מקור השם ברית חדשה ספר ירמיהו ל"א 30: "הנה ימים באים נאום ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה".

מי שמכיר את התנ"ך יודע שישנם לעיתים ספרים / פרקים מקבילים שעוסקים באותו נושא, הדוגמא הקלאסית לכך הם ספרי מלכים ודברי הימים העוסקים באותה התקופה.

כאשר רוצים לראות מה הם השינויים יש צורך לעשות הגבלה בין שני המקורות כלומר להעמיד בתור אחד את ספרי מלכים וממול את ספרי דברי הימים ולנסות לראות אם יש שינויים , לנסות להסביר מדוע ישנם שינויים ומה היו השיקולים של עורך התנ"ך להשאיר גם את זה וגם את זה.

כאשר נבחן את ספר יהושע מול ספר שופטים בכל הקשור בגבולות הארץ  ובנחלות השבטים בתקופת ההתנחלות ניתן לראות שישנו הבדל מהותי בין מה שמוצג בספר יהושע למוצג בספר שופטים. והלא הדברים אמורים להיות עובדות היסטוריות ולא קטעי שיפוט.

הבעיה עם הברית החדשה היא הרבה יותר חריפה.

הוסף של 27 ספרים. נכתבה בכמה שלבים ונערכה בשני שלבים. פעם הראשונה בשנת 170 ובפעם השניה בשנת 370. פעם באזור אסיה הקטנה ופעם השניה באירופה.

הברית הישנה + הברית החדשה = התנ"ך הנוצרי. הברית הישנה מתחיל בספר בראשית ומסתיים בספר מלאכי. ההתחלה דומה ומתחילה בתורה = משפט.

היחידה השנייה היא = היסטוריה, לוקחים את כל הספרים שעוסקים בהיסטורי ומקבצים אותם יחדיו . בנוסף הם גם שומרים על סדר כרונולוגי של הספרים. כוללת את הספרים:

יהושע, שופטים, רות
(ספר רות נמצאת כאן משום שהספר מתחיל במשפט "ויהי בימי שפוט השופטים", כלומר כל האירוע הזה ששל מגילת רות קורא בזמן השופטים ולכן באופן טבעי מגילת רות צריכה להופיע לאחר ספר שופטים)
שמואל א', שמואל ב', מלכים א', מלכים ב', דברי הימים א', דברי הימים ב', עזרא, נחמיה,
יהודית, אסתר, מכבים א' , ב'
(ספרים יהודית, אסתר ומכבים נקראים במסורת היהודית ספרים חיצוניים)

היחידה השלישית היא ספרי חוכמה הכוללת את הספרים:

איוב, משלי, קוהלת, שיר השירים, חוכמת שלמה, ישו בן סירא, ברוך
(ספרים חוכמת שלמה, ישו בן סירא וברוך אף הם ספרים חיצוניים)

היחידה האחרונה היא יחידת הנביאים, זוהי היחידה האפוקליפטית. נשאלת השאלה מדוע הנצרות ביחידה הזו של הנביאים להיות האחרונה ולא ספרי החוכמה ? משום שישו הוא למעשה ההמשך, ההגשמה. הספר האחרון בנביאים הוא ספר מלאכי אשר מסתיים בנבואה על חזרתו של ישו כפי שאומר הפסוק: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא, לפני בא יום ה' הגדול והנורא"  מלאכי ג, 23.

אליהו הוא פרוטו טיפוס של יוחנן המטביל, חשוב לבשר על חזרתו, כי יוחנן המטביל מכשיר את הדרך לבואו של ישו. מאחר וכתוב בתורה שאליהו יבא עם משיח בן דוד, הגלגול הנוצרי של אליהו הוא יוחנן שיטביל.

הפרוטסטנטים רוצים ליצור זהות מוחלטת בין המסורת היהודית לבין הברית ולכן הם אינם מכללים את הספרים החיצוניים ושומרים על הקנון היהודי על פי הסדר.

ארבע הספרים הראשונים נקראים אוונגליונים (ביוונית פירושו הבשורה הטובה) והם כוללים את: מרקוס, לוקאס, מתי, יוחנן. כאשר כל אחד מהם רצה לספר את סיפורו של ישו, חייו ותורתו. כולם יצאו מאותה הנקודה ואמורים לתת לקורא מידע על מנת שיכיר את ישו.

המקור לשם הוא בספר ישעיהו נ"ב, 7: "מה נאוו על ההרים רגלי המבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישוה אמר לציון מלך אלוהיך". מקור נוסף בישעיהו ס"א, 1. "רוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענווים שלחני לחבוש לנשברי – לב לקרא לשבויים דרור ולאסורים לפקוח עיניים". את המילה "בשורה" תירגמו בתרגום השבעים בשם EUANGELESTHAI – ומכאן השם אוונגליונים.

בפועל ישנם אירועים שמופיעים בארבעת האוונגליונים וישנם אירועים שמופיעים רק אצל אחד, או אירועים שמופיעים אצל שניים .

יש צורך לשקול מה היו המניעים של כל אחד מהם מה היו המניעים להכניס את הדברים בצורה הזו או אחרת . לכן כאשר רוצים לערוך סקירה של חייו של ישו יש צורך לקרא את כל ארבעת האוונגליונים ולהרכיב את הפאזל.

ספר מתי (מתאוס) נכתב בשנת 80. מתי תלמידיו הראשונים של ישו. מתיה בן חלפי או לוי. בתלמוד הבבלי מוזכר "מתאי" כאחד מחמשה תלמידי ישו הנוצרי שהובאו לפני בית הדין.

תנו רבנן. חמשהתלמידים היו לו לישו, מתאי נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוהולמתי. אמרלהו: מתי יהרג? הכתיב(תהליםמב ג)"מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי ה' " אמרו לו: אין!  מתי יהרג! דכתיב(תהיליםמא ו) "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ"

ספר מתי (מלאך)

מופיע ראשון בברית החדשה מכיוון שאופי שלו הוא מתאים לכל הזרמים ומציג את ישו בצורה שפחות מעוררת מחלוקת. מומחים רבים גם מטילים ספק בכך שמתי עצמו הוא זה שכתב את הבשורה על-פיו. הודות להופעות הרבות של התנ"ך ושל אורח החיים היהודי בטקסט, נראה כי מחברה של הבשורה היה יהודי.

הוא המוכס שישו קרבו והפכו לתלמידו. כתביו מיועדים ליהודים, ומדברים על הדרך למציאת הגאולה. הוא עורך השוואות "יהודיות": זכריה ואלישבע המחכים לבן, יוחנן המטביל. כמוהם באברהם ושרה. הריגת הילדים ע"י הורדוס, כמו פרעה שרצה להרוג את הילדים, ובשני המקרים מרים היא שהצילה את הילד, משה במצרים וישו בארץ. ספרו נכתב סביב השנים 80-90 לספירה. נחשב למשכיל מבין האוונגליסטים. משערים שספרו נכתב באנטיוכיה. סמלו = מלאך בדמות אדם, כי הוא פותח את ספרו בתיאור השושלת עד להולדת ישו.

ספר מרקוס (אריה מכונף)

נכתב סביב השנים 66-68 סמוך לחורבן הבית. זהו האוונגליון הקדום ביותר בברית החדשה (אין זזה הספר הקדום אלה בין האוונגליונים הוא הקדום ביותר ), מתי ולוקס כשהם כותבים את האוונגליונים שלהם מכירים כבר את מרקוס ואף נשענים עליו .

האוונגליסט הוא יוחנן מרקוס בן מרים שהיה תלמידו של פטרוס. נולד למשפחה יהודית בקפריסין, ושמו העברי היה יוחנן. (מעשי השיחים י"ב 12). מרים היתה נוצריה שבביתה בירושלים היו מתכנסים האפוסטולים וראשוני הנוצרים בתחילת דרכה של הנצרות. מצויין גם שהיא אחותו של ברנאבאס. כתב ברומא. יש הטוענים שפטרוס הכתיב לו את הדברים, ויש הטוענים שהוא היה בין לוויתם של השליחים ברומא, ורשם מפיהם את נושאי דרשותיהם ברומא. היה בן לויה של פאולוס. באוונגליון שלו פטרוס "מככב", אין כמעט תיאור פעילות של ישו שפטרוס לא נמצא בו.

עצמותיו של מרקוס נגנבו מקטקומבה באלכסנדריה בשנת 823 והוחזרו לאלכסנדריה בשנת 1986 (אחרי שעצמותיו נפגעו בעליית המים בכיכר סאן מארקו בוונציה בשיטפון בשנת 1968. כיום עצמותיו בקתדראלה על שמו ברובע עבסיה שבקהיר).

סמלו = אריה, כי הוא מתחיל את סיפורו ב"קול קורא במדבר" חיי יוחנן המטביל. מדבר מתקשר לאריה. הספר נכתב ע"י תלמיד של מרקוס שבעצמו היה תלמיד של פטרוס. המחקר המודרני מראה לנו שיש יותר בעיות מאשר פתרונות, ככול שמוצאים עוד ועוד קטעים. כך למשל יכולים החוקרים כיום לטעון שהקטע בסוף של מרקוס, פרק 6, פסוקים 9 עד 20, אינם מתאימים לשאר הספר.

מרקוס היה כנראה הראשון, שמיד אחרי מותו של פטרוס התחיל לאסוף את האמנות בע"פ למקור כתוב. הסגנון שלו סיפורי, ומבוסס על סגנונות יווניים, בעיקר על ה"פואטיקה" של אריסטו. הבעייתיות של מרקוס בכתבו: הוא איננו תיאולוג, ולכן מבין ומתאר שיש בעיות בהבנת דברים רבים. הוא עצמו מציין ש"התלמידים של ישו לא תמיד הבינו את כל המשמעות של תורת האדון" הוא מתייחס לעקרון החשאיות בתורתו של ישו. לא הכול נועד לכך שכולם יבינו במה מדובר, כך פוטר עצמו מארוס מבעיות שהוא לא הבינם עד סופם. ספרו, שנערך ושונה ללא ספק בתחילת הדרך, שימש לכן כהצדקה לדעות שונות מהדעה הראשית, ואומץ ע"י כתות שהוכרזו ככופרות.

ספר לוקס (שור)

תלמידו של פאולוס נכתב בין השנים 80-90. לוקס היה רופא מפורסם. נכתבה ביוונית. קהל היעד שלו בדומה למרקוס הוא לא-יהודים (שלא כמו מתי), והוא מבטיח שהנצרות היא דת בינלאומית ולא כת יהודית.

ידוע שהיה רופא בעיר טוראס. כאשר פטרוס הגיע לשם הוא טיפל בו. לפי הבנתו ביהדות ניתן להניח שהיה יהודי במקורו. אך לפי שמו והבנתו בשפה היוונית ניתן לשאר שהיה מהגויים. לפי מעשי השליחים, שהוא עצמו כתבו, הוא הצטרף לפטרוס במסעותיו רוב הזמן, פרט לפרק זמן של כשמונה שנים. היה עם פטרוס בזמן מאסרו ברומא. הוא עצמו מעיד על עצמו שלא היה נוכח בזמן התרחשויות של חיי ישו בירושלים. אבל הוא אומר שחקר ומתאר בדיוק את מה שקרה..הוא מוצא חשיבות לערוך את סיפרו בצורה הגיונית ונאה. סמלו = שור, כי הוא מתאר את תהליך הקרבת הקורבנות בבית המקדש.

מתי ולוקס, בנפרד זה מזה, מצאו את ספרו של מרקוס כלא מספק. לכן הם משתמשים במקור כתוב, אותו מכנים החוקרים באות Q, להתייחס ממנו. אולי זה אתו מקור הקרוי ע"י פאפיאס בשם "אוראקלס". לוקס נמנה על משלחתו של פאולוס לגויים. לוקס היה נציג הקהילה הנוצרית בירושלים.

ספר יוחנן (נשר)

תיארוך בין השנים  90-100. האחרון הספר התיאולוגי, מכיר למעשה את כל הכותבים לפניו. ניתן להניח כי מי שחיבר ספר זה היה בקי בפילוסופיה יוונית.

נחשב לתלמיד החביב ביותר על ישו. היה כנראה צעיר התלמידים. פעל בהצלחה בירושלים בתחילת דרכה של הנצרות. אחרי חורבן ירושלים הוא עובר לאפסוס עם אימו של ישו. בזמנו של הקיסר דומיציאנוס, הוא גורש לאי פאטמוס. שם כתב את ההתגלויות שלו. בזמנו של הקיסר נארווה הוא יצא לחופשי וחזר לאפסוס. שם כתב כנראה את האוונגליון שלו בשנת 95 לספירה. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר. מתאר את ישו בעיקר כדמות אלוהית. על פעילותו האנושית-היסטורית הוא מזכיר בקצרה שמה שכותבים שלשות הסינופטיים זה נכון, ומתרכז בדברים הנראים בעיניו החשובים ביותר. ספר יוחנן איננו ספר היסטורי אלה דתי-פילוסופי ונפרסם בשנים 120-125 כאשר הנוצרים הם כת נפרדת מהיהדות. סמלו = נשר כי הוא עוסק בתיאור תיאולוגי כאילו ממבט מעל לעניינים, כמו נשר.

יוחנן הוא שונה לחלוטין משאר הסינופטיים. הוא מתבסס כמובן על מקורות בע"פ ועל ניסיון אישי. אך הספר נערך מאוחר יותר. הפרקים לעיתים אינם מופיעים בסדר הנכון: כך למשל פרק 5 צריך להיות אחרי פרק 6. פרק 21 הוא הוספה לתוך הטקסט.

שלושת הספרים הראשונים נקראים הספרים הסינופטיים (הקרויים כך משום שבגלל החפיפה הרבה ביניהם ניתן להציבם זה לצד זה). סינופטיים כי הם דומים. לכן ניתן לראות כל אירוע במקביל בכל ספר.

למרות שארבעת האוונגליונים הללו הם היחידים המוכרים על ידי הכנסייה, ישנם עוד כחמישים כתבי בשורה "חיצוניים" או "גנוזים" (אפוקריפיים) שלא זכו להיכלל בברית החדשה. אחד מהם שנתגלה לאחרונה, הבשורה על פי תומס נחשב בעיני חלק מהחוקרים למוקדם יותר, אך מאחר ובגרסת כתב היד ישנם תכנים רבים המעידים על מקורה באמצע המאה ה-2, היא אינה יכולה לשמש מקור סמכותי לחייו של ישו.

photo


מעשה השליחים

ספר היסטוריה. מספר לנו מה קרה בנצרות לאחר הסתלקותו של ישו , ועד ראשית פעילותם של פטרוס ופאולוס. בראשית הנצרות בהגנתו של פטרוס. השליחים עושים ניסים, מרפאים חולים ומגייסים עוד ועוד אנשים לקבוצתם, אשר נקראת בפי ההיסטוריונים הכת היהודית-נוצרית. הספר מתאר את תולדותיה של הכת ואת המחלוקות השונות בה. בין היהודים למתייוונים שבה, ולאחר מכן את המחלוקת בין החלק המסורתי של הכת, המונהג על ידי יעקב, אחי ישו, והשליח פטרוס, אשר גורסים כי אל להם להתנתק מהיהדות, לבין השליח פאולוס, אשר שואף לעשות את הנצרות יותר קרובה לליבותיהם של עובדי האלילים ולפשט אותה. נכתבו בין השנים 85-90.

אגרות

13 אגרות שונות הנכתבות לקהילות שונות ברחבי האימפריה הרומית, אל הרומיים, הקורינתים, הגלקטים האפסים, הפליפים, הקולוסים, התסלוניקים, טימותיאים, טיטוס, פילמון, העברים ועוד. בחלק מהאגרות רואים שהם מכוונים לקריאה בבית הכנסת ויודעים גם שקוראים אתם בבית הכנסת. למעשה מטרת האגרות הייתה לקרב את הגויים לחיק הדת החדשה. האגרות מסודרות לפי סדר יורד של גודלן. האגרת הגדולה תחילה והקטנה אחרונה.

האגרות שמיוחסות לפאולוס, מהן החוקרים מסכימים שכתב שבעה, שתי אגרות של פטרוס, שלוש אגרות יוחנן, אגרת יהודה, אגרת יעקב ואגרת אל היהודים. האגרת הראשונה, פאולוס אל הסלוניקים, נכתבה בשנת 51 לספירה. הוא החלק הקדום ביותר למרות מיקומם בספר.

איגרת = Epistola ביוונית. שליח = apostolus     

ההתגלות, חזון יוחנן

זהו הספר האחרון, נחשב לספר אפוקליפטי, ספר של חזיונות המתאר את אחרית הימים. מה יקרה ביום הדין האחרון. הספר היחיד בברית החדשה שהוא נבואי.

 

שפת כתיבת הברית החדשה היא יוונית, הדבר מפתיע שכן שפץ הדיבור בעת ההיא היא למעשה ארמית ואף עברית. היוונית באותה עת היא שפת קודש כפי שמוכרת בראשית הנצרות. העדות המוצקה לקאנון, מופיעה רק בשנת 367 באיזשהו מכתב שכותב הבישוף אתנסיוס שהוא בישוף אלכסנדריה וכך במכתב זה קוראים לראשונה שישנם ספרי קודש, ברית חדשה והיא כוללת 27 ספרים.    

כבר בברית החדשה, בספרי האוונגליונים, ניתן להבחין בין ספר מתי ליוחנן. אצל מתי ישו הוא אדם יותר מאשר אלוהים. אצל יוחנן ישו הוא יותר אלוהים מאשר אדם. כבר רואים בברית החדשה תהליך של מיתולוגיזציה של ישו. ישו בנצרות הוא אל וגם אדם באותה מידה.

ספר יוחנן מתחיל בשלושה משפטים

בראשית היה הדבר, והדבר היה את האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה מארש את האלוהים. כל המעשים נהיו על ידו. … הדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו. ואנחנו ראינו את כבודו ,כבוד בן יחיד מלפני אביו ,מלא חסד ואמת. (בשורת יוחנן 14-1:1).

המילה דבר ביוונית נקרא לוגוס, אבל לוגוס ביוונית יש פרוש אחר, מילה. דבר הוא ישו, וישו הוא האלוהים. הלוגוס הפך עם הזמן ללוגו, ישו הוא הלוגוס, הסמל.

הספרים החיצוניים לברית החדשה:

כפי שיש כתבים חיצוניים לתנ"ך, כך יש ספרים חיצוניים לברית החדשה והדבר הגיוני. משום שכאשר קוראים את הברית החדשה ישנם הרבה מאוד פערים, הרבה מאוד דברים שאינם ברורים. למשל: דמותה של מרים או דמותו של יוחנן המטביל, הברית החדשה אינה מספרת עליהם כמעט. לכן, ישנם ספרים חיצוניים אשר משלימים פערים והם נקראים: אפוקריפה  = הנסתרים / המוחבאים. אלה שהממסד החליט לא להכניס לברית החדשה.

הדבר חשוב משום שישנו פער גדול בברית החדשה אשר אינו מספר את כל האירועים שהיו ולכן בהדרכתנו את הנוצרים חשוב להשתמש לעיתים בספר חיצוני בכדי להסביר למה הקימו כנסייה מסוימת במקום הזה ומה המסורת סביבה.

הספרים החיצוניים כוללים את: א) NEW TESTAMENT APOCRYPHA. ב) עשרות כתבים מתקופת הנצרות הקדומה. ג)  THE PROTOEVANGELIUM OF JAMES, הפרוטו אוונגליון של ג'ימס (יעקובוס) מהמאה ה-2.

הפרוטו אוונגליון זהו אחד הספרים החיצוניים החשובים ביותר. הוא מספר על מרים, על הוריה, הולדתה, ילדותה. כאשר הוא מספר על מרים צריך לזכור שישנם הרבה מאוד אתרים על שמה שכן היא הייתה מאוד נערצת והיא הלכה והתעצמה. למשל כנסייה בירושלים דור מיסיון (תרדמה). מרים נרדמה תרדמת נצח ובעצם הועלתה השמימה. הדבר אינו מופיע כלל בברית החדשה. גם לא היה כתוב שיוסף היה זקן ושהיו לו בנים מנשואים קדומים.

זה כמו שמוצאים ביהדות פעמים רבות מדרשי חז"ל שכל מטרתם להשלים פערים.

מי שעורך את הקאנון של הברית החדשה רוצה שהמיקוד יהיה בישו, מרים היא דמות משנית, דמות צדדית שרוצים להעפיל עליה ובמהלך ההיסטוריה היא מקבלת מעמד שחורה להרבה מאוד נוצרים. עוד הוא מספר על הוריה, הולדתה, ילדותה וכו'.

ניתן לראות ויטראז' מעל האפסיס המרכזי. בויטראז' ניתן לראות בצד שמאל רואים זוג מחובק (תנוחה אינטימית – מחובק). באומנות הנוצרית כאשר רואים סצנה כזו של זוג מחובק, זה יכול להיות רק הוריה של מרים. אנה (חנה) ויהוייכים (הברית החדשה אינה מספרת על הוריה של מרים. כך גם בכנסיית סנטה אנה בירושלים, אמא של מרים, הדבר אינו מופיע בברית החדשה אלה בספרים החיצוניים בפרוטו אוונגליון של ג'ימס).

המגמה היא להאדיר את מרים, היא לא סתם עוד איזו נערה, בת כפר אלה היא נולדה למשפחת כהונה. היא הוקדשה במקדש לכהן (הגבלה לסיפור שמואל ועלי) מספרים בפרוטו אוונגליון שהיא יושבת במקדש ורוקמת פרוכת לקודש הקודשים.

 

 

אנשים:

2) פטרוס הקדוש – Wikipedia

אתרים:

יסודות כתבי הקודש

 

Advertisements