תקופה: 1799 לספירה – 1917 לספירה

200 השנים האחרונות של ההיסטוריה. מתחילת המאה ה- 19 עד אמצע מאה ה- 20.

בשנת 1799 מסע נפוליאון בארץ ישראל, יש אנשים שרואים בשנה הזאת כראשיתה של העת החדשה בארץ ישראל. מחלקים את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות, היסטוריה מרגע שאדם מתחיל לכתוב, לפני זה היא תקופת הפרהיסטוריה. העת העתיקה, ימי הביניים ועת חדשה. פחות או יותר העת העתיקה היא מתחילת הכתב, האדם מתחיל להתארגן בקבוצות שגם כותבות כאשר סיום של אותה תקופה בשנת  476 לספירה, זאת השנה שבה העיר רומה נופלת בידי הברברים. החל מאותה שנה מתחיל תקופת הביניים וממשיכה עד שנת 1453 כיבוש קונסטנטינופול או 1492 גילוי אמריקה או סביב 1500 שנת הרנסנס. תאריכים סמוכים אחת לשני. מכאן מתחילה העת החדשה.

כאשר מבדרים על שלוש התקופות אז מדברים על תקופות שבהן העולם מתנהג בצורה שונה. ברור שלא שנה אחת או אירוע מסוים משנה את התקופה אבל זה נקודה סיום. כל הדברים האלה אין שום משמעות למזרח התיכון וארץ ישראל, כמו כן בפרק הזמן הזה.

בשנת 476 ארץ ישראל נמצאת באמצע תקופת הביזנטית. איך נגדיר את המעבר בין התקופות, מתי נגמרת העת העתיקה? אולי כאשר מגיעים המוסלמים ופותחים עולם חדש בארץ ישראל והמזרח התיכון. אם זה לא נכון סיום העת העתיקה בשנת 476 לארץ ישראל אז ברור שגם לא נכון לכל העולם המזרחי, יפן, הודו וכולי. קיבלנו חינוך ותפיסות אירופאים.

בשנת 1517 הגיעו העותומאניים לארץ אבל הם החליפו את הממלוכים ומי שחי בארץ באותה תקופה לא הרגיש שום שינוי ומשמעות. ניתן להגיד שארץ ישראל עבר עולם עתיק אבל כמעט לא ימי ביניים,  אפשר לדבר על התקופה הנוצרית, מוסלמית. האם העת העתיקה היא התקופה הפגאנית? אירופה בימי הביניים היא העת הנוצרית? או אולי העת החדשה זה העולם של השכלה? במרכז העולם של העת החדשה אין אלוהים אלא האדם. זה פחות או יותר המעבר. עולם אלילי, עולם נוצרי. הסברים האלה אין משמעות לגבי ארץ ישראל ולכן אחת השאילות היא ממתי העת החדשה? מתי מתחיל התהליך או השינוי שבעקבותיו העולם הישן נעלם ומתחיל עולם חדש? חוקרים לוקחים שנת 1453 ושנים הבאות ולא רואים שום הבדל בעל חשיבות, אם יש או אין חומה בירושלים. השינוי מתחיל במאה ה- 19. יש אנשים שטענים שהתחלה היתה בשנת 1799 בגלל מסע נפוליאון כי מחזיר למרחב של ארץ ישראל את השחקן האירופי שנעדר מהמרחב מתקופת הצלבנית.

בעצם ארץ ישראל שמכירים היום היא הרבה בהשפעה אירופי. השחקנים שהיו עד שנת 1800 הם משניים, כלומר, האוכלוסייה הערבית, השלטון העותומאני כבר לא קיים, היום השחקן הראשי הוא העולם היהודי או אוכלוסיית היהודית עם תפיסה עולם אירופי אף על פי שחלק הגיעו ממדינות המזרח. נפוליאון הגיעה לארץ ישראל מנסה לכבוש את ארץ, חיילים צרפתים נמצאים בארץ בפעם ראשונה מאז תקופת הצלבנית שהנוצרים, לפרק זמן קצר, הם השלטים בארץ, לפחות באזורים שעובר הצבא של נפוליאון, החייל הנוצרי מנצח את החייל העותומאני או מוסלמי. בין שאר הדברים המעניינים במסע נפוליאון חוץ מאותו מסע צבאי היה מסע מדעי, אחד הדברים שמשך נפוליאון הם מדענים ומומחים. החקר של כל העת העתיקה עד אותה תקופה לא ידענו שום דבר חוץ ממה שכתוב במקרא. לגבי ארץ ישראל, אחד הדברים המעניינים היו שיחד עם צבא של נפוליאון הגיע מפקד חיל ההנדסה שעסק במיפוי של ארץ ישראל בעיקר באזורים של נפוליאון הסתובב וזה המיפוי המדעי הראשון של הארץ. עד שנת 1800 אנשים שייצרו מפות, ויש מאות מפות שייצרו קודם, לא היה קשר רציני בין המציאות והמפות. בודדים ביקרו את ארץ. הצרפים היו המובילים בעולם בקרטוגרפיה, יצירת מפות מדויקות המבוססות על מדידות.

מפת jackotel, פורסמה בשנת 1814. מכאן ניתן לשחזר תולדות הארץ מכיוון שאנשי נפוליאון גם רשמו כל מה שהם ראו, כלומר, יש מידע שאפשר להתייחס כמידע שממנו אפשר להמשיך ללמוד. לכן יש אנשים שאומרים החל ממסע נפוליאון מתחילה העת החדשה.

יש אנשים שאומרים שמסע נפוליאון היתה אפיזודה חולפת בארץ ישראל שבעצם לא יצרה שום דבר חדש בארץ פרט שהרסה כמה ערים, יפו למשל, כמו מכה ברק, בא עשה, נעצר בעכו, לא הצליח, הסתובב והלך. שנה לאחר מן כן אף אחד לא ידע מה שהיה.

העותומאניים עשו מפקדים ולכן יודעים כמה אנשים היו במרחב במאה ה- 16. אבל במאה ה- 17 ו- 18 אף אחד לא ספר. כל נתון שיש זה בעקבות אנשים שבאו לביקור בארץ וכתבו ערכות של אוכלוסייה. נסע מחקר וההנחה היא שבבראשית המאה ה- 19 היו בארץ כ- 250 אלף אנשים, מתוכם אולי 8000 יהודים.

המסע של נפוליאון לא נלמד בצרפת כחלק ממורשת נפוליאון כי לא היה דבר גדול ומוצלח. נקודת הזמן איננה משמעותית כי אולי אירוע אבל 1804 לא היה שונה משנים קודמות. מי שעצר את נפוליאון לא היו העותומאניים. בעכו עצר אותו השליט המקומי אבל הניצחון על נפוליאון התאפשר בזכות הצי הבריטית שלפני שנפוליאון הגיעה, באלכסנדריה מחסלים הבריטים את כל הצי של נפוליאון וכך מונע ממנו להעביר תותחים לעכו ובגלל זה צריך למשוך את כל הדרך ממצרים. דבר שני, שייטת אנגלית גם משתתפת בהגנת עכו, כלומר, צרפתים ובריטים נלחמים על הארץ. אחרי שזה נגמר עזבו את ארץ ולא התעניינו בה. במשך 20-30 שנה לא קרה בעצם שום דבר, אותן שחיתות.

יש אנשים שמצביעים באחד האירועים הלא כל כך ידועים מארץ ישראל החדשה כנקודת התחלה של התקופה העת החדשה, אחת התוצאות של מסע נפוליאון במצרים היה שכאשר הצבא הצרפתית חוזר לצרפת, הטורקים מחליטים לשלוח מפקד למצרים לעשות סדר. לוקחים קצין ממוצא אלבני, שמו מוחמד עלי. הוא בשמך 15-20 שנה מארגן את מצרים מחדש, מכניס שיטות עבודה חדשות, והרבה שינויים בחקלאות, עירוני, מסחר. כובש סודן עבור האימפריה העותומאנית, נלחם בחצי אי ערב בדיכוי המרד הווהאבי, ויוצר צבא טוב, מאורגן ומסודר. כאשר היוונים פותחים במלחמת העצמאות שלהם כנגד הטורקים, שולח את הצי שלו לעזור לטורקים. בסופו של דבר אחרי 6 שנים היוונים מצליחים להשיג את העצמאות אבל אחרי שבמשך 30 שנה הוא יושב במצרים הוא מבקש מהשלטון העותומאני להישאר במצרים כשליט של האימפריה. כמו כן הוא מבקש שהיורשים שלו יוכלו להמשיך באותו תפקיד. משמעות של דבר, להקים שושלת שישלוט במצרים תחת חסות הסולטן הטורקי.

מכיוון שהשלטון העותומאני שהפסיד את יוון היה ברור לו שדבר מסוג זה פרושו לעתיד גם ניתוק של מצרים. אותו מוחמד עלי מחליט לצאת למלחמה נגד האימפריה העותומאנית. הצבא המצויד והמודרני ברשות בנו החוג איברהים פאשא. כל מה שנפוליאון ניסה לעשות ולא הצליח אז מוחמד עלי ואיברהים פאשא כן מצליחים. הם עולים לארץ ישראל וכובשים את כל האזור, הטורקים שולחים צבא. חוזר אחרי 7 חודשים ומצליחים לכבוש את עכו, עולה צפונה וכובש את כל סוריה. מגיע לטורקיה ואז הסולטן מבקש שביתה נשק בשנת 1831. התערבות רוסית הובילה למשא ומתן שהסתיים בהסכם בשנת 1833,מוחמד עלי מקבל מעשית את השליטה על כל השטחים הדרומיים מהרי הטאורוס, הם שרשרת הרים המשתרעת בדרום ובמרכז אסיה הקטנה בכיוון כללי ממערב למזרח במקביל לחופי הים התיכון ולאחר מכן לגבול סוריה וטורקיה. למעשה כל סוריה וארץ ישראל נמצאים תחת שלטון מצרי. השליטה נמשכה 9 שנים.

אותו מוחמד עלי, כל מה שהוא עושה במצרים מתחיל להביא בארץ ישראל, ארגון, שלטון מרכזי, מאפשר לנוצרים לפעול בראץ. בשנת 1839 הקונסוליה האירופאית הראשונה נפתחת בירושלים. כיבוש הארץ הביא לשינוי דמוגרפי מהותי. עשרות אלפי מצרים, ביניהם גם פלאחים, מגיעים לארץ ישראל לשם ביצוע עבודות שונות ועל מנת לקבץ סביבו נאמני שלטון. מצרִים אלה התיישבו בכפרים ובערים בדרך בין קהיר לדמשק, בייחוד בשפלת החוף שהייתה למעשה ריקה, לדוגמה ביישוב ערב-אוּפּי בוואדי חוורה (עמק חפר) והיישוב ערב-דמארה באזור חדרה; שכונות מצריות אחדות ביפו וכפרים בסביבתה, כגון פג'ה, סומייל, ג'לג'וליה, אמלבס (פתח תקוה), קובּ‏ֵיבה ועוד; תושבי קטרה (גדרה) באו בתקופה זו מלוב; בואדי ערה ודרומית לו, התיישבו מאות משפחות של מהגרים מצריים בכפרים ערה, ערערה, כפר קרע, כפר קאסם, טייבה, קלנסואה, אום אל פאחם ואחרים.

כשיצא איברהים למסע כיבוש נמל יפו מידי הסולטן הטורקי הקים מפקדה צבאית על הרכס שמדרום לעיר העתיקה ותכנן להפוך את יפו לעיר נמל מרכזית. איברהים פאשה הביא לארץ חיילים משוחררים ממצרים והושיב אותם בשכונות מסביב לחומות. לשכונות האלה קראו "סכנות" – ומכאן צמח המושג שכונה. סכנת שיח' אברהים (עג'מי), סכנת אבו כביר, סכנת אל דרוויש (גבעת התמרים), סכנת אל מוצרייה (מנשייה), סכנת חמד (דרום רחוב הרצל) וסכנת דנייטה (בין רחוב הרצל ודרך שלמה) שייכות לפלחים מצרים. חלק מן המשפחות נשארו בארץ עד היום.

מוחמד עלי היה שליט מוכשר ויעיל והשליט בארץ סדר ושוויון בפני החוק ומיסים לכל תושבי הארץ ללא קשר למוצאם ודתם.היה בכך שיפור עצום לעומת המדיניות המושחתת של משטר השולטן התורכי שהביאה לחורבנה הכלכלי של הארץ.

איברהים התייחס באהדה לאוכלוסייה היהודית והנוצרית בארץ אך הטיל גזרות על התושבים המוסלמים. הוא ציווה לאסוף את הנשק מתושבי ארץ ישראל, שלל זכויות של נכבדיהם ודרש מן התושבים המוסלמים לגייס לצבאו אחד מכל חמישה צעירים.

המדיניות החדשה והיעילה הזאת עוררה את זעמם של תושבי הארץ המוסלמים שהיו רגילים לעליונות על בני העדות האחרות. גזרותיו של איברהים, כמו גם עידוד עות'מאני מבחוץ וסיוע של האימפריה הבריטית, הביאו להתקוממות של המוסלמים בארץ ישראל נגד השלטון המצרי שפרצה במקומות רבים בארץ ישראל, בין היתר בבית ג'אלה, יפו, א-סאלט, שכם, בית לחם, שער הגיא, עזה וצפת.

הפלחים צרו על ירושלים במשך ימים ולבסוף לאחר ימים של מצור הצליחו אנשים משלהם לחדור לעיר במנהרה הם פתחו את השער ואנשי צבא הפלחים פרצו לעיר בחודש מאי 1834 ותקפו את תושביה, במה שהיה המאבק האכזרי ביותר שהתנהל בירושלים בין ימי הצלבנים ובין הקרב על ירושלים ב-1948. הנוצרים התחבאו במנזרים והיהודים בבתי הכנסת אולם רבים מהם נהרגו. איברהים פאשה חזר לירושלים, עלה למסגד אל אקצה והכריז על חנינה כללית, אולם המורדים סירבו להיכנע. בעקבות כך איברהים נלחם בהם והביס אותם.

יש אנשים שטוענים שמוחמד עלי הוא שפותח במעשה את העת החדשה, הרפורמות שהוא מביא, דברים שהוא עושה. בשנת 1831 מתחיל בעצם את תהליכים שבם אנו נמצאים היום.

יש עמדה שלישית שאומרת בעצם שמוחמד עלי יושב בארץ 9 שנים. בשנת 1839 חידש הסולטן מהמוט השני את הלחימה מכיוון שהוא מעריך שיש לו כוח לדחוק את מוחמד עלי, מגיס צבא ויוצא למלחה נגד מוחמד עלי ובקרבות הצבא של מוחמד עלי מחסל את הצבא העותומאני בקוניה. שוב הגיעו הכוחות המצרים לסביבות קונסטנטינופול אך נעצרו בשל התערבות אירופית בינלאומית, שבסופו של דבר דרשה ממוחמד עלי ואיברהים לוותר על סוריה בשנת 1841. לאירופה נוח יותר סולטן חלש ונטול להשפעותיהם יותר מאשר מוחמד עלי שיעשה מה שהוא רוצה. לראשונה מאז התקופה הצלבנית מתאחדות מדינות אירופה למבצע משותף. כל המדינות העצמאיות והחזקות באירופה, חוץ מצרפת, שולחות צבא למזרח התיכון לעשות סדר לעזרת הסולטן העותומאני. הצבע נוחת בבירות, עולה להרים, פוגש את צבא של מוחמד עלי ומנצחים אותו. הצבא של מוחמד עלי לא מתפורר ונסוג דרך המדבר למצרים. הכוח האירופאי מגיע לעכו וביום אחד כובשים את עכו בזכות הפגז המתפוצץ. עד אותה תקופה תותח היה תותח מצור, שהיה יורה בהתחלה כדור או גוש של סלע, אחר כך כדור ברזל, כאשר הכדור היה פוגע בקיר או חומה כאשר ההדף היה הורס את הקיר. באותה תקופה המציאו פגז כאשר הוא פוגע אז מתפוצץ, החלקים שלו מתפזרים וגורמים הרס בכל הסביבה. יוצא המזל שהפגז פוגע במחסן אבק השריפה של עכו. הנזק בעיר היה עצום. הרבה אנשים וחיילים נהרגו בהתפוצצות והלוחמים המצרים אבדו הרצון והיכולת להמשיך בלחימה. קצין אוסטרי רואה שנוצר חור בחומה ומנצל אותו, נכנס ועולה למגדל, שם את דגל האוסטרי. כאשר בבוקר מתעוררים המגינים של עכו ורואים את דגל אז נכנעים. אותו קצין היה יהודי.

מוחמד עלי עוזב את הארץ, כל הרפורמות שלו מתבטלות אבל כתשלום עבור העזרה האירופי לשילטון העותומאני אז השלטון העותומאני מתחייב לשני דברים מרכזים: הוא מתחיל בשורה של רפורמות בשלטון מתוך רצון להיכנס למודרניזציה, מתחיל לתת אפשרות לאירופאים לפעול בתוך האימפריה העותומאני ובארץ ישראל בפרט. במעשה החזרה של השלטון העותומאני המחודש הוא זה שלדעת החוקרים מתחיל את העת החדשה. בקיצור לא מתחיל בשנת 1831 אלא בשנת 1840. השינוי לא מתחיל עם מוחמד עלי אלא מהמעורבות האירופאי, בהשפעה לשלטון העותומאני, שמביא את אותם תהליכים שקורים בארץ מאז. במחצית הראשונה של המאה ה- 19 מתחילה העת החדשה.

במאה ה- 19 פועלים 4 שחקנים עיקריים. 1) השלטון העותומאני, הוא האלמנט כמעט הכי פחות חשוב אבל תיאורטי הוא ששולט בארץ. עד מלחמת העולם הראשונה, שלטון העותומאני הוא הריבון על ארץ ישראל. כמובן שהרבה דברים קשורים למה שהשלטון עושה או מונע מאחרים לעשות. 2) העולם האירופי כולל אמריקה, דיפלומטי ודתי (נוצרי). הם מאוד מפעילים בארץ ישראל באותה תקופה. דוגמאות הטמפלרים, כנסיות מנזרים, קונסוליות, מגרש הרוסים בירושלים. 3) העולם היהודים. במאה ה- 19 מגלה מחדש את ארץ ישראל. בשנת 1800 ישבו בארץ אולי 8000 יהודים, 100 שנה לאחר מכן נמצאים 80000 יהודים בארץ ישראל. יש 50 מושבות חדשות, אחוזת בית, פתח תקווה, דגניה, מטולה. 4) האוכלוסייה הערבית, בערך 250 אלף.

הפעולה של כל אחד מהם, לעתים במשולב או נפרד מן האחרים למעשה משנה את ארץ ישראל. מביא למצב… כאשר נפוליאון מגיע לארץ בשנת 1799 לא שולח חיל אחד לירושלים, כל המבצע מתרחש באורך מישור החוץ. 800 שנה אחרי הצלבנים, הקבר הקדוש ולאף אחד לא מעניין בירושלים באותה תקופה. 99 שנה לאחר מכן בשנת 1898, האדם שחושב שהוא החשוב ביותר בעולם באותה תקופה, הקנצלר הגרמני וילהלם השני, עושה מסע לירושלים, בא לבקר במקומות הקדושים בירושלים. בין ההתעלמות המוחלטת ובין הביקור של הקנצלר. בעקבותיו גם הרצל מגיע לארץ ישראל, התנועה הציונית כתנועה רשמית כבר מגיעה לארץ ישראל. מאה שנה קודם אף יהודי כמעט לא חושב להגיע לארץ ישראל.

זה השוני הגדל בין הצד האירופי, דיפלומטי ודתי, הקיסר הגרמני מגיע הצליין, משלב בתוכו את הדיפלומטיה ואת הצד הדתי והעולם היהודי מתחיל כעולם דתי ואחר כך כעולם חילוני לאומי.

למה הם פועלים? העולם היהודי היה כ…, העולם האירופי והעולם הנוצרי היה קיים קודם, כמו כן השלטון העותומאני וגם האוכלוסייה הערבית היו קיימים.

לאחר שהצבא האירופאי המשותף מזיז את מוחמד עלי אבל לא מוריד אותו משלטון ממצרים. הצבאות אירופה חזרו למולדתם ולא נשארים בארץ.

מוחמד עלי אחרי כל האירועים מקבל מה שהוא רצה כמש שנים קודם, השלטון העותומאני מוכן לקבל ולהכיר אותו כשליט מצרים, הוא ויורשיו אחריו. האחרון היה פרוק מלך מצרים. מוחמד עלי הודח ביולי 1848 בשל חולשה נפשית, ונפטר באוגוסט בשנה שלאחר מכן. שני בניו – איברהים ועבאס ירשו אותו, אך שניהם היו שליטים חלשים ומצרים הפכה לארץ תחת השפעה אירופית.

עד מלחמת העולם הראשונה לא כובשים את ארץ ישראל, המא ה- 19 זאת המאה של האימפריאליזם, קולוניאליזם. אירופאים יוצאים לגלות את עולם עם דגל ביד. בכל מקום שמגיעים שמים אותו ואומרים: זה שלי. כך הם לוקחים את כל אפריקה ומחלקים ביניהם אתה, בלי קשר מה שקורה בשטח, אף אחד לא שואל לתושבים המקומיים. היו מדינות אבל התעלמו מהן. אותו דבר קורה באסיה, אוסטרליה. כי הממשלות השטח אין לגיטימציה. היו מקרים כמו מרוקו שלא לקחו או כבשו כי היה שלטון מוסלמי מסודר. הצרפתים היו בה אבל המלך נשאר ומקורו לא היתה חלק מצרפת כמו באלג'יריה. לאומת זאת השלטון העותומאני אף על פי שהוא מוסלמי ולא כל כך מסודר הוא היה לגיטימי. ניתן להילחם ולכבוש כמו שעשו ביניהם אותם מדינות אירופאיות, אבל לא יכולים לתקוע דגל ולהגיד זה שלי. לכן עבור כל האימפריה העותומאני אין קולוניות, מושבות, התיישבות כן אבל לא לוקחים את השטח.

ארץ ישראל היתה מדינה מוסלמית לגיטימית. מתי האירופאים לוקחים זמנית את השלטון? במלחמת העולם הראשונה הבריטים כובשים את ארץ ישראל. הוגדר כמנדט ולא ככיבוש קבע. אין הרבה הבדלים בין האיסלם והנצרות, לפעמים קוראים לאזור מזרח הקרוב, לא קרוב גיאוגרפי. לאיסלם והנצרות יש אל אחד, תורה כתובה, עונש, עולם הבא. הבדלים בשמות. לאומות העולם מזרחי של סין, יפן, הודו זה עולם אחר לגמרי. גם כאשר הבריטים כובשים את מצרים בשנת 1882 עדין זה חלק מאימפריה העותומאנית באופן רשמית.

הסיבה השניה היא הבט דתי, ארץ ישראל היתה קדושה לכל העולם הנוצרי אבל גם הנוצרים הוא לא עולם הומוגני. יש שלושה זרמים עקרים: 1) קתולים, 2) פרוטסטנטים, 3) אורתודוקסים.

1 ) לקתולים יש את אפיפיור שיושב ברומה, יש הררכיה מסודרת של כמרים. ממשיכה מסורת מוקדמת, מתפללים בלטינית, אין נשואים. בעיקר נמצאת בדרום מערב הים התיכון כמו איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל. בנוסף את המדינות אוסטריה, פולין וכל המדינות אשר הגיעו הספרדים ופורטוגזים. בארץ נקראים הלטינים. ברגע שאדם נבחר אפיפיור כל מילה שהוא אומר זה אמת.

2 ) הפרוטסטנטים. במאותו אלו שיצאו נגד האפיפיור. התחיל במאה ה-16 על ידי מרטין לותר הגרמני. נוצר מערכת שמקבלים את דוגמה (dogma) הנוצרית אבל ללא אפיפיור. המאחד בפרוטסטנטים הוא שכל אחד יכול להקים כנסייה. יש מאוד קבוצות שכולן יחד מרכיבות את הזרם הפרוטסטנטי אבל אין ראש כנסייה פרוטסטנטית. חלק מהקבוצות הן:

הכנסייה הלותרנית. ממשיכים של מרטין לותר.
הכנסייה האנגליקנית. בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי. הכינוי "הכנסייה האנגליקנית" מתייחס גם לכנסייה באנגליה, אך גם לכנסיות-אחיות במדינות אחרות (שאינן כנסייה רשמית באותה מדינה), אשר הכנסייה האנגלית היא "מוסד האם" שלהם. והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך (רשמית ביטול הנישואין). לפיכך, המלך גרם לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כך, הנרי ייסד את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים.
הכנסייה המורמונית
הכנסייה הבפטיסטית
הכנסיות המתוקנות, הכוללות קלוויניסטים ופרסבטריאנים
הכנסייה המתודיסטית
הכנסייה השבדית
פנטקוסטאליזם
הקוויקרים. מייסד הקהילה הוא ג'ורג' פוקס, שהאמין כי קשר ישיר עם האל הוא נחלתם של כל בני האדם, ללא תיווך כמרים או אנשי דת אחרים. הקווייקרים נודעו כקהילה רודפת שלום ואי-אלימות, ומאנגליה התפשטו לארצות רבות, העיקריות שבהן: ארצות הברית, קניה ובוליביה.
ריסטורשניסטים
הכנסיות האפריקניות העצמאיות

הפרוטסטנטים לא היו קיימים בארץ ישראל.

3 ) רוב הנוצרים בארץ ישראל באותה תקופה ועד היום שייכים לזרם האורתודוקסי. הוא בתפיסתו ממשיך את ביזנטיון.

הכנסייה היוונית האורתודוקסית. היא הקהילה העיקרית והגדולה. גם באימפריה העותומאנית היא היתה הקהילה הגדולה. עד שנת 1923 בטורקיה חיו כ- 3 מיליון יוונים.
הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית. מוסקבה היא כמו רומה השלישית עבור הרוסים הפרובוסלאבים, אחרי רומה וקונסטנטינופול.
הכנסייה הארמנית
הכנסייה הקופטית. נוצרים מצרים. שעל פי המסורת ייסד מרקוס הקדוש. ראש הכנסייה המצרית הלאומית ידוע גם כ"פטריארך של אלכסנדריה".
הכנסייה האתיופית
הכנסייה הסורי אורתודוקסית
הכנסייה האשורית. הנסטוריאנים.

הקטולים הלכו לאירופה, הפרוטסטנטים נוצרו באירופה ואלו שנשארו בארץ ישראל הן הכנסיות האורתודוקסיות. חלק מעדות האורתודוקסיות עברו להיות קתולים, היום יש יוונים קתולים, סורים קתולים ואפילו קופטים קתולים. ערב רב של קהילות שנמצאות במזרח התיכון הן מאופיינות בשונים מהעולם הקתולי והפרוטסטנטי כקהילות לאומיות. כל אחד יכול להיות קתולי או פרוטסטנטי או אנגליקני אבל לא יכול להיות ארמני. פרובוסלאבים הם היחידים שמוכנים לקבל אחרים.

השאילות המרכזיות בפילוג הנוצרים הן האם ישו הוא גם אדם וגם אל, האם יש לו טבע אחד אלוהי ואנושי או טבע אלוהי וטבע אנושי. אלו שחושבים שיש לו טבע אחד נקראים המונופיסיטים. אמונת המונופיסיסטים שרדה בכנסייה הקופטית שבמצריים ובאזורים הסמוכים לה באפריקה.

מאמר היסטוריה משיחית: 
http://www.blessisrael.com/graceandtruth/hebrew/history/history15.htm

כלום יחד מגלים את ארץ ישראל במאה ה- 19. קיימים כל הזמן, מגלים את ארץ ישראל בגלל סיבה פשוטה גם הנוצרים מחכים את ביאת המשיח. לפי התפיסה הנוצרית הוא כבר הגיע לפני 2000 שנה אבל בגלל חטאי האנושות והיהודים בפרט הוא נצלב והוא אמור לחזור בכל מילניום. לא יודעים איך לספור, ממתי לחכות את המשיח. כאשר הוא לא היגעה בפעם הראשונה עשו את מסעי הצלב. מאותה סיבה עשו את המסע במאה ה- 19. אירופה נמצאת במשבר חברתי עצום בעקבות המהפכה התעשייתי שגרם לפרק את כל המערכות הקודמות, זרימה אנשים מהכפר לעיר, מפרק משפחות. בעיות, את הבעיות יפתרו כאשר יבוא המשיח. אז אומרים שהמשיח לא יבוא מכיוון שהעולם לא מוכן לקבל אותו. גם ביהדות אומרים שאם כולם היו מקבלים שבת אחת אז הוא יגיע ביום ראשון. מה ניתן לעשות על מנת שהוא יבוא? אז מתחיל את הרעיון שצריכים לנצר את עולם.

במאה ה- 19 יוצאים הרבה מיסיונרים לנצר את העולם. דייוויד ליווינגסטון יוצא לפעילות מיסיונרית באפריקה, רוב תושבי אפריקה היום הם נוצרים חוץ מהחלקים המוסלמים. הכנסייה השניה הגדולה בעולם נמצא בחוף השנהב. יש אנשים שאומרים שצריכים לנצרת את העולם אבל כל זמן שנשאר יהודי אחד שלא שוכנע שישו הוא המשיח לא תהיה גאולה. מפעילים במאה ה- 19 לחץ עצום נגד היהודים על מנת לנצר אותה. מארץ ישראל הוא עלה ואותו מקום הוא צריך לחזור אבל הוא לא יחזור כי כאשר הוא מסתכל על הארץ הוא רק רואה מסגדים, הוא שמע "אללה אכבר". לכן מחליטים להפוך את הארץ לנוצרית ולכן מתחילים ללחוץ על המערכות הדיפלומטיות, מכיוון שלכבוש את ארץ אי אפשר אז מתחילים לפעול בארץ. מתחילים ללחוץ לשלטון העותומאני על מנת לאפשר להם לפעול בארץ. לפי החוק המוסלמי לא מוסלמי לא יכול להיות בעל רכוש, אלא אם כן היה לו לפני שהמוסלמים הגיעו. בארץ היו כפרים נוצרים אבל לרכוש אי אפשר היה. הלחץ עושה את שלו והממשלה העותומאני בשני צווים, אחד מול מוחמד עלי מאפשרת לנוצרים עותומאניים לרכוש קרקעות. היוונים האורתודוקסים קנו הרבה שטחים בכל הארץ. אחרי מלחמת בשנת 1856 הממשלה העותומאני מאשרת לנציגויות זרים לקנות קרקע. מי הראשון שקונה קרקע בירושלים? בשנת 1860 מונטיפיורי קונה משכן שאננים ומתחילה יציאה של היהודים מחוץ לחומת ירושלים. מתחילים להקים המושבות מרגע שהיה מותר לקנות קרקע. מתחילים לבנות מוסדות, כנסיות כדי שישו ישמע צלצול פעמונים ויראה צלבים. רוב הכנסיות שקיימות היום נבנו באותה תקופה. בתבור, בכינרת, חיפה, צפת, נצרת, לטרון. מתוך רצון לעשות אחיזה. לבנות זה לא מספיק, צריכים אוכלוסייה. איך למשוך אוכלוסייה? לתת להם מה שאין להם. לתת מה שהשלטון לא נותן, חינוך ובריאות, בתי ספר וחולים. כמובן שאותן פעולות מזרימות כסף, ידע, אנשים אחרים שמכניסים את מודרניזציה ואת אירופה. האירופאים מקדימים את היהודים כמו הטמפלרים שהקימו את המושבות. היהודים אחר כך למדו מהם. העולם הנוצרי הדיפלומטי והדתי, החל משנת 1839 שנבנה הקונסוליה הבריטית הראשונה ועד שנת 1850 כל מדינה באירופה וכולל ארצות הברית יש קונסוליה בירושלים. כמו כן גם מושבות, מושבה אמריקאית, גרמנית.

כמובן העולם היהודי, 2000 שנה מתפללים "לשנה הבאה בירושלים" אבל במאה ה- 19 מתחילים לקיים את התפילה ולהגיע לארץ ישראל כדי לחיות. לפני כן רק היו באים על מנת להיקבר בארץ. על העולם היהודי ובעיקר באירופה עוברת רפורמה, מודרניזציה, תהליך השכלה, תהליך חילוני שאולי תהליך שמקדם את היהודים אבל הרבה מאוד יהודים רואים את זה כאיום על החיים היהודים. לכן העולם היהודי לוקח שתי דרכים: 1) להסגר בתוך עצנו, נשארים עם אותו הלבוש של תחילת המאה ה- 19. מנתקים את עצמם מהסביבה. 2) אחרים שמחליטים לבוא לארץ ישראל כי כאן אפשר לשמור על החיים היהודים.

כל נציג אירופאי שנמצא בארץ היה לו חסינות, כמו מעמד דיפלומטי. השלטון העותומאני לא היה יכול לגעת בהם. גם העובדים ומשרתים שלהם. היהודים מנצלים את המצב ובאים עם דרקון. בפעול כולם היו תחת חסות של הקונסול האירופאי. במאה ה- 19 גם יש אמצעי תקשורת, מכתבים, טלגרף. יכולים להגיע באוניה בתוך 10 ימים. וכל זה לפני הקמת התנועה הציונית. העולם היהודי מגלה מחדש את ארץ ישראל וכמובן בסוף המאה מגיעה את התנועה הציונית. כל זה גורם ההתחלה של השינוי הגדול והמרכזי שנעשה בארץ ומתקיים עד מלחמת העולם הראשונה וכבר היה ברור דבר אחד, שהמאבק נוצרי-יהודי על ארץ ישראל אז היהודים מנצחים כי הנוצרים מזרימים כספים, בונים בתים ומוסדות אבל היהודים מזרימים כוח אדם. עד מלחמת העולם הראשונה רק 80 אלף יהודים נמצאים בארץ ישראל, 50 ישובים חדשים, התיישבות יהודים בהרבה ערים. נכון שמלחמת העולם הראשונה מביאה לארץ ישראל לתקופה קצרה שלטון נוצרי אבל גם הבריטים לא מזרימים לארץ ישראל כוח אדם, לא מיישבים אנשים, ארץ ישראל איננה חלק מן האימפריה הבריטית ובאותה תקופה עולה ומתגבר הכוח היהודי. הבריטים התנגדו לעליה הבלתי לגאלית אבל כן אושרו להרבה מאות יהודים להיכנס ולהתיישב בארץ. בזכותם יש ארץ ישראל. בעת הקמת מדינת ישראל היו 600 אלף יהודים. בתקופה הזאת מתבצרים היסודות, בתוקפה העותומאני שמו את שורשים, בתקופה המנדט נבנה הגזה, במדינת ישראל פרצה את הענפים וכולנו חלק ממנה.

Advertisements