לשני דברים מרכזים: הוא מתחיל בשורה של רפורמות בשלטון מתוך רצון להיכנס למודרניזציה, מתחיל לתת אפשרות לאירופאים לפעול בתוך האימפריה העותומאני ובארץ ישראל בפרט. במעשה החזרה של השלטון העותומאני המחודש הוא זה שלדעת החוקרים מתחיל את העת החדשה. בקיצור לא מתחיל בשנת 1831 אלא בשנת 1840. השינוי לא מתחיל עם מוחמד עלי אלא מהמעורבות האירופאי, בהשפעה לשלטון העותומאני, שמביא את אותם תהליכים שקורים בארץ מאז. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 מתחילה העת החדשה.

במאה ה- 19 פועלים 4 שחקנים עיקריים. 1) השלטון העותומאני, הוא האלמנט כמעט הכי פחות חשוב אבל תיאורטי הוא ששולט בארץ. עד מלחמת העולם הראשונה, שלטון העותומאני הוא הריבון על ארץ ישראל. כמובן שהרבה דברים קשורים למה שהשלטון עושה או מונע מאחרים לעשות. 2) העולם האירופי כולל אמריקה, דיפלומטי ודתי (נוצרי). הם מאוד מפעילים בארץ ישראל באותה תקופה. דוגמאות הטמפלרים, כנסיות מנזרים, קונסוליות, מגרש הרוסים בירושלים. 3) העולם היהודים. במאה ה- 19 מגלה מחדש את ארץ ישראל. בשנת 1800 ישבו בארץ אולי 8000 יהודים, 100 שנה לאחר מכן נמצאים 80000 יהודים בארץ ישראל. יש 50 מושבות חדשות, אחוזת בית, פתח תקווה, דגניה, מטולה. 4) האוכלוסייה הערבית, בערך 250 אלף.

הפעולה של כל אחד מהם, לעתים במשולב או נפרד מן האחרים למעשה משנה את ארץ ישראל. מביא למצב… כאשר נפוליאון מגיע לארץ בשנת 1799 לא שולח חיל אחד לירושלים, כל המבצע מתרחש באורך מישור החוץ. 800 שנה אחרי הצלבנים, הקבר הקדוש ולאף אחד לא מעניין בירושלים באותה תקופה. 99 שנה לאחר מכן בשנת 1898, האדם שחושב שהוא החשוב ביותר בעולם באותה תקופה, הקנצלר הגרמני וילהלם השני, עושה מסע לירושלים, בא לבקר במקומות הקדושים בירושלים. בין ההתעלמות המוחלטת ובין הביקור של הקנצלר. בעקבותיו גם הרצל מגיע לארץ ישראל, התנועה הציונית כתנועה רשמית כבר מגיעה לארץ ישראל. מאה שנה קודם אף יהודי כמעט לא חושב להגיע לארץ ישראל.

זה השוני הגדל בין הצד האירופי, דיפלומטי ודתי, הקיסר הגרמני מגיע הצליין, משלב בתוכו את הדיפלומטיה ואת הצד הדתי והעולם היהודי מתחיל כעולם דתי ואחר כך כעולם חילוני לאומי.

למה הם פועלים? העולם היהודי היה כ…, העולם האירופי והעולם הנוצרי היה קיים קודם, כמו כן השלטון העותומאני וגם האוכלוסייה הערבית היו קיימים.

לאחר שהצבא האירופאי המשותף מזיז את מוחמד עלי אבל לא מוריד אותו משלטון ממצרים. הצבאות אירופה חזרו למולדתם ולא נשארים בארץ.

מוחמד עלי אחרי כל האירועים מקבל מה שהוא רצה כמש שנים קודם, השלטון העותומאני מוכן לקבל ולהכיר אותו כשליט מצרים, הוא ויורשיו אחריו. האחרון היה פרוק מלך מצרים. מוחמד עלי הודח ביולי 1848 בשל חולשה נפשית, ונפטר באוגוסט בשנה שלאחר מכן. שני בניו – איברהים ועבאס ירשו אותו, אך שניהם היו שליטים חלשים ומצרים הפכה לארץ תחת השפעה אירופית.

עד מלחמת העולם הראשונה לא כובשים את ארץ ישראל, המא ה- 19 זאת המאה של האימפריאליזם, קולוניאליזם. אירופאים יוצאים לגלות את עולם עם דגל ביד. בכל מקום שמגיעים שמים אותו ואומרים: זה שלי. כך הם לוקחים את כל אפריקה ומחלקים ביניהם אתה, בלי קשר מה שקורה בשטח, אף אחד לא שואל לתושבים המקומיים. היו מדינות אבל התעלמו מהן. אותו דבר קורה באסיה, אוסטרליה. כי הממשלות השטח אין לגיטימציה. היו מקרים כמו מרוקו שלא לקחו או כבשו כי היה שלטון מוסלמי מסודר. הצרפתים היו בה אבל המלך נשאר ומקורו לא היתה חלק מצרפת כמו באלג'יריה. לאומת זאת השלטון העותומאני אף על פי שהוא מוסלמי ולא כל כך מסודר הוא היה לגיטימי. ניתן להילחם ולכבוש כמו שעשו ביניהם אותם מדינות אירופאיות, אבל לא יכולים לתקוע דגל ולהגיד זה שלי. לכן עבור כל האימפריה העותומאני אין קולוניות, מושבות, התיישבות כן אבל לא לוקחים את השטח.

ארץ ישראל היתה מדינה מוסלמית לגיטימית. מתי האירופאים לוקחים זמנית את השלטון? במלחמת העולם הראשונה הבריטים כובשים את ארץ ישראל. הוגדר כמנדט ולא ככיבוש קבע. אין הרבה הבדלים בין האיסלם והנצרות, לפעמים קוראים לאזור מזרח הקרוב, לא קרוב גיאוגרפי. לאיסלם והנצרות יש אל אחד, תורה כתובה, עונש, עולם הבא. הבדלים בשמות. לאומות העולם מזרחי של סין, יפן, הודו זה עולם אחר לגמרי. גם כאשר הבריטים כובשים את מצרים בשנת 1882 עדין זה חלק מאימפריה העותומאנית באופן רשמית.

הסיבה השניה היא הבט דתי, ארץ ישראל היתה קדושה לכל העולם הנוצרי אבל גם הנוצרים הוא לא עולם הומוגני. יש שלושה זרמים עקרים: 1) קתולים, 2) פרוטסטנטים, 3) אורתודוקסים.

1 ) לקתולים יש את אפיפיור שיושב ברומה, יש הררכיה מסודרת של כמרים. ממשיכה מסורת מוקדמת, מתפללים בלטינית, אין נשואים. בעיקר נמצאת בדרום מערב הים התיכון כמו איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל. בנוסף את המדינות אוסטריה, פולין וכל המדינות אשר הגיעו הספרדים ופורטוגזים. בארץ נקראים הלטינים. ברגע שאדם נבחר אפיפיור כל מילה שהוא אומר זה אמת.

2 ) הפרוטסטנטים. במאותו אלו שיצאו נגד האפיפיור. התחיל במאה ה-16 על ידי מרטין לותר הגרמני. נוצר מערכת שמקבלים את דוגמה (dogma) הנוצרית אבל ללא אפיפיור. המאחד בפרוטסטנטים הוא שכל אחד יכול להקים כנסייה. יש מאוד קבוצות שכולן יחד מרכיבות את הזרם הפרוטסטנטי אבל אין ראש כנסייה פרוטסטנטית. חלק מהקבוצות הן:

הכנסייה הלותרנית. ממשיכים של מרטין לותר.
הכנסייה האנגליקנית. בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי. הכינוי "הכנסייה האנגליקנית" מתייחס גם לכנסייה באנגליה, אך גם לכנסיות-אחיות במדינות אחרות (שאינן כנסייה רשמית באותה מדינה), אשר הכנסייה האנגלית היא "מוסד האם" שלהם. והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך (רשמית ביטול הנישואין). לפיכך, המלך גרם לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כך, הנרי ייסד את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים.
הכנסייה המורמונית
הכנסייה הבפטיסטית
הכנסיות המתוקנות, הכוללות קלוויניסטים ופרסבטריאנים
הכנסייה המתודיסטית
הכנסייה השבדית
פנטקוסטאליזם
הקוויקרים. מייסד הקהילה הוא ג'ורג' פוקס, שהאמין כי קשר ישיר עם האל הוא נחלתם של כל בני האדם, ללא תיווך כמרים או אנשי דת אחרים. הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות, העיקריות שבהן: ארצות הברית, קניה ובוליביה.
ריסטורשניסטים
הכנסיות האפריקניות העצמאיות

הפרוטסטנטים לא היו קיימים בארץ ישראל.

3 ) רוב הנוצרים בארץ ישראל באותה תקופה ועד היום שייכים לזרם האורתודוקסי. הוא בתפיסתו ממשיך את ביזנטיון.

הכנסייה היוונית האורתודוקסית. היא הקהילה העיקרית והגדולה. גם באימפריה העותומאנית היא היתה הקהילה הגדולה. עד שנת 1923 בטורקיה חיו כ- 3 מיליון יוונים.
הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית. מוסקבה היא כמו רומה השלישית עבור הרוסים הפרובוסלאבים, אחרי רומה וקונסטנטינופול.
הכנסייה הארמנית
הכנסייה הקופטית. נוצרים מצרים. שעל פי המסורת ייסד מרקוס הקדוש. ראש הכנסייה המצרית הלאומית ידוע גם כ"פטריארך של אלכסנדריה".
הכנסייה האתיופית
הכנסייה הסורי אורתודוקסית
הכנסייה האשורית. הנסטוריאנים.

הקטולים הלכו לאירופה, הפרוטסטנטים נוצרו באירופה ואלו שנשארו בארץ ישראל הן הכנסיות האורתודוקסיות. חלק מעדות האורתודוקסיות עברו להיות קתולים, היום יש יוונים קתולים, סורים קתולים ואפילו קופטים קתולים. ערב רב של קהילות שנמצאות במזרח התיכון הן מאופיינות בשונים מהעולם הקתולי והפרוטסטנטי כקהילות לאומיות. כל אחד יכול להיות קתולי או פרוטסטנטי או אנגליקני אבל לא יכול להיות ארמני. פרובוסלאבים הם היחידים שמוכנים לקבל אחרים.

השאילות המרכזיות בפילוג הנוצרים הן האם ישו הוא גם אדם וגם אל, האם יש לו טבע אחד אלוהי ואנושי או טבע אלוהי וטבע אנושי. אלו שחושבים שיש לו טבע אחד נקראים המונופיסיטים. אמונת המונופיסיסטים שרדה בכנסייה הקופטית שבמצריים ובאזורים הסמוכים לה באפריקה.

מאמר היסטוריה משיחית: 
http://www.blessisrael.com/graceandtruth/hebrew/history/history15.htm

כלום יחד מגלים את ארץ ישראל במאה ה- 19. קיימים כל הזמן, מגלים את ארץ ישראל בגלל סיבה פשוטה גם הנוצרים מחכים את ביאת המשיח. לפי התפיסה הנוצרית הוא כבר הגיע לפני 2000 שנה אבל בגלל חטאי האנושות והיהודים בפרט הוא נצלב והוא אמור לחזור בכל מילניום. לא יודעים איך לספור, ממתי לחכות את המשיח. כאשר הוא לא היגעה בפעם הראשונה עשו את מסעי הצלב. מאותה סיבה עשו את המסע במאה ה- 19. אירופה נמצאת במשבר חברתי עצום בעקבות המהפכה התעשייתי שגרם לפרק את כל המערכות הקודמות, זרימה אנשים מהכפר לעיר, מפרק משפחות. בעיות, את הבעיות יפתרו כאשר יבוא המשיח. אז אומרים שהמשיח לא יבוא מכיוון שהעולם לא מוכן לקבל אותו. גם ביהדות אומרים שאם כולם היו מקבלים שבת אחת אז הוא יגיע ביום ראשון. מה ניתן לעשות על מנת שהוא יבוא? אז מתחיל את הרעיון שצריכים לנצר את עולם.

במאה ה- 19 יוצאים הרבה מיסיונרים לנצר את העולם. דייוויד ליווינגסטון יוצא לפעילות מיסיונרית באפריקה, רוב תושבי אפריקה היום הם נוצרים חוץ מהחלקים המוסלמים. הכנסייה השניה הגדולה בעולם נמצא בחוף השנהב. יש אנשים שאומרים שצריכים לנצרת את העולם אבל כל זמן שנשאר יהודי אחד שלא שוכנע שישו הוא המשיח לא תהיה גאולה. מפעילים במאה ה- 19 לחץ עצום נגד היהודים על מנת לנצר אותה. מארץ ישראל הוא עלה ואותו מקום הוא צריך לחזור אבל הוא לא יחזור כי כאשר הוא מסתכל על הארץ הוא רק רואה מסגדים, הוא שמע "אללה אכבר". לכן מחליטים להפוך את הארץ לנוצרית ולכן מתחילים ללחוץ על המערכות הדיפלומטיות, מכיוון שלכבוש את ארץ אי אפשר אז מתחילים לפעול בארץ. מתחילים ללחוץ לשלטון העותומאני על מנת לאפשר להם לפעול בארץ. לפי החוק המוסלמי לא מוסלמי לא יכול להיות בעל רכוש, אלא אם כן היה לו לפני שהמוסלמים הגיעו. בארץ היו כפרים נוצרים אבל לרכוש אי אפשר היה. הלחץ עושה את שלו והממשלה העותומאני בשני צווים, אחד מול מוחמד עלי מאפשרת לנוצרים עותומאניים לרכוש קרקעות. היוונים האורתודוקסים קנו הרבה שטחים בכל הארץ. אחרי מלחמת בשנת 1856 הממשלה העותומאני מאשרת לנציגויות זרים לקנות קרקע. מי הראשון שקונה קרקע בירושלים? בשנת 1860 מונטיפיורי קונה משכן שאננים ומתחילה יציאה של היהודים מחוץ לחומת ירושלים. מתחילים להקים המושבות מרגע שהיה מותר לקנות קרקע. מתחילים לבנות מוסדות, כנסיות כדי שישו ישמע צלצול פעמונים ויראה צלבים. רוב הכנסיות שקיימות היום נבנו באותה תקופה. בתבור, בכינרת, חיפה, צפת, נצרת, לטרון. מתוך רצון לעשות אחיזה. לבנות זה לא מספיק, צריכים אוכלוסייה. איך למשוך אוכלוסייה? לתת להם מה שאין להם. לתת מה שהשלטון לא נותן, חינוך ובריאות, בתי ספר וחולים. כמובן שאותן פעולות מזרימות כסף, ידע, אנשים אחרים שמכניסים את מודרניזציה ואת אירופה. האירופאים מקדימים את היהודים כמו הטמפלרים שהקימו את המושבות. היהודים אחר כך למדו מהם. העולם הנוצרי הדיפלומטי והדתי, החל משנת 1839 שנבנה הקונסוליה הבריטית הראשונה ועד שנת 1850 כל מדינה באירופה וכולל ארצות הברית יש קונסוליה בירושלים. כמו כן גם מושבות, מושבה אמריקאית, גרמנית.

כמובן העולם היהודי, 2000 שנה מתפללים "לשנה הבאה בירושלים" אבל במאה ה- 19 מתחילים לקיים את התפילה ולהגיע לארץ ישראל כדי לחיות. לפני כן רק היו באים על מנת להיקבר בארץ. על העולם היהודי ובעיקר באירופה עוברת רפורמה, מודרניזציה, תהליך השכלה, תהליך חילוני שאולי תהליך שמקדם את היהודים אבל הרבה מאוד יהודים רואים את זה כאיום על החיים היהודים. לכן העולם היהודי לוקח שתי דרכים: 1) להסגר בתוך עצנו, נשארים עם אותו הלבוש של תחילת המאה ה- 19. מנתקים את עצמם מהסביבה. 2) אחרים שמחליטים לבוא לארץ ישראל כי כאן אפשר לשמור על החיים היהודים.

כל נציג אירופאי שנמצא בארץ היה לו חסינות, כמו מעמד דיפלומטי. השלטון העותומאני לא היה יכול לגעת בהם. גם העובדים ומשרתים שלהם. היהודים מנצלים את המצב ובאים עם דרקון. בפעול כולם היו תחת חסות של הקונסול האירופאי. במאה ה- 19 גם יש אמצעי תקשורת, מכתבים, טלגרף. יכולים להגיע באוניה בתוך 10 ימים. וכל זה לפני הקמת התנועה הציונית. העולם היהודי מגלה מחדש את ארץ ישראל וכמובן בסוף המאה מגיעה את התנועה הציונית. כל זה גורם ההתחלה של השינוי הגדול והמרכזי שנעשה בארץ ומתקיים עד מלחמת העולם הראשונה וכבר היה ברור דבר אחד, שהמאבק נוצרי-יהודי על ארץ ישראל אז היהודים מנצחים כי הנוצרים מזרימים כספים, בונים בתים ומוסדות אבל היהודים מזרימים כוח אדם. עד מלחמת העולם הראשונה רק 80 אלף יהודים נמצאים בארץ ישראל, 50 ישובים חדשים, התיישבות יהודים בהרבה ערים. נכון שמלחמת העולם הראשונה מביאה לארץ ישראל לתקופה קצרה שלטון נוצרי אבל גם הבריטים לא מזרימים לארץ ישראל כוח אדם, לא מיישבים אנשים, ארץ ישראל איננה חלק מן האימפריה הבריטית ובאותה תקופה עולה ומתגבר הכוח היהודי. הבריטים התנגדו לעליה הבלתי לגאלית אבל כן אושרו להרבה מאות יהודים להיכנס ולהתיישב בארץ. בזכותם יש ארץ ישראל. בעת הקמת מדינת ישראל היו 600 אלף יהודים. בתקופה הזאת מתבצרים היסודות, בתוקפה העותומאני שמו את שורשים, בתקופה המנדט נבנה הגזה, במדינת ישראל פרצה את הענפים וכולנו חלק ממנה.

ארץ ישראל תחת העותומאניים בגדולתם

תגובה אחת

תקופה: 1517 לספירה – 1799 לספירה

במשך 400 שנה ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון עותומאני. השם עותומאני מתייחס לאימפריה עותומאני ששלטה מאיסתנבול על כל מזרח התיכון. עות'מאן הראשון, טורקית Osman Gazi, היה מייסד השושלת העות'מאנית והעניק לה את שמו. עם מות אביו ארטואורול ב-1281 ובהיותו בן 23, ירש עות'מאן את התואר ביי והיה למנהיג העות'מאניים. אנו מכירים אותם בשם הטורקים או עותומאניים. בעצם זה אותו דבר. בניגוד המערכת הקודמת, הממלוכים, העותומאניים הם עם חדש שבה לשלוט ארץ ישראל ועל כל מזרח התיכון. כמו הצלבנים, ערבים ואולי כמו הרומאים יש מעבר לעם חדש ששולט על האזור אבל לא דת חדשה כי הממלוכים והעותומאניים הם מוסלמים. לכן המעבר היה יחסית קל ובארץ ישראל לא היה הדבר מאוד משמעותי.

ניתן לחלק את תקופה לשלוש תת תקופות. הראשונה ואחרונה חשובות אבל באמצע לא חשובה. החל משנת  1517 עד 1600, כלומר המאה ה- 16, היא תקופת השיא והפריחה של האימפריה העותומאני שהשפעתה מוגשת גם בארץ ישראל. לאחר מכן עד שנת 1800, תקופה משעממת בחיי ארץ ישראל כאשר כמעט לא קורה שום דבר משמעותי. תקופת שלישית ממשיכה עד מלחמת העולם הראשונה, זאת התקופה ההתעוררות החדשה של ארץ ישראל. זאת התקופה שבה הארץ מתחילה בתהליך השינוי המודרני שלה שכולנו חלק מהתוצאה שלה. בה נמצאת את העלייה הראשונה והשנייה, התיישבות הטמפלרים, בנית המושבות, וכולי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה 1917, הבריטים כובשים את ארץ מידי העותומאניים ושולטים בה עד שנת 1948. באותה שנה, אחרי מלחמת השחרור, הארץ מתחלקת בשניים או יותר נכון שלושה, חלק יהודה ושומרון מוחזק ע"י ירדן וחלק רצועה עזה ע"י מצרים.

הקדמה. העותומאניים הם קודם כל עם שמגיע למזרח התיכון מהרבות מרכז אסיה, מאזור טורקמניסטן, זה קשר שעדין קיים בין טורקיה המודרנית ומדינות שהשתחררו מברית המועצות, כי הן מדברות אותה שפה הטורקית שהיא שונה משפת הערבית. העותומאניים פחות או יותר סביב שנת 1000 מתחילים לנוע לכיוון מזרח התיכון. במשך 500 השנים הראשונות הם נמצאים במרחב שיום נקרא טורקיה. הכיוון שלהם הוא מערבה, עוברים לאירופה וכובשים אזור הבלקן, יוון. כובשים את כל ים השחור. עוקפים את קונסטנטינופול שלא מצליחים לכבוש במשך זמן מסוים. אחרי שמתארגנים טוב חוזרים וכובשים אותה בשנת 1453 וכך מגשימים את החלום של אותם ערבים שיצוא לפני 800 שנה נעצרו בקונסטנטינופול שהיתה בירת האימפריה הביזנטית. יש לא מעט אנשים שרואים בכיבוש קונסטנטינופול את סיומה של תקופת הביניים. הכיבוש בקונסטנטינופול גם משפיע על ארץ ישראל. מאותה רגע שהעותומאניים משתלטים על כל המרחב קורה באירופה שנים תהליכים: אחד בדרך והשני כתוצאה. בדרך לקונסטנטינופול כאשר העולם הנוצרי אירופאי מתחיל להבין שבכל רגע קונסטנטינופול הולכת ליפול כי לעט לעט הטורקים סוגרים עליה, ממתחילים למשוך ממנה, בעיקר סוחרים מוונציה, את כל האוצרות התרבות של העולם היווני ולעביר לאירופה. זה לוקח כ- 40, 50 שנה וכל מה שנשאר מן האימפריה הרומי נלקח. התוצאה באירופה, הרנסנס שהתבסס על חזרה על כל העולם היווני עם כל הדברים שנלקחו. לכן הרנסנס התחיל באיטליה בצמוד לתוקפה הזאת.

בשנת 1517 פונים העותומאניים לכיוון ארץ ישראל ועומדים מול הממלוכים. מנצחים אותם בשני קרבות בעיקר בגלל העובדה שהעותומאניים משתמשים בנשק חם מול החרבות של הממלוכים. כובשים כל המרחב של הממלוכים, סוריה, מעבר הירדן, ארץ ישראל, מצריים. ממשיכים לכיוון צפון אפריקה, כובשים אזור לוב, תוניסיה ואלג'יריה, מגיעים עד מרוקו ולא מצליחים לכבוש אותה.

מרגע שהעותומאניים משתלטים על המרחב, חוסמים את קשר בין אירופה הנוצרית לבין אסיה. כמעט שאין קשר, הבודדים שעוברים משלמים הרבה מאוד. בשוני מן הממלוכים שבשלב העיקרי פיתחו את המחסר, העותומאניים אומרו אנחנו לא צריכים לפתח את מסחר מעבר למחרב בו הם שולטים, אנחנו מדינה מפותחת ומתקדמת וכך נותק את הקשר בין אירופה למזרח. התוצאה של אותה מדיניות אחרי 40 שנה גילוי אמריקה. ואסקו דה גאמה מקיף אפריקה ומגיע להודו. אירופה מחפשת דרכים למזרח. המהפכה של העולם שמביא את גוליו אמריקה קשורה מאוד לכיבוש קונסטנטינופול.

מה היתה החשיבות של גילוי אמריקה? בשנת 1517 אולי השנה הכי חשובה בעולם, יוצא המסע של פרננדו דה מגלנס שבסופו של דבר אוניה אחת עקפה את כל כדור הארץ, זה יוצר את הגלובליזציה. מכאן כל העולם פועל כיחידה אחת. מאז העולם מתחיל לפעול כפי שאנו נמצאים.

באותה שנה העותומאניים כובשים את ארץ ישראל. אותם 100 השנים החל משנת 1453 אלה השנים ששינו את העולם ומאז מנסים לשפץ את העולם. ברגע שהעולם האירופאי מתחיל לחפש את הדרכים חלופות, המזרח התיכון ככל וארץ ישראל כפרט, יוצא מסדר הדיון העולמי. אין שום צורך לעבור דרך מזרח התיכון וארץ ישראל. אם לפני כמה שנים העולם לנחם על כל האזור, עכשיו הוא כאילו נשכח. לא מעניין לאף אחד. התוצאה רואים הירידה המאוד משמעותית, בדוגמה, העותומאניים עושים מפקד אוכלוסין, לא כדי לתכנן את העתיד אלא כדי לדעת כמה מס אפשר לקחת. כל התעודות נמצאות ואפשר לשחזר את מפת ארץ ישראל במאה ה- 16. במאה ה- 19 נערך סקר גדול של חוקרים ארכיאולוגים בריטים. כאשר מבצעים השוואה יש בארץ במאה ה- 19 כ- שליש אוכלוסין וישובים ממה שהיה במאה ה- 16. בבראשית התקופה העותומאנית מעריכים שנמצאים בארץ ישראל כמיליון אנשים.

מתי העולם חוזר לארץ ישראל? במשך המאה ה- 19. השנה או אירוע שמכניס בחזרה את מזרח התיכון לעולם זה בשנת 1869, פתיחת תעלת סואץ שמחזירה את התחבורה האירופית להודו במקום לעקיף את כל אפריקה. נפתחת תעלת סואץ ומאז כולנו בבעיה כי כולם רוצים להיות.

העותומאניים מגיעים לארץ ישראל במסגרת הכיבוש של האזור, הם משתמשים בשיטה שונה שמרגישים עד היום ולא מתיישבים באזורים שכובשים אחרי שנת 1517, כלומר, כל הזמן שהלכו מערבה אז העם שבא איתם התיישב ברמת אנטוליה, היום טורקיה, גם התיישבו באזור הבלקני, רואים אותם עד היום בקוסובו, אלבניה. לאומת זאת באזור ערב וארץ ישראל לא מתיישבים ורק שולחים פקידים, מנהלים ואנשי צבא לנהל את השטח. כתוצאה מזה באימפריה העותומאנית נוצר חלוקה בין האזור הטורקי שמיושב בטורקים ובין האזור הערבי שרק מנהלים אותו. בארץ ישראל בתקופה העותומאנית אין ישובים עותומאניים או אוכלוסייה עותומאנית. הטורקים לא באים ואין בה אוכלוסייה טורקית אלא רק ממשל טורקי עותומאני, שפה טורקי אבל התושבים הם אותם תושבים שהיו כאן באורך כל הדרך. באזור יושבים עמים פרסים, טורקים, עמים שונים לחלוטין והדבר המשותף ביניהם זה אותו דת. אבל הטורקים זה ערבית, שפת ערבית וכולי, שום דבר שקשור לערבית. מילים ערביות חדרו לשפה הטורקית כמו שמילים טורקיות חסרו לשפה הערבית. ארץ ישראל נשארת בעקרה ארץ ערבית מבחינת האוכלוסייה. אוכלוסיית הארץ מסוף תקופת הצלבנית נשארת אוכלוסיית ערבית עד מלחמת העצמאות.

סוף מאה ה- 19 מתחילים להגיע גלים של יהודים. ערב תוכנית החלוקה של ארץ ישראל בשנת 1947, במחרב של ארץ ישראל גרו כ- 1250000 ערבים ו- 600000 יהודים.

במקור העם ההונגרי המרכז אסיה. גם הפיניים הם לא עם הסקנדינביים, הם יותר קרובים להונגרים.

כאשר העותומאניים מגיעים לארץ ישראל נמצאים כמה דרגות למעלה מכל העולם האירופאי, הרבה יותר מפותחים מהם. כל המסגדים הגדולים האיסטנבול הם דוגמאות של הבניה הסופר מפותחת שהיתה באותה תקופה. גם חומת ירושלים שאז הם בונים עומדת עד היום. את קונסטנטינופול הם כובשים עם תותחים לאחר שבמשך 1000 שנה אף אחד לא הצליח להגיע עד חומת קונסטנטינופול. התותחים בעצם יורים סלעים כי עדין לא המציאו את הפגז במשקל של 250 ק"ג, עם ההדף הורסת את החומה. יש לעותומאניים צי גדול ששולט בכל הים התיכון. בקרב לפנטו שהתרחש ב-7 באוקטובר 1571 בין צי "הליגה הקדושה" הנוצרית שכללה את הכוחות המאוחדים של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (כיום נפפקטוס (Nafpaktos)). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הצי המשולב מצליח לנצח את הצי העותומאני ולא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי. עד הסוף המאה ה- 19 הצי העותומאני שולט במזרח הים התיכון. קיימת מפה משנת 1509 שבה כבר מופיע אמריקה.

הממלוכים שהיו בתהליך של ירידה, מגיע לאזור שלטון יציב, מסודר ומאורגן. עושה רישום שכל שיש בארץ. מביא פקידות יעילה שמתחילה לתפעל את השטח, מרחיקה מכל תחומי המדבר, נמצאת ארץ ישראל כחלק מאימפריה מובילה וחזקה בעולם ולכן התושבים יכולים להתפנות יותר לפיתוח וגם העותומאניים צריכים להוכיח שהם מסוגלים לשלוט, בעיקר לעולם הערבי ודומה לממלוכים גם הם מוסלמים טובים. מצד אחד לוקחים את כל אוצרות האיסלם שהיו קודם בקהיר ומצד שני בונים את חומת ירושלים.

ארץ ישראל מצד אחד בשלב הראשון מאבדת את כל מערכת שעמדה כמערכת של הממלוכים אבל מהר מאוד זה מתחלף. מי שכובש את הארץ הוא הסולטן סלים הראשון המכונה "האמיץ" וכובש הממלכה הממלוכית המצרית ב-1517.

סלים הראשון היה לסולטן לאחר שהדיח את אביו, שמת זמן קצר לאחר מכן. עם עלייתו לשלטון הוציא להורג את אחיו ואחייניו, כדי למנוע מהם מלטעון לכתרו. לאחר שהבטיח את יציבות שלטונו, פנה להלחם בממלוכים, אותם הביס, ולספח לאימפריה העות'מאנית את שטחיהם – סוריה, ארץ ישראל, לבנון, מצרים ועוד. גם צמד הערים הקדושות לאיסלאם נפלו בידו. ניצחונותיו הצבאיים אפשרו לו גם להעשיר את אוצר הממלכה. סלים הראשון בשנת 1520 בעת מסע מלחמה לכיבוש האי רודוס. יורשו, סולימאן המפואר, השלים את כיבוש רודוס והוסיף עליו כיבושים רבים, שהרחיבו עוד את גבולות האימפריה.

סולימאן המפואר שמחונה מפואר על ידי האירופאים בזכות מפעלי הבנייה והאדריכלות שיזם, הוא מצליח להגיע עד וינה. המוסלמים קוראים לו בשם סולימאן אל קנוני, המחוקק, בזכות פעילותו בענייני חקיקה, הוא מרכז את כל ההלכות וחוקים המשפטים של האיסלם ומוציא קודקס של החוק המוסלמי.

אותו סולימאן פועל בשני מהלכים לכיוון ארץ ישראל: אחד מהלך הקיף והשני מהלך ישיר.

המלך הישיר. זה הפעילות המיוחדת בירושלים. אותו סולימאן המפואר מחליט לקדם ולפתח את ירושלים. הדבר המרכזי והגדול שהוא עושה זה בונה את החומה הנוכחית של ירושלים. במשך 300 שנה אין חומה, האחרונה נהרסה על ידי צאצאי סלאח א דין בשנת 1212. יש מידע מאוד מסודר על כל מה שנוגע לבניית החומה. יודעים שהמיסים של מצרים במשך שלוש שנים עברו כולם לבניית החומה.

חומת ירושלים נבנתה בין בשנים 15351538. אורכה של החומה 4,018 מטרים, גובהה הממוצע 12 מטרים ועוביה הממוצע 2.5 מטרים. בחומה משובצים 34 מגדלי שמירה והיא כוללת שבעה שערי כניסה אל תחומי העיר. חומה זו היא האחרונה בסדרה ארוכה של חומות שהקיפו את ירושלים בתקופות שונות. בתוך החומה משולבת מצודת מגדל דוד (ליד שער יפו) וכן מתחם הר הבית. בקטעים מסוימים ניתן לראות את יסודות החומה המונחים על יסודות הסלע הטבעי.

סמוך לשער ניצבים שני קברים. אין בידינו כל כתובת המספרת מיהם זוג האלמונים הקבורים במקום. יודעים שלא קוברים בתוך העיר. כמו הסיפורים של הטוב, הרע והמכוער. עם זאת, עולה רגל נוצרי בשם זוּאָלַרְד שביקר בירושלים באמצע המאה ה-16 מזכיר את הקברים ביומן המסע שלו, ומספר כי הקברים שייכים למהנדסים שבנו את החומה עבור הסולטן סולימאן הראשון. האגדה מספרת כי הסולטאן סולימאן המפואר הוציא אותם להורג משום שהותירו את הר ציון ואת קבר דוד מחוץ לחומה. גרסה אחרת אומרת כי עשה זאת דווקא משום שהתפעל מעבודתם המעולה וחשש ששליטים אחרים ישכרו את המהנדסים, והם יבנו חומה יפה מזו שבנו בירושלים. יש הטוענים שהיה זה בשל חששו שהם יגלו את סודותיה של החומה לאויב.

למרות קדימותו של המקור והשתרשותה של המסורת, נראה כי אין לדברים שחר. את חומות ירושלים בנה כנראה האדריכל המפורסם ורעו הטוב של הסולטן, סינאן, שתכנן ובנה בשנות חייו הארוכות למעלה מ-500 מבנים עבור הכס המלכותי וביניהם את המסגדים הגדולים באיסטנבול.

חומת ירושלים מראה לנו מול איזה נשק היתה צריכה להיות, מה שבולט בחומה זה חרכי ירי, ז"א שמישהו משתמש ברובים. כך מבינים שנמצאים בעולם של נשק האש שהיה באותה תקופה. יודעים את כל הפרטים הטכני של החומה אבל לא למה היא נבנתה. במשך 300 שנה לא היתה חומה בירושלים. התוצאה כאשר לא יודעים אז מתחילים לספר סיפורים. יש הרבה הגדות על למה סולימאן בנה אותה.

באחד השערים של החומה יש אריות, ואם יש חומה ויש אריות אז איך מחברים? הסולטאן סולימאן המפואר חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.

בגרסה אחרת, סולימאן המפואר שאל לכל החכמים על החלום ואם שאלו אותו מה חשבתה לעשות שהלכתה לישון אז סולימאן אמר חשבתי להטיל מס על תושבי ירושלים. החכמים אמרו לו שאריה זה הסימן של יהודה וירושלים ובגלל שניסית לעשות רע לאנשי ירושלים ולכן צריך עכשיו לעשות מהר משהו טוב. כך הלך סולימאן ובנה את החומה ושם את האריות לזיכרון.

היה ניסיון מדעי לנסות ולהסביר מדוע בנו את החומה וזה מחזיר אותנו לחזירה הבינלאומית. בזמן של סולימאן המפואר שלט באימפריה העותומאנית שלט באירופה הקיסר קרל החמישי, מלך ספרד. ספרד כבשה את פורטוגל וגם שלטו בחצי אירופה. קרל יצא במסע לתוניס על מנת להכות את טורקים. זה גורר באימפריה העותומאני חשש למסע צלב חדש. לכן הלכו העותומאני ובנו את חומות סביב ירושלים. כאשר ראו שקרל לא הצליח בתוניס וחזר לספרד, הפסיקו לבנות את חומה. ניתן לראות בכמה מקומות במגדלים שמקיפים אותה שהם לא הושלמו. יש רק בעיה אחת, אין שום עדות.

מפת ירושלים רובעים

ישנם חוקים שאומרים שהבניה היתה רק על מנת לפאר את סולימאן המפואר. ברוב השארים יש כתובות שמפארות את סולימאן, השערים עם עיטורים וקישוטים מעבר לצורך הצבאי. מה שכן יודעים שבנוסף לבניית החומה הוא מארגן את הספקת המים לעיר, מנקה את בריכות שלמה, מוסיף בריכה שלישית שנקראת על שמו, בריכת הסולטן, בונה בתוך התעלה מתקופת הבית השני מכניס צינור חרס, כלומר, מכניס את המים מתוך הצינור, מהר ציון להר הבית, לאורך הצינור בנה מחוץ לעיר וגם מתוך העיר סבילים (תפקידו לספק מים), כמובן ששם כתובת גדולה בכל סביל, זה בנה סולימאן המפואר כי הרעיון אומר שכל אדם שעובר ושותה מים גם נותן ברכה למי שבנה אותו. רואים בסביל סרקופגים מתקופת בית השני, כלומר השתמש בהם עבור השוקת (bebedero). על קו הצינור שם יחידה חיילים, בונה מבצר עבורם על ידי ברכת שלמה. המים מגיע לחללים שהורדוס בנה מתחת לבית המקדש. סולימאן בונה בתי מרחץ ומפאר את העיר. מתחילים אנשים להגיע לעיר אבל יש בעיה אין מה לעשות בה.

באותם שנים פורחת עיר אחרת בארץ ישראל שחשיבותה בעיקר עבור היהודים. רקע היסטורי. ארץ ישראל נכבשת בשנת 1517 אבל בשנת 1492 מתרחש גירוש היהודים מספרד. גילוי אמריקה קשור לגירוש היהודים מספרד. באותה שנה קורה שלושה אירועים מרכזים בספרד: כיבוש גרנדה שהוא היה המעוז המוסלמי האחרון, אחרי שכובשים אותו נותנים לקולומבוס את האישור לצאת למסע וגירוש היהודים מספרד שהיה ב- 9 באב. היהודים מתחילים להסתובב ומי שמקבל אותם זאת האימפריה העותומאנית. חלק מהיהודים מגיעים למדינות אירופה וחלק למזרח התיכון. יוצר קהילות יהודיות ספרדיות בטורקיה, בולגריה, איטליה, יוון וכולי, מושכים איתם את השפה הלדינו. כאשר מגיעים לארץ ישראל מתיישבים באזור הגליל וזאת התקופה של פריחה של עיר צפת, עם אריה הקדוש, הזהר, רבי שלמה מלכו, לכה דודי, רבי יוסף קרו, שלחן ערוך. על קורה בצפת ולא ירושלים, מדוע? כי אם אין קמח אז אין כוח. לא יושבים חכמים במקום שאין בו ממה להחיות. מתי אפשר שיושבים חכמים ועוסקים רק בתורה? כאשר יש קהילה שמחזיקה אותם. היהודים שהגיעו מספרד היו גם אנשי מעשה, אחת המקצועות שפיתחו היהודים הספרדים היה עיבוד צמר לביגוד. הם מבאים איתם את הידע לבנות מכונות שפועלות בכוח המים. מצפת זורם נחל עמוד. באותה תקופה הנחל זרם בעוצמה רבה, מגובה של 900 מ. עד 200- מ. שמים בנחל את המבטשה, המים הניעו גלגלים מחוברים לפטישים, ואלה בטשו את הצמר. פותחים שם תעשיה טקסטיל שהיא כל כך מוצלחת שאימפריה העותומאני נותנת להם זיכיון לעשות את כל הביגוד של הצבא העותומאני. צפת הופכת למרכז תעשייתי גדול מנוהל על ידי יהודים והמערכת הזאת מאפשרת לקדם ולפתח את עיר צפת ואז מתחילים קברי קדושים, רבי שמעון בר יוחאי. אלו דרבים שהיו קודם אבל לא משך אף אחד.

גם עיר טבריה מתחילה למשוך יהודים ולהתפתח. הסולטן העותומני נותן את אישור לדונה גרציה לבנות מחדש את טבריה. חתנה (ואחיינה), דון יוסף נשיא, הצטרף לפעילותה למען שיקום טבריה. דונה גרציה היתה אישה מאוד מכובדת ועשירה באיסטנבול, נרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה.

המאה ה- 16 היא מאה שארץ ישראל, גם עם היהודים ולא רק היהודים, מרימים אותה לאחר של מאוד שנים שלא היתה לה חשיבות, מצד אחד מתנתקת מן העולם הבינלאומית, נכון שמגיעים לפעמים עולי רגל נוצרים, יהודים מגיעים יותר לארץ בעיקר לצפון כאשר העותומאניים מחדשים ומרחיבים את הפעילות הימית. עכו נהפכת לעיר מרכזית באימפריה העותומאני. היה שודד ים נוצרי שהתאסלם, נקרא אריק ברברוסה, ופעל באזור צפון אפריקה, בצוות שלו היו יהודים. חשיבותה הדתית של ארץ ישראל הולכת ו ??? מכיוון שלטורקים אין בעיה לעמוד מול העולם, שולטים במכה ומדינה, לא מצליחים לכבוש את מרוקו וגם לא מצליחים במאבק עם הפרסים. האימפריה העותומאני מאמצת את הדוגמה, האמונה הסוני וכל מקום שהם נמצאים יושבים סונים, הפרסים מאמצים את האמונה השיעה כדת על מנת להבדיל עם העותומאניים ובמשך הרבה שנים נלחמים על השליטה באזור. ארץ ישראל איננה נמצאת בתוך המאבק הזה ולכן היא יכולה להתפתח. בכל מפקד אוכלוסין שעשו בתקופה רואים יותר אנשים, הכנסות, מיסים.

אבל בסוף המאה ה- 16 האימפריה העותומאנית מתחילה להידרדר. הטורקים הגיעו עד וינה. בכל הרבה מקומות בעולם שותים קפה טורקי אבל בטורקיה שותים תה.

ב-21 באוגוסט 1683 הצליחו חיילי וינה להדוף התקפה נוספת של הטורקים שצרו על העיר. לשליטים היה ברור שהחיילים לא יוכלו לעמוד עוד זמן רב בפני התקפות הטורקים. אי לכך החליטו לשלוח את ג'ורג' פרנץ קולשיצקי, פולני שהצטיין בידיעת שפות, למספר מדינות באירופה כדי לבקש עזרה.

קולשיצקי הצליח לגייס סיוע, בעיקר מפולין, שחייליה התייצבו תחת פיקוד המלך סבייסקי והביסו את הטורקים. כפרס, ביקש קולשיצקי מפרנסי וינה שיתנו לו את השקים מלאי הגרעינים שהטורקים זרקו במנוסתם. קולשיצקי, שידע גם טורקית, ראה לא פעם את החיילים הטורקים מכינים משקה חם מהגרעינים לאחר שטחנו אותם, והחליט להעתיק את המנהג המזרחי לווינה.

תחילה, ההצלחה לא האירה לו פנים. הוינאים לא אהבו את המשקה השחור והמר שקולשיצקי מכר בעסק שלו. יום אחד, עקב תאונת עבודה, נפלה כמות סוכר אל תוך הנוזל המר, וקולשיצקי הבין מה חסר למשקה אותו הגיש. הוא החליט לערוך עוד כמה ניסויים, השאר כבר באמת היסטוריה.

הנביא נתן קפה במקום היין.

מה זה קוראסון, הוא סימן הניצחון על הטורקים. על מקורו של הקרואסון ניטש מזה שנים ויכוח נוקב בין שתי ערים במרכז אירופה – וינה ובודפשט. שתי הערים היו קורבנות למצור תורכי – וינה ב-1683 ובודפשט 3 שנים מאוחר יותר. מספרים על האופים, שהצילו את עירם מכיבוש ותרמו לתבוסתו של האויב. בעודם עסוקים במלאכתם במאפיותיהם, שהיו ממוקמות במרתפים, שמעו קולות חפירה שהעידו על ניסיונם של הטורקים לחדור אל העיר. הם מיהרו להתריע על כך לחיל המצב אשר הגן על הבירה, ובכך מנעו את חדירת האויב שאף מוגר בעקבות זאת ונס בחזרה לארצו.

 לאות תודה על תושייתם, על פי אותו סיפור, צוינו אופי העיר לשבח. לכבוד החגיגה אפו את מאפה השמרים, שהיה מקובל מאוד במטבח האוסטרו-הונגרי, אך עיגלו את קצותיו לסהרון, סימלם של הטורקים. פירוש השם קוראסון הוא "חצי ירח מבריק". לצרפת הגיע הקרואסון עם השידוכים המלכותיים שנערכו בין בית המלוכה הצרפתי לזה האוסטרי, ויש האומרים, עם מארי אנטואנט.

בעולם הקתולי בשעה 12 בצהריים מצלצלים הפעמונים קצת יותר מ- 12 פעמים. זאת השעה שהוסר המצור על ווינה.

האימפריה העותומאני מתחילה להידרדר. אולי בגלל שהסולטנים מתחילים לדאוג לעצמם יותר מאשר לאימפריה, הפסיקו להתעניין. המצאה התפוס ידי הצורף יוהן גוטנברג בשנת 1440 שנתן אפשרות שכולם יכולים לקרא. קודם היו צריכים לעתיק את הספרים. הטורקים שהספר היחידי החשוב הוא הקוראן ואותו כותבים ביד. אי לכך כל המצאות באירופה לא הגיעו לטורקים. פיתחו טכניקה שגם הגיעה לארץ ישראל, מחירת המיסים. אדם בא לשלטון העותומאני, שילם את כל המיסים מראש, קיבל כמה חיילים ושלט באותו אזור.

אירופה לא מתעניינת בארץ ישראל, המוסלמים גם לא, היהודים מגיעים בתקופה הפריחה אבל צפת יורדת מגדולתה ברגע כאשר השלטון העותומאני לא נותן את המונופול ביצירת בגדים לצבא הטורקית. יש הידרדרות בירושלים, בתוך חומות העיר חיים רק 10000 אנשים. חלקים גדולים של ירושלים בסוף המאה ה- 18 היו שדות חיטה. אנשים מתחילים לעלם, הביטחון לא קיים, לכן האנשים גרים בערים מפחד הבדואים. גם מפסיקים להגיע עולי רגל. המדבר בארץ ישראל הוא לא רק תופעה אקלימי אלא גם תופעה שלטוני, כאשר יש שלטון חזר המדבר נדחק אבל כאשר יש שלטון חלש המדבר תופס הרבה שטחים. האנשים עלו על ערים בגלל שהבדואיים, דבר שמשאיר את ארץ ישראל בסוף המאה ה- 19 עם שטחים פתוחים שלא יושב אף אחד. היהודים מתיישבים באותם מקומות הריקים, לא בגלל שלא מכרו שטחים אחרים, אלא בגלל שרצו אותם שטחים עבור חקלאות מודרנית, החקלאות המסורתית נמצאת בהרים, דונם פה ושם, אבל כדי להקים ישוב צריכים הרבה.

האימפריה העותומאנית מפסיקה להתעניין בארץ ישראל, אין יותר מפקד אוכלוסין והמצב ממשיך כך עד שנת 1799 שמישהו מאירופה מגיע לארץ, אירופה מתחילה להתעניין מחדש בארץ ישראל. כמה שנים לפני, בשנת 1789, שנת המהפכה הצרפתית. כתוצאה מהמהפכה הצרפתית, גנרל נפוליאון מגיעה עם כל צבא שלו למצרים בשנת 1798 כדי להלחם באימפריה העותומאנית. שנה לאחר מכן עולה לארץ ישראל, הולך במישור החוף, מגיע לעכו, לא מצליח לכבוש אותה, מסתובב וחוזר. בצרפת הופך נפוליאון לקיסר.

בארץ ישראל קורה תופעה, כאשר אף אחד לא מתעניין אז בעצם אף אחד לא מתעניין אבל כאשר אחד כן מתעניין אז גם האחרים מתחילים להתעניין. כך נפתחת את המאה ה- 19.

הממלוכים – צבא ומשטר

3 תגובות

תקופה: 1291 לספירה – 1517 לספירה

אחרי גירוש הצלבנים. תקופת הצלבנים היתה התחלה של תקופה אחרת, בשנת 1187 לקרת קרב קרני חיטים, צלאח א-דין מנצח את הצבא הצלבני, כובש בחזרה את כל ארץ ישראל חוץ מעכו, המלכים האירופיים, בעיקר ריצ'רד לב הארי מגיע לארץ ומיסד את הממלכה השניה ואז יש חלוקת של ארץ ישראל, אזור ההר נמצאים המוסלמים. צלאח א-דין היה למייסדה של השושלת האיובית לכן לתקופה גם קוראים לה התקופה האיובית בין שנים 1187 עד 1250. שלטו על הנגב, הר המרכזי, ירושלים אבל במקביל במישור החוף שלטו הצלבנים. במשך 104 שנה היו בארץ ישראל שתי מדינות שונות. המדינה הצלבנית והשלטון המוסלמי. בירתו של צלאח א-דין היתה קהיר, היה לו מרכז בדמשק. אחרי שניצח את הממלכות הצלבניות ושוב קרה מצב, כשהיתה מלכות ישראל ויהודה, ארץ ישראל מתחלקת במקום צופון-דרום, יש חלוקה מערב-מזרח.

אירוע אחר, אולי החשוב ביותר, קורה רחוק מארץ ישראל אבל משפיע מאוד לארץ ישראל, באחד השלבים של המאבקים מגיעים הכוחות הנוצרים לחשיבה שמקום לתקוף ולכבוש בחזרה את ארץ ישראל עדיף לתקוף את המוסלמים במצרים, קהיר וכך לגרום חולשה בכוחות האיובית ולחזור את ארץ ישראל. המסעות נכשלו. באחד המסעות בשנת 1212, כאשר הצלבנים נלחמים במצרים, השליט האיובית חש שהולך לקרת הפסד בקרב אז החליט להרוס את חומות ירושלים. החשש היה שאם הצלבנים מצליחים לחזור לירושלים המוצרת אז לא יכולים לחזור לשלוט בה. המוסלמים נכנסו לירושלים ללא קרב. לקח בערך 3 שנים לפרק את חומת לירושלים.

לא שושלת האיובית מצליחים להוציא את הצלבים מארץ ישראל אלא הממלוקים. השנים היו חשיבות בארץ ישראל. באותם שנים ממתחיל את פעילות העם המונגולים עם ג'ינגיס חאן. אותו מפקד מונגולי מצליח לארגן סביבו את המונגולים, כובש סין ומחזיק בה במשך 350 שנה וגם יוצאים במסע לכיוון אירופה, כובש בדרך את כל העולם המוסלמי, מגיע הונגריה, הצבא המונגולי נעצר בגלל הסיבה שהוא נפטר וכל מפקדים חוזרים כדי לבחור יורש. במשך הרבה שנים העולם האירופאי מותקף על ידי המונגולים וגם המונגולים מגיעים למזרח התיכון. מרקוס פולו כאשר מגיע לסין פוגש את שליט המונגולי. הנוודים של המדבר כובשים אימפריה ומקבלים את התרבות שלה. זה קרה עם הברברים שכבשו את רומה.

כובשים בגדד שבה היה יושב החליל. בגדד במשך 3 ימים המונגולים מחסלים רבע מיליון אנשים. כל עיר שנלחמה בהם, היו לוקחים את תושבים, מורדים את הגולגולת ובונים פירמידה. ברור מה העיר הבא היתה חושבת. בגדד לא התאוששה מהרס המומגולים עד היום. לא היו אנשים בטיפול בסכרים, תעלות,… השפעות המונגולים מגיעות עד סוריה.

הנוצרים חשבו שהמונגולים מתנצרים. המונגולים שישבו במדינות מוסלמיות עם הזמן קיבלו את השפעתם ונהפכו למוסלמים, דוגמה בהודו. 

בעולם המוסלמי היה מנהג מאוד מעניין, מדי פעם הצבא המוסלמי היה נכנס להרוות אסיה, לאזורים של טורקמניסטן, קזחסטן וכולי על השבטים הנודדים, הם היו מחושלים ביותר לתנאי חיים קשים, הורג את הגברים, התעסק עם הנשים ובעיקר לוקח את ילדים בני 6-8, מביא אותם לעולם המוסלמי, מאסלם אותם, מחכך אותם במחנות צבא להיות חיילים מתוך הבנה שילד ששרד את החיים בערבות האסייתיות והגיע לגיל 6-8 הוא חזון מטבעו, ברגע שמכניסים לו משמעד וסדר ועקרונות הדת המוסלמי נהפך לבכיר החיילים. על מנת לשמור על נאמנותם, לצלאח איוב הקים מחנה צבאי מיוחד, מעין עיר קטנה על הנילוס- "אל-צלאחיה" (="אל-בחריה"- הימייה) בעברית המובחרים, וזה היה בסיס הכוח שלהם. זה מביא לכך שהם מאוד מאוחדים בתוכם. זה מחזק אותם. כאשר צלאח איוב מת ב-1249 היה מאוד ברור שהשלטון עובר לידיהם.

אותם אנשים היו בעצם עבדים והיו שייכים לאותם מפקד צבא אבל לא היו עבדים מוסלמים רגילים אלא שקיבלו את ההגדרה ממלוכ והוא רק מי שעובר את התהליך, כלומר, נחטף כילד, מביאים אותו למחנות ומתאסלם. הוא חייל אבל לא מקבל שכר. אם הוא מוצלח אז נהפך למפקד. הגדודים האלו שהם היו קרוב למוצא המומגולים הם היחידים שיכלו לעזור את המונגולים כי היה להם אותו אופי המלחמתי יחד עם הסדר, ארגון ופקודות של הצבא המוסלמי.

אחרי שניצחו ועזרו את המונגולים אמרו הממלוכים למה להישאר עבדים, אם הם הכוח הצבאי הראשי והחזק ביותר אז מפקד גדודי אל בחריה חזר לקהיר, השתלט על שלטון האיובי ומשנת 1250 מתחילה התקופה שקוראים לה תקופת הממלוכית שנמשכת עד אשר מגיעים הטורקים עותומאניים בשנת 1517.

עם מותו של צלאח א-דין התפרקה האימפריה לאמירויות רבות כשכל אחד מיורשיו מנסה לקרוע לעצמו נתח מהשלל. האימפריה המפוררת לא הצליחה להחזיק מעמד ונכבשה במהרה על גורמים אחרים. הממלוכים תפסו את השליטה במצרים ואילו החלקים הצפוניים נפלו בידיהם של המונגולים. שטחים אחרים נתפסו בידי גורמים אחרים.

כל המזרח התיכון המוסלמי, חוץ מטורקיה, היא האימפריה הממלוכית וארץ ישראל בתוכה. הממלוכים לא היו עם כובש וגם לא דת כובשת אלא קבוצה צבאית שמשתלטת על המדינה ויוצרת מערכת שלטוני מאוד מעניינת, העיקרון המרכזי והראשון אומר רק ממלוכ יכול להיות פקיד גבוה במערכת אבל למה רק ממלוכ? אם אותו ילד שעבר את התהליך להיות ממלוכ, הצטיין בתפקידו כלוחם, מפקד, מפקד יותר גבוה אז הוא כבר עבר את כל מבחני קבלה של כל תפקיד והוא בן אדם מאוד מוכשר, אין לו קשרים כי אין לו משפחה, אדם נבחר אך ורק ע"פ כישוריו. 

ברגע שהם נהפכו לשליטים, לא היו עבדים אלא אנשים חופשיים, עדיין נקראו ממלוכים. מי שמתחתן ויש לו משפחה, ילדיו אינם ממלוכים כי הם לא עברו את כל התהליך להיות ממלוכים. לכן גם לא יכולים להוריש את התפקידים. אין עברה בירושה תפקידים אלא כל אחד היה צריך לעבור את כל המערכת על מנת לקבל תפקיד כל שהוא. הם המשיכו לחטוף ילדים מאותם אזורים שהם בעצמם באו.  

אימפריה ממלוכית

האימפריה נשלטת על ידי אנשים רק ע"פ כישורם, קבוצת קטנה מאוד של עשרות אלפי אנשים, זה לא היה עם ולא שבט, זה היה מסדר צבאי. אם הזמן ניסו כמה שליטים לשמור את תפקיד במשפחה והיו כמה מקרים יוצא דופן. כל פעם שמת סולטן אז בחרו את מחליפו בתוך המפקדים הצבאים.

מי שישב בארץ ישראל במשך דורות היו ערבים מוסלמים, הממלוכים היו זרים. אז תפסו מהר מאוד הברית הבלתי קדושה שבין הכמורה למלוכה. כדי לקבל את הכרה של האמונים, יצרו קשר טוב עם מערכת הדתית המוסלמית והגיעו להסכם, לבנות מסגדים, מימון משכורות, והמנהיגים הדתית היו צריכים לדבר טוב במסגדים על הממלוכים. השלטון מצד אחד נעשה חלק מעוטי מן המערכת הדתית, לפני יודעים שתמיד היה חיכוכים בין המלכים והמערכות הדתיות. בכול המקומות שהממלוכים ישבו קיבלו את התפיסה הסוני. בכל המקומות דאגו לקדם ולפתח את המערכות הדתיות על ידי בנית מסגדים, בתי ספר ומבנים אחרים. מצד אחד לרכוש את תמיכת האוכלוסייה דרך המערכת הדתית ומצד השני לדחוק את הצלבנים כמה שאפשר. האיום הגדול אחרי שנפתרו מהמונגולים עדין היו הצלבנים.

הממלוכים בפיקודו של ביבארס, התחילו לנגוס/לתקוף באופן שיטתי בשטחים של הצלבנים, המערכת הצלבנית הצטמצמה לשטחים קטנים במישור החוף, כובשים את גליל. המוסלמים המציאו סיפורים כמו האבירים האירופים. גם לממלוכים היו שלטי אבירים, רכבו על סוסים, ייצרו את המערכת הצבאית, פאודלית. הסמל של ביבארס היה שני נמרים ששם אותם בכל מקום שהוא בונה. עד היום קרוב לשדה תעופה לוד יש גשר עם הסמל, משנת 1260 עד היום הגשר עומד ועובד. מקום יותר מעניין שבו יש את הסמל שלו הוא שער האריות בחומות העיר העתיקה של ירושלים, כאשר הטורקים בונים את חומה מפרקים מבנה של ביבארס, לוקחים את הסמלים ושם על החומה ומאז עד היום נקרא שער האריות, לכן, זה לא אריות אלא הסמל של ביבראס.

יורשיו של ביבראס משלימים את המלכה ובשנת 1291 מצליחים לכבוש את עכו, הצלבנים מפנים את מבצר עתלית וכך נגמר הפרק הצלבני של הארץ. מי שנותן את מכת המוות הם הממלוכים שכישרונם הצבאי מול העדר תמיכה אירופאי מסיבית מביא לכך הם מצליחים לזרוק את צלבנים מן הארץ. לאחר מכן הם מתחילים לארגן את ארץ ישראל לשלטונם בשיטות המאוד יעילות שלהם.

דבר ראשון היה ברור להם שמקבלים את השלטון על עליונות הצבאית שלהם והדבר בה לגבי ביטוי בכמה דברים, החשש של הממלוכים באורך כל הדרך היה שהצלבנים יחזרו דרך הים ולממלוכים לא היה כוח ימי, הצלבנים שגורשו מן הארץ עברו לקפריסין ורק הטורקים אחרי 300 שנה מצליחים להוציא אותם.

הממלוכים מבצעים שתי פעולות שמשאירות את חותמם בארץ ישראל, הם הורסים בשיטתיות את כל החוף, את כל ערים, קיסריה, עזה, אשקלון וכולי חוץ מעכו והדבר השני, יוצרים את הביצות של ארץ ישראל על ידי כך שחוסמים את היציאות של הנחלים שיורדים אל הים כמו נחל אלכסנדר, חדרה, תנינים, פולג. המטרה היתה למנוע כניסתן של אוניות של הצלבנים. עד היום בחורף גשום אפשר לראות ביצות גדולות. הגשמים שיורדים זורמים אל הנחלים אבל לא מצליחים לפרוץ את המחסום ונשארים בשטח.

במאה ה- 19 נדרש לייבש אותם, איך? על ידי כך שפתחו את חסימות ולא סיפורי אקליפטוס הציוני. החל ממאה ה- 13 במישור החוף לא היתה התיישבות. נפוליאון כאשר עובר בארץ ישראל בשנת 1799 הולך בתוך שממה. עד אמצע המאה ה- 18 אין התיישבות במישור החוף, הערבים ישבו פנימה. הביצות נוצרו מגשם של החורף אבל בקיץ לא היו קיימות. כדי למנוע את אפשרות שהצלבנים תגיעו בקיץ בנו הממלוכים באורך החוף מסגדים גדולים לזכר קדושים כדי שמאמינים יבוא בקיץ לעשות עליה לרגל ואם הצלבנים מגיעים כבר יהיו בחוף אנשים. הבולט ומוכר שקיים עד היום סידני עלי (אזור הרצליה) מקורו הוא ממלוכי. מסגד נבי רובין בחולות פלמחים. המציאו למעשה קדושים. כמו עלי, מי זה עלי, יש כמה מקומות על שמו? מתחילים עם הגדות. כאשר העין רואה משהו בלתי טבעי אז מתחילים לספר הגדות. בכביש לירושלים, אחרי שער הגאי הוא מתפצל ונמצא בו קבר עלי. קברו אותו בכמה מקומות כי האדמה לא רצה לקבל אותו. הסיפור בא לספר דבר שלא סביר.

המרכז של הממלוכים בגלל שהם חיים על הקו קהיר-דמשק, העיר החשובה זאת צפת שהיא שולטת על כל אזור הגליל וירושלים בשלב הראשון לא היתה מקום חשוב. ברגע שיצרו קשר בין המערכת השלטון והמערכת הדתית כמובן שמעלים את חשיבותה של ירושלים, יותר לצרכים פנימיים וירושלים נהפכת לעיר אוניברסיטאית. מקימים מדרסות. ירושלים נהפכת למרכז, שני בחשיבותו אחרי קהיר.

מדרסה היא המונח הערבי לכל בית ספר, חילוני או דתי (של כל דת). בית מדרש ללימודי דת האסלאם. הממלוכים בונים מבנה ומשלמים למורים, באים הסטודנטים מכל המקומות, לומדים במשך שנתיים או שלוש ואחר כך יוצאים ומפיצים לכל העולם. בשוני מכל בניה אחרת, חזית המבנה, מודיע כלפי חוץ, ראו יש כאן מבנה מיוחד. החזית והשער מעוטרים בפאר רב. בירושלים יש כ- 40 מדרסות, כולם עם אותו רעיון.

כניסה ראשי גדולה, דלת מברזל, ספסלים עבור השומרים, המבנה בנוי באבנים משני צבעים, כל שורה בצבע אחר. בשער הכניסה יש חצי כיפה שממנה יורדים נטיפים. עיטור שמקורו באדריכלות הפרסית-סלג'וקית. בעלי המלאכה שהתקינו את המוקרנס היו אומנים נודדים. כתובות, עיטורים גאומטריים.

במבנה יש חלל מרכזי (מקורה או פתוח) ממנו מתפצלים ארבעה אולמות-לימוד (איוָ‏ואנים), כנגד ארבעת אסכולות השריעה. הכניסה למדרסה העשית מן הרחוב, דרך מעבר צר אל החלל המרכזי. בקיר הקיבלה, כלומר הקיר הפונה לכיוון התפילה (לכיוון מכה), ממוקמת גומחת-תפילה (מחראב). למדרסה שתי קומות או יותר, כאשר בקומות העליונות היו מגורים לתלמידים, למשפחת מקדישי המרדסה ולצליינים נכבדים.

חלק בונים בתי מחסה, בתי חולים, מבני צדקה וחסד. הילדים של ממלוכ לא יכולים לקבל ירושה ממנו. בכל אופן כל אדם רוצה שלצאצאים שלו יהיה במה לחיות אז בונה מדרסה וכותב שהיא שייכת לווקף אז השלטון לא יכול לשים על זה יד והוא כותב בתנאי הקמת המדרסה שתמיד המשפחה תהיה אחראית על הכספים וכך מסדר לכל המשפחה תפקידים. כמו בכל שלטון היו אנשים לא לגמרי ישרים, ומדי פעם נתפסו פקידים גבוהים עם עברות. מכיוון שהיה חבל להם שאדם שמגיע לדרגות גבוהות, כלומר, לא רצו לאבד אדם טוב, לכן הגלו אותם למקומות שאין שום תפקיד רשמי אבל יש תפקיד עם כבוד. אחד המקומות היתה ירושלים כי בה היתה אפשרות לחלקת תפקידים בלי תוכן. אם במשך 3-4 שנים מוכיחים נאמנות ואין עברות נוספות אז מחזירים אותם לתפקיד. בגלל שהם היו מוכשרים, בעלי עוצמה, בעלי מרץ והיה להם כסף אז השקיעו בבניה מדרסות ודברים אחרים כדי להראות שהם נאמנים לשלטון.

מתחילים לארגן את מרחב מתוך תפיסה שיותר טוב לעשות מסחר מאשר לעשות מלחמה. מתחילים לפתח מערכות מסחר שמבוסס על מערכות תקשורת. הבעיה המרכזית היתה כקבוצה של חיילים איך לשלוט באימפריה הגדולה. יצרו מערכת דואר משוכלל. לאורך הדרך בין קהיר לדמשק בנו כל 40 ק"מ תחנת דרכים והחזיקו בהן סוסים. מישהו שלוח מסר אז תוך שלושה ימים היה יכול להגיע כאשר מחליפים סוסים בכל תחנה. לצורך כל בנו דרכים טובות. בכל אורך הדרכים ייצרו גם שווקים גדולים, חאנים גדולים עבור הסוחרים. בירושלים בנו שני שווקים גדולים שעדין קיימים, שוק הכותנה ודיר אל סולטן. מערכת מסחרית יעילה מאוד. תודות לכוח שלהם מצליחים למנוע את פשיטות של הבדואים, אין איום של הצלבנים כי אירופה נרגע ולכן מחזיקים במשך הרבה שנים את המרחב של ארץ ישראל.

ארץ ישראל אין לה משהו מיוחד באותה תקופה, זה לא יחידה אפילו אדמיניסטרטיבית, בהתחלה המרכז נמצא בצפת, ירושלים אף פעם לא מרכז, הורסים ערים במישור החוף, יפו מפסיקה להתקיים, הורסים את נמל יפו ובמשך 500 שנה לא פועל, כל המערכת היא יבשתית, עולי רגל כמעט לא מגיעים. אחרי שיש רגיעה מגיעים הולכי רגל נוצרים וזה מספק מידע ותחת שלטון הממלוכים היהודים מתחילים להגיע לארץ ישראל.

למוסלמים אף פעם לא היה בעיות מסוימות עם היהודים. הממלוכים מאפשרים ליהודים לחזור לירושלים ואולי רגע אחד אחרי ששושלת איובית מסולקת יש מסמך מאוד מעניין מדבר על חזרת היהודים. כאשר הממלוכים שולטים בארץ מגיע לארץ ישראל אחד מגדולי החכמים היהודים בעולם באותה תקופה הרמב"ן, רבי משה בין נחמן, ישב בספרד, ברסלונה, הוא הסתבך בויכוח שהיה מקובל באותם ימים בין הנצרות ליהדות, שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני. המלך רמז לו שכדי לו לצאת מהעיר. הוא מגיע לאיטליה ועולה לארץ ישראל בשנת 1267 בגיל 73 ושולח אגרות למשפחתו באיטליה. מהאגרות אנו לומדים על מצב בארץ. ארגן קהילה ובנה בית כנסת בעיר העתיקה. לאחר מכן חזר הרמב"ן לעכו כי היתה עיר גדולה וחשובה, היהודים יכלו להתיישב בה והוא בונה מרכז יהודי, ומשם לא ידוע לאן המשיך והיכן מת ונקבר. ע"פ ההלכה היהודית העיר עכו לא נמצאת בארץ ישראל כי אף פעם לא נכבשה על ידי יהושע וגם לא מאוחר יותר. לכן כל יהודי עכו עד סוף המאה ה- 19 נקברו בכפר יסמין. לפני 30 שנה מצאו את חותמת של הרמב"ן.

כאשר מגיע הרמב"ן לירושלים כותב לבן שלו "כל הקדוש מחברו חרב מחברו" ארץ ישראל חרבה יותר מכל המקומות בעולם וירושלים חרבה יותר מכל ארץ ישראל. ירושלים חרבה ונטושה וכל הרוצה לוקח בית ויושב בה. היהודים המעטים שישבו בירושלים עזבו מפחד התתרים, כלומר, המונגולים והלכו לשכם שהיתה יותר מוגנת. הרמב"ן מצא חורבה של בית ובונה בית כנסת. ירושלים היתה ללא חומה והיהודים אף פעם לא ישבו בה במקום קבוע. הנוצרים סביב כנסיית הקבר, המוסלמים סביב הר הבית. יהודים חיים אפה שאפשר לחיות. אחרי בנית בית הכנסת של הרמב"ן האחרים שבאים מתחילים לבנות מסביב, בראשית השכונה היהודית או הרובע היהודית. חיפש מקום על מנת להתרחק מהמוסלמים והנוצרים אז מגיע למקום ריק ונאוטרלי ללא קשר שהוא קרוב גם לכותל כי הוא לא היה דבר כל כך מרכזי באותם ימים.

א'י וגאולה במשנת הרמב'ן / רעיון הגאולה ועלייתו לא'י
http://www.moreshet.co.il/kahana/SubCat.asp?kod_subject=2000&kod_subjectm=2001

בתקופת הממלוכים, יהודים מתחילים לחזור לארץ ישראל וקודם כל חוזרים למקום שיש בו מה לעשות. צפת מתחילה למשוך יהודים. יש גם נוסעים יהודים שמגיעים כמו רבי עובדיה מברטנורא. הוא מספר סיפור מעניין לגבי אותו בית כנסת. אישה עלמה שהבן שלה התאסלם ואז כל היהודים עזו לו בעיות והיא כדי להתנקם ביהודים מסרה את הבית הכנסת לווקף המוסלמי והתוצאה רואים עד היום בירושלים, בתוך הרובע היהודית, על יד בית הכנסת החורבה שעכשיו שוקם, נמצא מסגד על הבית הכנסת של הרמב"ן.

ירושלים מתקיימת, הארץ מתקיימת ואין לארץ באותה תקופה אויבים מבחוץ, הכוח הצבאי, הממלוכי, הקטן מצליח להשתלט על הבדואים, אין התקפות מן הים, מסחר פורח, כלכלה פורחת חוץ ממישור החוף, דרך המלך, דרך ההר. לקראת סוף התקופה הממלוכים יש כל מיני עדויות, הממלוכים התחילו לדרוש יותר מיסים, אנשים עזבו את יריחו שהיה מרכז לגידולי תמרים ואחרים כי המיסים שנדרשו לא יכלו לעמוד בהם.

מתחיל להיכנס כוח מוסלמי חדש במזרח התיכון. באותו זמן שהממלוכים משתלטים על המרחב, בצפון מזרח התיכון מתחילים לחדור השבטים העותומנים אבל מכיוון שהם גם מוסלמים ולא רוצים להתעמק בהן אז הולכים מערבה, כובשים כל מה שהיום טורקיה, עוברים גם לאזור הבלקני באירופה, בשנת 1453 כובשים את קונסטנטינופול והופכים אותה לאיסטנבול אבל בתחילת המאה ה- 16, בשנת 1514, כנראה בגלל תקרית עם הממלוכים או משהו אחר, מחליטים העותומנים לפנות דרומה ולעמוד מול הממלוכים. נערכים בשנת 1516 לקרב גדול ומרכזי באזור צפון סוריה שבו הממלוכים מקבלים מכה קשה בגלל דבר אחד פשוט, בגלל שהם מסרבים לאמץ נשק האש, לטורקים באותה תקופה יש להם כבר רובים ותותחים לאומת זאת הממלוכים ממשיכים עם הסוסים וחרבות. היה קרב נוסף באל אריש ובסופו של דבר הטורקים מגיעים לקהיר ותם שלטון הממלוכי בארץ ישראל אם כי הממלוכים נשארים במצרים עוד כ- 250 שנה כשרידי האצילים של התקופה הקודמת.

הטורקים מפסיקים את רעיון הממלוכ. הממלוכים נשארים עם משפחותיהם כי הטורקים, אחרי שמכים את הכוח הצבאי, משאירים אותם כפקידים שלהם עד שמגיע מוחמד עלי שמחסל אותם. ארץ ישראל מתקבלת בתקופה הממלוכית כהמשך של סלאח א-דין. מכיוון שהממלוכים מתפתחים את ערכי האיסלם, הם ממשיכים את כל הרעיון של קדושתה של ירושלים ולכל מקום שהעולם המוסלמי הולך איתו, בעיקר ירושלים וארץ ישראל, מקום המאבק בין הנצרות והאיסלם, הצלבנים לוקחים את ירושלים לכל מקום שהם מגיעים, המוסלמים לוקחים את זה איתם, ומכאן המאבק הנוצרי-מוסלמי על ארץ ישראל, בלי שהיהודים יותר מדי מעורבים, יש יהודים בארץ ישראל אבל בתוך מיעוט שמגיע לכמה אלפים בודדים, האיסלם משתלט בצורה מאוד משמעותית לאחר גירוש הצלבנים מארץ ישראל, מי שיורש את הממלוכים הם שוב מוסלמים, העותומנים, כך שיש מאוד שנים של שלטון מוסלמי רציף שמתחיל עם סלאח א-דין. הממלוכים ממסדים את השלטון המוסלמים על הארץ ומסיד את קשר של העולם המוסלמי בכל מקום עם ארץ ישראל, קשר שאנחנו מתמודדים גם היום. 

הצלבנים ומדינתם הארץ ישראלית

כתיבת תגובה

תקופה: 1099 לספירה – 1291 לספירה 

בין השנים 638 ל 1099 יש בארץ ישראל שלטון ערבי. 461 שנה. אם רואים את כל התקופות שקדמו הן היו יותר קצרות. הביזנטים בערך 300 שנה, הרומאים כ- 250 שנה, החשמונאים כ- 100 שנה, יוונית 200 שנה, הפרסית כ- 200 שנה. בתקופה הצלבנית בין השנים 1099 ל 1291, 192 שנה. לאחר מכן שוב שלטון מוסלמי עד שנת 1917, 626 שנה. במשך 2000 השנים האחרונות, יותר מ 1000 שנה יש שלטון מוסלמי בארץ, 1087 שנה. אנו צריכים לדעת כי זו אחת הטענות הקשות שיש לערבים נגד מדינת ישראל או היהודים זה בעצם "אנחנו ישבנו כאן ואתם באתם בסוף המאה ה- 19", צריכים לדעת את העובדות. משנת 638, חוץ מ- 192 שנה של שלטון צלבני, עד שנת 1917, הארץ נשלטה על ידי מוסלמים ורוב התושבים בארץ היו מוסלמים. גם בתקופת המנדט הבריטי רוב התושבים הם מוסלמים. תקופות ארוכות מאוד של שלטון מוסלמי ורוב תושבי הארץ הם מוסלמים.

ארץ ישראל היתה תמיד חלק מאימפריה גדולה יותר, כלומר, ארץ ישראל לא היתה המרכז אלא חלק משלטון פחות או יותר רצוף על כל מזרח התיכון. אם לארץ ישראל היה לה תפקיד כל שהוא אז היה ירושלים כמקום קדוש ולא מרכזי, השלישי בחשיבותו לאיסלם ואולי היא היתה המקום שדרכו עברו מחלק הדרומי של אימפריה, מצרים, צפון אפריקה,  לחלק הצפוני, סוריה וכולי. זה לא היה מקום שאפשר היה למשוך הרבה מיסים, פורח ומשגשג כמו מצרים או עיראק.

אוכלוסיית הנוצרים הן שעריך אלו שישבו בתקופת הביזנטית ומתחילים מעט יהודים לבוא ולהתיישב בארץ ישראל. ברמלה מגיעים הקראים אבל ארץ ישראל בתקופה הצלבנית איננה חשובה ליהודים ונוצרים ואפילו לא למוסלמים. רוב יהדות העולם לא יושבת בארץ ישראל אף על פי שאין מניעה לעלות לארץ ישראל, אין רדיפות אלא חוסר רצון ליהודים להגיע לארץ ישראל מכיוון שאין בה מה לעשות. אפשר לעשות עסקים טובים יותר, כלכליים ורוחניים, במקומות אחרים, בעיקר יש פריחה יהדות ספרד, החכמים וגאונים יושבים בבל, עם ישראל מסתדר טוב מאוד בלי שיושב בארץ ישראל.

ריה"ל – יהודה הלוי ע"פ הסיפורים רוצה להגיע לארץ ישראל אבל היגע למצרים, בעבר הייתה מקובלת הטענה כי יהודה הלוי מת במצרים, ככל הנראה כחצי שנה לאחר בואו אליה ושם גם נקבר. אולם, ממצאים מהגניזה הקהירית שנתפרסמו בשנים האחרונות מעלים כי עזב את מצרים בחודש סיוון ונפטר, כנראה בארץ-ישראל, בחודש אב של אותה שנה. אגדה מהמאה ה-16 מספרת כי הוא הגיע לירושלים, נשק את אבניה ושר "ציון הלוא תשאלי", ואז פרש ישמעאלי שדהר רמסו בסוסו, וכך מת. לאגדה זו אין הוכחה מבוססת, אם כי לפי העולה ממצאי הגניזה נראה שיהודה הלוי מת מוות לא טבעי.

הרמב"ם – רבי משה בן מימון, בשנת 1365 עלתה המשפחה ארצה אך בגלל הישוב היהודי המדולל בארץ וקשיי פרנסה, החליט הרמב"ם לעקור למצרים ושמש כרופאו האישי של השולטן המצרי. פירושו המדעי הראשון למשנה נכתב בשפה הערבית.

 אתר: http://www.ilschool.org/lomdim/rambam/ra.ASP

גם העולם הנוצרי שבתחילת התקופה מנסה לאבק ולתפוס מחדש את ארץ ישראל מפסיק להיות מעוניין. בנוסף על כך גם המוסלמים לא כל כך מעוניינים בארץ ישראל וכך הארץ מתחילת להיות ריקה מתושביה. יש כפרים וערים כמו רמלה וירושלים אבל היא יוצאת מהתודעה.

אנו יודעים הרבה על יהודים בירושלים באותה תקופה בשל תגלית שהתגלה בקהיר, הגניזה, כתיבי קודש שנפסלים לא זורקים אותם, במשך הזמן כל דבר שהיה כתוב בעברית גם נשמר. בבית כנסת בקהיר שמרו בחדר ובסוף המאה ה- 19 מצאו אותו. היה בו התכתבויות של מאות שנים עם כל יהדות עולם, כולל ארץ ישראל, מכתבים עסקיים ואחרים. כל חומר נמצא באוניברסיטת אוקספורד.

מאגר דיגיטלי: http://www.zeevgalili.com/?p=216

המרכז לא נמצא בירושלים אלא בקהיר, בגדד ובמקומות אחרים. בסוף התקופה המוסלמית קורה דבר שמשנה את התמונה ויחס לארץ ישראל, התעוררות של העולם הנוצרי ביחסו לארץ ישראל. בשנת 1092 מתחיל מטיף נוצרי באירופה "אנחנו צריכים לחזור ולהחזיר לידינו את הקבר הקדוש". העולם הנוצרי כמו העולם היהודי מחכה למשיח. לפי הנוצרים הוא כבר בא אבל הוא יחזור כי אנו לא הינו מוכנים לקבל אותו. בספרים מאוחרים, חזון יוחנן, נכתב שהוא מבטיח לחזור כל אלף שנה. מה זה אלף שנה? בשפות אירופיות זה המילניום. זה לא אומר שהיגיע שנת 1000 אלא הזמן שהוא אמור לחזור. לא יודעים איך לספור אלף שנה, האם מרגע שהוא נולד, מת, או אחר. העולם הנוצרי חי בתחושה שהמשיח יבוא. כאשר הוא לא מגיע אחרי אלף שנה אז מתחילים לחשוב למה הוא לא חזר? התפיסה שמתפתחת באירופה בסוף התקופה היא שלא חזר מכיוון שהמקום שממנו הוא יצא והקבר שלו נמצאים בידיים מוסלמיות אז אין לו אפה לחזור. על מנת שהוא יחזור נדרש להחזיר את הארץ הקדושה לנוצרים.

התופעה שהתחילה עם מטיף אחד, הולכת וצוברת תאוצה, מקבלת ברכה של האפיפיור והתוצאה היא שהחל משנת 1096 מתחילים לנוע אמוני נוצרים בצורה בלתי מאורגנת, לא צבא מאורגן, לכיוון ארץ ישראל. תנועה עממית שמצטרפים עליה אצילים שרואים במסע הזדמנות צבאית וכלכלית אבל אף אחד ממלכי אירופה מאותם שליטים מרכזים לא מצטרף. בדרך מנסים לחסל את אויבי ישו, היהודים. מגיעים לקונסטנטינופול, עדין נמצאת בה את האימפריה הביזנטית. הערים הגדולות באירופה היו בערך 30 אלף איש, בקונסטנטינופול היו חצי מיליון. מקבלים מורי דרך. אביר שעולה על סוס ויוצא למלחמה לא יכולים לעצור אותו, כלומר, חיילים רגליים לא יכולים לעצור אותו.

הצלבנים מצליחים לעבור קבוצה אחרי קבוצה, הסולטן שיושב בקהיר לא שולח צבא לעזור, החליף שיושב בבגדד כמעט שלא מתערב, כובשים עיר אחרי עיר, מגיעים לאזור רמלה הבירה והיא מתפנה מכל האנשים, מפחדים מהם כי בדרך עשו מעשים אכזרים. מצליחים לכבוש את יפו שמאפשרת להם קשר בים לארץ. עולים לכיוון ירושלים בקיץ 1099. איך כובשים ירושלים? מסתובבים 7 פעמים לחומות, עם שופרות, כאשר לא עוזר שמים מצור על ירושלים, יש מידע מדויק מכיוון שהלכו איתם נזירים לרשמו את הכול, מגיעות שלוש אוניות הספקה מאיטליה, מפרקים אתן ועם הקשים בונים מגדלי מצור.

מספר תושבי ירושלים באותה תקופה נאמד ב-20 אלף. המוסלמים מתגוררים בשכונות שמסביב להר הבית. הנוצרים – באזור שמסביב לכנסיית הקבר, שייקרא בתקופה הצלבנית רובע הפטריארך, ובימינו הרובע הנוצרי. היהודים מתרכזים בפינה הצפון מזרחית של העיר, בין שער האריות לשער שכם של ימינו. כלומר, הרובע היהודי של אז הוא צפון הרובע המוסלמי של ימינו.

ביום 10/7 מצליחים לפרוץ את חומה באזור הצפון ונכנסים לשכונה היהודית, היהודים  נלחמים בהם וכאשר לא מצליחים מתרכזים בתוך בית הכנסת, אבל הצלבנים שורפים אתו על כל יושביו. הצלבנים כובשים את כל העיר, נשארת את המצודה (מגדל דוד) עם חיילים מצריים שלא מצליחים לכבוש ובהסכם איתם הם עוזבים ועוברים לאשקלון שעדין תחת שלטון מוסלמי. במעשה ארץ ישראל נכבשת על ידי הכוח הצלבני ב- 10/7/1099 ומתחילה בארץ ישראל את התקופה הצלבנית. 

פר. יהושע פרבר הוא מגדולי חוקרי הצלבנים בעולם, כתב ספר ממלכת ירושלים הצלבנית, 1700 עמודים. יודעים הרבה על התקופה מאשר תקופות מאוחרות יותר בגלל שיש תיעוד מלא עליה. חשוב היה לו להדגיש את ההבדל שבין ההתיישבות הצלבנית בא"י, לבין ההתיישבות היהודית ציונית בא”י.  שכן המוסלמים מתייחסים ואומרים, שהיהודים הם אפיזודה חולפת כאן בארץ כפי שהיו הצלבנים. הוא עשה זאת בהדגשת העובדה כי הצלבנים באו בכוח החרב, והיהודים במחרשה.  הצלבנים במצודות, והיהודים ביישובים חקלאיים.

מסעות הצלב
  "מסעות הצלב" מאת גוסטב דורה

מחלקים את התקופה הצלבנית לשתי תת תקופות. התקופה הראשונה משנת 1099 על שנת 1187. בשנת 4/7/1187 קורה האירוע הטראומתי של קרב קרני חיטים שבו סלח א-דין מחסל את הצבא הצלבני וכובש את כל ארץ ישראל אבל האירופאים שולחים כוח עזר ומתחילה התקופה עד שנת 1291 יש מצב שחלק מארץ ישראל, אזור הרים, נמצא תחת שלטון מוסלמי ואת החלק של מישור החוף וחלקים של הגליל ממשיכים להיות תחת שלטון צלבני. ירושלים נכבשת על ידי המוסלמים ב־2 באוקטובר 1187, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית.במשך 104 שנה נלחמים אחד נגד השני עד שנת 1291 שנופלת עכו שהיא הבירה באותה תקופה לידי המוסלמים. חומות עכו ואולמי אבירים שייכים לאותה תקופה. הצלבנים מפנים את המבצר האחרון עתלית (ידוע גם כמבצר פרגרינורום (Castellum peregrinorum) או שמו הצרפתי שאטו פֶּלֶרֶן (Château Pèlerin)), האבירים שאיישו את המבצר באותה תקופה היטיבו להבין כי ממלכת ירושלים הגיעה אל קיצה והחלו נוטשים את המבצר בדרך הים אל עבר קפריסין. ב-14 באוגוסט 1291, עזבה את המעגן המבוצר בעתלית ספינה ועליה אחרוני האבירים הטמפלרים, אחרוני הצלבנים בארץ ישראל. התקופה הצלבנית היא מאוד קצרה אבל חשובה בהרבה נושאים. הדבר הראשון מתחיל כרגיל אחרי שכובשים מה עושים? ארצות הברית כבשה עיראק ואחר כך מה ניתן לעשות? חלק מהצלבנים נשארים בארץ, מי נשאר? רק אלה שכדי להם להישאר בארץ ישראל, אז מי אלה? באירופה באותה תקופה נמצאת תחת שלטון פאודלי, אדם נמדד ע"פ כמות הקרקע שיש לו. יש שתי שכבות, 1) המיעוט בעלי הקרקע. 2) הרוב מחוסרי הקרקע. חלק מאלה שמגיעים לארץ ישראל רואים שיש בה מרחב, הפכו לבעלי קרקע אז אין סיבה לחזור. מי תופס את קרקע? מי יורש באירופה את אבא בעל האחוזה? הבן הבחור. כל הירושה שלו. הילד השני הולך לצבא, הילד השלישי הולך להיות כומר. לא מעט בנים שנים ושלישיים נשארו בארץ והפכו לרוזנים ונסיכים, מקימים ממלכות קטנות. הבן הראשון חזר לאירופה.

למי שייכת ארץ ישראל? לא מדינה אחת באירופה כבשה את הארץ, אפילו לא קואליציה אלא קבוצת אנשים. האצילים מחליטים להקים ממלכה עצמאית, בוחרים אחד ממפקדים הבחירים ועושים אותו מלך ירושלים, ממלכת ירושלים הצלבנית. פעם הראשונה שארץ ישראל נקרת על שם ירושלים כשם הרשמי. בלטינית: Regnum Hierosolymitanum. זה לא מושבה באירופה אלא אותם אנשים לפי תפיסתם, חוזרים ארץ אבותיהם ומקימים ממלכה עצמאית שהיא קשורה באירופה בקשרים כלכליים, משפחתיים. במשך אותם 192 שנה שוב יש מדינה עצמאית בארץ ישראל. פעם האחרונה שהיתה מדינה עצמאית היתה בממלכת החשמונאית. בערך במשך אלף שנה אין מדינה עצמאית בארץ ישראל.

התפיסה הציונית אומרת שברגע שהיהודים גורשו מארץ ישראל על ידי הרומאים הארץ היתה שוממה וכאשר חזרו במאה ה- 19 אז התחיל את התפתחותה.

המדינה הצלבנית מתנהגת כמדינה אירופאי באותם הימים, המלך, ע"פ התפיסה האירופאי, ראשון בין שווים, כל האחרים בוחרים בו וכאשר הוא נפטר בוחרים מישהו אחר, לפעמים נוצרות שושלות, אין את התופעה של מלך אבסולוטי, הוא מלך של כל האצילים ומחלקים את ארץ ישראל בנחלאות. כל אציל מקבל נחלה כפי שמקובל באירופה. ניתן לראות את רוזן conde  של טבריה, הדוקה duque של בית גוברין, הדוקה של קיסריה. כאשר הרעיון הפאודלי אומר שמקבלים את קרקע אבל בעת מלחמה כל אחד חייב לגייס אנשים לצבא. בעולם של מאה הביניים אין צבא קבע. התפקיד של המלך הוא מאוד מוגבל, התעסק בעיקר בבעיות ומשפט בין אצילים ואחראי לארגן את צבא במקרה של פלישה. כל אציל בנחלה שלו הוא השלטון.

המלך ישב בהתחלה על הר הבית בירושלים, מאוחר יותר בונה לעצמו ארמון באזור מגדל דוד של היום. הוא שולט בארמון שלו וכמה קרקעות שלו מפוזרות בכל הארץ. התואר מלך ירושלים התחיל להסתובב בין כל מיני אנשים עד היום, התואר עובר בירושה מאז התקופה הצלבנית ונמצא אצל אליזבת מלכה אנגליה. מלכת אנגליה היא מפקדת הצבא, ראש הכנסייה האנגליקנית וגם מלכת ירושלים.

הבעית הראשית של הצלבנים היא שאין אנשים שבאים להתיישב בארץ ישראל. אנשי אירופה באים לבקר, עולי רגל לאתרים הקדושים. המצב מגיע לכך שהאפיפיור מתערב ואומר למאמינים שלעבוד ולהלחם בארץ ישראל מחפר על החטאים. העולם המוסלמי לא יושב בשקט על השתלטות של הצלבנים על ארץ ישראל. לפני הצלבנים כמעט לא עניין אותם. כל הזמן ארץ ישראל הצלבנית נמצאת במאבק מתמיד נגד העולם המוסלמי שתוקפים אותם. בשנים הראשונות, העוצמה הצבאית הצלבנית, מגיעים עוד גלים לעזור, הצלבנים מצליחים להרחיב את שליטה שלהם, כובשים את אשקלון, מעבר הירדן, בונים מבצרים, כמעת כובשים את דמשק והיה ניסיון לכבוש את מכה על ידי האציל רינו דה שאטיון שפירק את האוניות בבנה אותן מחדש במפרץ אילת. אף על פי כן הצלבנים נשארים מיעוט מספרי השולט, אולי אפשר להגיד שיש כאן מצב קולוניאלית או אימפריאלית.

הנוצרים לא נותנים לאנשים לא נוצרים להגיע לירושלים. הצלבנים בונים מחדש את כנסיית הקבר שנהרסה על ידי המוסלמים. לוקח 40 שנה לבנות את הכנסייה, בשנת 1140 חונכים את הכנסייה, מה שאנו רואים היום בכנסיית הקבר זו אותה כנסייה הצלבנית. מחדשים בירושלים והכול הארץ, בכל מקום שישו היה מקימים כנסיות, אותן כנסיות מתקופת הביזנטית חוזרים מחדש. אחת הכנסיות היפות היא סנטה אנה בירושלים. אנה (חנה) היתה אימא של מריה (מרים), מקום שמרים נולדה.

מה עושים עם המבנים המוסלמים שנמצאים על הר הבית, כיפת הסלע ומסגד אל אקסה? לפי נבוא של ישו הר הבית ייהרס ולא יישאר אבן על אבן. כלומר, צריכים להרוס אבל למה להרוס מבנים יפים? אז מחליטים לנצל את הבתים. כיפת הסלע הופכת להיות טמפלום דומיני, מקדש האדון, בלטינית, היא לא הכנסייה המרכזי אבל היא הכנסייה הממלכתית, בה מקיימים את הטכסים הראשיים. מעל אבן השתייה הם בונים מזבח, ואת המערה שבסלע הם הופכים לקריפטה של הכנסייה. את הסלע הם מקיפים בשבכת ברזל כדי למנוע מעולי הרגל להמשיך לחצוב ממנו מזכרות. על גג כיפת הסלע מוצב צלב גדול.

"כיבוש העיר נחוג בתהלוכה חגיגית, שנוהלה על יד הפטריארך. השכם בבוקר התהלוכה נעה מהקבר הקדוש לטמפלום דומיני. כאן נעצרה לתפילות חגיגיות מול הכניסה הדרומית. לאחר מכן המשיכה התהלוכה לאורך משטח הר הבית למקום קבורת החיילים הצלבנים, שנפלו בקרבות על כיבוש העיר".  The Latin Kingdom of Jerusalem

מסגד אל אקסה הופך למפקדת הצלבנים. הם מכנים את המבנה טמפלום סלומוניס (מקדש שלמה, Templum Salomonis ), וממנו נובע שמו של המסדר, הטמפלרים. הקמרונות שעליהם השתית הורדוס את רחבת הר הבית, משמשים את הטמפלרים בתור אורוות לסוסיהם. הצלבנים מכנים אותן "אורוות שלמה", והשם הזה נותר עד ימינו.

כל שאר המסגדים הופכים גם לכנסיות, בירושלים רק אוכלוסייה נוצרים שמורכבת בשני חלקים, הנוצרים האירופאים והנוצרים המזרחים, צאצאי הביזנטים ובתוכה קבוצה מאוד מעניינת של עם נוצרי עצמאי שחי במזרח התיכון באותה תקופה והם הארמנים. באותה תקופה יש את המדינה ארמניה של נוצרים, ע"פ המסורת הם היו העם הראשון שקיבל את הנצרות, לא כבודדים אלא כעם והם קיימו שתי מדינות וקשרו את עצמם לביזנטים, סיפקו לצלבנים את כל הידע על מזרח התיכון וגם סיפקו נסיכות למלכים כי אף נסיכה באירופה היתה מוכנה לבוא למקום כמו ארץ ישראל.

האוכלוסייה הנוצרית היתה כל הזמן באיום מתמיד מצד האוכלוסייה המוסלמית, שבשנים הראשונות לא היה רציני אבל אחר כך כן ומצד שני העולם הנוצרי לא יודע מה זה צבא קבע.

עולי הרגל מתחילים להגיע לארץ ישראל. מי צריך לטפל בהם ומי אחראי עליהם? הם לא אזרחים של המקום, אין מצב של מדינה שמספקת שירותים, שמירה, אכילה, טיפול בחולים, להראות את הדרך. מגיעים אנשים מכל מיני מקומות ולא ידעו איך לדבר איתם. אי לכך ממצאים או מפתחים את התופעה של המסדרים הצלבנים או נוצרים. דבר התחיל פרנסיסקו הקדוש מאסיזי ואחרי באיטליה.

מסדר נזירים, הוא מסדר של אצילים שמגדישים את הזמן לצורך הפעילות הנוצרית, נזירים לכל דבר פרט שלא יושבים במנזרים, כלומר, לא נמצאים במנזרים כדי להתפלל וללמוד אלא לוקחים על עצמם תפקידים, אין להם רכוש וכמו כן לא נשואים, לפעמים לפרק זמן או לכל החיים. הם אבירים נזירים שמסתובבים עם נשק.

מסדר ההוספיטלרים, מסדר מאוד מוכר, מקבל את שמו מהתפקיד שהוא מבצע, בשמם המלא "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" (נקראים גם "יוהניטים" מלשון "יואנן" – יוחנן בהגיה לטינית) Ordo militiae sencti Johannis Baptistea hospitalis Hierosolymitani הוא מסדר צבאי נוצרי. בניגוד לשאר המסדרים הצבאיים, לדוגמת בני מסדר הטמפלרים, מסדר יוחנן הקדוש לא הוקם כתוצאה ממסעי הצלב. המטרה שלשמה הוקם הייתה הגשת עזרה רפואית לצליינים נוצרים שביקשו לעלות לרגל לירושלים. המסדר שגשג בירושלים והקים בה בית חולים, קרוב בכנסיית הקבר, שתפקד גם תחת השלטון המוסלמי. המסדר קיים עד היום. שרות האמבולנסים של אנגליה נקראת סנט ג'והן אמבולנס .(St. John Ambulance Association)  

הצלב המאלטי

"הצלב המאלטי", סמל המסדר ההוספיטלרי

אחרי שהצלבנים עוזבים את ארץ מגיעים לקפריסין ולאחר מכן עוברו למלטה.

מסדר הטמפלרים. קבוצה שלקחה את תפקיד להיות השומרים של ארץ, כוח צבאי נייד. הם גם מטפלים בעולי הרגל. הם ממקדים על הר הבית. הבסיס הוא מסגד אל אקסה ולכן נקראים הטמפלרים. בעיקר נמצאים בו אנגליים וצרפתיים. נזירים לוחמים שמקיימים כצבא קבע, משתמשים בחללים שנמצאים בתחת להר הבית כאורוות סוסים. היום יש מסגד מאוד גדול.

מסדר הלזריסטים. ישו היה מרפא ואחד מאנשים שהוא טיפל היה מצורע אלעזר lazaro, הוא נפטר וקם לתחייה, זה נתן את המחשבה שמצורעים, מחלה שהיתה מפוצה באירופה, רק צריכים לבוא לארץ ישראל ומיד יהיו בריאים. כאשר הם מתחילים להגיע, אף אחד לא רצה לטפל בהם ונשארו מחוץ חומות ירושלים וכך נוסדה מסדר שנקרא הלזריסטים המצורע היה מופרד מהחברה. מסדר מיוחד של אבירים מצורעים, מסדר סן לזר. האיגוד מתחילתו היה מוסד לטיפול בחולים ובמצורעים, ונוהל כנראה על ידי נזירים ארמנים. המוסד המרכזי היה "בית המצורעים" בחומה הצפונית של ירושלים (בקרבת השער החדשה של ימינו) בסמוך לפשפש שנקרא מאז פשפש סן לזר. היה יוצא דופן בכך, שהיה מורכב ממצורעים ומאנשים בריאים, אשר מילאו תפקידים דתיים וצבאיים, וכאמור, בראשו עמד מגיסטר שהיה מצורע.

מסדר הטבטונים.
בגרמנית Deutscher Order, בלטינית Ordo domus Sanctæ Mariæ Theutonicorum
מסדר שהיה מורכב בעיקר מאבירים מגרמניה, מסדר של לוחמים. ראשיתו כחלק ממסדר ההוספיטלרי ומ- 1198 כמסדר עצמאי. אבירי המסדר התרכזו בעיקר בגליל, והחזיקו בין היתר במבצר המונפור. מקור שמו של המסדר נובע מהשבטים הטווטונים שהתגוררו בגרמניה עוד מהעת העתיקה.

לאחר שעוזבים את ארץ חוזרים לגרמניה. משתתפים בפלישה לפרוסיה הפאגנית על מנת לנצר את תושבי האזור. האבירים הקימו את מדינת המסדר הטבטוני וניהלו נגד שכנות המדינה החדשה, ובעיקר כנגד ליטא הפאגנית, מערכות שנחשבות עד היום כנוראיות ביותר בתקופת ימי הביניים. למסדר בנוסף להיותו כוח צבאי היה בסיס כלכלי חזק מה שאיפשר לו לגייס שכירי חרב ולהפוך למעצמה ימית בים הבלטי.

אמנם ראשית מטרתו של המסדר הייתה הגנה על הצליינים מפני סכנות שונות, אך בפועל נוצל כוחם של האבירים לקידום ההתיישבות הגרמנית ברחבי אירופה. כיום המסדר פועל בעיקר למטרות צדקה במרכז אירופה. 

נוצרו מנגנונים של אבירים שלקחו על עצמם תפקידים אבל עדין יצר בעיה בשביל הארץ כי אם כוח של אותם אבירים מעריכים שהיו בארץ כ- 50 אלף אירופאים כאשר אוכלוסיית הארץ היתה כחצי מיליון, כל הנוצרים היו במיעוט שישב בעיקר בערים הגדולות, ירושלים, עכו, יפו ואחרים, היו להם חוות חקלאיות.

תפקיד של המבצרים הצלבנים היה להיות מצפים כאשר הם נמצאים בראשי ערים ובמקומות בולטים. המבצר הוא מבנה מרובע עם מגדלים בפינות, כולל חפיר ללא מים ותנינים. לא בונים אותם על מנת להילחם בתותחים אלא עבור פרשים שמתקרבים. בונים מבצרים בכל אורך הארץ והמוסלמים לא מצליחים לכבוש אותם. אחרי קרב קרני חיטין לא מצליחים לכבוש את מבצר כוכב הירדן במשך שנה וחצי כי למוסלמים לא היה את הידע ואת הכוח. המבצרים היו קשורים בקשר עין על מנת לאותת אחד את השני.

במשך 88 שנים הצלבנים מצליחים להחזיק את ארץ כמדינה צלבנית עצמאית מדרום לבנון, כל הגולן, מעבר הירדן עד קו המדבר. המרכז בירושלים.

עולם המוסלמי מתחיל לנסות לדחוק את מלכים ומצליחים לאחד כוחות ורק כאשר המשפחה האיובית שצלאח א-דין הוא הגיבור מרכזי שלה אבל אביו התחיל במערכה והיה ממוצא קורדית מעיר תיכרית. צלאח א-דין מונה למושל מצרים בשירות אדונו, נור א-דין. עם מותו של אדונו בשנת 1174, מרד צלאח א-דין ביורשו והשתלט על מצרים. זמן קצר לאחר מכן השתלט גם על סוריה ומדינות נוספות. לעט לעט מצליח לשלב את כל הכוחות המוסלמים בקריאת לגיהאד, להחזיר את הארץ הקודש למוסלמים. אחרי שכמה פעמים הוא נכשל הוא תוקף את טבריה ואז הרוזן שלה קורה למלך ירושלים לעזרה. מלך ירושלים מגיע לאזור ציפורי, מצליחים למשוך אותו לכיוון טבריה ועל יעד אזור קרני חיטין מצליח צלאח א-דין לעצור אותו, מקיפים את הצלבנים בטבעת של אש בקיץ שנת 1187 ומצליח לחסל את הצבא הצלבני. מלך ירושלים נופל בשבי ורק קבוצה קטנה מצליחה לפרוץ את המצור ולהגיע בחזרה לירושלים אבל קרה דבר שתמיד חוששים, אם נפסיד קרב אחד אז לא צריך לגרום קריסת כל המערכות.

הסיפור של הצלבנים ממשיכים ללמוד אותו עד היום. הערבים חושבים שליהודים יקרה אותו דבר כמו שקרה לצלבנים שבאו לעולם המוסלמי, השתלטו על המרחב במשך 88 שנים ובסוף זרקו אותם מארץ ישראל. מחכים לצלאח א-דין. יש לערבים זמן, אולי מפסידים קרבות אבל כל פרק זמן מגייסים צבא מחדש וממשיכים לתקוף ופעם אחד שהם יוכלו להצליח אז ההשלכות יהיו קשות ולא יישאר אף אחד, כלומר, ארץ ישראל ללא יהודים. למה מדינת ישראל מצליחה להחזיק את המרחב? כי היהודים מצליחים במה שהצלבנים לא הצליחו, להמשיך להביא עליה כי אם היו נשארים רק את ה- 600,000 תושבים שהיו בעת הקמת מדינת ישראל לא בטוח אם היום היתה קיימת את המדינה. 

בדומה לאותה תקופה גם היום בונים מצפים בגליל כאשר הישובים הערבים נמצאים בעמקים, לא כל הישובים יש חומה. מי בונה חומה? רק החלש בונה חומה. כמו כן גם מייצרים סיפורים ומקימים קברי קדושים, או במילים האחרות, זו הזרוע הדתית לתפיסת הגליל ולגרום ליהודים להסתובב באזור. בדרום אין קברי קדושים כי אין מאבק טריטוריאלית.

בשנת 1187 צלאח א-דין מצליח לכבוש את כל ארץ ישראל אחרי מצור גם מצליח לכבוש את ירושלים. העיר היחידה שלא מצליח לכבוש את עכו למרות המצור שם על העיר. נפילת הממלכה הצלבנית גורמת באירופה זעזוע מאוד גדול כבשמך 100 שנה אירופה שולחת כוחות ומנסה לכבוש בחזרה את ארץ ישראל. המסע הראשון היה בשנת 1099, לאחר מכן 14 מסעות צלב מגיעים מאירופה על מנת לשחרר את ארץ ישראל. המפורסם ביותר הוא המסע השלישי שבו השתתפו שלושת מלכי אירופה הגדולים, קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה, פיליפ אוגוסט (השני) מצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה. מתוך השלושה, המחנה המרכזי היה זה שבראשותו של ריצ'רד "לב הארי", שכן מחנהו של פרידריך מברברוסה ספג אבידות רבות במהלך הדרך (ובכלל זאת גם טביעת ספינתו של פרידריך ברברוסה בים התיכון).

כוחותיהם של ריצ'רד הראשון ושל פיליפ השני הגיעו לעכו (כאמור, רק מעטים מחייליו של פרידריך ברברוסה הצליחו להגיע לעכו) וצרו עליה. בעוד שכוחותיו של פיליפ השני נערכו לחזרה לאירופה, הכוחות בראשותו של ריצ'רד הראשון המשיכו דרומה בקרבות קשים לאורך מישור החוף. למרות שניצח בקרב ארסוף ובמספר קרבות נוספים, כוחותיו לא עמדו לו למאבק על ירושלים והוא החליט על חתימת הסכם עם צלאח א-דין בשנת 1192. באמצעות הסכם,  הכריז בכך על הצלחה ועל הקמתה מחדש של ממלכת ירושלים הצלבנית שבירתה היא עכו. למעשה, ירושלים לא שוחררה, אלא רק הובטח מעבר חופשי לנוצרים.

ארץ ישראל מולקת בשנים, הצלבנים שולטים במישור החוף וחלקים מהגליל והמוסלמים באזורים ההרים. במשך 104 שנים הבאות נלחמים ביניהם. יש אירוע, פרידריך השני, שהיה קיסר גרמני שחי בסיציליה, ידע מספר שפות, הזמנים כל זמן לחצר שלו יהודים, ערבים ואחרים והדבר האחרון שהיה לו בראש היה לצאת במלחמה נגד המוסלמים אז שהאפיפיור דרש ממנו לצאת למלחמה, הגיע לארץ ישראל ומגיע להסכם בשנת 1222עם הצאצאים של צלאח א-דין שאין צורך להלחם, לוקחים את ירושלים ומחלקים אותה בשנים, המוסלמים יושבים בהר הבית והנוצרים יושבים בכנסיית הקבר והמוסלמים מקבלים מזרון שמוביל אותם ליפו. במשך 20 שנה ירושלים מחולקת בין נוצרים ומוסלמים. כאשר פרידריך נפטר, הנוצרים בירושלים כובשים את הר הבית, המוסלמים חוזרים או כובשים שוב וזורקים את נוצרים מירושלים וממשיכים לתקוף אותם, אירופה לא מגיע לעזרת הצלבנים, גם הביזנטים לא באים, מנסים אפילו עם הפלישה המונגולית לעשות קשר צלבני-מונגולי נגד המוסלמים אבל גם זה לא עוזר, בשנת 1291 מצליחים המוסלמים לכבוש את עכו וכל הנוצרים האירופאים עוזבים את ארץ ישראל, כולל את כל המסדרים שעוזבים עם כל הניירות שלהם ותם הפרק השני של השליטה שנוצרית בארץ ישראל, התקופה הצלבנית, שמשאירה שני דברים, הרבה מאוד שרידים ארכיאולוגים, מבצרים צלבנים, עכו, כנסיית הקבר ועור הרבה כנסיות נוספות, והדבר השני הוא שאותם אנשים שחזרו לאירופה אבל לקחו איתם את שם ירושלים וארץ ישראל ואחרי שנים הם אלו שכבשו את כל העולם, בכל מקום שהם הגיעו הביאו איתם את ירושלים ואת ארץ ישראל, התושבים בהרי האנדים יודעים מה זה ירושלים, בגלל שהנצרות הולכת ומתפשטת בכל העולם הקשר עם ירושלים וארץ ישראל נוצק עוד יותר. דבר שלישי מעורר לעולם המוסלמי להילחם על ירושלים והמלחמה נמשכת עד היום.

ערבים ומוסלמים בארץ

כתיבת תגובה

תקופה: 638 לספירה – 1099 לספירה 

תקופה ביזנטית הנוצרית הראשונה בארץ ישראל. תקופה הראשונה שארץ ישראל משנת בהתפתחותה על אימפריה הגדולה. ארץ ישראל היתה חלק מאימפריה הרומית ופרסית אבל פעם הראשונה שאימפריה משקיע את המשאבים  שלה בפיתוח של ארץ ישראל. פרק זמן שקורים תהליכים חשובים בארץ. תהליך אחד הוא חילופי אוכלוסייה כאשר אוכלוסיית יהודית כמעט לעלמת מהארץ מכיוון שלא נוח לחיות באותו מרחב של העולם הנוצרי. הנוצרים מתייחסות לארץ ישראל כי שייכת לה בדין, בתפיסת העולם של הנוצרים האל עזב את העם היהודי. אי לכך הנוצרים משתלטים על ארץ ישראל, בהתחלה היתה התפתחות יהודית בגליל אבל עם הזמן היא נעלמת כתוצאה מהתגברות של הצד הנוצרי. הנוצרים לא כל כך רצו לראות שם יהודים ומצד שני היהודים לא כל כך רצו לחיות שם. זה לא אומר שמישהו פגע בצד השני. לירושלים יהודים לא נכנסים. רק פעם אחד בשנה, ביום 9 באב אושרו ליהודים להתפלל, לא כתובה ליהודים אלא דפקה לנוצרים, אם היהודים מתאבלים על הריסת בית המקדש זה מקדם את החזרת ישו שעמד ובכה בהר זיתים. מסמלת את ניצחון של הנוצרות על היהדות, אם היהודים בוכים אז הם שמחים. על הר הבית הנוצרים לא בנו שום דבר, ירושלים היתה מאוד צפופה עם כל בניה הנוצרית של כנסיות וממזרים. הר הבית נשאר כדי לקיים את נבואתו של ישו. הצד הבא מגיע כאשר העולם מוסלמי, הערבים שיוצאים מערב למסע כיבושים בעולם, בתוך המסע מגיעים גם לארץ ישראל.האיסלם כתנועה חברתית דתית שיוצאת מהמדבר. מוחמד מתחיל, איש מכה, הוא לא בדואי, המקצוע היה סוחר, איבד את כל כספו, התחיל לעבוד אצל עלמה עשירה שבסופו של דבר הפכה לאישתו. היא דאגה לכל העניינים הכספים ולא היה לו מה לעשות אז המציא תורה חדשה. הוא התחיל את פעילותו במכה, עיר מסחרי לכל תנועה הסחר שעברה מתאימן למערב, השיט בים סוף היה בעיתי לכן רוב התנועה היא יבשתי. העיר מכה ומדינה היו ערים גדולות ומסחריות. המנהיגות ישבה בערים הגדולות. כאשר מוחמד מתחיל את פעילותו אז יש לו התנגדות של אנשי מכה, תקופה הבערות, תקופת קדם אסלאם או הג'אהִליה, עדין עובדי אלילים. כצואה ממאבקים פנימיים בשנת 622, מוחמד יחד עם מספר אנשים חברים שלו, עוזב מכה ועובר לעיר מדינה, ההגירה. החל מאותו אירוע מתחיל את הספירה. המוסלמים מגיעים עד טורקיה, מרכז אסיה, כבוש את כל מרחב ממצרים עד מרוקו, ספרד ופורטוגל. בשנת 732, רק 110 שנה מאוחר יותר בקושי ממצליחים לעצור אותם 100 ק"מ דרומה מפריס, צרפת. הכוח שיצוא ממדינה מביס את האימפריה הביזנטית, האימפריה הפרסית. יש שני מקרים דומים, אחד אלכסנדר מוקדון, השני הוא ג'ינגיס חאן בשנת 1206. אבדל אחד, אפה שהם הגיעו, חוץ מספרד ופורטוגל, יושבים או נשארו עד היום כדת וכעם. זה קורה באותה נקודה זמן שהאימפריה הביזנטית וממלכה הפרסית מתישות אחת את השניה בקרבות בינהם. הקרב החשוב ועיקרי הוא בירמוך, המוסלמים מביסים את הצבא הביזנטית. כתוצאה מכך הביזנטיים יוצאים מסוריה וצבאות הערבים מגיעים לארץ ישראל לא כיעד ולא כמטרה, ארץ ישראל נמצאת בדרך ואין לה שום חשיבות מיוחדת בעולם הערבי באותה תקופה, עוברים למצרים וממשיכים עד אוקיינוס אטלנטי. עוברים אחר כך לספרד במקום שנקרא גיברלטר, מקור השם כנראה בערבית "ג'בל טארק", שפירושו: "ההר של טארק". טארק הוא המצביא המורי שניצח בשנת 711, בקרב גואדאלטה Guadalete, את המלך הוויזיגוטי רודריגו Rodrigo. קדם אסלאםwikipedia

הדבר הראשון שעושים המוסלמים בארץ ישראל הוא מחליפים את העולם הנוצרי כך גורם לירידה בחשיבותה של הארץ. חלק גדול מכלכלתה של הארץ התבססה על חשיבותה כארץ קדושה לאימפריה. כל הכספים שהאימפריה שלחה עבור נציגים, צבא, כמרים, נזירים, כנסיות וכולי נפסק. המוסלמים פיתחו, אמרו לתושבים שאם הם נכנעים אז מקבלים את כל הזכויות שלהם, בתים, רכוש, אפשרות להתפלל, האיסלם מקבל את קיומם של הנוצרים ויהודים, עם הספר. התושבים לא יכולים לעשות כל דבר, בגדים מסוימים. מצד שני חובתו של השליט להגן עליהם. צריכים לשלם מיסים שמוסלמים לא משלמים. בכל מקום שהמוסלמים מגיעים אם יש עובדי אלילים הם צריכים להתאסלם או להעלם אבל יהודים ונוצרים לא צריכים להתאסלם. ע"פ האיסלם היהודים הם בני חסות ויש כל הזכות לחיות. בכל מקום שהמוסלמים מגיעים לא נלחמים בהם מכיוון שהמוסלמים הם עם קל ונוח הרבה יותר, לא צורכים הרבה ממה שקיים. התושבים היו שמחים להחליף את השליט הביזנטי.

כאשר הצבא המוסלמי מגיע לירושלים אז היגיע את הפטריארך (בישוף) שמבנין שלא יקבל עזרה מצבא הביזנטי, הוא נכנע לצבא המוסלמי, יש את המסמך הכניע המקורי שמבטיח לתושבי העיר את זכויות, רכוש, לא פוגע בהם. כמו כן הציגו הנוצרים תנאי שלא להתיר ליהודים את זכות הישיבה בירושלים גם בעתיד. השלטון הביזנטי נסוג אבל התושבים נשארים בארץ, כלומר, בשנים הראשונות רוב התושבים הם נוצרים. לעט לעט ויחד עם הצבא המוסלמי מתחילה אוכלוסייה ערבית להתיישב בכל האזורים אבל לא כתוצאה מכך שהם דוחקים את האחרים אלא בתוך המערכות הקיימות, במקביל הנוצרים, בעיקר אלו שהיו קשורים לשלטון, מתחילים לעזוב את הארץ. פרט ממקום אחד, אף עיר לא נהרסה וגם לא נכבשה. הסיבה של עזיבת הנוצרים קשורה גם למצב הכלכלי מכיוון שהם מפסיקים לקבל את הטבות ומענקים מן האימפריה הביזנטית. הקיסרים לא שולחים כספים. אם תושבי ערי הפיתוח היו צריכים לשלם מיסים כמו תושבי המרכז אז הרבה אנשים לא היו נשארים בהן. תהליך של הגירה של ערבים לארץ ישראל שנמשך מספר שנים. הערבים נכנסים לאזורים ריקים. הם לא מהגרים בתוך פרס או טורקיה. מהגרים לארץ ישראל כי אין דבר שיכול היה לעצור אותם. נמצאים לוב, באלג'יריה, מרוקו. במשך 40 שנים הראשונות יש תהליך איטי של עזיבת הנוצרים, חדירה לעט של מוסלמים במקומות ריקים.

אין שום התייחסות מיוחדת לארץ ישראל. הפקידות הנוצרים מתחלפת בערבית מוסלמית ולא שינו את המערכת המנהלית. הערבים משאירים את השם של הארץ, מפלסטינה לפלשתין. ארץ ישראל הצפונית (פלשתינה סקונדה של הביזנטיים) היתה למוז הצבאי (ג'ונד) של אורדון (ירדן) ובירתה נקבעה בטבריה. ארץ ישראל הדרומית (פלסטינה פרימה של הביזנטיים) היתה לג'ונד פלשתין ובירתה נקבעה בלוד. המחוז האחרון היקף את יהודה ושומרון ולפי הגיאוגרפים הערבים מן המאה העשירית, סופחו אליו גם הנגב והאזורים הדרומיים של עבר הירדן.

בהתחלה היהודים מנסים לחזור לארץ ישראל כי האויב המרכזי לנעלם. האיסלם והיהדות יותר קרובים מהנצרות. המוסלמים לא נראו כל כך רעים. היו יהודים שהתאסלמו כי האיסלם היא דת דמוקרטית, ברגע שאדם מתאסלם, לא חשוב מאפה הוא הגיע, הוא נחשב מוסלמי כשר לכל דבר. ברגע שיהודי מתאסלם אינו יכול לחזור להיות יהודי. ¿?

לפי תפיסה המוסלמית, מערת המכפלה שייכת לעם המוסלמי ולפי התפיסה היהודית שייכת לעם היהודי. לכן בזמן שיש שלטון מוסלמי בחברון היהודים לא יכולים להיכנס בה וכאשר היהודים שולטים בחברון אז מאפשרים למוסלמים להתפלל בה. לפי המסורת המוסלמית משה כן עבר את הירדן ונקבר בדרך בין ירושלים ליריחו, נבאי מוסה.

בשנת 632 מת הנביא מוחמד, מתחילה את שאילה מי יורש אותו. אין ירושה מסודרת שעוברת מאב לבן. עד היום ניתן לראות מי יורש את שייך כאשר הוא נפטר? הקרוב המוכשר ביותר. יכול להיות אח, בן דוד או הבן השלישי. לא כמו בעולם הנוצרי שצריך להיות בן הבכור. השבת מחליט מי המוכשר ביותר. לפי שמלך חוסיין נפטר היה יורש הכתר אחיו, אבל ברגע האחרון החליט למנות את הבן שלו. ארבה החברים של מוחמד, אלו שהיו סביבו ונלחמו איתו, היו היורשים שלו. לישו אין יורשים, הוא בין אלוהים, יש הממשיכים אבל ישו בכר בפטרוס. המוסלמים המציאו את התפקיד ה"חליף" שהוא המחליף של מוחמד. אחד אחרי השני. כאשר אחד נפטר אז יורש אותו את החבר השני. תקופה החברים או צדיקים. השיעים מאמינים כי הוא הספיק למנות את בן-דודו עלי ליורשו, אולם הסונים מאמינים שהוא מת בלא מינוי יורש. לאחר מותו, נקבע אבו בכר כמחליפו, אולם רק בכל הנוגע לענייני ניהול המדינה והצבא. ארבעת הח'ליפים הראשונים שירשו את מוחמד לאחר מותו ב-632. והם: אבו בכר 632-634, עומר בן  אל-ח'טאב 634-644, עות'מאן בן עפאן 644-656, עלי בן אבי טאלב 656-661. תפקיד של הח'ליפים הוא לעמוד בראש הצבא ולכבוש את העולם.

התחילו שינויים בעולם המוסלמי שמשפיעים לארץ ישראל ולירושלים בפרט.

הם מאוד רוצים לאסלם את עולם, להחזיר את העולם לאמונה המונוטאיסטית של אברהם ונביאים אחרים, שהושחתה במהלך הזמן. מוכנים לקבל את קיומם של יהודים ונוצרים. הם רוצים להפיץ את האיסלם כדת אמת. המוסלמים יכולים לקבל מדינה יהודית במקום אחר אבל לא מקבלים שיהודים שולטים במוסלמים. יש עולם נוצרי שכמעט לא היו מוסלמים בתקופות הקודמות. כאשר הנוצרים כובשים את צפון אפריקה, מלזיה, הודו אז המוסלמים מתחילים להיכנס למדינות נוצריות. תמיד היו נוצרים שנשארו בקרבת מקומות קדושים. ברגע שהמוסלמים עלו לשלטון, אף פעם לא היה מצב שיהודים שלטו על מוסלמים. מדינה ישראל היא שגיאה או תקלה של ההיסטוריה.

אחד הח'ליף שנחשב ביותר בארץ ישראל היה עומר בן אל-ח'טאב. ע"פ המסורת המוסלמי מתייחסים אליו את כניעת ירושלים. הוא נלחם בפרסים ומגיע לירושלים. כשהגיע זמן התפילה הציע הפטריארך סופרוניוס לח'ליף להתפלל בכנסייה. אולם עומר סירב, כדי שהמקום לא יהפוך למקום קדוש גם למוסלמים ויפתח פתח לסכסוכים ומלחמות על המקום, ויצא להתפלל בחוץ, במקום בו בנוי כיום המסגד בסמוך לכנסיית הקבר ברובע הנוצרי בירושלים. המבנה המקורי הוקם כנראה במאה העשירית לספירה וממנו שרד רק בסיס הצריח הקיים היום. המבנה הנוכחי הוקם בתקופה הממלוכית במאה ה-15. צריח המסגד גבוה במספר סנטימטרים מכיפת כנסיית הקבר הסמוכה, למען ידעו מי הוא השליט.

אין לבלבל את המסגד עם כיפת הסלע המצויה על הר הבית וקרויה על ידי רבים בטעות בשם "מסגד עומר". עומר אמנם בנה על הר הבית מסגד, אך לא הייתה זו כיפת הסלע, אלא מסגד אל-אקצא, שהיה אך מבנה דל עשוי עץ שנהרס והוחלף במבנה המפואר. אחד מהאגפים במבנה המודרני נושא אף הוא את השם "מסגד עומר". ע"פ הסיפור, ראה עומר שאישה שופכת זבל, הוא חפר במקום ומצא את יסודות בית המקדש. לכן החליט לבנות את המבנה שנקרא של שמו.

המוסלמים מנסים לעלות את קדושתה של ארץ ישראל וירושלים ותופסים את הפטנט של הנוצרים, איך להפוך מקום לקדוש? מתחילים לספר עליו סיפורים.

הח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב נרצח על ידי מי שהיה מושל דמשק. שלאחר מותו החל שלטון בית אומיה שנמשך עד שנת 750. מעאויה בן אבו סופיאן  התחיל שושלת ונגמר את התקופה שהחברים מחליפים אחת את השני. בשמך 90 שנה העולם המוסלמי כולו בשליטה שושלת או משפחה אומיה. השליט הראשון עושה שינוי גיאוגרפי משמעותי, מעביר את בירת האימפריה לדמשק כי היא נמצאת במקום אסטרטגי, בדרך הים ניתן להגיע למצרים, קרוב לקונסטנטינופול. בתקופת בית האומיה, מגיע האימפריה המוסלמית לשיא גדולתה. דמשק אינה עיר קדושה אבל עיר חשובה ביותר מבחינת מדינית. בדמשק יש מסגד אומיה על שרידים של כנסיה נוצרית. בתוך המסגד נמצא קיברו של יוחנן המטביל, הוא מבשר הגעת המשיח, לכן בעולם המוסלמי יש חשיבות. דמשק רוצה להמשיך ולחזור להיות בירת העולם הערבי מוסלמי.

אחרי דמשק יש בגדד וקהיר, מה המשותף? בירות שלא יושבות על שפת הים. זה הבדלים מאוד משמעותיים שקיים בין העולם הנוצרים לבין העולם המוסלמי. העולם המוסלמי אף פעם לא פיתוח כוח ימי רציני. שליטת הים נמצא או נשאר בשליטה נוצרית. הבירות המוסלמיות נכנסות פנימה על מנת למנוע להיות מוקפות. רק לטורקים העותומנים יש את איסטנבול אבל מאוד קשה להגיע אליה. בים המשיכו לשלוט הביזנטיים, הצלבנים. המוסלמים נתן את השם לראש הצי, אמירן, שליט הים.

בעולם הערבי היו התנקשויות שגרמו לפילוג בעולם המוסלמי, השיעים והסונים. משמעות המילה שיעה הוא מלשון סיעה, שהיא פלג, קבוצה. במאה השביעית לספירה אירע באִסלאם קרע סביב השאלה מי יירש את מקומו של הנביא מוחמד כמנהיג העדה המוסלמית בעולם. הסונים טענו כי היורש יבוא מקרב בני שבט אל-קוריש, שבטו של הנביא, וכנגדם טענו השיעים שהיורש חייב להיות מצאצאיהם הישירים של מוחמד וחתנו עלי.

השיעים רואים בעלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד ובעלה של פאטמה בתו (שקיבל עליו את האסלאם ראשון או שני אחריו), הח'ליף הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד ואינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומאר ועותמאן. בגלל הקשר המשפחתי בין עלי ומוחמד אז עבור השיעים עלי הוא היורש האמיתי.

ייסוד הכת מיוחס לבנו של עלי, חוסין, שהוא ו-70 מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלא שבעיראק על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשוראא בו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו.

במאבק בין המוסלמי לנוצרים לא מצליחים המוסלמים להגיע לשני מקומות מאוד חשובים, רומה וקונסטנטינופול. בגלל סיבות פוליטיות מחפשים תחליף לאי הצלחה. כל מוסלמי צריך להגיע למכה אבל יש שבה גם אנשים שמתנגדים לאיסלם ולא יכולים למנוע מהמוסלמים לעלות למכה, אולי בדרך למכה אז שמים להם עוד תחנה שהיא ירושלים.

בהתחלה כאשר מוחמד ניסה למשוך את היהודים נתן הוראה להתפלל לכיוון ירושלים, כאשר ראה שזה לא הולך אז ביקש להתפלל לכיוון מכה. בקוראן מסופר החלום אשר ביקר מוחמד בירושלים. מחברים סיפור, נסיעה לילה, באל אקסה (נקודה ציחוני), קושר את הסוס בקותל ועולה להר הבית, הוא מתפלל בהר הבית במסגד שנקה אל אקסה, מסלע היסוד עולה לשמים, נשאר בסלע סימן הנעל. מגיע לשמיים ומוריד את הקוראן. הרבה אנשים מאמינים בסיפור. ממשיכים לקרוא ולהתייחס לירושלים כמקום קדוש. יש אנשים שאומרים שכל הסיפור הוא על מנת להתנגד לנוצרים, מכיוון שלא מצליחים לכבוש את רומה וקונסטנטינופול אבל כן את המקום הקדוש ביותר לנצרות.

למה מוחמד עולה לשמים? ישוב עלה לשמים מהר הזיתים, כנסית עלה לשמיים, בה קיים סלע שממנו, ע"פ המסורת, עלה לשמיים. אין קבר של משה על מנת למנוע עליה לקבר. יש עברה דתית ללכת אל המתים. היום קיימת תופעה של עליה לקברי צדיקים. לכל כנסיה יש פסלים של קדושים ומתפללים בהם. הרבה גדולי התורה מתנגדים לתופעה של עליה לקברי צדיקים אבל יש אחרים שתומכים ומעודדים אותם. בעבר היו רק הרבעה קברי צדיקים, רבי בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבה, הרמב"ם, היום יש ארבעה מאוד. קבר רחל, הבאבא סלי הם חדשים.

מוחמד עולה לשמים והמוסלמים בונים את כיפת הסלע. לא מתפללים שם תפילה בציבור לכן זה לא מסגד. בנה אותו אחד מבית אומיה בשנת 671. המבנה העתיק ביותר שעומד וממשיך לתפקד.

כאשר מגיעים המוסלמים לירושלים, בשלב הראשון צריכים לבנות מקום תפילה. המוסלמים לא חייבים להתפלל במסגד, יכולים לעשות בכל מקום אחר במשך השבוע, אבל ביום שישי,  חייבים להתפלל במקום סגור. יש להם בעיה כי ירושלים מאוד בנויה ועמוסה. המקום היחיד שפנוי הוא מעל הר הבית כי הנוצרים לא השתמשו בו. אפה יבנו בתוך הר הבית? צריכים להתייחס לגיאוגרפיה, מקום שפונים בעת התפילה והוא חייב שיהיה לכיוון מכה. ליהודים תמיד פונים למזרח. יש בתי כנסת עתיקים בגליל שפונים דרומה אבל בתפוזות המשיכו לפנות מזרח. המוסלמים בדקו ותמיד פונים לכיוון המכה. כתוצאה מכך פיתחו את המדע שנקרא אסטרונומיה. הרבה כוכבים נקראים בשמות ערבים. בנו את המסגד בפינה על מנת שניתן יהיה להשתמש את כל הרחבה של הר הבית למקום תפילה.

בית אומיה משקיע כספים בפיתוח ירושלים. ניתן לראות שלושה ארמונות שהם בנו ונמצאים מסביב הר הבית. ארמון ארמון הישאם ביריחו הוא גם שייך לתקופה בית אומיה. צפונה מטבריה גם יש ארמון אומיה גדול. התרומה הגדולה היא שהם בונים עיר חדשה בארץ ישראל. בהתחלה בנו באזור לטרון אבל בגלל מגפה חיפשו מקום אחר ובונים בשנת 711 את העיר רמלה כבירת השלטון המוסלמי בארץ ישראל, והיא העיר האחרונה שנבנה בארץ ישראל עד שנת 1900 ששוב המוסלמים בונים עיר חדשה ושמה באר שבע.

כאשר המוסלמים מגיעים קיימת עיר בירה בארץ ישראל, קיסריה, אבל המוסלמים לא יכולים להשתמש בה בגלל חשש של תקפות מצי הביזנטית. גם כאשר שושלת בית אומיה נופלת בשנת 750, ועולה לשלטון משפחת עבסים אחרי שמחסלים כמעט כל בית אומיה, אחד מצליח לברוח ומתיישב בספרד ומתחיל תקופת הזהר באזורים כמו קורדובה, גרנדה וכולי. משפחת עבסים בונים עיר חדשה בבגדד ומעבירה את השלטון לשם. כאן נולד הסיפור אלף לילה ולילה.

קיימת סטטוס קואו (status-quo) בין הנוצרים והמוסלמים ולכן יש ירודה בחשיבותה של ארץ ישראל. מבצעים שיפוץ של כיפת הסלע ומקלקל את השם של מי שבנה אתה ושם את השם שלו. במשך מאות שנים יעדו שמשפחת עבסים בנו את כיפת הסלע עד שמגיעים אנשים מאירופה בסוף המאה ה –XIX ושמים לב שהתאריך הוא שגם רשום שם הוא 100 שנים קודם. בגג כיפת בסלע מצויה כתובת המתארכת את בנייתה לשנת 72 להג'רה, היא שנת 691/2, זמנו של הח'ליף עבד אל-מלכ מבית אומיה. הח'ליף העבאסי אל-מאמון (813 – 833) שיפץ את המבנה, והחליף את פסיפסי הקיר שציינו כי המבנה נבנה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ בפסיפסי הנושאים את שמו, אולם לא שינה את תאריך הבנייה המופיע עליהם.

המוסלמים ידעו טוב מאוד לחשב את התאריכים אבל לא שינו את הלוח השנה שמתבסס על הירח. הם גם פיתחו את האלגברה, את הספרות שאנו כותבים התקבל מעולם המוסלמי מ- 0 ל- 10. עם 10 ספרות ניתן לכתוב את כל המספרים. פתנים ערביים: 1-2-3-4-5-6-7-8-9-0

מתפתח זרם ביהדות של הקראים, שרק שומרים על התורה בכתב. מתחילים את פעולתם בעיראק אבל השלטון המקומי זורקת אותם משם ומגיעים לרמלה.

הפורטל של היהודים הקראים בישראל:  http://www.karaim.net/

משפחת עבסים שולטת במשך 100 שנה. השלטון העבסי החל להתרופף לקראת אמצע המאה התשיעית וירושלים נכנסה לתקופה ארוכה של חוסר יציבות. בתקופה זו שלטו בעיר הטולונים, הקרמטים, האיחשידים, הפאטימים והסלג'וקים.

השושלת הפאטימים נוסדה בשנת 909 על ידי עבדאללה אלמהדי בילא, שטען לזכות לשלטון על בסיס קשר הדם שלו לנביא מוחמד, דרך בתו של הנביא פאטִמה א-זהרה (ומכאן שמה של השושלת) ובעלה עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של הנביא והאימאם השיעי הראשון. הפאטימים בונים את קהיר בתוך מרכז האימפריה. בארץ ישראל יש כל הזמן פריצות של שבטים.

בשנת 1099 מגיעים הצלבנים לארץ ישראל מתחילה תקופה חדשה. 

מפת האיסלם

האסלאם היא דת מונותאיסטית, המבוססת על הקוראן, שלפי אמונת חסידיו, נשלח מהשמים על ידי אללה דרך מוחמד. המוסלמים מאמינים, כי מוחמד הוא הנביא האחרון ("חותם הנביאים"); מרביתם רואים בחדית'ים, המספרים על חייו ומעשיו של מוחמד, כלי מרכזי לפירוש הקוראן.

הנביאים הם: ישו (ישה), יוחנן, אברהם (חליל), יוסף, אהרון ומשה (מוסה), ישמעל

חוקרים חילונים מעריכים כי האסלאם החל את דרכו במאה השביעית בחצי האי ערב. תחת הנהגתו של מוחמד ויורשיו, האסלאם התפשט במהרה דרך המרת דתם של פגאנים רבים, וכיבושים צבאיים.

האיסלם היא הדת הכי גדולה בעולם ויש לה מיליארד ו-300 מיליון מאמינים. מתייחס לכל האנשים שלא מאמינים בו כעובדי אלילים. אללה הוא האלוהים של המוסלמים.

 הקוראן הוא הספר המקודש ביותר למוסלמים. בספר זה מרוכזות 114 סורות (פרקים). על-פי המסורת המוסלמית, חובר הקוראן בידי אללה והורד מן השמים אל מוחמד קטעים קטעים. מוחמד מסר את דברי אללה למאמיניו בצורת אמרות קצרות, ואלה רשמו אותן על כפות תמרים, על פיסות עץ ועל עצמות. רק בשנת 651 קובצו האמרות לספר הקוראן. פרט ל"סורת אל-פתיחה", סורת הפתיחה, שהיא סורה קצרה, הסורות מופיעות בקוראן לפי אורכן – מהארוכה ביותר עד לקצרה ביותר.

וכך כתוב בקוראן:
אללה הוא מי שברא את היקום לפני 8000 שנה ויום אחד הוא ישמיד אותו.
לאחר שאללה ישמיד את העולם יגיע יום הדין,  כל בני האדם יקומו לתחייה כדי להישפט על מעשיהם.  חלקם ישלח לגיהינום וחלקם יכנסו לגן עדן.
 

ארבעה מצוות שכל מוסלמי חייב לקיימם:

1. כל מוסלמי חייב להתפלל חמש פעמים ביום: כשהוא קם בבוקר, בצהריים, אחר הצהרים, בערב ולפני שהוא הולך לישון. צורת התפילה בכריעה לכיוון מכה.
2. כל מוסלמי שלא עני חייב לשלם מס עניים עבור אנשים שאין להם כלום.
3. כל מוסלמי חייב לצום במשך חודש בשנה (צום הרמאדן) במשך החודש הזה אסור עליו לאכול ולשתות מהבוקר ועד הערב.
4. כל מוסלמי חייב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו (בסיום צום הרמאדן). ולהגיע למסגד שבו נמצא  ה"כאבה".  במסגד הזה הנביא מוחמד החל להפיץ את הדת המוסלמית.

כדי להיות מוסלמי צריך רק שני עדים  ולהגיד את המשפט הבא:
"אין אל מלבד אללה –  מוחמד הוא שליחו של אללה"

המוסלמים אינם אוכלים חזיר וכלב. כמו כן אינם יכולים לשתות אלכוהול.

בעולם המוסלמים יש שני תפקידים, את התפקיד ה"חליף" שהוא הראש הדתי, התפקיד של הסולטן שהוא הראש המדיני. בחלק מההיסטוריה זה אותו בן אדם. סולטן יכולים להיות הרבה. הסולטן הוא כמו מלך או שליט. החליף יכול להיות רק אחד.

מקומות קדושים לפי חשיבותן בעולם המוסלמי: מכה, מקום שבו נולד הנביא מוחמד, מדינה עיר שבה נפטר ונקבר. במקום השלישי בחשיבות נמצאת ירושלים.

ארץ הקודש – הביזנטיים – האמונה והמרחב

תגובה אחת

תקופה: 330 לספירה – 638 לספירה 

החל משנת 330 מתחיל את התקופה הביזנטית וקונסטנטינופוליס שימשה במשך אלף שנה בירתה הבלתי מעורערת של האימפריה הביזנטית שהיא בעצם האימפריה הרומית הנוצרית. זה לא עם חדש שכובש, הרומאים ממשיכים להיות הרומאים השולטים בעולם רק שעכשיו הם מתפללים לאל וישו במקום ליופיטר, ונוס וכל הדברים האחרים. המעבר לעולם הביזנטי הוא בעצם שינוי תרבותי בתוך האימפריה. הם לא קראו לעצמם אנחנו עם ביזנטי. השם ניתן על ידי חוקרים כ- 1000 שנה מאוחר יותר.

השינוי משפיע לארץ ישראל בשני דברים. מצד אחד הקיסרות קרובה יותר, מצד שני הנצרות יצא מארץ ישראל ולכן ארץ ישראל מקבלת חשיבות מאוד מרכזי. הנצרות היא דת גיאוגרפית היסטורית. במה נקרא לנוצרים לאמין?  מצד אחד לאמין באב, הבן והרוח הקודש. והם נקראים לאמין בצורה של אירועים היסטוריים. הבשורה, לידת הבתולה, המעשים שעשה ישו, המשפט, הצליבה, הקבורה, התחייה. אם מישהו לא מאמין באחד הדברים האלו אז לא יכולים להיות נוצרים.

צריכים לאמין שישו הוא בנו של אלוהים על מנת להיות נוצרים.היהדות לא מאמינה בשום אירוע היסטורי. אפשר להיות יהודי בלי לקבל שהיהודים היו במצרים. התפיסה היהודית אומרת "כולנו הינו בהר סיני", זה לא אירוע היסטורי, אף אחד לא יודע מתי היה האירוע, יודעים את היום ואת השנה אבל לא באיזה שנה. גם לא יודע אפה זה היה. מתי היה חורבן בית המקדש? יודעים באיזה יום אבל לא באיזה שנה. הספירה לוח השנה מתחילה מבריאת העולם, הספירה הנוצרית עם לידת ישו. הספירה המוסלמים עם אירוע היסטורי בחייו של מוחמד. יהודי טוב מקבל את קיומו של האל ומקיים את מצוותיו. לאומת זאת הנוצרות מחייבת לאמין באירוע היסטורי אבל אין שום הוכחה שאותו אירוע היסטורי התקיים.

הנצרות כדת מתחילה להתפשט בעולם זמן קצר לאחר מתו של ישו. הולכים בכל מקום בעולם ומספר על אירועים בחיים של ישו. אם היה את האירוע של צליבת ישו אז היה עוד אחד מהרבה אנשים שנצלבו. גם הרומים אף פעם לא צלבו בצורה של T אלא של X. איך ניתן להוכיח שאירוע היסטורי היה? להראות אפה זה היה ולבנות בו אתר, כנסיה, לשים כתובת, להביא את אנשים מספר פעמים. אחרי מספר שנים כולם ידעו. בעיתון יש שני דברים אמתיים, תאריך ומחיר.

ברגע שקונסטנטין לקח את השלטון שלח את אימא שלו אלנה לחפש את השרידים של אירועים מלפני 330 שנה. היא מוצא כל מה שהיא מחפשת, מקום הצליבה. הנוצרים טענו שבירושלים, על המקום שישו נצלב, הרומאים על מנת למנוע את פולחנים לישו, בנו מקדש לוונוס. לכן אלנה הורסת את המקדש ומוצאים את קבר ואת צלב קבור בתוך מערה. איך יודעים שזה הצלב האמיתי? שמו אותו על מת והוא קם לחייה. שברו את הצלב בשלושה חלקים,אחד לאפיפיור, השני לקונסטנטינופוליס והשלישי משאירים בירושלים ובונים כנסיה. בכל הכנסיות בעולם יש חתיכה של הצלב האמיתי. גם נמצא בתוך כל אדם, כלומר, מה עושים על מנת לקמע מזל טוב, תשבות toco Madera, מנהג נוצרי.

אחרי שאלנה יוצאת מן ארץ ממשיכים נציגים של הכנסיה ושל הקיסר ומזהים בכל הארץ את אתרים שהיו אירועים השונים של ישו, נצרת, כינרת, כפר קמה, הר האושר, הר התבור וההשתנות, למה התבור, אותו סיפור כמו הר מוריה, התנ"ך לא אומרת אפה זה היה. הנוצרים רצו אחיזה על התבור אז אמרו שהיה שם. בכל מקום היסטורי בונים על מנת למשוך את האנשים לבקר אותו. גם בירושלים מזהים כל האירועים של הויה דולורוזה. פטרוס שעשה ניסים ביפו וקיבל חלום.

האימפריה מזרימה כספים כדי לבנות בארץ ישראל מבנים גדולים ומתחילים לשלוח עולי רגל, צליינים. רוצים להפוך את כל תושביי האימפריה לנוצרים אז מתחילים לארגן מסעות לעליה לרגל לביקור המקומות הקדושים. הרבה אנשים רוצים להגיע כדי לקלוט משהו מהקדושה של ארץ. הארץ מתחילה להתמלא מצד אחד ממבנים כנסייתיים, הרבה כנסיות של היום נבנו על יסודות של כנסיות צלבניות וביזנטיים. כדי לטפל באנשים צריכים לארגן אכסניות, צבא לשמור עליהם, לתת שירותים שונים. בפעם הראשונה מי שמממן את ההוצעות זה האימפריה עצמה. כספים שנאספים בכל האימפריה מושקעים בארץ. כדי להראות איך הארץ פורחת תחת שלטון הנוצרי. דבר אחד לא עושים, לא עושים בארץ את המרכז של האימפריה. מרכז השלטון יושב בקונסטנטינופוליס, האפיפיור יושב ברומא וארץ ישראל מתחילה להיות "ארץ הקדושה" של האימפריה. פטרוס נצלב ברומא והיו לו ממשיכים.

מתפתח בארץ ישראל מרכזי לימוד, המנזרים הגדולים. אם רוצים ללמוד ולהתפתח בנצרות זה לא בעיר. בונים בבית לחם את כנסית המולד, בסיני בונים את סנטה קטרינה, הארץ מתחילה להתמלא באנשים.

לגבי האוכלוסייה היהודית אולי יש ויכוחים על גובה המיסים אבל יש פריחה כללית ורוחנית, ניתן לראות את בתי הכנסת במקומות שונים בגליל. מתפתח משב הכלכלי הישן של גידול היין, הנוצרים לקחו את היין מן היהדות והפך לדבר מרכזי בפולחן הנוצרי. כמעט בכל מקום ניתן למצוא גת ביזנטי. כל כפרים בונים כניסיות. הארץ מתמלא ומתחילים לבנות בנגב, פריחה הרי הנגב כאשר המבנים המרכזים הם הכנסיות. הנבטים המקומיים התנצרו ובנו את כל הערים בהרי הנגב. למה יש ערים במדבר? כי השלטון רצה שיהיה. יש פריחה עירונית בנגב רק כאשר השלטון מחליט ותומך. השלטון היה מעוניין להבטיח את דרך הבשמים  ומעבר לסיני וסנטה קטרינה. למרות שבכל הסיורים מסבירים על החקלאות המדברית, הם חיו מכספים ממשלתיים כחיילים, כמרים, אנשים שמחזיקים את הכנסיות. היו עובדי אדמה שקיבלו הנחות במכס, מיסים וכך אפשר לקיים את החקלאות, קיימות עדויות לכך. ארץ ישראל פורחת למרות שאנו לא הכוח המוביל. לכן הרבה שנים לא למדנו וחקרנו את התקופה כי האטו המרכזי שלנו היא שהמרחב מתפתח ופורח רק כאשר אנו השלטון. בתקופה הביזנטי היו במרחב יותר אנשים מאשר תקופות אחרות עד מאה XX. רק בגלל שלארץ נוספה רק את האלמנט של הקדושה. ארץ ישראל הופחת יותר ויותר נוצרית ומתחיל את המאבק עם היהדות.

ספר הקודש של הנוצרים נקרא הברית החדשה. מה זה הברית החדשה? איזה ברית? הברית הוא חוזה בין עם ישראל ואלוהיו, אם אתם תעשו כך… ונתתי את הארץ… מה אומרת התיאולוגיה הנוצרית, האם הפרתם את הברית ולכן אלוהים שלח את משיח ועשה ברית חדשה עם עמו החדש. אי לכך כל משהובטח ליהודים בימים ההם הובטח או עבר לנוצרים. ארץ ישראל הוא חלק מאותו הסכם ושייכת לעם הנוצרי כולל ירושלים.

לפי המסורת הנוצרית, ישו הוא צאצאיו של בית דוד כי המשיח מגיע מבית דוד. מה ניתן לעשות כאשר הרבה אנשים מאמינים בזה? לפי המסורת תלמידי ישו כתבו את כל התיאורים. יש עדויות כתובות מסוף המאה I תחילת מאה II, קרוב מאוד לאירועים.

האימפריה הביזנטית יורשת את כל האימפריה הרומית ויש נוצרים בהרבה מקומות, כל האימפריה מתנצרת ומתחילים להגיע לארץ ישראל כעולי רגל וגם כדי להיות כאן. במקביל מתחיל זרימת כספים לאזור.

בכנסיה במזרח ים המלח חפרו על מנת לבנות כנסית חדשה יוונית אורתודוקסית ומצאו ריצפת פסיפס, מפה גדולה שמתארת את כל המרחב.

כניסית הקבר קבר נקראת בעולם הביזנטי כניסית התחייה. בכנסיה קתולית רואים הרבה על האיסורים של ישו, לאומת זאת בכנסיות מזרחיות אורים אלמנטים אחרים כמו ישו המלך. אחרי שלושה ימים שישו היה בקבר קם לתחייה ועלה לשמים. כנסיות נוספות להר הזיתים, כנסית קבר מרים.

ארץ ישראל שימשה גם לכפרה. אנשים עלו לארץ ישראל כדי לקיים מעשי צדקה כי היה ברור להם שאחרי זה מחכה להם את העולם הבא. כל הכסף השקיעו בבניה כנסיות וממזרים, בתי חולים וכולי. קיסרית בא לארץ ובנתה חומה חדשה שמרחיבה את ירושלים דרומה וכוללת בתוכה גם את הר ציון, ברכת השילוח.

היהודים מתחילים להרגיש לא טוב בארץ, הפכו מגורם נסבל באימפריה הרומי לרוצחי האל. בשנים הראשונות לא היה מאבק אלים של העולם הנוצרים נגד היהודים אבל במשך התקופה הביזנטית יותר יהודים עוזבים את הארץ ועוברים למקומות שאינם בשליטה נוצרית, חוץ מקו הגבול והאימפריה הרומית והאזור העיקרי הוא בבל.

האימפריה הפרתית הייתה המעצמה השלטת באזור שבו שוכנת כיום איראן, בהדרגה השתלטה על מסופוטמיה (עיראק של ימינו) בין 190 לפנה"ס ל-224 לספירת הנוצרים, והפכה לאויבתה המרה של האימפריה הרומית, בכך שהגבילה את השתלטותה מזרחה אל מעבר לקפדוקיה (היא מרכז טורקיה של ימינו). סופה של אימפריה זו בא בשנת 224 לספירה, כאשר מלכה האחרון הובס על ידי אחד מן הוסאלים שלו, ונוצרה האימפריה הסאסאנית.

האימפריה הפרתית בשיאה
האימפריה הפרתית בשיאה
האימפריה הסאסאנית (226651) היא האימפריה השנייה של האזור דובר הפרסית (כולל איראן, אפגאניסטאן, חלקים מטורקיה, סוריה וסעודיה, ועוד). הסאסאנים הם בני המקום שכבשו את השטח מן הפרתית. כעבור ארבע מאות שנה נכבש השטח על ידי האימפריה המוסלמית כחלק מהכיבושים של הח'ליפים האיסלאמיים. הסאסאנים כינו עצמם "מדינת האיראנים", ותואר העומד בראשה היה "שאהנשאה", מלך המלכים. בירתה הייתה בקטסיפון. דת האימפריה הייתה הזורואסטריות.תקופת הסאסאנים היא אחת מהחשובות בהיסטוריה של איראן: במהלכה התפתחה התרבות הפרסית והיא הייתה האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה לפני הכיבוש המוסלמי. הייתה לה השפעה הן על התרבות הרומית, והן על תרבות מזרח אסיה בתקופה זו. חלק גדול מהמורשת של האימפריה נמשכה אל תוך תקופת הכיבוש המוסלמי, והשפיעה על דפוסי השלטון ועל התרבות של האימפריה המוסלמית.

מכיוון שהסאסאנים שלטו בבבל בתקופת ההתגבשות והחתימה של התלמוד הבבלי, הייתה לתרבותם גם השפעה על ההלכה היהודית בתקופה זו, ועל התלמוד עצמו.

ארץ ישראל מתחילה להתרוקן מיהודיה. בשוני מכל האתוס שאומר על כך שהיהודים גולו מארץ ישראל, עברו לגלות, אפילו נכתב במגילת העצמאות, אלא שהיהודים עזבו את ארץ ישראל מתוך שיקולים כלכליים ופוליטיים, אף אחד לא רדף את היהודים וגירש אותם. התנאים הפכו יותר קשים.

יוליאנוס הכופר, קיסר לאחר קונסטנטין, לא הסכים עם המפכה התרבותית החדשה וניסה לחזור לאלילות. הוא גם נתן לאפשר ליהודים לבנות מחדש את בית המקדש. הוא רצה להשתמש בעולם היהודי כנגד העולם הנוצרי. הוא נהרג במלחמה עם הפרסים. הנצרות הולכת ומתפתחת והיהדות הולכת ונעלמת.

הקרדו בירושלים נבנה בתקופה הביזנטי, תכנון ערים רומי, במקום המקדש הנוצרים שמים את הבסיליקה.

ירושלים במפת מידבא  
ירושלים במפת מידבא

בשנת 612 קורה אירוע טראומתית לעולם הנוצרי, מתוך המאבק של העולם הביזנטי עם הולם הפרסי, אחד המלכים הפרסים הצליח להביס את הצבא של קיסר הרקליוס ומגיע, בהשפעה של שר הצבא שלו שהיה יהודי, לארץ ישראל בשנת 614 וכובש אותה. היהודים שהיו בארץ ראו בשמחה את הכיבוש הפרסי, תמכו בו ושיתפו פעולה בתקווה להקלה במצבם. היהודים ששילמו מיסים כבדים לשלטון הביזנטי, הושפלו כחלק מהאידיאולוגיה הנוצרית. זמן קצר לאחר כיבוש הפרסים את הארץ, הם היפנו עורף ליהודים ומדיניותם גרמה ליהודים סבל.

הדבר הראשון שעושה הפרסים הוא להרוס את כל האתרים הנוצרים בארץ, כנסיות ומנזרים במדבר יהודה. יחד עם זאת לוקחים איתם את החלק של הצלב הקדוש שהיה בירושלים. התוצאה היא שאין כמעט מבנים ביזנטיים או לא נשארו יותר מבנים ביזנטיים. נזירים רבים מצאו את מותם תחת כיבוש זה. רק שני דברים נשארו, הכנסייה המולד בבית לחם בגלל סיפור, כאשר נכנסו הפרסים וראו את התמונה של הלידה ובה יש שלושת מלכי המזרח שהלכו בעקבות כוכב הזוהר. אותם מלכי מזרח היו דומים לפרסים ולכן לא הרסו את הכנסייה. גם לא את המנזרים במדבר יהודה וסנטה קטרינה. במשך 20 שנה היו במרחב ורצו לעשות הכרזת כורש, רצו לתת את ארץ ישראל ליהודים אבל כנקרא לא היה כל כך הרבה יהודים באזור. בסופו של דבר לקחו מושל נוצרי. הפרסים לא שלחו מתיישבים לארץ.

בשנת 628, הקיסר הרקליוס יוצא במסע מלחמה ומצליח לנצח את הצבא בפרסים והם, הפרסים, מחזירים את השריד הצלב מהבירה הפרסית קטיספון. הצלב חוזר לכנסיית הקבר עד שנת 1187 (קרב קרני חיטין עם המוסלמים). הפרסים יוצאים, הנוצרים חוזרים לארץ, הרקליוס נכנס במסע ניצחון בירושלים. הרקליוס רוצה לחסל את כל היהודים שעזרו לפרסים לכבוש את ארץ. הוא כמלך לא רוצה אבל הכמרים כן רוצים אז נותן ליהודים את האפשרות להתנצר או למות. רק מספר זעום של יהודים הצליח לברוח ולמצוא מקלט במצרים או במערות ויערות. ככפרה להפרת הבטחתם ליהודים, הנזירים קיבלו על עצמם יום צום, אותו הקופטים שומרים עד היום.

בשנה 632 מת הנביא מוחמד, ומיד אחרי מותו יורשיו יוצאים לכבוש את העולם. שלוש שנים לאחר מכן מגיעים לארץ ישראל ויש מספר קרבות. בשנת 638 נופלת ירושלים לידיים של המוסלמים. עומר איבן אל חטב, החליף הראשון שירש את מוחמד, כובש את ירושלים ומקבל את כניעת העיר מידי הפטריארך סופקוניוס. נגמרת התקופה הביזנטית בארץ ומתחיל תקופה חדשה, התקופה הערבית הקדומה. האימפריה הביזנטית ממשיכה להתקיים כמעט אלף שנה עד אשר הטורקים כובשים את קונסטנטינופוליס.

ארץ ישראל מלאה מבנים וכניסיות נוצרים, זאת הארץ הקדושה, למרות שאחר כך כובשים אותה את המוסלמים, תקופת הביזנטי בונה את הקשר בין כל אדם נוצרים, אפה שהוא נמצא, לארץ ישראל שקיים עד היום.

האימפריה הרומית וארץ ישראל

כתיבת תגובה

63 לפנה"ס – 330 לספירה 

התחיל תקופה הרומאים, משנת 69 לפנה"ס עד שנת 330 לספירה. כאשר בשנת 70 לספירה קורה חורבן בית המקדש. אם בוחנים את כל ההיסטוריה של עם היהודי עד עכשיו, ניתן לראות שכאשר בני הארץ מחזיקים את הארץ, שולטים בה, הארץ פורחת. כאשר הארץ משמשת חלק מאימפריה גדולה, חשיבותה הולכת ויורדת. כאשר הרומאים שולטים בארץ היא ממשיכה בפריחתה ואפילו מגיע לשיא עד המרד הגדול. לאחר מכן מתחילה את הנטישה של הארץ. תפיסה העולם הרומאי איך לשלוט את העולם. הרומאים יותר מכל עם אחר חקרו את הנושא והאימפריה שלטה במשך 400 שנה. הרומאים לא התחילו עם האימפריה, היה להם 300 שנה של שלטון כרפובליקה. פונפיוס לא היה קיסר. השתלתו על חצי עולם בתוך רפובליקה. ע"פ המסורת רומא נוסדה בשנת 700 לפנה"ס. הרבה עמים למדו את השפה הלטינית על מנת ללמוד איך לשלוט בעולם עם אותו עיקרון של מעט אנשים. רק הרומאים אזרחי רומא היו להם זכויות. ברומא היו מיליון תושבים ושלטו על אימפריה של 30-40 מיליון אנשים.

בשביל מה לשלוט בעולם? כל הדרכים מובילות לרומא. כדי שכל המיסים מכל האימפריה יממנו את רומא,  לחם ושעשועים. הרומאים לא כבשו שטחים רק על מנת לשלוט בהם, גם היו צריכים להגן על כל השטחים. כאשר יוליוס קיסר נכנס באנגליה, הסתכל האזור ואמר שלא שווה לבזבז פה חיילים, הסתובב וחזר. 150 שנה אחר כך כשבו אנגליה. הרומאים ראו מה עשו היוונים ופיתחו שיטה איך להחזיק את המרחב, כמו כן הכירו טוב מאוד את כל ההיסטוריה של האזור והבינו של המרד של המכבים נגד היוונים יכול לחזור גם עליהם.

בחנוכה קרה משהו מעניין. לתנועה הציונית התחילה את הפעילות שלה, חיפשה אירועים מהעבר, בחג הפסח וחג החנוכה היתה בעיה, חג הפסח הוא יותר חג דתי ויש בו הרבה סימנים דתיים. התנועה הציונית בראשיתה לא היתה תנועה דתית. לכן התנועה חיפשה חג שמזוהה עם אלמנטים שיכולים להתאים לה. חג החנוכה יותר מתאים לה מכיוון שפרט מהדלקת הנרות אין יותר מדי סימנים דתיים, הפך לחג מרכזי וחשוב שהוא נותן את כל הסמלים של עצמאות. כאשר יצאו ממצרים לא קיבלו מיד עצמאות מדינית. בחנוכה מיד יצר מדינה יהודית עצמאית. כתוצאה מזה מרד החשמונאים לא נתפס כמרד דתית. יהודה המכבי אמר שניתן לחלל שבת על מנת לזכות בעצמאות.

שיטת הרומאים אומרת אנחנו לא נפגע בתרבות, יעשה כל אדם כרצונו, אנחנו רוצים לשלוט. כל מקום שהם כבשו הם הורידו את שכבת השלטת ומינו במקומו מישהו מקומי שקיבל תרבות רומי והוא מנהל את האזור למהנה. לאחר 2-3 דורות העם עצמו מבקש שאותו שליט לא יהיה. כל המקומות באימפריה הרומי החלו כמדינות חסות והם הופכים לפרובינציות רומיות. שנים אלו היו שנים סוערות באימפריה הרומית. רציחתו של יוליוס קיסר הביאה בעקבותיה זעזועים, מלחמות ומרידות. אויביה של האימפריה ניצלו שעת כושר זו, והפרתים התקדמו מערבה והגיעו עד לארץ ישראל. בשנת 40 לפנה"ס הגיע מתתיהו אנטיגונוס השני, בנו הצעיר של אריסטובולוס עם הפרתים לארץ, והכריז על עצמו כמלך. הורדוס הצליח להמלט, אך אחיו פצאל והורקנוס נפלו בשבי הפרתים. פצאל התאבד, ואילו הורקנוס הוגלה לבבל. על מנת שלא יוכל עוד לכהן ככוהן הגדול, קצץ אנטיגונוס את אוזניו, שכן אדם בעל מום פסול לכהונה הגדולה.

הרבה לא ידוע על מעשיו ומהלכיו של אנטיגונוס בתקופת שלטונו הקצרה (37-40 לפנה"ס).

בשנת 40 לפנה"ס הוכתר הורדוס למלך על יהודה באישור הטריאומווירטים אוקטביאנוס ומרקוס אנטוניוס והסנאט הרומי. הורדוס נלחם בגליל כנגד מתנגדיו, תומכי אנטיגונוס, ואנטיגונוס עצמו ישב בירושלים. אנטיגונוס זכה במספר קרבות, ובאחד מהם אף גרם למותו של יוסף, אחי הורדוס, אלא שמול הצבא הגדול הרומי כשל לחלוטין. הורדוס הפנה את כוחותיו לעבר יריחו, שם היה מרוכז עיקר צבאו של אנטיגונוס, ובין השניים התנהלה מלחמת שחיקה. הורדוס הביס את צבא אנטיגונוס בפיקודו של פאפוס, סמוך לבית אל, ובשנת 37 לפנה"ס כפה מצור על ירושלים. מקץ חמישים וחמישה ימי מצור נכנעה כל העיר, אנטיגונוס נפל בשבי והומת בפקודת מרקוס אנטוניוס.

לוקחים הרומאים יהודי מקומי בשם הורדוס שאביו היה בעצם ראש הממשלה של אריסטובולוס, מכיוון שהוא ראה קדימה שלח את בנו הורדוס לחנך ברומא. לאחר שהרומאיים שולטים ומסתדרים בשטח, מביאים את הורדוס וממליכים אותו על יהודה. העם לא כל כך רוצים לקבל אותו, החשמונאים נאבקים בו אבל הורדוס עושה את התרגיל ולוקח באישה את מרים החשמונאית (נכדה של הורקנוס, בת בתו אלכסנדרה), אחרי כמה שנים הוא הורג אותה ובוכה עליה עד סוף ימיו. בשנת 37 לפנה"ס עולה הורדוס כמלך יהודה עד שנת 4 לפנה"ס. הרומאים הם השליטים הגבוהים, הורדוס צריך לתת דין וחשבון לרומאים, יושב נציב רומאי באנטיוכיה. הוא משנה לחלוטין את כל המרחב, את כל ארץ ישראל. אפשר להגיד שארץ ישראל היתה קטנה על הורדוס. הוא היה יותר גדול מאשר משרדו ותפקידו. הוא לא היה יכול לעשות דבר ללא רשות הרומאים. חלקים מהשטחים החשמונאים עברו לידיים אחרות כמו יריחו עבר לרשות מצרים. מה חיפשו הרומאים במצרים, את קליאופטרה? במצרים יש לחם, מצרים לא תלויה במזג אוויר אלא בנילוס. היא שלכה לרומה ספינות מלאות סחיטה. מה היה בארץ ישראל שהיה שווה להחזיק בה? שמן זית ויין.

הורדוס לא היה יכול לכבוש שטחים, להשתלת וכלוי. הוא החליט לפתח את הארץ על מנת שתהיה חשובה. להורדוס היה כישרון דיפלומטי, היה אדומי בן המקום, עם קשר טוב עם כל העמים מסביב. מצד שני הוא היה רומאי נאמן. הוא הצליח להפוך את עצמו כצינור שדרכו מצד אחד הממשל הרומי, נכון שהיה נציב אבל לפעמים רוצים להעביר מסרים לא בדרך המקובלת, הוא היה בזכות השפות, מביא את הדברים של הרומאים אל העמים אחרים. מצד שני כולם יעדו שאם רוצים להעביר מסרים אל הרומאים אז כדי דרכו. מהרומאים קיבל הרבה פריבילגיות, מעמים באזור קיבל כסף. הוא השתמש בכסף הזה על מנת לרכוש במרחב עוד ידידים. הוא מימן את האולימפיאדה ביוון, בנה מקדשים אלילים באסיה הקטנה על מנת לבנות קשרים. מהרומאים קיבל את המונופול על המסחר, שיירות של בשים עברו דרך ארץ ישראל לרומא והיו צריכות לשלם דמי מעבר. הסוד של אפרסמון.

להורדוס אין הוצאה על צבא כי הרומאים הם אנשי ביטחון לכן יש לו הרבה כסף, כמו כן עומד ברשותו את כל הטכנולוגיה הידוע באותה תקופה. הרומאים פיתחו טכנולוגיות של בניה ודברים אחרים והורדוס ידע להמציא ולעשות שימוש בהרבה דברים. שלושה עקרונות: 1) המרחב הטופוגרפי איננו מגביל או מכשול אלא אתגר. בשוני לתקופות קודמות, האדם לא התאים את עצמו למרחב אלא התאים את המרחב לצרכים שלו. אם יש מקום שאין בו מים אז מחברים צינור עם מים. לדוגמה אקואדוקט שמגיע לקיסריה, אורכו עשרות קילומטר. היום אנו יודעים שאפשר לקחת מים תאום. הורדוס רוצה בקיסריה עיר ולכן בונה אקואדוקט. בעיות טופוגרפיות או מגבלות גיאוגרפיות לא קיימות בעולם הרומי. יש מקומות שעדין אותם אקואדוקטים פעילים. הרומאים בונים בהתאם במה שהם צריכים ולא מה שיש בשטח. 2) בניה מונומנטלית, לא בונים דברים קטנים. 3) בניה פונקציאונלית ולא מתחשבת בתנאי הסביבה.

הורדוס מחליט לבנות עבור קיסריה נמל אבל אין מפרץ טבעי על מנת להפוך אותו לנמל ולכן הוא בונה אותו. היום הנמל שלו או שובר הגלים נמצא תחת הים. היו ברומא בתי ספר של הנדסה. להורדוס היה לו הרבה כסף ולכן היה יכול להחזיק הרבה עובדים.

הבניה המרכזית שלו היתה בית המקדש. גם היהודית העריכו את השיפוץ שהורדוס עשה בו. בית המקדש היה בנוי בצורה מסורתית מאז שיבת ציון על הגבעה או הר הבית. הורדוס החליט לעשות בית מקדש רחב יותר אבל לא היה מספיק שטח. בדרך כלל עם יש גבעה ורוצים משטח אז מורידים את החלק העליון של הגבעה. הורדוס לאומת זאת בנה חומות עד גובה בית המקדש. הוא בנה קשתות כדי לבנות בסיס הרחבה. כל אזור הר הבית של היום בנוי על קשתות. כותל המערבי הוא חלק מאותה חומה המערבית של הרחבת הרחבה בית המקדש. ברחבה היו מספר מבנים נוספים. מבנה גדול סטואה הכפולה או מלכותית, הוא מבנה עם שורה כפולה של עמודים באורך כל הרחבה. בפינה בונה מצודה גדולה ונקרא אנטוניה על שם מרקוס אנטוניוס. פירק את בית המקדש הקודם ובנה חדש, לפי הגמרה בית המקדש נבנה כולו על ידי בני חורים שקיבלו משכורת. גם מספרת הגמרה שהגשמים ירדו רק בלילה כדי לא להפריע את העבודה בבית המקדש, בניה ללא הפסקה. בנה אותו כנראה במשך 7 שנים. הורדוס לא זכה לראות את כל השינויים. נכדו סיים את הבניה. מתתיהו מספר שאחרי שנגמרה את העבודה בבית המקדש היו אלפי מובטלים אז שמו אותם לרצף את כל רחובות ירושלים. היום בחללים מתחת הרחבה יש מסגד אבל עבור הורדוס היה שימוש פונקציונלי למאגרי מים. בית המקדש היה צריך הרבה מים בגלל הקורבנות, בית מטבחיים. גם בהרודיון עשה אותו דבר, הגבע לא היה מספיק גבוה אז הכפיל אותו ונתן לו צורה של הר געש. בונה כבישים, דרכים, ארמונות. המצודה היחידה שבונה, היום נמצא שם מגדל דוד. הם ידע לבנות את חומת בית המקדש עם אבנים מאוד גדולות, היו להם את הטכנולוגיה לעשות את זה.

באזור ההרודיון גם בנה עיר. בנו ערים נוספות כמו קיסריה, טבריה. איך הוא השיג אישור על מנת לבנות? מסופר בגמרה, שלח שליח לרומא, שנה הלוך, שנה ברומא, שנה חזרה, כלומר, לקח שלוש שנים. באישור נכתב: מה שבנוי להשאיר. בשלוש שנים הספיק לבנות את כל הדברים העיקריים.

הורדוס היה כל הזמן באימותים עם האוכלוסייה היהודית בגלל מוצא שלו, כמו כן בגלל שנקרא מלך אף על פי שהוא לא שייך לבית דוד, גם לא היה כוהן. הוא מתואר במקורות כשליט אכזר וכרוצח. למרות הכול הארץ פרחה מאוד בעיקר כי לא היה צורך להוציא כספים למערכת הביטחון. הרומאים ביקשו מכל אזור לשלם מיסים וכתמורה הם נתנו את השלום הנדרש. הרומאים שומרים את האזור מאויבים מבחוץ, שודדים, פירטים, מפירי סדר הציבורי ותמורה זה ביקשו לשלם מיסים. חיו במחרב בערך מיליון אנשים. "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". שגשוג כלכלי, דרכים, קשרי מסחר עם כל העולם, פריחה גדולה מאוד ודפקה תחת שלטון הרומאי. הכול נגמר כאשר הורדוס נפטר בשנת 4 לפנה"ס. לפני כן הוא מחסל כמעט את כל הילדים שלו, אריסטובולוס, אלכסנדר ואנטיפטרוס באשמת קשירת קשר לרציחתו.

מאמר הורדוס ויחסיו עם היהודים
http://www.mkm-haifa.co.il/schools/yavnieli/limudim/history/hordus/hordus3.htm

הממלכה שלו מתחלקת בין שלושה ילדיו, 1) הורדוס אנטיפס, מקבל את הגליל, בונה את העיר טבריה לכבוד טיבריוס. 2) ארכילאיוס מקבל את יהודה. 3) פיליפוס מקבל את מחוז הבשן, הגולן. אחרי 5-6 שנים כל המערכת השלטונית מתפרקת, הממלכה היהודית נעלמת. יורשיו של הורדוס מאבדים את הממלכה והרומיים מביאים נציב על ארץ. הנציב יושב בקיסריה שהוא כפוך לנציב הרומי היושב באנטיוכיה. שורה פקידותית שמנהלים את העסק. ארץ ישראל ממשיכה את חיה ולא קשור האם יש מלך או לא. בירושלים עדין יש מקדש, עדין יש כוהן גדול ויש יהודים בארץ ישראל. הרומאים הם פקידים.

באותה תקופה מתחיל להסתובב בארץ הרבה אנשים שמחפשים את ביאת המשיח, את הגאולה. ביניהם נמצא יהושע (ישו) שנולד פחות או יותר בשנת 4 לפנה"ס. הוא הסתובב בכמה מקומות ועוצרים אותו בירושלים לאחר שהוא אורך את הסעודה האחרונה שהיא סדר פסח, נשפט ונצלב. מי עושה את זה? הנציב הרומי פונטיוס פילטוס, הוא נועץ עם הכוהן הגדול ולכן משימים את היהודים שדחפו את פומטיוס פילטוס להוציא אותו להורג.

קיסריה – ירושלים. אם קיסריה עלתה אז ירושלים ירדה בחשיבותה. המאבק בין קיסריה וירושלים. הרומיים לא פוגעים למערכת הדתית להמשיך לפעול. ברומא גדל בינתיים נכדו של הורדוס. הקיסר קלאודיוס נותן לו את האפשרות לחזור ליהודה ולקבל את המלוכה. לאחר 30 שנה אגריפס הראשון חוזר לירושלים בתוך מלך היהודים עם פחות השפעה ומשמעות.שני מקרים במקורות היהודים. 1) עולה לתורה ואז אומרים לו אתה אחינו, אבל הוא ממוצא אדומים. 2) מנסה לבנות חומה חדשה לירושלים כי העיר גדלה. הרומיים לא אפשרו. לפי מתתיהו אם היו נותנים לו את האפשרות לבנות את החומה כפי שהוא תיכנן אולי לא היתה אפשרות לכבוש את ירושלים.

אחרי שאגריפס הראשון נפטר אז בנו ממשיך אגריפס השני, הוא היה יותר חלש מאגריפס הראשון. בינתיים הולכת וגוברת את הבסיס בארץ כנגד השלטון הרומי על ענייני מיסים ועל מה שלוקחים הרומאים לעצמם. בארץ גרים כל סוג של אנשים, גויים ויהודים, והיו אנשים שמאוד הפריעה שהארץ מפסיקה להיות ארץ קדושה, כתוצאה מכך ועוד הרבה גורמים אחרים בשנת 66 לספירה פורץ המרד הגדול שזכה שיש היסטוריון, יוסף בין מתתיהו, עמד בהגנת היהודית ותיאר את כל תולדות המרד וכתב את הספר מלחמות היהודים.

יוסף בין מתתיהו, (נולד בשנת 38 – נפטר בשנת 100 לערך) נודע גם בשם יוספוס פלביוס ( Josephus Flavius). הוא היה כוהן, כאשר מארגנים את המלחמה תפקידו היה אחראי על כל הגנת הגליל. המרד מתחיל בירושלים, הורגים את החיילים הרומים, כאשר עולים כוחות מקיסריה עושים מערב ומחסלים את הצבא הרומי. כמעט לא היו חיילים רומי כי הארץ היתה שקטה. כתוצאה מכך הרומים מתחילים לארגן צבא מכל האימפריה, ברשותו של מפקד אספסיאנוס. מגיע מאזור הצפון מנכנס לגליל. עיר אחרי עיר הם כובשים את הגליל. עד שמגיעים לעיר יודפת, מצליח לכבוש אותה ויוסף בין מתתיהו בורח ממנה עם קבוצת חיילים ומסתתר במערה. הרומאים תופסים ולוקחים אותו אל אספסיאנוס. במפגש איתו מספר יוסף בין מתתיהו לאספסיאנוס שהוא יהיה קיסר ברומא. לאחר בכמה שבועות כך זה קרה, הקיסר נרו מת ואספסיאנוס עלה לקיסרות. משחררים את יוסף בין מתתיהו מהכלא, הוא מלווה את כוחות הרומיים ומדווח על המלחמות. הוא ממשיך את חיו ברומא וקיבל את השם יוספוס פלביוס.

מחסלים את ההתנגדות בגליל, עוברים לגולן, באתר גמלא. לעט לעט יורדים דרומה. כאשר אספסיאנוס חוזר לרומא בנו טיטוס נשאר בארץ. לוקח 4 שנים ומגיעים לירושלים בשנת 70 מתחיל את המצור על ירושלים. בסופו של דבר, ע"פ המסורת, ב- 9 באב בשנת 70 מצליחים הרומאים לפרוץ בתוך העיר ולהגיע להר הבית, שורפים את בית המקדש. לוקח עוד חודש עד שכובשים את כל העיר. כך נגמרת תקופת בית השני, המלחמה עדין נמשכת. בדרום נמצאת מצדה. לוקח לרומיים עוד 3 שנים עד שבונים את הסוללה ומצליחים לכבוש גם את מצדה. בשנת 73 הסתיים המרד הגדול. ארץ ישראל נכבש מחדש על ידי הרומאים. העצמאות של 4 שנים בירושלים ועוד 3 שנים במצדה נגמרת. מכאן, פרט מרד בר כוכבא, אין שליטה יהודית על ארץ ישראל עד מלחמת העצמאות.

בני דורו היהודים התעלמו מפלביוס וראו בו בוגד בעמו, אולם הכנסייה הנוצרית שימרה את כתביו. ממצאים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במאה העשרים תומכים ברבות מהעובדות ההיסטוריות שתיאר פלביוס בכתביו – בנוגע למרד הגדול, לחורבן הארץ, לחורבן ירושלים ומְצָדָה ועוד. שני ספרים: תולדות היהודים (עד המלחמה) ומלחמות היהודים.בית המקדש השני עמד על תילו כ-585 שנים (לשיטת חז"ל – רק 420 שנה), ולא הוקם בשלישית

בית המקדש השני:  http://www.knesset.gov.il/library/heb/docs/sif029.htm 

סיום המלחמה לא מביא את הרס הארץ. מסתבר שבמשך המלחמות היו ישובים שפתחו את הדלתות לרומאים, כדי לא להלחם ולהיפגע, כמו טבריה, ציפורי. טיטוס והרומאים לוקחים איתם אלפי יהודים לרומה, בונים שם שער גדול, ניתן לראות בו חיילים רומיים שלוקחים את המנורה, היום סמל של מדינת ישראל. לא בטוח אם זה היה המודל אמיתי כי בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו דוגמאות אחרות. כל שאר היהודים נשארים בארץ ישראל. נכון שחלק מהקרקעות של היהודים נלקחות ונותנים אותם לרומאים אבל אין פגיעה במערכת הדתית.

הגמרה מספרת שבאת מצור על ירושלים, אחד מחכמי ירושלים מצליח לצאת ממנה באמצעות ארון מתים, יוחנן בן זכאי, והוא מבקש מטיטוס את יבנה וחכמיה, כלומר, אני מבטל על ירושלים אבל תן לי את האפשרות להמשיך את החינוך. טיטוס נותן לו. יש הרס של העצמאות היהודית בארץ ישראל אבל אין הרס של החיים היהודית בארץ ישראל.

ברגע שנגמרת המלחמה הרומאים מחזרים את הסדר, שמים נציג רומי בארץ, הצבא הרומי בחלקו עובר, הלגיון הרומי ה- 10 לעיר שנבנה עבורו ונקרה לגיו.
יש אירוע אבל לא מחסל את המערכת. כל מה שהיה קודם ממשיך. יש שני הזכורים מאותה תקופה. כת האיסיים ואת המגילות הגנוזות שהיו באזור קומראן, נזירים או לא שמשאירים כתבי מקורות, כתיבה הראשונה של התנ"ך שקיים. בתקופה הזאת אין עדין תורה שבעל פה כתובה, עדין היא נלמדת אבל מתחילה שרשרת של חכמים כמו הילל, יש את הפריחה התרבותית הגדולה שנמצאת בארץ ישראל. מאותם אירועים הקורים בחייו של ישו מתחילה ומפורחת דת שאחר כך משתלטת על כל העולם. באותה תקופה אין שום בעיה בעולם הרומי עם היהדות, נוצרים. חיים בארץ ישראל פגאנים, יוונים, רומאיים ועוד כמה דתות, פלורליזם טוטלי תחת שלטון רומאי.

כמה מסורות נוצריות שואבות מתוך התרבות היהודית. אפה נולד? בית לחם וגדל בנצרת. למה נצרת? הכול סמלי, (ישעהו י"א 1-5) ויצא  חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. למה בית לחם? הוא חי בנצרת למה בבית לחם? הסיפור שהרומאים עם מסודר ועושה מפקד אוכלוסין, המטרה של המפקדים הרומיים היה לבדוק כמה מס ניתן לקחת מכל אחד אבל דבר שרומאיים לא עשו זה לבקש שכל אחד צריך להיפקד במקום שממנו בא משפחתו. זה היה גורם מעבר של כל האוכלוסייה. לפי המסורת ישו הוא מצאצאי בית דוד, אבל מי היה צאצאיו של בית דוד? יוסף, ומי היה אביו של ישו? אלוהים, אז הוא לא צאצאיו של בית דוד. למה הוא צריך להיות בית דוד? כי המשיח הוא בית דוד. אפה נולד בית לחם? באבוס, בתוך מערה, למה? בכל התמונות ניתן לראות שור בצד אחד וחמור בצד השני. שוב חוזרים לספר ישעהו, יש בו את הפסוק שהוא המרכז של תודעה הנוצרית, (ישיעהו א:ג) ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן. ע"פ התודעה הנוצרית, השור והחמור הכיר אותו, לכן בכל התמונות ניתן לראות את החמור ואת השור ועם ישראל לא הכיר אותו. (ישעיהו ז 14) הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנו אל. בשביל הנוצרים שחיים בארץ הכינוי של ישו הוא עמנואל. העלמה היא אשתו של ישעיהו הנביא אבל כתוב עלמה ומכאן כל סיפור של בתולה. הוא נולד בבית לחם כי מננה בא בית ישי. כל זאת משום שכותבי הבשורות רצו להוכיח כי ישו מגשים נבואה לפיה יבוא המשיח מבית לחם. אין עדויות אחרות שהאירוע היה קיים. הברית החדשה נכתבה כ- 100 שנים מאוחר יותר. אצל יוסף בן מתתיהו יש קטע שמדבר על זה אבל היום יודעים שזה קטע שבמאה ה- 8 הוסיפו לספרו. בעולם הרומי היו ספריות ציבוריות והעתיקו את הספרים, אחר כך הנזירים שמרו אותם.

היו באותה תקופה אנשים ממשיחים, חיפשו את גאולה וכולי. גם ע"פ הרומאים כתבו עליו. במה אשמו  את ישו? בהפרת הסדר הציבורית. הוא מכונן מהומות, אפה שהוא הולך יש מהומות. הרומאים רצו לשמור על שקט ועל סדר. לכן מחליטים לחסל אותו, שיהיה יותר שקט. פעולה הצליבה עשו לכולם, כנראה לא בצורה T אלא X. האירועים האלו לא הפריעו למהלך תקין של העניינים בתוך ארץ ישראל. יש מרידות קטנות אבל עד שמגיע את המרד הגדול, הארץ ממשיכה לחיות כפי שהיתה. הרומיים למדו עוד אלמנת מהיוונים, למדו לבנות ערים, הם למדו את הרעיון ששליטה על המרחב אפשר לעשות בצורה הטובה ביותר על ידי כך שלבנות ערים. הרומאים היו בנונים ערים הגדולים ביותר בעולם עד המאה העשרים. בעיקר בנו ערים באירופה, רוב ערי אירופה שנמצאת מדרום לנהר ריין ודנובה התחילו כערים רומיות, אפילו בודפסט.

כאשר הרומאים בנו ערים בשלושה מקומות. 1) מכיוון שמטרתם היה למשוך או לשלוח דברים לרומא אז ברחו מקום שאפשר או מתאים לבצע. כל העולם סיפק את הצרכים של רומא. במצרים חיטה, בארץ ישראל שמן וזית, עבדים, פרוות וכולי. בנו רשת של ערים שקטנות שולחות לערים גדולות, מהם לעיר המרכזית וממנה לים. מערכת היררכי של ערים. 2) באורך הגבולות. ערים שלא משם נלחמו, הן היו בסיסי צבא. המילה הרומי למבצר? קסטל, Castillo, Castle. כל הערים באנגליה שהסיומת הוא chester הן ערים רומיות Manchester, Binchester. 3) מקום שהיו מרידות. כדי לשמור על השקט באוכלוסייה הרומאים בונים ערים. הערים הן מאוד מסודרות, ושונות ממחנות צבאים.

התרבות הרומית היתה מבוססת על איסוף מידע, כל אחד היה יכול לגשת לספריה ולהוציא את הספר, כל המידע על כל נושא. אם רוצים להיות חקלאי אז הולכים לספריה ולוקחים את הספרים Agricultura. הרומאים לימדו אותנו על המערכות הצבאיות, תרגילי הסדר, אחד עושה סימן וכולם עושים אותו דבר, חייל לא צריך לחשוב, הכול כתוב. אחד הרומאים ריכז את כל המידע איך בונים ויצר 32 קרחים, ספרים  Arquitectura, איך בונים עיר, גשר. כמו כן נוהלים, קבלן שמאחר במסירה חייב לשלם קנס. בדיקת כיווני אוויר. המבנה הרומי היה מאוד פשוט.

הרומאים כבשו את העולם אבל חייל רומאי לא יושן בשדה. בכל יחידה רומי יש פלוגה שבונה את גשרים ואת המחנה כמו כן בונה את המכונות מלחמה. המחנה תמיד הוא בצורה ריבוע, הוא בפועל מבצר לכן שמים אותו על הדרכים, במרכז המחנה נמצא מפקדה, לפני המפקדה יש רחבה, מסביב את כל האוהלים. כל יחידה מורכבת מיחידות קטנות יותר. כיתה, מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה. היחידה הבסיסית של הרומיים כוללת 100 אנשים. כיתה = 10. מי עומד בראש יחידה של 100 אנשים, סנט Cent, אז בראש נמצא הסנטוריון Centurion. כל מחנה יכול להתחלק במחנות משנה. ניתן לראות במצדה שרידים של מחנות רומיות, כולם אותו דבר רק משתנה בגודל. כאשר בונים עיר אז משתמשים אותו דגם.

ערים בנויות ב- 4 שערים, רחוב ראשי צפון דרום שנקרא קרדו ורחוב מערב מזרח שנקרא דקומאנוס, הרחוב המקביל לקרדו נקרה קרדו סקונדוס,… החלק האמצעי נקרה פורום, כל המבנה הציבור נמצאים בו. ירושלים בנויה באותה צורה, שער שכם, יפו, ציון, אריות. היא ממשיכה את קיומה כעיר רומי 2000 שנה אחרי שהם לא נמצאים בה. בכל העולם הרחובות ממוספרים לפי השיטה הרומי וכך ניתן לדעת מה המרחק בין רחוב לרחוב ובין כתובת לכתובת.

יהודים

אריות

ערבים

ציון

 

שכם

ארמנים

יפו

נוצרים

כאשר המרד היהודי נגמר והרומיים שולטים בארץ ממשיכים את הפעילות ואירועים באופן רגיל עד אשר מתחילת שנת 132 לספירה עולה לרומא לשלטון אדריאנוס והוא מתחיל את עליה לשלטון במסע בכל המזרח, מגיע לירושלים ומחליט לבנות אותה מחדש אבל לא כעיר יהודית אלא רומאית, הלניסטית אלילית, בשם איליה קפיטולינה, ולאסור על כניסת היהודים בשעריה. בארצות הברית יש את קפיטול. את הדבר הזה גרם למציתת המרד הבא שמצטרפים אליו קבוצות נוספות. ארץ ישראל מתפרדת מחדש נגד הרומאים, יש ליהודים מנהיג רוחני, רבי עקיבא, שלפי המסופר הסתובב בכל הקהילות היהודיות בעולם כדי להשיג תמיכה, מגיע גם לפרתית שמפתיחים עזרה. המרד גם יש לו מנהיג גיבור צבאי שמעון בר כוכבא. פורץ המרד השני הגדול שהוא מצד אחד מצומם בהיקפו הטריטוריאלי, רק באזור יהודה, הגליל לא משתתף. היהודים היו מאורגנים. הרומאים מביאים מאנגליה את המפקד הצבא. לוקח לו שלוש שנים לרומאים עד שמצליחים להתגבר על המרד. בירת המרד היתה ביתר. ירושלים הרוסה ולא היה אפשרי לבנות אותה מחדש כדי שתעמוד במרד. הפעם המרד הזה מביא לכך שאזור הדום של ארץ ישראל מתרוקן מיהודים, ע"פ המסופר מאות אלפי חללים, הרס של כל האוכלוסייה היהודית. הגלול לא נפגע, גם לא השומרונים. העולם היהודי מתחיל לעזוב את ארץ ישראל כי החיים בארץ מתחילים להיות יותר ויותר קשים. לתקופה מסוימת הרומאים גם לוחמים בדת היהודית, ביום כיפור יש תפילה עשרה הרוגי מלכות כי ממשיכים לטפח את היהודים (הקדושים שנזכרו הם:  רבי ישמעאל כוהן גדול, רבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון, רבי חוצפית המתורגמן, רבי אלעזר בן שמוע, רבי חנינא בן חכינאי, רבי "שבב הסופר, רבי יהודה בן דמה ורבי יהודה בן בבא).

עשרה הרוגי מלכות: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1113

ניסיון רומי להילחם במערכת הדתית כי הם מבינים שכל פעם לא מפסיקים את הפעילות הדתית הצטרכו שוב לפעול. 20 שנה קודם היה מרד נגד הרומאים באזור צפון אפריקה. מרד התפוצות הוא הכינוי למרד שבו התקוממו היהודים בקירנאיקה, בקפריסין ובאלכסנדריה נגד הקיסר הרומי טריאנוס, בעת שזה היה עסוק במסע מלחמה נגד הפרתים. המרד אירע בין השנים 115 עד 117 לספירת הנוצרים.

המרידה הייתה ליהודי התפוצות מה שהמרד הגדול, ומרד בר כוכבא היו ליהודי הארץ. הקהילה העשירה והמשגשגת ביותר בתפוצות, קהילת אלכסנדריה, חרבה, ובית הכנסת המפואר שהיה בה הושמד. רבים מאוד נהרגו, והקהילה לא שבה לעולם למצבה הקודם. גם קהילת קפריסין חרבה, וכן חרבו קהילות נוספות, מארם נהריים ועד לוב.

המרד הפחית מאוד את עוצמתה והשפעתה של הדת היהודית. רבים המירו את דתם, וייתכן שרבים הצטרפו לראשוני הנוצרים. מאורעות "מרד התפוצות" נמצאים בנקודה על הרצף ההיסטורי בין ראיית הנצרות ככת יהודית, אחת מרבות בימי הבית השני, ובין ההתנתקות המלאה מן היהדות, אשר אפשרה את פריצתה של הנצרות והפיכתה לדת המדינה ברומא בימי הקיסר קונסטנטינוס ולדת עולמית לאחר מכן. נראה כי לאירועים אלו הייתה השפעה על הנצרות המוקדמת בכיוון זה של התנתקות ופרישה מן היהדות.

נצרות:  http://elirozner.tripod.com/info/cristianity/cristianity1.http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3485816,00.html

שלוש מרידות גדולות של היהודים בשלטונות התקיימו בטווח כ-50 שנה:

המרד הגדול, 66 – 73.
מרד התפוצות, 115 – 117.
מרד בר כוכבא, 132135.

מתיישבים באזור יהודה אנשים מכל מזרח התיכון בחסות הרומאים, נבנת איליה קפיטולינה, עיר אלילית עם מקדשים. איסור ליהודים להגיע לאזור ירושלים. ארץ ישראל בעצם עד אותה תקופה השם יהודה היה נהוג אבל הרומאים אחרי המרד מוחקים את השם יהודה ונותנים לארץ את השם של האויבים מתקופת בית ראשון, הפלשתים וכך מתחילים לקרא לארץ בשם פלסטין Palestine. מחלקים את האזור בשלוש יחידות פלסטינה פרימה (ראשית) מעמק יזרעאל ועד הנגב: ירושלים, קיסריה – בירה, יהודה. פלסטינה סקונדה (שניה) אזור הגליל והגולן: בית שאן "סקיטופולוס"- בירה. פלסטינה טרטיה (שלישית) עבר הירדן: חלוצה – בירה. מכאן והלך ארץ ישראל נקראת פלסטינה. השם הזה יותר משם אחר נדבק ונשאר עדין לארץ ישראל. התוצאה של מרד בר כוכבא הרומאים ניסו למחוק את כל ההיסטוריה היהודית של האזור ולתת לו את המאפיין הרומי בסופו של דבר נשאר הרבה.

ההבדל בין יהודה המכבי לבר כוכבא הוא שיהודה המכבי הצליח ובר כוכבא לא אחרת הוא היה יכול להיות גיבור לאומי. יהודה המכבי יצא כקבוצה קטנה נגד האימפריה היוונית על רקע דתית ובר כוכבא על רקע אזרחי-מדיני. יהודה המכבי נלחם מול אימפריה שהיתה בנסיגה לאומת זאת האימפריה הרומית היתה בשיאה. אנו משתמשים בהרבה סמלים האותה תקופה על מנת לקדם את העצמאות שלנו. מרד בר כוכבא הוא נקודה שבר מרכזי של הארץ שגורם לאבד את שמה ואת אוכלוסייתה למאת בגליל שעדין יש פריחה יהודית.  

moneda.JPG

מטבע מתקופת מרד בר כוכבא, עליו מוטבע איור של בית המקדש  

שיחזור בית המקדש השני

שיחזור של בית המקדש השני.

חז"ל: המלך שלמה בונה את בית המקדש הראשון. הבניה נמשכה 7 שנים ונסתיימה בשנת ב'תתקכ"ג – 2923 לבריאת העולם.
בית המקדש הראשון נחרב בידי נבוכדנצר, מלך בבל בט' באב בשנת ג'של"ח – 3338 לבריאת העולם, והעם הוגלה לבבל.
בשנת 3408 לבריאת העולם החלה בניית בית המקדש השני, בדיוק 70 שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון.
לאחר 334 שנה, בשנת 3742 לבריאת העולם, החל הורדוס בשיפוץ המקדש. מלאכת השיפוצים ארכה 8 שנים.
חנוכת בית המקדש נערכה ביום י"ב אדר בשנת 3750 לבריאת העולם..
על בניין בית המקדש השני אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו".
בית המקדש השני נחרב בידי טיטוס הרומי בט' באב שנת ג'תת"ל – 3830 לבריאת העולם.
בית המקדש השני עמד על תילו 420 שנה. 
 


 אחרי מרד בר כוכבא בשנת 135 לספירה ארץ ישראל הופכת להיות פרובינציה רומית כפי שהיתה קודם עם הבדל אחד, הרומים משנים את השם של המרחב, שם הרשמי של ממלכת החשמונאים היתה יהודה, ואחרי המרד קיבל את השם הפרובינציה סוריה פלסטינה. היתה מתחלקת בכמה יחידות משנה, פרימה, סקונדה וטרטיה. כמה שנים מאוחר יותר פלסטינה טרטיה מקבלת שם חדש, פרובינציה ערביה, על שם השבטים הערבים שישבו במדבר. רק היהודים ממשיכים להשתמש בשם ארץ ישראל. אותו שם פלסטין ממשיך עד היום.
מרד בר כוכבא לא כלל את הישובים היהודים בגליל. בסופו של דבר נהרסו את הישובים היהודים באזור יהודה. היהודים שנשארו באזור יהודה עוזבים את השטח, הרומאים בונים בירושלים את העיר הרומי שמקבלת את השם איליה קפיטולינה. עד מאה ה- XIX אין יהודים בירושלים או הם מעוט לאומת אוכלוסיות אחרות, ערבים שהפכו לרומאים, יוונים, חיילים רומים משוחררים. כמו כן עובר לאזור ירושלים לגיון רומי ה- 10. באזור מגידו עובר את הלגיון ה- 4. ארץ ישראל מאבד חשיבות. הרומים מתחילים לסלול דרכים כי היו בעיות להביא צבא לאזור, לכן הדרכים לא בנו על מנת לפתח את הארץ אלא על מנת אפשר תנועה נוכה של הצבא. חלק מהם אנו מכירים כמו עליה לירושלים דרך מוצא. בהרמה מקומות רואים אבן מיל, יש מאוד בארץ.ארץ ישראל רק מספקת שמן ויין לרומא. עת המרידות נגמרה, מתחילים קשרים טובים מאוד בין האוכלוסייה והשלטון הרומי. בתקופה מתחילה הפריחה הרוחנית הגדולה, תקופה המשנה והתלמוד, תקופה שבה מרכזים את תורה שבעל פה ועולים לכתב, ספר המשנה, בערך בשנת 205 רבי יהודה הנשיא, שחי בציפורי ונקבר בבית בשערים. ניתן לראות את הבתים היפים של אנשי ציפורי. היתה מערכת קשרים בין קיסר אמטונינוס ורבי יהודה הנשיא.

יהודה הנשיא והקיסר אנטונינוס:
http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=939

לאחר מרד בר כוכבא או אחרי שנת 150, אין דברים מיוחדים שקורה בארץ ישראל במשך הרבה זמן. האימפריה הרומית נמצאות בעליות וירידות ולא משפיעה בצורה משמעותית לארץ ישראל.

בתקופה של קיסר דיוקלטיאנוס, מנסה לארגן מחדש את כל האימפריה, מבצע שני שינויים הקשורים לארץ ישראל, מוציא את הלגיון ה- 10 מירושלים, מכיוון שאין כבר צורך להחזיק אותו ירושלים ושם אותו במקום שאולי יהיו בעיות, בגבול המדבר, בקמפוס אילת. הרומים בונים רצף של מצודות באורך המדבר. הדבר השני, הוא מבטל את החלוקה בין פלסטינה פרימה ופלסטינה סקומדה ויוצר יחידה אחת סוריה פלסטינה.

בראשית מאה ה- 4 האימפריה הרומי עוברת שיוניים תרבותיים מאוד מעוטים ומביא אותה בסוף הדרך לקבל את הנצרות. אחרי שדיוקלטיאנוס מת, מתחיל מאבק בין טעני לכתר, כל מיני אנשים שחושבים שהם יכולים וצריכים להיות קיסרים. אחד הטוענים לכתר היה קונסטנטין, עושה צד דיפלומטי והתחבר עם הנוצרים. הנוצרות התפשטה בתוך המערכת החברתית הרומית שהיתה במשבר. חלקים גדולים מאוכלוסיית הרומית התנצרו וקיבלו את חוכמות המזרח, מצב שקורה מאיבוד דרך כאשר התרבות לא מסתדרת. הנצרות בעצם בא או מגיע עם שני רעיונות מאוד מעניינים. הראשון: דבר שהיה ונוסחה בצורה בברית החדשה בצורה יותר טובה, תן לאלוהים את אשר לאלוהים ולקיסר את אשר לקיסר. ז"א תן לנו לקיים את הפולחן שלנו ואנו לא יוצאים כנגד השלטון. התוצאה היא שכנראה שכל מה שראינו בקולנוע, נוצרים שנלחמים בתיאטרון, לא היה. אין עדויות שהיו קרבות מסוג זה מהצד השני. יכול להיות שהיתה תעמולה של הנוצרים על מנת להראות את עצמם כמרטיר, קדוש. ידוע שדיוקלטיאנוס עצר את הפולחן הנוצרי אבל לא יותר מדי. הדבר השני: הנוצרים הציעו את העולם הבא. לפני הנוצרים לא היה בדתות אחרות את האלמנט הזה. היהודים לקחו מהם, כמו כן גם המוסלמים. עד התקופה הזאת אין ביהדות עולם הבא, לא מופיע בתנ"ך התייחסות לעולם הבא. לפני הנוצרים אתה עושים מעשים טובים כאן באדמה ואז במשים יהיה לך טוב. משלמים כאן באדמה ומקבלים את המוצר בשמים. אף אחד לא חזר על מנת לספר. רעיון של הגהנום וגן עדן. הרעיון שהצרות penas, desgracias של העולם הזה לא כל כך חשובות מכיוון שמה שחשוב זה העולם הבא, הביאו לכך ההמונים באימפריה הרומית התחילו להמשך אל הדת שהבטיחה משהו, פיתרון למצב היום יומי הבעייתי. במשך 300 שנה חלק לא קטן של האימפריה הרומית, בעיקר אלו משכבות נמוכות, המסכנים, קיבלו את הנוצרות. האימפרטור קונסטנטין הבין וראה את הרעיון הזה ומחליט לאמץ את הנצרות, כנראה על מנת למשוך אליו את כל הכוחות החברתיים בתוך המאבק שלו על הקיסרות. אחרי שהצליח לנצח את כל אויביו ולזכות בכתר הקיסר, הוא מוציא שני צווים. הראשון: הדת הנוצרית היא דת חוקית. השני: הנוצרות היא דת מדינה. האימפריה הרומית האלילית בשנת 331 לספירה הופכת הנצרות לדת המדינה של האימפריה.

שינוי הדת גרם או יצר שינוי עצום כלפי ארץ ישראל כי קונסטנטין לא רק שינה את הדת אלא גם מוציא את הבירה מרומא, רומא היא האלילית למרות שברומא נמצא היורש של ישו או פטרוס, ראשון תלמידיו של ישו, היום קוראים לו האפיפיור. רומא לא מתאימה לצרכיו של הקיסר ובגלל סיבות פוליטיות בונה עיר חדשה בשנת 330 לספירה שנקרא על שמו, קונסטנטינופוליס, עירו של קונסטנטין. שמה המקורי של העיר היה רומא החדשה (Nova Roma) אך היא נקראה בפי כל בשם קונסטנטינופוליס. הוא בוחר במקום שהיתה עיר יוונית קטנה שנקראת ביזנטיון. העיר ממוקמת בנקודה אסטרטגית שבה יבשת אירופה ואסיה נפגשות, על גדות מיצר הבוספורוס, והתפרנסה מהסחר בין הים השחור והים התיכון ומדיג. ביזנטיון נוסדה על ידי מתישבים יוונים מן העיר מגארה ב-667 לפנה"ס, ואשר נקראה על שם מלכם, ביזנטס. בלאטינית נכתב השם: Byzantium. היום נקראת איסטנבול.

Older Entries