24-12-09

הג'יהאד לא היה משהו מקובל והתפרסם מאוחר יותר בגלל המלחמות או שינויים בתוך החברה האסלאמית.

שורש המילה מג'יהאד הוא "ג'-ה-ד" שפירושו "לעשות מאמץ" או "להשיג את המטרה". פרוש אחר פילוסופי הוא "לך לכה". פעמים נאמר לאברהם "לך לכה". פעם הראשונה כאשר מבקשים ממנו לעזוב את משפחתו. הוא לא יכול לחזור. יש אנשים שאומרים שזו העונשים הקשים ביותר של אברהם כי הוא יודע אפה משפחתו, איפה הם גרים אבל לא יכול לחזור. בפעם השניה כאשר מבקשים ממנו לקחת את יצחק להקרבה.

המילה הג'יהאד מתורגמת בארץ באופן לא נכון. במשך הזמן כך התפתח המונח הזה. זו מילה לא קיצונית, יש לה משמעות והיא בא לייצג תיאוריה אחת בלבד השליחות של האסלאם. זה השוני בין האסלאם והדתות האחרות. השליחות של האסלאם היא לאסלם את כל תושבי הארץ. איך עושים את זה? הג'יהאד הוא בדרכינו עם, הג'יהאד הוא כוח. יש אסלאום והתאסלמות. אברהם עמד להקריב את בנו, דבר אכזרי ביותר ע"פ הוראת האל, איזה מן אל זה? איך הוא יכול לבקש מאבא להקריב את בנו?

אברהם כאשר הגיע לארץ כנען נאלץ לצאת למלחמות כי לא קיבלו אותו בדרכי שלום. אם האל דאג לשלוח אותו אז מדוע היה לו כל כך הרבה אויבים?

יכולים לתת פרשנות חינוכית או מאוד רדיקלית. 

המאמץ העליון לא חייב בהכרח להיות מלחמה. הוא יכול להיות גם מאמץ רוחני. המילה בדרך כלל מתורגמת לעברית כמלחמת קודש, אם כי תרגום זה אינו מעביר את כלל המשמעויות של המילה במסורת המוסלמית. תרגום טוב יותר הוא "מאבק דתי". כך או כך, ליתר דיוק פירושו הוא המאמץ החוקי, המחייב את הקהילה, להרחיב את שליטת המוסלמים אל טריטוריות שנשלטות בידי לא מוסלמים.

במילים אחרות, מטרת הג'יהאד במישרין אינה להפיץ את האמונה האסלאמית, אלא להרחיב את הסוברניות של הכוח המוסלמי (כשהאמונה כמובן, היא שנושאת את הדגל). ג'יהאד, הוא ללא בושה תוקפני מטבעו, עם מטרות ארוכות טווח – השגת שליטה מוסלמית שתחלוש על פני כל העולם.

בפלגים מוסלמיים אחדים (בעיקר הקיצוניים בהם) הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי" של האסלאם (לצד חמשת עמודי האסלאם, הם המצוות העיקריות של דת זו), אף על פי שהדבר אינו מקובל על רוב המוסלמים.

הג'יהאד הוא יוצא מהכלל מבחינת מצוות ציבור. ביסודו, מוגדר הג'יהאד כמצוות רבים. בשלוש הדורות האחרונים, בקרב הזרמים הקיצוניים קיבל שינוי דרמטי: בשישים השנים האחרונות נולד רעיון מדהים של ג'יהאד נגד משטרים מוסלמיים 'מושחתים', כהגדרתם. הרעיון אומר: נסגר מעגל בתולדות האסלאם והשלטונות בעצם הקשרים עם העולם המערבי החזירו את האסלאם לתקופת הג'האליה. לכן, חובה להלחם בזה. הם כופרים בעיקר ומקיימים חוקים אנטי אסלאמיים.

בנוסף, הרדיקלים טוענים שחובת המלחמה בכפירה היא חובה אישית ובכך הופכים את מצוות הג'יהאד ממצוות ציבור למצווה אישית.

 

אל אחד

אל מלאכים

אל נביא

 

בהתחלה מוחמד אומר לאנשים שקיים אל אחד שעוקב אחרי כל אדם 24 שעות, יודע על כל האנשים כל דבר ודבר.

הבדואים לא השתכנעו ואמרו כי כל אחד עשה דברים ושום דבר לא קרה. לכן מוחמד נאלץ לשנות את המסר ואמר של אל יש מלאכים שעוזרים לו. בכל אופן הבדואים לא השתכנעו ואז למוחמד לא היתה בררה אחרת ואמר להם שהוא מייצג את האל בכל מה שאנשים עושים בארץ ויש נביא אחד.

מי נותן הוראה למלחמה? רק מוחמד כי הוא מדבר בשם האל. האנשים קיבלו את תורת האסלאם כפי שמוחמד אמר להם. סורה 9 פסוק 33:

"הוא אשר שלח את שליחו להביא את דרך הישר ודת האמת כדי שיהיה שליטה על הדתות כולן".

"הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) עם אורח מישרים ודת אמת, כדי שישלוט על הדתות כולן".

"הוא אשר שלח את שליחו עם אורח המישרים ודת האמת להראות אותה עליון על כל הדתות כולן".  

תרגומים דומים על אותו פסוק. ע"פ הפסוק מטרת האסלאם לאסלם את כל תושבי כדור הארץ. איך עושים את זה, מה השיטה? מוחמד רוצה למנוע את המלחמות הפנימיות לכן פוסק על דת אחת. הוא היה חייב לאחד את השבטים ולהטיל עליהם משימה והוא עשה את זה בהצלחה. במקום שיהיו מלחמות פנימיות, בין השבטים אז מעביר את המלחמות בחוץ. זה מחשבה, הפיתרון והפנטת שלו. בנוסף אמר מוחמד לשבטים שעם מגיעים למצב של מלחמה אז חייבים קודם להתייעץ איתו וכך עצר אותה. מוחמד הצליח להתאים את התרבות שלו למקומות שכבשו. בניגוד אלכסנדר מוקדון שאחרי שהוא נפטר הכול חסר לקדמותו, תרבות האסלאם המשיכה להתקיים. מאז צלאח א-דין לא ניתן לומר שהיו פעולות ג'יהאד.

היו הרבה פרסומים בהיסטוריה שקראו ג'יהאד וגיסו מוסלמים כמו האימפריה העותומאנית אבל לא הצליחו. יכול להיות שבעתיד כן יהיה. האחים המוסלמים התאימו את עצמם למציאות המצרית. לא יכולים שכולם יקבלו את האסלאם באופן דומה כי כל מדינה או חברה יש את התנאים שלה. אוסאמה בן לאדן אולי היה קרוב לאחד את המוסלמים. מוחמד הצליח להתאים את הכול לנסיבות הקיימות של הערבים במדבר.

הפיכה היא שונה מהפכה. במהפכה משאירים את המבנה הקיים ומבצע שינויים במצב הכולל. בהפיכה משנים את המבנה הקיים ויוצרים חדש. בטורקיה עשו הפיכה ושינו את העם טורקי מקצה לקצה. גם מוחמד עשה הפיכה, עצר את המבנה הקיים ויצר דברים חדשים.

מוחמד דרש מהיהודים לא לקיים בריתות עם האויבים. היהודים לא התחברו עם הקולקטיב שמוחמד הקים אבל הוא הסכים שהיהודים יישארו רק היה צריכים לקבל את התנאים שלו. היו ליהודים הרבה עבדים אז מוחמד אמר לעבדים שאין באסלאם עבדים, אם הם מנתקים קשר עם היהודים אז יכולים להתקבל בתוך האסלאם ללא התחייבות. היהודים עמדו חוסר עונים ומצבם התדרדר.

פסוק החרב: "עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום אשר בו תמצאום, ותפסו אותם וכתרו אותם וארבו להם בכל אתר ואתר. ואולם אם יחזרו בתשובה ויקיימו את התפילה ויתנו זכאת, שלחו אותם לחופשי, כי אלוהים סולח ורחום". ראו למשל גם את דבריו של מוחמד בחדית' צחיח אל-בח'ארי "אין זכות לעבוד כל אל אחר מלבדך [אללה] ", ראו פה, כרך 9, ספר 93 חדית' מס' 590.

המשמעות של הג'יהאד: אם מישהו נלחם נגד האסלאם אז צריכים להרוג אותו אבל אם מישהו מוכן לשתף פעולה והוא הולך לקרת התאסלמותו אז צריכים לתת לו אפשרות.

הבנת הג'יהאד שנויה במחלוקת בקרב המוסלמים כיום.

הטיעון הדתי-אידיאולוגי העומד מאחורי ביטול הזכויות הפוליטיות של ציבור לא מוסלמי הוא שהאדם נולד כדי לעבוד את האל. רק שליט מוסלמי יכול ליצור את התנאים המתאימים לביצוע עבודת האל. לכן, השאיפה היא לקבוע תנאים שיאפשרו שליטה פוליטית מוסלמית.

מכך משתמע בעצם, שהעולם כולו צריך להיות בשליטה מוסלמית. לכן הסונה מבדילה בין ארצות בשליטה מוסלמית לבין כאלה שעדיין אינן בשליטה מוסלמית.

ג'יהאד הגנתי: רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים… אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת…(סורה 22: 39-40)

מאבק צבאי נגד כיבוש זר, דיכוי או כל מדינה שאיננה אסלאמית בשטח המכונה דאר אל-אסלאם (בית האסלאם) או דאר אל עדל (בית הצדק), נחשב כג'יהאד אשר לדעת רבים הוא הג'יהאד הרלוונטי כיום. בתקופות הקולוניאליות אוכלוסיית המוסלמים קמה לעתים קרובות נגד השלטונות תחת דגל הג'יהאד (כדוגמת דגסטאן וצ'צ'ניה נגד רוסיה הצארית, המרד ההודי נגד הבריטים ועוד). לפי הבנה זו הג'האד אינו שונה מהזכות להתנגדות צבאית כלפי כיבוש, אשר אושרה לפי האו"ם ולפי החוק הבינלאומי. על פי הגדרה זו המלחמה במדינת ישראל הנה ג'יהאד והיא לגיטימית בשל מיקומה, המצוי בבית האסלאם, תפיסה שכיום מקובלת על מנהיגי איראן, אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס.

ארצות שבהן נשפך דם מוסלמי ולכן הן אדמות קדושות נקראות: ארד' אל ג'יהאד. אם אדמה כזאת נשמטה מידי המוסלמים, מצווה לכבוש אותה בחזרה (ספרד).

ג'יהאד התקפי: כיבוש של אדמות שאינן מוסלמיות דאר אל-חרב (בית המלחמה), והבאתן תחת ידי שלטון מוסלמי, או מלחמה בכופרים כדי שיקבלו עליהם את "דת האמת", נקרא גם הוא מבחינה היסטורית ג'יהאד, למרות שהצורך בו כיום שנוי במחלוקת בקרב המוסלמים. מקור התוקף באסלאם לקיום מלחמת ג'יהאד נגד לא-מוסלמים מצוי בקוראן: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" ועל פי הפרשנות המוסלמית הוא נחשב כמבטל כל פסוק אחר בקוראן שמשתמעת ממנו מתינות כלפי לא-מוסלמים. "המְשַתפים" הם לא-מוסלמים שאינם יהודים או נוצרים.

העולם מחולק למה שכבר בשלטון האסלאם למה שצריך להלחם כדי שיהיה בשליטת האסלאם.

בעליה לרגל המוסלמים לאלצו לפסיק את המלחמות במשך שלושה חודשים כי הם היו צריכים להגיע ממרחקים. שבטים שלא שמרו אז קיבלו עונשים.

הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת – אלה אשר ניתן להם הספר ( יהודים ונוצרים ) עד אשר ישלמו את הג`יזיה במו ידיהם בעודם מושפלים ( סורה 9 פסוק 29 )

 

עוזבי
האסלאם

פוליתאיסטים

יהודים
נוצרים

 

עוזבי האסלאם. כאשר נפטר מוחמד היו רבים שרצו וביקשו לעזוב את האסלאם. לבדואים לא אומרים לו מה לעשות. כאשר חותמים חוזה ואחד מהצדים מת אז החוזה הסתיים. ע"פ הדוקטרינה האסלאמית לא יכולים לצאת מהדת ברגע שקיבלו אותה. יש שתי ברירות קשות: שיבה לאסלאם או השמדה. הרבה שבטים הושמדו בין שנות 632-634. האסלאם בקושי רב יכול לעמוד בהתפתחות ההיסטוריה. קודם היו חיים בעקר במדבר וכאשר מגיעים לעיראק אז מגלים שפע של מים, אדמה פורייה, יש הרבה שבויים ועבדים. חלקו את האדמות והתחיל להיות יותר טוב. אחר כך רצו עוד ועוד. ללא אסלאם הם היו מתבוללים בתוך תרבויות אחרות לכן עמדו בדילמה גדולה.

פוליתאיסטים, עובדים אלילים. מוחמד הוא אחרון הנביאים. אנשים שמאמינים באלוהות אינם יכולים לקבל שליחות חדשה של נביא. אז מה ניתן לעשות? רק ניתן לקבל את האסלאם. זה נקרה אסלום. כאשר הגיעו לאפריקה הרבה עובדי אלילים חוסלו. הנוצרות יצא נגד הקניבלים. ע"פ הדוקטרינה האסלאמית אחרי מוחמד אין יותר פוליתאיסטים. גם להם יש שתי ברירות קשות: אסלום או השמדה.

יהודים ונוצרים. הם לא פוליתאיסטים, יש להם שליח, היה להם נביא לכן האסלאם בא לקרתם. האפשרות היא התאסלמות מתוך רצון כי האסלאם אינו יכול לחייב להתאסלם אותם. צריכם לקבל את הנביא מוחמד וזה הכול. מי שלא רוצה לקבל את האסלאם אז מקבל דרגה שנייה וצריכים לשלם יותר מיסים.

היחס לבני החסות: בראיה מוסלמית הלכתית, כל מי שזכה בהתגלות הספר הקדוש אינו יכול להיות כופר. אלה נקראים: אהל אל כתאב = אנשי הספר. אך ניתן להם גם שם אחר, שבו משתמשים יותר בהקשר לקבוצה זו: אהל א(ל) ד'מה = אנשי החסות.

חובתם של הד'מה, להכיר בעליונות האסלאם לא מבחינה דתית, אלא, מבחינה פוליטית. לא יכול להיות שגורם לא מוסלמי יחזיק כוח פוליטי. לכן, בני החסות החיים תחת האסלאם צריכים לוותר על: אמביציות פוליטיות, כלי נשק, חייבים לשלם מס = ג'יזיה = מס גולגולת (כל זכר בוגר). אין זה עניין כלכלי (שיעור המס מאוד נמוך), אלא הדגשת המעמד הנמוך של משלמיו. בהמשך נוצרו מגבלות נוספות.

אם ציבור אנשי החסות מקבלים ומבצעים את הכללים הללו, המוסלמים חייבים להם ד'מה = חסות לשלוש זכויות יסוד: בטחון לנפש, בטחון לרכוש וחופש פולחן.

בראשיתו, האסלאם היה מיסיונרי רק כלפי הערבים (זה השתנה במשך הזמן). אך הלכתית, אין להציק לאנשי הכתב כדי שיתאסלמו.

צלח או סלאם. אם לא רוצים להתאסלם וגם לא לשלם מיסים אז יש מלחמה. התוצאות שלה יכולות להיות: צלח או סלאם. צלח הוא הכרה, ברכה, קשרים דיפלומטים, הסכם כולל, שלום טוטאלי. זה נדיר מאוד. סלאם הוא שלום קר, אי לוחמה. מכירים אחד את השני אבל לא יותר מזה. לא חייבים להיות בקשרים כלשהם. הקשרים בין ישראל למצרים הם מסוג סלאם כי אין הרכה כוללת.

בין מוסלמים לבין עצמם צריך להיות מצב של מועאדת צלח = ברית שלום. בין מוסלמים ללא מוסלמים יכול להיות רק אינתיפקית אל סלאם = הסכם שלום. בהגדה תיאורטית בריתות בין מוסלמים הן בריתות נצחית ואילו הסכמים עם לא מוסלמים הם זמניים.

מואלים. אנשים שלקחו במדינות נוצריות כמו יוגוסלביה, עברו איסלום, קיבלו אימון צבאי והפכו להיות רכוש של השליט וצריכים לשרת אותו. גם נשים הביאו מאותם אזורים הפכו להיות נשות הארמון. בדרך כלל מגיעות משפחות מאוד עניות שאין להן ממה להתפרנס וידעו שהאסלאם מאסלאם ומלמד אותן מקצועות כמו הנה"ח מאחר ואין להן קרובי משפחה אז הן תהיו נאמנות לשילטון.

למה היהודים נשארו במדינות ערב במשך שנים ולא עזבו? אולי בגלל שלא יכלו. מוחמד פגע קשות שבטים היהודים למרות הכול.

אסכולות. לג'יהאד יש שיטות שונות ולא רק מלחמות.

באסלאם נוצרו אסכולות. אם מישהו לא רוצה ומתאים לו תפיסה מסוימת אז יש קבוצה אחרת שאולי יותר מתאים. כך האסלאם צמצם את הפילוגים. אם תופסים שבוי יכולים לאסלאם אותו ואם הוא לא רוצה אז לחסל אותו. אסכולה אחרת אומרת שאם תופסים שבוי ואם לא צריכים אותו אז צריכים לשחרר אותו.

באסלאם הסוני יש ארבע סוגי מד'אהב )שביל/דרך ללכת בה) = אסכולות משפטיות: חנפיה, שפעיה, מאלכיה, חנבליה. אין הבדלים גדולים בין אחת לשנייה. האסכולות רואות זו את זו כאחיות למרות ההבדלים ביניהן (כמו בית הלל ובית שמאי).

ארבע האסכולות המשפטיות באסלאם הסוני נקראות על שם אישיות בכירה שנהגה בה. צריך לזכור שאין באסלאם מקור סמכות אחד (כמו אפיפיור אצל הקתולים). ההבדלים בין בעלי הסמכויות השונים מביאים לפעמים לשוני הלכתי, אם כי אף אסכולה אינה מבטלת את רעותה.

ההבדלים העיקריים בין ארבע האסכולות: א) ההבדל טמון במרחב שהן מותירות לשופט = קאדי לשיקול דעת אישי בעת ניהול הדין. ב) תקליד = לשון החוק – 'ייקוב הדין את ההר' = רק החוק קובע. ג) ראי = רוח החוק – לקאדי יש שיקול דעת לבדוק מהם הנסיבות, לפני מתן גזר הדין.

מקובל לדרג את האסכולות לפי מקום הראי מול התקליד.

1) חנפים: האסכולה הנותנת מרחב הכי גדול לשיקול דעת. הריכוזים הגדולים ביותר הם בקרב העמים התורכיים: תורכיה, אזרבייג'אן, אוזבקיסטן ובארץ כ – 25% מהמוסלמים נוטים אליה.
2) שאפעים: זוהי האסכולה הנפוצה ביותר בעולם האסלאמי ובאר. (אבו שאפעי קבור בעזה). מרוכזים במרחב המזרח התיכון: ישראל, סוריה, מצרים.
3) מאלכים: מצמצמת מאוד את מרחב שקול הדעת של השופט . נפוצים בצפון אפריקה, מצרים ובארץ כ – 15%.
4) חנבלים: אסכולה הקובעת שאין לסטות מהטקסט (אם כי לשופט תמיד יש משקל).       מתוכם יצא זרם שיש הרואים בו אסכולה חמישית = והאביה. לכאורה, סונית חנבלית, אך היא יותר מוקצנת. אסכולה זו היא הגדלה ומתפתחת ביותר בעולם: ערב הסעודית, פקיסטן,       אפגניסטן, מצרים, אירופה, צפון אמריקה ודרום-מזרח אסיה. כמעט כל הרדיקאלים מהזן הנפיץ הם והבים (כל 19 המשתתפים באירועי ה – 9/11 הם והבים).

גן העדן. הג'יהאד הוא חובה קולקטיבית

הוי המאמינים כאשר אומרים לכם, צאו למלחמה למען אלוהים מדוע תכרעו תחתיכם בכבדות? האם ישביעו חיי העולם הזה את רצונכם במקום העולם הבא? הן תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם לעומת העולם הבא. (סורה 9 פסוק 38 )

צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים. בזאת ייטב לכם לו רק ידעתם. (סורה 9 פסוק 41)

לא צריכים לראות את המלחה למטרה אחרת מאשר המטרה שהגדיר אותה השליט. לא רכוש, לא שבויים. המטרה העיקרית זה להבטיח את דרך "אללה" לכן זה מחייב. צריכים לצאת למלחמה כדי לנצח ולא הישגים אחרים. אלוהים קנה בין המאמינים את נפשם, רכושם ובתמורה יזכו בגן העדן. הדבר החשוב אם משתתפים בג'יהאד אז מבטחים את דרך לגן העדן בעתיד.

מי שמת בעת ג'יהאד לא צריכים לקים סוכת אבלים כי הוא הגיע לגן העדן. בסוכת האבלים נהוג להכות את החטאים, המשפחה מבקשת סליחה, מחילה וכולי. במקרה זה אין צורך.

מה הקשר בין מטרות הג'יהאד שהיא לקדם את התאסלמות של כל תושבי כדור הארץ ובין פעולות טרור של מתאבדים?

הסכימו לתת פסק דין שאומר שמי שמתאבד הוא בעצם מבצע מה שמותר עליו על ידי הקולקטיב. מבטיחים לו כניסה ישירה לגן העדן.

השליחות של האסלאם זה התאסלמות של כל תושבי כדור הארץ אבל בינתיים יש אנשים שמפריעים, לוקחים את האדמות והם מוכנים להקריב את החיים על מנת לשנות את המצב.

בדרך כלל כל מוסלמים עושה את כל המצוות על מנת להתקבל בגן העדן, מפללים, צמים, עליה לרגל וכולי. בג'יהאד אין שום צורך כי אוטומטית מגיעים אליו.

הכרזה על ג'יהאד. רק החליף יכול להכריח על קיום ג'יהאד. חליף הוא מי שעומד בראש המדינה, ממלא תפקיד של ראש הממשלה והאדם הרוחני של האסלאם. רק הוא יכול להוציא פסק דין ולהכריז על מלחמת ג'יהאד. משנת 1258 בדרך כלל השליטים היו חילוניים, חלה הפרדה בין איש הרוח לבין איש המעשה. לכן היו לוחצים על השליט להכריז על ג'יהאד.

הבריטים הצליחו לגייס הרבה ערבים שנלחמו נגד טורקיה בלחמת העולם הראשונה. ע"פ הארכות התגייסו כחמשת אלפים ערבים.

רוב המוסלמים מכירים בכך שהשליט במדינתם הוא למעשה אותה סמכות חוקית והוא הרשאי להכריז על ג'יהאד על ידי התייעצות עם יועציו. ההלכה האסלאמית קובעת גם כי ג'יהאד כזה מותר רק כנגד אלה אשר בצורה פעילה מדכאים או רודים במוסלמים או פולשים לאדמות אסלאמיות.

תנועות קיצוניות בתוך האסלאם (כגון אל קאעידה או חמאס) הכריזו על ג'יהאד בעצמן וכך הן מנסות להתעלם מהרשויות ומסמכותן. הן גם חולקות על המגמה הרווחת בקרב מוסלמים לגבי ההגדרה של הדיכוי. את ההתעלמות מהממשלות ומהרשויות המוסלמיות השונות הם מסבירים בכך שמוסדות אלה מונהגים בידי כופרים באסלאם.

בשיעה רק האימאם יכול להכריז על ג'יהאד.

הג'יהאד מחר

בצפון אפריקה הם יותר נוקשים, אולי בגלל שהם יותר קיצוניים. הסיבה יכולה להיות השבטים שהיו קודם באזור, ברברים שהכריחו אותם לקבל את האסלאם, לכן האסלאם יותר רדיקלי ומשפיע למדינות האזור.

לא חלו שינויים בשנים האחרונות וגם היום מאמינים שהם מאוד קרובים להקמת חליפות אסלאמית ומדינה עולמית אוניברסאלית. לאסלאם יש בירכת אלוהים. אוכלוסיית המוסלמים הולך וגודל, נכנסים בכל מדינה ואין צורך לג'יהאד, האנשים באים בתוך רצונם.

הג'יהאד הוא סמל של האסלאם בעבר אבל לא רואים שאותה שיטה קלאסי בתקופה המודרנית. במלחמת הקודש בשנת 1948 כולם הכריזו על מלחמת ג'יהאד וביקשו להצטרף למלחמה אבל בפועל הגיעו רק אלפיים מתנדבים ונהרגו קרוב לשבע מאות.

החוקים של המלחמה גם שונים. בדרך כלל אסור להציף ערים במים במלחמה רגילה כי זה טביעה אבל בג'יהאד מותר. כמו אסור להשתמש במשואות אש במלחמה רגילה על מנת למנוע שרפות אבל בג'יהאד מותר. אסור במלחמה רגילה לקטוע עצים, להרעיל מים, לפגוע בנשים וילדים וכולי דברים שבזמן ג'יהאד מותר. החוקים בחלמה ג'יהאד הם חזקים וקשים יותר כדי להביא להכרה שלא כדי להגיע לשלב זה. המטרה מקדשת את האמצעים. 

להצלחת הג'יהאד צריך מצב יוצא דופן שטרם נוצר. למשל משבר עולמי גדול, מנהיג כריזמטי.

 

ג'יהאד – Wikipedia

מאמר: מהו ג'יהאד

מודעות פרסומת