בהתחלה של היסטוריה הנוצרית ניתן לחלק אותה לתקופות. התקופה הראשונה היא היהודית. התקופה השניה מתחילה עם פאולוס ומגיעה עד קונסטנטינוס ונקראת תקופת ההלניסטית או יוונית. משנת 64 עד שנת 312. קיימים אנשים שקוראים את התקופה השניה הפטריסטית כי אז התגבשו את תורותיהם של אבות הכנסייה. זו תקופה מעבר בין הצד היהודי לצד הלטיני-רומי.

הנוצרות היה בהתחלה דת של מקרה. ההתנהגות, התפשטות, התנחלות שלה בלבבות ורגשות של בני אירופה במאות הראשונות של התקופה הנוצרית, היו בה אלמנטים מעשיים אבל היה יד המקרה כאשר הקיסר הרומי קונסטנטינוס התנצר וכך, באופן דרמטי, עשה המהפך של תולדותיה של הנצרות. מדוע הקיסר קונסטנטינוס התנצר? מעולם לא היה מעשה אחד כמו ההתנצרות של קונסטנטינוס שהשפיע בצורה כל כך דרמטי בהיסטוריה האנושות. תמיד מחפשים רציונליזם. אברהם אבינו עשה את אמונה לאלוהים ללא מטריאליסטית. לפי הרמב"ם אדם שעובד אלוהי שיש לו צורה כלשהי איננו אדם חופשי. אם אדם נותן לאלוהים דימוי ארצי או אנושי אז הוא אינו יודע מה זה אלוהים.

 

מפאולוס עד קונסטנטינוס

פאולוס זורע את הזרעים הראשונים בקהילות הנוצריות. מספר היהודים באותה עת היו ארבע מיליון כאשר מספר התושבים באימפריה הרומי היו כארבעים מיליון. מספר הנוצרים בשנת המאה היו בסה"כ מאה אלף אנשים, מיעוט מאוד קטנה, והדת הנוצרית הייתה דת נרדפת ע"י היהדות וגם ע"י האימפריה הרומית למרות שהיא נתנה חופש דתי מאוד גדול. אבל הרומים, אחרי קיסר אוגוסטוס לפני הספירה הנוצרית, דרשו את הפולחן פונטיפקס מקסימוס, (לטינית: Pontifex Maximus), היה הכוהן שעמד בראש חבר הכוהנים של הפונטיפקס והיה איש הדת החשוב ביותר ברומא העתיקה. לאחר התנצרות האימפריה התואר עבר לידי האפיפיור. למרות הפתיחות של האימפריה הרומית הנצרות סופגת רדיפות משום שהנצרות נחשבה דת חתרנית, אנטי חברתית וממסדי, דת מיסיונרית בעלת אמונות טפלות. 

כיצד הנצרות מתייחסת ליהדות ולעמה? היא הייתה בעלת אופי אפולוגטי (הגנה אינטלקטואלית על עמדה דתית, אמונית, או עקרונית). מכיוון שהעולם הרומי חשד מדברים חדשים, איום ההרמוניה ועל האימפריה, היא הייתה צריכה להציג את עצמה כסוג של יהדות על מנת לומר שהיא לא מביאה דבר חדש אבל אבות הכנסייה אומרים שהיא אינה יהדות כמו שהיא מובנת ליהודים. לתפישה יש שתי סיבות: להיראות כוותיקים מצד אחד אבל גם להיראות כחדשנים מצד אחר. הנצרות משכה הרבה אנשים ממעמדות נמוכים ובעיקר עבדים. הנצרות הבטיחה לאותם מעמדות את הגאולה, אם לא בעולם הזה אז לפחות בעולם הבא. פאולוס אמר כאשר יגיע המשיח לא יהיה הבדל בין איש לאישה, בין יהודי וגוי, בין יושב עיר או כפר אלא שיוון מוחלט. אף על פי כן הנוצרים נרדפים, הורגים אותם בכיכרות, נצלבים והופכים למרטירים. הנצרות מציגה את העצמה כזרם יהודי שאיננו כבר יהודי משום שהוא מייצג את היהדות האמיתית, או במילים אחרות היהדות כבר לא קיימת. כך פונים לגויים ומושכים אותם כאשר במקום יהדות נותנים או מסבירים על עקרונות הנצרות. מעשה שיווקי מתוחכם ומעניין כי אין מצוות יותר. נותנים פרשנות חדשה ולתת ליהדות אופי אחר. הנוצרים נתפסו בחברה הרומי כאנשים מוזרים, לא חברתיים. הנצרות בתחילת דרכה הייתה אחת מן הכיתות המסתורין באותה עת כמו גנוסטיים, זורואסטריים, …. הרעיון של מועדון שהוא כת סגורה שמאוד קשה להתקבל אליה ואחר כך גם קשה לצאת ממנה. כת שדורשת תהליכי הסתגלות, עמידת בסטנדרטים, אורך חיים מסוימים. כך הנצרות הייתה כת מסתורין שמשכה הרבה אנשים באותה תקופה. בתוך הקטקומבות צומחת דת בתוך חברה קפיטליסטית עוינת כשאר שאנשיה רואים את עצמם כאנשים נבחרים וטובים ותמיד הם סובלים. לכן לפעמים ראו את הסבל והייסורים בתוך הבנה ואהבה גדולה.

כל הבסיס היה קיים אבל הוא לא יכול להתקיים אם לא מגשימים אותו. לכן היה צריך לבוא קונסטנטינוס ולתת את החותמת.

בתוך העולם הרומי נכנסת תיאוריה ושיטת מחשבה שתהלך ותתגבר ותחזק שנקראת נאופלטוניזם, גישה במתבססת על הרעיון של אפלטון, תפישה אינטלקטואלית ורעיונית שאומרת שקיימת אלוהות שהיא איננה גופנית, פיזי או מטריאלית…

מבוססת על שלוש ישויות: ה"אחד", האינטלקט והנשמה. כל ישות נגזרת מהישויות שקודמות לה והקיום של כל ישות תלוי בישות גבוהה ממנה. הנשמות שואפות לחזור לאחד דרך האינטלקט. נוצרים רבים גם הושפעו מהנאופלטוניזם, וביניהם אבות כנסייהכמו אוגוסטינוס. האדם יכול לעלות מדרגות רוחניות, התרחקות מן העולם המטריאליסטי ולהתקדם לעבר רעיון של בורא, יוצר. הנאופלטוניזם אולי זה השלב הביניים שאירופה הייתה צריכה לעבור כדי להתנצר אחר כך ולהיות מונוטאיסטית לפחות בתפישה הנוצרית. ניתן לראות שעולם הרומי באותה תקופה היה חסר משהו לאנשים באופן אינטלקטואלי. הדת הרומי לא נתנה, למרות האלילים הרבים שלה, משהו יותר מתוחכם, פחות מטריאלי ויותר רוחני.

 חיבור בין אפלטון ואריסטו. אפלטון אומר שהכול נמצא באופן היררכי באספרה עליונה ואריסטו אומר אדם יכול להגשים את עצמו ולעלות את המדרגות. להשתמש בשכל האדם על מנת להגיע לאספרות העליונות.

נאופלטוניזם – Wikipedia

יש בסיס שמאפשר, בכל זאת, לקבל את הנצרות אבל עדין לא הייתה הכרעה.

הרקע המיתולוגית. הנצרות קמה כאשר היא עומדת על יסודות של אל שנמצא באספרה עליונה, אותו אל יורד ארצה, נצלב ונקבר, ואחר כך קם לתחייה. במיתולוגיה המצרית יש סיפור על איזיס ואוזיריס.

איזיס (Isis) הוא שמה היווני של האלה המצרית אסת: אלת האמהות, הפריון והטבע. במיתולוגיה המצרית, איזיס הייתה אחותו ואשתו של אוזיריס, אחותו של סת ואמו של הורוס. על פי הסיפור, סת הרג את אוזיריס וביתר את גופו ואיזיס אספה את חלקי גופתו, איחדה אותם וחנטה את הגופה, ובכך יצרה את המומיה הראשונה. היא קברה אותה בסתר והגנה עליה בעזרת לחשים רבי עוצמה. כאשר פרשה את כנפי הציפור שלה מעל גופתו של אוזיריס, הוא קם לתחייה.

פלוטו, אל השאול במיתולוגיה הרומית. מזוהה עם אל השאול הרומי הקדום אורקוס, ומקבילו של האדס – אל השאול במיתולוגיה היוונית.

השאול היוונית נמצאת במרכז כדור הארץ (מביטוי זה לא ברור אם הכוונה לאמצע הארץ השטוחה, או לבטן האדמה המעוגלת). תיאורה של השאול היוונית דומה בעיקרו לזה של השאול השומרית/בבלית: היא מחוברת לפני האדמה על ידי מנהרות ומערות, ונהרות שונים מובילים אליה, כולל נהר הסטיקס הנודע. במבוא לשאול הזאת נמצא "החורש של פרספוני", ובו צומחים עצי מוות כמו צפצפות שחורות וערבות עקרות. הסיפור היווני על פרספוני ודמטר דומה להפליא לסיפור הבבלי על תמוז ואישתר: האדס מלך השאול חטף את הנערה הצעירה, ולאחר מאורעות רבים הגיע להסכמה עם אמה דמטר שמחצית השנה היא תבלה אצלו ומחציתה אצל אמה. כלומר, חצי שנה מעל פני הקרקע וחצי שנה מתחתיה. כינויה של פרספוני החטופה היה קורה, כלומר "נערה", והיא מסמלת את הצמחייה הצעירה ובעיקר את הדגן הירוק, הצומח מהאדמה לאחר היעלמו ממנה למשך תקופה מסוימת של מוות.

אם לנתח את המיתוס המורכב הזה מבחינה סמליותו, סביר להניח כי בתחילה הייתה זו דמטר בדמותה הבוגרת כאלת האדמה ומלכת השאול פרספוני, שלה נישא האל הכובש האדס; האלה הצעירה, הייתה אחראית על הצמיחה והלבלוב שעל פני האדמה. נראה שזהו המיתוס הבסיסי שעל בסיס הפולחן הקשור בו נבנו כל יתר המיתוסים שבאו אחריו.

מאמר: שליטי העולם התחתון

ניתן לראות גם כאן תשתית מיתולוגית פגאנית שהנצרות משתמשת בה.

ללא החלטת ההתנצרות של קונסטנטינוס, כל ההסברים האלו לא היו רלוונטיים. ביום 28/10/312 מהפך קונסטנטינוס מחליט לקחת את ישו לפטרונו. הרקע ההחלטה הבלתי מוסברת ורציונאלית של קונסטנטינוס. משנת 258 האימפריה הרומית שהייתה בלתי מנוצחת מתחילה להפסיד. האויבים של האימפריה הרומית היו הפרסים במזרח והגרמנים בצפון. היה קו ביצורי והשבטים הגרמנים לא היו יכולים לרדת דרום ממנו. איכות של הצבא ומפקדים יורדים. הצבא הייתה הדבר המרכזי בקיסרות הרומי, הייתה סוג של מונרכיה צבאית. כל הפריפריה של האימפריה הייתה פגאני. המילה פגאני אינה קשורה לעובדי אלליים בתחילת דרכו של המושג, היו אומרים פגאני שאנשים שגרים בכפרים. כאשר הנצרות עשתה תעמולה אז עשתה פרופגנדה, הלכה לאלו שגרים בכפר. פגה בלטינית פירושו דבר קבוע, קבוע כמו החקלאי שהוא צמוד לקרקע. מכאן גם המילה Page שהוא המספר הקבוע של העמוד, הוא לא משתנה.

על מנת לשפר את השלטון באימפריה הרומית החליטו ללכת על רעיון של רוטציה של שליטים. שולטים כמה במקביל ומתחלפים בתוך הסכמה. כתוצאה משיטת הרוטציה והספדים באימפריה נכנסה מערכת הפוליטית ברומה במצוקה. בשנת 312 הגיעו שני טוענים לכתר, שמו האחד קונסטנטינוס והשני מקסנטיוס. קונסטנטינוס נולד באנגליה ועשה את המעבר דרך צרפת לרומה עם הצבא שלו וברומה שלט מקסנטיוס.

ערב הקרב קונסטנטינוס מחליט לקבל את ישו, קריסטוס. ע"פ המסורת הנוצרית באותו ערב ראה קונסטנטינוס בשמיים איזה סימן זוהר בשמים, את סימן של הקריסטוגרמה, ארבע אותיות יווניות שנותנות את מהותו של ישו.

X =  chi = חִי
P = rho = רוׁ

כתובות אחת על השניה, אלו שתי האותיות הראשונות במילה "כריסטוֹס", או "משיח" ביוונית (Χριστός). ראשי תיבות של ישו. הוא אחד הסמלים הנוצריים העתיקים, ונעשה בו שימוש נרחב בכנסייה הקתולית עד ימינו.

Λ  = אלפה  = האות הראשונה בלטינית    אני הייתה בהתחלה (בריאה).
W = אומגה = האות האחרונה בלטינית    ואני אהיה גם ב(אחרית הימים) סוף.

קונסטנטינוס שמע קול הקוראת "In hoc signo vinces" – "בסימן זה תנצח". עוד באותו לילה הוא מחליט ללכת עם ההתגלות הזו ואולי בזכות זה לנצח את הקרב. הוא מצווה על חייליו לחרוט את צורת הסימן שראה על המגינים שלהם, הוא יוצא לקרב ואמנם הוא מנצח.

הסימן השפיע לקונסטנטינוס להתנצר. לאחר מכן הפך את הסמל לסמלה הרשמי של האימפריה הרומית. הוא החליט להתנצר באופן פנימי והחיילים לא הבינו מה הוא עושה. הצבא הרומי היה פגאני עם הרבה אלילים ואמונות טפלות. כל גדוד היה אל נפרד משלו. קונסטנטינוס אמין שבזכות הסימן היה ניתן לנצח.

בשנת 313 הוא מזמין את וילקיניוס ,השליט של החלק המזרחי באימפריה הרומית . מזמין אותו אליו למילנו ושם שניהם חותמים על צו מילנו, "אידיקט מילנו" הצו הזה אומר שמרגע חתימת המסמך יש באימפריה הרומית חרות פולחן לכול.

313 לספירה: הנצרות דת מוכרת ! 

מותר להציג אמונות שונות, מותר להציג פולחן שונה, מותר בעצם להציג אופציות בנוסף לפגאניות ובנוסף לקורבן לקיסר ובנוסף להפיכת הקיסר לאלוהים לאחר מותו – ישנן אופציות שהאימפריה הרומית מוכנה לקבל. הוא בעצם מכריז שמעתה גם הנצרות היא דת מוכרת ואין יותר מרטירים.

גשר הניצחון של קונסטנטינוס ברומה

הקשת, אשר נחנכה בשנת 315 לספירה, הוקמה כדי לציין את הניצחון של קונסטנטינוס על מקסנטיוס בקרב הגשר המילוויאני (Battle of Milvian Bridge) ב-28 באוקטובר, שנת 312 לספירה. בעקבות ניצחון זה, הושלמה השתלטותו של קונסטנטינוס על הקיסרות הרומית, שלטון אשר החליף את שלטון הטטררכים.

בין השנים 313-325 ישנה פריחה והפצה של הנצרות. מתחילים להצהיר בציבור על האמונה. בארץ ישראל זוהי למעשה התקופה הביזנטית. בשנת 324 קונסטנטינוס במערב וולקיניוס במזרח צריכים בעצם לאשר את האדיקט מילנו. אך לקונסטנטינוס יש תאבון גדול, הוא רוצה להפוך להיות השליט הכולל של האימפריה הרומית עם התאוצה של אימוץ הדת החדשה.  בשנה זו הוא יערוך עוד קרב והפעם כנגד שליט המזרח, וילקיניוס וקונסטנטינוס מביס אותו בקרב. בשנת 325 קונסטנטינוס הופך לקיסר יחיד באימפריה הרומית, גם במזרח וגם במערב. מרגע שקונסטנטינוס הוא השליט היחיד באימפריה הוא מכריז שהנצרות היא דת מועדפת והיא מקבלת יתרון על פני הדתות האחרות.  

קונסטנטינוס הבין שאינו יכול להישאר ברומה בגלל הלחץ של השבטים הגרמנים. בשנת 330 הולך מזרח ובונה עיר שנקראת על שמו, קונסטנטינופוליס. המקום הופך למרכז האימפריה הרומי בצורתה היוונית, ביזנטיון. הוא הבין שאם לא מוותר על חצי אז בסופו אלול להפסיד הכול. כך קונסטנטינוס מנצר את כל האימפריה, מפצל אותה בשניים חלקים, מזרח ומערב ובסוף הולך למזרח. בשנת 410 השבטים גרמנים השתלטו על רומה. האם קונסטנטינוס תכנן מראש את הפיצול? אולי רק ארחי האיחוד של האימפריה הבין שאינו יכול להישאר ברומא?

מרגע שהוא מכריז על הנצרות כדת מועדפת הוא אומר אני הקיסר, אני דואג לא רק לשלומם החומרי של נתיני, אני לא רק איש קרבות, לא רק מפתח כבישים וכול' . אני גם דואג לשלומם הרוחני של נתיני. ואם הנצרות היא דת מועדפת אזי כולם צריכים להתאחד סביב הנצרות. שכן הוא שומע שמסביב אנשים שונים בדת החדשה הזו אומרים דברים שונים ולא אחידים, הוא שומע שבישוף ירושלים אומר כך ובישוף מאנטיוכיה אומר הפוך ובישוף מצריים חושב אחרת ולמעשה אין אחדות. הוא חושב שצריך להיות נוסח אחיד לכל המאמינים ושיהיה מקובל על כולם.

קונסטנטינוס אומנם אינו איש דת, אך ברור לו שאם הוא רוצה לאחד את כולם עליו לכנס את כל האנשים החשובים, לאסוף את כל הבישופים ואת כל חכמי הדת הפזורים ברחבי האימפריה (במזרח ובמערב) על מנת להתדיין ולקבל החלטה אחידה. הוא מבקש אותם לצאת בהצהרה מוסכמת על כולם (המסורת מספרת שהגיעו 318 בישופים וביניהם גם אאוזביוס שהיה בישוף קיסריה).

בשנת 325 נכנס ועידת ניקיאה. מכיוון שקונסטנטינוס הוא הקיסר ומכיוון שהוא רוצה לתת את החותם הזה שהנצרות היא הדת הרשמית הוא מעמיד את עצמו כיושב ראש הדיונים בוועידה.

אומר קונסטניטינוס: הקיסר למעשה אחראי לשלמות הכנסייה. קונסטניטינוס מבין שהכנסייה יכולה להפוך לכוח מאחד ברחבי האימפריה ! שכן אם יתקבל נוסח אחיד ומוסכם אזי כולם יכנסו תחת לאותה מטריה.

הקיסר הופך להיות למעשה מגן הכנסייה ואדונה, הוא נוקט צעדים למען הכנסייה (בעתיד גם יוסטיניאנוס ירצה להידמות כמי שהוא מגן האמונה ולכן הוא יבנה בצורה מגלומנית את הכנסיות הגדולות והמרשימות).

הוא מעמיד לרשות הכנסייה כספים רבים, הוא מפתח מוסדות לימוד, מפתח מנהיגים ועוד. עד המאה ה-6 עוד המשיכו להיות פגאנים והם מנסים לנצר את כולם והתהליך הוא איטי וקשה, זהו תהליך איטי והדרגתי. יחד עם זאת המקומות שבהם הנצרות מתפשטת במהירות יחסית הם בצבא, במינהל ,באוכלוסיה הכפרית (אוכלוסיה חלשה ומרגע שהקיסר אומר שהנצרות דת מועדפת הם מבינים שכאשר ישו מדבר על האוכלוסיות החלשות ועל העניים הוא כנראה מדבר עליהם ולכן הם פונים לנצרות).

הלנה ומסעה לארץ הקודש: 6 – 325 (לאחר ועידת ניקאה). הונה ארבעה כנסיות ראשונות: א) כנסיית המולד בבית לחם. ב) כנסיית הקבר. התחייה בירושלים. ג) כנסיית האלאונה על הר הזיתים (מכריזה שהיא מנציחה את כל האירועים שקרו על הר הזיתים לישו). ד) כנסייה באלוני ממרא (מה לאלוני ממרא ולישו? טוענת שאירוע הבשורה של המלאך גבריאל למרים. היא אומרת שזו בעצם הגשמה של תכנית אלוהית אשר התחילה בבשורה לאברהם ושרה באלוני ממרא).

"הצלב האמיתי" = הצלב עליו נצלב ישו. נמצא על ידי הלנה (אאוזביוס מספר לנו שכאשר הדריאנוס רצה למחוק את הזכר של הקבוצה החדשה הזאת שמתגבשת אצל הנוצרים, את זכר הצליבה שמוות מכפר ולכן הוא מכסה את סלע הגולגותא עד ראשו של הסלע וכאשר הלנה מגיעה ורוצה לבנות את הכנסייה, היא צריכה למצוא את המקום של הצליבה והיא כביכול מוצאת במקום שלושה צלבים. שכן יחד עם ישו נצלבו עוד שני הגנבים, ולכן היא הולכת בתהלוכת מתים והצלב האמיתי מחייה את האדם ואז היא מכריזה שאכן נמצא הצלב האמיתי עליו נצלב ישו.

 

מדוע קונסטנטינוס בוחר בישו?

שתי תיאוריות. א) ידיעתו וצפייתו במה שקורה באופן פוליטי. הוא יודע שצריך לצאת מרומה וברגע במתיישב במקום חדש אז בפועל מקים מדינה חדשה, לכן גם מחליט שבמדינה תהיה דת חדשה. קונסטנטינוס מקים את קונסטנטינופוליס בצורתה הביזנטית על מנת שהוא יעמוד וינהיג את הדת החדשה. הנצרות היא התוך החדש, התרבותי, רעיוני של מדינה ומלכות חדשה. אופורטוניזם פוליטי. ב) הייתה החלטה אישית, פנימית של איש אחד. באותה תקופה לא הייתה משאל עם, לא שאלו לאנשים מה הם רוצים וצריכים. זה גם גרם, כמובן, את התנצרותו של יתר האוכלוסייה. עניין פסיכולוגי.

קיימות שאילות נוספות כמו האם היו נוצרים בתוך הצבא באומי ובעקר בצבא של מקסנטיוס? התהליך לוקח הרבה שנים. אומרים שקונסטנטינוס העמיד פנים כמו אל המיתולוגי ינוס, אל הדלתות. ממנו מגיע החודש ינואר כי הוא סוגר שנה ומתחיל שנה חדשה. הוא היה נוצרי מבפנים אבל ידע שאינו יכול לנצר את כולם בבת אחת. הוא ניצל את המגדים שלו ע"י הצעות כספיות מאוד טובות עבורם. הגיוס לא היה דבר מעשה התנדבותי אלא כפוי. מאזורים מסוימים היו לוקחים אנשים והופכים אותם לגדוד. בדרך כלל מאורגנים ע"י אנשים בעל שליטה באזור, פאודלים, והיו הקשר בין השלטון והחיילים עצמם. לכן כאשר קונסטנטינוס מוצא דרך למשוך את האנשים האלו אל תוך הנצרות אז אחריהם הלכו החיילים. כאשר הצבא הרומי הלכה והתנצרה אז גם הביורוקרטיה הרומי הלכה והתנצרה. כך באופן שיטתי קונסטנטינוס הצליח הביא את כל האימפריה הרומי אל הנצרות. 

אפה נמצאת את האמת? אולי, כמו הרבה דברים, באמצע. בחר בדת הכי פחות פופולארית. לא הייתה החלטה בהיסטוריה שאישיותו של אדם אחד השפיע כל כך לאנושות. עד קונסטנטינוס הדת הנוצרית הייתה כמו אוניה שמטלטלת בסערות הרוח אבל עם התנצרותו של קונסטנטינוס האוניה הפכה לצ'יף. הנצרות הופכת להיות היורשת של האימפריה הרומית.

בשנת 380 קיסר שנולד בספרד תאודוסיוס הכריז על הפיכת הנצרות מדת נסבלת (Religio licita) לדת רשמית באימפריה הרומית. לקח עוד הרבה שנים עד שנת 1000 לאחר התנצרותה של צארינה ברוסיה אז ניתן לומר שאירופה קיבלה את הנצרות. יש חוקרים שטוענים שעד המהפכה הצרפתית האנשים באירופה לא ממש הבינו מה זה דת ומה זה להיות קתולי.

תהליך הרומיזציה של העולם האירופי, מערבי, לטיני. בתקופה הביניים באירופה המערבי לאומת האזור המזרחי, התהליך היה יותר איטי. במזרח היה יותר מהר מכיוון שהמדינה והשלטון עשו באופן שהנצרות אינה רק דבר דתי אלא גם זהות פוליטי. במערב יצוא שליחים מטעם קונסטנטינוס והכנסיות, כמו כן של אלו שרוצים להביא גאולה וישוה לעולם המתמוטט.

הנצרות נעשתה יורשתה של האימפריה הרומית בתופת הביניים, בתקופה שרומה נופלת ואין מדינה, חוק וסדר, שלטון, דרכים. ניתן לומר בין הגרסאות השונות שתקופת הביניים המתחילה אחרי התנצרותו של קונסטנטינוס ונגמר בשנים של המגפה השחורה, בערך בשנת 1400. ז"א שתקופת הביניים היא מאוד ארוכה. הכנסייה נכנסה לוואקום שהאימפריה הרומית השאירה. בתקופה הפיאודלית, הכלכלית חקלאית שבה החיים היו קצרים, עלובים, מלחמות, מחלות, מגיפות וכולי. האנשים היו עסוקים בהישרדות. רוב אירופה התעסקה ביצור לחם. לא ניתן לייצר לחם אם עובדים לבד לכן המילה Company מגיעה מהמילה Com-Pan . Com זה ביחד, Pan זה לחם.

בתוך חברה חקלאית, שבה אין מספיק כסף ומסחר. הכנסייה נכנסה להיות הגורם הרוחני שנותן את הדיאגנוזה. "זה עונש על החטא הקדמון" אמרו. הכנסייה אמרה שהיא מחליטה לגבי הגאולה. הכנסייה מחזיקה בידיה את הסולם היחיד לגאולתו של הנפש.

אגוסטינוס אמר שני דברים: א) אין לאדם גאולה וישוה מחוץ לכנסייה. היא מחזיקה את המפתחות הגאולה. ב) אוטוריטה הסמכות (כניסייס כאירגון) נמצאת מעל אוטוריטה ההתגלות (כתיבי הקודש). אוטוריטה (מילון):  סמכות, השפעה, זכות הכרעה, שליטה, שררה, שלטון, כוח, מרות, רשות, תוקף.

אני בזכות עצמי אין לי תקווה אלא רק בתוך הקהילה. הכנסייה תהפוך להיות הגורם המתווך. כפי שקורה הרבה פעמים, אם יש מתווך אז גם יש עמלות.

מכתב ששולח האפיפיור לאירלנד לגבי המקדשים הפגאנים. אין צורך להרוס מקדשים אלילים אלא להסב אותם לפולחן האל האמיתי. מהיהדות דרך ההלניזציה הנצרות עברה תהליך של רומניזציה ואולי פגאניזציה.

 

מדוע רדפו את הנוצרים הראשונים?

רדיפות כנגד הנוצרים: המסורת הנוצרית מונה 10 רדיפות (10 מכות):
ימי נרון קיסר 64 – 68.
ימי דומיטיאנוס 81 – 96.
ימי דקיוס 249 – 251.
ימי דיוקלטיאנוס 284 – 303. מהקיסרים המשולים לשטן, בשרשרת זו של קיסרים.

נשאלת השאלה אם היו כל כך הרבה רדיפות אז איך שרדו נוצרים? צריך לשים לב שלא לאורך כל התקופות היו רדיפות. היו קיסרים שהנושא היה קרוב אליהם ואף אפשרו לנוצרים להתכנס והם אכן פעלו בגלוי לעיני השלטונות. המינימליסטיים במחקר טוענים שלא היו כל כך הרבה מרטירים, כמו של כך נדמה, הם פשוט עשו הרבה רעש סביב.

במה האשימו אותם? ברגע שאנשים מסתובבים ומטיפים הטפות דתיות יש לכך משמעות פוליטית. בידוד של האנשים מהכלל.

הנוצרים הראשונים מתנגדים למופעים ציבוריים ולמשחקי זירה. הדבר הוא לרועץ בעיני הרומאים שכן הקיסר מוציא כספים רבים להשקטת ההמונים ומאפשר להם תעסוקה על מנת שלא יהיו עסוקים בדברי רכיל על הקיסר ובני ביתו.

התנגדו לפאר וראוותנות. והרי כל האתרים הרומיים הם פאר אחד גדול, לכן הרומיים טוענים שהם הביאו את הציביליזציה לאזור ולפתע הדבר פסול?

מסרבים לשרת בצבא הרומי. בעיה מאוד קשה שכן הצבא הרומי צריך כל אזרח.

מסרבים ליטול כל חלק בפולחן הרומי האימפריאלי. לא מוכנים להקריב קורבנות של פגאנים, מה שיוצר בעיה מול הברברים הרומיים.

התנגדו לפולחן הקיסר. הרומאים העלו את רמת הקיסרים לדמות אלוהים לאחר מותם.

Nova Res, דבר חדש. הרומאים מעריצים דת אבות ומכיוון שהנצרות היא דת חדשה היא פסולה, שהרי היא לא קיבלה כל אישור לקיומה.

שנאת המין האנושי. ברגע שהנוצרים טענים שהם שונים, שהם מיוחדים בידינו שי את הדבר הנכון ויש לנו את החסד.

מואשמים בקניבליזם. ברגע שהם אוכלים את לחם הקודש והפגאנים שומעים שהנוצרים אוכלים את גוף האדם ולכן משבים אותם לקניבלים.

מואשמים בגילוי עריות. הנוצרים כאשר הם מאחדים בקהילות רצות שמועות שונות על מעשיהם  שכן הקריאה הנוצרית לאחווה.

מואשמים בכישוף. מספרים על ניסים. לוקחים לחם ויין ממלמלים כמה מילים וטוענים שהלחם הוא בשר והיין הוא דם ולכן זה נראה ככישוף.

דת חדשה באופן אוטומטי היא חשודה.

מואשמים בפולחן האימפריה.

המרת פי האלים. אם מתרחשים אסונות אזי מאשימים את הנוצרים שכן הם הכעיסו את האלים והלכו לאל חדש, דת חדשה.

תגובת הנוצרים לרדיפות:

המרטירים = מושא הערצה של הקהילה הנוצרית. הם נותנים את התקווה.

הם מסמלים את הניצחון לאמונה הנוצרית. עובדה שאדם מוכן להקריב את חייו סימן שיש בכך אמת.

ההקרבה מסמלת את הניצחון של הרוח, את הניצחון של האמונה.

התחלה של פולחן למרטירים, עליה לרגל לקבריהם. הדבר אינו חדש בעולם הפגאני שכן שם זה היה די מקובל. המרטיר הופך להיות מי שכבר הגיע לאלוהים ודרכו אפשר לבקש בקשות מאלוהים.

סעודה, תפילה ובקשת כוח בהתחברות למרטיר. מות המרטירים נתפס כמות קדושים.

הליכה בעקבות הצלוב על לא עוול בכפו.

הפצת הנצרות ברחבי האימפריה:

זוהי דת של ערים – באים אל הערים ולא אל הכפרים, ישנן דרכים שניתן להגיע אליהם. ישנה השכלה. העירוניים לאורך כל ההיסטוריה נחשבים לאנשים פתוחים יותר המוכנים לקבל דעות שונות להקשיב ולשמע. מגיע השלום הרומאי – "פקס רומנה" , הדרכים פתוחות יותר ביטחון ותקשורת. הרדיפות אינן רציפות.

קהל היעד: א) יהודים הלניסטיים בתפוצות. ב) פגאניים. ג) נשים ועבדים, סוף סוף יש להם ערך בעולם. גאולה אישית. בראשית הנצרות לנשים היה מעמד מאוד חשוב, הן שימשו בתפקידי כהונה. ד) אנשי האומות המתקרבים ליהדות.

הפצת הנצרות: על אף הרדיפות מספר הנוצרים בעולם הולך וגדל. הערכות: בסוף המאה ה-1 היו כ 10 אלפים נוצרים. בשנת 200 יש כבר 250 אלף. בשנת 300 כאשר הנצרות נרדפת יש כ 3 – 5 מליון מאמינים נוצרים המהווים כעשירית מאוכלוסיית האימפריה.

 

אנשים:

1) קיסר קונסטנטינוס

 

מודעות פרסומת