הברון רוטשילד תמך בישוב בארץ ישראל במשך שמונה עשרה שנה, עד שנת 1900.

המושבות היו בשלושה ריכוזים, יהודה (פתח תקווה, נס ציונה, ראשון לציון, מזכרת בתיה, רחובות) הריכוז השני מחדרה עד זיכרון יעקוב והריכוז השלישי בגליל העליון (ראש פינה, יסוד המעלה).

חלק מהמושבות היו מחובבי ציון ולא כל המושבות היו בחסות הברון רוטשילד. אפילו חלק הוקמו אחרי שהברון רוטשילד התחיל את פעילותו בארץ ישראל כמו רחובות וחדרה. ז"א שבעת הקמתן כבר יש לקחים מאותן מושבות שנמצאות בחסותו. הן מושבות עצמאיות.

על מנת לא היות תחת חסות של הברון רוטשילד אז היו צריכים לבוא עם הון ולקים ארגון טוב. הם קנו את אדמה מראש ורשמו אותה משפטי דבר שגם עלה כסף. לאחר מכן נתנו לפועלים לעבד אותה וכאשר הדברים היו כבר מסודרים אז עלו לארץ ישראל. כל הזמן הזה הם ממשיכים לטפל בעסקים שלהם ושולחים את הכספים. המושבות הוקמו על יסודות בריאים ונשארו עצמאיות. פקידי הברון רוטשילד כל הזמן טענו שללא תמיכה כספית שלו אין אפשרות להצליח.

יש קבוצה נוספת, שלא היו שייכות לחובבי ציון אלא מושבות שמהתחלה הברון רוטשילד הקים כמו בת שלמה, מחניים (היום קיבוץ מחניים, אז הייתה מושבה בת של ראש פינה). לברון רוטשילד בנוסף מפעילות החסות למושבות הייתה לקנות ולתת עוד אדמות להתיישבות ולעבד אותה. לפעמים במקומות רחוקים כמו מטולה שקמה שנת 1896 ע"י 59 מתיישבים. רצה שתייה מושבה לדוגמה, האוטנטית, בנויה על יסודות פשוטים. בהתחלה נבנו בתים בסגנון ערבי אבל כבעור שנה כל הבתים היו גגות רעפים. מושבה נוספת הייתה באר טוביה שהוקמה בשנת 1888 מאדמות שני כפרים ערבים: קסטינה ובית דראס. גם בגולן הקים מושבות אבל נכשלו ואת האדמות נמכרו או עברו לקרן הקיימת.

הביקור של הברון רוטשילד בשנת 1899 מאוד השפיע, כאשר ראה את האנשים חסרי מוטיבציה וללא אידיאולוגיה. הוא מבין שכל הכספים שתרם לא מביא תועלת והצלחה, לכן הוא מאוד התאכזב.

סיכום:

מושבות

משקים

נפשות

דונם

תבואת

כרמים

שקדים

הדרים

תות

כללי

18

711

5150

178

60

27

3.6

2.34

3.34

ברון

9

480

3875

108

30

18.6

2.8

1.7

3.34

באופן כללי ניתן לומר שהמושבות של הברון רוטשילד הצליחו במידה מסוימת. הן היו כלפי חוץ נראות מושבות מטופחות ומסודרות. בכול אופן עבור הברון רוטשילד הן לא מצליחות כי כל הזמן היו צריכות תמיכה כספית כדי להתקיים.

בתאריך 1/1/1900 מחליט הברון רוטשילד לעזוב את כל המושבות. אין מסמך על מה הוא אמר או מה היו הנסיבות לכך. משלחות נסעו אליו על מנת לשכנע אותו להמשיך בפעילותו. אבל הוא החליט לעביר את ניהול המושבות לגוף אחר, חברה יק"א, (מאנגלית: J.C.A, ראשי תיבות של Jewish Colonization Association – "החברה היהודית להתיישבות" ).

הברון הירש התנגד להתיישבות יהודית בארץ ישראל כי ע"פ תפיסתו צריכים לפתור את הבעיה של היהודים ולא של היהדות. יחד עם זאת האדמה לא מספיק פורייה ויחסו של השלטון העותומאני להתיישבות זו עוין.לכן פעל להתיישבות של יהודים בארגנטינה שהייתה מדינה קולטת מהגרים.

בשנת 1896 הברון הירש נפטר אבל החברה המשיכה לתפקד. בראש הקרן עמד אמיל מאירסון. הם מחליטים לשנות כיוון ומוסיפים את ארץ ישראל למדינות הנתמכות על ידי חברת יק"א. בתחילה, נתמכו על ידי יק"א משמר הירדן, נס ציונה, וחדרה.

הסכם בין יק"א לרוטשילד, לפיו בוטלה פקידות הברון רוטשילד בארץ וניהול מושבות הברון הועבר ליק"א.

לחברת יק"א למדה את הלקחים והייתה מדיניות התיישבותית שונה משל פקידות הברון: 1) צמצום התמיכה, ביסוס כלכלי מהיר ועצמאות כלכלית של האיכרים ולמנוע מצב של תמיכה כספית במשך הרבה שנים. משום כך שמה החברה דגש על גידולי פלחה בגליל ולא רק על מטעים, כפי שהיה בתקופת הברון רוטשילד (משק שכדי לפתחו נזקק האיכר לתמיכה ממושכת יותר). גם מחליטים לא להמשיך עם אגף הגפן, טבק, משי שזקוקים ביצוא אלא למשק קיום. אולי עם פלחה לא עושים הרבה כסף אבל הוא טוב.

2) בתחילה ייסדה יק"א חוות לימוד בסג`רה – מרכז ההדרכה ע"ש דוד בן-גוריון בסג`רה`), להכשרת איכרים, ובשנים 1909-1901 הקימה בגליל התחתון מספר מושבות פלחה: כפר תבור (מסחה), אילניה (סג`רה), מנחמיה (מלחמיה), יבנאל (ימה), בית גן, מצפה וכנרת.

3) בעלות הקרקע הייתה בחקירה וכך קושרים את האיכרים לאדמות שלהם ובונים תוכנית לעיבוד האדמה. אחרי מספר שנים יכלו המתיישבים להחזיר את החוב ליק"א. יש גבול לפילנתרופיה. האיכרים עיבדו חלק מאדמות החווה לפי שיטת האריסות. העיקרון היה שהאריסים קיבלו ציוד חקלאי ודמי קיום מהחברה, ותמורתם שילמו בחלק מהיבול. למי שהצליחו בעבודתם היו מועמדים להתיישבות של ממש, כלומר: שנות האריסות היו מעין תקופת מעבר שנה נעשתה הסלקציה לבחירת מתיישבים בעלי כישורים מתאימים.

השיטה התחילה במושב משמר הירדן ועברה אחר כך ליתר המושבות.

4) יק"א בחרה אזור התיישבות, גוש של מושבות, ולא להתפזר במקומות שונים בארץ כדי שיהיה יעילות לריכוזיות. כך יש פחות צורך לפקידים ומשכורות. יחד עם זאת המושבות יכולות לתמוך אחת את השנייה וניהול טוב יותר של משאבים.

יק"א קונה את כפר ערבי שלם (סג`רה), 17000 דונם. היא מקימה בו חווה לימוד, הכשרה. לפני שעולים המתיישבים למושבה צריכים להכין אותם לעבודה חקלאית. המושבה תהיה קרובה לחווה על מנת לקבל תמיכה. כך הוקמה בשנת 1901 אילניה.

אז למה נבחרו את האזורים של גליל התחתון המזרחי? האזור יש רמות ובקע. על הרמות ניתן לעבד את האדמה. אולי באזור יש פחות גשם וסוג אדמה בזלת. לכן האנשים שמתיישבים באזורים שוליים הם אנשים שהחברה לא כל כך אהב אותם או בדואיים. בגלל שלא כל כך רצו את האזור אז הוא היה כמט בלי אוכלוסין. לכן ליק"א היה יותר קל לקנות את הקרקע. כדי לגדל פלחה צריכים שטחים גדולים. אי לכך לכל משפחה של מתיישבים היה 250-300 דונם אדמה.

שטחים גדולים אלו צריכים שמירה ולכן ארגון השומר הוקם באזור. המושבות היו נתונות להתקפות של שבטים בדואים, איכרים ערבים וכנופיות שודדים על רקע של סכסוכי קרקע, מים, מרעה ונקמת דם. השלטון הטורקי, שהיה עוין את המושבות, לא יכול היה להבטיח שקט ויציבות. המושבות הוצרכו לארגן בעצמן את השמירה. היו מושבות, שבהן השתתפו כל אנשיהן היהודים בשמירה. אך במושבות רבות שמרו הערבים, ובהדרגה עברה כמעט כל השמירה לידים ערביות.

מושבות שהוקמו ע"י יק"א:

בשנים 1903-1901 ייסדה יק"א חמש מושבות חדשות: יבנאל, כפר תבור, מנחמיה (היישוב הראשון בעמק הירדן), בית וגן ואילניה (על חלק מאדמת חוות סג'רה). המתיישבים היו בני איכרים ופועלים מהמושבות הוותיקות: מתיישבים שנאלצו לפנות את היישובים שהיו על קרקעות הברון, בגולן וכן משפחות גרים מרוסיה. בשנת 1908, הוקמו שתי מושבות חדשות: כינרת ומצפה.

בשנים 1914-1900 הייתה חברת יק"א הגורם ההתיישבותי החשוב ביותר בארץ. נוסף על ההתיישבות בגליל התחתון המזרחי, הוקמו המושבות עתלית וגבעת עדה בשומרון ונרכשו אדמות בחלקי הארץ השונים. בשנת 1914 היו ברשותה כארבע מאות אלף דונם לעומת כעשרים אלף ברשות הקרן הקיימת לישראל.

חשיבות מיוחדת הייתה לרכישת אדמות בגליל העליון ולהרחבת שטחיהן של המושבות הוותיקות: ראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן ומטולה. במעשה זה תרמה יק"א לקביעת הגבול הצפוני של ארץ ישראל היהודית (אצבע הגליל). בשנות מלחמת העולם הראשונה הוקמו על אדמות אלו הקבוצות איילת השחר, כפר גלעדי ותל חי. בביתניה שבגליל התחתון הוקמה חווה כמרכז ניסיונות והתיישבות פועלית.

לאחר הצהרת בלפור בשנת 1917, מתחילה ההסתדרות הציונית לגייס סכומים נכבדים יותר לעומת העבר. לתנועה הציונית הייתה גם הנהגה נמרצת בראשותו של ד"ר חיים וייצמן. כתוצאה מכל אלה הייתה ההסתדרות הציונית לגורם הציבורי החשוב ביותר בתחום פעולת ההתיישבות בארץ – ישראל, ופעילותה של יק"א עכשיו הייתה משנית, אבל בכל זאת לקחה יק"א חלק בהנחת יסודות לתעשייה העברית. החברה ייסדה שלושה מפעלים: הטחנות הגדולות לטחינת תבואות בחיפה; ייצור מלח מברכות בחוף עתלית; מפעל בשמים במושבה החדשה בנימינה בשומרון. כמו כן תמכה בכמה מפעלי תעשיה, בהם חברת החשמל בהנהלת רוטנברג. יק"א השתתפה אף במימון "הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים" שהקימו בעלי הון יהודים מארה"ב, לתמיכה בחקלאות העברית.

בשנת 1920 מציע הברון רוטשילד ליק"א להפוך את הועדה הארצישראלית לחברה בלתי תלויה, שתיח על עצמה את מלוא האחריות לפיתוחה החקלאי והתעשייתי של ארץ ישראל. ההצעה התקבלה על ידי מועצת יק"א, והוחל בהכנתו להקמתה של פיק"א, The Palestine Jewish Colonization Association. ובעברית, החברה הארצישראלית להתיישבות היהודים. היא ניהלה החל מהקמתה בשנת 1924 את מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. יק"א המשיכה לפעול רק בארצות אחרות.

חינוך ותרבות במושבות:

החינוך והתרבות ב"ישוב הישן" התרכזו סביב ה"חדר", הישיבה ובתי הכנסת של כל עדה. לימודי הדת היוו את עיקר נושאי הלימוד. בתקופת העלייה הראשונה החל מהפך של ממש בתחומי החינוך והתרבות עקב המגמות הלאומיות של אנשי הישוב החדש. הדבר בא לידי ביטוי בשלושה מישורים:
א. תחייתה של השפה העברית הודות למפעלו המופלא של אליעזר בן יהודה.
ב. הקמת בתי ספר עבריים במושבות. בבתי ספר אלה שלטה השפה העברית, שדחקה בהדרגה את השפה הצרפתית, אותה השליטו פקידי הברון.
ג. "לימודי חול", שלהם הטיפה תנועת ההשכלה היהודית, הפכו לחלק בלתי נפרד של הערכת הלימודים.

מאמר: אמיל מאירסון וראשית המעורבות של חברת יק"א בארץ ישראל

מאמר: שני ברונים

 

Advertisements