היסטוריוגרפיה, הוא מונח המתאר את כתיבת
המחקר ההיסטורי. איך מתייחסים לקבוצת אנשים ביל"ו? כקבוצה שהשפיע על עליה והתיישבות היהודית או משהו אחר. יש פער בין הדימוי, תדמית ובין המציאות. ביל"ו היא קבוצה מאוד קטנה, אולי שש מאות חברים, שממנה רק 10% עלו לארץ ישראל. סה"כ הגיעו 59 אנשים. מי שכתב עליהם אז הרחיב ותיאר את פעילותן בגדולות. אין להם ממשיכי דרך אבל הפועלים של העלייה השניה רואים את עצמם כממשיכי דרך. בעליה הראשונה יש חובבי ציון שמקימים מושבות. בסה"כ עלו בערך שלושים אלף אנשים בעליה הראשונה וגם שלושים אלף בעליה השניה. בתוך השלושים אלף העולים מעליה הראשונה, כמה מתוכה הלכו והתיישבו במושבות? כמה פועלים הצטרפו למושבות? פועלים הם אנשים חסרי הון. קשה מאוד להפריד ולומר שאנשים מצטרפים למושבה על רקע אידיאולוגית. בסוף העלייה הראשונה יש כחמשת אלפים אנשים שחיים במושבות. 16% מכלל אנשים שעלו בעליה הראשונה.
צריכים להתייחס ליחס בין אנשים חקלאים ואלו שלא בכלל המדינות המפותחות, בערך 20%. ניתן לומר שבארץ ישראל מגיעים לאותה פרופורציה וזו התקדמות עצומה שבסוף העלייה הראשונה יש חמשת אלפים אנשים שנמצאים במושבות. כאשר בונים מדינה לעתיד צריכים לעשות כמה פעולות חשובות כמו עבודה חקלאית שגם זו אידיאולוגיה, לתפוס אדמה, לספק מזון בסיסי. אם הפרמטרים האלו יש להתייחס ל-59 החברים מביל"ו בפרופורציה הנכונה. כמו כן הם לא עלו ביחד אלא בקבוצות קטנות יותר.
מה הדבר הייחודי בקבוצה ביל"ו? היא הקבוצה הראשונה מתקופת שיבת ציון שהייתה חילונית. בעליה השניה יש הרבה אנשים ממעמד הפועלים אבל בעליה הראשונה כל המושבות היו דתיות. היא קבוצה מגובשת שיש לה תקנון, סדר יום אבל אין להם אג'נדה ברורה לגבי עתיד של ארץ ישראל כמו מדינה, גבולות וכולי. בנוסף לכך זו קבוצה חסרה הון ולכן רעיונות לחוד ומציאות לחוד. ניסה לגייס כספים מאנשים עמידים אף על פי שלא כל כך אמינו להשקפות ורעיונות של הקבוצה.
כאשר מחפשים תאריך התחלה של העלייה הראשונה אז מיד אומרים 1882 בגלל הביל"ו אבל בפועל יש קבוצות שקדמו אותה. 14 חברים הראשונים של ביל"ו מגיעים לארץ ישראל בשנת 1882.
היה תקנון שהגדיר את מטרותיה. קטעים מתוך תקנות אגודת ביל"ו
א. להושיע ולהתאמץ להשיב את ישראל אל ארץ נחלת אבותיהם… לשאת את דגל הלאומיות ולמצוא לו מסילה בלבב כל איש אשר בשם עברי יְכוּנֶה (ייקרא).
ב. כל אחד הבא להסתפח אל החברה הזאת יקבל על עצמו לעבוד בלב ונפש לטובת העניין הנשגב, ואת אשר יזרעו בזיעת אפם וביגיע כפיהם יקצרו ברינה."
על הרעיונות הסוציאליסטיים של אגודת ביל"ו:
"אין שום דבר אשר [החבר באגודה] יאמר עליו כי קניין עצמי (פרטי) הוא, גם אסור לו לחתור למטרה הזאת. כי את כל כוחותיו… יקריב לטובת החברה (אגודת ביל"ו).
אוצר (קופה) אחד לכל החברה (האגודה)… גם חפציו, בגדיו וכל אשר הוא מביא מביתו או יקבל במשלוח משם – קניין (רכוש) כל החברה הוא."
על תחיית השפה העברית:
"נושאי דגל ביל"ו צריכים להיות נושאי דגל הלאומיות. להעיר ולעורר בקרב אחיהם רגשות טהורים ואהבה נאמנה אל שפתם עתיקת היומין… לתכלית זו יסכינו את עצמם לאט לאט לעלות במעלות השפה (ללמוד את השפה), עד שתהיה שגורה על לשונם ותהיה לשפה מדוברת אצלם…"
אנשי העלייה השניה רואים באנשי הביל"ו את מקור הרוחני. אין קשר בין אנשי הביל"ו ואנשי העלייה השניה, כל אחד הגיע ממקום אחר. למה אנשי העלייה השניה לא אמרו שהם הראשונים עם רעיונות סוציאליסטים? כדי לומר שכבר בעליה הראשונה הייתה קבוצה שהתנגדה למושבות והציעה דרך אלטרנטיבית. אם היו מתייחסים לרעיונות של אותה קבוצה אז לא היו מגיעים למצב הלא טוב שהמושבות נמצאות. יכול להיות שהיום לא הינו יודעים על פעילות אנשי הביל"ו אילו אנשי העלייה השניה לא היה אינטרס. האם הפעילות של אנשי הביל"ו איתה בפועל משמעותית? אנשי הביל"ו הושפעו מרעיונות של תנועות לאומיות, עמים שהופכים להיות לאומיים.
לפעמים צריכים להתייחס לרעיון כמו הניסיונות הראשונים בהקמת המושבות שנכשלו בישוב הישן, פתח תקווה ו"גיא אוני" (ראש פינה) אבל הצביעו על דרך חדשה.
הסמל של אגודת ביל"ו היה מגן דוד שבמרכזו כפות ידיים שלובות ובצלעותיו משובץ הפסוק: "הקטון יהיה לאלף – והצעיר לגוי (=לעם) עצום" (ישעיהו ס, 22(.
אגודת ביל"ו הכילה 49 חברים שהלכו לביה"ס "מקווה ישראל" כדי ללמוד את עבודת החקלאות. במטרה להגשים את רעיון התחייה הלאומית: לעלות לארץ ולהקים בה יישובים חקלאיים. מנהל הבית ספר, שמואל הירש, לא סבל אותם. הביל"ויים עבדו בחקלאות במקווה ישראל בשכר של פרנק אחד ליום, ובסכום זה היו צריכים לכלכל עצמם. העבודה הייתה קשה מאוד לבחורים שלא הורגלו בעבודה פיזית.
בראשם עמד ישראל בלקינד, סטודנט לווטרינריה. בקבוצה השניה היה חיים חיסין. הוא חוזר לרוסיה על מנת להשלים את לימודיו ברפואה.
חיים חיסין מעיד בספרו 'מיומן אחד הביל"ויים' על הקשיים:
זה עשרה ימים לא כתבתי. אין כל אפשרות פיזית: על הידיים אבעבועות, הצטברויות דם. איני יכול לישר את האצבעות, וברוסיה חלמתי שאוכל לעבוד שמונה שעות ביום ולהקדיש את הזמן הנותר לענייני רוח. איך יקלוט כאן המוח ענייני רוח אלה בשעה שהגב מתפקק כל כך, העייפות נוראה … ובבואך מהעבודה רצונך רק לאכול מהר את ארוחת הערב ולהטיל את עצמך לישון.
שמואל הירש לא האמין שבחורים יהודים מרוסיה, שלא עסקו מעודם בעבודה פיזית, יוכלו לפתע להשתלב בעבודת האדמה. הוא התנכל להם כבר מהיום הראשון לבואם וקיבלם בזו הלשון: למה באתם? חבל על הידיים הלבנות והעדינות שלכם. אני מייעץ לכם לחזור לבתיכם שמהם באתם. אם אין לכם הוצאות הדרך מוכן אני לדאוג לכם, תקבלו אותן.
מימין לשמאל, חזנוב, סברדלוב אליהו, מאירוביץ מנשה, פוקס בנימין, דרובין יואל, צלליכין יהודה, חיסין חיים דב, צלליכין בנינסון חסיה, גורביץ צבי, בלקינד שמעון, בלקינד פינברג פניה, לובוביץ צבי.
הביל"ויים חיו שם חיי קומונה, אך סבלו מקשיים רבים: חלקם לא עבדו כלל, וגם אותם שזכו לעבוד קיבלו שכר עלוב תמורת עבודתם. לכן עזבו את המקום. חלק ירדו מהארץ, חלק עברו לירושלים ועבדו כבעלי מלאכה, לייצור חפצים מעץ זית. אך גם ניסיון זה לא הצליח, ובינתיים הצטרפו לחברי הקבוצה הראשונה עוד כמה עשרות ביל"ויים שעלו ארצה. במהלך הזמן עזבו חלק מן החברים את האגודה.
הברון רוטשילד בסופו של דבר מתערב ואחרים שנשארו עברו לעבוד במושבה ראשון לציון בקידוחי מים. הברון רוטשילד לא אהב את הביל"ויים וציווה לפטרם מהמושבה. חלק חזרו למקווה ישראל.
בראשון לציון פרץ מרד נגד כניסתם של הביל"ויים. פעם הראשונה שפורץ מרד במושבה שנמצאת בחסות הברון רוטשילד. המתיישבים לא הסכימו לקבל אותם כי הם, המתיישבים, היו אנשים דתיים לעומת הביל"ויים שהיו חילונים.
לאחר תקופה קצרה החלו הביל"ויים לסבול מיחסם הקשה והגס של פקידי הברון (האגרונום הצרפתי). אחדים מהם לא יכלו להסתגל לאווירה הלא נעימה, עזבו את ראשון לציון ושבו למקווה ישראל. ישראל בלקינד כתב מכתב תלונה לפריז על יחסם המביש של פקידי הברון. בתגובה למכתבו הגיע ב-1.10.1883 מברק מפריז ובו הודעה להירש שהברון יחדש את התמיכה בראשון לציון רק לאחר שבלקינד יגורש מהמושבה. חברי הקבוצה התייצבו לצד בלקינד, וב-20.11.1883 קיבל הירש מברק מפריז ובו הוראה לתת לאנשי ראשון לציון רק את מחצית ההקצבה, כעונש על תמיכתם בישראל בלקינד. בסופו של דבר עזב בלקינד את המושבה כדי למנוע פגיעה נוספת בחבריו.
הירש הציע לקבוצת הביל"ויים לשוב לראשון לציון. חברי הקבוצה סירבו בנימוק שברצונם להקים מושבה נפרדת עבור חברי ביל"ו. שמואל הירש יעץ להם לפנות לברון רוטשילד בבקשה שיסייע להם להקים מושבה משלהם. חברי הוועד הכינו מכתב וצירפו לבקשה את תקנון תנועת ביל"ו. הברון רוטשילד לאחר ריב עם ישראל בלקינד מפסיק לתת תמיכה לקבוצת הביל"ויים.
במכתב ששלח מפריז ציווה הברון רוטשילד על שמואל הירש לפטר את הביל"ויים "הניהיליסטים" מעבודתם במקווה ישראל מאחר שנראו בעיניו פורקי עול. כתוצאה מפיטורין אלה החליטו שישה אנשי ביל"ו נוספים לעזוב את ארץ ישראל.
הרב יחיאל פינס, איש מהישוב הישן, רצה למנוע את קץ אגודת ביל"ו ולכן קנה עבורם אדמה שעלייה הוקמה המושבה גדרה בשנת 1884. מושבה חקלאית המבוססת על שיתוף דמוקרטי ועל עבודה גופנית. חובבי ציון שהתנגדו לישוב הישן בסופו של דבר מקבלים עזרה מהם. הרב יחיאל פינס היה נציג של משה מונטיפיורי.
חברי ביל"ו הכינו תקנון דמוקרט וסוציאליסטי למושבה גדרה אך למרות השאיפות המושבה לא היה שיתופית. מה שייחד את גדרה היה אורח החיים החילוני והתנגדותם לעסקת פקידים. הרב יחיאל פינס ביקש לשמור שבת בישוב. גדרה הייתה בסופו של דבר רחוקה מרעיונות ביל"ו.
שלוש משפחות סולקו מהמושבה ראשון לציון, משפחת בלקינד, משפחת פיינברג (יוסף פיינברג שנסע לפריס על מנת לבקש עזרה מהברון להמשך הקידוח) ומשפחת חנקין מכיוון שסירבה לחתום על הסכם ולהיות כפופה לפקדי הברון. המשפחות עברו לגדרה שלא הייתה בחסות הברון רוטשילד וייצרו מחנה לעומת יתר אנשי גדרה. החלו ויכוחים סוערים ומריבות בין שני המחנות.
תנועת בִּיל"וּ היא ארגון נוער יהודי לאומי אשר הוקם ב 21 בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה. שמה מורכב מראשי התיבות של הפסוק "בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה" (ישעיהו, ב', ה). התנועה הוקמה בעקבות הפוגרומים שבוצעו ביהודי רוסיה בשנת 1881 ("הסופות בנגב"), ומקימיה הציבו לעצמם למטרה להתיישב בארץ ישראל. הם קראו להתחדשות פוליטית-כלכלית ורוחנית-לאומית של העם היהודי בארץ ישראל וכן להתחדשות השפה העברית. הם נחשבים לקבוצה הציונית-סוציאליסטית הראשונה, בשל נסיונותיהם בחיי שיתוף וקומונה, ומאבקם בפקידי הברון רוטשילד דבר שיצר חילוקי דעות קשים בינם לבין רוב תושבי המושבות האחרות בתקופתם.
סגולה, מגזין ישראלי להיסטוריה: בית יעקב עלו והלכו
רב היבטיים על ארץ ישראל 