עקרי הדת והאמונה הנוצרית

ישנן 4 קטגוריות להגדרת הנצרות: א) דת מונותאיסטית על אף השילוש הקדוש. ב) יסודות הדת מעוגנות בהיסטוריה מבריאת העולם, האל מתכנן את ההיסטוריה האנושית. ג) אמונה המבוססת על כתבי הקודש, הברית הישנה והחדשה. ד) הדת מבוססת על התגלויות האל, המיתוס המכונן.

מי הוא נוצרי? כל אדם אשר מאמין בתורת השילוש הקדוש. זה הקרדו credo, אמונה, שנוצרה בשנת 325 לספריה הנוצרית. 325 AD, (AD = Anno Domini) בוועידת ניקאה הראשונה.

וועידת ניקיאה הראשונה – הוועידה האקומנית הראשונה של הכנסייה, התכנסה בעיר ניקיאה שבאסיה הקטנה ביוזמת הקיסר קונסטנטינוס (1) על מנת לקבוע תקן אחיד לנצרות, אשר הייתה כבר נפוצה ברבים. בוועידה נקבעו עקרונות הכנסייה הנוצרית, ובהם האני מאמין הנוצרי ומועד חג הפסחא. הם קובעים את השילוש הקדוש.

הוועידה כונסה בהוראת הקיסר הרומי קונסטנטינוס בעקבות המלצותיו של הוסיוס מקורדובה על הצורך לדון בבעיה האריאנית בפורום כלל כנסייתי. לצורך כך, זומנו בקיץ 325 לעיר ניקיאה שבטורקיה היום כ-1800 בישופים מכל רחבי האימפריה הרומית – 1000 מהמזרח ו-800 מהמערב; ברם, לוועידה עצמו הגיעו רק כ-300 איש. היה זה הכינוס הכללי הראשון של הכנסייה מאז כנס השליחים.

הוויכוח נערך בין התיאולוג וכוהן הדת אריוס לבין הדיאקון אתנסיוס. אריוס כפר באלוהותו של ישו בימי חייו. ולדעתו ישו הצטרף לשילוש הקדוש לאחר מותו ותחייתו.

את הויכוח אפשר להעביר לשאלות הבאות: א) האם ישו נברא על ידי האב או האב הוליד את ישו. ב) האם ישו דומה לאב או שווה לו. האם הוא דומה לו כמו שבן דומה לאביו. ג) האם ישו שווה לאב באלוהותו.

לדעת אריוס האב קדם לבן וברא את הבן כאמצעי לבריאת העולם. וכמובן מכאן נובע שהאלוהים הוא אב רק לאחר שיצר את הבן. הבן אם כך ישות משתנה. נברא על ידי האב חיי כבן אנוש, ולאחר מותו הצטרף לשילוש הקדוש.

הוועידה קבעה האב והבן שווים במהותם. ישו הוא אל הבא מאל. האב והבן לא נבראו. האב והבן קיימים מאז ומעולם.

האריאנים למרות ש"הפסידו" בויכוח קיבלו את חסותו של הקיסר ועוד קיסרים ביזנטים אחרים, עד לקיסר תאודוסיוס שבשנת 381 הכריז על השקפתם-דתם כעבירה. הנצרות האריאנית הייתה אצל שבטים גותים בגרמניה בספרד ובצפון איטליה. האריאנים נרדפו עד להשמדתם הכללית. הפלג האריאני של הנצרות לא קיים היום.

השילוש הקדוש

הדוגמה הנוצרית העיקרית הייתה קיימת והתיישבה באופן פורמטיבי בפעם הראשונה בשנת 325. האלוהות הנוצרית מורכבת משלוש פרסונות. פרסונה ביוונית פירושו מסכה. הם האב, הבן ורוח הקודש.


ע"פ התפישה נוצרית, בכל הזרמים, השוויון מתקיים. לכל אחת מהפרסונות יש תפקיד, תחום, פעולה, מצב והגדרה ושלושתן ביחד הן האלוהות המלאה והמושלמת.

ברוח הקודש, Spiritus Sanctus. לא מדובר כאן על המהות האלוהית. לא אומרים לנו רוח הקודש היא חלק מאלוהים, אמנם אני מאמין בישו שהוא בנו של אלוהים אך לא נאמר מהו הקשר של רוח הקודש לאלוהות. הדבר היחיד שאנו יודעים הוא שרוח הקודש זה מרים הבתולה וממנה נולד ישו. במשך מאות בשנים התווכחו על המעמד של רוח הקודש, גם לאחר הקביעה שהיא חלק מהשילוש.

האם הדת נוצרות היא דת מונותאיסטית? ע"פ התפישה הנוצרית, כן. לאלוהים יש שלוש פרסונות אבל הם לא שלושה דברים נפרדים. הם שלושה שהם אחד. הנצרות אינה יכולה להתחשב בדת פוליתאיסטית. הדת האיסלם והיהודית אינן רואות את הדת הנוצרית כדת מוניתאיסטית באופן מלא. היא זקוקה לעוזרים. פרסונה האב מקבילה לאלוהים בדת האיסלם והיהודית. הנוצרים מוסיפים עוד שתי פרסונות, הבן ורוח הקודש. הקוראן יש ביקורת רצינית כלפי הנצרות, הנוצרים ושילוש הקדוש. התיאולוגיה והתרבות המוסלמית התפתחו מהר מאוד אבל נעצרו. ע"פ הקוראן לא יכול להיות שלאלוהים יש שותפים ומרכיבים נוספים. סורה 112 אומרת: "אמור אללה הוא אחד. אללה הוא הנצח. לא נולד ולא הוליד ואין דומה לו".

ההתפתחות השילוש הקדוש והתייחסות עליו הפכה למסתורין, דבר שכל האנשים אינם מסוגלים להבין אותו, זה מעבר לכוחותיהם. לכן הכנסייה לא ביקשה ממאמיניה הפשוטים יותר מדי הבנה אבל כן ביקשה קבלת מוחלטת של השילוש, הגדרתו, מהותו ומשמעותו. לכן זה מסתורין ואבסולוטי. (בספרדית Misterio Absoluto). איך ניתן להאמין בדבר אבסולוטי וגם מסתורי? זה חלק מהתפישה נוצרית שהיא מטאפיזי. למרות שהוא מסתורי הוא אבסולוטי, כלומר, לא ניתן לערעור. המעט אנשים מסוגלים לראות ולהבין במה הדברים אומרים. לכן אומרים שהאנשים לא צריכים וחייבים להבין את השילוש הקדוש.

שלוש פרסונות: האב (דומה לאל ביהדות), רוח הקודש (זו שכינה, משיכת בין החלק העליון והתחתן). אלוהים האב אמר, הבן עשה, ישו בנצרות הוא בורא עולם, ורוח הקודש הוא הליטוש. אלוהים אמר, הדיבור יוצר תודעה, חוויה ומעשה. אלוהים אמר: יהיה אור, ואז היה אור. אחרי שנאמר (האב) בא המעשה (הבן) ואחר כך המעטפת (רוח הקודש). התיאולוגים הנוצרים לא מסבירים למה צריכים שלוש פרסונות עבור אל אחד.

המציאות זה לא מה שאתה רואה ומבין אותה. קודש הקודשים נמצא בתוך המוח של אדם, במחשבה. השילוש הקדוש זה לא דבר חדש. נמצא בתוך הברית החדשה כאשר נאמר בספר מתי (פרק 28 פס' 19): "ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש" (תרגום דליטש). בתרבות הרומי יש יופיטר, יונו ומינרווה. בתרבות המצרי יש אוסיריס, איסיס. ניתן לראות גם כן עניין שקם לתחייה. המקור גם נמצא באברהם ושלושת המלחים שבאים לבקר אותו, הנצרות שינתה לשלושה מלכים. הנצרות אומרת שהטקסט היהודי הוא רמז שבעתיד יבוא שלושה מלכים לעשות שינוי ומהפכה. אברהם הוא אב טיפוס בנצרות. בכל דת יש אדם המבשר לפני שהמשיח הגיע. לקחת אלמנטים קיימים ולתת תוכן חדש, אב עם תפקיד מסוים, בין עם תפקיד גדול ומעוטי, רוח הקודש הוא סוג של דבק. האב הוא קבוע, הבן יכול לרדת ולהיות אדם לכן הוא תמיד ממלא את התפקיד בין השמים והארץ. רוח הקודש הוא סוג של שגרירה, נמצאת כל הזמן. ע"פ התפישה נוצרית ההתערבות של אלוהים היא דרכה. לפעמים מגיע ישו לבקר בה או מריה. יש תפקידים, היררכיה ומיזוג ויוצר את החוויה חדה. שלושה פרסונות שהן אחת. שלוש אופני ביטוי. הפרוטסטנטים גם מאמינים בשילוש הקדוש אבל הפרשנות היא אחרות.

ישו הוא האל שנכנס לאדם. בשילוש הקדוש בכל אחד מהמרכיבים יש היררכיה. תלוי איך מסדרים אותם אז מבדילים את הקתולים מהאורתודוקסים. בכל התפישות תמיד הבן הוא המרכיב המרכזי. ישו הוא בן האלוהים אבל הוא גם אלוהים בעצמו. זה תהליך שעשה מישו כל פעם יותר וביותר אלוהי. תהליך שנקרא מיתולוגיזציה של ישו, הפך ליותר מיתי ופחות אנושי. אבל הוא תמיד נותר גם בן אדם. לישו יש טבע אנושי ואלוהי ביחד. הוא גם אדם וגם אלוהי בו הזמן. זה לא מספיק לומר שהוא אלוהי אלא שגם התגשם והפך לבשר ודם כדי להביא דוגמה לאנושות. זה לא קרה סתם אלא זו תוכנית אלוהי. הוא חי על הארץ 33 שנים והופיע לפני בני אדם.

ע"פ הדת הנוצרית אלוהים היהודי או המוסלמי הם יותר מדי טרנסצנדנטלי. ע"פ היהדות לא צריכים לעשות מאלוהים דמות פיזיולוגי אלא להסתכל בתודעה אבל ע"פ התפישה הנוצרית כדי להאמין באלוהים צריכים להראות אותו. האל ירד מהשמאים על מנת לתת דוגמה לבני האדם איך אדם מושלם נראה כמו שאלוהים הוא מושלם.

הדוגמה הנוצרית

ניתן לתאר כל דבר ביקום באמצעות קו דמיוני (הקו המחולק של אפלטון); הקו מחולק לשני חלקים שונים באורכם, וכל חלק מחולק שנית באותה צורה. החלוקה הראשונה מייצגת את ההבדל בין העולם הנתפס באמצעות השכל, לבין העולם הנתפס באמצעות החושים (החלק הגדול מייצג את העולם השכלי, הקטן את עולם החושים).

אוגוסטינוס (2) אמר שישו עבר את קו המחולק בין הישות האלוהי לישות האנושית.

נוצרי הוא אדם שמאמין שישו הוא המשיח. הנצרות היא דת משיחית. הנצרות היא זרם אפוקליפטי שיצא מהיהדות.

האם ישו ראה את עצמו כמו שאנו מצגים אותו היום? כנראה שלא.

בראשית היה הדבר, והדבר היה את האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה מארש את האלוהים. כל המעשים נהיו על ידו. … הדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו. ואנחנו ראינו את כבודו ,כבוד בן יחיד מלפני אביו ,מלא חסד ואמת. (בשורת יוחנן 14-1:1).

מה זה דבר ביוונית? לוגוס (Lokus)

למונח לוגוס יש משמעויות שונות בשפה היוונית ובהן: מילה, היגיון, לימוד או שיחה. אך הפילוסוף היווני הרקליטוס, במאה ה-6 לפנה"ס, היה הראשון שנתן למונח זה משמעות פילוסופית כאחדות המנהיגה את הכול, האחראית להיווצרות היקום ולסדר השורר בו. הפילוסוף אפלטון העניק לו את המשמעות של "דיבור", או "מילה", ואילו אריסטו, המשיך את הפרשנות האפלטונית והציג את הלוגוס כ"שיח רציונאלי". האסכולה הסטואית בפילוסופיה היוונית אמצה לעצמה את רעיונותיו של הרקליטוס, הגדירה את הלוגוס כתבונה השוררת ביקום וזיהתה אותו עם אלוהים או עם הטבע.

קיקרו בספרו "על טבע האלים" מסביר את מחשבתם של ראשוני הפילוסופים הסטואיים: "התבונה האלוהית חייבת להיות מונחת ביסודו של היקום… שלמותו של הטבע הכולל בתוכו את כל הדברים, מודרכת על ידי הלוגוס… לכן היקום הוא אלוהים והטבע כולו אלוהי".

מזהה הנצרות את הלוגוס עם ישו. בספר הבשורה ע"פ יוחנן מקבל הלוגוס משמעות של "המילה האלוהית". משמעותם של דברים אלה היא ש"המילה" (הלוגוס) הפכה לאדם בדמותו של ישו הנוצרי שהוא בן אלוהים. ישו הפך ללוגוס עבור האנושות.

תהליך זה שמתרחש תוך כדי עריכת הברית החדשה. תהליך שהופך את ישו פחות אדם ויותר אל.

הנצרות היא דת של דוגמה (Dogma) כלומר, היא איננה דת הלכה. כדי להיות נוצרי, עבור המאמינים הפשוטים, יש מעט דברים שצריכים לעשות בסופו של דבר. לאומת זאת היהדות והאיסלאם הן דתות הלכה עם הרבה מצוות. הנצרות קמה כאנטי הלכתית, נגד המצוות. ישו היה יהודי, חי כיהודי ולא הקים את הנצרות. פאולוס מתרסוס (3) הפך את הנצרות מזרם של היהדות לדת חדשה, ובעיקר לאחר שביטל את חובת קיום המצוות המעשיות. בתפישת הנוצרית, המהות של האמונה היא פנימית לאומת זאת בדת היהודית או איסלאם האמונה נמצאת בעצם ביצוע של המצווה.

בנצרות יותר חשוב איך אדם תופס את הדת מאשר לעשות מצוות. על כך הכנסייה הקתולית הקימה מוסד שלם. אינקוויזיציה, בית משפט של הכנסייה שהוקם כדי למגר את הכפירה באמצעות חקירתם של חשודים (בלטינית: אינקוויזיטיו). האינקוויזיציה לא פעלה נגד יהודים אלא רק נגד נוצרים ונוצרים חדשים ולא על מה שהם עשו או לא עשו אלא על מה שהם חשבו. הייתה רדיפה מחשבתי לאנשים שחושבים אחרת ממה שהסמכות (הכנסייה) קובעת.

דוגמה – Dogma: עיקרי האמונה נקבעו כדוגמות, אמיתות דתיות מנוסחות שאין לערער עליהן, שהתגלו בספרי הקודש או במסורת הנוצרית. במשך הדורות נקבעו דוגמות שונות, עד ימינו. בכנסיה הקתולית נוהגים האפיפיורים במאות השנים האחרונות, לאחר ועידת טרנטו במאה השש-עשרה, להכריז על אמונות

בדוגמות מחייבות. אפיפיור מכריז על אמונה כדוגמה רק לאחר שאותה אמונה נעשתה מקובלת בכנסיה. הדוגמה האחרונה היא הדוגמה של עליית מרים בגופה השמימה, עליה הכריז האפיפיור פיוס השנים-עשר בשנת 1950 כהעלאת הבתולה השמימה,Assumptio Virginis . בכנסיות האורתודוכסיות יכולה רק ועידה פן-אורתודוכסית להחליט על דוגמה חדשה.

 

המאמינים צריכים לקבל את האמונה הנוצרית כפי שהוגדרה ע"י האפיפיור ואבות הכנסייה. אם מבקשים מהמאמינים לקבל דבר שלא מובן וזה נותן פתח לפרשנות פוליטית. האינקוויזיציה הייתה מוסד פוליטי משום שהייתה מנוהלת ע"י אנשים דת אבל הסמכות הייתה שייכת לאנשי השלטון. הממסד החילוני אפשר לאינקוויזיציה לפעול במקומות שהבעיה הדתית הייתה בעיה פוליטית. מי שלא נאמן באופן דתי הוא נחשב לבוגד באופן פוליטי. מה היה צריך לעשות אדם נוצרי על מנת לא להסתבך עם האינקוויזיציה? זה לא היה קשור לאותו אדם כי האינקוויזיציה הייתה מחליטה אם רוצה או לא להרשיע אותו. המושג אינקוויזיציה היה יותר השפעה מאשר המוסד עצמו. היא לא הייתה כל כך אפקטיבית. איך יוצאים ממשפט אינקוויזיציוני? ע"י החתמה על כל הסעיפים. באינקוויזיציה הייתה טרור מנטאלית מאשר מעשים פיזיים.

בכנסייה הקתולית הפרשנות ניתנת ע"י האפיפיור. האינקוויזיציה לקחה את הפרשנות ונתנה את הפרספקטיבה של החקירה והכיפה. אנשי האינקוויזיציה היוו אנשים מלומדים, היו משפטנים, עורכי דין, תיאולוגים. כאשר האינקוויזיציה רצה להוציא אדם להורג אז מסרה אותו לרשות האזרחית כאדם שאין לו תקווה. האינקוויזיציה הייתה מוסד שלא שופך דם. רוב האנשים יצאו עם עונש כמו לשלם כסף, עליה לרגל. קיבלו סימן של השפלה. הכבוד היה דבר חשוב באותה תקופה. למרות הכול הכנסייה הייתה לה עמדות אחידה אבל גם אלסטית. המשחק הזה הוביל לקיום האינקוויזיציה. ביהדות ובאיסלם אין אינקוויזיציה משום שהנצרות היא דת של דוגמה. לכן מותר לחקור את המחשבות של אותם מאמינים נוצרים. ביהדות ובאיסלם ניתן לבדוק ע"פ קיום המצוות. מי שפעל בתוך האינקוויזיציה לא חשב שהוא עושה משהו לא טוב כי הכול היה חלק ממערכת. הוא לא חשב שהוא שותף במשהו שבעתיד יהיה שלילי. הם חשבו שהדברים שהם עושים הם דברים נכונים ויש צדק ולמען הצדק יכולים למות כמו סוקרטס. ריבוי הפרשנות הנוצרית הביא את הקמתה של האינקוויזיציה. 

מי שלא מקבל את משיחותו של ישו לא יזכה לגאולה.

לאינקוויזיציה היו 3 מדורים בתקופה ימי הביניים, מודל צרפתי, ספרדי ואיטלקי. האינקוויזיציה הראשונה חיסלה את המסדר הטמפלרים בצרפת כי הם היו הבנקאים הראשונים בהיסטוריה. המלך הצרפתי היה חייב למסדר הטמפלרים הרבה כסף אז במקום להחזיר את הכספים הוא הפסיק את פעולתו ולקח לעצמו את רכושו. האינקוויזיציה השלילי הוקמה על מנת להלחם נגד הרפורמות של מרטין לותר.

נצרות

מאפה מגיע השם נצרות? שמו של ישו ביוונית CHRISTOS ופירושו משוח. משורש chrema, משמעות משחה, שמן. פעם היו עושים משחה משמן. בתקופת המלוכה היו מושחים את המלכים. מהמילה משחה יוצא המושג משוח ומכאן מגיע הרעיון של המשיח. לכן כריסטוס פירושו המשיח.

שלושה מקורות עברית למילה נצרות:

א) מעיר נצרת. המלאך גבריאל מבשר למרים על עתידה ללדת בן.

ב) קהילת הנוצרית הראשונה, חוץ מתחום של א"י, הייתה בסוריה, נוסיירים, נוציירים. פירושו של המילה שומר. היום הנוסיירים של סוריה הם עדה העלווים.

ג) ספר ישעיהו פרק י"א. פסוק א

"ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה".

הפסוק מלמל על הטקטיקה הנוצרית. ע"פ התפישה הנוצרית כל הטקסט הוא מבוא, הקדמה לדבר האמיתי שהוא הנצרות. הטקסט הנוצרי מאלץ את הטקסט היהודי לצרכים נוצרים והמשיחיים. בפסוק אין התייחסות לישו ומתייחס למשיח באופן כללי. אבל הנצרות כן מתייחס לדמות פרסומלי ולישו עצמו. לכן ע"פ הפרשנות התיאולוגית הנוצרית, רואים בתחילת הברית החדשה, ספר מתתיהו, פרק א, שמתחיל עם פרוט בית דוד שמסתיים עם ישו, כלומר, שישו קשור לבית דוד. לפי היהדות דוד המלך הוא האב טיפוס שממנו יבוא המשיח, ז"א נצר מבית דוד. הנצר הפך לנוצרי.

מקור נוסף. נצרות, מונח עברי, כפי שמופיע במעשה השליחים כ"ד ,5 :

"מצאנו את האיש הזה בבחינת מגפה. מעורר מהומות בקרב כל היהודים בכל העולם ומנהיג של כת הנצרים".

הראשונים קראו ליהודים הנוצריים במושג הנצרות ובשאר הדתות, דת המשיחיות, כאורח חיים ממשי.

באורך ההיסטוריה היו הרבה ויכוחים תיאולוגים בין יהודים ונוצרים, על דמותו ומהותו של המשיח. הנוצרים עושים פרסונליזציה של המושג אבל היהודים משאירים אותו ברמה כללי.

הטקסטים היהודים משתמשים הנוצרים כפלטפורמה שעליה נבנה הברית החדשה. כל אירוע בברית הישנה יש התייחסות בברית החדשה, כמו המקרה של מוות התינוקות ע"י פרוע במצרים מקושר למוות התינוקות ע"י מלך הורדוס באזור בית לחם. מקרה של עקידת יצחק קשור להצלבת ישו. בציורים רואים הרבה פעמים את ישו עם כבש. הכבש הוא סמל לעקידת יצחק. היהדות הייתה החלפה אבל בנצרות לא.

מדוע הנצרות מפרשת את הטקסט היהודי? כי הנצרות יצא מהיהדות וחובה הוכחה למי שיצא מהבית. תמיד הנצרות התווכחה עם היהדות. היא רואה כיורשתה, מחליפתה והגשמה של היהדות. ע"פ הנצרות הסתיים את עידן היהודי ומתחיל עידן חדש. התיאוריה שנקראת  תיאורית ההחלפה, אלוהים כביכול עזב את העם הנבחר ועבר להיות האלוהים של המאמינים, במשיחתו של ישו. במילים אחרות: העם הנבחר הוא עם שהוזנח ע"י אלוהים לא סתם הוא מפוזר בין העמים האחרים, לא סתם הוא נשלח לגלות המתמשכת הזאת. ובעצם העם הזה הוא כבר לא העם הנבחר של אלוהים.

בהצהרת בלפור ניתן לומר שאם תיאורטית ההחלפה חיה וקיימת, אזי אין כל הצדקה לקיום עם ישראל בארצו. אך הם רואים בזאת חובה! להגשים את הנבואות של התנ"ך אשר מדברות על תקומת עם ישראל בארצו.

דת האיסלם בהתחלה תופסת את יהדות כדת לגיטימי, טובה, בסיסית והיא רואה את העצמה כהמשך ושיפור מבלי לבטל את ההתחלה. אחר כך הסיפור השתנה.

הנצרות היא דת של שיווק. על מנת לשווק טוב יותר אז צריכים אלמנטים. לכן רואים בכנסיות הרבה תמונות ופסלים.

בהתחלה כל הנוצרים היו יהודים משיחיים. מי מגדיר דת? רק אלו שנמצאים בתוכה. לא ניתן להיות גם יהודי וגם נוצרי. היהודים המשיחיים רוצים להיות שני הדברים. לכן פאולוס קבע שלא ניתן להמשיך להיות יהודי ואמר "אני הנימול האחרון".

 

 

אנשים:

1) קיסר קונסטנטינוס

2) אוגוסטינוס

3) פאולוס מתרסוס. (במקור, שאול התרסי)

 

מודעות פרסומת