הגופים היחידים שעסקו ברכישת קרקעות באותה תקופה היו הברון רוטשילד וחברת יק"א (של הברון הירש). רכישת הקרקעות נעשתה מידי הערבים ומידי השלטון התורכי. האדמות נרכשו בעיקר באזור החוף והעמקים.

בשנתיים הראשונות 1882-1884 קמו בארץ שבע מושבות והן: ראשון לציון, ראש פינה (עולים מרומניה), זיכרון יעקוב (עולים מרומניה), פתח תקווה (ביאליסטוק, רוסיה), עקרון-מזכרת בתיה (בלארוס), יסוד המעלה בעמק החולה (פולים, חלוצים מתנועת חובבי ציון), נס ציונה. לאחר מכן קמו עוד שתי מושבות, גדרה (בילו) ובאר טוביה. כולם לא הצליחו וביקשו עזרה מהברון רוטשילד.

ראשון לציון נוסדה על ידי חובבי ציון בהנהגתו של זלמן דוד לבונטין. ביום ט"ו באב תרמ"ב 31 ביולי 1882 עלו על הקרקע שבעה עשר מייסדי המושבה. שם המושבה ניתן לה על פי הפסוק רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, הִנֵּה הִנָּם; וְלִירוּשָׁלִַם, מְבַשֵּׂר אֶתֵּן (ישעיהו מ"א כ"ז).

גדרה שונה מהמושבות האחרות כי נוסדה ע"י אנשי בילו בשנת 1884. כל מושבה יש את האופי שלה וקשורות לעיר מסוימת באירופה למאת ראשון לציון שהגיעו מכמה מקומות. גם גדרה נראת, בסופו של דבר, כמו כל יתר המושבות.

באר טוביה הוקמה בשנת 1887, על אדמות שרכש הברון רוטשילד. ננטשה עקב התנכלות הערבים, יושבה מחדש בשנת 1896.

נס ציונה הוקמה בחווה בודדים ע"י שני אנשים. בשנת 1878 רכש גוסטב ריסלר, נוצרי טמפלרי, חלקה במקום בו נמצאת נס ציונה של היום. הוא נטע פרדס במקום בו חי לבדו. כאשר ביקר ריסלר בעיר אודסה בשנת 1882 פגש את ראובן לרר, חסיד חב"ד שהיה איש חובבי ציון. השניים סיכמו עסקה בה יקבל הטמפלר הנוצרי את ביתו של לרר באודסה תמורת הפרדס של ריסלר בארץ ישראל. בשנת 1883 הגיע לרר עם משפחתו לנחלתו בא"י. הוא מצא במקום מבנה עזוב, באר הרוסה ופרדס מוזנח. במשך כחצי שנה שיקם את המקום ואז החל לחפש מתיישבים יהודים נוספים, כדי שיוכל לקיים חיים יהודיים שלמים ("מניין" לתפילה). הוא קרא ליהודים, בני היישוב הישן ובני העלייה הראשונה להתיישב באיזור. הוא אף היקצה 320 דונם מאדמותיו למתנחלים החדשים. בשנת 1891 הקים מיכאל הלפרין, מאנשי העלייה הראשונה, "מושבת פועלים" (או "חוות פועלים", כפי שנקראה אחר כך) בצפון נחלתו של ראובן לרר והציע לקרוא לה "נס ציונה".

היו שלושה סוגי מושבות: מושבות חובבי ציון, מושבות של הברון רוטשילד ומושבות פרטיות. למשל: מושבת נס ציונה הייתה פרטית. מושבת גדרה הייתה מושבה שהוקמה על ידי קבוצת ביל"ו, המושבה עקרון הוקמה ביוזמת הברון רוטשילד.

בשנות ה- 90 החלו במשבר קרקעות מביש. הגל הגדול של העולים שהגיע ממזרח אירופה הביא לתופעות שליליות בתחום רכישת הקרקעות. המשבר חלף כאשר חובבי ציון הגיעו למסקנה כי הקמת מושבות חדשות צריכה להיעשות בדרך יוזמה פרטית, כלומר אנשי הון ירכשו אדמות, יקימו עליהן משק חקלאי ויעסיקו בהם שכירים. במושבות רחובות וחדרה קמו ברוח זו. רחובות התפתחה יפה ואילו חדרה נאבקה בביצות ומלריה.

עוד בעשור השני לעלייה הראשונה קמו המושבות: משמר הירדן, מוצא, הר-טוב, מחניים ומטולה המושבה הצפונית ביותר.

משמר הירדן, המושבה הוקמה לראשונה בשנת 1884 כחווה חקלאית פרטית בשם "שושנת הירדן". לאחר שנוכח בעליה כי לא יצלח לבדו לתחזק את החווה הנידחת, מכרה מחולקת ליהודים שאחזו באדמה בעזרה כספית של "חובבי ציון". הם ייסדו את המושבה משמר הירדן, בחודש אלול שנת תר"ן ספטמבר 1890.

הרטוב נוסדה בחנוכה תרנ"ו (דצמבר 1895) על ידי "חובבי ציון" מבולגריה. לאחר מאורעות תרפ"ט 1929, חדלה החווה להתקיים.

שטחה של מטולה נרכש בשנת 1890 ביוזמת חברת יק"א והברון רוטשילד, מערבי נוצרי מצידון בשם ג'בור בֵּיי. בשטח זה ישב כפר בשם אומטולה שהיה מיושב על ידי דרוזים ולאחר רכישת הקרקע, הצטרפו מספר יהודים מיישובי הגליל וצפת לכפר הדרוזי. בשנת 1895 פרץ המרד הדרוזי כנגד השלטון התורכי והדרוזים שבכפר הצטרפו למרד ובכך בא הקץ על היישוב המשותף. המושבה מטולה הוקמה בשנת 1896 ויושבה על ידי 59 משפחות ממושבות הברון השונות (בעיקר ראשון לציון וזיכרון יעקב).

רחובות הוקמה בשנת 1890,  תחילה כמושבה של עולים מפולין. העולים השתייכו לקבוצת "מנוחה ונחלה" שפעלה בוורשה שמטרתה הייתה הקמת יישוב יהודי בא"י שלא יהיה תלוי בכספיו של הברון רוטשילד. העלייה לקרקע התבצעה על כ- 10,000 דונם של אדמות שנקנו מבעוד מועד מבני היישוב הערבי "ח'ירבת דוראן" ששכן במקום.

אדמות חדרה נקנו עבור נציגי אגודות יהודים מליטא, כבר בשנת 1890 על ידי יהושע חנקין מהאפנדי סלים ח'ורי ששלט במקום. חנקין, התחייב לייבש את כל הביצות שבאדמות אלה, אולם לא עמד בדיבורו, ואף לקח לעצמו חלק מן האדמות. לבסוף, לאחר משא ומתן העביר חנקין את רוב הקרקעות לאגודות.

בת שלמה הוקמה בשנת 1889 במימון הברון רוטשילד ונקראת על שם בטי בתיה, בתו של סלומון (שלמה) רוטשילד, מי שהיה הדוד וגם הסבא של הברון רוטשילד.

מאיר שפיה הוקמה בשנת 1891 כמושבת בת של זיכרון יעקב הקרובה, ונקרא "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.

בראשית העשור השלישי בין השנים 1900- 1903  קמו על ידי יק"א (אגודה להתיישבות יהודית) המושבות: עתלית, גבעת עדה, סג'רה, כפר תבור, יבניאל וכפר סבא.

סג'רה – אילניה התחילה כחווה שאדמותיה נרכשו בידי יק"א בשנת 1899.

כפר תבור נוסדה בשנת 1901, על ידי קבוצת בני הדור השני של העלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 28 משפחות שמוצאן מהמושבות: זיכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה.

יבנאל נוסדה בשנת 1901. מתיישבים הראשונים היו 10 משפחות מצפת ומטולה.

מנחמיה נוסדה בשנת 1901, והינה היישוב היהודי הראשון באזור בעת החדשה.

גבעת עדה הוקמה בשנת 1903 על ידי 8 משפחות ונקראת על שם אשתו של הברון רוטשילד.

עתלית נוסדה בשנת 1903 לאחר שהברון רוטשילד רכש את אדמות האזור בשנת 1899.

כ- 7,000 דונם מאדמות כפר סבא נרכשו בשנת 1892 על ידי קבוצת יזמים יהודים מפתח תקווה. מטרתם הייתה להציע את האדמות למכירה ליהודים עשירים מהגולה. הרעיון היה לטעת מטעי שקדים בחלקות וכשהעצים יתנו פרי יעלו בעלי החלקות לארץ. למרות ניסיונות הפרסום, הקנייה התבררה כלא מוצלחת שכן האדמות נמצאו במקום שומם, מוזנח ורחוק מכל יישוב יהודי. לאחר הכישלון רכש הברון רוטשילד את האדמות בשנת 1896. בשנת 1903, הנחשבת כיום כשנת הקמת היישוב היהודי בכפר סבא, מכרה החברה את מקצת האדמות לאנשי ירושלים ואת רובן לאיכרי פתח תקווה, כדי שיתיישב בהן הדור השני, בני האיכרים.

כל מושבה יש סיפור. היוזמה להקמת המושבה עקרון הייתה של הרב שמואל מוהליבר אשר החליט לייזום את בניית המושבה לנוכח גלי ההגירה הגדולים של יהודים מרוסיה לארצות הברית. ולכן פונה לברון רוטשילד ומבקש את עזרתו להקמת מושבה עם אנשים בעלי ידע חקלאי. היא המושבה היחידה שהוקמה ע"י אנשים אלו. היא לא הייתה מושבה של הברון אבל מאוחר יותר הופכת להיות שלו.

רצוי לעשות הפרדות בין התקופות. לא חשוב כמה זמן היו המושבות עצמאיות כי הדבר החשוב ביותר זה הראיון של האנשים. אנשי חובבי ציון שולחים כספים על מנת לקנות את האדמות. אם הם היו עולים באותה צורה שהגיעו הטמפלרים אז אין סיבה שלא היו מצליחים. אחר כך למדו לקחים ואז ניתן לראות מושבות כמו רחובות שהצליחה ועבדה ע"פ כל העקרונות הנכונים.

בני העלייה הראשונה הקימו 28 מושבות.

הנחות היסוד להקמת המושבות היו: א) הקמת משק פרטי של איכרים על אדמת מושבה שנרכשה על ידם. ב) התבססות על עבודה עברית חקלאית, תוך כוונה להבטיח את קיומם של המתיישבים ללא תלות בתושבים הערבים. החקלאות נועדה ליצור חברה חדשה, בה יבוא לידי ביטוי היהודי החדש הקשור לאדמתו במובן הלאומי. ג) לא כל המושבות היו מקשה אחת, חלק עבדו בפלחה, (גידול תבואה ובעלי חיים) חלק בגפנים, גידול מטעי שקדים, פרי הדר. כל מושבה כתבה לעצמה ספר תקנות מחייב.

המושבות הראשוניות הן עצמאיות והוקמו ע"פ הראיונות שלהם בעצמם על מנת ליישם את התפיסה הלאומית.

משה דוד שוב מספר איך הוא נשלח כשליח לקנות קרקע עבור אנשים מרומניה.

אחר החג שכרנו חמורים ודי"ד פרומקין נסע אתנו למקומות שונים שבין יפו וירושלים לתור אותם ולראות עד כמה ראויים הם לישוב בשבילנו. בעברי בכל המקומות ביהודה נוכחתי לדעת כי קשה יהיה להשיג מקום שיצטיין בכל המעלות הנחוצות לישוב" גם אויר טוב וגם מים טובים וכולי. בימים ההם התאספו ביפו עוד צירים מרוסיה ומרומיה בשם חברות ואנשים פרטיים. לתור את הארץ לשם ישובץ בבואי ליפו מצאתי את רז"ד ליבונטין, שיסד שם את הועד "חלוצי יסוד המעלה" במטרה לאחד את כל הצירים שבאו לארץ ולנהלם בעצה ותושייה. ה' ליבונטין היה ראש הועד וסגנו היה ד' יצחק משה ברנר, יהודי עשיר מעיר פוקשן ברומניה. ואני בידעי את בני חברתי, שרגילים הם באוויר הרים, באוויר קר ובמקומות שלמעיינות מים, וכאלה לא מצאתי בסביבות יפו, ובעיקר מצאתי בכל המקומות שעברתי חסרון עיקרי, שבלעדיו אי אפשר לעשות ישוב של יהודים: מעינות מים, ויהיה נחוץ לחפור בארות עמוקות למצוא מים ומי יודע אם ימצאו מים בנקל. לכן התחטתי לשוב לגליל העליון ולהחל במו"מ בעניין הכפר חוטין או כפר ג'יאוני ואבו שושא, שבהם נמצאו מעינות מים קרים. מו"מ החלטתי לקנות את אדמת הכפר ג'אוני אצל צפת, והר"ד בוקששטר, הציר השני, שב לרומניה.

בדרך כלל האנשים חיפשו קרקע קרוב ליפו כי היא עיר מודרנית עם נמל. בראשון לציון, בהתחלה לא מצאו מים. נכון הערבים מספרים שיש מים אבל לא בכל מקום ולא תמיד באותו עומק.

הכפר ג'יאוני עומד, כידוע, בשיפוע הר, מול הר הנקרא בפי הערבים הר כענן והם מראים על מקום אחד שעל פסגת מרום ההר, ששם קברו של כנען. גובה ההר כנען הוא למעלה מאלף מטר מעל פני הים התיכון. הכפר הוא מהלך שעה מעיר צפת ברגל, שלשה מעינות מים חיים יוצאים בנחל, שבין ההר שעליו עומד הכפר, ובין ההר כנען. המעיינות משקים את הגנות והפרדסים שבנחל. ולכן מצאתי כי טוב הוא המקום בשביל חברתנו. אדמת הכפר מעורבת אדמת הרים ומישור, כי ההרים עומדים לצד מישור גדול ורחב… מצד דרום רואים את ים כנרת, ומצד צפון את מי מרום, ומעל פניו מתנשא לנגד עינינו הר החרמון, וממנו מנשבת רוח צפונית, שמקררת ומבריאה את האוויר מחום הקיץ. בהתבונני אל כל אלה ואל הכפר עם אדמתו הפורייה ומימיו המתוקים ואוירו המצוין. לבבני המקום ולא יכולתי להיפרד ממנו, וכך החלטתי לייסד פה את מושבתנו. אמנם ותרתי על מעלות אחדות שנעדרו פה, חוסר חבור דרכים ע"י כבישים עם ערי החוף וקשי הנסיעה ברכיבה על סוסים וחמורים, והאבנים על חלק מאדמתה, הטעונות סקול. אבל אמרתי כלבי, שחסרונות כאלה יכולים להימנות במשך הזמן בידי אדם (כמו שעינינו רואות, כי כל אלה החסרונות הוסרו ככר ובטלו ואינם עוד)… הוחלט לקנות את אדמת הכפר ג'יאוני, היא ראש פינה.

הוא עדיף להתרחק מהמרכז לטובה מים ואוויר טוב. כמו כן חשוב שהשם מופיע במקורות היהודים. למרות שהשם ג'יאוני לא דומה לשם יהודי ניסו לחבר דברים.

השם ג'יאוני, לפי השערת הסופר אלעזר רוקח, הוא אלון בצעננים, יען מצא בתרגום יונתן שתרגם אלון בצעננים "גי אוניא" אך השערתו זו אינה נכונה כי אלון בצעננים היא בעמק אצל מי מרום וע"פ  הירושלמי נקרא אגניה והכפר גי אוני הוא על שיפוע ההר.

למה נכשלו את המושבות ועל אלו עניינים? חלקן בחירת האדמה לא הייתה טובה. היו סכסוכים עם השכנים הערבים שלפעמים עברו למכות, יריות, מעצרים, סולחה ולפעמים נדרשו לשלוח את האנשים למקום אחר. בפתח תקווה הייתה מחלת המלריה, בראשון לציון בעיית המים. עד שהגיע הברון רוטשילד ופטרו את בעיית המים, היו צריכים לקנות מים מהערבים. בזיכרון יעקוב לא היה דרכים להגיע למעלה אזור החוף ולכן נדרשו לסולל כביש שעלה הרבה כסף, כמו כן היו אנשים ללא ידע בחקלאות. יסוד המעלה על עמק החולה סבלה יותר מכולן, כל המשפחות נפגעו ממחלת המלריה. מי מחר להם את האדמה? יהודי. חשבו שאם קונים מיהודים אז צריך להיות בסדר. במשך שלוש שנים ישבו במקום ולא הצליחו להשיג מהשלטון הטורקי רישיון לבנות בתים. לכל המושבות היה חוסר תכנון מראש ולכן נכנס הברון רוטשילד לטפל ולעזור למושבות.

נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר יפו, נוסדה בשנת 1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לצאת מיפו הצפופה. אל יפו הגיעו יהודים רבים עוד לפני גל העליות הראשונות. מגיעים אל "בית היהודים". השכונה נוסדה על אדמות שנרכשו על ידי אהרון שלוש שכבר התגורר במקום עם משפחתו – המשפחה מאלג'יריה.     את השכונה בנתה חברת "עזרת ישראל" (נוסדה על ידי האחים אלעזר ושמעון רוקח – למשפחה שורשים בירושלים ובצפת) שחילקה את השטח לארבעים חלקות. עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לשטח המקורי ביניהן "נוה שלום" (שכונת שבז"י) שאדמותיה נרכשו ע"י זרח ברנט ממקימי פתח תקווה, "מחנה יהודה" ו"מחנה יוסף" שכונות אלו נבלעו בתוך נווה צדק של היום.

אתרים ומאמרים:

ההתגוננות העברית בעת העלייה הראשונה

עליית המונים או עליית נבחרים? היחס לעלייה בימי העלייה הראשונה והעלייה השני