הדרשה על ההר היא קטע בו מצוטטים דברים שלפי המסופר נשא ישו לפני מאמיניו על ההר המבטאת את עיקרי השקפתו. אין בדרשה אלמנטים נוצרים. יש שני אוונגליונים שמספרים על הדרשה.

הדרשה על ההר היא חלק מרכזי מאוד בבשורה על פי מתי, ובנצרות כולה, שכן היא מכילה עקרונות רבים שהנצרות מושתתת עליהם.

הדרשה היא אחד המקורות הראשונים לתורת האי-אלימות המודרנית.

ההר עליו נשא ישו את הדרשה קרוי בנצרות "הר האושר" לזכר המילה "אַשְרֵי" המתחילה את שמונת הפסוקים הראשונים של דרשת ההר. המסורת הנוצרית המקובלת מזהה את הר האושר עם הר נחום מצפון לים כנרת או הר כורזין, אך יש פרוטסטנטים המזהים את הר האושר עם קרני חיטין.

ישו היה בעל אופי משיחי. הדרשה הייתה בשיא הפעילות שלו והיו מאוד אנשים. הוא משתמש בה אלמנטים יהודים של העולם הפרושי והרבני, כמו כן אלמנטים של נביאים כאשר הוא ראה את עצמו כממשיכו של אותם נביאים גדולים, אליהו, ירמיהו, יאשיהו. ומדבר ברוח של עמוס, דניאל. ההנחה של אותם נביאים הייתה שצריכים להפסיק לבצע הקרבת קורבנות כי המעשים אלו שעושים באופן שיטתי וללא מהות ותוכן אין להם משמעות.

מה עושה דרשת על ההר כל כך חשובה? ישו הוסף בתורה אחת את כל דברי חכמים, מדרשים והגדות, סיפורים ותפישות, משפטים והיגדים שכבר נאמרו ונותן בתורה הזאת משהו שאינו יהודי אלא שהופך את התורה לאוניברסאלי, קוסמופוליטי, גלובלי. תפישה שאומרת שכל אדם צריך להיות אדם טוב ללא קשר לדתו. אין בדרשה דברים נוצרים. יש בה חלק של אבינו שבשמיים שנילקח ממקורות יהודיים.

ישו מוסיף עוד כמה אלמנטים. אנו לאו יודעים אפה למד ישו אבל במבחן התוצאה ניתן לראות בדרשה אלמנטים סוקרטים, אפלטונים וסטואים (המקום הציבורי אשר היוותה הסטואה היה מקום מפגש עבור אנשי העיר וביניהם גם אנשי הרוח. פילוסופים רבים היו מקיימים דיונים ומלמדים את חניכיהם במקומות אלו).

לא ניתן לתאר את הנצרות ללא הפילוסופיה. הנצרות יורשת תפישות פילוסופיות יווניות. סוקרטס הוא הראשון מבין שלושת הפילוסופים: סוקרטס, אפלטון ואריסטו. שנת 400 לפנה"ס, סוקרטס היה סוג של מרטיר (אדם אשר מעשיו מעידים על אמונתו), הוא אמר: אני מוכן למות בעד הדעות ועקרונות שלי, למען הדברים שרואה צדק ומוסר. סוקרטס טען שהמושגים צדק ומוסר הם מוחלטים ומושלמים. מה זה צדק סוקרטי? אני עושה מה שאני עושה ומוכן לשלם את המחיר שלו בלי שאף אחד יכול לאיים עלי או לשקט אותי. אני לא צריך להתקפל ולוותר על הדעות ועקרונות שלי כי יש אמת אחת ויש צדק אחד, וכך גם יש מוחלטות אחת. לכן צריכים להתעלם משיקולי נוחות.

אפלטון מוסיף את הראיון של הפרדה בין חומר ורוח, בין גוף ונפש. ע"פ התפישה אפלטונית הנפש היא נצחית והיא כלואה בתוך הגוף. הגוף הוא הכלא של הנפש. הגוף עסוק בדברים חומריים והוא חולה ושביר. הנפש לעומת זאת שואפת להגיע לאמת ולידיעה. הגוף הוא דבר מעשי ופרגמאטי ולא יכול להיות באותה רמה של הנפש. זה דבר שהנצרות על הזמן שמה דגש.

האלמנט השלישי הוא הסטואה. אסכולה פילוסופית יוונית-רומית. מייסדה, זנון מקיטיון. עיקר עיסוקה של האסכולה היה בחוזק האופי (הטוב) המתבטא במידות טובות ובחולשת האופי (הרוע). תורת מידות פילוסופית אשר שמה דגש על השליטה. הסטואי הוא אדם השולט בעצמו. הסטואי עושה את הדבר הנכון במידה הנכונה במקום הנכון בזמן הנכון. התפישה אומרת שהאדם הוא שלם ומושלם בתוכי. העניין הוא איך לנהל דיאלוג עם הסביבה. אם אני אדם שלם ומושלם אז גם יכול להתמודד נגד כל דבר ודבר, לכן יש עוצמה מאוד גדולה בתוך הסטואיים.

אפלטון אומר: מי אדם חכם ומוסרי? אדם שיודע לשלוט בכוחות שנפש שלו ולהתעלם מהגופניות שלו. ניתן לראות כאן אלמנטים סטואיים. הפילוסופיות היווניות צמודות ומכילות לפעמים חלקים מן האחרות.

לישו היה הצד העברי וגם לקח את הפילוסופיות היווניות.

ניתן לתארך את זמן נשיאת הדרשה לשנת 30 לספירה לערך, אך רבים מהפרשנים האקדמיים גורסים כי הדרשה היא אוסף אמירות מתוך דברי ישו, שאסף מחבר הבשורה, וכי ישו כנראה לא נשא את הדרשה בפועל. האיסיים כתבו מגילה שבה כתובה כמעט אותה הדרשה בקומראן.

ישו רואה את עצמו בתוך שרשרת של נביאים. הוא שם את עצמו כהתגלות של כל מושגי הנבואה היהודית.

אשרי, מתי ה, 3-10

ישו מדבר על העניים. עני מלכות שמיים, עשיר גיהינום. אדם עשיר לא מגיע לגן עדן. יש בנצרות את הפרנציסקאנים שהם נזירי עוני. יחד עם זאת הכנסייה הפכה בתקופת הביניים לגורם העשיר ביותר באירופה. הכנסייה עשתה פרשנות משלה ואמרה שעושרה הארצי הוא פחות חשוב מהעוני הרוחני. אמריקה, האומה הכי נוצרית, היא גם האומה בה הקאפיטאליזם הוא הדורסני ביותר.

ישו רואה ברכוש מכשול של ממש בדרך אל הגאולה. כדי להיוושע אדם חייב להיפטר מנכסיו בעולם הזה, אבל העשירים מתקשים להיפרד מרכושם. אשרי העניים. למרות זאת, ישו אינו טופח על שכם העניים ואינו מבטיח להם את מלכות השמים ללא כל מאמץ מצידם.

מלכות השמים, לפי ישו, היא בעצם הוויה רוחנית של אמונה באל ומציאות מעשית הנובעת ממנה בציבור כולו, בניגוד לרשע המצוי בעולם. מלכות השמים תתקיים בשלמותה בבוא הגאולה העתידה, שקיימת החל מימי יוחנן המטביל.

האיסיים העריכו את העני כצורך דתי וקראו לעצמם "אביוני פדותך". ישו מדבר על אי היכולת להיות עבד לשני אדונים: של הממון ושל הקב"ה. (מתי ו, 24, לוקס טז, 13).

בדרשת ההר על עניי הרוח הענווים והאבלים מופיע בצורה דומה אצל האיסיים. (מתי יא).

המשפטים המופיעים כ"אודך", "אשרי", מופיעים בצורה זאת בספרי ההודיות של האיסיים. אבל,האיסיים מתבססים על שנאת בני החושך, לעומת ישו שהוא נגד כל שנאה שהיא. הוא גם מלגלג על העוני של "בני האור". (לוקס טז).

אתה מלח הארץ. מתי ה, 13. מלח בתוקפה הרומי היה מוצר מאוד יקר.

אל תדמו כי באתי להפר את התורה. מתי ה, 17. משפט קריטי שישו אומר, אני לא בא לקים דת חדשה אלא לקיים את תורת הנביאים. האם כאשר אומר לקיים גם מתכוון למלא? יש הבדל בין לקיים ולמלא. לקיים הוא דבר מעשי, לאומת זאת למלא הוא להוציא את התוכן המוסרי של המצווה, המהות שלה. ישו תוקף את הפרושים על זה שהם מקיים את התורה אבל לא ממלאים אותה כרוחה. הוא לא מחפש את הצד הפיזיולוגי של קיום המצווה אלא הצד הפנימי, המהותי, הרוחני של הנפש עצמה.

ישו אומר כי מצד אחד אסור לעבור על מצוות ומצד שני הרשה לעצמו לחרוג מפשוטן של המצוות. העיקרון המנחה את החריגות האלה הוא הדיכוטומיה בין המילה והרוח. לכתובים יש משמעות רוחנית, ובני-האדם שניחנו ביכולת להבינה, ישו כמובן אחד מהם, יכולים לפעול על-פי הרוח ולא על-פי המילה. ישו בא "למלאות" ולאו דווקא לקיים את המצוות כלשונן. הוא ראה את עצמו כנושא מסר ליהודים בלבד והיה שותף לתחושת העליונות של היהודים ביחס לאומות העולם.

לא תרצח, מתי ה, 21.

כעס. מתי ה, 22-24. ישו נותן לכולם ולדבר אבל בסוף הוא אומר את המילה האחרונה. כל אדם אשר כועס לאחיו חייב לעמוד בדין. קודם אמר לא תרצח. יש כאן חשיבות לסדר. העברה, החטא היא כבר נמצא בשלב הכוונה, לכן לא צריכים לכעוס. זו פילוסופיה סטואה. אדם סטואי לא כועס, זה לא אומר שהוא לא יודע, מבין או רגיש אלא שהוא יודע שאין שום טעם לכעס והוא אינו מוביל לשום דבר טוב אלא לראיונות שמביאים מעשים של רצח. למילים שאומרים יש משמעות. ע"פ ישו הגוף והנפש נאבקים אבל גם הם מחוברים וזה משפיע אחד לשני,  לכן לא צריכים לחכות שהגוף תעשה מעשה רצח אלא שלפני זה צריך להבין מה אנו עושים. ישו תוקף את הכוונה יותר מאשר אפילו מהמעשה משום שהוא דורש משהו בסיסי, לבחור.

לא צריכים להסתפק במעשים טכניים של אמונה, להביא קורבן לבית המקדש. ישו תוקף את היהדות הפרושי משום שהיא טקסי בלבד, משהו מכני, מעשי. מה שווה להביא קורן לבית מקדש מצד אחד ויש לו שנאה לאחיו? בתוך בית הכנסת הוא טהור אבל בחוץ הוא רמאי. ישו אומר שאין הפרדה בין החיים הדתיים ובין החיים החברתיים, מוסרים.

לא תנאף. מתי ה, 27. בעצם כאשר מתסכלים לאישה אחרת כבר אנו עושים עברה וחוטאים. הכוונה, הגוף והנשה, צריכים להיות טהורים שאפילו ניאוף שלא בא לידי מעשה אסור שיעשה.

אולי הדברים בדרשה הם אוטופיים. כל כך מושלם שלא יכול להיות שקיימים. אוטופיה ביוונית זה "שום מקום".

גירושין. מתי ה, 31-32. אין גירושים באמונה הקתולית אבל בכל אופן אם אדם יכול להתגרש ואין בררה אז כן תתגרש. התפישה הנוצרית היא לא רק מעשה אלא גם הפוטנציאל שלה. לכן לא מתגרשים כדי לא לאפשר את הפוטנציאל של הגירושים. הגירושין הם סוג של הפרדה במה שאיחד האל אפילו מבלי ידיעתו של האדם.

להישבע. מתי ה, 33-34. לא צריכים להישבע. מי שמבקש להישבע זה בגלל שחושד שהצד השני לא מדבר אמת. לכן אומר שאדם צריך להיות צדיק שאפילו לא צריך להישבע בדבר.

ישו החמיר עם המצוות שהיו קיימות בתורה. למשל, אמר כי מהכתוב "לא תרצח" משתמש שאסור לכעוס על הזולת, שהרי הכעס מביא לרצח. מהכתוב "לא תנאף" אמר שאסור להביט באישה ולחמוד אותה, כי הוא נאף אותה במחשבתו. הוא לא התנגד לגירושין אלא לזנות. כדי להתרחק משבועת שקר, ישו הורה לא להישבע בכלל.

עין תחת עין, שן תחת שן. מתי ה 38. לא צריכים להתקומם. הדבר הכי קל זה לעשות נקמה ולהחזיר על מה שעשו לי באותה מידה או לא. ישו יוצא נגד כל האינסטינקטים הטבעיים של אדם. מי אדם הכי צדיק עבור ישו? הוא לא אלו שהולכים אחרי האינסטינקטים שלו כי אלו דברים של גוף, אימפולסיביות, אוטומטיות. הוא אומר שאדם צריך להיות בעל שליטה עצמי גם במקרים של נקמה. לכן ישו אומר כאשר נמצא על הצלב, "סלח להם, אבי, כי אינם יודעים את אשר הם עושים" (לוקס 23:34). ישו דורש מאדם לשלוט בעצמו.

אהבה לאויבים. מתי ה, 44. קל לאהוב במי שאוהב אותי לכן העוצמה האמיתית היא לאהוב במי ששונא אותנו. אדם לא נופל מול דבר שיש לו איום. ישו רואה בשנאה דבר טיפש, חומר מוסרי אלא שדבר זה ניתן לתקן. ע"פ ישו כל אדם יכול לעבור תיקון.

בדרשותיו ניסה להחדיר ביהדות גישה חדשה, שיש בה הדגשת המידות הטובות, הדגשת המצוות שבין אדם לחברו, החמרה במוסר ואהבת הזולת.

דרשת על ההר. Dore


פציפיזם. לפי דרשת ההר ישו אומר שאם אתה נוצרי אתה פציפיסט מובהק. סטרו לך, תגיש לאויבך לחי שניה. מלחמות הדם של הנוצרים הם ההפך הגמור ממה שכתוב פה. כלומר כל מסעי הצלב הם אסורים. 

הבשורה על-פי מתי. פרק ה

כראותו את המון העם עלה במעלה ההר וישב, ותלמידיו נגשו אליו. 2 פתח פיו ולמד אותם באמרו: 3 "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים. 4 אשרי האבלים, כי הם ינחמו. 5 אשרי הענוים, כי הם יירשו את הארץ. 6 אשרי הרעבים והצמאים לצדק, כי הם ישבעו. 7 אשרי הרחמנים, כי הם ירחמו. 8 אשרי ברי לבב, כי הם יראו את אלהים. 9 אשרי רודפי שלום, כי בני אלהים יקראו. 10 אשרי הנרדפים בגלל הצדק, כי להם מלכות השמים. 11 אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. 12 שמחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים; הרי כך רדפו את הנביאים שהיו לפניכם." 13 "אתם מלח הארץ, ואם תאבד למלח מליחותו, כיצד תחזר לו? הן לא יצלח עוד לשום דבר כי אם להשליכו החוצה להיות מרמס לרגלי הבריות. 14 אתם אור העולם. עיר שוכנת על הר אינה יכולה להסתר. 15 גם אין מדליקים מנורה ושמים אותה תחת כלי, אלא על כן שמים אותה ואז תאיר לכל באי הבית. 16 כך יאר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים." 17 "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים; לא באתי לבטל כי אם לקים. 18 אמן. אומר אני לכם, עד אשר יעברו השמים והארץ אף יוד אחת או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקים הכל. 19 לכן כל המפר אחת מן המצוות הקטנות האלה ומלמד כך את הבריות, קטון יקרא במלכות השמים. אבל כל העושה ומלמד, הוא גדול יקרא במלכות השמים. 20 אומר אני לכם, אם לא תהיה צדקתכם מרבה מצדקת הסופרים והפרושים לא תכנסו למלכות השמים." 21 "שמעתם כי נאמר לראשונים 'לא תרצח', ו'כל רוצח יחיב לדין'. 22 ואני אומר לכם: כל הכועס על אחיו יחיב לדין; האומר לאחיו 'ריק' יחיב למשפט הסנהדרין; והאומר 'אויל' יחיב לאש גיהנום. 23 לכן אם תביא את קרבנך אל המזבח ושם תזכר כי לאחיך דבר נגדך, 24 עזב את קרבנך שם לפני המזבח ולך תחלה להתרצות לאחיך ואחר כך בוא והקרב את קרבנך. 25 מהר להתפיס עם איש ריבך בעודך בדרך אתו, פן ימסר אותך לשופט והשופט ימסר אותך לשוטר ותשלך לבית הסהר. 26 אמן אומר אני לך, לא תצא משם עד אשר תשלם את הפרוטה האחרונה." 27 "שמעתם כי נאמר 'לא תנאף'. 28 ואני אומר לכם שכל המביט באשה מתוך תאוה אליה כבר נאף אותה בלבו. 29 אם עינך הימנית תכשיל אותך, נקר אותה והשלך אותה ממך, כי מוטב לך שיאבד אחד מאבריך משישלך כל גופך לגיהנום. 30 ואם ידך הימנית תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך, כי מוטב לך שיאבד אחד מאבריך מרדת כל גופך לגיהנום." 31 "נאמר, 'איש כי ישלח את אשתו יתן לה ספר כריתות'. 32 ואני אומר לכם: כל המגרש את אשתו חוץ מאשר על-דבר זנות, עושה אותה לנואפת; והלוקח את הגרושה לאשה נואף הוא." 33 "עוד שמעתם כי נאמר לראשונים 'לא תשבע לשקר ושלם לאדני נדריך'. 34 ואני אומר לכם שלא להשבע בכלל: לא בשמים, כי כסא אלהים הם; 35 אף לא בארץ, כי הדום רגליו היא; ולא בירושלים, שהרי קרית מלך רב היא. 36 גם בראשך אל תשבע, כי אינך יכול להפך שערה אחת ללבנה או לשחורה. 37 אך תהא מלתכם 'כן', כן; 'לא', לא. יותר מזה מן הרע הוא." 38 "שמעתם כי נאמר 'עין תחת עין, שן תחת שן'. 39 ואני אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע. אדרבא, הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת. 40 מי שרוצה לתבע אותך לדין כדי לקחת את כתנתך, הנח לו גם את מעילך. 41 ומי שמאלץ אותך ללכת אתו מרחק של מיל אחד, לך אתו שנים. 42 תן למבקש ממך ואל תפנה מן הרוצה ללוות ממך." 43 "שמעתם כי נאמר 'אהב את רעך ושנא את אויבך'. 44 ואני אומר לכם, אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם, 45 למען תהיו בנים לאביכם שבשמים, כי הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים. 46 הן אם תאהבו את אוהביכם מה שכרכם? הלא גם המוכסים עושים זאת. 47 ואם תשאלו בשלום אחיכם בלבד, מהו המיחד שאתם עושים? הלא גם הגויים עושים זאת. 48 לכן היו שלמים, כמו שאביכם שבשמים שלם הוא."

 

אתר הברית החדשה. הבשורה על-פי מתי

 

מילות חסידים. מתי ו, 1. ישו יוצא נגד הפומביות של המצוות. נגד הפומביות של מעשה המצווה. הוא בעצם יוצא נגד הזרם הפרושים, עליהם קורא שקרנים. נותנים צדקה ותוקעים בשופר. בדומה לתוכניות התרמה בטלוויזיה. צדקה צריכה לתת בסתר. אומר ישו על הפרושים: אתם קונים מקום בבית הכנסת אבל מה קורה בתוככם פנימה? אתם כמו קברים שמאוד יפים מבחוץ וריקים מבפנים.

לא חשוב הצד המעשי, הטקסי והפומבי של המצווה הוא הדבר החשוב אלא הכוונה הפנימית, הטהורה, האמיתית משום שהיא הופכת את המצווה להיות אינטימי, בין הבורה והאדם.

תפילה. מתי ו, 5. לא לעשות מהתפילה משהו על מנת שהאחרים יראו אותנו. כי צריכה להיות דבר פנימית, אמיתית.

אבינו שבשמיים. מתי ו, 9.

צום. מתי ו, 16. אנשים שצמים ולובשים בגדי צום, כלומר, שכולם ידעו שהם צמים.

אוצר בשמיים. מתי ו, 19. דוגמה של הפרדה בין חומר ונפש. כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך.
אור הגוף. מתי ו, 12. יש כאן אלמנט מן הקבלה. העין רואה את העולם. רואה את המציאות דרך העין. האם הפרשנות של המוח קובעת איך אנו מרגישים. המוח מאמין מה שהעין רואה. ישו אומר: תחשוב טוב ואתה תהיה אדם טוב. אם אתה בן אדם רע אז דברים רעים ילכו אחריך. אם האדם הוא נגטיבי אז רואה את העולם באופן נגטיבי. לא תמיד תופס ולא תמיד נכון.
אלוהים והממון. מתי ו, 24. לא יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון. גם כאן רואים הפרדה בין חומר ורוח, גוף ונפש. אלוהים מציג את הדבר החיובי והממון את השלילי. זו התפישה של ישו האנטי חומרני, סוקרטי, ועוד סיבה פרגמאטי, ישו פונה לעניים והם רוצים לשמוע שאלוהים אוהב אותם, העניים הם רוב האוכלוסייה בארץ. הדבר פתח את הפתח ביחסים בין הכנסייה לממון ולרכוש. זה גרם להרבה פרשנויות.
אל דאגה. מתי ו, 25. הגוף יותר חשוב מן הלבוש. ישו עושה שלוש הררכיות, לבוש, גוף ונפש. מי שסומך על אלוהים, לא צריך לצבור אוצרות ולא צריך לדאוג למחר. במילים אחרות ישו אומר: מי שאוהב את אלוהים (אותי) אז ילך אחריו בלי חשבון כי אהבה אמת היא אהבה שאין בה שכר ותגמול.
הבשורה על-פי מתי. פרק ו

"השמרו מלעשות את צדקתכם לפני בני אדם מתוך כונה שיראו אתכם; אם תעשו כן, אין לכם שכר אצל אביכם שבשמים. 2 לכן בעשותך מעשי חסד אל תשמיע קול תרועה לפניך כמו שעושים הצבועים בבתי הכנסת וברחובות כדי שיכבדו אותם הבריות. אמן אומר אני לכם, שכרם אתם. 3 ואתה בעשותך מעשה חסד אל תדע שמאלך את אשר עושה ימינך, 4 למען יהיו חסדיך בסתר ואביך הרואה במסתרים יגמל לך." 5 "כאשר אתם מתפללים אל תהיו כצבועים, האוהבים להתפלל בעמדם בבתי כנסת ובפנות של רחובות למען יראו לבני אדם. אמן אומר אני לכם, שכרם אתם. 6 ואתה כאשר תתפלל הכנס לחדרך, סגר את הדלת בעדך והתפלל לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים יגמל לך. 7 כאשר אתם מתפללים המנעו מלגבב מלים כגויים, החושבים שברב דבורם ישמעו. 8 אל תהיו דומים להם, כי יודע אביכם את צרכיכם בטרם תבקשו ממנו. 9 לכן כך התפללו אתם: 'אבינו שבשמים, יתקדש שמך, 10 תבוא מלכותך, יעשה רצונך כבשמים כן בארץ. 11 את לחם חקנו תן לנו היום, 12 וסלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו. 13 ואל תביאנו לידי נסיון, כי אם חלצנו מן הרע.' 14 כי אם תסלחו לבני אדם על חטאתיהם, גם אביכם שבשמים יסלח לכם. 15 ואם לא תסלחו לבני אדם, גם אביכם לא יסלח לכם על חטאתיכם." 16 "כאשר אתם צמים אל תהלכו קודרים כמו הצבועים, המשנים את פניהם כדי להראות צמים לבני אדם. אמן אומר אני לכם, שכרם אתם. 17 ואתה כאשר תצום משח את ראשך בשמן ורחץ את פניך, 18 כדי שלא תראה צם לבני אדם כי אם לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים הוא יגמל לך." 19 "אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות, במקום שהעש והחלודה משחיתים והגנבים חופרים וגונבים. 20 אצרו לכם אוצרות בשמים, במקום אשר עש וחלודה לא ישחיתו וגנבים לא יחפרו ולא יגנבו; 21 כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך." 22 "מנורת הגוף היא העין. לפיכך אם עינך טובה כל גופך יאור. 23 אך אם עינך רעה כל גופך יחשך; ואם יחשך האור אשר בקרבך, מה רב החשך!" 24 "אין איש יכול לעבד שני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני. אינכם יכולים לעבד את האלהים ואת הממון." 25 "לכן אומר אני לכם: אל תדאגו לנפשכם – מה תאכלו או מה תשתו, ולגופכם – מה תלבשו. הלא הנפש חשובה מן המזון, והגוף חשוב מן הלבוש. 26 הביטו אל עוף השמים: אינם זורעים ואינם קוצרים, אף אינם אוספים אל אסמים, ואביכם שבשמים מכלכל אותם. הלא אתם חשובים יותר מהם. 27 ומי מכם בדאגתו יכול להוסיף טפח אחד על שנות חייו? 28 ולמה אתם דואגים ללבוש? התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים: אינם עמלים ואינם טווים. 29 אומר אני לכם שגם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם. 30 ואם ככה מלביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור, על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה! 31 לכן אל תדאגו לאמר: מה נאכל? מה נשתה? ומה נלבש? 32 הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה. 33 אתם בקשו תחלה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה יוספו לכם. 34 לכן אל תדאגו ליום מחר, כי המחר ידאג לעצמו; די לו ליום צרתו."

שפיטת הזולת. מתי ז, 1. חשוב לבדוק על עצמנו איך אנו נראים ומתנהגים לפני ששופטים את האחרים. חשוב כל הזמן לבדוק את הצד הפנימי. זה הראיון, התיקון, התמודדות והסתכלות פנימה. להיות אדם מוסרי.
בקשה ומענה. מתי ז, 7
הפתח הצד. מתי ז, 13
העץ ופריו. מתי ז, 15
מעולם לא הכרתי אתכם. מתי ז, 21
יסוד איתן ויסוד רעוע. מתי ז, 24
הבשורה על-פי מתי. פרק ז

"אל תשפטו למען לא תשפטו, 2 כי במשפט אשר אתם שופטים תשפטו ובמדה אשר אתם מודדים ימדד לכם. 3 מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? 4 איך תאמר לאחיך: 'הנח לי להוציא את הקיסם מעינך', והנה הקורה בעינך? 5 צבוע! הוצא תחלה את הקורה מעינך; אחרי כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך. 6 אל תתנו את הקדש לכלבים ואל תשליכו פניניכם לפני החזירים, פן ירמסו אותם ברגליהם ויפנו ויטרפו אתכם." 7 "בקשו וינתן לכם. חפשו ותמצאו. דפקו ויפתח לכם. 8 כי כל המבקש מקבל, והמחפש מוצא, והמתדפק יפתח לו. 9 מי מכם האיש אשר בנו יבקש לחם והוא יתן לו אבן? 10 או אם יבקש דג היתן לו נחש? 11 הן אם אתם הרעים יודעים לתת מתנות טובות לבניכם, כל שכן אביכם שבשמים יתן אך טוב למבקשים ממנו. 12 לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים." 13 "הכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרוחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. 14 אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה." 15 "הזהרו מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים ובתוך תוכם זאבים טורפים הם. 16 בפרותיהם תכירו אותם. האם אוספים ענבים מן הקוצים או תאנים מן הברקנים? 17 כן כל עץ טוב עושה פרי טוב והעץ הנשחת עושה פרי רע. 18 עץ טוב איננו יכול לעשות פרי רע ועץ נשחת איננו יכול לעשות פרי טוב. 19 כל עץ שאינו עושה פרי טוב כורתים אותו ומשליכים אותו לתוך האש. 20 לכן בפרותיהם תכירו אותם." 21 "לא כל האומר לי 'אדוני, אדוני' יכנס למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים. 22 רבים יאמרו אלי ביום ההוא: 'אדוני, אדוני', הלא בשמך נבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו נפלאות רבות'. 23 אז אודיע להם: 'מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע'." 24 "לכן כל השומע את דברי אלה ועושה אותם יהיה דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על הסלע. 25 הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך הוא לא נפל, כי יסד על הסלע. 26 וכל השומע את דברי אלה ואינו עושה אותם ידמה לאויל אשר בנה את ביתו על חול. 27 הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא; נפל הבית וגדולה הייתה מפלתו." 28 כשגמר ישו את דבריו אלה השתומם המון העם על תורתו, 29 כי למד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלמדו סופריהם.

 

הדרשה על ההר הפכה לסטנדרט ואין לה קשר עם הנצרות. באותה תקופה הייתה השפעה הלניסטית בכל ארץ ישראל.

ישו לא הטיף כפרושי, באמצעות פרשנות של פסוקים מן המקרא, אלא הרבה להשתמש בנוסחה הישירה "שמעתם כי נאמר […] ואני אומר לכם". כמו מטיפים עממיים אחרים, הרבה ישו להשתמש במשלים, אבל לעתים אפילו השליחים לא הבינו את משמעותם, הם תמהו מדוע הוא משתמש בלשון חידות ואינו אומר דברים ברורים. תשובתו של ישו הייתה כי דבריו לא נועדו לכל אוזן: "מי אשר אוזניים לו ישמע".

 

אנשים:

1) סוקרטס – Wikipedia

2) אפלטון – Wikipedia

3) זנון מקיטיון – Wikipedia

 

מודעות פרסומת