19-3-09

המילה ציון מופיעה בתנ"ך אבל המילה ציונות לא. רק בעת החדשה מתחילים להשתמש במילה ציונות ורק במאה ה- 19. מתי מתחילה הציונות? אולי אחרי הפוגרומים במערב רוסיה אבל בטח שלא אחרי אברהם אבינו. נוהגים לקשר הציונות עם התקופה ההיסטורית של עם ישראל כי כך נוהגים גם כל התנועות הלאומיות על מנת להגיד שהתנועה לא נולדה אתמול אלה יש לה שורשים, הינו אומה וכולי. ממתי יש תודעה לאומי שקושר את הקיום הלאומי עם מדינה? בירור בשימוש במונחים. לא כל ההיסטוריונים שמים לב מספיק בשימוש המונחים. המילה ציונות נגזרה מציון, היא לא מילה חדשה אלא גזירה חדשה. למילה ציון תמיד היו לה משמעויות. מילה של קדושה. שיבת ציון.

כאשר מתחיל תחיית השפה העברית, משתמשים במילים אשר מופיעות בתנ"ך והסופרים החדשים כותבים רומנים, עיתונות וכולי. התפתחות השפה העברית קדמה לתנועה הציונית, גל שמזהים אותו כגל של השכלה, אמנציפציה, גל שמחזיק את יהדות אירופאית 200 שנה לפני הופעת הציונות. העברית לעולם לא מתה כי היא היתה קודם כל שפת הרבנים, שפת האליטה. לומר שהציונות התחיה את השפה העברית זה לא ממש נכון או מדויק. לוקחים שפה ומוסיפים בה אלמנטים חדשים. אנשים מושפעים משינויים בסביבה אבל זה לא עדין לאומיות ותודעת לאומית. מי הראשונות שמושפעים? האנוסים במאה ה- 16, 17 שחיים במסגרת נוצרית. הרבה יהודים מפסיקים את תרבות היהודית. הם פתוחים יותר לשינויים בסביבה, בעיקר אנשי בעלי השכלה.

זכויות בני אדם תמיד היו. הסדר הוא דבר עליון. מעמד ריבוני, לוקחים את המילה ריבון שמתייחסת לאלוהים ומעבירים לאדם. בשפה העברית דת זה חוק, יש כלליים מה שאדם שמאמין באלוהים צריך לקיים. האם רוב אוכלוסייה ארצות הברית הם אנשים מאמינים או אתיאיסטיים? בהתחלה לומר שאדם הוא אתיאיסטי היה כמו לומר שהוא אינו מוסרי אבל עם הזמן המגמה השתנה ומספר האתיאיסטיים הולך וגודל. אחד מן היסודות של החברה בארצות הברית היא הפרדה בין דת ומדינה. לא חייבים להאמין באלוהים והצטרפות לדעה שמקור הסמכות, כתובות לכל הפניות, שאילות, סדר הדברים היא "פיקציה" חדשה. אדם באשר הוא אדם אז הוא בעל זכויות. אם מקבלים את העיקרון שהאדם הוא בעל זכויות אין סופיות, כלומר, כל אדם הוא בעל זכויות זה תפיסה החברה האזרחית, דמוקרטיה ושונה משיטת המשטר או שיטות מעולם העתיק.

ע"פ תפיסות מודרניות, ז"א בעולם החדש, כאשר מתחילות זכויות האדם, ניתן לומר שאם זכויות האדם הן מוגבלות אז יש לאדם יכולת מוסרית לבוא ולשאול למה הזכויות שלו יהיו שונות מאשר לזכויות של אדם אחר. לפעמים המדינה גוזרת את הזכויות האדם, טובת העם קודמת לכול. הלאומיות שייכת לפרשנות הזאת. התפיסה האינדיבידואליסטית שמה את היחיד במרכז, בניגוד לקולקטיביזם. טוענת כי על האדם לדאוג קודם כל לעצמו, ותרומתו לחברה היא משנית. מה יכול לעשות אדם אם הוא יחיד, לבד. הוא נמצא תמיד בתוך מסגרת קולקטיבית שמקבל ממנה ערכים, תפיסה, חינוך. הוא לא נולד בתוך חלל ריק ואין לו יכולת קיום בלתי תלויה מכיוון שהוא נמצא בתוך חברה. הוא יכול ללכת אחורה עם הזמן לפרהיסטוריה ואז התלות לקבוצה היה עוד יותר משמעותי. בכל התקופות ההיסטוריות בתרבות האנושית התפיסה הקולקטיבית תאמה יותר את המציות. אם במאה ה- 17 דורות של פילוסופים מניחים את היסודות לרעיון חדש, התפיסה האינדיבידואליסטית. אדם נולד יחיד, הוא ריבון ומלך לעצמו. כל אחד פועל בתוך האינטרס האישי שלו. בשלב מסוים ראו שצריך למצוא משטר, מערכת מאורגנת, שבה הפרטים שכל אחד עם החרות האין סופי שלו מנצל לרע מוותר על מנת להקים שלטון מרכזי. לכן עשו אמנה ביניהם. ברגע מסוים האנשים הפרטים הגיעו להבנה, נכנסים יחד ומקבלים החלטה להקים שלטון. כולם מוותרים על חרות בלתי מוגבלת שלהם ובוחרים אחד מהם שעמוד בראשם. נוצר מלך. השלטון לא נקבע על ידי שמים אלא על ידם. לא נלקח בכוח, בשבילם היתה הישרדות.

בפרלמנט של אנגליה הוחלט להוציא להורג את המלך. הפרלמנט נותן לעצמו סמכות לעמיד בדין את מלך והמלך הגן על זכותו ואמר להם: אני מלך עליון, אתם לא פוגעים בי, בסמכותי אלא בסמכות האל. […] בא לחונן מערכת על מנת להגן על העליונות המלוכה אבל לא מבחינת דתית אלא מבחינת ארצית. ויתור בהסכמה של אותם אנשים בעלי הריבונות המוחלטת, ויתור ללא דרך חזרה לתקופה בלתי מוגבלת. מאותו רגע לא יכולים לפגוע במלך ולכן חייב משמעד.

כעבור מספר שנים מגיעים פילוסופים חדשים שמקבלים שהמקור הוא אנושי אבל שואלים למה הוא בלתי חזיר, ללא תנאי. מוותרים על מנת לקבל ביטחון אבל אם לא מקבלים מהשלטון מה שמצפים, השלטון גם לא מבצע את הפעולות שעבורן הקימו אותו, אז לא ניתן להחליף אותו? אז יש זכות לאנשים להתקומם. זכות זה לא מלחמה, צריכים להוכיח שהוא לא ממלא את חובתו. למלך יש משמעות סימבולית, מקימים מלך כאשר בעצם הוא מקבל את התנאים. הגוף שמרכז את כל הסמכויות הוא הפרלמנט.

הבחירות לא נולדו על מנת לתת ביטוי לכל הדעות וגם לא כדי לקיים שלטון אלא על מנת להפעיל שלטון. בכל מפלגה יש חילוקי דעות. ארצות הברית היא סמל של יציבות, הנשיא מרכז סמכויות כמו מלך ולא יכולים לשפוט נשיא בזמן כהונתו. אפה הגבול? השלטון כפי שאנו מכירים עד היום, בצורה זו או אחרת, מתבסס שכוח הסמכות שלו הוא האנשים. שלטון בוחרים לזמן מוגבל. חופש האדם, חופש העסוק וכולי מתבסס על אותו עקרון אדם באשר הוא אדם. גרוש קולקטיבי של החרות, האם החרות הוא עניין של הקולקטיב או אינדיבידואליסטי. דוד בן גוריון היה אומר למפלגות הדתיות בכנסת, ישראל היא מדינה חוק. ז"א שמדינה ישראל היא לא מדינה הלכה. החוק יכול להיות דתי או אנושי אבל אין מדינה שאננה מדינה חוק. הרומאים הביאו את תפיסת החוק. לפי סוקרטס לא יכולים לצאת נגד החוק אף על פי כן שהוציא צו להרוג אותו. אדם החי במדינה מקבל עליו את חוקיה רטרואקטיבית ולכן לא בורח. סוקרטס עסק בעיקר בתורת המידות ובענייני ניהול החברה והמדינה. לטענתו של סוקרטס, כל אדם רוצה באושרו שלו, דהיינו כל מעשה נעשה בראש ובראשונה מתוך שאילת השאלה "באיזו מידה תורם המעשה להנאתי ומונע ממני את הסבל". בשנת 399 לפנה"ס נשפט סוקרטס בן ה-70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. החוק צריך לתת יציבות.

 escuela-de-atenas.png  Escola de Atenas   

הציונות רק היתה יכולה להופיע בתקופת השינויים האלה. אדם נולד בני חורים, בעל זכויות אין סופיות אבל החוק הוא חלק ממערכת, מונע מאדם לעשות מה שהוא רוצה, האם החוק הוא זה שנותן את הזכויות? לנו יש זכות במדינת ישראל, אחזר במדינה מוגן בחוק. יש הבדל בין לומר הזכויות הן אלו שהמדינה נתנה לי ובין לומר הזכויות שלי הן שלי ואני הסכמתי שלדברים מסוימים יש הגבלה אבל יש לי בקרה על החוק, ומי שצריך להוכיח את הצורך בו זה לא אנחנו על החרות אלא החוק על המגבלות שנותן.

עבור במגילת העצמאות בשנת 1948 נתנו למשה שרת לכתוב את טיוטה. בהתחלה נכתב  ע"פ מודלים אחרים מאותה תקופה, עם מילה פתיחה בכל פרק. דוד בן גוריון לא אהב את המילים המשפטיות וכל פרק ומחליט להוריד אותן על מנת שיהיה נוסח יותר רציף. מדינת ישראל והזכויות האזרחיות. בהתחלה נכתב שמדינת ישראל תעניק זכויות לכל האזרחים אבל דוד בין גוריון אמר שמדינת ישראל לא מעניקה זכויות כי הן קיימות. החוק הוא שצריך להצטדק, לנמק, להוכיח שזה הכרחי ולא הפרט. דבר חוקי זה לא דבר קדוש שלא ניתן לשנות. תפקידו של החוק לקיים סדר וביטחון. השינויים גדלו וצברו עוצמה. דברים כמו חרות המחשבה, חרות הביטוי, חרות הכינוס או התארגנות הם אבני יסודות של חברה מודרנית. החברה היהודית שהגיע לעת החדשה בשארית כוח וקיומה היתה תלויה בסובלנות היחסית של עולם דתי המוסלמי שהיה מוכן לאפשר לה להתקיים, לשרוד. באירופה הפאודלית, הנוצרית במאה ה- 15, שם נמצאים היהודים, אם הכנסייה הנוצרית היתה מקבלת החלטה אופרטיבית שאין קיום יהודי בתוך החברה הנוצרית אז הך היה קורה.

בגרמניה בתחילת המאה ה- 20 קיים בתחומה כמה מיליוני יהודים ומחליטים על חיסולם. בתוך 4 שנים חצי יהודי אירופה נספו. עם כוחות המערב לא היו מנצחים אז גם אנחנו לא הינו כאן היום. סוד ההישרדות היהודית לא קרה בגלל שהיהודים חיו בתוך חור עמוק שאף אחד לא מצא אותם שם, ההפך הוא הנכון, היהודים חיו בתוך חברה שלא כל כך אהבה אותם.

לכנסייה הנוצרית היו 4 עקרונות, היו הרבה רדיפות אחרי כתות אבל ואין לדרוש מהם להמיר את דתם, אין לפגוע ביהודים באופן פיזי, אין לפגוע ברכושם ויש לאפשר להם לקיים את פולחנם. ראינו מה קרה בספרד כאשר חצי מן היהודים התנצר והחצי השני הלך למקומות אחרים. למי שלא היה לאן ללכת ורוצה לקיים את המצוות ואורך חיים יהודי אז לא נשאר לא בררות. מה האינטרס של הכנסייה? היא אף פעם לא החישה שנוצרה מתוך היהדות לכן לא רצו לפגוע ביהודים. יש עקרונות ויש מציאות בשטח. ע"פ התפיסה העולם הנוצרית יש לשמר את העם היהודי.

לפני שהנאצי התחילו להשמיד יהודים הם דיברו על טובת המן האנושית ולהוציא היהודים מכלל המן האנושית, לקבל אותם רק במונחים אידיאולוגים. אם היו מקבלים היהודים בתוך המן האנושים, להיות בתוך המשחק אולי עם מגבלות, זאת תרבות חילונית אבל יש בה ערך אחד מקודש שהוא קיום של בן אדם.

אפה יש מגבלות ואפה לא, למה במסגרת קונספטואלית לא ניתן להגיע להשמדה ובמסגרת קונספטואלית אחרת יש סכנה. אינואיטאים הוא שם כולל למספר עמים החיים באזור הארקטי. המילה "אינואיט", בשפת האינואיט, משמעה "העם". מתחילים לוותר על השימוש במילה "אסקימו" בתור השם הכולל באנגלית ובצרפתית, והמילה "אינואיט" תופסת את מקומה. שמות של שבטים יש משמעות, השבטים היו נלחמים אחד נגד השני. עבור השבט האִינוּאִיט הם בני אדם והאחרים לא. הקניבלים לא אכלו אחד את השני בתוך השבט. בכל התרבויות העתיקות יש מעגל ובתוך המעגל בני אדם, יכול להיות 20, 100, סה"כ השבט. כל האחרים נמצאים מחוץ למעגל לכן מותר לאכול אותם.

הנוצרים ומוסלמים לא הלכו והרגו את היהודים, כלומר, היהודים לא היו מחוץ למעגל. יש עבורם גם את האחר והם העמים הפגאנים. בתרבות היהודית בתקופת בית ראשון מלחמה באלילות.

עבור הנוצרים היהודים הוא עם מפוזר וטוב לשאיר אותו כך. עם הספר. מי שהשיר את הקרקע עבור הנוצרים היו היהודים וכך הם הצליחו התפתח. לכן יש תועלת. הנוצרים היו חושבים וציפו שהיהודים יגיעו  להכרה בישו המשיח. לכן נהגו להגן על היהודים באורך כל התקופות, גם בזמנים של משבר, מסע הצלב, הדבק השחור וכולי. לא אהבו את היהודים גם בגלל האופי של היהודים. בכל משבר היהודים היו פונים לעזרה מהכנסייה, מאותה היררכיה כנסייתי, הבישוף למשל. במסע הצלב פנו היהודים לבישוף לעזרה. כאשר גרשו היהודים בצרפת במאה ה- 14 אז המקומות שלא גורשו היו דרום צרפת ונחלאות השייכות לאפיפיור. המקום הכי מוגן ליהודים היה רומא.

עבור הטלר היהודים הם האנטי קריסטו. הוא היה אטאיסט, בשבילו הנצרות היא אמצאה של היהודים כדי להחליש את השכל של העמים האריים. הכנסייה בתקופת הטלר היתה קתולית בפחדו ממנו. הגוף היחידי שהציל יהודים בזמן השואה היתה הכנסייה הקתולית. יש עולם שמדברים יפה אבל עושים הפך. הכנסייה שקטה.

דיון בהנהלת היהודית בשנת 1944 ומדברים על יהדות הונגריה. היהודים נשלחים למחנות ריכוז. בכל מקום שהמכונה הגרמנית נעצרה אז גם נעצרה את מכונה ההשמדה. אחוז השמדה של יהדות הולנד היה מאוד גבוה. מקומות אשר הגרמנים היו בשליטתה אז אחוזי השמדה היו גבוהים מאוד. לאומת זאת מדינות הונגריה, רומניה, איטליה, מדינות ששיתפו פעולה עם הטלר אבל מצד שני גם נתונו הגנה לכל האזרחים ולא נתנו את היהודים לגרמנים, אחוז השמדה באותן מדינות היו נמוכים. הגרמנים לא רצו לגרום נזק עם אותם מדינות אשר שותפו פעולה איתם ולכן אחוזי השמדה היו נמוכים. בהונגריה במקור היו כ- 400 אלף יהודים, היו יהודים שברחו להונגריה ממקומות שונים. אנשים שברחו ממחנה אושוויץ  ומסרו למחתרת שמכינים את מחנה לקבלת היהודים מהונגריה אבל בפעול לא עשו דבר על מנת להציל את היהודים. גם מתחילה לחץ לארצות הברית להפציץ את מסילות הברזל. ומה עשתה המערכת היהודית בישוב היהודי על מנת להציל את היהודים, גם מסיבות פוליטי לא עשו הרבה. יותר חשוב היה לחזק את הישוב היהודי. הסיכוי להציל יהודים היה קטן. חבר הנהלה שולח סיכום ישיבה עם קונסול אמריקאי הכללי בענייני הצלה ומבקשים להפציץ את קווי הרכבת למחנות השמדה. כל יום היו מתים אלפי יהודים. דוד בן גוריון בא ואומר בחודש 6/1944: אין אנו יודעים בדיוק את המצב בפולין ונראה שאנו לא נוכל לקחת יוזמה מסוג זה. דוד בן גוריון במקרים מאוד נדירות… בסיכום הפרוטוקול של הישובה נאמר אין להציץ מקומות אלו. לאחר הישיבה מקיימים ישיבה על חגיגות יום הרצל. האם ידעו בהנהלת הסוכנות מה קורה בהונגריה, האם להשתמש בכספים על מנת להציל יהודים על חשבון בנית הארץ, מה עומד בראש סולם העדיפויות של התנועה הציונית.

אפה זה מתחיל? בתחילת הציונות, בהרצל, ויכוח על אוגנדה. הצלת יהודים עכשיו או לא. הישוב היהודי לא יצא להפגנות. בסופו של דבר היה התערבות של וותיקן דרך נציגו בהונגריה וכך נוצלה יהדות הונגריה שהיו בעקר יהודי בודפשט.

הנוצרים יכלו לעשות הרבה יותר וגם היהודים יכלו לעשות משהו על מנת להציל יהודים.

Advertisements