עקרונות האסלאם

כתיבת תגובה

19-11-09

עקרונות האסלאם

יסודות האמונה

יסודות המעשה

אלוהים

שהאדה

מהלכים

א-זכאת

נביאים

תפילה

כתובים

צום

יום הדין

עליה לרגל

 

ג'יהאד

 

חייבים לתרגם את האמונה לחיי המעשה אחרת זה פילוסופיה. בנצרות ניתן לבקר הכנסייה פעם בשנה אז האסלאם שואל איזו מן דת זאת. באסלאם כל הזמן האדם עומד במבחן. האלוהים של האסלאם שונה, אדיר, גדול, עצום. אין קשר בין אדם והאלוהות. לאומת זאת ניתן לראות ביהדות כאשר יהודי מתפלל, כלומר, תפילה, אני ממבקש ממנו לשפוט את מעשיי, כלומר, זה משפט. אילו המוסלמים אומר צלאה (6), אני כנוע לפניך ואין לי שום ערעור לפניך.

לאלוהים משרתים מהלכים. האל מוסר למהלך נביאים שמתרגמים את דברי אלוהים. לנביאים יש כתבים קדושים. תוכן העיקרי של הכתובים הוא יום הדין, גזירת הטוב והרע. בודקים את המעשים וכך יודעים אם מגיעים לגיהנום או לגן העדן. 

המוסלמים מצפים להגיע לגן העדן ויודעים שבסופו כך יהיה. אם יהודי ומוסלמי נדונו לגיהנום, המוסלמי אחרי 70 שנה חוזר לגן העדן. פוסקי ההלכה המוסלמי לא מוכנים לכתוב על מתאבדים שמפעילים חומר נפץ והורגים אנשים.

ביסודות המעשה. המצוות העיקריות באסלאם. חמש עמודי האסלאם: שהאדה, א-זכאת, תפילה, צום, עליה לרגל.

יסודות האסלאם מופיעות בקוראן. לפעמים מה שכתוב זה שונה ממה שנהוג, מחלוקת שקיימת בעולם האסלאמי. הרבה מנהגים נקבעו אחרי מות מוחמד. לדוגמה כמות התפילות, בקוראן כתוב שלושה והמוסלמים מתפללים חמש פעמים ביום. לא תמיד חשוב מה שכתוב אלה מה שעושים. בהתחלה האסלאם הלך יותר לעשייה ופחות לאידיאולוגיה. אם האידיאולוגיה מפריע אז נותנים פרשנות אחרת.

1) שהאדה = עדות

הדבר הראשון הוא שהאדה. הקרדו "אני מאמין" של האסלאם הוא "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". נוסח זה מכונה "שהאדה" (עדוּת). אמירתו נחשבת כהבעת דבקות באסלאם, והיא המרכיב המרכזי בטקס ההתאסלמות. כל אדם שאומר את השהאדה מול שני עדים אז באותו רגע הוא מתחיל להיות מוסלמי. כל אדם שמציג את עצמו כמוסלמי מבקשים ממנו לומר את שהאדה.

הצהרת דבקות בשני עקרונות-היסוד: האמונה בייחוד האל והאמונה בשליחותו של מוחמד.

פסוק אחד אבל הוא לא מופיע בקוראן. הפסוקים הקרובים ויותר

סורה 3: פסוק 18. אלוהים עד כי אלוה מבלעדיו, וכן (יעידו) המלאכים ואנשי העדת, ומנהגו צדק. אין הלוה מבלעדיו, האדיר והחכם.

סורה 13: פסוק 30. הנה כך שלחנו אותך בקרב אומה אשר היו כבר אומות לפניה, למען תקרא בפניהם את אשר גילינו לך. הם כופרים ברחמן, על כך אמור, הוא ריבוני ואין אלוה מבלעדיו. עליו אסמך ואליו תשובתי.

טהר האמונה. סורה 112: פסוקים 1-4. בשם אלוהים הרחמן והרחום.
1. אמור, הוא אלוהים אחד,
2. אלוהים לעד,
3. לא ילד, ולא הולך,
4. שווה לו אין גם אחד.

מנהג השהאדה התחיל אחרי עריכת הקוראן, כלומר, תורה שבעל פה. אי לכך ניתן למומר שהקוראן אינו הפוסק האחרון בסוגיות אלו. הרחמן הוא שמו של האל בערבית.

קיימים היסטוריונים הטוענים שלקחו אותה מהיהודים. לא יודעים מתי אבל הדמיון הוא מאוד גדול. לאומת זאת קיימים היסטוריונים הטוענים שלא יכולים להוכיח ואולי היהודים והמוסלמים העתיקו ממקור אחר. מוחמד לא ניסה ליצור דת חדשה אלא ללכת בדרך של המונותיאיסטית, אל אחד. הוא היה בטוח שהיהודים והנוצרים גם ילכו בעקבותיו. היהודים יכלו להגיד את הפסוק אבל עבורם הנבואה פסקה ואין יותר נביאים. מוחמד לא שלל את הנביאים הקודמים. לפי האסלאם אברהם בנה את הכעבה ואת בית המקדש. לפי התנ"ך אברהם בא לבית אל ומקים משבח, חזר לירדן ושוב מגיע לארץ, ירד למצרים וחזר לארץ, יעקב ממשיך את דרכו בצורה יותר קשה, כאשר יעקב יורד למצרים מבקש להחזיר את עצמותיו לארץ. כל הזמן יש קשר לארץ ישראל. מה נשאר לערבים לעשות? אפה יהיה בית המקדש? אז מצאו פיתרון. קודם כל אומרים שאברהם שייך לשמיים בדומה לישוע. הם נשלחים על ידי האל, לא יכולים להיות נביאים אבל כן יכולים למלא את התפקיד של משיח. ישוע מופיע בקוראן ומרים היא האישה היחידה שמופיע בו. לפי האסלאם ישוע לא רצה ליצור דת חדשה, זה נעשה על ידי אנשים שבאו אחריו, הרומאים 300 שנה אחרי מותו של ישוע. לכן זה הכול זיוף וצריכים לחזור למקורות הראשונים. אותו דבר אומרים לגבי היהודים.

2) זכאה = צדקה

א-זכאה או א-זכאת (בתעתיק מדויק: אלזכאה). המצווה מחייבת את המוסלמי לתרום מכספו לצדקה. כאשר יוצאים למלחמה ואם החייל לא חוזר ממנה, נפגע או לא מתפקד המסגד צריך לטפל בו. מוחמד לא השאיר את המשימה לידי שליטים כי כול הזמן יש תחלופה של שליטים אבל המסגד הוא נצחי. המסג מטפל בכל הבעיות החברתיות שהמדינה היתה צריכה לטפל. לכן צריכים לשלם מס למסגדים ולא לשליטים. המיעוט היהודית לאומת זאת שילמה מס לשליטים. לפי אלו קריטריונים ניתן לגבות את הכסף, כמה פעמים בשנה. הם לקחו בחשבון את העיסוק כמו גידולי שדה, בעלי חיים וכולי.

כמה כסף צריך מוסלמי לתרום?

כללי חלוקתה. סורה 9: פסוק 60. כספי הצדקה נועדו רק לעניים ולנזקקים ולמופקדים עליהם, ולאשר יש לקרב את לבו, ולשחרור עבדים, ולמרעים תחת נטל חובות, ולמען אלוהים, ולהלך בדרכים. כך ציווה אלוהים, ואלוהים יודע וחכם.

צריכים לחלק את הכסף לשמונה סוגים: 1) עניים, 2) נזקקים, ילדים יתומים 3) מופקדים עליהם, כלומר, אלו שמטפלים בעניים והנזקקים. במילים אחרות עובדים סוציאליים. 4) לאשר יש לקרב את לבו, אלו שיצאו בשליחות האסלאם. 5) שחרור עבדים, כל עבד שקיבל את האסלאם אז מקבל מיד את שיחרורו אבל אחרת נשארו עבדים. לאומת זאת כל אדם נולדים שווים וחופשיים ונשארים שווים וחופשיים. 6) מרעים תחת נטל חובות, כלומר, פושטי רגל. בעבר המוסלמי היה לוקח את כל משפחתו ויוצא למדבר. מוחמד פנה בעקר לעשירי מכה לעזור להם. 7) למען אלוהים. מוחמד דאג שכל מי שיצא למלחמה ושנפגע או מת למאן האסלאם הקבל עזרה. 8 ) להלך בדרכים. חאנים או אכסניות בדרכים שהיו שומרים על האנשים והעדר כאשר נדדו ממקום למקום.

מצווה על המאמינים. סורה 2: פסוק 177. לא יהיו מעשיכם טובים אם רק תטו את פניכם לעבר המזרח או המערב. המעשים הטובים הם נחלת המאמין באלוהים וביום האחרון ובמלאכים ובספר ובנביאים, והמעניק מרכושו על-אף היותו אהוב עליו, לקרובי המשפחה והיתומים והנזקקים ולהלך בדרכים ולקבצן, ולשחרור עבדים; והמקיימים את התפילה והנותנים זכאת, והמקיימים חוזים אשר התחייבו לקיימם, והעומדים בעוז רוח באסון ובצרה ולעת מלחמה – כל אלה, אמת בפיהם והם היראים.

הסבר:  קל יותר להבטיח מאשר לקיים. זאת יודע כל אחד. מבוגרים נוהגים לחתום על חוזים ולגשת אל בתי-משפט כשאחד הצדדים מפר את הבטחתו. ואולם לא תמיד אפשר לחתום על חוזה, ודאי לא בקרב ילדים. אנו רוצים לחנך את ילדינו שיעמדו בהבטחותיהם משום שחברה שבה למילים אין ערך ואי-אפשר לסמוך על איש היא אנרכיה. הדרישה מן האדם שיעמוד בהבטחתו הופכת גם אותו לאדם אמין בעיני עצמו ולא לשקרן. כך הוא מבין כמה חשוב שלא להשלות את האחר ולא לעורר בו ציפיות לדברים שלא יתגשמו. הוא מבין שגם אם לוחצים עליו להתחייב עליו להדוף את הלחץ ולחשוב פעמיים אם הוא מעריך שהוא יכול ורוצה לעמוד בהבטחתו. מוטב לומר "לא" ולהתעמת עם האחר כעת מאשר להבטיח ולא לקיים. לאחר שהאדם הבטיח עליו לעשות כל מאמץ כדי לעמוד בדיבורו. והקוראן אמנם מעודד אנשים לקיים את התחייבויותיהם.

עונש מונעיה. סורה 41: פסוקים 6-7. אמיר, אני רק בשר ודם כמותכם, נגלה לי כי אלוהיכם, אלוה אחד הוא. הישירו לכת לקראתו ובקשו את מחילתו. אבוי למשתפים, אשר אינם נותנים זכאת וכופרים בעולם הבא.

הסבר: המילה שבה אללה משתמש ל-"בן אדם" היא בַּשַׁר ולא למשל אִינְסָאן שמשמעותה דומה. הבחירה הזאת היא לא מקרית מכיוון שהפירוש המילולי של בַּשַׁר הוא עור חשוף, ואללה (סובחאנהו ותעלה) רוצה להדגיש בכך שהנביא מוחמד הוא בשר ועצמות כמו כל אחד מהם. ההבדל היחיד הוא בכך שניתנת לו התגלות על כך שהאלוה שלהם הוא אלוה אחד כלומר ללא שותפים.

שכר נותניה. סורה 4: פסוקים 161-162. ולקחו ריבית אף כי זו נאסרה עליהם, ואכלו את ממון האנשים בלא צדק. לכופרים אשר בהם, והמאמינים אשר יאמינו באשר הורד אליך ממרומים ובאשר הורד ממרומים לפניך, ומקיימי התפילה ונותני הזכאת והמאמינים באלוהים וביום האחרון, לכל אלה ניתן שכר כביר.

3) צלאה = תפילה

חמש תפילות ביום, זה לא מעט. בהתחלה היו רק שתים, אחר כך שלוש. התפילה יכולה לקחת כ- 10 דקות. אין אצל המוסלמים אנשים חילונים. השליט מנצל את התפילות ביום שישי על מנת להופיע במסגדים ומדבר על פעילותו. הרבה שליטים נרצחו בתוך המסגדים כי לא ניתן להיכנס בו עם נשק או שומרי ראש.

סורה 1: פסוקים 1-7. פתיחה

1. בשם אלוהים הרחמן והרחום
2. התהילה לאלוהים ריבון העולמים,
3. הרחמן והרחום,
4. המולך ביום הדין.
5. אותך נעבוד לישועתך נקווה.
6. נחנו באורח בישרים,
7. אורחם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר ניתכה החמה עליהם, ולא של התועים.

התפילה הזו צריכים לומר 5 פעמים בכל יום וכל פעם 5 פעמים. במשך היום אומרים 25 פעמים את התפילה. מכיוון שרוב אנשים לא ידוע לקרוא אז התפילה היא מאוד פשוטה ולומדים בעל פה. אמרים אותה כל כך הרבה פעמים וכך כולם זוכרים אותה. אין תפילות אחרות.

קיים שוני בין האל היהודי והאל המוסלמי. האל המוסלמי נמצא במעלה, מאוד רחוק מהאדם, האדם לא יכול לפנות אליו אלא רק דרך מגשר. האל מעולם לא עונה כי הפער בין האדם לאלוהות הוא מאוד גדול לכן אומרים אלוהים ריבון העולם, כלומר, כל היקום, האנושות שייכים לאל.

שוב חוזרים על שמו, רחמן והרחום

המולך ביום הדין, זה מבחן של האסלאם. אחד הדברים שגרם פחד מהמאמינים. יום הדין בידי האלוהים, הוא הפוסק והוא התחשבן עם כל אדם על מה שהוא עושה בימי חייו. לאן שהבדואי הולך ואיך הוא חי יום יום האל עוקב אחריו. הבדואים אף על פי כן חוזרים לגל פשעים אז מוחמד אמר להם שהאל הטיל עליו את התפקיד לפקח על המעשים של המאמינים, הוא קובע את יום הדין ובשם האלוהים הוא מדבר.

האל  =  מלכים  =  מוחמד

סורה 17: פסוקים 78-79. קיים את התפילה מנטות השמש ועד אשר יחשיך הלילה, ולעת קריאת שחרית. קריאת שחרית, עדים רבים לה. ובלילה רום לתפילה ותהיה זאת לך תפילת מוסף, ואולי יואיל ריבונך להעירך לחיים במקום מהולל.

אסור להתפלל כאשר השמש סורחת או זרחת החמה כי יכולים להבין שמתפללים לשמש.

כמה תפילות קיימות בקטע? שלוש תפילות.

כנראה בתקופת הג'אהליה לא היו תפילות. אין תעודות מאותה תקופה.

בתוקפת מכה כל מוסלמי היה מחויב להתפלל פעמים ביום, בוקר וערב. לא היה חייב להתפלל בלילות. הפניה היתה לכיוון ירושלים אף על פי שלא מופיע ירושלים בקוראן. מוחמד ראה את היהודים ולכן אמר למוסלמים לעשות אותו דבר.

למוחמד היה יהודי ושני נוצרים שלימודו אותו תורה. שמותיהם לא ידועים. יכול להיות שהשמות נמחקו בעת עריכת הקוראן אבל קיים תעודה של כומר שאומר שהוא לימד תורה למוחמד, שמו הוא רובק.

בתקופת מדינה ועד שנת 624 המשיכו להתפלל לעבר ירושלים אבל ברגע שהיהודים אומרים למוחמד שהם לא מקבלים אותו כנביא אז מוחמד משנה את כיוון התפילה למכה.

הנוצרים לאומת זאת החליטו לא להתפלל לכיוון ירושלים כי קיים נבואה של ישוע אשר אמר שבית המקדש ירושלים תיהרס ולא תישאר אבן על אבן (מתי כ"ד, ב').

בתוקפת מדינה בין השנים 622-624 מתחילים להתפלל שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים. בין השנים 624-632 כמות התפילות עולה לחמש (תפילת בוקר, צהריים, מנחה, מעריב ולילה) ומשנה את הכיוון למכה.

לפי הפרשנות כאשר מוחמד אמר להתפלל שלום פעמים ביום אז הוא מתכוון לחמש פעמים.

החל מגיל 12 חייבים להתפלל, גבר ואישה אבל מתפללים בנפרד. יכול להיות שהלבוש גם התפתח עקב התפילות. בדומה ליהודים במסגדים יש אזור עבור הנשים. מועדיה קבועים, נוסחה קבועה, תנועות קבועות. שני סוגי תפילה: תפילה יומית ותפילה בציבור במועדים מיוחדים (יום שישי וחגים).

סורה 2: פסוקים 238-239. שמרו על התפילות ועל התפילה התיכונה, וקומו להתפלל אל אלוהים בדבקות. ולעת סכנה, הרשות בידכם להתפלל עומדים על רגליכם או רכובים. ולעת בטחה הזכירו את שם אלוהים כדרך שלימדכם את אשר לא ידעתם.

בדרך כלל לוקח כ- 15 דקות לומר את כל התפילות חמש פעמים. כל פעם שמסיימים את התפילה הראשונה והשניה אומרים "אלוהים גדול" על מנת לזכור כמה פעמים נאמר את התפילה. בפעם הרביעית אומרים פעם החמישית וכך מנהלים צורה של ספירה פנימית.

התנועות כוללות עמידה והרמת ידיים, השתחוויות, סגידה וישיבה על הברכיים. הגוף נע כל הזמן. כאשר באים הרבה אנשים לפתילה ועומדים בטור, בגלל מזג אוויר לפעמים אנשים בשעות מסוימות נרדמים לכן מחייבים תנועות גוף.

החשיבות בתנועות – הדגשת אפסות האדם וכניעתו המוחלטת לאל. מקום התפילה: תפילה בציבור במסגד, תפילות יומיות בכל מקום. היום מפעלים אמצעים טכניים על מנת להביא את האנשים לתפילה אבל ביסוד אדם קורה לאדם לבוא לתפילה. מוחמד היה עומד וקורה לאנשים לבוא לתפילה, כאשר מספר המאמינים גדל אז לקח סולם. השעות התפילה קשורות בהתאם לפעילויות ותעסוקת אדם ולכן המוסלמים קיבלו את זה, הטקסט הוא קצר ופשוט.

לפני האסלאם החברה היתה מאוד פשוטה ופרימיטיבית ומוחמד היה צריך להתמודד איך הוא מביא להם את הרעיון המונותיאיסטי.  

למה הוסיפו תפילות. לפי החוקרים מה שמוחמד עשה זה החמרה. אם ליהודים יש שלוש תפילות ביום אז למוסלמים יהיו חמש תפילות ביום. אם היהודים צמים יום אחד אז המוסלמים צמים שלושים יום.

חוץ מהיהודים והנוצרים יכול להיות שהיו שבטים אחרים עם תפיסות מונותיאיסטיות, למשל המנדעים (5). ישנם חוקים כמו הפרופ' חוה לצרוס-יפה הטוענים שאין הוכחות שעל פי הן ניתן לומר שהאסלאם העתיק דברים מדתות אחרות. אולי גם היהדות העתיק דברים ממקור אחר?

למצרים היה אל השמש. הפירמידות הן קרנות השמש. החלק העליון פתוח ואור השמש נכנס בפנים. כאשר קם המת אז השמש מאירה את דרכו.

המוסלמים כבשו את הודו, פרס ושם התפיסה היתה של זרתוסטרה, כלומר דואליזם, שני אליליים, אור וחושך, מלחמה ושלום, אהבה ושינה. העובדה היא שאחרי האסלאם הדת הפסיק להתקיים וכלום הלכו לכיוון של מונותיאיזם.

לפי חוקרים כמו גינסברג אומרים שקימת השפעה אחרת, מנהג יהודי. היהודים שחיו במדבר התפללו חמש פעמים. כנראה מוחמד הכיר אותם וכך העתיק מהם את השיטה. אין מספיק ידע היום על אותם יהודים שחיו במדבר, מי הם, איך הגיעו לאזור. 

לפי המזרחן הידוע י' גולציהר אומר שזו השפעה פרסית. הפרסים היו מתפללים חמש פעמים ביום ואחרי שהאסלאם כבש פרס קיבלה השפעה מהם.

חובות התפילה. א) בוגר מוסלמי גבר או אישה. ב) שפוי בדעתו. לא רצוי להכניס למסגדים אנשים לא שפויים על מנת לא להפריע לאחרים שמתפללים. אחרי המלחמות היו להם הרבה נפגעים. המוסלמים מכירים ומכבדים בעל מום. לפי האסלאם האל היה יכול להמית אותם אבל החליט להשאיר אותם חיים. לכן הם אישיות רצויה וצריכים לעזור ולטפל בהם. ביומי שישי מתקיים חלוקת מזון לנזקקים.

הרבה מחלות נדבקו ופרצו בזמן תפילות. מוחמד חייב מים זורמים לרחיצה פנים וידיים לפני כניסה למסגדים. אם אין מים זורמים אז צריכים לקחת חול.

 

דואליזם – Wikipedia

זרתוסטרה -Wikipedia

חמש התפילות – Wikipedia

4) צום

צום הרמדאן הוא למעשה הביטוי לאחד מחמשת "עמודי היסוד" של האסלאם. צום הרמדאן מצוין במפורש בקוראן (סורת אל-בקרה, 183). חשיבות החודש מוסברת בקוראן בכך שבו הייתה ההתגלות הראשונה למוחמד (סורת אל-בקרה, 185). אירוע זה מצוין באחד מלילות הרמדאן לקראת סופו – "לילת אל-קדר" ("ליל הגורל").

הצום הראשון של המוסלמים נקבע לאחר הָהִג'רַה – הגירתו של הנביא מֻחמד מן העיר מָכַּה לעיר אָלְמַדִינַה, שאחריה ציווה הנביא על נאמניו לצום במשך יום אחד. היום הזה נקרא עָאשורַאא', משום שהוא חל ביום העשירי בחודש מחרם – החודש הראשון בשנה המוסלמית. צום זה הקביל לצום יום הכיפורים אצל היהודים, שחיו בעיר אָלְ-מַדִינַה. אחר-כך הפך צום העָאשוראא' לצום רשות.

באחת מן ההתגלויות נצטווה מֻחמד להורות למוסלמים לצום בחודש הרָמַצַ'אן, שהוא החודש שהנביא קיבל בו את ההתגלות הראשונה "חודש רָמַצ'אן הוא אשר הורד בו הקֻראן ממרומים למען יביא לאנשים הדרכה ואותות נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה. על כל אחד מכם הנוכח בביתו בחודש זה לצום בו, ועל החולה או הנוסע בדרך לצום מספר ימים אחרים. אלוהים חפץ להקל עליכם ואינו חפץ להקשות עליכם, למען תוכלו להשלים את המספר ולמען תפארו את אלוהים על כי הנחה אתכם, ולמען תכירו טובה" סורה הפרה,2 פסוק 185.

מצוות צום הרָמַצַ'אן היא מצוות יסוד. בקֻראן נקבע, שצום זה יימשך לאורך כל שעות האור של החודש (שהוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי), ואילו האכילה תותר בשעות החשיכה. מלבד הצום, אסורים במשך שעות היום גם עישון וחיי אישות. העישון מפני שהסיגרים מכינים מים. כל מוסלמי ומוסלמית חייבים להתחיל בקיום המצווה באופן הדרגתי מגיל שבע.

המוסלמי רשאי להימנע מצום בחודש הרָמַצַ'אן בנסיבות מסוימות "הוי המאמינים נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום כשם שנכתב על אלה שהיו לפניכם, למען תהיה בכם יראה. צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה. על המסוגלים לצום (ואינם צמים) לתת כופר נפש- להאכיל נזקק אחר. ואולם ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו. ייטב לכם אם תצומו, לו רק ידעתם" סורה הפרה,2 פסוקים 183- 184.

הצום נועד לבטא תשובה, חרטה על החטאים, שליטה עצמית' התקרבות לאלוהים וניסיון להרגיש את סבלם של העניים. מוסלמים אדוקים מקפידים לבלות את הלילות במשך חודש הרָמַצַ'אן בתפילה במסגדים, שבהם נהוגה בערב תפילת אָלְתָרַאוִיח (תפילת ההפוגות), ששמה נגזר מההפסקות הקצרות במהלכה. חודש הצום מסתיים בחג הנקרא עיד אָלְפִטְר (חג שבירת הצום), שהוא הראשון בחודש העשירי בשנה המוסלמית.

חמישה פירושים למה המוסלמים צמים. א) צער. ב) חיזוק כושר התפילה. ביום צום התפילה שווה יותר. גם מתפללים יותר, לא מוסיפים תפילות אלא מתפללים יותר פעמים. ג) טיהור הגוף. האם בריא או לא לצום? קיימים אברים בגוף שצריכים להזין אותם כל הזמן אחרת הם לא מתפקדים. האם במדבר יש מספיק אוכל? זה לא הגיוני שאיש בדבר שאין לו מספיק אוכל וגם צריך לצום. ד) זיקוק הנפש והכשרתה חזיונות. לקבל את האל בצורות שונות. ה) מעשה כשפים. קיימת מיסטיקה באסלאם, ניתן לראות בזרם הסופים. הם קישרו והוסיפו את המעשה כשפים לחודש הרמדאן.

בתקופה הג'אהליה לא כתוב על הצום וגם בתקופה מכה. כאשר מוחמד עבר למדינה מושפע מהיהודים או שבטים אחרים. בתקופה מדינה רואים שני שלבים: שלב א, מופיע בקוראן והורה לכבוד את יום העאשורא. היום העשירי חייבים לצום, בדומה ליהודים. במכה לא היו יהודים, מוחמד פוגש אותם במדינה. שלב ב. כאשר היהודים לא מקבלים את מוחמד כנביא אז מוחמד מחיט על צום רמדאן. זה החודש החם ביותר, כאשר האנשים פונים למוחמד לקבלת הסבר על השינוי אז נאמר להם, קיבלתי אות מהשמיים.

מוחמד העביר את הצום לחודש התשיעי וכדי שהתקבלו את חודש הרמדאן אז קישור אותו עם קבלת הקוראן. באותה תקופה המשיכו להתנהג לפני הנוהלים הקיימים. כאשר מוחמד עומד למות ציווה לא לשנות שום דבר, כך האל ברא את העולם ואז המוסלמים הולכים לפי מחזור הירח ואין תיקונים כפי שקיים בלוח העברי.

המוסלמים לא שואלים מה המשעות של הצום. הנביא מוחמד ציווה לצום אז כך צריך להיות.

למה 30 יום? ישנם חוקרים הטענים שמוחמד לא חידש דבר אלא שכל דבר שהאחרים עשו הוא החליט לעשות יותר כך אומר שהוא יותר נאמן מאחרים.

לפי גינסברג זה גם היה מנהג יהודי והם צמו 30 יום בסה"כ במשך השנה. כמו כן ישנם חוקרים האומרים ששבט המנדעים (5) צמו 30 יום אבל אין הרבה מידע עליהם. לאסלאם יהיו השפעות של שבטים או עמים אחרים ולא רק של היהודים. 30 יום קשור לרמדאן – רמץ.

"אם ישאלוך עבדי על אודותי, היה קרוב אני ואיענה לפניי הקוראים אלי. על כן גם עליהם להיענות לי ולהאמין בי, למען ילכו מישרים.
בזאת מותרת לכם הביאה אל נשותיכם בלילות הצום, כי הן כמלבוש לכם ואתם כמלבוש להן. אלוהים יודע כי לא שמרתם אמונים לעצמכם, ועתה שב מכעסו עליכם ומחל לכם. מעתה בואו במגע עמן והשתמשו בהיתר שכתב לכם אלוהים בספר. אכלו ושתו עד השעה אשר בה תוכלו להבחין בין חוט לבן וחוט שחור, לעת שחרית, ואחר המשיכו בצום עד רדת הלילה. אל תבואו במגע עמן בימי פרישתכם אל המסגדים. אלה החוקים אשר ציווה אלוהים, ואל תגיעו לידי עברה עליהם. כן יבאר אלוהים את אותותיו לאנשים למען תהיה בהם יראה
". סורה הפרה 2: פסוקים 186-187.

5) החג' = עלייה לרגל

על פי החג' כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה שלהם בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר "חאג'", ולעתים כינוי זה אף מתווסף לשמו. העלייה לרגל עצמה מתבצעת בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש השנים עשר בלוח השנה המוסלמי.

אחד התופעות הלא ברורות באסלאם היא שהאסלאם היא דת של גברים, מעמד האישה בקוראן שופר במידה מסוימת אבל אותה דת פוריטנית מכניסה גברים ונשים מתחת לשמיים במשך שבועיים. למה? במכה הגבר צריך להיות חצי גוף ערום, הנשים חייבות להוריד את כל ההלבשה התחתונה. הנשים לובשות שמלה משי. הגברים צריכים להתגלח.

הדת לא מפרידה בין גברים ונשים ואף על פי כן מאוד מקפידה שלא יהיה מפגש בין גברים ונשים בעת עליה לרגל. בקוראן יש שני פסוקים שאוסרים מגע מיני בעת עליה לרגל. אם כותבים זה אומר שקודם היה, אחרת לא היו כותבים שאוסר לקיים יחסי מין.

האנשים משלבים ונכנסים במצב של מעגל וכך עושים שבעה סיבובים, כאשר בכל סיבוב מתרחקים מהאבן הקדושה. מאוד לחוץ ואחד תלוי בשני. רק בסוף המעגל ניתן לצאת ממנו. לא ניתן להגיע לאבן עצמו ושולחים נשיקות. נשים צריכות להגיע עם אנשי משפחה שלה כדי לשמור עליה. האבן נמצאת בתוך מבנה. במקור היה מקום להקרבת קורבנות. בתקופה הג'אהליה, לפני יציאה למלחמה הקורבנות היו בני אדם.

למצווה עליה לרגל יש כמה פסוקים.

כאשר היו חוזרים מהר ערפאת היו עושים זבחים, הבשר היה מתקלקל ולגרום מגפות. מוחמד אסר לעשות זבח במשך עליה לרגל. רק כאשר חוזרים לבית מעליה לרגל ניתן לעשות מסיבה, חג עיד אל-אצ'חא (חג הקורבן).

לפי הפרופ' חוה לצרוס-יפה ניתן לחלק את האירוע בשלושה חלקים או שלבים: עמרה, חג' וסעי.

עמרה דומה לספירת העומר והוא היה במקביל לפסח של היהודים. היו עושים התקפות סביב מכה. מקום היה כבר קדוש לפני הופעת האסלאם. מי שלא יכול לעשות את כל השלבים יכול לעשות רק את עמרה וזה בסדר ע"פ הדת המוסלמית.

לאחר מכן עובר לאירוע השני החג'. הוא היה קורה בסתיו בדומה לחג הסוכות של היהודים. בנוסף קיים קשר בין סוכות לחג החנוכה. בסוכות היו מדליקים שבעה לפידים והולכים לשינוי עונת השנה, סיום של הקיץ והתחלת של החורף. האדם מברך ומבקש שהשנה תהיה מלאת מים. ברכה שגם קיימת בהרבה עמים. איך הקשר בין חג הסוכות וחג החנוכה? כאשר החשמונאים היו במלחמה ולא הספיקו לחגוג את הסוכות ולכן קיימו את החג מאוחר יותר. אדם במדבר חיקה מאוד למילוי בורות המים. יצאו עם לפידים על מנת להאיר את הדרך למעיין או בורות המים.

האירוע השלישי הוא סעי. היה מנהג ואירוע של חטיפה נערות ויציאה לטבע. בתרבות אחרות כמו היוונית גם קיים אותו מנהג. גם בתרבות היהודית יש ט"ו באב. למה חטיפה נערות? כי הם קידשו את העניין הפריון. היה אז אירוע יוצא דופן. מוחמד עשה מאמצים גדולים על מנת לשנות את המנהג. מוחמד איחד את שלושת האירועים שהיו במדבר באירוע אחד. יכול להיות שנשארו שדרידים ואז אוסר את המגע המינית בזמן עליה לרגל. מוחמד לא אמר מה צריכים ללבוש אלא זה נאמר ע"י הפרשנים.

היום יש אוטובוסים שלוקחים את המאמינים עד המקום. מי שאינו מוסלמי לא רשאי להיכנס לאזור מכה. העיר נכשבת עיר קדושה. צריכים להזמין מלון. שם מקבלים את הלבוש המתאים. אותו לא יכולים להוריד שבוע ימים או שבועיים, במשך שלבי עליה לרגל. לוקחים אבנים בכיסים ומתחילים ללכת. כאשר מגיעים להר ערפאת זורקים אותם כמה פעמים לגירוש הסטן. כדי להגיע למקום שממנו ניתן לזרוק את האבנים צריכים ללכת בתנועות מוזרות כי הסטן לא צריך לזהות אותו.

זה מפגש עולמי ומגיעים בו כחמישה מיליון אנשים בשנה. קיימים מאבקים בין זרמים בתוך אזור המכה, אנשים שיעים לא תמיד מרוצים מהייצוג, מקרינים הודעות או סיסמאות. בשנת 1927 הסעודים הרסו את הכעבה כי הם שייכים לזרם הפונדמנטליזם ולפי דעתם אסור להתפלל לאבנים. אחרי שהבינו שהעניין לאוד משמעותי עבור העולם המוסלמי, שמספר מאוד גדול של מאמינים מגיעים אז שיקמו את המקום. בנוסף על כך מרוויחים הרבה כסף עם אותם מאמינים שעולים לרגל למכה וגם מבקרים מקומות אחרים.

כתבה: חשש בסעודיה: מצוות החג' תסתיים במגפה

"קיימו עד תומם את החג' ואת העומרה לשם אלוהים ואם נמנע מכם להשלימם, הקריבו בהמת זבח ככל אשר תשיג ידכם, ואל תגלחו את ראשיכם עד שיגיעו בהמות הזבח אל מקום שחיטתן. ואולם אם יהיה ביניכם חולה מתייסר בנגע בראשו -יכפר בצום או בצדקה או בהעלאת קורבן. אם תעשו דרככם בבטחה, כי אז כל המתענג על העומרה עד מועד החג' יביא בהמת זבח ככל אשר תשיג ידו. ואשר אין ידו משגת, יצום שלושה ימים בחג', ושבעה בשובכם. אלה עשרה מלאים. כך ינהגו אלה אשר בני ביתם אינם מתגוררים סמוך למסגד הקדוש. היו יראים את אלוהים ודעו את אלוהים ודעו כי אלוהים מעניש קשות.

החג' הוא בחודשים ידועים. כל הנוטל על עצמו לקיים בהם את החג' אין ביאה והתפקרות והתנצחות בתקופת החג'. כל טוב אשר תעשו, אלוהים ידעהו הכינו צידה לדרך, ואולם הצידה הטובה ביותר היא היראה, והיו יראים אותי, אתם נבוני הלב. לא יהיה עוון עליכם אם תבקשו לכם פרנסה מעם ריבונכם. בצאתכם שועטים בהמוניכם מערפאת, הזכירו את שם אלוהים באתר הקדוש הזכירו את שמו כדרך שהנחה אתכם, כי לפני כן הייתם בתועים. מעתה צאו בהמוניכם מן המקום אשר ממנו יצאו האנשים, ובקשו את מחילת אלוהים, כי אלוהים סולח ורחום. ובתום טקסיכם, הזכירו את שם אלוהים כשם שנהגתם להזכיר את שם אבותיכם, ואף יותר מכך".  סורה הפרה 2: פסוקים 196-200.

דברים נוספים על האסלאם

מוחמד אסר לשתות יין. בניגוד הדת היהודית ונוצרית שהן מקדשות אתו. בקוראן לא כתוב יין אלא אם אתה מתחיל לשטות אז עלול להשתכר. קיים הבדל בין לשתות יין ולהשתכר אבל הפרשנות קבע שאין לשתות יין.

מוחמד אסר את רצח הבן. הדתות המונותיאיסטיות מנעו המשך ביצוע רצח הבן. לאומת זאת הפרסים חידשו אותו. עד הופעת מוחמד המוסלמים הקריבו קורבן אדם כל שנה ולפני יציאת למלחות לאלת אלעוזא, בדרך לקחו גבר. כי הם פחדו מהשתוללות של הטבע. בערך עד שנת 625 הקריבו קורבן אדם.

אין בתי קברות ואף פעם האסלאם לא כיבד בתי קברות. רוב בתי הקברות שרואים היום הם מתקופה מלחמת העולם הראשונה כאשר ראו איך החיילים הבריטים מקברים ומקימים גל עד. מניחים את הקברים כאשר את ראש הנפטר נמצא לכיוון מכה ומעל ראשו שמים אבן. אסור לקבור אותו עמוק מידי. לא רושמים את שם המת כי האל יודע מי נמצא בקבר. לא נוהגים לבקר את בתי הקברות וגם אין יום זיכרון שנתי. היום המנהגים השתנו והושפעו מן המערב. אלו שנרצחו בגלל שיתוף פעולה, אסור להקים להם קבר. בחיי המדבר בתי הקברות היה קשר אדוק עם האדמה וכל שנה חוזר לאותו מקום.

מאמר: גרים ומתייהדים בחצי-האי ערב

הערבים פחדו מאוד מהים ולא התיישבו קרוב אליו. מאוחר יותר היו להם שבויים שלימדו אותם לא לפחד מהים וכך יצרו אוניות מלחמה ונלחמו נגד הצלבנים. בהיסטוריה הערבית אין סיפורי ים. בגניזה בבית הכנסת בקהיר נמצאו הרבה סיפורי ים וחוזים של ספני ים יהודים. איך לטפל במקרים של טביעת אוניות, מה קורה עם נשים של אותם אנשים שטבעו. יכול להיות מקרה שהאדם יצא ולא חזר מכל סיבה שהיא. החל משנת 750 מתחילה את ההיסטוריה הימית הערבית. משנת 620 עד שנת 750 זו תקופה ארוכה מאוד.

חגים באסלאם

בדרך כלל חגים קשורים לאירועי טבע אבל באסלאם קיימים רק שני החגים והם אינם קשורים לטבע: עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא. עיד אל-פיטר הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, חודש הצום המוסלמי. בחג עיד אל-אצ'חא (חג הקורבן) חוגגים שחזרו מעליה לרגל בריא ושלם כי מסע למכה הוא מאוד קשה ועם הרבה סכנות.

בחג עיד אל-אצ'חא חוגגים המוסלמים על אדיקותו של הנביא אברהים שנכון היה להקריב את בנו ישמעאל לאלוהים (בדומה לעקדת יצחק בתנ"ך). בחג מקריבים המוסלמים בעל חיים בהודיה לאללה על שהציל את ישמעאל.

באסלאם השיעי קיימת מצווה נוספת: ה"ולאיה", האמונה שעלי אבן אבו טאלב הוא "ולי אללה", כלומר "הממונה מטעם אללה" ויורשו הלגיטימי היחיד של מוחמד. אמונה זו נחגגת בחג השיעי "ע'דיר ח'ם".

 meca.JPG   הכעבה במכה

מוחמד נלחם נגד הפולחן האבנים אז למה משתחווים לכיוון מכה, כאשר הכעבה היא אבן? לג'אהיליה הייתה השפעה לא מועטה על האסלאם. המקום הקדוש ביותר למוסלמים, הכעבה, היה מקודש גם לשבטים הפגאניים שחיו באזור חצי האי ערב בתקופת הג'אהיליה.

אין בפועל אירועים חגיגיים באסלאם. מוחמד אסר לשתות יין כי אדם ששתה אינו יכול לעמוד בשעת תפילה.

 

היסטוריה ומקורות ספרותיים

כתיבת תגובה

 12-11-09

בדרך כלל על הדתות אין הרבה פרטים. בדומה לתנ"ך אין הוכחות מדעיות מתי נכתבה. אוסף של הרבה ספרים. כל פעם הורידו ספר או חלקים ממנו וצירפו חלקים חדשים עד שהגיעו לגרסה הנוכחית, ספר מונומנטלי, עם נושים שונים. הקוראן אינו דומה לתנ"ך.

1) הקוראן. זה המקור הקדום ביותר, נערך בשנת 656 בתקופה של החליף עות'מאן אבן עפאן ומאז לא חל שינויים בו. לחליף היו בעיות ומחלוקת עם עלי לכן החליט לערוך אותו ולשרוף את כל העותקים האחרים. שמו של עלי לא מופיע בקוראן כמו כן את הצהרה שהוא היורש של מוחמד. נשאר רק עותק אחד שנמצא במוזיאון הבריטי ויש בו דברי יסוד קצת שונים.

הקוראן מורכב ב- 10% דוברי הלכה ו- 90% הם איסורים והתרים. מוחמד רצה לטפל בבדואים, ללמד משמעות, משמעת. זו היתה השיטה אחרת לא היו מקבלים אותה. מחולק ב- 114 סורות (פרקים). מדענים וחוקים חילקו את הקוראן בפרקים. לא ידוע עדיין התרגום המדויק של המושג סורה". כל סורה מתחלקת לפסוקים ופסוק כזה מתחלק לאיה. בקוראן קיים 6236 פסוקים. מוחמד הלך משבט לשבט, ממקום למקום ודיבר. היו איתו שני אנשים ורשמו את הדברים שהוא אמר. גם המדעים והחוקרים עשו מיון ומספור הפסוקים. לפעמים אין בררה מכיוון שאם רוצים להדריך מקום של פסוק מסוים אז ניתן להגיע אליו ע"י מספר סורה ומספר פסוק. הקוראן ערוך בסדר הפוך. הסורות ערוכות מהארוך לקצר ולא בצורה כרונולוגיות. סורות של 10-20 שורות נמצאות בסוף. כל סורה היא  "סימן" – "אות". יש סורות של פסוק אחד ויש סורות של 118 פסוקים. למוחמד יש שתי תקופות: מכה, מקום שהוא נולד ומדינה מקום שעבר אחר כך ופיתח בו את תורתו בין השבטים שהצטרפו אליו. הגיוני היה למצוא בהתחלה את הנבואות שנאמרו במכה ואחר כך אלו שנאמרו במדינה. אבל הכול מעורבב ובכול סורה מופיע אפה היא נתנה, במכה או במדינה.

הסורות מתחלקות בעקרון לסורות מכאיות (ניתנו במכה לפני ההיג'רה) וסורות מדיניות (אחרי ההיג'רה). הבדלים גדולים יש ביניהם: הסורות המכאיות מחורזות תמיד ובעלות אופי חזוני, הם כתובות בשפה מאוד גבוהה. מה שאופייני לסורות המכאיות בכלל מדובר בחזיון עתידי בשפה מאוד נמלצת בלשון אפוקליפטית. הסורות המדיניות שונות כי מוחמד של מדינה הוא מנהיג ומצביא, לכן הם יותר ארוכות כי הם כוללות חקיקה, הם כוללות נסיונות שכנוע, סיפורים, המון משלים, קונקרטיזציה של גן העדן. כמו כן קיימת בהם לשנאה על רקע גזעי. יש כ- 90 סורות מכיות ו- 24 סורות מדיניות. יש סורות עם אותיות ואין לאף אחד מושג למה.

בקוראן לא מדבר מוחמד אלא האל עצמו מדבר בגוף ראשון על מוחמד. לכן הספר הוא מקודש כי נמסר על ידי האל. קיימות בקוראן סטירות ודברים שהשתנו כמו כמות התפילות ביום, בקוראן כתוב שצריכים להתפלל שלוש פעמים אבל יש תוספת בעל פה והוסיפו עוד שתי תפילות. אצל היהודים בתקופת יהודה הנשיא נסגרה את תורת שבעל פה אבל אצל המוסלמים לא הפסיקו וממשיכים לתת פרשנות.

הקוראן מתחלקת בשני חלקים. החלק הראשון נכתב במכה ובו מופיעות את הבשורות. העם היהודי מופיע בשיא השלמות. בחלק השני נכתב במדינה ואז הסכסוך עם היהודים מתחיל כאשר היהודים אומרים לו שאין יותר נביאים בעם היהודי אז התייחסות העם היהודי בקוראן היא מאוד שלילי. מסופר שהיהודים היו עם מוחמד במדבר ורצו להרוג אותו ואבל הוא ניצל.

לא מסופר בקוראן את כל הכרונולוגיה מבריאת העולם. גם ניתן לראות שהגר לא מופיע בו כי המוסלמים לא זקוקים בדבר זה אלא רק לסיפור אמיתי של אברהם, אבי האומה. גם הנוצרות אומרת אותו דבר עבור היהודים "אתם סיימתם את תפקידכם ועכשיו אנחנו היורשים". בקוראן מסופר על משה. לפי המסורת המוסלמית קברו של משה קרוב ליריחו, קיים יום משה ועולים לקברו.

מצוות המוסלמי היא לקרא את הקוראן ברבים. אחת המשרות החשובות ביותר באסלאם היא הקארי, הקורא ברבים. אין באסלאם כהונה. כל בעלי התפקידים באסלאם הם פונקציונרים. אין אפשרות להיות כהן אם לא נולדת כהן וכהן הוא המתווך בין האלוהים לאדם ואילו באסלאם מקום למתווכים. בעלי התפקידים נועדו להקל ולעזור למתפלל אבל לא לתווך בינו לבין האל.

האסלאם קידם ושיפר את האדם במדבר ובמיוחד לגבי האישה. אחרי שמת מוחמד כל הדברים נרשמו בקוראן והוא נסגר.

2) תורה שבעל פה. תפסיר הם פירושי הקוראן. כאשר קיימים מילים, מונחים או שמות לא ברורים. הוא הנושא החשוב ביותר בעולום אל קוראן (מדעי הקוראן), מכיוון שבמידה רבה, המטרה העיקרית של מדעי הקוראן היא להבין וליישם את הקוראן כהלכה.

הרחבה מה זה תפסיר? 

3) תעודות. שנים מחפשים תעודות. האם יש תעודות על דת האסלאם? הדת באופן יחסי היא מאוד צעירה, מלפני 1450 שנה. אולי היה צפוי לדעת יותר מהאסלאם מאשר דתות אחרות אבל בפועל לא יודעים יותר כי הערבים לא כתבו היסטוריה ובעקר הכול היה בעל פה. איך יכול להיות שהמעט שכתבו השתמר? רק בזכות מזג אוויר. אם זה היה במקום אחר באירופה אז שום דבר לא היה שורד. מרבית התעודות שנמצאות היו בתוך החרב.

הנביא מוחמד כתב את "עהד אל-אֻמה" (חוזה האומה), שבו ביטל את הסכסוך בין השבטים במדינה שאליה עלה. מוחמד עובר בין שבט לשבט ומגיע איתם להסדרים, מה השבט צריך לעשות על מנת להתקבל בדת האסלאם או להישאר בחיים.

בשמיים קיים עותק אחד בלבד של כתבי הקודש. הוא ניתן ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. היהודים והנוצרים זיופו אותו רק המוסלמים שמרו על המקור ולא שינו שום דבר. לכן האל רוצה רק את מוסלמים.

4) היסטוריוגרפיה

תולדות, דברי הימים, קורות, היסטוריה. כולם כמעט אותו דבר אבל קיימים הבדלים ביניהם לפחות לגבי כתבי קודש.

תולדות = גניאולוגיה. מי הוליד את מי. היא מדע עזר לחקר ההיסטוריה העוסק בחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. המונח הרשמי שנקבע בעברית למילה הלועזית Genealogy.

דברי הימים = כרונולוגיה. רשימה או מחקר המתאר רצף של אירועים על פי סדר התרחשותם.

קורות = זה קרה לי! אין לי שליטה על מה שקרה לי אלה שמישהו השפיע עלי. ספר קורות העם היהודי. פשוט דברים שקורים ואין לנו שליטה עליהם.

היסטוריה = חקר. ניתן לחקור את המעשים של אדם אחרי תקופה. ההיסטוריה היא סובייקטיבית (התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות, ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט) וסלקטיבית (להתמקד בממצאים מועדפים תוך זניחה או התעלמות מממצאים אחרים). הנושא הוא סלקטיבי כי אני בוחר אותו וכותב מנקודה מבט שלי.

היסטוריוגרפים כותבים תיאור מקיף של העבר במסגרת הרצף ההיסטורי. הספר הקרוב ביותר למוחמד נכתב 100 שנה אחר מותו על ידי אבן אסחאק. הוא היה שבוי, יכול להיות יהודי שהגיע מבבל, שכתב את הביוגרפיה על מוחמד. ממנו לומדים איך הוא חי, מי היה השבט שלו, מוצא של השבטים, משתמשים בשמות שהוא כתב.

הכתב השתנה במשך השנים. שפה מאוד עשירה במילים. לקחו מילים מכל הארצות והתרבויות שכבשו. יש שני מיליון מילים.

גניזת קהירית. ליהודים היה אסור לזרות כתובים בעברית. בבית הכנסת היה בור איסוף. שם מצא פרופסור אמריקאי כמות מאוד גדולה של כתובים ולקח אותם לארצות הברית. אחרי 30 שנה ממשיכים לחקור אותם. מהם לומדים איך היהדות חיה באזור, תאריכים חשובים. אם מוחמד מת בשנת 632 מרבית התעודות הם משנת 800 לספריה. כאשר אבן אסחאק כותב את הביוגרפיה עדין היו אנשים שזוכרים דברים מאותה תקופה של מוחמד.

ההסטוריון-גיאוגרף מוסלמי ידוע, ואקדי, (מת בשנת 819) הנחשב לאמין בדרך כלל . כתב את הספר "אל כתאב אל מע'זי (ספר הכוונות שבלב)". הוא לא היה ערבי אלא פרסי. בדרך כלל הערבים לא כתבו היסטוריה, רק דיברו ולא רשמו דבר. בניגוד היוונים. היתה להם תרבות שבעל פה. לכן בקוראן אין תפילות ארוכות. מוחמד ידע שהבדואים לא יודעים לקרוא לכן נתן להם פסוקים קצרים אחרת אולי לא היו זוכרים את התפילות ואז לא היו מתפללים.

מספרו של ואקדי על הכובשים יודעים איך המוסלמים כבשו את מצרים, סוריה, אזורים שדיברו לטינית והיו קשורים עם האימפריה הביזנטינית. היום כל סוריה ומצרים הם מדינות מוסלמיות דוברות ערבית. מדינות צפון אפריקה גם היו להן תרבות ושפה אחרות ועברו אותו תהליך והתאסלמו.

היסטוריון אל בלאדרי. גם פרסי. מופיע בערך בשנת 850. הוא כתב על השכבות, שושלות של המדינה הערבית החדשה. יודעים את שמות של הערבים ששלטו במצרים ואלו היו באזור סוריה. כמו כן במה התעסקו.

היסטוריון מוחמד אבן ג'ריר א-טברי (838-923). התפרסם בשל חיבוריו 'תאריך א-טברי' (היסטוריה של הנביאים והמלכים) ו'תפסיר א-טברי', פירוש לקוראן. ספר השליחים מספר איך האסלאם קיבל את שליחותו.

5) אלחדית – האמירות. המעשים והאמיתות אשר מתייחסות לנביא מוחמד תפילת אלוהים עליו וברכתו לשלום. נחשב לתורה שבע"פ באסלאם. כל "חדית'" בנוי משני חלקים :  א. "אסנאד" – שושלת המוסרים אותו מדור לדור (בדומה לתלמוד) לפי מי שמסר את הסיפור. ב. "מתן" – הטקסט עצמו, תוכן "החדית'. אמיתותו של החדית' נבחנת ע"י מהימנותה של שושלת המוסרים (האסנאד), ככל שהיא קרובה למחמד, כן נחשב החדית' למהימן יותר.

באסלאם כמו ביהדות מצויה תורה שבעל פה לצד תורה שבכתב. היסוד להתפתחות זו היו הסיפורים שהילכו בקרב המוסלמים על חיי מוחמד, על מעשים שעשה ועל דברים שאמר.

קיימות הרבה אמירות בספרות האסלאמית. בדרך כלל יש ביוגרפיה על מוחמד. האם הם נכונים או לא? אין הוכחות. היום עושים השוואות עם ספרות אחרות באותה תקופה. ניתן לדעת מה המקור הראשוני של הסיפור, איך הוא נקלה ואיך הוא שונה לקרת הדת האחרתה. כך לומדים על התרבות האנושית כי אם הם סיפרו סיפורים אלה כנראה שהיה להם צורך להוכיח משהו.

אם סיפרו סיפורים אז כנראה שהיה להם צורך. הערבים בדרך כלל דיברו ולא כתבו.

חדית = חדיש, כלומר, דברים חדשים.

היסטוריה

מספר

תקופה

ח'ליף

הערה

 

610-632

מוחמד

 

1

632-634

אבו בכר עבדאללה אבן עת'מאן

ישרי דרך

2

634-644

עֻמַר בִן אלחַ'טַאב 

ישרי דרך

3

644-656

עות'מאן אבן עפאן

ישרי דרך

4

656-661

עלי אבן אבי טאלב

ישרי דרך

5

661-680

מועאויה בן אבו ספיאן

בית אומיה

6

680-683

יאזיד הראשון

בית אומיה

 

 

 

 

 

מי שבא במקום מוחמד שמו ח'ליף. הוא לא נביא אלא ממלא מקום זמני. עד מתי? אולי יום אחד יהיה נביא נוסף.

מוחמד נפטר בשנת 632 בגיל 62 במחלה הנפילה. גם הבנים ואפילו בן המאומץ שלו נפטרו באותה מחלה. האם במקרה? אומרים שלנביא אין יורשים כי נביא נקבע על ידי האל ולא על ידי אדם. לכן הבנים נפטרים בטרם עת.

1) אבו בכר עבדאללה אבן עת'מאן – הח'ליף הראשון אחרי מות מוחמד, כיהן שנתיים, בין השנים 634632 עד מותו. הוא היה הכי מבוגר. אביה של עאישה אשת מוחמד.

הוא היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה. אבו בכר היה סוחר מצליח והיה ידוע בבקיאותו בחוקים ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה. הוא נלווה אל מחמד כאשר ברח ממכה למדינה "ההג'רה", ובשנים אלו, לטענת הסונים היה לחסדו הנאמן ביותר.

הוא היה איש הפשרות וירש את מוחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליף הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך (א-ראשידון). עשו בחוכמה שבחרו בו אחרת היתה מלחמת אזרחים. אמנם תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד, אך הוא היה זה שפתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק.

בשנת 629, עוד לפני כיבוש העיר מכה, נעשה הגישוש הראשון לכוון העולם הביזנטי. כוח שיצא ממדינה הובס על ידי כוח בזנטי בעיר שנמצאת מצפון לירדן בשם מותה. בקרב נהרגו 3 אנשי הצחאבה שהיו מידידיו הקרובים של הנביא וכן בנו המאומץ. הנביא הותיר כצוואה פוליטית לנקום את המפלה במותה.

אבו בכר התכוון לצאת צפונה, אך ראה שיש לו בעיות מבית ובחר לטפל בהן: לאחר מותו של הנביא, שבטים ערביים ראו עצמם משוחררים ממחויבותם לאמה. לכן אבו בכר נאלץ להיאבק בשבטים הפורשים הללו כדי שלא יתפורר כל המרקם המאחד.

במלחמות רִדה (פירוש: מלחמות הכפירה/החזרה) השיב אבו בכר אל חיק האסלאם את עשרות השבטים המורדים של חצי האי ערב שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת אמונים לנביא מוחמד ולאסלאם). השבטים שפרשו לא התאחדו, אלא, חזרו כל שבט למקומו. אבו בכר ניצל את ההפקדה ואילץ כל שבט להתחייב לאמה. נוצר המושג: מרתד = מי שקיבל על עצמו את האסלאם וחזר בו, אחת דינו מות. מבחינה הלכתית מי שהפך מוסלמי לא יכול לחזור בו. מי שנולד מוסלמי לא יכול לשנות את דתו. הדת האסלאמית התפתחה כדת טוטליטרית.

מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג רוחני צנוע ונערץ. הסונים מכנים אותו גם ה"צדיק". בתקופת שלטונו הוא ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.

אבו בכר נפטר ב-634 באל-מדינה, כנראה מזקנה. זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל את עמר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות. מרבית הקהילה אימצה את עמר, אולם השיעים, תומכי עלי בן אבו טאלב סברו כי עלי היה זה שצריך לרשת את אבו בכר (לאחר שאבו בכר "גזל", בראייתם, מעלי את ירושת הנשיא מחמד).

אבו בכר נקבר במסגד הנביא במדינה, יחד עם הנביא מחמד (ומאוחר יותר גם עמר בן אל-ח'טאב).

2) עֻמַר בִן אלחַ'טַאב – היה הח'ליף השני ושלט בשנים 644634, ועלה לשלטון לאחר מותו של אבו בכר. נחשב למייסד האימפריה המוסלמית. היה מאוד חזק, ידע מה הוא רוצה, לחם נגד הביזנטיים וכבש את ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים. עומר היה כובש ירושלים, ומסגד עומר בירושלים קרוי על שמו. איך בוחרים ח'ליף? נותנים יד אחרת סימן היריבות. אם אדם נגד השליט אז לא הולך ללחוץ את ידו. מוחמד לא השאיר נוהל איך לבחור ח'ליף. בדרך כלל מנהיגים גדולים לא משאירים יורשים. ניתן לראות שלפעמים מכריזים על היורד ברגע האחרון על מנת לשמור אותו מהתנגשות.

בהתחלה האסלאם דיבר על ממלכה אחת אבל בשלב מאוחר יותר בגלל מאבקים על ירושה או קבוצות שהפכו לממלכות קטנות, התפצל האסלאם במדינות. במשך 100 שנה התרבות הערבית בלעה תרבויות אחרות בתוך האסלאם. עיר הבירה המרכזית של בית אומיה היתה בגדד. התרבות העיקרית היא ערבית, שפה ערבית ונוהלים ערביים.

גם חלוקת הרכוש חולקה לפי נוהל והערבים קיבלו יותר מהאחרים. ערבים כמעט 50%, מוהאג'רון (אנשים שקבלו את האסלאם ראשונים, הרבה מהם לא נשארו כי נהרגו במלחמות. הקבוצה שיצאה עם מוחמד ממכה והתיישבה יחד איתו בעיר מדינה), אנצאר (אנשי מדינה שנתנו חסות למוחמד), מואלי 20% (שבויים, אנשים שקיבלו את האסלאם אבל הם לא במקור ערבים, נלחמו למן האסלאם), יהודים ונוצרים 7%, עבדים 3%.

אבו בכר מינה אותו לפני מותו כיורש הח'ליפות ובכך חסם את הדרך לעלייתו של עלי אבו טאלב, חתנו של הנביא. העברת השלטון בצורה של מינוי החליף את זה שיבוא אחריו הייתה יוצאת דופן וחסרת תקדים באותה התקופה.

עומר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר), "צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אל מאמינים" (כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי מסורתי שכיח לח'ליף).

בעת שלטונו של אבו בכר, עומר שימש לאישיות חזקה שעמדה מאחוריו, ואולי אף מאחורי הנביא שנהנה מהתאסלמותו. אישיותו היוותה דוגמה ומופת למאמינים. הוא היה צנוע, עניו ומסתפק במועט, ביתו היה פתוח לכל, ושלטונו דמה לשלטון השיח בתקופת ה"ג'הליה".

שלטונו של עומר נמשך עשר שנים שבהן הונחו היסודות לאימפריה המוסלמית; עמר הרחיב את שטחה של האימפריה על ידי כיבוש חלק מן האימפריה הביזנטית וחיסול הממלכה הפרסית סאסאנית. הוא הביא לארגון אדמיניסטרטיבי של השטחים הכבושים, ולארגון פנימי בתוך מעמד הכובשים; ובכל מעשה הוכיח את עצמו כשליט מוכשר וכאדמיניסטראטור גדול. האכזריות שאפיינה את האסלאם בכיבושיו בחצי האי ערב, השתנתה ליחס סובלני.

הכבוש המוסלמי הוא כיבוש כמעט ללא הרס. שנים רבות שלטה בהיסטוריוגרפיה האמונה כי התקופה הביזנטית הייתה תקופה של פריחה וכשבאו המוסלמים הם הרסו הכול. אך הנתונים מראים שלא כך היה. למעשה, העובדה שלא היה הרס על ידי המוסלמים יצרה לארכיאולוגים בעיה (אוהבים הרס כי קל לתארך סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה). בפועל, היה תהליך איטי של כ- 100 שנה שבהן חלה תחלופה בין התקופה הביזנטית לתקופה המוסלמית.

לפי המסורת, עומר הנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"הג'רה" של מוחמד למדינה (622).

לפני מותו הספיק עמר למנות מועצה של שישה בוחרים ה"שורא" שעליה פקד למצוא מועמד מתאים כיורש החליפה. עומר נרצח במסגד בשעת התפילה על ידי עבד פרסי שעול המיסים הכעיסו. רוב החליפים נרצחו. ברגע שמוכיחים שהשליט לא נוהג לפי התורה מותר לחסל אותו. האם מקבל את החלטות ע"פ התורה. הוא נרצח בתוך המסגד. ברגע שנכנסים בו לא יכולים להיכנס עם שומרי ראש כי המסגד הוא בית האלוהים אז הוא שומר לכל המתפללים. כמו כן גם לא יכולים להיכנס עם נשק.

מותו, ללא יורד, יוצר שוב בעיה. בין אנשי הצחאבה היו 2 מועמדים מתאימים לתפקיד החליף: עלי אבן אבי טאלב, דודו של מחמד נשוי לבתו פאטימה. עת'מאן אבן עפאן, ממשפחה מכובדת במכה, אל אמייה, ממחותני מחמד, מראשוני הצחאבה. היו חילוקי דעות בין קרובי משפחת הנביא מחמד שתמכו בעלי ובין חשובי מכה שתמכו בעות'מאן. השורא בחרה את עות'מאן בן עפאן לחליף השלישי באסלאם.

3) עות'מאן אבן עפאן – היה הח'ליף השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" שבאו לאסלאם לאחר מחמד. כיהן כח'ליף משנת 644 ועד 656.

כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות רבה, במיוחד כאשר הואשם בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר כנגד חוקי הדת ובזבוז כספים רבים. בימיו נמשכים הכיבושים והמוסלמים הגיעו עד סין והודו.

בשנת 650 החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים, אליהם הצטרפו גם האשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי כח'ליף. הממלכה הערבית התרחבה והיה צריך משמעד אחת.

בימיו התקיימו: קומפילציה = איסוף חומר וזיקוקו לנוסח מסוים, קנוניזציה = הכרזה על נוסח יחיד שאין בלתו. כשהנביא חי, דבריו נכתבו על 'עלים', 'אבנים' ועל 'הלבבות'. היו 9 גרסאות שונות של הקוראן. אך מאחר והקוראן הוא דבר האל, אסור לטעות בו ולו באות אחת. עות'מאן אסף ועד חכמים שישבו על הגרסאות השונות זיקקו אותן לכלל גרסה מדויקת והגרסאות האחרות הושמדו ואפילו לא ידוע איך נראו. למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם. הקוראן נחתם ונסגר.

בשנת 656 פרץ מרד בו נרצח עות'מאן (עלי לא היה מעורב במרד וברצח אך הואשם שהטפותיו הביאו לכך). הירצחו של עות'מאן הביא לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, קרע שהביא לאחר מכן למלחמת האחים הראשונה, הפיתנה הגדולה = פתיחת השער, באסלאם. נפתחה שרשרת מלחמות ורצח שארכו כ- 100 שנה.

4) עלי אבן אבי טאלב – הרביעי והאחרון בין ארבעת הח'ליפים הראשונים שלט בשנים 656-661. נולד בשנת 605 במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מוחמד. עלי היה אז בן דוד של מוחמד והיה מהראשונים שקיבל את האסלאם עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). התחתן עם פאטימה בתו של מוחמד.

לפי עלי הוא נבחר להיות היורש של מוחמד. נבחר להיות הח'ליף הרביעי בהסכמת חלק מחכמי השורא, אך נתקל בהתנגדות עזה. ביקשו ממנו להביא הוכחות ולמה הנביא מוחמד לא כתב מי הוא היורש שלו? מחנה עיאשה, אשתו הרביעית של מוחמד שנאה אותו מאוד והנהיגה נגדו מרד שנכשל, קרב הגמל. מלחמת האזרחים הראשונה בתולדות האסלאם. אופוזיציה של בני קוריש בהנהגת עיאשה נלחמת בעלי ונוחלת תבוסה.

משפחת עות'מאן, בן דודו של עות'מאן, מבית אומיה, הוא מעאוויה אבן אבי סופיאן (עאווי = נובח, מעאוויה בעברית = נבחן. בתרבות הג'אהלית האמינו שאם יש לילד שם טוב, תחמוד אותו עין הרע ועלול להיפגע. לכן בחרו לפעמים לילדים שמות מוזרים). מושל סוריה, סירב להישבע אמונים לעלי ונשבע לנקום בעלי נקמת דם, בשל רצח עות'מאן בידי תומכי עלי.

בשנת 657 בעת קרב ציפין נערכו כוחותיהם של עלי ומועאויה זה מול זה. צבאו של מועאויה היה חזק ומנוסה, לעומת צבאו של עלי, שלא היה מלוכד או מנוסה. למרות זאת נלחם צבאו של עלי בנחישות, מתוך ייאוש וגם בנכונות לסכן הכול; לכן נטתה המערכה לטובתו של עלי. ברגע המכריע, מועאויה ציווה על אנשיו להרים ספרי קוראן על רומחיהם. צבאו של עלי סירב להמשיך להילחם בעוד ספרי הקוראן מורמים נגדו. עלי נכנע והסכים לגשת לבוררות ולהסכמי שביתת נשק.

תוך מהלך הבוררות הצליחו להגיע להסכמה בדרכים לא דרכים, שלפיה יוסר עלי מהח'ליפות. עלי לא הסכים לקבל עליו את הדין, ולוחמיו הסכימו איתו וקראו "לָא חֻכּם אִלָא לִלָה" (אין משפט אלא לאללה) הם טענו שעלי נכנע לבוררות בשר ודם ולא לבוררות האל, שהייתה נקבעת בהמשך הקרב. אנשים אלה פרשו ממחנהו של עלי ויסדו את הכת הדתית -אופוזיציונית הראשונה באסלאם, שכונתה ח'וארג'. הם פנו אל מזרח עיראק. הם השליטו אנרכיה בכל הארץ במהלך מסעי השוד והביזה שניהלו. בכך, למעשה, הפך הוויכוח הפוליטי בעניין הח'ליפות לוויכוח דתי. הח'וארג' מינו להם ח'ליף משלהם תוך השקפה שלפיה הח'ליף לא חייב להיות מצאצאי הנביא אלא רק ברמה מוסרית ודתית גבוהה. הם הכריזו כ"כופר" על כל מי שלא היה מוסלמי כרצונם ונלחמו במוסלמים (כופרים אלו מלחמת מצווה) ג'יהאד. עלי יצא נגדם למלחמה וערך בהם טבח גדול, אולם לא השמיד אותם לחלוטין.

בינתיים נמשך המאבק בן עלי למועאויה. למעשה, הפך מועאויה לשליט העליון בחלק המערבי של עולם האסלאם דאז. בשנת 660 הוא והכריז את עצמו כח'ליף בירושלים.

בשנת 661 עלי נרצח בדרכו למסגד, באופן אירוני, בידי חאורג'י, מתומכיו לשעבר ומועאויה הפך לדמות השליטה היחידה. קברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.

השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מוחמד, לא מעט עקב קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות אימאם, כלומר מנהיג. בצורה זאת יכול להיות שלאחד מהצאצאים יהיה לו התכונות הנבואיות. לפי סונה מי שצריך לעלות לשלטון הוא המוכשר ביותר.

בנו חוסיין נהיה למייסד השיעה, ונרצח עם 70 מבני משפחתו בעיר כרבלה שבעיראק. גם הנכדים של מוחמד נרצחו. מקום קבורתו משמש מוקד עלייה לרגל ואתר קדוש. מאז השיעים לא סלחו. אירן רוצה היום להנהיג את השיעה בעולם המוסלמי ולהוביל שהגנת האסלאם תהיה בידי השיעים ולא בידי הסונים.

לימים, בתודעה המוסלמית 4 החליפים הראשונים: אבו בכר, עמר, עות'מאן ועלי הם דמויות מופת ונקראו ישרי דרך / ההגונים = א (ל) ראשדון ומהווים עד היום את המודל האידיאלי.

5) מועאויה בן אבו ספיאן – הח'ליף הראשון משושלת בית אומיה ששלטה כ- 90 שנה (750661). הוכתר באופן רשמי כח'ליף של האימפריה המוסלמית על ידי כל העולם המוסלמי בשנת 661 וכיהן כח'ליף עד שנת 680.

עם עלייתו לשלטון נאלץ להתמודד עם מציאות פוליטית קשה ביותר, השלטון באזור בכיבוש האסלאמי סבל ביזור, חוסר יציבות ואי סדר. שבטים בדואיים שהיו חוד החנית במלחמות ההתפשטות של תקופת הנביא מחמד וארבעת הח'ליפים ישרי הדרך נטו שלא לקבל שלטון מרכזי וחלקם אף כפרו באסלאם ושאפו לסגת בחזרה לתקופת הג'היליה. הקשר הדתי-רוחני שאיחד את החליפות בראשיתה התרופף בימי הח'ליף עות'מאן בעקבות מלחמת האזרחים שהתרחשה בימיו. היה על מעאויה למצוא בסיס חדש לליכוד הממלכה. הוא ניסה להפוך את התיאוקרטיה האסלאמית לאימפריה ערבית המונהגת על ידי שושלת ערבית שלטת שמוצאה משבט קורייש– שבט הנביא מוחמד.

מעאויה ורוב בני אומיה תפסו את האסלאם לא רק בתפיסה דתית, אלא גם כתפיסה מדינית. הם ראו באסלאם את הכוח שיביא לאיחוד הערבים, על כן כל מי שניצב על דרכם הפך לאויב האסלאם, לעומת זאת הישגי השלטון נחשבו בעיניהם כהצלחה לדת- שכן אי אפשר להפריד בין טובת האסלאם לטובת המדינה.                                                                                                                                                                

מעאויה דאג ריכוז הממשל. הוא העביר את מרכזו לדמשק שבסוריה שנשארה מרכז רוחני ופוליטי עבור העולם הערבי דורות רבים אחריו. יותר משיצרה ח'ליפות בית אומיה מדינה ערבית חדשה, היא התבססה על מנגנוני הניהול של האימפריות הפרסית והביזנטית. המנגנון הישן על צוות אנשיו ושיטוטיו נשאר בשלמותו. למעאויה היו מספר הישגים בתחום זה: הדואר "אלבריד ואלחבאר"- נבנו לאורך ולרוחב כל האימפריה תחנות דואר שפעלו במהירות ודייקנות. בזכות הדואר, יכול הח'ליף לקבל ידיעות על הנעשה בנקודות המרוחקות ביותר של ממלכתו תוך ימים ספורים. ולמעשה היה זה שרות ריגול שסיפק אינפורמציה לממשל על הנעשה בפרובינציות.

מועאויה הכריז על בנו, יאזיד, כיורשו בעודו בחייו וכך הכניס לאסלאם את השושלת בית אומיה.

6) יאזיד הראשון – כיהן כח'ליף בין השנים 680-683. כשהוא עולה לשלטון יש התקוממות נגדו, במהלכה הורג את חוסיין בן עלי, בקרב כרבלה. זכור לדיראון כשליט חלש-אופי אך אכזר.

אחד מהגופים שהתקוממו, נקראים: שיעת עלי = שיעה / הסיעה. עשו זאת מתוקף האמירה שמחמד התכוון שעלי יהיה יורשו ושלשת החליפים הראשונים, בעצם שלטונם, פשעו פשע גדול נגד כוונת הנביא.

לעלי אבן אבי טלאב ולאשתו פאטימה (בתו של מוחמד), היו שני צאצאים: חסן וחוסיין שהיו נכדי הנביא היחידים, שארי בשרו היחידים.

לאחר שהח'ליף עלי אבן אבו טאלב נרצח בשנת 656 ובנו הבכור חסן נאלץ לוותר על שלטונו, עבר השלטון בעולם המוסלמי לבית אומיה. חסן עדיף לוותר ולא לגרום מלחמת אזרחים. כשפורץ המרד נגד יאזיד, הבן חסן כבר לא היה בחיים. בנו השני של עלי, חוסיין, ניסה להחזיר את השלטון לבית עלי והנהיג את המרד. במהלך הקרב שהיה בכרבלה בשנת 680 הוא נהרג יחד עם כל אנשיו. על פי האמונה השיעית, חוסיין בחר למות בקרב שהיה בעצם אבוד מראש, כביטוי לאהבת האסלאם והגנה על אללה.

השיעים מציינים את קרב כרבלה בטקס התעזיה. ניחומים כדי להשתתף בצער בית עלי דבר בו הם רואים כמצווה. הניחומים מגיעים לשיאם ביום העשוראא, 10.10.680 (עשרה לחודש מוח'רב שנת 61 להיג'רא), תאריך הקרב על פי האמונה המוסלמית. בטקסי חג העשורה משחזרים את הקרב, והמשתתפים פוצעים את עצמם בחרבות וסכינים עד זוב דם. הם מאוד מצטערים שלא עזרו לנכד של מוחמד ולכן מכים את גופם.

הקרב בכרבלה ומותו של חוסיין, הטביעו את חותמם עמוק באמונה השיעית. השיעים חשו עצמם כנדחים מהמסגרת. האמירה שרק צאצא של עלי ופאטימה יכול להיות חליף, גרמה לפילוג פולטי שיהפוך לפילוג דתי ולהיווצרות תנועה דתית שמהווה את הפלג השלישי של האסלאם.

בהתחלה בין השיעים והסונים היה מאבק על הירושה, לפי עלי הירושה צריכה להיות בתוך שושלת המשפחה כי יכול להיות האחד מהצאצאים יקבל את התכונות הנבואות של מוחמד. לאומת זאת הסונים אמרו שהמוכשר ראוי להיות בשלטון. בתוך הסונה היו הרבה עשירים והם רצו להמשיך בכיבושים לאומת זאת השיעים לא היו מעוניינים להמשיך בכיבושים. השיעים רצו לממש את תורתו של מוחמד: הלכה למעשה. סונה רצתה להוסיף אדמות ומים. ניתן לראות ברוסיה כאשר טרוצקי הציע לייצב את המהפכה וכך להשפיע על לאומות אחרות. לא צריכים לדאוג לרוסים שמחר לא יהיה עם מה לחיות. סטלין אמר שלא מעניין מה קורה בעולם אלא מה קורה בתוך רוסיה. גם כאשר חומיני עלה לשלטון באירן העם היה רעב ולא היה לו מלאכול אבל חומיני התייחס יותר למהפכה וכך דאג להפעיל פעולות טרור בכל מקום עד שהשיעה תנצח. האירנים יכלו לחיות היום בתנאים מצוינים, מקבלת כל שנה 52 מיליארד דולר רק בנפט אבל הרבה ממנו הולך לפעולות טרור וצבא.

בעולם הערבי לא מעוניינים במלחמת אזרחית לכן ניתן לראות שגם חמס לא הכריז על סיכסוך הקיים היום עם פתח כפיתנה.

 

הקדמה

כתיבת תגובה

05-11-09

מה סוד קסמו של האסלאם? מדוע הולך וגודל? כיום יש בעולם מיליארד ושלוש מאוד מיליון מוסלמים. מתוכם מיליארד ומאה מיליון עם סונים. סונה היא דרך סלולה, יש בה הכול, קוראן, תורה שבעל פה ופרשנות. הכול כתוב ורק צריכים לדעת אפה לחפש. באסלאם אין בית משפט עליון. יש בבית המשפט רק שופט אחד ולמה? כי הכול כתוב. השופט לא יכול למסור דברים חדשים ע"פ דעתו. הקוראן והתורה שבעל פה הם יותר חשובים מאשר הפרשנות.

המילה אסלאם פרושה = מעניין (באה מהבניין אפעל שמקביל לבנין הפעיל בעברית – שם פעולה). ברוב המקרים יש החלפה בין ש ל – ס בערבית ובעברית:
תשעה בערבית = תסעה בערבית,  עשר בעברית = עסרה בערבית.
אפעל = הפעיל     אפעאל = הפעלמה       אסלאם = השלמה      
השלמה במובן של רצון האל במלואו. למעשה, הכנעה, כניעה מוחלטת לרצון האל. לב ליבו של רצון האל, ללא שאלות, ללא ויכוחים/דיונים ובוואדי ללא כעסים – היא יסוד היסודות של העניין. חייב אדם לקבל את גורלו יהיה הגורל אשר יהיה.

אחרי מות החליף עות'מאן אבן עפאן בשנת 656 האסלאם מתחלק לשני פלגים עיקרים: סונה, הנחשבת לאורתודוקסיה של האסלאם וכוללת כ-90 אחוזים מהמוסלמים, והשיעה (היא המילה הערבית לסיעה), שהתפצלה מהסונה עקב חילוקי דעות על הנהגת האסלאם לאחר מות מוחמד. בנוסף קיימים עוד פלגים כמו ה"ח'וארג'" ואחרים. באסלאם הסוני עצמו יש אסכולות וגוונים שונים כמו הווהאבים, שהיא סיעה מייסודו של מחמד אבן עבד אל-והאב (1691-1787), השלטת בערב הסעודית ומפרשת את האסלאם באופן רדיקלי ואת ההלכה המוסלמית באופן מילולי, והסופיזם (בערבית, תַצַוֻף', מקור המילה אינו ברור) שהוא זרם מיסטי של האסלאם, המקפיד יותר על הכוונה מאשר על המעשה. נהוג לראות בסופיות את האסלאם האזוטרי.

השיעים לא מכירים בתורה שבע"פ ולכן הם לא נקראים סונים. הסונים הם אנשים שמאמנים בסונה ומכירים בתורה שבע"פ כחלק מהמפשט המחייב. השיעים מכירים רק בהלכות שנשתלשלו ע"י בני הבית, בני המשפחה הישירה של הנביא מוחמד. רק הנביא, אשתו, נכדיו, חתנו וכדומה. מהבחינה המשפטית הם לא מכירים בסנה, בחדית'ים ולכן הקימו סיעה.

מן האסלאם (במיוחד מהאסלאם השיעי) התפלגו דתות אחרות, קבוצות שפרשו או סולקו מהאסלאם. למשל: הדרוזים שבא"י חיים כ- 130 אלף, העלאווים שנמצאים בשלטון בסוריה שבה קיימת שילוב בין הנוצרות והאסלאם (4), הבהאים שהמרכז העולמי שלהם נמצא כאן בא"י, צ'רקסים ועוד. בדתות אלה אפשר למצוא שרידים למנהגים מוסלמיים, אם כי הן נחשבות לדתות נפרדות, היות שהתרחקו במידה ניכרת מן האסלאם, והן נחשבות בעיני שאר המוסלמים כ"כפירה".

יש להבדיל בין סיעות מתוך האסלאם ובין הקבוצות שפרשו או סולקו מהאסלאם.

אם לא מבינים את האסלאם אז לא ניתן לדעת למה הם פרשו ממנה. סיבות אידיאולוגיות. רוב הקבוצות פרשו בגלל ג'יהאד (1) או חוסר הסכמה החלק מיסודות האסלאם. הדרוזים לא רצו להתפלל חמש פעמים או מתי צריכים להתפלל במקום להתפלל מתי שרואים או מרגישים צורך לכך. הבהאים לא הסכימו לצאת למלחמות והצורך להתאסלם את כל העולם ובשיטות פראיות. חלק מהקבוצות עיבדו את התהליך המיסטי. הסופים (2) הם זרם בתוך המיסטיקה. הקבוצות מייצרים דינמיקה חדשה.

מה גורם לאנשי המערב להתאסלם? החוקרים לא נותנים תשובה. עשרת אלפים בריטים נכנסים לאסלאם כל שנה.

האסלאם מול דתות ועמים אחרים

יש יהדות, נצרות אבל האסלאם שונה משליחותו. ביהדות היא מטפחת את הישרדות כי היא מאמינה שמתי שהוא האל יטיל עליה את המשימה העיקרית לכן כל מה שצריכה לעשות בשלב זה הוא לשרוד. בנצרות יש תיאוריה כתובה, בעקבות החטא הקדמון האל יהרוס העולם הזה, הקיים ואמור ליצור עולם אחר, חדש, לכן הכנסייה היא המתווכת בין העולם הזה ולעולם הבא החדש. היא דת מיסיונרית, לגייס כמה שאפשר יותר אנשים כדי להציל ולהביא אותם לעולם החדש. האסלאם לעומת זאת אומר משהו אחר, המשימה שהוטל עלינו היא שונה לחלוטין, אנו מחויבים להביא את כלל האנושות של העולם הזה תחת האסלאם. אי לכך האסלאם לא תנוח עד אשר ישלים את משימתו. האסלאם לא הגדיר את האמצעים לכן הכול אפשרי. גם בתקופה שלום או מלחמה הוא מקדם את המשימה שלו.

אסלאם ויהדות הן דתות הדומות זו לזו יותר מאשר מוכנים להודות בכך. האסלאם, כמו היהדות, ובניגוד לנצרות היא דת של עשייה ולא דת של פולחן. האסלאם תופס עצמו כאורח חיים ולא כדת. התפיסה הנוצרית: "יהא לקיסר אשר לקיסר ולאל אשר לאל" אינה קבילה.

בשביל המוסלמים, הקוראן הוא איננו רק ספר קודש, העתק מדויק של דבר האל למוחמד, אלא הוא תוכנית. הוא תוכנית פוליטית, הוא תוכנית תרבותית, הוא דרך חיים ומערכת התנהגות כוללת המקיפה את חיי הפרט, החברה והמדינה. מעל לכל הקראן והתרבות שהוא יצר הם תוכנית לעתיד האנושות: "הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) עם אורח מישרים ודת אמת, כדי שישלוט על הדתות כולן", סורה 9 פסוק 33). ע"פ האסלאם לא יהיו נביאים חדשים. מה קורה היום בין המערב והאסלאם היא שאילה מאוד בסיסית משום שהאסלאם מאז הופעתו על כדור הארץ בשנת 622 עד היום הזה הוא פוחד מאי הישרדותו, הוא אומר לכולם שהאל רוצה אותם על סמך שהם עוד מעט נשיג את הנצרות שיש בה מיליארד חמש מאות מיליון אנשים. בעוד 50 שנה האסלאם יכול לעבור את הנוצרות.

באסלאם הקדום. מאבק בין הג'אהליה והאסלאם. ג'אהליה זו התקופה שקדמה לאסלאם. מה התרבות שהיה קיימת במדבר ולמה הצטרפו אחר כך למוחמד? האם היה בכוח צבאי או מתוך רצונם? האסלאם פחד מהגיאהליה כי האנשים לא רצו לוותר, הם רצו לחזור אליה ולכן היתה מלחמה עקובה מדם. ע"פ המסורת הבדואית אחרי שאחד מהצדים מת ההסכמים מתבטלים. מוחמד הכריח אותם לקבל את האסלאם אבל אחרי שהוא מת אז אין יותר התחיבות. ע"פ האסלאם מי שקיבל את האסלאם לעולם לא יכול לעזוב אותו. הג'יהאד גרם לכך פגיעה פיזי באנשים שלא מקבלים את האסלאם. הציג שתי אפשרויות: לקבל את האסלאם או השמדה. מאוד שבטים במדבר חוסלו.

לגבי הפוליתיאיזם האסלאם אומר שהיה לפני הופעת מוחמד ומאותו רגע שהוא הופיע אז אין יותר הפוליתיאיזם, עובד אלילים. לגבי יהודים ונוצרים מתייחס האסלאם בצורה אחרת כי ליהודים ולנוצרים היתה הארה אלוהית והם לא הבינו אותה וסטו מדרך אללה. האל דחה אותם לפינה. האל שלח את משה ליהודים ואמר שצריכים להגיע לארץ הקודש. היהודים אמרו למשה שארץ יש עמים אחרים אבל משה אומר לעם ישראל שבירכת האל איתנו. לא כל האנשים הלכו אחרי משה. משה עלה להר סיני באמצע הקיץ ובחזרתו רואה שעם ישראל מתפלל לעגל. לכן באסלאם אומרים איזה סוג שעם זה? לכן האסלאם מכיר את הבעיות האלו ואסר לחסל את היהודים כי הם רק סטו מדרך אללה. הם מציעים ליהודים להתאסלם מתוך רצונם. אם הם לא רוצים אז מצעים את האפשרות לשלם מיסים המוכר בשם מס גולגולת. אם לא רוצים לשלום אז יש מלחמה. לאסלאם יש חיים פרגמטיים ופוטר הרבה בעיות. יש קוראן, תורה שבעל פה אבל זה לא מספיק כי החיים יותר מורכבים. לכן הוא יוצר אפשרויות נוספות. היהודים שילמו מיסים לשליט המוסלמי לכן ככול שיהיו יותר יהודים אז יכול השליט להרוויח יותר כספים. התחילו לאסוף יהודים להביא אותם לממלכה שלהם. בזכות זה היהודים הצליחו לשרוד. לאסלאם יש תכונה לקרוא את המפה הנכונה ומבין עניין.

השבטים שחיו במדבר היו עובדי אלילים והקריבו קורבנות. האל הראשי באותה התקופה נקרא הבל (הובל). אלת השמש באותה תקופה נקראה "אללאת", בנוסף אל "אללאת" עבדו הערבים אלות נוספות "אלעוזא" ו"אלמנאת". שלושת האלות היו נשים בתוך חברה של גברים. מעריכים שבאותה תקופה היה שלטון של נשים. הגברים התעסקו בלמצוא אוכל ולא היה בבית הרבה זמן. מי שטיפל בעניין הבית, ילדים וכולי היו הנשים. בשנת 622 עזב מוחמד את מכה בחשאי והיגר לאל-מדינה כי לא קיבלו את העקרונות שלו. באל-מדינה נהנה מוחמד מתמיכה ומהגנה, והחל לעצב את הדת המוסלמית ולקבוע בה כללים.

הקוראן קיבל מוחמד מאל. מוחמד הלך משבט לשבט והיו שני אנשים שרשמו כל מה שהוא אמר. 80% מהפסוקים הם מסוג תעשה ואל תעשה, איסורים ו היתרים. 20% דברי הלכה.

האסלאם בימי ביניימי פחד מהלניזם, תרבות היוונית רומית שדיברה על החשיבה הפילוסופית ולא דפקה חשיבה על אלילים. רצון לחשוב בצורה מעמיקה יותר לגבי הקיום עצמו. בתקופה האסלאם מתחיל להיות מושפע. לא מצאו את הכתבים המקוריים של פילוסופים כמו אפלטון, אריסטו ואחרים. הערבים תירגמו אותם כי הם כבשו את האזורים שהיו היוונים והרומים. הגיוני היה שהערבים הופיעו הראשונים בניתוח מדעי או יצירת ההיסטוריה אבל הערבים אחרו, האסלאם פרח בספרד אבל לא באזור בחצי האי ערב. האסלאם איחר כי עשתה טעות כאשר העולם המציא את התפוס בשנת 1450 והם אסרו על שימוש שלו. העולם האירופי פרח כי העבירו את המידע להמונים אבל האסלאם פחד. החליף ראה קוראן מודפס עם הרבה שגיאות תפוס וחשב שרוצים לזייף את הקוראן. הם איחרו בערך 200 שנה וזה הרבה זמן בתוקפה של המצאות וגילויים גדולים. היהודים היו החיבור בין התרבות האירופית והאסלאמית.

האסלאם כבש את פרס ונאמר להם: אתם יכולים להישאר פרסים, בענייני דת לא מתערבים אבל מי שלא מתאסלם מרצונו אז חייב לשלם שני סוגי מס. רוב העם האיכרים בתקופה בצורות יש להם בעיות כספיות ולא יכולים לשלם את מס לכן העדיפו להתאסלם על מנת להימנע מתשלום מיסים. לגבי השפה הערבית נאמר: אתם לא חייבים לדבר ערבית אבל המוסלמים מדברים רק ערבית כי הקוראן נכתב בערבית. לכן מרבית האנשים שרצו תעסוקה ומשרוד למדו ערבית. היום ערבית היא השפה השביעית בעולם.

הפרסים שייכים לקבוצה אתנית רחבה יותר והם צאצאי השבטים ההודו-אירופים הקדומים, כלומר, תרבות אחרת. שמה של המדינה היום הוא איראן. בשנה 1935 דרש השאה האיראני מכל מדינות המערב לחדול מהשימוש בשם "פרס" ולאמץ את השם "איראן". השם "איראן" נגזר מהאופן שבו כינו הפרסים את עצמם, כינוי שמופיע כבר בכתבים פרסיים עתיקים. השאה רצה להתנתק מעבר. גם אצל הטורקים סיפור דומה כדי להתנתק מעבר העותומאני כי עבורם היה אסון. השאה הכניס רפורמה במדינה, ליבוש, חוקה, פיטר את אנשי הדת, לימודים באוניברסיטה וכול.

בימינו קיים אימות בין האסלאם למערב. התנגשות תרבותית, דתית. האסלאם מפחד מתרבות המערבית. הסטודנטים לומדים באוניברסיטאות מערביות וחוזרים חזרה בארצותיהם ולא יודעים איך תהיה ההתייחסות שלהם לאסלאם.

במשך 1500 שנה מדרים ערבית והיא אחדה 7 שפות כמו שפה ברברית, הארמנית, קופטית, לטינית ועברית. היא שפה מאוד עשירה במילים בערך 2 מיליון מילים כאשר באנגלית קיימות חצי מיליון מילים.

המוסלמים מקבלים את סיפור הבריאה ומוסיפים אלמנט של גן העדן. סופו של כל דרך הוא גן העדן. מוקדם או מאוחר כולם מגיעים לגן העדן. רק אלו שלא קיבלו את האסלאם לא יכולים להגיע אליו, כלומר, היהודים, נוצרים וכולי.

לפי הנצרות האל החליט לארוס את העולם והנוצרים אמורים לבנות עולם חדש. הנוצרים רוצים להציל כמה שיותר אנשים ולהביא אותם לעולם החדש. היו אמורים לחסל את כל היהודים ולהוריד אותם לקיום הפיזי. אז מופיע אפיפיור שלא הסכים ואוסר לנגוע ביהודים, יש להשאיר אותם כעדים אחר לא יכלו לאמין שהנוצרים הם היורשים האמיתיים של היהדות. כל הזמן שהיהודים קיימים ניתן לספר את הסיפור. עד היום האפיפיור לא מכיר את הקיום של מדינת ישראל. יש לנוצרים בעיה תיאולוגי קשה עם היהודים. אין שינה אבל יצרו תפיסה מאוד קשה להתגבר עליה. מי שמנע את רצח הפיזי היה האפיפיור אוגוסטינוס. אחרי מלחמת העולם השניה קמו הרבה מדינות וגם מדינת ישראל אבל לפי דעתם אין שום קשר ליהדות או במילים אחרות ישראל איננה מדינה יהודית. הם עושים הפרדה בין ישראל והיהדות.

תקופות האסלאם

ניתן לזהות שלוש תקופות יסוד באסלאם:

1) ג'אהליה: תקופת הבערות לפני הופעת האסלאם, בה היו האנשים פוליתאיסטים. הכתבים האסלאמיים מתארים את הג'אהליה כתקופה חשוכה, בה לא ידעו בני האדם לעבוד את האל הנכון, אך עם זאת יש מסורות על דמויות מתקופת הג'אהליה שהיו להן תכונות נאצלות במיוחד.

מוחמד נלחם על מנת להרוס את התרבות הג'אהליה ולשנות אותה. בערך מאה שנה בין שנת 500 לשנת 600 לספירה.

2) תקופה מכה. מוחמד מתחיל את הנבואה במכה בשנת 610 עד שהוא בורח בשנת 622. סה"כ 12 שנה. היחס ליהודים בתקופה מכה היה מאוד טוב ויפה, לא היו בעיות.

3) תקופה מדינה. משנת 622 עד מות מוחמד בשנת 632. סה"כ 10 שנים. כל מה שקורה לאחר מכן זו פרשנות, כלומר, אין הוכחות. אם בקוראן מופיע שלוש תפילות והיום מתקיימות 5 תפילות אז ניתן להבין שהדבר התפתח לאחר מות מוחמד.

האסלאם הפונדמנטליזם

הוא סוג של זרם, מעיין קבוצה, שמאמצת לעצמה סוג של אידיאל דתי ופועלת לפיו. הזרם האסלאמי הפונדמנטליזם קורא לחזור לתקופת הסלפים (=האבות), זוהי תקופה של לחזור לשלושת הדורות של הנביא, כולל דור הנביא. הקריאה לחזרה למקורות, היא במובן שלחזור לאסלאם הטהור. כמו כן, האסלאם הפונדמנטליזם מאמץ את שיטת המערב על מנת לקדם את הדת של האסלאם. לכן יש שימוש רב של טרור,  תקשורת והמון אמצעים מערביים על מנת לקדם את האסלאם, וכמובן המטרה הסופית של כל הרדיקלים הם כינון מדינה מוסלמית במקומם שעדין אינם.

לחזור למקור הוא מושג מערבי שהתחילו להשתמש בשנת 1909. קבוצת אנשים נוצרים הגדירו את עצמם כפונדמנטליסטים, לחזור ליסודות הראשונים של הנצרות כי הנצרות הקיימת התרחקה מהם.

האסלאם והיהודים

מעריכים שבאותה תקופה חיו במדבר, בחצי האי ערב כחצי מיליון יהודים. מי אותם יהודים? אולי מחורבן בית הראשון או שני. שמות שבטי היהודים מופיעים בתעודות. עד היום לא יודעים דבר לגבי מה קרה עם כל היהודים שהיו בחצי האי ערב.

בחצי האי ערב התגוררו יהודים כבר בתקופה הרומית. היהודים היו מרוכזים בשני אזורים: חמיר (כיום תימן) וחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). אחת העדויות הראשונות לקיבוץ יהודי בחמיר נמצאת אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה מיסיונרית שהוביל קיסר האימפריה החבשית באמצע המאה ה-4. באזור העיר ית'רב (כיום אל-מדינה) שבחג'אז, התגוררו שלושה שבטים יהודים: שבט בני קיינוקאע, שבט בני נדיר ושבט בני קורייט'ה. השבט הראשון עסק בצורפות, בעוד השניים האחרים היו חקלאים שהתפרנסו מגידול תמרים.

החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד להפיץ את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב באדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (ירדן של היום, לא רחוק מהכנרת). בשנת 625 גורשו יהודי שבט נדיר מאל-מדינה לאזור ח'ייבר.

בין השנים 623 ל-627, בעקבות התפשטות האסלאם, החלו סכסוכים בין מוחמד ליהודים. בעקבות הסכם שלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי, ולכן בחר בתקיפת השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים. בקרב שהתחולל ביניהם הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס. כמו כן מוחמד שיחרר את העבדים וליהודים היו הרבה עבדים. 

תקופה מאוד קשה שיכולה להיות בסיס עבור אנשים קיצוניים. אלו שיותר נבונים אז מחישים אם תירוצים שונים.

בתעודות האסלאמיות מופיעים כל ההסכמים של מוחמד עם שבטים יהודים אבל כעבור מספר שנים מוחמד והמוסלמים השמידו את כולם. בהתחלה היהודים עודדו את מוחמד משום שהוא דיבר על מונותיאיזם אבל ברגע שמוחמד התחזק ציפה שהיהודים יקבלו אותו כנביא. בקוראן יש פסוקים טובים הקשורים ביחס ושיתוף פעולה בין יהודים ומוסלמים אבל יש גם אחרים. היהודים הסבירו שעבורם פסק את הנבואה, כלומר, אין יותר נביאים. פרשנים בקוראן אומרים שהיהודים לא קיבלו את מוחמד כנביא בגלל שהוא ערבי.

כאשר היהודים לא קיבלו את האסלאם יצרו המוסלמים סיפור רחב יותר על מנת לבנות קשר היסטורי עם האל. לכן השאירו את אברהם שהוא אבי האומה, בגלל שיצחק לא היה מתאים אז לקחו את ישמעאל. הסיפור של הגר לא מופיע אף פעם בקוראן. לפי המוסלמים בית המקדש לא נמצא בירושלים אלא שהכול נמצא בכעבה במכה. המוסלמים מדברים על ירושלים אבל עבורם ירושלים היא מושג ולא דפקה דבר מעשי. מחמוד אחמדינג'אד נמצא בתוך קבוצה שיעית שמפתיחה לאנושות בכל רגע עומד להופיע המשיח ומי הוא המשיח? ישוע. תפקיד המשיח להילחם נגד השטן. כי מי שאחרי למלחמות, מחלות ושינה הוא השטן. מי משרת את השטן? רק עם אחד בהיסטוריה, העם היהודי. העם היהודי קיבל עונש כי הלכו נגד הבריאה. זה לא משנה אם היהודים אומרים שישוע היה יהודי. עבור המוסלמים זה סיפור יהודי.

לפי מוחמד חלקו של היהודים היה לעג וזלזול. בתגובה על כך האשים מוחמד את היהודים בהאשמות שונות. אחת ההאשמות החוזרות ונישנות בקוראן בצורות שונות, אף שאינה ברורה, היא מה שנקרא בערבית "תחריף" – כלומר סילוף או זיוף. הקוראן מאשים את היהודים שהם מזייפים את תורתם הם. כיצד – קשה לדעת לפי פסוקי הקוראן, אבל בין השאר מדובר גם על העלמה. כלומר, היהודים הסתירו את מה שהיה ידוע להם מלכתחילה: את דבר שליחותו לעתיד לבוא של מוחמד. הם מואשמים גם בצביעות, בהתכחשות לנביאיהם ובהריגה, במעשה העגל ובהאשמות אחרות מבוססות על סיפורים מקראיים.

התוצאה של האשמות אלה היתה הינתקות האסלאם הצעיר מעל היהדות. הדבר בא לידי ביטוי בכמה וכמה צורות, שאחת הבולטות בהן היא הרעיון של דת אברהם והכעבה. בסורה 5, פסוק 58, נאמר: "הן התורה והיאינג'יל' (האוואנגליון, כלומר הברית החדשה) – לא הורדו בלתי אם אחריו" – כלומר: אחרי אברהם. תורת ישראל ותורת הנוצרים הן שתי תורות מאוחרות – מבחינה כרונולוגית – מתורתו של אברהם אבינו. ובהמשך, בפסוק 60 נאמר: "לא היה אברהם לא יהודי ולא נוצרי ואולם היה חניף מוסלם". פירושו של דבר, שמלכתחילה היה אברהם "חניף" (מונותיאיסט קדום) ומוסלמי. בכך מזהה הקוראן את האסלאם עם המונותיאיזם המקורי, קושר את אברהם לאסלאם ומציג את האסלאם כדת אברהם. יתר על כן, בסורה 2, פסוקים 118 ואילך מסופר על בניית הכעבה במכה על-ידי אברהם וישמעאל, כבית תפילה מוסלמי לעבודת אל אחד. מאוחר יותר, המסורת המוסלמית מפתחת מאוד את הנושא הזה ומספרת שאמנם הכעבה נבנתה לעבודת אל אחד, אלא שברבות השנים הערבים סגדו שם גם לאלילים. לכן, הוטל על מוחמד לבוא ולטהר את המקום הזה ולהפוך אותו שוב למקום עבודה לאל אחד.

בתקופה הראשונה היהודים השפיעו על מוחמד ועל האסלאם, כמו הצום, עליה לרגל. אחר כך ניתן לראות השפעה מוסלמית על העם היהודי. רבנים מעדות המזרח מתלבשים בסגנון ערבי כמו כן בתי כנסת היו דומים למבנים ערבים אחרת לא היו יכולים לחיות במדינות ערביות.

מלכתחילה, עוד במכה, נקבע כיוון התפילה של המוסלמים לירושלים, כמו אצל היהודים. עתה, בשלב ההינתקות נקבע כיוון התפילה למכה (ראה סורה 2, פסוקים 136, 140). באותו אופן שונה עתה הצום הנקרא "עאשורא" (עשור), שחל בעשרה בחודש הראשון בשנה המוסלמית במקביל ליום הכיפורים, לצום של חודש שלם, חודש רמד'אן (סורה 2, פסוקים 181-179(.

הלוח המוסלמי

תאריכים: לוח השנה הערבי מתחיל בשנת 622 מלוח השנה הגרגוריאני. מוחמד נפתר בשנת 632. לא יודעים מתי נולד מוחמד לכן לא יכולים להתחיל את הלוח ביום שהוא נולד בדומה לישוע.

כדי לדעת מספר השנים אז מורידים לשנת הנוכחית 622 שנה. מקבלים 1387 שנה. המוסלמים משתמשים שנת ירח שהיא קצרה יותר משנת שמש. לפי החישוב כל 32 שנה שווה שנה אחת. אם מחלקים 1387 ב-32 שנה אז מקבלים 43 שנה. ז"א שלפי לוח המוסלמי היום נמצאים בשנת 1430 לבריאה.

בספרים, כאשר כותבים "ה" אז המשמעות היא שנת הבריאה, 622 כאשר מוחמד יצאה ממכה ועבר למדינה

(1) ג'יהאד הוא מושג בדת האסלאם, ופירושו: מלחמת קודש או מלחמת מצווה. לפי המסורת המוסלמית, העולם מתחלק לשניים:  א). דאר אל-אסלאם, בית האסלאם – בחלק זה המאמינים באסלאם נמצאים. ב) דאר אל-חרב, בית המלחמה – בחלק זה הכופרים נמצאים.

הג'יהאד הוא מאבק צבאי בין שני החלקים האלה של העולם, והוא מתבטא באופנים שונים: א) מאבק בכובש זר, בדיכוי או בכל מדינה שאיננה אסלאמית, אשר נמצאת בשטח של דאר אל-אסלאם.  ב) הרחבת השטח של דאר אל-אסלאם על-ידי כיבוש של אדמות, שאינן מוסלמיות, מדאר אל-חרב, והבאתן תחת שלטון מוסלמי.

לפי פרשנות מסוימת של הקוראן, מאבק זה הוא מלחמת קודש, כלומר – השתתפות בו היא מילוי של מצווה דתית, ולכן לוחם שנהרג במלחמה זאת, מכונה "שהיד".

(2) הסופים הם הזרם המיסטי באיסלאם, כמו הקבלה והחסידות ביהדות או הגנוסטיקה בנצרות. הסופים מונים מאות מיליונים של אנשים ברחבי העולם המזהים את עצמם עם המסדרים הסופים השונים.

בישראל יש כמה עשרות אלפים מוסלמים המזהים עצמם כסופים. הזרם הסופי באיסלאם הוא מתון יותר מהזרם הפונדמנטליסטי ופתוח בדרך כלל לדיאלוג. בעבר היו הסופים המובילים בתרבות האיסלאמית בכלל, ובארץ בפרט. דמויות היסטוריות חשובות כמו צלאח א דין והסולטאנים הממלוכים והעותמאנים היו מזוהים עמם. החל מהמאה ה-18 סבלה התנועה הסופית מנסיגה, אך כיום יש בה עניין מחודש, גם בקרב הקהל המוסלמי וגם בקרב בני דתות אחרות.

http://www.rhazy.com/Heb-193-0.htm

הצופים הם פלג מתוך האסלאם. להבדיל לאסלאם הפונדמנטליסטי שהוא בכלל סוג של רעיון כאשר הדרך הוא בכיוון המיסטיקה. יותר דגש על אחדות הנשמה עם האלוהים האחד. דרווישים , הם חלק מהצופים, כאשר הם מהווים אנשים רוחניים שחיים את חייהם ברמה הכי פשוטה, הבסיסית והמטרה העיקרית היא לעבוד את האלוהים, לעבור את הדרך או תהליך עד לאחדות הנשמה עם האל.

(3) האחמדיה היא כת חדשה באסלאם, אשר נוסדה בסוף המאה ה- 19 בפנג'אב שבהודו, ומשם התפשטה בארצות שונות. היא נקראת על שם אביה-יוצרה, מירזא גולאם אחמד אל קאדיאני (1808-1935). בעיני חסידיו הוא "מהדי", גואל או משיח, ויש רואים בו נביא. בהגיעו לגיל 40 הכריז, כי עליו הטיל האל לחדש פני הדת המוסלמית ולהשליט בעולם צדק ויושר.

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=5259&kwd=4263

(4) העלאווים – מאופיינים בכך שבאסלאם רואים אותם ככת שפרשה מהאסלאם. רואים אותם בשולי האסלאם. הם ספק מקיימים את חובות האסלאם, ספק קוראים בקוראן, ספק מקימים מסגדים. רג'ר – כפר עלאווי – חצי בישראל וחי בלבנון בשלטון החזבאללה.

(5) מנדעים הם בני קבוצה אתנית בעלת דת ולשון ייחודים השוכנים בעיקר בדרום עיראק. דתם היא מונותיאיסטית, ודוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. המנדעים רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים, ומעריצים בעיקר את יוחנן המטביל. הם מתארים את אברהם, משה, ישוע ומוחמד כנביאי שקר. מנדעים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר.

מנדעים – Wikipedia

 

Newer Entries