תקופה: 1000 – 586 לפנה"ס
על החיים ועל המוות בתקופת בית ראשון
נעשוק בתרבות החומרית, בחיים של אנשים. מכירים את תקופה מהתנ"ך. איך נראה החיים בתקופת התנ"ך?
בעיות:
1 ) כרונולוגיה. מאה עשירית או תשיעית?
2 ) מהעם הממלכה המאוחדת ?
3 ) ממלכות יהודה ושיראל
הארכיאולוגיה מנסה למצוא תשתית, תיאורים בשטח. תמיד שמענו על האימפריה הגדולה שדוד כובש, עוצמתו של המלך וגם על עוצמתו ושל מלך שלמה. תקופת מלך דוד ושלמה הן תקופת הזוהר של עם ישראל למרות ששנות מלכותם בערך 80 שנה, כל אחד 40 שנה. כאשר מגלים, למשל במגידו, שרידים מרשימים מתקופת הברזל הם מקושרים בלי לחשוד לתקופת דוד ושלמה. היום, באור המחקרים החדשים שגם עליהם יש מחלוקת, לא תמיד מסכימים. יש אנשים שטוענים שבעצם במאה ה- 10, ממלכת יהודה היתה ממלכה קטנה שאפילו אין סימנים של ממלכה, אין בניה מונומנטלית או שרידים משמעותיים. המציאות ההיסטורית של תקופת הבית הראשון מראה שמן המאה ה- 9, הממלכה הגדולה, החזקה והחשובה היתה ממלכת ישראל ואילו ממלכת יהודה היתה תמיד קטנה. הפכה לגדולה ותפסה את מקומה בהיסטוריה רק אחרי שממלכת ישראל נכבשה, כלומר, מאה שנה יותר מאוחר בסוף מאה ה- 8. הדבר הזה מערר על הסיפור המקראי. יש חילוקי דעות בין החוקרים, באוניברסיטת ירושלים הם יותר שמרנים מאשר תל אביב. הבעית העיקרית היא הכרונולוגיה, האם אפשר לתארך את השרידים מתקופת המלוכה במאה ה- 10 או 9. האם יש הוכחות או עובדות על קיומה של הממלכה המאוחדת הענקית של המלכים דוד ושלומה ומה המערכת היחסים בין הממלכות יהודה וישראל?
מה שמאפיין את התקופה הישראלי בשונה מאוד מתקופת ההתנחלות זה שבמקום הישובים הקטנים, מספר בתים, ללא חומות ובניה מונומנטלית מתחילים לראות ישובים עירונים. באותו רגע החברה היא מורכבת, יש ריבוי חברתית, כלומר, תופעה חברתית אחרת. ערים קטנות בשטח בערך של 50 דונם, יש כמה ערים יוצאי מן הכלל, מוקפות חומות. ברגע שיש ביצורים אז יש פעילות של ממלכתית שדואגת. בעיר דוד מתקופת בית ראשון יש מעט מאוד שרידים. נבנתה על גבעת והיתה מוקפת חומות, כאשר הר הבית נמצא בחלק הצפוני וגבוה של העיר. מאוד מגבלת בשטח שלה עם מדרונות תלויים. אם לוקחים בחשבון שהיו בין 25 עד 30 אנשים בדונם אז בסה"כ חיו בירושלים עד 1500 אנשים. זה המצב עד מאה ה- 8, תקופת מלך חזקיהו. בשלב מסוים מתחילה התפשט לכיוון מערב. השאילה היא ממתי היתה ירושלים עיר בירה במשמעות של עיר בירה? האם מבראשית המאה ה- 10 בימיו של דוד המלך שנכון ליום אין כמעט שרידים מאותה תקופה. ביום בחפירות עיר דוד רואים קיר מאוד מסיבי שלפי החוקרים שייך לתקופה ה- 10, אבל יש חוקרים שטוענים אחרת. האם היתה או לא בנית ציבורית שירושלים בימיו של דוד המלך?
אנו מכירים את הרגעים האחרונים של קיום עיר ירושלים. העיר נהרסה בשנת 586 לפנה"ס. בעקבות ההרס ניתן לראות עד היום בשטח G שנחפר על ידי פרופסור יגעל שילו.
החומה. בדרומו של השטח בולט יסוד של מגדל שנבנה על חורבות מבנים שנהרסו עם חורבן בית המקדש הראשון. לפיכך החומה הזו היא מתקופת בית שני, אותה חומה שיוספוס פלביוס מכנה "החומה הראשונה". העדות הארכאולוגית מצביעה על כך שהחומה נבנתה החל מימי שיבת ציון. היא הוקמה בראש המדרון המזרחי שנותר מעתה מחוץ לתחומי העיר המבוצרת, עובדה שמתיישבת יפה עם המסופר במקרא המתאר את מסע הלילה של נחמיה, אותו הוא ערך עם הגיעו לירושלים.
"ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפות ואהי שבר בחומת ירושלים אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש. ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי. ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב" ( נחמיה ב, יג-טו).
זהו תיאור של מסע שראשיתו בשער הגיא, משם יורד נחמיה לבריכת השילוח וכשהוא שב ועולה במדרון המזרחי אין הבהמה יכולה לעבור. ואכן בכל המקומות שנחפרו במדרון המזרחי התלול נתקלו מיד במפולת אבן אדירה. נחמיה הגיע כנראה למסקנה שאין לו האמצעים הדרושים לפינוי ושיקום ההריסות בקטע קשה זה, והוא בנה את החומה בראש המדרון. חומה זו המשיכה לשמש בכל ימי בית שני ובתקופה הביזנטית.
בית אחיאל. בית אחיאל הוא מסוג בית ארבעת המרחבים האופייני לימי בית ראשון. המבנה, שפתחו מצד דרום נחשף בחפירות בשלמותו, אך בהמשך החפירה היה צורך לפרק את מחציתו המזרחית כדי שניתן יהיה לחשוף את הנמצא מתחת לרצפתו. בשחזור החלק נעשה שימוש בחומרים מודרניים כפסי מתכת ובטון, כדי להדגיש את החלק המשוחזר. המבנה מכונה "בית אחיאל" בגלל שנמצאו בו שני אוסטרקונים הנושאים שם זה. המבנה נהרס בחורבן בית ראשון.
מצפון לבית אחיאל בנויים שני תאים. בדרומי ביניהם, הסמוך לבית אחיאל, נמצאה אסלת בית שימוש חצובה מאבן שקועה ברצפה ומתחתיה בור שקיעה.
החדר השרוף. מצפון לתאים עוברת סמטה שמעברה השני נחשפה פינה של מבנה נוסף הקרוי "החדר השרוף". המבנה השתמר למלוא קומתו הראשונה. מהסמטה מובילות מדרגות לקומה השנייה של המבנה. כאשר נשרף הבניין בחורבן התמוטטה הקומה העליונה וכיסתה את רצפתו. נמצאו גם שרידי רהיטי עץ, הראשונים מימי בית ראשון שנמצאו בארץ. בתוך השרידים נמצאו עשרות ראשי חיצים מברזל ומברונזה, המשמשים עדות לקרב שהתחולל כאן.
בית הבולות. קירות התמך תמכו במבנים הבנויים על המדרון התלול. ממבנה ששכן בטרסה אחת נמוכה מזו של בית אחיאל נחשפה רק רצועה צרה. במקום נמצאו 51 בולות, פיסות טין קטנות שנלחצו והודבקו אל החוטים הקושרים את הפפירוסים על טין הודבקה טבעת חותם. על רוב הבולות מופיעים שמות של אנשים תוך אזכור שם אביהם. ככל הנראה מדובר ברשימה של חלק חשוב של הפקידות הגבוהה בשנים אחרונות לקיום ממלכת יהודה. באחת הבולות ניתן לקרוא בוודאות את שמו של גמריהו בן שפן, הנזכר בספר ירמיהו בזמנו של יהויקים מלך יהודה.
החלקלקה המדורגת. תחילה חשבה קתלין קניון שחפרה במקום כי המבנה המדורג הוא חלק מהביצור של בית שני, היות שהיה ליד החומה החשמונאית. עם הסרת הרצפות של "בית אחיאל" על ידי משלחת שילה התגלה כי המבנה המדורג ממשיך להופיע מתחת לרצפות כאשר קירות "בית אחיאל" בנויים ישירות על גביו, לפיכך הוא מוקדם לבית אחיאל המתוארך למאה ה-8 לפנה"ס. על סמך הקרמיקה המתייחסת למבנה המדורג יש לתארכו למאות ה9-10 לפנה"ס לימי דוד ושלמה. מבנה זה הוא קיר תמך, זהו המבנה הגדול ביותר שנתגלה עד כה מתקופה זו. החלקלקה תמכה במבנה שניצב בראשה, כנראה בביצור האקרופוליס. כאשר התמוטט הקיר בחלקו, בנו על יסודותיו את בית אחיאל במאה ה-8 לפנה"ס. ייתכן שהדבר משקף את הדרישה ההולכת וגוברת לשטח בנייה בתוך העיר המבוצרת, אולי בעקבות זרם פליטים מממלכת ישראל והירידה בחשיבות האקרופוליס הישן לאחר הקמת האקרופוליס החדש במעלה הר הבית.
המצודה הכנענית. המבנה המדורג בנוי על מסד המורכב ממערכת של קירות שיוצרים "ארגזים" ממולאים בקירות אבן. המסד מתוארך לפי חרסים למאות 13-14 לפני הספירה, לתקופה הכנענית המאוחרת. ככל הנראה זהו מסד למצודה, אולי מצודת ציון.
עיר דוד: מכאן הכל התחיל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3310473,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3376407,00.html
http://www.antiquities.org.il/images/archinfo/061-090/081.pdf
ברוב התקופה יש שתי ממלכות, יהודה וישראל. ממלכת ישראל היה הגדולה ביותר, מבית אל עד דן. היו לה כמה חילופי בירות, שכם, תירצה אבל בסופו של דבר קונים מאדם ששמו שמר את העיר שנקרא שמרון. היא היתה יכולה להיות גן עדן לחוקרים כי יש הרבה עדויות. מתוקפת מלך עמרי. אבל היא יושבת בראש הר, נחפרה בשנות ה- 30 והתגלה שבתקופת ההלניסטית ורומית היתה עיר מאוד גדולה ושמה סבסטיה. האזור היה מיושב פאגאנים (תערובת של חיילים מוקדונים ותושבי הארץ). והורדוס הוסיף עליהם חיילים משוחררים, שהבטיחו את נאמנותה של העיר למלך מלך. הורדוס עשתה בה אותו דבר כמו בהר הבית, גילח את ראש ההר ובנה עליו מקדש מקדש מפואר לכבוד הקיסר אוגוסטוס. אשר על שמו גם נקראה עתה העיר – סבסטיה. מן המקדש נשתמרו יסודותיו בלבד. מרשימה במיוחד היתה הרחבה שנבנתה לפני המקדש (גם היא נזכרת בכתבי יוסף בן-מתתיהו) כ – 80 מטר אורכה וכ – 50 מטר רוחבה. הרחבה, שהיתה מוקפת עזרות עמודים, נבנתה בחציה הצפוני על-גבי המדרון התלול של האקרופוליס, זאת בעקבות מיבצע הנדסי מקיף. בשומרון מצויים רחוב עמודים מפואר ובנייני-ציבור (שוק מרכזי ותיאטרון) שנבנו לאחר ימיו של הורדוס, אולם, אין ספק כי גם בימיו זכתה העיר למוסדות-ציבור דומים. בניין ציבורי אחר, שניתן לייחסו לימי הורדוס נחשף בצפונה של העיר, במורד הגבעה, והוא איצטדיון גדול מוקף עזרות עמודים. עיר המגורים מימיו של הורדוס, על רחובותיה, עדיין לא נחשפה. כאשר מגלחים את ראש ההר אז כמעט את כל השרידים של שומרון נמחקו ואינם. אולי כאשר יחקרו את מדרונות ההר אולי תתגלה את העיר הישראלית של אנשים הפושטים. מה שכן התגלה היה אקרופוליס, העיר העליונה של שומרון, העיר המלכותית. נשמר חדר אחד חתיכות השנהבים שהשתמשו על מנת לשבץ רהיטים.
אישה בחלון. המקור הוא פניקים. נמצאו אותם בהרבה מקומות. המצאי לקישוט מאוד נפוץ במזרח הקדום. האישה מופיעה על עמודים. בחפירות ברמת רחל נמצא ארמון ובו עמודים שהיו חלק ממרפסת מאוד דומים לשנהבים. הנשים שצופות בחלון.
שני תבליטי-שן מארמון אחאב בשומרון
כל ההתייחסות על ארכיאולוגיה מקראית, מי בנה את המבנים המפוארים, את השערים במגידו, את היצורים מתחיל עם אותו פסוק בספר מלכים א פרק ט-15.
וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו ואת-גזר
יוצאים מן נקודה הנחה שאם מוצאים במגידו מבנים מפוארים אז סימן שהם נבנו על ידי מלך שלמה. אם מוצאים שער בתל מגידו אז גם צריך להיות בתל חצור ובתל גזר.
תל חצור. בחלקה המזרחי של העיר התגלה שער בחומה מימי שלמה. השער וחדרי המשמר בנויים במתכונת זהה לשערים בגזר ובמגידו. השער שומר ושוחזר אך עדיין יש צורך בדמיון רב כדי לראות שער עיר ענק המתנשא לגובה של 10 מ' לפחות ובו מגדלים, מעבר שער ושלושה חדרי משמר מכל צד. שימו לב למיקומו של השער ב"אמצע" העיר העליונה – דבר המעיד על כך שחצור הישראלית היתה עיר זעירה לעומת העיר הכנענית הענקית. מאוחר יותר ירחיבו מלכי ישראל את שטח העיר, השער יצא מכלל שימוש ושער חדש ייבנה סמוך לסככת השומר בכניסה לאתר.
חלק מהחופרים מעונינים לאחר את השער בשנים וליחסו למאה התשיעית כלומר לימי אחאב. החפירות מראות בבירור ששער זה לא היה יכול להבנות מאוחר למאה העשירית כלומר הממלכה המאוחדת. במאה התשיעית (ימי אחאב) הוגדלה העיר לכל שטחו של התל העליון השער נדד מזרחה והעיר הוקפה בחומה מלאה. במקומות בהן פגשה החומה המלאה את חומת הסוגרים הקדומה ,מילאו המבצרים את החומה באבנים והפכוה למלאה.
תל גזר. ארכיאולוגים רבים סבורים כי השער הוא מימיו של שלמה המלך. השער היה שער שש תאי כנעני אופייני. החלל הפנימי הכיל ספסלים, גג סטנדרטי ותעלת ניקוז. השער אולי נראה אחרת אבל זה אותו מבנה של שער. זיהוי השער, מהווה תהליך ארכיאולוגי המעגן את הממלכה המאוחדת בשטח.
שער שלמה. הכניסה הראשית לגזר המיוחס לימי המלוכה העברית, נבנה על גבי שער קדום יותר. המאה העשירית לפנה"ס.
גם בלכיש ובאשדוד יש שערים מאוד דומים אולי המודה באותה תקופה. הדוגמה הכי מעניינת של שער עיר ששרד הוא שער עיר דן. יש לו כמה שלבים. העיר מוקפת חומות עם אבני בזלת. בכל המכולל של השער יש שער חיצוני, שער פנימי שני. כל הכניסה לעיר היתה מאוד מורכבת. ברחבה של השער יש מבנה עם בסיס לעמוד. יכול להיות שישב שם את המלך, או נציג של המלך, או שופט או פסל.
החוקרים מעריכים כי מדובר ב'אפיריון': ייתכן שכאן הוצב כס המלך או כס השופט שישב בשער העיר, כפי שמתואר דוד המלך (שמואל ב' י"ט 9): "ויקם המלך וישב בשער ולכל העם הגידו לאמור: הנה המלך יושב בשער. ויבואו כל העם לפני המלך". ליד האפיריון ניתן לראות מצבה נוספת ששימשה להגשת מנחות ולהעלאת קטורת.
תל באר שבע הו מאוד מעניין. חלק גדול ממנו נחפר. הוא קטן, בסה"כ 17 דונם. תל באר שבע היתה מרכז מנהלי. ישוב שם חיילים, מספר פקידים שהיו אחרים על גבית מיסים, נציגות של השלטונות וכמה סוחרים. היתרון הגדול של באר שבע הוא שלא קיימת הרבה מאות שנים, מבראשית המלוכה ועד מסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס, היא נהרסת ולא נבנתה שוב. אפשר לראות בשכבה האחרונה שזאת עיר מאוד מתוכננת, רחובות שחוצה באמצע ורחובות מסביב. מחסנים, בתים של שתי קירות עם חלל באמצע כאשר הקיר העורפי הוא משמש גם בתוך חומה, כך חוסמים הרבה מקום.
בכל שער יש משהו אחר, הוא עשוי מלבנים ויש ספסלים מסביב, אנשי העיר היו יושבים בהם. אחד הדברים הכי מדהימים שהתגלה בבאר שבע זה מפעל המים שלה. אחד הסימנים שמצביעים על קיומה של ממלכה זה קיומה של מפעל המים. ניתן לראות במגידו, בירושלים, בחצור. כדי לבנות אותם נדרש הרבה משאבים, טכנולוגיה שדורש. במגידו המעיין היה מחוץ לחומה לכן בנו מנהרה מתחת לעיר, אז עשו פיר עם מדרגות. בחצור המנהרה הגיעה למפלס מי תהום. בבאר שבע בתחילת החפירות זיהו את פתח הבור אבל לא חפרו אותו. לא צריך לחפור מה שלא מוכרחים. מאוחר יותר רשות הטבע והגנים חפרו את מפעל המים. מצאו פיר של עומק 20 מ. כמו שהוא היה, כלומר, אותם מדרגות. הפיר מוביל למאגרי מים גדולים מאוד, כל הקירות עם טיח. המים מגיע מתעלות וכנראה כלתה מים בעת שיטפון. בנחל באר שבע פעם או פעמים בשנה יש שיטפון. נדרש כאן ידע הידרולוגי במאה ה- 9 לפנה"ס. מפלס מי תהום נמצא אולי 50 מ. מתחת לתל. בכל מקום התאימו את שיטת הספקת המים לתנאים של המקום. לא רק הנבטים ידעו את שיטת הגירת המים.
אחד המבנים מאוד דומים למגידו אבל הם לא אורבות, מבנה מלבני ארוך עם מעבר אמצעי ותתי חדרים בשני הצדים. בכל המחסנים היו הרבה קנקנים, כאן מאוד ברור שהשימוש היה לאגירה. יחד עם זה המקום היה איסוף המס, כלומר, אנשים משלמים עם סחורה, גרעינים, שמן כי לא היה כסף באותה תקופה. אדם מגיע עם החמור שלו וקושר אותו במחסן. גם החמור משאיר את מס שלו J.
תל באר שבע:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11398
http://www.bibleage.com/site/beer_sheva.html
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2115636,00.html
בנית מלכותית, פאר מלכותי בתקופת המאה ה- 9 זה בניה מונומנטלית עם עיטורים יפים, עם כותרות שנקראות "פורטו יוניות". לא יודעים את המקור אבל יש הנחה שכל הארכיטקטורה מפניקיה כי בתנ"ך מסופר שדוד ושלמה הביאו מומחי בניה ממלך צור. עם ישראל למד מהפניקים איך צריך לבנות.
מה מאפיין את תקופה: ממלכתיות, עיור, תכנות, בנית ציבורית, ביצורים (חומה), מפעלים, מקדשים, קבורה.
גרים בערים, העיור הוא מאוד אופייני, אין יותר ישובים קטנים. עיר מתוכננת עם ביצורים. יש בניה ציבורית, סוגים שונים של חומות, שערים, מפעלי מים, מקדשים ועדות של חברה הירכית על ידי בניה מונומנטלית, אנשים מכובדים נקברים בצורה יותר מפוארת ולא כל כך קשור למלכים.
תל בטש, הוא מזוה עם תמנה המקראית, בה גרה אשתו השניה של שמשון. החפירות הראשונות בתל נערכו כבר בשנת 1979 בהם נחשפו שרידי ביצורים ומבנים מימי מלכי בית דוד השייכים למאה ה-7 לפנה"ס והמאה ה-8 לפנה"ס, באחד מהמבנים הללו נמצאו קנקני חרס שעל אחד מהם נתגלתה הכתובת: "למלך". בתי מגורים שלו הוא מסוג ארבע מרחבים. בכל הארץ בתקופת הברזל כולם בונים באותה מתכונת.
אתר תל בטש:
http://www.bibleage.com/site/batash.html
בתקופת הכיבוש האשורי את הערים הנמצאות האזור ההשפלה היו בהן תעשיה שמן אדירה. מסביב לתל עקרון נמצאו 150 בתי בד, כלומר, אזור תעשיה. עשו חשבון והיה אפשר להפיק 500 טון שמן שהלך בסחר בעיקר למצרים. היום אנו רואים אמבטיות מאבן שבה היו מרכזים את הזיתים, אחר כך היו שמים בסלים ומעבירים אותם למתקן לסחיטה.
זיתים כתושים הועברו ל-"עקלים", הם סלים קלועים חבל או סיבים. הסלים הונחו במכבש ייעודי ובסיבובו לחץ את הסלים וסחט מן הזיתים נוזל. שיטה נוספת לסחיטה הייתה הנחת קורת העץ כבדת המשקל על הסלים. היו שמים קורת העץ בקיר לכן מצאו בקירות את חור. בפעולה זו שימשו הסלים כמסננת. השמן והמוהל (נוזל נוסף בלתי שמנוני המצוי בזית) טפטפו החוצה ואילו הגלעינים, הקליפה ושאר הפסולת שנקלעה בין הזיתים נותרה בתוך הסלים. פסולת זו כונתה במשנה "גפת" ושמשה להאכלת בהמות ולהסקה. בחפירות נמצאות את המשקולות.
הים אזור השפלה אינו נתאים לגידולי זיתים.
כלי עבודה מברזל שנמצאו בתל מקנה.
פולחן: מקדשים, במות וחפצי פולחן.
באיזה מידה אפשר למצאו עדות ארכיאולוגית לפולחן הישראלי. הוא היה עמור להיות שונה מפולחן של העמים השכנים ומבטה את התפיסה המונותאיסטית שאין פסל ודמות. אם אנו יכולים במבחן הארכיאולוגי לאשש (apoyar, sostener) את הייחודיות הזאת של הדת הישראלית. מה שאין זה בית המקש בירושלים. בגלל הפרטים הרבים במופעים בתנ"ך הרבה אנשים ניסו איך לדעתם נראה המבנה. לפי הפרטים המבנה הוא דומה למקדשים שהיו בסוריה. היו להם שלושה חללים, החל קודש הקודשים. מה כן יש לנו?
בתל דן התגלה מתחן מקודש שמתוארך בסוף המאה ה- 10 והוא מתקיים עד התקופה ההלניסטית, כלומר, מאות שנים. יש בו גם מזבח ובמה עם מדרגות שהיו עולים כדי לבצע את פולחן. נמצאו צלמיות וכלי קודש. ראש שרבוט של כהן. זה מקום פולחן חיצוני ואין בית מקדש בנוי.
בכניסה של תל דן נמצאו מצבות קטנות עומדות. יש תאור בתנ"ך על במות השערים, יכול להיות שיש קשר. במצבות אין דמות ומסמלות כנראה אלוהות. על ידן מצאו הרבה בקבוקים קטנים שחלק מהפולחן לפני שנכנסים. אם הרפורמות הפולחניות בסוף בית הראשון הורסים אותם.
ממצא הכי מרתק נמצא בבאר שבע, במבנה של המחסנים בנוי באבנים גדולים אהיה אבן משרטטת והוציאו אותה החוצה ומסתבר שלאבן יש קרן. באותו רגע היה ברור שזה אבן של מזבח, מזבח קרניים. היה בבאר שבע מזבח עם קרניים שהוא לא תיקני בגלל שבנוי מאבנים משורטטות ומשהו פירק אותו והכניס את האבנים בצורה מאוד מסודרת במחסן. אנו יודעים מי בנה את המחסנים, מלך חזקיהו כהכנה למרד לאשור בשנת 701 לפנה"ס הוא גם רצה לעשות רפורמות דתיות, גם יודעים שבאר שבע היה מקדש, הנביא עמוס מדבר עליו, לא זורקים חפצים מקודשים ולכן השתמשו כאבנים.
הפתעה נוספת נמצאה בתל ערד. בחלק העליון יש מצודה מתקופת הישראלית. היא נהרסת ונבנתה מספר פעמים כי יושבת על הגבול. שליש ממנה נבנתה על מקדש, יש חצר גדולה עם מזבח תיקני כפי שכתוב בתנ"ך. גם נמצאו חדר פנימי עם מצבות, המקדש אחר כך יצא משימוש ובנו עליו חלק מהחומה.
היו מקדשים במקומות שונים במדבר יהודיה אבל בשלב מסוים הפסיקו את פולחן ועבר רק בירושלים.
אין בית בישראל שלא מוצאים צלמיות עם שדים גדולות, מקובל לקרא להם צלמיות פריון. לפעמים מקשרים את הצלמיות עם "עבודה זרה".
מבנה מגורים קטן שנמצא בתל קטן, תל חווילפה (תל חליף) בגדול הנגב. אנשים הקדישו מקום בבית עבור הצלמיות. למי מיועד הפולחן?
בצפון סיני באמצע שום דבר התגלה מקדש, כונתילת עגירוד, מקדש לה'. מצאו שם חפצים פולחנים וגם מצאו כתובות. קנקנים עם ציורים וכתובות. כל מיני פעולות שאופייניות לעולם הכנעני. הכתובת על גבי הפיטסים: אמור לההליו וליועשה ולברכת אתכם "ברכת אתכם ליהוה שמרן ואשרתה". הדבר הזה מאשש דברים שהיו ידועים במחקר קודם, יש הבדל בין מונח עממי ולבין הלכה. אפשר לראות תהליך של התגבשות בעולם היהודי, אולי בתקופה שבה חשבו שלאלוהות יש בן/בת זוג עד שהתגבש הרעיון שלאלוהות אין זכר ונקבה, זה מופיע במקדש בסיני.
בין מונותאיזם טהור לאשתו של אלוהים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/949250.html
מנהגי קבורה. במידה רבה משקף את המעמד החברתי ודתיות של אנשים באותה תקופה. כמות הקברים של תקופת בית ראשון שנמצא, יש בין 100 ל- 150. לאורך הדורות חיו ומתו הרבה יותר. חלק גדול של האוכלוסייה כאשר נפטר היו קוברים אותו באדמה, אם לא שמים מצבה אז תוך מספר שנים הקבר נעלם מהעין ועוד מספר שנים גם אפילו את עצמות מתפזרות ונעלמות. מה שורד? רק הבניה המפוארת. אנו מכירים מספר בתי קברות. בירושלים בתי קברות של תקופת בית ראשון, אפה שיש קברים אז אין ערים, כלומר, בתי הקברות הם הגבולות של העיר. אנשים נקברים מחוץ גבולות העיר או חומות העיר. כאשר העיר הפשטה אז העבירו את הקברים או עצמות למקום אחר. בעת בניית כביש 6 אז התגלו קברים ונדרש לבנות גשרים או פתרון אחר אבל לא מזיזים אותם.
מלכי בית דוד נקברו בעיר דוד ועד היום לא יודעים אפה נמצא המקום. אחד הבית הקברות הכי חשובים בירושלים היה בכפר שילוח, מצד השני של נחל הקדרון, במצוק כפר השילוח, בתוך המצוק רואים חלונות בחלק התחתון של המצוק, הם כניסות למערות קבורה מתקופה בית ראשון מאה ה- 2, הקברים חצובים בסלע, חדרים ישירים, כלומר, רצו לתת לקבר צורה של בית. הניחו את הנפטר על הרצפה, בדרך כלל סידרו מקום לראש, משנת לראש. מערת הקבורה היתה משפחתי, כאשר נפטר עוד בני משפחה אז היו מזיזים את העצמות ולשים אותם ביחד. "לשים את העצמות עם הסבים". מנהג הקבורה אומר שבתקופת בית ראשון אין שום התייחסות של כבוד לגופה של הנפטר, אין אמונה בשום דבר שקשור לאחרי המוות, זה מתחיל בתקופה בית שני ובעקר עם הנוצרים. כבוד האדם במותו אבל אין אמונה בתחייה המתים וצריכים לשמור על הגופה. בתי הקבורה בכפר השילוח הם מאוד מפוארים, נמצאים גם במקום מאוד מרכזי, מול עיר דוד. באחד הקברים נמצאה גם כתובת
– "זאת [קבורת…] יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמת אמתה עמו. ארור האדם אשר יפתח זאת".
יש קבר שנראה כמו בית, חצוף בסלע, נקרא קבר בת פרעה. למה? מפני שמלך שלמה בנה ארמון לבת פרעה. את הארמון לא מצאו אבל מצאו קבר בסגנון מצרי.
שתי מערות יוצאות דופן נמצאות בירושלים המזרחית בתוך מוסד סנט אטיין, נמצא על ידי תחנת המרכזית של אוטובוסים מזרח ירושלים. יש מנזר גדול, בחצר שלו יש קברים. חשבו בהתחלה שהם מתקופה בית שני עד שד"ר גבי ברקאי אומר ששייכים לסוף בית הראשון. אולם גדול עם חדרים שיוצאים ממנו. בכל אחד מן החדרים נמצא משכבים, מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל הבשר. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב בתחתית המשכב ונקרא "מאספה". היום יש עצמות אבל הם של נזירים.
סנט אטיין:
http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=5&subID=451&docID=22621
ד"ר גבי ברקאי גילה מערכת קברים באזור הסינמטק בירושלים, צמוד למרכז בגין, מתחת לכנסיית הסקוטית, יש מספר קברים בתוך מערות חצובות בסלע. מערות קבורה מכתף הינם. בשלב מסוים, אולי בתקופה הביזנטית, רוב התקרות נהרסו, כנראה לשם חציבת אבני בניין, אז נשארו מערות פתוחות. הן היו מערות עבור הרבה נפטרים, היה אפשר להשכיב 6 נפטרים. מי שיתבונן היטב על המשכבים השונים, יוכל להבחין שבחלק מהם גם מעין 'כרית' אבן, שהוכנה למצע הראש, לנוחיות ויחס מתחשב בנפטר. הקברים מתוארכים לבסוף בית הראשון, אולי בתקופת המרד כי באחת הקברים האלה נמצא קערות קטנות, הרבה נרות ובקבוקים קטנים. הבקבוקים הקטנים אלה היו מכינים בושם כי סביר להניח היה שם סירחון מאוד חזק. הנפטרים היו קוברים עם התכשיטים, טבעות, פסיקות לחזקו או קישרו את הבגדים, עגילים, חותמות, כלים לאיפור. מי שנקבר במערה היו גם אנשים שנהרגו בעת מצור על ירושלים לכן נמצאו הרבה חיצים שהיו בתוך גופותיהם של הנפטרים.
משכבי ראש מסותתים
בין שאר הממצאים נמצאו שני קמעות עשויים מכסף טהור, מגולגלת, אחת התגליות המרשימות והחשובות ביותר במקום זה. לאחר שמומחים הצליחו לפרוס את הלוחית, התברר שחרוט עליה בכתב עברי עתיק, כתב קמיע, ובו שם 'יהוה', עם ברכת כהונים המסורתית, "יברה וישמרך יארה פניו אליך וישם לך שלום". זהו הנוסח הקדום ביותר של ברכת הכהנים שנתגלה עד עתה, ומעיד שברכה זו התגבשה עוד בימים בהם המקדש עמד על כנו, ובכך ייחודן של הקמיעות. כיצד השתמשו בקמיעות? יתכן והשחילו חוט בחלל שבמרכז וכך ענדו אותן, יתכן שהן הושמו בכלי קטן מחומר שלא שרד (אולי עור) ונענדו על הגוף, מנהג המוכר מתרבויות אחרות באזורינו. יתכן וזוהי עדות לכך שיישמו את החוק בדברים ו, ח,: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך".
רב היבטיים על ארץ ישראל 
