18-2-2010

הפלסטינים רוצים שתי מדינות וחצי. יודעים שירדן טיפול בידיהם בעתיד כי זה רוב פלסטיני, הם יודעים שיהודה, שומרון ועזה יהיו בידיהם ורוצים מחצית מדינת ישראל.

עד שנת 1920 הם התלבטו מאוד. מי הם הפלסטינים?

בין פטריוטיים אסלאמיים. עבור הפטריוטיים האסלאמיים כל העולם האסלאמי צריך להיות מדינה אחת ואין לפצל אותו. הפיצול הקיים זה מעשה של אימפריאליסטים ולכן הפלסטינים שייכים לאימפריה העותומאנית. האימפריה העותומאנית התפרקה ולכן אין להם סיכוי.

לקבוצה אחרת היתה תפיסה שאומרת שהפלסטינאים הם מוסלמים אבל מבחינה אתנית הם ערבים והגיע הזמן לקבל שטח טריטוריאלי עצמאי. מי זה ערבי? אלו שמדברים את השפה הערבית או מי שמזדהה עם ההיסטוריה הערבית.

היתה קבוצה שלישית שראו את עצמם כחלק מדרום סוריה כי מרבית המסחר והקשר היה עם סוריה. אבל סוריה נשלטה על ידי הצרפתים וארץ ישראל נשלטה על ידי הבריטים לכן לא היה סיכוי.

בסוף מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920 הם עמדו מול דילמה. אין סיכוי למדינה מוסלמית ולמדינה ערבית כוללת.

מתחילה תודעה מקומית כאשר הם רואים שנשארו מנותקים ואין קשר חיצוני. באותם רגעים מתחילים זרמים פוליטיים אבל התפיסות הקיצוניות או רדיקליות היו יותר דומיננטיות. אולי זה סוד המשבר שליווה אותם כל השנים האלו.

 

זרמים

שמאל

ימין

מרכז

מדינה

אין אימות עם הפלסטינים. הם לא אויבים

חברה בעלת תודעה מוסתת ע"י אפנדים, בריטים

אם מסלקים את המסיתים אז הם ילכו יחד עם היהודים

מדינה דו לאומי

אין אדם שיקבל מישהו לא מקומי. לכן לוחמים לעתידם

התנגדות לזרים

זבוטינסקי

מדינה חד נס או דגל אחד. עם אחד, תרבות אחת ושטח אחד.

הגשמה יוצרת אימות וצריכים לבדוק ולהגיע לפשרות.

חלוקת השטח.

ריבונות

מצומצמת

שלמה

שלמה

טריטוריה

שלמה

שלמה

מצומצמת

 

חוסיינים

נשאשיבים

איסתיקלאל

שטח

סהר פורה מצומצם

ארץ ישראל + ירדן

פאן ערב

יחס לבריטים

ברית

הסכם (תן וקח)

האויב האימפריאליסטי

יחס ליהודים

האויב

הסדר

דבר משני

מנהיגים

חאג' אמין אל-חוסייני

ראע'ב נשאשיבי

עוני עבד אלהאדי

עיתונים

אל-ג'אמעה אל-ערביה

מראת אל-שרק

אל-דיפאע

 

עד היום קיימים את שלושת הזרמים. הויכוח הוא על ריבונות אם טריטוריה. השמאל לצורך המדינה הדו לאומית מצמצם את הכול, יש שתי שפות, דגלים וכולי. אבל שומר את השטח השלם. הימין רוצים שגם הריבונות והשטח יהיו שלמים, הם לא צריכים מישהו אחר. כמו כן השטח שייך לעם היהודי ואין כוונה לוותר עליו. המרכז אומר שאין ברירה, אנו רוצים מדינה יהודית לכן צריכים ריבונות שלמה ומחוסר ברירה השטח יהיה מצומצם. ניתן לקחת את כל המפלגות הקיימות היום ולהכניס אותן בתוך שלושת האפשרויות.

ראשוני המנהיגים היהודים הציונים היו רבנים שהלכו נגד היהדות וצרו תודעה חדשה. הרצל הלך על משהו אחר אבל אף אחד לא ויתר על הרעיון של המדינה.

בסקטור הערבי המאבק היה אחר. שלוש קבוצות: חוסיינים, נשאשיבים ואיסתיקלאל (עצמאות). איזה גודל של שטח? החומיינים אמרו סהר פורה מצומצם, ז"א סוריה, ירדן, לבנון וארץ ישראל. נשאשיבים רצו יחידה אחת ארץ ישראל וירדן. האיסתיקלאלים רצו לאחד את כל הערבים לכן דיברו על פאן ערב. בכל מקום שמדברים ערבית או מזדהים עם העם הערבי אז יקום מדינה ערבית בדומה לאיחוד אירופה.

היחסים כלפי הבריטים כי הם קיבלו את המנדט ובאו לשלוט בארץ ישראל. החוסיינים אמרו שהם רוצים איתם ברית. אם לא יכולים לנצח אז הולך למישהו אחרת על מנת לקבל עזרה, הברית תמיד הוא נגד מישהו. לכן החוסיינים מבטיחים להיות עם הבריטים בתנא שהם פועלים נגד הישוב היהודי והצהרת בלפור. הנשאשיבים רצו הסכם כאשר הסכם בנוי על אינטרסים שונים, תן וקח. הם רואים את המצוקה ולכן מעדיפים להגיע להסכם. האיסתיקלאלים ראו את הבריטים כאויב אימפריאליסטי שצריכים לסלק אותו באופן מיידי.

היחסים כלפי היהודים. החומיינים ראו את היהודים כאויבים ולכן צריכים להלחם בהם. הנשאשיבים רצו הסדר, הסדר זו מסגרת מדינתית מצומצמת יותר וקונקרטית יותר. אם יש בעיה של מים למשל, אז צריכים לדון ולקבל החלטה. כך חותמים על כל סוגי הסדרים כמו הסדר מים, דיג, סחר וכולי. האיסתיקלאלים אמרו שזה דבר משני כי בסך הכל היהודים הם חצי מיליון אז יכולים להתיישב בכל מקומות אחרים כמו סוריה או עיראק. הם ראו את היהודים כקבוצה של אנשים שבאים להתיישב במזרח התיכון.

מנהגים. חאג' אמין אל-חוסייני (1), ראע'ב נשאשיבי (2), עוני עבד אלהאדי.

בכל כוח היה עיתונים המפרסמים את הרעיונות. אל-ג'אמעה אל-ערביה, מראת אל-שרק, אל-דיפאע.

לפלסטינים לא היתה עמדה אחת אלא שהם היו מפולגים. הקבוצה היותר קיצונית היתה חוסייני. אף על פי כן משפחת חוסייני חיפשו למצוא שפה משותפת עם הממסד היהודי בעיקר בעת בחירות. חוסייני רצה להיות ראש עירית ירושלים ובה היה רוב יהודי משנת 1850. המנהיגים היהודי לא הסכימו לתמוך בחוסייני בעירית ירושלים. חוסייני הבין שכול שהעלייה היהודי תגדל אז הם הופכים להיות עבדים ויעצרו את דרכם.

הפלסטינים שיתפו פעולה עם הגרמנים כי הובטח לפלסטינים כי אחרי שהגרמנים יכבשו את איזור הקווקז אז יכלו להגיע לארץ ישראל. לכן המופתי אמין אל-חוסייני (1) היה תקופה בגרמניה וניהל שיחות עם הגרמנים בעניין הפיתרון הסופי. הוא אמר שבארץ ישראל אינה יכול לעשות הרבה כי יש שליטה בריטי אבל באירופה הוא כן יכול להפריע לציונות ולמנוע הקמת המדינה היהודית אחרי מלחמת העולם השניה.

הישוב היהודי היה מאוד מאורגן ופחד משני דברים: נטורי קרטה כי הם אנטי ציונים והשמאל הקומוניסטי כי כל הזמן דברו נגד עצמאות יהודית בארץ ישראל.

היום ממשיך להיות בעיה כי הפלסטינים מפולגים, אבו מאזן מנסה להגיע להסדר כי השטח מאוד קטן, 6.000 ק"מ מרובעים. בפעם הראשונה שהעולם היכר בשטח של יהודה, שומרון ועזה והפיכתו כחלק אינטגראלי של מדינת ישראל זה אחרי מלחמת ששת הימים. החוק אומר שניתן מנדט לקים שתי מדינות, מדינה אחת קמה, מדינת היהודים אבל מדינת הפלסטינים לא. העולם חיכה למשא ומתן אבל במקום זה יצאתם למלחמה שנייה לכן כבר לא ניתן לדבר יותר על המלחמה הראשונה אלא רק על הסכסוך האחרון, מה שהיה בשנת 1948 הסתיים. אי לכך ישראל והמדינות הערביות לא מהירות להכריז על מלחמה כי עלולים להפסיד שטחים. ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ישראל כבשה עוד 500 ק"מ מרובעים ומיד הסורים הבטיחו שישמרו על גבול שקט בתנאי שיקבלו בחזרה את השטח שנכבשה במלחמה וגם את עיר קוניטרה. גם מצרים חתמה הסכם כולל במלחמת יום הכיפורים. מדינות ערב לא מכריזים מלחמה אבל מנהלים מלחמת גרילה. במלחמת גרילה שני הצדדים אשמים כפי שניתן לראות באימותים בלבנון ועזה. החוקים מאוד קשים שמטרתם למנוע מלחמות.

הפלסטינים התפלצו לשתי מדינות, אחת ביהודה ושומרון והשנייה בעזה. משטרים וממשלות שונים. מייצגים עמדות שונות. החמס לא מתנגד להגיע להסדר בתנאי אחד, לא עם היהודים. לא היה נכון לחתום על הסכם שלום באוסלו.

לגבי הסדרים קיימים שתי אפשרויות: 1) שביתת נשק (הודנה), עד 10 שנים. 2) הסכם קבע. לא ניתן לחתום על הסכם שלום כפי שנחתם באסלאם כי התפיסה שלהם היא שבסופו של דבר אמורה לקום מדינה מוסלמית אחת לכן לא יכולים להגיע להסכם שלום אלא רק לשביתת נשק. אחרי 10 שנים ניתן לחדש את ההסכם או לפתוח במלחמה. לאסלאם יש עוד סוג של הסכמים שנקרא הסכם ללא קביעת זמן שהוא בניגוד להודנה.

יש שתי סיבות: 1) מטרת הג'יהאד. 2) שטחים שנכבשו על ידי האסלאם לא ניתן להגיע להסכם קבע.

המצב הקיים היום מונע את האפשרות להגיע עם הפלסטינים להסכמים.

 

פלסטינים – Wikipedia

בדואים – Wikipedia

1 – אמין אל-חוסייני – Wikipedia

2 – ראע'ב נשאשיבי – Wikipedia

מודעות פרסומת