תקופה: 1291 לספירה – 1517 לספירה

אחרי גירוש הצלבנים. תקופת הצלבנים היתה התחלה של תקופה אחרת, בשנת 1187 לקרת קרב קרני חיטים, צלאח א-דין מנצח את הצבא הצלבני, כובש בחזרה את כל ארץ ישראל חוץ מעכו, המלכים האירופיים, בעיקר ריצ'רד לב הארי מגיע לארץ ומיסד את הממלכה השניה ואז יש חלוקת של ארץ ישראל, אזור ההר נמצאים המוסלמים. צלאח א-דין היה למייסדה של השושלת האיובית לכן לתקופה גם קוראים לה התקופה האיובית בין שנים 1187 עד 1250. שלטו על הנגב, הר המרכזי, ירושלים אבל במקביל במישור החוף שלטו הצלבנים. במשך 104 שנה היו בארץ ישראל שתי מדינות שונות. המדינה הצלבנית והשלטון המוסלמי. בירתו של צלאח א-דין היתה קהיר, היה לו מרכז בדמשק. אחרי שניצח את הממלכות הצלבניות ושוב קרה מצב, כשהיתה מלכות ישראל ויהודה, ארץ ישראל מתחלקת במקום צופון-דרום, יש חלוקה מערב-מזרח.

אירוע אחר, אולי החשוב ביותר, קורה רחוק מארץ ישראל אבל משפיע מאוד לארץ ישראל, באחד השלבים של המאבקים מגיעים הכוחות הנוצרים לחשיבה שמקום לתקוף ולכבוש בחזרה את ארץ ישראל עדיף לתקוף את המוסלמים במצרים, קהיר וכך לגרום חולשה בכוחות האיובית ולחזור את ארץ ישראל. המסעות נכשלו. באחד המסעות בשנת 1212, כאשר הצלבנים נלחמים במצרים, השליט האיובית חש שהולך לקרת הפסד בקרב אז החליט להרוס את חומות ירושלים. החשש היה שאם הצלבנים מצליחים לחזור לירושלים המוצרת אז לא יכולים לחזור לשלוט בה. המוסלמים נכנסו לירושלים ללא קרב. לקח בערך 3 שנים לפרק את חומת לירושלים.

לא שושלת האיובית מצליחים להוציא את הצלבים מארץ ישראל אלא הממלוקים. השנים היו חשיבות בארץ ישראל. באותם שנים ממתחיל את פעילות העם המונגולים עם ג'ינגיס חאן. אותו מפקד מונגולי מצליח לארגן סביבו את המונגולים, כובש סין ומחזיק בה במשך 350 שנה וגם יוצאים במסע לכיוון אירופה, כובש בדרך את כל העולם המוסלמי, מגיע הונגריה, הצבא המונגולי נעצר בגלל הסיבה שהוא נפטר וכל מפקדים חוזרים כדי לבחור יורש. במשך הרבה שנים העולם האירופאי מותקף על ידי המונגולים וגם המונגולים מגיעים למזרח התיכון. מרקוס פולו כאשר מגיע לסין פוגש את שליט המונגולי. הנוודים של המדבר כובשים אימפריה ומקבלים את התרבות שלה. זה קרה עם הברברים שכבשו את רומה.

כובשים בגדד שבה היה יושב החליל. בגדד במשך 3 ימים המונגולים מחסלים רבע מיליון אנשים. כל עיר שנלחמה בהם, היו לוקחים את תושבים, מורדים את הגולגולת ובונים פירמידה. ברור מה העיר הבא היתה חושבת. בגדד לא התאוששה מהרס המומגולים עד היום. לא היו אנשים בטיפול בסכרים, תעלות,… השפעות המונגולים מגיעות עד סוריה.

הנוצרים חשבו שהמונגולים מתנצרים. המונגולים שישבו במדינות מוסלמיות עם הזמן קיבלו את השפעתם ונהפכו למוסלמים, דוגמה בהודו. 

בעולם המוסלמי היה מנהג מאוד מעניין, מדי פעם הצבא המוסלמי היה נכנס להרוות אסיה, לאזורים של טורקמניסטן, קזחסטן וכולי על השבטים הנודדים, הם היו מחושלים ביותר לתנאי חיים קשים, הורג את הגברים, התעסק עם הנשים ובעיקר לוקח את ילדים בני 6-8, מביא אותם לעולם המוסלמי, מאסלם אותם, מחכך אותם במחנות צבא להיות חיילים מתוך הבנה שילד ששרד את החיים בערבות האסייתיות והגיע לגיל 6-8 הוא חזון מטבעו, ברגע שמכניסים לו משמעד וסדר ועקרונות הדת המוסלמי נהפך לבכיר החיילים. על מנת לשמור על נאמנותם, לצלאח איוב הקים מחנה צבאי מיוחד, מעין עיר קטנה על הנילוס- "אל-צלאחיה" (="אל-בחריה"- הימייה) בעברית המובחרים, וזה היה בסיס הכוח שלהם. זה מביא לכך שהם מאוד מאוחדים בתוכם. זה מחזק אותם. כאשר צלאח איוב מת ב-1249 היה מאוד ברור שהשלטון עובר לידיהם.

אותם אנשים היו בעצם עבדים והיו שייכים לאותם מפקד צבא אבל לא היו עבדים מוסלמים רגילים אלא שקיבלו את ההגדרה ממלוכ והוא רק מי שעובר את התהליך, כלומר, נחטף כילד, מביאים אותו למחנות ומתאסלם. הוא חייל אבל לא מקבל שכר. אם הוא מוצלח אז נהפך למפקד. הגדודים האלו שהם היו קרוב למוצא המומגולים הם היחידים שיכלו לעזור את המונגולים כי היה להם אותו אופי המלחמתי יחד עם הסדר, ארגון ופקודות של הצבא המוסלמי.

אחרי שניצחו ועזרו את המונגולים אמרו הממלוכים למה להישאר עבדים, אם הם הכוח הצבאי הראשי והחזק ביותר אז מפקד גדודי אל בחריה חזר לקהיר, השתלט על שלטון האיובי ומשנת 1250 מתחילה התקופה שקוראים לה תקופת הממלוכית שנמשכת עד אשר מגיעים הטורקים עותומאניים בשנת 1517.

עם מותו של צלאח א-דין התפרקה האימפריה לאמירויות רבות כשכל אחד מיורשיו מנסה לקרוע לעצמו נתח מהשלל. האימפריה המפוררת לא הצליחה להחזיק מעמד ונכבשה במהרה על גורמים אחרים. הממלוכים תפסו את השליטה במצרים ואילו החלקים הצפוניים נפלו בידיהם של המונגולים. שטחים אחרים נתפסו בידי גורמים אחרים.

כל המזרח התיכון המוסלמי, חוץ מטורקיה, היא האימפריה הממלוכית וארץ ישראל בתוכה. הממלוכים לא היו עם כובש וגם לא דת כובשת אלא קבוצה צבאית שמשתלטת על המדינה ויוצרת מערכת שלטוני מאוד מעניינת, העיקרון המרכזי והראשון אומר רק ממלוכ יכול להיות פקיד גבוה במערכת אבל למה רק ממלוכ? אם אותו ילד שעבר את התהליך להיות ממלוכ, הצטיין בתפקידו כלוחם, מפקד, מפקד יותר גבוה אז הוא כבר עבר את כל מבחני קבלה של כל תפקיד והוא בן אדם מאוד מוכשר, אין לו קשרים כי אין לו משפחה, אדם נבחר אך ורק ע"פ כישוריו. 

ברגע שהם נהפכו לשליטים, לא היו עבדים אלא אנשים חופשיים, עדיין נקראו ממלוכים. מי שמתחתן ויש לו משפחה, ילדיו אינם ממלוכים כי הם לא עברו את כל התהליך להיות ממלוכים. לכן גם לא יכולים להוריש את התפקידים. אין עברה בירושה תפקידים אלא כל אחד היה צריך לעבור את כל המערכת על מנת לקבל תפקיד כל שהוא. הם המשיכו לחטוף ילדים מאותם אזורים שהם בעצמם באו.  

אימפריה ממלוכית

האימפריה נשלטת על ידי אנשים רק ע"פ כישורם, קבוצת קטנה מאוד של עשרות אלפי אנשים, זה לא היה עם ולא שבט, זה היה מסדר צבאי. אם הזמן ניסו כמה שליטים לשמור את תפקיד במשפחה והיו כמה מקרים יוצא דופן. כל פעם שמת סולטן אז בחרו את מחליפו בתוך המפקדים הצבאים.

מי שישב בארץ ישראל במשך דורות היו ערבים מוסלמים, הממלוכים היו זרים. אז תפסו מהר מאוד הברית הבלתי קדושה שבין הכמורה למלוכה. כדי לקבל את הכרה של האמונים, יצרו קשר טוב עם מערכת הדתית המוסלמית והגיעו להסכם, לבנות מסגדים, מימון משכורות, והמנהיגים הדתית היו צריכים לדבר טוב במסגדים על הממלוכים. השלטון מצד אחד נעשה חלק מעוטי מן המערכת הדתית, לפני יודעים שתמיד היה חיכוכים בין המלכים והמערכות הדתיות. בכול המקומות שהממלוכים ישבו קיבלו את התפיסה הסוני. בכל המקומות דאגו לקדם ולפתח את המערכות הדתיות על ידי בנית מסגדים, בתי ספר ומבנים אחרים. מצד אחד לרכוש את תמיכת האוכלוסייה דרך המערכת הדתית ומצד השני לדחוק את הצלבנים כמה שאפשר. האיום הגדול אחרי שנפתרו מהמונגולים עדין היו הצלבנים.

הממלוכים בפיקודו של ביבארס, התחילו לנגוס/לתקוף באופן שיטתי בשטחים של הצלבנים, המערכת הצלבנית הצטמצמה לשטחים קטנים במישור החוף, כובשים את גליל. המוסלמים המציאו סיפורים כמו האבירים האירופים. גם לממלוכים היו שלטי אבירים, רכבו על סוסים, ייצרו את המערכת הצבאית, פאודלית. הסמל של ביבארס היה שני נמרים ששם אותם בכל מקום שהוא בונה. עד היום קרוב לשדה תעופה לוד יש גשר עם הסמל, משנת 1260 עד היום הגשר עומד ועובד. מקום יותר מעניין שבו יש את הסמל שלו הוא שער האריות בחומות העיר העתיקה של ירושלים, כאשר הטורקים בונים את חומה מפרקים מבנה של ביבארס, לוקחים את הסמלים ושם על החומה ומאז עד היום נקרא שער האריות, לכן, זה לא אריות אלא הסמל של ביבראס.

יורשיו של ביבראס משלימים את המלכה ובשנת 1291 מצליחים לכבוש את עכו, הצלבנים מפנים את מבצר עתלית וכך נגמר הפרק הצלבני של הארץ. מי שנותן את מכת המוות הם הממלוכים שכישרונם הצבאי מול העדר תמיכה אירופאי מסיבית מביא לכך הם מצליחים לזרוק את צלבנים מן הארץ. לאחר מכן הם מתחילים לארגן את ארץ ישראל לשלטונם בשיטות המאוד יעילות שלהם.

דבר ראשון היה ברור להם שמקבלים את השלטון על עליונות הצבאית שלהם והדבר בה לגבי ביטוי בכמה דברים, החשש של הממלוכים באורך כל הדרך היה שהצלבנים יחזרו דרך הים ולממלוכים לא היה כוח ימי, הצלבנים שגורשו מן הארץ עברו לקפריסין ורק הטורקים אחרי 300 שנה מצליחים להוציא אותם.

הממלוכים מבצעים שתי פעולות שמשאירות את חותמם בארץ ישראל, הם הורסים בשיטתיות את כל החוף, את כל ערים, קיסריה, עזה, אשקלון וכולי חוץ מעכו והדבר השני, יוצרים את הביצות של ארץ ישראל על ידי כך שחוסמים את היציאות של הנחלים שיורדים אל הים כמו נחל אלכסנדר, חדרה, תנינים, פולג. המטרה היתה למנוע כניסתן של אוניות של הצלבנים. עד היום בחורף גשום אפשר לראות ביצות גדולות. הגשמים שיורדים זורמים אל הנחלים אבל לא מצליחים לפרוץ את המחסום ונשארים בשטח.

במאה ה- 19 נדרש לייבש אותם, איך? על ידי כך שפתחו את חסימות ולא סיפורי אקליפטוס הציוני. החל ממאה ה- 13 במישור החוף לא היתה התיישבות. נפוליאון כאשר עובר בארץ ישראל בשנת 1799 הולך בתוך שממה. עד אמצע המאה ה- 18 אין התיישבות במישור החוף, הערבים ישבו פנימה. הביצות נוצרו מגשם של החורף אבל בקיץ לא היו קיימות. כדי למנוע את אפשרות שהצלבנים תגיעו בקיץ בנו הממלוכים באורך החוף מסגדים גדולים לזכר קדושים כדי שמאמינים יבוא בקיץ לעשות עליה לרגל ואם הצלבנים מגיעים כבר יהיו בחוף אנשים. הבולט ומוכר שקיים עד היום סידני עלי (אזור הרצליה) מקורו הוא ממלוכי. מסגד נבי רובין בחולות פלמחים. המציאו למעשה קדושים. כמו עלי, מי זה עלי, יש כמה מקומות על שמו? מתחילים עם הגדות. כאשר העין רואה משהו בלתי טבעי אז מתחילים לספר הגדות. בכביש לירושלים, אחרי שער הגאי הוא מתפצל ונמצא בו קבר עלי. קברו אותו בכמה מקומות כי האדמה לא רצה לקבל אותו. הסיפור בא לספר דבר שלא סביר.

המרכז של הממלוכים בגלל שהם חיים על הקו קהיר-דמשק, העיר החשובה זאת צפת שהיא שולטת על כל אזור הגליל וירושלים בשלב הראשון לא היתה מקום חשוב. ברגע שיצרו קשר בין המערכת השלטון והמערכת הדתית כמובן שמעלים את חשיבותה של ירושלים, יותר לצרכים פנימיים וירושלים נהפכת לעיר אוניברסיטאית. מקימים מדרסות. ירושלים נהפכת למרכז, שני בחשיבותו אחרי קהיר.

מדרסה היא המונח הערבי לכל בית ספר, חילוני או דתי (של כל דת). בית מדרש ללימודי דת האסלאם. הממלוכים בונים מבנה ומשלמים למורים, באים הסטודנטים מכל המקומות, לומדים במשך שנתיים או שלוש ואחר כך יוצאים ומפיצים לכל העולם. בשוני מכל בניה אחרת, חזית המבנה, מודיע כלפי חוץ, ראו יש כאן מבנה מיוחד. החזית והשער מעוטרים בפאר רב. בירושלים יש כ- 40 מדרסות, כולם עם אותו רעיון.

כניסה ראשי גדולה, דלת מברזל, ספסלים עבור השומרים, המבנה בנוי באבנים משני צבעים, כל שורה בצבע אחר. בשער הכניסה יש חצי כיפה שממנה יורדים נטיפים. עיטור שמקורו באדריכלות הפרסית-סלג'וקית. בעלי המלאכה שהתקינו את המוקרנס היו אומנים נודדים. כתובות, עיטורים גאומטריים.

במבנה יש חלל מרכזי (מקורה או פתוח) ממנו מתפצלים ארבעה אולמות-לימוד (איוָ‏ואנים), כנגד ארבעת אסכולות השריעה. הכניסה למדרסה העשית מן הרחוב, דרך מעבר צר אל החלל המרכזי. בקיר הקיבלה, כלומר הקיר הפונה לכיוון התפילה (לכיוון מכה), ממוקמת גומחת-תפילה (מחראב). למדרסה שתי קומות או יותר, כאשר בקומות העליונות היו מגורים לתלמידים, למשפחת מקדישי המרדסה ולצליינים נכבדים.

חלק בונים בתי מחסה, בתי חולים, מבני צדקה וחסד. הילדים של ממלוכ לא יכולים לקבל ירושה ממנו. בכל אופן כל אדם רוצה שלצאצאים שלו יהיה במה לחיות אז בונה מדרסה וכותב שהיא שייכת לווקף אז השלטון לא יכול לשים על זה יד והוא כותב בתנאי הקמת המדרסה שתמיד המשפחה תהיה אחראית על הכספים וכך מסדר לכל המשפחה תפקידים. כמו בכל שלטון היו אנשים לא לגמרי ישרים, ומדי פעם נתפסו פקידים גבוהים עם עברות. מכיוון שהיה חבל להם שאדם שמגיע לדרגות גבוהות, כלומר, לא רצו לאבד אדם טוב, לכן הגלו אותם למקומות שאין שום תפקיד רשמי אבל יש תפקיד עם כבוד. אחד המקומות היתה ירושלים כי בה היתה אפשרות לחלקת תפקידים בלי תוכן. אם במשך 3-4 שנים מוכיחים נאמנות ואין עברות נוספות אז מחזירים אותם לתפקיד. בגלל שהם היו מוכשרים, בעלי עוצמה, בעלי מרץ והיה להם כסף אז השקיעו בבניה מדרסות ודברים אחרים כדי להראות שהם נאמנים לשלטון.

מתחילים לארגן את מרחב מתוך תפיסה שיותר טוב לעשות מסחר מאשר לעשות מלחמה. מתחילים לפתח מערכות מסחר שמבוסס על מערכות תקשורת. הבעיה המרכזית היתה כקבוצה של חיילים איך לשלוט באימפריה הגדולה. יצרו מערכת דואר משוכלל. לאורך הדרך בין קהיר לדמשק בנו כל 40 ק"מ תחנת דרכים והחזיקו בהן סוסים. מישהו שלוח מסר אז תוך שלושה ימים היה יכול להגיע כאשר מחליפים סוסים בכל תחנה. לצורך כל בנו דרכים טובות. בכל אורך הדרכים ייצרו גם שווקים גדולים, חאנים גדולים עבור הסוחרים. בירושלים בנו שני שווקים גדולים שעדין קיימים, שוק הכותנה ודיר אל סולטן. מערכת מסחרית יעילה מאוד. תודות לכוח שלהם מצליחים למנוע את פשיטות של הבדואים, אין איום של הצלבנים כי אירופה נרגע ולכן מחזיקים במשך הרבה שנים את המרחב של ארץ ישראל.

ארץ ישראל אין לה משהו מיוחד באותה תקופה, זה לא יחידה אפילו אדמיניסטרטיבית, בהתחלה המרכז נמצא בצפת, ירושלים אף פעם לא מרכז, הורסים ערים במישור החוף, יפו מפסיקה להתקיים, הורסים את נמל יפו ובמשך 500 שנה לא פועל, כל המערכת היא יבשתית, עולי רגל כמעט לא מגיעים. אחרי שיש רגיעה מגיעים הולכי רגל נוצרים וזה מספק מידע ותחת שלטון הממלוכים היהודים מתחילים להגיע לארץ ישראל.

למוסלמים אף פעם לא היה בעיות מסוימות עם היהודים. הממלוכים מאפשרים ליהודים לחזור לירושלים ואולי רגע אחד אחרי ששושלת איובית מסולקת יש מסמך מאוד מעניין מדבר על חזרת היהודים. כאשר הממלוכים שולטים בארץ מגיע לארץ ישראל אחד מגדולי החכמים היהודים בעולם באותה תקופה הרמב"ן, רבי משה בין נחמן, ישב בספרד, ברסלונה, הוא הסתבך בויכוח שהיה מקובל באותם ימים בין הנצרות ליהדות, שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני. המלך רמז לו שכדי לו לצאת מהעיר. הוא מגיע לאיטליה ועולה לארץ ישראל בשנת 1267 בגיל 73 ושולח אגרות למשפחתו באיטליה. מהאגרות אנו לומדים על מצב בארץ. ארגן קהילה ובנה בית כנסת בעיר העתיקה. לאחר מכן חזר הרמב"ן לעכו כי היתה עיר גדולה וחשובה, היהודים יכלו להתיישב בה והוא בונה מרכז יהודי, ומשם לא ידוע לאן המשיך והיכן מת ונקבר. ע"פ ההלכה היהודית העיר עכו לא נמצאת בארץ ישראל כי אף פעם לא נכבשה על ידי יהושע וגם לא מאוחר יותר. לכן כל יהודי עכו עד סוף המאה ה- 19 נקברו בכפר יסמין. לפני 30 שנה מצאו את חותמת של הרמב"ן.

כאשר מגיע הרמב"ן לירושלים כותב לבן שלו "כל הקדוש מחברו חרב מחברו" ארץ ישראל חרבה יותר מכל המקומות בעולם וירושלים חרבה יותר מכל ארץ ישראל. ירושלים חרבה ונטושה וכל הרוצה לוקח בית ויושב בה. היהודים המעטים שישבו בירושלים עזבו מפחד התתרים, כלומר, המונגולים והלכו לשכם שהיתה יותר מוגנת. הרמב"ן מצא חורבה של בית ובונה בית כנסת. ירושלים היתה ללא חומה והיהודים אף פעם לא ישבו בה במקום קבוע. הנוצרים סביב כנסיית הקבר, המוסלמים סביב הר הבית. יהודים חיים אפה שאפשר לחיות. אחרי בנית בית הכנסת של הרמב"ן האחרים שבאים מתחילים לבנות מסביב, בראשית השכונה היהודית או הרובע היהודית. חיפש מקום על מנת להתרחק מהמוסלמים והנוצרים אז מגיע למקום ריק ונאוטרלי ללא קשר שהוא קרוב גם לכותל כי הוא לא היה דבר כל כך מרכזי באותם ימים.

א'י וגאולה במשנת הרמב'ן / רעיון הגאולה ועלייתו לא'י
http://www.moreshet.co.il/kahana/SubCat.asp?kod_subject=2000&kod_subjectm=2001

בתקופת הממלוכים, יהודים מתחילים לחזור לארץ ישראל וקודם כל חוזרים למקום שיש בו מה לעשות. צפת מתחילה למשוך יהודים. יש גם נוסעים יהודים שמגיעים כמו רבי עובדיה מברטנורא. הוא מספר סיפור מעניין לגבי אותו בית כנסת. אישה עלמה שהבן שלה התאסלם ואז כל היהודים עזו לו בעיות והיא כדי להתנקם ביהודים מסרה את הבית הכנסת לווקף המוסלמי והתוצאה רואים עד היום בירושלים, בתוך הרובע היהודית, על יד בית הכנסת החורבה שעכשיו שוקם, נמצא מסגד על הבית הכנסת של הרמב"ן.

ירושלים מתקיימת, הארץ מתקיימת ואין לארץ באותה תקופה אויבים מבחוץ, הכוח הצבאי, הממלוכי, הקטן מצליח להשתלט על הבדואים, אין התקפות מן הים, מסחר פורח, כלכלה פורחת חוץ ממישור החוף, דרך המלך, דרך ההר. לקראת סוף התקופה הממלוכים יש כל מיני עדויות, הממלוכים התחילו לדרוש יותר מיסים, אנשים עזבו את יריחו שהיה מרכז לגידולי תמרים ואחרים כי המיסים שנדרשו לא יכלו לעמוד בהם.

מתחיל להיכנס כוח מוסלמי חדש במזרח התיכון. באותו זמן שהממלוכים משתלטים על המרחב, בצפון מזרח התיכון מתחילים לחדור השבטים העותומנים אבל מכיוון שהם גם מוסלמים ולא רוצים להתעמק בהן אז הולכים מערבה, כובשים כל מה שהיום טורקיה, עוברים גם לאזור הבלקני באירופה, בשנת 1453 כובשים את קונסטנטינופול והופכים אותה לאיסטנבול אבל בתחילת המאה ה- 16, בשנת 1514, כנראה בגלל תקרית עם הממלוכים או משהו אחר, מחליטים העותומנים לפנות דרומה ולעמוד מול הממלוכים. נערכים בשנת 1516 לקרב גדול ומרכזי באזור צפון סוריה שבו הממלוכים מקבלים מכה קשה בגלל דבר אחד פשוט, בגלל שהם מסרבים לאמץ נשק האש, לטורקים באותה תקופה יש להם כבר רובים ותותחים לאומת זאת הממלוכים ממשיכים עם הסוסים וחרבות. היה קרב נוסף באל אריש ובסופו של דבר הטורקים מגיעים לקהיר ותם שלטון הממלוכי בארץ ישראל אם כי הממלוכים נשארים במצרים עוד כ- 250 שנה כשרידי האצילים של התקופה הקודמת.

הטורקים מפסיקים את רעיון הממלוכ. הממלוכים נשארים עם משפחותיהם כי הטורקים, אחרי שמכים את הכוח הצבאי, משאירים אותם כפקידים שלהם עד שמגיע מוחמד עלי שמחסל אותם. ארץ ישראל מתקבלת בתקופה הממלוכית כהמשך של סלאח א-דין. מכיוון שהממלוכים מתפתחים את ערכי האיסלם, הם ממשיכים את כל הרעיון של קדושתה של ירושלים ולכל מקום שהעולם המוסלמי הולך איתו, בעיקר ירושלים וארץ ישראל, מקום המאבק בין הנצרות והאיסלם, הצלבנים לוקחים את ירושלים לכל מקום שהם מגיעים, המוסלמים לוקחים את זה איתם, ומכאן המאבק הנוצרי-מוסלמי על ארץ ישראל, בלי שהיהודים יותר מדי מעורבים, יש יהודים בארץ ישראל אבל בתוך מיעוט שמגיע לכמה אלפים בודדים, האיסלם משתלט בצורה מאוד משמעותית לאחר גירוש הצלבנים מארץ ישראל, מי שיורש את הממלוכים הם שוב מוסלמים, העותומנים, כך שיש מאוד שנים של שלטון מוסלמי רציף שמתחיל עם סלאח א-דין. הממלוכים ממסדים את השלטון המוסלמים על הארץ ומסיד את קשר של העולם המוסלמי בכל מקום עם ארץ ישראל, קשר שאנחנו מתמודדים גם היום. 

Advertisements