תקופה: 1000 – 586 לפנה"ס

במהלך התקופה אם מתייחסים להיסטוריה של עם ישראל זאת תקופה בית הראשון. בערך שנת 1000 לפנה"ס עליה מלך דוד לשלטון עד שנת 586 לפנה"ס חורבן בית המקדש הראשון. זה מכון גם לתקופה התיישבות במישור חוף, הממלכה המאוחדת. השינויים התרבותיים במישור החוף הן יותר עיטים.

אלו מקורות יש לנו על התקופה? אלו טקסטים חוץ מהמקרא נמצאו או קיימים? חלקים גדולים של הספרי התנ"ך נכתבו בתקופה של מלך יאשיהו מלך יהודה, מאה ה- 7.

מקורות ראשוניים. עם הספר השאיר מעט מאוד טקסטים כתובים וגם השכנים. האם לא כתבו, או כתבו מעט או היו על חומרים שלא נשמרו כמו פפירוס. לא נמצא זה לא אומר שלא היה.

1 ) במאה ה- 10 הכתובת המוקדמת ביותר שמכירים היא כתבות שנמצאה בגזר ונקרא לוח גזר. היא לא נותנת מידע היסטוריה. הכתיבה היא בשפת העברית, מניין של החודשים

"ירחואספ|ירחוז
רע|ירחולקש
ירחועצדפשת
ירחקצרשערמ
ירחקצרוכל
ירחוזמר
ירחקצ
אבי(ה)"

סוברים כי הכתיב יַרְחַו הוא צורה כנענית קדומה המציינת מספר זוגי נסמך. היינו, ירחו פירושו – שני ירחים (שני חודשים).

הערה: הניקוד להלן נועד כדי להקל על הקריאה ואינו משקף בהכרח את אופן הגיית המילים בזמן שנכתבו. הדבר אמור במיוחד לגבי מילים במשקל סגולי (זרע, לקש, זמר וכדומה).

  • יַרְחַו אָסִ(י)ף – שני חודשי אסיף – תשרי וחשון.
  • יַרְחַו זֶרַע – הזריעה בכסלו וטבת.
  • יַרְחַו לֶקֶשׁ – שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר.
  • יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן.
  • יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – חודש קציר השעורים – חודש אייר.
  • יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה – חודש סיוון.
  • יַרְחַו זֶמֶר – שני חודשים של בציר – תמוז ואב.
  • יֶרַח קֵץ – חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים – חודש אלול.

בנוסף מופיעה התחלה של שם "אבי(ה)-", ככל הנראה שמו של הכותב.

הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית, שהתחילה בחודש תשרי ונגמרה בחודש אלול. במקביל לחגים, סוכות, פסח ושבועות.

 

אלפבית עברי
אלפבית יווני
מקור השם
האות
שם האות
האות
שם האות
א
אל"ף
α
אלפא
אלוף (שור – "שגר אלפיך ועשתרות צאנך"; דברים כח, ד)
ב
בי"ת
β
בטא
בית
ג
גימ"ל
γ
גמא
גמל
ד
דל"ת
δ
דלתא
דלת
ה
ה"א
ε
אֶ‏פּ‏סילון
לא ידוע; אולי "חלון"
ו
ו"ו
Υ, Ϝ
אופסילון, דיגאמא
וו
ז
זי"ן
ζ
זֵיתא
כלי נשק (כלי זין)
ח
חי"ת
η
אֶ‏טָ‏ה
לא ידוע; אולי חיץ
ט
טי"ת
θ
תֶ‏טָ‏ה
לא ידוע; אולי הטיה (גלגל)
י
יו"ד
ι
יוֹ‏טָ‏ה
יד
כ / ך
כ"ף
κ
קָ‏אפּ‏ה
כף יד
ל
למ"ד
λ
למבדא
מלמד הבקר (מעין רסן גדול לבהמה)
מ / ם
מ"ם
μ
מוּ‏
מים
נ / ן
נו"ן
ν
נוּ‏
נחש
ס
סמ"ך
σ
סִיגמא
אדרת דג (ומכאן דג השמך)
ע
עי"ן
ο
אוֹ‏מיקרון
עין
פ / ף
פ"א
π
פָּ‏‏א‏י
פה
צ / ץ
צד"י
סמפי
צדע (רקה) , אולי צמח ( פפירוס )
ק
קו"ף
(Ϙ; ϙ)
קוֹפָּה (Qoppa)
קוף המחט
ר
רי"ש
ρ
רוֹ‏
ראש
ש
שי"ן
סִאן
שן
ת
ת"ו
τ
טָ‏אוּ‏
סימן / תו

כתב הכנעני, הכתב פניקי מאוד דומה לכתב העברי, אחר כך כתב היווני מאמצים את הכתב הפניקי.

2 ) כתובת של שישק, מלך מצרים בשנת 925 לפנה"ס, כתובת חוץ מקראית, שיצא במסע כיבוש בארץ ישראל. אחרי התפלגות הממלכה בשנת ה- 5 של רחבעם מלך יהודה. כאשר חוזר משאיר רשימה של ערים שהוא כבש. במגידו נמצא שבר של מצבת ניצחון עם השם שלו.

המקומות  מופיעים בטורים, ומחולקים בכתובת לפי החבלים הגיאוגרפיים אליהם השתייכו. רשימת המקומות הצפוניים:

  • א. השפלה הצפונית וחבל ההר.
  • ב. בקעת הירדן המרכזית
  • ג. עמק בית שאן ועמק יזרעאל
  • ד. נחל עירון והשרון
  • ה. (הטור שבור- לא ניתן לפענוח.)
  • ו. בקעת הירדן המרכזית
  • ז. דרום הר אפרים
  • ח. (הטור שבור- לא ניתן לפענוח.)
  • ט. העמקים

רשימת המקומות הדרומיים: מאפייני הרשימה:

  • א. רוב השמות לא מוכרים,לא מזוהים.
  • ב. רק מקומות בודדים מוזכרים במקרא: (עצם, ערד).
  • ג. ריבוי של חזרה של שמות.( מזר שיער שאלו שמות בתי אב, משפחות שהמקומות התייחסו אליהם. דבר שהיה מקובל במדבריות ובאזורי ספר. נ.נאמן מפקפק בכך מפני ששמות המשפחות במקרא מאוחרים מאד, ומופיעים רק בהד"ב)
  • ד. פאחקל ( שם שחוזר פעמים רבות)= חקל= שדה =טריטוריה.יתכן שניתן לפרש גם: פאחגר, מצודה.ישוב מוקף חומה.

לסיכום: ההבדלים בשמות בין הכתובת לבין המקרא מוסברים בשני טעמים:

פרק הזמן הארוך שעבר בין המסע לבין חיבור – כתיבת הספר המקראי.

רוב המקומות היו באזורי ספר מחוץ לממלכת יהודה.בשולי הממלכה.

ספר מלכים מספר על כיבוש מלך שישק על ירושלים ואז רחבעם מלך יהודה נותן שוחד מן אוצרות בית המקדש ואנו רואים שירושלים לא מופיע בלוח המצרי. לכתובת יש חשיבות מאוד גדולה, אנו יודעים מתי שלט שישק, ויצא למסע בשנת 925 לפנה"ס והוא מקביל לשנת ה- 5 של רחבעם מלך יהודה. מכאן ניתן ללכת אחורה ומוסיפים 40 שנה של מלך דוד ועוד 40 שנה של מלך שלמה וכך מגיעים לבראשית ממלכת יהודה, כלומר, בערך שנת 1000. נותן סדר כרונולוגי.

3 ) עוברות עוד 100 שנה, באמצע המאה ה- 9, מתחילים למצאו יותר כתובות. הכי חשובות מצבת מישע המספרת על מפעל חייו של מישע מלך מואב.
המצבה הוצבה בעיר דיבון, כעשרים ק"מ מזרחית לים המלח, מול עין גדי, בירדן של ימינו.
מצבת מישע כתובה בכתב האלפבית העברי הקדום. בשנת 1868 התגלתה מצבת מישע בחורבות דיבון ע"י בדואים מקומיים. בשעתו הייתה מצבת מישע שלמה לחלוטין אם כי בשל סכסוך שפרץ נופצה המצבה ולבסוף הועברה למוזיאון ה"לובר" בפריז, שם היא מוצגת עד היום.
מצבת מישע מתוארכת לאמצע המאה התשיעית לפנה"ס לתקופת שושלת בית עומרי,
שמלכיה נזכרים במצבה. מצבת מישע היא כתובת חוץ מקראית מהקדומות שנמצאו
והיא מאששת את המסופר במקרא ומכאן חשיבותה הרבה לחקר המקרא. כתובה במואבית.
וכך נכתב בספר מלכים ב' פרק ג פסוקים 4-5:

"ומישע מלך מואב היה נקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר. ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל"


מצבת מישע

1.אנכ. משע. בנ. כמש[ית]. מלכ. מאב. הד
2.יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ
3.תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | ב[מת. י]
4.שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
5.י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר
6.צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ[ך?]
7.וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את א[ר]
8.צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
9.בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בה. האשוח. ואבנ
10.את. קריתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י
11.שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העמ. [מ]
12.הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס
13.חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. א[ש
14.מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
15.הלכ. בללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח
16.זה. ואהרג. כל[ה]. שבעת. אלפנ. גברנ. ו[ג]רנ | וגברת. ו[גר
17.ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א[ת. כ]
18.לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את
19.יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
20.אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה.
21.לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת
22.העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא
23.נכ. בנתי. בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האשו[ח במע]ינ. בקרב
24.הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל
25.כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
26.י. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארננ.
27.אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ
28. [הא. וא] ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ
29.ת[י] —– מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת
30.י. [את. מה]דבא. ובת. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את. נקד
31.——— צאנ. הארצ | וחורננ. ישב. בה. ב
32.——— אמר. לי. כמש. רד. הלתחמ. בחורננ | וארד
33.———[ויש]בה. כמש. בימי. ועל[…]. משמ. עש
34.————– ת. שדק | וא

מצבת מישע

תרגום מצבת מישע

אנוכי מישע בן כמוש[ית] … מלך מואב, הדיבוני.
אבי מלך על מואב שלושים שנה ואנוכי מלכתי אחר אבי.
ובניתי את הבמה הזאת לכמוש (בעיר) קרחה במת ישע.
כי הושיעני מכל המלכים וכי הראני (בנפול) כל שנאי.
עמרי מלך ישראל עינה את מואב ימים רבים, כי כעס כמוש על ארצו.
והחליפו בנו ואמר גם הוא : "אענה את מואב".
בימי אמר כדבר וראיתי אותו (במפלתו) ובביתו (במפלת ביתו).
וישראל אבוד אבד לעולמים. וירש עמרי את ארץ מידבא.
וישב בה בימיו ובחצי ימי בנו ארבעים שנה.
וישיבה כמוש בימי. ואבנה את בעל-מעון ואעשה בה האשוח (מפעל מים?).
ואבנה את קריתים. ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם. ויבנה לו מלך ישראל את
עטרות. ואלחם בעיר ואכבשה. ואהרוג את כל העם.
ואקח מהעיר חרם לכמוש ולמואב. ואשיב משם את "אראל דודה" (ככל הנראה חפץ
מואבי חשוב יתכן ששימש לפולחן) והבאתי אותו לפני כמוש בקריה.
ואושיב בה את איש שרון ואת איש מחרת.
ויאמר לי כמוש : "לך כבוש את נבו מישראל".
ואלך בלילה ואלחם בה מעלות השחר עד הצהרים ואכבוש אותה.
ואהרוג את כל תושביה שבעת אלפים גברים וגרים ונשים וגרות ורחמת (שפחות?).
כי לעשתר וכמוש החרמתים. ואקח משם את כלי יהוה והבאתי אותם לפני כמוש.
ומלך ישראל בנה את יהץ וישב בה בהלחמו בי ויגרשהו כמוש מפני.
ואקח ממואב מאתים איש כל ראשיה (החיל המובחר) ואעלה אותם על יהץ ואכבוש
אותה, ואספחה לדיבון. אנוכי בניתי (את) קרחה, את חומת היערות ואת חומת העופל.
ואנוכי בניתי את שעריה ואנוכי בניתי את מגדליה, ואנוכי בניתי את בית המלך.
ואנוכי עשיתי את מאגר המים מהמעין בתוך העיר.
ובור אין בתוך העיר בקרחה. ואומר לכל העם: "עשו לכם איש בור בביתו".
ואנוכי כריתי את המכרות לבניית העיר קרחה בעבודת אסירי ישראל.
אנוכי בניתי את ערוער, ואנוכי עשיתי את המסילה בארנון.
אנוכי בניתי את בית הבמות כי הרוס הוא. אנוכי בניתי את בצר כי עיים היא.
ואנשי דיבון חמושים, כי כל דיבון עושה כדברי.
ואנוכי מלכתי על מאות ערים אשר הוספתי לארץ.
ואנוכי בניתי את מידבא ובית דבלתיים ובית בעל מעון, ואשים שם את רועי צאן הארץ.
וחורנים יושבים בה…
ויאמר אלי כמוש : "רד הלחם בחורנים". וארד …
וישיבה כמוש בימי. ואלך משם….

בתנ"ך מספרים שמלך אחאב, מלך ישראל היה גיבור ובמצבת נאמר שמלך מואב הוא גיבור. כל אחד צודק, כל אחד משלים את הצד השני. בתנ"ך מספר כאשר ממלכת יהודה שלטה במואב אבל לא מספרים מה קרה אחר כך.

באותה תקופה, בימים של אחאב מלך ישראל, הוא עשה רע לאדוני והוא הדמויות הכי שליליות בתנ"ך. מסתבר שאחאב היה אחד המלכים הכי טובים במזרח הקדום. בכתובת של מלך אשורי. באותה תקופה ממלכת אשור מתחילה לעלות על במת ההיסטוריה. בתקופה 850 לפנה"ס מתארגנת קואליציה שבראשה עומד אחאב מלך ישראל, שמארגן גם את השכנים, כל הממלכות של ארץ ישראל, לבנון, סוריה כדי לעצור את התפשטות האשורית. הם יוצאים לקרב עם שלמנאסר למקום שנקרא קרקר, בשל הראשון מנצחים אבל בשל השני לא. לוקח בערך שלוש שנים עד שאשורים מחסלים את הקואליציה. אחד הדברים שכתובים בכתובת הוא מה הכוח של כל אחד ולאחאב היה 2000 מרכבות ו 10000 רגלים, כלומר, פי 10 ממה שהיה לכל מלך אחר. ע"פ עדות חוץ מקראית, אחאב מיחד לכל המלכים האחרים במזרח הקדום הוא המלך הכי גדול שיש. אבל בתנ"ך לא מסופר על הקרב עם האשורים, על צבאו.

אחאב מת לאחר שלוש שנים בקרב אחר מי שעולה לשלטון הוא בנו יורם ולאחר מכן יהוא, שר הצבא של ממלכת ישראל, הורג אותו ומשתלט על הממלכה. יהוא אחד המלכים הכי חזקים וחשובים של ממלכת ישראל. שלמנאסר מקים את האובליסק השחור לזכר הניצחונות שלו ועל אובליסק רואים בו את כל העמים.

barzel-81.JPG

4 ) כתובות שלמנאסר ה-3: היה מלך אשור בין השנים 858-824 לפנה"ס.
שתי כתובות מלכותיות של שלמנסר חשובות לעניינינו: 
המונולית מכרח: מצבה שנמצאה בכרך שבעיראק ומכאן שמה, נמצאת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. במצבה זו נזכר אחאב מלך ישראל, זו הפעם הראשונה בה נזכר מלך ישראל בשמו בכתובת חוץ מקראית. מהכתובת עולה שבשנה השישית למלכותו של שלמנסר הוא ערך מסע לסוריה ולבנון. מולו התייצבה ברית של שנים עשר ממלכות האזור וביניהם "אחאב הישראלי". מהכתובת עולה שאחאב היה אחד המלכים החשובים בברית. מספר המרכבות ששלח אחאב לקרב הוא גדול משמעותית מכל יתר הממלכות ועומד על אלפיים מרכבות. למרות התפארותו של המלך האשורי בניצחון מוחץ נראה שהקרב (ידוע בשמו קרב קרקר) הסתיים ללא הכרעה. מאורע זה לא מצוין במקרא כלל.

5 ) האובליסק השחור: מצבה מלכותית שהתגלתה בכלח (תל נמרוד), נמצאת כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. במצבה זו שהיא כתובת סיכום של פעילותו הצבאית של שלמנאסר עד שנת 33 למלכותו, נזכר לראשונה חזאל מלך ארם הידוע לנו היטב מהמקרא. בתבליט ברצועה השנייה נראה יהוא מלך ישראל עם פמלייתו, משתחווה לפני מלך אשור. מתחת לתבליט נרשם  הכיתוב "קיבלתי את מנחתו של יהוא בן עמרי". יהוא נזכר בכתובת כבנו של עמרי למרות שלא היה בנו (במקרא מצוין יהוא בן יהושפט בן נמשי הזכרת סבו שלאישיות כלשהי במקרא היא נדירה ונראה שסבו של יהוא היה אדם מוכר ובעל חשיבות).
השם עמרי השתרש מאוד באזור וכך גם בקרב מלכי אשור, אשר בכתובותיהם מכונה ישראל לרוב בשם "ארץ בית עמרי". מכאן עולה חשיבותו של בית עמרי, ובעיקר של המלך החשוב בשושלת זו אחאב.

האובליסק השחור

יהוא מנשק את רגלי שלמנאסר

יהוא מנשק את רגלי שלמנאסר

6 ) כתובת מתל דן היא בן הכי חשובות. ברחבה גדולה לפני שער העיר ומרוצפת. בזמן החפירות וראו על האבן חקוקת כתובת בכתב ארמית מספרת על מלך ארמי שנלחם במלך ישראל ומלך בית דוד. המלך כובש את העיר דן שנמצאת בגדול ושם מצבת ניצחון בשער העיר. בשל מאוחר יותר הישראלים כובש בחזרה את המקום

הכתובת היא מצבת ניצחון ארמית, שהקים אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. הכתובת מזכירה את יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה (המכונה בכתובת "בית דוד").

חשיבותה העיקרית של הכתובת במחקר הארכאולוגי הוא שבכתובת זו מצוין "בית דוד". הכתובת היא הראייה הארכאולוגית המקובלת והאמינה היחידה שבה מוזכר דוד, שמתוארכת לזמן בית ראשון. כמו כן יש לציין שמקובל היה לתאר מלכים על פי ראש שושלת המלוכה, כפי שצויין בכתובת.

בוויכוח ההיסטורי לגבי עצם קימו של דוד, משמשת הכתובת טיעון חשוב לטובת המצדדים בקיומו, ואם כי בתחילה היו שניסו לקרוא תיגר על אזיכורו של דוד בכתובת, והציעו לקרוא את השורה כ"בית דוֹד" (כלומר, "בית האהוב"), מרבית העוסקים בדבר מסכימים כיום לכך ששמו של דוד אכן מוזכר, וכנראה שאכן שליט בשם זה היה קיים, והוויכוח נסוב על עוצמת שלטונו.

תל חצור תל חצור

  

1.[      א]מר.ע[      ]וגזר[          ]
2.[]אבי.יסק[.עלוה.בה]תלחמה.בא—      ]
3.וישכב.אבי.יהך.אל[.אבהו]ה.ויעל.מלכי[ש]
4.ראל.קדם.בארק.אבי[.ו]יהלך.הדד[.]א[יתי]
5.אנה.ויהך.הדד.קדמי[.ו]אפק.מן.שבע[ת—]
6.י.מלכי.ואקתל.מל[כן.שב]ען.אסרי.א[לפי.ר]
7.כב.ואלפי.פרש.[קתלת.אית.יהו]רם.בר[אחאב.]
8.מלך.ישראל.וקתל[ת.אית.אחז]יהו.בר[יהורם.מל]
9.ך.ביתדוד.ואשם.[אית.קרית.הם.חרבת.ואהפך.א]
10.ית.ארק.הם.ל[ישמן                   ]
11.אחרן.ולה[…                ויהוא.מ]
12.לך.על.יש[ראל…               ואשם.]
13.מצר.ע[ל.                           ]

(1)[…]וגזר[]
ג (2)אבי עלה [עליו בה]לחמו בא[פק?]
(3) וישכב אבי, הלך אל [אבותי]ו. ויבוא מלך
(4) ישראל קודם לארץ אבי. [ו]ימלך הדד א[ותי]
(5) אני. וילך הדד לפני [ו]אצא משבעת [מחוזות?]
(6) ממלכתי ואהרוג, מלכ[ים שב]עים אוסרי א[לפי
(7) ר]כב ואלפי סוסים. [הרגתי את יהו]רם בן [אחאב]
(8) מלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מלך]
(9) בית-דוד. ואשים [את עריהם חורבות ואהפוך]
(10) את ארצם ל[שממה… ].

יש אסכולה שטענת שכל ההיסטוריוגרפיה המקראית הינו מיתוס, סיפורים והמצאות, לא היה ולא נברא. היסטוריה מומצאת שנכתבה מאוחר כדי לספר תולדות עם ישראל. הם אומרים ששושלת בית דוד היה שושלת מיתולוגית. כתבות שפעם הראשונה מופיע המושג בית דוד וכך דחה את הטענות של אותם אנשים.

יש תאור במקרא, ספר מלכים, איך הוא הורג אותם. ואומר מלך הארם, אני הרגתי את יורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה. זה לא אומר שהוא הרג בעצמו אלא שהוא ביקש.

ההפיכה של יהוא – רפורמה דתית או מהפכה מדינית-ביטחונית?
http://sf.tapuz.co.il/article-433-1-2957-24921/

7 ) ככל שמתקדמים עם הזמן אז העדויות יותר אותנטיות. אחד האירועים הכי מתוקשרים בתקופת בית ראשון מסוגים שונים הוא מנסרת סנחריב מלך אשור שנת 701 לפנה"ס.

אשר לחזקיהו היהודי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערים הקטנות לאין מספר שסביבותיהן, שמתי מצור ולכדתי (אותן) בסוללות כבושות, בכרים מוגשים (לחומה), בהסתערות חיל-רגלים, במנהרות, בפרצים (בחומות), ובסולמות (או: אילי ניגוח). 200,150 נפש, קטן וגדול, איש ואשה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, בקר וצאן עד אין מספר הוצאתי לי מתוכן ומניתי כשלל. אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב. הקפתי אותו בביצורים, ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבה. את עריו אשר בזזתי, קרעתי מארצו ונתתי למתנת מלך אשדוד, לפדי מלך עקרון, ולצלבעל מלך עזה (וכך) הקטנתי את ארצו. ועל המס הקודם, המשתלם על ידם מידי שנה בשנה, הוספתי מנחה ומתנות אדנותי והטלתי (אותן) עליהם.

חזקיהו עצמו, מורא הוד מלכותי המם אותו, והוא שלח אחרי לנינוה עיר מלכותי את חיל המחץ, החיל הנבחר שלו, שהכניס לתוך ירושלים עיר מלכותו כדי לחזקה והיו לתגבורת, יחד עם 30 כיכר זהב ו-800 כיכר כסף, אבן כחל נבחרת, גושי אודם גדולים, מיטות שן, כיסאות משען (משובצי) שן, עורות פילים, שנהבים, הבנים, אשכרוע, בגדי צבעונים, בגדי פשתן, צמר (צבוע) תכלת (ו)ארגמן, כלי נחושת (ו)ברזל, ברונזה, בדיל, ברזל, מרכבות, מגינים, רמחים, שריונות, פגיונות ברזל (תלויים ב) חגור, קשתות וחיצים, חניתות – כלי נשק ללא מספר, יחד עם בנותיו, פילגשיו, שרים ושרות. ואת שליחו שיגר אלי לשם תשלום המנחה וכדי להשתעבד לי.

אימפריה אשור השתלטת על ממלכת ישראל והיא מפסיקה, חדלה להתקיים. מה שנשאר היא ממלכת יהודה. עשרים שנה אחרי חורבן שומרון, שנת 722 לפנה"ס, המלך חזקיהו החליט לנצל חלל באימפריה האשורית תוך חילופי שלטון. הוא מארגן קואליציה מאוד גדולה ששותפים מלכים צידון, אשקלון, אשדוד, עקרון, וכולי, הבטחה ועזרה מצרית ומורדים לאשור, מה המשמעות, מפסיקים לשלם מיסים. בשנת 701 המלך סנחריב יוצא במסע מלחמה נגד ממלכת יהודה. בתנ"ך יש תאור דרמטי בספר מלכים וגם ספר הנביא ישעיהו הוא חי באותה תקופה והוא עד ראיה. במקרא מספר שסנחריב הורס ערי יהודה, יש לו מחנה בלכיש, שולח שר לחומות ירושלים ומבקש לעם להיכנע. הנביא ישעיהו עם נבואה שהאשורים לא יצליחו במלחמה, הצבא האשורי יצא להלחם בצבא המצרי שבאו לעזרה ומביסים אותם ואז שמים האשורים מצור על ירושלים, בלילה אחד נהרגו 180 אלף לוחמים אשורים וסנחריב חזר הביתה.

סנחריב

אנו מבינים שהיה חורבן והרס בכל הארץ אבל ירושלים לא נכבשה והמלך לא הוסר מכיסו. לפי חוקי בעת העתיקה אם לא כבשתה את העיר הבירה ולא הורדתה את המלך אז לא ניצחת. סנחריב חוזר ומתעד את תולדות ממלכת האשורי, בכתב יתדות קטן, את מסעותיו הצבאיים בין השאר נגד יהודה וערי פלשת. כאשר מתייחס לחזקיהו ואמר "את חזקיהו היהודי ו- 46 עריו הבצורות" כלומר, ערי חומה, "שמתי מצור ולכדתי… אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב". אחר כך אומר שלקח שלל אבל בשום מקום אומר שהוא כבש ירושלים. גם הוא מספר את האמת אבל לא כל האמת.

כיבוש לכיש בידי סנחריב מלך אשור
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=2942

הדבר הנוסף שעושה, הוא מלך חדש, בונה עיר בירה חדשה נינווה, בונה ארמון מלכותי מאוד מפואר, אותו כינה "הארמון שאין שני לו". בחדר הטקס הוא מאתר אותו עם תבניתי מלחמה. מתעד את ניצחונות. את ירושלים לא כבש אז מתעד את העיר השניה בחשיבותה ביהודה את לכיש. תבליטי לכיש. אשר תיאורו כאן מסמל את כיבוש יהודה כולה. תבליטי לכיש נחשפו בנינוה באמצע המאה ה-19 על-ידי חוקרים בריטיים, והם מוצגים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, בעוד העתקים מהם מוצגים במוזיאון ישראל בירושלים. תבליטי לכיש מהווים כיום תיאור חזותי יחיד במינו עיר ביהודה, של תושביה ושל מגיניה בתקופת הבית הראשון.

storage.cet.ac.il/CetForums/Storage/MessageFiles/6895/38275/Forum38275M7266I0.ppt

http://telem-pub.openu.ac.il/users/helpdesk/10327/Images/

8  ) באותה תקופה חזקיהו מלך יהודה משאיר אחת הכתובות הכי מעניינות ואולי הכי בעתיות במחקר, אולי הכתובת העברית הראשונה שהתגלתה וזאת הכתבות של בריכת השילוח. שהתגלתה ב1880 ונמצאת היום במוזיאון איסטנבול, טורקיה. הכתובת מנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחפרה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה, לקראת תקיפת יהודה בידי סנחריב מלך אשור, כמתואר בדברי הימים ב לב, ל:

"וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ, סָתַם אֶת-מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן,
וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה-מַּעְרָבָה, לְעִיר דָּוִיד;
וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ, בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ."

מכתובת זו ניתן ללמוד עוד על המעבר מכתיב חסר אמות קריאה לכתיב עם אמות קריאה. למרות שרוב התוכן מורכב מכתיב חסר, המילה "בעוד" בשורה הראשונה כתובה כתיב מלא וכך גם המילה "המוצא" בשורה החמישית. ייתכן שיש כאן עדות לראשית השימוש בכתיב מלא, צורה שהתפשטה מאוד בתקופת בית שני כפי שעולה גם ממגילות קומראן. לחילופין, ייתכן שיש כאן עדות הפוכה, על כך שהאות 'ו' בשתי המילים הללו הייתה עיצורית בעברית של אותה התקופה ונהגתה כעיצור לכל דבר.

[…] הנקבה. וזה. היה. דבר. הנקבה. בעוד. [מנפם. החצבים. את]
הגרזן. אש. אל. רעו. ובעוד. שלש. אמת. להנק[ב. נשמ]ע. קל. אש. ק
רא. אל רעו. כי. הית. זדה. בצר. מימן. ומ[שמ]אל. ובים. ה
נקבה. הכו. החצבם. אש. לקרת. רעו. גרזן. על. [ג]רזן. וילכו[.]
המים. מן. המוצא. אל. הברכה. במאתים. ואלף אמה. ומא
ת. אמה. היה. גבה. הצר. על. ראש. החצב[ם.]

פירוש הדברים בכתובת:

תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה: בעוד מניפים החוצבים את
הגרזן איש אל רעהו, ובעוד שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש
קורא אל רעהו, כי הייתה זדה בצור מימין ומשמאל. וביום
הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן. וילכו
המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה,
ומאת אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים.

בריכת השילוח

9 ) בכפר השילוח או סילְוָאן, יש בתי קברות מתקופת בית הראשון, "עיר המתים". סך הכול קיימים בכפר כ-50 מערות קבורה חצובות בסלע. ניתן להעריך, כי מערות קבורה אלו שימשו כבית קברות לאצילי ממלכת יהודה, אך בתקופה הרומית, בעת שירדה חשיבותם ההיסטורית של הקברים לתושבי העיר, הפך האזור לאתר מחצבות. בתקופה הביזנטית התיישבו במערות נזירים מתבודדים. במספר מערות חצבו הנזירים גומחות תפילה ונחקקו צלבים. במערות אחרות נחקקו כתובות ביוונית. בקבר עצמו מצא קלרמון-גאנו כתובות אותן פיענח מאוחר יותר נחמן אביגד. הראשונה אומרת

 – "זאת [קבורת…] יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב כי אם עצמותיו ועצמת אמתה עמו. ארור האדם אשר יפתח זאת".

אשר על הבית הוא פקיד גבוה בממלכה.

10 ) בערד נמצאו מכתבים של הימים האחרונים של מצודת ערד לפני נפילתה של ממלכת יהודה, מכתבי ערד. בניהם מצויים מספר מכתבים אשר נועדו למפקד המצודה אלישיב בן אשיהו. במכתבים הוא מקבל הוראות לצייד שיירות, וכן הוראות בענייני בטחון.  במכתבים מפורט כיצד לצייד את השיירות, כגון איזה סוג קמח, לכמה זמן, ובאיזה יין להשתמש.  במכתבים אלה נזכרות הערים רמת נגב (זכריה יד'), באר שבע, עניב וכו'

אוסטרקון: שבר חרס ששימש כמצע לכתיבה לטקסטים קצרים: מכתבים, קבלות, תעודות משלוח ועוד.

דרישה לשלוח חיילים מפאת איום לחדירת אדום לאזור: "פן תבוא אדום שמה". האדומים מנצלים תקופת המרד בבל ומשתלטים על אזור הנגב.

כתבה תל ערד:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2800215,00.html

11 ) מכתב הקודר

12 ) מכתבים תל לכיש. לכיש נהרסה ונבנתה פעם נוספת 100 שנה מאוחר יותר. נמצאו בה מכתבים שמספרים על הרגעים האחרונים של ערים האחרונות שנשארו ביהודה לפני הכיבוש הבבלי. 

ישמע. יהו[ …..]י עת כים
שמעת טב. ועת ככל אשר שלח אדני
כן. עשה עבדך כתבתי על הדלת ככל.
אשר שלח[ …..]לי. וכי שלח א
דני. על דבר בית הרפד אין שם א
דם וסמיכהו לקחה. שמעיהו ו
יעלהו. העירה ועבדך. אי[
י[ …..] שלח שמה אתה עו[

יַשְׁמִעַ יהו[ה אֶת אֲדֹנִ]י עַתָּ כַּיֹם
שְׁמֻעַת טֹב. וְעַתָּ כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁלַח אֲדֹנִי
כֵּן עָשָׂה עַבְדְּךָ, כָּתַבְתִּי עַל הַדֶּלֶת כְּכֹל
אֲשֶׁר שָׁלַחְ[תָּ אֵ]לַי. וְכִי שָׁלַח אֲ
דֹנִי עַל דְּבַר בֵּית הָרֶפֶד אֵין שָׁם אָ
דָם. וּסְמַכְיָהוּ, לְקָחֹה שְׁמַעְיָהוּ וַ
יַעֲלֵהוּ הָעִירָה. וְעַבְדֵּךָ אֵינֶ[נִּ]
י שֹׁלֵחַ שָׁמָה אֹתֹה עוֹ[ד הַיֹּם
]

הצד האחורי

כי אם. בתסבת, הבקר.[
וידע כי אל משאת לכש נח
נו שמרם ככל האתת אשר נתן
אדני. כי לא נראה את עז
קה

כִּי אִם בִּתְסִבַּת הַבֹּקֶר [אֶשְׁלָחֵהוּ]
וְיֵדַע כִּי אֶל מַשֻּׂאֹת לָכִשׁ נַחְ
נוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶׁר נָתַן
אַדְנֵי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵ
קָה.

החרס מתקשר למלכים ב' כ"ה. לכיש מס' 4 המכתב קל להבנה אבל עבורנו הוא מלא סתומות, שגלויות היו לכותבים. שם המוען והנמען לא נזכרו במכתב, אבל לפי הכתב, הזהה לשאר המכתבים, נראה שהיו אלה הושיעו ויאוש. במהותה אינה שונה משאר ברכות.

ועת ככל אשר שלח אדני כן עשה עבדך – נראה שיש כאן הודעה כללית על ביצוע כל מה שפקד עליו הממונה עליו, ולהלן יפרט מה עשה.
כתבתי על הדלת – התיבה דלת סובלת שני פירושים, האחר כמשמעה בימינו (השווה שמ' בא, ו): "והגישו אל הדלת או אל המזוזה"). כתיבה על הדלת תהיה מוזרה. אמנם נאמר על דברי התורה "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (דב' ו, ט; יא, כ). ואם זה מתן אות על הדלת, אפשר רק שקשה ללשון כת"ב להלום ציון אות שהוא התויית תו (ראה שמ"א כא, יד). לעניין כתיבה ראוי יותר לתפוס דלת כעמודה במגילת ספר כמו שנתפרש ביר' לו, כג על מגילת הנבואות של ירמיהו ששרפה יהויקים: "ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל האש" וכו'.
בית הרפד – נראה ששם מקום הוא דוגמת השמות רפידים וארפד.
אין שם אדם – או שהמקום עזוב, או שהמבוקש איננו.
וסמכיהו לקחה שמעיהו ויעלהו העירה – לסמכיהו תפקיד סביל: הוא מועלה העירה (לירושלים?), האיש הפעיל הוא שמעיהו. אפשר שהיה ממונה על סמכיהו, או אף שנשלח להביאו. ללשון השווה יר' לט, ה: "…ויקחו אותו ויעלוהו אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה" (השווה גם יהו' ז, כד: "ויקח יהושע את עכן בן זרח… ויעלו אתם עמק עכור").
ועבדך אינ[נ]י שלח שמה אתה עו[ד הים] – טור-סיני קרא: "ועבדך אדני ישלח שמה איהו" – ופירושו: ועבדך, אדני, ישלח שמה איהו, הוא יכתוב לבקש את סמכיהו. תיבת "אדני" באה כפנייה מוסגרת באמצע המשפט. אולברייט קרא בדומה לקריאה שלמעלה, רק ששינה מעט בקריאת המחצית השנייה של שו' 7: "… את [.] הע[.] העד[ם. הים]", (ולפיכך השלים בסוף שו' 8 "[אשלחם]"). הקריאה שלמעלה נשענת על הצעתו של קרוס, המבוססת על כך שאפשר לראות גם את שרידי האות ו"ו לפני השבר. לשיטתו טוען השולח שאינו יכול לשלוח את סמכיהו, כי לקחו שמעיהו, אבל מחר ישלחנו. אלא שהתמיהה לא נסתלקה: אם שמעיהו לקח את סמכיהו והעלהו העירה, כיצד זה יוכל הכותב לשלוח אותו מחר?
כי אם בתסבת הבקר (אשלחהו] – עדיף על 'כי בתסבתה בקר'. היו שפירשו 'תסבת הבקר', סיבוב הבוקר, ביקורת הבוקר. אבל נראה יותר לפרשו בעלות הבוקר.
וידע כי אל משאת לכש נחנו שמרם וכו' – משאת אפשר לקרוא גם משאֵת, השווה שופ' כ, מ: "והמשאת החלה לעלות… עמוד עשן". נראה ביותר שכוונת הכותב לשמירת קשר על-ידי איתות, אם במשואת אש בלילה (השווה משנה ראש השנה ב, ב-ד) ואפשר לקרוא בלשון רבים, או בלשון יחיד משאת, או שמדובר באותות בעשן – משאת. ואפשר ששניהם אחד. שזה הוא הפירוש הנכון נראה מהמשך הדברים: "ככל האתת אשר נתן אדני".
כי לא נראה את עזקה – או: "כי לא נראה את עזקה". הפירוש הדרמטי יותר הוא שעזקה נפלה ואין רואים את "את עזקה". פירוש פשוט יותר: ממקומו של הכתוב אין לראות את עזקה, או את אֹת עזקה. הגרסה אֹת עזקה, הולמת יותר את הפירוש הדרמטי.

הנביא ירמיהו שחי באותה תקופה, מספר שלפי כיבוש ירושלים רק ערים לכיש ועזקה נשארו עומדות. לכן נראה שהמכתבים ממש לפני כיבוש ירושלים.

בסוף בית ראשון, בתקופה השלטון הבבלי, המלך יהויקים עולה לשלטון ומת. יורש אותו הבן שלו יהויכין ומלך בבל לוקח את הבכור הצעיר בשבי בבבל ועוד 10000 אנשים. התנ"ך, ספר מלכים ב, מספר שהוא ישב בבית הסוהר ונותנים לו כבוד מאוד גדול ומזון. בבל נמצא עתודה שיש פרוט של המנות שנתנו מדי יום למלך ואנשיו שישבו בבית הסוהר.

 ½  (=עשירית הכר שמן) ליהויכין, מלך ארץ יהודה,
½2 קא (= כארבעה ליטר שמן) לחמשת בני מלך ארץ יהודה,
4 קא (= כשבעה ליטר שמן) לשמונת היהודים, ½ [קא לאיש].

מעמד יהויכין בגלות בבל:
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9477

ככל שמתקרבים לתקופת כתיבת התנ"ך כך יש יותר עדויות. גם כותבים יותר בארצות השכנות.

13 ) טביעות. כתוב שני דברים, המילה "למלך" ושם של מקום, חברון וכולי. כנראה היו קנקנים ששמרו על מנת להתכונן למרד בשנת 701. מילאו את המחסנים של ערי המלוכה עם קנקנים של שמן, יין וכולי.

14 ) חותמות. נמצאו חותמות כמו האריה במגידו שהוא הסמל שלה.

חותמת מגידו

נמצאו חותמות של הרבה אנשים המופעים בתנ"ך כמו ברוך בן נריה הוא אחד האישים הבודדים בתנ"ך שחפץ אישי שלו נתגלה בחפירה ארכיאולוגית. מדובר בבולה – טביעת חותם עברית על גבי לוח טין, שנתגלתה ביהודה, ומקום הימצאו המדויק לא ידוע, עליה מופיעה הכתובת לברכיהו בן נריהו הספר (הסופר, בכתיב חסר).

בירושלים נמצאו מאות בולות. היו קשורים מסמך פפירוס וסוגרים אותו עם בולה. בבית נשרפו כל הפפירוסים, כל התעודות נעלמו אבל החתיכות הקטנות של חוח טין נשרפו גם כן לכן נהפכו לקרמיקה. חלק מן השמות קשורים לאנשים מסביב ירמיהו.

Advertisements