מוחמד עלי היה פחה שטיפל בגביית מסים במצרים. בשנת 1821 התקומם העם היווני והכריז על עצמאותו. באירופה הייתה תמיכה רבה בהלנופילם ובהתעוררות יוון העתיקה ולאימפריה העות'מאנית יש בעיה. מוחמד עלי קיבל הבטחה שאם הוא עוזר במלחמה של האימפריה העותומאנית נגד יוון אז יקבל בתמורה עוד אזורים לאחריותו וכך יכול  לגבות יותר מיסים. מוחמד עלי מחזיק במצרים חיילים על מנת לשלוט באזור ובגביית המיסים. ההתקוממות ביוון היא פנימית אבל לאימפריה העותומאנית אין מספיק חיילים. איסטנבול צריך חיילים ומבקש עזרה מהפרובינציה. מוחמד עלי מבקש לקבל בתמורת החיילים את כל אזור סוריה. הסולטאן הסכים אבל לא מקיים את הבטחתו. למרות הכול ההתקוממות היוונית הצליחה. מוחמד עלי ממתין את ההזדמנות לקבל את סוריה וזה קורה בשנת 1831. עקב סכסוך כספי עם הפחה המקומי בא"י מוחמד עלי מגיע לאזור, כובש אותו ונשאר. מי שהגיע לא"י היה בנו איברהים פאשא ונשאר עד שנת 1840. תקופה קצרה אבל מאוד משמעותית. מוחמד עלי היה שליט קשה ובכל זאת קיבל הרבה ערכה במצרים. הכניס חינוך בערים ועשה רפורמה בחקלאות, טיפל בשודדים על מנת לאפשר התפתחות של מסחר. אמון האוכלוסייה לקח הרבה שנים. אותם שינויים ניסה להכניס בא"י ובסוריה ולא הצליח.

מסגד מוחמד עלי בקהיר, מצרים

המסד הגדול והבולט אומר לאוכלוסייה מי השלטון. הרבה אנשים מכול העולם מגיעים לפגוש אותו. הוא מקים שושלת שמשיכה עד שנת 1952. ב- 23 ביולי 1952 בוצעה הפיכה של חבורת קצינים צעירים שהיו מאורגנים באגודה חשאית "אגודת הקצינים החופשיים". המלך פארוק הודח מכיסאו ונאלץ לעזוב את מצרים. תוך שנה הוכרזה מצרים כרפובליקה. הבריטים קיבלו את השושלת למרות ששולטים במקום, אולי לא קראו להם מלך אלא מושל.

כיד להצליח היה צריך לבטל את היחידות לגביית מיסים שבדרך כלל קשורות למשפחות חשובות.

בכל וילאית מונה ואלי – מושל, שהיו לו סמכויות שלטוניות נרחבות וכל וילאית נחלק לסנג'קים, ששם שלט המתצרף (Mutasarrıf). הסנג'קים הם בסדר גודל של מחוז. בכל א"י היו 14 סנג'קים. השימוש במילה סנג'ק נשאר אך משמעותו הייתה שונה. כל סנג'ק נחלק לקזה (Kaza), שנוהל בידי קאימקאם (Kaymakam), והקזה נחלק לנאחיות (Nahiye) שנוהלו בידי ה‏מודירים (Müdür), הנאחיות נחלקו לכפרים, שנוהלו בידי המוח'תאר (Muhtar).

בסופו של דבר היו אנשים מקומיים בשטח שעסקו בגביית מיסים בכל כפר. כל שייח שתופס הרבה כוח יכול היה לעמוד בראש הנאחיות, כלומר, היה שולט על 20 כפרים. בכל המשפחות החשובות יש נשק, סוסים ומצודות. לא כל מצודה שייכת לתקופת הצלבנית. הרבה מצודות נבנו ע"י אפנדים בתקופה העותומאנית וקיימות גם היום בכפרים. הרצון של מוחמד עלי לשנות את השיטה גרמה למרד שנקרא מרד הפלחים. התחיל בשנת 1834 במשך שנה. בשנת 1839 פרץ שוב מרד. היו למוחמד עלי כוונות טובות, היה ביטחון בדרכים, רפורמות בחקלאות, שיפור במסחר וכלכלת הארץ.

היחס לנוצרים וליהודים. בוצע ביטול הפליה וכך לא היו צריכים לשלם יותר מס הגולגולת ונקבע מס אחיד לכולם. נתן אישור לשפץ כנסיות ובתי כנסת, לבנות חאנים. הקופטים שהם בעצם ממצרים בונים גם חאן גדול. בירושלים היו בתי כנסת ספרדים במצד לא טוב. בשנת 1837 גם נבנה בית כנסת אשכנזי הראשון מנחם ציון, הוא צמוד לבית הכנסת החורבה. באותה שנה גם הייתה רעידת אדמה בצפון הארץ ופגע מאוד בבתים של צפת והרבה אנשים נאלצו לעזוב את המקום והגיעו לירושלים. לכן הבית כנסת נקרא מנחם ציון.

בסיכום: 1) ביטחון בדרכים, שיפור במסחר וכלכלת הארץ. 2) ביטול שיטת גביית המיסים שלא הצליח בגלל המרד. 3) שיפור יחס למיעוטים. 4) שינויים בחקלאות.

לוקח אזורים שהרבה שנים היו נטושים, החקלאות נעלמה באזורים אלו בגלל מצב הביטחוני. חקלאות הולך עם ביטחון. מוחמד עלי קורה לאנשים לבוא וליישב כפרים.

שינויים אלו דורשים שיתוף פעולה של האוכלוסייה.

איך שליט במצרים מצליח לגייס ולהרכיב צבא של שלושים אלף חיילים עם כל הציוד. זה דבר שדורש הרבה כסף. לאימפריה העותומאנית היו ששת אלפים. במחקרים חדשים גילו שגוף או מעצמה שעומדת מאחורי הכללים היא צרפת. המעצמה חיפשה דרכים כדי לחזור לאזור, דבר שלא הצליח עם מסעות נפוליאון. צרפת נתנו כספים וקצינים שארגנו ואמננו את החיילים. לאחר מכן צרפת בקשה ממוחמד עלי דברים מסוימים כמו להתנהגות למיעוטים. הרבה פעמים ההתנהגות טובה למיעוטים היא על מנת לנצל את הקשרים שלהן.

שוב, מתי התחיל העת החדשה? נפוליאון בא, הלך והכול נשאר אותו דבר. לאומת זאת עם מוחמד עלי משהו מתחיל להשתנות והיא ההשפעה של המעצמות. המעצמות האחרות הסכימו עם כל התרגיל של צרפת ולא הפריעו והתנגדו בתנאי שהן גם יכלו להרוויח מהעניין.

איברהים פאשא לא הסתפק עם אזור סוריה ורצה עוד. הוא מנסה להיכנס לאזור טורקיה בשנת 1834 אבל המעצמות לא מסכימות כי נוח יותר להשאיר את האימפריה העותומאנית חלשה. בשנת 1939 שוב מנסה איברהים פאשא להיכנס לאזור טורקיה. באותה שנה מת סולטאן באיסטנבול. למרות העזרות של המעצמות הוא ממשיך לכיוון טורקיה, אולי עושה ארכה לא נכונה וצרפת לא בא לעזרתו. איברהים פאשא מתבצר בעיר עכו ומחכה למלחמה. המעצמות שולחות כוחות לאזור בשנת 1840. כבר בתחילת האימות פגז אחד נפל במחסן התחמושת וגרם נזק גדול לעיר, חלקים מחומה נפלו והרבה אנשים ברחו. עכו הייתה עיר נמל מאוד חשובה אבל חיפה הולכת ויורשת אתה כי עד שהצליחו לשקם את עכו לקח כמה שנים וגם השתנה הטכנולוגיה הימית, המתחילות לבנות אוניות קיטור שלא יכולות להיכנס לנמל עכו מכיוון שאין לו מספיק עומק. לאומת זאת נמל חיפה מתאים יותר. עכו לא גדלה באוכלוסייה במשך המאה ה-19 בגלל חוק עותומאנית שקבע שבעיר בירה לא ניתן לבנות מחוץ לחומות. רק בשנת 1910 שינו את חוק ועשו פרצה והתחילות לבנות שכונות מחוץ לחומה. לאומת זאת חיפה גדלה מכפר דייגים פי 16. יפו גדלה פי 14 וירושלים גדלה פי 8.

שלטון למוחמד עלי המשיך במצרים אבל נגמר באזור של סוריה וא"י. מצב היהודים מתחיל להיות טוב יותר. ניתן לראות שמאה שנה קודם גם המצב היה טוב. מצב היהודים כל הזמן משתנה תלוי בשלטון.

כמה יהודים היו בא"י לפני מוחמד עלי? העותומאניים הפסיקו לעשות מפקד אוכלוסין. האחרון היה במאה ה-16. ע"פ מחקרים היו בערך בא"י מאתיים חמישים אלף תושבים. מתוכם כארבעת אלפים יהודים. אלפיים יהודים חיים בירושלים, כלומר, חצי מאוכלוסיית היהודים גרים בירושלים כאשר בסה"כ גרים תשעת אלפים אנשים בירושלים. רוב היהודים נמצאים בארבעת הערים הקדשות, ירושלים, צפת, טבריה וחברון. המושגים יהודים ספרדים ואשכנזים הם חדשים, לפני חן לא הייתה חלוקה. בכל תקופה היו יהודים בא"י. יהודים שנמצאים בארץ מתקפה בית השני, או יהודים שיצאו וחזרו. בתקופת התלמוד היו הרבה ישובים יהודים. יש הרבה תעודות של אנשים שביקרו בארץ. הרמב"ן, רבי משה בן נחמן הגיעה לארץ בשנת 1267. ז"א לפני גירוש ספרד. היו גם קבוצות של יהודים שהגיעו מתוך סיבות משיחיות למרות המצב בארץ. תמיד יהודים מסיבות אידיאולוגיות או דתיות עלו לא"י.

מפקד אוכלוסין, ניתן דרכם לפתח את מבנה הארץ, איפה שיש התיישבות יש דרכים/כלכלה וכול. צריך מפקד כדי לראות את אכיפת החוק של השלטון, המנסה לתכנן עתידית (צבא/חקלאות/מיסים) את המשכו. אנשים רבים ניסו להתחמק מהמפקד, לכן הוא לא משקף נאמנה את המציאות אבל יש בו כדי לספק אינפורמציה על האוכלוסייה.

במאות 15,16 סולימאן המפואר מוציא פקודה לערוך מפקד פעם ב-100 שנים. ניתן לראות מפקודה זו אינדיקציה למידת אחיזת השלטון באוכלוסיה. משטר חזק עורך מפקד אפקטיבי ורישום מאסיבי. במאות 17, 18 אין אותה סמכות לשלטון והוא מתקשה לקיים את המפקדים. לקראת סוף המאה ה-19 חלה התעוררות כללית שבאה לידי ביטוי בצורך לעדכן מידע על מצב האוכלוסייה.

רישום אוכלוסייה אפקטיבי נערך בשנת 1860 לערך, תחילה התפקדו הגברים (במס וכוח למלחמה), ומשנות ה-70 גם נשים. מהרישומים למדים כי ההגירה המוסלמית לא"י בתקופה הייתה מרכיב מרכזי בגידול האוכלוסייה ובריבוי קבוצות אתניות.

בסוף שנות ה-70 : מתיישבים גם חיילים צ'רקסים ובוסנים, בירדן בגליל ובאזורי החוף, וכן ערבים מתימן ואלג'יר בעידוד המשטר.

מבין המיעוטים לקהילה היוונית אורתודוכסית היה יתרון. הם היו העדה הגדולה ביותר (השנייה היא היוונים קתולים) לכן השאירו חותם מובהק, ובנוסף על המתיישבים האמריקאים שהגיעו ממניעים דתיים. החל משנת 1868 הגיעה גם כת הטמפלרים.

הטמפלרים מתיישבים בחיפה, ואח"כ בונים ביפו (שרונה) ובירושלים (המושבה הגרמנית). בסוף המאה ה-19 יש 1500 טמפלרים גרמנים בארץ, השפעתם ניכרת במיוחד בבניה.

ע"פ מפקד מונטיפיורי בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19 יש בארץ בערך עשרת אלפים יהודים. באותה רובע יהודים יש פי 2 יהודים. הגידול אינו ע"פ גידול טבעי אלא הגיעו יהודים בגלל חלון הזדמנויות שיצר מוחמד עלי, התנאים היו טובים. רוב העולים שהגיעו קיבלו דמי חלוקה אבל זה לא הייתה הסיבה שבגללה הם עלו. כמו כן גם ידעו שלא ניתן לסמוך על דמי החלוקה. לא כולם היו תלמידי ישיבות אלא בעלי מקצוע חופשיים או סוחרים. בישיבות היו מעט תלמידים, הם לא היו כמו הישיבות ממכרז אירופה ולא כל התלמידים קיבלו דמי חלוקה, בדרך כלל רק תלמידים חכמים.

באמסטרדם הייתה משפחה לעהרן, משפחה מאוד עשירה שעזרה ליהודים בא"י ונהגו לרשום את כל הפרטים על פעולות השליחים ויעד הכספים, מי קיבל וכמה.

העולים החדשים קראו מוסתערבים  ליהודים הותיקים, קהילה ארץ ישראל, הדומים לאוכלוסייה הערבית המקומית בשפתה ובתרבותה. הייתה אוכלוסייה מאוד ענייה ויהודים ספרדים שהגיעו כקהילה מאוד מגובשת ומצב כלכלי טוב יותר ולא כל כך התערבו עם הקהילה הותיקה הקיימת. אבל במשך השנים גם המוסתערבים נעלמו כנראה הם כן מתערבים בתוך האוכלוסייה היהודית.

יהודים אשכנזים מתחילים להגיע לא"י כבר במאה ה-18. קהילות ממזרח אירופה, תלמידי של רבי יהודה חסיד, שלוש מאות משפחות. זאת הייתה עליה משיחית. מתיישבים וירושלים ובונים בית כנסת עם הלוואות ערביות. הם לא יכולים להחזיר את ההלוואות אז בשנת 1720 הערבים הורסים את הבית הכנסת ומגרשים את הקהילה מירושלים. במשך 100 שנה לא יהיו יותר יהודים אשכנזים בירושלים אבל יש יהודים אשכנזים בצפת אבל לא מגיעים לעזרה מתוך פחד. המקום שבו היה את בית הכנסת נקרא חורבת רבי יהודה החסיד.

מאמר: עליית רבי יהודה החסיד

בשנת 1837 נבנה את הבית כנסת מנחם ציון בחצר חורבת בית הכנסת רבי יהודה החסיד כאילו להחזיר עטרה ליושנה. עשרים שנה לפני מוחמד עלי הגיע קהילה של יהודים אשכנזים לירושלים מוילנה, תלמידי הגאון מוילנה. היהודים עולים לא"י ומחכים להגעת המשיח. הנורמה לא מחייבת ליהודים לעלות לא"י כדי לחכות למשיח. היו תנאים ופעולות שצריכים לעשות כדי שהמשיח יכול לבוא. אוכלוסייה העיקרית הייתה הספרדים והם היו במצב כלכלי טוב אז כאשר מתחילים להגיע קהילות של יהודים אשכנזים מתחיל חיכוכים וויכוחים. נציג הקהילה האשכנזי רבי שלמה פ"ח (פתוחי חותם) נוסע איסטנבול (במקורות ובדפוסים העבריים נקראה בשם קושטנדינא ובקיצור קושטא) להשיג פירמאן (צו מלכותי) שולטאני לביטול החובות הישנים של האשכנזים ולקבל אישר מהשלטון שמותר להתיישב בירושלים. היהודים שילמו פיצויים ושליחותו הסתיימה בהצלחה אולם חורבות ביה"כ העתיק לא הוחזרו להם כי המשפחות הערביות בירושלים הוסיפו לטעון שהאשכנזים חייבים להן סכומי כסף גדולים יותר. זה קורה בערך בשנת 1820. בשנת 1836 יצא למצרים אברהם שלמה זלמן צורף ובעזרת הקונסולים של רוסיה ואוסטריה, קיבל פירמאן (צו מלכותי) ממוחמד עלי באשא, אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו: "חצר האשכנזים", (לימים "החורבה" וסביבותיה), ולבנות בתוכה מעונות ובתי כנסת ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם. נבנה בית כנסת מאוד גדול בשם בית יעקב והוא נהרס שוב בשנת 1948 בעת מלחמת העצמאות. מאז 1720 קוראים לבית כנסת החורבה.

אברהם שלמה זלמן צורף – Wikipedia

http://www.rova-yehudi.org.il/galleria-hurva.asp

אחרי שנבה בית הכנסת בית יעקב נבנה עוד בית כנסת מאוד דומה לו בשם תפארת ישראל. הייתה חלוקה בין שני סוגי אשכנזים: ליטאים וחסידים.

בגלל שהאוכלוסייה גדלה אז צריכים למצוא פיתרונות דיור אבל רצוי להסתכל מזווית אחרת, צריכים למצוא פיתרונות תעסוקה. היהודים הבינו שהעניין החלוקה היא לא פיתרון לגידול אוכלוסין אלא רק למעטים. ניתן לומר שכספי החלוקה היה בערת 13% מתקציב משפחה לכן צריכים למצוא פיתרונות תעסוקתיים. הפיתרון היה צריך להיות תעשיה אבל א"י לא הייתה בשלה לתעשיה ויקח עוד שנים עד שתיקנס. בשלב זה מקימים בית אריזה. תחנת הקמח במונטיפיורי יכניס נעשה על מנת לשנות תפיסי התנהגות של התושבים בירושלים. השכונה ראשונה מוץ לחומה, זה נכון אבל זה לא הדבר החשוב ביותר, השכונה היא פיתרון דיור אבל מונטיפיורי לא חשב על השכונה אלא הקים אתה בעקבות המפעלים, כלומר, קודם צריכים לשנות את הכלכלה וכאשר יהיה כסף אז ניתן לשפר את התנאים המגורים.

לאומת זאת הארץ הייתה מאוד חקלאית אז אולי היה מקום לחשוב שבמקום לעבוד במסחר אז לעבוד בחקלאות. למה עכשיו? מסיבות ביטחון, קודם היה אסור ליהודים להחזיק קרקעות, ועידוד לצאת לכפר נטושים. גישה טוב בארץ. התנאים הפולטים השתפרו. אלו שינויים שהכניס מוחמד עלי פתחו חלון הזדמנויות וזה גם מביא לגידול האוכלוסייה היהודית. הגישה השניה אומרת שהסיבה לגידול האוכלוסין והסיבה שהלכו לחקלאות היא מסיבות משיחיות, צריכים לעשות משהו כדי שהמשיח יבוא.

אתרים ומאמרים באינטרנט:

מוחמד עלי (שליט מצרים)- Wikipedia

היציאה מן החומות