המוטיבציה בין העלייה הראשונה והשנייה מתחלקות בשניים: א) המוטיבציה הלאומית, אידיאולוגיה ציונות, חובבי ציון. ב) המוטיבציה הדתית, הישוב הישן, שכונות בירושלים או ביפו. עד שנת 1882 יש רק המוטיבציה הדתית ולכן עלו לירושלים, חברון וטבריה.
הפועלים בעלייה השנייה הם מיעוט בין שתי העליות. המוטיבציה שלהם היא לאומית, פועלי ציון. מה הם רוצים לייצר בארץ? איך הם רואים את המדינה הציונית שתקום? ברור שתהיה מדינה סוציאליסטית.
הגורמים הדתיים, הלאומיים וכולי הם גורמי משיכה. יש גם גורמים אחרים כמו אנטישמיות, פוגרומים שגורמים את גלי העלייה. הפוגרום בקישינב בשנת 1903 גרמו את תחילת הפעולות בעליה לארץ, עליה השנייה.
ניתן לזהות כמה גלי עליה אבל בגלל עניין הפועלים מחולק רק בין עליה ראשונה ושנייה כאשר אולי יותר נכון היה לחלק את גלי העלייה בארבה. בכתיבת היסטוריה היה יותר נח לחלק את גלי העלייה בשניים. היסטוריה זה לא משהוא שקיים אלא משהוא שכותבים. לאנשי העלייה השנייה היה יותר נח לכתוב שאנשי העלייה ראשונה שישבו במושבות אבל לא מזכירים את כל האנשים האחרים כי הם לא היו במטרה של התיישבות חקלאית ועשייה.
האתוס הציוני כתב על נהלל, אלו שהלכו לעבוד את השדות אבל לא על שכונות כמו שפירא, פלורנטין, נווה שאנן.
גם בתקופה של העלייה השנייה המשיכו לקום מושבות בדומה לעלייה הראשונה לכן לא נכון לומר שישובי העלייה השנייה הם ישובים של פועלים בלבד. חלק מהמושבות של יק"א קמו אחרי העלייה הראשונה וגם בתקופת המנדט הבריטית. אם מדברים על פרופיל של העלייה הראשונה מול העלייה השנייה צריכים להזכיר שהאנשים מהעלייה הראשונה שהיו סוג של חובבי ציון היו מיעוט. האנשים מהעלייה השנייה שהיו פועלים גם היו מיעוט.
הציונות מדינית ביקשה להגדרת הלאום של העם היהודי. אם העם היהודי מוכר כלאום על ידי אומות העולם אז מגיע לו טריטוריה, ז"א מדינה. הרבה מהכספים של התנועה עברו למטרה דיפלומטי זו, פנימית וחיצונית.
הציונות המעשית. התיישבות בארץ ישראל. לא צריכים לחכות עד שתהיה הכרה על מנת לעלות לארץ ישראל. במקום לקבל טריטוריה אפשר לייצר אותה על ידי קניית קרקעות. ניתן היום לראות את הפעילות התיישבות ביהודה ושמרון.
האם הרצל טרם משהו לפעילות המעשית? הוא בעיקר התעסק עם פעילות ציונית מדינית. יחד עם זאת שלח משלחת על מנת לבדוק את האפשרות להתיישבות באזור אל עריש. בכל אופן במקביל לפעילות המדיני קם גוף ראשון לביצוע פעולות מעשיות והוא הקק"ל בשנת 1901. הרעיון הוצג כבר בקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897. מהתחלת הציונות דיברו על הצורך לקים קרן לקניית אדמות. עד שנת 1914 הקק"ל רכשה שש עשרה אלף דונם. זה לא הרבה אבל המטרה הייתה בעלות הקרקע, שהיא תהיה לאומית. הקרקע תהיה מוקפא, ברגע שקונים אותה אז אסור למכור אותה שוב. העיקרון הזה מאפשר שתי מטרות: שהקרקע לא תעבור לידיים ערביות. מושב עובדים נמצא על אדמה של הקק"ל לאומת מושבה שנמצא על אדמות פרטיות. אם מישהו במושבה נקלט בקשיים אז מוכר את הקרקע למי שהוא רוצה. לאומת זאת אם יש בעיה במושב עובדים אז הקרקע חוזר לניהול הקק"ל. המטרה השנייה היא למנוע מסחר בקרקעות. לאדמות הקק"ל אין מחיר. הדבר גם גרם להוריד את המחיר של קרקעות פרטיות. ז"א שהמטרה היא סוציאלית. הזדמנות יותר שווה בין האנשים בנגישות אל הקרקע. למנוע פערים גדולים ושיהיה שווים חברתי. עקרון זה ניתן ליישם במדינה חדשה. לדאוג לשכבות יותר עניות או נמוכות של החברה. זה לא אומר שכל האנשים יקבלו אותו דבר. תיקון חברתי שהחל במאה ה-19. כתוב בתורה:
"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה, כג).
לא ניתן לעביר את הקרקע לבני אדם אלא רק באופן זמני כי היא שייכת לבורא העולם. התנועה הציונית קיבלה את הרעיון כי מאוד התאים לה. התורה מתייחסת לתקופת היובל או 49 שנה אבל התנועה הציונית אומרת שהחכירה עוברת בירושה והיא מתחדשת. אם מישהו לא מטפל בקרקע אז אפשר לפנות אותו.
היום בשמירה על קרקעות הארץ בידי המדינה, מבטיחה המדינה שאין היא מתייחסת אליהן כאל נדל"ן, אלא כאל כלי למימוש החזון הציוני. בחוק היסוד נאמר במפורש: "מקרקעי ישראל… הבעלות בהם לא תועבר, אם במכר ואם בדרך אחרת". על פי החוק, הקרקע הלאומית תישאר לעד בבעלות ציבורית, כדי להמשיך לקיים את עקרון הבית הלאומי ליהודים. החוק מממש את חזונו של הרצל: "העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הרכוש התכליתי הזה (הקרקע) לצמיתות.
ע"פ החוק העותומאנית מי ששוכר או נמצא בקרקע בשמך שלוש שנים אז היא מוגנת ולא ניתן לפנות אותו. שום דבר שהקק"ל תעשה לא יכול לעזור. לכן הקק"ל גם הפסיק לקנות קרקעות. הרעיון טוב מאוד אבל יש בעיות ליישם אותו. בשנת 1912 נחתם חוק חדש שאומרת שאגודה יכולה לחקור את הקרקע כי היא רשות או ישות משפטית. האנשים יכולים להתחלף אבל היא נשארת. לכן התנועה הציונית תמכה בקיבוצים, לא בגלל שהנציגים בתנועה היו סוציאליסטים או אופי הקבוצה אלא בגלל עניין המשפטי. האגודה תחקור את הקרקע ותחתום כישות משפטית. מושב עובדים עובד על אותו עיקרון של קבוצה, כלומר, עבודה שיתופית.
הקק"ל הופך להיות הכלי עבור ההתיישבות העובדת, ז"א, קיבוצים ומושבים. הסיבות לכך: מכיוון שהקיבוצים והמושבים הם סוציאליסטים אז רק יכולים לקום על אדמת לאום כי ע"פ העיקרון הסוציאליסטי האנשים לא יכולים להיות בעלי רכוש או קרקע. למה הקק"ל זקוקה בקיבוצים ומושבים? כי רק גוף לאומי וציבורי יכול ללכת למקום שההון הפרטי לא רוצה. מקומות רחוקים, גבולות, אדמות קשות כמו בנגב.
עד שנת 1936 הפעילות של הקק"ל לא הייתה גדולה וקמים מושבות. החל מאותה שנה מתחיל שינויים בגלל המרד הערבי, מצב ביטחוני, ועדה פיל, חוקים בריטים חדשים לגבי קרקעות. האנשים הפרטים לא מוכנים לקחת סיכונים ומפסיקים להשקיע בארץ. היום אנו מכירים את הפעילות של הקק"ל אבל לא את האנשים הפרטים כי הם לא מאורגנים פוליטיים. בקק"ל שעשו פעולות תעמולה מעולות כמו הקופסה הכחולה.
יש הבדל בין ניהול קרן שקונה אדמות ובין המשרד שמנהלת את כל הפעילות של התנועה הציונית. אחרי שהרצל נפטר אז הפעילויות המעשיות היו יותר בולטות. היה זה מפנה חשוב ואולי מכריע בתנועה הציונית שעד עתה הלכה בתלם "הציונות המדינית" ברוח הרצל.
המשרד הארצישראלי הוקם בשנת 1908 ביפו בהתאם להחלטת הקונגרס הציוני השמיני בשנת 1907. בראשו עמד ארתור רופין שהיה במקצועו סוציולוג, מומחה למדעי החברה. הוא למד באופן יסודי את בעיית ההתיישבות והכלכלה בארץ ישראל וניסה לפלס דרכים חדשות גם אם לא היו מקובלות על רבים. בעקבות ביקורו הראשון בארץ בשנת 1907 מציע לעשות פעולות דומות לפעולות שעשו הגרמנים בפולין והתוכנית נקראת "תוכנית האוטונומיה היהודית". מהפכת "התורכים הצעירים", שאירעה בקיץ 1908, השפיעה, כנראה, על הימנעותו מאז ואילך מהזכרת היעדים הפוליטיים של היישוב.
הרעיון הוא לאתר משפחות בגרמיה שמעוניינות להגר, מנצלים את התוכנית הגרמנית להתיישבות פנים וכך לקבל הטבות ותנאים טובים לאותן משפחות.
בשנת 1910 מבצע רופין רכישה קרקעות באזורים שאין רוב ערבים, האדמות שייכות לאפנדים וקל יותר לקנות אותן. המטרה היא לקשר את האזורים שקיימת התיישבות יהודית וכך לייצור טריטוריה עם אוטונומיה. מי שניהל את רכישת הקרקעות היה יהושע חנקין.
שימו לב לצורת האות N (המפורסמת) שגושי ההתיישבות יוצרים.
עד שנת 1948 קנה הקק"ל 1,8 מליון דונם. בסה"כ יש למדינת ישראל 27 מיליון דונם. אולי לא הרבה אבל הספיק על מנת לשכנע לועדת פיל על חלוקת הטריטוריה והקמת המדינה.
בנוסף למשרד הארצישראלי, הוקמה גם חברת הכשרת היישוב שעסקה ברכישת אדמות בארץ ישראל. המשרד הארצישראלי נסתייע בידי שלושה מוסדות: הקק"ל, חברת הכשרת היישוב וקרן תרומות עצי זית. מה הבדל בין הקק"ל וחברת הכשרת היישוב? החברה הכשרת היישוב התעסקה לקניית אדמות פרטיות עבור מושבות וערים. החברה קונה קרקעות, עושה חלוקה ומוכרת את המגרשים לאנשים פרטיים. כמו משרד תיווך אבל המחירים היו סבירים ולא חיפשה רווח גדול, כמו כן יצרה שם שהיא פועלת ע"פ החוק וניתן לסמוך עליה. גם עשתה שיתוף פעולה עם חברות אחרות כמו חברה גאולה, חציבה, אחוזה וכולי. החברות האלו קנו קרקעות עבור משקיעים מחו"ל. במקום שכל החברות יטפלו באותו עניין, חברה הכשרת היישוב הציע שהחברה הראשונה שמתחילה לנהל משא ומתן עם בעלי הקרקע אז החברות האחרות לא מתערבות ולא מפריעות, כך המחיר לא יעלה. מכיוון שחברה הכשרות היישוב גם מטפלת בכל המסמכים אז נתנו לה לטפל בכל העניין. כך קרה שבסופו של דבר, חברה הכשרת היישוב טיפולה בכל רכישות קרקע שהיו במדינת ישראל למעט מקרים פרטים. החרות היו סוכנות עבור האנשים וחברה הכשרת היישוב רק טיפלה בקרקע. עד שנת 1936 כמעט כל הרכישות של קרקעות היו דרך חברה הכשרת היישוב. גם הקק"ל קונה מחברה הכשרת היישוב קרקעות על מנת לקים קיבוצים.
הקק"ל ביקשה עדיפות בעת חלוקת המגרשים וקניה. הדבר הביא הרבה חיכוכים. רופין בעל תפישה של הון הפרטי, חנקין לא אהב את הקק"ל כי היה איש מושבה, מתווך קרקעות. הקק"ל הפעילה הרבה לחצים. נחתם חוזה בין הקק"ל והחברה הכשרת היישוב שבו נותן זכות לקק"ל במשך חצי שנה אלא אם כן חברה הכשרת היישוב קיבלה הזמנה לאדמה.
בשנת 1936 יש ירידה בהשקעות בשוק הפרטי, חברה הכשרת הייצוב גם יורדת בפעילותה וחשיבותה והקק"ל עולה והופכת להיות הגוף הראשי. בשנת 1936 הדברים השתנו עקב החוקים החדשים שהיו יותר מורכבים. כבר לא היו יותר קרקעות השייכות לאפנדים והיו צריכים לפנות לערבים בעלים קרקעות יותר קטנות ועוד סיבות אחרות גרמו לכך שחברה הכשרת היישוב אין לה את הכלים ויכולת להמשיך לטפל ביעילות ברכישת קרקעות ויורדת את פעולותיה.
שיר העמק
מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל סמבורסקי
באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל.
לילה חיוור משתרע על שדות עמק יזרעאל.
טל מלמטה ולבנה מעל, מבית אלפא עד נהלל.
מה, מה לילה מליל דממה ביזרעאל
נומה עמק, ארץ תפארת אנו לך משמרת.
אופל בהר הגלבוע, סוס דוהר מצל אל צל.
קול זעקה עף גבוה, על שדות עמק יזרעאל.
מי ירה ומי זה שם נפל בין בית אלפא ונהלל.
ים הדגן מתנועע, שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה, זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל מבית אלפא עד נהלל.
אתרים:
מאמר עיתון הארץ: והארץ לא תימכר לצמיתות
ארתור רופין – הספרייה הוירטואלית
רב היבטיים על ארץ ישראל 