סיבות לפריצת הלאומיות באירופה והיהודית בפרט. ניתן לקרוא בשיעור הציונות. גורמים שקשורים למודרניזציה, עברת מידע ממקום למקום, טכנולוגיות שמשתחררות, אירועים פוליטיים עם גידול דמוגרפי. במערב אירופה יש אמנציפציה ובמזרח מתחילה הרבה לחץ בעיקר בערים גדולות. רואים בהרבה מקומות בתחום רוסיה שהולכות וגדלות כמו אודסה. היהודים עוזבים את השטייטל והכפרים ועוברים לעיר וכך משנים לחלוטין את אורך החיים שלהם. יש משמעות בנושא קליטת רעיונות כי בתוך חיים בשטייטל מאוד קשה ליצור רעיונות של לאומיות. אבל בתוך המודרניזציה קל יותר לקלוט רעיון וכך גם מתפתחת הספרות העברית המודרנית, שיבת ציון. כמו כן גם עיתונות שהוא כלי מאוד חשוב לעברת מידע בין קהילות יהודיות באירופה ואמריקה. כך מתפתח יותר מהר את הרעיונות.
ההגירות הגדולות. הן קורים בגלל אותו עניין, שינויים דמוגרפים, לחצים פוליטיים כמו פוגרומים ואירועים אלימים, אנטישמיות. זה מביא את יציאת יהודים מאירופה אל העולם החדש. ההגירות אינן קשורות רק ליהודים אלא שהיא תופעה עקב המהפכה התעשייתי, גידול דמוגרפי של אירופה. כך מהחיל הקולוניאליזם. מדינות אירופה מתחילות להרחיב את תחום שלטונן במקומות אחרים בעולם, אי לכך גם צריכים ליישב אנשים באותם מקומות. עליה הולכת עם הגירה. יש גורמים פנינים ולחץ, אנשים לא יכולים במקום שבו נמצאים בגלל היגיינה, הבטלה, זה נקרה גורם "פוש", ויש כמובן הגורמים המושכים, גורמים "פול", מקומות עבודה. לא רק עוזבים עובדים אלא שגם בעלי הון כי זו הזדמנות להשקיע ולהרוויח.
תקופה שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה. ארצות הברית סגרה את שעריה כמעט הרמטית בשנת 1924. ארץ ההגירה אומרת שיש יותר מדי אנשים וסוגרת את שעריה. זה גרם בפועל את העלייה הרביעי לא"י. כל מדינה בעצם קובעת מה האיזון בין מה שרוצים ויכולים לקלוט על רקע הצרכים הכלכליים. גם רוסיה הקימה מושבות ושלחה אנשים להתיישב בהן.
הגירה כללית: 9 מיליון לקנדה, 38 מיליון לארצות הברית, 2 מיליון למרכז אמריקה, 9 מיליון לברזיל, 5 מיליון לארגנטינה, 3 מיליון דרום אפריקה, 4 מיליון אוסטרליה.
הגירה יהודית: 50 אלף לקנדה, 2 מיליון לארצות הברית, 115 אלף לארגנטינה, 45 אלף לדרום אפריקה, 15 אלף לאוסטרליה, 15 מדינות אחרות, 65 לארץ ישראל.
מאז העלייה הראשונה ועד פרוץ מלחמת העולם ה-1 יצאו קרוב לשלושה מליון יהודים מרוסיה והיגרו מתוכם 30 אלף הגיעו לא"י.
יש הבדל בין עליה והגירה. בעליה לוקחים את האלמנט האידיאולוגי, ארץ ישראל היא משהו אחר ולא סתם מקום. האידיאולוגיה יכולה להיות דתית או לאומית. יש מחקים שאומרים שבעצם הייתה הגירה רגילה. לצורך כך עושים השוואה בין האנשים שעלו לארצות הברית ואלו שהגיעו לא"י ולבדוק את הפרופיל שלהם. האם האנשים הגיעו לא"י היו יותר ציונים לאומת האנשים שהיגרו לארצות הברית? התשובה היא לא. ניתן לדעת ע"י בדיקת התוכניות בסוכנויות הגירה. בתחילת הלאומיות התנועה הציונית לא הייתה קיימת. לאומיות זה לא הכרחי שזה ציונות. לאומיות זה תחושות לאומיות, כלומר, שאנו לאום. כפי שאמרנו לאום זה אתנוס = עם, שתובע לעצמו טריטוריה, אבל כדי שיבוא לידי ביטוי אז צריכים לקים מנגנון, והמנגנון היא הציונות.
אנו נמצאים בתקופה טרום ציונות, עדין לא הקימו מנגנון והתחילו לומר לכל המדינות בעולם שמגיע לנו מדינה, כמו כן עוד לא התחילו לעשות פעולות כדי לקים מדינה. הייתה ספרות, געגועים לשיבת ציון.
תנועת חובבי ציון קמה על קרע של חיבת ציון וקיבלה הכרה כארגון ע"י השלטון הרוסי בשנת 1884. שנתיים אחרי הפוגרומים הגדולים משנת 1882. לארגון יש סניפים במקומות שונים במזרח אירופה ומתחיל להפעיל סוג של סוכנות הגירה. הוא לא היה מוכר ע"י כל היהודים בעולם. היתרון הגדול של הקונגרס הציוני היה שרוב יהודי העולם מכירים בו, סומכים עליו ונותנים לו הרבה כסף. הצלחה גדולה של הציונות שכל כך הרבה יהודים הסכימו לסמוך על גוף אחד וזה עזר להקמת המדינה.
עדין לחובבי ציון אין הכרה גדולה אבל מקבל מכתבים רבים ובין השאילות יש אנשים ששואלים על הדברים שצריכים על מנת לעלות לא"י, כמה כסף צריכים, שאילות שאינן קשורות לאידיאולוגיה. בארצות הברית גם היה מרכז לשאילות. החל משנת 1900 התחילו לבקש מהמהגרים לרשום מה הלאום שלהם. החוקרים מצאו שחלק מאותם אנשים שפנו לחובבי ציון גם פנו למרכז המהגרים של ארצות הברית, כלומר, האנשים התעניינו בכמה אופציות, העיקר היה לצאת. החלטה התקבלה ע"פ מספר קריטריונים: א) כלכלי, האם יש אפשרות להסתדר כלכלי ולמצוא עבודה. ב) קרבת משפחה. לפעמים מגיע אחד ואחרי שהוא מסתדר אז מגיעים האחרים ומצרפים אליו. כך מקבלים עזרה ראשוני. ג) דימוי. ארץ ישראל הייתה תחת שלטון טורקי, אוכלוסיה ערבית, מדבר וכולי. לאומת זאת כאשר דיברו על ארצות הברית אז הזהב נמצא בכל מקום, ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.
המראה הראשון של ניו יורק שנגלה לעיני 12 מיליוני מהגרים לאמריקה בין השנים 1892-1954, שבהן שימשה אליס איילנד תחנת קליטה ומיון.
"העיניים אורו ושמחה נכנסה בלב. כך בדיוק הרגישו, ודאי, היהודים אחרי קריעת ים סוף", מספר מוטל ברומאן של שלום עליכם, "מוטל בן פייסי החזן" (בתרגום אברהם יבין). "שלום עליך, קולומבוס! ברוכה תהיי, את ארץ החופש! את מדינת האושר היקרה!" ועם זאת, הארץ הנוצצת, הקרובה סוף סוף, כעבור הפלגה ארוכה בים, עדיין אינה בהישג יד. "פקיד טרחן בדק, בחן, מישש, חיפש. ראשית כל הפכו לנו, בפיסת נייר לבנה, את העפעפיים ובדקו את העיניים. אחר כך בדקו את שאר האברים. וכל אחד מסמן עליך סימן בגיר ומראה לך ביד לאן ללכת, ימינה או שמאלה".
מאמר עיתון הארץ: שלום עליכם, קולומבוס!
התנאים לא תמיד היו טובים ולא כל אחד הסתדר. הייתה צפיפות, עוני, חוסר עבודה, חוסר היגיינה וכולי. אף על פי כן היו הרבה אנשים שכן הצליחו.
חיו בשנים האלו בלואר איסט סייד למעלה מ-70 אלף תושבים, בצפיפות של כ-170 אנשים לקילומטר מרובע. משפחות רבות התגוררו בחדר אחד, בבתים צפופים, בלי שמש ואוויר ובלי תנאים סניטריים הולמים; על מדרגות החירום, הסמל החזותי של בתי ניו יורק האדומים, איחסנו את החבילות והסמרטוטים שברשותם. כעשרים אחוז מהתינוקות שנולדו שם לא הגיעו לגיל בגרות.
ובכל זאת נדחסו בשכונה עוד ועוד מהגרים יהודים, מפני שהיא המציאה להם מגורים זמינים ופרנסה. תעשיית הטקסטיל הרעבה (שזינקה עם המצאת מכונת הטווייה במחצית המאה ה-19) הייתה זקוקה לידיים עובדות, ורוב היהודים הועסקו בה, בסדנאות היזע (Sweatshops). תיאר העיתונאי ג'ייקוב א' ריס את העוני המנוול של ה-Jewtown, המקום המאוכלס ביותר בעולם: "שהחיים בו משמעם עבודת פרך כמעט מעריסה… הצעירות הן איילות חן והזקנות – מכשפות".
תנאי המחיה בלואר איסט סייד לא היו טובים אפוא בהרבה מאלה שבכתריאלבקה, אבל למרות ההווה הקשה אפשר היה לראות משם עתיד טוב יותר. מעבר לבתיה הנמוכים יחסית של השכונה נשקפים מגדלי הרחובות הממוספרים של מנהטן. גם העתיד הזה לא היה קל, אבל בעיני יהודי, עתיד כשלעצמו אינו דבר של מה בכך. עבודת הפרך בניו יורק לא הייתה עבודה סיזיפית לפרעה, אלא הביאה לגאולה עצמית. לפיכך לא נהגו המהגרים כמו בני ישראל במצרים, שנגאלו מפני שלא שינו את שמם, את לבושם ואת לשונם. רובם פשטו את הקפוטות והשטריימלים והתלבשו כשאר הניו-יורקים.
אכן, מהגרים יהודים רבים ברחו לא רק מן הרדיפות הדתיות של רוסיה הפרבוסלווית, אלא גם מן הרדיפות הדתיות-היהודיות בישיבות של ליטא ובחצרות הצדיקים של פולין. הם היו זקוקים לאוויר חופשי, ובירכו על הפיח ועל הקיטור של ניו יורק. היהודים הללו רצו ליצור אדם-יהודי חדש, היפוכו של "האיש הקטן", לא פחות משרצו בזה הציונים, ובאותה תקופה של העליות הראשונות לארץ ישראל הגשימו את רצונם בארצות הברית.
ניו יורק, סצנה של החיים צפופים.
סדנת יזע (באנגלית: Sweatshop) היא סביבת עבודה בעלת תנאי עבודה קשים ביותר, כאשר בדרך כלל לעובדים במקומות אלו מעט מאוד זכויות או אמצעים להתמודד עם מצבם, ולפעול לשיפורו. תנאים אלו יכולים לכלול חשיפה לחומרים מסוכנים, חשיפה לסיכון פיזי, טמפרטורות גבוהות במיוחד, או יחס נוקשה מאוד מצד המעסיקים (שעות עבודה ארוכות מאוד, עונשים, עבודה ללא הפסקה, ועוד). עובדי סדנאות היזע נאלצים בדרך כלל לעבוד זמן רב עבור שכר נמוך.
התנאים בארץ ישראל. רוב העולים מסוג הזה לא הלכו ליישב את הארץ וגם לא הלכו לירושלים מכיוון שהיא קשורה לישוב הישן. לכן מתיישבים ביפו, חיפה. במקומות האלו מקימים עסקים קטנים. מה היו התנאים ביפו? תפיפות יותר נמוכה, כלכלית היו יותר אפשרויות, הארץ הייתה זקוקה לכניסה הון ולפיתוח פרויקטים חדשים, מפעלים. הארץ צמחה לפיתוח תעשייתי. היהודים רצו לבוא ליפו כי זה אידיאולוגיה, ארץ ישראל, חובבי ציון, דת והתנאים טובים יותר. אז למה לא עלו יותר אנשים? כי הרבה אנשים שהיגרו לאמריקה כותבים למשפחות שלהם למה כדי להגיע לשם. המשיכה לאמריקה הייתה יתר חזקה. חצי מאותם אנשים שעלו לארץ ישראל ירדו זמן קצר לאחר מכן. לאנשים לא היה מספיק כספים על מנת להגיע לארצות הברית. להגיע לארץ ישראל היה זול יותר אבל הרבה יהודים היגרו למערב אירופה. על מנת לטפל במצוקה של אותם יהודים שהגיעו למערב אירופה אז הקימו ארגוני עזרה וצדקה. בספו של דבר עליה לארץ ישראל הייתה יותר כדיית אם היו מספר קריטריונים כמו קרובי משפחה, אמצעים כספיים או דרישה למקצוע שלהם. בארץ ישראל לא הייתה צורך של עבודה כפיים כי היו מספיק ערבים שיכלו לעשות זאת.
רב היבטיים על ארץ ישראל 