חלק מהסולטאנים מנסים להכניס רפורמות מכיוון שהבינו שהאימפריה שוקעת וניסו להציל אותה. למרות המצב השוקעת של האימפריה המעצמות הצליחו להביא את הנס, כלומר, לשפר את המצב, להביא הרבה חידושים ולתת מודרניזציה למרות שלא היה להן ריבונות. העותומאניים מציגים את המצב כאילו הם אפשרו את התהליך על ידי משחק בתוך המריבות בין המעצמות על הירושה, כלומר, מי יקבל את השטחים של האימפריה העותומאנית. בהמשך הגיע מלחמת העולם הראשונה ובסופה האימפריה התפרקה.
העותומאניים למדו את המנהגים האירופאים ולכן שלחו את הילדים ללמוד באירופה. הסולטאן עבדול חמיד השני הכניס מערכת חינוך חדשה לאימפריה, מודרניזציה, פיתוח בחקלאות, הבטחת הארץ וכולי. כל הדברים האלו למד באירופה.
טורקים ועותומאניים. הטנוס. להיות טורקי ולהיות חבר באותה פדרציה באימפריה העותומאנית. לכן יכולים להיות עמים שונים, דתות שונות.
המעצמות הן אנגליה, צרפת, רוסיה ואימפריה אוסטרו-הונגריה שבמשך השנים מחליפה פרוסיה שהפכה להיות אחר כך גרמניה.
באמצעות חדירת המעצמות מתי התחיל העת החדשה?
מה עשו המעצמות ומה היה היתרון היחסי של כל מעצמה?
מה הקשר בין האוכלוסייה המקומית לבין המעצמות? ומה הקשר בין דת ומעצמות?
בכל אזור שהמעצמות פועלות אז יש יותר סיכוי ואפשרויות שיהיה יותר מפותח.
היוונים אורתודוקסים היא העדה הנוצרית הגדולה ביותר במזרח התיכון. האוכלוסייה המקומית אינה יוונית וגם לא דוברי יוונית. הדבר היחיד הוא שהם צאצאים מהאימפריה הביזנטית. הכמרים הם יוונים ובדרך כלל התפילות הן ביוונית לכן עבור הערבים הנוצרים יש בעיה.
לכל אחת מהעדות יש פרוטקטורט, מדינת חסות בהסכם עם העותומאניים. רוסיה קיבלה את המנדט להגן על העדה הגדולה ביותר בגלל הכנסייה היוונית אורתודוקסית.
הפיצול הגדול היה 1054 בין הכנסייה הרומית והיוונית, בין דוברי יוונית ולטינית. בלי להיכנס להבדלים התיאולוגיים השינויים הם גם תרבותיים. רוסיה רואה את עצמה כיורשת את ביזנטיים אחרי שהעותומאניים כבשו קונסטנטינופול ואולי יום אחד יכבשו אותה בחזרה. בינתיים מוסקבה לוקחת את העצה כנציגה הכנסייה הביזנטית הקדומה.
המעצמות תמחו כספית בכל המנגנון, היררכיה של הנזירים ומנזרים. מתחילים להגיע צליינים שמתארחים במנזרים היוונית. כמובן שמי שמטפל בצליינים הרוסים הם הנזירים שמדברים יוונית דבר שלא תמיד נראה בסדר עבור הרוסים.
המטרה של הפרוטקטורט היא גם לעזור למעצמה כי יום אחד, כך הם אמינו, האימפריה העותומאנית תיפול ואחת מן המעצמות תשלוט באזור. העותומאניים היה להם גבולות מה יכולים לתת למעצמות למרות הלחץ וניסו כל הזמן להרוויח ולהפיק תועלות מן העניין. מצד שייני, המעצמות עזרו לטפח את בני העדה המקומית.
ב-1774 הוכרה רוסיה על ידי הסולטאן כנותנת חסות לערבים בני הדת היוונית-אורתודוקסית בתחומי כל האימפריה. הרוסים היו טובים בשני דברים: א) תמיכה במנגנון היווני אורתודוקסי שמחזיק את המקומות הקדושים. ב) להביא צליינים לארץ הקודש. לאומת זאת היו חלשים מאוד בטיפול באוכלוסייה המקומית. למה הטיפול היה חלש? אולי דפקה בגלל שהייתה העדה גדולה ביותר לא דאגו לטפח בה.
כאשר האוכלוסייה המקומית התאכזבה מהרוסים וראו שהקתולים מאוד רוצים לעזור להם אז החליטו לעבור לכנסייה הקתולית.
גרסה אחת אומרת שצרפת אחראית לתחילת העת החדשה כאשר נפוליאון מתחיל את המסע במזרח התיכון במטרה להפיל את כל האימפריה העותומאנית. הוא התחיל במצריים והגיע עד עיר עכו בשנת 1799. במקביל קמה אנגליה ומתערבת במלחמות נפוליאון. אם שואלים לטורקים מי הגן על עיר עכו וניצח את המלחמה נגד נפוליאון אז אומרים הערביים המקומיים. אבל הבריטים תוקפים את אוניות מלחמה של נפוליאון וכך תירפדו את המסע כיבוש במזרח התיכון שנמשך 4 חודשים. למרות הכול נפוליאון חוזר לצרפת כמנצח.
אי אפשר לומר שהמודרניזציה התחילה עם כניסת נפוליאון במזרח התיכון כי לא הייתה מהפכה תעשייתי, מכונות וכולי. גם לא גרם לשינויים. רק שלח להכין מפה טובה על א"י. אז למה להצביע אליו? כי הוא משך את צומת הלב ובסופו של דבר עלה את השאילה מי מכול המעצמות תזכה בסוף באימפריה העותומאנית? אף על פי שאין מלחמה צבאית יש כול הזמן מתיכות בין המעצמות, כאילו הכול בסדר. מלחמת העולם הראשונה משנה את הגורל.
אין דבר אחד על מנת לקבוע התחלה של העת החדשה אלא הצטברות של כמה דברים כמו ביטחון בדרכים, פתיחת המסחר, הכנסה טכנולוגיה חדשה כמו מנוע אבל בסוף המאה ה-19 ניתן לומר שיש מודרניזציה בא"י.
החומות שאנו רואים היום בעיר עכו הן לא אותן חומות שעמדו מול נפוליאון. החומות אז היו יותר דקות. החומות חוזקו כלקח המלחמה.
המנזרים, חלקם מהמאה ה-4, מאה ה-5 ומאה ה-6 עוברים שיפוץ כללי על ידי רוסיה כמו מנזר המצלבה בירושלים שבו גם פתחו סמינר לכמורה. מגדל הפעמונים הוא חדש. עד אמצע המאה ה-19 אסור היה לבנות מגדלי פעמונים. גם ליהודים היה אסור לבנות בתי כנסת גבוהים. בנוסף גם בנו כנסיות חדשות במקומות גבוהים, כמו כנסיית עליה לשמיים בהר הזיתים, על מנת לתת גם מסר של נוכחות. הרוסים היו בדרך כלל הראשונים לבנות ובנו מבניינים גדולים, דוגמה מגרש הרוסים. גם עבור בני הארץ היה חשוב לראות להם כמה המעצמה היא חזקה.
צליינות היא מסע ברגל בין המקומות הקדושים הנוצריים. בראש המסע הולך מדריך יווני. היחס בין המדריך והצליינים הרוסים לא היה טוב לכן רוסיה מחליטה לנהל לבד את המסע ולבנות אכסניות שנקראות מוסקוביות. קודם המעצמה תמכה ביוונים אורתודוקסים ועכשיו בונה מנגנון שלה. חברה הספנות דואגת לבניית המבנים והיו מוכרים כרטיסים מוזלים על מנת להודד את הצליינות.
הכנסייה הקתולית.
הנוצרים בגרמניה הם בעקר פרוטסטנטים ופחות קתולים ולכן המעצמה הקתולית היא בעקר צרפת אף על פי שקיימים נציגות של ספרד ואיטליה. קיימים הסכמים בין צרפת והאימפריה העותומאנית כבר במאה ה-16 שמקבלת צרפת פרוטקטורט על העדה הקתולית בא"י למרות שעד המאה ה-19 לא היו כמעט קתולים. היו נזירים כמו המסדר הפרנציסקאני, הכרמליתים. היו משפחות שעזרו או שירתו את הנזירים הקתולים אבל לא היו הרבה מנזרים קתולים. היום מכירים הרבה מוסדות וכנסיות שחושבים שהם היו תמיד אבל בפועל רק חלק היו קיימים בתקופת הצלבנית ובעקבות הצליינים מתחילים לפעול מחדש. המאה ה-19 היא אחראית לפיתוח מסלולי צליינות פעם נוספת אחרי הצלבנים. ההסכם שהיה כבר במאה ה-16 מתחילים לממש אותו ולהביא קתולים, לבנות מנזרים ושתהיה עדה קתולית.
המסדרים הקתולים גברים או נשים קשורים לוותיקן אבל יש לכל אחד עצמאות. דוגמה "האבות הלבנים", כנסייה סנטה אנא בירושלים. המבנה קיים מתקופה הצלבנית והוא אך פעם לא נהרס. בעקבות ההסכם בין השלטון העותומאנית וצרפת, מסרו העותומאניים את מבנה המנזר לצרפת. צרפת חיפשה ונתנה רשות להשתמש בו למסדר האבות הלבנים.
דוגמה נוספת היא המנזר נוטרדם. בשנת 1876 רכש הרוזן הצרפתי מרי פול אמדה דה פיילא שטח קרקע נרחב (כ-4000 דונם). מטרתו של הרוזן הייתה להגביר את זרם הצליינים מאירופה המערבית שתהווה משקל נגד לצליינות הרוסית הגואה. בשנת 1881 החלו נזירים צרפתים קתולים ממסדר ה"אסמפסיוניסטים" לייסד את מנזר שנחנך בשנת 1888.
מנזר האחיות ציון. הינו מתחם הכולל מנזר וכנסייה השוכן ברחוב ויה דלרוזה ברובע המוסלמי של העיר העתיקה. את המנזר בנה אלפונס רטיסבון יהודי מומר בן למשפחה עשירה מהעיר שטרסבורג שבצרפת. שזכה להתגלות דתית יוצאת דופן אשר בעקבותיה התנצר והפך לכומר ישועי. בשנת 1843 סייע אלפונס לאחיו תיאודור רטיסבון (שהתנצר זמן רב לפניו) להקים מסדר דתי קתולי שנודע בשם 'האחיות ציון'. בשנת 1855 העתיק רטיסבון את מסדר האחיות ציון לעיר ירושלים במטרה להמיר יהודים לנצרות. במנזר פעלו בית ספר לבנות ובית יתומות. בשנת 1860 הקים רטיסבון סניף של המסדר בכפר עין כרם.
המצאה מקום קדוש. קשת האקה הומו, זוהו בטעות בעבר כשייכים לתקופתו של ישו, אם כי כיום החוקרים תמימי דעים שמדובר בשרידים חשובים מראשיתה של העיר הרומית איליה קפיטולינה שבנה הקיסר הרומי אדריאנוס לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא (132-135 לספירה), כמאה שנים לאחר מותו של ישו.
העיקרון זה להבין את הקשרים בין הוותיקן, צרפת, מנזרים ומסדרים כאשר המטרה היא חיזוק המקומות הקדושים, פיתוח מסלולים לצליינים, בנית מנזרים וחקירות ארכיאולוגיות.
פעילות מיסיונרית של הקתולים. אלו שלא עשוקים בעיניין הצליינות עסוקים בתוך הקהילה בתוך עזרה בבתי חולים או בתי ספר. דוגמה בית החולים הצרפתית ביפו. נמצא בירידת לנמל ויהיה בית מלון. גם בנו בית חולים בירושלים, חיפה וכולי. הרעיון אומר שאם מטפלים בחולים אז הם יהיו אסירי תודה ומזמינים אותם לבוא לכנסייה. הרבה יותר קל להשפיע לאלו שכבר נוצרים, כלומר, להשפיע לנוצרים אורתודוקסים להיות קתוליים. בתהליך יש שני גורמים: כסף, בתי ספר, בתי חולים והדבר השני הוא הבטחה של הוותיקן להיות אירגון אוטונומי. לוותיקן יש הרבה כיתות, כל העולם הדובר לטיני לשעבר הם כיתה אחת. יש בוותיקן כיתות נוספות לא לטיניות, ביניהם היוונים קתוליים. בנוסף היוונים הקתולים קיבלו את האפשרות להמשיך לקיים את התרבות כמו שהיו קודם יוונים אורתודוקסים, למשל תפילה בשפה ערבית, קדושים, צורת הכנסייה ממשיכה להיות אותו דבר. יחד עם זאת הכמרים יכולים להיות ערבים וזה יתרון מאוד גדול לכן הרבה נוצרים אורתודוקסים עברו להיות קתוליים וכך הפכה להיות העדה הגדולה בא"י חוץ מירושלים שהעדה יוונית אורתודוקסית ממשיכה להיות רוב.
לפי כך יש כנסיות השייכות למנסרים אירופיים ואלו השייכות לערבים נוצרים מקומיים.
כנסייה אנגליקנית ששייכת לזרם הפרוטסטנטים. הם פעילים פחות שצליינות ויותר במיסיון. המטרה שלהם היא להביא יותר מאמנים לכנסייה האנגליקנית, מאמינים נוצרים וגם יהודים. מעט יהודים המירו את דתם.
כנסיית סנט פול ברח' שבטי ישראל הוקמה ב- 1873. זהו מתחם אנגליקני. בתחילה היה שיתוף פעולה בין האנגלים והגרמנים. מאוחר יותר כשחל הפיצול (1887), השתלטו האנגלים על המבנה.
עקב העובדה שלא היו פרוטסטנטים בירושלים, התרכזה פעילותם במיסיון המפורסם בשם "האגודה הלונדונית לקירוב היהודים לחיק הנצרות". אגודה זו עשתה "צרות" רבות ליהודים בהציעה חינוך מעולה בחינם, אוכל, וטיפול רפואי ברמה גבוהה. פעילות זו הכריחה את היהודים, לפתח מוסדות יהודיים תואמים ברמה ובאיכות של אלה האנגלים. אגודה נוספת הייתה "האגודה הלונדונית הכנסייתית". היא פעלה בקרב מוסלמים ונוצרים קתולים ואורתודוכסים.
קתדרלת סנט ג'ורג' היא קתדרלה אנגליקנית-אפיסקופלית. הוקמה בשנת 1898. קולג' סנט ג'ורג' (St George’s College Jerusalem ), שנוסד בשנת 1899, משמש כמוסד לימוד והשכלה.
הפעילות הגרמנית מתחלקת בין הגרמנים הקתולים, גרמנים לותרנים והגרמנים הטמפלרים. דוגמה גרמנים הקתולים היא כנסיית הדורמיציון. העותומאניים בנו אמנם את חומות ירושלים, אך הותירו את הר ציון מחוץ לתחומי העיר. השטח שימש כבית-קברות פרוטסטנטי ונרכש על ידי סגן הקונסול הגרמני בשנת 1891. ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ הקודש בשנת 1898 התרחש, ולא במקרה, בעת התגבשות הזהות הלאומית הגרמנית המאוחדת. מפעלי הבניה המרשימים של וילהלם השני בירושלים, שגזלו משאבים רבים, היו הצהרת כוונות גרמנית וניסיון לקבע את מעמדה של גרמניה כמעצמה עולמית ומעצמה נוצרית.
כנסיית הגואל היא כנסייה לותרנית פרוטסטנטית בהעיר העתיקה בירושלים. נבנתה בין השנים 1893- 1898. בתקופה הצלבנית שכן במקום זה בית החולים סנט ג'ון, על שם יוחנן הקדוש, של המסדר ההוספיטלרי. לאחר כיבושה מחדש של ירושלים על ידי המוסלמים, אשפזו המוסלמים את פצועיהם בבית חולים זה, והם אלו שהעניקו למתחם את השם "מוריסטאן", שיבוש של המילה הפרסית "בִימָרֶסְטָאן" – בית חולים. מהבניין המקורי של הכנסייה שולבו במבנה הכנסייה החדש.
בית החולים הגרמני של האחיות הדיאקוניסיות היה מוסד רפואי שפעל בירושלים בעיר העתיקה החל מאמצע המאה ה-19, ולאחר מכן במבנה בפינת הרחובות הנביאים ורחוב שטראוס בירושלים. כיום משמש המבנה כאגף של בית החולים ביקור חולים.
בית היתומים שנלר הוא בית יתומים נוצרי שפעל בירושלים משנת 1860 ועד מלחמת העולם השנייה. הוקם על ידי המיסיונר הגרמני לודוויג שנלר (Johann Ludwig Schneller). ההחלטה להקים את בית היתומים באה בעקבות המרד בלבנון ב-1860, אז נטבחו נוצרים רבים על ידי המוסלמים והדרוזים במדינה וכתוצאה מכך נותרו יתומים נוצרים רבים.
מושבות הטמפלרים: ירושלים, חיפה, יפו, שרונה, בית לחם הגלילי, אלוני אבא ובני עטרות.
מתי כל הדברים האלו התרחשו? בסוף המאה ה-19. ניתן לראות דואר, אמצעי תחבורה, מכונות ומנועים.
נפוליאון יכול להיות תופעה אבל אין הסכמה של כל ההיסטוריונים. קיימים רעיונות נוספים לתאריכים כי בדרך כלל קל להצביע על תאריך מסוים. מחפשים שנים שהם שנים מבנה. לפעמים הם שנים של מלחמה. בתום המלחמה חל שינויים מסוימים. אחד מהאירועים שנדרש התייחסות הוא שלטונו של מוחמד עלי, הוא שליט מקומי שהיה מתעסק בגביית מסים במצרים ומשתלט על א"י. טוענים מספר היסטוריונים שאיתו התחיל העת החדשה בשנת 1831. מוחמד עלי השתלט על האזור שרצה להרחיב את תחום גבית המסים שלו. הוא רצה גם את סוריה. מי שעוזר לו להשיג את מטרתו הייתה צרפת. אותה צרפת שלא הצליחה עם נפוליאון אז משתמשת בשליט בובה, נותנת לו נשק, אימונים וכסף וכך מוחמד עלי כובש את סוריה עם 30 אלף חיילים לאומת 6 אלפים חיילים טורקים. מי היה מתנגד לתהליך הזה? המעצמות האחרות, הרוסים והאנגלים. אבל הם בסופו של דבר הסכימו בתנאי לקבל משהו בתמורה.
מוחמד עלי עשה רפורמות מאוד משמעותיות לא בגלל שהוא רצה אלא בגלל שדרשו ממנו לעשות. אחרי 9 שנים הוא מפסיד את השלטון וחייב לסגת. אותן מעצמות שהביאו ותמחו בו עכשיו פועלות נגדו. הן לא תפסו את מקומו אלא החזירו את השלטון העותומאני. לפי הטורקים הם יצאו למלחמה נגד מוחמד עלי. המעצמות הפעם עזרו לאימפריה העותומאנית. כמובן שהמעצמות דרשו מהעותומאניים תמורה לעזרה שקיבלו.
שנת 1840. אותן רפורמות שדרשו קודם ממוחמד עלי עכשיו דורשים מהאימפריה העותומאנית. למשל חוק הפלילי שנותן הגנה לתושבים, צליינים וסוחרים. עכשיו המעצמות יכולה לעשות הרבה דברים שקודם לא יכלו. הצהרת הטנזימאט הם בעצם הסכמי כניעה, האימפריה העותומאנית נכנעת למעצמות תוך כדי הכנסה רפורמה לעצמה.
מלחמת קרים (1856 – 1853). מלחמה מאוד קשה, נלחמו במשך שנתיים בחצי עם חצי מיליון קורבנות. נקראה כך משום שרובה התנהלה בחצי האי קרים (בחוף הצפוני של הים השחור, בדרומה של אוקראינה), בין האימפריה הרוסית מצד אחד ובין האימפריה העות'מאנית, בריטניה, צרפת וסרדיניה מצד שני.
הגורמים לפרוץ המלחמה היו: פלישת רוסיה למולדביה ולואלכיה (כיום ברומניה), שתיהן היו נסיכויות חסות של האימפריה העות'מאנית. העילה לפלישה הרוסית, הייתה ויכוח בין רוסיה לבין האימפריה העות'מאנית באשר לאפוטרופסות על מספר ערים קדושות בארץ ישראל וביטחונם של הנוצרים האורתודוכסים.
לאחר כיבוש סבסטופול והכתרתו של אלכסנדר השני לצאר, החל המשא ומתן לקראת שלום. המלחמה הסתיימה ב- 30 במרץ 1856 עם חתימת חוזה השלום בפריז, בעיקר בשל עייפות שני הצדדים וההכרה ההדדית בחוסר היכולת להשיג הכרעה במלחמה. לא היו הישגים טריטוריאליות אבל מי שיצא מפסיד מאותה מלחמה הייתה האימפריה העותומאנית. אף על פי כן כל המדינות האחרות עשו משהו על מנת שהיא תמשיך לפעול.
ה"קפיטולציות" מן המילה בלטינית- כניעה, מונח משפטי בתחום היחסים הבינלאומיים, בעל שתי משמעויות מוכרות: 1) הסכמים שבהם המנוצח נכנע לתנאי המנצח. 2) הסכמים המעניקים לנתיני מדינות זרות זכויות יתר בתחומה של מדינה אחרת, ומוציאים אותם מכלל תחולתה של המדינה בה הם מתגוררים.
קפיטולציות הן זכויות יתר שהוענקו לקונסולים של המעצמות באימפריה העות'מאנית. מקורן במדיניות שהנהיג השלטון העות'מאני כבר משנת 1535, כאשר סולימאן המפואר נתן קפיטולציה לפרנסואה הראשון מלך צרפת. ההסכם העניק חסות – פרוטקטורט לכל הנוצרים הקתולים באימפריה העות'מאנית ובכל בעיה, אישום, או סכסוך עם נתין נוצרי, הייתה הסמכות השיפוטית של הנוצרי, בידי מלך צרפת.
במאה ה- 19, עם היחלשות האימפריה, ניצלו המדינות האירופיות את חולשתה, והרחיבו את תנאי הקפיטולציות. במסגרת הקפיטוצליות במאה ה-19 היו נתונים נתיני המעצמות למרוּתם של הקונסול ושל החוק הנהוג במדינה שאותה ייצג הקונסול, ולא למרוּת החוק העות'מאני והשלטון העות'מאני.
כעת מתרכז הפרוטקטורט בעיקר בנושאי דת, כמו בניית כנסיות ומנזרים ומשלחות דתיות, לצד בניית בתי חולים בתי ספר, בנקים, דואר והקמת חברות כלכליות.
לארץ מגיעים נציגי המעצמות, קונסולים, האחראים על נתיני ארצותיהם.
בשנת 1847 מגיע לארץ בישוף קתולי, נציג הוותיקן, בשם ולרגה ומקים מתחם כנסייתי בשם סנט סלוודור ברובע הלטיני בירושלים, ליד השער החדש.
בשנת 1837, התיר השלטון המצרי של איברהים פאשה לנציג דת פרוטסטנטי בכיר להתיישב בירושלים. הפרוטסטנטים בונים את כנסיית המשיח ליד שער יפו. לימים, יקימו הפרוטסטנטים את בית היתומות "טליתא קומי" (באזור מגדל העיר), את כנסיית הגואל ולידה אכסניה ובית חולים.
בשנת 1898 מבקר הקיזר וילהלם השני בארץ, חונך את כנסיית הגואל, משאיר כסף להקמת אכסניה ע"ש אשתו בשם "אוגוסטה ויקטוריה" ומקבל שטח בהר ציון עליו תיבנה בשנת 1910 כנסייה גרמנית בנדיקטינית בשם "דורמיציון".
הכנסייה הפרובוסלאבית תפסה גבעה צחיחה כ-1.5 ק"מ מחומות העיר העתיקה והקימה עליה מגורים לצליינים, מרביתם רוסים, חאן ובו אורוות לסוסים וחניות למרכבות, וגם כנסייה קטנה. השם שניתן למתחם היה "מגרש הרוסים". בתקופה העות'מאנית היה כאן מחנה צבאי תורכי ובו מגרש מסדרים של הצבא.
עם השנים התפתח המתחם מאוד, ונבנה בית חולים לשימושם של עולי הרגל. המקום הפך למעין שוק ובו רוכלים הציעו את שירותיהם ומרכולתם לצליינים, והמתחם היה שוקק מאוד. בשנת 1858 נמכר המתחם כולו לאימפריה הרוסית ומאז חלה בו התפתחות ניכרת. נבנתה כנסייה גדולה ומפוארת שהיא אחד המבנים המרשימים בירושלים, נבנה בית חולים חדש ונוספו עוד אכסניות. נבנה מעון לקונסול הרוסי וכן בניין מפואר מאוד, "בית סרגיי", שנבנה על ידי הנסיך הרוסי סרגיי, ונועד למגורי פאר לצליינים מבני האצולה הרוסית שהגיעו לירושלים. אחת האכסניות הוסבה בתקופת המנדט הבריטי לכלא המרכזי. אסירי מחתרת רבים נכלאו בכלא זה לתקופות שונות.
רב היבטיים על ארץ ישראל 