התפילה היא האמצעי הראשוני. בעולם הקתולי ובעולם האורתודוכסי והפרוטסטנטי ישנן תפילות ומחרוזת תפילה = רוזרי, תפילת האדון.

תפילת האדון, המכונה גם תפילת אבינו שבשמים, היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים הנוצריים. היא נקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לישו עצמו ("האדון" בפי הנוצרים), ומשום שהיא פותחת במילים "אבינו שבשמים". התפילה מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה. מתי (6:9-13) ולוקס (11:2-4).

התפילה מוכרת גם בכינויה הלטיני "פּאטֶר נוֹסְטֶר" (Pater Noster) על פי שתי המילים הראשונות בנוסחה הלטיני.

הנוסח בבשורה על פי מתי: "לכן כה תתפללו: אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך ייעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ. את לחם חוקנו תן לנו היום, ומחל לנו על חובותינו כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו. ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אםתחלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן."

הנוסח בבשורה על פי לוקס: "ויאמר אליהם כי תתפּללו אמרו:  אבינו, יתקדש שמך, תבוא מלכותך. את לחם חוקנו תן לנו יום-יום, ומחל נא על חטאתנו כימוחלים גם אנחנו לכל החייב לנו. ואל תביאנו לידי ניסיון".

הבדל מרכזי בין שתי הגרסאות הוא השימוש במילה "חובותינו" בבשורה על פי מתי, לעומת המילה "חטאתינו" בבשורה על פי לוקס. יש המפרשים את המילה "הרע" כמתייחסת לשטן, על פי הסיפור בברית החדשה על השטן שבא לנסות את ישו.

כנסיית אבינו שבשמים בירושלים, שעל קירותיה תפילת האדון ב- 143 לשונות, מצוירת על אריחי קרמיקה ארמניים.

על פי הברית החדשה, ישו הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות:  "ואתה כי תתפלל, בוא בחדרך וסגור דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר" (מתי, 6:6).

לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות התוכן של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.

יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת הקדיש ביהדות.

 

Advertisements