הגדרת מושגים

הגדרת מושגים

ממצא עתיק, עתיק יכול להיות יחסי. על מנת לשמור ממצאים עתיקים קיים חוק עתיקות. החוק אומר שאסור לקחת ממצאים או לנהל חפירות ארכיאולוגיות באופן אישי, אפילו אם מוצאים מטבע צריכים לדווח לרשויות. החוק מגדיר שכל החפצים אשר שייכים לתקופה שלפני שנת 1800 הם חפצים עתיקים.

שני תחומי ידע עוסקים בחקר התקדמות האדם, ובעברו של המין האנושי: הראשון הוא היסטוריה והשני הוא הארכיאולוגיה, שני תחומי ידע אלו שונים זה מזה, ואין תחרות ביניהם. אבל ההיסטוריה מוגבלת בחקר תעודות, ההיסטוריון חוקר טקסטים כתובים, ניתן למצוא טקסטים עד 5000 השנים האחרונות. לעומת זאת הארכיאולוג חוקר חפצים וממצאים מלפני שני מיליון שנה, בישראל קיימים ממצאים מלפני מיליון שנה. לכן תקופת הפרהיסטוריה מתבססת על ארכיאולוגיה, לעומת התקופות האחרונות שיש יותר מידע, לכן ניתן ללמוד יותר על תולדות האדם, באלו כלים השתמשו, בתים, ארמונות. החוקר הארכיאולוגי מתעד את הממצאים, ומה שמעניין באמת זה מי היו האנשים מאחורי ממצאים אלו, ניסיון לשחזר את אורח חייו של אדם בימי קדם.

מהי ארכיאולוגיה?

הארכיאולוגיה חוקרת את כל השינויים בעולם החומר, כלומר, הארכיאולוגיה עוסקת בחפצים, פריטים שאדם משאיר אחריו, לדוגמא אדם לוקח אבן, משפשף את האבן ומייצר כלי. אלו פריטים מאירים על הפעילות שלו, כמובן, עד כמה שניתן להבין מה שרד, מי הם?. לפי המקומות ניתן לראות שקיימים חפצים ששורדים יותר או פחות, תלוי באקלים, למשל במצרים יש אקלים מאוד יבש ולכן שורד הרבה מאוד, לעומת זאת בארץ ישראל יש אקלים מאוד לח והרבה חפצים לא נשמרים. חפצים שהשתמש האדם נקברו בצורה מסוימת והפכו לממצא ארכיאולוגי, מגיע הארכיאולוג ומנסה לשחזר, במידת האפשר, את הפעילות שכתוצאה ממנה נשארו חפצים אלו ודבר שני את המחשבה ואורח החיים של אותם אנשים, המבנה החברתי, מערכת יחסים בין חלקים שונים בחברה, אמונות ודעות האנשים בעבר. אנו יכולים להסתכל במבנה הבית שאנו גרים ולחשוב מה יכולים להגיד עלינו בעוד אלף שנה. מה מכל הדברים האלה יישאר? כלי חרס, מתכת, פלסטיק … מה יוכלו להגיד על החיים שלנו, מצוקות, אורח חיים, פוליטיקה, אמונה, מבנה חברתי, וכולי … זה לא דבר פשוט.

ההיסטוריה אף פעם היא סובייקטיבית (סובייקטיביות היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. את הסובייקטיביות נהוג להנגיד לאובייקטיביות). מכיוון שמי שכתב תמיד מספר מה שהוא רוצה שנדע, כלומר, לפעמים חסר מידע, ואחר כך יש פרשנות שגם היא סובייקטיבית (לדוגמא, אנו יכולים לקרוא הרבה ספרים על המלחמות עם מדינות ערב אבל אנו לא בודקים מה הם כותבים). לפעמים אותם ממצאים נשארו ללא שנתכוון כמו בעיר פומפיה Pompeya : לאחר התפרצות הר הגעש האנשים ברחו  ולקחו רק את הדברים היקרים והחשובים להם, אבל מה שנמצא היום באותם בתים אז זה רק במקרה. גם בארץ היו ישובים שנהרסו ברגע של קטסטרופה כמו רעידת אדמה, לכן אין חשיבות לבוא ולומר מה כדי להשאיר כאן לדורות הבאים. בין הגישה של היסטוריון ולבין הגישה של ארכיאולוג. אם הארכיאולוג מצליח לשחזר את אותו אורח חייו של אדם, את הסיפור שלו, אז הוא בעצם נהפך להיסטוריון.

סטרטיגרפיה: עקרון ההשתכבות

שרידים מעשי ידי אדם מצטברים באתר זה על גבי זה, לפי סדר הזמנים, כאשר השרידים הקודמים יותר מצויים מתחת לשרידים המאוחרים להם. זוהי תופעת התל הארכיאולוגי. הארכיאולוג בשדה מנסה לחשוף ולבודד מכלול מבנים וחפצים שהתקיימו בפרק זמן אחד ולהגדירם כשכבה.

החל ממאה ה-19 הגיאולוגים קובעים שהתנאים על גבי כדור הארץ מסודרים בשכבות על שכבות ומתאריכים את גילם. בישראל יש תופעה שמגדירים אותה תל ארכיאולוגי שבו נמצאות שכבות מתקופות שונות, אחת על השניה לפי סדר הזמן. בדרך כלל כאשר הולכים אחורה בזמן אז השכבות נמצאות למטה יותר. תל היא גבעת מלאכותית, לא בכל מקום בעולם הם קיימים. במצרים כמעט שאין, במסופוטמיה יש, אסיה הקטנה יש אבל באירופה אין. נשאלת השאלה למה? הסיבה היא איפה האנשים בוחרים להקים ישוב. לאחר תקופת האבן האדם עובר להיות חקלאי ולכן הולך ומתיישב בשדות שלו. יחד עם זאת הוא לוקח כמה שיקולים. מאחר שמדובר בבית עבור כל ימות השנה אז נדרש שיהיה קרוב למקורות מים, כמו מעיין או נהר. נהר לפעמים הוא בעיתי. ניתן לראות שלאורך נהר הירקון לא היו ישובים חשובים. בארץ ישראל קיימים או התגלו בערך 500 תלים. התלים צריכים גם אדמה לחקלאות מכיוון שבעת העתיקה הכלכלה הייתה כלכלה חקלאית. הטופוגרפיה הייתה גם כן חשובה, שהמקום יהיה בעל הגנה, לא בהכרח מקום גבוה, כמו כן צריך להיות נגיש, כלומר, דרכים להגיע אליו. בסיכום, התנאים ההכרחיים לקיום ישוב קבע בארץ ישראל הם: מים, אדמה לחקלאות, בעל הגנה ונגישות. אין הרבה מקומות כאלה. לכן כאשר מוצאים מקום כזה, ויושבים באופן קבע תקופה מסוימת, וקורה מה שקורה, הישוב נהרס מסיבה כלשהיא, מאוחר יותר יבואו אנשים בדיוק לאותו מקום ויקימו עוד פעם את הישוב שלהם. יש מקומות בארץ שהקימו אותם מעל 20 פעם, כמו מגידו שנמצאת בצומת דרכים קדום, עם מקורות מים, על גבעת ששולטת בסביבה, בתקופה של 7000 שנה התיישבו בו 24 פעמים,  גם יריחו מהווה דוגמא לכך. יישוב יכול להיהרס בין היתר כתוצאה מתופעה של מלחמות בגלל אימפריות שונות שנכנסו לאזור, שהוא אזור מעבר. סיבות נוספות הן תנועות רעשיות, כמו רעידת אדמה ופוליטיות.

הארכיאולוג מנסה לבודד את השכבות השונות של התל, הוא בודק ומאפיין אותן לפי האופי, תרבות ובעיקר זמן. לפעמים כאשר רואים עוגה לא יודעים מה יש בפנים, על מנת לדעת צריכים לעשות חתך. אנשים הקימו ישוב, עם בתים ורוב הכלים שלהם היו מחרס. קרה מה שקרה והישוב נהרס. הבתים נבנו מאבנים וגגות מקש. הקירות היו מתמוטטים בדרך כלל פנימה וקוברים על הרצפה את כל החפצים שהיו באותו רגע בבית. עובר זמן, האויב הלך, אנשים חוזרים או אותו אויב בא להתיישב. אז מה יש בשטח? חורבות. אבל הם רוצים לחיות באותו מקום כי המעיין נמצא שם, אי לכך הם מיישרים את המקום. אם ניתן משתמשים באותם אבנים אבל המטרה היא לאפשר בניה חדשה. אי לכך הם ממלאים את השטח עם אדמה חדשה וכך נוצר מפלס חדש. הסיפור חוזר על עצמו מספר פעמים כאשר עובי של השכבות משתנה.

ברמת גן נמצאת גבעת נפוליון שהיא גבעת מלאכותית, כלומר תל, שהיה ישוב קדום ואין קשר לנפוליון, כך נראים כל התלים בארץ. בסוף תקופת בית ראשון מפסיקים להתיישב בהם, מה שקרה להם אחר כך הוא שעם כיבוש היוונים והרומים הערים כבר לא נמצאות גבעות אלא במישור. למשל בית שאן שיש בה תל קדום אבל העיר נבנתה למטה במישור. ניתן לסכם שבאלפיים השנים האחרונות לא השתמשו יותר בתל, המקום מתמלא בצמחיה וחול, אבל בפועל ברגע שמפסיקים לבנות עליו הוא מתחיל להיהרס בתהליך של סחף ובליה וחלקים ממנו יורדים או נפרדים, בעיקר אדמה. בחלקם השתמשו באדמה ובשטח התל לחקלאות, במידה שנשארו בתים אז לקחו את האבנים לבניית בתים חדשים. מי שגורם להרס וחורבן הכי גדול של תלים הוא הארכיאולוג, מכיוון שהוא חופר שכבה אחר שכבה עד שהוא מגיע לתקופה אותה הוא מחפש, ואילו את הדברים הקודמים הוא זורק. הארכיאולוג מכלף את התל ומסיר את התקופות שלא מעניינות אותו. היום מנסים לשמר ולשחזר, אבל לא תמיד יודעים איך היה הארמון או איך אנו חושבים שהוא היה. היום מנסים לחפור כמה שפחות, ברגע שחופרים אז לא יכולים לחזור על אותה פעולה, של להחזיר את הדברים למקומם ולחפור שוב באותו מקום. משמעות הדבר כי הארכיאולוג הורס את חומר גלם של עצמו.

כרונולוגיה – תיארוך

כרונולוגיה יחסית: קביעת תאריך לשכבה או חפץ ביחס לשכבה קודמת או מאוחרת לה. סדרן היחסי של התקופות. מה קודם למה.

כרונולוגיה מוחלטת: קביעת תאריך לשכבה או חפץ בשנים לפי זמננו. תאריך מוחלט על פי לוח נקבע בהתאם לממצא כתוב ותצפיות אסטרונומיות, או באמצעות בדיקות (פחמן 14 למשל).

איך לקבוע זמן של שכבה מסוימת?

כרונולוגיה: כרונו = זמן, לוגיה = ידע.

יחסית: מה קודם למה ומה מאוחר למה, וכך ניתן לקבוע את הזמן. התל בנוי בשכבות לא ישרות ולכן השכבות יכולות להשתנות.

לפעמים מגדירים שקיים טווח שגיאה של 100 שנה. מדינת ישראל בת 60 שנה ואנו רואים כמה אירועים יכולים להיות בתקופה זו, גם ע"י אמצעים מודרניים יש טווח של שגיאה. היסטורית נקבע כי חורבן בית המקדש חל בשנת 586 לפה"ס, זה לא פשוט לקבוע את התאריך. בתנ"ך מסופר כי תקופת בית מקדש הראשון הינה תקופת מלכות של מלך ישראל והקשר לתקופת מלכות מלך יהודה וגם ההפך, רשימת מלכים ושנות שלטון שלהם. כמו כן צריכים לקחת בחשבון אירועים באותם ימים, למשל המלך היה חולה ובנו מלך במקומו. גם צריכים לבדוק האם להתייחס לכל שנה כשנה שלמה, ע"פ התנ"ך או יותר נכון, ספר סדר עולם, בית המקדש הראשון היה במשך 410 שנה.

באִסלאם – המוסלמים סופרים את השנים מאז ההִגְ'רַה – הגירתו של הנביא מֻחַמד בראש תומכיו מהעיר מַכַּה לעיר אַלמַדִינַה. שנת 1428 מציינת 1,428 שנים להִגְ'רַה, שהיא ראשית היווצרותה של האומה המוסלמית. שנת 5768 היהודית היא שנת 2008 הנוצרית ושנת 1428 המוסלמית.

קיימת תרבות מצרית עתיקה מתועדת היטב, שמתחילה בערך לפני 3150 שנה לפה"ס ומסתיימת בכיבוש של אלכסנדר מוקדון, אף על פי שרשמית מסתיימת בשנת 31 לפה"ס עם כיבוש הרומי. באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תורי זהב, הידועים כ"ממלכות", וביניהם תקופות של חוסר יציבות יחסית הידועות כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון הידוע כ"ממלכה החדשה", מצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים.

 כך שלאורך 3000 שנה נמצאים כל מלכי ישראל ויהודה. איך ניתן לקשר בין אותן מלכויות? למשל נאמר שפרעה ה- VI כבש מקדש של רחבעם מלך יהודה בשנתו ה- 5. מרכיב החיצוני כמו: תופעות טבע, רעידת אדמה, בעת העתיקה לא ניתן לדייק. מה כן יכול לעזור? ליקוי חמה. קיימים טקסטים שמספרים עליהם: המלך יצא למלחמה וביום הזה היה ליקוי חמה, מערכת אסטרונומית יכולה לחשב קדימה ואחורה אירועים אלו. כך גם יכולים לקשור את התרבויות השכנות. בתרבות המצרית יש טווח של 14 שנה שגיאה.

פחמן 14: תיארוך פחמן-14 היא שיטת תיארוך רדיומטרי. בדרך כלל נעשה שימוש באיזוטופ הרדיואקטיבי של הפחמן שמשקלו האטומי 14 אשר נוצר כל הזמן באטמוספרה על ידי אינטראקציה שבה מחליף ניטרון את אחד הפרוטונים בחנקן-14 (מקור הניטרונים הוא פגיעת קרינה קוסמית באטמוספרה). כך מתקבל ריכוז נמוך (יחסית לאיזוטופים אחרים של פחמן) אך ידוע של האיזוטופ פחמן-14.

הפחמן הוא אחד היסודות הנפוצים בטבע (יחד עם: מימן, חמצן, חנקן וכו'). כמותם מהווה הפחמן חלק אינטגראלי בחומרים שונים ובהם חומרים אורגניים.

בין אטומי הפחמן, גם פחמן-14 מוטמע בצמחים תוך כדי תהליך הפוטוסינטזה, מהצמחים הוא עובר ליצורים חיים אחרים, עד כדי כך שרמתו באוויר זהה לרמתו בבעלי חיים או צמחים כל עוד הם חיים. מכאן ברור שרמתו של פחמן-14 בחומר אורגני ידועה, כל עוד הוא חי וסופג את האיזוטופ.

תהליך ספיגת פחמן-14 נעצר כמעט לחלוטין מיד עם מותו של הצמח או של בעל החיים ומאותו רגע הוא מתחיל להתפרק ולהפוך לחומרים אחרים. מחצית זמן החיים של האיזוטופ הרדיואקטיבי פחמן-14 הוא כ־5,750 שנים, כלומר: אם מצויה בחומר רק מחצית מהכמות המצויה באוויר, גילו של החומר כ־5,750 שנים. אם כמותו ביחס לאוויר רק רבע אז גיל החומר כ-11,500 שנים. אם כמות פחמן-14 רק שמינית מהכמות באוויר אז גילו של החומר כ-17,250 שנים, וכך הלאה עד שבלתי אפשרי למדוד כמות מדויקת של האיזוטופ.
חישוב זה מתבסס על ההנחה שרמת הפחמן-14 באוויר (ממנו מגיע הפחמן לצמחים) קבועה. הנחה זו אינה נכונה במקרים מיוחדים, למשל בזמן סופה של קרינה קוסמית, שמעלה את כמות הפחמן-14 באוויר.

ארכיאולוג שמוצא גרעין זית יכול לדעת את גילו בהתאם לכמות פחמן 14 שהיה צריך להיות בגרעין כשהיה צמח. יש שיטות מורכבות יותר, בעמק האיילה מצאו חרס עם כתובת, את החרס אי אפשר לתארך אבל את הגרעין שהיה על ידו אפשר. מתוך נקודת הנחה שהם מאותם ימים אנו קובעים את עתיקות החרס. יתכנו בעיות, כמו בדיקה לא מדויקת, יכולה להיות לפעמים טעות של 100 שנה. אם מדברים על האדם הקדמון לפני מיליון שנה אז זה לא כל כך נורא אבל כאשר מדובר על 3000 שנה אז 100 שנה יכול להיות משמעותיות.

מגילות ים המלח נשלחו לבדיקה בשש מעבדות שונות, כל אחת מהן נתנה תאריך אחר. כאשר הפער הוא בין 50 ל- 300 שנה, בין 100 שנה לפה"ס ל- 100 שנה אחרי הספירה, פלוס מינוס 50 שנה. באף אחת מהמגילות לא כתוב תאריך כלשהו, נתון היסטורי, לא מוזכרים שמות של אנשים שאנו מכירים. מי כתב אותן ומתי? מגילות ים המלח שייכות לכת מדבר יהודה, רוב החוקרים מצביעים על האיסיים המוזכרים בספר מלחמת היהודים של יוסף בן מתתיהו. המגילות נכתבו בתקופת בית המקדש השני, אבל אולי בסוף התקופה? מתי התחילו בכתיבתן? עבור הנוצרים הנושא מאוד חשוב, האם ישו מושפע מאותה מכת או שהוא השפיע עליהם. הבדיקות הראשונות נעשו בשנת 1949, לפני מספר שנים עשו שוב את הבדיקות ועדין יש פערים.

טיפולוגיה

תורת הטיפוסים: השיטה על פיה קובעים את המאפיינים של כל טיפוס, מבחינים ומבדילים אותו מטיפוסים קרובים לו. השבר מייצג את השלם.

אפשר לקחת את כל החפצים שנמצאים בחפירה ארכיאולוגית, כלי נשק, תכשיטים, כלי חרס, וכולי, ניתן למיין אותם לפי הטיפוסים שלהם. יש סוג מסוים של כלים שניתן לייחס אותו לתקופה מסוימת. זה לא כל כך פשוט,  איך עושים זאת ? עם הזמן יש השתנות מתמדת של כלים. מאוד אופייני ללכת לפי האופנה ולהחליף חפצים, לדוגמא ניתן לראות אלו מכוניות היו לפני 30 שנה או 50 שנה, אלו כלים היו במטבח לפני 50 שנה ואלו כלים יש היום. חפץ שנמצא הכי הרבה אצל ארכיאולוג הוא כלי חרס, משום שהם מאוד קלים לייצור אזי כל אחד יכול לייצר, אי לכך תחלופת כלי חרס הינה בתדירות גבוה. שברי החרס לא משתנים עם הזמן, לפעמים ניתן למצוא בתוך בית מכלול כלים, ניתן להדביק אותם וכך ניתן לראות אלו כלים קדמו ובאלו השתמשו מאוחר יותר. אנו צריכים עוגן לצורך תיארוך, לדוגמא לפי החצים שמצאו בתוך הקברים במצרים ניתן היה לתארך אותם. אם אותם טיפוסים של כלים שנמצאו באתר הארכיאולוגי מתאימים אז ניתן לתארך את המקום. הדבר מראה לנו שחפצים דומים מסוימים השייכים לאותה תקופה ואשר נמצאו באתרים קרובים אחד לשני, הרי שבאותו אזור הייתה מודה.

בארד יש אתר מתקופת הברונזה הקדומה, ומצאו שבר של כלי שיש בו שם של פרעה במצרים, ברגע שיודעים את השם שלו אז יש לנו את תאריכי תקופת שלטונו במצרים וכך ניתן לתארך את כל הכלים שנמצאים על יד אותו חרס. השבר מייצג את השלם, ניתן לדעת איזה כלי הוא.