החיפוש אחרי ישו ההיסטורי

טיבריוס עולה לשלטון בשנת 14 לספירה ובשנה ה- 15 למלכותו ישו כבר בן 30. (לוקס פרק ג'). (השנה שנכתב על ישו + שנת עליתו של טיבריוס) – גילו של ישו = שנה שישו נולד

   1 = (15 + 14)  – 30

בספר לוקס פרק ב' כתוב שישו נולד בתקופתו של אוגוסטוס וישנו התיחסות למפקד האוכלוסין שנעשה בשנת 6 לספירה.

ישנה סתירה בין פרק א' לבין פרק ב', בפרק א' כתוב כי ישו נולד ב- 1 לספירה ובפרק ב' כתוב כי נולד ב- 6 לספירה.

כתוצאה מכתיבה זאת ישנם חוקרים החושבים כי אוגוסטוס מלך יחד עם טבריוס.

אי אפשר לפתור את הסתירה הזו והיא מצטרפת לסתירה כי ישו נולד בתקופת מלכותו של הורדוס ביהודה, שחי בתקופת אוגוסטוס, אך מת לפני מפקד האוכלוסין.

ישנם שלושה עוגנים כרונולוגיים :

1. מותו של הורדוס 3 לפנה"ס (יכול להיות שנולד לפני אך לא אחרי)

2. עלייתו של טיבריוס ב- 14 לספירה (ישו היה בן 30 בשנת מלכותו ה- 15)

3. מפקד גבירניוס בשנת 6 לספירה (היה בתקופת שלטונו של אוגוסטוס)

יש פער בין הכרונולוגיה האירופית בתקופת הבניינים. הספירה הנוצרית עברה מספר גלגולים, כמו כן לוח השנה הנוצרית גם השתנה כמה פעמים. רק במאה ה-6 לספריה התחילה להיות ספירה מדעית ולכן היה צורך לחשב את הספירה אחורה ולכן נוצר את הפער. הוא נולד בשנה האחרונה של מלך הורדוס ואנו יודעים שמלך הורדוס מת בשנת 3 לפה"ס. הנוצרים אומרים שישו נולד בשנת 1 לספירה. כך האמונה.

ישו נולד כאשר בארץ יש מצוקה, לחץ, צפייה, נבואות, אווירה משיחית של אפוקליפסה, אסכטולוגיה, כלומר, סוף העולם. האווירה שמשהו הולך לקרה

אסכטולוגיה (מיוונית: אסכטוס פירושו אחרון) היא חלק מהתיאולוגיה העוסק באירועים הסופיים בהיסטוריה של העולם או בגורלו הסופי של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם.

אסכטולוגיה – Wikipedia

האם ישנן עדויות לכך שישו הוא דמות היסטורית?

מדוע יש לגיטימציה בכלל לשאול שאלה שכזו?

אם, כטוענים אנשים מסוימים, אין ראיה שישו הנוצרי קיים אי פעם, אז קשה להסביר את קיום הנצרות עצמה. נדרש הרבה לצפות מאף אחד להאמין שמיליוני אנשים במשך 2000 שנים האחרונות ביססו את אמונתם על מישהו שאף פעם לא היה קיים, ושהייתה להם אמונה כל כך חזקה בו, שהם היו מוכנים להפיץ את אמונתם ברחבי העולם, הרבה פעמים בסכנה רדיפה ומוות. כאופן כללי, אין לנוצרים וליהודים קושי לקבל שמוחמד חי פעם, אומנם שהם דוחים את טאנותיו והוראתו. למעשה, אנחנו מקבלים שרוב דמויות ההיסטוריות קיימו מבלי לדרוש בדיקה ביקורתי על הראיה.

אין מקורות היסטוריים, האוטנטיים, מספיק טובים שניתן להתייחס על ישו. ישו עצמו לא כתב חיבור כלשהו, לכן רק ניתן לספר עליו מתוך המקורות הנוצריים המופיעים בברית החדשה. האם היה אדם כזה? האם הוא חי בזמן ההיסטורי המדובר שלה? אולי היה איש שראו אותו כמשיח או הוא ראה את עצמו כמשיח אבל חי 50 שנה לפני או אחרי? ואם הוא באמת חי בזמן הזה האם אמר את מה שאומרים שאמר. הברית החדשה שנאלצים להסתמך נכתבה בכמה שלבים ונערכה בשני שלבים. פעם הראשונה בשנת 170 ובפעם השניה בשנת 370. פעם באזור אסיה הקטנה ופעם השניה באירופה. מטרתה אינה לתעד את חייו ישו אלא להפיץ את האמונה הנוצרית ברחבי העולם.

בברית החדשה מתארים את ישו מנקודות מבט מסוימות. הטקסט שאנו קוראים הוא בעצם היד החמישי. ישו והצליחים דיברו עברית וארמית, הברית החדשה נכתבה ביוונית, תורגמה ללטינית ע"י הירונימוס במאה ה-4 בתרגום שנקרא וולגטא. אחר כך ברפורמציה של מרטין לותר נעשה תרגום לשפות מקומיות כולל אנגלית. תרגום מלא של התנ"ך לאנגלית שנעשה בניהולו של ג'ון ויקליף ופורסם בשנת 1380. מלך אנגליה ג'יימס הראשון הציע לכתוב תרגום חדש לאנגלית שיהיה מקובל על פרוטסטנטים וקתולים כאחד. תרגום זה, שנעשה מעברית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611, לכן נקרא תרגום המלך ג'יימס. התרגום לעברית של הברית החדשה נעשה אחרי התרגום האנגלי. כל תרגום מוסיף דברים, נקודות מבט אחרת כי אף מתרגם לא מבצע תרגום מילולי.

המסורת היהודית בימי בית שני לגבי הופעת המשיח:

1) יום הדין, חבלי בוא משיח יחל ביום הדין ובו אומות העולם יקבלו את עונשן על ההצקות שהציקו לעם ישראל.

2) יופיע אליהו הנביא והוא יכריז בשופרו על בוא המשיח.הנוצרים רואים ביוחנן המטביל את אליהו הנביא המבשר.

3) האמונה שהמשיח יהיה מבית דוד מתגבשת רק מתקופת הרומאים סביב שנת 45 לפנה"ס. בספרים חיצוניים ראו במשיח נצר לבית לוי! אפילו בימי מרד בר כוכבא המאוחר יותר ראה רבי עקיבה בבר כוכבא משיח למרות שאיננו מבית דוד. כאשר הפרושים גיבשו את האמונה במשיח מבית דוד הם ניתקו את הקשר עם בית חשמונאי שהיו מבית אהרון!

מקורות יהודיים

עדויות בתוך המשנה והתלמוד כי ישו פעל בתקופת המשנה ונכתב עליו בתלמוד אף על פי שקיים ריחוק של זמן שבו אנשי שתלמוד כותבים על ישו באופן רטרואקטיבי. מוזכר רק בתלמוד הבבלי, שהוא מן המאה השישית לספירה, ולא בירושלמי שהוא מוקדם יותר.

 

ישו מופיע בתלמוד שלוש פעמים בראשי תיבות העבריים שלו. לכן הנוצרים אף פעם לא אומרים ישו "יימח שמו וזכרו" אלא ישוע "כי הוא יושיע את-עמו מחטאתיהם" (מתי 1:21)

בספרות היהודית המוקדמת (המקורות התנאיים) אין בנמצא כל אזכור לישו ולנוצרים הקדומים. לעומת זאת במקורות התלמודיים והמדרשיים, מתקופת האמוראים, נזכרים ישו ותלמידיו מספר פעמים. הדברים נראים כהתייחסות לטענות או לכתבים נוצריים מאוחרים, ולא כתגובה לדברים שאמר ישו או לאירועים שנטל בהם חלק.

על פי המסופר בתלמוד היה איש בשם ישו, תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה. (תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מז א'). בקרב מפרשי התלמוד הועלתה הבעיה, שיהושע בן פרחיה לא חי סמוך לזמנו של ישו, אלא שנים רבות לפניו. לפיכך הוצע הפירוש שבתלמוד מדובר בדמות אחרת שנקראה בשם זה.

למרות הדעה המקובלת כי הרומאים הרגו את ישו, מצוין בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (מג, ע"א) כי ישו הוצא להורג על ידי הסנהדרין בערב פסח "בערב פסח (ישוע) נתלה. למשך ארבעים יום לפני ההוצאה להורג, מבשר הלך וקרא, 'הוא ייסקל בגלל שעשה כיסוף ופתה את ישראל לכפירה. כל אחד שיכול לדבר לטובתו, שיבוא בשמו'. אבל מכיוון ששום דבר לא הוצג בעדו, הוא נתלה בערב פסח". מקובל שקטע הזה היה מתקופה הקדומה של איסוף ספר זה (זאת אומרת 70-200 לסה"נ). נוסח זה של מכשף מסית ומדיח מופיע גם באוונגליונים מרקוס ג', 22, מתי ט', 12, 34.

המלה "נתלה" יכולה להיות ניב לצליבה. ככה משתמשים בה בברית החדשה (גלטיים ג', 13; לוקס כ"ג, 39). הקטע הזה מתאר איך היהודים רצו שישו ייסקל (בהתאם לתורת משה כנראה?), אבל זה מציין שלמעשה הוא היה נתלה. אפשר למצוא הסבר לזה בברית החדשה בה מתואר איך היהודים היו צריכים להשתמש בחוק הרומי כדי להמית את ישו, שיטתם הייתה תלייה.

יש שטענו שלא סביר שישו נהרג בידי הסנהדרין לאור העובדה שבארץ שלט באותה תקופה השלטון הרומאי, וכפי שמוזכר בתלמוד עצמו, כבר לא הייתה בסמכותו להוציא להורג אנשים. אך סביר לפרש, שלפי דעת התלמוד הוא נשפט בידי הסנהדרין וגזר דינו בוצע בידי הרומאים.

באותה ברייתה בהמשך: סנהדרין מג עא: "חמשת תלמידים היו לישו: מתי, נקאי, נצר, ובוני ותודה". מתי, האוונגליסט ונקאי = לוקס האוונגליסט. אך שניהם היו תלמידים של תלמידיו, ולא תלמידים ישירים. לפי האוונגליונים ישו העמיד תחילה 12 תלמידים כמניין שבטי ישראל אך בהר ציון העמיד 70 תלמידים כמניין אומות העולם. (לוקס י', 1). התלמוד גם כן מדבר על שבעים אומות ועל שבעים לשון.

דפקה ציטוטים אלו על ישו בתלמוד, בטקסט כל כך יהודי, נותנים תשובה האם היה דמות זאת. לפעמים מופיע בכינויים שונים.

ישו הנוצרי מופיע בסוגיות השונות בגמרא הלא מצונזרת בשמו המלא, כישו בן פנדרא, יושע בן פנטירי ויושע בן פנטרא. בדומה לכך, הירושלמי (ע"ז פ"ב ה"ב) מזכיר אותו בשם "ישו בן פנדרא", בתוספתא (מהד' צוקרמנדל חולין ב', כד) הוא מוזכר בשם "ישו בן פנטירי", ובמדרש (איכה רבה מהד' בובר ה', טז) הוא נקרא "ישו בן פנדרא". תופעת הידמותה של האות ד' לאות ט' מוכרת בשפה העתיקה, ולכן נתמקד בצורה "בן פנטירי" או "פנטרא".

זה גזור משפה לטינית כלשהי, ושימש את היהודים ככינוי לאימו של ישו, על משקל המילה "פנתרה" (=נמרה), או על שם חייל רומאי בשם "פנטורא" או "פנדורא" שבא על אימו של ישו. פנתר הוא גם כינוי של חייל רומי. מבחינת כללי התחביר לא ברור אם האות נ' הידמתה ונעלמה בתוך האות ט' ("פטורא"). התלמוד הבבלי המנוקד אינו מביא דגש בט', אולם מכיוון שהמדובר בשם הגזור משם לועזי (לטיני), ייתכן שהאות נ' נעלמה על פי כללי מצלול, ולא על פי כללי התחביר. כך או כך, נראה שקיימת אפשרות לשונית כי השם "בן פטורא" גזור מהשם "בן פנטורא".

כאן הגמרא משתמשת בשם "בן פטורא", כדי לרמוז לשמו של אבי הנצרות. ידוע כי שם זה היה מקובל גם בצורות אחרות בקרב מאמיניו הראשונים של ישו, דוגמת שמעון פטרוס.

גם צלסוס האמין כי Panthero, חייל רומאי, בא על מרים והיה אבי ישו (עי' אוריגינס נגד צלסוס ח"א 28).

כתוב בפרק ארבע מיתות ב"ד, סנהדרין פז:

וכן עשו לבן סדטא בלוד ותלאוהו בערב פסח. בן סטדא, בן פנדירא הוא? אמר רב חסדא, בן סטדא בן פנדירא בן פפוס בן יהודה הוא! אלא אימא אמו סטדא אמו מרים מגדלא נשי הואי כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה.

סדטא בארמית זה סטייה. בתלמוד מוזכר ישו שנולד כתוצאה מסטייה של אימו. בם בדברי חז"ל נמצא סתירות. היה "משיח" אחר במצרים בזמן ר' אליעזר הגדול, ונסקל בלוד ע"י ב"ד, ואח"כ נתלה כדין תורה, ולא נצלב. גם מרים מגדלא נשיא שהייתה בזמן האמוראים איננה מרים מגדלינא אם ישו.

במקום אחר נאמר שהוא פושע ומלעיג ישראל.

המעשה באונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס שרצה להתגייר, והעלה את טיטוס בכשפים לשאול בעצתו, והוא יעצו שלא להתגייר; אח"כ העלה את בלעם, והוא אמר לו "אל תדרוש שלומם וטובתם"; אח"כ העלה את ישו.

א"ל: ישראל מהו לאדבוקי בהו?
א"ל: "טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו".
א"ל: דיניה דהאי גברא (=ישו) במאי?
אמר ליה: "בצואה רותחת". דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. (גיטין נ"ו: ונ"ז).

בן אחותו של טיטוס הוא פלאוויוס קלמנס (ונשתבש לשם קלוניקוס). ואין ספק שכוונו בזה על ישו, שהוא לדעתם "פושע ישראל" בכך שהיה "מלעיג על דברי חכמים" ולא כמייסד דת אחרת. כי ישו היה יהודי בחייו, וכן תלמידיו. הם בזו לדברי חכמים.

בנוסף יש עוד תיאור בתלמוד על משיח שקר שהסתובב בארץ באותה תקופה. יתר מזה אין שום דבר אחר, לא על החיים שלו, תורתו, מהותו, פעולתו.

אין אישור לצליבה באף מקור יהודי. המקורות היהודיים עד לימי טריאנוס והדריאנוס אינם רואים את מעשי ישו בשנאה או שיטנה. לגביהם הוא יהודי שטעה אך עדיין הוא ישראל גמור. אין התקפות נחרצות כנגדו או ניסיון לשלול את חלקו בעולם הבא. החכמים אינם מטילים ספק שישו עשה נפלאות אך הם מגדירים אותן ככשפים.

מקורות רומיים

מה כותבים ההיסטוריונים הרומיים טכיטוס וסוואטוניוס? הם כותבים על הקהילה הנוצרים המשיחים בסוף המאה הראשונה. כך ניתן לדעת שיש קהילה נוצרית באותה תקופה שנקראים משיחים. באותה תקופה אין יהודים משיחים לכן כאשר אומרים משיחים הכוונה היא על הנוצרים. התיאורים על הנוצרים הם מאוד שליליים. כל דבר נורה שקרה, שרפה, מגפה שקרה בעולם הרומי הוטל על הנוצרים.

טכיטוס כתב שני ספרים (דברי הימים ותולדות) המזכירים את ישו והנצרות. הוא כתב בדברי הימים בסביבות 115 לספריה.

"כת שנואה בגלל תועבותיה, בשם נוצרים על ידי הציבור הרחב. כריסטוס, מקור השם Christians, סבל עונש המוות בזמן שלטון טיבריוס על ידי אחד ההגמונים שלנו, פונטיוס פילטוס".

הקיסר טיבריוס שלט מ- 14-37 לסה"נ, זמן שהמשיח נהרג, לפי עדות זאת. טכיטוס גם מתאר איך עיקר האמונה של קבוצה הזאת פרץ לא רק ביהודה, מקור הראשון (של רעיונות האלה), אבל גם ברומא". הוא ממשיך לתאר כמה הנוצרים היו שנואים במידה רבה ואיך שהוציאו רבים להורג ברומא. כל זה תואם עם עדות ברית החדשה על התיאור שישו, התלמידים והשליחים קודם הפיצו את הוראתם ביהודה ואז ברחבי העולם הרומי, כולל העיר רומא. גם כתוב בברית החדשה שהם גם פגשו בהתנגדות רבה.

סוואטוניוס מתאר איך שזוג יהודי הנקראים בשם עקילס ופריסקלה הצטרכו לעזוב את רומא בגלל רדיפת היהודים.

סוואטוניוס, כתב: "מכיוון שהיהודים ברומא גרמו למהומה בלתי פוסקת, ביוזמה של כרסטוס, הוא (כלודיוס) גירש אותם מהעיר". כרסטוס, הוא כתיב אחר של כריסט, המשיח. סוואטוניוס מעיר לאחר מכן על רדיפת הנוצרים בזמן נראו: "אחרי השריפה הגדולה ברומא… הטילו עונשים על הנוצרים, כת שהייתה לה אמונה חדשה ומזיקה". האזכור הזה לקיום קבוצה הנקראת בשם נוצרים (Christians) במאה הראשונה מראה שבן אדם שנקרא בשם כריסט קיים מוקדם יותר במאה הזאת.

מקורת נוצריים שאינם אוונגליסטים

א. יוסטינוס "העד" כתב ספר בשנת 135 A/D המזכיר את מעשי ישו.
ב. פפיס כתב ביאור לדברי ישו בשנת 140 A/D.מסיפרו נותרו רק קטעים המוזכרים אצל אוסביוס ואיריניוס.
ג. היו ספרי אוונגליונים שלא נכנסו לאוסף הקאנוני ומהם שרדו רק קטעים בודדים.

מקור פלביוס יוספוס

פלביוס יוספוס, יוסף בן מתתיהו, אשר כתב בשנת 90-95 לספירה את ספרו "קדמוניות היהודים" .הוא מזכיר את יעקוב, "אחיו ישו הנקרא בשם כריסט". בקטע אחר בספר הוא גם מדבר במונחים שמאשרים באופן ברור את תיאור ישו בברית החדשה:

"בערך בזמן הזה היה איש חכם, ישו, אם בכלל יקרא בשם איש, בגלל מעשיו הפלאיים; שימש כמורה לאנשים שקבלו את האמת בהנאה, משך אליו הרבה יהודים ואף הרבה נכריים. הוא היה (ה)משיח; כשפילטוס, בעצת האנשים החשובים שבינינו דן אותו לצליבה לא ניאותו אנשיו אלו שתמכו בו לעזבו. הם האמינו שביום השלישי לצליבתו התעורר לחיים כפי שניבאו הנביאים הקדושים, אמונתם זו כללה בתוכה אלפי דברים נפלאים נוספים אודותיו; ושבט הנוצרים, הנקראים כך על שמו, עדיין קיימים עד היום הזה" ( ספר ,XVIII פרק iii, סעיף 3). 

 

פלביוס יוספוס היה יהודי פורשי והרגיש יהודי עד יומו האחרון. הקטע הזה כל כך לעניין שיש הטוענים שזה תוספת או במילים אחרות זיוף. אבל בגלל שיקולים להלן, יש עדיין סיבה להשתמש בקטע הזה כדי לתמוך בטענה שהיה בן אדם הנקרא בשם ישו הנוצרי שחי במאה הראשונה. פלביוס יוספוס לא כתב את הטקסט כך אלא שהמתרגמים שלקחו את הטקסט ביוונית ותרגמו אותו ללטינית בתקופת הביניים לא יכלו לשאת את המחשבה שפלביוס יוספוס לא הכיר את ישו. הטקסטים המקוריים מפוזרים בכמה כנסיות וגם אינם בשלמותם ולכן היום רק משתמשים בנוסחה שהכנסייה כתבה בלטינית.

אין ראיה של נוסח שקטע זה תוספת או הערה ששורבבה.

פרופסור שלמה פינס טוען שמצאו את מהדורה הערבית של כתבי פלביוס יוספוס, ושזאת כמעט בטוח המהדורה המקורית. הקטע המוזכר נמצא שם, אבל בלי הצהרות הוראה הגלויות לעין בנוגע לתחיית המתים ולמשיחות של ישו אשר נעשו בקטע המצוטט לעיל. זה נראה הגיוני, היות שפלביוס יוספוס היה יהודי. פינס קודם פרסם את הממצאים שלו במאמרים ב, ,"The New York Times" Feb. 12 1972, שבו הוא מצטט את קטע הנידון של פלביוס יוספוס בנוגע לישו מהמהדורה הערבית: "בזמן הזה היה איש חכם הנקרא בשם ישו. והתנהגותו הייתה טובה והוא היה מוכר להיות מוסרי. ואנשים רבים מבין היהודים ומבין הגויים האחרים הפכו להיות תלמידיו. הוא היה נדון לצליבה ולמוות על ידי פילטוס. ואלה שהפכו להיות תלמידיו לא עזבו את אמונתם בו. הם דיווחו שהוא נראה להם שלושה ימים אחרי צליבתו ושהוא היה חי; בהתאם לכך, ייתכן שהוא היה המשיח, עליו הנביאים ספרו נפלאות".

סיכום

ההתייחסויות לישו במקורות היסטוריים שאינם ספרי השליחים מעטות ומהימנותן מוטלת בספק. בעקבות כך צצות שאלות שונות ובעיות מתודולוגיות:

אם יש עדויות מימי בית שני והוכחות היסטוריות האם שרידים ארכיאולוגיים יכולים ללמד אותנו משהו ?
מהו הערך של העדויות ?
האם יש בכלל אפשרות להתקרב לישו ההיסטורי באמצעות הכתובים ?
מהי אינטרפרציה התיאולוגית בכתובים ?

ישנו חוסר וודאות מוחלט ולכן אלברט שוויצר אומר את המשפט הבא: "כל חוקר היסטורי שינסה לחפש את ישו ההיסטורי יחפש את מה שהוא היה רוצה למצוא"

לכן אנו צריכים להסתמך על הברית החדשה ומה שהיא מתארת כדרכו של ישו.

אנשים:

1) סווטוניוס – Wikipedia
ספרו הידוע ביותר הוא "חיי שנים-עשר הקיסרים"

Advertisements