התקופה הברזל ב

2 תגובות

תקופה: 1000 – 586 לפנה"ס
על החיים ועל המוות בתקופת בית ראשון

נעשוק בתרבות החומרית, בחיים של אנשים. מכירים את תקופה מהתנ"ך. איך נראה החיים בתקופת התנ"ך?

בעיות:
1 ) כרונולוגיה. מאה עשירית או תשיעית?
2 ) מהעם הממלכה המאוחדת ?
3 ) ממלכות יהודה ושיראל

הארכיאולוגיה מנסה למצוא תשתית, תיאורים בשטח. תמיד שמענו על האימפריה הגדולה שדוד כובש, עוצמתו של המלך וגם על עוצמתו ושל מלך שלמה. תקופת מלך דוד ושלמה הן תקופת הזוהר של עם ישראל למרות ששנות מלכותם בערך 80 שנה, כל אחד 40 שנה. כאשר מגלים, למשל במגידו, שרידים מרשימים מתקופת הברזל הם מקושרים בלי לחשוד לתקופת דוד ושלמה. היום, באור המחקרים החדשים שגם עליהם יש מחלוקת, לא תמיד מסכימים. יש אנשים שטוענים שבעצם במאה ה- 10, ממלכת יהודה היתה ממלכה קטנה שאפילו אין סימנים של ממלכה, אין בניה מונומנטלית או שרידים משמעותיים. המציאות ההיסטורית של תקופת הבית הראשון מראה שמן המאה ה- 9, הממלכה הגדולה, החזקה והחשובה היתה ממלכת ישראל ואילו ממלכת יהודה היתה תמיד קטנה. הפכה לגדולה ותפסה את מקומה בהיסטוריה רק אחרי שממלכת ישראל נכבשה, כלומר, מאה שנה יותר מאוחר בסוף מאה ה- 8. הדבר הזה מערר על הסיפור המקראי. יש חילוקי דעות בין החוקרים, באוניברסיטת ירושלים הם יותר שמרנים מאשר תל אביב. הבעית העיקרית היא הכרונולוגיה, האם אפשר לתארך את השרידים מתקופת המלוכה במאה ה- 10 או 9. האם יש הוכחות או עובדות על קיומה של הממלכה המאוחדת הענקית של המלכים דוד ושלומה ומה המערכת היחסים בין הממלכות יהודה וישראל?

מה שמאפיין את התקופה הישראלי בשונה מאוד מתקופת ההתנחלות זה שבמקום הישובים הקטנים, מספר בתים, ללא חומות ובניה מונומנטלית מתחילים לראות ישובים עירונים. באותו רגע החברה היא מורכבת, יש ריבוי חברתית, כלומר, תופעה חברתית אחרת. ערים קטנות בשטח בערך של 50 דונם,  יש כמה ערים יוצאי מן הכלל, מוקפות חומות. ברגע שיש ביצורים אז יש פעילות של ממלכתית שדואגת. בעיר דוד מתקופת בית ראשון יש מעט מאוד שרידים. נבנתה על גבעת והיתה מוקפת חומות, כאשר הר הבית נמצא בחלק הצפוני וגבוה של העיר. מאוד מגבלת בשטח שלה עם מדרונות תלויים. אם לוקחים בחשבון שהיו בין 25 עד 30 אנשים בדונם אז בסה"כ חיו בירושלים עד 1500 אנשים. זה המצב עד מאה ה- 8, תקופת מלך חזקיהו. בשלב מסוים מתחילה התפשט לכיוון מערב. השאילה היא ממתי היתה ירושלים עיר בירה במשמעות של עיר בירה? האם מבראשית המאה ה- 10 בימיו של דוד המלך שנכון ליום אין כמעט שרידים מאותה תקופה. ביום בחפירות עיר דוד רואים קיר מאוד מסיבי שלפי החוקרים שייך לתקופה ה- 10, אבל יש חוקרים שטוענים אחרת. האם היתה או לא בנית ציבורית שירושלים בימיו של דוד המלך?

אנו מכירים את הרגעים האחרונים של קיום עיר ירושלים. העיר נהרסה בשנת 586 לפנה"ס. בעקבות ההרס ניתן לראות עד היום בשטח G שנחפר על ידי פרופסור יגעל שילו.

עיר דוד

החומה. בדרומו של השטח בולט יסוד של מגדל שנבנה על חורבות מבנים שנהרסו עם חורבן בית המקדש הראשון. לפיכך החומה הזו היא מתקופת בית שני, אותה חומה שיוספוס פלביוס מכנה "החומה הראשונה". העדות הארכאולוגית מצביעה על כך שהחומה נבנתה החל מימי שיבת ציון. היא הוקמה בראש המדרון המזרחי שנותר מעתה מחוץ לתחומי העיר המבוצרת, עובדה שמתיישבת יפה עם המסופר במקרא המתאר את מסע הלילה של נחמיה, אותו הוא ערך עם הגיעו לירושלים.

"ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפות ואהי שבר בחומת ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש. ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי. ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב" ( נחמיה ב, יג-טו).

זהו תיאור של מסע שראשיתו בשער הגיא, משם יורד נחמיה לבריכת השילוח וכשהוא שב ועולה במדרון המזרחי אין הבהמה יכולה לעבור. ואכן בכל המקומות שנחפרו במדרון המזרחי התלול נתקלו מיד במפולת אבן אדירה. נחמיה הגיע כנראה למסקנה שאין לו האמצעים הדרושים לפינוי ושיקום ההריסות בקטע קשה זה, והוא בנה את החומה בראש המדרון. חומה זו המשיכה לשמש בכל ימי בית שני ובתקופה הביזנטית.

בית אחיאל. בית אחיאל הוא מסוג בית ארבעת המרחבים האופייני לימי בית ראשון. המבנה, שפתחו מצד דרום נחשף בחפירות בשלמותו, אך בהמשך החפירה היה צורך לפרק את מחציתו המזרחית כדי שניתן יהיה לחשוף את הנמצא מתחת לרצפתו. בשחזור החלק נעשה שימוש בחומרים מודרניים כפסי מתכת ובטון, כדי להדגיש את החלק המשוחזר. המבנה מכונה "בית אחיאל" בגלל שנמצאו בו שני אוסטרקונים הנושאים שם זה. המבנה נהרס בחורבן בית ראשון.

מצפון לבית אחיאל בנויים שני תאים. בדרומי ביניהם, הסמוך לבית אחיאל, נמצאה אסלת בית שימוש חצובה מאבן שקועה ברצפה ומתחתיה בור שקיעה.

החדר השרוף. מצפון לתאים עוברת סמטה שמעברה השני נחשפה פינה של מבנה נוסף הקרוי "החדר השרוף". המבנה השתמר למלוא קומתו הראשונה. מהסמטה מובילות מדרגות לקומה השנייה של המבנה. כאשר נשרף הבניין בחורבן התמוטטה הקומה העליונה וכיסתה את רצפתו. נמצאו גם שרידי רהיטי עץ, הראשונים מימי בית ראשון שנמצאו בארץ. בתוך השרידים נמצאו עשרות ראשי חיצים מברזל ומברונזה, המשמשים עדות לקרב שהתחולל כאן.

בית הבולות. קירות התמך תמכו במבנים הבנויים על המדרון התלול. ממבנה ששכן בטרסה אחת נמוכה מזו של בית אחיאל נחשפה רק רצועה צרה. במקום נמצאו 51 בולות, פיסות טין קטנות שנלחצו והודבקו אל החוטים הקושרים את הפפירוסים על טין הודבקה טבעת חותם. על רוב הבולות מופיעים שמות של אנשים תוך אזכור שם אביהם. ככל הנראה מדובר ברשימה של חלק חשוב של הפקידות הגבוהה בשנים אחרונות לקיום ממלכת יהודה. באחת הבולות ניתן לקרוא בוודאות את שמו של גמריהו בן שפן, הנזכר בספר ירמיהו בזמנו של יהויקים מלך יהודה.

החלקלקה המדורגת. תחילה חשבה קתלין קניון שחפרה במקום כי המבנה המדורג הוא חלק מהביצור של בית שני, היות שהיה ליד החומה החשמונאית. עם הסרת הרצפות של "בית אחיאל" על ידי משלחת שילה התגלה כי המבנה המדורג ממשיך להופיע מתחת לרצפות כאשר קירות "בית אחיאל" בנויים ישירות על גביו, לפיכך הוא מוקדם לבית אחיאל המתוארך למאה ה-8 לפנה"ס. על סמך הקרמיקה המתייחסת למבנה המדורג יש לתארכו למאות ה9-10 לפנה"ס לימי דוד ושלמה. מבנה זה הוא קיר תמך, זהו המבנה הגדול ביותר שנתגלה עד כה מתקופה זו. החלקלקה תמכה במבנה שניצב בראשה, כנראה בביצור האקרופוליס. כאשר התמוטט הקיר בחלקו, בנו על יסודותיו את בית אחיאל במאה ה-8 לפנה"ס. ייתכן שהדבר משקף את הדרישה ההולכת וגוברת לשטח בנייה בתוך העיר המבוצרת, אולי בעקבות זרם פליטים מממלכת ישראל והירידה בחשיבות האקרופוליס הישן לאחר הקמת האקרופוליס החדש במעלה הר הבית.

המצודה הכנענית. המבנה המדורג בנוי על מסד המורכב ממערכת של קירות שיוצרים "ארגזים" ממולאים בקירות אבן. המסד מתוארך לפי חרסים למאות 13-14 לפני הספירה, לתקופה הכנענית המאוחרת. ככל הנראה זהו מסד למצודה, אולי מצודת ציון.

עיר דוד: מכאן הכל התחיל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3310473,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3376407,00.html

http://www.antiquities.org.il/images/archinfo/061-090/081.pdf

ברוב התקופה יש שתי ממלכות, יהודה וישראל. ממלכת ישראל היה הגדולה ביותר, מבית אל עד דן. היו לה כמה חילופי בירות, שכם, תירצה אבל בסופו של דבר קונים מאדם ששמו שמר את העיר שנקרא שמרון. היא היתה יכולה להיות גן עדן לחוקרים כי יש הרבה עדויות. מתוקפת מלך עמרי. אבל היא יושבת בראש הר, נחפרה בשנות ה- 30 והתגלה שבתקופת ההלניסטית ורומית היתה עיר מאוד גדולה ושמה סבסטיה. האזור היה מיושב פאגאנים (תערובת של חיילים מוקדונים ותושבי הארץ). והורדוס הוסיף עליהם חיילים משוחררים, שהבטיחו את נאמנותה של העיר למלך מלך. הורדוס עשתה בה אותו דבר כמו בהר הבית, גילח את ראש ההר ובנה עליו מקדש מקדש מפואר לכבוד הקיסר אוגוסטוס. אשר על שמו גם נקראה עתה העיר – סבסטיה. מן המקדש נשתמרו יסודותיו בלבד. מרשימה במיוחד היתה הרחבה שנבנתה לפני המקדש (גם היא נזכרת בכתבי יוסף בן-מתתיהו) כ – 80 מטר אורכה וכ – 50 מטר רוחבה. הרחבה, שהיתה מוקפת עזרות עמודים, נבנתה בחציה הצפוני על-גבי המדרון התלול של האקרופוליס, זאת בעקבות מיבצע הנדסי מקיף. בשומרון מצויים רחוב עמודים מפואר ובנייני-ציבור (שוק מרכזי ותיאטרון) שנבנו לאחר ימיו של הורדוס, אולם, אין ספק כי גם בימיו זכתה העיר למוסדות-ציבור דומים. בניין ציבורי אחר, שניתן לייחסו לימי הורדוס נחשף בצפונה של העיר, במורד הגבעה, והוא איצטדיון גדול מוקף עזרות עמודים. עיר המגורים מימיו של הורדוס, על רחובותיה, עדיין לא נחשפה. כאשר מגלחים את ראש ההר אז כמעט את כל השרידים של שומרון נמחקו ואינם. אולי כאשר יחקרו את מדרונות ההר אולי תתגלה את העיר הישראלית של אנשים הפושטים. מה שכן התגלה היה אקרופוליס, העיר העליונה של שומרון, העיר המלכותית. נשמר חדר אחד חתיכות השנהבים שהשתמשו על מנת לשבץ רהיטים.

barzel-50.JPG  barzel-51.JPG

אישה בחלון. המקור הוא פניקים. נמצאו אותם בהרבה מקומות. המצאי לקישוט מאוד נפוץ במזרח הקדום. האישה מופיעה על עמודים. בחפירות ברמת רחל נמצא ארמון ובו עמודים שהיו חלק ממרפסת מאוד דומים לשנהבים. הנשים שצופות בחלון.

 barzel-52.JPG   barzel-53.JPG

שני תבליטי-שן מארמון אחאב בשומרון

שער מגידו

כל ההתייחסות על ארכיאולוגיה מקראית, מי בנה את המבנים המפוארים, את השערים במגידו, את היצורים מתחיל עם אותו פסוק בספר מלכים א פרק ט-15.

וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו ואת-גזר

יוצאים מן נקודה הנחה שאם מוצאים במגידו מבנים מפוארים אז סימן שהם נבנו על ידי מלך שלמה. אם מוצאים שער בתל מגידו אז גם צריך להיות בתל חצור ובתל גזר.

תל חצור. בחלקה המזרחי של העיר התגלה שער בחומה מימי שלמה. השער וחדרי המשמר בנויים במתכונת זהה לשערים בגזר ובמגידו. השער שומר ושוחזר אך עדיין יש צורך בדמיון רב כדי לראות שער עיר ענק המתנשא לגובה של 10 מ' לפחות ובו מגדלים, מעבר שער ושלושה חדרי משמר מכל צד. שימו לב למיקומו של השער ב"אמצע" העיר העליונה – דבר המעיד על כך שחצור הישראלית היתה עיר זעירה לעומת העיר הכנענית הענקית. מאוחר יותר ירחיבו מלכי ישראל את שטח העיר, השער יצא מכלל שימוש ושער חדש ייבנה סמוך לסככת השומר בכניסה לאתר.

חלק מהחופרים מעונינים לאחר את השער בשנים וליחסו למאה התשיעית כלומר לימי אחאב. החפירות מראות בבירור ששער זה לא היה יכול להבנות מאוחר למאה העשירית כלומר הממלכה המאוחדת. במאה התשיעית (ימי אחאב) הוגדלה העיר לכל שטחו של התל העליון השער נדד מזרחה והעיר הוקפה בחומה מלאה. במקומות בהן פגשה החומה המלאה את חומת הסוגרים הקדומה ,מילאו המבצרים את החומה באבנים והפכוה למלאה.

תל גזר. ארכיאולוגים רבים סבורים כי השער הוא מימיו של שלמה המלך. השער היה שער שש תאי כנעני אופייני. החלל הפנימי הכיל ספסלים, גג סטנדרטי ותעלת ניקוז. השער אולי נראה אחרת אבל זה אותו מבנה של שער. זיהוי השער, מהווה תהליך ארכיאולוגי המעגן את הממלכה המאוחדת בשטח.

שער שלמה

שער שלמה. הכניסה הראשית לגזר המיוחס לימי המלוכה העברית, נבנה על גבי שער קדום יותר. המאה העשירית לפנה"ס.

גם בלכיש ובאשדוד יש שערים מאוד דומים אולי המודה באותה תקופה. הדוגמה הכי מעניינת של שער עיר ששרד הוא שער עיר דן. יש לו כמה שלבים. העיר מוקפת חומות עם אבני בזלת. בכל המכולל של השער יש שער חיצוני, שער פנימי שני. כל הכניסה לעיר היתה מאוד מורכבת. ברחבה של השער יש מבנה עם בסיס לעמוד. יכול להיות שישב שם את המלך, או נציג של המלך, או שופט או פסל.

תל דן

החוקרים מעריכים כי מדובר ב'אפיריון': ייתכן שכאן הוצב כס המלך או כס השופט שישב בשער העיר, כפי שמתואר דוד המלך (שמואל ב' י"ט 9): "ויקם המלך וישב בשער ולכל העם הגידו לאמור: הנה המלך יושב בשער. ויבואו כל העם לפני המלך". ליד האפיריון ניתן לראות מצבה נוספת ששימשה להגשת מנחות ולהעלאת קטורת.

תל באר שבע הו מאוד מעניין. חלק גדול ממנו נחפר. הוא קטן, בסה"כ 17 דונם. תל באר שבע היתה מרכז מנהלי. ישוב שם חיילים, מספר פקידים שהיו אחרים על גבית מיסים, נציגות של השלטונות וכמה סוחרים. היתרון הגדול של באר שבע הוא שלא קיימת הרבה מאות שנים, מבראשית המלוכה ועד מסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס, היא נהרסת ולא נבנתה שוב. אפשר לראות בשכבה האחרונה שזאת עיר מאוד מתוכננת, רחובות שחוצה באמצע ורחובות מסביב. מחסנים, בתים של שתי קירות עם חלל באמצע כאשר הקיר העורפי הוא משמש גם בתוך חומה, כך חוסמים הרבה מקום.

בכל שער יש משהו אחר, הוא עשוי מלבנים ויש ספסלים מסביב, אנשי העיר היו יושבים בהם. אחד הדברים הכי מדהימים שהתגלה בבאר שבע זה מפעל המים שלה. אחד הסימנים שמצביעים על קיומה של ממלכה זה קיומה של מפעל המים. ניתן לראות במגידו, בירושלים, בחצור. כדי לבנות אותם נדרש הרבה משאבים, טכנולוגיה שדורש. במגידו המעיין היה מחוץ לחומה לכן בנו מנהרה מתחת לעיר, אז עשו פיר עם מדרגות. בחצור המנהרה הגיעה למפלס מי תהום. בבאר שבע בתחילת החפירות זיהו את פתח הבור אבל לא חפרו אותו. לא צריך לחפור מה שלא מוכרחים. מאוחר יותר רשות הטבע והגנים חפרו את מפעל המים. מצאו פיר של עומק 20 מ. כמו שהוא היה, כלומר, אותם מדרגות. הפיר מוביל למאגרי מים גדולים מאוד, כל הקירות עם טיח. המים מגיע מתעלות וכנראה כלתה מים בעת שיטפון. בנחל באר שבע פעם או פעמים בשנה יש שיטפון. נדרש כאן ידע הידרולוגי במאה ה- 9 לפנה"ס. מפלס מי תהום נמצא אולי 50 מ. מתחת לתל. בכל מקום התאימו את שיטת הספקת המים לתנאים של המקום. לא רק הנבטים ידעו את שיטת הגירת המים.

אחד המבנים מאוד דומים למגידו אבל הם לא אורבות, מבנה מלבני ארוך עם מעבר אמצעי ותתי חדרים בשני הצדים. בכל המחסנים היו הרבה קנקנים, כאן מאוד ברור שהשימוש היה לאגירה. יחד עם זה המקום היה איסוף המס, כלומר, אנשים משלמים עם סחורה, גרעינים, שמן  כי לא היה כסף באותה תקופה. אדם מגיע עם החמור שלו וקושר אותו במחסן. גם החמור משאיר את מס שלו J.

תל באר שבע:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11398
http://www.bibleage.com/site/beer_sheva.html
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2115636,00.html

בנית מלכותית, פאר מלכותי בתקופת המאה ה- 9 זה בניה מונומנטלית עם עיטורים יפים, עם כותרות שנקראות "פורטו יוניות". לא יודעים את המקור אבל יש הנחה שכל הארכיטקטורה מפניקיה כי בתנ"ך מסופר שדוד ושלמה הביאו מומחי בניה ממלך צור. עם ישראל למד מהפניקים איך צריך לבנות.

מה מאפיין את תקופה: ממלכתיות, עיור, תכנות, בנית ציבורית, ביצורים (חומה), מפעלים, מקדשים, קבורה.

גרים בערים, העיור הוא מאוד אופייני, אין יותר ישובים קטנים. עיר מתוכננת עם ביצורים. יש בניה ציבורית, סוגים שונים של חומות, שערים, מפעלי מים, מקדשים ועדות של חברה הירכית על ידי בניה מונומנטלית, אנשים מכובדים נקברים בצורה יותר מפוארת ולא כל כך קשור למלכים.

תל בטש, הוא מזוה עם תמנה המקראית, בה גרה אשתו השניה של שמשון. החפירות הראשונות בתל נערכו כבר בשנת 1979 בהם נחשפו שרידי ביצורים ומבנים מימי מלכי בית דוד השייכים למאה ה-7 לפנה"ס והמאה ה-8 לפנה"ס, באחד מהמבנים הללו נמצאו קנקני חרס שעל אחד מהם נתגלתה הכתובת: "למלך". בתי מגורים שלו הוא מסוג ארבע מרחבים. בכל הארץ בתקופת הברזל כולם בונים באותה מתכונת.

אתר תל בטש:
http://www.bibleage.com/site/batash.html

בתקופת הכיבוש האשורי את הערים הנמצאות האזור ההשפלה היו בהן תעשיה שמן אדירה. מסביב לתל עקרון נמצאו 150 בתי בד, כלומר, אזור תעשיה. עשו חשבון והיה אפשר להפיק 500 טון שמן שהלך בסחר בעיקר למצרים. היום אנו רואים אמבטיות מאבן שבה היו מרכזים את הזיתים, אחר כך היו שמים בסלים ומעבירים אותם למתקן לסחיטה.

זיתים כתושים הועברו ל-"עקלים", הם סלים קלועים חבל או סיבים. הסלים הונחו במכבש ייעודי ובסיבובו לחץ את הסלים וסחט מן הזיתים נוזל. שיטה נוספת לסחיטה הייתה הנחת קורת העץ כבדת המשקל על הסלים. היו שמים קורת העץ בקיר לכן מצאו בקירות את חור. בפעולה זו שימשו הסלים כמסננת. השמן והמוהל (נוזל נוסף בלתי שמנוני המצוי בזית) טפטפו החוצה ואילו הגלעינים, הקליפה ושאר הפסולת שנקלעה בין הזיתים נותרה בתוך הסלים. פסולת זו כונתה במשנה "גפת" ושמשה להאכלת בהמות ולהסקה. בחפירות נמצאות את המשקולות.

הים אזור השפלה אינו נתאים לגידולי זיתים.

כלי עבודה מברזל שנמצאו בתל מקנה.

פולחן: מקדשים, במות וחפצי פולחן.

באיזה מידה אפשר למצאו עדות ארכיאולוגית לפולחן הישראלי. הוא היה עמור להיות שונה מפולחן של העמים השכנים ומבטה את התפיסה המונותאיסטית שאין פסל ודמות. אם אנו יכולים במבחן הארכיאולוגי לאשש (apoyar, sostener) את הייחודיות הזאת של הדת הישראלית. מה שאין זה בית המקש בירושלים. בגלל הפרטים הרבים במופעים בתנ"ך הרבה אנשים ניסו איך לדעתם נראה המבנה. לפי הפרטים המבנה הוא דומה למקדשים שהיו בסוריה. היו להם שלושה חללים, החל קודש הקודשים. מה כן יש לנו?

בתל דן התגלה מתחן מקודש שמתוארך בסוף המאה ה- 10 והוא מתקיים עד התקופה ההלניסטית, כלומר, מאות שנים. יש בו גם מזבח ובמה עם מדרגות שהיו עולים כדי לבצע את פולחן. נמצאו צלמיות וכלי קודש. ראש שרבוט של כהן. זה מקום פולחן חיצוני ואין בית מקדש בנוי.

תל דן

בכניסה של תל דן נמצאו מצבות קטנות עומדות. יש תאור בתנ"ך על במות השערים, יכול להיות שיש קשר. במצבות אין דמות ומסמלות כנראה אלוהות. על ידן מצאו הרבה בקבוקים קטנים שחלק מהפולחן לפני שנכנסים. אם הרפורמות הפולחניות בסוף בית הראשון הורסים אותם.

ממצא הכי מרתק נמצא בבאר שבע, במבנה של המחסנים בנוי באבנים גדולים אהיה אבן משרטטת והוציאו אותה החוצה ומסתבר שלאבן יש קרן. באותו רגע היה ברור שזה אבן של מזבח, מזבח קרניים. היה בבאר שבע מזבח עם קרניים שהוא לא תיקני בגלל שבנוי מאבנים משורטטות ומשהו פירק אותו והכניס את האבנים בצורה מאוד מסודרת במחסן. אנו יודעים מי בנה את המחסנים, מלך חזקיהו כהכנה למרד לאשור בשנת 701 לפנה"ס הוא גם רצה לעשות רפורמות דתיות, גם יודעים שבאר שבע היה מקדש, הנביא עמוס מדבר עליו, לא זורקים חפצים מקודשים ולכן השתמשו כאבנים.

מזבח  מזבח

הפתעה נוספת נמצאה בתל ערד. בחלק העליון יש מצודה מתקופת הישראלית. היא נהרסת ונבנתה מספר פעמים כי יושבת על הגבול. שליש ממנה נבנתה על מקדש, יש חצר גדולה עם מזבח תיקני כפי שכתוב בתנ"ך. גם נמצאו חדר פנימי עם מצבות, המקדש אחר כך יצא משימוש ובנו עליו חלק מהחומה.

היו מקדשים במקומות שונים במדבר יהודיה אבל בשלב מסוים הפסיקו את פולחן ועבר רק בירושלים.

אין בית בישראל שלא מוצאים צלמיות עם שדים גדולות, מקובל לקרא להם צלמיות פריון. לפעמים מקשרים את הצלמיות עם "עבודה זרה".

מבנה מגורים קטן שנמצא בתל קטן, תל חווילפה (תל חליף) בגדול הנגב. אנשים הקדישו מקום בבית עבור הצלמיות. למי מיועד הפולחן?

בצפון סיני באמצע שום דבר התגלה מקדש, כונתילת עגירוד, מקדש לה'. מצאו שם חפצים פולחנים וגם מצאו כתובות. קנקנים עם ציורים וכתובות. כל מיני פעולות שאופייניות לעולם הכנעני. הכתובת על גבי הפיטסים: אמור לההליו וליועשה ולברכת אתכם "ברכת אתכם ליהוה שמרן ואשרתה". הדבר הזה מאשש דברים שהיו ידועים במחקר קודם, יש הבדל בין מונח עממי ולבין הלכה. אפשר לראות תהליך של התגבשות בעולם היהודי, אולי בתקופה שבה חשבו שלאלוהות יש בן/בת זוג עד שהתגבש הרעיון שלאלוהות אין זכר ונקבה, זה מופיע במקדש בסיני.

בין מונותאיזם טהור לאשתו של אלוהים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/949250.html

מנהגי קבורה. במידה רבה משקף את המעמד החברתי ודתיות של אנשים באותה תקופה. כמות הקברים של תקופת בית ראשון שנמצא, יש בין 100 ל- 150. לאורך הדורות חיו ומתו הרבה יותר. חלק גדול של האוכלוסייה כאשר נפטר היו קוברים אותו באדמה, אם לא שמים מצבה אז תוך מספר שנים הקבר נעלם מהעין ועוד מספר שנים גם אפילו את עצמות מתפזרות ונעלמות. מה שורד? רק הבניה המפוארת. אנו מכירים מספר בתי קברות. בירושלים בתי קברות של תקופת בית ראשון, אפה שיש קברים אז אין ערים, כלומר, בתי הקברות הם הגבולות של העיר. אנשים נקברים מחוץ גבולות העיר או חומות העיר. כאשר העיר הפשטה אז העבירו את הקברים או עצמות למקום אחר. בעת בניית כביש 6 אז התגלו קברים ונדרש לבנות גשרים או פתרון אחר אבל לא מזיזים אותם.

מלכי בית דוד נקברו בעיר דוד ועד היום לא יודעים אפה נמצא המקום. אחד הבית הקברות הכי חשובים בירושלים היה בכפר שילוח, מצד השני של נחל הקדרון, במצוק כפר השילוח, בתוך המצוק רואים חלונות בחלק התחתון של המצוק, הם כניסות למערות קבורה מתקופה בית ראשון מאה ה- 2, הקברים חצובים בסלע, חדרים ישירים, כלומר, רצו לתת לקבר צורה של בית. הניחו את הנפטר על הרצפה, בדרך כלל סידרו מקום לראש, משנת לראש. מערת הקבורה היתה משפחתי, כאשר נפטר עוד בני משפחה אז היו מזיזים את העצמות ולשים אותם ביחד. "לשים את העצמות עם הסבים". מנהג הקבורה אומר שבתקופת בית ראשון אין שום התייחסות של כבוד לגופה של הנפטר, אין אמונה בשום דבר שקשור לאחרי המוות, זה מתחיל בתקופה בית שני ובעקר עם הנוצרים. כבוד האדם במותו אבל אין אמונה בתחייה המתים וצריכים לשמור על הגופה. בתי הקבורה בכפר השילוח הם מאוד מפוארים, נמצאים גם במקום מאוד מרכזי, מול עיר דוד. באחד הקברים נמצאה גם כתובת

– "זאת [קבורת…] יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמת אמתה עמו. ארור האדם אשר יפתח זאת".

יש קבר שנראה כמו בית, חצוף בסלע, נקרא קבר בת פרעה. למה? מפני שמלך שלמה בנה ארמון לבת פרעה. את הארמון לא מצאו אבל מצאו קבר בסגנון מצרי.

שתי מערות יוצאות דופן נמצאות בירושלים המזרחית בתוך מוסד סנט אטיין, נמצא על ידי תחנת המרכזית של אוטובוסים מזרח ירושלים. יש מנזר גדול, בחצר שלו יש קברים. חשבו בהתחלה שהם מתקופה בית שני עד שד"ר גבי ברקאי אומר ששייכים לסוף בית הראשון. אולם גדול עם חדרים שיוצאים ממנו. בכל אחד מן החדרים נמצא משכבים, מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל הבשר. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב בתחתית המשכב ונקרא "מאספה". היום יש עצמות אבל הם של נזירים.

barzel-60.JPG

סנט אטיין:
 
http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=5&subID=451&docID=22621

ד"ר גבי ברקאי גילה מערכת קברים באזור הסינמטק בירושלים, צמוד למרכז בגין, מתחת לכנסיית הסקוטית, יש מספר קברים בתוך מערות חצובות בסלע. מערות קבורה מכתף הינם.  בשלב מסוים, אולי בתקופה הביזנטית, רוב התקרות נהרסו, כנראה לשם חציבת אבני בניין, אז נשארו מערות פתוחות. הן היו מערות עבור הרבה נפטרים, היה אפשר להשכיב 6 נפטרים. מי שיתבונן היטב על המשכבים השונים, יוכל להבחין שבחלק מהם גם מעין 'כרית' אבן, שהוכנה למצע הראש, לנוחיות ויחס מתחשב בנפטר. הקברים מתוארכים לבסוף בית הראשון, אולי בתקופת המרד כי באחת הקברים האלה נמצא קערות קטנות, הרבה נרות ובקבוקים קטנים. הבקבוקים הקטנים אלה היו מכינים בושם כי סביר להניח היה שם סירחון מאוד חזק. הנפטרים היו קוברים עם התכשיטים, טבעות, פסיקות לחזקו או קישרו את הבגדים, עגילים, חותמות, כלים לאיפור. מי שנקבר במערה היו גם אנשים שנהרגו בעת מצור על ירושלים לכן נמצאו הרבה חיצים שהיו בתוך גופותיהם של הנפטרים.

 מערה קבורה

משכבי ראש מסותתים

בין שאר הממצאים נמצאו שני קמעות עשויים מכסף טהור, מגולגלת, אחת התגליות המרשימות והחשובות ביותר במקום זה. לאחר שמומחים הצליחו לפרוס את הלוחית, התברר שחרוט עליה בכתב עברי עתיק, כתב קמיע, ובו שם 'יהוה', עם ברכת כהונים המסורתית, "יברה וישמרך יארה פניו אליך וישם לך שלום". זהו הנוסח הקדום ביותר של ברכת הכהנים שנתגלה עד עתה, ומעיד שברכה זו התגבשה עוד בימים בהם המקדש עמד על כנו, ובכך ייחודן של הקמיעות. כיצד השתמשו בקמיעות? יתכן והשחילו חוט בחלל שבמרכז וכך ענדו אותן, יתכן שהן הושמו בכלי קטן מחומר שלא שרד (אולי עור) ונענדו על הגוף, מנהג המוכר מתרבויות אחרות באזורינו. יתכן וזוהי עדות לכך שיישמו את החוק בדברים ו, ח,: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך".

מודעות פרסומת

התקופה הברזל ב – מקורות

כתיבת תגובה

תקופה: 1000 – 586 לפנה"ס

במהלך התקופה אם מתייחסים להיסטוריה של עם ישראל זאת תקופה בית הראשון. בערך שנת 1000 לפנה"ס עליה מלך דוד לשלטון עד שנת 586 לפנה"ס חורבן בית המקדש הראשון. זה מכון גם לתקופה התיישבות במישור חוף, הממלכה המאוחדת. השינויים התרבותיים במישור החוף הן יותר עיטים.

אלו מקורות יש לנו על התקופה? אלו טקסטים חוץ מהמקרא נמצאו או קיימים? חלקים גדולים של הספרי התנ"ך נכתבו בתקופה של מלך יאשיהו מלך יהודה, מאה ה- 7.

מקורות ראשוניים. עם הספר השאיר מעט מאוד טקסטים כתובים וגם השכנים. האם לא כתבו, או כתבו מעט או היו על חומרים שלא נשמרו כמו פפירוס. לא נמצא זה לא אומר שלא היה.

1 ) במאה ה- 10 הכתובת המוקדמת ביותר שמכירים היא כתבות שנמצאה בגזר ונקרא לוח גזר. היא לא נותנת מידע היסטוריה. הכתיבה היא בשפת העברית, מניין של החודשים

"ירחואספ|ירחוז
רע|ירחולקש
ירחועצדפשת
ירחקצרשערמ
ירחקצרוכל
ירחוזמר
ירחקצ
אבי(ה)"

סוברים כי הכתיב יַרְחַו הוא צורה כנענית קדומה המציינת מספר זוגי נסמך. היינו, ירחו פירושו – שני ירחים (שני חודשים).

הערה: הניקוד להלן נועד כדי להקל על הקריאה ואינו משקף בהכרח את אופן הגיית המילים בזמן שנכתבו. הדבר אמור במיוחד לגבי מילים במשקל סגולי (זרע, לקש, זמר וכדומה).

  • יַרְחַו אָסִ(י)ף – שני חודשי אסיף – תשרי וחשון.
  • יַרְחַו זֶרַע – הזריעה בכסלו וטבת.
  • יַרְחַו לֶקֶשׁ – שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר.
  • יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן.
  • יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – חודש קציר השעורים – חודש אייר.
  • יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה – חודש סיוון.
  • יַרְחַו זֶמֶר – שני חודשים של בציר – תמוז ואב.
  • יֶרַח קֵץ – חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים – חודש אלול.

בנוסף מופיעה התחלה של שם "אבי(ה)-", ככל הנראה שמו של הכותב.

הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית, שהתחילה בחודש תשרי ונגמרה בחודש אלול. במקביל לחגים, סוכות, פסח ושבועות.

 

אלפבית עברי
אלפבית יווני
מקור השם
האות
שם האות
האות
שם האות
א
אל"ף
α
אלפא
אלוף (שור – "שגר אלפיך ועשתרות צאנך"; דברים כח, ד)
ב
בי"ת
β
בטא
בית
ג
גימ"ל
γ
גמא
גמל
ד
דל"ת
δ
דלתא
דלת
ה
ה"א
ε
אֶ‏פּ‏סילון
לא ידוע; אולי "חלון"
ו
ו"ו
Υ, Ϝ
אופסילון, דיגאמא
וו
ז
זי"ן
ζ
זֵיתא
כלי נשק (כלי זין)
ח
חי"ת
η
אֶ‏טָ‏ה
לא ידוע; אולי חיץ
ט
טי"ת
θ
תֶ‏טָ‏ה
לא ידוע; אולי הטיה (גלגל)
י
יו"ד
ι
יוֹ‏טָ‏ה
יד
כ / ך
כ"ף
κ
קָ‏אפּ‏ה
כף יד
ל
למ"ד
λ
למבדא
מלמד הבקר (מעין רסן גדול לבהמה)
מ / ם
מ"ם
μ
מוּ‏
מים
נ / ן
נו"ן
ν
נוּ‏
נחש
ס
סמ"ך
σ
סִיגמא
אדרת דג (ומכאן דג השמך)
ע
עי"ן
ο
אוֹ‏מיקרון
עין
פ / ף
פ"א
π
פָּ‏‏א‏י
פה
צ / ץ
צד"י
סמפי
צדע (רקה) , אולי צמח ( פפירוס )
ק
קו"ף
(Ϙ; ϙ)
קוֹפָּה (Qoppa)
קוף המחט
ר
רי"ש
ρ
רוֹ‏
ראש
ש
שי"ן
סִאן
שן
ת
ת"ו
τ
טָ‏אוּ‏
סימן / תו

כתב הכנעני, הכתב פניקי מאוד דומה לכתב העברי, אחר כך כתב היווני מאמצים את הכתב הפניקי.

2 ) כתובת של שישק, מלך מצרים בשנת 925 לפנה"ס, כתובת חוץ מקראית, שיצא במסע כיבוש בארץ ישראל. אחרי התפלגות הממלכה בשנת ה- 5 של רחבעם מלך יהודה. כאשר חוזר משאיר רשימה של ערים שהוא כבש. במגידו נמצא שבר של מצבת ניצחון עם השם שלו.

המקומות  מופיעים בטורים, ומחולקים בכתובת לפי החבלים הגיאוגרפיים אליהם השתייכו. רשימת המקומות הצפוניים:

  • א. השפלה הצפונית וחבל ההר.
  • ב. בקעת הירדן המרכזית
  • ג. עמק בית שאן ועמק יזרעאל
  • ד. נחל עירון והשרון
  • ה. (הטור שבור- לא ניתן לפענוח.)
  • ו. בקעת הירדן המרכזית
  • ז. דרום הר אפרים
  • ח. (הטור שבור- לא ניתן לפענוח.)
  • ט. העמקים

רשימת המקומות הדרומיים: מאפייני הרשימה:

  • א. רוב השמות לא מוכרים,לא מזוהים.
  • ב. רק מקומות בודדים מוזכרים במקרא: (עצם, ערד).
  • ג. ריבוי של חזרה של שמות.( מזר שיער שאלו שמות בתי אב, משפחות שהמקומות התייחסו אליהם. דבר שהיה מקובל במדבריות ובאזורי ספר. נ.נאמן מפקפק בכך מפני ששמות המשפחות במקרא מאוחרים מאד, ומופיעים רק בהד"ב)
  • ד. פאחקל ( שם שחוזר פעמים רבות)= חקל= שדה =טריטוריה.יתכן שניתן לפרש גם: פאחגר, מצודה.ישוב מוקף חומה.

לסיכום: ההבדלים בשמות בין הכתובת לבין המקרא מוסברים בשני טעמים:

פרק הזמן הארוך שעבר בין המסע לבין חיבור – כתיבת הספר המקראי.

רוב המקומות היו באזורי ספר מחוץ לממלכת יהודה.בשולי הממלכה.

ספר מלכים מספר על כיבוש מלך שישק על ירושלים ואז רחבעם מלך יהודה נותן שוחד מן אוצרות בית המקדש ואנו רואים שירושלים לא מופיע בלוח המצרי. לכתובת יש חשיבות מאוד גדולה, אנו יודעים מתי שלט שישק, ויצא למסע בשנת 925 לפנה"ס והוא מקביל לשנת ה- 5 של רחבעם מלך יהודה. מכאן ניתן ללכת אחורה ומוסיפים 40 שנה של מלך דוד ועוד 40 שנה של מלך שלמה וכך מגיעים לבראשית ממלכת יהודה, כלומר, בערך שנת 1000. נותן סדר כרונולוגי.

3 ) עוברות עוד 100 שנה, באמצע המאה ה- 9, מתחילים למצאו יותר כתובות. הכי חשובות מצבת מישע המספרת על מפעל חייו של מישע מלך מואב.
המצבה הוצבה בעיר דיבון, כעשרים ק"מ מזרחית לים המלח, מול עין גדי, בירדן של ימינו.
מצבת מישע כתובה בכתב האלפבית העברי הקדום. בשנת 1868 התגלתה מצבת מישע בחורבות דיבון ע"י בדואים מקומיים. בשעתו הייתה מצבת מישע שלמה לחלוטין אם כי בשל סכסוך שפרץ נופצה המצבה ולבסוף הועברה למוזיאון ה"לובר" בפריז, שם היא מוצגת עד היום.
מצבת מישע מתוארכת לאמצע המאה התשיעית לפנה"ס לתקופת שושלת בית עומרי,
שמלכיה נזכרים במצבה. מצבת מישע היא כתובת חוץ מקראית מהקדומות שנמצאו
והיא מאששת את המסופר במקרא ומכאן חשיבותה הרבה לחקר המקרא. כתובה במואבית.
וכך נכתב בספר מלכים ב' פרק ג פסוקים 4-5:

"ומישע מלך מואב היה נקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר. ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל"


מצבת מישע

1.אנכ. משע. בנ. כמש[ית]. מלכ. מאב. הד
2.יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ
3.תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | ב[מת. י]
4.שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
5.י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר
6.צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[ך?]
7.וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר]
8.צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
9.בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בה. האשוח. ואבנ
10.את. קריתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י
11.שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העמ. [מ]
12.הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס
13.חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. א[ש
14.מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
15.הלכ. בללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח
16.זה. ואהרג. כל[ה]. שבעת. אלפנ. גברנ. ו[ג]רנ | וגברת. ו[גר
17.ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א[ת. כ]
18.לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את
19.יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
20.אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה.
21.לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת
22.העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא
23.נכ. בנתי. בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האשו[ח במע]ינ. בקרב
24.הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל
25.כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
26.י. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארננ.
27.אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ
28. [הא. וא] ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ
29.ת[י] —– מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת
30.י. [את. מה]דבא. ובת. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את. נקד
31.——— צאנ. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב
32.——— אמר. לי. כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד
33.———[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[…]. משמ. עש
34.————– ת. שדק | וא

מצבת מישע

תרגום מצבת מישע

אנוכי מישע בן כמוש[ית] … מלך מואב, הדיבוני.
אבי מלך על מואב שלושים שנה ואנוכי מלכתי אחר אבי.
ובניתי את הבמה הזאת לכמוש (בעיר) קרחה במת ישע.
כי הושיעני מכל המלכים וכי הראני (בנפול) כל שנאי.
עמרי מלך ישראל עינה את מואב ימים רבים, כי כעס כמוש על ארצו.
והחליפו בנו ואמר גם הוא : "אענה את מואב".
בימי אמר כדבר וראיתי אותו (במפלתו) ובביתו (במפלת ביתו).
וישראל אבוד אבד לעולמים. וירש עמרי את ארץ מידבא.
וישב בה בימיו ובחצי ימי בנו ארבעים שנה.
וישיבה כמוש בימי. ואבנה את בעל-מעון ואעשה בה האשוח (מפעל מים?).
ואבנה את קריתים. ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם. ויבנה לו מלך ישראל את
עטרות. ואלחם בעיר ואכבשה. ואהרוג את כל העם.
ואקח מהעיר חרם לכמוש ולמואב. ואשיב משם את "אראל דודה" (ככל הנראה חפץ
מואבי חשוב יתכן ששימש לפולחן) והבאתי אותו לפני כמוש בקריה.
ואושיב בה את איש שרון ואת איש מחרת.
ויאמר לי כמוש : "לך כבוש את נבו מישראל".
ואלך בלילה ואלחם בה מעלות השחר עד הצהרים ואכבוש אותה.
ואהרוג את כל תושביה שבעת אלפים גברים וגרים ונשים וגרות ורחמת (שפחות?).
כי לעשתר וכמוש החרמתים. ואקח משם את כלי יהוה והבאתי אותם לפני כמוש.
ומלך ישראל בנה את יהץ וישב בה בהלחמו בי ויגרשהו כמוש מפני.
ואקח ממואב מאתים איש כל ראשיה (החיל המובחר) ואעלה אותם על יהץ ואכבוש
אותה, ואספחה לדיבון. אנוכי בניתי (את) קרחה, את חומת היערות ואת חומת העופל.
ואנוכי בניתי את שעריה ואנוכי בניתי את מגדליה, ואנוכי בניתי את בית המלך.
ואנוכי עשיתי את מאגר המים מהמעין בתוך העיר.
ובור אין בתוך העיר בקרחה. ואומר לכל העם: "עשו לכם איש בור בביתו".
ואנוכי כריתי את המכרות לבניית העיר קרחה בעבודת אסירי ישראל.
אנוכי בניתי את ערוער, ואנוכי עשיתי את המסילה בארנון.
אנוכי בניתי את בית הבמות כי הרוס הוא. אנוכי בניתי את בצר כי עיים היא.
ואנשי דיבון חמושים, כי כל דיבון עושה כדברי.
ואנוכי מלכתי על מאות ערים אשר הוספתי לארץ.
ואנוכי בניתי את מידבא ובית דבלתיים ובית בעל מעון, ואשים שם את רועי צאן הארץ.
וחורנים יושבים בה…
ויאמר אלי כמוש : "רד הלחם בחורנים". וארד …
וישיבה כמוש בימי. ואלך משם….

בתנ"ך מספרים שמלך אחאב, מלך ישראל היה גיבור ובמצבת נאמר שמלך מואב הוא גיבור. כל אחד צודק, כל אחד משלים את הצד השני. בתנ"ך מספר כאשר ממלכת יהודה שלטה במואב אבל לא מספרים מה קרה אחר כך.

באותה תקופה, בימים של אחאב מלך ישראל, הוא עשה רע לאדוני והוא הדמויות הכי שליליות בתנ"ך. מסתבר שאחאב היה אחד המלכים הכי טובים במזרח הקדום. בכתובת של מלך אשורי. באותה תקופה ממלכת אשור מתחילה לעלות על במת ההיסטוריה. בתקופה 850 לפנה"ס מתארגנת קואליציה שבראשה עומד אחאב מלך ישראל, שמארגן גם את השכנים, כל הממלכות של ארץ ישראל, לבנון, סוריה כדי לעצור את התפשטות האשורית. הם יוצאים לקרב עם שלמנאסר למקום שנקרא קרקר, בשל הראשון מנצחים אבל בשל השני לא. לוקח בערך שלוש שנים עד שאשורים מחסלים את הקואליציה. אחד הדברים שכתובים בכתובת הוא מה הכוח של כל אחד ולאחאב היה 2000 מרכבות ו 10000 רגלים, כלומר, פי 10 ממה שהיה לכל מלך אחר. ע"פ עדות חוץ מקראית, אחאב מיחד לכל המלכים האחרים במזרח הקדום הוא המלך הכי גדול שיש. אבל בתנ"ך לא מסופר על הקרב עם האשורים, על צבאו.

אחאב מת לאחר שלוש שנים בקרב אחר מי שעולה לשלטון הוא בנו יורם ולאחר מכן יהוא, שר הצבא של ממלכת ישראל, הורג אותו ומשתלט על הממלכה. יהוא אחד המלכים הכי חזקים וחשובים של ממלכת ישראל. שלמנאסר מקים את האובליסק השחור לזכר הניצחונות שלו ועל אובליסק רואים בו את כל העמים.

barzel-81.JPG

4 ) כתובות שלמנאסר ה-3: היה מלך אשור בין השנים 858-824 לפנה"ס.
שתי כתובות מלכותיות של שלמנסר חשובות לעניינינו: 
המונולית מכרח: מצבה שנמצאה בכרך שבעיראק ומכאן שמה, נמצאת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. במצבה זו נזכר אחאב מלך ישראל, זו הפעם הראשונה בה נזכר מלך ישראל בשמו בכתובת חוץ מקראית. מהכתובת עולה שבשנה השישית למלכותו של שלמנסר הוא ערך מסע לסוריה ולבנון. מולו התייצבה ברית של שנים עשר ממלכות האזור וביניהם "אחאב הישראלי". מהכתובת עולה שאחאב היה אחד המלכים החשובים בברית. מספר המרכבות ששלח אחאב לקרב הוא גדול משמעותית מכל יתר הממלכות ועומד על אלפיים מרכבות. למרות התפארותו של המלך האשורי בניצחון מוחץ נראה שהקרב (ידוע בשמו קרב קרקר) הסתיים ללא הכרעה. מאורע זה לא מצוין במקרא כלל.

5 ) האובליסק השחור: מצבה מלכותית שהתגלתה בכלח (תל נמרוד), נמצאת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. במצבה זו שהיא כתובת סיכום של פעילותו הצבאית של שלמנאסר עד שנת 33 למלכותו, נזכר לראשונה חזאל מלך ארם הידוע לנו היטב מהמקרא. בתבליט ברצועה השנייה נראה יהוא מלך ישראל עם פמלייתו, משתחווה לפני מלך אשור. מתחת לתבליט נרשם  הכיתוב "קיבלתי את מנחתו של יהוא בן עמרי". יהוא נזכר בכתובת כבנו של עמרי למרות שלא היה בנו (במקרא מצוין יהוא בן יהושפט בן נמשי הזכרת סבו שלאישיות כלשהי במקרא היא נדירה ונראה שסבו של יהוא היה אדם מוכר ובעל חשיבות).
השם עמרי השתרש מאוד באזור וכך גם בקרב מלכי אשור, אשר בכתובותיהם מכונה ישראל לרוב בשם "ארץ בית עמרי". מכאן עולה חשיבותו של בית עמרי, ובעיקר של המלך החשוב בשושלת זו אחאב.

האובליסק השחור

יהוא מנשק את רגלי שלמנאסר

יהוא מנשק את רגלי שלמנאסר

6 ) כתובת מתל דן היא בן הכי חשובות. ברחבה גדולה לפני שער העיר ומרוצפת. בזמן החפירות וראו על האבן חקוקת כתובת בכתב ארמית מספרת על מלך ארמי שנלחם במלך ישראל ומלך בית דוד. המלך כובש את העיר דן שנמצאת בגדול ושם מצבת ניצחון בשער העיר. בשל מאוחר יותר הישראלים כובש בחזרה את המקום

הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית, שהקים אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. הכתובת מזכירה את יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה (המכונה בכתובת "בית דוד").

חשיבותה העיקרית של הכתובת במחקר הארכאולוגי הוא שבכתובת זו מצוין "בית דוד". הכתובת היא הראייה הארכאולוגית המקובלת והאמינה היחידה שבה מוזכר דוד, שמתוארכת לזמן בית ראשון. כמו כן יש לציין שמקובל היה לתאר מלכים על פי ראש שושלת המלוכה, כפי שצויין בכתובת.

בוויכוח ההיסטורי לגבי עצם קימו של דוד, משמשת הכתובת טיעון חשוב לטובת המצדדים בקיומו, ואם כי בתחילה היו שניסו לקרוא תיגר על אזיכורו של דוד בכתובת, והציעו לקרוא את השורה כ"בית דוֹד" (כלומר, "בית האהוב"), מרבית העוסקים בדבר מסכימים כיום לכך ששמו של דוד אכן מוזכר, וכנראה שאכן שליט בשם זה היה קיים, והוויכוח נסוב על עוצמת שלטונו.

תל חצור תל חצור

  

1.[      א]מר.ע[      ]וגזר[          ]
2.[]אבי.יסק[.עלוה.בה]תלחמה.בא—      ]
3.וישכב.אבי.יהך.אל[.אבהו]ה.ויעל.מלכי[ש]
4.ראל.קדם.בארק.אבי[.ו]יהלך.הדד[.]א[יתי]
5.אנה.ויהך.הדד.קדמי[.ו]אפק.מן.שבע[ת—]
6.י.מלכי.ואקתל.מל[כן.שב]ען.אסרי.א[לפי.ר]
7.כב.ואלפי.פרש.[קתלת.אית.יהו]רם.בר[אחאב.]
8.מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם.מל]
9.ך.ביתדוד.ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת.ואהפך.א]
10.ית.ארק.הם.ל[ישמן                   ]
11.אחרן.ולה[…                ויהוא.מ]
12.לך.על.יש[ראל…               ואשם.]
13.מצר.ע[ל.                           ]

(1)[…]וגזר[]
ג (2)אבי עלה [עליו בה]לחמו בא[פק?]
(3) וישכב אבי, הלך אל [אבותי]ו. ויבוא מלך
(4) ישראל קודם לארץ אבי. [ו]ימלך הדד א[ותי]
(5) אני. וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?]
(6) ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי
(7) ר]כב ואלפי סוסים. [הרגתי את יהו]רם בן [אחאב]
(8) מלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]
(9) בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]
(10) את ארצם ל[שממה… ].

יש אסכולה שטענת שכל ההיסטוריוגרפיה המקראית הינו מיתוס, סיפורים והמצאות, לא היה ולא נברא. היסטוריה מומצאת שנכתבה מאוחר כדי לספר תולדות עם ישראל. הם אומרים ששושלת בית דוד היה שושלת מיתולוגית. כתבות שפעם הראשונה מופיע המושג בית דוד וכך דחה את הטענות של אותם אנשים.

יש תאור במקרא, ספר מלכים, איך הוא הורג אותם. ואומר מלך הארם, אני הרגתי את יורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה. זה לא אומר שהוא הרג בעצמו אלא שהוא ביקש.

ההפיכה של יהוא – רפורמה דתית או מהפכה מדינית-ביטחונית?
http://sf.tapuz.co.il/article-433-1-2957-24921/

7 ) ככל שמתקדמים עם הזמן אז העדויות יותר אותנטיות. אחד האירועים הכי מתוקשרים בתקופת בית ראשון מסוגים שונים הוא מנסרת סנחריב מלך אשור שנת 701 לפנה"ס.

אשר לחזקיהו היהודי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערים הקטנות לאין מספר שסביבותיהן, שמתי מצור ולכדתי (אותן) בסוללות כבושות, בכרים מוגשים (לחומה), בהסתערות חיל-רגלים, במנהרות, בפרצים (בחומות), ובסולמות (או: אילי ניגוח). 200,150 נפש, קטן וגדול, איש ואשה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, בקר וצאן עד אין מספר הוצאתי לי מתוכן ומניתי כשלל. אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. הקפתי אותו בביצורים, ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה. את עריו אשר בזזתי, קרעתי מארצו ונתתי למתנת מלך אשדוד, לפדי מלך עקרון, ולצלבעל מלך עזה (וכך) הקטנתי את ארצו. ועל המס הקודם, המשתלם על ידם מידי שנה בשנה, הוספתי מנחה ומתנות אדנותי והטלתי (אותן) עליהם.

חזקיהו עצמו, מורא הוד מלכותי המם אותו, והוא שלח אחרי לנינוה עיר מלכותי את חיל המחץ, החיל הנבחר שלו, שהכניס לתוך ירושלים עיר מלכותו כדי לחזקה והיו לתגבורת, יחד עם 30 כיכר זהב ו-800 כיכר כסף, אבן כחל נבחרת, גושי אודם גדולים, מיטות שן, כיסאות משען (משובצי) שן, עורות פילים, שנהבים, הבנים, אשכרוע, בגדי צבעונים, בגדי פשתן, צמר (צבוע) תכלת (ו)ארגמן, כלי נחושת (ו)ברזל, ברונזה, בדיל, ברזל, מרכבות, מגינים, רמחים, שריונות, פגיונות ברזל (תלויים ב) חגור, קשתות וחיצים, חניתות – כלי נשק ללא מספר, יחד עם בנותיו, פילגשיו, שרים ושרות. ואת שליחו שיגר אלי לשם תשלום המנחה וכדי להשתעבד לי.

אימפריה אשור השתלטת על ממלכת ישראל והיא מפסיקה, חדלה להתקיים. מה שנשאר היא ממלכת יהודה. עשרים שנה אחרי חורבן שומרון, שנת 722 לפנה"ס, המלך חזקיהו החליט לנצל חלל באימפריה האשורית תוך חילופי שלטון. הוא מארגן קואליציה מאוד גדולה ששותפים מלכים צידון, אשקלון, אשדוד, עקרון, וכולי, הבטחה ועזרה מצרית ומורדים לאשור, מה המשמעות, מפסיקים לשלם מיסים. בשנת 701 המלך סנחריב יוצא במסע מלחמה נגד ממלכת יהודה. בתנ"ך יש תאור דרמטי בספר מלכים וגם ספר הנביא ישעיהו הוא חי באותה תקופה והוא עד ראיה. במקרא מספר שסנחריב הורס ערי יהודה, יש לו מחנה בלכיש, שולח שר לחומות ירושלים ומבקש לעם להיכנע. הנביא ישעיהו עם נבואה שהאשורים לא יצליחו במלחמה, הצבא האשורי יצא להלחם בצבא המצרי שבאו לעזרה ומביסים אותם ואז שמים האשורים מצור על ירושלים, בלילה אחד נהרגו 180 אלף לוחמים אשורים וסנחריב חזר הביתה.

סנחריב

אנו מבינים שהיה חורבן והרס בכל הארץ אבל ירושלים לא נכבשה והמלך לא הוסר מכיסו. לפי חוקי בעת העתיקה אם לא כבשתה את העיר הבירה ולא הורדתה את המלך אז לא ניצחת. סנחריב חוזר ומתעד את תולדות ממלכת האשורי, בכתב יתדות קטן, את מסעותיו הצבאיים בין השאר נגד יהודה וערי פלשת. כאשר מתייחס לחזקיהו ואמר "את חזקיהו היהודי ו- 46 עריו הבצורות" כלומר, ערי חומה, "שמתי מצור ולכדתי… אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב". אחר כך אומר שלקח שלל אבל בשום מקום אומר שהוא כבש ירושלים. גם הוא מספר את האמת אבל לא כל האמת.

כיבוש לכיש בידי סנחריב מלך אשור
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2942

הדבר הנוסף שעושה, הוא מלך חדש, בונה עיר בירה חדשה נינווה, בונה ארמון מלכותי מאוד מפואר, אותו כינה "הארמון שאין שני לו". בחדר הטקס הוא מאתר אותו עם תבניתי מלחמה. מתעד את ניצחונות. את ירושלים לא כבש אז מתעד את העיר השניה בחשיבותה ביהודה את לכיש. תבליטי לכיש. אשר תיאורו כאן מסמל את כיבוש יהודה כולה. תבליטי לכיש נחשפו בנינוה באמצע המאה ה-19 על-ידי חוקרים בריטיים, והם מוצגים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, בעוד העתקים מהם מוצגים במוזיאון ישראל בירושלים. תבליטי לכיש מהווים כיום תיאור חזותי יחיד במינו עיר ביהודה, של תושביה ושל מגיניה בתקופת הבית הראשון.

storage.cet.ac.il/CetForums/Storage/MessageFiles/6895/38275/Forum38275M7266I0.ppt

http://telem-pub.openu.ac.il/users/helpdesk/10327/Images/

8  ) באותה תקופה חזקיהו מלך יהודה משאיר אחת הכתובות הכי מעניינות ואולי הכי בעתיות במחקר, אולי הכתובת העברית הראשונה שהתגלתה וזאת הכתבות של בריכת השילוח. שהתגלתה ב1880 ונמצאת היום במוזיאון איסטנבול, טורקיה. הכתובת מנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה, לקראת תקיפת יהודה בידי סנחריב מלך אשור, כמתואר בדברי הימים ב לב, ל:

"וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת-מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן,
וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה-מַּעְרָבָה, לְעִיר דָּוִיד;
וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ, בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ."

מכתובת זו ניתן ללמוד עוד על המעבר מכתיב חסר אמות קריאה לכתיב עם אמות קריאה. למרות שרוב התוכן מורכב מכתיב חסר, המילה "בעוד" בשורה הראשונה כתובה כתיב מלא וכך גם המילה "המוצא" בשורה החמישית. ייתכן שיש כאן עדות לראשית השימוש בכתיב מלא, צורה שהתפשטה מאוד בתקופת בית שני כפי שעולה גם ממגילות קומראן. לחילופין, ייתכן שיש כאן עדות הפוכה, על כך שהאות 'ו' בשתי המילים הללו הייתה עיצורית בעברית של אותה התקופה ונהגתה כעיצור לכל דבר.

[…] הנקבה. וזה. היה. דבר. הנקבה. בעוד. [מנפם. החצבים. את]
הגרזן. אש. אל. רעו. ובעוד. שלש. אמת. להנק[ב. נשמ]ע. קל. אש. ק
רא. אל רעו. כי. הית. זדה. בצר. מימן. ומ[שמ]אל. ובים. ה
נקבה. הכו. החצבם. אש. לקרת. רעו. גרזן. על. [ג]רזן. וילכו[.]
המים. מן. המוצא. אל. הברכה. במאתים. ואלף אמה. ומא
ת. אמה. היה. גבה. הצר. על. ראש. החצב[ם.]

פירוש הדברים בכתובת:

תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה: בעוד מניפים החוצבים את
הגרזן איש אל רעהו, ובעוד שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעהו, כי הייתה זדה בצור מימין ומשמאל. וביום
הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן. וילכו
המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה,
ומאת אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים.

בריכת השילוח

9 ) בכפר השילוח או סילְוָאן, יש בתי קברות מתקופת בית הראשון, "עיר המתים". סך הכול קיימים בכפר כ-50 מערות קבורה חצובות בסלע. ניתן להעריך, כי מערות קבורה אלו שימשו כבית קברות לאצילי ממלכת יהודה, אך בתקופה הרומית, בעת שירדה חשיבותם ההיסטורית של הקברים לתושבי העיר, הפך האזור לאתר מחצבות. בתקופה הביזנטית התיישבו במערות נזירים מתבודדים. במספר מערות חצבו הנזירים גומחות תפילה ונחקקו צלבים. במערות אחרות נחקקו כתובות ביוונית. בקבר עצמו מצא קלרמון-גאנו כתובות אותן פיענח מאוחר יותר נחמן אביגד. הראשונה אומרת

 – "זאת [קבורת…] יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמת אמתה עמו. ארור האדם אשר יפתח זאת".

אשר על הבית הוא פקיד גבוה בממלכה.

10 ) בערד נמצאו מכתבים של הימים האחרונים של מצודת ערד לפני נפילתה של ממלכת יהודה, מכתבי ערד. בניהם מצויים מספר מכתבים אשר נועדו למפקד המצודה אלישיב בן אשיהו. במכתבים הוא מקבל הוראות לצייד שיירות, וכן הוראות בענייני בטחון.  במכתבים מפורט כיצד לצייד את השיירות, כגון איזה סוג קמח, לכמה זמן, ובאיזה יין להשתמש.  במכתבים אלה נזכרות הערים רמת נגב (זכריה יד'), באר שבע, עניב וכו'

אוסטרקון: שבר חרס ששימש כמצע לכתיבה לטקסטים קצרים: מכתבים, קבלות, תעודות משלוח ועוד.

דרישה לשלוח חיילים מפאת איום לחדירת אדום לאזור: "פן תבוא אדום שמה". האדומים מנצלים תקופת המרד בבל ומשתלטים על אזור הנגב.

כתבה תל ערד:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2800215,00.html

11 ) מכתב הקודר

12 ) מכתבים תל לכיש. לכיש נהרסה ונבנתה פעם נוספת 100 שנה מאוחר יותר. נמצאו בה מכתבים שמספרים על הרגעים האחרונים של ערים האחרונות שנשארו ביהודה לפני הכיבוש הבבלי. 

ישמע. יהו[ …..]י עת כים
שמעת טב. ועת ככל אשר שלח אדני
כן. עשה עבדך כתבתי על הדלת ככל.
אשר שלח[ …..]לי. וכי שלח א
דני. על דבר בית הרפד אין שם א
דם וסמיכהו לקחה. שמעיהו ו
יעלהו. העירה ועבדך. אי[
י[ …..] שלח שמה אתה עו[

יַשְׁמִעַ יהו[ה אֶת אֲדֹנִ]י עַתָּ כַּיֹם
שְׁמֻעַת טֹב. וְעַתָּ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח אֲדֹנִי
כֵּן עָשָׂה עַבְדְּךָ, כָּתַבְתִּי עַל הַדֶּלֶת כְּכֹל
אֲשֶׁר שָׁלַחְ[תָּ אֵ]לַי. וְכִי שָׁלַח אֲ
דֹנִי עַל דְּבַר בֵּית הָרֶפֶד אֵין שָׁם אָ
דָם. וּסְמַכְיָהוּ, לְקָחֹה שְׁמַעְיָהוּ וַ
יַעֲלֵהוּ הָעִירָה. וְעַבְדֵּךָ אֵינֶ[נִּ]
י שֹׁלֵחַ שָׁמָה אֹתֹה עוֹ[ד הַיֹּם
]

הצד האחורי

כי אם. בתסבת, הבקר.[
וידע כי אל משאת לכש נח
נו שמרם ככל האתת אשר נתן
אדני. כי לא נראה את עז
קה

כִּי אִם בִּתְסִבַּת הַבֹּקֶר [אֶשְׁלָחֵהוּ]
וְיֵדַע כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְ
נוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן
אַדְנֵי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵ
קָה.

החרס מתקשר למלכים ב' כ"ה. לכיש מס' 4 המכתב קל להבנה אבל עבורנו הוא מלא סתומות, שגלויות היו לכותבים. שם המוען והנמען לא נזכרו במכתב, אבל לפי הכתב, הזהה לשאר המכתבים, נראה שהיו אלה הושיעו ויאוש. במהותה אינה שונה משאר ברכות.

ועת ככל אשר שלח אדני כן עשה עבדך – נראה שיש כאן הודעה כללית על ביצוע כל מה שפקד עליו הממונה עליו, ולהלן יפרט מה עשה.
כתבתי על הדלת – התיבה דלת סובלת שני פירושים, האחר כמשמעה בימינו (השווה שמ' בא, ו): "והגישו אל הדלת או אל המזוזה"). כתיבה על הדלת תהיה מוזרה. אמנם נאמר על דברי התורה "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (דב' ו, ט; יא, כ). ואם זה מתן אות על הדלת, אפשר רק שקשה ללשון כת"ב להלום ציון אות שהוא התויית תו (ראה שמ"א כא, יד). לעניין כתיבה ראוי יותר לתפוס דלת כעמודה במגילת ספר כמו שנתפרש ביר' לו, כג על מגילת הנבואות של ירמיהו ששרפה יהויקים: "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל האש" וכו'.
בית הרפד – נראה ששם מקום הוא דוגמת השמות רפידים וארפד.
אין שם אדם – או שהמקום עזוב, או שהמבוקש איננו.
וסמכיהו לקחה שמעיהו ויעלהו העירה – לסמכיהו תפקיד סביל: הוא מועלה העירה (לירושלים?), האיש הפעיל הוא שמעיהו. אפשר שהיה ממונה על סמכיהו, או אף שנשלח להביאו. ללשון השווה יר' לט, ה: "…ויקחו אותו ויעלוהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה" (השווה גם יהו' ז, כד: "ויקח יהושע את עכן בן זרח… ויעלו אתם עמק עכור").
ועבדך אינ[נ]י שלח שמה אתה עו[ד הים] – טור-סיני קרא: "ועבדך אדני ישלח שמה איהו" – ופירושו: ועבדך, אדני, ישלח שמה איהו, הוא יכתוב לבקש את סמכיהו. תיבת "אדני" באה כפנייה מוסגרת באמצע המשפט. אולברייט קרא בדומה לקריאה שלמעלה, רק ששינה מעט בקריאת המחצית השנייה של שו' 7: "… את [.] הע[.] העד[ם. הים]", (ולפיכך השלים בסוף שו' 8 "[אשלחם]"). הקריאה שלמעלה נשענת על הצעתו של קרוס, המבוססת על כך שאפשר לראות גם את שרידי האות ו"ו לפני השבר. לשיטתו טוען השולח שאינו יכול לשלוח את סמכיהו, כי לקחו שמעיהו, אבל מחר ישלחנו. אלא שהתמיהה לא נסתלקה: אם שמעיהו לקח את סמכיהו והעלהו העירה, כיצד זה יוכל הכותב לשלוח אותו מחר?
כי אם בתסבת הבקר (אשלחהו] – עדיף על 'כי בתסבתה בקר'. היו שפירשו 'תסבת הבקר', סיבוב הבוקר, ביקורת הבוקר. אבל נראה יותר לפרשו בעלות הבוקר.
וידע כי אל משאת לכש נחנו שמרם וכו' – משאת אפשר לקרוא גם משאֵת, השווה שופ' כ, מ: "והמשאת החלה לעלות… עמוד עשן". נראה ביותר שכוונת הכותב לשמירת קשר על-ידי איתות, אם במשואת אש בלילה (השווה משנה ראש השנה ב, ב-ד) ואפשר לקרוא בלשון רבים, או בלשון יחיד משאת, או שמדובר באותות בעשן – משאת. ואפשר ששניהם אחד. שזה הוא הפירוש הנכון נראה מהמשך הדברים: "ככל האתת אשר נתן אדני".
כי לא נראה את עזקה – או: "כי לא נראה את עזקה". הפירוש הדרמטי יותר הוא שעזקה נפלה ואין רואים את "את עזקה". פירוש פשוט יותר: ממקומו של הכתוב אין לראות את עזקה, או את אֹת עזקה. הגרסה אֹת עזקה, הולמת יותר את הפירוש הדרמטי.

הנביא ירמיהו שחי באותה תקופה, מספר שלפי כיבוש ירושלים רק ערים לכיש ועזקה נשארו עומדות. לכן נראה שהמכתבים ממש לפני כיבוש ירושלים.

בסוף בית ראשון, בתקופה השלטון הבבלי, המלך יהויקים עולה לשלטון ומת. יורש אותו הבן שלו יהויכין ומלך בבל לוקח את הבכור הצעיר בשבי בבבל ועוד 10000 אנשים. התנ"ך, ספר מלכים ב, מספר שהוא ישב בבית הסוהר ונותנים לו כבוד מאוד גדול ומזון. בבל נמצא עתודה שיש פרוט של המנות שנתנו מדי יום למלך ואנשיו שישבו בבית הסוהר.

 ½  (=עשירית הכר שמן) ליהויכין, מלך ארץ יהודה,
½2 קא (= כארבעה ליטר שמן) לחמשת בני מלך ארץ יהודה,
4 קא (= כשבעה ליטר שמן) לשמונת היהודים, ½ [קא לאיש].

מעמד יהויכין בגלות בבל:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9477

ככל שמתקרבים לתקופת כתיבת התנ"ך כך יש יותר עדויות. גם כותבים יותר בארצות השכנות.

13 ) טביעות. כתוב שני דברים, המילה "למלך" ושם של מקום, חברון וכולי. כנראה היו קנקנים ששמרו על מנת להתכונן למרד בשנת 701. מילאו את המחסנים של ערי המלוכה עם קנקנים של שמן, יין וכולי.

14 ) חותמות. נמצאו חותמות כמו האריה במגידו שהוא הסמל שלה.

חותמת מגידו

נמצאו חותמות של הרבה אנשים המופעים בתנ"ך כמו ברוך בן נריה הוא אחד האישים הבודדים בתנ"ך שחפץ אישי שלו נתגלה בחפירה ארכיאולוגית. מדובר בבולה – טביעת חותם עברית על גבי לוח טין, שנתגלתה ביהודה, ומקום הימצאו המדויק לא ידוע, עליה מופיעה הכתובת לברכיהו בן נריהו הספר (הסופר, בכתיב חסר).

בירושלים נמצאו מאות בולות. היו קשורים מסמך פפירוס וסוגרים אותו עם בולה. בבית נשרפו כל הפפירוסים, כל התעודות נעלמו אבל החתיכות הקטנות של חוח טין נשרפו גם כן לכן נהפכו לקרמיקה. חלק מן השמות קשורים לאנשים מסביב ירמיהו.

תרבות הפלשתים

2 תגובות

התקופה היא אותה תקופה, ברזל א, אבל ארכיאולוגיה במכשור החוף היא שונה מאזור ההר. מי הם, איך ואלו נסיבות מגיעים לארץ ישראל, מתי זה קורה, מה אופן התיישבות, מה מאפיין את התרבות שלהם, מה דת, שפה ומה קרה להם?

הסיפור הפלשתי יותר פשוט מאשר הסיפור הישראלי כי עבור הפלשתים יש יותר מקורות. המקורות הן ממצרים ומאתרים אחרים בים התיכון. גם יש עדויות מן המקרא.

פלשתים

1 ) מקור השם

המקרא קורא לפלשתים בשמם מכיוון שהפלשתים, שהתגוררו בדרום מישור החוף, פלשו אל האזור. זוהי גם הסיבה ששטחם נקרא פלשת.

2 ) רקע היסטורי

אחל ממאה ה- XIV לפנה"ס תקופה הברונזה המאוחרת, מתחילים למצוא תעודות, בעיקר במצרים, שמספרות שבצבא המצרי יש גדודים של שכירי חרב שהם גויי הים. הביטוי של גויי הים הוא ביטוי מתורגם, בתעודות כתוב, האנשים של הירוק הגדול. במצרי אין מילה לים לכן אומרים ירוק הגדול. גויי = עם. מתחילים להופיע בשמות שונים כחלק מצבאות ולא רק של המצרים אלא גם של כל האויבים שלהם. רעמסס השני מספר שבצבא החיתי יש קבוצות של גויי הים. בשני הצבאות שנלחמים זה עם זה יש שכירי חרב מגויי ים. במקדשים גל רעמסס השני ניתן לראות כתובות. לוחמים עם מגן עגול ועל הראש וכסדק. אחת הקבוצות נקרא השרדנה (באים מאי סרדיניה).

יש תעודות מקפריסין, הוגרית. בסוף המאה ה- XIII ובתחילת המאה ה- XII יש סיפור ואומרים שגויי הים משנים את התפקיד שלהם, במקום להיות שכירי חרב באימפריות הגדולות באותה תקופה הם נהפכים לשודדי ים וגורמים לחורבן והרס בכל הצד המזרחי של ים התיכון. כנראה הם מחסלים את האימפריה המיקנית והם גם מחסלים את האימפריה החיתית. יש מכתב של מלך קפריסין שכותב למלך הונגרית, אני נתתי את האוניות שלי למלך הגדול (חיתים) ובאים גויי הים ונכנסים לנמל והורסים את הערים, נא לשלוח כמה אוניות. התעודה נמצא בהונגרית שגם היא נהרסה באותו זמן. סביב 1200 לפנה"ס יש משבר בכל ים התיכון, גויי הים הם הגורם וגם הקורבן שלו.

כאשר רעמסס השלישי עולה לשלטון במצרים, גויי הים מנסים לכבוש את מצרים. יש מקדש במצרים ובו מסופר על המאבק של המלך בגויי הים. קיר גדול מאוד שמחולק בשנים,  קרבות  ים ויבשה. הוא מספר אז ברור שהוא ניצח. בו נכתב שכל הארצות שהיו פעם בעלות משמעות אינם. בציור רואים אנשים עם כובע עם נוצוץ הם פלשתים. כל מי שהפוך, ראש למטה, זה אויב.מאוד מעניין את הדיוק של הציור, הציוד הצבאי, הרבה שפינות, הנשק, מגינים עגולים, חרבות קצרות. הקרב הימי התרחש באזור הדלתה. הקרב היבשתי היה כל הנראה בלבנון, כל הערים בסוריה וצפון לבנון נהרסו על ידי גויי הים לאומת זאת את הערכים בדרום לבנון וערי חוף של ארץ ישראל לא נהרסו. בציור של קרב יבשתי רואים מרכבות מלחמה, סוסים. המרכבות עם גלגלים מלאים, מושכים אותן שברים ועליהן נמצאים נשאים וילדים, כלומר, כאשר גויי הים פולשים לא רק באים הלוחמים אלא מבאים גם את כל משפחה.

ציור

 ציור

 ציור

רעמסס אחרי שהוא מביס אותם, יש פפירוס נוסף שכתב הבן שלו ובו מתאר:
אני הרחבתי את כל גבולות מצרים והכיתי המתקיפים…
נתפסו כולם והובלו בשבי למצרים כחול הים.
אני יישבתי אותם במדידות הגבול ממלכתי כשהם נשבעים בשמי.

לאחר המלחמה בונה ברית איתם ויושבים בגבול מצרים, כלומר, דרום ארץ כנען, וכך נכנסים גויי הים בערי הממלכה הכנעניות, עזה, אשקלון, גזר, אשדוד, עקרון וגת, חמש ערים אלה נשלטו על ידי חמשת סרני הפלשתים.

השמות שנזכרים בתעודות מצריות נזכרים גם בתעודות חיתיות. שמות ערים בטורקיה. שבט דן אולי הם אנשי דנינו של היום. קבוצה אחת הם הפלשתים שמתיישבים בדרום ארץ כנען, כאשר הסרדנים מתיישבים באזור הצפון, וודי ערה.

3 ) מה מוצאה של הפלשתיים?

כאשר שומעים עליהם בפעם הראשונה הם נמצאים באגם הים התיכון, יש קשר חומרי, בקרמיקה עם התרבות המיקנית. מקובל היה לחשוב שמקום מוצאה שלהם היה יוון. היום חושבים שבאים מאזור דרום אנטוליה. למה יש קושי בסוגי מאפה הם באים? מפי שלא יודעים באיזה שפה הם דיברו. בתנ"ך יש מספר מילים פלשתיות, ארגז, סרן, כובע, גוליאת, לכיש,… מה מאפיין אותם? הם באים לארץ כנען, כמה מקומות שהם ישבו אנו מכירים ע"פ התנ"ך. אתרים שיש בהם ממצאים פלשתיים. לפעמים מוצאים קרמיקה כמו בעיר בית שמש, האם זה אומר שישבו שם פלשתיים? או שאנשים מבית שמש הלכו לקנות קרמיקה בעקרון בגלל שהן יותר יפים או זול? אם מחזיקים ממצאים במקום אחד זה לא אומר ששייכים בו כמו היום קונים מכונית מיפן זה לא אומר שאנו יפנים. גם בעת העתיקה. לאומת זאת יש מקומות כמו בית שאן שאנו יודעים שישבו הפלשתיים אבל לא מוצאים חרסים תרבותם. יש קרמיקה ויש עם צריכים תמיד לבחון אותם באמצעים אחרים.

בתל קאסילה יש מקדש פלשתי עם הרבה קרמיקה פלשתי, עם דמויות בעלי חיים, ריטונים.

סגנון הקדרות הפלשתית הינו רבגוני למדי. צבעי כדים פלשתיים בסיסיים היו אדום ושחור (ה"ביכרום הפלשתי" – הכדים הדו-גווניים), בדומה לכלי בית ירח העתיקים, אפס כי להם נוספו מיני עיטורים צבעוניים, איורי בעלי חיים מפותחים (במיוחד ציפורים ודגים), צורות גאומטריות קוויות, נקודות, ועיגולים למיניהם. האזורים המעוטרים היו לרוב גוף ומצח הכלי.

מרבית העיטורים הפלשתיים שאובים מחיי היום-יום של תרבויות רבות במזרח התיכון הקדום. ישנה חשיבות רבה לקדרות הפלשתית בזיהוי ותיארוך תקופות שלטון פלשתיות בתלים ארכיאולוגיים בארץ ישראל, וקביעת תקופת הברזל המוקדמת באתרים דוגמת תל גזר. אם כי בשנים האחרונות (ישראל פינקלשטיין) התפתח דיון בדבר תיארוך הקדרות.

לטענת פינקלשטיין, יש בהיעדר כדי המונוכרום במעוזים מצריים מובהקים דוגמת לכיש, בשנים 1175-1150 לפנה"ס כדי להעיד על אי המצאות הפלשתים באזור, ואי בואה של תקופת הברזל. פינקלשטיין גרס כי יש להנמיך את התיארוך המקובל ל-1135-1100 לפנה"ס או מאוחר יותר כתאריך הנכון לבוא הפלשתים ותקופת הברזל, ונסיגת השושלת ה-20 המצרית.

האסכולה הנגדית, ובראשה ארכיאולוגים דוגמת עמיחי מזר, טוענת כי משמעות העדר החרסים היא שהפלשתים היו גרים בלתי מקובלים ודחויים בידי חברות כנעניות ומצריות כאחד, ולכן חרסיהם לא הגיעו לשטחי כנען שנשלטו בידי מצרים, ללא כל קשר לתאריך הגירתם.

 

פלשתים על גדות הירקון:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2914

חל באותה תקופה שעם ישראל נכנס לארץ ישראל. לאומת לישראלים יש לפלשתיים הרבה תעודות, בעיקר מצריות שמתעדות את אירועים בסוף תקופת הברונזה כאשר גויי הים גורמים כנראה קטסטרופה בחלק המזרחי של הים התיכון. חלק גדול מהממלכות שהיו מאוד משמעותיות כמו האימפריה החיתים, מיקנית, ערי הממלכה הגדולות של סוריה, קפריסין נהרסת, מסתיימת. בחלק מן המקומות לקח הרבה זמן את ההתאוששות. ההתנגשות האלימה האחרונה של גויי הים עם המצרים בהגנתו של מלך רעמסס השלישי שבתעודות הוא מספר שמביס אותם ומיושבים בארץ כנען בתוך ערי הממלכה הכנעניות בבראשית המאה ה- 12 לפנה"ס.

4 ) מה מאפיינת את התרבות החומרית של הפלשתים?

הממצאים מאוד מבלבלים, למשל ממצא פולחני, פולחן מאפיין קבוצות אתניות שונות, נמצאו בתי מקדשים פלשתיים בתל קסילה ומה שמאפיין אותו הוא שהמבנה נראה כמו מקדשים כנענים, חדר קטן עם ספסלים מסביב, עמודים במרכז. מה שמעניין זה כלי הפולחן שנמצאו בו, לא דומים לכלים כנענים, ריטונים הם כלים גדולים לשתיה יין, עשויים בצורה של בעלי חיים, זואומורפי, שלא ניתן לראות אותם בתוך העם הכנעני. מקדש אחר, כלים שמכירים מהעולם היווני, מתרבות האגם האגאי מקנת, כרתין, קפריסין, על הקרמיקה הפלשתי אז חשבו שמוצאו של העם הפלשתי באגם אגאי אבל היום אנו יודעים שזה לא הכרחי מכיוון שאנשים הסתובבו ולקחו איתם כלים מקרמיקה. יש חפצים שלא יודעים במה הם שימשו.

אחד האתרים הכי חשובים שקשורים לתרבות הפלשתי, החפירות הפלשתיות נכון ליום לא בשאי מכמה סיבות. אם לוקחים את אתרים הפלשתים המפורסמים כמו למשל עזה שכמעט לא מספרה מכיוון שהישוב במשך כל הדורות יושב באותו תל פחות או יותר. אשקלון הוא תל ענק ושכבות פלשתיות כמעט לא נחפרו, אשדוד נחפרה בשנת 1950, יש מספר חפצים אבל אין תיכנון עירוני, שתי ערים עקרון וגת בהתחלה לא ידעו אפה נמצאות, בעיות זיהוי אתרים. עקרון נמצא בשדות של קיבוץ רבדים, תל מאוד שטוח. תל גת הוא תל אל צפית קרוב לכפר מנחם. נכון ליום התל עם הממצאים הפלשתיים הכי משמעותיים הוא תל קסילה ברמת אביב ולא יודעים איך נקרא את העיר בתקופה הפלשתי.

במרכז תל עקרון התגלה בית מקדש שיש לו כמה שכבות, למעלה מסוף מתקופת הישראלית ותחתיו נמצא מקדש מתקופת הפלשתית. בית המקש יש לו תוכנית מאוד מעניינת, עם חדר ארוך עם עמודים ובאמצע החדר יש מקום של שרפה. חדרים ארוכים כאלה אנו מכירים מהעולם האגאי במנה שנקרה מגרון.

מגרון היה מבנה בתרבות המינואית ובערים מיקניות ביוון העתיקה. המגרון היה אולם מלבני שבכניסה אליו ניצבה מבואה פתוחה בצידה האחד, ואשר נתמכה לעתים על ידי שני עמודים. המגרון נחשב למקור השראתו של המקדש היווני, והוא שימש כאולם מלוכה, כמקום פולחן, לשם עריכת חגיגות ומשתים, לשירה וכמקום כינוס לגברים בלבד. המגרון היה צבעוני בהתאם למקובל באדריכלות המינואית.

כלי נסך

כלי נסך מיוחד במינו המעוצב בדמות אישה נמצא בתוך בור גניזה בחצר המקדש בתל קסילה. גובהו 32.5 ס"מ, וקוטרו המרבי 13 ס"מ.

שני מקדשים שנמצאו בארץ, אחת יש לו תוכנית שמתאים לעולם האגאי והשני לעולם הכנעני. מה היתה הדת של הפלשתים? התנ"ך מזכיר שתי אלוהיות פלשתיות. אחד הוא דגון, אל חצי דג וחצי אדם, אל שמי שקיים במסופוטמיה, סוריה וכנענים בארץ ישראל, כלומר, הפלשתים כאשר מגיעים מאמצים את האלוהיות המקומיות והשני הוא בעל זבוב, אל שגם מלך ישראל, אחזיה, דרש בו כשהיה חולה. בעל הוא אל כנעני וזבוב כנראה הוא שיבוש של מילה אחרת. לכל מקום יש את אלוהות שלו.

אתר תל עקרון:
http://www.bibleage.com/site/miqne.html

אחד הממצאים שנמצאו בעקרון היו גלגלים קטנים מברונזה. הם מתאימים למתקנים שנמצאו בקפריסין עבור קערה של תורת, כד שנוסע על גלגלים.

במקדש נמצא סכין מברזל עם ידי משנהב. הברזל, לפלשתים היה את הסוג ייצור הברזל, מה שנתן להם יתרון בקרבות. בכל אופן עד היום לא נמצא באתרים פלשתים יותר ברזל מחומרים אחרים, יודעים להפיק ברזל אבל עדין הברונזה היא יותר יעילה.

באשדוד נמצאו הרבה חפצים פולחניים. כיסא אדודה, הוא כיסא מחרס עם צבר ארוך. לא יודעים לפולחן של מי או מה.

קנים שיש בו חלונות עם אנשים שמנגן כלי נגינה אחר, שמים למעלה גחלים. משהו בפולחן קשור למוסיקה.

כסא     פולחן

בחפירה של עקרון נמצא לוח אבן גדול עם כתובת שכתובה בכתב עברית עתיק.

הבית (אשר) בנה אכיש בן פדי בן יסד בן אדה בן יאיר שר עקרון לפתגיה גברתו תברכהו ותשמרהו ותאריך ימין ותברך ארצו

מי שבונה הוא שר עקרון או מלך המקומי, שמו הוא אכיש, חלק מהשמות הם כנעניות: פאדי, יסיד, עדה ויאיר. שם אחד הוא שם בעל אופי יווני: אכיש. הבית מוגש לפתגיה, אלה פלשתית לא ידועה. תברכהו ותשמרהו ותאריך ימין ותברך ארצו, זה נוסח שחוסר בכל תרבות במזרח הקדום. פעם הראשונה שיש אלוהות פלשתית ולא כנענית

קראמיקה דו-גונית: ידועה גם בשמה ביכרום או קראמיקה פלשתית. טיפוס זה הוא פלשתי מובהק עם השפעה כנענית מקומית (שימוש בשני צבעים, אדום ושחור). קראמיקה זו מאפיינת את השלב השני בתרבות גויי הים. הללו כלים יפים מחופים בצבע לבן ומצוירים בשני צבעים. בין הדגמים המצוירים צורות גיאומטריות ויצורים מעולם החי בניהם מוטיב הציפור השכיח.

כלי שנקרא פך בירה מכיוון שהפלשתים היו שותים הרבה בירה. לפכים היו מסננת.

כלי

צורות הכליים וכישותים באים מהעולם המיקנית אבל הם תוצרת מקומית. אפשר לראות את ההבדל בין כלים שנעשו במיקנת 100 שנים קודם וכלים שנעשו ע"פ מסורת מיקנית.

רואים או מוצאים הכלים הפלשתים האלו בטווח של 100 שנה, משנת 1150. אחר כך, רוב הכלים חוזרים להיות ע"פ מסורת כנענית. מה קרה? תמיד צריכים לזכור שהפלשתים נכנסים בתוך ערי הממלכה הכנענית. במשך 100 שנה הם מאבדים את תרבות המקומית שלהם, מאמצים את השפה, אלוהיות, תרבות החומרית, קרמיקה עד שאי אפשר היה להפריד ביניהם. יש תנועה של הפלשתים בתוך העולם הכנעני המקומי.

5 ) השפה.

הדבר הכי מסתורי בתרבות הפלשתי הוא מקור המוצא שלהם. מכירים אותם באגם האגאי אבל מפה הגיעו לשם? לו יודעים. למה לא יודעים? כי לא השאירו טסטים כתובים ולכן לא יודעים באיזו שפה הם דיברו. האם היתה תרבות לא כותבת באותה תקופה או פשוט טרם נמצאו כתובים. כאשר מתחילים למצוא כתובות כמו בית … מאה ה- 7 היא בשפה כנענית.

עד היום יש שתי כתובות קטנות, כנראה כתובות פלשתיות. אחת נמצאה באשדוד, חותם פלשתי עם סימני כתב קווי. השני הוא לוחות חרס, כתובת מתל דיר עלא בירדן, עליהם כתב אלפא – ביתי לא מפוענח.

כתב ליניארית אלף שמקורו בכריתין שגם לא מפוענח.

אילו הינו יודעים את השפה הינו יכולים לשייך אותה לקבוצות עמים שקיימות בעולם כמו עם שמי, שפות הודו או אירופאי, וכולי. כל המילים בפלשתית מקבלים דרך התנ"ך, ארגז, כובע, סרן, השמות אכיש וגולית. מילים שאין שורש, קשורים בארועים.

בגת התגלה חרס, חריטות כנעניות וכנראה גוליתה, אולי מקור השם גולית, כך החוקר חושב.

6 ) מנהגי קבורה של הפלשתים.

הקבורה בארונות קבורה בצורת אדם, אנתרופומורפיים. הארונות גליליים ומכסם עשוי בדמות ראש אדם שעליו מצויירות שתי ידיים. קבר פלשתי מכיל בדרך כלל את הארון, כלי חרס וכלי נשק שונים. ראש הארון יש איתור של כובע או קסדק עם נוצות בדומה לציורים של גויי הים במצרים. בעיירה דיר אל בלאח בעזה נמצא בית קברות עם הרבה ארונות קבורה, הם נמצאים היום במוזיאון ירושלים. משה דיין חפר שם, חלק מאותם ארונות היו אצלו ולאחר מותו המשפחה מכרה אותם למוזיאון. בבית שאן גם נמצאו ארונות קבורה דומים כאשר כל קרמיקה וחפצים שייכים לתקופה הברונזה המאוחרת אבל קדומים יותר להופעת הפלשתים, לכן נאמר שצורת הקבורה איננה אופיינית לפלשתים אלא צורה קבורה מצרית.

http://www.imj.org.il/images/archaeology/web.swf

7 ) ארגנום המדיני, חברתי, צבאי ודתי של הפלשתים.
א – הארגון המדיני של הפלשתים
הפלשתים היו מסודרים ב-5 ערים שנקראו ממלכות. 5 הערים הן:
עזה: הדרומית ביותר בערי הפלשתים, שימשה מרכז צבאי, ונזכרת כמרכז פלשתי חשוב בסיפורי שמשון.
אשקלון: באשקלון היה נמל מפותח וטוב. היא היתה עיר מדינה גדולה לפני הכיבוש
הפלשתי.
אשדוד: שכנה מצפון לאשקלון. במקרא מוזכרת אשדוד בעיקר בסיפורים על ארון הברית.
גת: זיהויה עדיין אינו ודאי. חשיבות גת רבה בעיקר בימי דויד.
עקרון: הצפונית בממלכות הפלשתים בקרבתה מרחשים הדברים המסופרים בסיפורי שמשון.
בראש כל אחת מן הערים עמד שליט שנקרא "סרן", מילה קרובה למילה היוונית "טיראנוס"- רודן. לעיתים כונה השליט מלך. שלטונו של הסרן לא היה מוחלט, כלומר, הוא שיתף יעצים בהחלטותיו. נראה כי השלטון עבר בירושה, אך האוכלוסייה יכלה להדיח את השליט.
ב – הארגון החברתי של הפלשתים
לפלשתים היה מבנה חברתי מלוכד וחזק מאוד. ארגונם היה מבוסס על אריסטוקרטיה צבאית. משום ארגונם החזק יכלו הפלשתים להשתלט על אוכלוסייה גדולה. נראה כי במשך תקופה ארוכה, ועד להתבוללותם באוכלוסיה היו הפלשתים השכבה השלטת על אוכלוסיות רבות.
ג – הארגון הדתי של הפלשתים
אלוהי הפלשתים השונים מוזכרים כמה פעמים במקרא. דגון (מלשון דגן) היה אל הפלשתים הראשי, ומקדשיו היו בעזה, אשדוד ובית שאן. במקדש באשדוד עמד פסלו של דגון. בעקרון, האמינו הפלשתים בבעל זבוב , אל פלשתי נוסף.
האלה הראשית של הפלשתים היתה עשתורת, שמקדשה "בית עשתורת" עמד בבית שאן. כוהני דגון מוזכרים המקרא בהקשר לארון הברית (שמואל א,ה).
ד – הארגון הצבאי של הפלשתים
במשטרם של הפלשתים שמשו ראשי ממלכות הפלשתים- הסרנים- כראשי צבא. השרים, היועצים לסרנים, שמשו כמפקדים בדרגה גבוהה. עיקר הצבא היה מורכב מחיל רגלים ומקשתים, וגם מפרשים ומרכבות. הצבא היה מחולק לאלפים ולמאות. שיטת מלחמה שהיתה מקובלות על הפלשתים היא: צבא הפלשתים ניצב כולו בקו החזית ויחידות קטנות היו נשלחות כחיל חלוץ לתקוף את האויב. שיטת לחימה אחרת, שהיתה זרה לבני ישראל, היא קרב ביניים בין שני נציגים משני הצבאות, שתוצאותיו מכריעות כתוצאות הקרבות בין שני הצבאות. דוגמה אחת לקרב זה הוא הקרב בין דויד לגוליית הפלשתי.
נשקם של הפלשתים, כפי שהוא תואר במקרא בסיפור גוליית היה קובע נחושת (במקום קובע נוצות), שריון קשקשים (במקום שריון רצועות), כידון נחושת וחנית שלהבה עשוי ברזל.
בלכתם למלחמה היו הפלשתים נושאים עמם את צלמי אליהם.

תקופת הברזל א כוללת שתי תרבויות, ישראלית באזור ההר ופלשתית במישור החוף. ערי הממלכה הכנעניות הגדולות עדין ממשיכות להתקיים כמו מגידו, בית שאן, לכיש. תקופה של ריבוי תרבויות.

 

בתל א-צאפי נמצאו כלי זין פלשתים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3516988,00.html

 

התקופה הברזל א

כתיבת תגובה

תקופה: 1200 – 1000 לפנה"ס

בתקופת הברונזה המאוחרת יש שליטה אימפריה מצרית על ארץ כנען שכוללה מערכת ערי ממלכות קטנות. נתונו לממלכות אוטונומיה בתנאי שממלאים את החובות למלך, לשלם מס, לספק את צורכי הצבא ולהיות נאמנים. סביב שנת 1200 עוצמת האימפריה המצרית מתחילה לרדת. סביב שנת 1050 כבר אין אימפריה מצרית ומצרים חוזרת לגבולותיה, שושלת 20. יש הרבה תיעוד איך האימפריה מתחילה אבל לא ההפך, הנסיגה איננה מתועדת.

מתי מתחילה את התקופה? צריך להיות מספר שינויים. אם התקופה התחילה בשינוי פוליטי, כיבוש מצרי אז ראוי לסיים אותו עם הנסיגה. זה לא קורה ביום אחד אלא תהליך ארוך. התרבות הקודמת, ערי ממלכה הכנעניות מספקות להתקיים. מי ומה גורם את הדבר הזה? מי יכול להיות אחרי לחורבן הזה? השינוי שיחיד שאנו רואים שהתקופה קוראים לה תקופת הברזל כי זו תקופה שמתחילים להשתמש בברזל אבל כמות הברזל שנמצאת בחפירות בארץ כמעט שאין, המתכת היותר שימושית ממשיכה להיות הברונזה. הברזל יהיה שימושי יותר כאשר תהיה פלדה, יותר חזק. לתקופה יש עוד שמות, התקופה הישראלית הראשונה, כיבוש והתנחלות. רוב התיעוד של התקופה הוא מצרי.

סביב שנת 1200 המזרח הקדום עובר תקופה קטסטרופלית וטראומטית. יש את אימפריות המצרית הגדולה, החתית, מיקנית, אשור, בבל. אם מסתכלים על המפה בשנות 1200 אורים את הדברים הבאים: האימפריה החיתית נעלמת, האימפריה המסחרית המיקנית נהרסת, רוב ערי החוף גם נהרסות, מצרים מצמצמת בתחומיה. מהפך, שינוי גדול. יש סיבות. המציאות היא שמתרחשים דברים שונים. אין תעודות, עדויות היסטוריות, לא כותבים. מה קרה לחיתים, או מיקנים? תקופה חושך. האזור עובר שינויים גדולים, גם בארץ ישראל.

מה הבעיות בתקופה? קשה מאוד ע"פ המקורות שנמצאים להבין מה קרה בתקופה. מקור ראשוני הוא מקור שנכתב בעת התרחשות אחרת הם מקורות משניים או ענייניים. יש מעט מקורות ראשוניים לגבי ארץ כנען, אין בה אימפריה, הצבא המצרי לא יוצא למסעות מלחמה אז לא משארים תעודות כמו התקופה הקודמת. הטקסט היחידי שמספר מה מתרחש בתקופה זה התנ"ך. ספר התנ"ך יש לו מגבלות כטקסט היסטורי, הוא לא נכתב כספר היסטורי אלא כרעות תפיסה דתית ותיאולוגית. לפי המסורת כל אחד כתב את ספרו אבל כל מחקרים המודרניים מעידים מעל כל ספק שהתנ"ך לא נכתב על ידי אדם אחד וגם לא ביום אחד. הוא נכתב בטקסט מקודש לא לפני סוף בית ראשון, חלק בתקופה מלך יהודה הושיע במאה ה- VII לפנה"ס, חלקים בתקופה שבית ציון. ז"א הטקסט איננו מקור ראשוני ויש מרחק גדול של זמן בין זמן הכתיבה וזמן התרחשות, כלומר, הכי מוקדם כתבו את תנ"ך אחרי 500 שנה, זה הרבה זמן. מה אנו יודעים על מה שקרה לפני 500 שנה?

בעיות בחקר התקופה:
* המקורות ללימוד התקופה (מיעוט מקורות ראשונים. המקרא כמקור היסטורי)
* עדויות הממצא הארכיאולוגי
* תיארוך
* פרשנויות חוקרים

הממצא הארכיאולוגי נותן מקום לתיאוריות שונות, ולא תמיד נותנת תשובה חד משמעי לגבי השאילות שאנו רוצים לדעת. הוא יכול לתאר חורבן של עיר, שרפה אדירה, וכולי. יכולים לדעת איזה עיר נהדרת ומה קרה לה אבל מה שהחורבן לא אומר מי הרס את עיר,  מתי קרה? אין תאריך מדויק. יש בעיה של תיארוך.

  מצבת מרנפתח מצבת מרנפתח 1208

מצבת-ניצחון זו היא המקור המצרי והזר, היחיד שהשם "ישראל"  נזכר בו, כמקור מחוץ למקרא, בסימול אתני ברור של עם. מעניין שגם במקרא, הראשון שקרא לבני ישראל "עם"
 היה פרעה: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו…"(שמות א: ט-י) בשני המקומות בולט החשש המצבה היא מקור עצמאי ובלתי-תלוי. עולה ממנו שבסוף המאה  ה- 13 לפנה"ס הסתובבו שבטים הקרויים "ישראל".

במצבה מספר פרעה מרנפתח על מסע נצחונו בארץ כנען וזו לשונו:

"המושלים שבו לארץ באומרם שלום / אין אחד אשר ירים ראשו בין תשע הקשתות (כנוי לארצות אסיה), נרפתה טיחנו, שקטה חתי / נבוזה כנען בכל רע / לוקחה אשקלון, נלכדה גזר / ינועם היתה כלא היתה / ישראל הושם זרע אין לו / חורו היתה כאלמנה למצרים"

מצבת מרנפתח או מצבת ישראל, או אסטלת ישראל:
http://www.mkm-haifa.co.il/schools/davidy/proyectim/history/inscription/mernepta.htm

תשע קשתות הוא ביטוי של האויבים של מצרים. נרפתה תחנו, אזור ארץ ישראל, סוריה עד טורקיה. שקטה חת, אימפריה החיתית. בעצם חתי כבר לא קיימת. נבוזה כנען בכל רע, כלומר, חיסלתי כנען.

מצבה זו היא התעודה הנוכרית הראשונה המזכירה בפירוש את ישראל והיא מעידה כי ב- 1230, כבר נסתיימה תקופת הכיבוש וההתנחלות, ישראל היה עם ידוע וישב מכבר בארץ כנען. כל הסיפור של יוסף, משה, יציאת מצרים אין שום תיעוד מצרי. למה שיהיה?

בכתב המצרי לפעמים מוסיפים סימן קטן בסוף המילה כדי להסביר לאדם איך לירוא. כך ניתן לדעת כאשר קוראים את המילה שהיא ארץ. על יד המילה ישראל מופיע סימן אחר, איש אישה ושלושה פסים, כלומר, איש אישה הרבה, משמעות עם. הכותב עושה הפרדה בין ערי ממלכה ועם ישראל.

מתי נכנס עם ישראל בארץ כנען? מתי היה הכיבוש? הכניסה צריכה להיות או יותר נכון להגיד נוכחות של עם ישראל בארץ כנען סביב שנת 1200. כל הכרונולוגיה מסתובבת סביב הכתובת.

בגלל האין תעודות אחרות נדרשים לפנות לתנ"ך לבדוק האם ניתן להוציא ממנו מידע.

1 ) ספר יהושע פרקים י-יב
2 ) ספר יהושע פרקים יג-יז
3 ) ספר במדבר פרק כא
4 ) ספר שופטים א

עם ישראל לא מצליח להיכנס מדרום, דרך ערד, יש שם מלך כנעני. איך נכבשת יריחו? מקיפים את העיר במשך 7 ימים, עם שופרות והחומות מתמוטטות. הרבה ארכיאולוגים חפרו ביריחו איך מתמוטטות חומות העיר. רצוי לציין שנשים וילדים נשארים בעבר לירדן. שלב שני של המלחמה, אחרי כיבוש יריחו, הולכים לכבוש את העיר עי שנמצאת בקו ישר קרוב לבית אל, בפעם הראשונה לא מצליחים ובפעם השניה העיר נכבשת.

קבוצה אנשים שנקראים הגבעונים מרמים את יהושע ומקיים ברית בינהם. המלכים מדרום כנען מבינים שיש אויב בעיתי והולכים להילחם לא נגד יהושע אלא בגבעון. יהושע נאלץ לקיים את הבטחתו ולעזור ומביס אותם. קיים תאור מאוד מדויק איך הוא כובש כל אחת מן הערים. מלך ירושלים הוא המנהיג של הקואליציה. הורגים את המלכים, הורסים את הערים ולא לוקחים שלל. חוק ההרס. משמידים ולא משאירים דבר.

לפני שיהושע יוצא למלחמה נגד הדרום, אחרי שהוא כובש את העי, יהושע הולך לשכם, הר עיבל, ומקים אתר לאדוני, מזבח? ומחדש את הברית של עם ישראל.

אחרי שנלחם בממלכות הדרום מתארגנים ממלכות הצפון למלחמה במנהיגות מלך חצור ויהושע מביס אותם גם כן. בסה"כ כבש 31 ממלכות. ע"פ המקרא, עם מנהיג אחד ובפרק זמן יחסי קצר יהושע כובש את ארץ כנען ושלב שצריך לבוא אחר כך צריך להיות השלב ההתנחלות. אבל ספר יהושע לא מסתיים בפרק י"ב החיים היתה יכולה להיות יותר קלים. בפרק י"ג יהושע כבר זקן והמקרא מספרת על הארץ הנשארת, כלומר, מקומות שלא נכבשו. בפרק הבא מסופר על חלוקת הארץ, גבולות. למשל גזר, היתה ברשימה של יהושע ולא יכלו להוריש אותה, כלומר, רואים שלא כבשו ומשעבדים אותה. שבט מנשה צריך להתיישב בצפון עמק יזרעאל ונאמר רשימת ערים בעמק בית שאן, מגידו ודור, ערי כנעניות חשובות שנמצאות ברשימה של יהושע ולא יכלו אנשי מנשה להוריש את הערים האלה. סיפור אחר או שונה מהראשון. אין התאמה בין הסיפור המקראי לבין עצמם. אותן ערים לא נכבשו ולקח הרבה זמן, בתהליך ממושך, מצליחים לשעבד אותן. גם מסופר בשבט מנשה מתלונן ליהושע שהם שבט גדול ואין להם מקום, יושבים בהרים ובעמק את הכנענים.

בספר יהושע עצמו יש גרסות שונות במה שקורה בכניסה והתיישבות בארץ כנען. בגדול כבשו אבל בקטן פה ושם לא כבשו. אם רוצים לבדוק מה באמת קרה זה מאוד בעיתי. בסופו של דבר, כמסר החוקרים מספר התיאוריות במה שקורה בארץ כנען בתקופה. אפשר לקבץ אותן לשלושה תיאוריות עיקריות.

3 גישות (אסכולות) להבנת תקופת הברזל א

א ) גישת הכיבוש האלים (אולברייט, ידין)

צריך בגדול לקבל את הספר יהושע, מנהיג אחד, צבא אחד, תקופה קצרה שבמהלכה כובשים ושורפים ערי ממלכה בארץ כנען באופן אלים. אצל הארכיאולוגים מי שמקבל את הגישה היו אולברייט וידין.

ב ) גישת ההתנחלות השקטה (אלברכט אלט, יוחנן אהרוני)

הגישה אומרת שלא היה כיבוש אלים, נכנס יהושע וחיסל את כל ממלכות הכנעניות באופן מהיר אלא היה תהליך ארוך וממושך של התנחלות שבמהלכה לעט תוך מאוד שנים נעלמו את הממלכות הכנעניות.

ג ) הגישה הסוציולוגית (גוטוולד, מנדנהול)

הגישה בה מתפיסה עולם אחרת ולא קשורה למקרא.

מה התרומה הארכיאולוגית לבעיה? יריחו, העי, ערי הדרום, חצור.

מי רגע שהתגלות את הבעיות במקרא, בראשית מאה ה XX, התגייסו החוקרים כי יכול להיות שלארכיאולוגיה יהיו פתרונים. הארכיאולוגיה יכולה להוכיח איזו גירסה במקרא היא נכונה. שאילה הדיוק בארכיאולוגיה לטובת המקרא. הארכיאולוגיה מגויסת על מנת לפתור בעיות בטקסט המקראי. מה עושים? צריכים לקחת את אתרים שמספרים בתנ"ך על הכיבוש, לבדוק אחד אחד ולראות באיזו מידה הם מתאימים, וניסו לראות לטובת מי האתרים

מראשית המחקר הארכיאולוגי חקרו ביריחו. אנשי גישה הכיבוש: חיפשו את חומות אבל לא מצאו חומות מסיביות ומרשימות שהתמוטטו בכל צורה שהיא. בשנות ה- 50 כאשר קתלין קניון חוקרת ביריחו פרסמה מאמר שנאמר שבתל יריחו אין שרידים מאוחר משנת 1500 לפנה"ס גם לא קרמיקה. 300 שנה יותר מאוחר זה הרבה זמן, כלומר, אין שרידים מתקופה הברונזה המאוחרת.

בדקו אתרים נוספים. בדקו את עיר ערד, המקום הראשון שניסו לכבוש על מנת להכנס לארץ מאזור הדרום. על יד אתר ערד מתקופת הישראלית יש עוד אתר נוסף אבל שמנה 3000 לפנה"ס, ברונזה הקדומה. כלומר, אין בערד שרידים מאותה תקופה.

אתר נוסף על יד רמלה, חרבה בית אל. היא מזוהה עם העי. אתר ענק, חרבה מאוד גדולה, חפרו במקום וזמנה 3000 לפנה"ס. גם כאן אין שרידים מתקופה הברונזה המאוחרת.

מה אמרים אנשי הגישה הכיבוש? אתרים אינם מזוהים נכון, כלומר, אולי האתר ערד או בית אל היו במקומות אחרים. ביריחו הזיהוי הוא בטוח. אפשרות שניה בתנ"ך יש סיפורים אטיולוגיים (חקר הסיבות, סיפור אטיולוגי יכול להיות אמיתי מבחינה עובדתית והיסטורית, או בידיוני, ויכול אף להיות עירוב של עובדות אמיתיות ובידיון). אנשים רואים תופעה בשטח ומדביקים לה הסבר, כלומר, רואים גל אבנים ואומרים אלו אבנים ש… סיפור. רואים עיר הרוסה, ושואלים מי השאיר את החרבה הזאת, אז אומרים בטוח מתקופת יהושע. האטיולוגיה מסביר את הסיפור בעת העתיקה, התנ"ך לפעמים מוסיף עד היום הזה.

אולברייט היה תיאולוג, חוקר מקרא, ולפי דעתו הארכיאולוגיה יכולה לתת מענה ומגיע לארץ ישראל בשנת 1928, מחפש תל קטן שניתן לחפור אותו, הוא מכניס את השיטה לחפירה לפי רבעונים, מגיע לתל בית מרסים. אם הסיפור המקראי נכון צריכים למצוא תל מאותה תקופה, עיר כנענית, שרואים סימנים שרפה. חופר את אתר בצורה מאוד יסודית. כל מה שהוא מוצא מתאים לתיאוריה שלו, העיר נהרסת סביב שנת 1200 לפנה"ס, יש מעל חורבותיה ישוב התנחלות, אחר כך ישוב פלשתי ולאחר מכן עיר מממלכת יהודה. יש כיבוש אלים ומה שנאמר בספר יהושע נכון.

אתר תל בית מרסים:
http://www.bibleage.com/site/beit_mirsim.html

כאשר ידין מתחיל את החפירות בשנות 1954 מחליט לחפור בחצור, בעיקר העיר הכנענית וישראלית. רואה קיר ישראלית וחופר, מוצא שרידים לארמון כנעני שרפו על היסוד, הזמן ע"פ הקרמיקה בערך 1230. גם מתאים לסיפור המקראי. שנים לאחר מכן מגיע חוקר אמנון בן-תור ומגלה ארמון כנעני, מבנה אדיר. המבנה נשרפה בצורה אדירה שאבני הבזלת התפוצצו. עדויות מהשרפה הן מרשימות, אולי היו מחסני שמן. אין ספק שחצור נהרסת לפני ה- XIII  בשרפה אדירה.

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים–הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם–לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת-כָּל-עָרֵי הַמְּלָכִים-הָאֵלֶּה וְאֶת-כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי-חֶרֶב–הֶחֱרִים אוֹתָם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה, מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה. רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּם–לֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ."

הויכוח המקראי ארכיאולוגי. הגישה הניה. ההפך, התנחלות שקטה. היה שקט אבל לא לאורך זמן.  היא מתחילה אצל חוקר מקרא גרמני אלברכט אלט שפעל בסוף מאה ה- 19, בראשית מאה ה- 20. פרסם מאמר בשנות 1920 שנקרא החלוקות הטריטוריאליות של ארץ כנען ובו נאמר שאם מסתכלים על אזור מסוים ורואים איך הישובים מאורגנים, לא כל כך משתנים, אפה שיש הרים וישובים זה משהו יחסית קבוע. אם משתנה התמונה זה אומר "דרשינו". היישובית תמיד מדברת על יציבות. האם לבדוק מה שכתוב בתנ"ך או לא מכיוון שכל אחד יכול לחשוב ויש לו דעות שונות לכן צריכים לחקור/לבחון בגישות חוץ מקראיות ועצמאיות. המתודה שהוא מציע זה לבדוק מיקום הישובים. איך נדע? לא מתוך המקרא. הוא מתחיל מה קרה בארץ כנען לפני הכיבוש והתנחלות ומה קרה לאחרי.

אם לוקחים את המפה של ערי הממלכה בארץ כנען. מערי מדינה עצמאיות לממלכת יהודה וממלכת ישראל. זה שינוי גדול ומשמעותי, במקום עיר יש מדינה ברצועה ההר המרכזי. השינוי הזה תוך 200-300 שנה, איך התרחש? לא היה התנגשות בניהם, ערי מכשור החוף נשארו כעניות ואחר כך פלשתיות. מה עושה עם ישראל כאשר נכנס לארץ כנען? מתיישבים באזורים בלתי מיושבים של ארץ כנען, באזור ההר ולא בתוך ערי ממלכה הכנעניות, עם הזמן כאשר היו יותר חזקים השתלטו על ערי הממלכה הכנעניות והיו אזורים שאף פעם לא היו תחת שלטונם. על סמך הניתוח מיקום הישובים מגיעים למסכנה שעם ישראל לא מתאבק עם העם הכנעני, לא כובש את ערי הממלכה אלא נכנס ועושה התנחלות שקטה. בשנות 1950 יוחנן אהרוני מחליט לעשות את הדוקטורט על אותו נושא. לצורך כך צריכים למצוא באזורים הלא מיושבים של ארץ כנען צריכים למצוא שרידים של התיישבות הישראלית ועוד ערי הממלכות הכנעניות קיימות. באותו זמן אזור הרי יהודה ושומרון לא נמצאים בשטח מדינת ישראל ולכן הולך לגליל העליון ועושה סקר ארכיאולוגי, רושם את השרידים ומסמן  במפה. הוא רואה שבזמן שחצור היה בשיא פריחתה בהרים של הגליל העליון יש ישובים קטנים שהוא מגדיר כישובי התנחלות, כניסה במצפה חרשים, בעלי אופי אחר ולא אופי כנעני.

אחרי מלחמת ששת הימים בשנת 1967, מגיסים כל מי שלמד ארכיאולוגיה לצבא ועושים סקר גדול באזור באר שבע עד עמק יזרעאל, כלומר, כל אזור יהודה ושמרון, אזור המרכזי של התיישבות הישראלית. התוצאות היו מפתיעות. באזור בין הרי חברון להר הגלבוע בתקופה הכנענית היו כ- 50 אתרים קטנים ובתקופת ההתנחלות נמצאות שרידים בכ- 250 אתרים. העוצמה והכמות בהתיישבות באזור ההר המרכזי אין ויכוח בתקופה בין שנת 1200-1000 לפנה"ס.

בחפירות נוספות מסתבר שערי ממלכה כנעניות שונות היום ניתן לתארך יותר מדויק מתי נהרסו וזה היה בטווח של 150 שנה. שוב, תהליך איטי של השתלטות על ערים הכנעניות ולא על ידי כיבוש אלים ובזמן קצר.

כנען בתקופה הברונזה המאוחרת. חורבן ערי הממלכה:
מגידו 1140, לכיש 1150, חצור 1270, אפק 1230, גזר 1207, בית שאן 1150

מגידו נהרסה ונבנתה מחדש שלוש פעמים באותה מתכונת עד שבפעם השלישית נבנתה אחרת, כלומר, התושבים חוזרים ובונים אותו דבר, בפעם השלישית יש התיישבות ישראלית.

לכיש היא עיר כנענית עד שנת 1150, יש ממצאים מצרים עד אותה שנה.

בבית שאן יש ממצאים של המלך רעמסס השלישי עד אמצע מאה ה- XII לפנה"ס.

אפק נהרסת בשנת 1230

גזר כנראה בשנת 1207 לפי מצבת מרנפתח

השאילה היום היא לא מתי נהרסו אלא גם מי הרס אותם. יש שלושה אפשרויות לכוח ההורס, בני ישראל, המצרים כי האימפריה נמצאת כל הזמן בנסיגה ויכול להיות שכאשר הם עוזבים גם הורסים את הערים, במכתבי עמרנה מספרים כל הזמן איך נלחמים אחת עם השניה ערי הממלכה הכנעניות, יכול להיות שכאשר אנשי מצרים עוזבים אז הורסים אחת את השניה.

עם ישראל משתלט על רצועה ההר המרכזי והתוצאה היא שמוקמות ממלכות לאומיות לאומת ערי הממלכה הכנעניות שממשיכות להתקיים במכשור החוף.

ע"פ המחקר הארכיאולוגי הגישה של התנחלות השקטה מתאימה יותר מאשר הגישה הכיבוש האלים.

שהיתה במשך שנים שגויה במחלוקת מנקודת ראות המקראית. יש פרשנות וחילוקי דעות על מה מתרחש באותה תקופה. הקושי בהבנה נובע כמעט מחוסר טקסטים בן הזמן, מקורות ראשונים. בתנ"ך יש הרבה אידיאולוגיה ואינו מקור ראשוני ויש בו הרבה סטירות, דבר במקשה על הבנה מה באמת קרה. הניסיון מבראשית מחקר מגייסים את ארכיאולוגיה על מנת להוכיח את התיאוריות השונות. התוצאה היתה התפתחות של שלוש גישות מרכזיות: גישה הכיבוש האלים, הגישה ההתנחלות השקטה, הגישה הסוציולוגית.

בשנות 1980, בעקבות מחקרים הסוציולוגית ואנתרופולוגים שקשורים לתרבויות הנוודיות במקומות שונים בעולם, שבוחנים את הדרך שבה חברות נוודיות עוברות לישובי קבע, כמו הבדואים. נקודת המוצא אינה התנ"ך.

שתיקת העולם המדעי לאחר חשיפת המזבח ליד שכם
http://emet1.com/?page_id=63

המשך אור חדש על ההתנחלות הישראלית
http://reutt.ath.cx/forum/index.php?action=printpage;topic=616.0

מנדנהול, חוקר בריטי, פירסם מאמר האם היו הישראלים המוקדמים נוודים פסטוראליים? נוודות חצי עונתית, מדי שנה עושים מעגל נוודות למגדלי צאן בעיקר למרחקים קצרים. אם לוקחים את המאפיינים של החברות אלה ומשווים עם ההתנחלות עם ישראל אפשר לראות הרבה דמיון.

מתי באזור מסוים יש חברה נוודית? ומתי חברה נוודית מתיישבת ומתי נודדת?

גוטוולד, חוקר גרמני, כתב ספר השבטים של אדוני. לוקח את תיאוריה של תהליכים של התיישבות ונדידות ומשווה אותה לתהליכים שעובר בני ישראל ובעיקר בתקופת הכנענית.

התיאוריות הן שונות מכל מה שלמדנו על תולדות עם ישראל. על מה הם מתבססים? הם מכירים תעודות ממקומות שונים. התעודות מזכירות אנשים שהכינוי שלהם הוא ע'פירו.

מי הם הע'פירו?

הגדרה חברתית (לא אתנית), הכינוי ע'פירו מתייחס לגרים שאינם בנו מקום.

ע'פירו הוא כינוי לאנשים שנפלטו ממסגרת החברה הממוסדת כגון, עבדים שברחו מאדוניהם, אנשים שלא יכלו לשלם חוב, אנשים שלא הייתה להם זכות ירושה ואין להם ממה להתפרנס, אנשים שעוזבים את משפחה. אנשים אלה לא יכלו לחיות במסגרת החברתית של ערי הממלכה הכנעניות וחיו באזורים הבלתי מיושבים, בעיקר בסְפָר המדבר, באזורי השוליים של ערי הממלכה. הם לא יכולים לחיות לבדד ולכן התארגנו בחבורות (יש קשר חברתי אבל לא קשר דם, כלומר, זה לא משפחה) שגיבשו לעצמן כוח צבאי וחיו בעיקר משוד וביזה באותן ערים כנעניות. פורעי החוק, תופעה חברתית זו רווחה בתקופה הכנענית והייתה כרוכה בבעיות ובקשיים.

קיימות תעודות משנת 1700-1800 לפנה"ס באתרים שונים, סוריה, מסופוטמיה, ומזכירים, למשל חוזה מכירה, אני מכרתי שדה ל… הע'פירו. בעברית יש את מושג גר ותושב, כאשר אברהם הבינו רוצה לקנות את מערת המכפלה ובה ואומר

 גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני

המילים "גר ותושב" נשמעות כסותרות זו את זו. גר הוא חיצוני לחברה. התושב הוא חלק ממנה. אברהם צריך רשות לקות אדמה באזור שאינו בתחומו. אין לו זכויות כמו אזרח ממלכת חברון באותם ימים. היה מעמד חברתי בעת עתיקה של אנשים שהוגדו כגרים. אנשים שלא היו בני המקום ושייכים למסגרת החברתית הם נחשבו כגרים, היו להם זכויות מוגלות. המושג הע'פירו מתייחס לקבוצות אנשים שהמושג מגדיר את המעמד החברתית שלהם.

יותר מאוחר, בזכות התעודות המצריות, מלך מגידו כותב "אני שומר את השדות מאויב הע'פירו". מלך ירושלים כותב "נא לשלוח עשרה חיילים כי הע'פירו מאיימים אלי". במחצית השניה של אלף השני לפנה"ס, בתקופה הברונזה המאוחרת יש בעיה חברתית בארץ כנען, יש קבוצות של אנשים שמחנים ע'פירו, שמאיימים על המערכת החברתית של ערי הממלכות הכנעניות.

 שני מקרים, דוגמאות או דמויות של אנשים מהתנ"ך שמתאימות מה זה ע'פירו. הראשון הוא יפתח הגלעדי, השופט. לפי המתואר בספר שופטים, פרקים יא-יב, היה יפתח בן אישה זונה ולכן גורש מנחלת אביו. לא היה לא זכות ירושה ולכן האחים שלו מגרשים אותו מהבית. הוא אסף סביבו "אנשים ריקים" (יא,ג) וישב בארץ טוב. כאשר נלחמו עמון בישראל, ראו זקני ישראל שאין מנוס מלהזעיק לעזרה את יפתח, וקראו לו שיובילם במלחמה. בעצם רצו את הצבא הפרטית שלו. בתחילה נטר להם טינה, אך לבסוף הסכים, בתנאי שיהיה להם לראש. בתום משא ומתן קצר עם בני עמון, בו גולל יפתח את האירועים ההיסטוריים המוכיחים כי הארץ שייכת לעם ישראל, יצא יפתח למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, כמאמר הכתוב, "מכה גדולה מאוד" (שופטים יא 43).

הדמות השניה שמתנהגת כמו ע'פירו היה דוד המלך. סיפור מעלליו של דוד במהלך התקופה שבה ברח מפני שאול מזכיר במידה רבה את תופעת הע'פירו. דוד ואנשי גדודו מזכירים בהתנהגותם ובנדודיהם את תופעת הע'פירו.

במהלך נדודיו דוד מקבץ אליו גדוד לוחמים המורכב מבני משפחתו ו"כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש" (שמ"א כ"ב 2) בעזרת גדוד זה הוא מכה בפלשתים, מתגרה בשאול, מציע להגן על גוזזי הצאן של נבל הכרמלי ומציע את שירותיו הצבאיים לאכיש מלך גת. כך הוא דואג לאנשיו למזון ולאספקה.

אומרים גוטוולד ומנדנהול שחוקרים תהליכים של התיישבות והתנוודות, הם בוחנים את תולדות ארץ כנען ואת תולדות ההתנחלות הישראלית ואומרים, לשכוח ברגע סיפור התנ"ך ולהסתכל לעובדות הסוציולוגיות. אם בודקים מה מתרחש בארץ כנען בתקופה הזאת, לא מדברים על קבוצה שמגיע מן המדבר, מצרים אלא שבכנען מתרחש תהליך שבו חלקים של התושבים של ערי הממלכה הכנעניות נוקשים את הערים האלה ועוברים לאזורי השוליים. למה, מה הסיבה? אם מסתכלים על הכלכלה באותה תקופה ורואים ערי הממלכה הקטנות יושבות תחת אימפריה מצרית שגובה מסים, שכל פעם שמלך מצרי יוצא למסע מלחמה צריכים לספק לו מרכבות ומזון לחיילים אז אפשר לראות ולהבין שהמצב הכלכלי בכנען מאוד בעיתי, הרבה אנשים נקלעים בקשיים ועוזבים את הערים. האוכלוסייה שתתיישב בהרים, אזור לא מיושב, הם פליטים של ערים כנעניות שבוחרים מבני עמו, מארגנים בחבורות ולעט לעט מתגבשים במה שאנו נקרא בימים עם ישראל.

מוצא ישראל הקדום מן האוכלוסייה האוטוכטונות בכנען
צמיחת ישראל אופיינית לתהליכים ארוכי טווח של התנחלות והתנוודות לסירוגין
קריסת המערכת הנענית-מצרית בסוף האלף השני לפנה"ס הזרז החברתי כלכלי לתהליך התנחלות (תהליכים דומים מתרחשים ברחבי הלבנט)

אזור הנגב הצפוני עד היום ניתן לראות תקופות שהוא מיושב ותקופות שלא. אז מה קרה? רואים תהליכים, כאשר השלטון מרכזי יש עניין אז אנשים מתיישבים בו, כאשר יש קשיים כלכליים או בצורת אז עוזבים את האזור או מספר תושבים מבאר שבע עוברים לחיות חיים נוודות. התהליכים אלה של התיישבות והתנוודות לסירוגין במשך ארוך אפשר לראות תקופות. התושבים לא נעלמים, ממשיכים להתקיים אולי בצורה שמשאירה פחות שרידים ארכיאולוגים. ע"פ החוקרים בין השנים 1200-1000 מתקיים תהליך של התנוודות של אוכלוסיה שנוטשת את הישובים העירונים בגלל סיבות כלכליות, עוברת לאזורים בלתי מיושבים ובתהליך ארוך החבורות הלא שלא היה קשר דם קודם מתאחדים וממצאים דת חדשה, דת אדוני. הדת היא הדבר המשותף והמאפיין שלה בשונה לכל הדתות האחרות באותה תקופה יש בה מרכיב סוציאלי. הדבר המונוטאיסם כבר היה קיים קודם, המרכיב החדש הוא הדאגה לגר, יתום, אלמנה, המרכיב החברתי כמו לא תרצח, לא לגנוב. בסיכום: בראשיתו של עם ישראל הוא נוודים כנענים שבורחים מבתיהם, שולי האוכלוסייה הכנענית, שמארגנת בעם חדש שיש לו מרכיב של אלוהות מיוחדת ודואגת לקשיים של החברה.

מאוד קשה לקבל שעם ישראל מגיע מ פורעי החוק כנעניתיים. הסיפור המקראי, חלק גדול מתולדות עם ישראל נכתב בסוף בית ראשון ומבטא את האידיאולוגיה של מלך יאשיהו מלך יהודה.

איזה עם ממציא לעצו היסטוריה שבה מוצאו ממסופוטמיה ובשלב השני מהתפתחותו הוא ממצרים וכל הזמן יש איסור לבוא במגע עם הכנענים. מי יכול לעשות דבר כזה לעם שחי בארץ כנען? רק מי שרוצה להתרחק מתולדותיו ממקום שבו הוא נמצא.

בסיפור המקראי יש שאילות שאין תשובות, כמו למשל, שכם אף פעם לא נכבשת, עיר כנענית מאוד חשובה, היא קיימת, מה היה הקשר?

מה יכול להיות המבחן הארכיאולוגי? אם האוכלוסייה היתה של נוודים שמתיישבים או של תושבי ערים הכנעניות שהתיישב והתנוודו בתקופות, היה צריך לצפות שהתרבות החומרית תהיה מאוד דומה לתרבות הכנענית. אם הם באים מערים כנעניות ואחר כך בונים בתים, עושים לעצמם כלי חרס וכולי, מצפים שיהיה דומה לעולם הכנענית.

הבתים שלהם שונים, בית ארבע מרחבים, הבית הישראלי, הוא איננו דומה לבתים הכנענים. יש להם מסורת בניה אחרת. אין בתים דומים במקומות אחרים. הקרמיקה ב- 90% היא דומה לקרמיקה הכנענית. בסיכום: יש מרכיבים כנענים בתרבות הישראלית אבל האיזה מידה?

מה מאפיין ישוב התנחלות.

1 ) בית ארבעת המרחבים מורכב מארבעה חדרים. שלושה מהם מלבניים ושווים בגודלם. הרביעי, מלבני אף הוא, תוחם את השלושה ואנכי להם. המעטפת החיצונית של המבנה היא מלבנית בדרך כלל או ריבועית בחלק מהבתים. במבנים מלבניים, היחס בין הצלעות הארוכות לקצרות הוא כמעט שווה, ללא קשר לגודל או תפקיד המבנה. ההפרדה בין שלושת החדרים המקבילים התבססה בדרך כלל על עמודים בלבד. החדר הרביעי, האנכי, הופרד באמצעות קיר מלא.

הדעות חלוקות באשר לתכלית של הבנייה בצורה זו. חוקרים רבים קובעים שסידור זה הוא פונקציונלי טהור: החדר האנכי השמאלי היה אזור עבודה, שבו מוקמו התנור והאובניים, ובו אוחסנו חומרי הגלם להכנת המזון. החדר האנכי המרכזי היה ללא גג ושימש כחצר, ואילו החדר האנכי הימני שימש כאזור אכילה. החדר האופקי שימש לשינה.

יכול להיות שלבית היו שתי קומות ואז החלוקה שונה. כל בני משפחה ובעלי החיים חיים בבית שהיה מאוד גדול. המשפחות גם היו גדולות. יש מספר הצעות של איך הביתים היו בנויים.

בית ארבעת המרחבים

בית ארבעת המרחבים: זוהי צורת בנייה, שלא מוכרת לפני תקופת הברזל. טיפוס הבנייה הזה נעלם לאחר חורבן הבית הראשון, כלומר, זהו טיפוס אופייני לתקופת הברזל. כל הבתים באותה תקופה מאוד דומים. אתר בשילה היתה באותה תקופה ההתנחלות המרכז הרוחני, פולחני של עם ישראל. כאשר חפרו רצו למצאו את המשכן. היה מוקף סוללה הפר מתקופת הברונזה התיכונה. בתקופה הברזל מתחילים לבנות בתים ובונים אותם בשוליים של התל, על הסוללה, כאילו חופרים בתוך הסוללה, כלומר, במדרון. גם בתוכנית הבסיסי ניתן לראות בתים ארבע מחרבים.

תוכנית

אתר:
www.mkm-haifa.co.il/schools/davidy/proyectim/bible/culture/house1.htm

 

תכנית היישוב בעזבת צרטה. במרכז האתר בית ארבעת המרחבים הגדול. סביבו עשרות ממגורות חפורות ששימשו לאגירה. במעגל החיצוני בתי מגורים קטנים יותר.

2) היעדר עצמות חזיר באתרים אלה (באתרים המזוהים כפלשתיים נמצא אחוז גבוה במיוחד של עצמות חזיר, ובאתרים שמזוהים כפניקיים  כנעניים שיעור עצמות החזיר שנמצאו היה רגיל, כלומר אופייני לאירופה באותה תקופה).

3) כדים גדולים המזוהים עם העם העברי – קנקני שפת הצווארון הם כלי אגירה של שמן, יין, גרינים. בסיסם של הכלים אינו שטוח כדי שיהיה נוח להניחם על גבי האבנים לבישול או להטמינם באדמה. שפתם בולטת כדי שיהיה נוח להרימם מעל הראש.

בתל שילה מצאו כמות מאוד גדולה של קנקנים. הקנקנים הם שרידים שנשארו כשרוב האתר נשדד. רובם הגדול נמצאו בחצר הכוהנים מונחים על גבי מדפים. הכלים השבורים בחלון מסומנים בנקודות הם מיוחדים לשבט מנשה. לא נמצאו כמותם במקומות אחרים. ע"פ החוקים אין פרופורציה, יחס בין גודל של הבית או תל לבין כמות הקנקנים שנמצאו. אותם קנקנים ישראלים לא מוצאים באתרים כנענים אבל קנקנים כנענים כן נמצאים באתרים ישראלים.

אין כלים ממקומות אחרים, מעט כלים, דלים, פשוטים, מצביע על חברה מאוד פשוטה.

קנקן

4) היעדר כתובות וכיתובים.

 

5) תרבות חקלאית. ממגורות חפורות ששימשו לאגירה.

תמונות:
http://telem-pub.openu.ac.il/users/yuvalga/10140/10140_9_A/index.htm

האם ניתן להאפיין את הפולחן ואם הוא שונה מפלחן הכנעני? האם בתקופה הישראלית ניתן לדבר על מקומות פולחן?

הממצא הכי מסקרן הוא בהר עיבל, אזור שכם. האתר התגלה בשנת 1980 במסגרת סקר העתיקות ביהודה ושומרון, שנערך על ידי מחלקת העתיקות אז, היום רשות העתיקות. במקום האתר התגלה גל אבנים גבוה במיוחד. בחפירות שנערכו בו התגלו על דיד אדם זרטל ואנשי צוותו ממצאים המעידים לכאורה כי היה במקום אתר פולחני. בצילום אוויר ניתן להראות רחבה גדולה עם מבנה באמצע. החצרות נמצאו שרידים ועצמות. ע"פ החוקרים המבנה הוא מזבח ומקשרים אותו לספר יהושע. בספר מסופר שיהושע לפני שיוצא למלחמה בדרום עולה להר עיבל ומקים בו מזבח על מנת חדש את הברית עם אדוני. מעט הממצאים שייכים לתקופת הברזל א. לכן צריכים לקבל לפחות חלק מן טקסטים המקראיים כאמינים לגבי תקופת הכיבוש וההתנחלות. (ספר עם נולד). לא נמצאו מקומות דומים בארץ

ישנם חוגי ארכיאולוגים שלא מקבלים את המסכנות.

כאמור, רוב העצמות היו שרופות באש מדורה וחתוכות סמוך לפרקים. שריפה זו מעידה, כי הבשר לא נועד לאכילה אלא נשרף באש פתוחה (דהיינו, שלא בתנור). וכך אישרה ההתאמה הגבוהה לדיני הקורבנות במקרא, יחד עם הדמיון הרב של המבנה מבחינה ארכיטקטונית למזבחות הישראליים, את הדעה כי לפנינו אתר פולחני ומזבח מראשית תקופת ההתנחלות הישראלית. רוב העצמות היו כשרות לקורבן, עזים, כבסים, פרות אבל גם עצמות של יחמורים.

 מזבח בהר עיבל

תרשים שחזור של המזבח בהר עיבל

אתר:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=926

אתר אחר שהתגלה, גם בשומרון בראש גבעה באמצע שום מקום, אתר פולחן חיצוני, שהוגדר כמקום פולחן פתוח. במקרא נהגו לכנות מקומות פולחן אלה "גבעה גבוהה". האתר הוא מתקופת ההתנחלות וננטש לאחר זמן קצר. פסלון עגל עשוי מברונזה, עגל נמצאים בכל העולם הקדום, צלמית שמבטא אלוהות זכרית.

שור

גובה – 12 ס"מ. אורך – 18 ס"מ. תארוך – בערך 1200 לפני סה"נ. צלמית השור שמשה ככל הנראה כסמל לפריון בפולחן מימי השופטים, באזור שהיה בנחלת שבט מנשה.

אתר:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11123&kwd=6050

מקטר הוא כלי פולחני להבערת קטורת מבזלת. יש לו חלונות ובחלק העליון יש לו קערה. כאשר מתחמם מוציא ריח טוב. היו שמים אותם בבתים ובמקדשים. חלקם עם דמויות.

כלי פולחן

בכלי הפולחן לא היו הבדלים גדולים בין הדתות.

דגם בית אדוני מחרס, עם שני עמודים שנמצאים בקידמתו, נמצאו באתר כנעני. דגמי בתים ממסופוטמיה ומן הלבנט, חלקם נושאים סמלי אלוהויות מסוימות, התקיימו כבר באלף השלישי לפני הספירה, ונהוג לראותם כמייצגים את ביתם של האלים. הדגמים הוגשו כנראה כמנחות לאלים במקדשיהם, או נשמרו בבתים למטרות פולחן פרטי או שהונחו בקברים.

התוכנית היחידה שמתאימה למקדש שלמה, בתיאור לה, הוא מקדש שנמצא בסוריה. אין יחידות במבנים של המקדשים, חפצים וכלוי.

דגם  

דגם מקדש, אזור הר נבו, עבר הירדן, התקופה הישראלית II
המאה ה-9 – המאה ה-8 לפני הספירה
חרס, גובה: 29 ס"מ רוחב: 31 ס"מ

דגם מקדש זה, שנמצא בעבר הירדן, ואחרים דומים לו מארץ ישראל, משקפים בבהירות את המסורת האדריכלית של מקדשים כנעניים-פניקיים. החזית הרחבה מזכירה את הכניסה למקדש שלמה, שבה עמדו שני עמודי ברונזה שעמדו חופשיים, שכונו 'יכין ובועז' (מלכים א ז ; 21)

באחת הממגורות שסביב הבניין המרכזי בעזבת-צרטה התגלה אוסטרקון בן למעלה מ-80 אותיות מן המאה ה-12 לפני-הספירה. באחת משורותיו מצוי האלפ-בית בן 22 האותיות – הקדום ביותר המוכר בכתב פרוטו כנעני. השורות האחרות הן תרגילי כתיבה

אוֹסְטְרָקוֹן, פירושו שבר של כלי חרס. בארכיאולוגיה מכנים כך שברים של לוחות וכלי חרס שעליהם נהגו לכתוב ולצייר בימי קדם. הכתיבה נעשתה על ידי חריתה או בדיו. כתבו עליהם רשימות שונות, תעודות ומסמכים ואף מכתבים אישיים.

אוֹסְטְרָקוֹן

סיכום: מה שמאפיין את התקופה יש תהליך התיישבות ממושך ובקביל ירידה של ערי הממלכה הכנעניות. הדגם ההתיישבות שונה, ישובים קטנים באזור ההר שלא היה מיושב במשך 200 שנה. לאחר מכן מקימים ערים. יש דמיון ארכיטקטוני, מחנה משותף, תרבותי של בתים אבל אין ביצורים, אין מבנה ציבור, אין היררכיה חברתית, כל הבתים מאוד דומים. החברה בשלך זה עדין מאוד שיווני. כאשר מקימים ממלכה אז יש מלך, אנשים עשירים. ממגורות ביתיות שמצביע על משפחות ולא על ארגון חברתי אחר. מתכנים הפולחנים הפתוחים, קרמיקה מאוד פשוטה. במילים אחרות חברה מאוד פשוטה.

מה קורה אחר כך? איך פתאום מתוך מערכת התנחלות מגיעים לאימפריה הגדולה של דוד המלך ושלמה.

אלים כנענים מרכזיים

כתיבת תגובה

עבודות אלילים קדומות ונפוצות באגן המערבי של הים התיכון. לעתים לשליחים או לאלים היו שני שמות, שגילו שני פנים באישיותם.

אל – מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של זאוס היווני ואנו הבבלי. כינויו בטקסט מאוגרית: "קונה שמים וארץ". בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. מלכיצדק מלך שלם כנראה עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.

אשרה (או אשרת) – נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת – לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.

שליחה קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק. (דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159)

בעל – אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. בעימותו עם פולחן הבעל על הר הכרמל, ביקש אליהו מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח (מלכים א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והנסיון להשמדתם. מקביל למורדוך הבבלי.

טלי בת רב – אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.

פדרי בת אור – אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.

ארצי בת יעבדר – אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.

גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) – שליחו של בעל מתואר כנער.

עשתרת – אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה. סמלה היה יונים. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו, ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומר היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. האכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב63 לספירה הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.

ענת – אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין "טומבו" שכזו, שרוחצת בדם האנשים מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה אתנה היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.

שפש – (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.

כתר (או כושר-וחסס בתרגום: מיומן וחכם) – מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.

ים – אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
לווייתן נחש בריח.
נחש עקלתון בעל שבעה ראשים.
תנין גדול.

מות – אל המוות ואדון השאול, שבידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. נקרא לעתים בשם הכפול מות-ויגון. מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:"

רשף – אל האש, המלחמה והרעם הכנעני. אל הדבר. לפי יגאל ידין, ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכונה בפסוק, "…לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז')

שחר – אל הזריחה וכוכב הבוקר. בנו של אל מאישה אנושית. בספר ישעיהו ישנו לגלוג על מלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).

שלם – אל השקיעה. בנו של אל מאישה אנושית. אל היבוסים. כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו עירו של האל שלם. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר שאדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י').

אדון – (אדוניס היווני) – אל הצמחיה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי – תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחיה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.

עשרת

חורון – אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. זהו גלגול כנעני של האל המצרי הורוס.

מילכום (משורש מ.ל.ך. , ידוע גם בשם מולך) אל העמונים – בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.

הבעלים – שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי בעל להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:

בעל זבוב (אל) – אל עקרון הפלישתית, שאנשיו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות. נחשב לאליל נחות שקשור במוות. אולי קשור לאל מות.

בעל פעור אל המואבים – עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים (ספר במדבר, פרק כ"ה ג').

כמוש – האל המרכזי של המואבים. כבר במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ". (במדבר כ"א כ"ט).

דגון – אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים, שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני. מקורו במסופוטמיה או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד ובבית שאן. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.

התרפים – אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. יש הטוענים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם היו לו את זכויות הירושה של המשפחה.

התקופה הברונזה המאוחרת

תגובה אחת

תקופה: 1575 – 1200 לפנה"ס

מאפיינים: ארץ כנען נמצאת תחת האימפריה המצרית. המצרים מסלקים את העם חיקסוס ממצרים ורודפים אותם בתוך ארץ כנען וכך משתלטים המצרים על הארץ. בשנים הראשונות היו המצרים עסוקים בבעיות פניות ולבסס מחדש את הממלכה.

יש לנו הרבה מידע היסטורי על התקופה במצרים, תיעוד של כל מסע של מלכים שונים. יש מצבות זיכרון של אותם ניצחונות. מכתבים שונים, מידע מתוך המקרא וכמון ממצאים ארכיאולוגים.

תעודות מצריות. מסעות מלחמה (תחותמס השלישי (1490-1426) לפנה"ס, בן השושלת ה־18, אמנחתפ השני (1450-1425)  לפנה"ס , אמנחתפ השלישי (1417-1379), רעמסס השני (1290-1224).

תקופה

ציר זמן

מצרים

אירועים

א ) ברונזה
מאורחת 1

1400-1570

שושלת י"ח

גירוש היקסוס 1482, קרב מגידו, מסע אמנהותפ השני לסוריה

ב ) ברונזה
מאוחרת 2א

1300-1400

 

תקופה אל עמארנה. אימפריה חיתית משתלטת

ג ) ברונזה
מאוחרת 2ב

1200-1300

שושלת י"ט

מסעות לבית שאן. 1286 רעמסס השני. קרב קדש. חוזה הכסף. 1223 מרנפתח אסטלת ישראל

ד ) ברזל א

1000-1200

 

רעמסס השלישי. 1189 קרב נגד גויי הים

מה קורה מצרים. היא נמצאת בתקופה התפתחות פוליטית ותרבותית. סביב שנת 1750 אין מלך או פרע אחד ששולטת על כל מצרים אלא במקומות שונים יש שליטים שונים. התקופה נקראת תקופת ביניים בתולדות מצרים, תקופה מאוד בעיתית שאין בה הרבה עדויות או תעודות היסטוריות, יש מלחמות אחים וכולי. מסגרת הבעיות אלו, סביבת שנת 1650 מתחילה במצרים תקופת ההיקסוס (כינוי המוכר גם כחיקסוס) הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. המצרים קוראים להם השליטים הזרים. בגלל שלא אהבו את התקופה אז גם לא נכתבו עליה, כאילו למחוק אותה. סביב שנת 1580 עולה בדרום, באזור לוקסור, מלך חדש, שמו יַעחְמֶס, שמצליח לגבש סביבו כוח גדול והכריז על עצמו מלך מצרים ולפתוח שושלת חדשה שנקרא שושלת ה-18 לפי ההיסטוריונים. הוא מארגן צבא ומתחיל מסע מלחמה נגד היקוסוס על מנת לסלק אותם ממצרים. אחרי שמצליחים לשלוט בחזרה על מצרים רודפים אחרי ההיקסוס עד ארץ כנען. שמים מצור על ההיקסוס במקום שנקרא שרוחן (הנזכרת במקרא כעיר בנגב יהודה) במשך שלוש שנים, כובשים אותה וכך ממשיכים צפונה וכובשים כל ארץ כנען. החל מאותה תקופה מצרים מתחילה להיות אימפריה.

100 שנים יותר מאוחר, בשנת 1478, יוצא מלך תחותמס השלישי למסע לארץ כנען ומשאיר תעודות במקדשים בקרנק. יש קיר שלם על כל עיר שהוא כבש וכך ניתן לדעת עד אפה מגיע את השלטון, דרום טורקיה וצפון עיראק של היום. מול מי הם נאבקים? אם יש אימפריה בדרום, מולו צריך לעמוד כוח. ממלכות כעניות הן לא כוח. מולם נמצאת ממלכה מיתני, באזור הקורדי של היום.

יש שני גושים שנלחמים כל הזמן, מצרים וחתי. בדרך כלל המלחמות היו באזור סוריה. על מנת להילחם המצרים שולחים כל שנה כוח שעוברת ארץ כענן.

לוח כרונולוגי

התאריך
לפסה"נ

ארץ ישראל

מצרים

חלוקה ארכיאולוגית

חלוקה היסטורית

1550

תקופת הברונזה
המאוחרת I

תקופת שלטון מצרי

יצ"מ ע"פ אליצור

השושלת 18 הי"ח

יַעחְמֶס
אַמֶנְחתפּ א
תְחוּתִימֵס א'
תחותימס ב'
חַתְשֶפְּסוּת
תחותימס ג'
אמנחתפ ב'

1570
1545
1525
1508
1486
1469
1436

1400

תקופת הברונזה
המאוחרת IIא

תקופת אל-עמארנה

תחותימס ד'
אמנחתפ ג'
אמנחתפ ד'
(אחנאתון)
תותענחאמן
אַיי
חַרֶמְחֵב

1410
1402

1364
1346
1337
1333

השושלת 19 הי"ט

רַעַמְסֵס א'

1304

1300

תקופת הברונזה
המאוחרת IIב

יצ"מ ע"פ המקובל
במחקר

סֵתִי א'
רעמסס ב'
מַרנֶפְתַח

1303
1290
1223

 

מפה

בימי אביו וימי חתשפסות, הופסקה ההשגחה על החלקים הסוריים והארצישראלים שבממלכת מצרים, וטיפין-טיפין נשתלו זרעי מרד בקרב העמים באזור, שהחליטו להפסיק את העלאת המס למצרים. בתגובה למרד יוצא מלך תחותמס השלישי בשנת 1478 למסע לארץ כנען. תיאורו חרות על אחד המקדשים בקרנק שבמצרים והוא נתפס כאמין למדי. תיאור של ערים שהוא כבש נותן תמונה גיאוגרפי היסטורי של גבולות הממלכה, מקומות ישוב של אותם ערי ממלכה כנעניתיים. אין ספק שהוא מנצח כי ארחת לא היה תיעוד.

באותה תקופה יש שני מעצמות, כוחות גדולים, מצרים ומיתאני. במקביל לגיבושה והתפשטותה של הממלכה המצרית החדשה, מתבססת בצפון סוריה ממלכת מיתני החורית, הנזכרת בתעודות המצריות כ"נהרין". עד מהרה ההתנגשות בין שתי הממלכות השאפתניות הוא בלתי נמנע.

החיקסוס הובסו וגורשו מכנען. מצאו להם מקלט רק בצפון מסופוטמיה שם הקימו צאצאי החיקסוס את ממלכת מיתאני שכונתה גם נהרין בארמית. בשלב מסוים חדרה לשטחי סוריה וארץ ישראל.

מה אנו יודעים על מיתני (נהרין)? עמים שישבו במרכז אסיה, לא השאירו כתובות וכך מה שאנו יודעים זה מה שאחרים מספרים עליהם. הם ממצאים את המלחה עם סוסים ומרכבות. בהתחלה נתן יתרון עצום אבל אחר כך כל העמים וממלכות אימצו אותן שיטות. לא יודעים אפה היתה עיר הבירה והמצרים נאבקים איתם כל הזמן. בהתארגנות של ערי הצפון נגד מצרים נמצאת מיתאני.

בשנת 1450 האימפריה המיתאני קורסת ומי שתופסת את מקומה הם החיתים שיושבים בטורקיה. בהתחלה נמצאים באנטוליה ומתחילים להשתלט על החלק הדרומי, כלומר, אותם שטחים שהיו קודם תחת שלטון ממלכת מיתאני. עד שנת 1250 בערך המאבקים הגדולים בעולם הם בין האימפריה המצרית ואימפריה החתית.

 המלכים המצרים יוצאים למסע מלחמה ועוברים דרך ארץ כנען. התוצאות והשפעות הן לא תמיד טובות עבור אותן ערים שקיימים בארץ. בערך שבנת 1350 עולה למצרים מלך אחנתון, שהיה ידוע כאמנחותפ הרביעי בתחילת מלכותו. בין 1367 ל- 1350 לפנה"ס. אשתו העיקרית הייתה נפרטיטי. הוא עושה מהפך דתי שהעלה את אל השמש, אתון – שקודם לכן היה אל מדרגה שנייה – למעמד של אל עליון, במקומו של האל אמון. אחנתון הצהיר על גרסה רדיקלית יותר של הדת החדשה שלו בכך שהצהיר כי אתון אינו רק האל העליון, אלא האל היחיד, וכי הוא, אחנתון, הוא היחיד שיכול לגשר בין אתן לעמו. הוא הורה על הריסה של המקדשים של אמון בכל מצרים. יש אנשים שאומרים שהוא המונוטאית הראשון. יש אנשים שטוענים שהמונוטאיסם של העם היהודי נובע מהשפעה של אחנתון, שמשה היכר את תורתו.

השינוי הוא לא רק דתי אלא גם פוליטי וכלכלי. מונע עברת כספים למקדשים אחרים. הוא בונה את בירתו החדשה, אחנתון ('האופק של אתון'), שזוהתה כתל עמרנה. שם של כפר בדואי שנמצא שם. תקופתו כמלך מאוד קצרה, 17 שנה. מצרים משנה את פניה באומנות, הדת, הספרות וכלוי. מת ללא יורש, היו לו רק 4 בנות. היורש הבא היה בוודאות תות ענח' אמון (בתחילה – תות-אנחתן), שעלה לכס המלכות בגיל 8, כאשר הארץ נשלטת על ידי השר הראשי. נטש את אחתתון, והעיר הפכה לעיי חורבות. המקדשים שאחנתון בנה, כולל המקדש בנוא אמון, יצאו משימוש בימי יורשיו איי וחורמחב, ומיחזרו אותם כמקור טוב לחומרי בניה וכעיטורים למקדשיהם-הם. הכתובות שהוקדשו לאתן הושמדו ונמחקו. שמו של אחנתון לא הופיע באף אחד מרשימות הפרעונים שנוסחו בידי הפרעונים המאוחרים, ורק בסוף המאה ה-19 נתגלתה זהותו מחדש, והשרידים של מלכותו נמצאו בידי הארכאולוגים.

קבר של תות-ענח אמון לא נשדד ונשאר עם כל החפצים שלו. בחפירות באחתתון נמצאו בתוך בור כ- 400 כתובות, המכתבים הם לוחות טין או חרס שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה. רובם המוחלט משליטי כנען. המכתבים שנשלחו מהמצפים האימפריאליים ומבעלי הברית הזרים של מצרים. מהמכתבים עולה כי אחנתון היה אובססיבי לגבי דתו החדשה, וכי הזנחתו את ענייני המדינה הביאה לחוסר סדר ברחבי האימפריה המצרית העצומה. המושלים והמלכים של הארצות הנשלטות שלחו מכתבים שבהם ביקשו זהב, וגם התלוננו כי מתעלמים מהם ומרמים אותם. מוקדם במלכותו, היה ריב בין אחנתון לבין מלך מיתני, לאחר מכן אחנתון חתם על הסכם עם החיתים כנגד עצתו של מלך מיתני, ואלה התקיפו את מיתני וניסו לבנות אימפריה משלהם. קבוצה אחרת של בעלי ברית למצרים שניסו למרוד בחיתים נוצחו, והם שלחו לאחנתן מכתבים ובהם ביקשו תגבורת חיילים; הוא כנראה לא ענה לבקשתם.

  אחד ממכתבי אל עמרנה אחד ממכתבי אל עמרנה

נמצאים אותם מכתבים שנשלחו אל מלך מצרים אבל לא נמצאו מכתבים שהמלך שלח. בהתחלה חשבו שהמכתבים מבתים את חולשתו של אחנתון כי הוא רק התעניין בדת ולא בדברים אחרים, כך אפשר בעצם לכל ממלכי הכנעניות להשתולל. היום גם חושבים אחרת והשאילה היא איך מצרים מנהלת את האימפריה? ארץ כנען מורכבת מ- 40 ממלכות, כל עיר יש בה מלך וטריטוריה. הם משאירים את המלכים אבל צריכים לקיים שלושה דברים: הם דורשים שמירת אמונים, מס שנתי לא מאוד גבוה וכל פעם שמלך מצרי יוצר למלחה ועובר דרך כנען צריכים לתת מזון, סוסים, מרכבות. כל פעם שהם עושים את זה אז אין בעיות.

בעצם לא היה החפת להם מה האנשים היו כתובים, התלונות. כל עוד הם ממלאים את החובות. מה קיבלו תמורת מאמנות? פרוטקשן. היו מזמינים את הבנים של מלכי ארץ כנען ללמוד במצרים. יכול להיות סוג של בני ערובה.

100 שנים יותר מאוחר, עולה לשלטון גדול המלכים, רעמסס השני, שושלת ה- XIX. רוב האתרים שרואים היום במצרים קשורים לרעמסס. הוא שולט 67 שנים ומת בגיל 92. מקובל לחשוב שהוא היה פרעה במצרים בעת יציאת היהודים ממצרים. רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען. מאבק זה הגיע לסיומו עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים, בשנתו ה21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו. אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שלפי המקרא נבנו על ידי בני ישראל.

בשנת 1278 מתקיים קרב קדש בסוריה בין ממלכת מצרים והחיתים. מתועד בחמישה מקדשים. היה ידוע הניצחון המצרית על האימפריה החיתים. מאוחר יותר התגלה את העיר הבירה של האימפריה החיתים וע"פ התעודות של החיתים הם המנצחים של הקרב. אחרי שנים של קרבות ללא הכרעות הביאו את המצרים והחיתים כאחד למסקנה שעליהם להגיע לפתרון דיפלומטי שכן שתי האימפריות מיצו את כוחן הצבאי זו מול זו. כתוצאה מכך נחתם בשנת 1258 לפנה"ס "חוזה הכסף", חוזה השלום המצרי-חתי בין רעמסס השני מלך מצרים לחתושילי השלישי מלך חת ( Hattusilis III). החוזה מכיר בשני הצדדים כצדדים שווים לחוזה ובעקבותיו נקבעו גבולות ההשפעה של מצרים וחת. היה זה אחד מהסכמי השלום הכתובים והרשמיים הראשונים בהיסטוריה. היה כתוב על לוחות כסף ועוד שתי עותקים נוספים, על הקירות בקרנק והשני אצל החיתים. יש לחוזה שני נספחים, אחד כלכלי והשני נסיכה חיתית תתחתן עם רעמסס השני שהיו לא מספר נשים.

קרב קדש:
http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A7%D7%A8%D7%91%5F%D7%A7%D7%93%D7%A9

כתובות:
http://stage.co.il/Stories/537242961

האימפריה החיתים, אחרי 50 שנה, מתמותת בגלל סיבות אחרות אבל במשך 100 שנה את ההסכם נשמר ולא היו קרבות.

מה יודעים על מה שקורה בארץ ישראל.

תל בית שאן. בסוף התקופה עוברת לעיר. התל נחפר בנשות ה- 30 והסתיים בתקופה הברונזה המאוחרת. נמצאו ממצאים מעניינים. נמצא מצבה של מלך מצרי, אבא של רעמסס שני. הוא יצא למלחמה נגד ערים כנעניות בערך בשנת 1300. את המצבה בבית שאן הוא הניח "למען יראו ויראו" – לאחר שהתושבים מרדו, הוא הכניע אותם ושם להם מצבה לאות שהוא השליט, הזהרה. אחרי מספר שנים שוב יוצא למלחמה. השליטה המצרית עובדת טוב כל הזמן שהמצב שקט והם, הערים כנעניות,  מתנהגות טוב אחרת יוצאת מסע מלחמה ומכה להם.

יותר מאוחר מלך מצרי רעמסס השלישי, ששולט במאה ה XII, גם הוא משאיר פסל שלו. נוכחות באורך זמן. יש מקדש בסגנון מצרי, גם בבתים יש כתובות מצריות. מצבה קטנה, רואים דמות עם כתובת, אלוהות מכל אדון בית שאן ??? הדמות הוא מצרית אבל האלוהות היא כנענית. אולי השם מיכל מגיע מאותו שם אל כנענית, אשתו של בעל. מצרי בא לבית שאן, אין חילוניות בעת העתיקה. כל האלוהיות הם מקומיות, הרעיון של אלוהות אוניברסאלי, ששולט בעולם כולו, בא יותר מאוחר. לאיזה אל תפנה פקיד מצרי בבית שאן? לאל המקומי למרות שהוא כנעני. אלוהות שייכת למקום.

ציור של אריה נאבק בכלב, מי מנצח? החתול… מה שבאמת מעניין שבהקשר האומנותית שייך לצפון ולא מצרים. התרבות הכנענית היא אקלקטית, מאפיינים מכל המקומות, מסופוטמיה, סוריה, מצרים.

תל חצור. נמצא 3 מקדשים. בדרך כלל קשורים לאלוהות שונות. אחד קטן, נקרא מקדש המצבה, חדר אחד.

 מקדש תל חצור

גובה : בין 30 ל – 60 ס"מ. רוחב: בין 20 ל – 30 ס"מ. עשר מצבות בזלת בגדלים שונים, נתגלו במקדש בחצור, שכונה על שמן "מקדש המצבות". מקדש זה נבנה בסוף המאה היד' לפני סה"נ וחרב במאה היג' לפני סה"נ. המצבות נתגלו בחלקו האחורי של המקדש, שש מהן מסודרות בשורה, אחת ליד השנייה ועוד ארבע מאחוריהן. לפני מצבות הבזלת נתגלה משטח אבן, מעין שולחן שיועד ככל הנראה למנחות. ראשי המצבות מעוגלים, החזית שטוחה ומעובדת, הגב קעור. במצבה המרכזית יש סימן אוניברסאלי של הידיים, חריתה של זוג ידיים מורמות כלפי מעלה, בתחינה. מעל לידיים במרכז, סמל של אל הירח: סהר, המסמל מצב של הירח ועיגול במרכז הסהר המסמל את הירח במלואו. השליש התחתון של המצבה חלק ללא חריתה, זה החלק שהושקע באדמה וממילא לא נראה, לכן לא חרתו עליו.
במקרא מוזכרות מצבות פעמים רבות, היחס אליהן שונה בהתאם למטרה לה שמשו. מסופר על יעקב שהציב מצבה בבית אל, היחס אל המצבה חיובי כיוון שהמשמעות שלה היא זכרון להתגלות ה' (בראשית כח, יח; בראשית לה' יד). כשהמצבות מוזכרות בהקשר לפולחן אלילי היחס שלילי, בדרך כלל נזכרות המצבות בקשר לעבודת הבעל (דברים טז, כב; ויקרא כו טו). החוק אומר שיש לנתץ את המצבות בדיוק כמו את האלילים. המצבות מוזכרות במקרא יחד עם פסל, בדומה לממצא הארכיאולוגי בחצור, שם נתגלו המצבות יחד עם פסל אל יושב (ויקרא כו, א; דברים ז ה). המצבות אמנם לא נותצו אך פסל האל נותץ והחוקרים קושרים פעולה זו עם הכיבוש הישראלי.

בארכיאולוגיה יכולים לחפור ולא למצוא כלום ואחר כך לגלות רק מטר מאותו מקום דבר נפלא. לפעמים הגילויים הם מאוד מקריים. נמצא מקדש בחצור, קצת רחוק מאותו מקום שבו התחילו החפירות. למקדש היו שלוש חצרות. אבני אורטוסטטי, אורטו = ישר, סטט = עומד. אבנים עומדות ישר. בתרבות המסופוטמית היו בונים מבני בוץ והיו מחסה את החלק התחתון של הקירות עם לוחות אבן. במסופוטמיה אין אבן לכן כל ציפוי זה אומר שהיו צריכים להביא אותן ממקום אחר. זה נהפך לסגנון הבניה. בארמונות אשורים הן ב- 2 מטר גובה. בתמונה רואים את חורים, זה אומר שהיו לוחות אבן או שיש.

תל חצור:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14433

מצאו הרבה כלים, זה אומר שלא הספיקו לקחת אותם. כערות גדולות, חלקם מאוד יפים. מצבה אל הסערה, הסמל הוא אל כנעני. בחצור מצאו שני מקדשים לאלוהיות שונות. צמוד למקדש מצאו בית יוצר של עובד חרס, מכסות. בכניסת לחדרים מצאו פסל של אריות, עד עכשיו מצאו 7. פסל מיוחד שנמצא באחד המקדשים, דמות, נותן תמונה איך נראה אציל כנעני. לובשים חצאית, בלימה עם חגורה, על הראש הוא לא באמת קרח, חובש כובה צמוד לראש שלו.

מקום נוסף שנמצאו מקדשים זה בלכיש מחוץ לתל, כנראה לאוכלוסייה הנוודית כי בלכיש היו גם מקדשים בתוך התל. למקדש היו שלושה שלבים וניתן לתארך את תקופת הברונזה המאוחרת ע"פ השלבים, 100 שנה לכל שלב. המקדש נמצא כמעט שלם. חדרים מוקף ספסלים. אנשים באים למקדש ומביאים פולחן לאלילים כמו כערות, תכשיטים, כלים מאוד יפים. בחצר נמצא בורות עם ממצא עשיר משלושת תקופות המשנה. הממצא כולל קראמיקה מקומית ומיובאת קיפרית ומיקנית (יוון), חרפושיות, כלי בהט, כלי פאיאנס, כלי זכוכית, חפצים ופסלונים משנהב (בקבוק של בושם), תכשיטים, צלמיות ועוד. לא היו זורקים סתם את החפצים לפח.

על התל נמצא מקדש מצרי, ניתן לראות את הקשר בין מצרים לאתרים הכנענים. אחד הממצאים הוא לוחות זהב מאוד דק. דמות על סוס, זו אלה כנענית, שמה קדש, אחת מאלות המלחמה. המצרים לוקחים את האלה הכנענית ומאמצים אותה, למה? כי במצרים אין אלוהות מלחמה. כאשר המצרים מתחילים להלחם נגד ממלכות כנעניות…

באוצרות שנמצאו במגידו התגלה לוח משנהב, מכסה של קלמר (estuche). ניתן לראות בו את המלך, יושב בכיסה עם דמויות של בעלי חיים, בתנ"ך בספר שלמה יש תיאור דומה, עם כובה, שותה, מגישים מגש עם פרחים, נגן עם נדר.

מלך מגידו בתוקפת השופטים

מלך מגידו בתוקפת השופטים

ציור שבו רואים אנשים ערומים. הם לא כנענים מכיוון שאין להם ברית מילה, נמול.

בציור רואים שהיה מעמד, אנשים בתפקידים שונים, אדונים ומשרתים בחצר המלך.

רוב הקבורות היו משפחתיות. לפעמים יש יוצא דופן. אדם גבוה, 1.80 נקבר בתוך שני קנקנים גדולים. מנהג שהיה מקובל בעם החיטים. קבר המיקני נמצאו חפצים.

בתקופה הזאת ניתן למצוא הרבה ממצאים. החפצים משנהב הם מאזור מסופוטמיה, בעבר היו פילים בסוריה. הרבה תכשיטים, צלמיות, וכולי.

העולם בתקופת הברונזה המאוחרת כולל שתי מעצמות, המצרים בדרום והחיטים בצפון, אבל במאבק היתה עוד אימפריה אחת מאוד חשובה, אימפריה מסחרית-כלכלית ולא היתה לה צבא, האימפריה המיקנית ביוון, Myceneauns, שלטה בסחר הבינלאומית, לכן יכולים למצוא חפצים שלהם בספרד, ארץ ישראל וכל דרכי הים התיכון. הדבר המרכזי היה נחושת. בטורקיה התגלו שתי אוניות שתבעו עם כל תכולתן. חפצים מקילים של נחושת, גרזנים, דברים משנהב. הדבר האופייני באותה תקופה היא למצוא קרמיקה מיקנית שהיא מאוד יפה. למה זה חשוב? כי אפשר לתארך אותה קרמיקה טוב מאוד. מיקנה נהרסת סביב שנת 1240 לפנה"ס ולא נבנת יותר, לכן אם מוצאים ממצאים אז יודעים שהם שייכים לתקופת הברונזה המאוחרת אחרת אנו יודעים שזה מאוחר יותר. אגרטל המרכבה מדן.

שלוש שאילות:

1 – מתי מסתיימת תקופת הברונזה מאוחרת?
2 – מתי וכיצד מסתיים השלטון מצרי בארץ כנען?
3 – מתי ועל ידי מי נהרסות את ערי הממלכות הכנעניות?

חפצים מיקנים:
http://www.ou.edu/finearts/art/ahi4913/aegeanhtml/mycobj1.html

מלחמות דוד מלך ישראל:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/milhamot-2.htm

התקופה הברונזה התיכונה

כתיבת תגובה

תקופה: 2000 – 1575 לפנה"ס

תקופה מאוד מעניינת מכיוון שקיימים שרידים וגם מפי שאנו נמצאים באולם שכותב, נכנסת בעידן ההיסטוריה, כלומר, יש עדויות היסטוריות. בתקופות הקודמות לא היו מסמכים כתובים שמספרים משהו על התקופה. לפעמים מופיע שם של מלך וזה הכול. התקופה מתחילה סביב שנת 2000 לפנה"ס ומסתיימת בשנת 1575. כאן ניתן לקבוע תאריך מדויק, זה אומר שקיים מסמך היסטורי אשר מתואר אירוע שגרם לשינוי משמעותי בתקופה, מצרים כובשת את ארץ כנען. שינוי היסטורי ופוליטי.

מה שמאפיין את התקופה: האוכלוסייה היא כנענית, ז"א עמים ממוצא שמית, שמדברים שפה כנענית ובונים מחדש ערים, גם במכשור החוף, ערי נמל של ארץ ישראל.

 

 תקופה

ציר זמן

מצרים

 

ברונזה תיכונה 2 א

1850-2000

שושלת י"ב

 

ברונזה תיכונה 2 ב

1650-1850

 

 

ברונזה תיכונה 2 ג

1575-1650

 

 

 

 

 

 

 

 

החלוקה קשורה לשינויים בתולדות מצרים. נקרא ברונזה תיכונה 2 על מנת להפריד עם התקופה הקודמת נקרא פעם ע"י קבוצת חוקרים ברונזה תיכונה 1.

לוח הזמנים המקובל

התאריך (לפה"ס) מצרים ארץ ישראל
3000-2200 שושלות א'-ו' (הממלכה הקדומה) הברונזה (הכנענית) הקדומה
2200-2000 שושלות ז'-י"א (תקופת ביניים א' ) הברונזה הביניימית (תיכונה 1)
2000-1750 שושלת י"ב (הממלכה התיכונה) הברונזה (הכנענית) התיכונה 2א
1750-1550 שושלות י"ג-י"ז (תקופת ביניים ב' ) הברונזה (הכנענית) התיכונה 2ב
1550-1400 שושלת י"ח (חלק א' ) הברונזה (הכנענית) המאוחרת 1
1400-1330 שושלת י"ח (חלק ב' ) הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1330-1200 שושלת י"ט הברונזה (הכנענית) המאוחרת 2
1200-1050 שושלת כ' ברזל 1 (התנחלות)
1050-935 שושלת כ"א ברזל 1-2 (ממלכה מאוחדת)
935-720 שושלות כ"ב-כ"ג (שושלות לוביות) ברזל 2 (ממלכה מפולגת)
720-710 שושלת כ"ד ברזל 2 (חזקיהו)
710-663 שושלת כ"ה (כושית), כיבוש אשורי ברזל 2 (מנשה)
663-586 שושלת כ"ו (חלק א' ) ברזל 2 (סוף ימי בית ראשון)
586-525 שושלת כ"ו (חלק ב' ) גלות בבל (אין ממצאים)
525-332 שושלות כ"ז-ל תקופה פרסית – ראשית בית שני
קיימים חילוקי דעות ביחס למינוחים ולתאריכים המדויקים, אך באופן כללי הדגם הנ"ל מקובל כמעט על כל החוקרים.

מקורות כתובים:

כתבי המארות. כתבי קללות. צלמית חרס ועליה כתובה קללה, דברים האיומים ונורים . קבוצה של תעודות מצריות מתקופת השושלת ה-12 במצרים. גם יש צלחות שעליהן כתובות קללות דומות. נמצאו במקדשים במצרים. על הצלמיות היה נהוג לכתוב את רשימת ערים ושליטים אויבי השלטון המצרי אליהם מצורפות קללות (מארה) ולנתץ אותן במהלך פולחן מאגי, מתוך אמונה שבכך ימוגר כוחו של האויב.

היתה קבוצה של קללות עבור לוב שהיו בניהן יחסי עוינות. קבוצה שניה עבור טורקיה, בטורקיה יש זהב ובמצרים השתמשו בו הרבה וקבוצה שלילת עבור שליטי ארץ כנען. היו הבדלים בנוסחים של הקללות. הן היו מיועדות לערים בארץ כנען, פעם הראשונה שמשתמשים בשם כענן. ערי כנען היו ממלכות. בקבוצה של צלמיות היותר עתיקה מקללים את מי שעומד בראש הממלכה וגם עבור קבוצה של הגדולים העומדים בארשה או מנהיגים. בקבוצה המאוחרת יותר, 100 שנים אחר כך, מקללים אותם מקומות אבל במקום קבוצת של מנהיגים מופיע שם אחד, בדר כלל, המושל של… או הגדול של… לא מופיע המילה מלך מכיוון שהיא מתייחסת רק למלך מצרים.

התעודות מתחלקות לשתי קבוצות:
הקבוצה הראשונה כתובה על קערות חרס. חרסים אלו מכילים שמות ערים וחבלים בארץ ישראל ובסוריה, ולמעלה משלושים שמות מושליהן. בין הערים הנזכרות בא"י : ירושלים, אשקלון ורחוב.
הקבוצה השנייה כתובה על צלמיות חרס בדמות אסירים שבויים. קבוצה זו מכילה רשימה של ששים וארבע ערים ורשימת מושליהן, וכן שבע שמות של ארצות אסיה. להלן הערים הנזכרות שזוהו בארץ ישראל:
עמק החולה: אבל, ליש, חצור
עמק עכו: עכו, משאל, אכשף.
עמק בית שאן ועמק יזרעאל: רחוב, שמעון – תל שמרון.
ההר המרכזי: שכם, ירושלים.
מישור החוף והשפלה: אפק, אשקלון, עגלון.

צלמיות ואיגרות

תמונות צלמיות ואיגרות:
http://www.towerofdavid.org.il/heb/upload/.cnaanit/canaanite_.html

בכל אחד מהקבוצות נזכרים כ- 50 שמות של מקומות. יש הרבה שלא ניתן לדעת אפה זה. אבל קיימים שמות של מקומות כמו אשקלון, שכם, ירושלים, אפק, בית שאן, עכו, חצור, וכולי. ערים בלבנות וירדן. הדבר המעניין הוא שניתן לראות קיום של ערים במכשור החוף של ארץ ישראל, ערי נמל כמו עזה, אשקלון, אכזיב. כל הערים האלה נבנו לראשונה בראשית תקופה ברונזה התיכונה סביב שנת 2000 לפנה"ס. אולי בגלל התפתחות הספקנות, הספקה, דרך היום, אוניות לא נוסעים בלילה וצריכות למצוא מקום לעצירה, בדרך כלל בשפכי הנחלים. נחל יפו נמצא בשפכי נחל איילון שבעבר נשפך לים והים מתחבר עם נחל הירקון. רחוב בן צבי היה נתיב הנחל. אשדוד עם נחל לכיש. זה הטקסט הגיאוגרפי ההיסטורי הראשון שיש מארץ כנען. שמות בשפה שמית.

מי היו התושבים של הארץ? בשנות האלף השלישי ניתן לראות שקיים אוכלוסיה עירונית אבל בעצם לא יודעים מי היתה האוכלוסייה, מה היתה השפה שלהם, מוצא אתני וכולי. כאשר מגיעים לשנות האלף השני, האוכלוסייה של ארץ כנען דוברת שפה שמית מערבית. קיימות שפות מזרחיות ומערבית. מתחילים לבנות ערים מחדש, קודם בצפון ואחר כך בדרום.

קללות עבור אויבים פוטנציאלים שהיה להם כוח. למה כנען נחשב אויב פוטנציאלי? אנו לא יודעים. מצרים נמצאת בתקופה זוהר, פער תרבותי וכלכלי. מה יש למצרים לקלל ערי ממלכה קטנות?

ציור קיר מקבר בני חסן. סוג אחר של מסמך הוא תמונה, ציור בקבר שנמצא במרכז מצרים בין לוקסור לקהיר. המצרים מאמינים שכל מה שצויר בקברים זה התרחש גם בעולם הבא. כל מה שעשינו במשך החיים באדמה גם נעשה בחיי הנצח. באחד הקברים של פקיד מצרי, חנומ-חותפ, בבני חסן במצרים המתוארך ל 1900 לפנה"ס, יש בציור הוא בו נראית שיירת סוחרים שמיים הבאה למצרים, בהם גברים ונשים לבושים בכותנות צבעוניות ומטלטלים לצידם. תמשיח הקיר המצוי היום במוזיאון הבריטי. הציור מספר על מערכת היחסים בין מצרים לכנען באותה תקופה.

   שיירת אסייתים  שיירת אסייתים

שיירת אסייתים מגיעה למצרים,
שושלת 12 (ציור מקברו של חנומחותפ III בבני חסן)

מה ניתן לראות בציור? אדם מצרי מוביל את האנשים האחרים. אחריו שורה של כנענים, מאוד בולט הלבוש שלהם. מביאים בעלי חיים, כלי נשק, כלי נגינה, מפוח כנקרא לעבודה מתכת. הולכים יחד איתם נשים וילדים. זה לא שיירה של מלכים אלה משפחה של סוחרים. בכיתובים המצרי אומר שיש 37 של קבוצה שקוראים לה "עמו", אחד המילים שהמצרים משתמשים לאנשי ארץ כנען. מביאים איתם חומר מגלנה??? שהמצרים משתמשים לאיפור עניים. בציור אומר מי האיש שהולך ראשון, קוראים לו יפצה, ניתן לראות סימן ω, הוא מסמל ארצות זרות, כלומר, הוא שליט של ארץ זרה. זה אומר שקיים סחר בין כנען למצרים באותה תקופה, שיירות של כנענים נכנסות במצרים, מנהלים עסקים.

מגילת סינוחה: הוא סיפור מצרי. רוב האנשים לא ידעו לקרוא לכן היו להקריא את הסיפור. הטקסט בפפירוס היו מעתיקים. מספר על איש שחי בחצר המלך. יום אחד המלך חלה וחלק מאנשים רוצים להדיח אותו וכאשר המלך שמע על ההתארגנות אז השימו אותו. האיש ברח לסיני, עבר בין שבטים נוודים ומגיע לכנען. הוא מספר שיש בה עצי תאנה, גפן, חיטה,… עובר ממקים למקום עד שמתיישב בעיר בלבנון. הוא מספק שירותים לשליט, עוזר לו בתרגום וכאשר הגיע סוף ימיו הוא מבקש לחזור למצרים כי אם הוא ימות מחוץ למצרים אז לא הזכה לחיי נצח. כאשר מגיע למצרים המלך בריא ומקבל שוב אותם תנאים שהיה לו קודם.

הסיפור אומר לנו איך הם הסתכלו על ארץ כנען, כאזור חקלאי, שיש בה נוודים, ערים. מבינים שקיים קשרים עם מצרים כאשר יש צורך למתורגמן.

מגילת סינוחה: כתובת מראשית תקופת הברונזה התיכונה. זהו סיפור אוטוביוגרפי של שר מצרי ושמו סינוחה שברח ממצרים בימיו של המלך שנוסרת ה-1 (1971-1926 לפנה"ס), ככל הנראה בשל מעורבות ברצח אביו של שנוסרת ה-1, המלך אמנמחת ה-1. סינוחה מצא מקלט ברת'נו העליונה (צפון ארץ כנען), שם התיישב בחסות השליט המקומי עד שזכה לחנינה מפרעה ושב חזרה למצרים.

כתובת חוסבך: כתובת מתקופת הברונזה התיכונה. הכתובת מספרת על מסע צבאי שנערך בראשות המצביא חוסבך שמילא את תפקידו בימי המלך שנוסרת ה-3 (1878-1841 לפנה"ס). במסעו הגיע חוסבך לארץ שכם וכבש אותה. בעקבות הכיבוש "נפלה גם רתנו העלובה" (רתנו היא כינוי לארץ כנען).

הכתובת הזו בפועל גם מספרת שבאותה תקופה לא כל הקשרים היו מסחר, יחסים טובים אלה שגם היה עוינות מסיימת.

מה היתה מערכת יחסים בין ארץ כנען ומצרים? חלק מחוקרים אומרים שהיה שליטה מצרית בארץ כנען. אחרים אומרים שרק היו קשרים מסחר אבל לא משהו פורמלי.

ארכיון מארי: קבוצה אחרת של מסמכים בה ממסופוטמיה. בעיר מארי בצפון מזרח סוריה סמוך לגבולה עם עיראק, כיום תל חרירי. נמצאים בו ממצאים מאוד חשובים של תולדות המזרח הקדום. מארי סווגה על ידי הארכאולוגים כ"מאחז המערבי ביותר של התרבות השומרית, גבול המדבר הצפוני. העיר הגיעה לשיא הפריחה במאות 19-18 לפני הספירה, תקופת הברונזה התיכונה. המלך האחרון בעיר ממלכה זו היה זימרילים, שארמונו הענק התגלה במלואו בחפירות: 300 חדרי מגורים, אולם הכיסא, לשכות השרים והאדמיניסטרציה, לשכות לקשרי-חוץ, מקדש מלך, בית-ספר לסופרים, מטבחי המלכות, אולמות רחצה, חדרי המשמר, חדרי מלאכה, מחסנים, ארכיונים, אגף מגורים לאורחים נכבדים מארצות זרות ועוד. הרבה מתמשיחי הקיר הגדולים והמפוארים שרדו במשך 4000 השנים האחרונות, ובהם מוטיבים מתחום הפולחן והמיתוסים.

מפה מארי

המלך זימרילים איבד את שלטונו במארי, כשהובס בקרב על ידי ידידו ובן בריתו ח'מורבי, מייסד האימפריה הבבלית הקדומה בשנת 1759 לפנה"ס. מאז מארי לא נבנתה שוב.

החלו בשנת 1933. מאז ידע המקום עונות חפירה רבות, שהאחרונה בהן, ה-41 במספר, נערכה בשנת 2004. בין הממצאים הרבים נתגלו במארי גם אלפי תעודות הכתובות בכתב היתדות בשפה האכדית, בניב של הבבלית העתיקה. רוב התעודות התגלו בארמון רחב הידיים, ששימש את מלכי מארי לדורותיהם. ארכיון זה מכיל 20,000 לוחות טין (שלמים ושבורים), ובהם 8,000 מכתבים ו-12,000 תעודות מנהליות. מארי היא ממלכה שמתועדת בצורה יוצא מן הכלל. העיר נשרפה כולל את הארמון עם כל הארכיון, לוחות הטין (barro, lodo, arcilla) שהיו במדורה אז הפכו לחזקות יותר, לקרמיקה, כך נשמרו עד היום.

מרבית התעודות בארמון (ובמסופוטמיה בכלל) הן בעלות אופי אדמיניסטרטיבי נקודתי ביותר – כמויות מזון, רשימות אורחים, משלוחים ועוד. בארמון מארי נמצא ארכיון נדיר בגודלו אשר שופך אור על חיי היום יום, הפעילות והמבנה ההיררכי שבארמון זה ואחרים. במחקר מופשט שכזה, אודות פעילות או מבנה מנהלי, אלמנטים אשר לא הותירו חותם פיזי, הטקסט מהווה מקור מידע בלעדי. תודות לטקסטים אלו ניתן לדעת אודות משלחות דיפלומטיות אשר פקדו את הארמון ואופן קבלתם – מתנות הוחלפו, הכנסות אורחים הכוללת סעודות ולינה התקיימו ועוד. מרישומי המטבח ומתכונים אשר השתמרו עולה כי דגש קולינארי הושם בעת הכנת סעודות המלך וכי טבחות נחשבה מכובד ביותר. כמה אנשים אכלו בשולחן המלך, מאות אנשים. מה אכלו? שתי ארוכות ביום. דייסה של דגנים, קיטניות, אכלו הרבה ירוקות ואין ברשימות בשר. האם היתה אוכלוסיה צמחונית או עדין לא מצאו את הרשימות של הבשר. בעת העתיקה בדרך כלל אכלו בשר.

הטקסט גם מלמד אותנו על הבירוקרטיה והפוליטיקה אשר התקיימו בתוך הארמון – אנו לומדים כי בעלי תפקידים רבים הם קרובי משפחתו של המלך אשר מונו עקב הצורך בנאמנות להמשך שלטון המשפחה (לאו דווקא אדם ספציפי), אנו יכולים לראות מתי המלך סייר בממלכתו וכיצד התנהלו ענייני הארמון בהעדרו ועם איזו מדינה חפץ המלך לכונן יחסים דיפלומטים (על ידי קשירת קשרי נישואין עבורו או עבור אחד מקרוביו).

כל הסחר שעבר בין מזרח למערב עבר דרך מארי. עיקר הסחר היה בדיל, הוא היה מאוד חשוב על מנת לייצר ברונזה. הוא מגיע מזרח אסיה, תאילנד, עובר דרך אפגניסטן, פרס ומגיע למארי. מכאן מארי מחלקת את הבדיל לכל ערי ממלכה שנמצאים באזור. יש מערכת יחסים בין וערי הממלכה היו פונים למלך מארי להתייעצות. כך ניתן לדעת איך פעל את הסחר הבינלאומי.

לתעודות מארי יש זיקה וקשר למקרא – שכן מוצא האבות הוא מאותו איזור, גם הם היו שמיים מערביים, והם מאותה תקופת זמן. לכן עולות בתעודות ובמקרא נקודות דמיון רבות בשמות, מנהגים, פולחן, מסלולי מסעות, בריתות, לשון, ארגון שבטי, ארגון הצבא, דיני הנחלה והירושה, נוהלים משפטיים (חוזים מסחריים, כלכליים, גירושים) , תופעת הנבואה ועוד.

קיימים 14 טקסטים או בתעודות שנזכרת העיר חצור ומהם עולה, מגודלה של העיר (למעלה משמונה מאות דונם) ומהממצא הארכיאולוגי, שהעיר חצור הייתה אחד המרכזים הממלכתיים החשובים במרחב הסורי-כנעני. בתעודות גם נזכרת פעם אחת העיר ליש היא דן.

לראשונה ניתן לדעת איך פעל עיר ממלכה גדולה בתקופה הברונזה התיכונה. בחברה היו שני מרכיבים, ארמון והעיר שבה נמצאת האוכלוסייה באפן קבע שמתפרנסת מחקלאות ומסחר, כמו כן כל נותני שירותים לארמון. המרכיב השני הוא הנוודים. למדנו שנוודים ותושבי קבע לא מסתרים. מסתבר שבחברה בעת העתיקה היה מרכיב של קבע וגם של נוודים. הם חיו בתלות. כל אחד תרם את חלק שלו. הנוודים נותנים את הבשר והגנה מרחבית. תושבי העיר נותנים להם מוצרים חקלאים, הגנה, בירוקרטיה. הממלכה צריכה את שניהם. הם חייבים לחיות ביחסי גומלים מאוד מורכבים. חברה דימורפית (דו צורנית), יישוב עירוני וניידות תחומה. כל שנה היו צריכים לקבוע את הזכויות מים, רעיה (pastoreo), כניסה לעיר. זה שופך עור למכל עיר ממלכה. אי לכך גם בארץ ישראל היו אותם חוקים ומבנה חברתי.

סכמה

בתנ"ך מסופר על ברית בין אברהם לאבימלך, הזהרה על מערכת יחסים בין קבוצות נוודים לקבוצה העירונית על מערכות מים.

נמצאו בארץ הרבה חרפושיות, חלקן תוצרת מצרים וחלקן תוצרת מקומית. הן מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה.

שבר של פסל שנמצא במגידו. יש בו כתובת ובה נמצא השם חנומ חותפ ???, הפסל שייך לפקיד מצרי, נציג העליון מצרי שיישב במגידו. מה עושה הפסל מגידו? מצביע על הקשרים שהיו בין מצרים למגידו. אולי הוא קנה אותו ושם במשרדו ואנו חושבים שיש בו משמעות פוליטי, כלומר, סתם חפץ יפה.

אפה יש ישובים באותה תקופה? יש ערים חדשות במכשור החוף ורוב הערים הקדומות שהיו קיימות בתקופת הברונזה הקדומה נבנות מחדש חוץ מערד. ערי ממלכה ששולטות על שטח קטן. אחד המאפיין של אותן ערים זה שבונים אחרת ממה שהיה קודם. לערים בתקופה הקודמת היו מוקפות חומות. בתקופת הברונזה התיכונה יש לתל מבנה חדש, מקיפים אותו בסוללה הפר בזווית מאוד תלולה.

דוגמאות: תל פולג, תל גריסה, תל דן, יבנה ים

דוגמה גבעת נפוליאון ברמת גן, תל גריסה, היה תל קטן. ביצרו את התל עם הרמות של עפר. ביצורי העיר כללו חומת לבנים וחלקלקה (אלמנט ביצורי שנועד לייצב את מדרון התל ולתמוך בחומה וכן למנוע מהאויב את האפשרות לערער את יסודות החומה באמצעות חפירות או אילי ניגוח). מאוד תלול וקשה לעלות.

בחפירה של תל חצור, התל הגדול ביותר בארץ, 800 דונם. יש שני חלקים, העיר העליונה ותחתונה. אנו מבקרים את העיר העליונה, את העיר החתונה לא נחפרה והיא ממשיכה להיות שדות חקלאות. העיר מוקפת סוללת עפר, הרימו כמויות אדירות של עפר, 60 מ. גובה והיו צריכים להביא את העפר ממקומות שונים, אדמות מסוגים שונים. שמו גם לבנים על מנת לייצב את הסוללה. הסוללה קיימת עד היום.

כל תל בונה סוגים שונים של סוללה. בתל חצור עשו מבחוץ וגם מפנים. תל גריסה הוא חיצוני. בתל פולג העוצמה מאוד גדולה.

בהתחלה היו משרטטים את התילים עם חומה למעלה, כלומר, לפי דעתם היה חומה. בשביל מה הסוללות? להגנה. אבל בראשי הסוללות בשום מקום נמצא חומה. אם בשום מקום אין שרידים של חומות אז אולי לא היו חומות? אם לא היו חומות אז בשביל מה בנו את הסוללות? אולי לא נוח לטפס אבל לא בלתי אפשרי. בכמה מקומות שטח הסוללה יותר גדול מאשר הישוב עצמו. היום השאילות הן אחרות. כמה כוח אדם צריכים על מנת להקים אותם וכמה זמן לקח? בדקו בתל שילה, שהוא תל קטן 12 דונם, לפי החישוב גרו בו בערך 500 אנשים, כוח עבוד היה צריך להיות בערך 200 אנשים, כמה זמן יכול לקחת? לפי החישוב היה יותר מדי. אז מי עשו את הסוללות. היה צריך עוד יותר כוח אדם. לא מצאו כלים. אולי שבטים של נוודים עבדו בבניית הסוללות. מערכת היחסים הכלכליים בין אוכלוסיה העירוניות ונוודיות. אין עבדות, תמורת תשלום יכלו אוכלוסיית הנוודים שחיה בשוליים לשמש ככוח עבודה. איך טכני וחברתית הרימו מפעל כזה? ארגון וניהול החברתית הם מאוד חשוב.

היום חושבים שעניין הקמת הסוללות הוא סימן סטטוס שבה להגיד לסביבה כמה אני חזק, רמה הרתעה. זה הארץ שלי. בניה מונומנטלית על מנת להראות לאחרים או לאוכלוסייה כמה הוא יכול וכמה הוא גדול. זה נכון בעת עתיקה וגם היום, פירמידות במצרים, כל המדינות שמפתחות נשק גריני, האם הן הולכות להשתמש בהם? כולם יודעים שברגע שמישהו השתמש בו אז יקבל גם חזרה. אולי לסוללות היו פונקציה הגנתית אבל לא מצדיקה את ההשקעה הכלכלית לבנייתה. מי היו האובים הפוטנציאלים?

אם במארי יש עתודות שקיבלה מחצור אז אפה העתודות בחצור שקיבלה ממארי? אפה הארכיון של חצור? חיפשו אבל טרם מצאו. מצאו שתי כתובות המצביע שהיו בחצור טקסטים כתובים.

תל חצור היתה עיר ענקית עם הרבה תושבים, בנויה בסיגנון כמו הרים במסופוטמיה. האם כל 800 דונם היו מיובשים? לפי החקירות עד עכשיו כל השטח היה בנוי. בכניסות לאולמות, חדרים היו עמודים אורתוסטאט, אורתו = ישר, סטאט = עומד. גם מצאו מתחת לבתים מנערות שיש בה צינורות חרס שמחבר בין הבתים. טרם נחפר מקור המערכת הצינורות, האם מיועדת למים או ביוב.

תל אשקלון הוא מאוד גדול. הסוללה מקיפה את התל משלושה כיוונים, צד אחד פונה לים אז אין צורך לסוללה. היא נבנתה בערך שנת 2000 לפנה"ס והמשיכה בשימוש בתקופות מאוחרות יותר. בתקופה הצלבנית במאה ה- 12 לספירה, הצלבנים מקימים חומות על התשתית של הסוללות של תקופת הברונזה התיכונה. היא בנויה גם מאבני כורכר. היום נמצאת בגובה של 20 מטר. בתוך הסוללה גילו שער המקורי.

שימור השער הכנעני:
 
http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=56&subject_id=10&site_id=31

תל גזר. הוא לא גבוה אבל גדול. יושב בנקודה חשובה, שולטת בדרכים מול מכשור החוף לכיוון עמק איילון. גם הוא היה מורכב מסוללה הפר ובנוסף היה בו מבנה מאוד גדול, מסיבי, בנוי מאבן. היום רק רואים את הבסיס של מגדל מאוד גבוה. כמו כן נמצאו שרידים של שער. התל נחפר בבראשית שנות 1920, השער היה בנוי מבנים בוץ. אם זה חשוף בחוץ, בגלל אקלים, גשם וכולי, לא נשאר כלום.

מטרת הסוללה. לצורכי הגנה, לא עומד במבחן המציאות או ביקורת. הגנת וירטואלית, ז"א לראות לאחרים מה הם יכולים לעשות, סטטוס ומעמד של השליט. הקף וכוח האדם שנדרש על מנת לבנות אותן לא עומד בפרופורציה לכמות התושבים. היתה מערכת משולבת בין אוכלוסיית העיר לאוכלוסיית נוודית שחיה בשולי העיר. מה היתה היחסי גומלים בניהם, עבודה כפיה או העיר סיפקה תעסוקה לפרנסה לאוכלוסיה הנוודית? אין תשובה, אין מסמכים.

אחד מעדויות של קיום מערכת שלטונית היא ארמונות. הן כמעט לא נמצאו למאת תל כברי. בתוך מטעי אבוקדו של הקיבוץ. ברצפה מצאו ציורי קיר, פרסקו על טיח. ע"פ הסגנון, מושפעים מאוד מאומנות מכריתים, תרבות שנקראת מינואי. ידענו שלתרבות היו קשרים עם מצרים אבל לא עם ארץ ישראל. מוצאים או מגלים דברים שלא ידענו עליהם קודם.

… חפרנו שלושה שבועות ולא העלנו אפילו חרס. כך פותחים ארכיאולוגים בדרך כלל את סיפורה של תגלית גדולה. ואכן, בבוקר לח וחם של הקיץ ההוא, חשפנו את קירותיו של ארמון ואת רצפתו, שהיתה מעוטרת בדגמים צבעוניים משובבי עין. זהו הרגע בו עומדים נרגשים מול אתגר וחידה: הלמות הלב המהירה, הדם שמעקצץ בעורקים וטעמה המשכר של תעלומה. "איך הגיעה לכנען רצפה מינואית, כמו רצפות הארמון בקנוסוס שבכריתים?"

תל דן, בתנ"ך נקרא ליש. תל מאוד גדול שבעיות המים היו איך לסלק ממנו את עודפי המים. התחילו לחפור בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים. נחפר ע"י פרופ. אברהם בירן, שהתעניין בעקרו בתקופה הישראלית. כאשר הוא חפר גם רואה שהביצורים Fortaleza יושבים על סוללה קדומה מתקופת הברונזה התיכונה. מחליט לבדוק איך הסוללה בנויה לכן מבצע חתך בסוללה ורואה שהיה לה קיר אבן במרכז והרמות הפר בצדדים. לאחר מכן מחליט לבדוק במקום אחר של הסוללה על מנת לבדוק האם כל הסוללה בנויה באותה צורה. חופר מלמעלה למטה. הוא מוצא קיר לבנים ובהמשך מוצא את הממצא הכי משמעותי של אותה תקופה, השער העיר של תל דן מלא. שער העיר מהתקופה הכנענית הוא מבנה קשתי מהקדומים הידועים בעולם. דבר מעניין נוסף הוא איך שבנשך 2000 לפנה"ס בונים שער המתבסס על קשתות? לשער יש בו שלוש קשתות והאנשים היו עוברים דרך המעבר. כולנו ידענו שמי שמפתח את הבניה עם קשתות היו הרומאים אבל הם היו 2000 שנה יותר מאוחר. על מנת לחפור בפנים הביאו מומחים מדרום אפריקה. היום יש בעיה בשימור השער בגלל חשיפתו ומזג אוויר. הוא בנוי מאבני בוץ. עדין בודקים איך לשמור אותו יותר טוב וכרגע חסמו שוב את השער. בונים קיר מקבילה. עבודת שימור נעשית בטכנולוגיות הבנייה העתיקות. למה הוחלט באותם ימים לכסות את השער, יכול להיות כי הם שמו לב שהשער לא מהזיק מעמד. בניה אבני בוץ טוב בארצות יבשות אבל באזור גשום זה לא מתאים. יכול להיות שבנו שער במקום אחר.

שער אברהם שער אברהם

 שיחזור השער  שיחזור השער

אתר תל דן:  http://www.bibleage.com/site/dan.html

שימור: 
http://www.iaa-conservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=27&subject_id=10&site_id=13

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3253776,00.html

שכם, העיר היתה מאוד חשובה בתקפה הברונזה התיכונה, היא שונה מערים אחרות כי אין בה סוללה הפר אבל יש בה חומה הבנוי מאבנים ענקיות. חומה קיקלופית: חומה הבנויה אבני גוויל ענקיות לא מעובדות. (קיקלופ הוא דמות של ענק מהמיתולוגיה היוונית מכאן שם החומה).

אתר תל שכם:
http://www.bibleage.com/site/shechem.html

אתר שכם:
http://www.amalnet.k12.il/meida/mikra/city/shchem/miki0204.htm
 

קבורה: חוזרים ומקיימים ישוב עירוני. לכן חוזרים לקבור במערות משפחתיות, דור אחרי דור במשך מאות שנים. יש קבורות יוצא דופן כאשר היו נפטרים תינוקות עד גיל שנתיים, דבר שהיה קורה הרבה בעת העתיקה, היו שמים בתוך קנקן וקוברים אותו מתחת הרצפה בבית. כך החוקרים כאשר מבצעים חפירות באתר מתקופת הברונזה התיכונה לוקחים בחשבון את האפשרות למצוא קבורה מתחת הרצפות. לא יודעים מה היתה הסיבה.

לפעמים מבצעים בדיקות DNA לעצמות. הנושא תלוי באישור הרבנות. לכן חשוב ממתי החפירה, כלומר, לפני או אחרי תקופה האבות.

אוכלוסייה. היא כנענית. פולחן ומיתולוגיה הכנענית. מצאו הרבה צלמיות של נשים ולא של גברים. האל הראשי תמיד היה זכר אבל לא הציגו אותו בדמות של גבר אלא בעגל או שור. גם נכון בכל מזרח הקדום. באשקלון מצאו פסלון של עגל עשוי מברונזה מצופה מכסף בתוך כלי חרס.

 פסל הפר ובית החרס  פסל הפר ובית החרס

כנענים

הכנענים הם בני העמים שישבו בארץ כנען לפני הכיבוש הישראלי. במשמעות מצומצמת, הם אחד מעמי כנען.

השם כנען, או כנע, פירושו במקורות העתיקים צבע הארגמן. ארץ כנען היא איפוא ארץ סוחרי הארגמן, הפניקים, שעיקר סחורתם היה בד צבוע בארגמן.

ארץ כנען על פי מקורות חיצוניים משתרעת מעזה בדרום ועד לאזור אוגרית שבצפון סוריה. במקרא מתואר הירדן כגבולה המזרחי.

עמי כנען חיו במסגרת ערים-מדינות שבראשן עמדו מלכים. הערים היו מבוצרות היטב, התרבות החומרית היתה מפותחת בתחומי הקרמיקה, הבנייה, חרושת המתכות, החקלאות והמסחר.

הכנענים דיברו ניבים שונים קרובים מאוד אל העברית המקראית.

הדת הכנענית ידעה אלים רבים שתיאור עלילותיהם נתגלה בחפירות אוגרית שבסוריה. היא כללה פולחני פוריות שהדת הישראלית התנגדה להם בחריפות.

עמי כנען חיו במשך מאות השנים שלפני הכיבוש הישראלי תחת שלטון מצרי. מצב זה גרם לסינקרטיזם דתי ותרבותי בין מצרים לכנען.

כתוצאה מן הכיבוש הישראלי, ואחריו הפלישות של גויי הים וההתיישבות הפלשתית, נדחקו הכנענים לצפון. מאוחר יותר, התפשטות הארמים הגבילה את תחום היישוב הכנעני לערי החוף, ומאז נקראו הכנענים במקרא צידונים.

בצפון סוריה התגלה טקסטים המספרים על המיתולוביה הכנענית. במיתולוגיה הכנענית, אל הוא אבי האלים והבורא; בת זוגו היא אשרה. אולם האל החשוב ביותר הוא הדד, אל הרעם והגשם, הידוע בכינויו בעל. גם בת זוגו עשתרת, אלת פוריות האדמה, וענת אחותו של הבעל, היו נעבדות ביותר.

תל גזר. במקום התגלה אתר פולחני. שורה של 9 מצבות של אבל גבוהות, בערך 2 מטר, לא כולם באותו גובה. המצבות נמצאו ע"י רוברט מקאליסטר והחליט לקבור אותם בחזרה בשנת 1912 בתקווה שיום אחד התגלו אותם מחדש, וכותב שלפי דעתו לאנשים שחיים בארץ תיקח יותר זמן מאשר הזמן שאותם אבנים נמצאים מתחת לאדמה. הוא מצא עצמות של תינוקות. צריכים לראות מי החופר. הוא היה אדם דתי, יודע תנ"ך, בספר ישעיהו שמתאר איך אנשים מקריבים תינוקות, אז הוא מצביע על אותו פולחן כנענית. עם הימים חזרו וחפרו בשנות 1920 ומסתבר שאין קשר מכיוון שאותן אבנים שייכות לסוף התקופה. אין כתובות במצבות. בעבר היו חלק מקיום ברית בין אנשים או עמים. מצאו עצמות של בעלי חיים, כלומר, היה שם טקס פולחני.

אתר נוסף התגלה בנהרייה, על שפת הים. מצאו מקדש מלבני עם כלים מאור יפים. מגוון חפצי פולחן וביניהם דפוס לצלמיות ברונזה של אלה בעלת שלוש קרניים. הם הבינו שבעצם האלילים לא אוכלים ולא צריכים לתת להם צלחות אמתיות ואפשר להביא מודלים, כאילו. כך רואים כלים קטנים בחדר המקדש. אין מסביב מקום ישוב. אין עיר התיקה בנהרייה. העיר הכי קרובה זה אכזיב. מה עושה מקדש ללא אוכלוסיה? יכול להיות שאותו מקדש היה משרת את האוכלוסייה הנוודית שלא חיה בתוך הערים. לא מצאו נמל בנהרייה, כן באכזיב.

צלמיות בעלת שלוש קרניים

מוזיאון ישראל:
http://www.imjnet.org.il/htmls/Popup.aspx?c0=14056

לאחרונה התגלה בתל חצור מקדש מאוד מעניין. שורה של אבנים שחורות ולבנות שעומדות. גם מצאו בתל חצר דגם של כבד. במסופוטמיה היה מקובל לנחש עתידות בכבד. אדם היה קונה של באמה ומביאים אותו לכהן. לפי צורת הכבד היה אומר הכהן לבן אדם את עתידו ולתת הצעות. להביא כבד אמיתי לכהן היה מאוד יקר לכן היו עושים אותו מחרס. במקדשים של מסופוטמיה יש עדויות, תשובות לשאילות נכתבו בלוחות מחרס.

קרמיקה. בתקופה הברונזה התיכונה מתפתחים כלי חרס מאוד יפים ברמה אומנותית מאוד גבוה. כל כלי חרס מייצרים אותם מבוץ. אחר כך שורפים אותו בטמפרטורות שונות, ככל שהטמפרטורה גבוה יותר אז הכלי יותר טוב. לפני ששורפים את הקרמיקה עושים חיטוי. לפעמים הצבע של הכלי הוא תוצר של החיטוי, מכניסים חומר צבע. אבל רוצים שהוא יהיה מבריק אז צרכים לקחת את הכלי אחרי שיצא מהחימום, לוקחים אבן קשה יותר ומשפשפים. ניתן לראות לכלים שעשו מזוויות שונות ומיוחדות. בדרך כלל לא עושים זוויות אבל מישהו עשה את המאמץ. למה עושים זוויות? כי אותם כלים מחקים כלי מתכת. אותם כלים ממתכת היו מאוד יקרות ולא מחזיקים הרבה כלים מברונזה בבית אבל עשו חיקוים. יש כלים זואומורפי, דמוי בעל-חיים. בסוף התקופה יש פסים גיאומטריים אדום ושחור.

בעזה מצאו כלים קרמיקה מיוחדים. אמרו ששם היה קדר יוצא דופן. אחר כך מצאו במקומות שונים. ארכיאולוגית עשתה דוקטורט בנושא והגיע למסכנה שבעזה היתה אסכולה של קדרים. בדיקות של הרכב חומר הגלם של הכלי (בדיקות פטרוגרפיות) מלמדות שהכלי נוצר בכרתים.

מקרא וארכיאולוגיה: לחפור את ספר בראשית

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3265585,00.html

תכשיטים. מטמון של שורף. לאנשים היו תכשיטים מזהב או כסף. כאשר הם נשברים היו מוכרים אותם לשורף. מצאו אוסף של תכשיטים שבורים. גם נמצאו הרבה חרפושיות.

כלי נשק. הכלי המלחמה העיקרי היה גרזן.

התקופה מסתיימת בשנת 1575. תאריך היסטורי, מצרים כובשת את ארץ כנען. עד סוף תקופה הברונזה המאוחרת בערך בשנת 1200, יש 375 שנה של שלטון מצרי. שינוי פוליטי מאוד משמעותי, יש אוטונומיות של ממלכות הכנעניות אבל שליט העל הוא הפרע ממצרים. מכאן יש קשר מאוד אדוק בין תולדות מצרים וארץ ישראל.

תמונות תקופת הברונזה התיכונה:
http://telem-pub.openu.ac.il/users/yuvalga/10140/10140_7_A/index.htm

 

Older Entries