12-11-09

בדרך כלל על הדתות אין הרבה פרטים. בדומה לתנ"ך אין הוכחות מדעיות מתי נכתבה. אוסף של הרבה ספרים. כל פעם הורידו ספר או חלקים ממנו וצירפו חלקים חדשים עד שהגיעו לגרסה הנוכחית, ספר מונומנטלי, עם נושים שונים. הקוראן אינו דומה לתנ"ך.

1) הקוראן. זה המקור הקדום ביותר, נערך בשנת 656 בתקופה של החליף עות'מאן אבן עפאן ומאז לא חל שינויים בו. לחליף היו בעיות ומחלוקת עם עלי לכן החליט לערוך אותו ולשרוף את כל העותקים האחרים. שמו של עלי לא מופיע בקוראן כמו כן את הצהרה שהוא היורש של מוחמד. נשאר רק עותק אחד שנמצא במוזיאון הבריטי ויש בו דברי יסוד קצת שונים.

הקוראן מורכב ב- 10% דוברי הלכה ו- 90% הם איסורים והתרים. מוחמד רצה לטפל בבדואים, ללמד משמעות, משמעת. זו היתה השיטה אחרת לא היו מקבלים אותה. מחולק ב- 114 סורות (פרקים). מדענים וחוקים חילקו את הקוראן בפרקים. לא ידוע עדיין התרגום המדויק של המושג סורה". כל סורה מתחלקת לפסוקים ופסוק כזה מתחלק לאיה. בקוראן קיים 6236 פסוקים. מוחמד הלך משבט לשבט, ממקום למקום ודיבר. היו איתו שני אנשים ורשמו את הדברים שהוא אמר. גם המדעים והחוקרים עשו מיון ומספור הפסוקים. לפעמים אין בררה מכיוון שאם רוצים להדריך מקום של פסוק מסוים אז ניתן להגיע אליו ע"י מספר סורה ומספר פסוק. הקוראן ערוך בסדר הפוך. הסורות ערוכות מהארוך לקצר ולא בצורה כרונולוגיות. סורות של 10-20 שורות נמצאות בסוף. כל סורה היא  "סימן" – "אות". יש סורות של פסוק אחד ויש סורות של 118 פסוקים. למוחמד יש שתי תקופות: מכה, מקום שהוא נולד ומדינה מקום שעבר אחר כך ופיתח בו את תורתו בין השבטים שהצטרפו אליו. הגיוני היה למצוא בהתחלה את הנבואות שנאמרו במכה ואחר כך אלו שנאמרו במדינה. אבל הכול מעורבב ובכול סורה מופיע אפה היא נתנה, במכה או במדינה.

הסורות מתחלקות בעקרון לסורות מכאיות (ניתנו במכה לפני ההיג'רה) וסורות מדיניות (אחרי ההיג'רה). הבדלים גדולים יש ביניהם: הסורות המכאיות מחורזות תמיד ובעלות אופי חזוני, הם כתובות בשפה מאוד גבוהה. מה שאופייני לסורות המכאיות בכלל מדובר בחזיון עתידי בשפה מאוד נמלצת בלשון אפוקליפטית. הסורות המדיניות שונות כי מוחמד של מדינה הוא מנהיג ומצביא, לכן הם יותר ארוכות כי הם כוללות חקיקה, הם כוללות נסיונות שכנוע, סיפורים, המון משלים, קונקרטיזציה של גן העדן. כמו כן קיימת בהם לשנאה על רקע גזעי. יש כ- 90 סורות מכיות ו- 24 סורות מדיניות. יש סורות עם אותיות ואין לאף אחד מושג למה.

בקוראן לא מדבר מוחמד אלא האל עצמו מדבר בגוף ראשון על מוחמד. לכן הספר הוא מקודש כי נמסר על ידי האל. קיימות בקוראן סטירות ודברים שהשתנו כמו כמות התפילות ביום, בקוראן כתוב שצריכים להתפלל שלוש פעמים אבל יש תוספת בעל פה והוסיפו עוד שתי תפילות. אצל היהודים בתקופת יהודה הנשיא נסגרה את תורת שבעל פה אבל אצל המוסלמים לא הפסיקו וממשיכים לתת פרשנות.

הקוראן מתחלקת בשני חלקים. החלק הראשון נכתב במכה ובו מופיעות את הבשורות. העם היהודי מופיע בשיא השלמות. בחלק השני נכתב במדינה ואז הסכסוך עם היהודים מתחיל כאשר היהודים אומרים לו שאין יותר נביאים בעם היהודי אז התייחסות העם היהודי בקוראן היא מאוד שלילי. מסופר שהיהודים היו עם מוחמד במדבר ורצו להרוג אותו ואבל הוא ניצל.

לא מסופר בקוראן את כל הכרונולוגיה מבריאת העולם. גם ניתן לראות שהגר לא מופיע בו כי המוסלמים לא זקוקים בדבר זה אלא רק לסיפור אמיתי של אברהם, אבי האומה. גם הנוצרות אומרת אותו דבר עבור היהודים "אתם סיימתם את תפקידכם ועכשיו אנחנו היורשים". בקוראן מסופר על משה. לפי המסורת המוסלמית קברו של משה קרוב ליריחו, קיים יום משה ועולים לקברו.

מצוות המוסלמי היא לקרא את הקוראן ברבים. אחת המשרות החשובות ביותר באסלאם היא הקארי, הקורא ברבים. אין באסלאם כהונה. כל בעלי התפקידים באסלאם הם פונקציונרים. אין אפשרות להיות כהן אם לא נולדת כהן וכהן הוא המתווך בין האלוהים לאדם ואילו באסלאם מקום למתווכים. בעלי התפקידים נועדו להקל ולעזור למתפלל אבל לא לתווך בינו לבין האל.

האסלאם קידם ושיפר את האדם במדבר ובמיוחד לגבי האישה. אחרי שמת מוחמד כל הדברים נרשמו בקוראן והוא נסגר.

2) תורה שבעל פה. תפסיר הם פירושי הקוראן. כאשר קיימים מילים, מונחים או שמות לא ברורים. הוא הנושא החשוב ביותר בעולום אל קוראן (מדעי הקוראן), מכיוון שבמידה רבה, המטרה העיקרית של מדעי הקוראן היא להבין וליישם את הקוראן כהלכה.

הרחבה מה זה תפסיר? 

3) תעודות. שנים מחפשים תעודות. האם יש תעודות על דת האסלאם? הדת באופן יחסי היא מאוד צעירה, מלפני 1450 שנה. אולי היה צפוי לדעת יותר מהאסלאם מאשר דתות אחרות אבל בפועל לא יודעים יותר כי הערבים לא כתבו היסטוריה ובעקר הכול היה בעל פה. איך יכול להיות שהמעט שכתבו השתמר? רק בזכות מזג אוויר. אם זה היה במקום אחר באירופה אז שום דבר לא היה שורד. מרבית התעודות שנמצאות היו בתוך החרב.

הנביא מוחמד כתב את "עהד אל-אֻמה" (חוזה האומה), שבו ביטל את הסכסוך בין השבטים במדינה שאליה עלה. מוחמד עובר בין שבט לשבט ומגיע איתם להסדרים, מה השבט צריך לעשות על מנת להתקבל בדת האסלאם או להישאר בחיים.

בשמיים קיים עותק אחד בלבד של כתבי הקודש. הוא ניתן ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. היהודים והנוצרים זיופו אותו רק המוסלמים שמרו על המקור ולא שינו שום דבר. לכן האל רוצה רק את מוסלמים.

4) היסטוריוגרפיה

תולדות, דברי הימים, קורות, היסטוריה. כולם כמעט אותו דבר אבל קיימים הבדלים ביניהם לפחות לגבי כתבי קודש.

תולדות = גניאולוגיה. מי הוליד את מי. היא מדע עזר לחקר ההיסטוריה העוסק בחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. המונח הרשמי שנקבע בעברית למילה הלועזית Genealogy.

דברי הימים = כרונולוגיה. רשימה או מחקר המתאר רצף של אירועים על פי סדר התרחשותם.

קורות = זה קרה לי! אין לי שליטה על מה שקרה לי אלה שמישהו השפיע עלי. ספר קורות העם היהודי. פשוט דברים שקורים ואין לנו שליטה עליהם.

היסטוריה = חקר. ניתן לחקור את המעשים של אדם אחרי תקופה. ההיסטוריה היא סובייקטיבית (התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות, ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט) וסלקטיבית (להתמקד בממצאים מועדפים תוך זניחה או התעלמות מממצאים אחרים). הנושא הוא סלקטיבי כי אני בוחר אותו וכותב מנקודה מבט שלי.

היסטוריוגרפים כותבים תיאור מקיף של העבר במסגרת הרצף ההיסטורי. הספר הקרוב ביותר למוחמד נכתב 100 שנה אחר מותו על ידי אבן אסחאק. הוא היה שבוי, יכול להיות יהודי שהגיע מבבל, שכתב את הביוגרפיה על מוחמד. ממנו לומדים איך הוא חי, מי היה השבט שלו, מוצא של השבטים, משתמשים בשמות שהוא כתב.

הכתב השתנה במשך השנים. שפה מאוד עשירה במילים. לקחו מילים מכל הארצות והתרבויות שכבשו. יש שני מיליון מילים.

גניזת קהירית. ליהודים היה אסור לזרות כתובים בעברית. בבית הכנסת היה בור איסוף. שם מצא פרופסור אמריקאי כמות מאוד גדולה של כתובים ולקח אותם לארצות הברית. אחרי 30 שנה ממשיכים לחקור אותם. מהם לומדים איך היהדות חיה באזור, תאריכים חשובים. אם מוחמד מת בשנת 632 מרבית התעודות הם משנת 800 לספריה. כאשר אבן אסחאק כותב את הביוגרפיה עדין היו אנשים שזוכרים דברים מאותה תקופה של מוחמד.

ההסטוריון-גיאוגרף מוסלמי ידוע, ואקדי, (מת בשנת 819) הנחשב לאמין בדרך כלל . כתב את הספר "אל כתאב אל מע'זי (ספר הכוונות שבלב)". הוא לא היה ערבי אלא פרסי. בדרך כלל הערבים לא כתבו היסטוריה, רק דיברו ולא רשמו דבר. בניגוד היוונים. היתה להם תרבות שבעל פה. לכן בקוראן אין תפילות ארוכות. מוחמד ידע שהבדואים לא יודעים לקרוא לכן נתן להם פסוקים קצרים אחרת אולי לא היו זוכרים את התפילות ואז לא היו מתפללים.

מספרו של ואקדי על הכובשים יודעים איך המוסלמים כבשו את מצרים, סוריה, אזורים שדיברו לטינית והיו קשורים עם האימפריה הביזנטינית. היום כל סוריה ומצרים הם מדינות מוסלמיות דוברות ערבית. מדינות צפון אפריקה גם היו להן תרבות ושפה אחרות ועברו אותו תהליך והתאסלמו.

היסטוריון אל בלאדרי. גם פרסי. מופיע בערך בשנת 850. הוא כתב על השכבות, שושלות של המדינה הערבית החדשה. יודעים את שמות של הערבים ששלטו במצרים ואלו היו באזור סוריה. כמו כן במה התעסקו.

היסטוריון מוחמד אבן ג'ריר א-טברי (838-923). התפרסם בשל חיבוריו 'תאריך א-טברי' (היסטוריה של הנביאים והמלכים) ו'תפסיר א-טברי', פירוש לקוראן. ספר השליחים מספר איך האסלאם קיבל את שליחותו.

5) אלחדית – האמירות. המעשים והאמיתות אשר מתייחסות לנביא מוחמד תפילת אלוהים עליו וברכתו לשלום. נחשב לתורה שבע"פ באסלאם. כל "חדית'" בנוי משני חלקים :  א. "אסנאד" – שושלת המוסרים אותו מדור לדור (בדומה לתלמוד) לפי מי שמסר את הסיפור. ב. "מתן" – הטקסט עצמו, תוכן "החדית'. אמיתותו של החדית' נבחנת ע"י מהימנותה של שושלת המוסרים (האסנאד), ככל שהיא קרובה למחמד, כן נחשב החדית' למהימן יותר.

באסלאם כמו ביהדות מצויה תורה שבעל פה לצד תורה שבכתב. היסוד להתפתחות זו היו הסיפורים שהילכו בקרב המוסלמים על חיי מוחמד, על מעשים שעשה ועל דברים שאמר.

קיימות הרבה אמירות בספרות האסלאמית. בדרך כלל יש ביוגרפיה על מוחמד. האם הם נכונים או לא? אין הוכחות. היום עושים השוואות עם ספרות אחרות באותה תקופה. ניתן לדעת מה המקור הראשוני של הסיפור, איך הוא נקלה ואיך הוא שונה לקרת הדת האחרתה. כך לומדים על התרבות האנושית כי אם הם סיפרו סיפורים אלה כנראה שהיה להם צורך להוכיח משהו.

אם סיפרו סיפורים אז כנראה שהיה להם צורך. הערבים בדרך כלל דיברו ולא כתבו.

חדית = חדיש, כלומר, דברים חדשים.

היסטוריה

מספר

תקופה

ח'ליף

הערה

 

610-632

מוחמד

 

1

632-634

אבו בכר עבדאללה אבן עת'מאן

ישרי דרך

2

634-644

עֻמַר בִן אלחַ'טַאב 

ישרי דרך

3

644-656

עות'מאן אבן עפאן

ישרי דרך

4

656-661

עלי אבן אבי טאלב

ישרי דרך

5

661-680

מועאויה בן אבו ספיאן

בית אומיה

6

680-683

יאזיד הראשון

בית אומיה

 

 

 

 

 

מי שבא במקום מוחמד שמו ח'ליף. הוא לא נביא אלא ממלא מקום זמני. עד מתי? אולי יום אחד יהיה נביא נוסף.

מוחמד נפטר בשנת 632 בגיל 62 במחלה הנפילה. גם הבנים ואפילו בן המאומץ שלו נפטרו באותה מחלה. האם במקרה? אומרים שלנביא אין יורשים כי נביא נקבע על ידי האל ולא על ידי אדם. לכן הבנים נפטרים בטרם עת.

1) אבו בכר עבדאללה אבן עת'מאן – הח'ליף הראשון אחרי מות מוחמד, כיהן שנתיים, בין השנים 634632 עד מותו. הוא היה הכי מבוגר. אביה של עאישה אשת מוחמד.

הוא היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה. אבו בכר היה סוחר מצליח והיה ידוע בבקיאותו בחוקים ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה. הוא נלווה אל מחמד כאשר ברח ממכה למדינה "ההג'רה", ובשנים אלו, לטענת הסונים היה לחסדו הנאמן ביותר.

הוא היה איש הפשרות וירש את מוחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליף הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך (א-ראשידון). עשו בחוכמה שבחרו בו אחרת היתה מלחמת אזרחים. אמנם תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד, אך הוא היה זה שפתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק.

בשנת 629, עוד לפני כיבוש העיר מכה, נעשה הגישוש הראשון לכוון העולם הביזנטי. כוח שיצא ממדינה הובס על ידי כוח בזנטי בעיר שנמצאת מצפון לירדן בשם מותה. בקרב נהרגו 3 אנשי הצחאבה שהיו מידידיו הקרובים של הנביא וכן בנו המאומץ. הנביא הותיר כצוואה פוליטית לנקום את המפלה במותה.

אבו בכר התכוון לצאת צפונה, אך ראה שיש לו בעיות מבית ובחר לטפל בהן: לאחר מותו של הנביא, שבטים ערביים ראו עצמם משוחררים ממחויבותם לאמה. לכן אבו בכר נאלץ להיאבק בשבטים הפורשים הללו כדי שלא יתפורר כל המרקם המאחד.

במלחמות רִדה (פירוש: מלחמות הכפירה/החזרה) השיב אבו בכר אל חיק האסלאם את עשרות השבטים המורדים של חצי האי ערב שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת אמונים לנביא מוחמד ולאסלאם). השבטים שפרשו לא התאחדו, אלא, חזרו כל שבט למקומו. אבו בכר ניצל את ההפקדה ואילץ כל שבט להתחייב לאמה. נוצר המושג: מרתד = מי שקיבל על עצמו את האסלאם וחזר בו, אחת דינו מות. מבחינה הלכתית מי שהפך מוסלמי לא יכול לחזור בו. מי שנולד מוסלמי לא יכול לשנות את דתו. הדת האסלאמית התפתחה כדת טוטליטרית.

מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג רוחני צנוע ונערץ. הסונים מכנים אותו גם ה"צדיק". בתקופת שלטונו הוא ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.

אבו בכר נפטר ב-634 באל-מדינה, כנראה מזקנה. זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל את עמר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות. מרבית הקהילה אימצה את עמר, אולם השיעים, תומכי עלי בן אבו טאלב סברו כי עלי היה זה שצריך לרשת את אבו בכר (לאחר שאבו בכר "גזל", בראייתם, מעלי את ירושת הנשיא מחמד).

אבו בכר נקבר במסגד הנביא במדינה, יחד עם הנביא מחמד (ומאוחר יותר גם עמר בן אל-ח'טאב).

2) עֻמַר בִן אלחַ'טַאב – היה הח'ליף השני ושלט בשנים 644634, ועלה לשלטון לאחר מותו של אבו בכר. נחשב למייסד האימפריה המוסלמית. היה מאוד חזק, ידע מה הוא רוצה, לחם נגד הביזנטיים וכבש את ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים. עומר היה כובש ירושלים, ומסגד עומר בירושלים קרוי על שמו. איך בוחרים ח'ליף? נותנים יד אחרת סימן היריבות. אם אדם נגד השליט אז לא הולך ללחוץ את ידו. מוחמד לא השאיר נוהל איך לבחור ח'ליף. בדרך כלל מנהיגים גדולים לא משאירים יורשים. ניתן לראות שלפעמים מכריזים על היורד ברגע האחרון על מנת לשמור אותו מהתנגשות.

בהתחלה האסלאם דיבר על ממלכה אחת אבל בשלב מאוחר יותר בגלל מאבקים על ירושה או קבוצות שהפכו לממלכות קטנות, התפצל האסלאם במדינות. במשך 100 שנה התרבות הערבית בלעה תרבויות אחרות בתוך האסלאם. עיר הבירה המרכזית של בית אומיה היתה בגדד. התרבות העיקרית היא ערבית, שפה ערבית ונוהלים ערביים.

גם חלוקת הרכוש חולקה לפי נוהל והערבים קיבלו יותר מהאחרים. ערבים כמעט 50%, מוהאג'רון (אנשים שקבלו את האסלאם ראשונים, הרבה מהם לא נשארו כי נהרגו במלחמות. הקבוצה שיצאה עם מוחמד ממכה והתיישבה יחד איתו בעיר מדינה), אנצאר (אנשי מדינה שנתנו חסות למוחמד), מואלי 20% (שבויים, אנשים שקיבלו את האסלאם אבל הם לא במקור ערבים, נלחמו למן האסלאם), יהודים ונוצרים 7%, עבדים 3%.

אבו בכר מינה אותו לפני מותו כיורש הח'ליפות ובכך חסם את הדרך לעלייתו של עלי אבו טאלב, חתנו של הנביא. העברת השלטון בצורה של מינוי החליף את זה שיבוא אחריו הייתה יוצאת דופן וחסרת תקדים באותה התקופה.

עומר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר), "צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אל מאמינים" (כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי מסורתי שכיח לח'ליף).

בעת שלטונו של אבו בכר, עומר שימש לאישיות חזקה שעמדה מאחוריו, ואולי אף מאחורי הנביא שנהנה מהתאסלמותו. אישיותו היוותה דוגמה ומופת למאמינים. הוא היה צנוע, עניו ומסתפק במועט, ביתו היה פתוח לכל, ושלטונו דמה לשלטון השיח בתקופת ה"ג'הליה".

שלטונו של עומר נמשך עשר שנים שבהן הונחו היסודות לאימפריה המוסלמית; עמר הרחיב את שטחה של האימפריה על ידי כיבוש חלק מן האימפריה הביזנטית וחיסול הממלכה הפרסית סאסאנית. הוא הביא לארגון אדמיניסטרטיבי של השטחים הכבושים, ולארגון פנימי בתוך מעמד הכובשים; ובכל מעשה הוכיח את עצמו כשליט מוכשר וכאדמיניסטראטור גדול. האכזריות שאפיינה את האסלאם בכיבושיו בחצי האי ערב, השתנתה ליחס סובלני.

הכבוש המוסלמי הוא כיבוש כמעט ללא הרס. שנים רבות שלטה בהיסטוריוגרפיה האמונה כי התקופה הביזנטית הייתה תקופה של פריחה וכשבאו המוסלמים הם הרסו הכול. אך הנתונים מראים שלא כך היה. למעשה, העובדה שלא היה הרס על ידי המוסלמים יצרה לארכיאולוגים בעיה (אוהבים הרס כי קל לתארך סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה). בפועל, היה תהליך איטי של כ- 100 שנה שבהן חלה תחלופה בין התקופה הביזנטית לתקופה המוסלמית.

לפי המסורת, עומר הנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"הג'רה" של מוחמד למדינה (622).

לפני מותו הספיק עמר למנות מועצה של שישה בוחרים ה"שורא" שעליה פקד למצוא מועמד מתאים כיורש החליפה. עומר נרצח במסגד בשעת התפילה על ידי עבד פרסי שעול המיסים הכעיסו. רוב החליפים נרצחו. ברגע שמוכיחים שהשליט לא נוהג לפי התורה מותר לחסל אותו. האם מקבל את החלטות ע"פ התורה. הוא נרצח בתוך המסגד. ברגע שנכנסים בו לא יכולים להיכנס עם שומרי ראש כי המסגד הוא בית האלוהים אז הוא שומר לכל המתפללים. כמו כן גם לא יכולים להיכנס עם נשק.

מותו, ללא יורד, יוצר שוב בעיה. בין אנשי הצחאבה היו 2 מועמדים מתאימים לתפקיד החליף: עלי אבן אבי טאלב, דודו של מחמד נשוי לבתו פאטימה. עת'מאן אבן עפאן, ממשפחה מכובדת במכה, אל אמייה, ממחותני מחמד, מראשוני הצחאבה. היו חילוקי דעות בין קרובי משפחת הנביא מחמד שתמכו בעלי ובין חשובי מכה שתמכו בעות'מאן. השורא בחרה את עות'מאן בן עפאן לחליף השלישי באסלאם.

3) עות'מאן אבן עפאן – היה הח'ליף השלישי במניין "ארבעת הח'ליפים הצדיקים" שבאו לאסלאם לאחר מחמד. כיהן כח'ליף משנת 644 ועד 656.

כהונתו של עות'מאן גררה התנגדות רבה, במיוחד כאשר הואשם בנפוטיזם ומינוי מקורבים רבים למשרות החשובות באימפריה האסלאמית הצעירה, חיי הוללות ופאר כנגד חוקי הדת ובזבוז כספים רבים. בימיו נמשכים הכיבושים והמוסלמים הגיעו עד סין והודו.

בשנת 650 החליט עות'מאן על העלאת הקוראן על הכתב, צעד שגרר ביקורת קשה, כאשר השיעים, אליהם הצטרפו גם האשמים, טענו כי הושמטו קטעים רבים הטוענים לכתרו של עלי כח'ליף. הממלכה הערבית התרחבה והיה צריך משמעד אחת.

בימיו התקיימו: קומפילציה = איסוף חומר וזיקוקו לנוסח מסוים, קנוניזציה = הכרזה על נוסח יחיד שאין בלתו. כשהנביא חי, דבריו נכתבו על 'עלים', 'אבנים' ועל 'הלבבות'. היו 9 גרסאות שונות של הקוראן. אך מאחר והקוראן הוא דבר האל, אסור לטעות בו ולו באות אחת. עות'מאן אסף ועד חכמים שישבו על הגרסאות השונות זיקקו אותן לכלל גרסה מדויקת והגרסאות האחרות הושמדו ואפילו לא ידוע איך נראו. למרות ההתנגדות, הצליח עות'מאן להציג נוסח אחיד לקוראן ותרם בכך תרומה רבה בגיבוש האסלאם. הקוראן נחתם ונסגר.

בשנת 656 פרץ מרד בו נרצח עות'מאן (עלי לא היה מעורב במרד וברצח אך הואשם שהטפותיו הביאו לכך). הירצחו של עות'מאן הביא לקרע המשמעותי הראשון באסלאם, קרע שהביא לאחר מכן למלחמת האחים הראשונה, הפיתנה הגדולה = פתיחת השער, באסלאם. נפתחה שרשרת מלחמות ורצח שארכו כ- 100 שנה.

4) עלי אבן אבי טאלב – הרביעי והאחרון בין ארבעת הח'ליפים הראשונים שלט בשנים 656-661. נולד בשנת 605 במכה לאבו טאלב, סוחר עשיר ממכה שהיה דודו ופטרונו של מוחמד. עלי היה אז בן דוד של מוחמד והיה מהראשונים שקיבל את האסלאם עוד בילדותו (בגיל 7 או 9). התחתן עם פאטימה בתו של מוחמד.

לפי עלי הוא נבחר להיות היורש של מוחמד. נבחר להיות הח'ליף הרביעי בהסכמת חלק מחכמי השורא, אך נתקל בהתנגדות עזה. ביקשו ממנו להביא הוכחות ולמה הנביא מוחמד לא כתב מי הוא היורש שלו? מחנה עיאשה, אשתו הרביעית של מוחמד שנאה אותו מאוד והנהיגה נגדו מרד שנכשל, קרב הגמל. מלחמת האזרחים הראשונה בתולדות האסלאם. אופוזיציה של בני קוריש בהנהגת עיאשה נלחמת בעלי ונוחלת תבוסה.

משפחת עות'מאן, בן דודו של עות'מאן, מבית אומיה, הוא מעאוויה אבן אבי סופיאן (עאווי = נובח, מעאוויה בעברית = נבחן. בתרבות הג'אהלית האמינו שאם יש לילד שם טוב, תחמוד אותו עין הרע ועלול להיפגע. לכן בחרו לפעמים לילדים שמות מוזרים). מושל סוריה, סירב להישבע אמונים לעלי ונשבע לנקום בעלי נקמת דם, בשל רצח עות'מאן בידי תומכי עלי.

בשנת 657 בעת קרב ציפין נערכו כוחותיהם של עלי ומועאויה זה מול זה. צבאו של מועאויה היה חזק ומנוסה, לעומת צבאו של עלי, שלא היה מלוכד או מנוסה. למרות זאת נלחם צבאו של עלי בנחישות, מתוך ייאוש וגם בנכונות לסכן הכול; לכן נטתה המערכה לטובתו של עלי. ברגע המכריע, מועאויה ציווה על אנשיו להרים ספרי קוראן על רומחיהם. צבאו של עלי סירב להמשיך להילחם בעוד ספרי הקוראן מורמים נגדו. עלי נכנע והסכים לגשת לבוררות ולהסכמי שביתת נשק.

תוך מהלך הבוררות הצליחו להגיע להסכמה בדרכים לא דרכים, שלפיה יוסר עלי מהח'ליפות. עלי לא הסכים לקבל עליו את הדין, ולוחמיו הסכימו איתו וקראו "לָא חֻכּם אִלָא לִלָה" (אין משפט אלא לאללה) הם טענו שעלי נכנע לבוררות בשר ודם ולא לבוררות האל, שהייתה נקבעת בהמשך הקרב. אנשים אלה פרשו ממחנהו של עלי ויסדו את הכת הדתית -אופוזיציונית הראשונה באסלאם, שכונתה ח'וארג'. הם פנו אל מזרח עיראק. הם השליטו אנרכיה בכל הארץ במהלך מסעי השוד והביזה שניהלו. בכך, למעשה, הפך הוויכוח הפוליטי בעניין הח'ליפות לוויכוח דתי. הח'וארג' מינו להם ח'ליף משלהם תוך השקפה שלפיה הח'ליף לא חייב להיות מצאצאי הנביא אלא רק ברמה מוסרית ודתית גבוהה. הם הכריזו כ"כופר" על כל מי שלא היה מוסלמי כרצונם ונלחמו במוסלמים (כופרים אלו מלחמת מצווה) ג'יהאד. עלי יצא נגדם למלחמה וערך בהם טבח גדול, אולם לא השמיד אותם לחלוטין.

בינתיים נמשך המאבק בן עלי למועאויה. למעשה, הפך מועאויה לשליט העליון בחלק המערבי של עולם האסלאם דאז. בשנת 660 הוא והכריז את עצמו כח'ליף בירושלים.

בשנת 661 עלי נרצח בדרכו למסגד, באופן אירוני, בידי חאורג'י, מתומכיו לשעבר ומועאויה הפך לדמות השליטה היחידה. קברו שבנג'ף מהווה מוקד עלייה לרגל למוסלמים שיעים, ונחשב אתר קדוש.

השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של מוחמד, לא מעט עקב קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות אימאם, כלומר מנהיג. בצורה זאת יכול להיות שלאחד מהצאצאים יהיה לו התכונות הנבואיות. לפי סונה מי שצריך לעלות לשלטון הוא המוכשר ביותר.

בנו חוסיין נהיה למייסד השיעה, ונרצח עם 70 מבני משפחתו בעיר כרבלה שבעיראק. גם הנכדים של מוחמד נרצחו. מקום קבורתו משמש מוקד עלייה לרגל ואתר קדוש. מאז השיעים לא סלחו. אירן רוצה היום להנהיג את השיעה בעולם המוסלמי ולהוביל שהגנת האסלאם תהיה בידי השיעים ולא בידי הסונים.

לימים, בתודעה המוסלמית 4 החליפים הראשונים: אבו בכר, עמר, עות'מאן ועלי הם דמויות מופת ונקראו ישרי דרך / ההגונים = א (ל) ראשדון ומהווים עד היום את המודל האידיאלי.

5) מועאויה בן אבו ספיאן – הח'ליף הראשון משושלת בית אומיה ששלטה כ- 90 שנה (750661). הוכתר באופן רשמי כח'ליף של האימפריה המוסלמית על ידי כל העולם המוסלמי בשנת 661 וכיהן כח'ליף עד שנת 680.

עם עלייתו לשלטון נאלץ להתמודד עם מציאות פוליטית קשה ביותר, השלטון באזור בכיבוש האסלאמי סבל ביזור, חוסר יציבות ואי סדר. שבטים בדואיים שהיו חוד החנית במלחמות ההתפשטות של תקופת הנביא מחמד וארבעת הח'ליפים ישרי הדרך נטו שלא לקבל שלטון מרכזי וחלקם אף כפרו באסלאם ושאפו לסגת בחזרה לתקופת הג'היליה. הקשר הדתי-רוחני שאיחד את החליפות בראשיתה התרופף בימי הח'ליף עות'מאן בעקבות מלחמת האזרחים שהתרחשה בימיו. היה על מעאויה למצוא בסיס חדש לליכוד הממלכה. הוא ניסה להפוך את התיאוקרטיה האסלאמית לאימפריה ערבית המונהגת על ידי שושלת ערבית שלטת שמוצאה משבט קורייש– שבט הנביא מוחמד.

מעאויה ורוב בני אומיה תפסו את האסלאם לא רק בתפיסה דתית, אלא גם כתפיסה מדינית. הם ראו באסלאם את הכוח שיביא לאיחוד הערבים, על כן כל מי שניצב על דרכם הפך לאויב האסלאם, לעומת זאת הישגי השלטון נחשבו בעיניהם כהצלחה לדת- שכן אי אפשר להפריד בין טובת האסלאם לטובת המדינה.                                                                                                                                                                

מעאויה דאג ריכוז הממשל. הוא העביר את מרכזו לדמשק שבסוריה שנשארה מרכז רוחני ופוליטי עבור העולם הערבי דורות רבים אחריו. יותר משיצרה ח'ליפות בית אומיה מדינה ערבית חדשה, היא התבססה על מנגנוני הניהול של האימפריות הפרסית והביזנטית. המנגנון הישן על צוות אנשיו ושיטוטיו נשאר בשלמותו. למעאויה היו מספר הישגים בתחום זה: הדואר "אלבריד ואלחבאר"- נבנו לאורך ולרוחב כל האימפריה תחנות דואר שפעלו במהירות ודייקנות. בזכות הדואר, יכול הח'ליף לקבל ידיעות על הנעשה בנקודות המרוחקות ביותר של ממלכתו תוך ימים ספורים. ולמעשה היה זה שרות ריגול שסיפק אינפורמציה לממשל על הנעשה בפרובינציות.

מועאויה הכריז על בנו, יאזיד, כיורשו בעודו בחייו וכך הכניס לאסלאם את השושלת בית אומיה.

6) יאזיד הראשון – כיהן כח'ליף בין השנים 680-683. כשהוא עולה לשלטון יש התקוממות נגדו, במהלכה הורג את חוסיין בן עלי, בקרב כרבלה. זכור לדיראון כשליט חלש-אופי אך אכזר.

אחד מהגופים שהתקוממו, נקראים: שיעת עלי = שיעה / הסיעה. עשו זאת מתוקף האמירה שמחמד התכוון שעלי יהיה יורשו ושלשת החליפים הראשונים, בעצם שלטונם, פשעו פשע גדול נגד כוונת הנביא.

לעלי אבן אבי טלאב ולאשתו פאטימה (בתו של מוחמד), היו שני צאצאים: חסן וחוסיין שהיו נכדי הנביא היחידים, שארי בשרו היחידים.

לאחר שהח'ליף עלי אבן אבו טאלב נרצח בשנת 656 ובנו הבכור חסן נאלץ לוותר על שלטונו, עבר השלטון בעולם המוסלמי לבית אומיה. חסן עדיף לוותר ולא לגרום מלחמת אזרחים. כשפורץ המרד נגד יאזיד, הבן חסן כבר לא היה בחיים. בנו השני של עלי, חוסיין, ניסה להחזיר את השלטון לבית עלי והנהיג את המרד. במהלך הקרב שהיה בכרבלה בשנת 680 הוא נהרג יחד עם כל אנשיו. על פי האמונה השיעית, חוסיין בחר למות בקרב שהיה בעצם אבוד מראש, כביטוי לאהבת האסלאם והגנה על אללה.

השיעים מציינים את קרב כרבלה בטקס התעזיה. ניחומים כדי להשתתף בצער בית עלי דבר בו הם רואים כמצווה. הניחומים מגיעים לשיאם ביום העשוראא, 10.10.680 (עשרה לחודש מוח'רב שנת 61 להיג'רא), תאריך הקרב על פי האמונה המוסלמית. בטקסי חג העשורה משחזרים את הקרב, והמשתתפים פוצעים את עצמם בחרבות וסכינים עד זוב דם. הם מאוד מצטערים שלא עזרו לנכד של מוחמד ולכן מכים את גופם.

הקרב בכרבלה ומותו של חוסיין, הטביעו את חותמם עמוק באמונה השיעית. השיעים חשו עצמם כנדחים מהמסגרת. האמירה שרק צאצא של עלי ופאטימה יכול להיות חליף, גרמה לפילוג פולטי שיהפוך לפילוג דתי ולהיווצרות תנועה דתית שמהווה את הפלג השלישי של האסלאם.

בהתחלה בין השיעים והסונים היה מאבק על הירושה, לפי עלי הירושה צריכה להיות בתוך שושלת המשפחה כי יכול להיות האחד מהצאצאים יקבל את התכונות הנבואות של מוחמד. לאומת זאת הסונים אמרו שהמוכשר ראוי להיות בשלטון. בתוך הסונה היו הרבה עשירים והם רצו להמשיך בכיבושים לאומת זאת השיעים לא היו מעוניינים להמשיך בכיבושים. השיעים רצו לממש את תורתו של מוחמד: הלכה למעשה. סונה רצתה להוסיף אדמות ומים. ניתן לראות ברוסיה כאשר טרוצקי הציע לייצב את המהפכה וכך להשפיע על לאומות אחרות. לא צריכים לדאוג לרוסים שמחר לא יהיה עם מה לחיות. סטלין אמר שלא מעניין מה קורה בעולם אלא מה קורה בתוך רוסיה. גם כאשר חומיני עלה לשלטון באירן העם היה רעב ולא היה לו מלאכול אבל חומיני התייחס יותר למהפכה וכך דאג להפעיל פעולות טרור בכל מקום עד שהשיעה תנצח. האירנים יכלו לחיות היום בתנאים מצוינים, מקבלת כל שנה 52 מיליארד דולר רק בנפט אבל הרבה ממנו הולך לפעולות טרור וצבא.

בעולם הערבי לא מעוניינים במלחמת אזרחית לכן ניתן לראות שגם חמס לא הכריז על סיכסוך הקיים היום עם פתח כפיתנה.

 

מודעות פרסומת