07-01-10

הדרוזים הם תופעה נדירה. אחת העדות המעניינות ביותר. הם פרשו מתוך הפאטמים ורשמית הם סולקו מן האסלאם. קיימת בדת הדרוזית השפעה הודית בדומה לשיעה. היום חיים בלבנון, סוריה וישראל. גם קיימים בירדן ובאמריקה הלטינית. בסה"כ ארבע מיליון. בעת קום המדינה היו בערך שנים עשר אלף דרוזים והיום חיים בישראל מאה עשרים אלף. רק מריבוי טבעי כי אין להם חוק השבות או חתונות מעורבות.

מוצאם של הדרוזים

אף על פי שמוצא הדת הדרוזית הוא במצרים, לשבטים אשר קיבלו על עצמם את הדת הדרוזית שני מקורות מוצא עיקריים, דווקא מחצי האי-ערב:

שבטים שהגיעו מצפון חצי האי ערב – ונקראים קייסים.
שבטים שהגיעו מדרום חצי האי ערב – ונקראים ימנים (תימנים).

מוצא הדת הדרוזית

לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת.

דרוזים הולכים אחרי שכל ומאמינים שהיו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמעיל, שהוא מייסד כת האיסמאעיליה באסלאם ופיתח את תורת הקבלה. דברי כל אחד מהנביאים  משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. כל אחד הביא חלק מהדת. בכל תקופה היה אדם שהיה השכל, לדוגמה: בתקופת משה, יתרו היה השכל. אין צורך להפעיל את התחושות והרגשות לגבי האמונה אלא רק את השכל. רק בזכות פעולות השכל אנו יכולים לחוש את הדברים, לחשוב ולתפקד.

השיעה משלבת את משה וישו. הם משלמים אחד את השני. אף על פי כן לא הלכו אחרי ישוע והנצרות. העלאווים לאומת זאת לקחו חלקים מהשיעה, נצרות ויהדות ובנו אמונה אחרת.

הדת הדרוזית נמצאת כמעט אלף שנה, היא סודית ולא מפרסמים את העקרונות שלה. ספרים נלקחו מלבנון ופרסמו חלק מהאמונה. כל האנשים נוצרו ביחד. האנושות לא גדלה. הנשמות תמיד נשארות ועוברות במה שמוכר גלגול נשמות. יכול להיות שכול הנשמות שמורות באל והוא נותן אותן. אבל הן רק ערכות כי מעט אנו יודעים. הגוף מייצב ולשמור את הנשמה. כאשר האדם מת לא מתה הנשמה אלא הגוף. לפעמים הדרוזים זוכרים מי הם היו קודם.

על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חאכִם באמר אללה הח'ליף הפאטימי השישי במצרים, הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך השלושה הראשונים ביניהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי. כשהיה חמזה בן-עלי בן 20 בא לחצרו של אל-חאכם באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חאכם באמר אללה על חמזה בן-עלי כאימאם של דת המווחדון.

בפברואר 1021 נעלם אל-חאכִם באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. ע"פ האסלאם מוחמד הוא אחרון הנביאים לכן תפסו את הח'ליף ונרצח. זרקו את גופתו למעבר לחומה והכלבים אכלו אותו. אך ע"פ האמונה הדרוזית באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו עם האל של אל-חאכם באמר אללה הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים ומכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חאכִם באמר אללה נעלם במתכוון והוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים". גרסה אחרת אומרת שלקחו את גופה וקברו אותה במקום מסתור. כדי שהוא יחזור צריכים להופיע קודם שישה השליטים שהיו לפניו. מרבית הדתות יש עניין של משיחיות. האל לא משאיר את העם ללא מנחה, ללא רועה רוחני. הם קיימים אבל אנו לא רואים אותם. הרעיון של אדם השביעי קיים בדתות אחרות.

מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים בתוך הקהילה. אנשים שמתחתנים עם לא דרוזים אז חייבים לצאת מהכפר.

הדת הדרוזית

הדת הדרוזית היא סודית, וידועה רק לחכמים ("עוקאל" – משכילים, ידענים, נבונים), שהם מיעוט העדה; שאר ההדיוטות ("ג'והאל" – בורים) אינם מכירים את הדת. ספרי הדת הדרוזיים שמהם נלמדים רזי הדת נקראים אגרות החוכמה (רסאיל אלחכמה) והם נשמרים בסוד על ידי ה'עוקאל' והם מועתקים אך ורק בכתב יד. ששת ספרי הדת כוללים 111 אגרות. קיים אך ורק פירוש אחד לאגרות, כך שהדרוזים שומרים בקנאות גם על פירוש זה ואף הוא נחשב כסודי. בית התפילה הדרוזי נקרא "חי'לווה" ורק העוקאל (זקני הדת והמשכילים) רשאים להתפלל שם.

היות שהדרוזים היו בראשית דרכם עדה קטנה ומסוגרת סבלו מיחס עוין במיוחד ולעתים גם אכזרי מצד המוסלמים האדוקים. הדת הדרוזית יצרה פתרון שאומץ ב"אורח חייהם": ה"תקייה" – החובה של הסתרת הדת בעת צרה ומשבר בעזרת טשטוש מבחינה חיצונית של אמונתם כך שהם יכולים לדמות לסביבתם. עקרון זה שימש במשך השנים בסיס להתנהגות הפוליטית של הדרוזים. ה"תקייה" איננו המצאה דרוזית, אלא מנהג שרווח בקרב המוסלמים השיעים, בזמן שהותם בקרב מאמינים סונים. ייחודם של הדרוזים היה בכך שאימצו מנהג זה ורוממהו לרמת "עקרון מצווה".

אם הם נמצאים במקום שהרוב שייכים לדת או אמונה אחרת אז מותר להם להסתיר את אמונתם. ז"א שצריכים להתנהג גם בהתאם, בזהירות, למשל, להתפלל במסגד סוני. הכול על מנת להציל את חייו. מותר לקיים מצוות של דת אחרת ולהעמיד פנים כמאמינים בדת אחרת אם בני אותה הדת מאיימים על חייהם. זה הטעם שהם אימצו בשעתו את חג הקרבן המוסלמי על מנת להעמיד פנים שהם מוסלמים.

כאשר אומרים לדרוזים שהם פרשו מקבוצת הפאטמים אז אומרים שאין הוכחות לכך. גם כאשר אומרים לפרסים שישוע הוא נביא הנוצרות אז הם אומרים שהדבר אינו נכון כי ישוע הוא שליח האל, הוא לא יהודי או נוצרי אלא הוא דומה לאברהם שהיה שליח האל. מופיע במקורות היהודים ומוסלמים כי זה אותו אל. הדרוזים מעדיפים לא לקבוע עמדה ובפועל רובם אינם מכירים את עקרונות הדת. בצורה זו מונעים חיכוכים ועימותים.

האסלאם אומר שהם לא כתבו את האמונה אלא קיבלו את הקוראן. אם הדרוזים היו מספרים על אמונתם אז היו הורגים אותם. הם לא יכולים לערער את אמונת האסלאם. יש בדת הדרוזית נביאים אבל לא אומרים האם מוחמד הוא אחד מהם. שמרו בסוד על אמונתם והצליחו לשרוד באורך השנים.

רק 3-4% מהדרוזים הם דתיים, הרוב מקבלים את המנהגים או במילים אחרות מצוות הקהילה.

הדת הדרוזית באה לביטוי בארבעה ספרים , 90% מהחומר הכתוב הינו ביטוי לרעיונות פילוסופים : כמה העולם נברא לא בתקופה של שבעה ימים אלא נברא במאמר אחד של האל, אל יחיד, אמונה בעולם הבא, גלגול נשמות, תחיית המתים ויום הדין.

מקור השם

על פי המסורת הדרוזית, אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי. בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".

בקרב הדתיים מעדיפים את השם האמיתי והוא "אלמוחדון" (המאמינים באל אחד). ישנם גם כינויים לדרוזים שמשתמשים בהם מעת לעת ובמיוחד בקרב הצעירים בצבא והוא "עג'ול" (זה שם השבט הראשון שקבל את הדת "בני עגל"), כדי לזהות אחד החייל השני או האחר שעומד ממולו שהוא דרוזי.

יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.

בכתבי בנימין מטודלה מ-1167 צוין כי הדרוזים הם שוכני הרים, מאמינים בגלגול נשמות ואוהבי יהודים. בנימין מטודלה היה הראשון שכינה את בני הדת החדשה "דרוזים" על שמו של נשתכין א-דרזי ושם זה התקבל מאז על הכול למרות שחכמי הדת הדרוזים סבורים שדרזי היה בוגד.

הם לא קוראים לעצמם דרוזים כי א-דרזי גילה את הדת והאמונה לאחרים לכן לא צריכים להזכיר את שמו אלא "היוחדים", בני אמונת הייחוד, כלומר, המונותאיסטים.

עקרונות הדת

למרות שמקורה של הדת הדרוזית באסלאם, אין הם רואים עצמם מוסלמים ואינם מאמינים בעיקרי האסלאם: הם לא מתפללים 5 תפילות ביום, אינם צמים ברמדאן, אינם עולים לרגל למכה ואינם מאמינים שמוחמד הוא הנביא האחרון. אין להם שום חובה בשום דבר ולא חייבים לקיים יתר העקרונות של האסלאם. יש להם רק חובה אחת לשמור את הקהילה שלו.

א) הדרוזים לא חייבים להתפלל וכול אחד מתפלל מתי שהוא צריך. לכן אין אצל הדרוזים מסגדים ושעות תפילה. במקום תפילה צריכים לדבר אמת. עבור דתות אחרות תפילה זה משפט, אדם חוטא, במודה או לא, לכן מבקש משפט צדק. בתפילות מבקשים סליחה. אם מדברים אמת אז לא צריכים לבקש סליחה.
ב) אין אצל הדרוזים צדקה כי כל השנה יש עזרה. אם מישהו חולה אז כולם עוזרים.
ג) מוסלמי חייב כל שנה לשלם מס למסגד והמיסים האלו מחולקים לשמונה סוגים. אצל הדרוזים אין מסגד ולא נדרשים לשלם מיסים. אם מישהו נזקק אז כולם עוזרים. היום ממשיך להיות אחווה בין הדרוזים. לפעמים יש דרוזים שעושים מעשים שאינם נכונים, בצבא או בכנסת. אף על פי כן כולם תומכים בהם. יש בדרוזים אחדות מאוד חזקה.
ד) אין אצל הדרוזים יום צום. בכל שלושת הדתות, יהדות, נוצרות ואסלאם קיימים יומי צום אבל הדרוזים שוללים אותו.
ה) אין אצל הדרוזים עליה לרגל. כל העלייה לרגל לנבי שועייב היא יחסית חדשה, קצת יותר ממאה שנה. בדת הדרוזית אין חגים של ממש, אין בה פולחן ואין חובה לקיים מצוות בפומבי. החג היחיד שחוגגים הדרוזים הוא חג הקורבן. במקום חגים יש לדרוזים זיארות, עליות לרגל למקומות קדושים.
ו) הדרוזים שוללים את העדות, המצווה הראשונה של האסלאם. הם לא מקבלים את צורך לומר 25 פעם ביום את העדות כי האל קיים כל הזמן.
ז) כמו כן הדרוזים שוללים את הג'יהאד. לא יכולים להכריח אנשים לקבל אמונה. אדם בוחר את אמונתו בתוך רצונו.
ח) אין אצל הדרוזים, בדומה לאסלאם, קברים. מה שיש זה קבר שיך שהוא מקובל בכפר. כמו כן לא צריכים לפנות לכיוון המכה, להרכין ראש ולהשתחוו לה כי בסופו של דבר זה רק אבן. כל דרכו של מוחמד היה להפסיק את המנהג ולעלות את האמונה אל השמים.

ניתן לראות שהדרוזים שוללים את כל היסודות של האסלאם בדומה לבהאיים. לפני מלחמת העולם הראשונה היתה התכנסות באוניברסיטה אל אזהר במצרים והוחלט על סילוק הדרוזים מן האסלאם וגם רדפו אחריהם. אי לכך מתייחסים הדרוזים לאסלאם בצורה מאוד קשה.

000016.JPG

שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:

א) שמירת הלשון – כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד. לא לשקר (חובה זו מוטלת במיוחד בין הדרוזים עצמם. זו מותרת במידה והדרוזי צריך לשקר על מנת לשמור על נפשו)
ב) על הדרוזי להגן על אחיו ועל רכושם, להימנע מהתנשאות עליהם, לדבר בשבחם ולשמור על כבודם ויחד עם זאת להעיר בצורה נעימה כאשר הם עושים מעשה פסול. עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה פיזית, או רוחנית. חובת סולידריות עם כל אחד מבני העדה.
ג) אמונה מוחלטת באל אחד, ואסור עבודה זרה. יש להתרחק מעבודת אלילים, הערצת פסלים, צלמים, אבנים או קברים ולראות באמונות של אחרים אמונות הבל.
ד) התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע. על האדם לעשות טוב וחסד ובכך ירחיק עצמו מהרוע. עשיית צדק, קבלת אורחים, עזרה הדדית ומעשים דומים יגשימו מטרה זו.  
ה) ייחוד האל (האדון) והעלאת זכרו בכל עת. האמונה באל האחד והיחיד והתגלמותו בבשר והתגלותו למאמיני האמת. האמונה בח'ליף אל חאכם כהתגלמות האחרונה של האל וראיית הדרוזים כיחידים שזכו להתגלות הפיזית של האל.
ו) קבלת רצונו של האל יהיה אשר יהיה. על האדם לברך על הרעה כמו על הטובה כי כוונת מעשי האל נסתרת מבינתנו.
ז) השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם). אמונה בגורל ובגזירה. על פי הדרוזים האל גוזר את גורל האדם מרגע לידתו, ביודעו את כל הצפוי מראש. אין לאדם כל יכולת לשנות גורל זה ועל כן עליו להשלים עם הגזרה.

הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו וזקנו, ונמנע מאכילת חזיר וצמח המלוחית, משתיית משקאות חריפים ומעישון.

חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בימי ראשון וחמישי בערב. בח'לווה אין רהיטים או קישוטים, רק ספרי דת ושטיחים לישיבה. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. כמו-כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":

איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים
איסור על עישון ועל הימורים
איסור על ראוותנות, הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות עולם
שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה
נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים
הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה

מצוות מעשיות

חלווה, פרושו תא המתבודדים. בו נאספים העוקאל הן כבית תפילה והן כבית מדרש דתי. בימים שני וחמישי בערב נוהגים העוקאל להתאסף שם להתפלל לאלוהים בערב של יום שישי נוהגים להתאסף שם בנוסף לימי החול הרגילים, משום שלפי אמונתם ביום זה נעלם אל חאכם וביום זה הוא גם יחזור.בחגים ובחלק מן הערבים מתכנסים בחל'ווה גם הג'והאל (לגבי ג'והאל ועוקאל ראה להלן). בתחילת ערב כזה דנים בענינים חילונים, אחר כך משמיעים פרקי מוסר וכשעוברים לטקס הסודי עוזבים את המקום אחרוני הג'והאל. החלווה חסר רהוט, למעט ארון ספרים ושרפרף קטן, הישיבה בו שרירותית, בין הגברים לבין הנשים מפריד פרגוד. לרב לחילווה אין חלונות מחשש לאזנת זרים לסוד התפילות, על הקירות הבית לא נמצא שום ציור או פסל. בדרך כלל החילווה נבנה רחוק ובקצה הכפר, בשל הרצון להתבודד.

הופעה חיצונית

גילוח שער הראש. גודל שפם. רצוי לגדל זקן אך אין זו חובה.

-  כיסוי ראש. לכיסוי זה צורות שונות המבטאות כל אחת מהן דרגה אחרת בהירארכיה הדתית.
-  כובע צבעוני (מעין כיפה גדולה), לאדם הדתי הפשוט ביותר.
- כפיה לבנה
- תרבוש אדום שמונח עליו כפיה לבנה
- תרבוש אדום
- תרבוש אדום מלופף מסביב ( ע"י כפיה לבנה)
- תרבוש אדום מלופף מסביב וגם מלמעלה.

בכפר חייב הדרוזי ללבוש כהה, ומחוץ הלה ילבש כרצונו. נשים מחויבות ללבוש צעיף (נקאב). איש דת מתלבש בצורה אחרת, לומד את האמונה הדרוזית בלבנון במשך 4 עד 6 שנים.

התנהגות בחברה

הדרוזי מחויב בצניעות, אסור לו לנבל את פיו, וכן נאסר עליו להיות בחברה מעורבת של נשים וגברים. בשל כך דרוזי דתי לא יבקר בקולנוע, תיאטרון, בתי קפה וכדו' .

נבי שועייב.

נבי שועייב הוא יתרו. יתרו הוא אותו שבט שהלך דרומה, לא יגיע לארץ ישראל אלא הלך ימינה למדבר. התרבות הערבית הקדומה התחילה בתימן. יתרו קשור למשה. קיים יום לעליה לרגל לקברו. אין באותו יום טכס דתי.

גם משה, שברח ממצרים, מגיע למרים ונפגש עם יתרו ועם הבנות שלו. משה עוזר לבנות לשאוב את המים מהבאר. כך יצר קשר משפחתי עם יתרו ומביאה את הנשואים בין משה וציפורה, ביתו הצעירה של יתרו. משה חוזר למצרים להציל את עמו. לאחר מכן מתרחש רעידת אדמה במדיין ואנשיה ניספו.

התרחשה רעידת אדמה חזקה באיזור ירושלים. רעידת האדמה מתוארת בפסוקים בלשון זו "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיהו ו' ד). ובסדר עולם רבה מוסבר " והוא (הקדשת ישעיהו כנביא) היה ביום הרעש" (פרק כ).

שועייב הסתכל אחורה והתעוור. מצא מקלט במערה בכפר חיטין וחי בה עד יום מותו. לשם עולים לרגל. קרו אותו באותו מקום. לפי המסורת הוא מת בגלל שהוכש ע"י נחש. 

האסלאם מקשר את אברהם עם ישמעאל. כל מה שמסופר על ירושלים התרחש במכה. לכן המרכז היהודי היה במכה ומוחמד המשיך את המסורת. האסלאם לא מקבל את הטענות שישוע היה יהודי, לפי דעתם זה סיפור יהודי. ישוע הוא איש האל ודומה לאברהם, נשלח כדי לטפל בבעיות. יש נביאים ויש שליחים. קיימים הבדלים ביניהם. משה היה בעצם נביא וישוע היה שליח. לכן ישוע אמור לחזור.

כך הדרוזים יצרו קישור בעומק ההיסטורי על ידי ציפורה ומשה. בפועל הדת התחילה בשנת 1021 ובשנת 1043 סגרו כניסת המאמינים.

אומרים שסיפור על ציפורה כבר מופיע במאה ה-12 אבל אנשים שביקרו בארץ ישראל לא מספרים על קיברו של נבי שועייב לכן נראה מסורת חדשה.  

קיימת מסורת ערבית ששם הכפר נגזר מהשם מדין, על שמו של יתרו, שחי בכפר לפני 2000 שנה ובתו ציפורה, אשתו של משה, קבורה בכפר. (מסורת חסרת סבירות מבחינה היסטורית).

נבי שועייב

חגים

הדרוזים בחרו לקיים את החגים לפי עונות השנה. לוח השנה הדרוזי הוא לפי השמש. תמיד עליה לנבי שועייב היא באביב אחרי עיבוד השדות. רובם הם חקלאים לכן חולקו בהתאם את החגים. לדרוזים מספר חגים דתיים. אחד מהם קיים מאז ראשית הדת, והאחרים התפתחו במהלך הזמן. עם זאת הדרוזים חגים חלק מחגי עדות אחרות שהם חיים בקרבם, אם בישראל או בארצות אחרות. אין קשר בין התאריך של החג לבין החג עצמו.

חג הקורבן: עיד אל-אד'חא : אין לו תאריך קבוע בשנה כי הוא קשור ללוח השנה הלונארי (הירחי-המוסלמי) שבו רק 354 ימים לעומת 365 ימים בלוח הגריגואיני. חג זה קשור לעקידת יצחק במסורת היהודית אך משמעותו בדת הדרוזית שונה. הוא מתחבר להופעת המשיח הדרוזי באחרית הימים שלא ידוע מתי תתרחש. ליום החג קודמים עשרה ימים בעלי חשיבות מרובה בדת הדרוזית, בהם הדתיים מתפללים בכל יום וחלקם נוהג לצום צום מלא או חלקי, להטהרות הגוף והנפש. משמעות הקורבן על פי הדת הדרוזית ? נטישת החטא, והטהרות המצפון והלב, וזיכוך רוחני. היום שלפני החג נקרא "אל-וקפא" כלומר יום העמידה= העמידה לדין. למחרתו חל החג שנמשך ארבעה ימים. על אף שחג זה חל בזמן חג הקורבן המוסלמי שמציינים אותו בעליה לרגל למכה, לדרוזים יש משמעות ופרשנות שונה בתכלית לחג זה. הדרוזים אינם עולים לרגל למכה כלל, כי אין זו מצווה דתית דרוזית.  ·

חג נביא שועיב. חג זה בתחילתו היה ביקור בקבר הנביא שועיב על ידי כפר חיטין בגליל המזרחי. במאה השנים האחרונות פיתחו הדרוזים במזרח התיכון את המקום והוסיפו מבנים מסביב לחלקת הקבר, וקבעו את התאריך הלועזי ה-25 באפריל בכל שנה שיהיה "זיארה" ( ביקור במקום הקבר) . חג זה נמשך 4 ימים ובימים אלו נוהגים הדרוזים לבקר במקום ולקיים אסיפות , תפילות ומפגשים. יש לציין שקבר הנביא יתרו הוא האתר הקדוש ביותר לדרוזים בעולם. בנוסף הקבר מוזכר בימי הביניים במאה ה-12 בספרי נוסעם אשר הגיעו לארץ ישראל , כמו "מסעות רבי בנימין מטודלה" (1153) , ונוסע בשם "אבן-ג'וביר" ( 1188) שביקר במקום וציין את קבר יתרו.

בקברו של לנבי שועייב קיים סלע שקוע, אומרים שזה כף רגל. כל עונה ממלאים את השקע עם שמן. המאמינים שמים את כף ידם בשמן ואחר כך שמים אותו בגופם.

באותם ימים מספרים על תורת היקום וסיפור משה ויתרו. קבוצות אנשים וכל אחת עם איש דת. הבתים עוברים ניקיון יסודי והרבה תרומות לבית עם. מקומות שהקהילה נפגשת כתחליף למסגד. במקום ניתן לשכור חדרים, כך יותר נוח למשפחות.

הדת הדרוזית איננה פולחנית לכן לא היה מנהג לעלות לקבר של מנהיג דרוזי. זה שונה מהאסלאם שבמשך השנים ניסה לנפץ את הקברים הקדושים כי זה אסור עבורה.

חג הנביא סבלאן. החל ב-10 בספטמבר מדי שנה ונמשך יום אחד. הנביא סבלאן שהוא זבולון בן יעקוב , שלפי המסורת הדרוזית, נחשב לאחד הנביאים בדת הדרוזית בתקופה העתיקה. אתר זה ממוקם על הר סבלאן הסמוך לכפר הדרוזי חורפיש בגליל העליון. החג רק עבור הגברים הדתיים. מקור השם אולי מגיע מסבס שהיה קדוש נוצרי או קדוש מוסלמי אחר. מה שיותר חשוב לדרוזים הוא לקשור אותו לתקופה של מוחמד. יש אומרים שהיה בין מפיצי הדת הדרוזית. עד שנת 1948 היה כפר קטן מוסלמי והוא בכלל לא נזכר.

חג אלח'דר. אליהו הנביא: חל ב-25 בינואר בכל שנה. ישנם כמה מקורות בארץ הנושאים את שמו , הכינוס והחגיגה המרכזיים מתקיימים ברחבת אל-ח'דר שבכפר יאסיף הנקרא אל-ח'דר אלשמאלי . יש גם הפוקדים את מערת הנביא אליהו שבחיפה. בנוסף ישנו אתר נוסף הנושא את כינויו של אל-ח'דר ונמצא בדלית אלכרמל ונקרא אבו-אבראהים, בסמוך לבית אוליפנט ומרכז יד לבנים. 

 חג אל-יעפורי. החל ב-25 לאוגוסט חג אל-יעפורי שהיה קדוש דרוזי נמצא בין הכפרים מסעדה ומג'דל שמס שברמת הגולן. לפי האמונה הדרוזית נביאים אלו ואחרים הופיעו מספר פעמים בתולדות העמים והדתות במזרח התיכון בגלגולים שונים ונתנו את אותו עקרון מרכזי בדתות המונותיאיסטיות המאמינים באלוהים אחד, שהוא עקרון יחוד האל.יש לציין שאת התאריכים הלועזיים של החגים הקשורים למקומות הקדושים קבעו כוהני הדת הדרוזים בישראל במרחק של מספר חודשים אחד מהשני, על מנת ליצור הזדמנויות וכינוסים מדי פעם, כך שבמהלך השנה יש מספר הזדמנויות להתאסף ולדון בענייני דת ועדה. כל החגים הקשורים לאתרי הנביאים הקדושים התפתחו במשך מאות השנים לאחר יסוד הדת הדרוזית ובעצם רק חג הקורבן מקורו בספרי הדת ומצוותיה ועל הדרוזים לקיימו ולשבות מכל מלאכה באותו החג.

חג הקורבן וחג הנביא שועייב הם חגים עממיים שנחגגים בקרב העדה כולה. יתר החגים מצוינים על-ידי העוקאל (חכמי הדת). בישראל מקובל להחשיב את כל החגים המוזכרים לעיל כימי מנוחה בבתי ספר של העדה הדרוזית ועבור עובדי מדינה דרוזיים.

דגל

דגל הדרוזים הוא סמלה של הדת הדרוזית ומייצג למעשה את האמונה הדרוזית ואת בסיסה. ישנן שתי צורות שונות לדגל הדרוזים. האחת, דגל רגיל – והאחרת, דגל בצורת כוכב בעל חמישה קודקודים. בשתי הצורות באים לידי ביטוי חמישה צבעים: ירוק, אדום, צהוב, כחול, ולבן, כאשר לכל צבע משמעות מיוחדת ומרכזית החשובה לדרוזים.

בנוי מחמישה צבעים. מאבקים של הדרוזים נגד הצרפתיים בסוריה בשנת 1925. מקומו של הגדל בחיי הקהילה.

ירוק:  אדמה וטבע
אדום: גבורה, אומץ ואהבה.
צהוב: ידע, הארה וחיטה
כחול: סבלנות, סלחנות, אחווה (רגש), שמים ומים
לבן: שלום, פיוס וטוהר

bandera.JPG

משמעויות הצבעים בדגל על פי פרשנות אחרת:

ירוק (אל-עאקל): מייצג את "הנפש", תודעה משיחית, המראה הקדמונית של האמת, השמש שאורה יוצר את הידע של האמת אפשרי.

אדום (אל-נאפס): מייצג את "הנשמה", הירח מקבל האור (מחזיר האור האציל של השמש) ושהיד (קדוש) של האמת בכל תקופה ודור.

צהוב (אל-קלימה): מייצג את "המילה", המתווך בין ממלכת העד וממלכת החומר. "המילה" היא צורת הביטוי הטהורה ביותר וההתגלמות הרכה ביותר של האמת.

כחול (אל-סאביק): מייצג את הפוטנציאל, הכוח הנפשי של היות הרצון.

לבן (אל-תאלי): מייצג את מימוש "היות הרצון", את התהוות הכוח של היות הרצון, התממשות מלאה של החומריות של העולם האפלטוני בעולם החומר.

האוכלוסייה הדרוזית

מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי 'הר הדרוזים'. במאה השמונה עשרה, בעקבות מלחמת אחים בלבנון, החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לסביבות החוראן בדרום מערב סוריה.

כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים, שרובם מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון) , לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-118 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית.

רוב האנשים חיים ביחד באזור הררי כי הם ברחו מהסונה. בעבר היו לוחמים אמיצים. הם מונותיאיסטים אחרת האסלאם היה הורג את כולם. נמצאים רחוקים מישוב גדול על מנת שיכלו להתפתח. אף על פי כן המודרניזציה מתחילה להשפיע עליהם כמו להופיע בברים שאסור היה להם להיות.

הדרוזים נאמנים למדינה שבה הם חיים. לכן לא מעניין את הפוליטיקה. הקהילה נותנת להם את הכוח. הם סבלו באורך השנים, רדפו והרגו אותם. במלחמת לבנון נלחמו בני עדת הדרוזית מישראל עם דרוזים מלבנון. היו מספר קטן של חיילים שלא הסכימו להלחם.

הדרוזים בישראל

בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו אף הוקם גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב, הנחשב לאחד המצטיינים בצה"ל. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל, גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה.

מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן.

אלשיך (1979) שחקר את הזהות הלאומית של הדרוזים בישראל, מצא כי לדרוזים בישראל יש שלוש תת זהויות אתניות: זהות דרוזית, זהות ישראלית וזהות ערבית. הדרוזים רואים עצמם בראש ובראשונה דרוזים, אחר כך ישראלים ולבסוף ערבים.

רוב רובם של הדרוזים אינם עוזבים את כפריהם, וממשיכים לקיים את אורח חייהם בתוך המשפחה ובתוך הכפר, ולכן קשה להצביע על ריכוזים עירוניים דרוזים ממשיים. שיעור הילודה בחברה הדרוזית המסורתית הוא גבוה ומגיע לכ-3%-4%.

הדרוזים חיים בישראל בהר הכרמל, התבצרו בהרים. הכוח העיקרי שלהם הוא בית הספר. רמת הלימודים היא טובה מאוד, מזהים את התלמידים מצטיינים.

אם הם סגורים אז אסור להם להתחתן עם אחרים. מי שמתחתן אם לא דרוזי חייב לעזוב את הכפר. המסגרת של עדת הדרוזית נסגרה ולכן לא ניתן לקבל אנשים או מאמינים חדשים. יש לפעמים בעיות גנטיות לכן מדינת ישראל עוזרת להם ומאפשרת חתונה עם דרוזים מסוריה או לבנון. אנשי צד"ל שנשארו בארץ שולחים את הבנות להתחתן בלבנון. יכולים להיפגש רק בחו"ל.

הם מושפעים מהחברה הישראלית, מקבלים הרבה פרטים חדשים דרך האינטרנט. יתכן שבעוד 20 או 30 שנה התרבות הדרוזית תשתנה.

כל הזמן שיש מנהיג רוחני רציני אז מוביל את העדה אחרת נוצרים מצבים של פילוג בעדה דפקה כאשר האחדות העדה היא הדבר החשוב ביותר. הם מאשמים את התרבות הסובבת. דרוזים נמצאים בכנסת, בתפקידים בכירים בצבא וכולי.

הם מתרחקים ממוצאם ותרבותם לכן מדינת ישראל מוציאה ספרים מיוחדים ללימודי הדרוזים כמו כן התנהגות דרוזית בצבא. איך ללמד תורת הדרוזית כאשר רוב הדברים הם נחשבים סודיים? מה מותר ומה אסור לכתוב? נוצרו בעיות קשות של אמונה כי הדרוזים מבקשים לדעת את ההסבר לכול דבר אחרת לא עושים.

מיעוט תמיד יש לה הרגשה שהיא מקופחת. אף על פי כן ניתן לומר שמדינת ישראל עשתה כמה טעויות בקידום הדרוזים בחברה הישראלית.

הדרוזים ברמת הגולן

ביוני 1967 כבשה ישראל חלק ניכר מרמת הגולן ובכלל זה את הכפרים הדרוזיים בצפון הרמה, שבהם חיים היום כ-20,000 נפש. הכפרים הם: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא.

היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר התקיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה. בשנת 1981 התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאות חריפות והכריזו על שביתה כללית. לפי הסטטוס קוו הנוכחי, רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים. הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות. מי שמחליט להתאזרח בישראל מסתכן בהטלת חרם מצד בני הקהילה שלו. בקרב אלו אשר קיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% טרחו להגיע להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 60% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית. ישראל אינה מכירה בדרוזים ברמת הגולן כאזרחים סורים, ורובם מוגדרים כמי שאזרחותם "אינה ברורה". מתקיים קשר מוגבל בינם לבין סוריה, בעיקר באמצעות שליחת צעירים ללימודים באוניברסיאות בסוריה. הנהגת הדרוזים אזרחי ישראל מחוץ לרמת הגולן אינה מתערבת בדרך כלל בסוגיית אזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן.

גלגול נשמות

הדרוזים גם מאמינים בגלגול נשמות ולכן אין הם מפחדים מן המוות. זו מנהג מזרחי. גם היהודים קיבלו בשלב מסוים אתו אבל בעיקר בזרמים שקיבלו את תורת הקבלה. מנהג כי אומר מה צריכים לעשות. אם הדברים כתובים זה אמונה אבל אחרת זה מנהג. אם הנשמה עוברת אז מה הוא צריך לעשות?

מספר הנשמות שהאל ברא לא גדלו וגם לא השתנו. הדרוזים אומרים שקיימים שתי נשמות. אם האדם מאבד כל קשר עם מציאות והוא מחפש אך ורק דברים חומרים, מרוויח ולהתפרנס יותר אז נשמתו קופצת למקום אחר כי לא יכולה לסבול שמתרחקים מענייני רוח. אין מוות בגלגול נשמות. מגדירים את השלב כהפסקה והאדם יכול לחוש מציאות אחרת.

האדם כאשר מפחד מהמוות יוצר כליים להגנתו. הדרוזים שללו את עניין המוות ואומרים שהנשמה עוברת לגוף אחר. הגוף מת אבל לא הנשמה. לכן לא דואגים לגבי המוות כי הוא אמור להופיע בגלגול אחר.

ספר: הביקורת על תורת גלגול נשמות, ד"ר דב שוורץ. מתאר איך עבר את הגלגול נשמות מדור לדור מדת לדת.

תורת גלגול הנשמות היתה קיימת ביהדות גם לפני שהופיע תורת הקבלה. ז"א שרשמית בהתחלה היהדות לא קיבלה את תורת גלגול הנשמות. הרמב"ם דחה אותה.

באסלאם קיבלו קבוצות פורשות או מיסטיקאים את תורת גלגול נשמות. עבור האסלאם כאשר אדם מת נשמתו עולה וכל אדם כאשר נלד מקבל נשמה חדשה. תורת גלגול נשמות גרמה גם להרחקת הדרוזים מהאסלאם.

מעמד האישה

מצב הכללית יותר טוב מאשר אישה מוסלמית. יכולה ללמוד, לעבוד. מצב מכובד יותר בתוך המשפחה. רוב הזמן מתעסקת במטבח. אם באים לבקר אז אסור לה להראות בחברה גברים.

אין מצב שהאישה יודעת את האמונה הדרוזית כי הדת מבוססת על הגברים. זו השפעה אסלאמית. יש חובות התנהגות גם בתוך המשפחה.

אישה שבעלה נהרג אינה יכולה להתחתן מחדש אלא מוסרת את הילדים למשפחה שלו. אם האישה צעירה ואין לה ילדים אז אין בעיה אבל אם יש ילדים אז צריכה למסור אותם למשפחה שלו. זה יוצר בעיות קשות מאוד.

הדרוזים מתייחסים, על פי דתם, לאישה בשוויון גמור; מכיוון  והיא זו שמחנכת את הילדים וממנה מושפעים הכול.

בעוד שהמוסלמי יכול לשאת ארבע נשים, יכול הדרוזי לשאת אישה אחת בלבד, גבר אינו רשאי לגרש את אשתו, אלא אם היא עקרה או מצאה בוגדת בו. במקרים אחרים הגבר יוענש, אך בכל מקרה יחולק רכושם שווה בשווה. האישה עצמה רשאית לדרוש גט מבעלה, אם אכן סטה מדרך הישר. הצמד הגרוש אינו רשאי להינשא שנית, יתרה מכך, אסור להם לראות זה את זה, במידה ואמורים הם לגור תחת קורת גג אחת יאלץ הגבר לוותר ולעזוב.

מבחינה דתית האישה הדרוזית זוכה למעמד שווה לזה של הגבר ועיתים אף גבוה משלו, בניגוד לגבר אין האישה זקוקה לרשות על מנת להיות דתית. האישה יכולה למלא כל תפקיד הקיים במוסדות הדת. בשנות השישים היתה ידועה אישה דרוזית בשם אום נסיב  מכפר סמיע בגליל, אשר הגיע לדרגת הממונה על עניני הדת, החלווה והוקף בכפרה. על האישה הדרוזית להקפיד על צניעות הלכותיה וללבוש את הנקאב (הצעיף). אישה דרוזית אשר זנתה, דינה למות על ידי אביה או אחיה.

תהליך הנישואין

ההכרות הראשונית היא על ידי פגישה מקרית והחלפת מבטים רבי משמעות, ותו לא, שכן לפני הנישואין אסור לבני הזוג להתייחד. לאחר שהגבר החליט להתקשר עם הנערה הוא מבקש מהוריו שילכו להורי הכלה ויבקשו את ידה למענו. ההורים הולכים לבית הכלה ומבקשים את יד בתם לנישואי בנם, אם הושגה הסכמה נערכת פגישה נוספת בה מסכמים את התנאים: הינו מוהר, מקום מגורים, תאריך העקאד. המוהר מקובל  אצל הדרזים ולעיתים החתן המיועד יצא מהכפר למקומות רחוקים על מנת להשיג את הסכום הדרוש, המוהר עצמו יגיע אל הזוג הצעיר ולא אל הורי הכלה כפי שמקובל אצל המוסלמים.

החתונה

העקאד הינו טקס הערך לפני חכם דתי. שם הכלה חותמת על רצונה להתחתן עם בחיר ליבה. בהזדמנות זו קוראים פתיח מהקוראן. מרגע זה מותר לגבר לבקר את הכלה ככל שיחפוץ . החתונה עצמה נמשכת שלושה ימים. בערב הראשון עורכים סעודה בבית החתן בה מזמינים את נכבדי הכפר, ושאר המוזמנים, ביניהם שני חרזנים המתחרים בחריזה, זה מהלל את הגבורה ומלחמה וזה מהלל את החכמה ודעת, כאשר אחד משניהם חוזר חרוז יפה, נשמעים באוויר קריאות שמחה מחיאות כפיים ואפילו יריות רובה. בערב זה רוקדים דבקה מסורתית, אוכלים מאכלים מיוחדים ושמחים מאד. בסיום הערב מתיישבים האורחים על הארץ בחצר בית החתן. הכלה יושבת בבית על כסה מיוחד, כשהנשים מפזזות סביבה. למחרת, עוברים בני הזוג לגור בביתם החדש, ומדביקים עיסת בצק על משקוף דלת הכניסה על מנת שהכול יראו עד כמה דבקים הם זה בזה. ביום השלישי מקבלים הזוג הבאים לברכם.

התייחסות הדרוזים לדתות אחרות

הדרוזים מבחינים בין אסלאם, יהדות ונצרות. עבור האסלאם יש טענות כלפי שתי הקבוצות, סונים ושיעים. לסונים אומרים שהפכו את האסלאם למצוות ללא אמונה. העיקר הוא לבצע מה שכתוב. לשיעים אומרים שהתעסקה בפרשנות על מנת להוכיח את מעמד של עלי והוסיפה מילים בקוראן. אי לכך לא ניתן לדעת היום מה היה כתוב. הדרוזים נרדפו על ידי האסלאם וכך התרחקו מהם.

לגבי היהדות אומרים הדרוזים שזו הדת הקרובה ביותר להם. לכל דת יש גרעין של אמת אבל היהדות אינה גורמת לסכנה עבור הדרוזים. לכן היו תמיד יחסים טובים בין היהודים והדרוזים. היהודים לא כבשו ורדפו אותם, גם לא התעסקו בענייני דת ולכן לא היה צורך לויכוח האם נכון או לא נכון. הדרוזים רואים ביהדות אמונה זכה, טהורה שמתאימה להם. הם מאמינים שהם חלק מאותו שבט אבוד שלא נכנס בארץ ישראל אחרי יציאת מצרים אלא פנה לכיוון מזרח ודרומה והתיישב בתימן. אולי שבט מנשה. קשר היסטורי בין היהודים והדרוזים.

לגבי הנצרות יש ניגודים משום שהנצרות שלטה בארץ בתקופה ארוכה. כנראה התפתחו עימותים. הנצרות אף פעם לא הבינה את הדרוזים ועשתה הרבה טעויות. המרץ שפרש בסוריה היה בגלל הנוצרים מכיוון שחיילים נוצרים קיבלו מנדט בסוריה והתייחסו לדרוזים בצורה לא נכונה.

מרד הדרוזים

במספר כפרים דרוזים נראה פסל לוחם על סוס.

monumento.JPG

בדרך כלל אלו לוחמים מימי המרד הדרוזי הגדול, מרד הדרוזים שהיה למרד כללי בסוריה ובלבנון בשנים 1925-1927; מוכר גם בשם "המרד הסורי הגדול" או "ההתקוממות הלאומית הסורית". הדרוזים נשאו ראשונים את נס המרד ועמדו בעיקר נטל הלחימה נגד צבא צרפת.

מרד נוסף היה כמאה שנה קודם לכך: בהר החוראן – ג'אבל א דרוז – מהווים היום הדרוזים מרביתה של האוכלוסיה – למעלה מ- 85%. במאה ה- 19 מזדקרת שאיפתם של הדרוזים לאי-תלות בשלטון העות'מאני ומשנת 1852 נאלץ "השער העליון" לשגר שוב ושוב משלחות צבאיות, שניסו לשווא למגר כוחם של הדרוזים. בהנהגת בית אטרש עמדו הדרוזים מול התקפות חוזרות ונשנות על מעוזיהם.

 

אוניברסיטה אל-אזהר – Wikipedia

דרוזים – Wikipedia

גלגול נשמות – Wikipedia

מאמר: תולדות הדרוזים