התקופה הברונזה התיכונה

תקופה: 2000 – 1575 לפנה"ס

תקופה מאוד מעניינת מכיוון שקיימים שרידים וגם מפי שאנו נמצאים באולם שכותב, נכנסת בעידן ההיסטוריה, כלומר, יש עדויות היסטוריות. בתקופות הקודמות לא היו מסמכים כתובים שמספרים משהו על התקופה. לפעמים מופיע שם של מלך וזה הכול. התקופה מתחילה סביב שנת 2000 לפנה"ס ומסתיימת בשנת 1575. כאן ניתן לקבוע תאריך מדויק, זה אומר שקיים מסמך היסטורי אשר מתואר אירוע שגרם לשינוי משמעותי בתקופה, מצרים כובשת את ארץ כנען. שינוי היסטורי ופוליטי.

מה שמאפיין את התקופה: האוכלוסייה היא כנענית, ז"א עמים ממוצא שמית, שמדברים שפה כנענית ובונים מחדש ערים, גם במכשור החוף, ערי נמל של ארץ ישראל.

 

תקופה	ציר זמן	מצרים
ברונזה תיכונה 2 א	1850-2000	שושלת י"ב
ברונזה תיכונה 2 ב	1650-1850
ברונזה תיכונה 2 ג	1575-1650

 

 

 

 

 

 

החלוקה קשורה לשינויים בתולדות מצרים. נקרא ברונזה תיכונה 2 על מנת להפריד עם התקופה הקודמת נקרא פעם ע"י קבוצת חוקרים ברונזה תיכונה 1.

לוח הזמנים המקובל

התאריך (לפה"ס) מצרים ארץ ישראל
3000-2200 שושלות א'-ו' (הממלכה הקדומה) הברונזה (הכנענית) הקדומה
2200-2000 שושלות ז'-י"א (תקופת ביניים א' ) הברונזה הביניימית (תיכונה 1)
2000-1750 שושלת י"ב (הממלכה התיכונה) הברונזה (הכנענית) התיכונה 2א
1750-1550 שושלות י"ג-י"ז (תקופת ביניים ב' ) הברונזה (הכנענית) התיכונה 2ב
1550-1400 שושלת י"ח (חלק א' ) הברונזה (הכנענית) המאוחרת 1
1400-1330 שושלת י"ח (חלק ב' ) הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1330-1200 שושלת י"ט הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1200-1050 שושלת כ' ברזל 1 (התנחלות)
1050-935 שושלת כ"א ברזל 1-2 (ממלכה מאוחדת)
935-720 שושלות כ"ב-כ"ג (שושלות לוביות) ברזל 2 (ממלכה מפולגת)
720-710 שושלת כ"ד ברזל 2 (חזקיהו)
710-663 שושלת כ"ה (כושית), כיבוש אשורי ברזל 2 (מנשה)
663-586 שושלת כ"ו (חלק א' ) ברזל 2 (סוף ימי בית ראשון)
586-525 שושלת כ"ו (חלק ב' ) גלות בבל (אין ממצאים)
525-332 שושלות כ"ז-ל תקופה פרסית – ראשית בית שני
קיימים חילוקי דעות ביחס למינוחים ולתאריכים המדויקים, אך באופן כללי הדגם הנ"ל מקובל כמעט על כל החוקרים.

מקורות כתובים:

כתבי המארות. כתבי קללות. צלמית חרס ועליה כתובה קללה, דברים האיומים ונורים . קבוצה של תעודות מצריות מתקופת השושלת ה-12 במצרים. גם יש צלחות שעליהן כתובות קללות דומות. נמצאו במקדשים במצרים. על הצלמיות היה נהוג לכתוב את רשימת ערים ושליטים אויבי השלטון המצרי אליהם מצורפות קללות (מארה) ולנתץ אותן במהלך פולחן מאגי, מתוך אמונה שבכך ימוגר כוחו של האויב.

היתה קבוצה של קללות עבור לוב שהיו בניהן יחסי עוינות. קבוצה שניה עבור טורקיה, בטורקיה יש זהב ובמצרים השתמשו בו הרבה וקבוצה שלילת עבור שליטי ארץ כנען. היו הבדלים בנוסחים של הקללות. הן היו מיועדות לערים בארץ כנען, פעם הראשונה שמשתמשים בשם כענן. ערי כנען היו ממלכות. בקבוצה של צלמיות היותר עתיקה מקללים את מי שעומד בראש הממלכה וגם עבור קבוצה של הגדולים העומדים בארשה או מנהיגים. בקבוצה המאוחרת יותר, 100 שנים אחר כך, מקללים אותם מקומות אבל במקום קבוצת של מנהיגים מופיע שם אחד, בדר כלל, המושל של… או הגדול של… לא מופיע המילה מלך מכיוון שהיא מתייחסת רק למלך מצרים.

התעודות מתחלקות לשתי קבוצות:
הקבוצה הראשונה כתובה על קערות חרס. חרסים אלו מכילים שמות ערים וחבלים בארץ ישראל ובסוריה, ולמעלה משלושים שמות מושליהן. בין הערים הנזכרות בא"י : ירושלים, אשקלון ורחוב.
הקבוצה השנייה כתובה על צלמיות חרס בדמות אסירים שבויים. קבוצה זו מכילה רשימה של ששים וארבע ערים ורשימת מושליהן, וכן שבע שמות של ארצות אסיה. להלן הערים הנזכרות שזוהו בארץ ישראל:
עמק החולה: אבל, ליש, חצור
עמק עכו: עכו, משאל, אכשף.
עמק בית שאן ועמק יזרעאל: רחוב, שמעון – תל שמרון.
ההר המרכזי: שכם, ירושלים.
מישור החוף והשפלה: אפק, אשקלון, עגלון.

תמונות צלמיות ואיגרות:
http://www.towerofdavid.org.il/heb/upload/.cnaanit/canaanite_.html

בכל אחד מהקבוצות נזכרים כ- 50 שמות של מקומות. יש הרבה שלא ניתן לדעת אפה זה. אבל קיימים שמות של מקומות כמו אשקלון, שכם, ירושלים, אפק, בית שאן, עכו, חצור, וכולי. ערים בלבנות וירדן. הדבר המעניין הוא שניתן לראות קיום של ערים במכשור החוף של ארץ ישראל, ערי נמל כמו עזה, אשקלון, אכזיב. כל הערים האלה נבנו לראשונה בראשית תקופה ברונזה התיכונה סביב שנת 2000 לפנה"ס. אולי בגלל התפתחות הספקנות, הספקה, דרך היום, אוניות לא נוסעים בלילה וצריכות למצוא מקום לעצירה, בדרך כלל בשפכי הנחלים. נחל יפו נמצא בשפכי נחל איילון שבעבר נשפך לים והים מתחבר עם נחל הירקון. רחוב בן צבי היה נתיב הנחל. אשדוד עם נחל לכיש. זה הטקסט הגיאוגרפי ההיסטורי הראשון שיש מארץ כנען. שמות בשפה שמית.

מי היו התושבים של הארץ? בשנות האלף השלישי ניתן לראות שקיים אוכלוסיה עירונית אבל בעצם לא יודעים מי היתה האוכלוסייה, מה היתה השפה שלהם, מוצא אתני וכולי. כאשר מגיעים לשנות האלף השני, האוכלוסייה של ארץ כנען דוברת שפה שמית מערבית. קיימות שפות מזרחיות ומערבית. מתחילים לבנות ערים מחדש, קודם בצפון ואחר כך בדרום.

קללות עבור אויבים פוטנציאלים שהיה להם כוח. למה כנען נחשב אויב פוטנציאלי? אנו לא יודעים. מצרים נמצאת בתקופה זוהר, פער תרבותי וכלכלי. מה יש למצרים לקלל ערי ממלכה קטנות?

ציור קיר מקבר בני חסן. סוג אחר של מסמך הוא תמונה, ציור בקבר שנמצא במרכז מצרים בין לוקסור לקהיר. המצרים מאמינים שכל מה שצויר בקברים זה התרחש גם בעולם הבא. כל מה שעשינו במשך החיים באדמה גם נעשה בחיי הנצח. באחד הקברים של פקיד מצרי, חנומ-חותפ, בבני חסן במצרים המתוארך ל 1900 לפנה"ס, יש בציור הוא בו נראית שיירת סוחרים שמיים הבאה למצרים, בהם גברים ונשים לבושים בכותנות צבעוניות ומטלטלים לצידם. תמשיח הקיר המצוי היום במוזיאון הבריטי. הציור מספר על מערכת היחסים בין מצרים לכנען באותה תקופה.

    

שיירת אסייתים מגיעה למצרים,
שושלת 12 (ציור מקברו של חנומחותפ III בבני חסן)

מה ניתן לראות בציור? אדם מצרי מוביל את האנשים האחרים. אחריו שורה של כנענים, מאוד בולט הלבוש שלהם. מביאים בעלי חיים, כלי נשק, כלי נגינה, מפוח כנקרא לעבודה מתכת. הולכים יחד איתם נשים וילדים. זה לא שיירה של מלכים אלה משפחה של סוחרים. בכיתובים המצרי אומר שיש 37 של קבוצה שקוראים לה "עמו", אחד המילים שהמצרים משתמשים לאנשי ארץ כנען. מביאים איתם חומר מגלנה??? שהמצרים משתמשים לאיפור עניים. בציור אומר מי האיש שהולך ראשון, קוראים לו יפצה, ניתן לראות סימן ω, הוא מסמל ארצות זרות, כלומר, הוא שליט של ארץ זרה. זה אומר שקיים סחר בין כנען למצרים באותה תקופה, שיירות של כנענים נכנסות במצרים, מנהלים עסקים.

מגילת סינוחה: הוא סיפור מצרי. רוב האנשים לא ידעו לקרוא לכן היו להקריא את הסיפור. הטקסט בפפירוס היו מעתיקים. מספר על איש שחי בחצר המלך. יום אחד המלך חלה וחלק מאנשים רוצים להדיח אותו וכאשר המלך שמע על ההתארגנות אז השימו אותו. האיש ברח לסיני, עבר בין שבטים נוודים ומגיע לכנען. הוא מספר שיש בה עצי תאנה, גפן, חיטה,… עובר ממקים למקום עד שמתיישב בעיר בלבנון. הוא מספק שירותים לשליט, עוזר לו בתרגום וכאשר הגיע סוף ימיו הוא מבקש לחזור למצרים כי אם הוא ימות מחוץ למצרים אז לא הזכה לחיי נצח. כאשר מגיע למצרים המלך בריא ומקבל שוב אותם תנאים שהיה לו קודם.

הסיפור אומר לנו איך הם הסתכלו על ארץ כנען, כאזור חקלאי, שיש בה נוודים, ערים. מבינים שקיים קשרים עם מצרים כאשר יש צורך למתורגמן.

מגילת סינוחה: כתובת מראשית תקופת הברונזה התיכונה. זהו סיפור אוטוביוגרפי של שר מצרי ושמו סינוחה שברח ממצרים בימיו של המלך שנוסרת ה-1 (1971-1926 לפנה"ס), ככל הנראה בשל מעורבות ברצח אביו של שנוסרת ה-1, המלך אמנמחת ה-1. סינוחה מצא מקלט ברת'נו העליונה (צפון ארץ כנען), שם התיישב בחסות השליט המקומי עד שזכה לחנינה מפרעה ושב חזרה למצרים.

כתובת חוסבך: כתובת מתקופת הברונזה התיכונה. הכתובת מספרת על מסע צבאי שנערך בראשות המצביא חוסבך שמילא את תפקידו בימי המלך שנוסרת ה-3 (1878-1841 לפנה"ס). במסעו הגיע חוסבך לארץ שכם וכבש אותה. בעקבות הכיבוש "נפלה גם רתנו העלובה" (רתנו היא כינוי לארץ כנען).

הכתובת הזו בפועל גם מספרת שבאותה תקופה לא כל הקשרים היו מסחר, יחסים טובים אלה שגם היה עוינות מסיימת.

מה היתה מערכת יחסים בין ארץ כנען ומצרים? חלק מחוקרים אומרים שהיה שליטה מצרית בארץ כנען. אחרים אומרים שרק היו קשרים מסחר אבל לא משהו פורמלי.

ארכיון מארי: קבוצה אחרת של מסמכים בה ממסופוטמיה. בעיר מארי בצפון מזרח סוריה סמוך לגבולה עם עיראק, כיום תל חרירי. נמצאים בו ממצאים מאוד חשובים של תולדות המזרח הקדום. מארי סווגה על ידי הארכאולוגים כ"מאחז המערבי ביותר של התרבות השומרית, גבול המדבר הצפוני. העיר הגיעה לשיא הפריחה במאות 19-18 לפני הספירה, תקופת הברונזה התיכונה. המלך האחרון בעיר ממלכה זו היה זימרילים, שארמונו הענק התגלה במלואו בחפירות: 300 חדרי מגורים, אולם הכיסא, לשכות השרים והאדמיניסטרציה, לשכות לקשרי-חוץ, מקדש מלך, בית-ספר לסופרים, מטבחי המלכות, אולמות רחצה, חדרי המשמר, חדרי מלאכה, מחסנים, ארכיונים, אגף מגורים לאורחים נכבדים מארצות זרות ועוד. הרבה מתמשיחי הקיר הגדולים והמפוארים שרדו במשך 4000 השנים האחרונות, ובהם מוטיבים מתחום הפולחן והמיתוסים.

המלך זימרילים איבד את שלטונו במארי, כשהובס בקרב על ידי ידידו ובן בריתו ח'מורבי, מייסד האימפריה הבבלית הקדומה בשנת 1759 לפנה"ס. מאז מארי לא נבנתה שוב.

החלו בשנת 1933. מאז ידע המקום עונות חפירה רבות, שהאחרונה בהן, ה-41 במספר, נערכה בשנת 2004. בין הממצאים הרבים נתגלו במארי גם אלפי תעודות הכתובות בכתב היתדות בשפה האכדית, בניב של הבבלית העתיקה. רוב התעודות התגלו בארמון רחב הידיים, ששימש את מלכי מארי לדורותיהם. ארכיון זה מכיל 20,000 לוחות טין (שלמים ושבורים), ובהם 8,000 מכתבים ו-12,000 תעודות מנהליות. מארי היא ממלכה שמתועדת בצורה יוצא מן הכלל. העיר נשרפה כולל את הארמון עם כל הארכיון, לוחות הטין (barro, lodo, arcilla) שהיו במדורה אז הפכו לחזקות יותר, לקרמיקה, כך נשמרו עד היום.

מרבית התעודות בארמון (ובמסופוטמיה בכלל) הן בעלות אופי אדמיניסטרטיבי נקודתי ביותר – כמויות מזון, רשימות אורחים, משלוחים ועוד. בארמון מארי נמצא ארכיון נדיר בגודלו אשר שופך אור על חיי היום יום, הפעילות והמבנה ההיררכי שבארמון זה ואחרים. במחקר מופשט שכזה, אודות פעילות או מבנה מנהלי, אלמנטים אשר לא הותירו חותם פיזי, הטקסט מהווה מקור מידע בלעדי. תודות לטקסטים אלו ניתן לדעת אודות משלחות דיפלומטיות אשר פקדו את הארמון ואופן קבלתם – מתנות הוחלפו, הכנסות אורחים הכוללת סעודות ולינה התקיימו ועוד. מרישומי המטבח ומתכונים אשר השתמרו עולה כי דגש קולינארי הושם בעת הכנת סעודות המלך וכי טבחות נחשבה מכובד ביותר. כמה אנשים אכלו בשולחן המלך, מאות אנשים. מה אכלו? שתי ארוכות ביום. דייסה של דגנים, קיטניות, אכלו הרבה ירוקות ואין ברשימות בשר. האם היתה אוכלוסיה צמחונית או עדין לא מצאו את הרשימות של הבשר. בעת העתיקה בדרך כלל אכלו בשר.

הטקסט גם מלמד אותנו על הבירוקרטיה והפוליטיקה אשר התקיימו בתוך הארמון – אנו לומדים כי בעלי תפקידים רבים הם קרובי משפחתו של המלך אשר מונו עקב הצורך בנאמנות להמשך שלטון המשפחה (לאו דווקא אדם ספציפי), אנו יכולים לראות מתי המלך סייר בממלכתו וכיצד התנהלו ענייני הארמון בהעדרו ועם איזו מדינה חפץ המלך לכונן יחסים דיפלומטים (על ידי קשירת קשרי נישואין עבורו או עבור אחד מקרוביו).

כל הסחר שעבר בין מזרח למערב עבר דרך מארי. עיקר הסחר היה בדיל, הוא היה מאוד חשוב על מנת לייצר ברונזה. הוא מגיע מזרח אסיה, תאילנד, עובר דרך אפגניסטן, פרס ומגיע למארי. מכאן מארי מחלקת את הבדיל לכל ערי ממלכה שנמצאים באזור. יש מערכת יחסים בין וערי הממלכה היו פונים למלך מארי להתייעצות. כך ניתן לדעת איך פעל את הסחר הבינלאומי.

לתעודות מארי יש זיקה וקשר למקרא – שכן מוצא האבות הוא מאותו איזור, גם הם היו שמיים מערביים, והם מאותה תקופת זמן. לכן עולות בתעודות ובמקרא נקודות דמיון רבות בשמות, מנהגים, פולחן, מסלולי מסעות, בריתות, לשון, ארגון שבטי, ארגון הצבא, דיני הנחלה והירושה, נוהלים משפטיים (חוזים מסחריים, כלכליים, גירושים) , תופעת הנבואה ועוד.

קיימים 14 טקסטים או בתעודות שנזכרת העיר חצור ומהם עולה, מגודלה של העיר (למעלה משמונה מאות דונם) ומהממצא הארכיאולוגי, שהעיר חצור הייתה אחד המרכזים הממלכתיים החשובים במרחב הסורי-כנעני. בתעודות גם נזכרת פעם אחת העיר ליש היא דן.

לראשונה ניתן לדעת איך פעל עיר ממלכה גדולה בתקופה הברונזה התיכונה. בחברה היו שני מרכיבים, ארמון והעיר שבה נמצאת האוכלוסייה באפן קבע שמתפרנסת מחקלאות ומסחר, כמו כן כל נותני שירותים לארמון. המרכיב השני הוא הנוודים. למדנו שנוודים ותושבי קבע לא מסתרים. מסתבר שבחברה בעת העתיקה היה מרכיב של קבע וגם של נוודים. הם חיו בתלות. כל אחד תרם את חלק שלו. הנוודים נותנים את הבשר והגנה מרחבית. תושבי העיר נותנים להם מוצרים חקלאים, הגנה, בירוקרטיה. הממלכה צריכה את שניהם. הם חייבים לחיות ביחסי גומלים מאוד מורכבים. חברה דימורפית (דו צורנית), יישוב עירוני וניידות תחומה. כל שנה היו צריכים לקבוע את הזכויות מים, רעיה (pastoreo), כניסה לעיר. זה שופך עור למכל עיר ממלכה. אי לכך גם בארץ ישראל היו אותם חוקים ומבנה חברתי.

בתנ"ך מסופר על ברית בין אברהם לאבימלך, הזהרה על מערכת יחסים בין קבוצות נוודים לקבוצה העירונית על מערכות מים.

נמצאו בארץ הרבה חרפושיות, חלקן תוצרת מצרים וחלקן תוצרת מקומית. הן מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה.

שבר של פסל שנמצא במגידו. יש בו כתובת ובה נמצא השם חנומ חותפ ???, הפסל שייך לפקיד מצרי, נציג העליון מצרי שיישב במגידו. מה עושה הפסל מגידו? מצביע על הקשרים שהיו בין מצרים למגידו. אולי הוא קנה אותו ושם במשרדו ואנו חושבים שיש בו משמעות פוליטי, כלומר, סתם חפץ יפה.

אפה יש ישובים באותה תקופה? יש ערים חדשות במכשור החוף ורוב הערים הקדומות שהיו קיימות בתקופת הברונזה הקדומה נבנות מחדש חוץ מערד. ערי ממלכה ששולטות על שטח קטן. אחד המאפיין של אותן ערים זה שבונים אחרת ממה שהיה קודם. לערים בתקופה הקודמת היו מוקפות חומות. בתקופת הברונזה התיכונה יש לתל מבנה חדש, מקיפים אותו בסוללה הפר בזווית מאוד תלולה.

דוגמאות: תל פולג, תל גריסה, תל דן, יבנה ים

דוגמה גבעת נפוליאון ברמת גן, תל גריסה, היה תל קטן. ביצרו את התל עם הרמות של עפר. ביצורי העיר כללו חומת לבנים וחלקלקה (אלמנט ביצורי שנועד לייצב את מדרון התל ולתמוך בחומה וכן למנוע מהאויב את האפשרות לערער את יסודות החומה באמצעות חפירות או אילי ניגוח). מאוד תלול וקשה לעלות.

בחפירה של תל חצור, התל הגדול ביותר בארץ, 800 דונם. יש שני חלקים, העיר העליונה ותחתונה. אנו מבקרים את העיר העליונה, את העיר החתונה לא נחפרה והיא ממשיכה להיות שדות חקלאות. העיר מוקפת סוללת עפר, הרימו כמויות אדירות של עפר, 60 מ. גובה והיו צריכים להביא את העפר ממקומות שונים, אדמות מסוגים שונים. שמו גם לבנים על מנת לייצב את הסוללה. הסוללה קיימת עד היום.

כל תל בונה סוגים שונים של סוללה. בתל חצור עשו מבחוץ וגם מפנים. תל גריסה הוא חיצוני. בתל פולג העוצמה מאוד גדולה.

בהתחלה היו משרטטים את התילים עם חומה למעלה, כלומר, לפי דעתם היה חומה. בשביל מה הסוללות? להגנה. אבל בראשי הסוללות בשום מקום נמצא חומה. אם בשום מקום אין שרידים של חומות אז אולי לא היו חומות? אם לא היו חומות אז בשביל מה בנו את הסוללות? אולי לא נוח לטפס אבל לא בלתי אפשרי. בכמה מקומות שטח הסוללה יותר גדול מאשר הישוב עצמו. היום השאילות הן אחרות. כמה כוח אדם צריכים על מנת להקים אותם וכמה זמן לקח? בדקו בתל שילה, שהוא תל קטן 12 דונם, לפי החישוב גרו בו בערך 500 אנשים, כוח עבוד היה צריך להיות בערך 200 אנשים, כמה זמן יכול לקחת? לפי החישוב היה יותר מדי. אז מי עשו את הסוללות. היה צריך עוד יותר כוח אדם. לא מצאו כלים. אולי שבטים של נוודים עבדו בבניית הסוללות. מערכת היחסים הכלכליים בין אוכלוסיה העירוניות ונוודיות. אין עבדות, תמורת תשלום יכלו אוכלוסיית הנוודים שחיה בשוליים לשמש ככוח עבודה. איך טכני וחברתית הרימו מפעל כזה? ארגון וניהול החברתית הם מאוד חשוב.

היום חושבים שעניין הקמת הסוללות הוא סימן סטטוס שבה להגיד לסביבה כמה אני חזק, רמה הרתעה. זה הארץ שלי. בניה מונומנטלית על מנת להראות לאחרים או לאוכלוסייה כמה הוא יכול וכמה הוא גדול. זה נכון בעת עתיקה וגם היום, פירמידות במצרים, כל המדינות שמפתחות נשק גריני, האם הן הולכות להשתמש בהם? כולם יודעים שברגע שמישהו השתמש בו אז יקבל גם חזרה. אולי לסוללות היו פונקציה הגנתית אבל לא מצדיקה את ההשקעה הכלכלית לבנייתה. מי היו האובים הפוטנציאלים?

אם במארי יש עתודות שקיבלה מחצור אז אפה העתודות בחצור שקיבלה ממארי? אפה הארכיון של חצור? חיפשו אבל טרם מצאו. מצאו שתי כתובות המצביע שהיו בחצור טקסטים כתובים.

תל חצור היתה עיר ענקית עם הרבה תושבים, בנויה בסיגנון כמו הרים במסופוטמיה. האם כל 800 דונם היו מיובשים? לפי החקירות עד עכשיו כל השטח היה בנוי. בכניסות לאולמות, חדרים היו עמודים אורתוסטאט, אורתו = ישר, סטאט = עומד. גם מצאו מתחת לבתים מנערות שיש בה צינורות חרס שמחבר בין הבתים. טרם נחפר מקור המערכת הצינורות, האם מיועדת למים או ביוב.

תל אשקלון הוא מאוד גדול. הסוללה מקיפה את התל משלושה כיוונים, צד אחד פונה לים אז אין צורך לסוללה. היא נבנתה בערך שנת 2000 לפנה"ס והמשיכה בשימוש בתקופות מאוחרות יותר. בתקופה הצלבנית במאה ה- 12 לספירה, הצלבנים מקימים חומות על התשתית של הסוללות של תקופת הברונזה התיכונה. היא בנויה גם מאבני כורכר. היום נמצאת בגובה של 20 מטר. בתוך הסוללה גילו שער המקורי.

שימור השער הכנעני:
  http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=56&subject_id=10&site_id=31

תל גזר. הוא לא גבוה אבל גדול. יושב בנקודה חשובה, שולטת בדרכים מול מכשור החוף לכיוון עמק איילון. גם הוא היה מורכב מסוללה הפר ובנוסף היה בו מבנה מאוד גדול, מסיבי, בנוי מאבן. היום רק רואים את הבסיס של מגדל מאוד גבוה. כמו כן נמצאו שרידים של שער. התל נחפר בבראשית שנות 1920, השער היה בנוי מבנים בוץ. אם זה חשוף בחוץ, בגלל אקלים, גשם וכולי, לא נשאר כלום.

מטרת הסוללה. לצורכי הגנה, לא עומד במבחן המציאות או ביקורת. הגנת וירטואלית, ז"א לראות לאחרים מה הם יכולים לעשות, סטטוס ומעמד של השליט. הקף וכוח האדם שנדרש על מנת לבנות אותן לא עומד בפרופורציה לכמות התושבים. היתה מערכת משולבת בין אוכלוסיית העיר לאוכלוסיית נוודית שחיה בשולי העיר. מה היתה היחסי גומלים בניהם, עבודה כפיה או העיר סיפקה תעסוקה לפרנסה לאוכלוסיה הנוודית? אין תשובה, אין מסמכים.

אחד מעדויות של קיום מערכת שלטונית היא ארמונות. הן כמעט לא נמצאו למאת תל כברי. בתוך מטעי אבוקדו של הקיבוץ. ברצפה מצאו ציורי קיר, פרסקו על טיח. ע"פ הסגנון, מושפעים מאוד מאומנות מכריתים, תרבות שנקראת מינואי. ידענו שלתרבות היו קשרים עם מצרים אבל לא עם ארץ ישראל. מוצאים או מגלים דברים שלא ידענו עליהם קודם.

… חפרנו שלושה שבועות ולא העלנו אפילו חרס. כך פותחים ארכיאולוגים בדרך כלל את סיפורה של תגלית גדולה. ואכן, בבוקר לח וחם של הקיץ ההוא, חשפנו את קירותיו של ארמון ואת רצפתו, שהיתה מעוטרת בדגמים צבעוניים משובבי עין. זהו הרגע בו עומדים נרגשים מול אתגר וחידה: הלמות הלב המהירה, הדם שמעקצץ בעורקים וטעמה המשכר של תעלומה. "איך הגיעה לכנען רצפה מינואית, כמו רצפות הארמון בקנוסוס שבכריתים?"

תל דן, בתנ"ך נקרא ליש. תל מאוד גדול שבעיות המים היו איך לסלק ממנו את עודפי המים. התחילו לחפור בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים. נחפר ע"י פרופ. אברהם בירן, שהתעניין בעקרו בתקופה הישראלית. כאשר הוא חפר גם רואה שהביצורים Fortaleza יושבים על סוללה קדומה מתקופת הברונזה התיכונה. מחליט לבדוק איך הסוללה בנויה לכן מבצע חתך בסוללה ורואה שהיה לה קיר אבן במרכז והרמות הפר בצדדים. לאחר מכן מחליט לבדוק במקום אחר של הסוללה על מנת לבדוק האם כל הסוללה בנויה באותה צורה. חופר מלמעלה למטה. הוא מוצא קיר לבנים ובהמשך מוצא את הממצא הכי משמעותי של אותה תקופה, השער העיר של תל דן מלא. שער העיר מהתקופה הכנענית הוא מבנה קשתי מהקדומים הידועים בעולם. דבר מעניין נוסף הוא איך שבנשך 2000 לפנה"ס בונים שער המתבסס על קשתות? לשער יש בו שלוש קשתות והאנשים היו עוברים דרך המעבר. כולנו ידענו שמי שמפתח את הבניה עם קשתות היו הרומאים אבל הם היו 2000 שנה יותר מאוחר. על מנת לחפור בפנים הביאו מומחים מדרום אפריקה. היום יש בעיה בשימור השער בגלל חשיפתו ומזג אוויר. הוא בנוי מאבני בוץ. עדין בודקים איך לשמור אותו יותר טוב וכרגע חסמו שוב את השער. בונים קיר מקבילה. עבודת שימור נעשית בטכנולוגיות הבנייה העתיקות. למה הוחלט באותם ימים לכסות את השער, יכול להיות כי הם שמו לב שהשער לא מהזיק מעמד. בניה אבני בוץ טוב בארצות יבשות אבל באזור גשום זה לא מתאים. יכול להיות שבנו שער במקום אחר.

 שער אברהם

   שיחזור השער

אתר תל דן:  http://www.bibleage.com/site/dan.html

שימור: 
http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=27&subject_id=10&site_id=13

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3253776,00.html

שכם, העיר היתה מאוד חשובה בתקפה הברונזה התיכונה, היא שונה מערים אחרות כי אין בה סוללה הפר אבל יש בה חומה הבנוי מאבנים ענקיות. חומה קיקלופית: חומה הבנויה אבני גוויל ענקיות לא מעובדות. (קיקלופ הוא דמות של ענק מהמיתולוגיה היוונית מכאן שם החומה).

אתר תל שכם:
http://www.bibleage.com/site/shechem.html

אתר שכם:
http://www.amalnet.k12.il/meida/mikra/city/shchem/miki0204.htm
 

קבורה: חוזרים ומקיימים ישוב עירוני. לכן חוזרים לקבור במערות משפחתיות, דור אחרי דור במשך מאות שנים. יש קבורות יוצא דופן כאשר היו נפטרים תינוקות עד גיל שנתיים, דבר שהיה קורה הרבה בעת העתיקה, היו שמים בתוך קנקן וקוברים אותו מתחת הרצפה בבית. כך החוקרים כאשר מבצעים חפירות באתר מתקופת הברונזה התיכונה לוקחים בחשבון את האפשרות למצוא קבורה מתחת הרצפות. לא יודעים מה היתה הסיבה.

לפעמים מבצעים בדיקות DNA לעצמות. הנושא תלוי באישור הרבנות. לכן חשוב ממתי החפירה, כלומר, לפני או אחרי תקופה האבות.

אוכלוסייה. היא כנענית. פולחן ומיתולוגיה הכנענית. מצאו הרבה צלמיות של נשים ולא של גברים. האל הראשי תמיד היה זכר אבל לא הציגו אותו בדמות של גבר אלא בעגל או שור. גם נכון בכל מזרח הקדום. באשקלון מצאו פסלון של עגל עשוי מברונזה מצופה מכסף בתוך כלי חרס.

   פסל הפר ובית החרס

כנענים

הכנענים הם בני העמים שישבו בארץ כנען לפני הכיבוש הישראלי. במשמעות מצומצמת, הם אחד מעמי כנען.

השם כנען, או כנע, פירושו במקורות העתיקים צבע הארגמן. ארץ כנען היא איפוא ארץ סוחרי הארגמן, הפניקים, שעיקר סחורתם היה בד צבוע בארגמן.

ארץ כנען על פי מקורות חיצוניים משתרעת מעזה בדרום ועד לאזור אוגרית שבצפון סוריה. במקרא מתואר הירדן כגבולה המזרחי.

עמי כנען חיו במסגרת ערים-מדינות שבראשן עמדו מלכים. הערים היו מבוצרות היטב, התרבות החומרית היתה מפותחת בתחומי הקרמיקה, הבנייה, חרושת המתכות, החקלאות והמסחר.

הכנענים דיברו ניבים שונים קרובים מאוד אל העברית המקראית.

הדת הכנענית ידעה אלים רבים שתיאור עלילותיהם נתגלה בחפירות אוגרית שבסוריה. היא כללה פולחני פוריות שהדת הישראלית התנגדה להם בחריפות.

עמי כנען חיו במשך מאות השנים שלפני הכיבוש הישראלי תחת שלטון מצרי. מצב זה גרם לסינקרטיזם דתי ותרבותי בין מצרים לכנען.

כתוצאה מן הכיבוש הישראלי, ואחריו הפלישות של גויי הים וההתיישבות הפלשתית, נדחקו הכנענים לצפון. מאוחר יותר, התפשטות הארמים הגבילה את תחום היישוב הכנעני לערי החוף, ומאז נקראו הכנענים במקרא צידונים.

בצפון סוריה התגלה טקסטים המספרים על המיתולוביה הכנענית. במיתולוגיה הכנענית, אל הוא אבי האלים והבורא; בת זוגו היא אשרה. אולם האל החשוב ביותר הוא הדד, אל הרעם והגשם, הידוע בכינויו בעל. גם בת זוגו עשתרת, אלת פוריות האדמה, וענת אחותו של הבעל, היו נעבדות ביותר.

תל גזר. במקום התגלה אתר פולחני. שורה של 9 מצבות של אבל גבוהות, בערך 2 מטר, לא כולם באותו גובה. המצבות נמצאו ע"י רוברט מקאליסטר והחליט לקבור אותם בחזרה בשנת 1912 בתקווה שיום אחד התגלו אותם מחדש, וכותב שלפי דעתו לאנשים שחיים בארץ תיקח יותר זמן מאשר הזמן שאותם אבנים נמצאים מתחת לאדמה. הוא מצא עצמות של תינוקות. צריכים לראות מי החופר. הוא היה אדם דתי, יודע תנ"ך, בספר ישעיהו שמתאר איך אנשים מקריבים תינוקות, אז הוא מצביע על אותו פולחן כנענית. עם הימים חזרו וחפרו בשנות 1920 ומסתבר שאין קשר מכיוון שאותן אבנים שייכות לסוף התקופה. אין כתובות במצבות. בעבר היו חלק מקיום ברית בין אנשים או עמים. מצאו עצמות של בעלי חיים, כלומר, היה שם טקס פולחני.

אתר נוסף התגלה בנהרייה, על שפת הים. מצאו מקדש מלבני עם כלים מאור יפים. מגוון חפצי פולחן וביניהם דפוס לצלמיות ברונזה של אלה בעלת שלוש קרניים. הם הבינו שבעצם האלילים לא אוכלים ולא צריכים לתת להם צלחות אמתיות ואפשר להביא מודלים, כאילו. כך רואים כלים קטנים בחדר המקדש. אין מסביב מקום ישוב. אין עיר התיקה בנהרייה. העיר הכי קרובה זה אכזיב. מה עושה מקדש ללא אוכלוסיה? יכול להיות שאותו מקדש היה משרת את האוכלוסייה הנוודית שלא חיה בתוך הערים. לא מצאו נמל בנהרייה, כן באכזיב.

מוזיאון ישראל:
http://www.imjnet.org.il/htmls/Popup.aspx?c0=14056

לאחרונה התגלה בתל חצור מקדש מאוד מעניין. שורה של אבנים שחורות ולבנות שעומדות. גם מצאו בתל חצר דגם של כבד. במסופוטמיה היה מקובל לנחש עתידות בכבד. אדם היה קונה של באמה ומביאים אותו לכהן. לפי צורת הכבד היה אומר הכהן לבן אדם את עתידו ולתת הצעות. להביא כבד אמיתי לכהן היה מאוד יקר לכן היו עושים אותו מחרס. במקדשים של מסופוטמיה יש עדויות, תשובות לשאילות נכתבו בלוחות מחרס.

קרמיקה. בתקופה הברונזה התיכונה מתפתחים כלי חרס מאוד יפים ברמה אומנותית מאוד גבוה. כל כלי חרס מייצרים אותם מבוץ. אחר כך שורפים אותו בטמפרטורות שונות, ככל שהטמפרטורה גבוה יותר אז הכלי יותר טוב. לפני ששורפים את הקרמיקה עושים חיטוי. לפעמים הצבע של הכלי הוא תוצר של החיטוי, מכניסים חומר צבע. אבל רוצים שהוא יהיה מבריק אז צרכים לקחת את הכלי אחרי שיצא מהחימום, לוקחים אבן קשה יותר ומשפשפים. ניתן לראות לכלים שעשו מזוויות שונות ומיוחדות. בדרך כלל לא עושים זוויות אבל מישהו עשה את המאמץ. למה עושים זוויות? כי אותם כלים מחקים כלי מתכת. אותם כלים ממתכת היו מאוד יקרות ולא מחזיקים הרבה כלים מברונזה בבית אבל עשו חיקוים. יש כלים זואומורפי, דמוי בעל-חיים. בסוף התקופה יש פסים גיאומטריים אדום ושחור.

בעזה מצאו כלים קרמיקה מיוחדים. אמרו ששם היה קדר יוצא דופן. אחר כך מצאו במקומות שונים. ארכיאולוגית עשתה דוקטורט בנושא והגיע למסכנה שבעזה היתה אסכולה של קדרים. בדיקות של הרכב חומר הגלם של הכלי (בדיקות פטרוגרפיות) מלמדות שהכלי נוצר בכרתים.

מקרא וארכיאולוגיה: לחפור את ספר בראשית

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3265585,00.html

תכשיטים. מטמון של שורף. לאנשים היו תכשיטים מזהב או כסף. כאשר הם נשברים היו מוכרים אותם לשורף. מצאו אוסף של תכשיטים שבורים. גם נמצאו הרבה חרפושיות.

כלי נשק. הכלי המלחמה העיקרי היה גרזן.

התקופה מסתיימת בשנת 1575. תאריך היסטורי, מצרים כובשת את ארץ כנען. עד סוף תקופה הברונזה המאוחרת בערך בשנת 1200, יש 375 שנה של שלטון מצרי. שינוי פוליטי מאוד משמעותי, יש אוטונומיות של ממלכות הכנעניות אבל שליט העל הוא הפרע ממצרים. מכאן יש קשר מאוד אדוק בין תולדות מצרים וארץ ישראל.

תמונות תקופת הברונזה התיכונה:
http://telem-pub.openu.ac.il/users/yuvalga/10140/10140_7_A/index.htm