19-11-09

עקרונות האסלאם

יסודות האמונה

יסודות המעשה

אלוהים

שהאדה

מהלכים

א-זכאת

נביאים

תפילה

כתובים

צום

יום הדין

עליה לרגל

 

ג'יהאד

 

חייבים לתרגם את האמונה לחיי המעשה אחרת זה פילוסופיה. בנצרות ניתן לבקר הכנסייה פעם בשנה אז האסלאם שואל איזו מן דת זאת. באסלאם כל הזמן האדם עומד במבחן. האלוהים של האסלאם שונה, אדיר, גדול, עצום. אין קשר בין אדם והאלוהות. לאומת זאת ניתן לראות ביהדות כאשר יהודי מתפלל, כלומר, תפילה, אני ממבקש ממנו לשפוט את מעשיי, כלומר, זה משפט. אילו המוסלמים אומר צלאה (6), אני כנוע לפניך ואין לי שום ערעור לפניך.

לאלוהים משרתים מהלכים. האל מוסר למהלך נביאים שמתרגמים את דברי אלוהים. לנביאים יש כתבים קדושים. תוכן העיקרי של הכתובים הוא יום הדין, גזירת הטוב והרע. בודקים את המעשים וכך יודעים אם מגיעים לגיהנום או לגן העדן. 

המוסלמים מצפים להגיע לגן העדן ויודעים שבסופו כך יהיה. אם יהודי ומוסלמי נדונו לגיהנום, המוסלמי אחרי 70 שנה חוזר לגן העדן. פוסקי ההלכה המוסלמי לא מוכנים לכתוב על מתאבדים שמפעילים חומר נפץ והורגים אנשים.

ביסודות המעשה. המצוות העיקריות באסלאם. חמש עמודי האסלאם: שהאדה, א-זכאת, תפילה, צום, עליה לרגל.

יסודות האסלאם מופיעות בקוראן. לפעמים מה שכתוב זה שונה ממה שנהוג, מחלוקת שקיימת בעולם האסלאמי. הרבה מנהגים נקבעו אחרי מות מוחמד. לדוגמה כמות התפילות, בקוראן כתוב שלושה והמוסלמים מתפללים חמש פעמים ביום. לא תמיד חשוב מה שכתוב אלה מה שעושים. בהתחלה האסלאם הלך יותר לעשייה ופחות לאידיאולוגיה. אם האידיאולוגיה מפריע אז נותנים פרשנות אחרת.

1) שהאדה = עדות

הדבר הראשון הוא שהאדה. הקרדו "אני מאמין" של האסלאם הוא "אין אלוהים מלבד אללה, ומוחמד הוא שליחו". נוסח זה מכונה "שהאדה" (עדוּת). אמירתו נחשבת כהבעת דבקות באסלאם, והיא המרכיב המרכזי בטקס ההתאסלמות. כל אדם שאומר את השהאדה מול שני עדים אז באותו רגע הוא מתחיל להיות מוסלמי. כל אדם שמציג את עצמו כמוסלמי מבקשים ממנו לומר את שהאדה.

הצהרת דבקות בשני עקרונות-היסוד: האמונה בייחוד האל והאמונה בשליחותו של מוחמד.

פסוק אחד אבל הוא לא מופיע בקוראן. הפסוקים הקרובים ויותר

סורה 3: פסוק 18. אלוהים עד כי אלוה מבלעדיו, וכן (יעידו) המלאכים ואנשי העדת, ומנהגו צדק. אין הלוה מבלעדיו, האדיר והחכם.

סורה 13: פסוק 30. הנה כך שלחנו אותך בקרב אומה אשר היו כבר אומות לפניה, למען תקרא בפניהם את אשר גילינו לך. הם כופרים ברחמן, על כך אמור, הוא ריבוני ואין אלוה מבלעדיו. עליו אסמך ואליו תשובתי.

טהר האמונה. סורה 112: פסוקים 1-4. בשם אלוהים הרחמן והרחום.
1. אמור, הוא אלוהים אחד,
2. אלוהים לעד,
3. לא ילד, ולא הולך,
4. שווה לו אין גם אחד.

מנהג השהאדה התחיל אחרי עריכת הקוראן, כלומר, תורה שבעל פה. אי לכך ניתן למומר שהקוראן אינו הפוסק האחרון בסוגיות אלו. הרחמן הוא שמו של האל בערבית.

קיימים היסטוריונים הטוענים שלקחו אותה מהיהודים. לא יודעים מתי אבל הדמיון הוא מאוד גדול. לאומת זאת קיימים היסטוריונים הטוענים שלא יכולים להוכיח ואולי היהודים והמוסלמים העתיקו ממקור אחר. מוחמד לא ניסה ליצור דת חדשה אלא ללכת בדרך של המונותיאיסטית, אל אחד. הוא היה בטוח שהיהודים והנוצרים גם ילכו בעקבותיו. היהודים יכלו להגיד את הפסוק אבל עבורם הנבואה פסקה ואין יותר נביאים. מוחמד לא שלל את הנביאים הקודמים. לפי האסלאם אברהם בנה את הכעבה ואת בית המקדש. לפי התנ"ך אברהם בא לבית אל ומקים משבח, חזר לירדן ושוב מגיע לארץ, ירד למצרים וחזר לארץ, יעקב ממשיך את דרכו בצורה יותר קשה, כאשר יעקב יורד למצרים מבקש להחזיר את עצמותיו לארץ. כל הזמן יש קשר לארץ ישראל. מה נשאר לערבים לעשות? אפה יהיה בית המקדש? אז מצאו פיתרון. קודם כל אומרים שאברהם שייך לשמיים בדומה לישוע. הם נשלחים על ידי האל, לא יכולים להיות נביאים אבל כן יכולים למלא את התפקיד של משיח. ישוע מופיע בקוראן ומרים היא האישה היחידה שמופיע בו. לפי האסלאם ישוע לא רצה ליצור דת חדשה, זה נעשה על ידי אנשים שבאו אחריו, הרומאים 300 שנה אחרי מותו של ישוע. לכן זה הכול זיוף וצריכים לחזור למקורות הראשונים. אותו דבר אומרים לגבי היהודים.

2) זכאה = צדקה

א-זכאה או א-זכאת (בתעתיק מדויק: אלזכאה). המצווה מחייבת את המוסלמי לתרום מכספו לצדקה. כאשר יוצאים למלחמה ואם החייל לא חוזר ממנה, נפגע או לא מתפקד המסגד צריך לטפל בו. מוחמד לא השאיר את המשימה לידי שליטים כי כול הזמן יש תחלופה של שליטים אבל המסגד הוא נצחי. המסג מטפל בכל הבעיות החברתיות שהמדינה היתה צריכה לטפל. לכן צריכים לשלם מס למסגדים ולא לשליטים. המיעוט היהודית לאומת זאת שילמה מס לשליטים. לפי אלו קריטריונים ניתן לגבות את הכסף, כמה פעמים בשנה. הם לקחו בחשבון את העיסוק כמו גידולי שדה, בעלי חיים וכולי.

כמה כסף צריך מוסלמי לתרום?

כללי חלוקתה. סורה 9: פסוק 60. כספי הצדקה נועדו רק לעניים ולנזקקים ולמופקדים עליהם, ולאשר יש לקרב את לבו, ולשחרור עבדים, ולמרעים תחת נטל חובות, ולמען אלוהים, ולהלך בדרכים. כך ציווה אלוהים, ואלוהים יודע וחכם.

צריכים לחלק את הכסף לשמונה סוגים: 1) עניים, 2) נזקקים, ילדים יתומים 3) מופקדים עליהם, כלומר, אלו שמטפלים בעניים והנזקקים. במילים אחרות עובדים סוציאליים. 4) לאשר יש לקרב את לבו, אלו שיצאו בשליחות האסלאם. 5) שחרור עבדים, כל עבד שקיבל את האסלאם אז מקבל מיד את שיחרורו אבל אחרת נשארו עבדים. לאומת זאת כל אדם נולדים שווים וחופשיים ונשארים שווים וחופשיים. 6) מרעים תחת נטל חובות, כלומר, פושטי רגל. בעבר המוסלמי היה לוקח את כל משפחתו ויוצא למדבר. מוחמד פנה בעקר לעשירי מכה לעזור להם. 7) למען אלוהים. מוחמד דאג שכל מי שיצא למלחמה ושנפגע או מת למאן האסלאם הקבל עזרה. 8 ) להלך בדרכים. חאנים או אכסניות בדרכים שהיו שומרים על האנשים והעדר כאשר נדדו ממקום למקום.

מצווה על המאמינים. סורה 2: פסוק 177. לא יהיו מעשיכם טובים אם רק תטו את פניכם לעבר המזרח או המערב. המעשים הטובים הם נחלת המאמין באלוהים וביום האחרון ובמלאכים ובספר ובנביאים, והמעניק מרכושו על-אף היותו אהוב עליו, לקרובי המשפחה והיתומים והנזקקים ולהלך בדרכים ולקבצן, ולשחרור עבדים; והמקיימים את התפילה והנותנים זכאת, והמקיימים חוזים אשר התחייבו לקיימם, והעומדים בעוז רוח באסון ובצרה ולעת מלחמה – כל אלה, אמת בפיהם והם היראים.

הסבר:  קל יותר להבטיח מאשר לקיים. זאת יודע כל אחד. מבוגרים נוהגים לחתום על חוזים ולגשת אל בתי-משפט כשאחד הצדדים מפר את הבטחתו. ואולם לא תמיד אפשר לחתום על חוזה, ודאי לא בקרב ילדים. אנו רוצים לחנך את ילדינו שיעמדו בהבטחותיהם משום שחברה שבה למילים אין ערך ואי-אפשר לסמוך על איש היא אנרכיה. הדרישה מן האדם שיעמוד בהבטחתו הופכת גם אותו לאדם אמין בעיני עצמו ולא לשקרן. כך הוא מבין כמה חשוב שלא להשלות את האחר ולא לעורר בו ציפיות לדברים שלא יתגשמו. הוא מבין שגם אם לוחצים עליו להתחייב עליו להדוף את הלחץ ולחשוב פעמיים אם הוא מעריך שהוא יכול ורוצה לעמוד בהבטחתו. מוטב לומר "לא" ולהתעמת עם האחר כעת מאשר להבטיח ולא לקיים. לאחר שהאדם הבטיח עליו לעשות כל מאמץ כדי לעמוד בדיבורו. והקוראן אמנם מעודד אנשים לקיים את התחייבויותיהם.

עונש מונעיה. סורה 41: פסוקים 6-7. אמיר, אני רק בשר ודם כמותכם, נגלה לי כי אלוהיכם, אלוה אחד הוא. הישירו לכת לקראתו ובקשו את מחילתו. אבוי למשתפים, אשר אינם נותנים זכאת וכופרים בעולם הבא.

הסבר: המילה שבה אללה משתמש ל-"בן אדם" היא בַּשַׁר ולא למשל אִינְסָאן שמשמעותה דומה. הבחירה הזאת היא לא מקרית מכיוון שהפירוש המילולי של בַּשַׁר הוא עור חשוף, ואללה (סובחאנהו ותעלה) רוצה להדגיש בכך שהנביא מוחמד הוא בשר ועצמות כמו כל אחד מהם. ההבדל היחיד הוא בכך שניתנת לו התגלות על כך שהאלוה שלהם הוא אלוה אחד כלומר ללא שותפים.

שכר נותניה. סורה 4: פסוקים 161-162. ולקחו ריבית אף כי זו נאסרה עליהם, ואכלו את ממון האנשים בלא צדק. לכופרים אשר בהם, והמאמינים אשר יאמינו באשר הורד אליך ממרומים ובאשר הורד ממרומים לפניך, ומקיימי התפילה ונותני הזכאת והמאמינים באלוהים וביום האחרון, לכל אלה ניתן שכר כביר.

3) צלאה = תפילה

חמש תפילות ביום, זה לא מעט. בהתחלה היו רק שתים, אחר כך שלוש. התפילה יכולה לקחת כ- 10 דקות. אין אצל המוסלמים אנשים חילונים. השליט מנצל את התפילות ביום שישי על מנת להופיע במסגדים ומדבר על פעילותו. הרבה שליטים נרצחו בתוך המסגדים כי לא ניתן להיכנס בו עם נשק או שומרי ראש.

סורה 1: פסוקים 1-7. פתיחה

1. בשם אלוהים הרחמן והרחום
2. התהילה לאלוהים ריבון העולמים,
3. הרחמן והרחום,
4. המולך ביום הדין.
5. אותך נעבוד לישועתך נקווה.
6. נחנו באורח בישרים,
7. אורחם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר ניתכה החמה עליהם, ולא של התועים.

התפילה הזו צריכים לומר 5 פעמים בכל יום וכל פעם 5 פעמים. במשך היום אומרים 25 פעמים את התפילה. מכיוון שרוב אנשים לא ידוע לקרוא אז התפילה היא מאוד פשוטה ולומדים בעל פה. אמרים אותה כל כך הרבה פעמים וכך כולם זוכרים אותה. אין תפילות אחרות.

קיים שוני בין האל היהודי והאל המוסלמי. האל המוסלמי נמצא במעלה, מאוד רחוק מהאדם, האדם לא יכול לפנות אליו אלא רק דרך מגשר. האל מעולם לא עונה כי הפער בין האדם לאלוהות הוא מאוד גדול לכן אומרים אלוהים ריבון העולם, כלומר, כל היקום, האנושות שייכים לאל.

שוב חוזרים על שמו, רחמן והרחום

המולך ביום הדין, זה מבחן של האסלאם. אחד הדברים שגרם פחד מהמאמינים. יום הדין בידי האלוהים, הוא הפוסק והוא התחשבן עם כל אדם על מה שהוא עושה בימי חייו. לאן שהבדואי הולך ואיך הוא חי יום יום האל עוקב אחריו. הבדואים אף על פי כן חוזרים לגל פשעים אז מוחמד אמר להם שהאל הטיל עליו את התפקיד לפקח על המעשים של המאמינים, הוא קובע את יום הדין ובשם האלוהים הוא מדבר.

האל  =  מלכים  =  מוחמד

סורה 17: פסוקים 78-79. קיים את התפילה מנטות השמש ועד אשר יחשיך הלילה, ולעת קריאת שחרית. קריאת שחרית, עדים רבים לה. ובלילה רום לתפילה ותהיה זאת לך תפילת מוסף, ואולי יואיל ריבונך להעירך לחיים במקום מהולל.

אסור להתפלל כאשר השמש סורחת או זרחת החמה כי יכולים להבין שמתפללים לשמש.

כמה תפילות קיימות בקטע? שלוש תפילות.

כנראה בתקופת הג'אהליה לא היו תפילות. אין תעודות מאותה תקופה.

בתוקפת מכה כל מוסלמי היה מחויב להתפלל פעמים ביום, בוקר וערב. לא היה חייב להתפלל בלילות. הפניה היתה לכיוון ירושלים אף על פי שלא מופיע ירושלים בקוראן. מוחמד ראה את היהודים ולכן אמר למוסלמים לעשות אותו דבר.

למוחמד היה יהודי ושני נוצרים שלימודו אותו תורה. שמותיהם לא ידועים. יכול להיות שהשמות נמחקו בעת עריכת הקוראן אבל קיים תעודה של כומר שאומר שהוא לימד תורה למוחמד, שמו הוא רובק.

בתקופת מדינה ועד שנת 624 המשיכו להתפלל לעבר ירושלים אבל ברגע שהיהודים אומרים למוחמד שהם לא מקבלים אותו כנביא אז מוחמד משנה את כיוון התפילה למכה.

הנוצרים לאומת זאת החליטו לא להתפלל לכיוון ירושלים כי קיים נבואה של ישוע אשר אמר שבית המקדש ירושלים תיהרס ולא תישאר אבן על אבן (מתי כ"ד, ב').

בתוקפת מדינה בין השנים 622-624 מתחילים להתפלל שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים. בין השנים 624-632 כמות התפילות עולה לחמש (תפילת בוקר, צהריים, מנחה, מעריב ולילה) ומשנה את הכיוון למכה.

לפי הפרשנות כאשר מוחמד אמר להתפלל שלום פעמים ביום אז הוא מתכוון לחמש פעמים.

החל מגיל 12 חייבים להתפלל, גבר ואישה אבל מתפללים בנפרד. יכול להיות שהלבוש גם התפתח עקב התפילות. בדומה ליהודים במסגדים יש אזור עבור הנשים. מועדיה קבועים, נוסחה קבועה, תנועות קבועות. שני סוגי תפילה: תפילה יומית ותפילה בציבור במועדים מיוחדים (יום שישי וחגים).

סורה 2: פסוקים 238-239. שמרו על התפילות ועל התפילה התיכונה, וקומו להתפלל אל אלוהים בדבקות. ולעת סכנה, הרשות בידכם להתפלל עומדים על רגליכם או רכובים. ולעת בטחה הזכירו את שם אלוהים כדרך שלימדכם את אשר לא ידעתם.

בדרך כלל לוקח כ- 15 דקות לומר את כל התפילות חמש פעמים. כל פעם שמסיימים את התפילה הראשונה והשניה אומרים "אלוהים גדול" על מנת לזכור כמה פעמים נאמר את התפילה. בפעם הרביעית אומרים פעם החמישית וכך מנהלים צורה של ספירה פנימית.

התנועות כוללות עמידה והרמת ידיים, השתחוויות, סגידה וישיבה על הברכיים. הגוף נע כל הזמן. כאשר באים הרבה אנשים לפתילה ועומדים בטור, בגלל מזג אוויר לפעמים אנשים בשעות מסוימות נרדמים לכן מחייבים תנועות גוף.

החשיבות בתנועות – הדגשת אפסות האדם וכניעתו המוחלטת לאל. מקום התפילה: תפילה בציבור במסגד, תפילות יומיות בכל מקום. היום מפעלים אמצעים טכניים על מנת להביא את האנשים לתפילה אבל ביסוד אדם קורה לאדם לבוא לתפילה. מוחמד היה עומד וקורה לאנשים לבוא לתפילה, כאשר מספר המאמינים גדל אז לקח סולם. השעות התפילה קשורות בהתאם לפעילויות ותעסוקת אדם ולכן המוסלמים קיבלו את זה, הטקסט הוא קצר ופשוט.

לפני האסלאם החברה היתה מאוד פשוטה ופרימיטיבית ומוחמד היה צריך להתמודד איך הוא מביא להם את הרעיון המונותיאיסטי.  

למה הוסיפו תפילות. לפי החוקרים מה שמוחמד עשה זה החמרה. אם ליהודים יש שלוש תפילות ביום אז למוסלמים יהיו חמש תפילות ביום. אם היהודים צמים יום אחד אז המוסלמים צמים שלושים יום.

חוץ מהיהודים והנוצרים יכול להיות שהיו שבטים אחרים עם תפיסות מונותיאיסטיות, למשל המנדעים (5). ישנם חוקים כמו הפרופ' חוה לצרוס-יפה הטוענים שאין הוכחות שעל פי הן ניתן לומר שהאסלאם העתיק דברים מדתות אחרות. אולי גם היהדות העתיק דברים ממקור אחר?

למצרים היה אל השמש. הפירמידות הן קרנות השמש. החלק העליון פתוח ואור השמש נכנס בפנים. כאשר קם המת אז השמש מאירה את דרכו.

המוסלמים כבשו את הודו, פרס ושם התפיסה היתה של זרתוסטרה, כלומר דואליזם, שני אליליים, אור וחושך, מלחמה ושלום, אהבה ושינה. העובדה היא שאחרי האסלאם הדת הפסיק להתקיים וכלום הלכו לכיוון של מונותיאיזם.

לפי חוקרים כמו גינסברג אומרים שקימת השפעה אחרת, מנהג יהודי. היהודים שחיו במדבר התפללו חמש פעמים. כנראה מוחמד הכיר אותם וכך העתיק מהם את השיטה. אין מספיק ידע היום על אותם יהודים שחיו במדבר, מי הם, איך הגיעו לאזור. 

לפי המזרחן הידוע י' גולציהר אומר שזו השפעה פרסית. הפרסים היו מתפללים חמש פעמים ביום ואחרי שהאסלאם כבש פרס קיבלה השפעה מהם.

חובות התפילה. א) בוגר מוסלמי גבר או אישה. ב) שפוי בדעתו. לא רצוי להכניס למסגדים אנשים לא שפויים על מנת לא להפריע לאחרים שמתפללים. אחרי המלחמות היו להם הרבה נפגעים. המוסלמים מכירים ומכבדים בעל מום. לפי האסלאם האל היה יכול להמית אותם אבל החליט להשאיר אותם חיים. לכן הם אישיות רצויה וצריכים לעזור ולטפל בהם. ביומי שישי מתקיים חלוקת מזון לנזקקים.

הרבה מחלות נדבקו ופרצו בזמן תפילות. מוחמד חייב מים זורמים לרחיצה פנים וידיים לפני כניסה למסגדים. אם אין מים זורמים אז צריכים לקחת חול.

 

דואליזם – Wikipedia

זרתוסטרה -Wikipedia

חמש התפילות – Wikipedia

4) צום

צום הרמדאן הוא למעשה הביטוי לאחד מחמשת "עמודי היסוד" של האסלאם. צום הרמדאן מצוין במפורש בקוראן (סורת אל-בקרה, 183). חשיבות החודש מוסברת בקוראן בכך שבו הייתה ההתגלות הראשונה למוחמד (סורת אל-בקרה, 185). אירוע זה מצוין באחד מלילות הרמדאן לקראת סופו – "לילת אל-קדר" ("ליל הגורל").

הצום הראשון של המוסלמים נקבע לאחר הָהִג'רַה – הגירתו של הנביא מֻחמד מן העיר מָכַּה לעיר אָלְמַדִינַה, שאחריה ציווה הנביא על נאמניו לצום במשך יום אחד. היום הזה נקרא עָאשורַאא', משום שהוא חל ביום העשירי בחודש מחרם – החודש הראשון בשנה המוסלמית. צום זה הקביל לצום יום הכיפורים אצל היהודים, שחיו בעיר אָלְ-מַדִינַה. אחר-כך הפך צום העָאשוראא' לצום רשות.

באחת מן ההתגלויות נצטווה מֻחמד להורות למוסלמים לצום בחודש הרָמַצַ'אן, שהוא החודש שהנביא קיבל בו את ההתגלות הראשונה "חודש רָמַצ'אן הוא אשר הורד בו הקֻראן ממרומים למען יביא לאנשים הדרכה ואותות נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה. על כל אחד מכם הנוכח בביתו בחודש זה לצום בו, ועל החולה או הנוסע בדרך לצום מספר ימים אחרים. אלוהים חפץ להקל עליכם ואינו חפץ להקשות עליכם, למען תוכלו להשלים את המספר ולמען תפארו את אלוהים על כי הנחה אתכם, ולמען תכירו טובה" סורה הפרה,2 פסוק 185.

מצוות צום הרָמַצַ'אן היא מצוות יסוד. בקֻראן נקבע, שצום זה יימשך לאורך כל שעות האור של החודש (שהוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי), ואילו האכילה תותר בשעות החשיכה. מלבד הצום, אסורים במשך שעות היום גם עישון וחיי אישות. העישון מפני שהסיגרים מכינים מים. כל מוסלמי ומוסלמית חייבים להתחיל בקיום המצווה באופן הדרגתי מגיל שבע.

המוסלמי רשאי להימנע מצום בחודש הרָמַצַ'אן בנסיבות מסוימות "הוי המאמינים נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום כשם שנכתב על אלה שהיו לפניכם, למען תהיה בכם יראה. צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה. על המסוגלים לצום (ואינם צמים) לתת כופר נפש- להאכיל נזקק אחר. ואולם ככל שיתנדב האדם לעשות טוב עוד ועוד, כן ייטב לו. ייטב לכם אם תצומו, לו רק ידעתם" סורה הפרה,2 פסוקים 183- 184.

הצום נועד לבטא תשובה, חרטה על החטאים, שליטה עצמית' התקרבות לאלוהים וניסיון להרגיש את סבלם של העניים. מוסלמים אדוקים מקפידים לבלות את הלילות במשך חודש הרָמַצַ'אן בתפילה במסגדים, שבהם נהוגה בערב תפילת אָלְתָרַאוִיח (תפילת ההפוגות), ששמה נגזר מההפסקות הקצרות במהלכה. חודש הצום מסתיים בחג הנקרא עיד אָלְפִטְר (חג שבירת הצום), שהוא הראשון בחודש העשירי בשנה המוסלמית.

חמישה פירושים למה המוסלמים צמים. א) צער. ב) חיזוק כושר התפילה. ביום צום התפילה שווה יותר. גם מתפללים יותר, לא מוסיפים תפילות אלא מתפללים יותר פעמים. ג) טיהור הגוף. האם בריא או לא לצום? קיימים אברים בגוף שצריכים להזין אותם כל הזמן אחרת הם לא מתפקדים. האם במדבר יש מספיק אוכל? זה לא הגיוני שאיש בדבר שאין לו מספיק אוכל וגם צריך לצום. ד) זיקוק הנפש והכשרתה חזיונות. לקבל את האל בצורות שונות. ה) מעשה כשפים. קיימת מיסטיקה באסלאם, ניתן לראות בזרם הסופים. הם קישרו והוסיפו את המעשה כשפים לחודש הרמדאן.

בתקופה הג'אהליה לא כתוב על הצום וגם בתקופה מכה. כאשר מוחמד עבר למדינה מושפע מהיהודים או שבטים אחרים. בתקופה מדינה רואים שני שלבים: שלב א, מופיע בקוראן והורה לכבוד את יום העאשורא. היום העשירי חייבים לצום, בדומה ליהודים. במכה לא היו יהודים, מוחמד פוגש אותם במדינה. שלב ב. כאשר היהודים לא מקבלים את מוחמד כנביא אז מוחמד מחיט על צום רמדאן. זה החודש החם ביותר, כאשר האנשים פונים למוחמד לקבלת הסבר על השינוי אז נאמר להם, קיבלתי אות מהשמיים.

מוחמד העביר את הצום לחודש התשיעי וכדי שהתקבלו את חודש הרמדאן אז קישור אותו עם קבלת הקוראן. באותה תקופה המשיכו להתנהג לפני הנוהלים הקיימים. כאשר מוחמד עומד למות ציווה לא לשנות שום דבר, כך האל ברא את העולם ואז המוסלמים הולכים לפי מחזור הירח ואין תיקונים כפי שקיים בלוח העברי.

המוסלמים לא שואלים מה המשעות של הצום. הנביא מוחמד ציווה לצום אז כך צריך להיות.

למה 30 יום? ישנם חוקרים הטענים שמוחמד לא חידש דבר אלא שכל דבר שהאחרים עשו הוא החליט לעשות יותר כך אומר שהוא יותר נאמן מאחרים.

לפי גינסברג זה גם היה מנהג יהודי והם צמו 30 יום בסה"כ במשך השנה. כמו כן ישנם חוקרים האומרים ששבט המנדעים (5) צמו 30 יום אבל אין הרבה מידע עליהם. לאסלאם יהיו השפעות של שבטים או עמים אחרים ולא רק של היהודים. 30 יום קשור לרמדאן – רמץ.

"אם ישאלוך עבדי על אודותי, היה קרוב אני ואיענה לפניי הקוראים אלי. על כן גם עליהם להיענות לי ולהאמין בי, למען ילכו מישרים.
בזאת מותרת לכם הביאה אל נשותיכם בלילות הצום, כי הן כמלבוש לכם ואתם כמלבוש להן. אלוהים יודע כי לא שמרתם אמונים לעצמכם, ועתה שב מכעסו עליכם ומחל לכם. מעתה בואו במגע עמן והשתמשו בהיתר שכתב לכם אלוהים בספר. אכלו ושתו עד השעה אשר בה תוכלו להבחין בין חוט לבן וחוט שחור, לעת שחרית, ואחר המשיכו בצום עד רדת הלילה. אל תבואו במגע עמן בימי פרישתכם אל המסגדים. אלה החוקים אשר ציווה אלוהים, ואל תגיעו לידי עברה עליהם. כן יבאר אלוהים את אותותיו לאנשים למען תהיה בהם יראה
". סורה הפרה 2: פסוקים 186-187.

5) החג' = עלייה לרגל

על פי החג' כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה שלהם בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר "חאג'", ולעתים כינוי זה אף מתווסף לשמו. העלייה לרגל עצמה מתבצעת בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש השנים עשר בלוח השנה המוסלמי.

אחד התופעות הלא ברורות באסלאם היא שהאסלאם היא דת של גברים, מעמד האישה בקוראן שופר במידה מסוימת אבל אותה דת פוריטנית מכניסה גברים ונשים מתחת לשמיים במשך שבועיים. למה? במכה הגבר צריך להיות חצי גוף ערום, הנשים חייבות להוריד את כל ההלבשה התחתונה. הנשים לובשות שמלה משי. הגברים צריכים להתגלח.

הדת לא מפרידה בין גברים ונשים ואף על פי כן מאוד מקפידה שלא יהיה מפגש בין גברים ונשים בעת עליה לרגל. בקוראן יש שני פסוקים שאוסרים מגע מיני בעת עליה לרגל. אם כותבים זה אומר שקודם היה, אחרת לא היו כותבים שאוסר לקיים יחסי מין.

האנשים משלבים ונכנסים במצב של מעגל וכך עושים שבעה סיבובים, כאשר בכל סיבוב מתרחקים מהאבן הקדושה. מאוד לחוץ ואחד תלוי בשני. רק בסוף המעגל ניתן לצאת ממנו. לא ניתן להגיע לאבן עצמו ושולחים נשיקות. נשים צריכות להגיע עם אנשי משפחה שלה כדי לשמור עליה. האבן נמצאת בתוך מבנה. במקור היה מקום להקרבת קורבנות. בתקופה הג'אהליה, לפני יציאה למלחמה הקורבנות היו בני אדם.

למצווה עליה לרגל יש כמה פסוקים.

כאשר היו חוזרים מהר ערפאת היו עושים זבחים, הבשר היה מתקלקל ולגרום מגפות. מוחמד אסר לעשות זבח במשך עליה לרגל. רק כאשר חוזרים לבית מעליה לרגל ניתן לעשות מסיבה, חג עיד אל-אצ'חא (חג הקורבן).

לפי הפרופ' חוה לצרוס-יפה ניתן לחלק את האירוע בשלושה חלקים או שלבים: עמרה, חג' וסעי.

עמרה דומה לספירת העומר והוא היה במקביל לפסח של היהודים. היו עושים התקפות סביב מכה. מקום היה כבר קדוש לפני הופעת האסלאם. מי שלא יכול לעשות את כל השלבים יכול לעשות רק את עמרה וזה בסדר ע"פ הדת המוסלמית.

לאחר מכן עובר לאירוע השני החג'. הוא היה קורה בסתיו בדומה לחג הסוכות של היהודים. בנוסף קיים קשר בין סוכות לחג החנוכה. בסוכות היו מדליקים שבעה לפידים והולכים לשינוי עונת השנה, סיום של הקיץ והתחלת של החורף. האדם מברך ומבקש שהשנה תהיה מלאת מים. ברכה שגם קיימת בהרבה עמים. איך הקשר בין חג הסוכות וחג החנוכה? כאשר החשמונאים היו במלחמה ולא הספיקו לחגוג את הסוכות ולכן קיימו את החג מאוחר יותר. אדם במדבר חיקה מאוד למילוי בורות המים. יצאו עם לפידים על מנת להאיר את הדרך למעיין או בורות המים.

האירוע השלישי הוא סעי. היה מנהג ואירוע של חטיפה נערות ויציאה לטבע. בתרבות אחרות כמו היוונית גם קיים אותו מנהג. גם בתרבות היהודית יש ט"ו באב. למה חטיפה נערות? כי הם קידשו את העניין הפריון. היה אז אירוע יוצא דופן. מוחמד עשה מאמצים גדולים על מנת לשנות את המנהג. מוחמד איחד את שלושת האירועים שהיו במדבר באירוע אחד. יכול להיות שנשארו שדרידים ואז אוסר את המגע המינית בזמן עליה לרגל. מוחמד לא אמר מה צריכים ללבוש אלא זה נאמר ע"י הפרשנים.

היום יש אוטובוסים שלוקחים את המאמינים עד המקום. מי שאינו מוסלמי לא רשאי להיכנס לאזור מכה. העיר נכשבת עיר קדושה. צריכים להזמין מלון. שם מקבלים את הלבוש המתאים. אותו לא יכולים להוריד שבוע ימים או שבועיים, במשך שלבי עליה לרגל. לוקחים אבנים בכיסים ומתחילים ללכת. כאשר מגיעים להר ערפאת זורקים אותם כמה פעמים לגירוש הסטן. כדי להגיע למקום שממנו ניתן לזרוק את האבנים צריכים ללכת בתנועות מוזרות כי הסטן לא צריך לזהות אותו.

זה מפגש עולמי ומגיעים בו כחמישה מיליון אנשים בשנה. קיימים מאבקים בין זרמים בתוך אזור המכה, אנשים שיעים לא תמיד מרוצים מהייצוג, מקרינים הודעות או סיסמאות. בשנת 1927 הסעודים הרסו את הכעבה כי הם שייכים לזרם הפונדמנטליזם ולפי דעתם אסור להתפלל לאבנים. אחרי שהבינו שהעניין לאוד משמעותי עבור העולם המוסלמי, שמספר מאוד גדול של מאמינים מגיעים אז שיקמו את המקום. בנוסף על כך מרוויחים הרבה כסף עם אותם מאמינים שעולים לרגל למכה וגם מבקרים מקומות אחרים.

כתבה: חשש בסעודיה: מצוות החג' תסתיים במגפה

"קיימו עד תומם את החג' ואת העומרה לשם אלוהים ואם נמנע מכם להשלימם, הקריבו בהמת זבח ככל אשר תשיג ידכם, ואל תגלחו את ראשיכם עד שיגיעו בהמות הזבח אל מקום שחיטתן. ואולם אם יהיה ביניכם חולה מתייסר בנגע בראשו -יכפר בצום או בצדקה או בהעלאת קורבן. אם תעשו דרככם בבטחה, כי אז כל המתענג על העומרה עד מועד החג' יביא בהמת זבח ככל אשר תשיג ידו. ואשר אין ידו משגת, יצום שלושה ימים בחג', ושבעה בשובכם. אלה עשרה מלאים. כך ינהגו אלה אשר בני ביתם אינם מתגוררים סמוך למסגד הקדוש. היו יראים את אלוהים ודעו את אלוהים ודעו כי אלוהים מעניש קשות.

החג' הוא בחודשים ידועים. כל הנוטל על עצמו לקיים בהם את החג' אין ביאה והתפקרות והתנצחות בתקופת החג'. כל טוב אשר תעשו, אלוהים ידעהו הכינו צידה לדרך, ואולם הצידה הטובה ביותר היא היראה, והיו יראים אותי, אתם נבוני הלב. לא יהיה עוון עליכם אם תבקשו לכם פרנסה מעם ריבונכם. בצאתכם שועטים בהמוניכם מערפאת, הזכירו את שם אלוהים באתר הקדוש הזכירו את שמו כדרך שהנחה אתכם, כי לפני כן הייתם בתועים. מעתה צאו בהמוניכם מן המקום אשר ממנו יצאו האנשים, ובקשו את מחילת אלוהים, כי אלוהים סולח ורחום. ובתום טקסיכם, הזכירו את שם אלוהים כשם שנהגתם להזכיר את שם אבותיכם, ואף יותר מכך".  סורה הפרה 2: פסוקים 196-200.

דברים נוספים על האסלאם

מוחמד אסר לשתות יין. בניגוד הדת היהודית ונוצרית שהן מקדשות אתו. בקוראן לא כתוב יין אלא אם אתה מתחיל לשטות אז עלול להשתכר. קיים הבדל בין לשתות יין ולהשתכר אבל הפרשנות קבע שאין לשתות יין.

מוחמד אסר את רצח הבן. הדתות המונותיאיסטיות מנעו המשך ביצוע רצח הבן. לאומת זאת הפרסים חידשו אותו. עד הופעת מוחמד המוסלמים הקריבו קורבן אדם כל שנה ולפני יציאת למלחות לאלת אלעוזא, בדרך לקחו גבר. כי הם פחדו מהשתוללות של הטבע. בערך עד שנת 625 הקריבו קורבן אדם.

אין בתי קברות ואף פעם האסלאם לא כיבד בתי קברות. רוב בתי הקברות שרואים היום הם מתקופה מלחמת העולם הראשונה כאשר ראו איך החיילים הבריטים מקברים ומקימים גל עד. מניחים את הקברים כאשר את ראש הנפטר נמצא לכיוון מכה ומעל ראשו שמים אבן. אסור לקבור אותו עמוק מידי. לא רושמים את שם המת כי האל יודע מי נמצא בקבר. לא נוהגים לבקר את בתי הקברות וגם אין יום זיכרון שנתי. היום המנהגים השתנו והושפעו מן המערב. אלו שנרצחו בגלל שיתוף פעולה, אסור להקים להם קבר. בחיי המדבר בתי הקברות היה קשר אדוק עם האדמה וכל שנה חוזר לאותו מקום.

מאמר: גרים ומתייהדים בחצי-האי ערב

הערבים פחדו מאוד מהים ולא התיישבו קרוב אליו. מאוחר יותר היו להם שבויים שלימדו אותם לא לפחד מהים וכך יצרו אוניות מלחמה ונלחמו נגד הצלבנים. בהיסטוריה הערבית אין סיפורי ים. בגניזה בבית הכנסת בקהיר נמצאו הרבה סיפורי ים וחוזים של ספני ים יהודים. איך לטפל במקרים של טביעת אוניות, מה קורה עם נשים של אותם אנשים שטבעו. יכול להיות מקרה שהאדם יצא ולא חזר מכל סיבה שהיא. החל משנת 750 מתחילה את ההיסטוריה הימית הערבית. משנת 620 עד שנת 750 זו תקופה ארוכה מאוד.

חגים באסלאם

בדרך כלל חגים קשורים לאירועי טבע אבל באסלאם קיימים רק שני החגים והם אינם קשורים לטבע: עיד אל-פיטר ועיד אל-אצ'חא. עיד אל-פיטר הוא החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן, חודש הצום המוסלמי. בחג עיד אל-אצ'חא (חג הקורבן) חוגגים שחזרו מעליה לרגל בריא ושלם כי מסע למכה הוא מאוד קשה ועם הרבה סכנות.

בחג עיד אל-אצ'חא חוגגים המוסלמים על אדיקותו של הנביא אברהים שנכון היה להקריב את בנו ישמעאל לאלוהים (בדומה לעקדת יצחק בתנ"ך). בחג מקריבים המוסלמים בעל חיים בהודיה לאללה על שהציל את ישמעאל.

באסלאם השיעי קיימת מצווה נוספת: ה"ולאיה", האמונה שעלי אבן אבו טאלב הוא "ולי אללה", כלומר "הממונה מטעם אללה" ויורשו הלגיטימי היחיד של מוחמד. אמונה זו נחגגת בחג השיעי "ע'דיר ח'ם".

 meca.JPG   הכעבה במכה

מוחמד נלחם נגד הפולחן האבנים אז למה משתחווים לכיוון מכה, כאשר הכעבה היא אבן? לג'אהיליה הייתה השפעה לא מועטה על האסלאם. המקום הקדוש ביותר למוסלמים, הכעבה, היה מקודש גם לשבטים הפגאניים שחיו באזור חצי האי ערב בתקופת הג'אהיליה.

אין בפועל אירועים חגיגיים באסלאם. מוחמד אסר לשתות יין כי אדם ששתה אינו יכול לעמוד בשעת תפילה.

 

מודעות פרסומת