05-11-09

מה סוד קסמו של האסלאם? מדוע הולך וגודל? כיום יש בעולם מיליארד ושלוש מאוד מיליון מוסלמים. מתוכם מיליארד ומאה מיליון עם סונים. סונה היא דרך סלולה, יש בה הכול, קוראן, תורה שבעל פה ופרשנות. הכול כתוב ורק צריכים לדעת אפה לחפש. באסלאם אין בית משפט עליון. יש בבית המשפט רק שופט אחד ולמה? כי הכול כתוב. השופט לא יכול למסור דברים חדשים ע"פ דעתו. הקוראן והתורה שבעל פה הם יותר חשובים מאשר הפרשנות.

המילה אסלאם פרושה = מעניין (באה מהבניין אפעל שמקביל לבנין הפעיל בעברית – שם פעולה). ברוב המקרים יש החלפה בין ש ל – ס בערבית ובעברית:
תשעה בערבית = תסעה בערבית,  עשר בעברית = עסרה בערבית.
אפעל = הפעיל     אפעאל = הפעלמה       אסלאם = השלמה      
השלמה במובן של רצון האל במלואו. למעשה, הכנעה, כניעה מוחלטת לרצון האל. לב ליבו של רצון האל, ללא שאלות, ללא ויכוחים/דיונים ובוואדי ללא כעסים – היא יסוד היסודות של העניין. חייב אדם לקבל את גורלו יהיה הגורל אשר יהיה.

אחרי מות החליף עות'מאן אבן עפאן בשנת 656 האסלאם מתחלק לשני פלגים עיקרים: סונה, הנחשבת לאורתודוקסיה של האסלאם וכוללת כ-90 אחוזים מהמוסלמים, והשיעה (היא המילה הערבית לסיעה), שהתפצלה מהסונה עקב חילוקי דעות על הנהגת האסלאם לאחר מות מוחמד. בנוסף קיימים עוד פלגים כמו ה"ח'וארג'" ואחרים. באסלאם הסוני עצמו יש אסכולות וגוונים שונים כמו הווהאבים, שהיא סיעה מייסודו של מחמד אבן עבד אל-והאב (1691-1787), השלטת בערב הסעודית ומפרשת את האסלאם באופן רדיקלי ואת ההלכה המוסלמית באופן מילולי, והסופיזם (בערבית, תַצַוֻף', מקור המילה אינו ברור) שהוא זרם מיסטי של האסלאם, המקפיד יותר על הכוונה מאשר על המעשה. נהוג לראות בסופיות את האסלאם האזוטרי.

השיעים לא מכירים בתורה שבע"פ ולכן הם לא נקראים סונים. הסונים הם אנשים שמאמנים בסונה ומכירים בתורה שבע"פ כחלק מהמפשט המחייב. השיעים מכירים רק בהלכות שנשתלשלו ע"י בני הבית, בני המשפחה הישירה של הנביא מוחמד. רק הנביא, אשתו, נכדיו, חתנו וכדומה. מהבחינה המשפטית הם לא מכירים בסנה, בחדית'ים ולכן הקימו סיעה.

מן האסלאם (במיוחד מהאסלאם השיעי) התפלגו דתות אחרות, קבוצות שפרשו או סולקו מהאסלאם. למשל: הדרוזים שבא"י חיים כ- 130 אלף, העלאווים שנמצאים בשלטון בסוריה שבה קיימת שילוב בין הנוצרות והאסלאם (4), הבהאים שהמרכז העולמי שלהם נמצא כאן בא"י, צ'רקסים ועוד. בדתות אלה אפשר למצוא שרידים למנהגים מוסלמיים, אם כי הן נחשבות לדתות נפרדות, היות שהתרחקו במידה ניכרת מן האסלאם, והן נחשבות בעיני שאר המוסלמים כ"כפירה".

יש להבדיל בין סיעות מתוך האסלאם ובין הקבוצות שפרשו או סולקו מהאסלאם.

אם לא מבינים את האסלאם אז לא ניתן לדעת למה הם פרשו ממנה. סיבות אידיאולוגיות. רוב הקבוצות פרשו בגלל ג'יהאד (1) או חוסר הסכמה החלק מיסודות האסלאם. הדרוזים לא רצו להתפלל חמש פעמים או מתי צריכים להתפלל במקום להתפלל מתי שרואים או מרגישים צורך לכך. הבהאים לא הסכימו לצאת למלחמות והצורך להתאסלם את כל העולם ובשיטות פראיות. חלק מהקבוצות עיבדו את התהליך המיסטי. הסופים (2) הם זרם בתוך המיסטיקה. הקבוצות מייצרים דינמיקה חדשה.

מה גורם לאנשי המערב להתאסלם? החוקרים לא נותנים תשובה. עשרת אלפים בריטים נכנסים לאסלאם כל שנה.

האסלאם מול דתות ועמים אחרים

יש יהדות, נצרות אבל האסלאם שונה משליחותו. ביהדות היא מטפחת את הישרדות כי היא מאמינה שמתי שהוא האל יטיל עליה את המשימה העיקרית לכן כל מה שצריכה לעשות בשלב זה הוא לשרוד. בנצרות יש תיאוריה כתובה, בעקבות החטא הקדמון האל יהרוס העולם הזה, הקיים ואמור ליצור עולם אחר, חדש, לכן הכנסייה היא המתווכת בין העולם הזה ולעולם הבא החדש. היא דת מיסיונרית, לגייס כמה שאפשר יותר אנשים כדי להציל ולהביא אותם לעולם החדש. האסלאם לעומת זאת אומר משהו אחר, המשימה שהוטל עלינו היא שונה לחלוטין, אנו מחויבים להביא את כלל האנושות של העולם הזה תחת האסלאם. אי לכך האסלאם לא תנוח עד אשר ישלים את משימתו. האסלאם לא הגדיר את האמצעים לכן הכול אפשרי. גם בתקופה שלום או מלחמה הוא מקדם את המשימה שלו.

אסלאם ויהדות הן דתות הדומות זו לזו יותר מאשר מוכנים להודות בכך. האסלאם, כמו היהדות, ובניגוד לנצרות היא דת של עשייה ולא דת של פולחן. האסלאם תופס עצמו כאורח חיים ולא כדת. התפיסה הנוצרית: "יהא לקיסר אשר לקיסר ולאל אשר לאל" אינה קבילה.

בשביל המוסלמים, הקוראן הוא איננו רק ספר קודש, העתק מדויק של דבר האל למוחמד, אלא הוא תוכנית. הוא תוכנית פוליטית, הוא תוכנית תרבותית, הוא דרך חיים ומערכת התנהגות כוללת המקיפה את חיי הפרט, החברה והמדינה. מעל לכל הקראן והתרבות שהוא יצר הם תוכנית לעתיד האנושות: "הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) עם אורח מישרים ודת אמת, כדי שישלוט על הדתות כולן", סורה 9 פסוק 33). ע"פ האסלאם לא יהיו נביאים חדשים. מה קורה היום בין המערב והאסלאם היא שאילה מאוד בסיסית משום שהאסלאם מאז הופעתו על כדור הארץ בשנת 622 עד היום הזה הוא פוחד מאי הישרדותו, הוא אומר לכולם שהאל רוצה אותם על סמך שהם עוד מעט נשיג את הנצרות שיש בה מיליארד חמש מאות מיליון אנשים. בעוד 50 שנה האסלאם יכול לעבור את הנוצרות.

באסלאם הקדום. מאבק בין הג'אהליה והאסלאם. ג'אהליה זו התקופה שקדמה לאסלאם. מה התרבות שהיה קיימת במדבר ולמה הצטרפו אחר כך למוחמד? האם היה בכוח צבאי או מתוך רצונם? האסלאם פחד מהגיאהליה כי האנשים לא רצו לוותר, הם רצו לחזור אליה ולכן היתה מלחמה עקובה מדם. ע"פ המסורת הבדואית אחרי שאחד מהצדים מת ההסכמים מתבטלים. מוחמד הכריח אותם לקבל את האסלאם אבל אחרי שהוא מת אז אין יותר התחיבות. ע"פ האסלאם מי שקיבל את האסלאם לעולם לא יכול לעזוב אותו. הג'יהאד גרם לכך פגיעה פיזי באנשים שלא מקבלים את האסלאם. הציג שתי אפשרויות: לקבל את האסלאם או השמדה. מאוד שבטים במדבר חוסלו.

לגבי הפוליתיאיזם האסלאם אומר שהיה לפני הופעת מוחמד ומאותו רגע שהוא הופיע אז אין יותר הפוליתיאיזם, עובד אלילים. לגבי יהודים ונוצרים מתייחס האסלאם בצורה אחרת כי ליהודים ולנוצרים היתה הארה אלוהית והם לא הבינו אותה וסטו מדרך אללה. האל דחה אותם לפינה. האל שלח את משה ליהודים ואמר שצריכים להגיע לארץ הקודש. היהודים אמרו למשה שארץ יש עמים אחרים אבל משה אומר לעם ישראל שבירכת האל איתנו. לא כל האנשים הלכו אחרי משה. משה עלה להר סיני באמצע הקיץ ובחזרתו רואה שעם ישראל מתפלל לעגל. לכן באסלאם אומרים איזה סוג שעם זה? לכן האסלאם מכיר את הבעיות האלו ואסר לחסל את היהודים כי הם רק סטו מדרך אללה. הם מציעים ליהודים להתאסלם מתוך רצונם. אם הם לא רוצים אז מצעים את האפשרות לשלם מיסים המוכר בשם מס גולגולת. אם לא רוצים לשלום אז יש מלחמה. לאסלאם יש חיים פרגמטיים ופוטר הרבה בעיות. יש קוראן, תורה שבעל פה אבל זה לא מספיק כי החיים יותר מורכבים. לכן הוא יוצר אפשרויות נוספות. היהודים שילמו מיסים לשליט המוסלמי לכן ככול שיהיו יותר יהודים אז יכול השליט להרוויח יותר כספים. התחילו לאסוף יהודים להביא אותם לממלכה שלהם. בזכות זה היהודים הצליחו לשרוד. לאסלאם יש תכונה לקרוא את המפה הנכונה ומבין עניין.

השבטים שחיו במדבר היו עובדי אלילים והקריבו קורבנות. האל הראשי באותה התקופה נקרא הבל (הובל). אלת השמש באותה תקופה נקראה "אללאת", בנוסף אל "אללאת" עבדו הערבים אלות נוספות "אלעוזא" ו"אלמנאת". שלושת האלות היו נשים בתוך חברה של גברים. מעריכים שבאותה תקופה היה שלטון של נשים. הגברים התעסקו בלמצוא אוכל ולא היה בבית הרבה זמן. מי שטיפל בעניין הבית, ילדים וכולי היו הנשים. בשנת 622 עזב מוחמד את מכה בחשאי והיגר לאל-מדינה כי לא קיבלו את העקרונות שלו. באל-מדינה נהנה מוחמד מתמיכה ומהגנה, והחל לעצב את הדת המוסלמית ולקבוע בה כללים.

הקוראן קיבל מוחמד מאל. מוחמד הלך משבט לשבט והיו שני אנשים שרשמו כל מה שהוא אמר. 80% מהפסוקים הם מסוג תעשה ואל תעשה, איסורים ו היתרים. 20% דברי הלכה.

האסלאם בימי ביניימי פחד מהלניזם, תרבות היוונית רומית שדיברה על החשיבה הפילוסופית ולא דפקה חשיבה על אלילים. רצון לחשוב בצורה מעמיקה יותר לגבי הקיום עצמו. בתקופה האסלאם מתחיל להיות מושפע. לא מצאו את הכתבים המקוריים של פילוסופים כמו אפלטון, אריסטו ואחרים. הערבים תירגמו אותם כי הם כבשו את האזורים שהיו היוונים והרומים. הגיוני היה שהערבים הופיעו הראשונים בניתוח מדעי או יצירת ההיסטוריה אבל הערבים אחרו, האסלאם פרח בספרד אבל לא באזור בחצי האי ערב. האסלאם איחר כי עשתה טעות כאשר העולם המציא את התפוס בשנת 1450 והם אסרו על שימוש שלו. העולם האירופי פרח כי העבירו את המידע להמונים אבל האסלאם פחד. החליף ראה קוראן מודפס עם הרבה שגיאות תפוס וחשב שרוצים לזייף את הקוראן. הם איחרו בערך 200 שנה וזה הרבה זמן בתוקפה של המצאות וגילויים גדולים. היהודים היו החיבור בין התרבות האירופית והאסלאמית.

האסלאם כבש את פרס ונאמר להם: אתם יכולים להישאר פרסים, בענייני דת לא מתערבים אבל מי שלא מתאסלם מרצונו אז חייב לשלם שני סוגי מס. רוב העם האיכרים בתקופה בצורות יש להם בעיות כספיות ולא יכולים לשלם את מס לכן העדיפו להתאסלם על מנת להימנע מתשלום מיסים. לגבי השפה הערבית נאמר: אתם לא חייבים לדבר ערבית אבל המוסלמים מדברים רק ערבית כי הקוראן נכתב בערבית. לכן מרבית האנשים שרצו תעסוקה ומשרוד למדו ערבית. היום ערבית היא השפה השביעית בעולם.

הפרסים שייכים לקבוצה אתנית רחבה יותר והם צאצאי השבטים ההודו-אירופים הקדומים, כלומר, תרבות אחרת. שמה של המדינה היום הוא איראן. בשנה 1935 דרש השאה האיראני מכל מדינות המערב לחדול מהשימוש בשם "פרס" ולאמץ את השם "איראן". השם "איראן" נגזר מהאופן שבו כינו הפרסים את עצמם, כינוי שמופיע כבר בכתבים פרסיים עתיקים. השאה רצה להתנתק מעבר. גם אצל הטורקים סיפור דומה כדי להתנתק מעבר העותומאני כי עבורם היה אסון. השאה הכניס רפורמה במדינה, ליבוש, חוקה, פיטר את אנשי הדת, לימודים באוניברסיטה וכול.

בימינו קיים אימות בין האסלאם למערב. התנגשות תרבותית, דתית. האסלאם מפחד מתרבות המערבית. הסטודנטים לומדים באוניברסיטאות מערביות וחוזרים חזרה בארצותיהם ולא יודעים איך תהיה ההתייחסות שלהם לאסלאם.

במשך 1500 שנה מדרים ערבית והיא אחדה 7 שפות כמו שפה ברברית, הארמנית, קופטית, לטינית ועברית. היא שפה מאוד עשירה במילים בערך 2 מיליון מילים כאשר באנגלית קיימות חצי מיליון מילים.

המוסלמים מקבלים את סיפור הבריאה ומוסיפים אלמנט של גן העדן. סופו של כל דרך הוא גן העדן. מוקדם או מאוחר כולם מגיעים לגן העדן. רק אלו שלא קיבלו את האסלאם לא יכולים להגיע אליו, כלומר, היהודים, נוצרים וכולי.

לפי הנצרות האל החליט לארוס את העולם והנוצרים אמורים לבנות עולם חדש. הנוצרים רוצים להציל כמה שיותר אנשים ולהביא אותם לעולם החדש. היו אמורים לחסל את כל היהודים ולהוריד אותם לקיום הפיזי. אז מופיע אפיפיור שלא הסכים ואוסר לנגוע ביהודים, יש להשאיר אותם כעדים אחר לא יכלו לאמין שהנוצרים הם היורשים האמיתיים של היהדות. כל הזמן שהיהודים קיימים ניתן לספר את הסיפור. עד היום האפיפיור לא מכיר את הקיום של מדינת ישראל. יש לנוצרים בעיה תיאולוגי קשה עם היהודים. אין שינה אבל יצרו תפיסה מאוד קשה להתגבר עליה. מי שמנע את רצח הפיזי היה האפיפיור אוגוסטינוס. אחרי מלחמת העולם השניה קמו הרבה מדינות וגם מדינת ישראל אבל לפי דעתם אין שום קשר ליהדות או במילים אחרות ישראל איננה מדינה יהודית. הם עושים הפרדה בין ישראל והיהדות.

תקופות האסלאם

ניתן לזהות שלוש תקופות יסוד באסלאם:

1) ג'אהליה: תקופת הבערות לפני הופעת האסלאם, בה היו האנשים פוליתאיסטים. הכתבים האסלאמיים מתארים את הג'אהליה כתקופה חשוכה, בה לא ידעו בני האדם לעבוד את האל הנכון, אך עם זאת יש מסורות על דמויות מתקופת הג'אהליה שהיו להן תכונות נאצלות במיוחד.

מוחמד נלחם על מנת להרוס את התרבות הג'אהליה ולשנות אותה. בערך מאה שנה בין שנת 500 לשנת 600 לספירה.

2) תקופה מכה. מוחמד מתחיל את הנבואה במכה בשנת 610 עד שהוא בורח בשנת 622. סה"כ 12 שנה. היחס ליהודים בתקופה מכה היה מאוד טוב ויפה, לא היו בעיות.

3) תקופה מדינה. משנת 622 עד מות מוחמד בשנת 632. סה"כ 10 שנים. כל מה שקורה לאחר מכן זו פרשנות, כלומר, אין הוכחות. אם בקוראן מופיע שלוש תפילות והיום מתקיימות 5 תפילות אז ניתן להבין שהדבר התפתח לאחר מות מוחמד.

האסלאם הפונדמנטליזם

הוא סוג של זרם, מעיין קבוצה, שמאמצת לעצמה סוג של אידיאל דתי ופועלת לפיו. הזרם האסלאמי הפונדמנטליזם קורא לחזור לתקופת הסלפים (=האבות), זוהי תקופה של לחזור לשלושת הדורות של הנביא, כולל דור הנביא. הקריאה לחזרה למקורות, היא במובן שלחזור לאסלאם הטהור. כמו כן, האסלאם הפונדמנטליזם מאמץ את שיטת המערב על מנת לקדם את הדת של האסלאם. לכן יש שימוש רב של טרור,  תקשורת והמון אמצעים מערביים על מנת לקדם את האסלאם, וכמובן המטרה הסופית של כל הרדיקלים הם כינון מדינה מוסלמית במקומם שעדין אינם.

לחזור למקור הוא מושג מערבי שהתחילו להשתמש בשנת 1909. קבוצת אנשים נוצרים הגדירו את עצמם כפונדמנטליסטים, לחזור ליסודות הראשונים של הנצרות כי הנצרות הקיימת התרחקה מהם.

האסלאם והיהודים

מעריכים שבאותה תקופה חיו במדבר, בחצי האי ערב כחצי מיליון יהודים. מי אותם יהודים? אולי מחורבן בית הראשון או שני. שמות שבטי היהודים מופיעים בתעודות. עד היום לא יודעים דבר לגבי מה קרה עם כל היהודים שהיו בחצי האי ערב.

בחצי האי ערב התגוררו יהודים כבר בתקופה הרומית. היהודים היו מרוכזים בשני אזורים: חמיר (כיום תימן) וחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). אחת העדויות הראשונות לקיבוץ יהודי בחמיר נמצאת אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה מיסיונרית שהוביל קיסר האימפריה החבשית באמצע המאה ה-4. באזור העיר ית'רב (כיום אל-מדינה) שבחג'אז, התגוררו שלושה שבטים יהודים: שבט בני קיינוקאע, שבט בני נדיר ושבט בני קורייט'ה. השבט הראשון עסק בצורפות, בעוד השניים האחרים היו חקלאים שהתפרנסו מגידול תמרים.

החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד להפיץ את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב באדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (ירדן של היום, לא רחוק מהכנרת). בשנת 625 גורשו יהודי שבט נדיר מאל-מדינה לאזור ח'ייבר.

בין השנים 623 ל-627, בעקבות התפשטות האסלאם, החלו סכסוכים בין מוחמד ליהודים. בעקבות הסכם שלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי, ולכן בחר בתקיפת השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים. בקרב שהתחולל ביניהם הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס. כמו כן מוחמד שיחרר את העבדים וליהודים היו הרבה עבדים. 

תקופה מאוד קשה שיכולה להיות בסיס עבור אנשים קיצוניים. אלו שיותר נבונים אז מחישים אם תירוצים שונים.

בתעודות האסלאמיות מופיעים כל ההסכמים של מוחמד עם שבטים יהודים אבל כעבור מספר שנים מוחמד והמוסלמים השמידו את כולם. בהתחלה היהודים עודדו את מוחמד משום שהוא דיבר על מונותיאיזם אבל ברגע שמוחמד התחזק ציפה שהיהודים יקבלו אותו כנביא. בקוראן יש פסוקים טובים הקשורים ביחס ושיתוף פעולה בין יהודים ומוסלמים אבל יש גם אחרים. היהודים הסבירו שעבורם פסק את הנבואה, כלומר, אין יותר נביאים. פרשנים בקוראן אומרים שהיהודים לא קיבלו את מוחמד כנביא בגלל שהוא ערבי.

כאשר היהודים לא קיבלו את האסלאם יצרו המוסלמים סיפור רחב יותר על מנת לבנות קשר היסטורי עם האל. לכן השאירו את אברהם שהוא אבי האומה, בגלל שיצחק לא היה מתאים אז לקחו את ישמעאל. הסיפור של הגר לא מופיע אף פעם בקוראן. לפי המוסלמים בית המקדש לא נמצא בירושלים אלא שהכול נמצא בכעבה במכה. המוסלמים מדברים על ירושלים אבל עבורם ירושלים היא מושג ולא דפקה דבר מעשי. מחמוד אחמדינג'אד נמצא בתוך קבוצה שיעית שמפתיחה לאנושות בכל רגע עומד להופיע המשיח ומי הוא המשיח? ישוע. תפקיד המשיח להילחם נגד השטן. כי מי שאחרי למלחמות, מחלות ושינה הוא השטן. מי משרת את השטן? רק עם אחד בהיסטוריה, העם היהודי. העם היהודי קיבל עונש כי הלכו נגד הבריאה. זה לא משנה אם היהודים אומרים שישוע היה יהודי. עבור המוסלמים זה סיפור יהודי.

לפי מוחמד חלקו של היהודים היה לעג וזלזול. בתגובה על כך האשים מוחמד את היהודים בהאשמות שונות. אחת ההאשמות החוזרות ונישנות בקוראן בצורות שונות, אף שאינה ברורה, היא מה שנקרא בערבית "תחריף" – כלומר סילוף או זיוף. הקוראן מאשים את היהודים שהם מזייפים את תורתם הם. כיצד – קשה לדעת לפי פסוקי הקוראן, אבל בין השאר מדובר גם על העלמה. כלומר, היהודים הסתירו את מה שהיה ידוע להם מלכתחילה: את דבר שליחותו לעתיד לבוא של מוחמד. הם מואשמים גם בצביעות, בהתכחשות לנביאיהם ובהריגה, במעשה העגל ובהאשמות אחרות מבוססות על סיפורים מקראיים.

התוצאה של האשמות אלה היתה הינתקות האסלאם הצעיר מעל היהדות. הדבר בא לידי ביטוי בכמה וכמה צורות, שאחת הבולטות בהן היא הרעיון של דת אברהם והכעבה. בסורה 5, פסוק 58, נאמר: "הן התורה והיאינג'יל' (האוואנגליון, כלומר הברית החדשה) – לא הורדו בלתי אם אחריו" – כלומר: אחרי אברהם. תורת ישראל ותורת הנוצרים הן שתי תורות מאוחרות – מבחינה כרונולוגית – מתורתו של אברהם אבינו. ובהמשך, בפסוק 60 נאמר: "לא היה אברהם לא יהודי ולא נוצרי ואולם היה חניף מוסלם". פירושו של דבר, שמלכתחילה היה אברהם "חניף" (מונותיאיסט קדום) ומוסלמי. בכך מזהה הקוראן את האסלאם עם המונותיאיזם המקורי, קושר את אברהם לאסלאם ומציג את האסלאם כדת אברהם. יתר על כן, בסורה 2, פסוקים 118 ואילך מסופר על בניית הכעבה במכה על-ידי אברהם וישמעאל, כבית תפילה מוסלמי לעבודת אל אחד. מאוחר יותר, המסורת המוסלמית מפתחת מאוד את הנושא הזה ומספרת שאמנם הכעבה נבנתה לעבודת אל אחד, אלא שברבות השנים הערבים סגדו שם גם לאלילים. לכן, הוטל על מוחמד לבוא ולטהר את המקום הזה ולהפוך אותו שוב למקום עבודה לאל אחד.

בתקופה הראשונה היהודים השפיעו על מוחמד ועל האסלאם, כמו הצום, עליה לרגל. אחר כך ניתן לראות השפעה מוסלמית על העם היהודי. רבנים מעדות המזרח מתלבשים בסגנון ערבי כמו כן בתי כנסת היו דומים למבנים ערבים אחרת לא היו יכולים לחיות במדינות ערביות.

מלכתחילה, עוד במכה, נקבע כיוון התפילה של המוסלמים לירושלים, כמו אצל היהודים. עתה, בשלב ההינתקות נקבע כיוון התפילה למכה (ראה סורה 2, פסוקים 136, 140). באותו אופן שונה עתה הצום הנקרא "עאשורא" (עשור), שחל בעשרה בחודש הראשון בשנה המוסלמית במקביל ליום הכיפורים, לצום של חודש שלם, חודש רמד'אן (סורה 2, פסוקים 181-179(.

הלוח המוסלמי

תאריכים: לוח השנה הערבי מתחיל בשנת 622 מלוח השנה הגרגוריאני. מוחמד נפתר בשנת 632. לא יודעים מתי נולד מוחמד לכן לא יכולים להתחיל את הלוח ביום שהוא נולד בדומה לישוע.

כדי לדעת מספר השנים אז מורידים לשנת הנוכחית 622 שנה. מקבלים 1387 שנה. המוסלמים משתמשים שנת ירח שהיא קצרה יותר משנת שמש. לפי החישוב כל 32 שנה שווה שנה אחת. אם מחלקים 1387 ב-32 שנה אז מקבלים 43 שנה. ז"א שלפי לוח המוסלמי היום נמצאים בשנת 1430 לבריאה.

בספרים, כאשר כותבים "ה" אז המשמעות היא שנת הבריאה, 622 כאשר מוחמד יצאה ממכה ועבר למדינה

(1) ג'יהאד הוא מושג בדת האסלאם, ופירושו: מלחמת קודש או מלחמת מצווה. לפי המסורת המוסלמית, העולם מתחלק לשניים:  א). דאר אל-אסלאם, בית האסלאם – בחלק זה המאמינים באסלאם נמצאים. ב) דאר אל-חרב, בית המלחמה – בחלק זה הכופרים נמצאים.

הג'יהאד הוא מאבק צבאי בין שני החלקים האלה של העולם, והוא מתבטא באופנים שונים: א) מאבק בכובש זר, בדיכוי או בכל מדינה שאיננה אסלאמית, אשר נמצאת בשטח של דאר אל-אסלאם.  ב) הרחבת השטח של דאר אל-אסלאם על-ידי כיבוש של אדמות, שאינן מוסלמיות, מדאר אל-חרב, והבאתן תחת שלטון מוסלמי.

לפי פרשנות מסוימת של הקוראן, מאבק זה הוא מלחמת קודש, כלומר – השתתפות בו היא מילוי של מצווה דתית, ולכן לוחם שנהרג במלחמה זאת, מכונה "שהיד".

(2) הסופים הם הזרם המיסטי באיסלאם, כמו הקבלה והחסידות ביהדות או הגנוסטיקה בנצרות. הסופים מונים מאות מיליונים של אנשים ברחבי העולם המזהים את עצמם עם המסדרים הסופים השונים.

בישראל יש כמה עשרות אלפים מוסלמים המזהים עצמם כסופים. הזרם הסופי באיסלאם הוא מתון יותר מהזרם הפונדמנטליסטי ופתוח בדרך כלל לדיאלוג. בעבר היו הסופים המובילים בתרבות האיסלאמית בכלל, ובארץ בפרט. דמויות היסטוריות חשובות כמו צלאח א דין והסולטאנים הממלוכים והעותמאנים היו מזוהים עמם. החל מהמאה ה-18 סבלה התנועה הסופית מנסיגה, אך כיום יש בה עניין מחודש, גם בקרב הקהל המוסלמי וגם בקרב בני דתות אחרות.

http://www.rhazy.com/Heb-193-0.htm

הצופים הם פלג מתוך האסלאם. להבדיל לאסלאם הפונדמנטליסטי שהוא בכלל סוג של רעיון כאשר הדרך הוא בכיוון המיסטיקה. יותר דגש על אחדות הנשמה עם האלוהים האחד. דרווישים , הם חלק מהצופים, כאשר הם מהווים אנשים רוחניים שחיים את חייהם ברמה הכי פשוטה, הבסיסית והמטרה העיקרית היא לעבוד את האלוהים, לעבור את הדרך או תהליך עד לאחדות הנשמה עם האל.

(3) האחמדיה היא כת חדשה באסלאם, אשר נוסדה בסוף המאה ה- 19 בפנג'אב שבהודו, ומשם התפשטה בארצות שונות. היא נקראת על שם אביה-יוצרה, מירזא גולאם אחמד אל קאדיאני (1808-1935). בעיני חסידיו הוא "מהדי", גואל או משיח, ויש רואים בו נביא. בהגיעו לגיל 40 הכריז, כי עליו הטיל האל לחדש פני הדת המוסלמית ולהשליט בעולם צדק ויושר.

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=5259&kwd=4263

(4) העלאווים – מאופיינים בכך שבאסלאם רואים אותם ככת שפרשה מהאסלאם. רואים אותם בשולי האסלאם. הם ספק מקיימים את חובות האסלאם, ספק קוראים בקוראן, ספק מקימים מסגדים. רג'ר – כפר עלאווי – חצי בישראל וחי בלבנון בשלטון החזבאללה.

(5) מנדעים הם בני קבוצה אתנית בעלת דת ולשון ייחודים השוכנים בעיקר בדרום עיראק. דתם היא מונותיאיסטית, ודוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. המנדעים רואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים, ומעריצים בעיקר את יוחנן המטביל. הם מתארים את אברהם, משה, ישוע ומוחמד כנביאי שקר. מנדעים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר.

מנדעים – Wikipedia

 

מודעות פרסומת