מה המניעים של אותם אנשים שגרים בערים, בישוב הישן, לצאת ממנה ולקים מושבה. המניעים הם דומים לאלו שרוצים לקים שכונה. שכונה היא פיתרון דיור ומושבה היא פיתרון תעסוקתי ולהתפטר מכספי החלוקה. המניעים מול הקשיים.

מניעים:

א) רעיון החלוקה. ציטוטים: לא נאכל עוד לחם עצלות, זו פת בג הצדקות אשר כבר נפעפש ואינו ראוי למאכל אדם!

פת בג המשמעות ללחם עוני.

מתוך הלחץ והעוני רואה פה…

יש עוני מצד אחד ושחיתות ממחלקי צדקות.

יחסם השלילי של יהודי הגדולה:

כל אדם ידע תכונת החרפה הגדולה…

ביקורת לישוב הישן שלא עובדים.

ב) אנשים למראים את הדרך לאחרים: לסול את המסילה לבאים אחרינו. הם לא היו אנשים עיניים כי על מנת להתיישב ולהקים מושבה צריך כסף.

יחיאל בריל. יסוד המעלה: להיות למעירים ומעוררים במעשיכם את שאר אחינו יושבי ארה"ק (ארץ הקודש) כי מהם…

ספר היובל. משה סלומון כותר לאנשים שרוצים להצטרף לחברה: לא עשינו זה לשם סרסרות ולא לשם מסחר… בסוף השנה גוטמן ייתן דיווח.

אם כל הדבר היו רק בשביל עצמם הם יכלו להישאר בעיר ולעשות עסקים. ללכת למקום רחוק, על שפת הירקון, מחלות וכולי. זה לא מצב אידילית. הם לומדים מתושבי הערבים את העבודה החקלאית. ללא אידיאולוגיה מאוד קשה לעשות את השינויים ולעבוד את האדמה.

צריכים האידיאולוגיה על מנת לשחרר את כל הישוב הישן וזה ניתן לעשות רק עם הם יהיו מורי דרך וחלוצים. ללכת לפני המחנה. השנה הראשונה הייתה הצלחה. לקחו את היבולים לירושלים בשכונה מאה שערים. למה לא בעיר העתיקה? כי הם מאוד התנגדו לרעיון לקים מושבה. אבל דפקה הצטרף רב מאוד ידוע עקיבא יוסף שלזינגר (קיים ישוב על שמו) שלאחר עלייתו החל לחפש דרך שונה לקיום היישוב וביסוסו. הוא דרש לצאת לעבודה ולחקלאות. הרבה קבוצות של אנשים ניסו לקים מושבות. יחד עם תלמידיו הקים את החברה וההסתדרות: "חברת מחזירי עטרה ליושנה" (כונתה בספרו גם בשם "כולל העברים") אשר עיקרה היה כינון חברה יצרנית ודינמית המבססת את חייה על ערכי התורה ותחיית השפה העברית. ניסה לרכוש אדמות בסביבות חברון ללא הצלחה. לאחר שגם ניסיונות לרכישת אדמות בסביבות יריחו לא צלחו, החליטו לרכוש אדמה באזור השפלה. הם הצטרפות בקבוצה השניה והתיישבו קרוב לשפת הירקון. בסוף השנה חלו הרבה אנשים ומתו כמה מהם. השנה השניה הייתה שנת בצורת לכן לא הייתה מוצלחת. כמו כן כאשר הגיע שנת שביתה לא ידעו איך להתמודד עם זה כי המצב הכלכלי לא היה טוב.

גם היו סכסוכים בין שתי הקבוצות. הקבוצה השניה קרוא לה ירקונים, ישבו בצומת ירקונים מצפון לפתח תקווה. הם אמרו שרימו אותה ועזבו את המקום. הניסיון של פתח תקווה נכשל אחרי שנתיים למעט קבוצה של אנשים שקנו עוד קרקעות וחיכו. כעבור כמה שנים הגיע את העלייה הראשונה בשנת 1882 ובה גרעין של אנשים שהתיישבו בפתח תקווה. האנשים הגיעו מביאליסטוק, פולין, קנו את האדמות והקימו מושבה חדשה. היו אנשים מהקבוצות הראשונות שחזרו להתיישב בה שוב.

ג) יזמים אמידים. שכבת עסקנים צעירה מילידי הארץ.

ד) יואל משה סלומון כתב בעיתון יהודה וירושלם בשנת 1877 התייחסות לטמפלרים והביע  פליאה על כך שבזמן כל כך קצר הצליחו  להפריח את השממה, ולבנות להם מושבות כל כך יפות ואלגנטיות, ואילו אנחנו, היהודים, משום מה – לא:
שמנו לבינו גם על הקאלאניאות אשר יסדו זה כמה שבעה שנים האשכנזים בני וויטינבערג (לא מבני עמינו) ובתיהם בנויות במשטר נאה, ככל ערי אירופי, ברחובות רחבות ובנינים מפוארים עד אשר האיש אשר יתהלך ברחובותיהם, ישכח כי רגליו תדרכנה בארץ הנשמה, וידמה כי הנהו באחת מערי אירופא הנושבות. ככה התהפכה הארץ הנשמה הזו לארץ נושבה בשנים מועטות, ויושביהם רואים פרי בעמלם. המראַה הנעימה הזאת תלביש את לבב האיש הישראלי צער ויגון, ענג ונחת יחד. לבבו ישמח בראתו כי ארצינו הקדושה מוכשרת להתהפך כגן אלקים אם תעבד ביד חרוצים, ורבת און היא להשביעם להם חמודות, עד כי לא יקוו לאיש ולא ייחלו לבני אדם. ויתרון לה מכל ארצות אירופא, והעד על זה כי אנשים אשר לא מבני עמינו עזבו מולדתם ונאחזו בארץ הקודשה, ולוא לא מצאו היתרון להאדמה הברוכה הזאת על אדמת מולדתם, כי אז לא נעו אל ארץ נכריה למו. ולעומת זאת כלימה תכסה פנינו, בזכרינו כי העמים אשר לא במני עמינו יהיו הראשונים לחונן ארצינו הקדושה – ואנחנו, עם בני ישראל, נעמוד מרחוק ולא נמהר לנחם את האם קדושה הצמאה לבניה, ולא נשים לבינו להסיר מסוה אלמנותה מפניה.

ה) תחושה משיחיות של תלמידי הגר"א. התקווה להגעת המשיח באמצעות עבודת האדמה.

קשר ישיר בין אנשים של הישוב הישן שיצאו מסיבות משיחיות וההתיישבות הדתית הלאומית של היום.

…כל יהודי הקונה קרקע בא"י מגוי אז הוא קונה עולם…

עקיבא יוסף שלזינגר. חלוקת הנחלה. כל אחד מקבל את חלקו.

עקיבא יוסף שלזינגר – Wikipedia

ו) קיום המצוות התלויות בארץ. לקירוב גאולת עם ישראל.

תקנות אגודת מייסדי הישוב. קיבלנו עלינו לקיים את כל המצוות…

דברי רבנים מפורסמים: צבי הירש קאלישר, אליהו גוטמאכר, יהודה אלקלעי. שנות ה- 60. הם נמצאים באירופה ופוסקים פסקי הלכה שלא כל כך מקובלים להרבה רבנים. אותם פסוקות אומרות שאנו כבר נמצאים בעידן של גאולה לכן חובה לעלות לא"י.

בתלמוד בבלי נכתב את ג' שבועות אסור לעלות כולם ביחד מתוך רצון לקים מדינה אלא להמתין הגעת המשיח והיא יביא את הגאולה. הגאולה מתחלקת בכמה שלבים. הרבנים האלו הם כמו רפורמאטורים ואינם מקובלים לרבנים האחרים. אבל הם אומרים שבגלל שאנו נמצאים בעידן של הגאולה ניתן לקיים את השלבים הראשונים שלה.

רב צבי הירש קאלישר (1795-1874). הוא הושפע מהמאבקים הלאומיים של הפולנים, האיטלקים וההונגרים, ועל פי תפיסתו גם היהודים הם לאום וצריכים מדינה משלהם. בספרו "דרישת ציון" האיץ ביהודים לעלות לארץ ישראל ולא לחכות לבוא המשיח. לפעול למען ראשית הגאולה. השיבה לציון ודבקות במסורת היהודית בא"י יקרבו את בואו של המשיח. בעבודת האדמה בא"י, ראה הרב קאלישר קיום מצווה קדושה.

צבי הירש קלישר – Wikipedia

הרב קאלישר כתב פרשה בהקשר לארבע כוסות של פסח. א) גאולה תתנו לארץ, לנטוע ולייסד יבול הארץ. היא הקדושה מן העשר קדושות. ב) בניין מזבח וקורבן תחת ממשלה, כלומר, בית מקדש ומלכות עצמאית. ואז נזכה לנביא. ג) אחר מלחמות גוג ומגוג אז יבוא בן דוד. לפני זה יהיה משיח בן יוסף. ד) תחיית המתים.

תשובה של הרב קאלישר לרב אחר

השבתי לו ג' אלול, שקץ לא יאות לגלות מצפוניו, והקרא של תהלים קל"ב טוב כדבריו, אך בשנוי דהיינו: צידה אברך ואביוני אשביע, שע"י החל חרמש מקמה בעבודת ישוב ע"י ישבעו להם תה ראשית הקדמת הקץ, האח"כ כהני אלביש ישע לדרכי שיבנה מזבח ולא מקדש כנאמר: מזבח בציון הכין, וכראי שהבאתי בספרי מירושלמי, ואז חסידי ירננו, שיתקבצו קיבוץ אחר קיבוץ וכדאי בזוה"ק שארבע גאולות תהיינה האח"כ שם אצמיח קרן לדוד ועריכת נר כמו שכ' ידידי שיהי מערכת לדוד ויהי ממשלה לישראל בעצמם ואח"כ יבוא גוג ואז יהי קץ הפלאות.

הקדמת הקץ, מותר לקדם את בואו של המשיח קיבוץ אחר קיבוץ. צריכים לעלות לארץ ישראל ונטיעת השדות, כלומר, גאולת הקרקע כן צריכים לעשות. עדין לא את המזבח והקמת בית המקדש כי זה יקרה כאשר יבוא המשיח.

להוציא הקרקע מתרדמתה. אליהו גוטמאכר כותב הגרת:

ואני בא אחריו, בכל מאמצי כוחי שגם כבוד גאונו ישעה כזאת לעורר כל מכיריו ושומעים לדבריו הקדושים שלא ינוחו ולא ישקטו מלהלהיב הלבבות לעניין היישוב שהוא יתר כל יימוט לגאולה השלימה לקנות שבזת בכסף בארץ ישראל להושיב בה עניי בני עמנו להתפרנס מתבואת הארץ.

רעיון עבודת האדמה וגאולת הארץ.

להתחיל במצווה. רבי יהודה אלקלעי (1795-1878):

זה לי חמש ועשרים שנה אשר בערה בי אהבת ארץ חמדה שחמדו לה אבותינו הקדושים, ואני קורא בחיל על יישוב הארץ, – ואף כי שמעתי אומרים, כי יש חכמים שאין רוחם נוחה ביישוב הארץ – אנוכי אזור לא נסוגותי, כי אמרתי, תכתב זאת לדור אחרון, ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן.
ועתה אחינו אנשי גאולתנו! תנו לד' אלוהיכם כבוד, שימו לבבכם ומגמתכם אל המטרה הקדושה – להחזיר שכינתו לציון ביישוב ארצנו הקדושה.

האמונה בגאולה המשיחית ומאורעות היסטוריים חיצוניים, שהתרחשו באותה עת: שחרור עמי הבלקן מעול הטורקים, עלילת דם שאירעה בשנת 1840 בדמשק. עלילת דמשק זעזעה את יהדות אירופה. שכנעו את יהודה אלקלעי, שאין תקומה אחרת ליהודים אל בכינון מדינה בארץ אבותיהם.

הטענות נגד הרבים האלו היו קידום הקץ דבר שזה אסור. אחרי 20 שנה כמעט כל הרבנים של חובבי ציון חושבים ברוח הזאת. קשר עם משיח וגאולה. הרבה אנשים מתבלבלים עם המונח גאולה. הוא מונח דתי ומשיחי. המשיח יבוא ואז תהיה גאולה. אחר כך המונח עבר שינוי ואז אם אומרים גאולה אז הכוונה היא ציונות אבל אין קשר כי ציונות היא רעיון מדיני וחילוני. מכיוון שעבור הרבנים המונח גאולה הוא רק משיחי אז לא ניתן להגדיר את הרבנים כמבשרי הציונות.

כל הדברים שרואים בשנות ה-30 הם רעיונות ודברים משיחים. הדברים האמיתיים מתחילים בשנות ה-60. מה קרה באותה תקופה. אחרי מלחמת קרים (1856 – 1853), שינויים באימפריה העותומאנית, היה יותר קל להסתובב בארץ ולקנות קרקעות. גם באירופה חלו שינויים שהביאו לרבנים לכתוב דברים אלו. הרבנים גם מושפעים מהדברים שקורים מסביב.

נימוקים השוללים את התיישבות בחקלאות.

היו בארץ, בירושלים ובצפת, הרבה רבנים שהתנגדו לרעיונות החדשים של הרבנים מאירופה. דפקה מירושלים יצאו לקים את המושבה פתח תקווה ומצפת את "גיא אוני" (ראש פינה).

א) המצב הביטחוני לא טוב. אם יוצאים עם הכסף הפרטי של כל אחד מהמתיישבים אז למה זה חשוב לאנשי ישוב הישן? בגלל האחריות קולקטיבית. המתיישבים רואים את עצמם כמורה דרך. ב) אסור להתעסק עם המשיח. ג) חשש מעברות על חוקי הדת. אם האנשים הולכים לעבוד כל הזמן באדמה אז מה יקרה למוסדות הדת, לימוד תורה. לפי דעתם האנשים באים לארץ ישראל ללמוד תורה ודפקה המנהיגים, תלמידים חכמים הולכים לעבוד בשדות. דבר נוסף הוא שיכולים להיות דברים או מצבים ביום שבת אז בגלל סיבות שונות לא ישמרו שבת, אולי בגלל מקרים של פיקוח נפש או לא. ד) הפיכה לעמי בארץ. לקיים את המצוות התלויות בארץ. צריכים ללמוד ולהתכונן לעידן המשיח. אז במקום לעזור לעם גורמים נזקים.

מגמות משכיליות. יש השפעה זרה של רעיונות אירופים. זה לא מה שאנשי ישוב הישן רוצים הם מעדיפים להסגר. היהודים לא מסוגלים להתעסק בעבודת אדמה כי הם לא חזקים במיוחד. עשו חרם ולא נתנו לאותם עובדי אדמה לעלות לתורה ובעיקר לא לקבל דמי החלוקה.

בני ישראל הם חלשים מטבעם ורפי ידיים ולא יכלו לעבוד עבודה קשה. (כרוז).

לא באיכרי הארץ בית ישראל. (חיים פרס, שאלת החיים בארה"ק, ארץ הקודש, ופתרונה 1879).

בעיני היישוב הישן, המונח "לאומיות", הוא בעל משמעות אחרת לגמרי. לא המונחים מולדת, תחייה, אדמה, אלא עיקר לאומיותו של עמ"י הוא התורה והיא שעשתה אותו לעם. היישוב הישן ראה בלאומיות ובציונות ניגוד לדת, כפירה ומלחמה בדת, דבר העלול להרוס את היהדות אם יתפשט.

מה הנימוק העיקרי. יהיו פחות אנשים, לא הצטרכו דמי חלוקה. לא יהיה תלות בין יהודי העולם לאלו הנמצאים בארץ ישראל.

אנשי אירופה טענו שהיהודים בא"י הם אוכלי חינם ולא עובדים אבל אנשי א"י אמרו שעד שלא יהיה להם קצת הכנסות לא יכולים לצאת לעבודה ולקים מושבות. לכן עשו שתי קופות. אחת ללומדי תורה ואחת שתמכה במושבות. התחרות בין מחלקי דמי החלוקה לא בריא ומנסים למנוע.

באזור פתח תקווה והירקונים היו מעל 10.000 דונם. אלו שנשארו בפתח תקווה וקנו עוד קרקע נוספת בשנת 1884 באזור סביון, קרוב ליהוד.

פתח תקווה נחשבת המושבה הראשונה בא"י ולא ראשון לציון. מצד אחד ראשון לציון אומרת שפתח תקווה הוקמה אבל התפרקה. אבל מצד שני פתח תקווה טוענים שאף על פי כן נשארו באופן רציף משפחות במושבה מגיע לה להיות המושבה הראשונה למרות שגיא אוני הקדימה במספר חודשים.

הוקמה גם מושבה בדרום רמת הגולן בשנת 1887 ושמה בני יהודה גם היא הוקמה על ידי אנשי צפת.

המושבה בני יהודה

אחר כך הוקמו עוד כמה מושבות כמו נחלת ישראל רמה.

התימנים ראו את עיקר חלומם לעבוד את האדמה, אדמת ארץ הקודש, ולכן החליטו למצוא דרך להקמת כפר חקלאי משלהם. בשנת תרמ"ה (1885) הם מפרסמים קול קורא להקמת כפר על אדמת 'רמה' ליד "נבּי סַמואל". הקרקע נרכשה בעזרת י"ד פרומקין אך על۔אף שהיו בתקופה זו כ۔400 נפש בירושלים לא נמצאו מתנדבים לבוא ולהתיישב במקום, מתוך פחד לעזוב את חומות ירושלים. במאמצי שכנוע וכנראה גם מחוסר ברירה אחרת, עלו בשנת 1895 לעבד את האדמה כשלושה עשר תימנים. סדר יומם היה כדלקמן: כל השבוע היו עובדים במקום וחוזרים לשבות בירושלים. כעבור שנה החל הכפר לפרוח ודבר זה גרם להתמרמרות בעייני תושבי הכפר הערבי "נבי-סמואל" והם החלו להציק לתימנים עד שהצליחו לגרשם משם.

נחלת ישראל רמה – Wikipedia

מגדל עדר היה היישוב היהודי הראשון על אדמות גוש עציון בשנת 1927 על אם הדרך לחברון. היה זה ניסיון ההתיישבות היהודי הראשון באזור. יוזמיו של ניסיון זה היו אנשי מאה שערים בירושלים, ומתיישביו הראשונים היו תימנים משכונת צריפים ברחוב בלפור‏‏. אולי מאוחר יותר אבל הם אנשים מהישוב הישן. את היישוב הקימה חברה בשם "זיכרון דוד" בראשות יצחק גרינוולד ובשיתוף יעקב רוזנבלום. שמו של היישוב נקבע על פי הפסוק: "וַיִסע יִשְרָאֵל ויט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה למִגְדַּל-עֵדֶר". תושבי מגדל עדר האמינו כי מלך המשיח עתיד להתגלות במקום זה באחרית הימים ‏.

מגדל עדר – Wikipedia

עליה הראשונה מתחילה בשנת 1882. מה שמעפיין אותה זה הלאומיות שהיא תופעה חילונית אירופאית והיהודים מאמצים אותה. עד שנת 1882 תקופה של ישוב ישן ולאחר מכן ישוב חדש. לא כל האנשים שעלו אחרי שנת 1882 מחזיקים את הרעיון הלאומיות. רק קבוצה קטנה של אנשים שעלו בעליה הראשונה הקימו מושבות כמו פתח תקווה השניה, ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקב, מזכרת בתיה, יסוד המעלה. מקור השם יסוד המעלה מן הפסוק ”כִּי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן–הוּא יְסֻד, הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל” (עזרא, ז’, ט’)

המושבות נקראות מושבות חובבי ציון כי הוקמו על ידי אגודת חובבי ציון. הם גם אנשים דתיים, אם קוראים להם ישוב חדש זה לא אומר שהם לא דתיים. בכל ישוב או מושבות החדשות יש בית כנסת. גדרה הוקמה על ידי הבילו.

יסוד המעלה הוקמה בידי משכילים יהודיים מפולין מעיר ממזריטש ובריסק. כל האנשים שהגיעו לזיכרון יעקב באו מרומניה מהעיר גלץ. לראש פינה הגיעו מרומניה מהעיר מוינשט. לפתח תקווה עלו אולים מפולין מהעיר ביאליסטוק.

עם הקמת המושבות הם מקבלים את המסר הלאומי ולא עולים על מנת לפתור את הבעיה של החלוקה. בעיית החלוקה קשורה לאנשים מהישוב הישן. הדברים החשובים במושבות החדשות הם הרעיון גאולת הארץ והרעיון הלאומי. כאשר מדברים על חובבי ציון זה לפני הקמת התנועה הציונית. חובבי ציון מאמצים רעיונות לאומים. עד מאה ה-18 היו עמים שאינם לאומים. נשמע כמו מילים נרדפות אבל צרים להפריד בין "עם" ל- "לאום". עם ניתן לתרגם ל- "אתנוס" דברים משותפים כמו גזה. שפה היא דבר מסובך כי באזור מסוים יכולים לדבר כמה שפות ואותה שפה יכולים לדבר באזורים שונים. החברה האליטה ברוסיה דיברו צרפתית. ברגע במחליטים שכל האתנוס יש דברים משותפים אז צריכים לאחד את השפה. במעבר מאתנוס, עם ללאום צריכים לאחד את השפה. הדת גם יכול להיות גורם מאחד או לא. יחידה גיאוגרפי, מורשת והיסטוריה.

כך מחליטים היהודים שמגיעים לא"י שהם בעצם לאום. מה המשמעות? מה המטרה והיעד? שלטון משותף ועצמאי. כאשר יש גורם שמרכז ושולט בקרקע אז מה הזיקה של האנשים שגרים בה למנהיג שנמצא בשלטון. בעלות הקרקע. למנהיג אין אכפתיות אם יש שפה משותפת וכולי כל עוד מקבל מס, יבולים ויחסי הגנה. הרעיון הלאומי אומר שאין מנהיג על, יש לצורך ניהול המקום, אבל נבחר באופן אחר כאשר העם הוא הרבעון. כך שיש זיקה בין האנשים לאזור. קודם הייתה זיקה בין השליט לאזור שהוא כבש ועל כל האנשים שנמצאים בו. עכשיו מגדירים אזור וקובעים מחנה משותף על מנת ליצור זהות בין האנשים והאזור. בעבר היו אימפריות שכוללו עמים. עכשיו הקבוצות הן יחידות יותר הרמוניות. לכן צריכים סמלים כמו דגל, אמנון וכולי, שפה, חינוך, מסרים לאומים, מלמדים על התרבות והיסטוריה משותפת. בוחרים סיפורים והופכים אותם לסיפורי האומה. כבר זה לא סיפורים של עם אלא של לאום. זה תהליך בניית אומה בניגוד למה שאנו חושבים שאומה נולדה על ידי אנשים שקבעו אותה. בפועל כל הדברים נעשו על ידי בחירת העם. ברגע בבוחרים עם אז מגדירים לו אזור. כך נוצרו מצבים שכפרים אחד על יד השני שייכים, עם אותה שפה אבל כל אחד שייך לעם אחר.

לפעמים ניתן לראות אלמנטים משותפים בתוך אומנות, שירי עם וכולי. איך נוצר בולגריה? היא הייתה שייכת לאימפריה העותומאנית והגדירה את עצמה כלאום. העם בחר בפרדיננד הראשון והוא הכריז על עצמו כצאר של בולגריה. הוא החליט לאחד את האומנות במדינה. לצורך כך הזמין את בוריס ש"ץ לשמש כפסל החצר ולייסד את האקדמיה המלכותית לאמנות. בשנת 1903 נפגש ש"ץ עם הרצל והפך לציוני נלהב. בקונגרס הציוני של שנת 1905 העלה ש"ץ רעיון להקמת בית ספר לאמנות עברית ולמלאכת מחשבת. ב-1906 הקים בירושלים מרכז לאמנות, שבהמשך נקרא בצלאל, על שם בצלאל בן אורי. האומנת מייצרת היסטוריה, סיפורי מורשת ובעיקר את תנ"ך.

בוריס ש"ץ –  Wikipedia

היהודים לא ישבו בקרקע במשך כל השנים. יש להם זיקה היסטורי והייתה להם שפה. אין אומה שלא נבנתה מתוך מאבק. בדרך כלל צריכה לאבק עם קבוצות אחרות על האזור. מאבק גם מצביע מי אנחנו ומי נגדנו. כך גם נוצרים קדושים. אנשים שמתו לקיום האומה. מאבק בין שתי קהילות מולדת בניגוד קהילות קולוניאליסטיות. לוקח הרבה זמן עד שצאצאים של אותם כובשים אומרים זו ארץ מולדתי, דוגמה במדינות אפריקה. הפלסטינאים אומרים ליהודים הם לא קהילה מולדת והיהודים אומרים לפלסטינאים שהם לא לאום. במאה ה-19 לא היה עם פלסטיני. אבל עכשיו כן, אז מה לעשות? להכיר אותם כעם או לא? אם לאנשים יש לאום אז הם רוצים ריבונות.

Advertisements