אלים כנענים מרכזיים

כתיבת תגובה

עבודות אלילים קדומות ונפוצות באגן המערבי של הים התיכון. לעתים לשליחים או לאלים היו שני שמות, שגילו שני פנים באישיותם.

אל – מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של זאוס היווני ואנו הבבלי. כינויו בטקסט מאוגרית: "קונה שמים וארץ". בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. מלכיצדק מלך שלם כנראה עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.

אשרה (או אשרת) – נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת – לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.

שליחה קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק. (דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159)

בעל – אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. בעימותו עם פולחן הבעל על הר הכרמל, ביקש אליהו מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח (מלכים א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והנסיון להשמדתם. מקביל למורדוך הבבלי.

טלי בת רב – אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.

פדרי בת אור – אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.

ארצי בת יעבדר – אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.

גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) – שליחו של בעל מתואר כנער.

עשתרת – אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה. סמלה היה יונים. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו, ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומר היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. האכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב63 לספירה הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.

ענת – אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין "טומבו" שכזו, שרוחצת בדם האנשים מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה אתנה היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.

שפש – (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.

כתר (או כושר-וחסס בתרגום: מיומן וחכם) – מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.

ים – אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
לווייתן נחש בריח.
נחש עקלתון בעל שבעה ראשים.
תנין גדול.

מות – אל המוות ואדון השאול, שבידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. נקרא לעתים בשם הכפול מות-ויגון. מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:"

רשף – אל האש, המלחמה והרעם הכנעני. אל הדבר. לפי יגאל ידין, ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכונה בפסוק, "…לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז')

שחר – אל הזריחה וכוכב הבוקר. בנו של אל מאישה אנושית. בספר ישעיהו ישנו לגלוג על מלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).

שלם – אל השקיעה. בנו של אל מאישה אנושית. אל היבוסים. כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו עירו של האל שלם. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר שאדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י').

אדון – (אדוניס היווני) – אל הצמחיה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי – תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחיה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.

עשרת

חורון – אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. זהו גלגול כנעני של האל המצרי הורוס.

מילכום (משורש מ.ל.ך. , ידוע גם בשם מולך) אל העמונים – בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.

הבעלים – שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי בעל להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:

בעל זבוב (אל) – אל עקרון הפלישתית, שאנשיו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות. נחשב לאליל נחות שקשור במוות. אולי קשור לאל מות.

בעל פעור אל המואבים – עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים (ספר במדבר, פרק כ"ה ג').

כמוש – האל המרכזי של המואבים. כבר במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ". (במדבר כ"א כ"ט).

דגון – אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים, שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני. מקורו במסופוטמיה או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד ובבית שאן. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.

התרפים – אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. יש הטוענים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם היו לו את זכויות הירושה של המשפחה.

מודעות פרסומת

התקופה הברונזה המאוחרת

תגובה אחת

תקופה: 1575 – 1200 לפנה"ס

מאפיינים: ארץ כנען נמצאת תחת האימפריה המצרית. המצרים מסלקים את העם חיקסוס ממצרים ורודפים אותם בתוך ארץ כנען וכך משתלטים המצרים על הארץ. בשנים הראשונות היו המצרים עסוקים בבעיות פניות ולבסס מחדש את הממלכה.

יש לנו הרבה מידע היסטורי על התקופה במצרים, תיעוד של כל מסע של מלכים שונים. יש מצבות זיכרון של אותם ניצחונות. מכתבים שונים, מידע מתוך המקרא וכמון ממצאים ארכיאולוגים.

תעודות מצריות. מסעות מלחמה (תחותמס השלישי (1490-1426) לפנה"ס, בן השושלת ה־18, אמנחתפ השני (1450-1425)  לפנה"ס , אמנחתפ השלישי (1417-1379), רעמסס השני (1290-1224).

תקופה

ציר זמן

מצרים

אירועים

א ) ברונזה
מאורחת 1

1400-1570

שושלת י"ח

גירוש היקסוס 1482, קרב מגידו, מסע אמנהותפ השני לסוריה

ב ) ברונזה
מאוחרת 2א

1300-1400

 

תקופה אל עמארנה. אימפריה חיתית משתלטת

ג ) ברונזה
מאוחרת 2ב

1200-1300

שושלת י"ט

מסעות לבית שאן. 1286 רעמסס השני. קרב קדש. חוזה הכסף. 1223 מרנפתח אסטלת ישראל

ד ) ברזל א

1000-1200

 

רעמסס השלישי. 1189 קרב נגד גויי הים

מה קורה מצרים. היא נמצאת בתקופה התפתחות פוליטית ותרבותית. סביב שנת 1750 אין מלך או פרע אחד ששולטת על כל מצרים אלא במקומות שונים יש שליטים שונים. התקופה נקראת תקופת ביניים בתולדות מצרים, תקופה מאוד בעיתית שאין בה הרבה עדויות או תעודות היסטוריות, יש מלחמות אחים וכולי. מסגרת הבעיות אלו, סביבת שנת 1650 מתחילה במצרים תקופת ההיקסוס (כינוי המוכר גם כחיקסוס) הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. המצרים קוראים להם השליטים הזרים. בגלל שלא אהבו את התקופה אז גם לא נכתבו עליה, כאילו למחוק אותה. סביב שנת 1580 עולה בדרום, באזור לוקסור, מלך חדש, שמו יַעחְמֶס, שמצליח לגבש סביבו כוח גדול והכריז על עצמו מלך מצרים ולפתוח שושלת חדשה שנקרא שושלת ה-18 לפי ההיסטוריונים. הוא מארגן צבא ומתחיל מסע מלחמה נגד היקוסוס על מנת לסלק אותם ממצרים. אחרי שמצליחים לשלוט בחזרה על מצרים רודפים אחרי ההיקסוס עד ארץ כנען. שמים מצור על ההיקסוס במקום שנקרא שרוחן (הנזכרת במקרא כעיר בנגב יהודה) במשך שלוש שנים, כובשים אותה וכך ממשיכים צפונה וכובשים כל ארץ כנען. החל מאותה תקופה מצרים מתחילה להיות אימפריה.

100 שנים יותר מאוחר, בשנת 1478, יוצא מלך תחותמס השלישי למסע לארץ כנען ומשאיר תעודות במקדשים בקרנק. יש קיר שלם על כל עיר שהוא כבש וכך ניתן לדעת עד אפה מגיע את השלטון, דרום טורקיה וצפון עיראק של היום. מול מי הם נאבקים? אם יש אימפריה בדרום, מולו צריך לעמוד כוח. ממלכות כעניות הן לא כוח. מולם נמצאת ממלכה מיתני, באזור הקורדי של היום.

יש שני גושים שנלחמים כל הזמן, מצרים וחתי. בדרך כלל המלחמות היו באזור סוריה. על מנת להילחם המצרים שולחים כל שנה כוח שעוברת ארץ כענן.

לוח כרונולוגי

התאריך
לפסה"נ

ארץ ישראל

מצרים

חלוקה ארכיאולוגית

חלוקה היסטורית

1550

תקופת הברונזה
המאוחרת I

תקופת שלטון מצרי

יצ"מ ע"פ אליצור

השושלת 18 הי"ח

יַעחְמֶס
אַמֶנְחתפּ א
תְחוּתִימֵס א'
תחותימס ב'
חַתְשֶפְּסוּת
תחותימס ג'
אמנחתפ ב'

1570
1545
1525
1508
1486
1469
1436

1400

תקופת הברונזה
המאוחרת IIא

תקופת אל-עמארנה

תחותימס ד'
אמנחתפ ג'
אמנחתפ ד'
(אחנאתון)
תותענחאמן
אַיי
חַרֶמְחֵב

1410
1402

1364
1346
1337
1333

השושלת 19 הי"ט

רַעַמְסֵס א'

1304

1300

תקופת הברונזה
המאוחרת IIב

יצ"מ ע"פ המקובל
במחקר

סֵתִי א'
רעמסס ב'
מַרנֶפְתַח

1303
1290
1223

 

מפה

בימי אביו וימי חתשפסות, הופסקה ההשגחה על החלקים הסוריים והארצישראלים שבממלכת מצרים, וטיפין-טיפין נשתלו זרעי מרד בקרב העמים באזור, שהחליטו להפסיק את העלאת המס למצרים. בתגובה למרד יוצא מלך תחותמס השלישי בשנת 1478 למסע לארץ כנען. תיאורו חרות על אחד המקדשים בקרנק שבמצרים והוא נתפס כאמין למדי. תיאור של ערים שהוא כבש נותן תמונה גיאוגרפי היסטורי של גבולות הממלכה, מקומות ישוב של אותם ערי ממלכה כנעניתיים. אין ספק שהוא מנצח כי ארחת לא היה תיעוד.

באותה תקופה יש שני מעצמות, כוחות גדולים, מצרים ומיתאני. במקביל לגיבושה והתפשטותה של הממלכה המצרית החדשה, מתבססת בצפון סוריה ממלכת מיתני החורית, הנזכרת בתעודות המצריות כ"נהרין". עד מהרה ההתנגשות בין שתי הממלכות השאפתניות הוא בלתי נמנע.

החיקסוס הובסו וגורשו מכנען. מצאו להם מקלט רק בצפון מסופוטמיה שם הקימו צאצאי החיקסוס את ממלכת מיתאני שכונתה גם נהרין בארמית. בשלב מסוים חדרה לשטחי סוריה וארץ ישראל.

מה אנו יודעים על מיתני (נהרין)? עמים שישבו במרכז אסיה, לא השאירו כתובות וכך מה שאנו יודעים זה מה שאחרים מספרים עליהם. הם ממצאים את המלחה עם סוסים ומרכבות. בהתחלה נתן יתרון עצום אבל אחר כך כל העמים וממלכות אימצו אותן שיטות. לא יודעים אפה היתה עיר הבירה והמצרים נאבקים איתם כל הזמן. בהתארגנות של ערי הצפון נגד מצרים נמצאת מיתאני.

בשנת 1450 האימפריה המיתאני קורסת ומי שתופסת את מקומה הם החיתים שיושבים בטורקיה. בהתחלה נמצאים באנטוליה ומתחילים להשתלט על החלק הדרומי, כלומר, אותם שטחים שהיו קודם תחת שלטון ממלכת מיתאני. עד שנת 1250 בערך המאבקים הגדולים בעולם הם בין האימפריה המצרית ואימפריה החתית.

 המלכים המצרים יוצאים למסע מלחמה ועוברים דרך ארץ כנען. התוצאות והשפעות הן לא תמיד טובות עבור אותן ערים שקיימים בארץ. בערך שבנת 1350 עולה למצרים מלך אחנתון, שהיה ידוע כאמנחותפ הרביעי בתחילת מלכותו. בין 1367 ל- 1350 לפנה"ס. אשתו העיקרית הייתה נפרטיטי. הוא עושה מהפך דתי שהעלה את אל השמש, אתון – שקודם לכן היה אל מדרגה שנייה – למעמד של אל עליון, במקומו של האל אמון. אחנתון הצהיר על גרסה רדיקלית יותר של הדת החדשה שלו בכך שהצהיר כי אתון אינו רק האל העליון, אלא האל היחיד, וכי הוא, אחנתון, הוא היחיד שיכול לגשר בין אתן לעמו. הוא הורה על הריסה של המקדשים של אמון בכל מצרים. יש אנשים שאומרים שהוא המונוטאית הראשון. יש אנשים שטוענים שהמונוטאיסם של העם היהודי נובע מהשפעה של אחנתון, שמשה היכר את תורתו.

השינוי הוא לא רק דתי אלא גם פוליטי וכלכלי. מונע עברת כספים למקדשים אחרים. הוא בונה את בירתו החדשה, אחנתון ('האופק של אתון'), שזוהתה כתל עמרנה. שם של כפר בדואי שנמצא שם. תקופתו כמלך מאוד קצרה, 17 שנה. מצרים משנה את פניה באומנות, הדת, הספרות וכלוי. מת ללא יורש, היו לו רק 4 בנות. היורש הבא היה בוודאות תות ענח' אמון (בתחילה – תות-אנחתן), שעלה לכס המלכות בגיל 8, כאשר הארץ נשלטת על ידי השר הראשי. נטש את אחתתון, והעיר הפכה לעיי חורבות. המקדשים שאחנתון בנה, כולל המקדש בנוא אמון, יצאו משימוש בימי יורשיו איי וחורמחב, ומיחזרו אותם כמקור טוב לחומרי בניה וכעיטורים למקדשיהם-הם. הכתובות שהוקדשו לאתן הושמדו ונמחקו. שמו של אחנתון לא הופיע באף אחד מרשימות הפרעונים שנוסחו בידי הפרעונים המאוחרים, ורק בסוף המאה ה-19 נתגלתה זהותו מחדש, והשרידים של מלכותו נמצאו בידי הארכאולוגים.

קבר של תות-ענח אמון לא נשדד ונשאר עם כל החפצים שלו. בחפירות באחתתון נמצאו בתוך בור כ- 400 כתובות, המכתבים הם לוחות טין או חרס שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה. רובם המוחלט משליטי כנען. המכתבים שנשלחו מהמצפים האימפריאליים ומבעלי הברית הזרים של מצרים. מהמכתבים עולה כי אחנתון היה אובססיבי לגבי דתו החדשה, וכי הזנחתו את ענייני המדינה הביאה לחוסר סדר ברחבי האימפריה המצרית העצומה. המושלים והמלכים של הארצות הנשלטות שלחו מכתבים שבהם ביקשו זהב, וגם התלוננו כי מתעלמים מהם ומרמים אותם. מוקדם במלכותו, היה ריב בין אחנתון לבין מלך מיתני, לאחר מכן אחנתון חתם על הסכם עם החיתים כנגד עצתו של מלך מיתני, ואלה התקיפו את מיתני וניסו לבנות אימפריה משלהם. קבוצה אחרת של בעלי ברית למצרים שניסו למרוד בחיתים נוצחו, והם שלחו לאחנתן מכתבים ובהם ביקשו תגבורת חיילים; הוא כנראה לא ענה לבקשתם.

  אחד ממכתבי אל עמרנה אחד ממכתבי אל עמרנה

נמצאים אותם מכתבים שנשלחו אל מלך מצרים אבל לא נמצאו מכתבים שהמלך שלח. בהתחלה חשבו שהמכתבים מבתים את חולשתו של אחנתון כי הוא רק התעניין בדת ולא בדברים אחרים, כך אפשר בעצם לכל ממלכי הכנעניות להשתולל. היום גם חושבים אחרת והשאילה היא איך מצרים מנהלת את האימפריה? ארץ כנען מורכבת מ- 40 ממלכות, כל עיר יש בה מלך וטריטוריה. הם משאירים את המלכים אבל צריכים לקיים שלושה דברים: הם דורשים שמירת אמונים, מס שנתי לא מאוד גבוה וכל פעם שמלך מצרי יוצר למלחה ועובר דרך כנען צריכים לתת מזון, סוסים, מרכבות. כל פעם שהם עושים את זה אז אין בעיות.

בעצם לא היה החפת להם מה האנשים היו כתובים, התלונות. כל עוד הם ממלאים את החובות. מה קיבלו תמורת מאמנות? פרוטקשן. היו מזמינים את הבנים של מלכי ארץ כנען ללמוד במצרים. יכול להיות סוג של בני ערובה.

100 שנים יותר מאוחר, עולה לשלטון גדול המלכים, רעמסס השני, שושלת ה- XIX. רוב האתרים שרואים היום במצרים קשורים לרעמסס. הוא שולט 67 שנים ומת בגיל 92. מקובל לחשוב שהוא היה פרעה במצרים בעת יציאת היהודים ממצרים. רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען. מאבק זה הגיע לסיומו עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים, בשנתו ה21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו. אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שלפי המקרא נבנו על ידי בני ישראל.

בשנת 1278 מתקיים קרב קדש בסוריה בין ממלכת מצרים והחיתים. מתועד בחמישה מקדשים. היה ידוע הניצחון המצרית על האימפריה החיתים. מאוחר יותר התגלה את העיר הבירה של האימפריה החיתים וע"פ התעודות של החיתים הם המנצחים של הקרב. אחרי שנים של קרבות ללא הכרעות הביאו את המצרים והחיתים כאחד למסקנה שעליהם להגיע לפתרון דיפלומטי שכן שתי האימפריות מיצו את כוחן הצבאי זו מול זו. כתוצאה מכך נחתם בשנת 1258 לפנה"ס "חוזה הכסף", חוזה השלום המצרי-חתי בין רעמסס השני מלך מצרים לחתושילי השלישי מלך חת ( Hattusilis III). החוזה מכיר בשני הצדדים כצדדים שווים לחוזה ובעקבותיו נקבעו גבולות ההשפעה של מצרים וחת. היה זה אחד מהסכמי השלום הכתובים והרשמיים הראשונים בהיסטוריה. היה כתוב על לוחות כסף ועוד שתי עותקים נוספים, על הקירות בקרנק והשני אצל החיתים. יש לחוזה שני נספחים, אחד כלכלי והשני נסיכה חיתית תתחתן עם רעמסס השני שהיו לא מספר נשים.

קרב קדש:
http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A7%D7%A8%D7%91%5F%D7%A7%D7%93%D7%A9

כתובות:
http://stage.co.il/Stories/537242961

האימפריה החיתים, אחרי 50 שנה, מתמותת בגלל סיבות אחרות אבל במשך 100 שנה את ההסכם נשמר ולא היו קרבות.

מה יודעים על מה שקורה בארץ ישראל.

תל בית שאן. בסוף התקופה עוברת לעיר. התל נחפר בנשות ה- 30 והסתיים בתקופה הברונזה המאוחרת. נמצאו ממצאים מעניינים. נמצא מצבה של מלך מצרי, אבא של רעמסס שני. הוא יצא למלחמה נגד ערים כנעניות בערך בשנת 1300. את המצבה בבית שאן הוא הניח "למען יראו ויראו" – לאחר שהתושבים מרדו, הוא הכניע אותם ושם להם מצבה לאות שהוא השליט, הזהרה. אחרי מספר שנים שוב יוצא למלחמה. השליטה המצרית עובדת טוב כל הזמן שהמצב שקט והם, הערים כנעניות,  מתנהגות טוב אחרת יוצאת מסע מלחמה ומכה להם.

יותר מאוחר מלך מצרי רעמסס השלישי, ששולט במאה ה XII, גם הוא משאיר פסל שלו. נוכחות באורך זמן. יש מקדש בסגנון מצרי, גם בבתים יש כתובות מצריות. מצבה קטנה, רואים דמות עם כתובת, אלוהות מכל אדון בית שאן ??? הדמות הוא מצרית אבל האלוהות היא כנענית. אולי השם מיכל מגיע מאותו שם אל כנענית, אשתו של בעל. מצרי בא לבית שאן, אין חילוניות בעת העתיקה. כל האלוהיות הם מקומיות, הרעיון של אלוהות אוניברסאלי, ששולט בעולם כולו, בא יותר מאוחר. לאיזה אל תפנה פקיד מצרי בבית שאן? לאל המקומי למרות שהוא כנעני. אלוהות שייכת למקום.

ציור של אריה נאבק בכלב, מי מנצח? החתול… מה שבאמת מעניין שבהקשר האומנותית שייך לצפון ולא מצרים. התרבות הכנענית היא אקלקטית, מאפיינים מכל המקומות, מסופוטמיה, סוריה, מצרים.

תל חצור. נמצא 3 מקדשים. בדרך כלל קשורים לאלוהות שונות. אחד קטן, נקרא מקדש המצבה, חדר אחד.

 מקדש תל חצור

גובה : בין 30 ל – 60 ס"מ. רוחב: בין 20 ל – 30 ס"מ. עשר מצבות בזלת בגדלים שונים, נתגלו במקדש בחצור, שכונה על שמן "מקדש המצבות". מקדש זה נבנה בסוף המאה היד' לפני סה"נ וחרב במאה היג' לפני סה"נ. המצבות נתגלו בחלקו האחורי של המקדש, שש מהן מסודרות בשורה, אחת ליד השנייה ועוד ארבע מאחוריהן. לפני מצבות הבזלת נתגלה משטח אבן, מעין שולחן שיועד ככל הנראה למנחות. ראשי המצבות מעוגלים, החזית שטוחה ומעובדת, הגב קעור. במצבה המרכזית יש סימן אוניברסאלי של הידיים, חריתה של זוג ידיים מורמות כלפי מעלה, בתחינה. מעל לידיים במרכז, סמל של אל הירח: סהר, המסמל מצב של הירח ועיגול במרכז הסהר המסמל את הירח במלואו. השליש התחתון של המצבה חלק ללא חריתה, זה החלק שהושקע באדמה וממילא לא נראה, לכן לא חרתו עליו.
במקרא מוזכרות מצבות פעמים רבות, היחס אליהן שונה בהתאם למטרה לה שמשו. מסופר על יעקב שהציב מצבה בבית אל, היחס אל המצבה חיובי כיוון שהמשמעות שלה היא זכרון להתגלות ה' (בראשית כח, יח; בראשית לה' יד). כשהמצבות מוזכרות בהקשר לפולחן אלילי היחס שלילי, בדרך כלל נזכרות המצבות בקשר לעבודת הבעל (דברים טז, כב; ויקרא כו טו). החוק אומר שיש לנתץ את המצבות בדיוק כמו את האלילים. המצבות מוזכרות במקרא יחד עם פסל, בדומה לממצא הארכיאולוגי בחצור, שם נתגלו המצבות יחד עם פסל אל יושב (ויקרא כו, א; דברים ז ה). המצבות אמנם לא נותצו אך פסל האל נותץ והחוקרים קושרים פעולה זו עם הכיבוש הישראלי.

בארכיאולוגיה יכולים לחפור ולא למצוא כלום ואחר כך לגלות רק מטר מאותו מקום דבר נפלא. לפעמים הגילויים הם מאוד מקריים. נמצא מקדש בחצור, קצת רחוק מאותו מקום שבו התחילו החפירות. למקדש היו שלוש חצרות. אבני אורטוסטטי, אורטו = ישר, סטט = עומד. אבנים עומדות ישר. בתרבות המסופוטמית היו בונים מבני בוץ והיו מחסה את החלק התחתון של הקירות עם לוחות אבן. במסופוטמיה אין אבן לכן כל ציפוי זה אומר שהיו צריכים להביא אותן ממקום אחר. זה נהפך לסגנון הבניה. בארמונות אשורים הן ב- 2 מטר גובה. בתמונה רואים את חורים, זה אומר שהיו לוחות אבן או שיש.

תל חצור:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14433

מצאו הרבה כלים, זה אומר שלא הספיקו לקחת אותם. כערות גדולות, חלקם מאוד יפים. מצבה אל הסערה, הסמל הוא אל כנעני. בחצור מצאו שני מקדשים לאלוהיות שונות. צמוד למקדש מצאו בית יוצר של עובד חרס, מכסות. בכניסת לחדרים מצאו פסל של אריות, עד עכשיו מצאו 7. פסל מיוחד שנמצא באחד המקדשים, דמות, נותן תמונה איך נראה אציל כנעני. לובשים חצאית, בלימה עם חגורה, על הראש הוא לא באמת קרח, חובש כובה צמוד לראש שלו.

מקום נוסף שנמצאו מקדשים זה בלכיש מחוץ לתל, כנראה לאוכלוסייה הנוודית כי בלכיש היו גם מקדשים בתוך התל. למקדש היו שלושה שלבים וניתן לתארך את תקופת הברונזה המאוחרת ע"פ השלבים, 100 שנה לכל שלב. המקדש נמצא כמעט שלם. חדרים מוקף ספסלים. אנשים באים למקדש ומביאים פולחן לאלילים כמו כערות, תכשיטים, כלים מאוד יפים. בחצר נמצא בורות עם ממצא עשיר משלושת תקופות המשנה. הממצא כולל קראמיקה מקומית ומיובאת קיפרית ומיקנית (יוון), חרפושיות, כלי בהט, כלי פאיאנס, כלי זכוכית, חפצים ופסלונים משנהב (בקבוק של בושם), תכשיטים, צלמיות ועוד. לא היו זורקים סתם את החפצים לפח.

על התל נמצא מקדש מצרי, ניתן לראות את הקשר בין מצרים לאתרים הכנענים. אחד הממצאים הוא לוחות זהב מאוד דק. דמות על סוס, זו אלה כנענית, שמה קדש, אחת מאלות המלחמה. המצרים לוקחים את האלה הכנענית ומאמצים אותה, למה? כי במצרים אין אלוהות מלחמה. כאשר המצרים מתחילים להלחם נגד ממלכות כנעניות…

באוצרות שנמצאו במגידו התגלה לוח משנהב, מכסה של קלמר (estuche). ניתן לראות בו את המלך, יושב בכיסה עם דמויות של בעלי חיים, בתנ"ך בספר שלמה יש תיאור דומה, עם כובה, שותה, מגישים מגש עם פרחים, נגן עם נדר.

מלך מגידו בתוקפת השופטים

מלך מגידו בתוקפת השופטים

ציור שבו רואים אנשים ערומים. הם לא כנענים מכיוון שאין להם ברית מילה, נמול.

בציור רואים שהיה מעמד, אנשים בתפקידים שונים, אדונים ומשרתים בחצר המלך.

רוב הקבורות היו משפחתיות. לפעמים יש יוצא דופן. אדם גבוה, 1.80 נקבר בתוך שני קנקנים גדולים. מנהג שהיה מקובל בעם החיטים. קבר המיקני נמצאו חפצים.

בתקופה הזאת ניתן למצוא הרבה ממצאים. החפצים משנהב הם מאזור מסופוטמיה, בעבר היו פילים בסוריה. הרבה תכשיטים, צלמיות, וכולי.

העולם בתקופת הברונזה המאוחרת כולל שתי מעצמות, המצרים בדרום והחיטים בצפון, אבל במאבק היתה עוד אימפריה אחת מאוד חשובה, אימפריה מסחרית-כלכלית ולא היתה לה צבא, האימפריה המיקנית ביוון, Myceneauns, שלטה בסחר הבינלאומית, לכן יכולים למצוא חפצים שלהם בספרד, ארץ ישראל וכל דרכי הים התיכון. הדבר המרכזי היה נחושת. בטורקיה התגלו שתי אוניות שתבעו עם כל תכולתן. חפצים מקילים של נחושת, גרזנים, דברים משנהב. הדבר האופייני באותה תקופה היא למצוא קרמיקה מיקנית שהיא מאוד יפה. למה זה חשוב? כי אפשר לתארך אותה קרמיקה טוב מאוד. מיקנה נהרסת סביב שנת 1240 לפנה"ס ולא נבנת יותר, לכן אם מוצאים ממצאים אז יודעים שהם שייכים לתקופת הברונזה המאוחרת אחרת אנו יודעים שזה מאוחר יותר. אגרטל המרכבה מדן.

שלוש שאילות:

1 – מתי מסתיימת תקופת הברונזה מאוחרת?
2 – מתי וכיצד מסתיים השלטון מצרי בארץ כנען?
3 – מתי ועל ידי מי נהרסות את ערי הממלכות הכנעניות?

חפצים מיקנים:
http://www.ou.edu/finearts/art/ahi4913/aegeanhtml/mycobj1.html

מלחמות דוד מלך ישראל:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/milhamot-2.htm