תקופת הניאוליתית

כתיבת תגובה

תקופה: 8300 – 4500 לפנה"ס

ניאו = חדש, ליתוס = אבן, תקופת האבן החדשה או האחרונה מכיוון שלאחר מכן לא תהיה עוד תקופה אבן. תקופת הזמן הוא בערך 8300 לפנה"ס עד 4500 לפנה"ס. ניתן גם לחלק אותה לשני תת תקופות, לפני ואחרי שימוש בכלי החרס.

המעבר בין תקופה לתקופה במקרה של תקופת הניאוליתית הוא מאוד דרמתי, המהפכה החקלאית. זו תהליך חברתי וכלכלי, מאוד ארוך שגרם השפעות רבות על עורך החיים של חברות שונות. שינוי משמעותי לעורך החיים של בני אדם. במהלכו האדם עובר מכלכלה של ציד ולקט לכלכלה לגידול מזון, מחקלאות. חיים בשטח מסוים ואוכלים כל משיש בו, כאשר נגמר האוכל עוברים לשטח הבא, בדרך כלל הם עושים במחזור, מסלול נוודות וחוזרים לאותם מקומות.

הם שמו לב שבאותו מקום שהיו לפני שנה, ואכלו גרעינים, באותו מקום צמחה חיטה בר. באיזה שלב שמו לב שאם לוקחים את גידולים היפות ביותר ושומרים את הגרעינים שלהם ואחר כך טובלים אותן באדמה. המעבר לחקלאות מתאפיין ביכולת של הביות של חקלאות וגם של בעלי חיים. הצמח הראשון שעברה ביות זה החיטה. לגבי בעלי החיים, זה הכלב. יש הבדל בעצמות בין כלב שעבר ביות ואלו שלא, כלב בר. כמו כן בין גרעינים של צמחים שעברו ביות ואלו שהם צמח בר. למה מבוית הכלב? אולי הגנה. בעלי החיים הראשונות שבויתו לשימוש האדם היו הכבשים ועזים, בקר קצת יותר מאוחר, עופות עוד יותר מאוחר.

היכולת לשלוט בעלי החיים, בגידול שלהם מבינים תמורה גדולה יותר. יותר בשר, חלב, גרעינים יותר גדולים. ברגע זה הוא נהפך לחקלאי. עורך החיים משתנה, הוא כבר לא צריך לרוץ אחרי האוכל ממקם למקום אלא הוא חי בנקודה מסוימת שמסביבו הוא יכול לגדל מה שצריך. המהפכה החקלאי היא בעצם מהפכה חברתית וכלכלית מאוד גדולה.

מאמר מחיות הבר לחיות הבית:
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/333028.html

 

ייצור מזון

עודפי מזון

גיוון

במזון

צורך

באגירה

יישוב

קבע

פרנסה לא

יצרנית

גידול

אוכלוסיה

התפתחות

מסחר

פקידות

כלי חרס

אגירה

בניה

מונומנטלית

היררכיה

חברתית

פיתוח

חשיבה

גידול

יישובים

כתב

דת

טכנולוגיה

אמנות

התמחות

עיור

 

התרשים או סקיצה מראה את המצב כאשר הכלכלה עוברת מציד ולקט לכלכלה של ייצור מזון. בתקופה של ציד ולקט לא שומרים מזון וסוחפים אותו ממקום למקום, בחברה מגדלת מזון זה הכרחי לייצר עודפים, בשביל עונות שיש פחות גידול חקלאי, כמו כן על מנת לזרוע.

הדברים קורים בו זמני. אם יש עודפי מזון אז יש גיוון במזון. אם לאחד יש חיטה ולשני יש כבש אז ניתן להחליף. החליפין היה קיים קודם אבל מתפתח מסחר מכיוון שלאדם יש מזון רב יותר, פתוח, זמין ומגוון יותר. דבר זה יש לו השפעה גדולה לאורך החיים של בני אדם, הם אוכלים יותר טוב, פחות תמותת תינוקות, מתים בגיל קצת יותר מבוגר, כך יש גידול באוכלוסיה.

חברות פרה היסטוריות לא מונות, בדרך כלל, יותר מ- 100 אנשים, מכיוון שאין להם יותר קרקע. הישובים, אתרי חניה שהופכים לישוב קבע. אפה ניתן להקים ישוב קבע? בראשיתם של התילים. בהרבה מהם ניתן לראות התיישבות מתקופת הניאוליתית.

פרנסה לא יצרנית. בעיקרון פרנסה יצרנית זה מי שמייצר מזון. כאשר חחים בישוב קבע ויש בו בנאים, למשל, אז הם בונים אבל מישהו אחר צריך לדאוג לפרנס אותם. יש לאנשים אפשרות לא רק לייצר מזון אלא לעסוק בדברים אחרים. אם בישוב יש מקדש אז זה אומר שהיו בו גם כהנים.

הישובים הופכים ליותר גדולים. כאשר מישהו צריך לארגן את הקבוצה שגרה בו. דורש אירגון חברתי שונה על מה שהיה קודם. אם קודם החברה היתה פחות או יותר שיוונית, רוב האנשים היו עסוקים באותו דבר. בישוב קבע הסימפוניה היא אחרת ומתחיל להיות תלוי במיקום האדמה, כמות אנשים בכל משפחה, בנים, בנות. ההבדלים יוצרים היררכיה חברתית, מעמדות, שליטים.

חברה שאננה כותבת אז לא ניתן לדעת הרבה היום עליה. אם רואים בתוך חפירה על בית גדול יותר מאחרים או מבנה ציבורי זה מצביע על ארגון חברתי. אדם כאדם, עד היום, יש צורך לבטא את המעמד שלו, מה שארכיאולוגים אומרים בניה מונומנטלית. לבנות יותר גדול ומפואר ממה שצריך.

ברגע שיש עודפי מזון, יש צורך לשמור אותו לשנה הבאה. כך נדרשים באמצעי אגירה. הצורך אפשר המצאה טכנולוגית בהתפתחות של האדם והיא כלי החרס. למה המצאה טכנולוגית? כי לוקחים בוץ, אדמה עם מים, שמים אותו באש והחומר שמקבלים הוא שונה מהמקור. עובר מבוץ לחרס. בערך 6000 שנה לפנה"ס מתחילים לייצר כלי חרס. זה מאוד עוזר לאגירה וגם לארכיאולוגים.

מי אוגר מה? יש אגירה ציבורית. גרעינים לשנה הבאה. למשל. ניתן לראות במקדשים שכוללים מחזנים. הם היו אוצר הממלכה. לחברה יש בעלות למשאבים הכלכליים. הקשר הון ושלטון לא השתנה עד היום. אגירה מאורגנת מביא לצורך לעשות סדר בדברים, מה נכנס ומה יוצא. הדבר הזה בסופו של דבר מביא להמצאה הכתב. לא הימצאו את הכתב על מנת לכתוב שירה או לבטא רעיונות פילוסופים או דתיים אלא הפקידים היו צריכים לרשום מה נכנס ומה יוצא במחזנים. ניתן לראות שהטקסים הראשונים הם רשימות של מוצרים כמו שמן, חיטה וכולי.

גם לאנשים יש יותר זמן פנוי. יש עונות שהחקלאים לא כל כך עסוקים. זה גורם לאדם להתחיל לחשוב על דברים שלא קשורים לקיום היומי, פיתוח חשיבה. ניתן לראות שמתפתח מדעים שונים, מתמטיקה, כמו כן את הדתות, המצאות טכנולוגיות כמו החרס, מתחילים דברים של יופי, אמנות, יש יותר זמן אז יכולים להתעסק בקישות החפצים.

הישובים מתפתחים וגודלים ומגיעים בסופו של דבר לתרבות עירונית. המהפכה הבא. ארגון עירוני, אורבניזציה. אפה התחילה? זה לא היה יכול לקרה באזור באורך הנהרות במסופוטמיה והנילוס מכיוון שתרבות החקלאי היא מושקה (השקיה riego), זה התפתחות יותר מתוחכמת וטכנולוגית. החוקרים חיפשו השרידים הראשונים של המעבר ומצאו ברכס הרים שמפריד בין אירן לעירק. הרים גבוהים מאוד ומצאו בגובה של 700-800 מ. יש בו צמחיה וחיות בר, שניתן לביית אותם.

חוקר, יש להתפתחות שלושה שלבים:

ציד ולקט                  savagery          salvages
חקלאות בראשית      barbarism         barbados
עיור                       civilization         civilizados

בהתחלה הוא פארי. ברגע שעובר לחקלאות אז הוא ברברי, כאשר עובר לתרבות עירוני אז הוא אדם בעל תרבות. כדי להיות בני תרבות אז צריכים לחיות בתוך עיר, civis = עיר.

יש לקחת בחשבון שבארץ ישראל תקופת הניאוליתית היא בין השנים 8000 ל- 4000 לפנה"ס. בארצות אחרות מתחילה ומסתיימת יותר מאוחר. התקופה ניתן לחלק בשלוש תתי תקופות. הראשונה נקרת ניאוליתית הקדם קרמיקה, כלומר, עוד לא התחילו עם הקרמיקה. מסביבת שנת 6000 לפנה"ס אז התפתחות התקופה הניאוליתית הקרמיקה.

אפה בתקופה הראשונה מוצאים ישובים ואפה לא? יש תקופה שניתן לראות ישובים באזור ההרים ותקופות שרואים יותר ישובים באזור העמקים. אפה האנשים חיים בארץ ישראל יש לו סיבות. לגבי התקופה הניאוליתית יש קצת בעיה מכיוון שנמצאו יחסית מעט ישובים, הרבה מהם הם חלק מתילים. אם היו נמצאים במכשור החוף, כאשר חופרים יסודות לבניינים בתל אביב בכמה מטרים ניתן למצוא שרידים באותה תקופה. בכל האזור היה הרבה סחף וקבר תחתיו את הישובים הקדומים. באזור של בבלי למשל נמצאו שרידים. הממצאים לא משקף את המציאות היישובית כפי שהיתה.

בודקים אופי הישוב, אתרים גדולים או קטנים, מבוצרים או פרוצים, מתוכננים או לא. אחר כך נבחן את המיקום, אלמנטים פולחנים, קרמיקה.

הבתים הראשונים שאדם בונה היו עגולים. למה עגול? בדרך כלל נקודות התורפה של בית נמצאים בפינות אבל נראה שצריך להיות סיבה אחרת. כאשר רוצים להתרחב אז יש כאן בעיה. אם הבית היה מרובע אז מוסיפים חדר אבל בבית עגול זה שונה. בפועל הבתים שונו את הצורה.

אתר הכי חשוב בארץ ובעולם בתקופה הניאוליתית הקדם קרמיקה היא יריחו, תל א-סלטאן. הוא נחפר הרבה פעמים ע"י הרבה חוקרים. החפירה הכי יסודית היתה ע"י קתלין קניון בין השנים 1952-1958, חוקרת בריטית. ע"פ הרשומים שלה על תקופת הניאוליתית משתמשים בכל האתרים האחרים. יריחו לא היתה עיר בתקופה של יהושע. היא מצא מגדל מאוד גדול ונמצא בתוך החומה, כמו כן החומה לא מקיפה את כל התל. כל הזמן משפצים את החומה. בשביל מה נבנה את מגדל? אם בנו לצורך שמירה אז למה נמצא בתוך החומות. בשביל מה חומה? מי היו האויבים הפוטנציאלים שבגללם היו צריכים להקים חומה, מערך הגנתי? הנוודים. החוקרים היום חושבים אחרת. יריחו מקום מהדר לחקלאות, יש מים, אקלים מסוים. מה היה הארגון החברתי שאפשר להקים את החומה ומגדל? צריכים גם לשאול מי בנה אותם? מישהו גם היה צריך לתכנן. צריכם לשלם עבור הבניה. יש ארגון שמנהל כלכלת המקום. חוקרים אחרים ראו שרק בחלק המזרחי קיימת את חומה ולכן הגיעו למסכנה שהחומה נבנה על מנת להתגונן משיטפונות נחל קלט. מקשרים את המגדל עם מגדל בבל, סמל סטטוס. בניה מיותרת כמו הפירמידות הגדולות. אין הסבר למגדל. לפי הערכות גרו ביריחו 2000 תושבים. לעת עתיקות זה הרבה אנשים. במגידו היו 500 אנשים, גם בירושלים בתקופת בית הראשון, עיר דוד, גרו 500 אנשים. הערים היו קטנות ולאומת זאת ביריחו היו יותר. בחפירות גם נמצאות בתים בצורה מבנית עם לבנים בוץ מיובשות בשמש ladrillos) de barro).

אתר תל יריחו:
http://www.bibleage.com/site/jericho.html

תמונות ממצאים תל יריחו:
http://telem-pub.openu.ac.il/users/yuvalga/10140/10140_1_A/index.htm

התגלו גולגולות של אנשים ופיסלו את הפנים. למה עשו ואותם? מה המשמעות? למה הם שמרו אותן בתוך הבתים? ניתן לזהות את עולם האמונות של אותם אנשים. בטורקיה רואים ציורים של גופות ללא ראש. למה מפרידים בין הגוף לראש? למה רוצים לשמר את הפנים המקורים? זה אומר שהיו צריכים לחכות לפנות שנה עד שרק תהיו עצמות וכך ניתן לשים אותם בבית. האם היה לצורך פולחן? להפחיד את האויבים כמו האינדיאנים? האם קשור לחיים אחרי המוות?

בירדן יש אתר ניאוליתית מאוד יפה קרוב לאמן. שם מצאו פסלים גדולים. מי הם? בדרך כלל כאשר לא מבינים אז אומרים שהם לצורך פולחן.

באותה תקופה מתחילים למצאו חצים או לראות שימוש בחצים. כלומר, מתחילים להשתמש בחץ וקשת בתקופה הזאת. בדרך כלל לא מוצאים את חץ המלא עם הקנה אלא רק את הראש.

באפריל 1983 נתגלו במערה בנחל חימר, אזור ים המלח, ממצאים מהתקופה הנאוליתית, ביניהם פסלים, מסכות, חרוזי עץ, כלי עצם, ראשי חץ, חוטים, בדים, גולגולות אדם מצופות אספלט, עם נסיון לשחזר תסרוקת, תספורת ולראשונה בארץ – מחצלות אטומות באספלט וכלים העשויים מהן. ממצאים אלו היו פריצת דרך בחקר ההיסטוריה של מדבר יהודה, שכן הם הממצאים הראשונים שנתגלו מתקופה זו. מצאו חרוזים בצבעים ירוק, אדום ושחור. פסלון קטן בדמות אדם או בעל חיים שיש בו פונקציה, כמו פריון.

מוצרי הטוויה מעידים על יכולת תעשייתית שלא  היו לה עדויות לפני כן. הממצאים מאזורים שונים מעידים על מרחבי המסחר הנרחבים.

מה השימוש של מסכות? לכנסים? הם היו צריכים לעבוד קשה על מנת לייצר אותן. מסכת אבן לפנים כחלק ממסכרת טקסית וכדומה.

עשו חפירות בזמן האחרון בגליל בעיקר חפירות הצלה במקום שבונים גשר וכבישים ומצאו מבנה בתים עם ריצפה עשויה מסיד. קתלין קניון מצא ביריחו לפני 50 שנה רצפה של טיח בצבע אדום. בשביל לייצר סיד מה צריך? צריכים לחתוך אבן או סלע של גיר, לרסק אותו, להביא אותו לאתר. סיד משקיעים אותו במים ומרתיחים אותו או לבשל אותו במשך 3 ימים. זה אומר שהיו צריכים אנשים על מנת לשמור את האש במשך 3 ימים. כמה אנשים צריכים בסה"כ על מנת לבצע את כל הפעולות, לחתוך אבנים, עצים, לשמור על אש. האם לכל הבתים היו ריצפה סיד או הוא סמל מעמד? זה מעיד על מבנה החברתי של היישוב, שיש חלוקת עבודה, היררכיה, אנשי מקצוע, ניהול. אלו הדברים שיותר מעניינים את הארכיאולוגים.

מאמר יריחו והזכות לארץ ישראל:
 
http://www.global-report.com/jonas/?l=he&a=5906

תקופת ניאוליתית הקרמיקה. האדם מתחיל להשתמש בכלי החרס. איך אפשר לזהות תקופת החרס? לפי הידיות. הארכיאולוגים מנסים לחבר את החלקים ולשחזר את הכלי.

יש התפתחות של עולם, דעות, תפיסות עולם ולא כל כך מבינים מה בעצם רצו אותם אותם אנשים שהורידו את הראש של המתים, את הלסת התחתונה, שמו עיניים, תסרוקת מאספלט. האם כך רצו להראות בחי הנצח, האם קשור לאמונה? איך אנחנו יכולים לפרש תרבויות קדומות הוא מאוד אצום. כמו כן כל הקשור לצלמיות.

בשנות ה- 50 התגלה על יד קיבוץ גשר, פסלון שקיבל את הכינוי הונוס ממוכרתה. דמות האישה בתקופה הניאוליתית. רגליים, יריכיים גדולות, צורת הפנים מיוחד. מה הם ייצוג? מה פונקציה של האישה בעת העתיקה?

בתרבות הירמוכית מוציאים הרבה דמויות

צלמיות

 

אתר מאוד חשוב של אותה תקופה נמצאת באזור הירמוך ועל שמו נקראת את התרבות, תרבות הירמוכית. שטח האתר כ-200 דונם וזהו היישוב הגדול ביותר בעולם מאותה תקופה של ראשית החקלאות והקדרות. המוזיאון בשער הגולן מציג את הממצאים של תרבות פרהיסטורית ייחודית, שנמצאו באתר סמוך לקיבוץ, ליד נהר הירמוך. התרבות החומרית שממצאיה התגלו במקום (ועדיין ממשיכים להתגלות), חושפת את אורח החיים של כפר חקלאי קדום בן 7,500 שנה.

הכפר בשער הגולן שימש בזמנו מרכז פולחני ואמנותי מהחשובים במזרח הקדום. במקום נתגלו כלי עבודה כמו סכינים וגרזינים, כלי חרס, חפצי אמנות וממצאים אחרים. מרשימות מאוד הן צלמיות הפריון, שנעשו מחרס ומחלוקי נחל. צלמית (Icon, אייקון) הינה סמל חזותי פשוט, שנועד להעביר מסר קצר וברור ללא שימוש במלל. בצלמיות הנשים ייצוג של אלה ירמוכית שסגדו לה התושבים הקדומים של אתר שער הגולן. יש פסלים של נשים וגברים אבל הרוב הם נשים. בדרך כלל את פריון הגברי פסלו אותו עם אבר מין גדול, את הפריון הנשי עם ישבן גדול. יש לשים לב גם לצורת הראש, אף ואוזניים.

250 צלמיות נמצאו בחפירות בקיבוץ שער הגולן. הצלמיות הם פסלונים בעלי גוף נשי מאוד ואגן גדול ולכן חושבים שהתקיימה כאן תרבות מטריאכליות שקידשה את הנשיות והפריון. תרבות הפריון המוצגת במוזיאון מפותחת מאוד. הירמוכים ייחסו חשיבות רבה לגוף הנשי, ליכולת הפריון שלו, והעתיקו את סמני הפריון גם לעבודת האדמה.

ע"פ הפרשנות כאשר מציגים גוף אישה עם אברי מין כל כך מוגשים אז קשור לפריון. בתקופה שמתחילים לגדל גידולי חקלאי ולבעלי חיים, לאדם יש שליטה על הפריון. ככל שהוא מאמין יותר בכוח על שיכול להשפיע על הפריון שלו, אמונה שאלוהי הפריון יבוא לעזרתו ניתן למצוא גם בתנ"ך, סיפור של עקרות (שרה, רבקה, רחל, לאה). שליטה  בפריון של אנשים, חי וצומח תלוי בכוחות על וצריכים לעשות פעולות שאנו מגדירים פעולות פולחניות.

בקיבוץ שער הגולן גם נמצאו אלפים של חלוקי נחל וחלוקי בזלת. כולם עברו טיפול, ניתן לראות שרצו לייצג דמות עם פנים, ידיים ורגליים ויש כאלו שרק יש עיניים ופה. הרבה חלוקים חרוצים בדגמים גיאומטריים. לא יודעים האם יש משמעות. בדרך כלל הדמות מקרינה מסר מסוים והוא צריך להיות ברור. אם רואים אישה עם ישבן גדול ושדיים גדולים אז זה מסר של אישה פורייה. מה הקשר של עיניים לפריון? לכן כאשר מדגישים את העיניים המסר הוא אחר. היום מזוהה עם נפש, ראיה, פיקוח, תקשורת. אולי קשור על דמות שמסתכל, כלומר, כוח עליון שמסתכל, אלוהות.

צלם האישה באומנות הניאוליתית אינו אלא אב טיפוס של האלה. יש אמונה בהרבה מקומות של העולם של אם כל חי עם אלה, אלה הגדולה, שהיא נותנת את חיים לאנושות.

צלמיות שימשו כנראה גם כקמעות (להפריה, נגד עין הרע,…). היו קשורות אולי לפולחן המת, פולחן האבות, וכולי. לא ידעו להסביר יותר מדי ואז אמרו על הדברים שכנראה שימשו. היום בודקים קצת יותר.

צלמיות מפורטות, פנים, עניים, סכמטיות, מופשטות. מבגישות את המרכיבים החשובים ביותר להעברת המסר הסמלי או דתי. אברי המין ושריין אינם מודגש כלל. האמנת צלמיות פריון. תיאור העיניים שכוח לעינם תפקוד של ראיה, פיקוח תקשורת. האם מסמלות הצלמיות את חפיסה שהאדם נתן לפיקוח כוחות עליונים, שמעכשיו נצפים ויודעים ואל כן היא מחויב לקוד תרבותי, דתי ומוסרי.

בהתחלה לא מצאו מקום מגורים אז שלפני 10 שנים בדקו באזור שהיה ברכות דגים שנמצא כמה מאוד מטרים. אפה שאתה מחפש לא מוצא. אם לא מוצאים, זה לא אומר שלא קיים. כך שכל מה שחשבו אז על התרבות, היום אינו נכון. מצאו אתר מאוד גדול, חצר, חדרים מסביב, על גבול בניה ציבורית, והיה גם באר בתוך האתר בעומק של 20 מ. צריכים טכנולוגיה על מנת לבנות אותו וכמו כן מצביע על מערכת מנהלית שמפקחת על ענייני המים. האתר חי רק בתקופה הזאת.

מסתורית מאוד בעיני החוקרים העובדה שהירמוכים נעלמו מהשטח בבת אחת ובלי להותיר סימן, בעוד עצמות שנמצאו באדמה מעידות על כך שהירמוכים שחיו כאן הצליחו לביית את הזאבים, גידלו כלבים, כבשים, עזים, חזירים, בקר, הרי שרק סוג אחד של עצמות לא נמצא באדמה – עצמות בני אדם. לכן, מניחים הארכיאולוגים שהירמוכים נטשו את החיים כאן, כגוף אחד, מסיבות שאינן ברורות דיין.

לפי החוקרים הצלמיות קודם השתמשו בהם טכס חקלאי או פולחן, צריכים להתפלל לטבע ואולי צריכים את העזרה של אלילים. יתכן שזאת התקופה שמחיל להתפתח את הרעיונות של הדת.

מוזיאון שער הגולן:
http://ilmuseums.com/museum_HEB.asp?id=120

http://www.shaar-hagolan.co.il/site/biz.asp?page_id=464&pa_id=428

http://archaeology.huji.ac.il/golan/

לפעמים הולכים למוזיאון, רואים תמונה ומקבלים הסבר. גם כאן זה עניין של פרשנות. עוד יותר קשה זה פרשנות היסטורי. אם רואים את ההתפתחות של המין האנושי אפשר לראות שמהתחלה יש שלושה מתחים חברתיים: הראשון המתח הקיים בין חיים למוות, החרדה, הפחד למוות תמיד היה. המצרים מתמודדים הבעית המוות באמונה שיש חיי נצח, תרבויות אחרות מאמינות עם גילגול נשמות, אחרות עם גן עדן וגיהנום. המתח השני הוא בין הברה שמחוברת לטבע ובין החברה שיש לה סדר חברתי מאורגן שהיא החברה המבויתת. היום ניתן לראות המתח בין הבלגן שכל אדם הוא ומתנהג לפי דעתו ובין אדם שגר בתוך החברה עם סדר חברתי של נורמות וחוקים. בין ציביליזציה ואנרכיה. המתח השלישי הוא בין זכר ונקבה, בין המינים. אם לוקחים את שלושתם אז ניתן לראות שהאומנות, פולחן, התנהגות האנושי עוסקת בסופו של דבר בהם במשך כל התקופות. כך ניתן לפעמים להבין סמלים.

יש ביטוי בארכיאולוגיה: ההווה הוא מפתוח לעבר. אנו חייבים להניח שהראש של אותם אנשים שחיו בעבר בגדול עובד כמו הראש שלנו. הם פחדו מהמוות, היה מתחים בין המינים, אנרכיה חברתית, וכולי. כל מה שמפריע לאדם היום גם היה בעבר גם כאשר אנו לא יודע מה היה בתקופות קודמות.

תולדות המחקר

כתיבת תגובה

שמות תקופות ארכיאולוגיות

במאה ה-19 החליטו לתת שמות משותפים שיתאימו פחות או יותר לתקופות ארכיאולוגיות, כשאר הרעיון היה שהאנושות הולכת מהפשוט למורכב בתהליך הדרגתי. הדרך לתארך את הקופות ולתת שמות היא על פי החומרים שהשתמשו ושעשו מהם כלים.

התקופות הקדומות נקראות תקופות האבן, שהן מאוד ארוכות. האדם הקדמון חי לפני 2 מיליון שנה ותקופת האבן מסתיימת לפני 6000 שנה בארץ ישראל. מחלקים אותה לתת תקופות: הקדומה, התיכונה והחדשה. אנו נלמד בקורס החל מתקופת האבן החדשה, כלומר, לפני 8300 שנה. מתי מסתיימת תקופה ומתחילה תקופה חדשה? זאת כאשר חלים כמה שינויים משמעותיים, שכן קצב ההתפתחות וההשתנות בתקופות הקדומות היה מאוד איטי.

בערך בשנת 4500 האדם מגלה שימוש במחתכת, האדם החל לייצר כלים מנחושת, שינוי מאוד משמעותי, התקופה נקראת כלקוליתית, כלקוס = נחושת,  ליתוס = אבן . לאחר מכן תקופת הברונזה. הברונזה הוא חומר שדורש תהליך. תקופת הברונזה מחולקת גם לשלוש תת קבוצות, קצב ההשתנות הוא יותר מהיר. תקופת הברונזה המאוחרת מתחילה בשנת 1575, התאריך מצביע על אירוע היסטורי, מצרים כובשת את ארץ כנען שהופכת להיות חלק מהאימפריה המצרית. התקופות קשורות לשינוי טכנולוגי והיסטורי. מגיעים בסוף שנת ה- 1000 לתקופת הברזל, כלומר, האדם יודע לייצר ברזל. החל מסוף תקופת הברזל מתחילים לקרוא לתקופות לפי העמים ששולטים בארץ ישראל. התקופות הן לא נכונות עבור כל העולם אלא רק עבור ארץ ישראל ואולי גם באזור. באנגליה נמשכת תקופת האבן כאשר במזרח התיכון נמצאים כבר בתקופת הברונזה, קצב ההתפתחות באירופה היה יותר איטי מאשר מזרח התיכון. גם החלק ההיסטורי, התקופה הביזנטית מסתיימת בארץ ישראל עם הכיבוש הערבי בשנת 639 ונמשכת עד המאה ה-12, ואילו בטורקיה נמשכת אותה תקופה עד מאה ה-15. גם כאשר נמצאים בתקופת הברזל ממשיכים להשתמש בחומרים האחרים. בארץ ישראל קוראים לתקופת הברזל א' גם בשם התקופה הישראלית או תקופת הכיבוש וההתנחלות או תקופת הברונזה שהיא התקופה הכנענית.

תולדות המחקר

באיזו פקולטה באוניברסיטה צריכים ללמד ארכיאולוגיה? בפקולטה למדעי הרוח, אבל היום יש ארכיאולוגים שאומרים כי הלימודים צריכים להיות בפקולטה למדעי החברה. ממתי יש ארכיאולוגיה? באותו רגע שיש אנשים ששואלים מה קרה, מתעניינים בעבר, אז יש ארכיאולוגיה, אבל אם מחפשים חקר סיסטמתי של העבר אז רק החל במאה ה-16. תקופת הרנסנס באיטליה מתעניינת ביוון הקלאסית, בעצם מנסה לחדש אותה. מי שבונה מבנים באותה תקופה במתכונת של מקדשים הוא הארכיאולוג שחוקר את התקופה הקלאסית, גם במאה ה-16 יש אנשים שמטיילים בארצות כמו מצרים, למרות שהם לא מבינים את השפה. השיטה המדעית בארכיאולוגיה צריכה להיות מיוחסת לנפוליון. כאשר הוא יוצא למסע כיבוש במצרים במאה ה-18 לוקח עם הצבא שלו קבוצה שלמה של אנשי מדע, ביניהם דוברי שפות עתיקות, גיאוגרפים, וכולי. הם מתעדים את כל הדברים, בעלי חיים, נהר הנילוס, מבנים עתיקים, הם מוציאים לאור ב-5 ספרים את התיאור של מצרים. הם לוקחים אבן שנקראת "אבן רוזטה", היא סלע דיוריט מסוג גרנדיוריט (שבעבר נחשבה בטעות לגרניט או בזלת). האבן נתגלתה בעיר הנמל המצרית רוזטה (כיום ראשיד) ב-15 ביולי 1799 על ידי קפטן פייר בושר (Pierre Bouchard). על האבן חקוק טקסט בשתי שפות – יוונית ומצרית קדומה, ושלושה סוגי כתב – כתב הירוגליפי (geroglifica), כתב דמוטי וכתב יווני. כיוון שיוונית היא שפה מוכרת היטב, שימשה האבן כמפתח לפענוח הכתב ההירוגליפי בשנת 1822 על ידי ז'אן פרנסואה שמפוליון (Jean-François Champollion) ובשנת 1823 על ידי תומאס יאנג (Thomas Young). פענוח הכתב אפשר תרגום טקסטים הירוגליפיים נוספים. כך התחילו להבין את התרבות המצרית שחשבה שהיא מלאת דברים מוזרים, אז רואים שיש לה גם שירה ומייצגת את התרבות מלפני 5000 שנה. במקביל מגיעים חוקרים לעיראק, מסופוטמיה, כאשר היא הייתה תחת שלטון אוטומני, וגם מצליחים לפענח את כתב היתדות (יתד) ומחפשים את האתרים החשובים. בשנת 1863 חוקר גרמני אומר שטרויה לא הייתה מיתוס ששיך לספר אודיסיאה ומגלה את האתר בטורקיה, באסיה. במאה ה-19 מתקיימות חפירות במצרים ומסופוטמיה, מחפשים את העולם העתיק, כך גם ארץ ישראל מתחילה להיות אבן שואבת להרבה חוקרים. הרבה בריטים, גרמנים, צרפתים שיותר היו מעוניינים למצאו את הקשרים עם התנ"ך, הברית הישנה והחדשה, כלומר, חייו של ישו בארץ ישראל.

תקופות התפתחות:

1 ) שלב ראשון, החל מאמצע מאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה, 1914.

בשנת 1865 נוסדה הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל Palestine Exploration. יש בה מספר קרטוגרפים ומבצעים מפות הארץ. התמות המאוד בולטות הן של פלינדרס פיטרי, אבי הארכיאולוגיה בארץ ישראל. הוא התחיל את החקר המדעי בפעם הראשונה. בהתחלה היה במצרים ושם לב שהקרמיקה מקבר לקבר היא שונה, בין קבר משנת 2500 לקבר משנת 1800 למשל, כלומר קברים מתקופות שונות. הוא העלה לראשונה את העניין של הטיפולוגיה, רשם הכל בטבלה כולל ציורים, חיבר את המדריך הראשון לטיפולוגיה מיצרית. הוא הגיע לארץ ישראל בשנת 1892 ווהתחיל חפירה באזור קריית גת. תל חסי הוא התל הראשון בו פיטרי חפר, הוא מוצא כמה שכבות, כמו כן מוצא קרמיקה שמוכרת לו מאותן חפירות במצרים ומצליח לתארך אותה רק על סמך הטיפולוגיה. הוא הראשון שהבין שהתל בנוי משכבות, והחל לאפיין את הממצאים והכלים של כל שכבה ושכבה. באופן זה הוא יכול גם להבין את ההתפתחות החומרית וגם להשוות בין ממצאים מחפירות שונות של הארץ ולתארך אותם בהתאם.

תל חָסִי (בערבית: תַל אל-חַסִי) הינו תל עתיק באזור השפלה הממוקם על גדות נחל שקמה, כ-10 ק"מ מדרום לקריית גת. התל מזוהה עם העיר המקראית עֶגְלוֹן. העיר המשיכה להתקיים לכל אורך תקופת השופטים וממלכת יהודה. עגלון נהרסה ככל הנראה בידי נבוכדנצר מלך בבל בסביבות שנת 586 לפנה"ס אך נבנתה מחדש כנראה בתקופת שיבת ציון והמשיכה להתקיים לכל אורך התקופה הפרסית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית ועד התקופה הביזנטית.

החפירות הארכיאולוגיות הראשונות נערכו באתר בשנת 1890 על ידי סר פלינדרס פיטרי אשר היוו את החפירות הארכיאולוגיות המדעיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל. פיטרי חפר במקום מאחר וסבר לפני החפירות כי מדובר בלכיש העתיקה. החפירות הצליחו לחשוף מספר ממצאים מעניינים.

במשך 50 השנים הבאות פיטרי חופר כל חורף במצרים 3 חודשים, לאחר מכן הוא מגיע לארץ ישראל, בערך באביב, בוחר תל, וכך חפר 20 אתרים בדרום. אשתו מציירת את החפצים. בחודש יוני נוסע לאנגליה ומלמד סמסטר קיץ באוניברסיטה ומוציא כל שנה שני ספרים. אומרים שהוא ידע לכתוב בשתי ידיים שתי שפות בו זמנית. במלחמת העולם נשאר פיטרי בירושלים ונפטר בשנת 1942.

פלינדרס פיטרי קבור בירושלים, בהר הזיתים בבית קברות פרוטסטנטי. אולם קבורתו חלקית בלבד כי אחרי מותו אשתו הלכה לרופא והתייעצה אתו כיצד ניתן לדעת מה היה סוד גאונותו של בעלה. הרופא אמר לה שבארץ אין לנו שום אפשרות לדעת. לשם כך עליה להשאיר את הגוף בירושלים ולשלוח את הראש ללונדון, כדי שיחקרו את סוד גאונותו של בעלה. הגוף נשאר בירושלים והראש נשלח ללונדון, אבל בעיצומה של המלחמה הבלגן חגג והראש של פיטרי לא נמצא עד היום. ע"פ סיפור אחר, הוא משארית צוואה ומבקש להיקבר בירושלים, אבל לשלוח את המוח שלו ללונדון כדי לבדוק איך נראה המוח של גאון.

פיטרי  חפר את התלים כמו שמקלפים בצל. עבד בכל תל שנתיים או שלוש ולא הספיק לפרק את כולו בגלל שרצה לעבור לתל הבא. באותה תקופה בשנת 1912 מגיע עוד חוקר בריטי שמו רוברט מקאליסטר. הוא מגיע לתל גזר.

תל גזר השוכן בשפלה הצפונית, כ-8 ק"מ מדרום מזרח לעיר רמלה, הינו אחד התלים הגדולים והחשובים בהיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל, ממוקם באחד מצמתי הדרכים החשובים בארץ ישראל באותה תקופה.

אתר תל גזר:  http://www.bibleage.com/site/gezer.html

כאשר מקאליסטר מגיע לתל גזר הוא רואה כי אינו בצורת הר בסגנון גאוס אלא שיש בו שתי גבעות ובאמצע בקעה. ואז הוא ממציא שיטה אשר מחלקת את האתר ל-20 שדות או חלקים ומתחיל את החפירה חלק אחרי חלק, את האדמה שהוא מוציא מהחלק הראשון הוא זורק מחוץ לתל. חופר עד שהוא מגיע לסלע האם ומתעד את כל השכבות וכל מה שהוא מצא. בחלקים הבאים הוא זורק את האדמה בחור של החלק הקודם, כך הוא גרם לתערובת של שכבות. מקאליסטר לא הצליח לסיים את כל החלקים. הוא גם מצא שדות בהם היו מבנים גדולים ולא הרס אותם. הוא הבין שיש דברים יוצא דופן ומשאיר אותם לדורות הבאים.

הדמות השלישית היא  גוטליב שומאכר. בין השנים  1903 ו-1905 עומד בראש משלחת חופרים קטנה שמתחילה לחפור בתל מגידו מטעם החברה הגרמנית למחקר ארץ ישראל. הימים ימי השלטון התורכי בארץ, והארכיאולוגיה המודרנית עדיין בחיתוליה. הידע על מגידו אפסי. במקורו היה שומכר מהנדס, אולם הוא היה גם ארכיאולוג חובב. הוא עלה לארץ עם הוריו כאשר היה בן 12 היה מבני המושבה הטמפלרית בחיפה ונקבר בבית הקברות של הטמפלרים בחיפה. תכנן חלקים מהעיר ובנוסף את תוואי רכבת העמק. שומאכר גם חפר מקומות כמו ברעם וכפר נחום.

שומאכר היה דמות צבעונית ויוצאת דופן בנוף הארצישראלי של הימים ההם. הוא נולד באוהיו, ארצות הברית, למהגרים גרמנים שעמדו להגר שנית מארצם, הפעם לארץ הקודש, בעקבות הצטרפות האב לאגודת הטמפלרים. שומאכר התבגר בחיפה ולמד בה את יסודות ההנדסה, הרישום והמיפוי, אחרי כן רכש גם השכלה פורמאלית בבתי ספר גבוהים להנדסה ואדריכלות בגרמניה. תקצר היריעה מלהכיל את כל עיסוקיו ועלילותיו המפוארות בארץ ישראל, חוקרים אחדים סבורים שמדובר באחד מגדולי האישים שפעלו כאן. הוא תכנן בניינים, מזחים, דרכים ומסילות ברזל, מדד ומיפה חבלי ארץ וערך חפירות ארכיאולוגיות, בעיקר בצפון הארץ ובעבר הירדן המזרחי. החשובה שבהן הייתה בלי ספק חפירת תל מגידו, שומאכר היה בין הראשונים שהעריכו כי אכן מדובר במגידו ובשרידים מתקופת מלכי ישראל. הוא חפר תעלה ברוחב של כעשרים מטר ועוד תעלות קטנות אחדות, וחשף כמה שרידי מבנים. אחד מממצאיו החשובים הוא חותם אבן שעליו חרוט אריה שואג, ארכיאולוגים משייכים אותו לתקופת ירבעם השני וסבורים שהיה של אחד מפקידי המלך. תעלומה אופפת את מקום הימצאו של החותם, שהיה עשוי אבן יקרה. לאחר שנבדק ותועד, הוא נמסר לסולטן התורכי, הסולטן שמר אותו באוסף המלכותי או במוזיאון הארכיאולוגי בקונסטנטינופול, ומאז אבדו עקבותיו.

בשנת 1914, מלחמת העולם הראשונה, השלב הבא של חפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל ממשיך בשנת 1921. בארץ ישראל יש שלטון בריטי והם בין הראשונים המחוקקים חוקים להגנת העתיקות. מקימים מחלקת ארכיאולוגית שבראשה עומד ארכיאולוג בעל שם. החוק לא מאפשרת לכל אדם לבצע חפירות, הם נותנים רישיון לחפירות. רוב המבנים בארץ נחפרו באותה תקופה. כמה מאותן חפירות הן מאוד חשובות בגלל ההסתכלות והתפיסה איך מתפתחות שיטות החפירה. החפירה הכי חשובה הייתה של תל מגידו שבו יש שכבות של כל התקופות החל מתקופה הכלקוליתית ועד סוף תקופת ממלכת ישראל, בערך 7000 שנה. תל מגידו נמצא על אחת הדרכים הכי חשובות בארץ ישראל, דרך הים. זה הוא תל לא כל כך גדול.

בשנת 1925 מגיעה משלחת מאוד גדולה עם 4 ארכיאולוגים חשובים ששיכים למשלחת המכון המזרחני של אוניברסיטת שיקאגו. הם חופרים בין השנים 1925 עד 1939. הגוף שממן את החפירות הוא קרן רוקפלר. התוכנית ההתחלתית הייתה לקלף את התל שכבה אחרי שכבה וכך רצו להגיע להבנה לגבי ההתיישבות בארץ ישראל. מתחילים ומוצאים מבנים מודרניים, מכיוון שהם לא חשובים אז מורידים אותם. שכבה שתים גם לא כל כך מעניינת ומגיעים לשכבה שלוש ומתחילה להיות בעיה. היא שייכך לעיר הישראלית האחרונה שחרבה בערך בשנת 722 לפנה"ס עם חורבן ממלכת ישראל. לקח להם 10 שנים להגיע אליה אבל יש בה הרבה עניין היסטורי, עיר מתקופת התנ"ך. לכן הבינו שאם מורידים אותה אז מאבדים הרבה מידע, כמו כן אם הם ממשיכים לעבוד באותו קצב אז יצטרכו הרבה שנים. אי אפשר היה להמשיך לקלף את תל, השאירו את השכבה הזה בראש התל ובכמה מקומות כמו שערי העיר הם עבדו בחתך. הוציאו חלק מן התל מהחלק העליון עד הסלע האם. מצאו 24 שכבות, כך הגיעו למסכנה ששיטת לקלף את התל אינה טובה ונכונה. במשך כל החפירות הם כתבו דוח. אם לא מציירים, משרטטים ומתארים מה שהיה אז כל מה שהיה נעלם. הם פרסמו את כל הדוחות בספרים שנקראים הדוח של מגידו.

משנת 1960 ועד שנת 1971 חידש המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ברשות יגאל ידין את החפירה. אברהם איתן חפר בשנת 1974.

משנת 1989 עד היום המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ברשות פר' פינקלשטיין, הוא חופר כדי לתקן טעויות של חוקרים קודמים.

אותו גורל לא חל על תל בית שאן. הוא נחפר ע"י ארכיאולוגים מאוניברסיטת פנסילבניה בין השנים 1921 עד 1933. הם חיסלו מהר מאוד 9 שכבות, התיעוד שלהם היה רע מאוד, הם הגיעו עד לשכבות של התקופה הכנענית ואז הבינו שהם לא יכולים להמשיך.

אתר בית שאן:  http://www.bibleage.com/site/beit_shean.html

ארכיאולוג אמריקאי שהיה תיאולוג וויליאמס אולברייט, איש דת, פרופסור לארכיאולוגיה בארצות הברית, עם ידע בתקופת המקרא חשב שהארכיאולוגיה יכולה לפתור את הבעיות של המקרא. בשנות ה-20 הגיע לארץ ישראל ללמוד ארכיאולוגיה, הוא מתחיל לחפור תל בית מרסים בו נחשפו שכבות יישוב מהתקופות הכנענית הקדומה, התיכונה המאוחרת ומהתקופה הישראלית. הרעיון היה לחפור את התל בצורה הכי מדויקת שאפשר, לכן הוא ממציא שיטה לחלק את השטח ולחפור באופן מאוד מדויק, את השכבות שמרכיבות אותה. תלמידו היה יגאל ידין בנו של ארכיאולוג אליעזר סוקניק.

אתר תל בית מרסים:  http://www.bibleage.com/site/beit_mirsim.html

תילים באזור עזה באר שבע

באותו זמן עובד חוקר בריטי בתל לכיש בראשותו של פרופסור ג.ל. סטרקי. בדרך מתל לכיש לירושלים סטרקי נרצח.

אתר תל לכיש:  http://www.bibleage.com/site/lachish.html

גם חופרים בשומרון סבסטיאן, יש בו אתר אלניסטי רומי שנקרא סבסטיאן. זאת פעם ראשונה שמשתתף בחפירה ארכיאולוג ישראלי. תקופת החפירה מסתיימת בשנת 1939 עם מלחמת העולם השנייה. בסוף מלחמת העולם השנייה פורצת את מלחמת העצמאות ופעילות החפירות הארכיאולוגיות מתחדשות בשנת 1950 בתום מלחמת העצמאות. ממשלת ישראל נותנת רישיונות חפירה,הראשון שמקבל רישיון הוא פרופסור בנימין מזר על מנת לבצע חפירות בתל קסילה. היום מוזיאון הארץ או ארץ ישראל ברמת אביב יושב לאורכו של נחל הירקון. נתן אלתרמן כותב שיר בשם "העיר החדשה" – על הממצאים במקום.

אתר תל קסילה:  http://www.bibleage.com/site/qasile.html

יגאל ידין היא הדמות הדומיננטית משנות ה-50 עד שנות ה-70. הוא החוקר המרכזי באותן שנים. שתי החפירות הגדולות שלו, מצדה ותל חצור. קו השחור שרואים בשיחזור הקירות שייך לו. הקו מפריד בין הממצאים ובין החלקים ששוחזרו. חפירות אלו הביאו לתמורה מאוד גדולה לחקר הארכיאולוגיה.

יוחנן הארוני היה מן הארכיאולוגים הבולטים בישראל, במיוחד בתחום הארכיאולוגיה המקראית והגיאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל. הוא היה באוניברסיטה תל אביב. המחלוקת בין אנשי ירושלים ואלו בתל אביב ממשיכות ללבות הרבה אש. הוא חקר ברמת רחל, ערד, באר שבע.

ידין בשנות ה-50 בתל חצור גיבש את שיטת החפירה הישראלית. ידין ניסה לשמר ולנוע בין שתי מגמות, בין לבצע חפירה בשטחים פתוחים ותיעוד מדוקדק, שיטת אולברייט, ולתארך כל מה שאפשר ובעיקר לבצע חקירות באתרים שיש בהם עניין יהודי.

חפירה אזורית. השיטה אומרת שהחפירה צריכה להיות בשטחים רבועים של 5 מ. כל צד. מודדים את כל השטח ומחלקים אותו לריבועים. יש מחיצות, קירות עפר שתומכות ומאפשרות לבצע את החפירה. יכול להיות שטחים מעל 5 מ, אבל בדרך כלל כולם ישירים. חופרים כל ריבוע עד שמגיעים לרצפה. בשיטה זאת רואים את כל החפצים ומתעדים אותם בהתאם לרבוע שבו הם נמצאים. לפעמים קשה להפריד בין תקופות, ולא תמיד מוצאים ריצפה. השכבה עד הרצפה העליונה ביותר (למעשה הרצפה הראשונה שנמצאה) נקראת לוקוס 1.  לאחר שמסיימים לחקור את לוקוס 1 אפשר להמשיך למטה עד לרצפה השנייה.  שכבה זאת תיקרא לוקוס 2.  גם אם הייתה טעות בחפירה בשטח מסוים אז ניתן לתקן בשטח הבא. השיטה מאפשרת בקרה. מה השיטה לא נותנת? למשל תמונה איך הייתה העיר. כך נכנסת הגישה של ידין שצריך לשמר גם את ארכיטקטורה, לכן הוא לקח ארכיטקטים לעבוד איתו מכיוון שיש להם את היכולת לראות איזה סוג של מבנה היה או עמד שם. בשלם מסוים מורידים את מחיצות, רואים את הארכיטקטורה ואם יש מבנה שראוי לשימור.

היום נהוג להשאיר במכוון חלקים בלתי חפורים למען הדורות הבאים. הסיבה איננה טוב לב, אלא תקווה שהטכנולוגיה העתידית תאפשר לחפור בטכניקות אחרות שמגדילות את הסיכוי למצוא ממצאים ומפחיתות את הסיכון לאתר.

אתר תל חצור:  http://www.bibleage.com/site/hazor.html

באותה תקופה קיימת בארץ עוד ארכיאולוגיה כמו גם בירדן, יש בה אתרים מקראים מאוד יפים.

משנות ה-70 עד היום, מבצעים חפירות בצוות גדול הכולל בעלי מקצוע שונים, תיאולוגים, ארכיאולוגים בהתמתחות בעצמות, אנתרופולוגים, מה האנשים אכלו?, ע"פ החי והצומח ניתן להבין את השינויים באקלים, כימאים. היום גם לא חוקרים תל בודד אלא המערכת עם יישובים קרובים או צמודים, לכן מדובר במחקר אזורי. מבצעים חקר אסטרולוגי, מתעדים במפה כל דבר שרואים בשטח. מידע שניתן להשיג ע"י הקרמיקה הוא באזור שהייתה התיישבות והתקופה שלה.

היום מדברים על ארכיאולוגיה חדשה. הארכיאולוגים הלכו קודם לחפש את הארמונות, מקדשים,… היום מתעניינים בדברים הקטנים ומנסים להבין מה היו יחסי הגומלין בתוך החברה עצמה, אמונות וכולי. היום הארכיאולוגיה הרבה יותר סוציולוגית ואנתרופולוגית, רואה היבטים כלכליים, טופוגרפיים וכולי.

שיטות המחקר הארכיאולוגי

קיימות שתי שיטות מחקר ארכיאולוגי: 1) סקר ארכיאולוגי. הוא בדיקה של פני השטח ללא חפירה.  לאחר סריקת פני השטח הממצאים מצולמים, נרשמים ונאספים.  הסקר הוא לרוב על פני שטח רחב, מהיר ושטחי.  הסקר נעשה בצורה יזומה או כצעד מקדים לבניה על פני שטח.  מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שכל השטח שלה למעשה כבר נסקר. 2) חפירה ארכיאולוגית. מחולקת לחפירה מתוכננת ולחפירת הצלה. חפירה מתוכננת, כשמה כן היא, חפירה שמבוצעת על ידי רשות העתיקות או אוניברסיטה בשטח שתוכנן מראש לחפור אותו. חפירת הצלה היא חפירה בשטח שמתוכננת עליו בניה. בעקבות החפירה יתכן שהממצאים יורחקו (במידת האפשר) מאתר הבניה והשטח ישוחרר. לעומת זאת, אם מגלים אתר בעל חשיבות וייחודיות, ניתן על פי חוק העתיקות לא לשחרר את השטח לבניה.


מאמר חמישים שנות ארכיאולוגיה בישראל:
* פרופ' אליעזר אורן – המחלקה למקרא ומזרח קדום, אוניברסיטת בן- גוריון בנגב.
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1520

הגדרת מושגים

2 תגובות

הגדרת מושגים

ממצא עתיק, עתיק יכול להיות יחסי. על מנת לשמור ממצאים עתיקים קיים חוק עתיקות. החוק אומר שאסור לקחת ממצאים או לנהל חפירות ארכיאולוגיות באופן אישי, אפילו אם מוצאים מטבע צריכים לדווח לרשויות. החוק מגדיר שכל החפצים אשר שייכים לתקופה שלפני שנת 1800 הם חפצים עתיקים.

שני תחומי ידע עוסקים בחקר התקדמות האדם, ובעברו של המין האנושי: הראשון הוא היסטוריה והשני הוא הארכיאולוגיה, שני תחומי ידע אלו שונים זה מזה, ואין תחרות ביניהם. אבל ההיסטוריה מוגבלת בחקר תעודות, ההיסטוריון חוקר טקסטים כתובים, ניתן למצוא טקסטים עד 5000 השנים האחרונות. לעומת זאת הארכיאולוג חוקר חפצים וממצאים מלפני שני מיליון שנה, בישראל קיימים ממצאים מלפני מיליון שנה. לכן תקופת הפרהיסטוריה מתבססת על ארכיאולוגיה, לעומת התקופות האחרונות שיש יותר מידע, לכן ניתן ללמוד יותר על תולדות האדם, באלו כלים השתמשו, בתים, ארמונות. החוקר הארכיאולוגי מתעד את הממצאים, ומה שמעניין באמת זה מי היו האנשים מאחורי ממצאים אלו, ניסיון לשחזר את אורח חייו של אדם בימי קדם.

מהי ארכיאולוגיה?

הארכיאולוגיה חוקרת את כל השינויים בעולם החומר, כלומר, הארכיאולוגיה עוסקת בחפצים, פריטים שאדם משאיר אחריו, לדוגמא אדם לוקח אבן, משפשף את האבן ומייצר כלי. אלו פריטים מאירים על הפעילות שלו, כמובן, עד כמה שניתן להבין מה שרד, מי הם?. לפי המקומות ניתן לראות שקיימים חפצים ששורדים יותר או פחות, תלוי באקלים, למשל במצרים יש אקלים מאוד יבש ולכן שורד הרבה מאוד, לעומת זאת בארץ ישראל יש אקלים מאוד לח והרבה חפצים לא נשמרים. חפצים שהשתמש האדם נקברו בצורה מסוימת והפכו לממצא ארכיאולוגי, מגיע הארכיאולוג ומנסה לשחזר, במידת האפשר, את הפעילות שכתוצאה ממנה נשארו חפצים אלו ודבר שני את המחשבה ואורח החיים של אותם אנשים, המבנה החברתי, מערכת יחסים בין חלקים שונים בחברה, אמונות ודעות האנשים בעבר. אנו יכולים להסתכל במבנה הבית שאנו גרים ולחשוב מה יכולים להגיד עלינו בעוד אלף שנה. מה מכל הדברים האלה יישאר? כלי חרס, מתכת, פלסטיק … מה יוכלו להגיד על החיים שלנו, מצוקות, אורח חיים, פוליטיקה, אמונה, מבנה חברתי, וכולי … זה לא דבר פשוט.

ההיסטוריה אף פעם היא סובייקטיבית (סובייקטיביות היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. את הסובייקטיביות נהוג להנגיד לאובייקטיביות). מכיוון שמי שכתב תמיד מספר מה שהוא רוצה שנדע, כלומר, לפעמים חסר מידע, ואחר כך יש פרשנות שגם היא סובייקטיבית (לדוגמא, אנו יכולים לקרוא הרבה ספרים על המלחמות עם מדינות ערב אבל אנו לא בודקים מה הם כותבים). לפעמים אותם ממצאים נשארו ללא שנתכוון כמו בעיר פומפיה Pompeya : לאחר התפרצות הר הגעש האנשים ברחו  ולקחו רק את הדברים היקרים והחשובים להם, אבל מה שנמצא היום באותם בתים אז זה רק במקרה. גם בארץ היו ישובים שנהרסו ברגע של קטסטרופה כמו רעידת אדמה, לכן אין חשיבות לבוא ולומר מה כדי להשאיר כאן לדורות הבאים. בין הגישה של היסטוריון ולבין הגישה של ארכיאולוג. אם הארכיאולוג מצליח לשחזר את אותו אורח חייו של אדם, את הסיפור שלו, אז הוא בעצם נהפך להיסטוריון.

סטרטיגרפיה: עקרון ההשתכבות

שרידים מעשי ידי אדם מצטברים באתר זה על גבי זה, לפי סדר הזמנים, כאשר השרידים הקודמים יותר מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם. זוהי תופעת התל הארכיאולוגי. הארכיאולוג בשדה מנסה לחשוף ולבודד מכלול מבנים וחפצים שהתקיימו בפרק זמן אחד ולהגדירם כשכבה.

החל ממאה ה-19 הגיאולוגים קובעים שהתנאים על גבי כדור הארץ מסודרים בשכבות על שכבות ומתאריכים את גילם. בישראל יש תופעה שמגדירים אותה תל ארכיאולוגי שבו נמצאות שכבות מתקופות שונות, אחת על השניה לפי סדר הזמן. בדרך כלל כאשר הולכים אחורה בזמן אז השכבות נמצאות למטה יותר. תל היא גבעת מלאכותית, לא בכל מקום בעולם הם קיימים. במצרים כמעט שאין, במסופוטמיה יש, אסיה הקטנה יש אבל באירופה אין. נשאלת השאלה למה? הסיבה היא איפה האנשים בוחרים להקים ישוב. לאחר תקופת האבן האדם עובר להיות חקלאי ולכן הולך ומתיישב בשדות שלו. יחד עם זאת הוא לוקח כמה שיקולים. מאחר שמדובר בבית עבור כל ימות השנה אז נדרש שיהיה קרוב למקורות מים, כמו מעיין או נהר. נהר לפעמים הוא בעיתי. ניתן לראות שלאורך נהר הירקון לא היו ישובים חשובים. בארץ ישראל קיימים או התגלו בערך 500 תלים. התלים צריכים גם אדמה לחקלאות מכיוון שבעת העתיקה הכלכלה הייתה כלכלה חקלאית. הטופוגרפיה הייתה גם כן חשובה, שהמקום יהיה בעל הגנה, לא בהכרח מקום גבוה, כמו כן צריך להיות נגיש, כלומר, דרכים להגיע אליו. בסיכום, התנאים ההכרחיים לקיום ישוב קבע בארץ ישראל הם: מים, אדמה לחקלאות, בעל הגנה ונגישות. אין הרבה מקומות כאלה. לכן כאשר מוצאים מקום כזה, ויושבים באופן קבע תקופה מסוימת, וקורה מה שקורה, הישוב נהרס מסיבה כלשהיא, מאוחר יותר יבואו אנשים בדיוק לאותו מקום ויקימו עוד פעם את הישוב שלהם. יש מקומות בארץ שהקימו אותם מעל 20 פעם, כמו מגידו שנמצאת בצומת דרכים קדום, עם מקורות מים, על גבעת ששולטת בסביבה, בתקופה של 7000 שנה התיישבו בו 24 פעמים,  גם יריחו מהווה דוגמא לכך. יישוב יכול להיהרס בין היתר כתוצאה מתופעה של מלחמות בגלל אימפריות שונות שנכנסו לאזור, שהוא אזור מעבר. סיבות נוספות הן תנועות רעשיות, כמו רעידת אדמה ופוליטיות.

הארכיאולוג מנסה לבודד את השכבות השונות של התל, הוא בודק ומאפיין אותן לפי האופי, תרבות ובעיקר זמן. לפעמים כאשר רואים עוגה לא יודעים מה יש בפנים, על מנת לדעת צריכים לעשות חתך. אנשים הקימו ישוב, עם בתים ורוב הכלים שלהם היו מחרס. קרה מה שקרה והישוב נהרס. הבתים נבנו מאבנים וגגות מקש. הקירות היו מתמוטטים בדרך כלל פנימה וקוברים על הרצפה את כל החפצים שהיו באותו רגע בבית. עובר זמן, האויב הלך, אנשים חוזרים או אותו אויב בא להתיישב. אז מה יש בשטח? חורבות. אבל הם רוצים לחיות באותו מקום כי המעיין נמצא שם, אי לכך הם מיישרים את המקום. אם ניתן משתמשים באותם אבנים אבל המטרה היא לאפשר בניה חדשה. אי לכך הם ממלאים את השטח עם אדמה חדשה וכך נוצר מפלס חדש. הסיפור חוזר על עצמו מספר פעמים כאשר עובי של השכבות משתנה.

ברמת גן נמצאת גבעת נפוליון שהיא גבעת מלאכותית, כלומר תל, שהיה ישוב קדום ואין קשר לנפוליון, כך נראים כל התלים בארץ. בסוף תקופת בית ראשון מפסיקים להתיישב בהם, מה שקרה להם אחר כך הוא שעם כיבוש היוונים והרומים הערים כבר לא נמצאות גבעות אלא במישור. למשל בית שאן שיש בה תל קדום אבל העיר נבנתה למטה במישור. ניתן לסכם שבאלפיים השנים האחרונות לא השתמשו יותר בתל, המקום מתמלא בצמחיה וחול, אבל בפועל ברגע שמפסיקים לבנות עליו הוא מתחיל להיהרס בתהליך של סחף ובליה וחלקים ממנו יורדים או נפרדים, בעיקר אדמה. בחלקם השתמשו באדמה ובשטח התל לחקלאות, במידה שנשארו בתים אז לקחו את האבנים לבניית בתים חדשים. מי שגורם להרס וחורבן הכי גדול של תלים הוא הארכיאולוג, מכיוון שהוא חופר שכבה אחר שכבה עד שהוא מגיע לתקופה אותה הוא מחפש, ואילו את הדברים הקודמים הוא זורק. הארכיאולוג מכלף את התל ומסיר את התקופות שלא מעניינות אותו. היום מנסים לשמר ולשחזר, אבל לא תמיד יודעים איך היה הארמון או איך אנו חושבים שהוא היה. היום מנסים לחפור כמה שפחות, ברגע שחופרים אז לא יכולים לחזור על אותה פעולה, של להחזיר את הדברים למקומם ולחפור שוב באותו מקום. משמעות הדבר כי הארכיאולוג הורס את חומר גלם של עצמו.

כרונולוגיה – תיארוך

כרונולוגיה יחסית: קביעת תאריך לשכבה או חפץ ביחס לשכבה קודמת או מאוחרת לה. סדרן היחסי של התקופות. מה קודם למה.

כרונולוגיה מוחלטת: קביעת תאריך לשכבה או חפץ בשנים לפי זמננו. תאריך מוחלט על פי לוח נקבע בהתאם לממצא כתוב ותצפיות אסטרונומיות, או באמצעות בדיקות (פחמן 14 למשל).

איך לקבוע זמן של שכבה מסוימת?

כרונולוגיה: כרונו = זמן, לוגיה = ידע.

יחסית: מה קודם למה ומה מאוחר למה, וכך ניתן לקבוע את הזמן. התל בנוי בשכבות לא ישרות ולכן השכבות יכולות להשתנות.

לפעמים מגדירים שקיים טווח שגיאה של 100 שנה. מדינת ישראל בת 60 שנה ואנו רואים כמה אירועים יכולים להיות בתקופה זו, גם ע"י אמצעים מודרניים יש טווח של שגיאה. היסטורית נקבע כי חורבן בית המקדש חל בשנת 586 לפה"ס, זה לא פשוט לקבוע את התאריך. בתנ"ך מסופר כי תקופת בית מקדש הראשון הינה תקופת מלכות של מלך ישראל והקשר לתקופת מלכות מלך יהודה וגם ההפך, רשימת מלכים ושנות שלטון שלהם. כמו כן צריכים לקחת בחשבון אירועים באותם ימים, למשל המלך היה חולה ובנו מלך במקומו. גם צריכים לבדוק האם להתייחס לכל שנה כשנה שלמה, ע"פ התנ"ך או יותר נכון, ספר סדר עולם, בית המקדש הראשון היה במשך 410 שנה.

באִסלאם – המוסלמים סופרים את השנים מאז ההִגְ'רַה – הגירתו של הנביא מֻחַמד בראש תומכיו מהעיר מַכַּה לעיר אַלמַדִינַה. שנת 1428 מציינת 1,428 שנים להִגְ'רַה, שהיא ראשית היווצרותה של האומה המוסלמית. שנת 5768 היהודית היא שנת 2008 הנוצרית ושנת 1428 המוסלמית.

קיימת תרבות מצרית עתיקה מתועדת היטב, שמתחילה בערך לפני 3150 שנה לפה"ס ומסתיימת בכיבוש של אלכסנדר מוקדון, אף על פי שרשמית מסתיימת בשנת 31 לפה"ס עם כיבוש הרומי. באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תורי זהב, הידועים כ"ממלכות", וביניהם תקופות של חוסר יציבות יחסית הידועות כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון הידוע כ"ממלכה החדשה", מצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים.

 כך שלאורך 3000 שנה נמצאים כל מלכי ישראל ויהודה. איך ניתן לקשר בין אותן מלכויות? למשל נאמר שפרעה ה- VI כבש מקדש של רחבעם מלך יהודה בשנתו ה- 5. מרכיב החיצוני כמו: תופעות טבע, רעידת אדמה, בעת העתיקה לא ניתן לדייק. מה כן יכול לעזור? ליקוי חמה. קיימים טקסטים שמספרים עליהם: המלך יצא למלחמה וביום הזה היה ליקוי חמה, מערכת אסטרונומית יכולה לחשב קדימה ואחורה אירועים אלו. כך גם יכולים לקשור את התרבויות השכנות. בתרבות המצרית יש טווח של 14 שנה שגיאה.

פחמן 14: תיארוך פחמן-14 היא שיטת תיארוך רדיומטרי. בדרך כלל נעשה שימוש באיזוטופ הרדיואקטיבי של הפחמן שמשקלו האטומי 14 אשר נוצר כל הזמן באטמוספרה על ידי אינטראקציה שבה מחליף ניטרון את אחד הפרוטונים בחנקן-14 (מקור הניטרונים הוא פגיעת קרינה קוסמית באטמוספרה). כך מתקבל ריכוז נמוך (יחסית לאיזוטופים אחרים של פחמן) אך ידוע של האיזוטופ פחמן-14.

הפחמן הוא אחד היסודות הנפוצים בטבע (יחד עם: מימן, חמצן, חנקן וכו'). כמותם מהווה הפחמן חלק אינטגראלי בחומרים שונים ובהם חומרים אורגניים.

בין אטומי הפחמן, גם פחמן-14 מוטמע בצמחים תוך כדי תהליך הפוטוסינטזה, מהצמחים הוא עובר ליצורים חיים אחרים, עד כדי כך שרמתו באוויר זהה לרמתו בבעלי חיים או צמחים כל עוד הם חיים. מכאן ברור שרמתו של פחמן-14 בחומר אורגני ידועה, כל עוד הוא חי וסופג את האיזוטופ.

תהליך ספיגת פחמן-14 נעצר כמעט לחלוטין מיד עם מותו של הצמח או של בעל החיים ומאותו רגע הוא מתחיל להתפרק ולהפוך לחומרים אחרים. מחצית זמן החיים של האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן-14 הוא כ־5,750 שנים, כלומר: אם מצויה בחומר רק מחצית מהכמות המצויה באוויר, גילו של החומר כ־5,750 שנים. אם כמותו ביחס לאוויר רק רבע אז גיל החומר כ-11,500 שנים. אם כמות פחמן-14 רק שמינית מהכמות באוויר אז גילו של החומר כ-17,250 שנים, וכך הלאה עד שבלתי אפשרי למדוד כמות מדויקת של האיזוטופ.
חישוב זה מתבסס על ההנחה שרמת הפחמן-14 באוויר (ממנו מגיע הפחמן לצמחים) קבועה. הנחה זו אינה נכונה במקרים מיוחדים, למשל בזמן סופה של קרינה קוסמית, שמעלה את כמות הפחמן-14 באוויר.

ארכיאולוג שמוצא גרעין זית יכול לדעת את גילו בהתאם לכמות פחמן 14 שהיה צריך להיות בגרעין כשהיה צמח. יש שיטות מורכבות יותר, בעמק האיילה מצאו חרס עם כתובת, את החרס אי אפשר לתארך אבל את הגרעין שהיה על ידו אפשר. מתוך נקודת הנחה שהם מאותם ימים אנו קובעים את עתיקות החרס. יתכנו בעיות, כמו בדיקה לא מדויקת, יכולה להיות לפעמים טעות של 100 שנה. אם מדברים על האדם הקדמון לפני מיליון שנה אז זה לא כל כך נורא אבל כאשר מדובר על 3000 שנה אז 100 שנה יכול להיות משמעותיות.

מגילות ים המלח נשלחו לבדיקה בשש מעבדות שונות, כל אחת מהן נתנה תאריך אחר. כאשר הפער הוא בין 50 ל- 300 שנה, בין 100 שנה לפה"ס ל- 100 שנה אחרי הספירה, פלוס מינוס 50 שנה. באף אחת מהמגילות לא כתוב תאריך כלשהו, נתון היסטורי, לא מוזכרים שמות של אנשים שאנו מכירים. מי כתב אותן ומתי? מגילות ים המלח שייכות לכת מדבר יהודה, רוב החוקרים מצביעים על האיסיים המוזכרים בספר מלחמת היהודים של יוסף בן מתתיהו. המגילות נכתבו בתקופת בית המקדש השני, אבל אולי בסוף התקופה? מתי התחילו בכתיבתן? עבור הנוצרים הנושא מאוד חשוב, האם ישו מושפע מאותה מכת או שהוא השפיע עליהם. הבדיקות הראשונות נעשו בשנת 1949, לפני מספר שנים עשו שוב את הבדיקות ועדין יש פערים.

טיפולוגיה

תורת הטיפוסים: השיטה על פיה קובעים את המאפיינים של כל טיפוס, מבחינים ומבדילים אותו מטיפוסים קרובים לו. השבר מייצג את השלם.

אפשר לקחת את כל החפצים שנמצאים בחפירה ארכיאולוגית, כלי נשק, תכשיטים, כלי חרס, וכולי, ניתן למיין אותם לפי הטיפוסים שלהם. יש סוג מסוים של כלים שניתן לייחס אותו לתקופה מסוימת. זה לא כל כך פשוט,  איך עושים זאת ? עם הזמן יש השתנות מתמדת של כלים. מאוד אופייני ללכת לפי האופנה ולהחליף חפצים, לדוגמא ניתן לראות אלו מכוניות היו לפני 30 שנה או 50 שנה, אלו כלים היו במטבח לפני 50 שנה ואלו כלים יש היום. חפץ שנמצא הכי הרבה אצל ארכיאולוג הוא כלי חרס, משום שהם מאוד קלים לייצור אזי כל אחד יכול לייצר, אי לכך תחלופת כלי חרס הינה בתדירות גבוה. שברי החרס לא משתנים עם הזמן, לפעמים ניתן למצוא בתוך בית מכלול כלים, ניתן להדביק אותם וכך ניתן לראות אלו כלים קדמו ובאלו השתמשו מאוחר יותר. אנו צריכים עוגן לצורך תיארוך, לדוגמא לפי החצים שמצאו בתוך הקברים במצרים ניתן היה לתארך אותם. אם אותם טיפוסים של כלים שנמצאו באתר הארכיאולוגי מתאימים אז ניתן לתארך את המקום. הדבר מראה לנו שחפצים דומים מסוימים השייכים לאותה תקופה ואשר נמצאו באתרים קרובים אחד לשני, הרי שבאותו אזור הייתה מודה.

בארד יש אתר מתקופת הברונזה הקדומה, ומצאו שבר של כלי שיש בו שם של פרעה במצרים, ברגע שיודעים את השם שלו אז יש לנו את תאריכי תקופת שלטונו במצרים וכך ניתן לתארך את כל הכלים שנמצאים על יד אותו חרס. השבר מייצג את השלם, ניתן לדעת איזה כלי הוא.

Newer Entries