הפלסטינים

השארת תגובה

  18-2-2010

הפלסטינים רוצים שתי מדינות וחצי. יודעים שירדן טיפול בידיהם בעתיד כי זה רוב פלסטיני, הם יודעים שיהודה, שומרון ועזה יהיו בידיהם ורוצים מחצית מדינת ישראל.

עד שנת 1920 הם התלבטו מאוד. מי הם הפלסטינים?

בין פטריוטיים אסלאמיים. עבור הפטריוטיים האסלאמיים כל העולם האסלאמי צריך להיות מדינה אחת ואין לפצל אותו. הפיצול הקיים זה מעשה של אימפריאליסטים ולכן הפלסטינים שייכים לאימפריה העותומאנית. האימפריה העותומאנית התפרקה ולכן אין להם סיכוי.

לקבוצה אחרת היתה תפיסה שאומרת שהפלסטינאים הם מוסלמים אבל מבחינה אתנית הם ערבים והגיע הזמן לקבל שטח טריטוריאלי עצמאי. מי זה ערבי? אלו שמדברים את השפה הערבית או מי שמזדהה עם ההיסטוריה הערבית.

היתה קבוצה שלישית שראו את עצמם כחלק מדרום סוריה כי מרבית המסחר והקשר היה עם סוריה. אבל סוריה נשלטה על ידי הצרפתים וארץ ישראל נשלטה על ידי הבריטים לכן לא היה סיכוי.

בסוף מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920 הם עמדו מול דילמה. אין סיכוי למדינה מוסלמית ולמדינה ערבית כוללת.

מתחילה תודעה מקומית כאשר הם רואים שנשארו מנותקים ואין קשר חיצוני. באותם רגעים מתחילים זרמים פוליטיים אבל התפיסות הקיצוניות או רדיקליות היו יותר דומיננטיות. אולי זה סוד המשבר שליווה אותם כל השנים האלו.

 

זרמים

שמאל

ימין

מרכז

מדינה

אין אימות עם הפלסטינים. הם לא אויבים

חברה בעלת תודעה מוסתת ע"י אפנדים, בריטים

אם מסלקים את המסיתים אז הם ילכו יחד עם היהודים

מדינה דו לאומי

אין אדם שיקבל מישהו לא מקומי. לכן לוחמים לעתידם

התנגדות לזרים

זבוטינסקי

מדינה חד נס או דגל אחד. עם אחד, תרבות אחת ושטח אחד.

הגשמה יוצרת אימות וצריכים לבדוק ולהגיע לפשרות.

חלוקת השטח.

ריבונות

מצומצמת

שלמה

שלמה

טריטוריה

שלמה

שלמה

מצומצמת

 

חוסיינים

נשאשיבים

איסתיקלאל

שטח

סהר פורה מצומצם

ארץ ישראל + ירדן

פאן ערב

יחס לבריטים

ברית

הסכם (תן וקח)

האויב האימפריאליסטי

יחס ליהודים

האויב

הסדר

דבר משני

מנהיגים

חאג' אמין אל-חוסייני

ראע'ב נשאשיבי

עוני עבד אלהאדי

עיתונים

אל-ג'אמעה אל-ערביה

מראת אל-שרק

אל-דיפאע

 

עד היום קיימים את שלושת הזרמים. הויכוח הוא על ריבונות אם טריטוריה. השמאל לצורך המדינה הדו לאומית מצמצם את הכול, יש שתי שפות, דגלים וכולי. אבל שומר את השטח השלם. הימין רוצים שגם הריבונות והשטח יהיו שלמים, הם לא צריכים מישהו אחר. כמו כן השטח שייך לעם היהודי ואין כוונה לוותר עליו. המרכז אומר שאין ברירה, אנו רוצים מדינה יהודית לכן צריכים ריבונות שלמה ומחוסר ברירה השטח יהיה מצומצם. ניתן לקחת את כל המפלגות הקיימות היום ולהכניס אותן בתוך שלושת האפשרויות.

ראשוני המנהיגים היהודים הציונים היו רבנים שהלכו נגד היהדות וצרו תודעה חדשה. הרצל הלך על משהו אחר אבל אף אחד לא ויתר על הרעיון של המדינה.

בסקטור הערבי המאבק היה אחר. שלוש קבוצות: חוסיינים, נשאשיבים ואיסתיקלאל (עצמאות). איזה גודל של שטח? החומיינים אמרו סהר פורה מצומצם, ז"א סוריה, ירדן, לבנון וארץ ישראל. נשאשיבים רצו יחידה אחת ארץ ישראל וירדן. האיסתיקלאלים רצו לאחד את כל הערבים לכן דיברו על פאן ערב. בכל מקום שמדברים ערבית או מזדהים עם העם הערבי אז יקום מדינה ערבית בדומה לאיחוד אירופה.

היחסים כלפי הבריטים כי הם קיבלו את המנדט ובאו לשלוט בארץ ישראל. החוסיינים אמרו שהם רוצים איתם ברית. אם לא יכולים לנצח אז הולך למישהו אחרת על מנת לקבל עזרה, הברית תמיד הוא נגד מישהו. לכן החוסיינים מבטיחים להיות עם הבריטים בתנא שהם פועלים נגד הישוב היהודי והצהרת בלפור. הנשאשיבים רצו הסכם כאשר הסכם בנוי על אינטרסים שונים, תן וקח. הם רואים את המצוקה ולכן מעדיפים להגיע להסכם. האיסתיקלאלים ראו את הבריטים כאויב אימפריאליסטי שצריכים לסלק אותו באופן מיידי.

היחסים כלפי היהודים. החומיינים ראו את היהודים כאויבים ולכן צריכים להלחם בהם. הנשאשיבים רצו הסדר, הסדר זו מסגרת מדינתית מצומצמת יותר וקונקרטית יותר. אם יש בעיה של מים למשל, אז צריכים לדון ולקבל החלטה. כך חותמים על כל סוגי הסדרים כמו הסדר מים, דיג, סחר וכולי. האיסתיקלאלים אמרו שזה דבר משני כי בסך הכל היהודים הם חצי מיליון אז יכולים להתיישב בכל מקומות אחרים כמו סוריה או עיראק. הם ראו את היהודים כקבוצה של אנשים שבאים להתיישב במזרח התיכון.

מנהגים. חאג' אמין אל-חוסייני (1), ראע'ב נשאשיבי (2), עוני עבד אלהאדי.

בכל כוח היה עיתונים המפרסמים את הרעיונות. אל-ג'אמעה אל-ערביה, מראת אל-שרק, אל-דיפאע.

לפלסטינים לא היתה עמדה אחת אלא שהם היו מפולגים. הקבוצה היותר קיצונית היתה חוסייני. אף על פי כן משפחת חוסייני חיפשו למצוא שפה משותפת עם הממסד היהודי בעיקר בעת בחירות. חוסייני רצה להיות ראש עירית ירושלים ובה היה רוב יהודי משנת 1850. המנהיגים היהודי לא הסכימו לתמוך בחוסייני בעירית ירושלים. חוסייני הבין שכול שהעלייה היהודי תגדל אז הם הופכים להיות עבדים ויעצרו את דרכם.

הפלסטינים שיתפו פעולה עם הגרמנים כי הובטח לפלסטינים כי אחרי שהגרמנים יכבשו את איזור הקווקז אז יכלו להגיע לארץ ישראל. לכן המופתי אמין אל-חוסייני (1) היה תקופה בגרמניה וניהל שיחות עם הגרמנים בעניין הפיתרון הסופי. הוא אמר שבארץ ישראל אינה יכול לעשות הרבה כי יש שליטה בריטי אבל באירופה הוא כן יכול להפריע לציונות ולמנוע הקמת המדינה היהודית אחרי מלחמת העולם השניה.

הישוב היהודי היה מאוד מאורגן ופחד משני דברים: נטורי קרטה כי הם אנטי ציונים והשמאל הקומוניסטי כי כל הזמן דברו נגד עצמאות יהודית בארץ ישראל.

היום ממשיך להיות בעיה כי הפלסטינים מפולגים, אבו מאזן מנסה להגיע להסדר כי השטח מאוד קטן, 6.000 ק"מ מרובעים. בפעם הראשונה שהעולם היכר בשטח של יהודה, שומרון ועזה והפיכתו כחלק אינטגראלי של מדינת ישראל זה אחרי מלחמת ששת הימים. החוק אומר שניתן מנדט לקים שתי מדינות, מדינה אחת קמה, מדינת היהודים אבל מדינת הפלסטינים לא. העולם חיכה למשא ומתן אבל במקום זה יצאתם למלחמה שנייה לכן כבר לא ניתן לדבר יותר על המלחמה הראשונה אלא רק על הסכסוך האחרון, מה שהיה בשנת 1948 הסתיים. אי לכך ישראל והמדינות הערביות לא מהירות להכריז על מלחמה כי עלולים להפסיד שטחים. ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ישראל כבשה עוד 500 ק"מ מרובעים ומיד הסורים הבטיחו שישמרו על גבול שקט בתנאי שיקבלו בחזרה את השטח שנכבשה במלחמה וגם את עיר קוניטרה. גם מצרים חתמה הסכם כולל במלחמת יום הכיפורים. מדינות ערב לא מכריזים מלחמה אבל מנהלים מלחמת גרילה. במלחמת גרילה שני הצדדים אשמים כפי שניתן לראות באימותים בלבנון ועזה. החוקים מאוד קשים שמטרתם למנוע מלחמות.

הפלסטינים התפלצו לשתי מדינות, אחת ביהודה ושומרון והשנייה בעזה. משטרים וממשלות שונים. מייצגים עמדות שונות. החמס לא מתנגד להגיע להסדר בתנאי אחד, לא עם היהודים. לא היה נכון לחתום על הסכם שלום באוסלו.

לגבי הסדרים קיימים שתי אפשרויות: 1) שביתת נשק (הודנה), עד 10 שנים. 2) הסכם קבע. לא ניתן לחתום על הסכם שלום כפי שנחתם באסלאם כי התפיסה שלהם היא שבסופו של דבר אמורה לקום מדינה מוסלמית אחת לכן לא יכולים להגיע להסכם שלום אלא רק לשביתת נשק. אחרי 10 שנים ניתן לחדש את ההסכם או לפתוח במלחמה. לאסלאם יש עוד סוג של הסכמים שנקרא הסכם ללא קביעת זמן שהוא בניגוד להודנה.

יש שתי סיבות: 1) מטרת הג'יהאד. 2) שטחים שנכבשו על ידי האסלאם לא ניתן להגיע להסכם קבע.

המצב הקיים היום מונע את האפשרות להגיע עם הפלסטינים להסכמים.

 

פלסטינים – Wikipedia

בדואים – Wikipedia

1 – אמין אל-חוסייני – Wikipedia

2 – ראע'ב נשאשיבי – Wikipedia

ערביי ישראל

השארת תגובה

  11-2-2010

ערבי ישראל מאז שנת 1948 שנשארו בתחום מדינת ישראל, ללא עניין הפלסטיני וערבים אחרים. הם אזרחים לכל דבר. זו אחת הבעיות הקשות בעתיד. לגבי הפלסטינים אפשר לקבל החלטה פוליטית ולצאת מאזור יהודה ושומרון. לגבי ערבי ישראל מחליטים לא לקבל הכרעה. נכון ליום ע"פ החוק בישראל לא ניתן לגרש את ערבי ישראל.

מלחמת עצמאות מסתיימת בחודש 8/1948 ומדווחים על 75.000 ערבים שנשארו בתחום מדינת ישראל. לפני המלחמה היו בכול האזור, מנהר הירדן עד הים 28.000 ק"מ מרובעים היו 1.300.000 פלסטינים מול 660.000 יהודים. לפי החלוקה היהודים היו צריכים לקבל 14.000 ק"מ מרובעים, הפלסטינים 11.000 ק"מ מרובעים כאשר 3.000 ק"מ מרובעים האחרים הם פרזות בעיקר עבור הנצרות כי הם רצו להיות עצמאים.

אחרי מלחמת העצמאות השתנו הגבולות, הקו הירוק. ישראל השיגה 21.000 ק"מ מרובעים. הפלסטינים נשארו עם 6.000 ק"מ מרובעים כאשר הם בשליטה ירדני. עוד 1.000 ק"מ מרובעים הם שטח מפורז, כלומר, יש גדר, אסור לעבוד את השטח ולהשאיר צבא. רצועת עזה היא בסה"כ 324 ק"מ מרובעים, שטח מאוד קטן. אחרי המלחמה נוצרו מעל 600.000 פליטים פלסטינים שיצוא מרביתם מתוך השטח היהודי. לא היה ניתן לקבל אותם כשבויים כי לא היה מספיק אוכל ושומרים לכן לחצו להם ללכת מזרח. גם לגבי הבדואים היו אחרי המלחמה בערך 75.000 בדואים בנגב ונשארו 10.000. היום יש בערך 250.000 בדואים. הריבוי הטבעי שלהם הוא 6%. ישראל אמינה שכל רמת החיים עולה אז הילודה תצטמצם אבל הם עושים כל מאמץ להביא ילדים נוספים. הסיבה היא פוליטית, שליטה מועצה מקומית היא לפי גודל המחולה. האדמה מעובדת במשותף וגודל החמולה הוא גורם מרכזי בכל עניין ועניין. היהודים החיים ביהודה בשומרון יש היום ריבוי טבעי של 5.8%. הבדואים מרוכזים בתוך משולש של ערד, הרט ובאר שבע. היום יש 70 כפרים בדואים לא מוכרים.

יש חלוקה באוכלוסיה בין פלאחים, תושבים הכפרים העוסקת בעיבודים חקלאיים וערב, אוכלוסיית הנוודים. קיימים הרבה הבדלים, לא מתחתנים ביניהם. מקור הבדואים לא כל כך ידועים, יתכן שהגיעו יחד עם האסלאם. הם מצאו כאן תנאים יותר טובים מאשר בחצי האי ערב.

במשך אלף שמונה מאות שנה היהודים מספרים שהתגעגעו לארץ ישראל אבל היהודים לא נשארו וגם לא הגיעו לארץ ישראל כי המצב בגולה היה יותר טוב וכך כל הזמן הגיעו ערבים ובדואים.

בשנת 1948 מספר הערבים בארץ ישראל השתנה אחרי הסכמים הפסקת אש. השינוי הראשון הוא סיפוח וואדי ערה. ממגידו עד טייבה. 30 כפרים הצטרפו לארץ ישראל מה שאומר עוד 31.000 ערבים. הגבול עובר בכביש ומרבית הכפרים נמצאים מערבה וגם את האדמות הכפר. בגלל שהוואדי הוא ציר מרכזי לצפון הוחלט לצרף את הכפרים. לאחר מכן מתחיל לחץ לאיחוד משפחות וזה היה תנאי של הארגון האומות המאוחדות על מנת להתקבל בארגון. מערכים עוד 10.000 אנשים. בנוסף על כך היו הרבה מסתננים שעברו לגור בכפרים הערבים בשטח ישראל. לישראל לא היתה יכולת לפקח ולטפל בסוגיה. ישראל לא עשתה מפקד וידע מי נשאר, מי הלך ומי נכנס לכפר. לפי הערכות בערך 40.000 פלסטינים הסתננו בתוך שטח של מדינת ישראל. כך מגיעים למספר של 156.000 ערבים.

ניתן לחלק את האוכלוסייה הערבית למוסלמים 110.000 אנשים, 32.000 נוצרים ו 14.000 דרוזים.

נתוני סטטיסטיקה משנת 2009 יש בערך 1.500.000 ערבים בארץ ישראל, כלומר, פי 10 משנת 1948. הגידול הוא טבעי ולא בגלל עליה של ערבים. ליהודים יש 2.3% ריבוי טבעי לאומת 3.3% של הערבים.

מדינות העולם לא יתנו לנו לספח את השטחים. אנו מציגים את המצב על מנת שהם ידעו שמקרה של מלחמה זה אלול להביא לתוצאות מאוד קשות ולכן לא מהר עושים את הצד הזה אלא שוקלים היטב. השטחים שהיהודים מחזיקים ביהודה ושומרון הם 2%. כמו כן המעצמות לוקחות בחשבון שהערבים פסלו לקיים שיחות לשלום וישראל המשיכה לפתח את השטחים.

בסה"כ תושבים במדינת ישראל.

 

כמות תושבים

אחוז

יהודים

5.664.000

75.4%

ערבים

1.526.000

20.3%

אחרים

319.000

4.3%

סה"כ

7.509.000

100%

 

הערכה היא שבשנת 2025 התחילה ירידה של היהודים באחוזים, כאשר היהודים יהיו 70% והאוכלוסייה הערבית תהיה 25%.

תמותת התינוקות בישראל נמצאת באחוז מאוד נמוך. מצד שני תוחלת חיים מדינת ישראל היא השישית בעולם כאשר גברים מגיעים ל- 79.5 ונשים ל- 81.5 בישוב היהודי. ערבי ישראל עלו במשך עשרים שנה האחרונות 10 שנים בתוחלת חיים. זה שינוי עצום.

מה יהיה בעתיד. ישראל זקוקה לעליה של יהודים. כמו כן יכול להיות באוכלוסייה הערבית שינויים בריבוי הטבעי. אחרי שמונים שנה מתחילה ירידה בריבוי הטבעי כי התושבים מתחילים ליהנות מרמת החיים.

האם מדינת ישראל תישאר בעתיד כמדינה יהודית?

יש בערך 7.000 נשים יהודיות שהתחתנו עם ערבים מישראל מאז שנת 1948. שתי קבוצות, אחת נשים משכילות וגם הגברים הם משכילים. כאשר שואלים אותן על נסיבות התשובות הן "חיפשתי אדם ולא משנה את המוצא או דת". הקבוצה השניה נמצאות משפחות מרובות ילדים, רמת חיים נמוכה. כאן התשובות הן "הייתי קצת בגיל מתקדם ורציתי ילדים". קיימים 184 מקרים אשר גברים יהודים התחתנו עם נשים ערביות, כאשר 50% הן נוצריות. יחסית כמות המשפחות המעורבות זה לא הרבה.

בשנות ה-50 התפיסה הקומוניסטית היתה שרצוי לעודד משפחות מעורבות וליצור מדינה מאוחדת. הרבה אנשים ומנהיגים קומוניסטים התחתנו עם יהודיות. הבעיות העיקרית היא הילדים. בן לאם יהודיה הוא יהודי וחייב להתגייס לצה"ל. רוב המשפחות המעורבות חיים בכפרים ערבים. בדרך כלל הגברים יותר דומיננטיים ואז הילדים מגדלים כמוסלמים.

מה היא המדיניות של מדינת ישראל?

בפועל אין מדיניות. המפלגות הגדולות מעולם לא דנו על הנושא על נמת לקבוע את המדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית. כמו כן חברי כנסת לעולים על סדר יום הצעות החלטה על הנושא כי ברור להם שלא התקבלו שיתוף פעולה ורוב להצעה.

נכתבו בשנים הראשונות מאמרים על הנושא ומה צריך לעשות. 1) מיכאל אסף, מזרחן, יועץ לסוכנות היהודית. הוא כתב, צריכים לשלב את ערביי ישראל באופן מלא, שיכון מעורב, בתי ספר משותפים, משימות משותפות, שרות צבאי וכולי. הכול על מנת שבעוד 80 שנה יכלו להזדהות עם מדינת ישראל. כמו כן יכלו להסתכל למדינות השכונות ולראות את הפער וכך לא יכלו להזדהות עם העולם הערבי.  2) אברהם שבדרון (שרון) כתב כמה מאמרים כאשר המסר הוא בכייה לדורות. הוא מזהיר שאם לא מוציאים את הערבים משטח מדינת ישראל זו תהיה בכייה לדורות. סיבות: א) היהודים לא יהיו מסוגלים התחרות עם הערבים לגבי הריבוי הטבעי. ב) קיבוץ גלויות תמשיך מאות שנים כי העם היהודי אינו רוצה לעלות. העם היהודי עשה טעות עד סוף המאה ה-19 היה לו ריבוי ילדים במשפחה במזרח אירופה אבל העם היהודי במאה ה-20 מיד קלט את כל המודרניזציה וחזר למשפחה גרעינית. העם היהודי היום לא יכול להתחרות עם הערבים בריבוי הטבעי ולכן יש להוציא את הערבים אפילו בניגוד העמדות והביקורת שיכולים לקבל. ערביי ישראל ילמדו את כל שיטות הדמוקרטיה וילחמו בשיטות אלו. אין מדינה בעולם שיכולה התגבר על זה וכול פעם יצטרכו לוותר על משהו אחר לטובתם ולכן עדיף היום להוציא אותם מגבולות המדינה. הם יגרמו הרס לדמוקרטיה, נצרך לשנות את השיטה למשטר טוטליטרי. הסכסוך עם הערבים הוא לדורות ובשלב מסוים ערביי ישראל ימצאו את זהותם והם ידעו שהם פלסטינים לכל דבר. 3) אלכסנדר כץ. לפי דעתו הדברים של מיכאל אסף ואברהם שבדרון אינם ריאלים. לא ניתן לשלב אותם וגם לא ניתן לגרש אותם. לפי דעתו יש רק פיתרון אחד: קיום ויעוד. לגייר חלק מהאוכלוסייה, אלו שלא רוצים להתגייר אז יכולים לגרש אותם.

אחרי חורבן בית השני הרומאים שינו את כל שמות המקומות אבל לאחר כיבוש הערביים שש מאות שנה אז החזירו אותם. יש חוקרים שאומרים שאותם ערבים היו יהודים לשעבר. לכן ניתן ללכת צד אחרי צד והם יכלו להשתלב בתוך העם היהודי שוב.   

הבעיה היא מאוד קשה וישראל לא החליטה לעשות דבר. יגאל אלון אחרי מלחמת העצמאות הצליח להוציא מהנגב את רוב האוכלוסייה הכפרית והבדואים לאומת זאת משה כרמל אמר שהוא מפקד צבאי ואינו נלחם נגד אוכלוסייה אזרחית. עד היום לא נמצא פיתרון לבעיה הערבית. היום גם קשה להפריד בין דת ומדינה. מדינת ישראל היא דמוקרטיה לא יציבה כי אם הדמוקרטיה היא חזקה אז ניתן להתמודד עם הבעיות הקשות, דוגמה בריטניה, אין סכנה לשלטון. לאומת זאת יש מדינה שאם יש צורך לקבל הכרעות אז זה יכול לגרום למלחמת אזרחים. למדינת ישראל יש ארבע נושאים שישראל לא קבלה החלטות מאז קום המדינה, בעיות יסוד: דת ומדינה, ערביי ישראל, חוקה וגבולות המדינה.

קיימים אילוצים על מנת לקבוע מדיניות כלפי ערביי ישראל: 1) מדינה יהודית וציונית. הציונות חשובה על מנת לתת משמעות או פרוש חדש. 2) מדינה דמוקרטית. 3) ביטחון לאומי. קיימים מיליון וחצי תושבים שאינם תורמים לביטחון. התושבים הערבים גם צריכים לשרת בצה"ל או שירות לאומית ואם הם חורגים מהמסגרת אז יקבלו עונש ע"פ החוק. כל שנה  נתפסים מרגלים ועבריינים יהודים אם יהיו ערבים. אם יום אחד יש מלחמה נגד איראן אז מה הם יעשו? נכון שהיהודים הדתיים גם צריכים לשרת בצה"ל. לפני שנה 32.000 יהודים לא התגייסו לצה"ל. 4) מיעוט רגיש. התושבים הערבים מקשיבים כל הזמן לתקשורת הערבית של מדינות השכנות ומאוד מושפעים.

מדינה כל אזרחיה או מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית או ממשל צבאי.

היחסים כלפי המדינה. לישראל יש מדיניות פרגמטי, כל פעם שיש בעיה של חינוך או תעסוקה למשל אז דנין ומקבלים החלטות אבל אין מדיניות שנקבע מראש. מצד שני מדינת ישראל לא יאפשרה לאוכלוסייה הערבית להתיישב בכל מקום ורואים היום כפרים ערבים גדולים מאוד במקום שאנשי הכפר ילכו לעיר אז כאן יש תנועה הפוכה.

איך הערבים רואים את מדינת ישראל? יחסם הערביים כלפי המדינה. ניתן לחלק בשלושה קבוצות עיקריות. כל עשר שנים באוניברסיטה תל אביב וחיפה עושים בדיקה על דעות הערביים. תמונת מצב בשנת 2000:

1) מסתגלים. הם 25% מכלל ערביי ישראל. הם אומרים אני מכיר במדינת ישראל ומבקשים לקבל את כל הזכויות ואת כל החובות. רצה הגורל וההורים נשארו בתחום מדינת ישראל ולכן הם ישראלים, לא צריכים לקרוא להם פלסטינים, יכול להיות שתומכים בהקמת מדינה פלסטינית. הם מציגים את עצמם כערביי ישראל, כאשר אומרים ערבי אז מצביעים על תרבותם ועברתם, כי ערבי זה גם עניין של היסטוריה. רובם המסתגלים הם אינטלקטואלים.

2) משנים. הם 50% מכלל ערביי ישראל. מוכנים להיות ישראלים ולהכיר את מדינת ישראל בתנאי שמשנים את כל התשתית שעליה מתבססת את המדינה, למשל האמנון שקשור לחוויה היהודי, המנורה סמל התרבות היהודית, הדגל עם מגן דוד שאינו קשור לעם הערבי ולכן לא רוצים לעמוד מולו. מבקשים להפסיק את חוק השבות. לשנות את הגופים כמו קק"ל, המגבית היהודית, הסוכנות היהודית כי הם אינם קשורים לגופים האלו. אם המדינה מפרישה אדמה לשוק אז שווה לכולם אז למה הקק"ל שולט בקרקעות. 87% מכלל האדמות במדינת ישראל הם אדמת לאום. אדם לא יכול לקנות אדמה, הוא יכול לבנות בית. אין מצב דומה בעולם. לאפשר לקים ישובים ערבים חדשים, עד היום לא הוקם אף ישוב ערבי במדינה ישראל, עיר מתוכננת כמו מודיעין. אם שופטי ישראל לא ימצאו מספיק חוקים אז הם יכולים לאמץ את דבריי הנביאים אבל אין התייחסות לנביאי האסלאם. מדברים על אהבת המולדת ואהבת המדינה אז צריכים לומר שזו אדמת ומדינה כל אזרחיה. לכן צעירים ערבים לא מתאהבים במדינה.

3) לאומנים. הם 25% מכלל ערביי ישראל. הם אומרים בגלוי אין שום סיבה בעולם שהם יכולים להזדהות עם מדינת ישראל. מאז הקמת המדינה העם הפלסטיני מפוזר, נרדף וחלקם הפכו להיות פליטים, איבדו את האדמות וכולי. לכן מעדיפים לחכות להזדמנות לקבל בחזרה את הריבונות על האזור.

ע"פ הערכות בשנת 2003 האחוזים כבר השתנו: 10% מסתגלים, 80% משנים, 10% לאומנים. כן גם הלאומנים ירדו כי שמו לב שאלימות וקיצוניות לא משנה את עמדת הישראלים לבוא לקרתם. הם צריכים עמדה נגד אבל קונסטרוקטיבית. המשנים גדלו והתפלצו בשתי קבוצות: ישראליזציה ופלסטיניזציה. אלו שתומכים בישראליזציה מוכנים להשתתף בבחירות בתוך גוש ערבי ולקחת חלק בתוך קואליציה הממשלה ולהיות גוש קונסטרוקטיבי וחיובי. אין סיבה להתנגד כל הזמן בכנסת ולא להציע פיתרונות כלשהו. בדרך כלל המפלגה הקומוניסטית היתה יותר דומיננטית ומילא תפקיד שלילי. היום רואים את כצורך ליצור דברים משותפים על מנת לקבל תמיכה. לאומת זאת הפלסטיניזציה לא מכירים במדינת ישראל ולכן אין סיבה להיות שותפים בקואליציה בכנסת. אין סיכויים להיות חלק מן הממשלה כי הערבים אינם חלק ממדינת ישראל. לכן הם מבקשים אוטונומיה, לא צריכים מפקח יהודי על החינוך הערבי או נציג ישראלי במועצות המקומיות. הם רוצים אוטונומיה טריטוריאלית ולא פרסונאלית.

הערבי ישראל אינם תלויים בסכסוך והיתה שגיאה לומר שעד שלא פוטרים את הסכסוך אז לא פוטרים את בעיית ערביי ישראל. החינוך הערבי אינו תומך. ערביי ישראל מתרחקים ממדינת ישראל אף על פי שהם תלויים במדינה וגם מושפעים ממנה. תוך חמש שנים אם אין שינויים פוליטיים אז אולי מדינת ישראל תפסיד את ערביי ישראל. הם יהיו, כמו שאומרים, ליד מהמדינה אבל לא בתוכה. בשלב מאוחר יותר הם יהפכו לפלסטיניים.

קיים ויכוח בין חמס והג'יהאד האסלאמית. הגיהאד קורא להם בוגדים ושקרנים, שנהנים משתי עולמות. לצורך המאבק הלאומית לוקחים את הדגל של אשף ולצורך הזכויות הישראליות ברמת החיים אז הם ישראלים לכל דבר. הג'יהאד מבקש להפוך את הכפרים למצודות ולא לתת לרשויות הישראליות להיכנס בהם.

החמס לאומת זאת אומר שלא צריכים לצאת למאבק כי זה ייתן סיבה למדינת ישראל לפגוע בהם. לכן הם מציעים בכול כפר לקים מסגדים וכך שהצעירים יהיו כמה שיותר זמן בתוך המסגדים וכך כולם ידעו יותר על הקוראן ובתכונות של האסלאם.

עמדת ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן היא שצריכים לשחק פוליטיקה ישראלית ולחץ על הממשלות. אין לצאת למאבק אלים, הפגנות וכולי לכן לא ביקשו לצאת לאינתיפאדה כדי לא לסבך את העניינים.

בשנה האחרונה היתה התכנסות של אינטלקטואלים ערבים, חלקם מרצים באוניברסיטאות הישראליות וכתבו מסמך שנקרה החזון העתידי. הם כותבים שקיימות שתי אפשרויות: ללכת בדרכה של ספרד שראה שיש בעיות עם מיעוטים ועשה תיקונים, יותר שיוון, רמת חיים ולשלב את המיעוט במדינה. מצב אחר ניתן לראות בסרי לנקה כאשר הממשלה לא הסכינה לשלב את המיעוט בתוכה והתוצאה היא מלחמת אזרחים מאוד קשה והמדינה היום אינה מסוגלת להתאושש. הם רואים בציונות כמפעל אימפריאליסטי וקפיטליסטי.

החמס קורא לנוצרים לרדת מן הארץ כי גורלם כגורל היהודים. מאבק במזרח התיכון הוא של האסלאם.  

 

ערביי ישראל – Wikipedia

 

כתבות:

יסודות המדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל

החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל

בג"צ אמה ברגר

אחמדים

השארת תגובה

4-2-2010 

יותר כת מאשר דת. אותו עיקרון של הבאהים, למישהו יש התגלות אלוהית. מרבית הקבוצות הפוליתיאיסטיות קיבלו את האסלאם אחרת היו מחסלים אותן. המטרה של האחמדים היא לתקן את האסלאם. לפי האסלאם הסוני מוחמד הוא אחרון הנביאים אבל לפי האחמדים הנבואה נמשכת כי לא יכול להיות שהאל השאיר את האדם ללא ליווי והדרכה. בכל דור נמצא הנביא שלו. יכול להיות שהוא לא מופיע אבל הוא קיים.

חַאתַם = סוף פסוק ואין אחרי מוחמד עוד נביאים
חאתֶם = הנבואה נמשכת ויבוא נביאים אחרים. יש נביאים אחרי מוחמד

עיקר המאמינים של הכת נמצאים בהודו. הם אומרים שבסה"כ יש שני מליון ויותר.

בדומה לדתות האחרות שהתפלגו מהשיעה, כאשר יש שלטון טוטליטארי מתרחש מדי פעם התפרצויות במטרה לשנות את התכולה הפנימית של הדת. הדרוזים יצאו נגד השחיטות, הבהאים יש רעיון מודרניסטי ונותן לאדם חופש לבחור. טבע האדם הוא למרוד. במיסטיקה המוסלמית קורה אותו דבר.

באמצעות הדת יצאו לכיבושים, לקחו את הרכוש, מנצלים את האדמות. גם מנצלים את האנשים בתוך שבויים או עבדים. לא כך הכרנו את האסלאם , אומרים האחמדים, ולכן רוצים לחזור למקורות.

דרווישים אומרים שלא צריך את כל הרכוש אלא לחיות למאן החיים ולא למאן הרכוש.

התנועה האחמדית התקרבה יותר לאסלאם המסורתי ובעיני מוסלמים חברי התנועה לא נחשבים ככופרים באסלאם.

התנועה היום יש חולשה ולא גדלה. הם הלכו לכיוון שלום לכן היה להם יותר סיכויים להתקיים אילו היו הולכים לעמדות יותר רדיקליות.

אחמדים בישראל

בארץ יש רק מרכז בכפר כבביר שבחיפה. 1834 יצא לטייל אחד מבני הכפר להודו והוא הביא את האמונה. גם יכול להיות הפוך, אחד מהפעילים היגיע לכפר כבביר ודיבר עם צעירי הכפר.

בשנת 1928 הועבר "מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון" מדמשק לשכונת כבביר שבחיפה. המקום היה עד אז כפר קטן בשיפולים המערביים של הר הכרמל, מעל נחל שיח. כפר זה הפך לשכונה קטנה המונה מעל 1,000 איש, מוקפת מכל צדדיה בשכונות יהודיות. המסגד הגדול קרוי "אדוננו מחמוד", על שם החליף השני של הכת. הוא בנוי כמבנה מתומן לפי מתכונת כיפת הסלע בירושלים.

עקרונות התורה האחמדית מחייבים את מאמיניה להיות נאמנים למדינה בה הם חיים.

היסטוריה

התנועה האחמדית נוסדה במדינת פנג'אב שבהודו הבריטית במאה ה-19 על ידי מירזא גולאם אחמד אל קאדיאני (1908-1835) ונקראת על שמו. קאדיאן הוא שם של עיר בהודו במדינת פנג'אב.

בגיל 40 הכריז כי אללה הטיל עליו לחדש פני הדת המוסלמית ולהשליט בעולם צדק ויושר. לאחר חלוקת הודו למדינה בעלת רוב הינדי ולמדינה מוסלמית, עבר המרכז הדתי לפקיסטן לעיר רבואה. המוסלמים מצד אחד והדואליזם מדת הזרתוסטרה מצד שני. האסלאם אמין שבתקופה קצרה יכולה לכבוש את כל הודו אבל לא הצליח בגלל מרד פנימי בתוך הודו.

התנועה נרדפה בפקיסטן במשך שנים והפעילות הדתית שלה הועברה ללונדון. כיום מפוזרים מרכזים של התנועה האחמדית במדינות רבות.

מירזא גולאם אחמד לא היה שיעי לכן לא התעסק במיסטיקה. הסונה לא התעסקה במיסטיקה כי היתה עסוקה בכיבושים.

מירזא גולאם אחמד אל קאדיאני בעיני חסידיו הוא "מהדי", גואל או משיח, ויש רואים בו נביא. מבשר הדת, אמור להיות גלגול של ישוע ומוחמד גם יחד. הוא "אלמועוד" – המובטח. בניגוד לתפישה האסלאמית המקובלת לפיה מוחמד הוא "חותם הנביאים", האחמדים מאמינים שלאחר מותו לא חדלה הנבואה והיא עברה לגולאם אחמד ולתלמידיו אחריו.

לאחר מותו בשנת 1908 התמנה תלמידו נור אד-דין חכים אל קורשי למחליפו. הוא טיפל בשאילות דת והלכה ונפטר בשנת 1914. אחרי מותו התחילו בעיות כי אין חוק שקובע מי יכול להיות היורש. לכן התפלגה התנועה לשני זרמים. בראש זרם אחד עמד מירזא בשיר א-דין מחמוד אחמד, בנו של מייסד התנועה; ובראש הזרם השני עמד מולאי מוחמד עלי, שקבע את מקום מושבו בלאהור, פקיסטן. הוא נבחר ע"פ כישרונו. מי שיודע לפרש ולהסביר את הקוראן טוב יותר אז הוא ראוי למלא את התפקיד.

עיקרי האמונה

האחמדיה רואה בעצמה דת גלובלית, שאמורה לכלול בנוסף למוסלמים גם נוצרים, יהודים והינדים.

נקודות יסוד: א) המוות איננו סיום הקיום האנושי. לפי דעתם יש אנשים שלא מתים אלא שעוברים לגלגול אחר. ב) מבחין בין האדם ולבין החיה כאשר לאדם יש שכל. זו מהפכה גדולה מאוד. ג) הישירים בין האנשים יגיעו לגן העדן. ד) הם קובעים שהתפיסה היא מונותאיסטית, אל אחד ושליחו מוחמד. ה) חמש תפילות ביום כמו המוסלמים. אותם פסוקים ולא חל שינויים בהם. ו) קיום צום הרמדאן. ז) לא חובה עליה לרגל, רק מי שרוצה ויכול. באסלאם זה חובה אפילו לחולים פעם אחד לפחות בחיים להגיע למכה. קיים ביקורת פנים כי רואים בה אמונה קדומה. ח) תשלומי זכאה. הוגדר באסלאם אחוזים לתשלומי זכאה, למשל, 10% גידולי פרי, 15% גידולי שדה וכולי. לאומת זאת האחמדים קבעו קריטריון אחד 2.4% עבור כל דבר. אולי הסיבה לכך היא שמרבית האנשים שהאמינו בהודו היו עניים מאוד. ט) התורה האחמדית שוללת שלילה מוחלטת אלימות במסגרת הג'יהאד.

האחמדים קיבלו את הקוראן והתייחסו בו ברמה יותר גבוהה. לפי דעתם בקוראן קיים צופן מיוחד. עובדה שהקוראן פוטר בעיות עד היום הזה וניתן למצוא בו את כל התשובות. שום ספר לא יכול לפטור את בעיות האדם כי הזמנים ותנאים משתנים, הבעיות והסביבה משתנות. אף על פי כן קיימים אנשים שבלי זה הם לא יכולים לחיות.

הזרם הרדיקלי בתוך השיעה מקבל את העיקרון שישוע הוא שליח האל, כלומר, הוא ממלא משימות אלוהיות. הוא לא נביא, הוא דומה לאברהם ואינו דומה למוחמד. הם לא תופסים איך יכול להיות שישוע עלה לשמיים ומוחמד נקבר באדמה? לפי דעתם ישוע לא נצלב, הורד מן העץ על ידי תלמידיו וברח ברגע האחרון, הגיע לאיראן ואחרי עבר להודו, שם המשיך את השליחות. נפטר בגיל 120 ונקבר במדינה קשמיר, בעיר סרינגר. אבל הוא קם לתחייה. כמו העלאווים גם האחמדים מתמודדים אם השאילה לגבי ישוע. זה בא ואומר שלאמונות האלו יש השפעה נוצרית. ישוע לא מת אבל גם לא נמצא בשמיים אלא על כדור הארץ. בעיר סרינגר התפתח אחר כך את הדת, הוא נותן כבוד למקום כי נשלח על ידי האל על מנת למלא משימות מסוימות.

דתות טוטאליטאריות שסוגרות חירות האדם בתחום האמונה, כאשר הדת לוחצת לקיים מצוות נוקשות אז מגיעים לשלב של התפרצות ומפסיקים לקיים אותן.

בתקופות מסוימות בחיי האדם הוא עובר משברים. לפעמים משברים הם כאשר לא סובלים יותר את הסדר, כאשר הכול מובן, ברור. באסלאם אומר, יש נביא, קוראן, תורת שבעל פה, מתפללים כל יום אז מה עוד אדם זקוק? אז התחילו מרידות נגד הדתות כי יש משמעד מאוד חזקה.

האדם מחפש דברים חדשים ואם התנועה לא מודע בזה היא שוקעת. גם באיראן יכול לבוא תהליך דומה. האדם נמצא בתוך מעגל ולא ניתן לצאת ממנו. מגיעים מהמדבר עם הרבה כוח, מסתפקים במועט, אין לא הרבה דברים, יש קשרים ונאמנות שבטית אז מתפרץ יחד איתם ומגיעים לאיזור יותר טוב, לכן התפרצו לערים כי יש בהן תרבות וחיים יותר טובים. אז המעבר משנה גם את אופן החיים, משאירים בצד את המדבר ומתחילים עם חיים עירוניים שבה יש חוקים אחרים וחדשים. עוברים שלבים של התפתחות ויצירתיות עד שמגיע שבט חדש.

התנגשות בין חירות ומשמעד.

האחמדים רואים את עצמם כמוסלמים. מקיימים את המצוות ע"פ הוראות האסלאם. לא יצרו דת חדשה. אף על פי כן הסונה לא קיבלה וזרקה אותם מהאסלאם. הסיבות העיקריות הן הטענות שמוחמד איננו אחרון הנביאים. הדבר נוסף הם מתנגדים למושג הג'יהאד. אין ג'יהאד פרטי אלא רק קולקטיבי. כל המצוות האחרות הן אישיות ורק הג'יהאד הוא קולקטיבי.

לפי דעתם מירזא גולאם אחמד היה משיח. איך ניתן להוכיח?

מירזא גולאם אחמד מצביע על שלוש מידות חדשות, שלום, צדק ויושר.

הם מאוד קרובים ליהודים. איך מגדירים יהדות? קיימות שבע מצוות שאם מקיימים אותן אז לאדם שאינו יהודי יכול להתקרב כהודי. האסלאם והנצרות אינם מקבלים רעיון זה. יש שני סוגי יהדות, יש צדיקים, חסידי אומה והם יגיעו לגם העדן יחד עם היהודים.

יכול להיות שלכת האחמדים קיימת השפעה של הבהאים.

סיכום

עניין הירושה גורם לבעיות קשות, האם היורש צריך להיות בנו או המוכשר ביותר.

בעיית הכינה. אדם שרוצה להיות כמו אנשים אחרים או יותר מהם. גדולת האדם. מוחמד היה אדם גדול, יוצא דופן. אדם בשר ודם אינו יכול לעשות את כל הדברים שמוחמד עשה. האם האדם יוצר את התקופה או התקופה יוצרת את האדם?

דתות צריכות לתת תשובה. רצוי קו אחד קבוע. בכל הדתות מדברים על המשיח ושהוא צריך להגיע. לאחמדים אין ממש עתיד בגלל המספר הקטן של המאמינים שלה.

 

אחמדים – Wikipedia

תקציר האחמדים

 

מיעוטים

השארת תגובה

28-1-10

בעולים הערבי כמעט לא מודגש ומורגש טיפול במיעוטים כי אין מדינות דמוקרטיות ממש. גם בטורקיה יש בעיות של מיעוטים כמו הקורדים ואחרים

רוב כלפי מיעוט

בינוי אומה

פלורליזם

שליטה

רצון

כור היתוך

כוח

 

כלכלי

פוליטי

 

באוניברסיטאות בישראל בודקים מצבם של ערבי ישראל.

במשטרים טוטליטריים אין בעיות כי עושים גירוש, שינוי אוכלוסים וכולי. במדינות דמוקרטיות המיעוט יכולה להיות אתנית או דתית.

קיימות שלוש אפשרויות: א) בינוי אומה. יש רצון לשלב את המיעוט מוקדם שכל האפשר. כמו כן המיעוט מעוניינת להשתלב. השיטה היא מאוד מצומצמת אבל בתחילת המאה ה-20 היתה מאוד מקובלת. שפה אחת, התגרים ומשימות משותפות, בתי ספר משותפים, שיקום מעורב. הרוב עושה את הכול על מנת לשלב את המיעוט בתוכו בצורה מודע. דוגמה, היהודים בארצות הברית. צורה אחרת היא מתוך כוח כמו בטורקיה למשל, דיכוי של דור אחד על מנת להרוויח את הדור השני (1). טורקיה פיזרה את הקורדים בכפרים מתוך תפיסה שאחרי שמונים שנה יהיו טורקים. בישראל לא פיזרו את האוכלוסייה הערבית, כמו כן היהדות לא הסכימה כי התהליך יכול להוביל שחלק מהערבים יהיו יהודים בסופו של דבר. קיים מצב נוסף והוא כור היתוך שבו לא יכולים לדעת מי משפיע על מי. לפעמים המיעוט לרוב ולעמים הרוב למיעוט. נותנים לה חופש להתפתח. דוגמה מקסיקו שבו חיים תרבויות שונות. בארצות הברית התרבות האנגלו-סקסית היתה מאוד דומיננטי ולא נתנה אפשרות להתפתחות תרבויות אחרות. דוגמה בולטת היא מדינה אוואי. מדינת ישראל אינה כור היתוך. ארצות הברית כבר לא פתוחה לקבלת מאגרים. בגרמניה עם היהודים חל תהליך אחר, העת עליה הנאצים לשלטון היו יחסית מעט יהודים. בפולין היו הרבה יהודים והמשטר לא היה דמוקרטי לכן היהודים נפגעו.

ב) פלורליזם. הרוב מודע בכך שבתוכו יש מיעוט, והוא עושה את הכול כדי לעזור בהם. לכן גם ניתן להגן בחוק וקולטים אותם בהתאם לזכויותיו. נותנים אפשרויות בהתאם לאחוזים, כלומר, מתחשב בו. לא נוגעים בו ולמאפשרים לו להתפתח, אוטונומיה, מערכת חינוך עצמית. יש הצלחות וכישלונות. דוגמה להצלחה היא שוויץ. אחרי ארבע מאות שנה יש חמש שפות, שתי דתות. דוגנה נוספת היא הולנד. קיימת בה מיעוט פריזית בחלק הצפוני אבל מאז איחוד אירופה חל שיפור באיזור. פחות הצלחה רואים בקנדה. בין התרבות האנגלו-סקסית והצרפתית. דוברי צרפתית הם 20% מהאוכלוסייה. היתה הצבעה האם איזור קוויבק הצרפתי פורש מהמדינה. בסופו של דבר נשארו ביחד. שתי שפות רשמיות. לקחו סטודנטים צרפתיים והעבירו אותם לאזורים דוברי אנגלית. לאחר מכן חזרו לקוויבק על מנת ללמד אנגלית לאוכלוסייה. בבלגיה עדין לא הצליחו להתגבר על הבעיות. בלגיה מחולקת לשלוש קהילות עיקריות: הקהילה הפלמית, הקהילה הולונית והקהילה דוברת הגרמנית. אין תערובת באוכלוסייה. יש מדינות שהתחלקו כמו צ'כוסלובקיה אבל קיימות מדינות שלא ניתן כמו בלגיה. גם קפריסין ולבנון נכשלו. בקפריסין רצו לבנות מדינה פלורליסטית, אבל היום היא מחולקת בין החלק הטורקית והיוונית, גם חלוקת דתית בין נוצרים ומוסלמים. שתי מדינות לכל דבר. לבנון לעולם לא תחזור לעצמה. היום היא תלויה ב חיזבאללה. כל שינוי תגרום מלחמת אזרחים. לכן לא מפריעים לו כי פוחדים יותר מה יכול ליקרו על לבנון. תנאים ל פלורליזם זה רק מודעות, רמת חיים, השכלה. המדינה צריכה להיות עשירה כדי לטפל בבעיות באופן אפקטיבי.

מה עושים עם מיעוט שכן רוצה להתחבר עם הרוב?

נושא אגירה. זה תלוי במדינה. אנשים לא מקבלים את התנאים הקיימים במדינה אחת ועוברים למדינה אחרת. הבורגנות במדינות חדשות מנצלת כל מה שאפשר וכל מה שניתן. אף מדינה לא סובלת או אוהבת מיעוטים. כל הזמן האדם מאבק כדי לשנות את המצב כמו השחורים בארצות הברית.

על רקע דתית, אזרחית או כלכלית האנושות לא התגברה על ניצול. האדם מצא שיטת העבדות. הרבה מדינות עושים את הכול על מנת לייצר מיעוט בגלל סוגי תפקידים, מעמד האנשים. אדונים ומשרתים. בקובה גם לוקחים את כפרים ולא נותנים להם זכויות.

כל בני אדם נולדו שווים ונשארו שווים.

הניצול היום הוא על פי השכלה, מוצא אתני או דת. מבנה האדם הוא בעייתי.

במדינת ישראל בשנות החמישים ניצלו את העולים ממדינות ערב, עדות המזרח. בשנות השישים את הערבי ישראל. הצבא ארגנה את ההסעות מהכפרים וחזרה. בשנות השבעים-שמונים את הערבים מהשטחים. היום יש עובדים זרים מכמה מדינות.

מיעוט חסר זכויות. לפעמים המיעוט מנצלת את הרוב. קהילת עלאווית נאבקה על זכויותן והאימפריה העותומאנית דיכה אותה.

ג) שליטה. הרוב שולט במיעוט ודוחה אותה לפינה. שליטה כלכלית ופוליטית וכך לא נותנים למיעוט אמצעים כלכליים ועצמאות פוליטית. למשל לא לאפשר להשיג הרבה אדמות. בלבנון אסור לפלסטינים לרכוש אדמות, להיות עובדי בנקים ורק יכולים להישאר בתוך מחנות הפליטים מאז שנת 1948. הכול בתוך מדינות דמוקרטיות.

הדת לא עוזרת בתחום זה. היא דומה לשליטה כלכלית. הוותיקן שולט בארבע בנקים ומרוויחה הון.

הדרוזים לא רוצים להתחתן עם אחרים לכן נשארו קהילה נפרדת. הם שרדו לאורך השנים אבל אין להם עתיד. הצעירים מתחילים לצאת מהמסגרת. יתכן שהדרוזים יפתחו את עצמם וישנו חלק מהמצב, נשואי תערובת, השתלבות החברה, בתי ספר וכולי.

בהאים. אומרים שיש בערך חמישה מליון. מה יקרה איתם בעתיד לא ניתן לדעת. באיראן פגעו בהם קשות.

עלאווים נחשבים כמוסלמים. שמים יותר חשיבות על עלי אבל לא צפוי שינויים גדולים.

בסה"כ שאילה המיעוטים במזרח התיכון היא מאוד בעייתית כי לערבים אין להם הקישורים כדי לקלוט ולטפל מיעוטים. מיעוט אשורית (2) נרדפה בעיראק ובאיראן. במהלך 1915, "שנת החרב" (שתו ד'סייפו), נהרגו כשבעת מאות חמישים אלף אשורים, שהיו כשלושה רבעים מהאוכלוסייה האשורית באזור. הטורקים גם הרגו הרבה ארמנים, אולי מיליון וחצי. לקחו אותם למדבר ועזבו אותם שם. יש היום איומים גדולים על הקופטים במצרים (3). חיים במצרים קרוב לשמונה מליון קופטים. מצרים לא מוכנה למסור פרטים ולא נותנת זכויות לקופטים על מנת למנוע במקביל עליה של קבוצות השייכות לאחים המוסלמים (4). אסור להם לבנות כנסיות חדשות, לדבר במיסה בקול גבוה. גם הירדנים לא אומרים כמה פלסטינאים נמצאים במדינה. המזרח התיכון עוד לא יצרה מסגרת של אומה.

במדינת ישראל יש משטר דמוקרטי אחרת לא היו מקבלים את המדינה בארגון המדינות המאוחדות והיא מתנהגת לפי החוקים. קיים במספר נושאים שליטה, למשל כלכלית, לא מאפשרים להגיע לעוצמה כלכלית. 87% הקרקעות בארץ שייכות למדינה ולא ניתן למכור אותן לשוק. רק פעם אחד המדינה הציע למכירה שני אזורים, בתבור ובזיכרון. הקונים הרציניים ביותר היותר היו נוצרים גרמנים. היום הרוסים מבקשים לקבל את האדמות שרכשו. לצ'רקסים היו עוד יותר כפרים וחלקות אדנות. הרצל אמר: אם הסוחרים יגיעו לפנינו אז היהודים לא יכלו להגיע לארץ ישראל. הערבים רוצים שהאדמה תצא לשוק וכך הם יכלו לקנות אותן ולצאת ממסגרת הכפרים. היו אדמות מבעלות ערבית שנמכרו ליהודים אבל הן נכנסו לקופה ולא חזרו לשוק. כך נעשה על מנת לפתור את הבעיה של העם היהודי כי לא היה פיתרון טוב יותר. רק בשנת 1936 הערבים הבינו את השיטה היהודית. אין לערבים אדמה פרטית שבה יכולים לקים עיר. ניתן לראות שמשנת 1948 לא קמה עיר אחת ערבית. אף על פי כן יש כפרים שגדלו והפכו לעיר. הערבים טובעים כשני מליון דונם ממלחמת העצמאות. כמו כן טובעים לקבל את הרכוש או ערך הרכוש ופיצויים על סבל שנגרו לפליטים במשך השנים.

 

1 – דיכוי הוא הפעלה של כוח שרירותי ואכזרי על אדם או על קבוצה של בני אדם. המונח משמש בעיקר לתאר דיכוי של קבוצה מסוימת באמצעות אלימות, סמכות או נורמות חברתיות. דיכוי יכול, אך אינו חייב, להיות ממוסד באופן רשמי, ולעתים רחוקות הוא מוגבל לפעילות ממשלתית.

2 – אשורים – Wikipedia

3 – נצרות קופטית – Wikipedia

4 – האחים המוסלמים – Wikipedia

 

עלאווים

השארת תגובה

 21-1-2010

קבוצה אתנית וכת דתית. כת סינקרטיזם (2). עשו תערובת של כמה אמונות. אין חוט שידרה באמונה, המוטיב העיקרי. ניתן לראות בחגים שהם קשורים לפרסים, שיעה, סונה ואמונות נוספות נוצריות. כך גם יצרו לוח שנה מאוד מעניין.

התייחסות לעלי היא יותר גבוהה מאשר מוחמד. אם יש שמש, ירח וכוכבים אז מי זה עלי? הוא השמש כי רואים בו כמורה הלכה. מי שמסוגל לקרוא ולהבין מה שמוחמד אמר זה רק עלי כי הוא קיבל את השליחות הגדולה לנתח מה שכתב מוחמד. לכן הוא ברמה יותר גבוהה.

העלאווים עשו מאמץ לשלב את עלי עם האל, וכך יש יצירה משותפת עם השמש והירח. שביל החלב הם נשמות שמפלו. יכול להיות שבמשך הזמן העלאווים נכנסו בתוך הקונצנזוס וניתן לראות אותם בקרבת האסלאם. זה תהליך אבל בעקרון באמונה היום מחליפים את מוחמד בעלי. לכן הסונה מאוד שונה אותם.

ניתן לראות בדת העלאווית שקיימים דברים של אמונה ואלו הקשורים לשמש וירח.

העלאווים פחדו מהסונה. הצליחו לשרוד ולא חיסלו אותם מכיוון שהתרחקו והתיישבו באזורים הררים.

אין פסקה הלכה שהעלאווים סולקו מן האסלאם. הבהאים והדרוזים סולקו. קיימת פסקה נגדם משנת 892 שנאמר שהלוואים הם כופרים ואפילו גרועים יותר מאשר היהודים והנוצרים. מוכרים כאנשים לא נורמטיביים. חל איסור להתחתן עם עלאווים.

קשה מאוד לדעת ממתי הם מופיעים. רואים שהם נמצאים באזורים הררים, כלומר, ברחו לשם. לא ידוע על שנה מסוימת אבל עם קיימת פסקה במאה ה-9 אז באותה תקופה הם כבר נמצאים.

מקור השם

ישנם אנשים הטוענים שעלאווים אינם שיעים או סונים אלא סינקרטיזטים, אוסף של עדות שונות וכנראה היו נוצרים. לפני מלחמת העולם הראשונה נודעו העלאווים כ"נֻצַיירִים". מי שהדביק את השם כנראה לא סבל אותם לכן נקראו "נצארה" (נוצרים), שהוא כינוי גנאי. הם נמצאים בשוליים מאחר והם מקבלים את הקוראן בספק, אין מסגדים. במקום לומר להם "כופרים" אז אמרו "נוצרים". כמה אפשרויות:

א. על שם המחוז ההררי בסוריה "אנצאריה" שהיווה את מושבם, כלומר, קיבלו את השם על אותו אזור שבו הם חיו אבל אין תעודות קדומות לכך.

ב. דבר שני "אנצאר", כלומר, אנצאר של מוחמד. אנשים שתמכו במוחמד: מוהאג'רון ואנצאר. מוהאג'רון (אנשים שקבלו את האסלאם ראשונים. הקבוצה שיצאה עם מוחמד ממכה והתיישבה יחד איתו בעיר מדינה), אנצאר (אנשי מדינה שנתנו חסות למוחמד). האם הם קשורים לשם הזה? ניתן בספק גדול.

ג. היה אדם שקראו לו מוחמד אבן נוצייר מתומכיו של האמאם השיעי חסן אלעסכרי שנודה על שום אמונותיו הדתיות הקיצוניות. היה שליח שלהם, יצג אותם, ארגן ודיבר בשמם. בפועל מייסד הכת. מוחמד אבן נוצייר נפטר בערך בשנת 1873.

ד. צורת הקטנה על דרך זלזול של המילה "נצארה" (נוצרים), רמז לזיקתם לנצרות או  מנהגים הנוצרים.

המונח "עלאווי" הוא מונח חדש יחסית, ומקורו בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה. המונח מתייחס לזיקתם של העלאווים אל האימאם עלי בן אבי טאלב, מייסד האמונה השיעית, חתנו של הנביא מוחמד.

אם שואלים אותם הם מעדיפים להיקרא עלוואים כי דוחים את העניין "נוצאריה" כי מציג אותם כאילו הם כופרים בתוך האסלאם. כמו כן פחדו מן הפרשנות הנוצרית לגבי שמם.

אם השורשים במאה ה-9 אז הם נמצאים בערך אלף מתאיים שנה, ז"א שלא מעט שנים הקבוצה שרדה.

אוכלוסייה

בישראל קיים רק כפר אחד מעדת העלאווית, אלף חמש מאוד תושבים בכפר ע'ג'ר (4) שברמת הגולן. בסוריה חיים בערך שני מיליון עלאווים. היום נמצאים בכל הערים המרכזיות של סוריה. חלקם באוכלוסייה הסורית הינו כ־12%. הם קבוצת המיעוט הגדולה בסוריה.

ישנם גם כמאה אלף עלאווים החיים בלבנון, ואחרים בחבל האטאי בדרום טורקיה, 75% מכלל העלאווים חיים בסוריה.

אמונה

היא יוצאת דופן. סגידה לשמש ולירח. כנראה היתה התפלגות בתוך השיעה והם מיצגים את האגף הרדיקלי בתוך השיעה. כל המאמץ של מוחמד היה לא לסגוד לדברים, אבנים. גם אסור להתפלל כאשר השמש זורחת או שוקעת. אלו דברים הכתובים בקוראן. אז מדוע הם הלכו לתפיסה אחרת? אולי בגלל שבמקור הם היו פגאנים, כנענים או פיניקים.  

הדת העלאווית היא דת סודית. רק חכמי הדת, החאצ'ה, בקיאים בה. לשאר פשוטי העם, עאמה, יש אפשרות להצטרף לחאצ'ה החל מגיל 18. בדומה לדרוזים רוב אנשי העלאווים לא יודעים הרבה על האמונה, על תוכנם של כתבי הקודש או של התיאולוגיה העלאווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של זכרים שותפי סוד.

אין להם בית תפילה. הם מפללים בתוך הבתים בפרטים של נכבדי הדעה.

לבני העדה ציוויים מוסריים כלליים כגון:
א) לא לרצוח. עבורם זה דבר הקשה ביותר.
ב) לא לגנוב. לאדם שגונב אז העונש הוא כפול.
ג) לא לשקר.
ד) חובה נאמנות למנהיגי העדה.

כאשר מנהיג הדת מת או חולה אז לא יכולים כל אחד להציג את עצמו כמועמד לתפקיד כי קודם חייב להגיע לרמה מסוימת. בגיל 15 או 16 מקבלים העלאווים הזכרים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת העלאווית. בשונה לדרוזים ששולחים את התלמידים המצטיינים, מותר העלאווים המעוניינים לבקש להתקבל בבית הספר העלאווי בסוריה.

כמו כן עליהם להשתתף בטקסים פולחניים, עליות לקברי קדושים. מאפיינת אותם האמונה בגלגול נשמות.

העלאווים מכירים בחמשת יסודות המצוות של המוסלמים. הם טוענים שהמדובר בחובות סמליות, ואינם מבצעים אותן בפועל. נסיונותיו של חאפז אל אסד לקרב את העלאווים לאסלאם כללו בניית מסגדים בערים עלאוויות. כהני הדת במסגדים אלו ניסו להורות לצאן מרעיתם להתפלל בקביעות ולקיים את המצוות הבסיסיות של האסלאם. בשאר אל אסד הלך בעקבות אביו ועודד את העלאווים להתרחק ממנהגיהם המסורתיים ומהתיאולוגיה הייחודית להם, לכפור באלוהותו של עלי, ולהכריז על עצמם כמוסלמים שיעים.

יש שני סוגי אמונות: אמונה טרנסנדנטי, משהו חיצוני. האל מחוץ. צריכים לעשות דברים על מנת להרגיש אותו כמו תפילה, השתחוות, בית הכנסת וכולי. היהדות והאסלאם הסוני הם טרנסנדנטיות. מולה נמצאת אמונה אימננטית, האל נמצא בתוך האדם והוא רק צריך להפעיל ולהרגיש אותו.

העלאווים, בניגוד האסלאם אמונתם היא אימננטית. דוגמה נוספת של אותה אמונה היא הבודהיזם. ניתן לראות שאין להם תפילות. בודה יושב רגוע כי הוא משחזר בגופו ובנפשו את עצם האמונה. האדם לוקח חלק מהבריאה על ידי האל. אין הבחנה בין האל והאדם.

אצל העלאווים יש פעולה אחרת והיא סינקרטיזם. אלכסנדר מוקדון יצר את הסינקרטיזם. הוא למד שקיימים יוונים וברברים, הם מחוץ לתרבות היוונית. כאשר הגיע למזרח הוא מופתע כי ראה שיש בהם תרבות מאוד גבוהה ואז עלה את הרעיון לשלב את התרבויות. לכן דרש מכל המפקדים להתחתן עם נשים מזרחיות. לשלב שתי דתות זה סינקרטיזם.

העלאווים מאמינים ברעיונות נוצריים כגון האלוהות שהתגלתה בצורת שילוש לאורך ההיסטוריה שבע פעמים. בכל תקופה מתגלם השילוש באישים חשובים מההיסטוריה היהודית הנוצרית והיוונית. השילוש האחרון הוא  עלי, מחמד וסלמאן אלפארסי, שהוא דמות נערצת באסלאם, מתומכי מחמד.

בראש נמצא עלי שהוא סוד האמת, הוא ה"באב", השער שדרכו פרץ את המעגל ובא לקרת האדם. מצד שני יש מוחמד. הוא ה"מענא", כלומר, הפירוש. מה שרואה עלי רק מוחמד יכול להסביר. בצד השלישי נמצא ה"אסם", כלומר, האדם התחליתי, הריאלי. האדם שלקח על כתפיו את פיתוח הרעיון של העלאווים, סלמאן אל-פארסי.

באמונה השיעית חזר השילוש שוב ושוב בהיסטוריה – שבע פעמים, והיו מעורבות בו דמויות שונות, שזהותן לא תמיד ברורה ומוסכמות, ביניהן: הבל, אדם הראשון; יהושע, משה; פטרוס, ישו ואחרים. לא במקרה מוקדם ברשימה חלקית זו הבן/תלמיד לאב/מורה, שכן העלאווים מקפידים על סדר זה, במטרה להקדים גם את עלי למוחמד בשילוש הסופי והמסכם.

טקסי  הפולחן לשילוש הקדוש שמשתתפים בו גברים בלבד מתקיים בחגים השונים על פי הלוח הנוציירי. הפולחן כולל שימוש בלחם ויין, מדיטציה מרוכזת בדמויות השילוש.

בפולחן הנוציירי משולבים גם אלמנטים אליליים כגון פולחן שבו מזהים את דמויות השילוש עם השמש והירח. העלאווים מתפללים כאשר פניהם אל השמש.

חגים

האופי הסינקרטיסטי של הדת הנוציירית מוצא את ביטויו המובהק גם בלוח החגים שלה. יש להם שמונה חגים. כמעט כל השנה יש להם מה לעשות. הלוח הנוציירי גדוש חגים ממקורות שונים: נוצריים פרסיים ומוסלמיים (סוניים ושיעים).

מן המורשת הפרסית חדרו ללוח השנה הנוציירי חג הנורוז (3), ראש השנה הפרסית. נחוג בחודש אפריל, נמשך יומיים. וחג המהרג'אן. זה פסטיבל. התכנסות מיוחדת. יוצאים לטבע, אוכלים ושמחים. נחוג ב-16 באוקטובר, נמשך שלושה ימים, לא עובדים.

מן הנצרות אומצו, בין היתר, חג האפיפניה או חג התגלות, הנקרא וטאס'ע (טבילה). מים הקדושים, מוצאים בבורות מים ושופכים אותו עליהם לברכה, שפע וכולי. העלאווים אינם הולכים לטבילה אבל כן יוצאים לטבע. נחוג ב-6 לינואר. ביהדות בחג סוכות היו יוצאים עם לפידים אל בורות המים, בסיום הקיץ ותחילת הגשמים, היו מתפללים לשנה גשומה.

וחג המולד שהוא יום הולדת ישוע. האם הם מזכירים אותו ומזהים איתו? העצם הלבישו את החג בתוך התרבות העלאווית. זרקו הרבה נוהלים ומנהגים שהיו קיימים אצל הנוצרים.

מן האסלאם, עיד אלפטר (חג סיום הצום), בלי שקודם לו צום כלשהו, ועיד אלאדחא (חג הקרבן, הנחוג אחרי העלייה לרגל למכה), בלי הכרה בחובת העלייה לרגל למכה.

מן האסלאם השיעי אומצו שני החגים השיעיים הידועים: עיד דיר'ע חום, המציין במסורת השיעית את מינויו של עלי ליורש בידי מוחמד, ועאשורא, יום הזיכרון לקדושי השיעה ובראשם חוסיין בן עלי שנטבחו בכרבלא שבעיראק בשנת 680 בידי שליטי בית אומיה. יש אבלות מוחלטת באותו יום, לא יוצאים לעבודה.

מגוון חגים זה מעיד מצד אחד על האופי הסתגלני של הכת, שחיה רוב תולדותיה חיי מיעוט נרדף. מצד אחר, אין לשכוח שחגים אלו רוקנו במידה רבה מתכניהם המקוריים ואין הנוציירים חוגגים אותם בצורתם המקובלת בדתות או בתרבויות שמהן נשאלו אלא בשינויי צורה ותוכן בולטים ובפירוש חדש שנועד להתאימם לדת הקולטת.

העלאווים בסוריה

הצרפתיים הכשירות את העלאווים כקצינים, נתונו להם תפקידי ביטחון. אסד למד להיות טייס בצרפת. משפחתו יכולה להיות בערך שלושת אלפים אנשים, חמולה אחת שמצליחה לשלוט במדינה.

אסד מציג את עצמו היום כסוני. יש הרואים בהתנהגות זו מעשה תקייה. לצורך הקיום ניתן להציג את עצמו לפי הרוב. הסתרת האמונה בסביבה עוינת. מאז שנת 1970 משפחת אסד שולטת בסוריה.

הצרפתים העריכו שעל מנת לשלוט באזור זקוקים באנשים נאמנים. לכן טיפלו וקידמו את אנשי העלאווים והכשירו אותם בתפקידי ביטחון. לא רצו להביא צרפתיים לשמירת סוריה ולבנון.

העלאווים היו מיעוט נרדף עד לתקופת המנדט הצרפתי (1944 ) שבו ניתנה להם אוטונומיה. הם השתלבו בצבא הסורי, כאשר זו קיבלה עצמאות, שכן ראו בכך הזדמנות לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי. משנות ה-50 רובם הצטרפו למפלגת הבעת' בסוריה, שערכיה היו לאומיים חילוניים. המפלגה בצעה הפיכות  צבאיות (1963, 1966) בהנהגת קציני צבא ובראשותם חאפט' אל אסד שהפך לנשיא סוריה ושלט בה כמעט 40 שנה עד מותו. כך נוצרה תופעה שאין לה אח ורע בנוף הפוליטי של המזרח התיכון: מיעוט (העלאווים) השולט על רוב (מוסלמים סונים).

באופן מסורתי העלאווים מתחלקים לחמש כתות – חייאביה, חיידריה, מורשידים (תומכי סולימאן אל מורשיד), שמסיה (כת השמש), וקמרי (כת הירח). כיום אבדה משמעותם של רבים מן ההבדלים בין כתות אלו, וישנם נישואים בין שבטיים רבים. ממשלו של אסד מתאמץ להעניק לכל השבטים חלק שווה בשלטון.

חמולת אל ואחש הם הענייה ביותר. משם אסד ומשפחתו מגיעים. דבר זה מהווה משבר לגיטימציה גדול מאחר ומי שמגיע מתחתית השכבה הסורית לא יכול לחתום על הסכם שלום עם ישראל. זאת לעומת סאדאת שמגיע מהעלית של העולם הערבי במצרים.

איך זה יכול להיות שנושאי התפקידים הבכירים הם סונים שמי שמושך את החוטים הם העלאווים? לכל אחד מהדמויות יש דמות צללים. החזית היא סונית כדי לא ליצור מצב בו יחשבו שסוריה היא לא מדינה סונית. בפועל (ולא למראית עין) נדחקו הסונים לטובת שליטתו של אסד. הסיבה לתופעה היא קבלת לגיטימציה, חזות, פני הדברים כלפי העולם. בניהול המו"מ עם ישראל תמיד נשלחו הסונים כדי שיראו שהם השולטים והם אלו שמנהלים את המו"מ.

העלאווים כתבו מכתב מחאה לצרפתים ולבריטים שמופתעים לראות את היחס שמקבלים היהודים אחרי שהם סבלו בגולה וחזרו לארץ ישראל. למה מאפשרים לערבים לפגוע בהם כאשר היהודים הם עם שקט ויותר ויכולים להביא ידע, הון ואמצעי פיתוח? בין החותמים היה סבא של אסד, נשאי סוריה.

העלאווים אינם מוסלמים סונים ורצו עצמאות. פנו לממשלת צרפת בתאריך 8/11/1936 ונאמר להם שהקמת מדינה סוריה פירושה שיעבוד של העם העלאווי וחשיפתו לסכנה של מוות ושמדה. העם העלאווי נתן עזרה לצרפת, היו חיילים ושמרו על האיזור. קהילת העלאווית ראתה את היחס שמקבלים היהודים בדמשק בעת המנדט וחששו מה יקרה כאשר המעצמות ילכו ותהיו מדינות ערביות עצמאיות.

 

1. העלאווים – Wikipedia

2. סינקרטיזם (איחוד קהילות) הוא מונח המתאר ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על מנת ליצור מיזוג בין האסכולות השונות. סינקרטיזם – Wikipedia

3.  נורוז (חג בהאי) – Wikipedia

4. ע'ג'ר – Wikipedia

בהאים

תגובה אחת

 14-1-10

 "כדור הארץ הוא אך ארץ אחת ובני האדם תושביה. לאורך תהליך בלתי נמנע נשברות החומות המסורתיות של גזע, מעמד, אמונות ואומות. תהליך זה יוליד בבוא העת, ציוויליזציה אוניברסאלית". כך אמר בהא-אללה, שייסד את הדת הבהאית במאה ה- 19.

תחילת הבהאים בשנת 1850, אחת האמונות המאוחרות ומודרנית ביותר. בסיס הרוחני נמצא בארץ ישראל גם בגלל שרצו לקשור את הקשר ההיסטורי עם הארץ ועם היהודי.

הדת הבהאי נוסדה בפרס בשנת 1862 ע"י מירזא חוסיין עלי נורי, המכוּנה בפי חסידיו בהא אללה (תפארת האל). הוא היה שבוי בעכו, הלך לכרמל, התלהב במקום וראה ממנו את עתיד האנושות.

המקום הקדוש ביותר לבהאים הוא קברו של מייסד הדת, בהא אללה, בעכו (לשם הוגלה בפקודת השלטונות העותומאניים ושם מת). המוסד העליון של הדת, "בית הצדק האוניברסאלי", נמצא בחיפה, שם הוקם אחד ממקדשיהם המפוארים ביותר.הדת הבהאית אסורה בכמה ארצות מוסלמיות, ומאמיניה נרדפים באיראן מאז עלה חומייני לשלטון. קהילת הבהאים היו בין הראשונים שנרדפו ונפגעו. הרבה מאמינים בהאיים הוצגו להורג משום שהבהאיים פרשו מתוך השיעה. הדת תמיד קנאית. דפקה בתוך השיעה, הקבוצה הכי קנאית בתוך האסלאם, יצא קבוצה שהיא אוניברסאלית.

אולם בחלקים רבים אחרים של העולם זכתה הדת לתפוצה רבה למדי במאה ה-20, הצליחו לרכוש להם חסידים רבים בין השאר בשל סגידתה ליופי. מספר מאמיניה נאמד בשבע מיליון. חלק גדול של המאמינים הם שופטים, רופאים ומורים. כל המאמינים תורמים הרבה כספים לארגון.

האימפריה העותומאנית לא עזרה להם הרבה. לאומת זאת הבריטים אפשרו את התפתחותם כי ראו בהם קבוצה עם מסר של שלום, עוסקת עם הטבע וכולי. מדינת ישראל עשה חשבון של נדל"ן. היו לבהאיים הרבה אדמות טובות בכנרת. החליפו אותה עם אדמות באזור עכו.

היהדות לא אוהבת תנועות מיסיונריות לכן חל מגבלות על פעילות ומספר המאמינים הבהאיים. מכיוון שבהא-אוללה הבטיח לסולטן התורכי שלא יעסוק במיסיונריות בתחומי פלסטין על יהודי אשר רוצה להפוך לבהאי להגר מישראל.

טולסטוי היה בהאי, גם כמרים פרוטסטנטים קיבלו את דת הבהאי. כמו כן גם יהודים נסחפו בתוך הדת.

קהילת הבהאית מתקיימת על ידי תרומות שמקבלת ממדינות שונות. יש בדת הרבה אנשי מקצוע שתורמים הרבה ואפילו משאירים צווה לטובת הקהילה. כל איש חייב לתרום דולר אחד ביום לטובת הקהילה.

יחס בין האסלאם לבהאים.

בשנת 1925 התנועה האסלאמית הוציא פסק דין הלכתי שבו נאמר שהבהאים אינם שייכים לאסלאם וצריכים לגרש אותם. באותה תקופה האסלאם היה חלש מאוד, לא היה לו כוח. האימפריה העותומאנית אחרי מלחמת העולם הראשונה התפרקה. בכל אופן התנועה האסלאמית התכנסה וקיבלה החלטה. המופטי המצרי בשנת 1937 הכריז שהבהאים הם כופרים. אי לכך חל איסור למוסלמים להתחתן איתם והנשואים בהאים אינם תקפים, הילדים לא חוקים, לא ניתן לשלוח ילדים בבית ספר מוסלמי ונדרשו להפוך חדרים בבתים לצורך  ללימודים.

 

תולדות הדת

בפרס של שנות ה-1790 החל שייח' אחמד תנועה דתית בתוך השיעה. חסידיו, שהיו ידועים בשם שייח'אים, ציפו להגעתו המיידית של הגואל מבית מוחמד, הידוע גם בשם מהדי. לאחר מותו של השייח' אחמד, מנהיג התנועה הפך לסייד כאט'ם.

הבאב

עלי מוחמד נולד בשנת 1819 בשיראז, בדרום-מערב איראן. אביו נפטר זמן קצר לאחר לידתו של הילד, כך שהוא גודל על ידי דודו האג'י מירזא סייד עלי, שגם כן היה סוחר. עם הגיעו לבגרות, הצטרף עלי לבית המסחר של משפחתו והפך לסוחר. מקורות אוהדים מתארים את אמינותו ואדיקותו, שהפכו אותו לחביב הסוחרים עימם עבד, הוא גם מתואר כנדיב במיוחד כלפי העניים.

במהלך עלייתו לרגל של עלי מוחמד לכרבלא, הוא נכח לעתים בהרצאות של סייד כאט'ם. מספר הפעמים בהם נפגשו ומשך מערכת היחסים ביניהם היו לסלע מחלוקת בין תומכי הבאב למתנגדיו. המקורות הבהאיים מראים כי עלי מוחמד השתתף רק בהרצאות ספורות, ולא היה מתלמידיו של סייד כאט'ם. כותבים אחרים, כדוגמת הסופר האחמדי, מַאוּלָנַה, טוענים כי מערכת היחסים בין השניים הייתה הדוקה, ונמשכה מספר שנים, ובכך יש רמז כי הכרזתו של הבאב על עצמו כמהדי אינה אירוע כה נסי, כפי שטוענים הבהאים.

טרם מותו של סייד כאט'ם בשנת 1843, הוא החל לדחוק בחסידיו לעזוב את ביתם ולצאת לחפש את "מלך הזמן", שביאתו תתרחש בקרוב. אחד מחסידים אלו, בשם מולה חוסיין, התפלל וצם במשך 40 יום, ואז הגיע לשיראז, בה פגש את עלי מוחמד.

עם הגעתו לשיראז בשנת 1844, מולה חוסיין פגש אדם צעיר, שלבש טורבן ירוק (שסימל את היותו סייד – מצאצאיו של מוחמד). הזר שהיה עלי מוחמד, הזמין את מולה חוסיין לביתו.

הבאב שאל את מולה חוסין מהם מעשיו בשיראז, ומולה חוסיין ענה כי הוא מחפש את המובטח. הבאב שאל אותו בתגובה, כיצד ניתן לזהות את המובטח הזה, ואז חוסיין ענה: "הוא יהיה משושלת יוחסין טהורה, ממוצא מהולל, והוא בעל יכולות מולדות, והוא חסר כל פגם גופני". להפתעתו של המולה, הבאב הכריז כי כל התכונות האלו, קיימות בו.
למולה חוסיין היה עוד סימן אחד שעל פיו ניתן לזהות את המובטח. הוא שמע מסייד כאט'ם כי המובטח יכתוב פירוש על סורת יוסף, ה-12 בקוראן, מבלי שיתבקש לעשות זאת. עלי מוחמד הגשים את הדרישה הזו גם כן, וכתב את הפירוש לאחר שהכריז על עצמו כבאב.
לאחר שבילה לילה שלם עם הבאב, כתב מולה חוסיין: "התגלות זו, שהוטחה בי באופן באופן כה פתאומי ונמהר, פגעה בי כמכת ברק. ידיעת התגלותו חשמלה אותי. הרגשתי מלא באומץ וכוח רב, כך שגם אם העולם, על כל תושביו ושליטיו רבי העוצמה, יקומו נגדי, אצליח לבדי להתמודד עם הסתערותם. הרגשתי כי היקום אינו אלא קמצוץ עפר באחיזתי. הרגשתי כקולו של גבריאל, הקורא לכל האנושות: התעוררו, ראו! אור השחר עלה. התרוממו, כי מטרת האל הופכת לידועה. הפתח לחסדו נפתח לרווחה! הכנסו לפיכך, אנשי העולם! שכן המובטח הגיע.

קיימת מחלוקת בין החוקרים לגבי מה היה תוכן הצהרתו של הבאב לגבי עצמו, ומתי היא ניתנה. הבהאים טוענים כי דבריו היו ברורים, כפי שתיאר שוגְהי אפנדי, בהקדמה לספר "מעלי-השחר": "השיעים מצפים לחזרתו של הקאים (כינוי למהדי), שיגיע בקץ הזמנים, וכמו כן לחזרתו של האימאם חוסיין. הסונים מצפים לביאתו של המהדי, וכמו כן לחזרתו של ישוע הנוצרי". כאשר הבאב, בתחילת שליחותו, המשיך את המסורת השיעית, הכריז כי ישמש בתור הקאים וכשער (באב), חלק מהמוסלמים לא הבינו את התפקיד השני (השער). הם דמיינו כי משמעותו הוא לשמש כשער חמישי (למהדי) כיורשו של עלי אבן מוחמד (נציגו הרביעי והאחרון של המהדי, במהלך תקופת ההיעלמות הקצרה שלו); אולם המשמעות האמיתית היא, כפי שהוא הצהיר בבירור, שונה לחלוטין. הוא היה הקאים; אך הקאים, אם כי הוא גם נביא עליון, למעשה מתייחס אל התגלות גדולה יותר (בהא-אללה, בראיית הבהאים) כפי שהתייחס יוחנן המטביל לישוע. הוא היה המבשר של מישהו אדיר אף ממנו".

בגיל 25 הכריז על עצמו כהתגלמותו החדשה והעצמאית של האל, והמהדי המובטח בנוכחות יורש הכס הפרסי, ואנשים ידועים אחרים. לאחר הכרזתו, הוא לקח לעצמו את התואר בַּאבּ, שפירושו "שער".

המונח באב לקוח מתוך עולם המושגים השיעי בו צמח והתחנך מירזא עלי מחמד. הבאב היה תלמיד של השיח' אחסאאי שעל שמו קרויה תנועת השייח'יה. השיעה שהיא דת משיחית מרגע הולדתה מחכה ומצפה לשובו של האמאם הנעלם. לאחר בריאת העולם על ידי האל הכול יכול, היה צורך בקשר עם העולם הנברא על ידי התגלות אלוהית. קשר זה נוצר על ידי האור האלוהי שהועבר מאדם הראשון אל מחמד ועלי ומהם אל שאר האמאמים של השיעה. בשנת 260 להיג'רה נעלם באופן סופי האמאם השניים עשר מחמד בן עבדאללה אל מהדי אלמנתט'ר. אלף שנה מאוחר יותר בשנת 1260 להיג'רה היא שנת 1843-4 התבקשו תלמידיו של השייח' אחסאאי לתור את איראן בחיפושים אחר המשיח המיועד שאמור לחזור לאחר 1000 שנה.

מולה חוסיין היה חסידו הראשון של הבאב. תוך חמישה חודשים, 17 מחסידיו האחרים של סייד כאט'ם הכירו בנפרד בבאב כהתגלמותו של האל, ביניהם אשה, משוררת, שקיבלה לאחר מכן את הכינוי טאהירי (טהורה). 18 המאמינים האלו נודעו כאותיות החיים והוטל עליהם תפקיד הפצת האמונה החדשה בראשית דרכה.

לאחר הכרתם של 18 המאמינים הראשונים בו כבאב, הוא יצא לעלייה לרגל למכה ומדינה עם אחת ממאמינותיו, קוּדוּס. במכה, הבאב כתב לשריף של מכה, והסביר לו על משימתו וייעודו. לאחר זמן מה, לאור ההתנגדות של חכמי הדת המוסלמים, המושל של שיראז הורה על מעצרו של הבאב. הממשל ארגן פגישות עם חכמי דת שונים, כדי לבחון את אמונת ה"באב". נציגי הממשל שאלו את מוחמד עלי לגבי התפקיד שהוא מייחס לעצמו. הבאב ענה כי הוא המובטח שלו ציפו המוסלמים (המהדי).

הממסד השיעי שפחד לאבד את מעמדו עם הגיעו של המשיח, רדף אותו ושם את הבאב בכלא בעיר מאקו שעל שפת הים הכספי. לאחר שכשל ניסיון המרד של חסידיו של הבאב וביניהם האחים מירזא יחיא נורי (לימים הבוקר הנצחי אלצבח אלאזל ומכאן התנועה האזלית) ומירזא חסין עלי נורי (לימים בהא אללה) החליט השאה נאצר אל דין להוציא להורג את הבאב. בשנת 1850, ראש הממשלה החדש הורה על הוצאתו להורג של הבאב. שש שנים לאחר שהכריז על עצמו כבאב.

ערב לפני הוצאתו להורג, כשהובל מתאו, נפל לרגליו של הבאב בחור בשם אַניס (הידוע גם בשם מולה מוחמד עלי זוּנוּזי), וביקש כי יוציאוהו להורג יחדיו עם הבאב; הוא הושם בתאו של הבאב. הבאב ואניס הועמדו בפני קיר. ניתנה פקודה לכיתת היורים לירות על האסורים, חצר המחנה נתמלאה בעשן הרובים העתיקים. כאשר התפזר העשן, ה"באב" כבר לא היה בחצר, ואניס עזב ללא פגע. תוך תכונה רבה בקהל, רבים האמינו כי הבאב עלה לגן עדן, או פשוט נעלם. בסופו של דבר מצאו החיילים את הבאב בחלק אחר של המחנה, ללא פגע. הוא ואניס נכפתו שוב להוצאה להורג, כיתת יורים שנייה נעמדה מולם, ופקודה חוזרת לירות על העצירים ניתנה. הפעם, הבאב ומלווהו נהרגו. במסורת הבהאית כישלונה של כיתת היורים הראשונה נחשבת לנס. גופותיהם נזרקו מחוץ לשערי העיר, כדי שייאכלו על ידי חיות.
אולם גופותיהם חולצו בחשאי על ידי קבוצת באביסטים והוחבאו. מאחר יותר הועברו עצמותיהם בחשאי לאספהאן, קרמנשאה, בגדאד (עיראק), דמשק (סוריה) ולבסוף לעכו (ישראל) בשנת 1899. בשנת 1909, הגופות הושמו בקבר מיוחד, שהוקם לצורך זה על ידי עבדול-בהא, במוזולאום בהר הכרמל.

הבאב ציווה על מאמיניו להכין את עצמם לקראת הופעתו של הנביא, למרות שנבואה זו כי עומד לבוא נביא חדש אחרי מחמד נחשבה לכפירה בעיני המוסלמים בפרס. הבאב, למעשה, היה המבשר של הדת הבהאית.

הבאב הותיר מספר רב של כתבים, המרמזים לבואו הקרב של המובטח, המכונה על ידי הבהאים כ"זה שאלוהים יגלה (לאנושות) ", ושהבאב עצמו היה רק טבעת על ידו של זה שאלוהים יגלה. 20 שנים לאחר מותו של הבאב, יותר מ-25 אנשים טענו כי הם המובטח, החשוב ביניהם היה בהא אללה.

טרם מותו של הבאב, הוא כתב מכתב לסובְח-אי-אזאל (אחיו למחצה והצעיר יותר של בהא אללה), שנחשב לצוואתו. במכתב הוא מינה את סובח-אי-אזאל למנהיג הקהילה הבאביסטית, לאחר מותו. הוא גם ציווה לציית למובטח לכשזה יופיע.

לאחר מותו של הבאב, הושמו רוב חסידי הבאב, לפחות אלו שנותרו בחיים, בכלא המכונה ה"בור השחור" בטהראן. בהא אללה טען בשנת 1853, במהלך כליאתו, כי הוא זכה לביקור מ"נערה מגן העדן", בתולת השמיים "חוריה", שהעניקה לו את המשימה לשמש כשליחו של אלוהים. עשר שנים לאחר מכן בבגדאד, הוא הכריז על כך לראשונה באופן פומבי. מרבית הבאביסטים זיהו אותו כ"זה שאלוהים יגלה", והחלו לקרוא לעצמם בהאים.

סובח-אי-אזאל ערער על הכרזתו של בהא אללה, וכך גם כל שאר האנשים שטענו כי הם המובטח. מדווח, כי לאחר שקיבל את המכתב הרשמי מבהא אללה, הוא טען כי זכה להתגלות אלוהית משלו; אולם הוא הכחיש זאת מאוחר יותר. מאמיניו של סובח-אי-אזאל היו ידועים בשם בייאנים או אזאלים. עבור הבאביסטים שלא הסכימו כי בהא אללה הוא המובטח, המשיך סובח-אי-אזאל לשמש כמנהיג, עד מותו בשנת 1912. השאלה האם היו לו יורשים, שנויה במחלוקת. מקורות בהאים טוענים כי 11 מתוך 18 מהעדים שמינה הפכו לבהאים, ובכלל זה בנו של סובח-אי-אזאל. האדם שכביכול הוא מינה לרשת אותו, האדי-אי-דאוּלאת-אבאדי, הכחיש בפומבי את אמונתו בבאב ובסובח-אי-אזאל.

טענתו של בהא אללה התחזקה עוד יותר, לאחר ויכוח דוקטריני עם סובח-אי-אזאל. מרבית חסידיו של הבאב עזבו את סובח-אי-אזאל, והפכו לבהאים. כיום, הבהאים מונים כששה מליון מאמינים, והאזאלים (או בייאנים) מונים כאלף איש.

בהא אללה

בהא אללה (פירוש פאר האל) נולד בעיר טהרן שבאיראן בשנת 1817. הוא עמד בראש המאמינים במעשיו של מייסד האמונה הבההאית,

לאחר כהתגלות האלוהית יצאו לגלות בהא אללה ותלמידיו.                                      

בגלות זו עברו בהא אללה ומאמיניו מספר תחנות. בשנת 1853 התיישבו בעיראק, אך בעקבות מחאות של ממשלת איראן על כך שעיראק נותנת מחסה לכופרים באסלאם, סילקו העיראקים את בהא אללה ואנשיו מתחומי הממלכה. הם המשיכו לגלות עד שבשנת 1863 הגיעו לתורכיה, שגם היא לא ראתה את שיבתם במדינה בעין יפה, ועל כן הגלתה אותם לארץ ישראל, לעיר עכו. מירזא חוסיין עלי ובני משפחתו נשלחו לבית הכלא שבעכו, באשמת עמידה בראש קבוצה המביעה רעיונות שהינם בגדר כפירה על פי האסלאם. כעבור שנה וחצי הטורקים הגיעו למסקנה שמירזא חוסיין עלי אינו מהווה סכנה לציבור, ושחררו אותו. אולם הם חייבו אותו להיות במעצר בית שבמסגרתו הותר לו להסתובב חופשי במהלך היום, אך בלילות היה עליו לישון בחדר מסוים שהעמידו לרשותו.

בשנת 1868 סיים בהא אללה את ספרו, שלטענתו נכתב בהשראה אלוהית, שנקרא בשם "כתאב אקדס" (ספר הקודש). בספר זה הכולל כ-500 פסוקים, גיבש רעיונות לדת חדשה ומודרנית- הדת הבהאית. בבית זה אסף את דרשותיו ואגרותיו בשני ספרים, כתאב אלאיקאן (ספר האמונה האמיתית) וכתאב אלקודס (הספר הקדוש). באותה שנה, במסגרת הסיורים שנהג לעשות בארץ, הוא הגיע לכרמל, ובהשקיפו על מפרץ חיפה התלהב מן הנוף ומיופיו של הטבע. את התלהבותו ביטא באוזני תלמידיו, שבבוא הזמן החליטו שהואיל והוא התאהב בחיפה, הם יכריזו עליה כעיר המרכזית של הכת הבהאית בעולם מבחינה אדמיניסטרטיבית.

באותה שנה, הכריז בהא אללה עוד מספר הכרזות חשובות. בין היתר קבע שההולכים בדרך שהתווה הבאב מהווים מכאן והלאה את הבסיס לדת חדשה, דת של העידן המודרני. יסודות האמונה של הדת החדשה כתובים ב"כתאב אקדס", שדברים רבים בו שונים לחלוטין מהדת המוסלמית. למשל, הוא קבע כערך עליון את השאיפה של המאמינים בדת החדשה, שלפיה עליהם לחפש קרבה בין כל בני אנוש ללא הבדלי לאום, גזע, מעמד סוציאלי, מין וכדומה. הוא העלה לערך עליון מושגים כמו היגיינה, אסתטיקה, ובמקביל ביטל מושגים של עונשים בחינוך ושל קיפוח האישה. אפשר לומר שדת זו כמעט נטולת מצוות מעשיות, ובעיקר מתמקדת ברעיונות של פתיחות וחופש, אחווה, הרמוניה ושלום.                                

בהא אללה הכריז גם שהוא הנביא היחיד של הדת החדשה, בעוד הבאב, מירזא עלי מוחמד, שהיה מורהו, הוגדר על ידיו כמי שבא רק לבשר על בואו של הנביא הגדול, הלא הוא בהא אללה עצמו.        

באחד מביקוריו בחיפה עמד הבהא אללה על הר הכרמל והצביע בפני בנו הבכור על המקום שיש לבנות את מקדש הבאב.

בשנת 1892 מת בהא אללה ממחלת הקדחת בגיל 75 ונקבר בעכו, באותו חדר שבו בילה את מרבית חייו מאז הגיע לארץ ישראל. הוא נמצא 2 ק"מ צפונית מעכו. במהלך הזמן הפך מקום זה את העיר עכו לעיר המקודשת ביותר בעיני הבהאים בעולם משום שבהג'י היה מעונו של בהא אללה בשנותיו האחרונות, ושם כתב את כתביו הקדושים, אשר הפכו מאוחר יותר לעקרונות וחוקי הדת הבהאית. כתובים אלה מהווים את הכתבים העיקריים של הדת הבהאית.

 עבדול הבא

בנו עבדול בהא (עבד הבהא), שירש אותו, ליווה מילדותו את אביו במסעותיו בגלות ובתקופת מאסרו. העתיק את פעילותו לחיפה ורכש אדמות בכרמל.

משימתו הראשונה הייתה להרחיב את בסיס הדת בארץ ולשם כך בנה את קברו של אביו למרגלות הר הכרמל,בבניין ששימש גם מקום התכנסות ותפילה לבהאים. מתנגדי הדת הלשינו לתורכים כי בניין זה עתיד לשמש מבצר לבהאים המתכננים מרד נגד השלטון התורכי. בעקבות הלשנות אלו נעצר עבדול בהא במעצר בית בעכו לתקופה של שבע שנים. בשנת 1908 שוחרר עבדול בעקבות מהפכת התורכים הצעירים, התיישב בחיפה וקבעה כעיר הקדושה לדת הבהאית.

בשנת 1911 יצא למסע הטפה של הדת החדשה תחילה במצרים, ולאחר מכן באירופה ובארה"ב (שם נשא שתי נשים, לבנה ושחורה).

עבדול בהא הקדיש את חייו לשירות הזולת, הפצת האמונה הבהאית, בייחוד בעולם המערבי ויוסדו מוסדותיה האדמיניסטרטיביים המקומיים הסביר את תורתו של בהא-אללה לציבור הרחב, שיפר את תנאי החיים של האוכלוסייה באזור חיפה ועכו, הכולל ארגון וסעד לרבים שנפגעו מפעולות האיבה במלחמת העולם הראשונה.

פעולותיו ההומניטריות זכו להכרה ע"י הממשלה הבריטית , אשר העניקה לו תואר אבירות כהכרה על פועלו.

בשנת 1909 הקים עבדול בהא את המבנה הראשון של בניין המוזילאום בחיפה ובטכסיות טמן שם את עצמות ה"באב". בניית מבנה העל החלה בשנת 1948 והושלמה בשנת 1953.

שנת 1921 נפטר עבדול בהא ונקבר בחיפה יחד עם הבאב, אחותו ובני משפחתו. בצוואתו מינה עבדול בהא את נכדו הבכור, שוגי אפנדי רבאני, כממשיך דרכו.

 שובי אפנדי רבאני

שוגי אפנדי לקח על עצמו את מנהיגות הדת הבהאית וקיבל את התואר "נוצר הדת". שוגי, שלמד באוניברסיטה אמריקאית והשתלם באוקספורד, תרגם את כתבי הקודש של הבהאים לאנגלית ואפשר את הפצת הדת בארה"ב ובקנדה. שם התחתן עם אישה מקומית בשם רוחיה, שגם לאחר מותו המשיכה להטיף לדת הבהאית ברחבי העולם.

במהלך 36 שנות כהונתו, שקד שוגי אפאנדי במיוחד על הפצת האמונה הבהאית, בייחוד בעולם המערבי וייסד את מוסדותיה האדמיניסטרטיביים המקומיים והלאומיים של הדת הבהאית. ממקום מושבו בחיפה הנחה גם את ענייני הקהילה הבהאית העולמית.

עם מותו הפתאומי של שוגי אפנדי בשנת 1957 בלונדון, למעשה, נסתיימה שורת המנהיגים היורשים של הדת הבהאית כי הוחלט לא למנות מנהיג בודד.

"המוסד המושל" – הוא הגוף המרכזי המתאם את הפעילויות הבהאיות  בכל העולם, אשר  נחנך בשנת 1963 (6 שנים לאחר מותו של שוגי אפנדי) בחיפה.

אחת מפעולותיו העיקריות הייתה תכנון מרכז הבהאים בחיפה ותכנון "בית הצדק העולמי", שחבריו נבחרו בשנת 1963. כיום, מנוהלת הדת הבהאית בידי "בית הצדק העולמי", מוסד שיסודו בכתבי בהא-אללה.

גוף זה מורכב מ- 9 חברים, שנבחרים כל 5 שנים בבחירות חשאיות, על ידי הצבעת רוב ללא הצגת מועמדויות, וללא מסעות תעמולה. בית הצדק העולמי משגיח על ענייניה הרוחניים והמנהליים של כלל קהילת המאמינים. מגייסים שופטים שיצאו לגמלאות ועוסקים וכותבים מסמכים בתורת המשפט ולמאן זכויות האדם.

לבית הצדק העולמי סמכות חקיקה בכל הנושאים שלא צוינו במפורש בכתבים הבהאים. הוא מטפל בהתכתבות עם מוסדות בהאים לאומיים, מכין ומפיץ מטרות ותוכניות בינלאומיות, משגיח על פרויקטים לפיתוח חברתי וכלכלי, אחראי על איסוף וניתוח סטטיסטי, על ניהול הקרנות הבינלאומיות ועל אחזקת המקומות הקדושים והגנים.

מוסד זה כיום שומר על אחדותה של הקהילה הבהאית, ועל דריכותה להגיב לצרכיו ולתנאיו של העולם המתפתח.

עיקרי האמונה הבהאית

מקורת הדת בכת הבאביזם השיעית, ואשר ליקטה יסודות מכמה דתות ופילוסופיות אחרות, מתוך אמונה בקיומה של דת אוניברסאלית.

קיימת אצל הבהאיים השפעה של אמונת הזרתוסטרא שהיתה בפרס לפני כיבוש האסלאם. אמונת הניגודים, אור וחושך, שלום ומלחמה וכולי. העובדה שהבהאיים הם אוניברסליסטים, אנשי שלום, מתנגדים למלחמה מצביע על הניגוד בתוך האמונה לאזור שבו נמצאים.

הבהאים דוגלים באחדותן של כל הדתות ובשלום עולמי. אחדות המין האנושי. הם מטיפים לשוויון זכויות לגברים ולנשים, להפצת מידע, חינוך והשכלה בכל העולם ולקמת קהילה עולמית אחת המבוססת על צדק ושוויון. חיפוש אחר האמת, חיפוש אחר פתרון לבעיה הכלכלית העולמית, אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע. דת מהפכנית ביותר.

לפי דעתם אנו נמצאים בתקופה של … האל שלח נביאים לעולם כאשר האדם היה צעיר וחסר ניסיון. לכן תיפקודו היה לקוי והיה צורך שמישהו תוביל אותו בעיקר בענייני רוח. היום האדם מתבגר ורכש ניסיון. כל הנביאים דיברו על אותו נושא והגיע הזמן לרכז את כל הדתות בדת אחת, לקים דת עולמית אחת, דת אוניברסאלית לכל האנושות. התוכן הרוחני של האמונות הדתיות הוא מונותיאיסטי, אותו אל.

האל המתקשר עם האנושות באמצעות שליחיו ונביאיו, וכי הדתות הגדולות של העולם הובאו על ידי שליחים אשר הופיעו לאורך כל ההיסטוריה: משה, זראתוסטרא, בודהא, ישוע, מוחמד, בהא אללה.  שליחים אלו נשלחו על ידי ה' למקומות שונים בתקופות שונות, בהתאם ליכולתם ולצורכיהם המתפתחים של עמים.

מטרת החיים עבורם היא הכרה ועבודת האלוהים.

מחייבים המאמינים לחפש את האמת הטהורה. כותבים הרבה וכך משפיעים לאנשים ללכת בדרך מסוימת כדי שהם התפתחו יותר את השאילה האמת.

שוללים באופן מוחלט דעות קדומות ואמונות תפלות. מה זה אמונה תפלה? מי קובע?

רואים בדת דרך כדי לקדם ידידות ואחווה.

 

1) פציפיזם. שלילת של כל המלחמות. חתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית שתקבל לידיה חלק מסמכויות של המדינות. איסור על לחימה ונשיאת כלי נשק. לא להשתתף בכוח צבאי של מדינה כלשהי, למעט כוחות או"ם. יכולים לעשות שירות לאומי, עזרה לבתי חולים או תפקידים אזרחים בצבא.

2) שוויון. שוויון סוציאלי, מעמדי ומיני. איסור על עבדות ושוויון לאישה. אין לאישה להשתמש ברעלה (פריט לבוש המשמש לכיסוי הראש או הפנים).

3) מונוגמיה. איסור להתחתן עם יותר מאישה אחת. איסור על נישואים שמטרתם הנאה או סיפוק מיני המכונים מוטעה. לבהאיים חשיבות רבה למוסד המשפחה. קדושת הנישואין משמעותה הכרה בשוויון בין בעל ואישה. הנישואין מתקיימים בהסכמתם של שני הצדדים והוריהם. הדת מתירה גירושין, אך אינה מעודדת אותם.

מותר להחזיר גרושה, כל עוד לא התחתנה עם איש אחר. (בדומה להלכה המקראית).

4) הצטרפות לדת. בניגוד לדתות אחרות הדת הבהאית אינה עוברת בירושה אלא הילד מביע את רצונו להשתייך אליה פעמיים, פעם ראשונה בגיל 15 ופעם שניה בגיל 21, אז גם מוענקת להם זכות הבחירה למוסדות הדת. בגיל 15 עוברים טקס שבו מכריזים על נכונותם לקבל על עצמם את עקרונות הדת.

אדם אשר רוצה להיות בהאי עליו להאמין בעיקרי הדת ולהשתייך לקהילה המקומית. ההצטרפות אינה כרוכה בטקס דתי מיוחד והדת הבהאית מקבלת אל שורותיה את כל בני האדם ללא הבדלי דת, גזע ומין.

בן הדת הבהאית מורשה להתחתן עם כאלו שאינם בני הדת הבהאית.                                                                                                                                     

5) מדע. שיתוף פעולה עם המדע כי אין ניגוד אינטרסים. ניתן לבצע ניתוחים והעברת אברים. דבר שמאוד קשה בדת האסלאמית.

6) מטבע. מטבע אחד. לפסיק את המטבע הלאומי ולייצר מטבע אחד בכל המדינות ובנקים. התוצאה היא שערך הכספי של המטבע יהיה שווה. כלכלה עולמית.

7) תפילות. אין תפילה משותפת, פולחן ציבורי או ריטואלים דתיים. בהא אללה טען שאדם הרוצה להתפלל יכול לעשות זאת באופן פרטי ללא צורך בטקסט כתוב, והוא עושה זאת היישר אל האלוהים. התפילה היחידה שצריכה להיות כתפילה בציבור היא תפילה על הנפטר. ניתן לבחור את מספר התפילות. המתפללים פונים לכיוון קברו של בהא-אללה בעכו. ז"א שאין להתפלל לכיוון מכה. מקיימים את התפילות בכל מקום ובכל שעה עפ"י נוחיותם.

בהא-אללה קבע מספר כללים לגבי קבורה: אדם צריך להיקבר במרחק של שעה ממקום המוות, כשראשו לכיוון קבר הבהא-אללה בעכו, העיר הקדושה ביותר לדת, קריאת נוסח קבוע של תפילה אותו קוראים במהלך הלוויה.

8 ) היגיינה. לדת עניין מיוחד בערכי ההיגיינה. חובה דתית את הצורך ברחיצות היגייניות.

9) פעולות. לאדם מותר לעשות כל דבר, אלא אם כן אותה פעולה עומדת בסתירה לשכל הישר של האדם.

10) פעילות דתית. אין מקדשים ובתי דת, וגם לא כוהני דת. כוהני דת לא יודעים יותר מאדם אחר ואין סיבה שהם צריכים להיות על חשבון האחרים. בהא אללה ביטל את המושג "פולחן דתי" ואת המושג "כלי קודש" ו"מקומות פולחן", וקבע שכל אדם רשאי להתפלל במקום ובשעה שנראים לו.

לבהאים אין היררכיה דתית ואת תרומותיהם הם מקבלים מחברי הדת בלבד. הפעילות  במוסדות הדת נעשית בהתנדבותם של אלה הרואים בעבודתם שליחות ונמנעים מפעילות מיסיונרית.

שלילה של הממסד הדתי מביא לכך להפרדה בין דת ולמדינה.

11) עבודה. כל אדם מחויב לעבוד בעבודה פרודוקטיבית (יוצרת).

12) נאמנות מלאה למדינה. כל הבהאיים בכל מקום בעולם חייבים להיות כפופים לחוקים של המדינה שבה הם נמצאים, ואולם עליהם להיזהר שלא להיות קשורים בפעילות פוליטית או פעילות צבאית. לא מתייחסים למשטר, דמוקרטי או טוטליטרי.

שאיפת הבהאים היא הקמת גוף מחוקק ומבצע אוניברסאלי. לא יכול להיות שכל מדינה תחוקק חוקים שונים ולמנוע ממדינה חריגה מסדר היום. גוף מבצע על מנת לגונן על האדם. מערכת שיפוט אחת וזרע משטרתי אחד כך יהיה תיאום ולא שבכל מקום ההתנהגות תהיה שונה. כדי להשיג את המטרות אלו צריכים להכשיר אנשים אוניברסאליים שמביאים את האמונה ומסוגלים להעביר אותה לדורות הבאים.

13) אוכל. בהא אללה ביטל את המושג "מאכלות אסורים". מותר לאכול כל דבר, ובלבד שאיננו מזיק לגוף.

המאמינים נמנעים ממשקאות אלכוהוליים או סמים (אישורים מיוחדים ניתנים על ידי רופא במקרים רפואיים). אין הגבלות תזונתיות.

14) מדיטציה. צריך להקים בכל הערים החשובות בעולם מבנים שמגמתם לאפשר לאוכלוסייה לקיים מדיטציה, כלומר ריכוז המחשבה. בהתאם לכך אכן רכשו הבהאיים קרקעות בלמעלה ממאה ערים חשובות בעולם, ובשמונה ערים בנו מבנים יפהפיים המיועדים למדיטציה והן: חיפה (ישראל) ובה מקדש הבאב, שיקגו (ארצות הברית), ניו דלהי (הודו), פנמה, סידני (אוסטרליה), אוגנדה, פרנקפורט (גרמניה), איי סמואה. וכן מבנה שנהרס באשגבאט אוזבקיסטן.

15) שפה. בהא אללה דגל באחידות לשונית, ובזמנו קבע שהשפה הרשמית של הדת תהיה שפת האספרנטו, שחוברה על ידי אליעזר זמנהוף. בימינו השפה הבינלאומית של הבהאים כבר איננה שפת האספרנטו, אלא השפה האנגלית. השפה היא חלק מתרבות העמים שהאדם לא מוותר עליה. הם חשבו שניתן לקחת את השפה, להפיץ אותה בעולם ולהפוך אותה בשפה מדוברת הקהילה הבהאית.

16) חינוך. חינוך אוניברסאלי-חינוך חובה. תורמים הרבה כספים על מנת שהילדים שלהם והסביבה יקבלו חינוך מלא. עבור הבהאיים עניין החינוך הוא מאוד חשוב לכן נותנים מלגות לסטודנטים רבים ללא קשר אם שייכים או לא לקהילה ובלי שום התחייבות אבל לפעמים עוקבים אחרי אותם מועמדים למלגות שהם לא מסתובבים בברים וכולי.

המספר 19. במקביל ובהמשך למספר 19, קבע בהא אללה שלמספר 9 תהיה חשיבות משום ששמו, בהא, בגימטריה זה 9. שני מספרים אלה, 19 ו-9, באים לידי ביטוי בולט באורח חייהם של הבהאים.

קשה מאוד להבין שדת מודרנית שמציגה הג'נדה אוניברסאלית מאמינה בתורת המספרים והקבלה. בגימרריה 19 = ואחד = 4+8+1+6. הסבר נוסף הוא 18 מאמינים הראשונים + בהא הללה זה 19.

לוח השנה. ולכן בלוח שנה הבהאי, יש 19 חודשים בשנה – בכל חודש 19 יום. 4 ימי צדקה נוספים בין החודש ה-18 ל-19 כדי להשלים את שנת השמש.

כל ראש חודש הוא מעין חג בו מתכנסים בני הקהילה, משוחחים, מתפללים ואוכלים יחדיו. ראש השנה חל ב-21 מרץ. החודש שלפניו הוא חודש של צום ותפילה. במשך תקופה זו נמנעים הבהאים מאכילה ושתייה מזריחת החמה ועד לשקיעתה ומתפללים תפילות מיוחדות בבוקר ובערב.

בשנת 1844 שבה בישר הבאב את אמונתו, מתחילה השנה הבהאית.

חגים נוספים הם יום הולדתם ויום השנה למותם של הבאב ושל הבהא-אללה.

סמל הבהאי. החלק העליון בסמל זה האל, למטה זה האנושות ומה שמחבר ביניהם זה השליחים, הנביאים.

simbolo.JPG

 

הבהאים בישראל

מאוזוליאום בחיפה. הבניין המפואר בכרמל שמזהים אותו בטעות כמקדש הוא למעשה מאוזוליאום, ולא מקום פולחן. אם כי בעתיד אמור להבנות מקדש עולמי בהר הכרמל במקום שכבר הוקצה מראש. מצוין ע"י האובליסק המוצב בכרמל הצרפתי.

בניית מבנה העל החלה בשנת 1948 והושלמה בשנת 1953 ע"י האדריכל ויליאם סותרלנד מקסוויל מקנדה בהתייעצות עם שוגי אפאנדי. הבניין, בעל כיפת הזהב ועמודי הגרניט הורודים, משלב סגנון בנייה אירופי עם עיצוב מזרחי. חומרים: המקדש הפנימי, אבן מקומית, מבנה העל, קירות שיש "קִיאַמְפּוֹ" ועמודים משיש "בַּבֵנוֹ" ורוד, נחצבו וגולפו באיטליה. אריחי הכיפה יוצרו והוזהבו בהולנד. למקדש תשע צלעות שהנו המספר המקודש לבהאים.

בניגוד למרכזים אחרים בעולם, המשמשים בעיקרם כבתי תפילה מפוארים, מקדש זה אינו משמש רק לצורך תפילה והתכנסות אלא נושא בעיקר אופי של עלייה לרגל.

המקדש מוקף גנים בסגנון מיוחד במינו, ומתוכננים כמסגרות יפות ורוגעות. האגרטלים, המנורות, הנשרים, הטווסים ושאר הקישוטים, שמייפים את הגנים, נבחרו בגלל צורתם האסתטית ואין להם כל משמעות דתית. הגנים מורחבים מידי פעם. לגנים הבהאים חשיבות בעיקר בראשוניותם ובצביונם האקזוטי והמיסטי, אשר משרה אווירה של התעלות.

בגנים רואים פסלים של טווס (pavo real). הבאים כותבים הרבה על בעלים חיים. הגנים מסמלים את הטבע ומשדרים את ההרמוניה בין תקופות השונות של השנה.

בית הצדק העולמי בחיפה. בבניין שש קומות גובה, כולל מרתף ותת-מרתף. סה"כ שטח הרצפות הפנימיות 11000 מ"ר לערך. הוא תוכנן ע"י האדריכל האיראני חוסין אמאנת. לב הבניין מבטון-ברזל, עמודים וציפוי משיש "פּנטליקון",

שנחצב ביוון וגולף באיטליה. אריחי הגג הירוקים יוצרו בארה"ב. 

הארכיון הבהאי הבינלאומי. מבנה מרשים, סמוך למקדש הבאב, בנוי שיש לבן ומקורה בגג ירוק. הגנזך הנוכחי נחנך בשנת 1957, והוא איננו פתוח לציבור הרחב, אך הוא משמש חלק בלתי נפרד ממקומות הביקור של עולי הרגל הבהאים בארץ.

גנזך הבהאים אוצר מגילות וחפצים יקרי ערך הקשורים לראשית דברי ימי הבהאים ובעיקר למנהיגים הראשונים בהא-אללה ועבדול בהא.

שוגי אפנדי, תיאר בעצמו את אוצרות הגנזך: "פורטרטים של הבאב, ובהא-אללה, חפצים שנתקדשו, כגון שערות ובגדים של הבאב, כלי הכתיבה של בהא-אללה ובגדיו … שעונו והקוראן שלו … כתבים שכתב במו ידיו, עשרים ספרי תפילה שנכתבו ע"י מייסדי הדת".

קברו בהא אללה בעכו. על קברו בהא אללה הוקם מאוזוליאום, מבנה קבר מפואר, המעוטר בעושר רב. הכניסה לקבר מעוטרת בוילון מוזהב, אגרטלים וציפורי ברונזה הפזורים ברחבי הבית, אשר אין להם משמעות סמלית, אלא כדי להביע כבוד ויוקר למקום.

במקדש זה מוצגים כתרים, כתבי יד מקוריים רבים, ספרי הכת בשפות שונות וחפצים יקרי ערך נוספים. הביקור במוזולאום אינו רק לצורך תפילה והתכנסות, אלא גם כמוזיאון לדת הבהאית, וכמקום לעליה לרגל. התיירים המבקרים במקדש זה מחויבים בכיבוד המקום ע"י הסרת נעליהם בכניסה, הקפדה על לבוש צנוע ואיסור הצילום

 

הדת הבהאית – Wikepedia

הבהאים: ההבטחה לשלום עולמי

דרוזים

השארת תגובה

07-01-10

הדרוזים הם תופעה נדירה. אחת העדות המעניינות ביותר. הם פרשו מתוך הפאטמים ורשמית הם סולקו מן האסלאם. קיימת בדת הדרוזית השפעה הודית בדומה לשיעה. היום חיים בלבנון, סוריה וישראל. גם קיימים בירדן ובאמריקה הלטינית. בסה"כ ארבע מיליון. בעת קום המדינה היו בערך שנים עשר אלף דרוזים והיום חיים בישראל מאה עשרים אלף. רק מריבוי טבעי כי אין להם חוק השבות או חתונות מעורבות.

מוצאם של הדרוזים

אף על פי שמוצא הדת הדרוזית הוא במצרים, לשבטים אשר קיבלו על עצמם את הדת הדרוזית שני מקורות מוצא עיקריים, דווקא מחצי האי-ערב:

שבטים שהגיעו מצפון חצי האי ערב – ונקראים קייסים.
שבטים שהגיעו מדרום חצי האי ערב – ונקראים ימנים (תימנים).

מוצא הדת הדרוזית

לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת.

דרוזים הולכים אחרי שכל ומאמינים שהיו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמעיל, שהוא מייסד כת האיסמאעיליה באסלאם ופיתח את תורת הקבלה. דברי כל אחד מהנביאים  משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. כל אחד הביא חלק מהדת. בכל תקופה היה אדם שהיה השכל, לדוגמה: בתקופת משה, יתרו היה השכל. אין צורך להפעיל את התחושות והרגשות לגבי האמונה אלא רק את השכל. רק בזכות פעולות השכל אנו יכולים לחוש את הדברים, לחשוב ולתפקד.

השיעה משלבת את משה וישו. הם משלמים אחד את השני. אף על פי כן לא הלכו אחרי ישוע והנצרות. העלאווים לאומת זאת לקחו חלקים מהשיעה, נצרות ויהדות ובנו אמונה אחרת.

הדת הדרוזית נמצאת כמעט אלף שנה, היא סודית ולא מפרסמים את העקרונות שלה. ספרים נלקחו מלבנון ופרסמו חלק מהאמונה. כל האנשים נוצרו ביחד. האנושות לא גדלה. הנשמות תמיד נשארות ועוברות במה שמוכר גלגול נשמות. יכול להיות שכול הנשמות שמורות באל והוא נותן אותן. אבל הן רק ערכות כי מעט אנו יודעים. הגוף מייצב ולשמור את הנשמה. כאשר האדם מת לא מתה הנשמה אלא הגוף. לפעמים הדרוזים זוכרים מי הם היו קודם.

על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חאכִם באמר אללה הח'ליף הפאטימי השישי במצרים, הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך השלושה הראשונים ביניהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי. כשהיה חמזה בן-עלי בן 20 בא לחצרו של אל-חאכם באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חאכם באמר אללה על חמזה בן-עלי כאימאם של דת המווחדון.

בפברואר 1021 נעלם אל-חאכִם באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. ע"פ האסלאם מוחמד הוא אחרון הנביאים לכן תפסו את הח'ליף ונרצח. זרקו את גופתו למעבר לחומה והכלבים אכלו אותו. אך ע"פ האמונה הדרוזית באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו עם האל של אל-חאכם באמר אללה הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים ומכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חאכִם באמר אללה נעלם במתכוון והוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים". גרסה אחרת אומרת שלקחו את גופה וקברו אותה במקום מסתור. כדי שהוא יחזור צריכים להופיע קודם שישה השליטים שהיו לפניו. מרבית הדתות יש עניין של משיחיות. האל לא משאיר את העם ללא מנחה, ללא רועה רוחני. הם קיימים אבל אנו לא רואים אותם. הרעיון של אדם השביעי קיים בדתות אחרות.

מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים בתוך הקהילה. אנשים שמתחתנים עם לא דרוזים אז חייבים לצאת מהכפר.

הדת הדרוזית

הדת הדרוזית היא סודית, וידועה רק לחכמים ("עוקאל" – משכילים, ידענים, נבונים), שהם מיעוט העדה; שאר ההדיוטות ("ג'והאל" – בורים) אינם מכירים את הדת. ספרי הדת הדרוזיים שמהם נלמדים רזי הדת נקראים אגרות החוכמה (רסאיל אלחכמה) והם נשמרים בסוד על ידי ה'עוקאל' והם מועתקים אך ורק בכתב יד. ששת ספרי הדת כוללים 111 אגרות. קיים אך ורק פירוש אחד לאגרות, כך שהדרוזים שומרים בקנאות גם על פירוש זה ואף הוא נחשב כסודי. בית התפילה הדרוזי נקרא "חי'לווה" ורק העוקאל (זקני הדת והמשכילים) רשאים להתפלל שם.

היות שהדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת סבלו מיחס עוין במיוחד ולעתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. הדת הדרוזית יצרה פתרון שאומץ ב"אורח חייהם": ה"תקייה" – החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש מבחינה חיצונית של אמונתם כך שהם יכולים לדמות לסביבתם. עקרון זה שימש במשך השנים בסיס להתנהגות הפוליטית של הדרוזים. ה"תקייה" איננו המצאה דרוזית, אלא מנהג שרווח בקרב המוסלמים השיעים, בזמן שהותם בקרב מאמינים סונים. ייחודם של הדרוזים היה בכך שאימצו מנהג זה ורוממהו לרמת "עקרון מצווה".

אם הם נמצאים במקום שהרוב שייכים לדת או אמונה אחרת אז מותר להם להסתיר את אמונתם. ז"א שצריכים להתנהג גם בהתאם, בזהירות, למשל, להתפלל במסגד סוני. הכול על מנת להציל את חייו. מותר לקיים מצוות של דת אחרת ולהעמיד פנים כמאמינים בדת אחרת אם בני אותה הדת מאיימים על חייהם. זה הטעם שהם אימצו בשעתו את חג הקרבן המוסלמי על מנת להעמיד פנים שהם מוסלמים.

כאשר אומרים לדרוזים שהם פרשו מקבוצת הפאטמים אז אומרים שאין הוכחות לכך. גם כאשר אומרים לפרסים שישוע הוא נביא הנוצרות אז הם אומרים שהדבר אינו נכון כי ישוע הוא שליח האל, הוא לא יהודי או נוצרי אלא הוא דומה לאברהם שהיה שליח האל. מופיע במקורות היהודים ומוסלמים כי זה אותו אל. הדרוזים מעדיפים לא לקבוע עמדה ובפועל רובם אינם מכירים את עקרונות הדת. בצורה זו מונעים חיכוכים ועימותים.

האסלאם אומר שהם לא כתבו את האמונה אלא קיבלו את הקוראן. אם הדרוזים היו מספרים על אמונתם אז היו הורגים אותם. הם לא יכולים לערער את אמונת האסלאם. יש בדת הדרוזית נביאים אבל לא אומרים האם מוחמד הוא אחד מהם. שמרו בסוד על אמונתם והצליחו לשרוד באורך השנים.

רק 3-4% מהדרוזים הם דתיים, הרוב מקבלים את המנהגים או במילים אחרות מצוות הקהילה.

הדת הדרוזית באה לביטוי בארבעה ספרים , 90% מהחומר הכתוב הינו ביטוי לרעיונות פילוסופים : כמה העולם נברא לא בתקופה של שבעה ימים אלא נברא במאמר אחד של האל, אל יחיד, אמונה בעולם הבא, גלגול נשמות, תחיית המתים ויום הדין.

מקור השם

על פי המסורת הדרוזית, אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי. בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".

בקרב הדתיים מעדיפים את השם האמיתי והוא "אלמוחדון" (המאמינים באל אחד). ישנם גם כינויים לדרוזים שמשתמשים בהם מעת לעת ובמיוחד בקרב הצעירים בצבא והוא "עג'ול" (זה שם השבט הראשון שקבל את הדת "בני עגל"), כדי לזהות אחד החייל השני או האחר שעומד ממולו שהוא דרוזי.

יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.

בכתבי בנימין מטודלה מ-1167 צוין כי הדרוזים הם שוכני הרים, מאמינים בגלגול נשמות ואוהבי יהודים. בנימין מטודלה היה הראשון שכינה את בני הדת החדשה "דרוזים" על שמו של נשתכין א-דרזי ושם זה התקבל מאז על הכול למרות שחכמי הדת הדרוזים סבורים שדרזי היה בוגד.

הם לא קוראים לעצמם דרוזים כי א-דרזי גילה את הדת והאמונה לאחרים לכן לא צריכים להזכיר את שמו אלא "היוחדים", בני אמונת הייחוד, כלומר, המונותאיסטים.

עקרונות הדת

למרות שמקורה של הדת הדרוזית באסלאם, אין הם רואים עצמם מוסלמים ואינם מאמינים בעיקרי האסלאם: הם לא מתפללים 5 תפילות ביום, אינם צמים ברמדאן, אינם עולים לרגל למכה ואינם מאמינים שמוחמד הוא הנביא האחרון. אין להם שום חובה בשום דבר ולא חייבים לקיים יתר העקרונות של האסלאם. יש להם רק חובה אחת לשמור את הקהילה שלו.

א) הדרוזים לא חייבים להתפלל וכול אחד מתפלל מתי שהוא צריך. לכן אין אצל הדרוזים מסגדים ושעות תפילה. במקום תפילה צריכים לדבר אמת. עבור דתות אחרות תפילה זה משפט, אדם חוטא, במודה או לא, לכן מבקש משפט צדק. בתפילות מבקשים סליחה. אם מדברים אמת אז לא צריכים לבקש סליחה.
ב) אין אצל הדרוזים צדקה כי כל השנה יש עזרה. אם מישהו חולה אז כולם עוזרים.
ג) מוסלמי חייב כל שנה לשלם מס למסגד והמיסים האלו מחולקים לשמונה סוגים. אצל הדרוזים אין מסגד ולא נדרשים לשלם מיסים. אם מישהו נזקק אז כולם עוזרים. היום ממשיך להיות אחווה בין הדרוזים. לפעמים יש דרוזים שעושים מעשים שאינם נכונים, בצבא או בכנסת. אף על פי כן כולם תומכים בהם. יש בדרוזים אחדות מאוד חזקה.
ד) אין אצל הדרוזים יום צום. בכל שלושת הדתות, יהדות, נוצרות ואסלאם קיימים יומי צום אבל הדרוזים שוללים אותו.
ה) אין אצל הדרוזים עליה לרגל. כל העלייה לרגל לנבי שועייב היא יחסית חדשה, קצת יותר ממאה שנה. בדת הדרוזית אין חגים של ממש, אין בה פולחן ואין חובה לקיים מצוות בפומבי. החג היחיד שחוגגים הדרוזים הוא חג הקורבן. במקום חגים יש לדרוזים זיארות, עליות לרגל למקומות קדושים.
ו) הדרוזים שוללים את העדות, המצווה הראשונה של האסלאם. הם לא מקבלים את צורך לומר 25 פעם ביום את העדות כי האל קיים כל הזמן.
ז) כמו כן הדרוזים שוללים את הג'יהאד. לא יכולים להכריח אנשים לקבל אמונה. אדם בוחר את אמונתו בתוך רצונו.
ח) אין אצל הדרוזים, בדומה לאסלאם, קברים. מה שיש זה קבר שיך שהוא מקובל בכפר. כמו כן לא צריכים לפנות לכיוון המכה, להרכין ראש ולהשתחוו לה כי בסופו של דבר זה רק אבן. כל דרכו של מוחמד היה להפסיק את המנהג ולעלות את האמונה אל השמים.

ניתן לראות שהדרוזים שוללים את כל היסודות של האסלאם בדומה לבהאיים. לפני מלחמת העולם הראשונה היתה התכנסות באוניברסיטה אל אזהר במצרים והוחלט על סילוק הדרוזים מן האסלאם וגם רדפו אחריהם. אי לכך מתייחסים הדרוזים לאסלאם בצורה מאוד קשה.

000016.JPG

שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:

א) שמירת הלשון – כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד. לא לשקר (חובה זו מוטלת במיוחד בין הדרוזים עצמם. זו מותרת במידה והדרוזי צריך לשקר על מנת לשמור על נפשו)
ב) על הדרוזי להגן על אחיו ועל רכושם, להימנע מהתנשאות עליהם, לדבר בשבחם ולשמור על כבודם ויחד עם זאת להעיר בצורה נעימה כאשר הם עושים מעשה פסול. עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה פיזית, או רוחנית. חובת סולידריות עם כל אחד מבני העדה.
ג) אמונה מוחלטת באל אחד, ואסור עבודה זרה. יש להתרחק מעבודת אלילים, הערצת פסלים, צלמים, אבנים או קברים ולראות באמונות של אחרים אמונות הבל.
ד) התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע. על האדם לעשות טוב וחסד ובכך ירחיק עצמו מהרוע. עשיית צדק, קבלת אורחים, עזרה הדדית ומעשים דומים יגשימו מטרה זו.  
ה) ייחוד האל (האדון) והעלאת זכרו בכל עת. האמונה באל האחד והיחיד והתגלמותו בבשר והתגלותו למאמיני האמת. האמונה בח'ליף אל חאכם כהתגלמות האחרונה של האל וראיית הדרוזים כיחידים שזכו להתגלות הפיזית של האל.
ו) קבלת רצונו של האל יהיה אשר יהיה. על האדם לברך על הרעה כמו על הטובה כי כוונת מעשי האל נסתרת מבינתנו.
ז) השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם). אמונה בגורל ובגזירה. על פי הדרוזים האל גוזר את גורל האדם מרגע לידתו, ביודעו את כל הצפוי מראש. אין לאדם כל יכולת לשנות גורל זה ועל כן עליו להשלים עם הגזרה.

הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו וזקנו, ונמנע מאכילת חזיר וצמח המלוחית, משתיית משקאות חריפים ומעישון.

חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בימי ראשון וחמישי בערב. בח'לווה אין רהיטים או קישוטים, רק ספרי דת ושטיחים לישיבה. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. כמו-כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":

איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים
איסור על עישון ועל הימורים
איסור על ראוותנות, הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות עולם
שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה
נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים
הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה

מצוות מעשיות

חלווה, פרושו תא המתבודדים. בו נאספים העוקאל הן כבית תפילה והן כבית מדרש דתי. בימים שני וחמישי בערב נוהגים העוקאל להתאסף שם להתפלל לאלוהים בערב של יום שישי נוהגים להתאסף שם בנוסף לימי החול הרגילים, משום שלפי אמונתם ביום זה נעלם אל חאכם וביום זה הוא גם יחזור.בחגים ובחלק מן הערבים מתכנסים בחל'ווה גם הג'והאל (לגבי ג'והאל ועוקאל ראה להלן). בתחילת ערב כזה דנים בענינים חילונים, אחר כך משמיעים פרקי מוסר וכשעוברים לטקס הסודי עוזבים את המקום אחרוני הג'והאל. החלווה חסר רהוט, למעט ארון ספרים ושרפרף קטן, הישיבה בו שרירותית, בין הגברים לבין הנשים מפריד פרגוד. לרב לחילווה אין חלונות מחשש לאזנת זרים לסוד התפילות, על הקירות הבית לא נמצא שום ציור או פסל. בדרך כלל החילווה נבנה רחוק ובקצה הכפר, בשל הרצון להתבודד.

הופעה חיצונית

גילוח שער הראש. גודל שפם. רצוי לגדל זקן אך אין זו חובה.

-  כיסוי ראש. לכיסוי זה צורות שונות המבטאות כל אחת מהן דרגה אחרת בהירארכיה הדתית.
-  כובע צבעוני (מעין כיפה גדולה), לאדם הדתי הפשוט ביותר.
- כפיה לבנה
- תרבוש אדום שמונח עליו כפיה לבנה
- תרבוש אדום
- תרבוש אדום מלופף מסביב ( ע"י כפיה לבנה)
- תרבוש אדום מלופף מסביב וגם מלמעלה.

בכפר חייב הדרוזי ללבוש כהה, ומחוץ הלה ילבש כרצונו. נשים מחויבות ללבוש צעיף (נקאב). איש דת מתלבש בצורה אחרת, לומד את האמונה הדרוזית בלבנון במשך 4 עד 6 שנים.

התנהגות בחברה

הדרוזי מחויב בצניעות, אסור לו לנבל את פיו, וכן נאסר עליו להיות בחברה מעורבת של נשים וגברים. בשל כך דרוזי דתי לא יבקר בקולנוע, תיאטרון, בתי קפה וכדו' .

נבי שועייב.

נבי שועייב הוא יתרו. יתרו הוא אותו שבט שהלך דרומה, לא יגיע לארץ ישראל אלא הלך ימינה למדבר. התרבות הערבית הקדומה התחילה בתימן. יתרו קשור למשה. קיים יום לעליה לרגל לקברו. אין באותו יום טכס דתי.

גם משה, שברח ממצרים, מגיע למרים ונפגש עם יתרו ועם הבנות שלו. משה עוזר לבנות לשאוב את המים מהבאר. כך יצר קשר משפחתי עם יתרו ומביאה את הנשואים בין משה וציפורה, ביתו הצעירה של יתרו. משה חוזר למצרים להציל את עמו. לאחר מכן מתרחש רעידת אדמה במדיין ואנשיה ניספו.

התרחשה רעידת אדמה חזקה באיזור ירושלים. רעידת האדמה מתוארת בפסוקים בלשון זו "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיהו ו' ד). ובסדר עולם רבה מוסבר " והוא (הקדשת ישעיהו כנביא) היה ביום הרעש" (פרק כ).

שועייב הסתכל אחורה והתעוור. מצא מקלט במערה בכפר חיטין וחי בה עד יום מותו. לשם עולים לרגל. קרו אותו באותו מקום. לפי המסורת הוא מת בגלל שהוכש ע"י נחש. 

האסלאם מקשר את אברהם עם ישמעאל. כל מה שמסופר על ירושלים התרחש במכה. לכן המרכז היהודי היה במכה ומוחמד המשיך את המסורת. האסלאם לא מקבל את הטענות שישוע היה יהודי, לפי דעתם זה סיפור יהודי. ישוע הוא איש האל ודומה לאברהם, נשלח כדי לטפל בבעיות. יש נביאים ויש שליחים. קיימים הבדלים ביניהם. משה היה בעצם נביא וישוע היה שליח. לכן ישוע אמור לחזור.

כך הדרוזים יצרו קישור בעומק ההיסטורי על ידי ציפורה ומשה. בפועל הדת התחילה בשנת 1021 ובשנת 1043 סגרו כניסת המאמינים.

אומרים שסיפור על ציפורה כבר מופיע במאה ה-12 אבל אנשים שביקרו בארץ ישראל לא מספרים על קיברו של נבי שועייב לכן נראה מסורת חדשה.  

קיימת מסורת ערבית ששם הכפר נגזר מהשם מדין, על שמו של יתרו, שחי בכפר לפני 2000 שנה ובתו ציפורה, אשתו של משה, קבורה בכפר. (מסורת חסרת סבירות מבחינה היסטורית).

נבי שועייב

חגים

הדרוזים בחרו לקיים את החגים לפי עונות השנה. לוח השנה הדרוזי הוא לפי השמש. תמיד עליה לנבי שועייב היא באביב אחרי עיבוד השדות. רובם הם חקלאים לכן חולקו בהתאם את החגים. לדרוזים מספר חגים דתיים. אחד מהם קיים מאז ראשית הדת, והאחרים התפתחו במהלך הזמן. עם זאת הדרוזים חגים חלק מחגי עדות אחרות שהם חיים בקרבם, אם בישראל או בארצות אחרות. אין קשר בין התאריך של החג לבין החג עצמו.

חג הקורבן: עיד אל-אד'חא : אין לו תאריך קבוע בשנה כי הוא קשור ללוח השנה הלונארי (הירחי-המוסלמי) שבו רק 354 ימים לעומת 365 ימים בלוח הגריגואיני. חג זה קשור לעקידת יצחק במסורת היהודית אך משמעותו בדת הדרוזית שונה. הוא מתחבר להופעת המשיח הדרוזי באחרית הימים שלא ידוע מתי תתרחש. ליום החג קודמים עשרה ימים בעלי חשיבות מרובה בדת הדרוזית, בהם הדתיים מתפללים בכל יום וחלקם נוהג לצום צום מלא או חלקי, להטהרות הגוף והנפש. משמעות הקורבן על פי הדת הדרוזית ? נטישת החטא, והטהרות המצפון והלב, וזיכוך רוחני. היום שלפני החג נקרא "אל-וקפא" כלומר יום העמידה= העמידה לדין. למחרתו חל החג שנמשך ארבעה ימים. על אף שחג זה חל בזמן חג הקורבן המוסלמי שמציינים אותו בעליה לרגל למכה, לדרוזים יש משמעות ופרשנות שונה בתכלית לחג זה. הדרוזים אינם עולים לרגל למכה כלל, כי אין זו מצווה דתית דרוזית.  ·

חג נביא שועיב. חג זה בתחילתו היה ביקור בקבר הנביא שועיב על ידי כפר חיטין בגליל המזרחי. במאה השנים האחרונות פיתחו הדרוזים במזרח התיכון את המקום והוסיפו מבנים מסביב לחלקת הקבר, וקבעו את התאריך הלועזי ה-25 באפריל בכל שנה שיהיה "זיארה" ( ביקור במקום הקבר) . חג זה נמשך 4 ימים ובימים אלו נוהגים הדרוזים לבקר במקום ולקיים אסיפות , תפילות ומפגשים. יש לציין שקבר הנביא יתרו הוא האתר הקדוש ביותר לדרוזים בעולם. בנוסף הקבר מוזכר בימי הביניים במאה ה-12 בספרי נוסעם אשר הגיעו לארץ ישראל , כמו "מסעות רבי בנימין מטודלה" (1153) , ונוסע בשם "אבן-ג'וביר" ( 1188) שביקר במקום וציין את קבר יתרו.

בקברו של לנבי שועייב קיים סלע שקוע, אומרים שזה כף רגל. כל עונה ממלאים את השקע עם שמן. המאמינים שמים את כף ידם בשמן ואחר כך שמים אותו בגופם.

באותם ימים מספרים על תורת היקום וסיפור משה ויתרו. קבוצות אנשים וכל אחת עם איש דת. הבתים עוברים ניקיון יסודי והרבה תרומות לבית עם. מקומות שהקהילה נפגשת כתחליף למסגד. במקום ניתן לשכור חדרים, כך יותר נוח למשפחות.

הדת הדרוזית איננה פולחנית לכן לא היה מנהג לעלות לקבר של מנהיג דרוזי. זה שונה מהאסלאם שבמשך השנים ניסה לנפץ את הקברים הקדושים כי זה אסור עבורה.

חג הנביא סבלאן. החל ב-10 בספטמבר מדי שנה ונמשך יום אחד. הנביא סבלאן שהוא זבולון בן יעקוב , שלפי המסורת הדרוזית, נחשב לאחד הנביאים בדת הדרוזית בתקופה העתיקה. אתר זה ממוקם על הר סבלאן הסמוך לכפר הדרוזי חורפיש בגליל העליון. החג רק עבור הגברים הדתיים. מקור השם אולי מגיע מסבס שהיה קדוש נוצרי או קדוש מוסלמי אחר. מה שיותר חשוב לדרוזים הוא לקשור אותו לתקופה של מוחמד. יש אומרים שהיה בין מפיצי הדת הדרוזית. עד שנת 1948 היה כפר קטן מוסלמי והוא בכלל לא נזכר.

חג אלח'דר. אליהו הנביא: חל ב-25 בינואר בכל שנה. ישנם כמה מקורות בארץ הנושאים את שמו , הכינוס והחגיגה המרכזיים מתקיימים ברחבת אל-ח'דר שבכפר יאסיף הנקרא אל-ח'דר אלשמאלי . יש גם הפוקדים את מערת הנביא אליהו שבחיפה. בנוסף ישנו אתר נוסף הנושא את כינויו של אל-ח'דר ונמצא בדלית אלכרמל ונקרא אבו-אבראהים, בסמוך לבית אוליפנט ומרכז יד לבנים. 

 חג אל-יעפורי. החל ב-25 לאוגוסט חג אל-יעפורי שהיה קדוש דרוזי נמצא בין הכפרים מסעדה ומג'דל שמס שברמת הגולן. לפי האמונה הדרוזית נביאים אלו ואחרים הופיעו מספר פעמים בתולדות העמים והדתות במזרח התיכון בגלגולים שונים ונתנו את אותו עקרון מרכזי בדתות המונותיאיסטיות המאמינים באלוהים אחד, שהוא עקרון יחוד האל.יש לציין שאת התאריכים הלועזיים של החגים הקשורים למקומות הקדושים קבעו כוהני הדת הדרוזים בישראל במרחק של מספר חודשים אחד מהשני, על מנת ליצור הזדמנויות וכינוסים מדי פעם, כך שבמהלך השנה יש מספר הזדמנויות להתאסף ולדון בענייני דת ועדה. כל החגים הקשורים לאתרי הנביאים הקדושים התפתחו במשך מאות השנים לאחר יסוד הדת הדרוזית ובעצם רק חג הקורבן מקורו בספרי הדת ומצוותיה ועל הדרוזים לקיימו ולשבות מכל מלאכה באותו החג.

חג הקורבן וחג הנביא שועייב הם חגים עממיים שנחגגים בקרב העדה כולה. יתר החגים מצוינים על-ידי העוקאל (חכמי הדת). בישראל מקובל להחשיב את כל החגים המוזכרים לעיל כימי מנוחה בבתי ספר של העדה הדרוזית ועבור עובדי מדינה דרוזיים.

דגל

דגל הדרוזים הוא סמלה של הדת הדרוזית ומייצג למעשה את האמונה הדרוזית ואת בסיסה. ישנן שתי צורות שונות לדגל הדרוזים. האחת, דגל רגיל – והאחרת, דגל בצורת כוכב בעל חמישה קודקודים. בשתי הצורות באים לידי ביטוי חמישה צבעים: ירוק, אדום, צהוב, כחול, ולבן, כאשר לכל צבע משמעות מיוחדת ומרכזית החשובה לדרוזים.

בנוי מחמישה צבעים. מאבקים של הדרוזים נגד הצרפתיים בסוריה בשנת 1925. מקומו של הגדל בחיי הקהילה.

ירוק:  אדמה וטבע
אדום: גבורה, אומץ ואהבה.
צהוב: ידע, הארה וחיטה
כחול: סבלנות, סלחנות, אחווה (רגש), שמים ומים
לבן: שלום, פיוס וטוהר

bandera.JPG

משמעויות הצבעים בדגל על פי פרשנות אחרת:

ירוק (אל-עאקל): מייצג את "הנפש", תודעה משיחית, המראה הקדמונית של האמת, השמש שאורה יוצר את הידע של האמת אפשרי.

אדום (אל-נאפס): מייצג את "הנשמה", הירח מקבל האור (מחזיר האור האציל של השמש) ושהיד (קדוש) של האמת בכל תקופה ודור.

צהוב (אל-קלימה): מייצג את "המילה", המתווך בין ממלכת העד וממלכת החומר. "המילה" היא צורת הביטוי הטהורה ביותר וההתגלמות הרכה ביותר של האמת.

כחול (אל-סאביק): מייצג את הפוטנציאל, הכוח הנפשי של היות הרצון.

לבן (אל-תאלי): מייצג את מימוש "היות הרצון", את התהוות הכוח של היות הרצון, התממשות מלאה של החומריות של העולם האפלטוני בעולם החומר.

האוכלוסייה הדרוזית

מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי 'הר הדרוזים'. במאה השמונה עשרה, בעקבות מלחמת אחים בלבנון, החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לסביבות החוראן בדרום מערב סוריה.

כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים, שרובם מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון) , לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-118 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית.

רוב האנשים חיים ביחד באזור הררי כי הם ברחו מהסונה. בעבר היו לוחמים אמיצים. הם מונותיאיסטים אחרת האסלאם היה הורג את כולם. נמצאים רחוקים מישוב גדול על מנת שיכלו להתפתח. אף על פי כן המודרניזציה מתחילה להשפיע עליהם כמו להופיע בברים שאסור היה להם להיות.

הדרוזים נאמנים למדינה שבה הם חיים. לכן לא מעניין את הפוליטיקה. הקהילה נותנת להם את הכוח. הם סבלו באורך השנים, רדפו והרגו אותם. במלחמת לבנון נלחמו בני עדת הדרוזית מישראל עם דרוזים מלבנון. היו מספר קטן של חיילים שלא הסכימו להלחם.

הדרוזים בישראל

בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו אף הוקם גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב, הנחשב לאחד המצטיינים בצה"ל. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל, גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה.

מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן.

אלשיך (1979) שחקר את הזהות הלאומית של הדרוזים בישראל, מצא כי לדרוזים בישראל יש שלוש תת זהויות אתניות: זהות דרוזית, זהות ישראלית וזהות ערבית. הדרוזים רואים עצמם בראש ובראשונה דרוזים, אחר כך ישראלים ולבסוף ערבים.

רוב רובם של הדרוזים אינם עוזבים את כפריהם, וממשיכים לקיים את אורח חייהם בתוך המשפחה ובתוך הכפר, ולכן קשה להצביע על ריכוזים עירוניים דרוזים ממשיים. שיעור הילודה בחברה הדרוזית המסורתית הוא גבוה ומגיע לכ-3%-4%.

הדרוזים חיים בישראל בהר הכרמל, התבצרו בהרים. הכוח העיקרי שלהם הוא בית הספר. רמת הלימודים היא טובה מאוד, מזהים את התלמידים מצטיינים.

אם הם סגורים אז אסור להם להתחתן עם אחרים. מי שמתחתן אם לא דרוזי חייב לעזוב את הכפר. המסגרת של עדת הדרוזית נסגרה ולכן לא ניתן לקבל אנשים או מאמינים חדשים. יש לפעמים בעיות גנטיות לכן מדינת ישראל עוזרת להם ומאפשרת חתונה עם דרוזים מסוריה או לבנון. אנשי צד"ל שנשארו בארץ שולחים את הבנות להתחתן בלבנון. יכולים להיפגש רק בחו"ל.

הם מושפעים מהחברה הישראלית, מקבלים הרבה פרטים חדשים דרך האינטרנט. יתכן שבעוד 20 או 30 שנה התרבות הדרוזית תשתנה.

כל הזמן שיש מנהיג רוחני רציני אז מוביל את העדה אחרת נוצרים מצבים של פילוג בעדה דפקה כאשר האחדות העדה היא הדבר החשוב ביותר. הם מאשמים את התרבות הסובבת. דרוזים נמצאים בכנסת, בתפקידים בכירים בצבא וכולי.

הם מתרחקים ממוצאם ותרבותם לכן מדינת ישראל מוציאה ספרים מיוחדים ללימודי הדרוזים כמו כן התנהגות דרוזית בצבא. איך ללמד תורת הדרוזית כאשר רוב הדברים הם נחשבים סודיים? מה מותר ומה אסור לכתוב? נוצרו בעיות קשות של אמונה כי הדרוזים מבקשים לדעת את ההסבר לכול דבר אחרת לא עושים.

מיעוט תמיד יש לה הרגשה שהיא מקופחת. אף על פי כן ניתן לומר שמדינת ישראל עשתה כמה טעויות בקידום הדרוזים בחברה הישראלית.

הדרוזים ברמת הגולן

ביוני 1967 כבשה ישראל חלק ניכר מרמת הגולן ובכלל זה את הכפרים הדרוזיים בצפון הרמה, שבהם חיים היום כ-20,000 נפש. הכפרים הם: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא.

היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר התקיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה. בשנת 1981 התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאות חריפות והכריזו על שביתה כללית. לפי הסטטוס קוו הנוכחי, רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים. הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות. מי שמחליט להתאזרח בישראל מסתכן בהטלת חרם מצד בני הקהילה שלו. בקרב אלו אשר קיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% טרחו להגיע להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 60% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית. ישראל אינה מכירה בדרוזים ברמת הגולן כאזרחים סורים, ורובם מוגדרים כמי שאזרחותם "אינה ברורה". מתקיים קשר מוגבל בינם לבין סוריה, בעיקר באמצעות שליחת צעירים ללימודים באוניברסיאות בסוריה. הנהגת הדרוזים אזרחי ישראל מחוץ לרמת הגולן אינה מתערבת בדרך כלל בסוגיית אזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן.

גלגול נשמות

הדרוזים גם מאמינים בגלגול נשמות ולכן אין הם מפחדים מן המוות. זו מנהג מזרחי. גם היהודים קיבלו בשלב מסוים אתו אבל בעיקר בזרמים שקיבלו את תורת הקבלה. מנהג כי אומר מה צריכים לעשות. אם הדברים כתובים זה אמונה אבל אחרת זה מנהג. אם הנשמה עוברת אז מה הוא צריך לעשות?

מספר הנשמות שהאל ברא לא גדלו וגם לא השתנו. הדרוזים אומרים שקיימים שתי נשמות. אם האדם מאבד כל קשר עם מציאות והוא מחפש אך ורק דברים חומרים, מרוויח ולהתפרנס יותר אז נשמתו קופצת למקום אחר כי לא יכולה לסבול שמתרחקים מענייני רוח. אין מוות בגלגול נשמות. מגדירים את השלב כהפסקה והאדם יכול לחוש מציאות אחרת.

האדם כאשר מפחד מהמוות יוצר כליים להגנתו. הדרוזים שללו את עניין המוות ואומרים שהנשמה עוברת לגוף אחר. הגוף מת אבל לא הנשמה. לכן לא דואגים לגבי המוות כי הוא אמור להופיע בגלגול אחר.

ספר: הביקורת על תורת גלגול נשמות, ד"ר דב שוורץ. מתאר איך עבר את הגלגול נשמות מדור לדור מדת לדת.

תורת גלגול הנשמות היתה קיימת ביהדות גם לפני שהופיע תורת הקבלה. ז"א שרשמית בהתחלה היהדות לא קיבלה את תורת גלגול הנשמות. הרמב"ם דחה אותה.

באסלאם קיבלו קבוצות פורשות או מיסטיקאים את תורת גלגול נשמות. עבור האסלאם כאשר אדם מת נשמתו עולה וכל אדם כאשר נלד מקבל נשמה חדשה. תורת גלגול נשמות גרמה גם להרחקת הדרוזים מהאסלאם.

מעמד האישה

מצב הכללית יותר טוב מאשר אישה מוסלמית. יכולה ללמוד, לעבוד. מצב מכובד יותר בתוך המשפחה. רוב הזמן מתעסקת במטבח. אם באים לבקר אז אסור לה להראות בחברה גברים.

אין מצב שהאישה יודעת את האמונה הדרוזית כי הדת מבוססת על הגברים. זו השפעה אסלאמית. יש חובות התנהגות גם בתוך המשפחה.

אישה שבעלה נהרג אינה יכולה להתחתן מחדש אלא מוסרת את הילדים למשפחה שלו. אם האישה צעירה ואין לה ילדים אז אין בעיה אבל אם יש ילדים אז צריכה למסור אותם למשפחה שלו. זה יוצר בעיות קשות מאוד.

הדרוזים מתייחסים, על פי דתם, לאישה בשוויון גמור; מכיוון  והיא זו שמחנכת את הילדים וממנה מושפעים הכול.

בעוד שהמוסלמי יכול לשאת ארבע נשים, יכול הדרוזי לשאת אישה אחת בלבד, גבר אינו רשאי לגרש את אשתו, אלא אם היא עקרה או מצאה בוגדת בו. במקרים אחרים הגבר יוענש, אך בכל מקרה יחולק רכושם שווה בשווה. האישה עצמה רשאית לדרוש גט מבעלה, אם אכן סטה מדרך הישר. הצמד הגרוש אינו רשאי להינשא שנית, יתרה מכך, אסור להם לראות זה את זה, במידה ואמורים הם לגור תחת קורת גג אחת יאלץ הגבר לוותר ולעזוב.

מבחינה דתית האישה הדרוזית זוכה למעמד שווה לזה של הגבר ועיתים אף גבוה משלו, בניגוד לגבר אין האישה זקוקה לרשות על מנת להיות דתית. האישה יכולה למלא כל תפקיד הקיים במוסדות הדת. בשנות השישים היתה ידועה אישה דרוזית בשם אום נסיב  מכפר סמיע בגליל, אשר הגיע לדרגת הממונה על עניני הדת, החלווה והוקף בכפרה. על האישה הדרוזית להקפיד על צניעות הלכותיה וללבוש את הנקאב (הצעיף). אישה דרוזית אשר זנתה, דינה למות על ידי אביה או אחיה.

תהליך הנישואין

ההכרות הראשונית היא על ידי פגישה מקרית והחלפת מבטים רבי משמעות, ותו לא, שכן לפני הנישואין אסור לבני הזוג להתייחד. לאחר שהגבר החליט להתקשר עם הנערה הוא מבקש מהוריו שילכו להורי הכלה ויבקשו את ידה למענו. ההורים הולכים לבית הכלה ומבקשים את יד בתם לנישואי בנם, אם הושגה הסכמה נערכת פגישה נוספת בה מסכמים את התנאים: הינו מוהר, מקום מגורים, תאריך העקאד. המוהר מקובל  אצל הדרזים ולעיתים החתן המיועד יצא מהכפר למקומות רחוקים על מנת להשיג את הסכום הדרוש, המוהר עצמו יגיע אל הזוג הצעיר ולא אל הורי הכלה כפי שמקובל אצל המוסלמים.

החתונה

העקאד הינו טקס הערך לפני חכם דתי. שם הכלה חותמת על רצונה להתחתן עם בחיר ליבה. בהזדמנות זו קוראים פתיח מהקוראן. מרגע זה מותר לגבר לבקר את הכלה ככל שיחפוץ . החתונה עצמה נמשכת שלושה ימים. בערב הראשון עורכים סעודה בבית החתן בה מזמינים את נכבדי הכפר, ושאר המוזמנים, ביניהם שני חרזנים המתחרים בחריזה, זה מהלל את הגבורה ומלחמה וזה מהלל את החכמה ודעת, כאשר אחד משניהם חוזר חרוז יפה, נשמעים באוויר קריאות שמחה מחיאות כפיים ואפילו יריות רובה. בערב זה רוקדים דבקה מסורתית, אוכלים מאכלים מיוחדים ושמחים מאד. בסיום הערב מתיישבים האורחים על הארץ בחצר בית החתן. הכלה יושבת בבית על כסה מיוחד, כשהנשים מפזזות סביבה. למחרת, עוברים בני הזוג לגור בביתם החדש, ומדביקים עיסת בצק על משקוף דלת הכניסה על מנת שהכול יראו עד כמה דבקים הם זה בזה. ביום השלישי מקבלים הזוג הבאים לברכם.

התייחסות הדרוזים לדתות אחרות

הדרוזים מבחינים בין אסלאם, יהדות ונצרות. עבור האסלאם יש טענות כלפי שתי הקבוצות, סונים ושיעים. לסונים אומרים שהפכו את האסלאם למצוות ללא אמונה. העיקר הוא לבצע מה שכתוב. לשיעים אומרים שהתעסקה בפרשנות על מנת להוכיח את מעמד של עלי והוסיפה מילים בקוראן. אי לכך לא ניתן לדעת היום מה היה כתוב. הדרוזים נרדפו על ידי האסלאם וכך התרחקו מהם.

לגבי היהדות אומרים הדרוזים שזו הדת הקרובה ביותר להם. לכל דת יש גרעין של אמת אבל היהדות אינה גורמת לסכנה עבור הדרוזים. לכן היו תמיד יחסים טובים בין היהודים והדרוזים. היהודים לא כבשו ורדפו אותם, גם לא התעסקו בענייני דת ולכן לא היה צורך לויכוח האם נכון או לא נכון. הדרוזים רואים ביהדות אמונה זכה, טהורה שמתאימה להם. הם מאמינים שהם חלק מאותו שבט אבוד שלא נכנס בארץ ישראל אחרי יציאת מצרים אלא פנה לכיוון מזרח ודרומה והתיישב בתימן. אולי שבט מנשה. קשר היסטורי בין היהודים והדרוזים.

לגבי הנצרות יש ניגודים משום שהנצרות שלטה בארץ בתקופה ארוכה. כנראה התפתחו עימותים. הנצרות אף פעם לא הבינה את הדרוזים ועשתה הרבה טעויות. המרץ שפרש בסוריה היה בגלל הנוצרים מכיוון שחיילים נוצרים קיבלו מנדט בסוריה והתייחסו לדרוזים בצורה לא נכונה.

מרד הדרוזים

במספר כפרים דרוזים נראה פסל לוחם על סוס.

monumento.JPG

בדרך כלל אלו לוחמים מימי המרד הדרוזי הגדול, מרד הדרוזים שהיה למרד כללי בסוריה ובלבנון בשנים 1925-1927; מוכר גם בשם "המרד הסורי הגדול" או "ההתקוממות הלאומית הסורית". הדרוזים נשאו ראשונים את נס המרד ועמדו בעיקר נטל הלחימה נגד צבא צרפת.

מרד נוסף היה כמאה שנה קודם לכך: בהר החוראן – ג'אבל א דרוז – מהווים היום הדרוזים מרביתה של האוכלוסיה – למעלה מ- 85%. במאה ה- 19 מזדקרת שאיפתם של הדרוזים לאי-תלות בשלטון העות'מאני ומשנת 1852 נאלץ "השער העליון" לשגר שוב ושוב משלחות צבאיות, שניסו לשווא למגר כוחם של הדרוזים. בהנהגת בית אטרש עמדו הדרוזים מול התקפות חוזרות ונשנות על מעוזיהם.

 

אוניברסיטה אל-אזהר – Wikipedia

דרוזים – Wikipedia

גלגול נשמות – Wikipedia

מאמר: תולדות הדרוזים

 

חלוקת האסלאם

השארת תגובה

  07-01-10

מרבית הקבוצות נוסדו מתוך השיעה. בתוך הסונה אין פילוגים אף על פי המספר הרב של מאמינים.

 

שיעה

זיידים

 

 

אימאמים

בהאים

 

איסמעיליים

פאטמים

דרוזים

אחמדים

עלאווים

דרווישים

סונה

 

 

 

 

זיידים נמצאים באזור של תימן. הם לא התפלגו ונשארה קבוצה קטנה, מעט אנשים.

אימאמים. ממנה פרשו רק קבוצה אחת, בהאים. הם מופיעים בשנת 1880, קבוצה מא צעירה, המרכז הרוחני נמצא בחיפה. יש להם כשבע מיליון מאמינים. מרביתם חיים בארצות הברית. אמונה איכותית ויוצא דופן.

איסמעילייה היא תורת הקבלה, המיסטיקה שמופיע באסלאם. היום הם לא קיימים כי מרביתם נכחדו אבל קבוצות אחרות פרשו מהם כמו פאטמים. הפאטמים שלטו במצרים והושמדו בתקופה כמאתיים שנה. הסונה מאוד פחדה מהפטאמים כי הם ישבו על הדרך של עליה ברגל והם יכלו להשפיע למוסלמים לעבור לשיעה ולכן החליטו להיכנס במצרים ולסלק אותם מהאסלאם.

מתוך הפאטמים פרשו כמה קבוצות. דרוזים, אחמדים, עלאווים, דירוישים.

 אחמדים היא תנוע הודית מוסלמית.

אחמדים – Wikipedia

אנשי הדרווישים לא הצליחו להקים תנועה אבל יש להם תיאוריה. ודרווישים רבים חיים חיי עוני וקבצנות מבחירה, אין להם בית. מתנגד לאסלאם מכיוון שהאסלאם אגר הרבה רכוש, עבדים, שבויים ואיבוד את שליחותו הראשונית לכן צריכים לחוזר לעקרונות הראשונים של אמונת האסלאם. יש להם שירה יפה וריקודים מעניינים, מסובבים עד אין סוף, מאבדים את שיווי משקל ורק אז מתגלה להם את האל או שליחות אלוהית. נכנס לטרנס.

הדרווישים – Wikipedia

הסונה לא התפלגה כי היו בה ארבע אסכולות. מי שלא נוח, אוהב ומקבל התפיסות של אחת מהן אז הולך לאחר שיותר מתאימה לו. יש אדם שפירש את הקוראן ורוב המוסלמים חיים לפי המערכת הזאת. בשיעה לא היו אסכולות ולכן התפלגו בקבוצות וכמעט כולם אחר כך סולקו מן האסלאם כי לא הסכימו שיהיו קבוצות יוצאות דופן אלא שצריכים ללכת כולם בקו אחד.

הדת היא אמצעי על מנת להשיג מטרות פוליטיות.

השיעה היא מאבק על השלטון. אחר כך הוסיפו לה דברים דתיים. איך בוחרים מלך? מוחמד היה מייסד המדינה, מחוקת, שופט, מפקד, הכול. כדי לעלות במקומו צריך התמודדות. בהיסטוריה היו לא מעט התמודדויות כמו לנין עם סטלין, מאו צה טונג עם צ'אנג-קאי-צ'ק, מאציני עם גריבלדי, וייצמן עם בין גוריון, גנדי עם נהרו. מול דיקטטור לא עומד אף אחד. ניתן לראות בראשון שיש לו אידיאולוגיה, קו מסוים אבל מי שמחליף אותם הם אנשי מעשה, פרגמטיסטים כי לעולם איש הרוח מצליח לשלוט, הוא עסוק בדברים אחרים. בעולם אין הרבה אנשי רוח שגם מצליחים להוביל וגם להיות אנשי מעשה. אנשי רוח לא נמצאים במדעי המדינה.

עלי היה אמור להחליף את מוחמד אבל אנשי המעשה לא הסכימו כי הם רצו להרוויח אחרי שהגיעו לעיראק מהמדבר וראו שפע של מים, אדמה מצוינת, שבוים, עבדים וכולי לא רצו להפסיק את הכיבושים.

האסלאם לא סובל קבוצות בתוכו וגם לא מיעוטים, למשל, קופטים, קורדים.

= = = = =

היו שלוש התפרצויות של האסלאם, הראשונה לכיוון צפון, סוריה, עיראק, לבנון, ארץ ישראל והגיעו בערך עד הגבול הטורקי. הגל השני הוא לכיוון מזרח, ים הכספי, אפגניסטן, פקיסטן. הגל השלישית הוא לכיוון אפריקה כי הסוחרים חיפשו עבדים.

ניתן לזהות את השיעים ע"פ ליבוש. השיעים נמצאים הרבה זמן במסגדים. הסונים הם אנשי מעשה, הם מנהלים את המדינה, פקידים, מורים. איראן היתה עד שנת 1502 מדינה סונית. מי שלא הסכים לעבור לשיעה אז ברח מהמדינה או הושמת. סעודיה מזכירה לאיראן כל הזמן שהם היו סונים ולא יהיה בעיה להחזיר את הסונה לשלטון אם יהיה צורך.

אם יהיה אימות בין סעודיה ואיראן אז הם יהיו זקוקים עזרה מהמערב. למערב לא משנה מי מנצח, סונים או שיעים. המלחמה תגרום בעיות כלכליות והם הצטרכו לעזור למדינות.

בעיקר בשיעה אסור להיות נשלט ע"י כופר. הנצרות היא כופרת לכן הם היו המתנגדים ביותר להסכמי שלום בין ישראל למדינות ערביות.

עבור השיעים לא יכולים להיות במגע עם מדינת ישראל, לקיים סחר וכולי. השיעה יותר מקורבת לאמונה, אנשים יותר אדוקים ולכן גם הולכים יותר למסגדים, תפילות.

האסלאם הוא יותר פרגמטיסטי ואין לו היום שליחות, אחרת היו דואגים לחינוך וחיים יותר מתוקנים. אבל המצווה שלהם היא שצריכים לשלוט בעולם.

= = = = =

בתרבות הבדואית הקדומה כאשר הבעל נפטר אז הבן הבכור הוא אחראי במקום אביו וחי עם אימו כמו כל אישה אחרת. אין בקוראן פסוק שמטפל בעניין הזה.

אישה היתה יכולה להתחתן עם יותר מגבר אחד. אישה מבוקשת מאוד. לכל גבר היה מקל מיוחד. כאשר האישה נמצאת אצלו אז שם את המקל בכניסת האוהל כדי שאף אחד לא היכנס. הקוראן הוא אנטי תזה ממה שהיה לפניו. הקוראן בא לשנות את המבנה החברית של התרבות הקדומה.

הם מאמינים העולם התבגר, כולם למדו וצריכים נביא על מנת לתת הדרכה לאדם כי הוא פחד. הגיע הזמן לאחד את כל בני האדם בדת אחת בלבד.

שבויים

תגובה אחת

31-12-2009

אין טיפול באסלאם בנושא שבויים. לאומת זאת ביהדות מטפלים בנושאים הקשורים לשבויים: הרוגים, עבדים, עגונות, זכויות. באסלאם אין התייחסות, מוחמד כתב את הקוראן וניתן לראות שברובו יש איסורים והיתרים אבל אין פסוק אחד על טיפול בשבויים אף על פי כן שמרבית ההיסטוריה המוסלמית היא מלחמות. למה? שבוי באסלאם זה לא העיקר, זה דבר משני. יש ללוחם משימות אחרות מאשר טיפול בשבויים למשל שליחות וניצחון של האסלאם. מה עדיף? האם למות ולהשיג את הניצחון או להישאר בחיים וניתן בספק את הניצחון? הנביא אומר באופן ברור עדיף למות ולהביא את הניצחון לאסלאם.

קיים הבדל עצום עם תפיסת היהדות. גם בנצרות יש התייחסות בטיפול השבויים.

באסלאם אין בתי עלמים, טיפול בגופות של החיילים. מה הסיבות? זה לא העיקר, צריכים לטפל בשליחות האסלאם.

לאמת זאת ניתן לראות ביהדות הרבה התייחסות לפדיון שבויים וטיפול בגופת המת. הערבים קוברים גופת המת בעומק של שבר ושימים אבן מעל ראשו כאשר פניו פונים למעבר מכה. אם יש רוחות וגשמים אז מוצאים אחרי שנה אוסף עצום של עצמות. אין יום זיכרון אצל הערבים למתים.

לא יכול להיות שאומה שעברה ניצחונות, הקימה אימפריה, טיפלה באזורים כבושים רבים אין לה בספרות טיפול בשבויים. מצד שני יש הרבה ויכוח מכיוון שמוחמד לא השאיר פסיקה ברורה בקוראן אז נוצרו עמדות שונות לגבי הטיפול. בכל ארבה האסכולות המוסלמיות יש עמדה או דעה אחרת. אסכולות: חנפיה, שפעיה, מאלכיה, חנבליה. השפעים אומרים שאם תופסים שבוי ולא צריכים אותו אז צריכים לשחרר אותו.

החנבלים אומרים שאם תופסים שבוי אז צריכים לאסלאם אותו אבל אם הוא לא רוצה אז צריכים להרוג אותו. במלחמה בין צ'צ'ניה  ורוסיה הצ'צ'נים הרגו שלושים אלף שבויים אבל הרוסים לא סיפרו. כאשר שאלו לצ'צ'נים מה הסיבה אז אמרו שזה בגלל שהרוסים הם פוליתאיסטים. זה נתן חרדה עמוקה ופחד בתוך הרוסים ליפול שבויים מידי הצ'צ'נים.

הסובייטים נחשבים כופרים כיוון שלא האמינו באלוהים כלל, ואילו האמריקאים לא מתנהגים על פי האסלאם.

לפי חסן נסראללה זה סוף הציונות כי הציונים הם פחדנים, עושים רש עולמי בשביל שבוי אחד לכן אין לה סיכוים להתקיים הרבה שנים. הם רואים כסימן של חולשה וחרדה. הציונים הם כמו שרץ.

ארגונים תת קונבנציונליים הם ארגונים לא צבאים, או במילים אחרות ארגוני טרור. שני הארגונים חמס וחיזבאללה הם ארגונים דתיים.

בעניין שליט שלושה ארגונים התאחדו על מנת לבצע את פעולה, חמס, ג'יהאד אסלאמית וקבוצה שלישית שנקראת למען מוחמד. שליט במקרה נשאר בחיים. יכלו לשאיר אותו בתוך הטנק הבוער ואז היה נשרף. בהתחלה היה נשמר בתוך חמולה בעזה אבל חמס שילם הרבה כסף ולקח אותו כי הבין שיש לו נכס. ישראל מבינה שמבצע שחרור יכול לעלות ביוקר ומכיוון שמצרים מבטיחה שהוא יישאר בחיים אז החליטו לא להפר את ההבנות איתה.

לגבי רון ארד יש עדויות שהוא מת בשבי, כלומר, נאמר על ידי ארגונים שונים אבל גם סוריה מעורבת. כאשר מדינה ריבונית מוסרת מידע יש להתייחס בצורה יותר אמינה.

המילה שבוי מופיעה בקוראן במספר פסוקים אבל בהתייחסות לפדיון שבויים. הטיפול אינה נמצא בידי השליט כי לא סמכו בו אלא במסגד. איך נקראת מדינה בערבית? דאולה, המשמעות היא לגלגל. כל פעם מישהו אחר שולט בה. המסגד הוא יציב והרבה אנשים נשמעים יותר למסגד מאשר לשליט.

דאולה = מדינה
מדינה = עיר
ראיס אל חוקומה = ראש ממשלה
ראיס אל דאולה = נשיא המדינה

נושא השבויים קשור למצווה הזכאת, סורה 9: פסוק 60. ביניהם גם פדיון שבויים. לפי דברי מוחמד להיות שבוי זה המצב הגרוע ביותר שאדם יכול להגיע. ניתן לומר שגדם (manco), עיוור, צולע ועני, כל הדברים האלו נמצאים בתוך השבוי כי ניתן לפגוע בו. ע"פ אותו פסוק ניתן להבין שהרבה שבויים מכרו אותם כעבדים.

במשך השנים חלו הבדלים בין שבוי ועבד. חלו החלטות בינלאומיות לגבי עבדים. בארצות הברית היו לה עבדים אבל הסכימה ללכת תחת סיסמה "כל בני אדם נולדו שווים ונשארו שווים" וכך אין יותר עבדות במדינה. אבל האסלאם לא מסכים אפילו שהיה בין הראשונים ששיחרר עבדים.

האסלאם שכנוע את העבדים שהיו אצל היהודים להיות מוסלמים והציע להם את כל הזכויות. בהמשך הפכו להיות לוחמים ונלחמו נגד היהודים ובמעשה הם רצחו כמעט את כל היהודים בחצי האי ערב.

מוסלמי אינו יכול להיות עבד לכן לא ניתן להפוך אדם מוסלמי לעבד. במילים אחרות האסלאם מאפר למוסלמי להשתחרר מעבדות. מצד שני מותר לקחת יהודים או נוצרים כעבדים כי הם לא קיבלו את האסלאם. במדינות המפרץ יכולים לראות עד היום הרבה עבדים, נוסעים לאפריקה וקונים אותם.

ארגון האומות היו צריכים להלחם נגד התופעה אבל הם אינם יכולים להתנגד לעקרונות של דת. מי שקונה אדם כעבד אז רק הוא יכול להחליט מתי לשחרר אותו. אחרי 30 שנה כבר אין לא מספיק כוח לעבודה אז גם יכול לאסלאם אותו.

"כאשר תיתקלו בכופרים, הכו בהם לפי חרב, ולאחר שתעשו בהם שפטים, כבלו בכבלים, ומעתה הברירה בידכם לחון או לחייב דמי כופר עד שוך המלחמה. אילו רצה אלוהים, היה גובר הוא עליהם, אך הוא חפץ להעמידכם במבחן זה מול זה. הנהרגים במלחמה למען אלוהים – הוא לעולם לא יוריד את מעשיהם לטמיון" ( סורה 47 פסוק 4 )

הכוונה היא שאם נפגשים עם כופרים אז צריכים להרוג אותם. להרוג את אויבי האסלאם, להכות בהם לפי חרב בהתאם לפסוק הקוראני.

אם מבקשים להתאסלאם לפני המלחמה אז יכול להיות שלא נעשה מתוך רצון אלא מתוך פחד של המלחמה אז לא ניתן לקבל אותם. אם פרצה המלחמה ומבקשים להיות מוסלמי אז לא ניתן לקבל אותם עד סוף המלחמה. אם בסוף המלחמה עדין מבקשים להיות מוסלמים או אחרי מכות אז ניתן לקבל אותם. חוקים נוקשים מאוד, לעמיד אותם למבחן.

שני שבטים יהודים רבו נלחמו ביניהם אז מגיע מוחמד ושואל אותם למה כל הזמן נלחמים אז אומר להם שלא כדי להמשיך באותה דרך ומציע להצטרף לאסלאם אבל היהודים לא יכלו לכן אומר ליהודים "אתם אשמים שהורגים אחד את השני, איש את אחיו". אנו רק יכולים לקחת אתכם כעבדים.

"מעולם לא הותר לנביא לקחת שבויים בטרם יעשה טבח בארץ, אתם חפצים להפיק רווח בעולם הזה ואילו אלוהים חפץ בעולם הבא ואלוהים אדיר וחכם" (סורה 8: פסוק 67)

לא היו לוקחים שבויים אלא היו הורגים את כולם אבל יש אלוהים בשמים והוא כנראה רצה לשאיר אותו חי ולכן המוסלמים מוכנים לקיים דיאלוג. בדרך כלל האסלאם מכר את השבויים כי הם הפכו לעבדים. מרבית היהודים שנשארו חיים נמכרו אחר כך באזורים באפריקה כעבדים וכך נגמרה ההיסטוריה של היהודים בחצי האי ערב. עד היום לא יודעים מי הם היו אותם היהודים.

= = = = =

יש לציין כי יש גם מסורות שלפיהן ציווה מוחמד את מאמיניו להעניק לאסירים יחס טוב. דוגמה לכך מהווים אסירי השבט היהודי בני קריט'ה שנכנעו למוסלמים שצרו עליהם והושלכו בעודם כבולים לשטח פתוח בצהרי יום לוהט תחת השמש הסעודית הקופחת. מוחמד הורה לסוהריהם שלא לחשוף אותם ללהט השמש וגם לא ללהט החרב אלא לתת להם מנוחה להשקותם ולצננם. בהיבט זה ישנו בקוראן אפילו ציווי למוסלמים שיהיו "חולקים ממזונם על אף אהבתם לו לאביון ליתום ולאסיר" (סורת "האדם" פסוק 8). נמסר כי השליח נהג לחון אסירים או לפדותם.

חרף זאת לא שפר גורלם של אסירי היהודים מקריט'ה שנשבו על ידי מוחמד ומאמיניו במאה השביעית. לאחר שהושקו – נטבחו בפקודת מוחמד ונקברו בקבר אחים באל-מדינה. גם ההיתר האסלאמי הנדיב לשעבד את האסירים לעבדות נפל בחלקם של ילדי ההרוגים היהודים ונשותיהם שנמכרו לעבדות תמורת נשק.

המאמץ העילאי של חמאס לשבות חייל או אזרח ישראלי נובע מהתחושה כי הם מחזיקים בידם פיקדון רב שלל. עצוב אך מגוחך להבין כי חייל ינוקא זה מצטייר בעיניהם כפיסגתו של הישג שכל גורלה של הבעיה הפלשתינית עומד עליו.

= = = = =

חוקים שהתקבלו באסלאם

א) עושים הבחנה בין שבוי מוסלמי ושבויים אחרים. אם מוסלמי תופס שבוי מוסלמי הוא יהיה חייב לשחרר אותו תמורת כסף או הסכם. אם מוסלמי תופס שבוי לא מוסלמי אז חייבים לתת כופר גדול. יש כמה שיטות: 1) לאפשר לשבוי לחזור לעירו כי יכול להיות שהוא יצליח לגייס את כספי הפדיון אבל אם הוא לא מצליח לגייס את הכסף אז הוא נדרש לחזור כי אחרת תגרום בעיה באמינות כלפי השבוי. 2) אם השבוי שוחרר על מנת לגייס כסף אז לא צריך לחזור כי בדרך יכול לפגוע בחיילים המוסלמים ולגרום נזקים.

ב) נשים. מותר לאסלאם לקחת נשים לשבי. הנושא הוא קצת יותר מורכב. למשל, שמים על ספינה שבויים וחיילים, כאשר בלב היום מתחיל סהרה וצריכם להוריד את המשקל שלה, אז את מי זורקים לים? קודם את השבויים הגברים, אם זה לא מספרי את השבויים הנשים אבל אם יש נשים בהריון אז צריכים להשאיר אותן אחרונות. למה משאירים בחיים את הנשים ההרות כי הילדים יגדלו כמוסלמים. חייל עובר להיות אפוטרופוס של האישה השבויה ולכן גם מותר לו לעשות בה מה שהוא רוצה. אם האישה בהריון אז לא ניתן לפגוע בה.

היו מוסלמים שנסעו ממרוקו לוונציה אבל באמצע הנסיעה נתפסה האוניה על ידי שודדי ים. עכשיו צריכים לטפל בפדיון שבויים אחרת לא ישוחררו. שולחים מכתב לקהילה ומבקשים עזרה.

ארבע דברים שהאסלאם לא כתב עליהם. ערכים באסלאם הנושאים אלו מאוד נמוכים.

קדושת המת. באסלאם לא נותנים הרבה חשיבות הם מעדיפים למות במלחמה קדושה. אנו רואים היום שקוראים למתאבדים שהידים.  

מאמר – חכמי האסלאם: מחבלים מתאבדים – לגיהינום

טיפול בעגונות. לא קיים באסלאם.

חללים שיעברו לקבורה. אם הוא מת אז סימן שמישהו רצה שהוא ימות. האסלאם יותר חשוב מאשר המת.

דבר אחד זה פשעים שמבצעים ארגוני טרור ודבר אחר זה כאשר מדינה ריבונית מבצעת פשעים. מנהיג סרביה ראדובן קארדז'יץ' נתפס והיה לו במשפט, הוא מואשם ב-11 סעיפי אישום על רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. יחד עם זאת ניתן לעמיד לדין את המדינה על פשעים נגד האנושות.

הצ'צ'נים הגדירו חוקים לגבי שבויים: א) שבוי הוא פוליתיאיסט וחייבים להרוג אותו. האסלאם לא אפשר קיום של תרבויות פוליתיאיסטיות, דרש להתאסלאם ומי שלא קיבל את האסלאם הושמד. לא ניתן להניק חנינה לשבויים או לקבל תמורתו כופר נפש. ב) את כל הכופרים הפוליתיאיסטים ואנשי הספר יש להרוג, לא ניתן להניק חנינה או לקבל תמורתו כופר נפש. שונים את היהודים לכן עדיף להרוג אותם במקום לשחרר אותם. ג) חנינה או קבל כופר הן שתי הדרכים היחידות לנהוג בשבויים מוסלמים. ניתן לדבר על נושאים אלו רק כאשר גורמים לאויב נזק והרג רב. קודם צריכם לטפל בשליחות האסלאם ואחר כך בשבויים. ה) לאימאם יש אפשרות לבחור בין הריגה, חנינה, דרישה כופר או שיעבוד השבויים.

קיים איסור מוחלט בישראל לפגוע בשבויים. אף על פי כן יש פרשות קשות כמו קו 300. יחד עם זאת אחרי שחיילים ישראלים עברו עינויים קשים בשבי וחיילים שהתאבדו אז שינו את ההוראות "אם יש צורך מותר לדבר" כבכל זאת ברגע שהם נופלים כשבויים אז צהל משנה את כל הקודים.  

מה עושה האסלאם היום. פסק דין הלכתי אומר: חמש דרכים שבהן מציע האסלאם לנהוג בשבויים: א) שחרורם ללא כופר נפש. ב) קבלת כופר עבור שחרורם. ג) הריגתם. ניתן להרוג אותם. ד) שעבודם. אולי יכול להיות יותר טוב להפוך אותם לעבדים. ה) הפיכתם לבני חסות בתוך מדינה מוסלמית.

סיכוים לשחרר חיילים ויהודים הם מאוד קלושים. עושים ומדברים הרבה על הנושא על מנת להשפיל את ישראל. רואים בזה חולשה. להחזיק מדינה שלמה שעוד מעט הכול מסתיים אבל בפועל ממשיך. זה שובר את ההורים, התנועות החברתיות ואת האומה כולה. למרות שמדינת ישראל יודעת מה המטרות של הארגונים הפונדמנטליסטים מאפשרת המשך השיחות כי כל ישראל ערבים זה בזה.

בהתאם החוק הבינלאומית ישראל מאפשרת ביקורים בבתי הכלא, מדינת ישראל היא מדינה ריבונית.

ארגונים הפונדמנטליסטים מסכימים לפדיון שבוים כי יש להם ביטחונות שמדינת ישראל תסכים לדרישות שלהם. ע"פ חסן נסראללה, רואים מי הוא האויב, מדינת ישראל היא פחדנית ומאבדת את הראש בשביל חייל אחד. אם הם יותר עקשנים אז מדינת ישראל הולכת לקרתם ולמעשה רואים כדבר משפיל.

חמס משתף פעולה עם איראן כי מקבלים הרבה עזרה כספית מהם. המטרה של איראן היא להחזיק את מדינת ישראל כל הזמן על ידי מלחמות קטנות ולא תטפל בדבר העיקרית שזה איראן.

פרשת אלחנן טננבאום היתה הסקנדל, לא היו תנועות חברתיות ברחוב למען שחרורו.

רצוי לנהל שיחות ללא פרסום תקשורתי. זה מעשה אומלל ומדינת ישראל עומדת חסרת אונים.

 

 

מצוות פדיון שבויים במקורות היהודיים 

אתר לקסיקון לתרבות ישראל: פדיון שבויים

העשרה – קישורים

מאמר של מיכאל ויגודה, על פדיון שבויים – באתר משרד המשפטים, המחלקה למשפט עברי ומכללת שערי משפט.

מאמר של אהרן קליינשפיז, "פדיון שבויים תמורת שחרור מחבלים" – באתר דעת.

מאמר של שלמה פוקס, "פדיון שבויים"- באתר קולות.

מאמר של שמואל ספראי, "ארץ ישראל והתפוצה היהודית: פדיון שבויים" – באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.

מאמר:  http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/60-2.htm

פדיון שבויים – Wikipedia

פרשת לך לך – פדיון שבויים

 

ג'יהאד

השארת תגובה

24-12-09

הג'יהאד לא היה משהו מקובל והתפרסם מאוחר יותר בגלל המלחמות או שינויים בתוך החברה האסלאמית.

שורש המילה מג'יהאד הוא "ג'-ה-ד" שפירושו "לעשות מאמץ" או "להשיג את המטרה". פרוש אחר פילוסופי הוא "לך לכה". פעמים נאמר לאברהם "לך לכה". פעם הראשונה כאשר מבקשים ממנו לעזוב את משפחתו. הוא לא יכול לחזור. יש אנשים שאומרים שזו העונשים הקשים ביותר של אברהם כי הוא יודע אפה משפחתו, איפה הם גרים אבל לא יכול לחזור. בפעם השניה כאשר מבקשים ממנו לקחת את יצחק להקרבה.

המילה הג'יהאד מתורגמת בארץ באופן לא נכון. במשך הזמן כך התפתח המונח הזה. זו מילה לא קיצונית, יש לה משמעות והיא בא לייצג תיאוריה אחת בלבד השליחות של האסלאם. זה השוני בין האסלאם והדתות האחרות. השליחות של האסלאם היא לאסלם את כל תושבי הארץ. איך עושים את זה? הג'יהאד הוא בדרכינו עם, הג'יהאד הוא כוח. יש אסלאום והתאסלמות. אברהם עמד להקריב את בנו, דבר אכזרי ביותר ע"פ הוראת האל, איזה מן אל זה? איך הוא יכול לבקש מאבא להקריב את בנו?

אברהם כאשר הגיע לארץ כנען נאלץ לצאת למלחמות כי לא קיבלו אותו בדרכי שלום. אם האל דאג לשלוח אותו אז מדוע היה לו כל כך הרבה אויבים?

יכולים לתת פרשנות חינוכית או מאוד רדיקלית. 

המאמץ העליון לא חייב בהכרח להיות מלחמה. הוא יכול להיות גם מאמץ רוחני. המילה בדרך כלל מתורגמת לעברית כמלחמת קודש, אם כי תרגום זה אינו מעביר את כלל המשמעויות של המילה במסורת המוסלמית. תרגום טוב יותר הוא "מאבק דתי". כך או כך, ליתר דיוק פירושו הוא המאמץ החוקי, המחייב את הקהילה, להרחיב את שליטת המוסלמים אל טריטוריות שנשלטות בידי לא מוסלמים.

במילים אחרות, מטרת הג'יהאד במישרין אינה להפיץ את האמונה האסלאמית, אלא להרחיב את הסוברניות של הכוח המוסלמי (כשהאמונה כמובן, היא שנושאת את הדגל). ג'יהאד, הוא ללא בושה תוקפני מטבעו, עם מטרות ארוכות טווח – השגת שליטה מוסלמית שתחלוש על פני כל העולם.

בפלגים מוסלמיים אחדים (בעיקר הקיצוניים בהם) הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי" של האסלאם (לצד חמשת עמודי האסלאם, הם המצוות העיקריות של דת זו), אף על פי שהדבר אינו מקובל על רוב המוסלמים.

הג'יהאד הוא יוצא מהכלל מבחינת מצוות ציבור. ביסודו, מוגדר הג'יהאד כמצוות רבים. בשלוש הדורות האחרונים, בקרב הזרמים הקיצוניים קיבל שינוי דרמטי: בשישים השנים האחרונות נולד רעיון מדהים של ג'יהאד נגד משטרים מוסלמיים 'מושחתים', כהגדרתם. הרעיון אומר: נסגר מעגל בתולדות האסלאם והשלטונות בעצם הקשרים עם העולם המערבי החזירו את האסלאם לתקופת הג'האליה. לכן, חובה להלחם בזה. הם כופרים בעיקר ומקיימים חוקים אנטי אסלאמיים.

בנוסף, הרדיקלים טוענים שחובת המלחמה בכפירה היא חובה אישית ובכך הופכים את מצוות הג'יהאד ממצוות ציבור למצווה אישית.

 

אל אחד

אל מלאכים

אל נביא

 

בהתחלה מוחמד אומר לאנשים שקיים אל אחד שעוקב אחרי כל אדם 24 שעות, יודע על כל האנשים כל דבר ודבר.

הבדואים לא השתכנעו ואמרו כי כל אחד עשה דברים ושום דבר לא קרה. לכן מוחמד נאלץ לשנות את המסר ואמר של אל יש מלאכים שעוזרים לו. בכל אופן הבדואים לא השתכנעו ואז למוחמד לא היתה בררה אחרת ואמר להם שהוא מייצג את האל בכל מה שאנשים עושים בארץ ויש נביא אחד.

מי נותן הוראה למלחמה? רק מוחמד כי הוא מדבר בשם האל. האנשים קיבלו את תורת האסלאם כפי שמוחמד אמר להם. סורה 9 פסוק 33:

"הוא אשר שלח את שליחו להביא את דרך הישר ודת האמת כדי שיהיה שליטה על הדתות כולן".

"הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) עם אורח מישרים ודת אמת, כדי שישלוט על הדתות כולן".

"הוא אשר שלח את שליחו עם אורח המישרים ודת האמת להראות אותה עליון על כל הדתות כולן".  

תרגומים דומים על אותו פסוק. ע"פ הפסוק מטרת האסלאם לאסלם את כל תושבי כדור הארץ. איך עושים את זה, מה השיטה? מוחמד רוצה למנוע את המלחמות הפנימיות לכן פוסק על דת אחת. הוא היה חייב לאחד את השבטים ולהטיל עליהם משימה והוא עשה את זה בהצלחה. במקום שיהיו מלחמות פנימיות, בין השבטים אז מעביר את המלחמות בחוץ. זה מחשבה, הפיתרון והפנטת שלו. בנוסף אמר מוחמד לשבטים שעם מגיעים למצב של מלחמה אז חייבים קודם להתייעץ איתו וכך עצר אותה. מוחמד הצליח להתאים את התרבות שלו למקומות שכבשו. בניגוד אלכסנדר מוקדון שאחרי שהוא נפטר הכול חסר לקדמותו, תרבות האסלאם המשיכה להתקיים. מאז צלאח א-דין לא ניתן לומר שהיו פעולות ג'יהאד.

היו הרבה פרסומים בהיסטוריה שקראו ג'יהאד וגיסו מוסלמים כמו האימפריה העותומאנית אבל לא הצליחו. יכול להיות שבעתיד כן יהיה. האחים המוסלמים התאימו את עצמם למציאות המצרית. לא יכולים שכולם יקבלו את האסלאם באופן דומה כי כל מדינה או חברה יש את התנאים שלה. אוסאמה בן לאדן אולי היה קרוב לאחד את המוסלמים. מוחמד הצליח להתאים את הכול לנסיבות הקיימות של הערבים במדבר.

הפיכה היא שונה מהפכה. במהפכה משאירים את המבנה הקיים ומבצע שינויים במצב הכולל. בהפיכה משנים את המבנה הקיים ויוצרים חדש. בטורקיה עשו הפיכה ושינו את העם טורקי מקצה לקצה. גם מוחמד עשה הפיכה, עצר את המבנה הקיים ויצר דברים חדשים.

מוחמד דרש מהיהודים לא לקיים בריתות עם האויבים. היהודים לא התחברו עם הקולקטיב שמוחמד הקים אבל הוא הסכים שהיהודים יישארו רק היה צריכים לקבל את התנאים שלו. היו ליהודים הרבה עבדים אז מוחמד אמר לעבדים שאין באסלאם עבדים, אם הם מנתקים קשר עם היהודים אז יכולים להתקבל בתוך האסלאם ללא התחייבות. היהודים עמדו חוסר עונים ומצבם התדרדר.

פסוק החרב: "עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום אשר בו תמצאום, ותפסו אותם וכתרו אותם וארבו להם בכל אתר ואתר. ואולם אם יחזרו בתשובה ויקיימו את התפילה ויתנו זכאת, שלחו אותם לחופשי, כי אלוהים סולח ורחום". ראו למשל גם את דבריו של מוחמד בחדית' צחיח אל-בח'ארי "אין זכות לעבוד כל אל אחר מלבדך [אללה] ", ראו פה, כרך 9, ספר 93 חדית' מס' 590.

המשמעות של הג'יהאד: אם מישהו נלחם נגד האסלאם אז צריכים להרוג אותו אבל אם מישהו מוכן לשתף פעולה והוא הולך לקרת התאסלמותו אז צריכים לתת לו אפשרות.

הבנת הג'יהאד שנויה במחלוקת בקרב המוסלמים כיום.

הטיעון הדתי-אידיאולוגי העומד מאחורי ביטול הזכויות הפוליטיות של ציבור לא מוסלמי הוא שהאדם נולד כדי לעבוד את האל. רק שליט מוסלמי יכול ליצור את התנאים המתאימים לביצוע עבודת האל. לכן, השאיפה היא לקבוע תנאים שיאפשרו שליטה פוליטית מוסלמית.

מכך משתמע בעצם, שהעולם כולו צריך להיות בשליטה מוסלמית. לכן הסונה מבדילה בין ארצות בשליטה מוסלמית לבין כאלה שעדיין אינן בשליטה מוסלמית.

ג'יהאד הגנתי: רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים… אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת…(סורה 22: 39-40)

מאבק צבאי נגד כיבוש זר, דיכוי או כל מדינה שאיננה אסלאמית בשטח המכונה דאר אל-אסלאם (בית האסלאם) או דאר אל עדל (בית הצדק), נחשב כג'יהאד אשר לדעת רבים הוא הג'יהאד הרלוונטי כיום. בתקופות הקולוניאליות אוכלוסיית המוסלמים קמה לעתים קרובות נגד השלטונות תחת דגל הג'יהאד (כדוגמת דגסטאן וצ'צ'ניה נגד רוסיה הצארית, המרד ההודי נגד הבריטים ועוד). לפי הבנה זו הג'האד אינו שונה מהזכות להתנגדות צבאית כלפי כיבוש, אשר אושרה לפי האו"ם ולפי החוק הבינלאומי. על פי הגדרה זו המלחמה במדינת ישראל הנה ג'יהאד והיא לגיטימית בשל מיקומה, המצוי בבית האסלאם, תפיסה שכיום מקובלת על מנהיגי איראן, אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס.

ארצות שבהן נשפך דם מוסלמי ולכן הן אדמות קדושות נקראות: ארד' אל ג'יהאד. אם אדמה כזאת נשמטה מידי המוסלמים, מצווה לכבוש אותה בחזרה (ספרד).

ג'יהאד התקפי: כיבוש של אדמות שאינן מוסלמיות דאר אל-חרב (בית המלחמה), והבאתן תחת ידי שלטון מוסלמי, או מלחמה בכופרים כדי שיקבלו עליהם את "דת האמת", נקרא גם הוא מבחינה היסטורית ג'יהאד, למרות שהצורך בו כיום שנוי במחלוקת בקרב המוסלמים. מקור התוקף באסלאם לקיום מלחמת ג'יהאד נגד לא-מוסלמים מצוי בקוראן: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" ועל פי הפרשנות המוסלמית הוא נחשב כמבטל כל פסוק אחר בקוראן שמשתמעת ממנו מתינות כלפי לא-מוסלמים. "המְשַתפים" הם לא-מוסלמים שאינם יהודים או נוצרים.

העולם מחולק למה שכבר בשלטון האסלאם למה שצריך להלחם כדי שיהיה בשליטת האסלאם.

בעליה לרגל המוסלמים לאלצו לפסיק את המלחמות במשך שלושה חודשים כי הם היו צריכים להגיע ממרחקים. שבטים שלא שמרו אז קיבלו עונשים.

הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה אשר ניתן להם הספר ( יהודים ונוצרים ) עד אשר ישלמו את הג`יזיה במו ידיהם בעודם מושפלים ( סורה 9 פסוק 29 )

 

עוזבי
האסלאם

פוליתאיסטים

יהודים
נוצרים

 

עוזבי האסלאם. כאשר נפטר מוחמד היו רבים שרצו וביקשו לעזוב את האסלאם. לבדואים לא אומרים לו מה לעשות. כאשר חותמים חוזה ואחד מהצדים מת אז החוזה הסתיים. ע"פ הדוקטרינה האסלאמית לא יכולים לצאת מהדת ברגע שקיבלו אותה. יש שתי ברירות קשות: שיבה לאסלאם או השמדה. הרבה שבטים הושמדו בין שנות 632-634. האסלאם בקושי רב יכול לעמוד בהתפתחות ההיסטוריה. קודם היו חיים בעקר במדבר וכאשר מגיעים לעיראק אז מגלים שפע של מים, אדמה פורייה, יש הרבה שבויים ועבדים. חלקו את האדמות והתחיל להיות יותר טוב. אחר כך רצו עוד ועוד. ללא אסלאם הם היו מתבוללים בתוך תרבויות אחרות לכן עמדו בדילמה גדולה.

פוליתאיסטים, עובדים אלילים. מוחמד הוא אחרון הנביאים. אנשים שמאמינים באלוהות אינם יכולים לקבל שליחות חדשה של נביא. אז מה ניתן לעשות? רק ניתן לקבל את האסלאם. זה נקרה אסלום. כאשר הגיעו לאפריקה הרבה עובדי אלילים חוסלו. הנוצרות יצא נגד הקניבלים. ע"פ הדוקטרינה האסלאמית אחרי מוחמד אין יותר פוליתאיסטים. גם להם יש שתי ברירות קשות: אסלום או השמדה.

יהודים ונוצרים. הם לא פוליתאיסטים, יש להם שליח, היה להם נביא לכן האסלאם בא לקרתם. האפשרות היא התאסלמות מתוך רצון כי האסלאם אינו יכול לחייב להתאסלם אותם. צריכם לקבל את הנביא מוחמד וזה הכול. מי שלא רוצה לקבל את האסלאם אז מקבל דרגה שנייה וצריכים לשלם יותר מיסים.

היחס לבני החסות: בראיה מוסלמית הלכתית, כל מי שזכה בהתגלות הספר הקדוש אינו יכול להיות כופר. אלה נקראים: אהל אל כתאב = אנשי הספר. אך ניתן להם גם שם אחר, שבו משתמשים יותר בהקשר לקבוצה זו: אהל א(ל) ד'מה = אנשי החסות.

חובתם של הד'מה, להכיר בעליונות האסלאם לא מבחינה דתית, אלא, מבחינה פוליטית. לא יכול להיות שגורם לא מוסלמי יחזיק כוח פוליטי. לכן, בני החסות החיים תחת האסלאם צריכים לוותר על: אמביציות פוליטיות, כלי נשק, חייבים לשלם מס = ג'יזיה = מס גולגולת (כל זכר בוגר). אין זה עניין כלכלי (שיעור המס מאוד נמוך), אלא הדגשת המעמד הנמוך של משלמיו. בהמשך נוצרו מגבלות נוספות.

אם ציבור אנשי החסות מקבלים ומבצעים את הכללים הללו, המוסלמים חייבים להם ד'מה = חסות לשלוש זכויות יסוד: בטחון לנפש, בטחון לרכוש וחופש פולחן.

בראשיתו, האסלאם היה מיסיונרי רק כלפי הערבים (זה השתנה במשך הזמן). אך הלכתית, אין להציק לאנשי הכתב כדי שיתאסלמו.

צלח או סלאם. אם לא רוצים להתאסלם וגם לא לשלם מיסים אז יש מלחמה. התוצאות שלה יכולות להיות: צלח או סלאם. צלח הוא הכרה, ברכה, קשרים דיפלומטים, הסכם כולל, שלום טוטאלי. זה נדיר מאוד. סלאם הוא שלום קר, אי לוחמה. מכירים אחד את השני אבל לא יותר מזה. לא חייבים להיות בקשרים כלשהם. הקשרים בין ישראל למצרים הם מסוג סלאם כי אין הרכה כוללת.

בין מוסלמים לבין עצמם צריך להיות מצב של מועאדת צלח = ברית שלום. בין מוסלמים ללא מוסלמים יכול להיות רק אינתיפקית אל סלאם = הסכם שלום. בהגדה תיאורטית בריתות בין מוסלמים הן בריתות נצחית ואילו הסכמים עם לא מוסלמים הם זמניים.

מואלים. אנשים שלקחו במדינות נוצריות כמו יוגוסלביה, עברו איסלום, קיבלו אימון צבאי והפכו להיות רכוש של השליט וצריכים לשרת אותו. גם נשים הביאו מאותם אזורים הפכו להיות נשות הארמון. בדרך כלל מגיעות משפחות מאוד עניות שאין להן ממה להתפרנס וידעו שהאסלאם מאסלאם ומלמד אותן מקצועות כמו הנה"ח מאחר ואין להן קרובי משפחה אז הן תהיו נאמנות לשילטון.

למה היהודים נשארו במדינות ערב במשך שנים ולא עזבו? אולי בגלל שלא יכלו. מוחמד פגע קשות שבטים היהודים למרות הכול.

אסכולות. לג'יהאד יש שיטות שונות ולא רק מלחמות.

באסלאם נוצרו אסכולות. אם מישהו לא רוצה ומתאים לו תפיסה מסוימת אז יש קבוצה אחרת שאולי יותר מתאים. כך האסלאם צמצם את הפילוגים. אם תופסים שבוי יכולים לאסלאם אותו ואם הוא לא רוצה אז לחסל אותו. אסכולה אחרת אומרת שאם תופסים שבוי ואם לא צריכים אותו אז צריכים לשחרר אותו.

באסלאם הסוני יש ארבע סוגי מד'אהב )שביל/דרך ללכת בה) = אסכולות משפטיות: חנפיה, שפעיה, מאלכיה, חנבליה. אין הבדלים גדולים בין אחת לשנייה. האסכולות רואות זו את זו כאחיות למרות ההבדלים ביניהן (כמו בית הלל ובית שמאי).

ארבע האסכולות המשפטיות באסלאם הסוני נקראות על שם אישיות בכירה שנהגה בה. צריך לזכור שאין באסלאם מקור סמכות אחד (כמו אפיפיור אצל הקתולים). ההבדלים בין בעלי הסמכויות השונים מביאים לפעמים לשוני הלכתי, אם כי אף אסכולה אינה מבטלת את רעותה.

ההבדלים העיקריים בין ארבע האסכולות: א) ההבדל טמון במרחב שהן מותירות לשופט = קאדי לשיקול דעת אישי בעת ניהול הדין. ב) תקליד = לשון החוק – 'ייקוב הדין את ההר' = רק החוק קובע. ג) ראי = רוח החוק – לקאדי יש שיקול דעת לבדוק מהם הנסיבות, לפני מתן גזר הדין.

מקובל לדרג את האסכולות לפי מקום הראי מול התקליד.

1) חנפים: האסכולה הנותנת מרחב הכי גדול לשיקול דעת. הריכוזים הגדולים ביותר הם בקרב העמים התורכיים: תורכיה, אזרבייג'אן, אוזבקיסטן ובארץ כ – 25% מהמוסלמים נוטים אליה.
2) שאפעים: זוהי האסכולה הנפוצה ביותר בעולם האסלאמי ובאר. (אבו שאפעי קבור בעזה). מרוכזים במרחב המזרח התיכון: ישראל, סוריה, מצרים.
3) מאלכים: מצמצמת מאוד את מרחב שקול הדעת של השופט . נפוצים בצפון אפריקה, מצרים ובארץ כ – 15%.
4) חנבלים: אסכולה הקובעת שאין לסטות מהטקסט (אם כי לשופט תמיד יש משקל).       מתוכם יצא זרם שיש הרואים בו אסכולה חמישית = והאביה. לכאורה, סונית חנבלית, אך היא יותר מוקצנת. אסכולה זו היא הגדלה ומתפתחת ביותר בעולם: ערב הסעודית, פקיסטן,       אפגניסטן, מצרים, אירופה, צפון אמריקה ודרום-מזרח אסיה. כמעט כל הרדיקאלים מהזן הנפיץ הם והבים (כל 19 המשתתפים באירועי ה – 9/11 הם והבים).

גן העדן. הג'יהאד הוא חובה קולקטיבית

הוי המאמינים כאשר אומרים לכם, צאו למלחמה למען אלוהים מדוע תכרעו תחתיכם בכבדות? האם ישביעו חיי העולם הזה את רצונכם במקום העולם הבא? הן תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם לעומת העולם הבא. (סורה 9 פסוק 38 )

צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים. בזאת ייטב לכם לו רק ידעתם. (סורה 9 פסוק 41)

לא צריכים לראות את המלחה למטרה אחרת מאשר המטרה שהגדיר אותה השליט. לא רכוש, לא שבויים. המטרה העיקרית זה להבטיח את דרך "אללה" לכן זה מחייב. צריכים לצאת למלחמה כדי לנצח ולא הישגים אחרים. אלוהים קנה בין המאמינים את נפשם, רכושם ובתמורה יזכו בגן העדן. הדבר החשוב אם משתתפים בג'יהאד אז מבטחים את דרך לגן העדן בעתיד.

מי שמת בעת ג'יהאד לא צריכים לקים סוכת אבלים כי הוא הגיע לגן העדן. בסוכת האבלים נהוג להכות את החטאים, המשפחה מבקשת סליחה, מחילה וכולי. במקרה זה אין צורך.

מה הקשר בין מטרות הג'יהאד שהיא לקדם את התאסלמות של כל תושבי כדור הארץ ובין פעולות טרור של מתאבדים?

הסכימו לתת פסק דין שאומר שמי שמתאבד הוא בעצם מבצע מה שמותר עליו על ידי הקולקטיב. מבטיחים לו כניסה ישירה לגן העדן.

השליחות של האסלאם זה התאסלמות של כל תושבי כדור הארץ אבל בינתיים יש אנשים שמפריעים, לוקחים את האדמות והם מוכנים להקריב את החיים על מנת לשנות את המצב.

בדרך כלל כל מוסלמים עושה את כל המצוות על מנת להתקבל בגן העדן, מפללים, צמים, עליה לרגל וכולי. בג'יהאד אין שום צורך כי אוטומטית מגיעים אליו.

הכרזה על ג'יהאד. רק החליף יכול להכריח על קיום ג'יהאד. חליף הוא מי שעומד בראש המדינה, ממלא תפקיד של ראש הממשלה והאדם הרוחני של האסלאם. רק הוא יכול להוציא פסק דין ולהכריז על מלחמת ג'יהאד. משנת 1258 בדרך כלל השליטים היו חילוניים, חלה הפרדה בין איש הרוח לבין איש המעשה. לכן היו לוחצים על השליט להכריז על ג'יהאד.

הבריטים הצליחו לגייס הרבה ערבים שנלחמו נגד טורקיה בלחמת העולם הראשונה. ע"פ הארכות התגייסו כחמשת אלפים ערבים.

רוב המוסלמים מכירים בכך שהשליט במדינתם הוא למעשה אותה סמכות חוקית והוא הרשאי להכריז על ג'יהאד על ידי התייעצות עם יועציו. ההלכה האסלאמית קובעת גם כי ג'יהאד כזה מותר רק כנגד אלה אשר בצורה פעילה מדכאים או רודים במוסלמים או פולשים לאדמות אסלאמיות.

תנועות קיצוניות בתוך האסלאם (כגון אל קאעידה או חמאס) הכריזו על ג'יהאד בעצמן וכך הן מנסות להתעלם מהרשויות ומסמכותן. הן גם חולקות על המגמה הרווחת בקרב מוסלמים לגבי ההגדרה של הדיכוי. את ההתעלמות מהממשלות ומהרשויות המוסלמיות השונות הם מסבירים בכך שמוסדות אלה מונהגים בידי כופרים באסלאם.

בשיעה רק האימאם יכול להכריז על ג'יהאד.

הג'יהאד מחר

בצפון אפריקה הם יותר נוקשים, אולי בגלל שהם יותר קיצוניים. הסיבה יכולה להיות השבטים שהיו קודם באזור, ברברים שהכריחו אותם לקבל את האסלאם, לכן האסלאם יותר רדיקלי ומשפיע למדינות האזור.

לא חלו שינויים בשנים האחרונות וגם היום מאמינים שהם מאוד קרובים להקמת חליפות אסלאמית ומדינה עולמית אוניברסאלית. לאסלאם יש בירכת אלוהים. אוכלוסיית המוסלמים הולך וגודל, נכנסים בכל מדינה ואין צורך לג'יהאד, האנשים באים בתוך רצונם.

הג'יהאד הוא סמל של האסלאם בעבר אבל לא רואים שאותה שיטה קלאסי בתקופה המודרנית. במלחמת הקודש בשנת 1948 כולם הכריזו על מלחמת ג'יהאד וביקשו להצטרף למלחמה אבל בפועל הגיעו רק אלפיים מתנדבים ונהרגו קרוב לשבע מאות.

החוקים של המלחמה גם שונים. בדרך כלל אסור להציף ערים במים במלחמה רגילה כי זה טביעה אבל בג'יהאד מותר. כמו אסור להשתמש במשואות אש במלחמה רגילה על מנת למנוע שרפות אבל בג'יהאד מותר. אסור במלחמה רגילה לקטוע עצים, להרעיל מים, לפגוע בנשים וילדים וכולי דברים שבזמן ג'יהאד מותר. החוקים בחלמה ג'יהאד הם חזקים וקשים יותר כדי להביא להכרה שלא כדי להגיע לשלב זה. המטרה מקדשת את האמצעים. 

להצלחת הג'יהאד צריך מצב יוצא דופן שטרם נוצר. למשל משבר עולמי גדול, מנהיג כריזמטי.

 

ג'יהאד – Wikipedia

מאמר: מהו ג'יהאד

רשומות ישנות יותר

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 25 שכבר עוקבים אחריו