תקופה: 1517 לספירה – 1799 לספירה

במשך 400 שנה ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון עותומאני. השם עותומאני מתייחס לאימפריה עותומאני ששלטה מאיסתנבול על כל מזרח התיכון. עות'מאן הראשון, טורקית Osman Gazi, היה מייסד השושלת העות'מאנית והעניק לה את שמו. עם מות אביו ארטואורול ב-1281 ובהיותו בן 23, ירש עות'מאן את התואר ביי והיה למנהיג העות'מאניים. אנו מכירים אותם בשם הטורקים או עותומאניים. בעצם זה אותו דבר. בניגוד המערכת הקודמת, הממלוכים, העותומאניים הם עם חדש שבה לשלוט ארץ ישראל ועל כל מזרח התיכון. כמו הצלבנים, ערבים ואולי כמו הרומאים יש מעבר לעם חדש ששולט על האזור אבל לא דת חדשה כי הממלוכים והעותומאניים הם מוסלמים. לכן המעבר היה יחסית קל ובארץ ישראל לא היה הדבר מאוד משמעותי.

ניתן לחלק את תקופה לשלוש תת תקופות. הראשונה ואחרונה חשובות אבל באמצע לא חשובה. החל משנת  1517 עד 1600, כלומר המאה ה- 16, היא תקופת השיא והפריחה של האימפריה העותומאני שהשפעתה מוגשת גם בארץ ישראל. לאחר מכן עד שנת 1800, תקופה משעממת בחיי ארץ ישראל כאשר כמעט לא קורה שום דבר משמעותי. תקופת שלישית ממשיכה עד מלחמת העולם הראשונה, זאת התקופה ההתעוררות החדשה של ארץ ישראל. זאת התקופה שבה הארץ מתחילה בתהליך השינוי המודרני שלה שכולנו חלק מהתוצאה שלה. בה נמצאת את העלייה הראשונה והשנייה, התיישבות הטמפלרים, בנית המושבות, וכולי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה 1917, הבריטים כובשים את ארץ מידי העותומאניים ושולטים בה עד שנת 1948. באותה שנה, אחרי מלחמת השחרור, הארץ מתחלקת בשניים או יותר נכון שלושה, חלק יהודה ושומרון מוחזק ע"י ירדן וחלק רצועה עזה ע"י מצרים.

הקדמה. העותומאניים הם קודם כל עם שמגיע למזרח התיכון מהרבות מרכז אסיה, מאזור טורקמניסטן, זה קשר שעדין קיים בין טורקיה המודרנית ומדינות שהשתחררו מברית המועצות, כי הן מדברות אותה שפה הטורקית שהיא שונה משפת הערבית. העותומאניים פחות או יותר סביב שנת 1000 מתחילים לנוע לכיוון מזרח התיכון. במשך 500 השנים הראשונות הם נמצאים במרחב שיום נקרא טורקיה. הכיוון שלהם הוא מערבה, עוברים לאירופה וכובשים אזור הבלקן, יוון. כובשים את כל ים השחור. עוקפים את קונסטנטינופול שלא מצליחים לכבוש במשך זמן מסוים. אחרי שמתארגנים טוב חוזרים וכובשים אותה בשנת 1453 וכך מגשימים את החלום של אותם ערבים שיצוא לפני 800 שנה נעצרו בקונסטנטינופול שהיתה בירת האימפריה הביזנטית. יש לא מעט אנשים שרואים בכיבוש קונסטנטינופול את סיומה של תקופת הביניים. הכיבוש בקונסטנטינופול גם משפיע על ארץ ישראל. מאותה רגע שהעותומאניים משתלטים על כל המרחב קורה באירופה שנים תהליכים: אחד בדרך והשני כתוצאה. בדרך לקונסטנטינופול כאשר העולם הנוצרי אירופאי מתחיל להבין שבכל רגע קונסטנטינופול הולכת ליפול כי לעט לעט הטורקים סוגרים עליה, ממתחילים למשוך ממנה, בעיקר סוחרים מוונציה, את כל האוצרות התרבות של העולם היווני ולעביר לאירופה. זה לוקח כ- 40, 50 שנה וכל מה שנשאר מן האימפריה הרומי נלקח. התוצאה באירופה, הרנסנס שהתבסס על חזרה על כל העולם היווני עם כל הדברים שנלקחו. לכן הרנסנס התחיל באיטליה בצמוד לתוקפה הזאת.

בשנת 1517 פונים העותומאניים לכיוון ארץ ישראל ועומדים מול הממלוכים. מנצחים אותם בשני קרבות בעיקר בגלל העובדה שהעותומאניים משתמשים בנשק חם מול החרבות של הממלוכים. כובשים כל המרחב של הממלוכים, סוריה, מעבר הירדן, ארץ ישראל, מצריים. ממשיכים לכיוון צפון אפריקה, כובשים אזור לוב, תוניסיה ואלג'יריה, מגיעים עד מרוקו ולא מצליחים לכבוש אותה.

מרגע שהעותומאניים משתלטים על המרחב, חוסמים את קשר בין אירופה הנוצרית לבין אסיה. כמעט שאין קשר, הבודדים שעוברים משלמים הרבה מאוד. בשוני מן הממלוכים שבשלב העיקרי פיתחו את המחסר, העותומאניים אומרו אנחנו לא צריכים לפתח את מסחר מעבר למחרב בו הם שולטים, אנחנו מדינה מפותחת ומתקדמת וכך נותק את הקשר בין אירופה למזרח. התוצאה של אותה מדיניות אחרי 40 שנה גילוי אמריקה. ואסקו דה גאמה מקיף אפריקה ומגיע להודו. אירופה מחפשת דרכים למזרח. המהפכה של העולם שמביא את גוליו אמריקה קשורה מאוד לכיבוש קונסטנטינופול.

מה היתה החשיבות של גילוי אמריקה? בשנת 1517 אולי השנה הכי חשובה בעולם, יוצא המסע של פרננדו דה מגלנס שבסופו של דבר אוניה אחת עקפה את כל כדור הארץ, זה יוצר את הגלובליזציה. מכאן כל העולם פועל כיחידה אחת. מאז העולם מתחיל לפעול כפי שאנו נמצאים.

באותה שנה העותומאניים כובשים את ארץ ישראל. אותם 100 השנים החל משנת 1453 אלה השנים ששינו את העולם ומאז מנסים לשפץ את העולם. ברגע שהעולם האירופאי מתחיל לחפש את הדרכים חלופות, המזרח התיכון ככל וארץ ישראל כפרט, יוצא מסדר הדיון העולמי. אין שום צורך לעבור דרך מזרח התיכון וארץ ישראל. אם לפני כמה שנים העולם לנחם על כל האזור, עכשיו הוא כאילו נשכח. לא מעניין לאף אחד. התוצאה רואים הירידה המאוד משמעותית, בדוגמה, העותומאניים עושים מפקד אוכלוסין, לא כדי לתכנן את העתיד אלא כדי לדעת כמה מס אפשר לקחת. כל התעודות נמצאות ואפשר לשחזר את מפת ארץ ישראל במאה ה- 16. במאה ה- 19 נערך סקר גדול של חוקרים ארכיאולוגים בריטים. כאשר מבצעים השוואה יש בארץ במאה ה- 19 כ- שליש אוכלוסין וישובים ממה שהיה במאה ה- 16. בבראשית התקופה העותומאנית מעריכים שנמצאים בארץ ישראל כמיליון אנשים.

מתי העולם חוזר לארץ ישראל? במשך המאה ה- 19. השנה או אירוע שמכניס בחזרה את מזרח התיכון לעולם זה בשנת 1869, פתיחת תעלת סואץ שמחזירה את התחבורה האירופית להודו במקום לעקיף את כל אפריקה. נפתחת תעלת סואץ ומאז כולנו בבעיה כי כולם רוצים להיות.

העותומאניים מגיעים לארץ ישראל במסגרת הכיבוש של האזור, הם משתמשים בשיטה שונה שמרגישים עד היום ולא מתיישבים באזורים שכובשים אחרי שנת 1517, כלומר, כל הזמן שהלכו מערבה אז העם שבא איתם התיישב ברמת אנטוליה, היום טורקיה, גם התיישבו באזור הבלקני, רואים אותם עד היום בקוסובו, אלבניה. לאומת זאת באזור ערב וארץ ישראל לא מתיישבים ורק שולחים פקידים, מנהלים ואנשי צבא לנהל את השטח. כתוצאה מזה באימפריה העותומאנית נוצר חלוקה בין האזור הטורקי שמיושב בטורקים ובין האזור הערבי שרק מנהלים אותו. בארץ ישראל בתקופה העותומאנית אין ישובים עותומאניים או אוכלוסייה עותומאנית. הטורקים לא באים ואין בה אוכלוסייה טורקית אלא רק ממשל טורקי עותומאני, שפה טורקי אבל התושבים הם אותם תושבים שהיו כאן באורך כל הדרך. באזור יושבים עמים פרסים, טורקים, עמים שונים לחלוטין והדבר המשותף ביניהם זה אותו דת. אבל הטורקים זה ערבית, שפת ערבית וכולי, שום דבר שקשור לערבית. מילים ערביות חדרו לשפה הטורקית כמו שמילים טורקיות חסרו לשפה הערבית. ארץ ישראל נשארת בעקרה ארץ ערבית מבחינת האוכלוסייה. אוכלוסיית הארץ מסוף תקופת הצלבנית נשארת אוכלוסיית ערבית עד מלחמת העצמאות.

סוף מאה ה- 19 מתחילים להגיע גלים של יהודים. ערב תוכנית החלוקה של ארץ ישראל בשנת 1947, במחרב של ארץ ישראל גרו כ- 1250000 ערבים ו- 600000 יהודים.

במקור העם ההונגרי המרכז אסיה. גם הפיניים הם לא עם הסקנדינביים, הם יותר קרובים להונגרים.

כאשר העותומאניים מגיעים לארץ ישראל נמצאים כמה דרגות למעלה מכל העולם האירופאי, הרבה יותר מפותחים מהם. כל המסגדים הגדולים האיסטנבול הם דוגמאות של הבניה הסופר מפותחת שהיתה באותה תקופה. גם חומת ירושלים שאז הם בונים עומדת עד היום. את קונסטנטינופול הם כובשים עם תותחים לאחר שבמשך 1000 שנה אף אחד לא הצליח להגיע עד חומת קונסטנטינופול. התותחים בעצם יורים סלעים כי עדין לא המציאו את הפגז במשקל של 250 ק"ג, עם ההדף הורסת את החומה. יש לעותומאניים צי גדול ששולט בכל הים התיכון. בקרב לפנטו שהתרחש ב-7 באוקטובר 1571 בין צי "הליגה הקדושה" הנוצרית שכללה את הכוחות המאוחדים של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (כיום נפפקטוס (Nafpaktos)). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הצי המשולב מצליח לנצח את הצי העותומאני ולא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי. עד הסוף המאה ה- 19 הצי העותומאני שולט במזרח הים התיכון. קיימת מפה משנת 1509 שבה כבר מופיע אמריקה.

הממלוכים שהיו בתהליך של ירידה, מגיע לאזור שלטון יציב, מסודר ומאורגן. עושה רישום שכל שיש בארץ. מביא פקידות יעילה שמתחילה לתפעל את השטח, מרחיקה מכל תחומי המדבר, נמצאת ארץ ישראל כחלק מאימפריה מובילה וחזקה בעולם ולכן התושבים יכולים להתפנות יותר לפיתוח וגם העותומאניים צריכים להוכיח שהם מסוגלים לשלוט, בעיקר לעולם הערבי ודומה לממלוכים גם הם מוסלמים טובים. מצד אחד לוקחים את כל אוצרות האיסלם שהיו קודם בקהיר ומצד שני בונים את חומת ירושלים.

ארץ ישראל מצד אחד בשלב הראשון מאבדת את כל מערכת שעמדה כמערכת של הממלוכים אבל מהר מאוד זה מתחלף. מי שכובש את הארץ הוא הסולטן סלים הראשון המכונה "האמיץ" וכובש הממלכה הממלוכית המצרית ב-1517.

סלים הראשון היה לסולטן לאחר שהדיח את אביו, שמת זמן קצר לאחר מכן. עם עלייתו לשלטון הוציא להורג את אחיו ואחייניו, כדי למנוע מהם מלטעון לכתרו. לאחר שהבטיח את יציבות שלטונו, פנה להלחם בממלוכים, אותם הביס, ולספח לאימפריה העות'מאנית את שטחיהם – סוריה, ארץ ישראל, לבנון, מצרים ועוד. גם צמד הערים הקדושות לאיסלאם נפלו בידו. ניצחונותיו הצבאיים אפשרו לו גם להעשיר את אוצר הממלכה. סלים הראשון בשנת 1520 בעת מסע מלחמה לכיבוש האי רודוס. יורשו, סולימאן המפואר, השלים את כיבוש רודוס והוסיף עליו כיבושים רבים, שהרחיבו עוד את גבולות האימפריה.

סולימאן המפואר שמחונה מפואר על ידי האירופאים בזכות מפעלי הבנייה והאדריכלות שיזם, הוא מצליח להגיע עד וינה. המוסלמים קוראים לו בשם סולימאן אל קנוני, המחוקק, בזכות פעילותו בענייני חקיקה, הוא מרכז את כל ההלכות וחוקים המשפטים של האיסלם ומוציא קודקס של החוק המוסלמי.

אותו סולימאן פועל בשני מהלכים לכיוון ארץ ישראל: אחד מהלך הקיף והשני מהלך ישיר.

המלך הישיר. זה הפעילות המיוחדת בירושלים. אותו סולימאן המפואר מחליט לקדם ולפתח את ירושלים. הדבר המרכזי והגדול שהוא עושה זה בונה את החומה הנוכחית של ירושלים. במשך 300 שנה אין חומה, האחרונה נהרסה על ידי צאצאי סלאח א דין בשנת 1212. יש מידע מאוד מסודר על כל מה שנוגע לבניית החומה. יודעים שהמיסים של מצרים במשך שלוש שנים עברו כולם לבניית החומה.

חומת ירושלים נבנתה בין בשנים 15351538. אורכה של החומה 4,018 מטרים, גובהה הממוצע 12 מטרים ועוביה הממוצע 2.5 מטרים. בחומה משובצים 34 מגדלי שמירה והיא כוללת שבעה שערי כניסה אל תחומי העיר. חומה זו היא האחרונה בסדרה ארוכה של חומות שהקיפו את ירושלים בתקופות שונות. בתוך החומה משולבת מצודת מגדל דוד (ליד שער יפו) וכן מתחם הר הבית. בקטעים מסוימים ניתן לראות את יסודות החומה המונחים על יסודות הסלע הטבעי.

סמוך לשער ניצבים שני קברים. אין בידינו כל כתובת המספרת מיהם זוג האלמונים הקבורים במקום. יודעים שלא קוברים בתוך העיר. כמו הסיפורים של הטוב, הרע והמכוער. עם זאת, עולה רגל נוצרי בשם זוּאָלַרְד שביקר בירושלים באמצע המאה ה-16 מזכיר את הקברים ביומן המסע שלו, ומספר כי הקברים שייכים למהנדסים שבנו את החומה עבור הסולטן סולימאן הראשון. האגדה מספרת כי הסולטאן סולימאן המפואר הוציא אותם להורג משום שהותירו את הר ציון ואת קבר דוד מחוץ לחומה. גרסה אחרת אומרת כי עשה זאת דווקא משום שהתפעל מעבודתם המעולה וחשש ששליטים אחרים ישכרו את המהנדסים, והם יבנו חומה יפה מזו שבנו בירושלים. יש הטוענים שהיה זה בשל חששו שהם יגלו את סודותיה של החומה לאויב.

למרות קדימותו של המקור והשתרשותה של המסורת, נראה כי אין לדברים שחר. את חומות ירושלים בנה כנראה האדריכל המפורסם ורעו הטוב של הסולטן, סינאן, שתכנן ובנה בשנות חייו הארוכות למעלה מ-500 מבנים עבור הכס המלכותי וביניהם את המסגדים הגדולים באיסטנבול.

חומת ירושלים מראה לנו מול איזה נשק היתה צריכה להיות, מה שבולט בחומה זה חרכי ירי, ז"א שמישהו משתמש ברובים. כך מבינים שנמצאים בעולם של נשק האש שהיה באותה תקופה. יודעים את כל הפרטים הטכני של החומה אבל לא למה היא נבנתה. במשך 300 שנה לא היתה חומה בירושלים. התוצאה כאשר לא יודעים אז מתחילים לספר סיפורים. יש הרבה הגדות על למה סולימאן בנה אותה.

באחד השערים של החומה יש אריות, ואם יש חומה ויש אריות אז איך מחברים? הסולטאן סולימאן המפואר חלם חלום מבעית בו אריות כבירים עומדים לטרפו, לאחר שחזר החלום מספר פעמים, הבין הסולטאן שזהו עונש שעלול לבוא עליו משום שלא טרח לבצר ולמגן את ירושלים כהלכה. הוא הזדרז להקים את החומה וקבע את האריות באחד משעריה, זכר לחלום.

בגרסה אחרת, סולימאן המפואר שאל לכל החכמים על החלום ואם שאלו אותו מה חשבתה לעשות שהלכתה לישון אז סולימאן אמר חשבתי להטיל מס על תושבי ירושלים. החכמים אמרו לו שאריה זה הסימן של יהודה וירושלים ובגלל שניסית לעשות רע לאנשי ירושלים ולכן צריך עכשיו לעשות מהר משהו טוב. כך הלך סולימאן ובנה את החומה ושם את האריות לזיכרון.

היה ניסיון מדעי לנסות ולהסביר מדוע בנו את החומה וזה מחזיר אותנו לחזירה הבינלאומית. בזמן של סולימאן המפואר שלט באימפריה העותומאנית שלט באירופה הקיסר קרל החמישי, מלך ספרד. ספרד כבשה את פורטוגל וגם שלטו בחצי אירופה. קרל יצא במסע לתוניס על מנת להכות את טורקים. זה גורר באימפריה העותומאני חשש למסע צלב חדש. לכן הלכו העותומאני ובנו את חומות סביב ירושלים. כאשר ראו שקרל לא הצליח בתוניס וחזר לספרד, הפסיקו לבנות את חומה. ניתן לראות בכמה מקומות במגדלים שמקיפים אותה שהם לא הושלמו. יש רק בעיה אחת, אין שום עדות.

מפת ירושלים רובעים

ישנם חוקים שאומרים שהבניה היתה רק על מנת לפאר את סולימאן המפואר. ברוב השארים יש כתובות שמפארות את סולימאן, השערים עם עיטורים וקישוטים מעבר לצורך הצבאי. מה שכן יודעים שבנוסף לבניית החומה הוא מארגן את הספקת המים לעיר, מנקה את בריכות שלמה, מוסיף בריכה שלישית שנקראת על שמו, בריכת הסולטן, בונה בתוך התעלה מתקופת הבית השני מכניס צינור חרס, כלומר, מכניס את המים מתוך הצינור, מהר ציון להר הבית, לאורך הצינור בנה מחוץ לעיר וגם מתוך העיר סבילים (תפקידו לספק מים), כמובן ששם כתובת גדולה בכל סביל, זה בנה סולימאן המפואר כי הרעיון אומר שכל אדם שעובר ושותה מים גם נותן ברכה למי שבנה אותו. רואים בסביל סרקופגים מתקופת בית השני, כלומר השתמש בהם עבור השוקת (bebedero). על קו הצינור שם יחידה חיילים, בונה מבצר עבורם על ידי ברכת שלמה. המים מגיע לחללים שהורדוס בנה מתחת לבית המקדש. סולימאן בונה בתי מרחץ ומפאר את העיר. מתחילים אנשים להגיע לעיר אבל יש בעיה אין מה לעשות בה.

באותם שנים פורחת עיר אחרת בארץ ישראל שחשיבותה בעיקר עבור היהודים. רקע היסטורי. ארץ ישראל נכבשת בשנת 1517 אבל בשנת 1492 מתרחש גירוש היהודים מספרד. גילוי אמריקה קשור לגירוש היהודים מספרד. באותה שנה קורה שלושה אירועים מרכזים בספרד: כיבוש גרנדה שהוא היה המעוז המוסלמי האחרון, אחרי שכובשים אותו נותנים לקולומבוס את האישור לצאת למסע וגירוש היהודים מספרד שהיה ב- 9 באב. היהודים מתחילים להסתובב ומי שמקבל אותם זאת האימפריה העותומאנית. חלק מהיהודים מגיעים למדינות אירופה וחלק למזרח התיכון. יוצר קהילות יהודיות ספרדיות בטורקיה, בולגריה, איטליה, יוון וכולי, מושכים איתם את השפה הלדינו. כאשר מגיעים לארץ ישראל מתיישבים באזור הגליל וזאת התקופה של פריחה של עיר צפת, עם אריה הקדוש, הזהר, רבי שלמה מלכו, לכה דודי, רבי יוסף קרו, שלחן ערוך. על קורה בצפת ולא ירושלים, מדוע? כי אם אין קמח אז אין כוח. לא יושבים חכמים במקום שאין בו ממה להחיות. מתי אפשר שיושבים חכמים ועוסקים רק בתורה? כאשר יש קהילה שמחזיקה אותם. היהודים שהגיעו מספרד היו גם אנשי מעשה, אחת המקצועות שפיתחו היהודים הספרדים היה עיבוד צמר לביגוד. הם מבאים איתם את הידע לבנות מכונות שפועלות בכוח המים. מצפת זורם נחל עמוד. באותה תקופה הנחל זרם בעוצמה רבה, מגובה של 900 מ. עד 200- מ. שמים בנחל את המבטשה, המים הניעו גלגלים מחוברים לפטישים, ואלה בטשו את הצמר. פותחים שם תעשיה טקסטיל שהיא כל כך מוצלחת שאימפריה העותומאני נותנת להם זיכיון לעשות את כל הביגוד של הצבא העותומאני. צפת הופכת למרכז תעשייתי גדול מנוהל על ידי יהודים והמערכת הזאת מאפשרת לקדם ולפתח את עיר צפת ואז מתחילים קברי קדושים, רבי שמעון בר יוחאי. אלו דרבים שהיו קודם אבל לא משך אף אחד.

גם עיר טבריה מתחילה למשוך יהודים ולהתפתח. הסולטן העותומני נותן את אישור לדונה גרציה לבנות מחדש את טבריה. חתנה (ואחיינה), דון יוסף נשיא, הצטרף לפעילותה למען שיקום טבריה. דונה גרציה היתה אישה מאוד מכובדת ועשירה באיסטנבול, נרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה.

המאה ה- 16 היא מאה שארץ ישראל, גם עם היהודים ולא רק היהודים, מרימים אותה לאחר של מאוד שנים שלא היתה לה חשיבות, מצד אחד מתנתקת מן העולם הבינלאומית, נכון שמגיעים לפעמים עולי רגל נוצרים, יהודים מגיעים יותר לארץ בעיקר לצפון כאשר העותומאניים מחדשים ומרחיבים את הפעילות הימית. עכו נהפכת לעיר מרכזית באימפריה העותומאני. היה שודד ים נוצרי שהתאסלם, נקרא אריק ברברוסה, ופעל באזור צפון אפריקה, בצוות שלו היו יהודים. חשיבותה הדתית של ארץ ישראל הולכת ו ??? מכיוון שלטורקים אין בעיה לעמוד מול העולם, שולטים במכה ומדינה, לא מצליחים לכבוש את מרוקו וגם לא מצליחים במאבק עם הפרסים. האימפריה העותומאני מאמצת את הדוגמה, האמונה הסוני וכל מקום שהם נמצאים יושבים סונים, הפרסים מאמצים את האמונה השיעה כדת על מנת להבדיל עם העותומאניים ובמשך הרבה שנים נלחמים על השליטה באזור. ארץ ישראל איננה נמצאת בתוך המאבק הזה ולכן היא יכולה להתפתח. בכל מפקד אוכלוסין שעשו בתקופה רואים יותר אנשים, הכנסות, מיסים.

אבל בסוף המאה ה- 16 האימפריה העותומאנית מתחילה להידרדר. הטורקים הגיעו עד וינה. בכל הרבה מקומות בעולם שותים קפה טורקי אבל בטורקיה שותים תה.

ב-21 באוגוסט 1683 הצליחו חיילי וינה להדוף התקפה נוספת של הטורקים שצרו על העיר. לשליטים היה ברור שהחיילים לא יוכלו לעמוד עוד זמן רב בפני התקפות הטורקים. אי לכך החליטו לשלוח את ג'ורג' פרנץ קולשיצקי, פולני שהצטיין בידיעת שפות, למספר מדינות באירופה כדי לבקש עזרה.

קולשיצקי הצליח לגייס סיוע, בעיקר מפולין, שחייליה התייצבו תחת פיקוד המלך סבייסקי והביסו את הטורקים. כפרס, ביקש קולשיצקי מפרנסי וינה שיתנו לו את השקים מלאי הגרעינים שהטורקים זרקו במנוסתם. קולשיצקי, שידע גם טורקית, ראה לא פעם את החיילים הטורקים מכינים משקה חם מהגרעינים לאחר שטחנו אותם, והחליט להעתיק את המנהג המזרחי לווינה.

תחילה, ההצלחה לא האירה לו פנים. הוינאים לא אהבו את המשקה השחור והמר שקולשיצקי מכר בעסק שלו. יום אחד, עקב תאונת עבודה, נפלה כמות סוכר אל תוך הנוזל המר, וקולשיצקי הבין מה חסר למשקה אותו הגיש. הוא החליט לערוך עוד כמה ניסויים, השאר כבר באמת היסטוריה.

הנביא נתן קפה במקום היין.

מה זה קוראסון, הוא סימן הניצחון על הטורקים. על מקורו של הקרואסון ניטש מזה שנים ויכוח נוקב בין שתי ערים במרכז אירופה – וינה ובודפשט. שתי הערים היו קורבנות למצור תורכי – וינה ב-1683 ובודפשט 3 שנים מאוחר יותר. מספרים על האופים, שהצילו את עירם מכיבוש ותרמו לתבוסתו של האויב. בעודם עסוקים במלאכתם במאפיותיהם, שהיו ממוקמות במרתפים, שמעו קולות חפירה שהעידו על ניסיונם של הטורקים לחדור אל העיר. הם מיהרו להתריע על כך לחיל המצב אשר הגן על הבירה, ובכך מנעו את חדירת האויב שאף מוגר בעקבות זאת ונס בחזרה לארצו.

 לאות תודה על תושייתם, על פי אותו סיפור, צוינו אופי העיר לשבח. לכבוד החגיגה אפו את מאפה השמרים, שהיה מקובל מאוד במטבח האוסטרו-הונגרי, אך עיגלו את קצותיו לסהרון, סימלם של הטורקים. פירוש השם קוראסון הוא "חצי ירח מבריק". לצרפת הגיע הקרואסון עם השידוכים המלכותיים שנערכו בין בית המלוכה הצרפתי לזה האוסטרי, ויש האומרים, עם מארי אנטואנט.

בעולם הקתולי בשעה 12 בצהריים מצלצלים הפעמונים קצת יותר מ- 12 פעמים. זאת השעה שהוסר המצור על ווינה.

האימפריה העותומאני מתחילה להידרדר. אולי בגלל שהסולטנים מתחילים לדאוג לעצמם יותר מאשר לאימפריה, הפסיקו להתעניין. המצאה התפוס ידי הצורף יוהן גוטנברג בשנת 1440 שנתן אפשרות שכולם יכולים לקרא. קודם היו צריכים לעתיק את הספרים. הטורקים שהספר היחידי החשוב הוא הקוראן ואותו כותבים ביד. אי לכך כל המצאות באירופה לא הגיעו לטורקים. פיתחו טכניקה שגם הגיעה לארץ ישראל, מחירת המיסים. אדם בא לשלטון העותומאני, שילם את כל המיסים מראש, קיבל כמה חיילים ושלט באותו אזור.

אירופה לא מתעניינת בארץ ישראל, המוסלמים גם לא, היהודים מגיעים בתקופה הפריחה אבל צפת יורדת מגדולתה ברגע כאשר השלטון העותומאני לא נותן את המונופול ביצירת בגדים לצבא הטורקית. יש הידרדרות בירושלים, בתוך חומות העיר חיים רק 10000 אנשים. חלקים גדולים של ירושלים בסוף המאה ה- 18 היו שדות חיטה. אנשים מתחילים לעלם, הביטחון לא קיים, לכן האנשים גרים בערים מפחד הבדואים. גם מפסיקים להגיע עולי רגל. המדבר בארץ ישראל הוא לא רק תופעה אקלימי אלא גם תופעה שלטוני, כאשר יש שלטון חזר המדבר נדחק אבל כאשר יש שלטון חלש המדבר תופס הרבה שטחים. האנשים עלו על ערים בגלל שהבדואיים, דבר שמשאיר את ארץ ישראל בסוף המאה ה- 19 עם שטחים פתוחים שלא יושב אף אחד. היהודים מתיישבים באותם מקומות הריקים, לא בגלל שלא מכרו שטחים אחרים, אלא בגלל שרצו אותם שטחים עבור חקלאות מודרנית, החקלאות המסורתית נמצאת בהרים, דונם פה ושם, אבל כדי להקים ישוב צריכים הרבה.

האימפריה העותומאנית מפסיקה להתעניין בארץ ישראל, אין יותר מפקד אוכלוסין והמצב ממשיך כך עד שנת 1799 שמישהו מאירופה מגיע לארץ, אירופה מתחילה להתעניין מחדש בארץ ישראל. כמה שנים לפני, בשנת 1789, שנת המהפכה הצרפתית. כתוצאה מהמהפכה הצרפתית, גנרל נפוליאון מגיעה עם כל צבא שלו למצרים בשנת 1798 כדי להלחם באימפריה העותומאנית. שנה לאחר מכן עולה לארץ ישראל, הולך במישור החוף, מגיע לעכו, לא מצליח לכבוש אותה, מסתובב וחוזר. בצרפת הופך נפוליאון לקיסר.

בארץ ישראל קורה תופעה, כאשר אף אחד לא מתעניין אז בעצם אף אחד לא מתעניין אבל כאשר אחד כן מתעניין אז גם האחרים מתחילים להתעניין. כך נפתחת את המאה ה- 19.

מודעות פרסומת