גם באנגליה, בדומה לארצות יבשת אירופה, קמו תיאולוגים והוגי דעות שהתנגדו לכנסייה הקתולית השולטת ושאפו לשינויים מסוימים. כבר הזכרנו את ג'ון ויקליף, שתרגם בסוף המאה ה-14 את התנ"ך לאנגלית ומבחינות רבות הקדים את מרטין לותר בהעלאת הדרישה לתיקונים שונים (ראיית כתבי הקודש כמקור יחיד של הדת הנוצרית, הדרישה לביטול ההירארכיה הכנסייתית וכלו').

בראשית המאה ה-16 התחילו לחדור לאנגליה דעותיו של מרטין לותר וגם של רפורמטורים אחרים, משום כך ראה המלך הנרי השמיני צורך להוציא איסור על פעילות דתית כנ"ל. בגלל עמדתו למען הדת הקתולית העניק לו האפיפיור את התואר של "מגן האמונה", (תואר זה עדיין נשמר למלכי אנגליה, אף על פי שמזמן כבר לא מכירים באפיפיור).

ניתוק היחסים בין הכנסייה האנגלית ורומא בא מסיבות שלא היו תלויות בהשפעת תנועת הרפורמציה.

שם הכנסייה על שם המדינה. גם זו היא תולדה של הזרם הרפורמי בכנסייה קתולית. זהו למעשה הפיצול השלישי בעולם המערבי. כל המדינה תצטרך ללכת עם הרפורמה. הדבר מתחיל כאשר אנגליה וצרפת מתחילות להגדיר את עצמן מבחינה לאומית, שלטון ריכוזי.

המלך הנרי ה-8 מהמאה ה-16 הוא זה שעומד בראשה של אנגליה בעת הפיצול השלישי. במשך כמה עשרות שנים יש באנגליה מלחמה בין שושלות של בתי מלוכה שונים. המלחמה כונתה "מלחמת השושנים" אשר התרחשה בין השנים 1455-1485. לכל בית מלוכה היה כאמור סמל שצורתו שושנה ואשר נרקם על בגדיהם ועל כל כלי המלחמה שלהם.

בית מלוכה אחד נקרא יורק HAUSE OF YORK, סמלו היה שושנה לבנה. בית המלוכה השני נקרא לנקסטר LANCASTER וסמלו היה שושנה אדומה. שני בתי המלוכה נלחמו לאורך זמן רב, אנגליה נקלעת למצב קשה ביותר עד כדי מצוקה אמיתית, מצוקה כלכלית ומצוקה שלטונית שלא היה ברור לאן הוא יוביל. עד אשר בתום מלחמת השושנים נוצר איחוד בין שני בתי המלוכה ומוקמת שושלת חדשה שתקרא: TUDOR ROSE (מלכת אנגליה שייכת לבית מלוכה זה).

על מנת ליצור את האיחוד יש צורך בחתונה בין שני בתי המלוכה וכך בשנת 1486 הנרי ה-8 נושא את אליזבת מיורק ומייסד את השושלת החדשה.

הנרי ה-8: 1491-1547 הוא מקבל על מגש של כסף את הממלכה המאוחדת. הנסיבות שבהן נוצרה הכנסייה האנגליקנית איננה סיבה תיאולוגית כי אם סיבות פוליטיות ורומנטיות. הנרי הוא קתולי אדוק, מסכים עם כל מה שיש בכנסייה הקתולית ואף כותב חיבור בשם "בזכות שבעת הסקרמנטים". (רוצה לומר שהוא מקבל וחיי על פי כל התכתיבים האפיפיורים למיניהם).

נוסף לכך הוא זקוק לכסף וליציבות. אביו אמנם ייסד את השושלת החדשה אך למלחמת שלושים השנים הייתה השפעה ארוכת טווח. נוצרו בעיות כלכליות קשות והעם עדיין לא מרגיש את היציבות של בתי המלוכה. הוא צריך לתקן את כל אשר אבותיו קלקלו במלחמה הארוכה.

נשוי לקתרינה מארגון (בתם של פרדיננד ואיזבלה, מלכי ספרד, היא גם דודתו של קארל ה-5 שבאותם שנים הוא קיסר גרמניה. היא בעלת קשרים רציניים עם בתי מלוכה שונים, ספרד, גרמניה, אנגליה) לזוג המלכותי אין בן שכן קתרינה לא ילדה בנים זכרים ולכן אין להנרי בן יורש מקתרינה. הנרי ה-8 מאוד אוהב את קתרינה אך הוא גם אוהב את פילגשו אן/אנה בוליין (אן של אלף השנים – סרט).

הנרי פונה לאפיפיור לבקשת ביטול הנישואין שכן הוא התחתן בסקרמנט בכנסייה והוא קתולי מה שמאוד מקשה עליו את הגירושין. לפי דעתו של המלך, היתה סיבה לביטול זה, מאחר שקטרינה היתה אלמנת אחיו ארתור, ונישואי המלך עם מי שהיתה גיסתו, היו בניגוד לחוק הדתי. האפיפיור באותה תקופה הוא קלמנס ה-7, נחשב לאפיפיור חלש. ידוע שהוא מוכפף לקיסר הגרמני ומבקש את אישורו על כל פעולה שהוא מבקש לבצע. קתרינה היא דודתו של הקיסר אשר שולט באפיפיור. קרל ה-5, אשר במשך שנים רבות הגן על עמדת הכנסייה וראה בדת הקתולית גורם לליכוד מדינתו. תשובתו של האפיפיור מאוד נחרצת. הוא מתנגד בתוקף. הוא אף מאיים בחרם על המשך כהונתו אם רק יעז לפגע בקתרינה.

בחצרו של הנרי ה-8 מסתובבים יועצים חדורי רעיונות פרוטסטנטיים שעולים בגרמניה וצרפת והם מבינים שזז משהו בעולם הקתולי. הם סופגים את הרעיונות הפרוטסטנטיים הם יודעים מה עומד ביסודם ומה אפשר לעשות עם המדינה ברגע שמשנים את הכיוון שלה ממדינה קתולית למדינה שאיננה קתולית ועל אחת כמה לפרוטסטנטית. הם מייעצים לו כך:

להתנתק מהאפיפיור ובכך ישיג שני דברים חשובים: א) לא יצטרך לבקש את רשות האפיפיור להתגרש. ב) ברגע שהוא יתנתק מהאפיפיור יוכל לבטל את כל המנזרים שכן בעולם הפרוטסטנטי אין אליטה ולכן הנזירות לא נחוצה. ברגע שיבטל את המנזרים יוכל להלאים את כל רכושם (מחזיקים באדמות רבות, הם העשירים של אירופה ובעלי כלכלה חזקה) עם הלאמת המנזרים יוכל לפתור את כל בעיותיה הכלכליות של אנגליה.

בשנת 1534, זוהי שנה קשה להנרי ה-8. הוא מתנתק מהאפיפיור ומרומא. הוא מחוקק שני חוקים חדשים: א) חוק הירושה. ב) חוק העליונות ובה הוא קובע כי מלך אנגליה הוא ראש הכנסייה.

מעשה זה לא היה מלווה בהתחלה ברפורמות מרחיקות לכת בשטח הדת, ואם הוכנסו שינויים נעשה הדבר בזהירות. בין הצעדים שבהם נקט היה מינויו של תומס קרנמר  לארכיהגמון של קנטרבורי, כיוון שהנ"ל היה מוכן לשרת את המלך כרצונו. קרנמר הכניס שינויים אחדים בשטח הדת המקובלת עד אז באנגליה. ראשית, הוא קבע את חובת קריאת התנ"ך והברית החדשה בכנסיות בשפה האנגלית. נוסף לזה יזם יחד עם תיאולוגים אחרים את קביעת "39 העקרונות של האמונה" והיה בין אלה שחיברו את ספר התפילות שתפש את המקום העיקרי בפולחן האנגליקני. תהליך הרפורמה המשיך בקצב מתון בימי שלטון המלכה אליזבת.

הנ"ל התנגדה מצד אחד לדת הקתולית, אולם מצד שני, דחתה גם את הרפורמה הפרוטסטנטית לפי הצורות הקיצוניות של מרטין לותר, ג'אן קלווין ואחרים. היא בחרה את הדרך האמצעית בין שני הזרמים, המסמלת עד היום את הכנסייה האנגליקנית. בעקרונות הדת קרובה הכנסייה האנגליקנית לרוח הפרוטסטנטים, אולם, לעומת זאת, שומרת על כמה מתוך הצורות החיצוניות המקובלות אצל הקתולים.

באנגליה נקראה הכנסייה הפרוטסטנטית שהוקמה ע"פ התפישה הלותראנית בשם הכנסייה האנגליקנית.

בדומה להשקפה הפרוטסטנטית מייחסת הכנסייה האנגליקנית חשיבות רבה לכתבי הקודש, המכילים, על פי סברתם, את כל הדרוש לישועה (salvation). לעומת זאת, נשארה הכנסייה האנגליקנית "אפיסקופלית", מאחר שהיא מכירה, בדומה לקתוליות, בחשיבותם של ההגמונים, הנחשבים כיורשי השליחים. בהתאם לכך, אין להפסיק את השרשרת המקשרת את בעלי המשרה הנ"ל במשך הדורות מאז ייסוד הנצרות.

לפי ההשקפה האנגליקנית, הכנסייה באנגליה היא הכנסייה הקתולית האמיתית, מאחר שהיא עברה תהליך של טיהור, במטרה לחזור לרוחה הנכונה והמקורית של הנצרות. צעד חשוב בהתפתחות הכנסייה האנגליקנית היה בהתחלת המאה ה-17 התרגום של התנ"ך ושל הברית החדשה (the kings james version), בתרגום זה משתמשים עד היום.

בכנסייה האנגליקנית עצמה קיימים כיום זרמים אחדים: האנגלו-קתולים, שהם קרובים לקתולים מבחינת תורתם וה- Evangelicals, שהם יותר קרובים לתורת הפרוטסטנטים. כן קיימת ה-High Curch, שהוא הזרם הקרוב לכנסייה הקתולית מבחינת הפולחן וה-Low Curch  הרחוקה יותר מפולחן זה.

בסמכות המלך למנות או לאשר הגמונים על ידי הרשימה שהוצעה לו על ידי ראש הממשלה. במלים אחרות, השיטה באנגליה היא הדוגמה של אותו היחס בין דת ומדינה הנקרא "ציזארופאפיזם". הכנסייה האנגליקנית נותנת לשלטונות האזרחיים סמכויות גדולות בענייני דת. שני הארכיהגמונים של קנטרבורי ושל יורק יושבים בבית הלורדים וכמו כן גם עשרים וארבעה הגמונים אחרים.

הכנסייה האנגליקנית התפשטה בכל המושבות שאליהן הגיע השלטון הבריטי, באותם המקומות אורגנה הכנסייה על בסיס עצמאי, כאשר הפכו המושבות לדומיניונים או לארצות ריבוניות.  בארצות הריבוניות,כגון ארצות הברית, נקראה הכנסייה האנגליקנית: אפיסקופלית (Episcopalian Church).

הכנסיות האנגליקניות והאפיסקופליות מקיימות ביניהן קשר רעיוני במסגרת הanglican Comunion, שנשיאה הוא הארכיהגמון של קנטרבורי. כל ההגמונים, שמספרם הגיע ליותר משלוש מאות, מתכנסים בדרך כלל כל עשר שנים לוועידה הנקראת lambeth Conference , וכנשיא משמש הארכיהגמון של קנטרבורי.

לכנסייה האנגליקנית או האפיסקופלית כ 42 מיליון מאמינים בעולם. מספר די גדול שרק הולך וגדל כל הזמן. הם מצליחים להגדיל את קהל מאמיניהם לעומת הקתולים והאורתודוקסים.

 

מודעות פרסומת