תקופה: 4500 – 3300 לפנה"ס

מתי תקופה מסתיימת ומתי מתחילה תקופה חדשה? לאורך התקופה מתרחשים שיוניים הדרגתיים. בערך בשנת 4500 לפנה"ס מתחיל להיות שינויים יותר משמעותיים ודרמטיים. כאשר הממצאים החדשים יש יותר מאשר הישנים. זה מסמן התחלה של תקופה חדשה.

תקופה הכלקוליתית, כלקוס = נחושת,  ליתוס = אבן. כלומר, שינוי אחד משמעותי הוא שימוש במתכת.

רועים, חקלאים, חרשי נחושת. מי הם? מנין באו? לאן נעלמו?

האדם אחרי תקופה ארוכה בשימוש בכלים מאבן מגלה את השימוש במתכת. זה שינוי טכנולוגי. השינוי גם ניתן לראות השטח. גם חל עוד כמה שינויים. מהפכה המוצרים המשנים. באותה תקופה מתחילים להשתמש בבהמות ככוח עבודה ולא רק על מנת לאכול את הבשר שלהם. ניתן לנהל את חריש באופן יותר יעיל, ברגע שהוא יותר טוב יש יותר גידולים. דבר שני אדם בראשונה מתחיל לעקל מוצרי חלב. יודעים ע"פ כמות סידן בעצמות. גם ע"פ הכלים המיוחדים עבור החלב. להשתמש בחלק בתוספת במזון דרש תהליך עיקול. דבר נוסף באותה תקופה מביתים את הגפן ואת הזית. זה גורם שינויים דרמתיים בכל מזרח התיכון, במקום שטחי החקלאים שהיו מאוד מינימליים, ועכשיו ניתן להשתמש בשטחים הררים לחקלאות. הגזה האנושית מתפתחת וארץ ישראל היא היצרנית המרכזית בזמן זית במזרח התיכון. יש חוקרים שרואים את העבודות בגפן כפעילות משותפת ולכן יש משמעות חברתית.

מה קורה במרחבים של ארץ ישראל? התמונה היישובית שאפיינה את תקופת הניאוליתית השתנה מאוד. היישובים הם אחרים, גם אומנות, קרמיקה. כאשר יש שינוי גדול או דרמתי, עם חדש מגיע לארץ ישראל, תופס את מקום של אוכלוסיה קודמת ומבאי איתו תרבות חדשה, כמו כניסת עם ישראל בארץ. הרעיון שעם תופס את מקום של עם קודם וגורם את התעלמותו זה לא קורה אף פעם, תמיד נשאר האוכלוסיה הקיימת, יש אלמנטים חדשים.

תקופת הכלקוליתית היא בערך 1000 שנה. בשנות ה- 30 הגיע משלחת של הוותיקן, אנשים קתולים ומטרתם היתה לנסות למצוא ממצאים הקשורים לחמשת ערי הכיכר שנלחמו עם מלכים שהיו סביב ים המלח. הקבוצה חיפשה באזור ומצא מול יריחו, בצד המזרחי של נהר הירדן, אתר מאוד גדול שנקרא תולילאת עיסול. במקום התגלו כלי נחושת. באותו רגע ניתן לשייך את המקום לתקופה שלא היתה קיימת עד עכשיו וקיבלה את השם תקופת הכלקוליתית, אבן-נחושת. יש בו בתים מלבנים לא מתוכנן. היו קירות גבוהים מצופים עם טיח ומצוירים. הטיח נפל על הרצפה וניתן לראות כמה שכבות היו. הציורים מצביעים על ידע טכנולוגי וטכניקות מדויקות. כמעט בכל מבית שחפרו מצאו טיח. האם לציורים יש משמעות מסוימת? לא ניתן לחבר רצף של התפתחות באמנות מתקופת הניאוליתית לאותם ציורים. חיפשו ציורים דומים במקומות אחרים על מנת להשוות אותם ולא מצאו.

שרידים קדומים ב'תולילאת ע'סול'

את מקומה של 'השיטים' ניסו לזהות מצפון לחוף ים-המלח, באזור העיירה כופריין של ימינו, ממזרח לירדן, ממול יריחו. אתר סמוך, אחר נקרא 'תולילאת ע'סול', ובעברית 'תלוליות ע'סול'. האתר הוא מן התקופות הניאוליתית והכלכוליתית, והוא קדום בהרבה לימי הגעתם של ישראל לאזור. בבוא ישראל לערבות מואב, כבר היה אתר זה חרב ובלתי מיושב שנים רבות.

לפי המקובל במחקר, והדברים אינם עולים יפה עם מסורת ישראל, זמנן של תקופות אלו הוא בשנים 3,000-5,500 לפנה"ס, כלומר, כ-7,000 שנה לפני זמננו.

תחילה ניסו לזהות באתר תלוליות זה את אחת מחמש ערי הכיכר, סדום, עמורה וחברותיה, אך עם החפירה והממצאים התברר זמנם כקדום יותר. המבנים כללו בתים מעוגלים, שקועים בחלקם בקרקע, ובשלבים מאוחרים יותר – בתים רגילים, בנויים קירות בעלי נדבך-אבן אחד ומעליו לבנה-טין. הגגות היו עשויים קנים וקש ונתמכו בעמוד-עץ שננעץ במרכז החדר. בחצרות ובין הבתים התגלו מתקנים שונים, בהם מוקדי-אש, טבונים שונים, בורות וממגורות, וכן משטחי עבודה וכלי כתישה.

נמצאנו למדים כי שנים רבות לפני הגיעם של אבותינו לערבות מואב חיו כאן קודמיהם, תושבי ערי הכיכר. איננו יודעים מי הם ומה היתה תרבותם, אך על אף קדמותם הם הגיעו לרמה טכנולוגית גבוהה הן בהקמת מבנים, הן בייצור כלים, הן בביות בעלי חיים והן בגידולי קרקע. אף בציד ובדיג שלחו ידם. קרבתם לאזור שבו תיבנה העיר הקדומה בעולם, יריחו, מקרבת אותנו להבנה על ראשיתה של התרבות האנושית.

הכלים עשויים חרס פשוט והם הוחלקו על ידי גבעולי עשב. בבסיס הכלים שרדו טביעות של מחצלות, המעידות על כך שהניחו אותם על רצפת הטין של חדרי הבתים. כליהם של תושבי המקום כללו כלי צור (להבים, אזמלים, נקרים, מגרדים ומרצעים); כלי אבן – אבני רחיים, עליים ומכתשים, ראשי אלות, אבני משקולת לנולי אריגה; כלי כורכר ובזלת; כלי מתכת מנחושת, בעיקרם גרזנים וקרסים לדיג; כלי עצם, כלי צדף וצלמיות פולחן.

ציורים במחוגה ובסרגל

אולם נראה כי לשיא הטכנולוגיה הגיעו קדמונים אלו בציורי הקיר שלהם. אחד מהם, עיטור 'המסכה', כולל דמות אדם, עיניים גדולות ושיער סמלי. עיטורים נוספים מכונים על פי צורתם: 'הגיאומטרי', 'הנמר', 'האנשים' ו'הצפורים'.

העיטור הידוע והמרשים הוא 'כוכב ע'סול'. זהו עיטור של עיגול מעוטר, ממנו יוצאות שמונה קרניים, וסביבו עיטורים נוספים שקשה לעמוד על טיבם. כולם צבעוניים במידה מפתיעה.

עיטור העיגול והקרניים מדויק להפליא, ונראה שלהתקנתו השתמשו במחוגה ובסרגל, בתכנון מוקדם של מכלול העיטור ובייצור וגימור מעולים. הקרניים – אדומות ושחורות לסירוגין. נשוב ונדגיש – זמנם של אלו קודם לימינו בלמעלה מחמשת אלפי שנים…

בשנות ה- 50 התחדש את המחקר בארץ. בדקו אתרי כלקוליתיים והם נמצאים בצפון הנגב, באורך נחל באר שבע, פטיש, גרר,… באותם אזורים שהיו יישובים בתקופה הניאוליתית לא נמצאים יישובים בתקופה הכלקוליתית. התושבים לא יישבו באותם מקומות הקודמים. למה?

חוקר ז'אן פרו מוצא בנגב 3 אתרים, באר שבע, באר מטר ובאר צפד. בגדות של נחל באר שבע נחפרו "בתים" תת קרקעיים באדמת הרכה שבאזור. בשלב ראשון הבתים היו בני חדר מלבני גדול. הם התמוטטו ואז חפרו בתים מטיפוס שונה במקצת, שהכילו בדרך כלל כמה חדרים עגולים או סגלגלים. למה אנשים שיודעים לבנות בתים יפים מאוד באותה תקופה מחליטים לחפור בתים בתוך האדמה? כנראה בגלל האקלים. החפצים שמצאו שם, כלי החרס ונחושת היו דומים לאלו שמעבר לירדן. כאן גם מצאו מיכלים מיוחדים. כמו כן בכל האתרים הכלקוליתים נמצא מיכל, כלי חרס מאוד גדול, מחבצה, כלי לחלב, על מנת לבצע הפרטה של השומן מהחלב. לא מוצאים כלי זה בתקופות קודמות לכן הוא חרס ממחה, כלומר, אם מוצאים אותו אז ברור שנמצאים בתקופת הכלקוליתית.

 מחבצה מחבצה

מחבצה

מה אומר תעשיה חלב? התושבים מגדלים כבשים ועזים. זו חברה חצי נודדים.

גם התגלה בזלת, קערות יפות. בבאר מטר התגלתה תעשיית הנחושת הקדומה ביותר בארץ.  מאפה יש בזלת? אין בזלת בנחל באר שבע. זה אומר שהיה קשר מסחרי עם תרבויות אחרות. אולי הובאו מוואדי פינאן אשר בערבה או אף מתמנע.

לפעמים צריכים להקשיב להתרשמות של החוקר. האתרים החשובים אלא נעזבו בצורה מסודרת ולא הרסו אותם. אולי יצאו למקום מסוים ולא חזרו מכל סיבה שהיא. יש הבדל בין אתר נטוש והרוס.

צלמיות שונות מאלו של תקופת הניאוליתית, ארוכות ורזות, נשים וגברים. ניתן לראות דמות של גבר עם ידיים ורגליים ארוכות, אף גדול אבל אין לו פה. בדמות הנשים גם רואים ידיים ורגליים ארוכות, שדיים גדולים, אין עיניים, אף גדול. הונוס מבאר שבע, היא צלמית עשויה משנהב. חומר שאינו קיים באזור הזה, לאן מושך את תשומת לבינו, אבר המין ובטן בהריון. חיפשו צלמית דומה אבל לא מצאו אפילו בחומרים אחרים. מצאו הרבה דברים משנהב כמו פעמונים למשל, גם נחושת וזה אומר שהחברה מקיימת קשר מסחרי עם מקומות רחוקים.

 וונוס מבאר שבע  וונוס מבאר שבע

קבוצת פריטים שיוצרו מחטי היפופוטם נמצאה בבאר-שבע. בסדנה, שנתגלתה במבנה מגורים תת-קרקעי, נמצאו חט היפופוטם שלם, שולחן עבודה עשוי אבן, כלי עבודתו של הפסל ושבבי שנהב. עדויות אלה לקיומה של תעשיית שנהב מקומית, יחד עם חפצי שנהב רבים ומגוונים שנחשפו, מלמדות על פעילותם של  אוּמני שנהב בעלי מיומנות גבוהה באזור.

צלמית מסתורית זו של אישה עירומה, בשלבים מתקדמים של היריון, גולפה מחט אחד ונשמרה להפליא, חוץ מן הראש וחלק מזרוע ימין. במקום הטבור נוקב פתח עגול וגדול. ידיה מונחות על מותניה ורגליה מוטות מעט כאילו בתנועה; שיער הערווה שלה עשוי חורים-חורים שככל הנראה מולאו חומר ביטומני או שיער. שטח הפנים של הצלמית חלק וממורק מאוד, והיא נראית מציאותית למדי. בצורתה היא מזכירה פסלוני שנהב מצריים מן התקופה הקדם-שושלתית

אתר טיולים נחל באר שבע:
http://www.masa.co.il/yotvata/article.php?cid=3340

בשנות ה- 50 בנחל גילת, גילו שרידים מתקופת הכלקוליתית. בינהם גביה, כלים מיוחדים שאולי השתמשו לנסך nesej? של פריון. צלמית אישה עם מחבצה על הראש, לכן היא שייכת לתקופה. כלי עם ידיות קטנות, קנקנים ענקים בגובה אדם שנקרא פיתס.

פיתס – כלי בגובה של כשני מטר, שלא נוצא באובניים.  מורכב מרצועות רצועות שהודבקו יחד, ובצדדיו יש ידיעות נקב.  ההנחה היא שהכלי שימש לאיחסון או איסום, אך מעולם לא נמצא מכסה לפיתס.  ההנחה היא שהפיתס נתלה באמעות הידיות על מנת להקשות על מכרסמים להגיע לתכולתו.

הם יודעים מייצר נחושת אז יש יכולת תעשייתית, יכולת תרבותית, מגדלים עדרים וגם גרינים, כלומר, גם בעלי חיים וחקלאות. גם נוודים וגם נמצאים ביישובי קבע. לכן תקופה מאוד מיוחדת.

הפתעה בקשר לתרבות כאשר התגלה מטמון של כלים עשויים בנחושת במדבר יהודה, בנחל משמר על יד פסח בר אדון. במערה סמוך לראש המפל הגבוה, הנקראת כיום מערת המטמון. המטמון היה טמון בכוך עטוף במחצלת וכלל 442 חפצים מהם 429 מנחושת וביניהם שרביטים וכלי שנהב. הסברה אומרת שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה המרוחק כ 12 ק"מ בלבד מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון. את הממצאים ניתן לראות היום במוזיאון ישראל בירושלים.

יגאל ידין אחרי גילוי מגילות ים המלח החליט לחפש גם באזור הדרומי. לצורך כל חילק את השטח של מדבר יהודה בשלושה. לכל אחד עמד ארכיאולוג, יגאל ידין בחלק הפצוני, פסח בר אדון במרכז ואהרוני בחלק הדרומי. בפועל ידין מצא מגילות בר כוכבא, אהרוני לא מצא דבר ופסח שלא היה ארכיאולוג בעל תואר אקדמי, מצא את המטמון מנחושת כאשר הוא כל הזמן חיפש מגילות.

ביניהם 240 ראשי אלות בגדלים ובצורות שונות, 20 אזמלים וקרדומים, כ-100 מעמדים או שרביטים, ו-10 חפצים עגולים הנקראים "כתרים", עטרה עם גרזנים ויעלים מחוברים. בנוסף לחפצי הנחושת נמצאו גם חמישה חפצים דמויי מגל המעוצבים מחטי היפופוטם, וקופסה מחט של פיל. חלק מחפצי הנחושת חלקים וחלקם מעוטרים בבליטות, ענפים, מבנים ארכיטקטונים הדומים לשערים, דמויות בעלי חיים, ציפורים ופני אדם. כדורים עם חור, חושבים שהיה מקל בתוך החור וכך השתמשו בו על מנת לתת מכות. 

 כלי נוחושת כלי נחושת שנמצאו במערת המטמון

מיפה הנחושת? לקחו אותה ממקום אחר? בדקו אותה יראו שיש בה מרכיב ארסני (arcenico) , כלומר, בסלע שממנו מוצאים את הנחושת היה מרכיב גבוה של ארסני. בדקו אפה יש סלע מסוג זה בעולם, והמקום הוא טורקיה, כלומר, היא לא מארץ ישראל. איך נכנסת הנחושת לארץ? מביאים חומר גלם או חפצים גמורים? טכנולוגיה ליצור החפצים, עושים מודל, תבנית ושמים את הנחושת בפנים. צריכים 980 מעלות לייצור נחושת וכמובן לשמור על האש או טמפרטורה. בראשית טכנולוגיה של מתכות, יודעים לעשות חפצים מנחושת מאוד יפים ומדויקים.

מה עושים החפצים הלא במערה? אפה היה הבית של אותם חפצים? היעלים נמצאים במדבר יהודה אבל גם במקומות אחרים. גם לא מצאו מקום שאולי ייצרו אותם באזור. נראה שייצור אותם במקום אחר והביאו אותם לארץ. מסכנות, הרבה חפצים הם לצריכים פולחנים. בחפירות עין גדי מצאו מקדש מלבני מהתקופה הכלקוליתית, בחפירות לא התגלו שרידי הרס מכוון או שריפה, כמו כן לא התגלה אף אחד מכלי המקדש או חפף כלשהו. לפיכך דומהת כי עובדי המקדש נטשוהו באורח מסודר ונטלו עמם את כל ציודו, בלי להותיר דבר. המקדש נמצא כ- 12 ק"מ מנחל המשמר. חושבים שכל החפצים היו שייכים לבית המקדש. אם היו מוצאים אותם סוגים של כלים באזור טורקיה אז ניתן לשייך אותו כמקור החפצים. נכון להיום לא נמצא מקור הכלים. לכן לא יודעים את השימוש, למה נמצאו אותם במערה, הקשר התרבותי שלהם, טכנולוגים נראה מאוד מתקדם.

מנהגי הקבורה. הם מאוד שמרנים, בדרך כלל לא משנים אותם אלא עם כן קורה משהו. בנחלי צפון הנגב יש הרבה אתרים אבל לא מצאו בתי קברות. בימים התברר שיש רכס כורכר, יש בו מערות ובהן נמצאו ארונות קבורה קטנים מחרס שנראים גלוסקמה, חצי מטר אורך. הם שימשו לקבורה מישנית, משמת האיש, הונחה גופתו במקום כלשהו בין במערה ובין מחוצה לה, ורק לאחר שנרקב בשרו נאספו עצמותיו וגולגולתו והונחו בגלוסקמה. עיתים גם הונחו עצמות המתים בגלוסקמות אבן ואף יש שהונחו בערימה על פני הקרקע ללא שימוש בגלוסקמה. ניתן לראות שיש בהם כמה מאפיינים, לכן אחד יש פתח או מכסה, חלק מהן שטוחות וחלק יש צורה של בית. אפשר להקיש מצורת הגלוסקמות על צורת בתיהם של תושבי השפלת החוף. בחלקן על רגליים ודבר זה מסבירים כי בתקופה זו היו בשפלת החוף ביצות רבות וכי הגלוסקמות בעלות הרגליים אינן אלא דגמי הבתים שנבנו בתוככי הביצות.

מי קובר בקבורה מישנית? מסתבר שהוא מנהג של נוודים שנמצאים בעגל נוודות שנתית. כאשר איש מת אז קוברים אותו במקום ואחרי שנה באים שוב ולוקחים את העצמות. בדואים בסיני יש להם מקומות קבורה קבועים ולוקחים את העצמות על מנת לקבור אותם פעם בשנה.

מה המשמעות של הגלוסקמות? כאשר רואים את גג הלא שטוח, גג רעפים, זה לא אופייני לארץ ישראל או התפתח בארץ ישראל. הבתים משמרים את מסורת מאותם ממקומות שהם באו.

מאמר גילוי אחרון של ישו:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=227742

רוב בגלוסקמות נמצאו במישור החוף אבל גם ניתן למצוא במקומות אחרים. בפקיעין  התגלתה מערה גדולה עם כלים כלקוליתיים וגלוסקמאות. ניסו להרחיב את הבית ומצאו  מערה נטיפים עם גלוסקמות. לחלק מהן היו פנים: הפנים המוכרים לנו מהכדים מהתקופה: אף בולט, עיניים מצוירות ואף רגליים. גם מצאו כלים אחרים, קרמיקה, קערות. גם בגליל היו יישובים כלקוליתיים.

חפירות נחל קנה. מצאו במערות שרידים מתקופות שונות. חדר מתקופה הניאוליתית, חדר עם גלוסקמות וביום האחרון של חפירה מצאו 8 טבעות מזהב וכלי נחושת. סה"כ 1 ק"ג זהב. יודעים שמקור הזהב הוא מסודן והגיע דרך מצרים כמובן. במצרים יש ציורים על קבורה וטבעות זהב. מה עושה במערה? האם הם לוקחים אותם לדרך האחרונה ולתת מנוחה למתים. יש מקומות היום ששמים מובע בפה של המתים. נמצאו יחד עם חפצים כלקוליתיים אז אין סיבה לחשוב שלא שייכות לתקופה.

מערת נחל קנה שבמערב השומרון הניבה אוסף עשיר של ממצאים ארכיאולוגיים.  זו מערה קרסטית פעילה בת יותר ממיליון שנה שבתוכה מגוון מרהיב של נטיפים וזקיפים, ונמצאו בה קבריהם של לפחות עשרים נקברים מן התקופה הכלקוליתית. שמונה טבעות, השוקלות יחד קרוב לקילוגרם, נמצאו מונחות ליד ידו של אחד הנקברים. מטילים אלה הם הזהב הקדום ביותר שנמצא בארץ ישראל ובין הממצאים המוקדמים בעולם של מתכת יקרה זו. שישה מתוכם עשויים אלקטרום (70% זהב ו- 30% כסף), ושניים עשויים 100% זהב טהור. הם יצוקים בתבניות פתוחות עשויות חמר או חול. פני המטילים הועשרו בזהב ולוטשו בעזרת מכות פטיש כדי להעצים את הברק. לא ברור למה שימשו הטבעות; לא נראה שהן שימשו כצמידים או טבעות או עדיים אחרים, ולמרות זאת רמת הגימור של פני הטבעות מצביעה בבירור שהשיקולים האסתטיים היו חשובים לבעליהן. אולי הן שימשו כמטילים בהקשר מסחרי.

 טבעות טבעות מזהב, נחל קנה

מאמר חפירות נחל קנה:
http://daat.co.il/daat/israel/yehuda/my07.PDF

החברה הכלקוליתית. בסיס הכלכלי. חקלאות, גידולי שדה ומטעים, חיטה, שעורה, קטניות, זית, גפן, תמרים, פשתה וכולי שגידלו ואכלו. בעלי חיים עזים, כבשים, בקר, חזירים, חמורים, סוסים. עדויות מקשרי מסחר עם טורקיה, סוריה ועם מצרים. יש להם יכולת טכנולוגית, תעשייתית. יבוא חומרי גלם וחפצים מנחושת, זהב, וכל מה שצריך.

התקופה הזאת שונה מהקודמת כמעט בכל מרכיב. תרבות אימפולסיבית, תרבות שנכנסה ממקום אחר. מי היו האנשים, מי אפה הם באו ולאן הלכו? האוכלוסייה לא השתנה וגם לא לעלמת. לפעמים מספיק שמגיע משפחה אחת ועושה קרמיקה על מנת שאחרים לוקחים את הרעיון. מעבר של תרבויות יותר מאשר מעבר של אנשים. מאוד מעניין שבתקופה הבא שחברתית היא יותר מתוחכמת אבל הידע הטכנולוגי, למשל ייצור נחושת, לא השתפר. האם ניתן לדבר על תרבות שמגיע מרחוק? מה מקור הידע הטכנולוגי שלהם ולמה האתרים ננטשים? התמונה המאוד בולטת באתרים הכלקוליתיים מי דרום לצפון, לעט לעט עוזבים אותם. התרבות נעלמת, למה? אולי נדחקו ע"י קבוצה מהגרים חדשה מהצפון. הם היו נוודים ואולי רצו להמשיך את המסורת. ב- 10000 שנים הארונות לא חל שינוי אקלים משמעותי במזרח התיכון. זה לא אומר שלא היו שינוים במיקרו. למשל 10 שנות בצורת. בכלכלה שמתקיימת בעיקר על חקלאות זה דבר מאוד קשה וכל החברה מתמותת. הם עולים צפונה. כך ניתן לראות שבסוף התקופה יש יותר יישובים באזור עמק יזרעאל. התפשטות מצרים עם ראשית הממלכה פרעה נערמר, בתוך ארץ ישראל, אולי הקשר פוליטי, התמזגות עם נושאי תרבות חדשה.

 

Advertisements